עלון 212, 1-3 בספטמבר 2008, א'-ג' אלול תשס"ח

כבר מעכשיו אנחנו מתחילים לספר לכם על השינויים במשלוחים בעונת החגים:– בשבוע של ראש השנה יתבצעו המשלוחים ביום ראשון, 28.9.08 (משלוח יום שני) וביום חמישי, 2.10.08 (משלוח יום רביעי)
– בשבוע של יום כיפור יתבצעו המשלוחים ביום שני, 6.10.08 (כרגיל) וביום שלישי, 7.10.08 (משלוח יום רביעי)
– בשבוע שבו מתחיל חג הסוכות יתקיים משלוח ביום ראשון בלבד, 12.10.08 (משלוח יום שני), ובשבוע שלאחר מכן יתקיים משלוח יום רביעי בלבד, 22.10.08

– כמדי שנה, יתקיים בחול המועד סוכות יום פתוח בשדה. זה יקרה ביום ראשון 19.10.08. כולגם מוזמנים לבוא לפגוש, לקטוף, לעשב, לטעום, לשתול ולהריח.

מי שרוצה להגדיל את הסל בשבועות של החגים – אנא צרו קשר עם יוחאי בהקדם בטלפון: 054-6535980 או באימייל csa@chubeza.com.

—————————————————————————————-

סוף עונת המלפפונים

אנחנו בח'ביזה באמת בסוף עונת המלפפונים. גם כפשוטו – הפקוסים החביבים שלנו הולכים ואוזלים וגם מסביב בשוק האורגני יש מחסור עונתי בחברים הירוקים, ואנחנו מתקשים אפילו להשלים מלפפונים מחקלאים אחרים. כך שבתקופה האחרונה יוצא שרק חלק מהארגזים מצטיידים בפקוסים בכל שבוע.
אבל השבוע מסתיימת גם עונת מלפפונים מבחינה נוספת – חודשי חופשת הקיץ תמו להם וספטמבר פוצח ברינה ומשיב אלינו מנויים רבים שיצאו לנפוש ולהצטנן מעט בארצות נכר או בצפון הארץ. כשעברנו, יוחאי ואני על רשימת "מי בחופש" להשבוע נדהמנו מהכמות המזערית של חמישה שמות בלבד, לעומת המספר הדו-ספרתי של כל השבועות האחרונים.
עונת המלפפונים היא העונה בה לא קורה הרבה – בנזוגי מתלונן שבחודש אוגוסט עומדות דום כל תכניות הפיתוח בחברת התוכנה שלו ולא מתקדמות לשום מקום כי כולם בחופשות ובקייטנות הורים. גם אצלנו יצאו ההורים בינינו להפוגות מעבודת השדה כדי לקייטן את הילדים החופשיים בבית. וגם מקרב המנויים היו הרבה שלקחו הפסקה בתקופה חמה ועמוסת ילדים וחוסר שגרה זו.
זה לא שבשדה לא קרה הרבה – מבחינת הירקות יש התפרצות של שפע והבשלה, אבל גם באגף מגוון מלאכות השדה יש אפרוריות מסוימת ביולי-אוגוסט, בהם השתילות מעטות מאוד, העגבניות כבר מודלות מאוד, התירסים זרועים, הפלפלים שתולים ובעיקר – חם, כל כך חם והאויר עומד כמו שמיכת צמר עבה במיוחד מעל כל אחד בנפרד וכולנו גם יחד.
באנגלית הביטוי המקביל ל"עונת המלפפונים" הוא "summer doldrums" כשהכוונה היא למצב בו עומדת ספינת המפרש באמצע הים ונורא רוצה לשוט אבל אין, פשוט אין, שום רוח. כך שבלית ברירה ומתוך קבלת המצב פשוט עומדים וממתינים לבריזה הקרובה. אנחנו בהחלט יכולים להזדהות עם חוסר תנועת האויר. לקוחות שרצו לבקר בשדה בימים אלו של ילדים נופשים בבית הוזהרו מראש שכדאי לבוא מוקדם (שש עד שש וחצי בבוקר) ולהצטייד בהרבה אורך רוח ואנרגיות חיוביות, ואולי כדאי בכלל לחשוב על חופשת סוכות כחלופה עדיפה. אנחנו העובדים רצינו לארגן "יום זאטוטים" בשדה, אך בסופו של דבר התאריך האפשרי חל ביום כבשם לוהט במיוחד והחלטנו לא לגרום ליוצאי חלצינו טראומה במקום העבודה ולדחות למועד סתוי יותר.
והנה מסתיימת לה עונת המלפפונים (או לפחות אנחנו מקוים כך מאוד ומקוים שהנבואה תגשים את עצמה). אז המלפפונים אמנם הולכים ומתמעטים ועוד מעט תחלוף המצוקה בשוק ויהיו יותר מלפפונים בסלים אלא שהם יהיו רק מלפפוני חממה מהשלמות, עד לשנה הבאה. אבל יחד איתם מסתיימת גם עונת האויר העומד בלא משב רוח וגם עונת ה"אין שתילות וזריעות" ועונת הציפיה למשהו שכבר יקרה.
לאחר תקופת המתנה ארוכה מאוד אנחנו מקוים לחתום ולסכם בימים הקרובים את ההסכם שלנו עם משק חלופי במושב הסמוך, אליו נעביר את החווה בעוד חודש, עם תחילת השנה העברית החדשה וסיום שנת השמיטה. מבחינתנו זהו סיום של תקופה ארוכה בה היינו בהחלט תלויים באויר ולא בטוחים מה עומד לקרות עם החווה שלנו, וזה מרגיע וממלא אותנו תקוה. זה גם אומר שצריך להתחיל להתארגן בכיוון – לבדוק מה בדיוק יש ואפשר לעשות בשטח לפני השנה הבאה ולהתחיל להזיז עניינים בכיוון.
השתילות והזריעות חוזרות להיות חלק קבוע ושגרתי בלוח הזמנים השבועי, לשדה שוב מגיעים מגשי שתילים, הפעם של גידולים סתווים: מנגולד, ברוקולי, קולרבי, כרוב וכרובית. זרעי גזר, לפת, צנונים וסלק כבר הגיעו ואנחנו מתארגנים לזריעות. ערוגות שסיימו את תפקידן הקייצי נוקו והושקו ותוחחו והן עומדות ממתינות לתושבים החדשים שמתחילים לאכלס אותן, הפעם ללא חיפוי פלסטיק ועם מזג סתווי ושונה, קצב אחר וצרכים אחרים.
אבל כמו שכתבתי, חלק מהברבור על תום ה-summer doldrums ושובה של הבריזה הוא משאלה שהיינו רוצים שתתגשם, ולגידולי הסתו עדיין חם למדי בשדה שלנו, ולכן אנחנו מקפידים להשקות אותם בצינור ולרענן אותם שוב ושוב כל אימת שהם נראים מתעלפים בחום. אחרי הכל אלו הם הנחשונים שנכנסים לקרקע כשהספינה רק מתחילה להריח את ריח משבי הרוח הראשונים וצריך להגן עליהם מפני המכה החמה של שלהי הקיץ שכידוע היא קשה ומכבידה במיוחד. לפחות הערבים מספקים להם הפוגה מן החום ומפזרים הבטחות: עוד תראו עוד תראו כמה טוב יהיה בעונה בעונה הבאה…

אז ברגעים האלה שהבריזה לפעמים נושבת (וכשהיא לא לפחות יש תקוה שאולי עוד מעט כן) ומרץ מחודש ממלא את לוח העבודה שלנו והאויר מתמלא בתכנונים לעונה הקרבה והקרקע מתמלאת אט אט במימושם, אנחנו מצרים על המלפפונים שהולכים ומתמעטים, אבל הלב כבר מזמר שיר עליז לקראת האפונה, הקולרבי והעלים הירוקים שעוד מעט ממש יחייכו אלינו מן התלמים (וגם הבטטות כמובן, ממש בקרוב),

אז בינתיים, בין חום איום לבריזה קלה, שבוע טוב, תחילת שנה נעימה ומשבי רוח קלילים לכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

_______________________________________________________________
ומה השבוע בסל?

יום שני:
פלפל
נענע
חצילים
עגבניות
פטרוזיליה
אדממה – סויה ירוקה
בצל יבש
שעועית תאילנדית או לוביה לקטנים
דלעת
בצל ירוק
תפוחי אדמה
עירית

ובסל הגדול תוספת של:
פקוס או קישואים
עגבניות צ'רי
מלון או תירס
במיה

יום רביעי:
ומה השבוע בסל?
חצילים
נענע
בצל יבש או כרישה
דלעת
בזיליקום
עגבניות
סויה
שעועית תאילנדית/ לוביה/ במיה
תירס לכולם
צ'רי
עירית
פטרוזיליה

