עלי ח'ביזה 368 – 28-30 בנובמבר 2011, ב'-ד' כסלו תשע"ב – חודש טוב!

השבוע מסתיים חודש נובמבר ואנחנו מחייבים את כרטיסי האשראי שלכם. החיוב יתבצע בתחילת השבוע ויכלול את הארגזים שתקבלו עד סוף החודש, כולל ארגזי השבוע הזה. שימו לב בבקשה שהחודש יהיו ארבעה ימי שני וחמישה ימי רביעי.

______________________________________

עוד לא אהבתי דיי(קון)… ואם לא עכשיו, אימתי?

קבוצת הפייסבוק של ח'ביזה חיה וסוערת, כך מספרים לי רעי מהרשת החברתית. יש כבר עשרות חברים ובכל יום עולה לפחות פוסט אחד של תהיה ובקשת הצלה בקשר ל… דייקון . גם אני, באמצעים הטכנולוגיים האנאכרוניסטים של אימייל וטלפון כבר השבתי למספר פניות בענין השורש הלבן המאורך שמבקר בארגזים לאחרונה, וכנראה שהגיע המועד הנכון לעלון הדייקון העונתי שלנו.

נתחיל מהרקע המשפחתי: הדייקון הוא צנון יפני מאורך, ובניגוד לסברה המקובלת, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים!הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.

הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.

בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.

בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים, והשנה ניסינו זן חדש וחלק מהדייקון יצאו בעלי גוון כהה). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן. בשנים שעברו גידלנו זנים גדולים, לפעמים גדולים מאוד. השנה הצלחנו למצוא זנים קטנים יחסית, שעדיפים עלינו, ואפילו אחד קטן ממש שמכונה" צנונית דייקון".

במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג'ר המוחמץ.

אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן שמגודל לשם הפקת שמן מזרעיו. במצרים ובמזרח מגודלים זנים שמשתמשים דווקא בעלים שלהם.

הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.

במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.

בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר.

ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי:
בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים. לאחר זמן נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח. בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי "אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".

ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של "שלום עליכם" בשם "בשביל צנון אחד" מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: "חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן. נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…" מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון "יקר אף נעים, משיב נפש", ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

אחסון צנון ודייקון:
– כדי שהצנון לא יהיה "יבש כמו צנון", שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ'י.

אספתי השבוע הרבה מתכונים מהעבר והוספתי עוד כמה, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
צאו לדרך, ובהצלחה.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

_________________________________________________

ומה השבוע בסל?

יום שני: בטטה, שמיר, מנגולד או קייל, בצל ירוק, כרוב או קולרבי, עגבניות, פלפל אדום, פטרוזיליה, תפו"א, דייקון, חסה
ובסל הגדול תוספת של: סלק או לפת, כרישה, ברוקולי או כרובית

יום רביעי: רוקט, חרדל, תפו"א, כוסברה או שמיר, ברוקולי או כרוב, קלרבי או לפת, פלפל אדום, תרד או קייל, עגבניות, בטטה, דייקון  או צנונית
ובסל הגדול תוספת של: חסה, בצל ירוק, כרישה

גם השבוע לא הצלחנו להשיג מלפפונים. קנינו פלפל אדום במקומם, ואנחנו מאוד מקוים שהמחסור יסתיים בקרוב.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, טחינה וגם פירות מיובשים ולדר. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.

______________________________________

מתכוני דייקון:

סלט דייקון וג'ינג'ר

קימצ'י ירקות הקימצ'י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח)

דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות)

תבשיל דוחן עם גזר, אצת היזיקי ודייקון

טמפה ברוטב חמוץ מתוק עם דייקון/ צנוניות:

מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר

הווארד מירושלים שלח לי מתכון של אלישבע לסלט חם של דייקון וגזר:
מרכיבים:
דייקון
גזרים
בצלים ירוקים
כף רוטב סויה
שמן זית (או שמן שומשום)
דבש
ג'ינג'ר (אפשרי)

הכנה:
– קוצצים כמות שווה של גזרים ודייקון, מוסיפים בצלים ירוקים קצוצים
– מטגנים קלות בשמן זית (או שמן שומשום לדברי אלישבע)
– מוסיפים כף רוטס סויה וטיפה דבש
– נראה לנו שג'ינג'ר טרי ילך מעולה עם זה, אבל עוד לא ניסינו
– מגישים עם אורז מלא

דייקון כבוש
 המרכיבים
250 גרם דייקון
½ כוס חומץ אורז
½ כוס מים
½ כוס סוכר
כורכום
מלח

 ההכנה
 לשים בסיר חומץ, מים, סוכר וכורכום ולבשל על אש בינונית. להביא לרתיחה ולערבב עד שהסוכר נמס. להסיר מהאש ולצנן.
 לקלף את הדייקון ולפרוס אותו לפרוסות בעובי ½ ס"מ (אם הדייקון גדול מדי ניתן לחצות את העיגולים)
 להניח את הפרוסות במסננת, לפזר עליהן מלח ולערבב היטב, להשאיר אותן להגיר נוזלים למשך כשעה.
 לאחר שעה- לשטוף את הדייקון מהמלח מספר פעמים ולייבש אותו היטב.
 להכניס את פרוסות הדייקון לצנצנת מעוקרת, לשפוך את התחמיץ הצונן לצנצנת, דרך בד או מסננת דקה, עד כיסוי פרוסות הצנון.
 לשים במקרר למשך 4 שעות לפחות, עדיף עד למחרת. הצנון הכבוש יישמר למשך שבועיים.

מתכוני דייקון של לובסנג (שנעלב מכך שאני קוראת לדייקון "צנון יפני" ומתעקש שהוא "צנון טיבטי"):

דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין)

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס"מ עובי)
גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם)
גבינה קשה מגוררת
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות.
– מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה.
– מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים.

דייקון ובשר:

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וקצוצות
2 עגבניות קצוצות
1/2 קילו בשר טחון
2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת)
פלפל שחור
מים לכיסוי
1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק)
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה.
– מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות.
– מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה.
– בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי.
– מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד.
– בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר.
– כמות המים תלויה ברצונכם – אםתרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול.
– בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה.

