סלט צנון מיוחד מתאילנד (*מתוך האתר "מתכונים.נט")

 המרכיבים:
1 צנון גדול/צנוניות מגורדות בכמות מקבילה
3-4 כוסות מים
כפית מלח
1 בצל בינוני, קצוץ דק
מלח ופלפל לפי הטעם
מיץ לימון טרי (עדיף ליים, אך גם לימון בסדר)
3-4 כפות חלב קוקוס  
 
אופן ההכנה:
1. מגרדים את הצנון על פומפיה, בחורים הגדולים
2. שמים את הצנון המגורד בקערה ושופכים עליו את המים והמלח, מניחים בצד למשך רבע שעה לפחות
3. מסננים את הצנון וסוחטים ממנו את עודפי המים ומניחים בקערת הגשה
4. מוסיפים את הבצל הקצוץ דק, את המלח והפלפל (להזהר עם המלח, כי הצנון כבר היה שרוי במי מלח)
5. מוסיפים את חלב הקוקוס ומערבבים
6. מוסיפים מיץ לימון לפי הטעם, טועמים ומתקנים תיבול, ואוכלים מיד.

בתאבון!

סלט גזר, תפוז וצנון

המרכיבים:
4 גזרים
6 צנונים (או דייקון באורך 10 ס"מ)
חופן עלי כוסברה
חופן עלי נענע
2 תפוזים
½ כפית קינמון
½ כפית סוכר
מיץ מחצי לימון
כפית מי פריחת הדרים
מלח

אופן ההכנה:
1. לפרוס את הגזרים והצנונים לפרוסות דקיקות ולהניח בקערה גדולה
2. להוסיף עלי נענע וכוברה קצוצים
3. לקלף את התפוזים, ומעל קערה נוספת (כדי לאסוף את הנוזלים מהתפוז) להוציא את פנים הפלחים ולהוסיף לקערת הסלט
4. בקערה בה נאסף מיץ התפוזים לערבב קינמון, סוכר, מיץ לימון, מי פריחת הדרים ומלח לפי הטעם. לערבב עד שהסוכר והמלח נמסים והרוטב אחיד.
5. לשפוך את הרוטב מעל הסלט ולערבב בעדינות
אפשר להגיש מיד, או לתת לרוטב להיספג שעה-שעתיים

בתאבון!

עלון #455, 28-30 באוקטובר 2013, כ"ד-כ"ו בחשוון תשע"ד

השבוע אנחנו שמחים להציג בפניכם את רועי בורוכוב, שכן מכפר בן נון, ומלקוחותיה הראשונים של ח'ביזה… ואת מטחנות הקמח של "גרגיר". מי שהיה ביום הפתוח ראה (ואני מקוה שגם בדק בעצמו) את vמטחנות המקסימות שהביא לנו רועי כדי לטחון בהן קמח לפיתות. אז הנה, רשות הדיבור לרועי:

כשהקמנו את גרגיר עמדה לנגד עינינו המטרה לאפשר לכל אחת ואחד לצרוך בבית מזון בריאותי. בראייתנו, לא ירחק היום בו בכל בית תמצא מטחנת קמח ביתית. היכולת לייצר בעצמך את מוצר הבסיס- הלחם, היא זכות גדולה. הצורך לייצר לחם בריא הוא חובה שלך לעצמך ולבני משפחתך.

משך הזמן העובר מטחינת הקמח ועד לשימוש בו הוא קריטי לשימור האיכויות של הדגן. עם הטחינה מתחילים תהליכי חמצון, חל פירוק של מינרלים וויטמינים ולכן איכותו וערכיו התזונתיים של הקמח יורדים. איתנו תוכלו לייצר את הקמח בבית, ממגוון רחב של דגנים, בכמות הרצויה וברמת טריות אופטימלית ובכך לשמר את יתרונותיו הבריאותיים.

אנו מציעים מטחנות קמח ביתיות, על בסיס אבני ריחיים. ניתן לטחון במטחנות כל גרגיר דגן שאינו שומני (חיטה, כוסמין, שיפון, שעורה, חומוס, תירס ועוד).
מן הדגם Easy הקומפקטי והפרקטי דרך הדגמים הפועלים בהספק של 125 גרם קמח לדקה ועד לדגמים הגדולים יותר Billy200 ודגם הדגל Oktagon2 בהספקים של220 גרם קמח לדקה.