ובסל הגדול תוספת של:
קישואים או פקוס
בצל ירוק
תפו"א

_______________________________________________________
מתכונים לסוף הקיץ – השבוע – גספצ'ו וגם במיה אחת:

מרק גספצ'ו קר – מבוסס על חוברת "תקתק מרק" של מועצת הירקות, בעיבודה המעולה של כרמל, אמא של האיש שלי (לא מסתדרת עם המילה הזאת, חמות). המרק נטרף, פשוטו כמשמעו, בערב שבת האחרון, על ידי כל הסועדים:

750 גרם – קילו עגבניות, קלופות וחתוכות גס
2 מלפפונים קלופים, לא מגורענים, פרוסים לפרוסות
אחד וחצי פלפלים צבעוניים, חתוכים קטן
2 שיני שום כתושות
6 כוסות מים
2 כפות פירורי חלה
3 כפות שמן זית
2 כפות ורמוט (או יין מתוק אחר, כמו שרי)
מלח ופלפל לתיבול
קורט סוכר
רוטב צ'ילי חריף (טבסקו ודומיו)
להגשה: בצל ירוק קצוץ

– מערבלים הכל (חוץ מהבצל הירוק) יחד בבלנדר, מעבד מזון או בלנדר יד.
– מצננים היטב, רצוי לאפשר למרק לילה במקרר
– מפזרים מעל בצל ירוק קצוץ ומגישים

עוד שלושה מתכונים מ"על השולחן"

גספצ'ו עגבניות ואפרסקים (גלגלו לתחתית העמוד)

במיה עם בצלצלים מצפון הודו – עוד אופציה נטולת ריריות ורוטב עגבניות

עלון 160, 9-11 ביולי 2007, כ"ג-כ"ה בתמוז תשס”ז.

ערוגות התירס וערגת המלפפון

שלום לכל לקוחותינו אוכלי ירקותינו.

הכותרת המתמיהה לעיל היא, למעשה, מעין פרפרזה חקלאית ל"יום עסל יום בסל" החנווניי מוכר. הכוונה היא לפער בין הצלחה יחסית בגידול אחד וכישלון יחסי בגידול אחר. אל דאגה – אסביר זאת בהמשך.
אבל עוד קודם לכן – קצת על הבטטות. השבוע שתלנו בהמשך החלקה החדשה עוד חמש ערוגות של בטטות, בסך הכל כחצי דונם. הערוגות האלו מצטרפות לחמש ערוגות בטטות שזכו לחנוך את החלקה החדשה לפני כחודש ולערוגות שנשתלו עוד קודם לכן בשטח הוותיק.
את הבטטות אנחנו שותלים בשיטה הלא מתוחכמת הבאה: עורמים תלוליות מתוככות היטב, לוקחים ייחורים, זאת אומרת ענפים של שיחי בטטות ותוקעים באדמה. אותי מפתיע כל פעם מחדש לראות שהענפים האלו לא נובלים ומתים אלא משרישים, נקלטים והופכים ברבות השבועות לשיחים ירוקים עבותים שמעידים על תנובת הבטטות שבתלוליות. אנחנו מקווים שכך יקרה גם בשתילה החדשה, שבה, לראשונה, לא קנינו ייחורים ממגדל אחר אלא השתמשנו בייחורים שאנחנו עצמנו עשינו משיחי הבטטות שבחלקה הוותיקה. עד כה לא נראה שמצפות לנו הפתעות, אבל נחיה ונראה.

כפי שבוודאי שמתם לב, בשבוע שעבר התחלנו לקטוף תירסים ראשונים מתוקים מתוקים ולשלוח אותם אליכם (הם כל כך מתוקים שבביתי אנחנו נוהגים פשוט לחתוך אותם בלתי מבושלים ולהוסיף לסלט – מומלץ). ובגן הירק, כמו בגן הירק – מעגל הגידולים נמשך והולך, ובעוד צומחות להן ערוגות התירס שנזרעו במרץ-אפריל (שחלקן מגיעות כבר לגובה של כשני מטר!) כבר נבטו להן ערוגות חדשות של תירסים שנזרעו ביוני והשבוע הן גם זכו לסבב שני של עישוב ודילול.
כמו בגידולים אחרים הזריעה היא בנדיבות כי אנחנו לוקחים בחשבון שלא כל זרע יצליח לנבוט מטעמי אי-פוריות שלו או בגלל פגיעה של מזיקים שאוהבים לאכול אותו. בהמשך, אחרי הנביטה, אנחנו נאלצים לדלל את הנביטות ש"מתחרות" על משאבי השדה – מים וחומרי הזנה – כדי שיהי מרווח מתאים בין הצמחים וכל אחד יוכל לגדול באופן מיטיבי. אני כבר משופשף בזה, אבל אני זוכר איך בעבר פרפר לי בלב כל פעם שנדרשתי לעקור נביטה שהצליחה לבצבץ ולצמוח. אבל אין ברירה. אחרת יצא שכרנו בהפסדנו ואף צמח לא יקבל את המגיע לו ולא יתן יבול.
עד כאן ענייני הדילול שנכונים לכל גידול שנובט בשדה אבל דילול התירס מעט מיוחד. כי כמו עצים שונים לצמח תירס שגדל יש נטיה לפתח חזירים – מין ענפוני משנה שיוצאים מתחתית הגזע שלו ומתחרים עם הצמח המרכזי על משאבי השדה ממש כמו שצמחים שונים מתחרים ביניהם. אם נשאיר את החזירים האלו נקבל מין שיח תירס שבנוי מכמה גבעולים קטנים עד בינוניים ובהתאם – הרבה תירסים קטנים עד בינוניים (במקרה הטוב) לכן אותו הגיון שפועל בדילול מופעל גם על החזירים שבשלב מוקדם נתלשים ועוברים לשמש בתור חיפוי (אבל לא מוקדם מדי, כדי שהגזע המרכזי יהיה מספיק חזק לעמוד בזה).

ומכאן נעבור לעניין נוסף שראוי לציין לגבי התירס, והוא הניסוי שעשינו השנה לגידול משולב של תירס ומלפפונים. זה נראה באופן סכמטי ככה:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ – מלפפונים (במרווחים של חצי מטר)

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

אני אסביר: לרוב אנחנו מגדלים בערוגה נתונה גידול אחד בלבד (יש לזה מסבר סיבות שלא אפרט כרגע), אבל בערוגות המדוברות ניסינו, כמו שמראה השרטוט, לשלב בין התירס שגדל לגובה והמלפפון שמתפרש ומתפס אנחנו מרוויחים ככה מקום, אבל המטרה העיקרית של צורת הגידול הלא-שגרתית הזו היא התמודדות עם בעיית הערצבים שעליהם כתבתי בשבוע שעבר (ואגב, לשומרי המסורת שבינינו: המרחק ביניהם – חצי מטר – מוציא הלכתית את אופן הגידול הזה מגדרי כלאיים).
הערצב תוקף בעיקר זרעים או שתילים צעירים וכך גם בתירס ובמלפפונים שסבלו ממנו השנה מאוד. לפחות שלוש ערוגות מוקדמות של מלפפונים יצאו לנו "מטולאות" ביותר בגלל אכילה מסיבית על ידי המזיק המצטיין, וגם זרעי התירס זכו לדילול מרשים מצדו. לכן חיפשנו איזה פיתרון שיקשה על הערצבים ויתן לתירס ולמלפפון איזה יתרון ראשון עד שיתחזקו מספיק.
הפתרון, כך אנחנו מקווים, נמצא לנו בצורת הגידול המשולבת הזו. את התירס שתלנו בתלמים עמוקים יותר מבעבר כך שהנגישות של הערצבים לזרעים פחתה. את המלפפונים שתלנו בין שורות התירס ובזכות הצל היחסי של התירס, שגדל במהירות מדהימה (עד ששה ס"מ ביום בשלושים ימיו הראשונים!) יכולנו לא מלפרוש עבורם חיפויים. ומה היתרון בזה? אז ככה, מסתבר שהחיפוי הוא בית גידול כמעט אידיאלי לערצב. הוא שומר עבורו על לחות הקרקע והערצב, כזכור, מת על מים. ולא רק זה – החיפוי משמש לו מקום מסתור מצויין מפני תנשמות ושאר יריביו הטבעיים, וגם מקל על תנועתו בין הזרעים או השתילים. ההימנעות מפרישת חיפויים למלפפון היא, אם כן, יתרון חשוב של הגידול "בצל התירס".
נשמע מצויין לא? אז זהו, שלא. בערוגות הראשונות של ניסוי הגידול המשולב – 'הנגמ"ש' (וואו שם לא רע. מוכר לי מאיפה שהוא) שתלנו את המלפפון יותר משבועיים אחרי שזרענו את התירס, ולכן יצא שהמלפפון, שבסך הכל די אוהב את הקיץ בכלל ואת השמש בפרט, באמת גדל "בצל התירס" ולא התפתח מספיק. את הטעות הזו תיקנו בסבב השני של 'הנגמ"ש', ובאמת המלפפון מתפתח בערוגות האלו טוב, אבל את רוב שיחי המלפפונים שנשתלו בערוגות הנגמ"ש הפסדנו. לכו יש לנו בשדה מעט מאוד מלפפונים ירוקים בינתיים (הפקוסים – "המלפפונים הערביים" – דווקא הרשימו לטובה, לא?).