דייקון הולך מצויין עם שורש סלרי ופטרוזיליה, שמרו את שני המתכונים האלה להופעת האחרונים, בקרוב אצלכם בארגזים:

מרק דייקון ושורש סלרי/סלרי:

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) בחתיכות
1-3 שורשי סלרי (תלוי בגודל) בחתיכות
גבעולי סלרי עלים (אם משתמשים בעלי השורש, שימו מעט, טעמם חזק מאוד) קצוצים
תבלינים כרצונכם (לא להגזים)

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הדייקון ושורש הסלרי ותבלינים, ממשיכים לטגן כמה דקות.
– מוסיפים מים, את עלי הסלרי, ומרתיחים.
– מבשלים עד שהירקות רכים, מתקנים תיבול

מרק טנטוק טיבטי:
המצרכים:
שמן לטיגון
צרור בצלים ירוקים (החלק הלבן)
שורש פטרוזיליה ושורש סלרי (הם חשובים ביותר כי הם בעצם התבלינים למרק)
דייקון
עגבניה
שאר ירקות חורף קשים כרצונכם: קולרבי, גזר, תפוחי אדמה וכו'
אפשר להוסיף עלים: עלי לפת, דייקון וצנוניות הם המתאימים ביותר לגרסת לובסנג. אפשר גם אחרים אם אין כאלה. עדיף עלים קשים יחסית (קייל, מנגולד)
עצמות כבש (אופציונלי)
כ-חצי קילו קמח
מים
שמן לשימון הידיים
מלח
רוטב סויה / חומץ
בצלים ירוקים קצוצים (החלק הירוק)

ההכנה:
– חותכים את כל הירקות והעלים לפרוסות וחתיכות קטנות יחסית.
– מחממים את השמן על חום גבוה, ומוסיפים את הירקות החתוכים, ומעליהם את העלים החתוכים, מערבבים כ-10 עד לריכוך קל בלבד של הירקות.
– אפ מוסיפים עצמות למרק בשרי – זה הזמן להכניס אותן
– מוסיפים מים ומרתיחים.
-מכינים את הבצק: לשים קמח ומים ליצירת בצק קשה יחסית אך נוח לעבודה, אמור לצאת כ-400 גרם בצק.
– מן הבצק צרים כארבעה-חמישה נקניקים (בעובי של נקניקיה בערך), ואז משמנים את הידיים, ומשטחים כל נקניק לרצועה על ידי מעיכה ומשיכה, מעיכה ומשיכה כך שמתקבלת אטריה ארוכה ורחבה (רוחבה כ-4 ס"מ).
– כשהירקות התרככו והמרק כמעט מוכן, קוטמים את האטריות בעזרת האצבעות ומשליכים למרק הרותח, פיסות באורך של 3 ס"מ בערך.
– מבשלים יחד עם האטריות עוד כ2-3 דקות ומכבים את האש.
– להגשה: מטפטפים למעלה כמה טיפות רוטב סויה או חומץ (תלוי בטעם), ומפזרים בצלים ירוקים קצוצים (החלק הירוק)

עלי ח'ביזה 318, 15-17 בנובמבר 2010, ח'-י' כסלו תשע"א

שמחה מאוד לבשר שעונת התמרים בקיבוץ סמר בעיצומה ומגיעה גם אלינו. בקרוב אנחנו מקוים לקבל משלוח חדש של תמרים מהזן "ברהי", המתוק והמיוחד, כמו אלו שהיו בשנה שעברה. התמרים נמכרים באריזות קרטון של 5 ק"ג, ומחיר האריזה הוא 100 שקלים (המחיר יקר יותר מבשנה שעברה עקב ירידה משמעותית ביבול השנה).
פרטים על הזן המיוחד הזה תוכלו לקרוא באתר התמרים של קיבוץ סמר.
מי שמעוניין להזמין קרטון תמרים, צרו איתנו בבקשה קשר בהקדם ונשלח לכם ברגע שיגיעו אלינו התמרים.
_____________________________________________________________

"צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שנטע ושחר מאוד אוהבות (ושכתבה רונית חכם). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין. מסתבר שלא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" והלפת שייכת לסוג "כרוב", אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בצורת צלב, הנה כמה דוגמאות:

חרדל השדה
שלח
כרמלית נאה
צנון מצוי

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים בצמחי השונים בה חלקים שונים של הצמח: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת זו חלוקה פופוליסטית למדי, הטוב בצנון ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח. בצנון ולפת ניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר ויש זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו ידועים בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת מכלתחילה (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. הנה כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

צנוניות בצבעים שונים
צנון שחור
צנון דייקון
צנון אדום

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבץ גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש נובמבר הלוהט וישמחו את לבבכם.

שבוע טוב, אל תוותרו על התקוות והתפילות לקור ולגשם,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_______________________________

מה בסלנו השבוע (חוץ מרגלי קרפדה…)

יום שני: דייקון או לפת או צנון, פטרוזיליה, רוקט, חסה  אדומה, חרדל ירוק, עגבניות, מלפפונים, סלק אדום, בטטה, ברוקולי , כרובית לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לוביה או שעועית תאילנדית, בצל ירוק, נענע, כרוב

יום רביעי: חסה אדומה, פטרוזיליה, מלפפונים, חרדל ירוק, פלפל אדום, בצל ירוק, צנון או דייקון או לפת, סלק אדום, בטטה, רוקט, ברוקולי או כרובית-לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: במיה או לוביה או שעועית תאילנדית, ברוקולי, כרובית, חצילים או אפונה

____________________________________

מתכונים עם צנון ולפת, וגם שני מתכוני בטטה שנשכחו מהשבוע שעבר…

ג'ודי מבית שמש שלחה לי מתכון לסלט בטטות אהוב מתוך ספר הבישול "המטבח של לורל" (Laurel's Kitchen)
– קולפים את הבטטות, פורסים, מפזרים עליהם טיפה מלח ושמן זית, ואופים עד שמתרככים, אך לא רכים מדי.  מניחים להתקרר.
– חותכים לקוביות, קוצצים גמבה אחת, בערך 3 בגבעולי בצל ירוק. מתבלים בג'ינג'ר מגורר, קליפת לימון מגוררת, מיץ לימון, שמן זית וקצת מלח לפי הטעם.
– ניתן להוסיף קצת יוגורט לסלט.