בצעד טבעי ומתבקש (וכלקוחות וותיקים של חוביזה) בחרנו לשתף פעולה עם חוביזה ולפתוח בפניכים דלת נוספת לחיים בריאים…..

את מחירון המטחנות תוכלו לראות כאן, ואת ההזמנה תוכלו לבצע דרך מערכת ההזמנות של ח'ביזה או ישירות מ"גרגיר".

שימו לב אם הזמנתם מטחנה שאמורה להגיע עם ארגז הירקות שלכם, יש לתאם איתנו, כדי שמישהו יהיה בבית ויקבל את המכונה באופן אישי.

שיהיה בכיף, בתאבון ולבריאות!

____________________________

לכבוד שובם של השורשים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד –

"צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין "החברים של ארקשה"). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין. לא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" והלפת שייכת לסוג "כרוב", אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בצורת צלב, הנה כמה דוגמאות:

חרדל השדה

שלח

כרמלית נאה

צנון מצוי

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת זו חלוקה פופוליסטית למדי, הטוב בצנון ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח. בצנון, דייקון ולפת ניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר ויש זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה.

זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו ידועים בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת מכלתחילה (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנונית וגם דייקון, והנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

צנוניות בצבעים שונים

צנון שחור

צנון דייקון

צנון אדום

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש אוקטובר הלוהט וישמחו את לבבכם.

מחכים מאוד לגשם, שאולי יופיע בשבוע הבא, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה שקטפנו היום מחזיק לנו ולגשם אצבעות…)
אלון, בת-עמי, יערה וצוות ח'ביזה

 

 

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, חצילים/פלפל ירוק, דלעת, עגבניה, סלק אדום (לגדולים)/צנונית (לקטנים), לפת (לקטנים)/דייקון (לגדולים), חסה, מלפפונים, רוקט, גזר, בטטה.
ובסל הגדול תוספת של: עירית שום, לוביה/שעועית, טאטסוי/קייל/תרד

יום רביעי: דייקון/צנונית, חסה, מלפפון, פלפל ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, בטטה, גזר, רוקט, דלעת, עגבניות, שעועית/לוביה – בארגזים קטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לפת, קייל/תרד, עירית שום/כרישה, שעועית/לוביה/חצילים

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ותמציות צמחים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

_____________________________________________

מתכוני דייקון, לפת וצנון:

סלט דייקון וג'ינג'ר

קימצ'י ירקות הקימצ'י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח)

דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות)

תבשיל דוחן עם גזר, אצת היזיקי ודייקון

טמפה ברוטב חמוץ מתוק עם דייקון/ צנוניות:

מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר

הווארד מירושלים שלח לי מתכון של אלישבע לסלט חם של דייקון וגזר:

מרכיבים:
דייקון
גזרים
בצלים ירוקים
כף רוטב סויה
שמן זית (או שמן שומשום)
דבש
ג'ינג'ר (אפשרי)

הכנה:
– קוצצים כמות שווה של גזרים ודייקון, מוסיפים בצלים ירוקים קצוצים
– מטגנים קלות בשמן זית (או שמן שומשום לדברי אלישבע)
– מוסיפים כף רוטס סויה וטיפה דבש
– נראה לנו שג'ינג'ר טרי ילך מעולה עם זה, אבל עוד לא ניסינו
– מגישים עם אורז מלא

דייקון כבוש

 המרכיבים
250 גרם דייקון
½ כוס חומץ אורז
½ כוס מים
½ כוס סוכר
כורכום
מלח

 ההכנה
 לשים בסיר חומץ, מים, סוכר וכורכום ולבשל על אש בינונית. להביא לרתיחה ולערבב עד שהסוכר נמס. להסיר מהאש ולצנן.
 לקלף את הדייקון ולפרוס אותו לפרוסות בעובי ½ ס"מ (אם הדייקון גדול מדי ניתן לחצות את העיגולים)
 להניח את הפרוסות במסננת, לפזר עליהן מלח ולערבב היטב, להשאיר אותן להגיר נוזלים למשך כשעה.
 לאחר שעה- לשטוף את הדייקון מהמלח מספר פעמים ולייבש אותו היטב.
 להכניס את פרוסות הדייקון לצנצנת מעוקרת, לשפוך את התחמיץ הצונן לצנצנת, דרך בד או מסננת דקה, עד כיסוי פרוסות הצנון.
 לשים במקרר למשך 4 שעות לפחות, עדיף עד למחרת. הצנון הכבוש יישמר למשך שבועיים.