ועוד בעניין המלפפונים. בטח הבחנתם, לקוחותינו היקרים, שבשבועות האחרונים אין מלפפונים בסלים שלכם. די מוזר בהתחשב בזה שדווקא עכשיו, בקיץ, עונת המלפפונים אמורה להיות בשיאה, ולא רק בכדורגל… לא?.
ההסבר לעניין הוא משולב: קודם כל, כאמור, גידול המלפפונים השנה לא הצליח לנו עד עכשיו. מה לעשות, בחקלאות זה קורה מדי פעם, ובטח שבחקלאות האורגנית, שנאלצת מעצם הגדרתה להתמודד עם קשיים נוספים על זו של החקלאות "הרגילה". לכך מצטרפת העובדה המצערת שלרועי עוזיהו – המגדל שממנו היינו משלימים מלפפונים בשנים קודמות, כשלא הצלחנו לגדל מספיק – נהרסו בחורף האחרון מספר חממות, ולכן הוא החליט לוותר השנה על גידול מלפפונים. רועי שיער שכמו בשנים קודמות יהיו מספיק מלפפונים בשוק ושלכן עדיף לו לא להשקיע יותר מדי בשיקום החממות למטרת גידול מלפפונים, אבל הוא טעה. גם זה קורה. מי היה יכול לנחש, שהשנה יסבול השוק האורגני כולו ממחסור ניכר במלפפון (המלפפונים שבכל זאת גודלו עושים דרכם, כך מסתבר, לרשת האורגנית "עדן מרקט" שפתחה סניף חדש בצומת פולג, נוסף על הישן שאור יהודה).
אבל אל דאגה. בעזרת השם ותנאי מזג האוויר נצליח בעתיד הקרוב לספק לכם בכמות כלשהיא את הירק הזה, שאף סלט אינו ראוי להיקרא "ישראלי" בלעדיו… ועד אז, למי שלא מעוניינים לכלות את חסכונותיהם על רכישת מלפפון אורגני ביוקר ו/או להסתפק בירק לא-אורגני, אני ממליץ בתור ממלא מקום בסלט על קרוב המשפחה שלו – הקישוא. מניסיוננו העשיר בשדה, בעיקר הזן הירוק והזן הכתום שאותם אנחנו שולחים לכם מדי פעם (בהתאם למצאי) הם תחליפים מוצלחים מאוד של ידידנו הפופולרי.

ובלי נדר, בשבוע הבא גם אכתוב וארחיב על הנעשה בשדה עם הקישוא עצמו.

פרשת השבוע בירוק (- חסרת מעוף, הפעם, אני מודה)

פרשת השבוע שלנו היא "מטות-מסעי", פרשה שהיא שתיים, בגלל שהשנה העברית שלנו היא לא מעוברת. העובדה הזו לא תפריע לי להתייחס להפטרות – קטעי הנביאים שנקראים מיד אחרי פרשת השבוע שלקוחה מהתורה – שנקראות בשנה מעוברת (לאלו האשכנזיות שלא תמיד חופפות מנהגים אחרים, ועמכם הסליחה).

אז ככה: ההפטרה של "מטות" לקוחה מפרק ב' בירמיהו ומסתיימת בפסוקי היפיפה: "הלך וקראת באזני ירושלים לאמר: כה אמר ה' – זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (פסוק ב'). הפסוקים הבאים בפרק, היפים לא פחות, הם אלו שפותחים את הפטרת מסעי: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, המליך אותנו במדבר ערבה ושוחה, בארץ וצלמות בארץ לא עהר בה איש ולא ישב אדם שם".
בפסוקים האלו באה לביטוי הנוסטלגיה האלוהית במיטבה. מול ההווה הבעייתי של אחרית ימי בית שני, ממש רגע לפני החורבן, הקב"ה נזכר שעם ישראל, שנמשל כידוע לזוגתו, נהג בו חסד נעורים בלכתו אחריו במדבר. בהמשך גם מצטט הנביא את הדברים שיכלו העם לומר אילו לא הלכו אחר ההבל והפכו אהבלים, וגם בדברים האלו עולה הגירסה של אבינו שבשמים לפיה הוא הוליך את העם במדבר המסוכן, והם ממילא פסעו בעקבותיו בנאמנות רבה, שנשכחה מהם.
אבל הרי כל המעיין התורה מגלה שבני ישראל הקשו עד מאוד על האל ולא פסקו מלהתלונן, למחות, לדרוש מיני צרכים (בצדק או שלא בצדק), לערער על סמכות משה – עושה דברו ובא כוחו של האל עצמו וכו' וכו'. נשאלת השאלה – למה בדיוק מתכוונים דברי האל על חסד הנעורים וכל שאר ההפלגות
לדעתי, מדובר בבחירה מודעת של הקב"ה להציג בפני העם אלטרנטיבה – מיופה, אמנם, אבל הכרחית. האל שאחרי באופן זה או אחר לפסוקי התורה כמו לפסוקי הנביא, הרי יודע גם הוא לקרוא בשניהם ולהבמחין בסתירה. אבל יצירת הסתירה הזו – על חשבון "האמת ההיסטורית", אם בכלל יש דבר כזה – היא, למעשה, אקט חינוכי של אבינו שבשמים שמעוניין בפתיחת האפשרות (הקלושה אמנם) שהעם יבחר בגירסה הסימפטית, יאמין בעצמו, וביכולתו לנהוג כשורה ויפסיקו לחטוא – ולא משנה כמה פעמים הוא בחר לממש את הגירסה השניה ולהיכשל בשלל עוונות והבלויות.
ולקישור הרופף לעבודה בשדה: פעמים רבות אני חוזזר מיום עבודה מתיש ומפרך, שבור גב ושרוט ברכיים. בערבים כאלה, במקום להתמלא מרירות ולקבול באזני מי על סבלי ומצוקתי, אני מעדיף לספר לעצמי סיפור אחר: כמה נהדר, מחזק, מועיל ופורה היה היום הזה. אם אני מצליח בזה אני מגלה כל פעם מחדש שלהפתעתי מתברר לי שבאמת עבודת היום היתה נהדרת מחזקת מועילה ופורה. כי למה להעדיף תמיד את הגירסה הפסימית וה"ריאלית", אם היא מסרסת אותנו…?

ולפני שנסיים:
מזל טוב, למורן ואחיה (בת-דודתו של אלון ובעלה, שנייהם עובדים לשעבר בחוביזה) לרגל להולדת הבת הבכורה – הלל אלומה.
ברכות גם לדודים הטריים המאושרים אביעד (גם הוא עובד לשעבר, שבהודו עכשיו) ועמית (עובד בהווה).

 השבוע בסל:

יום שני:

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , חסה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , תירס מתוק , נענע , כרוב לבן , פטרוזיליה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון , פקוס , בצל ירוק

יום רביעי

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , דלורית – השלמה , נענע , כרוב לבן , שעועית ירוקה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון לירושלמים ובצל ירוק לאזור המרכז  , פטרוזיליה, חסה 

 

שבוע טוב לכולכם,

אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה.