רבקה, לקוחה ותיקה ונאמנה, הוסיפה קינוח נפלא מדלעת ובטטות:
– מערבבים בקערה: כוס קוביות דלעת ,כוס קוביות בטטה, כף ג'ינג'ר מגורד, חתיכות קטנות של קליפות פרי הדר, מעט קינמון וכ-2 כפות רכז רימונים (או לפי הטעם).
– מכניסים מספר דקות למיקרו גל בכלי זכוכית מכוסה או בכלי חרס עם פעמון.

מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר

לשמור בכלי סגור, משתבח לאחר שהות של כמה שעות או לילה במקרר

ומהעיתון שלחה לי מליסה מתכון למעדן צנון שחור של השף ניל פרגוסון, שמוכיח שצנון יכול בהחלט לשמש בארוחת שחיתות. אפשר בהחלט גם עם צנונים אחרים:
– חצי קילו צנון
– כוס שמנת מתוקה (שמנה)
– כוס חלב
– 30 גרם חמאה
– שן שום
– ענף תימין טרי
– עלה דפנה
– קמצוץ אגוז מוסקט
– מלח ופלפל

אופן ההכנה:
– מחממים תנור ל180 מעלות.
– מקלפים את הצנונים ופורסים דק דק במנדולינה
– בסיר קטן מערבבים את כל שאר המרכיבים (ללא הצנון), מרתיחים, מכבים את האש ומניחים לחומרים להתערבב במשך כ10 דקות.
– מסננים את המוצקים מן הנוזלים, מוסיפים את הצנונים ומרתיחים על אש בינונית כ-5 דקות
– מסירים מן האש, מוציאים את הצנונים בעזרת כף מחוררת ומסדרים אותם בשכבות בתבנית קטנה
– שופכים את התערובת מהסיר על הצנונים ואופים כ-30 דקות, או עד שהמאפה/תבשיל זהוב ומבעבע.

וקישורים אחרונים (באנגלית אמנם) לטיפים ומתכונים עם צנון, כולל הצעת פיסול צבעונים לקישוט מן הצנונים שלכם וגם לשלושה מתכונים פשוטים וטעימים עם לפת. מתוך האתר של הgreen earth institute, חוות ירקות אורגנית חינוכית באילינוי בארה"ב. יש להם גם תכנית CSA.

עלון 286, 8-10 במרץ 2010, כ"ב-כ"ד באדר תש"ע

פסח כבר באופק, ואנחנו כרגיל מעדכנים בשינויים הצפויים לקראת החג. בשבועיים הבאים נניח בארגזים פתקים מודפסים שתוכלו לתלות על המקרר לתזכורת, השבוע בינתיים בגירסא האלקטרונית כסיפתח…
שינוי מועדי משלוח בפסח:
בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על רביעי (31 במרץ) ושני (5 באפריל) ולכן:
–    מי שמקבל ארגז ביום שני יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: יום ראשון 28 במרץ, יום שני 12 באפריל
–    מי שמקבל ארגז בימי רביעי יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: 24 במרץ, 7 באפריל

מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים, שימו לב שאנחנו "מתעלמים" מהשבוע של פסח, ולכן לכולכם יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתי קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החג, צרו איתי קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום חמישי, 1 באפריל, י"ז ניסן (ב' חול המועד).
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ולבשל מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).

___________________________________________

וועכשיו הרשו לי להמשיך השבוע בשוויץ גאה – כבר יותר משנה שאנחנו עובדים יחד עם דני וגלית, אנשי "גרנוּלה", ושולחים למי שמעוניין גרנולה ועוגיות ביתיות ולאחר פסח אנחנו מקוים להציע הפתעה משמחת נוספת ממטבחם. השבוע נתקלתי בביקורת מהללת שנכתבה עליהם במדור אוכל של nrg (גלגלו לסוף ביקורת המסעדה). לקרוא ולהשמין מנחת…
__________________________________

כרמית מתל-אביב שלחה לי הודעה שחשוב להעביר בקשר לאיסוף ומחזור פסולת אלקטרונית. בישראל, נאספת מידי שנה כ-100,000 טון פסולת אלקטרונית, שאינה מטופלת בנפרד, מגיעה יחד עם שאר הפסולת לאתרי הטמנה רגילים ומזהמת את הקרקע ואת מקורות המים במתכות וחומרים רעילים הפוגעים באיכות הסביבה ומסוכנים לבריאות האדם.
ביום מעשים טובים שיתקיים השנה ב-16 במרץ, תקים עמותת "אדם טבע ודין", בשיתוף עם הרשויות המקומיות, נקודות איסוף למחזור פסולת אלקטרונית בערים שונות. הציוד הנאסף עובר תהליך של מיון, ניקוי והתאמה בהתאם לצורך. המכשירים התקינים הישנים יחולקו למשפחות נזקקות.
פרטים נוספים וכתובות של נקודות האיסוף תוכלו למצוא כאן באתר של אדם וטבע ודין.

הזדמנות מצויינת בעיני לתת ביטוי לפן האקולוגי של נקיון הפסח! (ותודה רבה לכרמית).
_______________________________

תזכורת קטנה – מי שרוצה להזמין מיפתח לחם כוסמין נבוט (אפיה אחרונה לפני חג הפסח) מוזמן לעשות כן עד יום שישי הקרוב, 12.3. הלחם יאפה בשבוע שלאחר מכן ויגיע אליכם ביום רביעי 17.3 וביום שני 22.3.

בתאבון!
_____________________________________________

ולקינוח – השבוע בארגזים דוגמיות מתוקות של תמר מיוחד במינו מזן ברהי דבש – מקיבוץ סמר. לקראת חג הפסח אנחנו שמחים להשיק שיתוף פעולה עם הקיבוץ הדרומי, שמגדל את התמר הזה המכונה "טופי של תמר" (בעיני, עלבון לתמר להשוות אותו לדבר הדביק הזה).