 

מתכוני דייקון של לובסנג (שנעלב מכך שאני קוראת לדייקון "צנון יפני" ומתעקש שהוא "צנון טיבטי"):

דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין)

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס"מ עובי)
גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם)
גבינה קשה מגוררת
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות.
– מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה.
– מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים.

דייקון ובשר:

דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וקצוצות
2 עגבניות קצוצות
1/2 קילו בשר טחון
2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת)
פלפל שחור
מים לכיסוי
1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק)
כוסברה קצוצה

– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה.
– מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות.
– מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה.
– בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי.
– מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד.
– בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר.
– כמות המים תלויה ברצונכם – אם תרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול.
– בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה.

פירה לפת וערמונים של טלי פרידמן

לפת כבושה של שירלי אהרון

שלְרָם, תַּחֲרוֹת לֶפֶת וערמונים, ו-בָּלֶפֶת מֶרִי – מהבלוג "בייגלה"

מרק כרוב ולפת – מהבלוג "מתכונים שנראים טעימים"

4 מתכוני לפת – מניפת לפת ובטטה אפויות, צ'יפס לפת ושום בתנור, לפת ביין לבן, שום וטימין, לפת מזוגגת – שהביאה יעל גרטי

2 סלטי צנוניות וכריך צנונית – גומבוץ סלע מynet

מרק יוגורט קר עם צנונית – חיים כהן

צנוניות במרק עשיר – מריאן טוסקנו, טעמים

קיש צנוניות – חנה שאולוב

מאפה צנוניות, ריקוטה ורוקט – מהבלוג "מבשלים בבית"

עלי ח'ביזה 318, 15-17 בנובמבר 2010, ח'-י' כסלו תשע"א

שמחה מאוד לבשר שעונת התמרים בקיבוץ סמר בעיצומה ומגיעה גם אלינו. בקרוב אנחנו מקוים לקבל משלוח חדש של תמרים מהזן "ברהי", המתוק והמיוחד, כמו אלו שהיו בשנה שעברה. התמרים נמכרים באריזות קרטון של 5 ק"ג, ומחיר האריזה הוא 100 שקלים (המחיר יקר יותר מבשנה שעברה עקב ירידה משמעותית ביבול השנה).
פרטים על הזן המיוחד הזה תוכלו לקרוא באתר התמרים של קיבוץ סמר.
מי שמעוניין להזמין קרטון תמרים, צרו איתנו בבקשה קשר בהקדם ונשלח לכם ברגע שיגיעו אלינו התמרים.
_____________________________________________________________

"צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שנטע ושחר מאוד אוהבות (ושכתבה רונית חכם). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין. מסתבר שלא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" והלפת שייכת לסוג "כרוב", אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בצורת צלב, הנה כמה דוגמאות:

חרדל השדה
שלח
כרמלית נאה
צנון מצוי

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים בצמחי השונים בה חלקים שונים של הצמח: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת זו חלוקה פופוליסטית למדי, הטוב בצנון ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח. בצנון ולפת ניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר ויש זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו ידועים בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת מכלתחילה (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. הנה כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

צנוניות בצבעים שונים
צנון שחור
צנון דייקון
צנון אדום

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבץ גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש נובמבר הלוהט וישמחו את לבבכם.

שבוע טוב, אל תוותרו על התקוות והתפילות לקור ולגשם,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_______________________________

מה בסלנו השבוע (חוץ מרגלי קרפדה…)

יום שני: דייקון או לפת או צנון, פטרוזיליה, רוקט, חסה  אדומה, חרדל ירוק, עגבניות, מלפפונים, סלק אדום, בטטה, ברוקולי , כרובית לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לוביה או שעועית תאילנדית, בצל ירוק, נענע, כרוב

יום רביעי: חסה אדומה, פטרוזיליה, מלפפונים, חרדל ירוק, פלפל אדום, בצל ירוק, צנון או דייקון או לפת, סלק אדום, בטטה, רוקט, ברוקולי או כרובית-לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: במיה או לוביה או שעועית תאילנדית, ברוקולי, כרובית, חצילים או אפונה