עלון 118, 14-16 באוגוסט 2006

כך הולכים הקוטפים – חלק א'

כבר למעלה מחודש שרוב מה שאנחנו עושים בחוביזה הוא קוטפים וקוטפים וקוטפים. שתילות הקיץ האחרונות נשתלו, ועדיין לא הגיע זמנן של שתילות הסתו. מדי פעם צריך להפנות תשומת לב וכמה זוגות ידיים לעשבייה שצריכה התייחסות (עקירה מן השורש) או למזיק או מחלה שתוקפים את אחד הירקות ודורשים פעולה (ירוקה), אבל בחלק הגדול של היום אנחנו רוכנים על השיחים וקוטפים מהם פירות וירקות בשלים. חשבנו שבתקופה הזאת מתאים יהיה להזמין אתכם להצצה לעולמם של הקוטפים: איך מרגיש הקוטף? מה הוא רואה, מריח, טועם? מה משמח אותו? מה מבעס? מאיזה קטיף מנסים להתחמק, ולאיזו ערוגה משתדלים להגיע כמה שיותר? בשבועות הקרובים – מיומנו של קוטף…

בימים כאלה השדה שלנו מתפקע מתוצרת, והידיים מלאות בעבודת הקטיף. תמיד נחמד לקטוף ירקות שכיף לנשנש תוך כדי, בשנה הראשונה כשעוד שתלנו חלקות זעירות מכל ירק, היה הנשנוש מסכן לפעמים את הכמות הסופית של היבול… השנה גם אם נערוך כל יום מלחמת עגבניות, ונחגוג בצהריים על ספגטי ברוטב אדום, עדיין יתמלאו הסלים בכמויות נדיבות של עגבניות מכל הסוגים, שבא לשיר כמו אלברט פירות: "עגבניהההההה". כחקלאים מתחילים פה בח'ביזה, למדנו הכל מנסיון, על בשרנו, ידינו וגבנו: ארגזי הפלסטיק לתוכם היינו קוטפים את התוצרת, אותם היינו נאלצים להתכופף להרים שוב ושוב תוך התקדמות בערוגה, עברו שדרוג לדליים בעלי ידיות – שאותם אנחנו נושאים איתנו בלי להתכופף. הידיים החשופות, שנשרטו וגרדו, התלכלכו ו"פרחו" (חטפו פריחה), עטויות עכשיו כפפות המגנות עליהן. התנסינו עם גידולים בהדליה ובשריעה, שינינו והתאמנו מרווחי שתילה, ולמדנו מהי תדירות הקטיף הנכונה לכל ירק ופרי, ומהם סימני הבשלות האופייניים לו. הנה לפניכם, מפגשי קטיף והרהורי קוטף, חנוך לירק על פי דרכו…

הקישואים הם טיפוסים זריזים מאוד. אם ביום ראשון ראיתם קישוא קטנטן מחובר עדיין לפרח במלוא הדרו, סביר להניח שאם תחזרו אליו לאחר שבוע תמצאו במקומו מפלצת עצומה, המתאימה למלא את מקומה של אלת בייסבול מצוייה בעלת עודף משקל. כדי לקטוף קישואים בגודל הרצוי (לא קטנים מדי ולא מאוד גדולים) אנחנו עוברים על ערוגות הקישואים כמעט כל יום וקוטפים את הירקות המתאימים. מועמד מוצלח נקבע בדרך כלל על פי עוביו (ולא על פי אורכו), ולרוב יהיה מחובר אליו לישבנו פרח שהתייבש. שפים ואוכלי גורמה החפצים בפרחי קישוא קוטפים בעצם קישוא קטנטן המחובר לפרח גדול ועדיין פורח. מלבד ההתכופפות שדורש גובהו הנמוך, צמח הקישוא הוא בסך הכל מסביר פנים ולא מקשה במיוחד על הקוטף: צמחי הקישוא הם אמנם קוצניים (וצמחי הזוקיני הצהוב והירוק אפילו נטולי קוצים) אך צורת גידולם הפתוחה והשיטתיות במיקום הפירות בצמח, עושים את הקטיף לפשוט. ככל שהצמח גדל הוא מתרחב עוד ועוד כלפי חוץ ומוציא עוד פרחים שהופכים בזמנם לקישואים.

לעומת בנדודו המסודר, שיחי המלפפון הם ממש יהושע הפרוע, זה עם הראסטות בשיער, שלא הסתרק כבר כמה שנים, ועכשיו תארו לעצמכם קטיף מלפפונים מתוך שיער עמוס ראסטות… התחושה דומה למה שהרגישו כנראה הגמדים כשעשו לגוליבר בדיקת כינים: כל כמה צעדים יש לעצור ולהתכופף, לרכון על הצמח, לפתוח את עליו ולחפש את המלפפונים הבשלים, שוב, על פי גודלם. כדי לקטוף מלפפפונים לא גדולים מדי אנחנו "עוברים על הראש של גוליבר" כל יומיים. כיום צומחות בשדה 4-5 ערוגות מלפפונים בכל מחזור גידול, אבל עם הזמן התייעלנו בקטיף המלפפונים שדורש כיום בערך שעת עבודה של שלושה אנשים. בשלב מסויים ניסינו לגדל את המלפפונים בהדלייה, כדי להקל על הקטיף, אך גילינו שכדי שמלפפון יטפס על עמודי ההדליה לכל אורכם, ולא יגרור את עודפיו על הקרקע, דרושה הדליה גבוהה ביותר. וכשהמלפפון לא ממש מטפס, וחלקו הגדול של הצמח עדיין מתפרש על הקרקע, הקטיף אפילו מסובך יותר. בסופו של דבר חזרנו לגדל אותו שרוע, ולחפש מלפפונים בסבך. שיח הפקוס דומה אמנם למלפפון בצורת צימוחו, אבל מכיוון שהוא ארוך ומוזר ממנו, קל יותר לזהות את הפירות בג'ונגל העלים.

אחד הקשיים בחיפוש המלפפונים בסבך הוא שבשל צבעם הירוק הם נבלעים בין העלים והגבעולים. במובן הזה זוגתו לסלט היא טיפוס מוחצן לחלוטין. העגבניות האדומות פשוט קורצות מהשיח, בולטות מאוד בסומקן העז על הרקע הירוק, וקלות ביותר לקטיף. חלק משיחי העגבניות שלנו מודלה וחלקן צומח כשיח נמוך, אך כולן קלות יחסית לקטיף. מהירות וקלות הקטיף גורמת לדליים להתמלא במהירות, כך שכאן המלאכה היא לצאת שוב ושוב עם דלי מלא וגדוש (וכבד) כדי לרוקנו לארגז תכופות. עכשיו כמעט כולנו קוטפים עגבניות עם כפפות, אך מי שהתנסה בקטיף עגבניות בידיים חשופות מכיר את החומר השמנוני הירקרק שמותירה על הידיים ההתחככות עם הצמח. החומר המצטבר הופך כהה ממש, כמעט שחור, ולפעמים צורב או מגרד, ואף משאיר מעין כתמי כוויה. ישנו טריק נחמד כיצד להיפטר מ"שרף העגבניות" הזה: חוצים עגבניה, ומשפשפים על היד את העסיס שלה, "מסבנים" את היד היטב במיץ, ושוטפים במים – השמנוניות והלכלוך פשוט נעלמים. את העגבניות בסופרמרקט ואפילו בשוק קוטפים בדרך כלל כשהן עדיין קצת ורודות, לפעמים אפילו ירוקות משהו, הן מאדימות במהלך הימים שעוברים מהקטיף ועד למדף התצוגה, הרעיון הוא הארכת חיי המדף שלהן, אך זה בא על חשבון הטעם, משום שתכולת הסוכר בהן לא מגיעה למקסימום, והן עדיין מרירות משהו. אנחנו קוטפים את העגבניות ישר לסלים, ולכן יכולים להרשות לעצמנו לקטוף אותן אדומות ממש, ואת אלו שעדיין קצת כתומות או ורודות, אנחנו משאירים על השיח, שיאדימו עד יום הקטיף הבא.

גם את הפלפלים שלנו אנחנו כבר קוטפים אדומים לגמרי, אבל את קטיף הפלפלים מתחילים כשהם עדיין צעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. אמנם בעולם אידאלי ובשדה מושלם היה נחמד אם היינו מגיעים לדלל את הפרחים על שיחי הפלפל, ומורידים 2-3 פרחים ראשונים כדי להפנות את כוחותיו של הצמח לעוד צמיחה והסתעפות נוספת. הפרחים הראשונים של הפלפל יופיעו בדרך כלל במרכז הצמח, ולאחר דילולם יופיעו פרחים נוספים בפריפריה. אנחנו ממש לא מספיקים לדלל את הפלפלים בשלב הפרחים, ולכן מדללים תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים: מכל שיח אנחנו קוטפים פירות אחדים, משתדלים לקטוף אותם מהאיזורים הצפופים יותר, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. אחרי הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. עכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו מסירים את יריעות האגריל הדקות הפרושות על הערוגות (זהו על-בד דקיק וקל המונח-כמו צף על השיחים), ובוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

החבר האחרון בשלישית סולני הקיץ (עגבניות-פלפלים-חצילים) נבחן לפי גודלו דווקא ולא לפי הצבע. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם (כ-300 גרם, כ-20 ס"מ אורך), ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך. חשוב לנו במיוחד לקטוף את החצילים שלנו בגודל בינוני משום שאנחנו מגדלים את השיחים ללא תמיכה/הדליה, ופירות גדולים מדי עלולים להכביד על השיחים ולגרום להם להתכופף, להתעקם ואפילו להישבר.