תטעמו. תתענגו. באמת משהו מיוחד וטעים מאוד.פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר של קיבוץ סמר, או אצל גילי: 0528-365906

את התמרים של סמר אפשר להזמין דרכנו באריזות של 5 ק"ג, במחיר של 90 שקלים לחבילה.
____________________________________

עמוק עמוק בבוץ

ביום שני בשבוע שעבר שקענו בבוץ טובעני ממש כשהילכנו בשדה הספוג כדי לקטוף את ירקות הארגזים. ועדיין, גם תוך כדי הקטיף, המשיכו הממטרים לרדת עלינו ולהרטיב. זה היה אחד מימי העבודה היותר קשים וקצת אפילו מצברחים בח'ביזה.
סיור קצר בשדה המוצף גילה לנו סחיפה רצינית של הקרקע מטה במדרון, שתילים רכים שטיפות ענקיות וכבדות של גשם וגם דוקרנות הברד פגעו בהם בצורה לא קלה, עלים רכים של מנגולד, חרדל, חסה וטאטסוי ועמדו להיות מוכנים לקטיף ונקרעו בכוח תחת עוצמת הגשמים, עשבי תיבול שנקברו בבוץ, מחוזק המטר וכמות המים שנאספה בערוגה, צמחי תפוחי אדמה מרוטשים ופגועים בתלוליות שמנסות בכל כוחן להישאר תלולות אבל בעצם…

אלון, בתבונתו הרבה החליט לא להתבונן בשדה בעיניים ביקורתיות וחודרניות עד לשבוע הבא. כמאמין בכוחו של הריפוי העצמי של הטבע הוא הציע לנו לנשום עמוק, להוציא סוף סוף את הרגליים הנעוצות 30 ס"מ בבוץ העמוק, ולצעוד הלאה, לעבר סככת האריזה עם קטיף היום. להמשיך עם המשימות המיידיות ולפקוח שוב עיניים בוחנות רק לאחר שבועיים. בפרק הזמן הזה השדה יתחיל להתייבש ולהתאושש וניתן יהיה לראות בעיניים מיואשות פחות מה המצב לאשורו.

למרות שהחלטנו לא להתבונן עד השבוע הבא, לא יכולנו שלא להגניב מבט מדי פעם לעבר יקירנו ולבדוק מה קורה. לשמחתנו בחלק מהערוגות ראינו שיפור (ואני מוכרחה לומר שגם הליכה במשקל פחות נטול כובד בוץ כזה של היפופוטם צעיר, קצב מהיר קצת יותר מקצב של שקיעה בבוץ – חילוץ רגל ימין – הנחת רגל ימין – שקיעה בבוץ – חילוץ רגל שמאל – הנחת רגל שמאל – שקיעה בבוץ וגו' היא בהחלט מרוממת רוח). בנקודה קצת שפופה וקצת מעודדת זו רציתי לשתף אתכם ולתת לכם סקירה על מצבנו כיום בחורף הזה שהחל נפלא ונע בחודש-חודשיים האחרונים בין חמסין לשיטפון.

נתחיל בחמסין. על שלושה שבועות של חום באמצע החורף כבר כתבתי לכם לפני כשבועיים, אבל אז לא יכולנו עדיין לראות כמה דברים שהתבררו מאוחר יותר. הברוקולי, שסיפרתי לכם שהתקשה להתמודד עם החום, החליט להתבגר בטרם עת (זו דרכו להגיע לפריחה ולזרעים כמה שיותר מהר כשהו מזהה מצוקה). ערוגות שציפינו שיבשילו רק כעת הקדימו בשבוע-שבועיים. הבשלה אצל הברוקולי משמעה שהניצנים הצפופים מאוד מתחילים קצת להיפתח ולהתרכך. השארתם על הצמח, במיוחד בימים חמים כפי שהיו לנו, משמעה פריחה מהירה, כלומר – אין יותר ברוקולי כי אם זר פרחים צהובים ויפים (וגם טעימים, אבל, בכל זאת, לא ברוקולי…).
לכן בשבועיים האחרונים היו לנו כמויות עצומות של ברוקולי, ואתם קיבלתם בארגזים ברוקולי כל שבוע. לפעמים היו הכמויות כאלה גדולות ממה שנדרש בארגזים לשבוע שלם, ואנחנו נאלצנו לשמור אותם במקרר, עטופים, בהמתנה ליום המשלוח הבא. קטיף של ברקולי לחוץ, שממהר להגיע לקו הסיום, משמעו גם ברוקולי עמיד פחות, ולכן פגש חלק מכם ראשים טריים פחות ועמידים פחות מהברוקולי הרגיל שאתם מכירים אצלנו. השבוע כבר דיווח לי אלון שהפאניקה בקרב הברוקולי שככה מעט. מקוים שהשבוע השרבי הצפוי לנו לא יבהיל אותם מחדש.

החום, בלווית לחות שעדיין מצאת באויר ובקרקע בתקופה הזו, גרמו גם למחלות ופטריות להתפשט בשדה. במיוחד מדובר על פגיעה בשום ובבצל הירוק. רקבונות בשורש והתייבשות של העלים הן מהסימנים שראינו בשניהם. אחת הדרכים שלנו להתמודד עם הפטריות האלה היא ריסוס בחומר העשוי משמן המופק עץ התה האוסטרלי, צמח שידוע בתכונותיו המחטאות והאנטי-פטרייתיות, כטיפול לבני אדם וגם לצמחים. פתרון נוסף הוא קטיף סלקטיבי של השום כשום ירוק, עליו סיפרתי לכם בעלון ההוא לפני שבועיים.

הגשמים הרבים מאוד שהגיעו בשמחה בסופהשבוע של פורים המטירו על עמק איילון כמות עצומה של מים. זו בהחלט ברכה. ברכה גדולה וטובה. טיפות ענקיות וכבדות ירדו על השדה לאורך שעות ארוכות, שלוליות ואגמים של ממש נקוו בשדות בסביבה. הגשם החל ביום חמישי בערב ולא פסק גם ביום שני. אנחנו זקוקים בהחלט לכמויות המים הללו, שכאשר הן מגיעות בשלב הזה של החורף, כשהאדמה כבר פתוחה ורווייה הן עתידות להיקוות ואז לחלחל ולהתווסף למאגר מי התהום של האיזור.
אלא שאצלנו בשדה, במיקרוקוסמוס הקטן שלנו, כמויות כה רבות של רטיבות יצרו גם לא מעט אי-סדר. כל מה שאכתוב מעתה והלאה הוא תמונת מצב זמנית של הדברים כםי שהם עכשיו. אנחנו מקוים, כאמור, שהזמן וכוח הצמיחה והחיות של הגידולים יעשו את שלהם והמצב ישתפר.