____________________________________

מתכונים עם צנון ולפת, וגם שני מתכוני בטטה שנשכחו מהשבוע שעבר…

ג'ודי מבית שמש שלחה לי מתכון לסלט בטטות אהוב מתוך ספר הבישול "המטבח של לורל" (Laurel's Kitchen)
– קולפים את הבטטות, פורסים, מפזרים עליהם טיפה מלח ושמן זית, ואופים עד שמתרככים, אך לא רכים מדי.  מניחים להתקרר.
– חותכים לקוביות, קוצצים גמבה אחת, בערך 3 בגבעולי בצל ירוק. מתבלים בג'ינג'ר מגורר, קליפת לימון מגוררת, מיץ לימון, שמן זית וקצת מלח לפי הטעם.
– ניתן להוסיף קצת יוגורט לסלט.

רבקה, לקוחה ותיקה ונאמנה, הוסיפה קינוח נפלא מדלעת ובטטות:
– מערבבים בקערה: כוס קוביות דלעת ,כוס קוביות בטטה, כף ג'ינג'ר מגורד, חתיכות קטנות של קליפות פרי הדר, מעט קינמון וכ-2 כפות רכז רימונים (או לפי הטעם).
– מכניסים מספר דקות למיקרו גל בכלי זכוכית מכוסה או בכלי חרס עם פעמון.

מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר

לשמור בכלי סגור, משתבח לאחר שהות של כמה שעות או לילה במקרר

ומהעיתון שלחה לי מליסה מתכון למעדן צנון שחור של השף ניל פרגוסון, שמוכיח שצנון יכול בהחלט לשמש בארוחת שחיתות. אפשר בהחלט גם עם צנונים אחרים:
– חצי קילו צנון
– כוס שמנת מתוקה (שמנה)
– כוס חלב
– 30 גרם חמאה
– שן שום
– ענף תימין טרי
– עלה דפנה
– קמצוץ אגוז מוסקט
– מלח ופלפל

אופן ההכנה:
– מחממים תנור ל180 מעלות.
– מקלפים את הצנונים ופורסים דק דק במנדולינה
– בסיר קטן מערבבים את כל שאר המרכיבים (ללא הצנון), מרתיחים, מכבים את האש ומניחים לחומרים להתערבב במשך כ10 דקות.
– מסננים את המוצקים מן הנוזלים, מוסיפים את הצנונים ומרתיחים על אש בינונית כ-5 דקות
– מסירים מן האש, מוציאים את הצנונים בעזרת כף מחוררת ומסדרים אותם בשכבות בתבנית קטנה
– שופכים את התערובת מהסיר על הצנונים ואופים כ-30 דקות, או עד שהמאפה/תבשיל זהוב ומבעבע.

וקישורים אחרונים (באנגלית אמנם) לטיפים ומתכונים עם צנון, כולל הצעת פיסול צבעונים לקישוט מן הצנונים שלכם וגם לשלושה מתכונים פשוטים וטעימים עם לפת. מתוך האתר של הgreen earth institute, חוות ירקות אורגנית חינוכית באילינוי בארה"ב. יש להם גם תכנית CSA.

עלון 83, 28-30 בנובמבר 2005

גשם, רוח ושאר תוספות:

אפתח בהסבר על השבוע שעבר – מכיון שהקשר בין אלון וביני מתבצע מרחוק, לא תמיד אנחנו מצליחים לתאם מספיק מדויק את נושאי הכתיבה. ידעתי שהלפת מגיעה בתקופה הזאת, אבל פיספסתי את השבוע המדויק, ועל כך התנצלותי.