ואחרון חביב חהשבוע – הכוכב החדש בסלים, ובחור מיוחד במינו בשדה: התירס. התירס שייך למשפחת הדגנים ובתור שכזה הוא בעל מראה ייחודי – הוא נראה כמו עשב ענק, כמו שיבולת דגן. השיבולת היא בעצם תפרחת התירס, והקלחים עצמם מופיעים בערך בחצי הדרך בינה ובין הקרקע. במהלך גדילת התירס צצים "חזירים" (ענפים קטנים שיוצאים מבסיס הגבעול), וחשוב להוציא את החזירים הללו כדי שכל האנרגיה של הצמח תתרכז רק בגבעול המרכזי. הסימן המובהק לבשלות התירס הוא התייבשות השערות שבסוף הקלחים. בעונה הזו, כשצבען של אלה מתחלף מירוק ליבש ניתן האות ומתחילה התחרות הגדולה בינינו לבין הציפורים והנמלים. הנמלים רוצות לטפס אל הקלח ולחדור לתוך העלים, והציפורים פשוט נוגסות ביסים בקצוות. בסבב הגידול הראשון של התירס יש פחות פגיעה של צמד המזיקים הזה, כנראה כי הם פחות פעילים מוקדם יותר בעונה, ואז אנחנו לוקחים את הזמן וקוטפים את התירס על פני כמה שבועות. בעונה הזאת ההבשלה המהירה יותר של התירס, בשל החום, והתחרות עם הציפורים והנמלים, גורמים לנו להתרכז בקטיף אחד, כדי שהקלחים לא יתייבשו ויזוקו. לאחר שהגיע לשיא הסוכר והעסיסיות, מתחיל התירס להתייבש והופך חלבי ועמילני, כי הסוכר בו מתחיל להפוך לעמילן. בדרך כלל על כל גבעול תירס יצמחו שני קלחים: אחד גדול ואחד קצת יותר קטן. אנחנו משתדלים לדשן נכון (דישון רציני עד שלב התחלת בניית הקלחים) כדי להפיק שני קלחים יחסית גדולים. קטיף תירס הוא אירוע משמח במיוחד – בניגוד לרוב הקטיפים כאן אפשר ממש לעמוד, פשוט להושיט יד ולשבור את הקלח מהגבעול. מהר מאוד בדלי מתמלא בקלחי תירס שמנמנים ומזמינים, ואולי זה מפתיע, אבל גם תירס הוא מושא נשנושים לא קטן: תירס טרי ישר מן הצמח הוא מתוק ורך ועסיסי ואפשר לנגוס בו בהנאה בלי צורך בשום בישול. תאמינו לנו, ניסינו ואנחנו ממשיכים לנגוס בהנאה.

עד כאן להשבוע, בשבוע הבא נקטוף תרמילים ומלונים ואולי גם תבלינים, ככל שיותיר המקום…

הלוואי שיעבור על כולנו שבוע שקט, שבו ייקטפו רק ירקות ופירות.

בת-עמי, אלון וקוטפי ח'ביזה

 

 

ומה השבוע בסל?

יום שני:

עגבניות – השלמה , מלפפונים – שלנו + השלמה , קישואים , פלפל אדום , תירס , מלון , חסה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , צ'רי , חצילים , דלעת

ובסל הגדול תוספת של

במיה אדומה , חצילי אצבע , בצל ירוק

יום רביעי:

עגבניות – השלמה , מלפפונים – שלנו + השלמה , קישואים , פלפל אדום , מלון , בזיליקום , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה ,שעועית תאילנדית (רק בסל הקטן), דלעת

ובסל הגדול תוספת של

ביה אדומה , חצילים , עגבנית צ'רי

 

 

מתכונים מירקות הקטיף השבועי:

אנטי פסטי

  • המרכיבים:

פלפלים צבעוניים
1 חציל (חתוך לפרוסות)
2 קישואים
1 בטטה
1 תפו"א
1 בצל סגול
כרובית
עלי רוזמרין
שמן זית
מלח גס

  • אופן ההכנה :
  1. חותכים את הפלפלים לרצועות ופורסים את שאר הירקות ומניחים בתבנית
  2. שופכים על הירקות באופן שווה חצי כוס שמן זית, זורים מלח גס ומניחים על הירקות 3 עלי רוזמרין
  3. מחממים בתנור 180 מעלות או בגריל .
    הצעה להגשה : פורסים באגט לפרוסות מורחים חמאה ומעט שום כתוש שמים בתנור למשך 10 דק' ואוכלים עם הירקות .

 

 

מחמצי תירס , תפוז ועגבניות מתוך אתר: "טבע הריפוי"

  • המרכיבים:
  • כוס גרעיני תירס
    תפוז גדול
    שלשת רבעי כוס עגבניות קצוצות
    רבע כוס פלפל אדום קצוץ
    כף כוסברה קצוצה
    פלפלון חריף קטן טחון
    כף חומץ אורז מתובל
    כף מיץ ליים טרי
    מלח ופלפל לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
    1. שמים את גרעיני התירס בקערה , ויוצקים עליהם 2 כוסות מים רותחים . מסננים ושוטפים במי ברז קרים . מסננים שוב ושומרים בצד .
    2. קולפים את התפוז בסכין חדה מסביב , ומפרידים את ציפת הפלחים מהקרומים השקופים . חותכים כל פלח לרבעים .
    3. שמים בקערה תירס , עגבניות , תפוז , פלפל אדום , כוסבר ופלפלון חריף , ומטפטפים עליהם חומץ ומיץ ליים . מתבלים בפלפל ובמלח , ומערבבים בתנועות הקפצה .
    4. מגישים בטמפרטורת החדר .
    5. אפשר להכין את המחמצים כמה שעות מראש , ולשמור במקרר עד להגשה

     

     

    מלפפונים כבושים במלח- מתכון למלפפונים חמוצים הכי טעימים שיש, יותר מבכל חנות או מעדנייה! הבטחה של האתר 2eat.co.il

  • המרכיבים:
  • (לצנצנת בנפח 4-5 ליטר)
    2 קילו מלפפונים- לבחור מלפפונים הכי טריים והכי טובים
    ראש שום שלם
    שמיר טרי או יבש- צרור בינוני
    כוס מים חמים
    מעט מלח
    אופציונלי- חתיכה גדולה של לחם שחור

  • אופן ההכנה: 
    1. מכניסים מלפפונים לצנצנת, מוסיפים ראש שום עם הקליפה חתוך לחצי בגובה (כך כל שן חתוכה לשני חצאים). לחיזוק טעם השום אפשר לחתוך לחתיכות יותר קטנות.
    2. מוסיפים את צרור השמיר- מפוזר בצנצנת. מוסיפים כוס מים קצת חמים (לא רותחים) שממיסים בה 2 כפות מלח. אפשר להוסיף לחם שחור מלמעלה- וכך ההחמצה תהיה מהירה יותר. להשאיר מקום בצנצנת להתרחבות בזמן ההחמצה.
    3. להשאיר סגור היטב בשמש כמה ימים לפני שבודקים את הטעם.

    מתאים להכנה עם ילדים 

     

     

    סלט חצילים יווני מאתר "אנונימוס":

  • המרכיבים:
  • 2 חצילים
    5 כפות שמן זית
    מיץ מלימון אחד
    3 שיני שום כתושות
    2 עגבניות
    2 מלפפונים כבושים
    1 פלפל ירוק
    1 בצל ירוק
    4 גבעולי פטרוזיליה
    מלח לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
    1. קולים בגריל את החצילים כחצי שעה, מוציאים את תוכן החציל לקערה ומועכים במזלג (ניתן לחכות עד לצינון החציל).
    2. מוסיפים את השמן, הלימון, המלח והשום ומערבבים.
    3. חותכים את העגבניות, המלפפונים, הבצל והפלפל לקוביות קטנטנות, ומוסיפים לקערה.
    4. קוצצים את הפטרוזיליה, מוסיפים לקערה ומערבבים.
    5. מצננים ומגישים קר.