השום שגם ככה התמודד עם מחלה חובבת לחות, הותקף קשות ונראה גרוע ביותר. לפני כמה שבועות שברנו שרק כמות קטנה יחסית תיקטף לשום ירוק. עכשיו אנחנו תוהים כמה ממנו יצליח להמשיך לגדול ולהגיע לבגרות ולייבוש לפני שיחוסל על ידי הפטריה. בינתיים נמשיך לקטוף ממנו כשום ירוק ונעשה נסיונות לייבש חלק ממנו כבר בשלב הזה.
הברד והטיפות החזקות פגעו קשה גם בירקות העלים. רצינו לתת לכם בשבוע שעבר קולרבי עם עלים כמו בשבוע שלפניו, אך לא ממש נשארו עלים לתת… את החסות, שכבר הגיעו לזמן הקטיף, קטפנו, לאחר התלבטות מסוימת, ברביעי שעבר, קילפנו את העלים החיצוניים הפגועים (לפעמים די הרבה שכבות) וארזנו בצמדים. מחזור העלים החדש (חסה, טאטסוי, מנגולד, תרד, חרדל), שכבר כמעט היה מוכן לקטיף, נפגע וזקוק להתאוששות שתעכב את הקטיף בעוד כמה שבועות לפחות.
עוצמת המטר וגם הסחף בקרקע בעקבות כמויות הגשם גרמו לשתילים הצעירים ששתלנו לפני כחודש לטראומה לא פשוטה: שתילים רבים נשברו, גם מעל האדמה, בגלל הגשם, וגם מתחתיה, בגלל חוזק הסחף. בסוף השבוע שעבר עישבנו וניקינו את הערוגות והשבוע אנחנו ננסה לשתול שתילים מחליפים ולהשלים את השורות החסרות.
הכוסברה והשמיר בסבב הבא, שכמעט הגיעו לגובה מתאים לקציר, הושכבו על הקרקע על ידי הגשמים וכוסו באדמה על ידי הסחף. אנחנו מצאנו אותם כבר מצהיבים מרטיבות יתר ודי אומללים. קצרנו אותם ואנחנו ממתינים להתחדשות.

בינתיים אנחנו משתדלים לקנות חלק מהירקות בארגז כדי להחליף את אלו המתעכבים או החסרים. חסות, תפוחי אדמה וגזר השבוע יהיו כנראה מחוות אחרות שנפגעו פחות בגשמים האחרונים. טוב שיש חקלאים קטנים שכנים ועמיתים שנרתמים לעזרה ויכולים לסייע בהשלמות בעת כזאת.
והכי חשוב – אנחנו משתדלים לשמור על התקווה והאמונה בחשיבות לטווח ארוך של הגשמים האלה, בכוחות הטמונים בצמחים להתחזק ולהתגבר (תפוחי האדמה כבר נראים טוב יותר). סערות שכאלה הן חלק מההשתאות שלנו מול איתני הטבע, "רצונם" החזק והמוחלט ועוזם המרשים. אנחנו קדים בענווה מול כמות הגשמים המדהימה שירדה באיזורנו, ומביטים בשדה שלנו, שבכל זאת עמד בכל זאת בגבורה, בעיניים מודות וגאות.

ועכשיו יבוא עלינו חמסין (שלושים וכמה מעלות במהלך השבוע) ומי יודע מה עוד צפוי בלונה פארק של האביב… אנחנו נשארים על גלגל הענק הזה ומחזיקים חזק.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וימי ברכה,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_____________________________

ומה השבוע בסלנו המתאושש מהמטר תחת השמש היוקדת?

יום שני: תפוחי אדמה, מלפפון, כוסברה או שמיר, פול ירוק, חסה , עגבניות, ברוקולי, סלרי שורש, דייקון, כרובית, שום ירוק.
ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, כרוב לבן, בצל ירוק /קולרבי

ארגז פירות: פומלות, תפוזים, אשכוליות אדומה ולבנה, פסיפלורה, קלמנטינות, בננות, אבוקדו

יום רביעי: ברוקולי, כוסברה או שמיר, עגבניות, סלרי שורש, כרישה , גזר, שום ירוק, פול, תפו"א, מלפפונים, כרובית או כרוב לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: כרוב, כרובית, צנונים או צנוניות, בצל ירוק

_____________________________________

מתכוני חורף לימי שרב:

בסבב תפוחי האדמה הראשון בחורף שלחה לי גל ממוצא את המתכון הבא, ששמרתי עבורכם לעת תפוחי אדמה נוספים: מתכון לסלט תפוחי אדמה שפותח בביתנו במהלך השנה האחרונה:

מרכיבים:
4-8 תפוחי אדמה (תלוי בגודל)
2 ביצים קשות
2-3 בצלים ירוקים
כוסברה
שמן זית עז-טעם
מלח (מתאים במיוחד מלח אטלנטי אפור)
פלפל שחור טחון טרי

הכנה:
– מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם במי מלח עד שהם רכים אך לא מתפוררים. קולפים וחותכים לקוביות.
– מוסיפים ביצים קשות חתוכות לקוביות, בצל ירוק חתוך לטבעות וכוסברה קצוצה.
– מוסיפים בנדיבות שמן זית, מלח ופלפל שחור ומערבבים.
– אפשר להגיש חם, פושר או קר (משתבח לאחר לילה במקרר).
– תוספת מבורכת: פולים קלופים של פול ירוק מבושל קלות.

והווארד מירושלים שלח לי את הפתרון הבא לדייקון המצטבר במקרר… סלט חם של דייקון וגזר. הוא כתב: קיבלנו את המתכון מאלישבע מירושלים. היינו רגילים להשאיר את הדייקון תמיד אחרון, כי לא ידענו איך להשתמש בו, חוץ מלהוסיף למרק. יש לנו גם בדרך כלל יותר מדי בצלים ירוקים, זה פתרון מצויין וטעים:

מרכיבים:
דייקון
גזרים
בצלים ירוקים
כף רוטב סויה
שמן זית (או שמן שומשום)
דבש
ג'ינג'ר (אפשרי)

הכנה:
– קוצצים כמות שווה של גזרים ודייקון, מוסיפים בצלים ירוקים קצוצים
– מטגנים קלות בשמן זית (או שמן שומשום לדברי אלישבע)
– מוסיפים כף רוטס סויה וטיפה דבש
– נראה לנו שג'ינג'ר טרי ילך מעולה עם זה, אבל עוד לא ניסינו
– מגישים עם אורז מלא
נפתרה הבעיה

וצרור מתכוני פול ירוק שנמצא עכשיו בחגיגה של שפע בשדה ובארגזים – של אורנה נריה יוגב מאתר ynet

עלון 244, 27-30 באפריל 2009, ג'-ו' באייר תשס"ט

שינוי במשלוח השבוע בעקבות יום העצמאות:
מי שמקבל בדרך כלל ארגז ביום רביעי, יקבל השבוע את הירקות ביום חמישי, 30.4. חג שמח!