השבוע החולף עבר שוב בין הטיפות – ביום שני, נערך הקטיף תחת מטר סוחף – והחבורה הנאמנה – אלון, אוהד, יוסי, ענת, רותי וסימה, סחבו את הירקות מהשדה ב3-4 סבבים ונרטבו מכף רגל ועד ראש. ומילה על רותי וסימה, שמות חדשים על גבי העלון, אך לא בשדה חוביזה – אלו שתי מתנדבות מקסימות שבאות לעזור מאיזור באר יעקב כל יום רביעי כבר כחודש (השבוע, לשמחתנו ומזלנו הטוב, הן שינו ממנהגן והגיעו ביום שני). הן מגיעות לארבע שעות ורצות מאיתנו לעבודתן בשיקום בקהילה של אנשים שהיו מאושפזים בביה"ח הפסיכיאטרי. זו הזדמנות למילת תודה ראשונה.
ביום שלישי לקחנו הפסקה מעבודת השדה כדי להתייבש ולאפשר לגשם, שהמשיך לרדת, להשקות את הצמחים בלא הפרעה, בלי כל מיני בני אדם קטנים שמתרוצצים לו בין הרגליים (הטיפות…). ימים כאלה של חורף הם תמיד נעימים ביותר. נקיפות המצפון נדחות הצידה, שכן, אין בירה, יורד גשם שוטף, וצריך לעשות הפסקה במרוץ החקלאי ולהשפיל את הראש בהכנעה בפני איתני הטבע. אני זוכרת אותם ברגשות מעורבים – מצד אחד שמחתי על ההפוגה, ומצד שני לא הצלחתי שלא להילחץ מהעבודה הרבה שעוד יש לעשות ושנדחית בשל הגשם. לשמחתי, אלון הוא אדם מזן אחר, הרוגע שלו מצליח להדביק גם אותי עד לכאן, וימי גשם הם ימים פחות אמביוולנטיים בחוביזה היום…
הענין עם גשם רציני הוא שמלבד הרטיבות ביום הגשם עצמו, זהו תמיד אתגר לא קטן לעבוד גם בימים שאחריו, משום שהשדה ספוג מים. אין מה לדבר על כניסה עם המכוניות, מחשש שקיעה עמוק בבוץ, וגם הרגליים נוטות לשקוע וזקוקות לחילוץ מפעם לפעם. אבל אין זו רק שאלה של נוחות מבחינתנו, העובדים, גם האדמה עצמה אינה מחבבת שדורכים עליה כשהיא רטובה. כשהקרקע רטובה היא רגישה הרבה יותר לצעידה עליה או כל פעולה שמערערת את המרקם שלה, משום שהיא קלה יותר להידחס ואז להפוך לגוש קשה ועצבני, כשהיא מתייבשת. השבוע מזג האויר קיצר את הציפיה בשל הרוחות המזרחיות החזקות (שכונו שרב בחדשות) שנשבו וייבשו את הבוץ במהירות. כבר ביום רביעי אפשר היה , לפליאתנו הרבה, להיכנס עם המכוניות לשדה.
ביום חמישי המשכנו לנקות את הערוגות וכן מסביב לשדה, לקראת השתילות הבאות, ושתלנו חסות עגולות. בשבוע הבא צפוי להגיע סבב נוסף של כרוביים (כרוב-כרובית-ברוקולי), בצל ירוק ושומר, ואנחנו רוצים להכין עבורם מקום.
ביום חמישי שיבוא עלינו לטובה השבוע ישוב אמיר, מנהל העבודה שלנו, מהפסקה זמנית של כחודש, בשל התחייבויות קודמות, ואנחנו כמובן מצפים לו בזרועות פתוחות, ושמחים מאוד לשובו.

שיהיה לכולנו שבוע חורפי ונעים
צוות חוביזה

ומה בסל השבוע?

הצנון כגיבור מקומי

לפני מספר חודשים כבש צנון לבן ענק מזן דאייקון (צנון לבן המזכיר בצורתו גזר גדול) את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים.

radish daikon.jpg

השבוע נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח.

radish daikon cut.jpg

בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי
"אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".

ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של "שלום עליכם" בשם "בשביל צנון אחד" מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: "חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן.  נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…" מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון "יקר אף נעים, משיב נפש", ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