    עלון 116, 31 ביולי, 1 באוגוסט 2006

    על הגנה והתקפה, קוצים, מלפפונים, בוסר ובשלות

    לאחרונה שאלה אותי לקוחה למה המלפפונים שלנו קוצניים כל כך? המלפפונים הרגילים בשווקים ובסופר חלקים, ואילו שלנו ממש קוצניים, שהיא צריכה לשפשף מהם את הקוצים לפני שתגיש אותם לילדתה הקטנה. שאלת הקוצים התעוררה לאחר שהבחנתי בשבוע שעבר בין הפקוס, שהוא למעשה מלון, ולכן בעל פלומה נעימה ורכה, ובין המלפפונים הקוצניים. האם מלפפונים מוכרחים להיות קוצניים? למה?

    הסיבה לקוצניות, של ירקות וצמחים, כמו גם של אנשים, היא הגנה עצמית. שלא כמו בעלי חיים, הירקות לא יכולים לברוח, ומצד שני, הם מלאים בחומרים מזינים שמפתים מאוד את בעלי החיים שמסתובבים בקרבתם לנעוץ בהם שיניים. מכיוון שכך, הם מפתחים שיטות שונות להגן על עצמם: קוצים דוקרניים, עלים המכילים חומרים מגרים ומגרדים ורעילות של הצמח או אפילו הפירות. אחרים פשוט מפתחים קליפה קשה מאוד, המקשה על נעיצת שיניים, משתדלים לא להפיץ ריחות, ואף מסווים עצמם בסבך, צבועים בגוון המשתלב בעלוות הצמח. בעזרת ההתחמשות הזו מנסים הצמחים לשדר: לא כדאי להתקרב אלי, לא כדאי לגעת/לקטוף ובוודאי לא כדאי לנסות לאכול אותי!!!

    את הלקח הזה בקשר לצמחים למדתי כבר בתור ילדה. אני זוכרת את תחושת השריפה הנגרמת מהתחככות בעלי סרפד, למדנו להיזהר מהפירות הקטנים האדומים והעגולים של ההרדוף (שנראים כמו פירות יער קטנים ולכן מפתים ביותר, אבל גם רעילים מאוד), וכדי לקטוף סברסים מתוקים הקפדנו להשתמש בקופסת שימורים מחוברת למקל ולגלגל את הפירות הקטופים בחול. גם השכלנו להשתמש (כנגד "האויב") בירוקת החמור – צמח הדומה למלפפון שעיר ביותר, ודריכה על הקצה הפרי הבשל מפיקה שפריץ של נוזל שורף. גם בחלקת הירקות שלנו אנחנו מכירים על בשרנו את ההתנגדות העממית של חלק מהירקות: קטיף במיה משאיר אותנו מגורדים, מלפפונים וקישואים דורשים זהירות מהקוצים שעל הצמח והפירות. צמח העגבניה עצמו רעיל למדי, ואין מה לדבר על הוספת עלי עגבניה לקישוט הסלט. במצב בוסר מכילים הירקות טאנינים – חומרים בעלי טעם מריר וצורב הם הם הגורמים לתחושת קהות בשיניים ובחך (זהו גם החומר המצוי ביין וגורם לתחושה דומה), חלק מהירקות מרים ואפילו רעילים (יש הנמנעים מאכילת סולניים – עגבניות, מלפפונים, פלפלים במצבם הלא-בשל), אחרים פשוט לא טעימים ומאכזבים (כמו אבטיחים ומלונים שנקטפו בטרם עת).

    אלא שכמו בכל מערכת יחסים, העניינים מורכבים יותר. בסופו של התהליך, זקוקים רבים מהצמחים, ובתוכם הירקות, לבעלי החיים. הם אלה שבפרוותם או בנוצותיהם נתפסים הזרעים, הם אלה שאוכלים את הפרי ומפרישים מקיבתם זרעים יחד עם זבל אורגני משובח, שמספק להם התחלה טובה. ולכן רבים מהצמחים משתנים עם הזמן ועם הגיל, מתאימים עצמם לאינטרס העכשווי שלהם. פירות בוסר מרים ורעילים הופכים מתוקים וטובים לאכילה, המלונים מפתחים עם הבשלתם ריח משגע המזמין כל מי שעובר בסביבה לפיאסטה של קיץ, המלפפונים והקישואים משירים את קוציהם והעגבניה והפלפל מאדימים ומבליטים עצמם, קורצים אלינו מן השיחים.

    אז בכל זאת, למה למלפפונים שלנו יש כל כך הרבה קוצים? לחברים שונים במשפחת הדלועים יש שיטות מגוונות להגנה עצמית: האבטיחים והדלעות מגדלים קליפה עבה וקשה, המלונים מסתירים את ריחם עד לבשלותם, והמלפפונים העסיסיים, המלאים מים קורצים ומפתים, מגדלים קוצים דוקרניים, על הצמח ועל הפירות בתקופת הבוסר שלהם. העניין הוא, כמובן, שאנחנו קוטפים אותם בוסר, כמו גם את הקישואים שלנו. מלפפונים וקישואים בשלים הם ענקיים, בעלי קליפה קשה, משהו דומה לדלורית. גם בשרם עסיסי פחות, ויותר יבש. בבגרותם הם אכן חלקים ונטולי קוצים או זיפים. אבל אנחנו מעדיפים אותם צעירים ומלאי מים, ולכן מקבלים קוצים. רובם המוחלט של המלפפונים המצויים כיום בשווקים ובמרכולים הם מלפפוני חממה. הם נראים אחרת: חלקים ואחידים, בעלי קצוות עגולים ולא מחודדים כמו אלו של השטח הפתוח. החלקות היא פרי פיתוח חקלאי, לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלה האם היא מכוונת או שהיא תוצאת לוואי של פיתוחים אחרים שנעשו במלפפוני החממה (הפיכתם לבעלי פרחים נקביים בלבד ולפרטנוקרפיים=כאלה המפיקים פירות ללא האבקה), בכל מקרה חשבתי שיש בזה משהו נחמד – הלא המלפפונים הללו "גדלים בחממה" פשוט כמשמעו, כלומר, הם ממילא מוגנים ומופרדים מן הסביבה ואיומיה, ולכן אולי הם יכולים להסתדר יפה בלי קוצים?..

    מלפפונים וחברים אחרים במשפחת הדלועים מתגוננים בפני בעלי חיים גם בדרך נוספת: גבעולי הצמח ועליו מכילים כימיקלים בשם: קוקורביטצינים (cucurbitacin, שם הגזור משם המשפחה שלהם, cucurbitaceae). החומרים האלה גורמים לשתילים, לשורשים, לגבעולים ולעלים, ולפעמים גם לפרי עצמו, להיות מריר. בדרך כלל המרירות לא מגיעה למלפפון עצמו, אבל כשהצמח מגודל בתנאי עקה, כלומר, טמפרטורות נמוכות או שינויים גדולים בטמפרטורה, השקייה לא סדירה או חוסר הזנה, עלולה להיווצר מרירות בקצוות המלפפון ומתחת לקליפה. אנחנו מכירים את זה על בשרנו. בעונה הראשונה של חוביזה הפך יבול המלפפונים המאוחר שלנו למריר משהו. עצה של רפי המדריך החקלאי שלנו גרמה לנו לשפר את ההשקייה והמלפפונים חזרו לתיקונם.

    אך לסיפור מרירות צמח המלפפון יש פרק נוסף: המרירות נוצרה, כנראה, כדי לדחות אורחים לא קרואים ולמנוע את כרסום הצמח על ידי חרקים, אלא שגם לחרקים אבולוציה משלהם. חיפושיות מסויימות (cucumber beetles) חובבות במיוחד צמחים ממשפחת הדלועים, כנראה דוקא בשל המרירות הנובעת מהקורקוביטצינים. יתר על כך, הן מסוגלות לצרוך כמויות של החומר שיהרגו בקלות יצורים אחרים, וכנראה מצליחות לבודד אותו ולשמור אותו באיזור שבין כנפיהן כדי להשתמש בו בעצמן כהגנה נגד טורפים .בחלקת הירקות בחווה בה אני עובדת כאן בקליפורניה אנחנו מגדלים 4 זני מלפפונים וגם פקוס מפוספס. שלושה מזני המלפפונים שלנו (האמריקאי המצוי, מלפפון לימון ומלפפונים לכבישה) הם קוצניים, וזן אחד,ששמו דיווה, הוא "מלפפון ימתיכוני" מסוג מלפפוני החממה – הוא חלק, קטן, ומתוק. מה שמעניין בו הוא שגם הצמח עצמו אינו מריר, ולכן הוא הרבה פחות מושך חיפושיות  מזיקות… מסתבר שלפעמים ההגנה הטובה ביותר היא דווקא הורדת הקוצים, המרירות ואמצעי ההפחדה.