הודעה בענין חיובי החודש:
אנשי יום רביעי – אנא שימו לב שהחודש היו חמישה ימי רביעי, והחיוב בהתאם.
אנשי יום שלישי – החודש החסרתם שבוע בעקבות החג, וגם כאן החיוב בהתאם.
________________________________________________

דייקון – יש לי יום יום חג – יש לי יום יום צנון

השבוע פסענו לערוגת הדייקון כדי לעשות מה שנקרא "מעבר". הכוונה היא להליכה לאורך הערוגה תוך בדיקה אילו מבין הירקות בשלים ולכן נקטפים ואילו יכולים להישאר להמשך פינוק באדמה. לאחר כמה דקות כבר היה ברור שהמעבר הזה יסתיים בעשרות קילוגרמים של דייקונים חלקים וארוכים. כמעט כל דייקון שני כבר קפץ והציץ אלינו מן האדמה, מה שהוא סימן בדוק לבשלותו (כמו בגזר, גם הדייקון, כשהוא מגיע לבשלות צר לו המקום בתוך האדמה והוא מתחיל לצוץ כלפי מעלה, לפעמים בולטים כבר 10 ס"מ ממנו בשעת הקטיף). גם הגדלים היו מרשימים. כמה דייקונים היו יכולים להתחרות בלי היסוס בתחרות הדייקון הכביר, אם היתה אחת כזו.
לכבוד היבול הנאה, ממנו תהנו בארגזים השבוע, ולכבוד הטלפונים הבהולים שקיבלתי בשבוע שעבר (מה זה הירק הלבן הגדול שקיבלתי בארגז???) – הקדשנו את העלון הזה לספר לכם קצת על הירק המשובח הזה, ולובסנג, עובד ח'ביזה וטבח חובב וחביב, תרם לנו גם כמה מתכונים.

נתחיל מהרקע המשפחתי: בניגוד לסברה המקובלת, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים גודל אצבע לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים… אלו זנים המגודלים במזרח הרחוק, הם נשתלים בדרך כלל כשתילים באביב ומוצאים מהאדמה לקראת החורף, לפני שהקרקע קופאת. הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.
הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16.
בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.
בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן. בשל גודלו משך גידולו ארוך משל צנון או צנונית, אך לבד מזאת צורת הגידול דומה.
במזרח הרחוק הצנונים מוכרים ואהובים מאוד. הם מוערכים בשל תכונתם לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג'ר המוחמץ.
אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון, או אם נדייק, צוואר השורש שלו, אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן מסויים של צנונים אשר לא מפתח שורש גדול, ומגודל לשם השמן המופק מזרעיו. בהודו מגודל זן של צנונים בעל שם מושך במיוחד: "זנב עכברוש" (rat tailed radish), שמפיק תרמילים גדולים ובהם פולים אכילים בשרניים וגדולים (20-30 סנטימטרים). במצרים ובמזרח מגודלים זנים מיוחדים לשימוש לא בשורש, אלא בעלים שלהם. בזנים מסויימים אפשר לקטוף את תרמילי הזרעים כשהם עדיין ירוקים, לכבוש אותם ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים כבושים.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.
במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מרקחת משלה לטיפול באסטמה ובבעיות דרכי הנשימה – גם טעימה גם מועילה.
בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש לו טעם מעט מתקתק, שמתעצם בבישול.

ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי:
בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים.

השבוע נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח.

radish daikon cut.jpg

בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי "אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".
ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של "שלום עליכם" בשם "בשביל צנון אחד" מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: "חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן.  נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…" מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון "יקר אף נעים, משיב נפש", ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

אחסון צנון ודייקון:
– כדי שהצנון לא יהיה "יבש כמו צנון", שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה,ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ'י.

אספתי השבוע הרבה מתכונים, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה, צאו לדרך ובהצלחה.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_________________________________________________

ומה השבוע בסל?
(השבוע הקישואים תפסו תאוצה ויותר מכם יכולים להנות מהם, מתכוני ממולאים מכל הסוגים תוכלו למצוא בעלון שעבר)

יום שני: קישואים, עגבניות, מנגולד, קייל אדום, קולרבי, שמיר, בצל ירוק, מלפפונים, גזר, דייקון, פטרוזילה שורש/פרסניפ
ובסל הגדול תוספת של: שומר/לפת, כוסברה, סלק צהוב, כרוב אדום

יום חמישי:לפת, כרובית, סלק, חסה, בצל ירוק, עגבניות, פטרוזיליה, תרד, גזר, בצל יבש+שום, דייקון, מנגולד/קייל
ובסל הגדול תוספת של: קולרבי, שמיר, קישואים

השבוע אנחנו מנסים משהו חדש שלמדתי מאחת מחוות הcsa בהן הייתי מנויה בארה"ב: במקום לתת כמות גדולה של בצל או שום פעם בחודש, הם היו מכינים שילוב של כמה בצלים ושום בכמות קטנה יותר, מעין "ערכת בישול". נשמח לשמוע מה דעתכם על הסידור הזה.

__________________________________________

מתכוני דייקון:

סלט דייקון וג'ינג'ר

קימצ'י ירקות
הקימצ'י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח)

דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות)

ועכשיו שלושה מתכוני דייקון של לובסנג – בשלושתם הבסיס דומה, אבל יש ואריאציות:

דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין)

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס"מ עובי)
גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם)
גבינה קשה מגוררת
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות.
– מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה.
– מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים.

 

דייקון ובשר:

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וקצוצות
2 עגבניות קצוצות
1/2 קילו בשר טחון
2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת)
פלפל שחור
מים לכיסוי
1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק)
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה.
– מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות.
– מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה.
– בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי.
– מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד.
– בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר.
– כמות המים תלויה ברצונכם – אםתרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול.
– בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה.

 

מרק דייקון ושורש סלרי/סלרי: (שיוה ולובסנג טוענים בחום לשיוב המנצח של השניים)

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) בחתיכות
1-3 שורשי סלרי (תלוי בגודל) בחתיכות
גבעולי סלרי עלים (אם משתמשים בעלי השורש, שימו מעט, טעמם חזק מאוד) קצוצים
תבלינים כרצונכם (לא להגזים)

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הדייקון ושורש הסלרי ותבלינים, ממשיכים לטגן כמה דקות.
– מוסיפים מים, את עלי הסלרי, ומרתיחים.
– מבשלים עד שהירקות רכים, מתקנים תיבול.

עלון 83, 28-30 בנובמבר 2005

גשם, רוח ושאר תוספות:

אפתח בהסבר על השבוע שעבר – מכיון שהקשר בין אלון וביני מתבצע מרחוק, לא תמיד אנחנו מצליחים לתאם מספיק מדויק את נושאי הכתיבה. ידעתי שהלפת מגיעה בתקופה הזאת, אבל פיספסתי את השבוע המדויק, ועל כך התנצלותי.

השבוע החולף עבר שוב בין הטיפות – ביום שני, נערך הקטיף תחת מטר סוחף – והחבורה הנאמנה – אלון, אוהד, יוסי, ענת, רותי וסימה, סחבו את הירקות מהשדה ב3-4 סבבים ונרטבו מכף רגל ועד ראש. ומילה על רותי וסימה, שמות חדשים על גבי העלון, אך לא בשדה חוביזה – אלו שתי מתנדבות מקסימות שבאות לעזור מאיזור באר יעקב כל יום רביעי כבר כחודש (השבוע, לשמחתנו ומזלנו הטוב, הן שינו ממנהגן והגיעו ביום שני). הן מגיעות לארבע שעות ורצות מאיתנו לעבודתן בשיקום בקהילה של אנשים שהיו מאושפזים בביה"ח הפסיכיאטרי. זו הזדמנות למילת תודה ראשונה.
ביום שלישי לקחנו הפסקה מעבודת השדה כדי להתייבש ולאפשר לגשם, שהמשיך לרדת, להשקות את הצמחים בלא הפרעה, בלי כל מיני בני אדם קטנים שמתרוצצים לו בין הרגליים (הטיפות…). ימים כאלה של חורף הם תמיד נעימים ביותר. נקיפות המצפון נדחות הצידה, שכן, אין בירה, יורד גשם שוטף, וצריך לעשות הפסקה במרוץ החקלאי ולהשפיל את הראש בהכנעה בפני איתני הטבע. אני זוכרת אותם ברגשות מעורבים – מצד אחד שמחתי על ההפוגה, ומצד שני לא הצלחתי שלא להילחץ מהעבודה הרבה שעוד יש לעשות ושנדחית בשל הגשם. לשמחתי, אלון הוא אדם מזן אחר, הרוגע שלו מצליח להדביק גם אותי עד לכאן, וימי גשם הם ימים פחות אמביוולנטיים בחוביזה היום…
הענין עם גשם רציני הוא שמלבד הרטיבות ביום הגשם עצמו, זהו תמיד אתגר לא קטן לעבוד גם בימים שאחריו, משום שהשדה ספוג מים. אין מה לדבר על כניסה עם המכוניות, מחשש שקיעה עמוק בבוץ, וגם הרגליים נוטות לשקוע וזקוקות לחילוץ מפעם לפעם. אבל אין זו רק שאלה של נוחות מבחינתנו, העובדים, גם האדמה עצמה אינה מחבבת שדורכים עליה כשהיא רטובה. כשהקרקע רטובה היא רגישה הרבה יותר לצעידה עליה או כל פעולה שמערערת את המרקם שלה, משום שהיא קלה יותר להידחס ואז להפוך לגוש קשה ועצבני, כשהיא מתייבשת. השבוע מזג האויר קיצר את הציפיה בשל הרוחות המזרחיות החזקות (שכונו שרב בחדשות) שנשבו וייבשו את הבוץ במהירות. כבר ביום רביעי אפשר היה , לפליאתנו הרבה, להיכנס עם המכוניות לשדה.
ביום חמישי המשכנו לנקות את הערוגות וכן מסביב לשדה, לקראת השתילות הבאות, ושתלנו חסות עגולות. בשבוע הבא צפוי להגיע סבב נוסף של כרוביים (כרוב-כרובית-ברוקולי), בצל ירוק ושומר, ואנחנו רוצים להכין עבורם מקום.
ביום חמישי שיבוא עלינו לטובה השבוע ישוב אמיר, מנהל העבודה שלנו, מהפסקה זמנית של כחודש, בשל התחייבויות קודמות, ואנחנו כמובן מצפים לו בזרועות פתוחות, ושמחים מאוד לשובו.

שיהיה לכולנו שבוע חורפי ונעים
צוות חוביזה

ומה בסל השבוע?

הצנון כגיבור מקומי

לפני מספר חודשים כבש צנון לבן ענק מזן דאייקון (צנון לבן המזכיר בצורתו גזר גדול) את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים.

radish daikon.jpg

השבוע נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח.

radish daikon cut.jpg

בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי
"אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".

ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של "שלום עליכם" בשם "בשביל צנון אחד" מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: "חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן.  נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…" מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון "יקר אף נעים, משיב נפש", ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

שייך למשפחת המצליבים (כרוביים)-Cruciferae  (Brassicaceae). כולל שמונה מינים הנפוצים ממערב אירופה עד למרכז אסיה. צנון תורבת עוד בימי האשורים והיה מוכר לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה.
הצנון הוא גידול תרבות עתיק ממשפחת המצליבים – Cruciferaceae. (משפחת החרדלים והכרובים), מוצאו כנראה מסין, אך הוא מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה!
ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים כל כך והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומים גם הם כתבו על צנונים – בעלי צורות שונות – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16.
בארץ-ישראל הוא ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וכן גידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו, בו נערכת תחרות פיסול בצנוני ענק.
במזרח הרחוק הצנונים השונים מוכרים ואהובים מאוד. הדייקון, שהוא הצנון היפני הלבן תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים.
זהו צמח חד-שנתי (דו-שנתי לגידול זרעים), בעל שושנת עלים ושעירים מאוד. הפרחים לבנים, נישאים על עמוד פריחה גבוה ומסתעף, והפרי עטוף בתרמיל. החלק הנאכל הוא האשרוש. חלקו העליון של האשרוש הוא התעבות צוואר השורש (ההיפוקוטיל) וחלקו התחתון – התעבות השורש (זה ניכר על-פי השורשים הצדדיים הרבים).
אנחנו משתמשים רק בשורש הצנון, אך למען האמת ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן מסויים של צנונים אשר לא מפתח שורש גדול, ומגודל לשם השמן המופק מזרעיו. בהודו מגדלים זן מסויים של צנונים בעל שם מושך במיוחד: "זנב עכברוש" (rat tailed radish), שמפיק תרמילים גדולים ובהם פולים אכילים בשרניים וגדולים (20-30 סנטימטרים). במצרים מגודלים זנים מיוחדים לשם עליהם. בזנים מסויימים אפשר לקטוף את תרמילי הזרעים כשהם עדיין ירוקים, לכבוש אותם ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים כבושים.
הגדלים של הצנונים השונים נעים בין צנוניות עגולות קטנטנות בגודל דובדבן ועד לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מגודל אצבע לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים… אלו זנים המגודלים במזרח הרחוק, הם נשתלים בדרך כלל כשתילים באביב ומוצאים מהאדמה לקראת החורף, לפני שהקרקע קופאת. הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (שמם: ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן, ניתן להשיג אותם בישראל, לפעמים אפילו בסופר מרקט, והם חריפים מאוד ומצויינים.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון המלאים מים ומכילים ויטמין C, ואנזים המסייע לעיכול.

טיפטיפה:
לפני שאתם מכניסים אותן למקרר, קצצו את עלי הצנוניות, כדי שלא ישאבו מהן את הנוזלים וישאירו אותן מסכנות…

מתכוני צנון קצת אחרים (מתכונים נוספים בעלון 39)

מרק צנון חמוץ-מתוק:
 המרכיבים
5 כוסות מרק עוף צח
¼ כוס חומץ אורז
2 כפות סוכר
¼ כפית פלפל אדום חריף
¼ כפית ג'ינג'ר יבש
½ ק"ג שרימפס טרי (יש תחליף כשר,של "שף הים" ואפשר להשתמש גם בנתחי דג זהבון או אלסקה)
½1 כוסות פרוסות צנון
½1 כוסות עלי תרד קצוצים
2/3 כוס בצל ירוק קצוץ

 ההכנה
 מרתיחים את המרק בסיר על אש בינונית, מוסיפים את החומץ, הסוכר, הפלפל החריף והג'ינג'ר, ובוחשים.
 מוסיפים את השרימפס ומבשלים עד שהם הופכים ורודים ומתכדרים, כ-3-4 דקות.
 מכבים את האש, מוסיפים את הצנון, התרד והבצל הירוק.
 מכסים את הסיר ונותנים לתבשיל לעמוד מכוסה כ-2-3 דקות לפני ההגשה.

ירקות שורש בתנור
 המרכיבים
3 בטטות בינוניות, קלופות חתוכות לקוביות גדולות
2 לפתות, קלופות, חתוכות לקוביות גדולות
2 בצלים, קלופים, חתוכים לרבעים
2 גזרים, קלופים, פרוסים לפרוסות עבות
350 גרם צנוניות
ראש שום שלם, חצוי לאורכו
3 כפות שמן זית
½ כפית פלפל שחור
1 כף טימין יבש

 ההכנה
 מחממים תנור ל250 מעלות
 שמים את הירקות בקערה גדולה, מוסיפים שמן זית, מלח ופלפל, ומערבבים בידיים עד לכיסוי הירקות.
 מסדרים את הירקות בתבנית, בשכבה אחת בלבד.
 אופים, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהירקות רכים וזהובים, כ-45 דקות.
 מסדרים את הירקות בכלי הגשה, מפזרים מעל טימין ומגישים

ואריאציות של עשבי תיבול או ירקות שורש אחרים / נוספים הן נהדרות.

סלט קר מאטריות סובה, צנוניות ומלפפונים- על פי ורד לב מאתר "אמא-אדמה" ואיריס ז'ורלט מYnet (סובה – אטריות כוסמת יפניות)
 המרכיבים
1 חבילת (1/2 ק"ג) אטריות סובה
3 מלפפונים בינוניים פרוסים דק
6 צנוניות פרוסות דק
לרוטב: ½ כוס ציר דאשי (ציר מרק יפני, מאבקת דאשי מומסת במים רותחים), או ציר מרק/מרק צח.
3 כפות מירין (יין אורז מתקתק) / סאקה (יין אורז יפני)
2 כפות רוטב סויה
1 כף שמן שומשום
לקישוט:
בצל ירוק, קצוץ דק או עירית
זרעי שומשום קלויים

 ההכנה
 מבשלים את אטריות הסובה על פי הוראות היצרן (בד"כ 8-7 דקות) שוטפים ומסננים.
 בסיר קטן מערבבים את חומרי הרוטב ומביאים לסף רתיחה.
 מורידים מהאש ומקררים.
 מעבירים את האטריות לכלי הגשה, מעל מניחים את המלפפונים והצנוניות, יוצקים מעל את הרוטב ומניחים בקערת הגשה.
 מפזרים את השומשום והבצל הירוק, ומגישים.

סלט תפוזים, נענע, זיתים, פרמזן וצנונית- גומבוץ סלע מאתר Ynet
 המרכיבים
פילטים משישה תפוזים
½ כוס זיתי קלמטה קלופים ופרוסים
10 צנוניות שטופות, פרוסות לטבעות דקיקות
30 עלי מנטה
נתח פרמזן, פרוס דק
חופן ארוגולה
חופן גרגיר נחלים
לרוטב: וינגרט חרדל

 ההכנה
מערבבים, מתבלים, מגישים

בתאבון!