    תמונות של זני מלפפונים שונים, קוצניים, חלקים, עגולים, מאורכים, צהובים, ירוקים וכו':

    Suyo_Long_Cucumbers_Seeds.jpgwhite wonder cucumber.jpgYellow_Submarine_Cucumbers_Seeds.jpglemon cucumber.jpgCross_Country_Cucumbers_Seeds.jpgblonde cucumber.jpgHolland_Hothouse_Cucumbers_Seeds.jpg

    למי שרוצה לקרוא עוד על מלפפוני שטח פתוח מול מלפפוני חממה ועל מלפפונים בכלל, העליתי לאתר את שני העלונים הקודמים על מלפפונים, עלון 31 ועלון 62, הנה הקישורים אליהם:

    http://chubeza.com/newsletter/?m=200506

    http://chubeza.com/newsletter/?m=200411

     

    בתקוה לשבוע שקט כמה שאפשר

    בת-עמי, אלון וצוות חוביזה

     

     

    ומה השבוע בסל?

    יום שני:

    עגבניות
    מלפפונים
    דלעת
    כרישה – השלמה
    חצילים
    גזר – השלמה
    תפו"א – השלמה
    מלון
    עגבניות צ'רי
    פלפל אדום
    בזיליקום
    חסה – השלמה

    ובסל הגדול תוספת של
    קישואים –ירוק בהיר 
    דלורית
    במיה אדומה

     

    יום שלישי: (השבוע במקום רביעי בגלל ערב תשעה באב)

    עגבניות
    מלפפונים
    קישואים
    כרישה – השלמה
    חצילים
    גזר – השלמה
    תפו"א – השלמה
    מלון
    עגבניות צ'רי
    פלפל אדום
    שעועית ירוקה או שעועית תאילנדית
    חסה – השלמה

    ובסל הגדול תוספת של
    דלעת
    בזיליקום
    קישוא חורף – קבוצ'ה או אקרון

     

    מתכונים ממבחר ירקות השבוע:

    "לשבת עם חברים בקיץ על המרפסת, להוציא שקשוקה מהמטבח ולראות אותם מנגבים את הרוטב בהרבה לחם טרי, זה תענוג". 2 מתכוני שקשוקה משודרגים של בני סיידא ממגזין "שף"

    שקשוקה פלפלים קלויים וגבינה בולגרית

    • המרכיבים:

    10-8 פלפלים
    1/2 כוס שמן זית
    4 שיני שום קלופות ופרוסות
    5 ביצים
    250 גרם גבינה בולגרית מפוררת
    זעתר יבש או טרי

    • אופן ההכנה:
    1. מחממים גריל פחמים או מחממים את התנור למצב גריל (חום עליון) ולחום גבוה (200 מעלות).
    2. מניחים את הפלפלים על רשת צלייה או מסדרים בתבנית מרופדת ברדיד אלומיניום. צולים אותם עד שהם משחימים מכל הצדדים. מעבירים לשקית ניילון סוגרים ומשהים כך כשעה, עד לצינון מלא. קולפים, נפטרים מהגרעינים וחותכים לרצועות. שמים במסננת למספר שעות (עד לילה) לניקוז הנוזלים.
    3. מחממים את שמן הזית במחבת, מוסיפים את הפלפלים והשום ומטגנים 5 דקות. מתבלים במלח ובפלפל שחור, צרים במחבת 5 גומות, מחליקים לכל אחת ביצה, מפזרים סביב את הגבינה ומתבלים בזעתר. מכסים את המחבת ומבשלים 4 דקות עד שהביצים נקרשות והחלמון עדיין רך. מגישים מייד, עם לחם טרי.

    אפשר להכין מראש? את בסיס הפלפלים והשום ללא הביצים והגבינה מכינים 3 ימים מראש ושומרים במקרר. כשרוצים, מעבירים למחבת, מחממים וממשיכים לפי המפורט במתכון.

    שקשוקה חצילים, עגבניות ועירית

    • המרכיבים:

    1/2 כוס שמן זית
    1 בצל גדול קלוף וקצוץ
    3 חצילים קלופים וחתוכים לקוביות
    3 עגבניות קצוצות גס
    1 פלפל חריף קצוץ
    5 ביצים
    מלח ופלפל שחור
    1/2 כוס עירית קצוצה

    •  אופן הההכנה:
    1. מחממים את שמן הזית במחבת רחבה ועמוקה, מוסיפים את הבצל ומטגנים 5 דקות. מוסיפים את קוביות החצילים, העגבניות והפלפל ומטגנים תוך בחישה עד שהירקות מתרככים. מתבלים במלח ובפלפל שחור.
    2. יוצרים במחבת 5 גומות, מחליקים לכל אחת ביצה, מתבלים במלח ובפלפל, מכסים ומבשלים 4 דקות עד שהביצים נקרשות והחלמון עדיין רך. זורים מלמעלה את העירית ומגישים עם לחם טרי.

    אפשר להכין מראש? את בסיס השקשוקה (העגבניות והחצילים, ללא הביצים) מכינים עד יומיים מראש ושומרים במקרר. כשרוצים, מעבירים למחבת, מחממים, וממשיכים מסעיף 2.

    מאפה חצילים ותפוחי אדמה ברוטב עגבניות / עומר שוסהיים מתוך Ynet:

    • המרכיבים:

    3 חצילים גדולים
    4 תפוחי אדמה גדולים
    1 קופסה גדולה עגבניות מרוסקות  
    שמן לטיגון עמוק 
    3 שיני שום 

    • אופן ההכנה:
    1. פורסים את החצילים לרוחב לפרוסות של כס"מ אחד. ממליחים את הפרוסות ומשהים במסננת לשעה.
    2. קולפים את תפוחי האדמה, פורסים לפרוסות כמו החצילים ומבשלים כ – 15 דקות (הם לא צריכים להתרכך לגמרי).
    3. מחממים שמן במחבת ומטגנים את החצילים עד לקבלת גוון זהוב.
    4. מסדרים בתבנית משומנת פרוסות חצילים, מעליהן פרוסות תפו"א וחוזר חלילה. מערבבים את העגבניות המרוסקות עם מעט מלח ופלפל ואורגנו ומפזרים למעלה.
    5. אם רוצים, ניתן לפזר מעט גבינת פרמזן או מוצרלה בתוספת מעט גבינה מלוחה. מפזרים מעל את שיני השום
    6. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני גבוהה במשך 20 דקות.
       
      קיופולו- סלט פלפלים וחצילים / אורלי פלאי ברונשטיין, על השולחן
    • המרכיבים:

    1  חציל גדול, קלוי
    3 פלפלים אדומים, קלויים, קלופים וקצוצים
    1 עגבניה, מגוררת
    2 שיני שום, כתושות
    מלח
    1-2 כפות שמן זית

    • אופן ההכנה:
    1. מסלקים את קליפת החציל, מסננים וקוצצים היטב את "בשר" החציל.
    2. בקערה מערבבים את החציל עם פלפלים ועגבניות, ומתבלים בשום, מלח ושמן.

    עלון 62, 14-15 ביוני 2005

    cucumber draw.jpg"מלפפון צמח בגן
     מלפפון ירוק,
     וטוב וחם היה לו שם
     מלפפון ירוק" 
                                        מלפפון ירוק / לוין קיפניס

    שבוע טוב לכולם !

    השבוע, בעיתוי מוצלח, אנחנו מצרפים לסל את ביכורי המלפפונים שלנו – הירק הירוק והעסיסי הזה ששום "סלט ישראלי" איננו שלם בלעדיו. המלפפון (Cucumis Sativus) הוא בן למשפחת הדלועיים חובבי החום, וכמה מאחיו שוכנים לצדו בשדה שלנו הקיץ – הדלעת, "צמח הספגטי", הקישואים שכבר התחלתם לקבל ועוד.
    המלפפון הוא צמח עשבוני, חד-שנתי. הוא מצמיח עלים בעלי פטוטרת ארוכה וצורת לב, ו"גבעולים" שעירים ארוכים המשתרעים ומסתעפים בדומה לצמח מטפס. מוצאו של המלפפון מהרי צפון הודו. הוא תורבת בעת העתיקה לפני כ-4000 שנה לפחות. בתקופה זו הוא היה מוכר כבר במצרים, וגם בתנ"ך הוא מוזכר: כזכור לאלו מכם שקראו את העלון על הקישוא – ה"קישוא" התנ"כי שאליו התגעגעו בני ישראל בנדודי במדבר, איננו אלא זן כלשהו של מלפפון.
    בארץ זכה המלפפון לטיפוח החל מראשית ההתיישבות היהודית ונוצרו מבחר זנים משובחים. זני המלפפונים הנפוצים כיום בשווקים הם אלו המגודלים בחממה. אלו זנים פוריים יחסית המפיקים כעשרה טון פרי לדונם. המלפפונים שלנו – מזן "אוריון" שהוא זן לשטח פתוח – "חלשים" הרבה יותר מבחינה זו ומפיקים רק שני טון לדונם, אך הם משתבחים באיכותם ובטעמם.
     הזן שלנו הוא חד-ביתי (בצמח אחד גדלים זה בצד זה פרחים "זכריים" ו"נקביים"). זני החממה, לעומת זאת, הם פרי הכלאות והשבחות שונות והם חד-מיניים ודו-ביתיים (בצמח אחד גדלים פרחים "זכריים" ובשני "נקביים"), וההאבקה בין פרחי ה"זכרים" ו"הנקבות" נעשית לרוב על ידי חרקים. את הצמחים נוהגים לגדל ביחס של בערך צמח "זכר" אחד לתשע "נקבות"!, עובדה המסבירה את תנובתם המוגברת של זנים אלו כיוון שכל פרחי הצמחים ה"נקביים" מפיקים פרי.
    על מנת להבטיח בשדה שלנו תנובת ירק סדירה וארוכה ככל האפשר זרענו בהפרשי זמן קצרים כמה ערוגות של מלפפונים. על מנת לשפר את קליטת האור על ידי העלים ולשפר את הנגישות שלנו לירק אנחנו מדלים את המלפפונים שלנו עד שהם מגיעים לגובה של כמטר וחצי.
    צבע פרי  ה"אוריון"  הבשל  הוא ירוק, אך מלפפונים  מגיעים  בשלל צבעים ודוגמאות: לבן, כתום או
    אדום-חום עד חום כהה, ולעתים הצבע אינו אחיד אלא מנומר או מפוספס. גם צורת הפרי שונה מאוד, בין זן לזן: גלילי קצר או מוארך, ישר או כפוף בחלקו, דק או עבה.
    את הירק מגדלים בחממות משך כל השנה, ובשטחים פתוחים רק בקיץ. הפרי נקטף בעודו בוסר, ומכיוון שהצמח צומח במהירות יש צורך לקטוף כמעט בכל יום. בעולם ידועים גם זנים לתעשייה, המתאימים לאיסוף מכני .
    cucumber.jpgהמלפפון מכיל 96% מים, ובגלל היותו דל קלוריות (12 קלוריות ב- 100 גרם, מים, 0.6% חלבון, 2.6% פחמימות) הוא מומלץ כמרכיב בתזונתם של המקפידים על דיאטה.

    יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, ומעט ויטמיניB  ו-C זרעי המלפפון הם בעלי תכונה קוטלת תולעים ומשתמשי בהם אפוא לטיפול בתולעי מעיים. ברפואה הסינית נחשב המלפפון כבעל איכות קירור ולכן כעוזר לנקות את הגוף מרעלים, לתת שתן ולהרוות את הצמא. כמו כן הוא נחשב לירק מתוק, מה שעוזר לאיברים האחראים על כל נושא עיכול והטמעת המזון והנוזלים בגוף. שימוש עיקרי אחר במלפפון הוא בקוסמטיקה. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור: לשם שטיפת פנים יש לרסק מלפפונים במערבל ולסנן אותם. במיץ שנוצר יש לשטוף את הפנים.

    • ושוב אנחנו מזכירים: לפני מספר שבועות שלחנו לכם שאלון למילוי. תודה לאלו שכבר ענו עליו, ואלו שעדיין לא – קדימה, אנחנו מחכים ומצפים לתשובותיכם!

    אלון, יוחאי וצוות ח'וביזה

     

    ומה בסל השבוע?
    עגבניות – השלמה
    מלפפונים – מהשדה + השלמה
    קישוא ירוק + ירוק בהיר
    גזר – מהשדה + השלמה
    תפו"א – השלמה
    פלפל אדום – השלמה
    כרישה- השלמה
    פטרוזיליה
    חסה
    שזיף – נאות סמדר
    כרוב
    סלרי שורש

    ובסל הגדול תוספת של
    צנוניות
    סלק אדום
    חצילים 

     

    מתכונים

    מלפפונים כבושים במלח: מתוך אתר (ynet)

    • המרכיבים:

    מלפפונים מוצקים (רצוי כמה שיותר קטנים)
    מים
    מלח גס  [היחס בין המים למלח הוא של כפית מלח לכוס מים]

    • ההכנה:

    – שוטפים את המלפפונים, ומסדרים בצנצנת כבישה מעוקרת (יש לטבול את הצנצנת במים רותחים כדי שהיא תהייה סטרילית).
    – משתדלים שלא יהיו רווחים גדולים בין המלפפונים.
    – אם רוצים אפשר להוסיף למלפפונים בשלב זה פלפל שחור שלם, שום ושאר תבלינים.
    – ממיסים את המלח במים ושופכים את המים על המלפפונים (המים צריכים לכסות את המלפפונים).
    – מעמידים את הצנצנת בצד למשך שבועיים.

    סלט מלפפונים יפני (מתוך אתר "טבע הריפוי")

    • המרכיבים:

    5 מלפפונים קטנים וטריים מאוד חצויים לאורכם
    ‏‏כף ג'ינג'ר טרי מגורד דק
    ‏כף מלח‏‏
    שן שום קצוצה
    3 כפות רוטב סויה יפני‏‏ ‏

    • ההכנה:

    – מגרדים את פנים המלפפונים עם הגרעינים ונפטרים מהמיץ.
    – פורסים לפרוסות ‏דקות.‏
    – שמים את פרוסות המלפפונים ואת כל שאר החומרים בכלי רחב ומניחים עליו ‏כלי נוסף, שיהווה משקולת לוחצת על הסלט.‏
    – מניחים ככה במקרר למשך הלילה.
    ‏- מסננים מן הנוזלים ומגישים.

    סלט מלפפונים תאילנדי חריף

    • המרכיבים:

    6 מלפפונים ‏
    2 ‏כפות בצל קצוץ
    ½ כוס מים
    ½ כוס חומץ אורז
    ¼ כפית פלפל אדום חריף קצוץ
    3 כפות סוכר חום
    כף בוטנים קלויים קצוצים
    מלח‏‏

    • ההכנה:

    – חותכים את המלפפונים לרצועות דקות, ממליחים אותם ונותנים לעמוד כשעה.
    – לאחר כשעה שוטפים היטב וסוחטים.
    – מרתיחים בסיר קטן את חומץ האורז, המים, הסוכר והפלפל החריף.
    – מרתיחים עד שנותרים 1/3 מהנוזלים, מורידים מהאש ומקררים.
    – מוסיפים את הבצל הקצוץ ושופכים על המלפפונים.
    – מקפיצים היטב את הרוטב והמלפפונים ומפזרים מעל את הבוטנים.
    – מגישים.

    סלט מלפפונים ועוף (מתוך האתר "על השולחן")

    • המרכיבים:

    חצי עוף צלוי בלי העצמות.
    4 מלפפונים קטנים טריים
    2 שיני שום קצוצות
    4 בצלים ירוקים קצוצים
    כפית שורש ג'ינג'ר טרי קצוץ דק
    פלפל אדום חריף קצוץ דק
    חצי כוס כוסברה קצוצה דק
    לרוטב:
    3 כפות רוטב סויה
    3 כפות מיץ לימון           
    2כפיות סוכר          
    כף שמן שומשום          
    מלח           
    פלפל שחור

    •  ההכנה:

    – חותכים את העוף לקוביות של כ-1 ס"מ ושמים בקערה.
    – חותכים את המלפפונים לרוחבם ל-3 חלקים. חותכים כל חלק לאורכו ל-8.
    – מוסיפים את כל שאר החומרים לקערה.
    – יוצקים מעל את הרוטב ומערבבים.
    – משהים כמה דקות ומגישים.

    מרק מלפפונים קר: (מתוך אתר "על השולחן")

    • המרכיבים:

    ק"ג מלפפון קטן
    חופן עלי נענע
    250 מ"ל שמנת לקפה
    ½ כפית זנגוויל טרי קצוץ
    2-1 כפות חומץ איכותי

    •  ההכנה:

    – מקלפים את המלפפונים.
    – מאדים במשך 10 דקות.
    – מעבדים בבלנדר עד לקבלת מחית חלקה, ומעבירים במסננת.
    –  מוסיפים נענע ותבלינים.
    – מצננים במקרר.
    – מוסיפים שמנת קרה ומגישים.