שייך למשפחת המצליבים (כרוביים)-Cruciferae  (Brassicaceae). כולל שמונה מינים הנפוצים ממערב אירופה עד למרכז אסיה. צנון תורבת עוד בימי האשורים והיה מוכר לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה.
הצנון הוא גידול תרבות עתיק ממשפחת המצליבים – Cruciferaceae. (משפחת החרדלים והכרובים), מוצאו כנראה מסין, אך הוא מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה!
ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים כל כך והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומים גם הם כתבו על צנונים – בעלי צורות שונות – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16.
בארץ-ישראל הוא ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וכן גידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו, בו נערכת תחרות פיסול בצנוני ענק.
במזרח הרחוק הצנונים השונים מוכרים ואהובים מאוד. הדייקון, שהוא הצנון היפני הלבן תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים.
זהו צמח חד-שנתי (דו-שנתי לגידול זרעים), בעל שושנת עלים ושעירים מאוד. הפרחים לבנים, נישאים על עמוד פריחה גבוה ומסתעף, והפרי עטוף בתרמיל. החלק הנאכל הוא האשרוש. חלקו העליון של האשרוש הוא התעבות צוואר השורש (ההיפוקוטיל) וחלקו התחתון – התעבות השורש (זה ניכר על-פי השורשים הצדדיים הרבים).
אנחנו משתמשים רק בשורש הצנון, אך למען האמת ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן מסויים של צנונים אשר לא מפתח שורש גדול, ומגודל לשם השמן המופק מזרעיו. בהודו מגדלים זן מסויים של צנונים בעל שם מושך במיוחד: "זנב עכברוש" (rat tailed radish), שמפיק תרמילים גדולים ובהם פולים אכילים בשרניים וגדולים (20-30 סנטימטרים). במצרים מגודלים זנים מיוחדים לשם עליהם. בזנים מסויימים אפשר לקטוף את תרמילי הזרעים כשהם עדיין ירוקים, לכבוש אותם ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים כבושים.
הגדלים של הצנונים השונים נעים בין צנוניות עגולות קטנטנות בגודל דובדבן ועד לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מגודל אצבע לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים… אלו זנים המגודלים במזרח הרחוק, הם נשתלים בדרך כלל כשתילים באביב ומוצאים מהאדמה לקראת החורף, לפני שהקרקע קופאת. הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (שמם: ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן, ניתן להשיג אותם בישראל, לפעמים אפילו בסופר מרקט, והם חריפים מאוד ומצויינים.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון המלאים מים ומכילים ויטמין C, ואנזים המסייע לעיכול.

טיפטיפה:
לפני שאתם מכניסים אותן למקרר, קצצו את עלי הצנוניות, כדי שלא ישאבו מהן את הנוזלים וישאירו אותן מסכנות…

מתכוני צנון קצת אחרים (מתכונים נוספים בעלון 39)

מרק צנון חמוץ-מתוק:
 המרכיבים
5 כוסות מרק עוף צח
¼ כוס חומץ אורז
2 כפות סוכר
¼ כפית פלפל אדום חריף
¼ כפית ג'ינג'ר יבש
½ ק"ג שרימפס טרי (יש תחליף כשר,של "שף הים" ואפשר להשתמש גם בנתחי דג זהבון או אלסקה)
½1 כוסות פרוסות צנון
½1 כוסות עלי תרד קצוצים
2/3 כוס בצל ירוק קצוץ

 ההכנה
 מרתיחים את המרק בסיר על אש בינונית, מוסיפים את החומץ, הסוכר, הפלפל החריף והג'ינג'ר, ובוחשים.
 מוסיפים את השרימפס ומבשלים עד שהם הופכים ורודים ומתכדרים, כ-3-4 דקות.
 מכבים את האש, מוסיפים את הצנון, התרד והבצל הירוק.
 מכסים את הסיר ונותנים לתבשיל לעמוד מכוסה כ-2-3 דקות לפני ההגשה.

ירקות שורש בתנור
 המרכיבים
3 בטטות בינוניות, קלופות חתוכות לקוביות גדולות
2 לפתות, קלופות, חתוכות לקוביות גדולות
2 בצלים, קלופים, חתוכים לרבעים
2 גזרים, קלופים, פרוסים לפרוסות עבות
350 גרם צנוניות
ראש שום שלם, חצוי לאורכו
3 כפות שמן זית
½ כפית פלפל שחור
1 כף טימין יבש

 ההכנה
 מחממים תנור ל250 מעלות
 שמים את הירקות בקערה גדולה, מוסיפים שמן זית, מלח ופלפל, ומערבבים בידיים עד לכיסוי הירקות.
 מסדרים את הירקות בתבנית, בשכבה אחת בלבד.
 אופים, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהירקות רכים וזהובים, כ-45 דקות.
 מסדרים את הירקות בכלי הגשה, מפזרים מעל טימין ומגישים

ואריאציות של עשבי תיבול או ירקות שורש אחרים / נוספים הן נהדרות.

סלט קר מאטריות סובה, צנוניות ומלפפונים- על פי ורד לב מאתר "אמא-אדמה" ואיריס ז'ורלט מYnet (סובה – אטריות כוסמת יפניות)
 המרכיבים
1 חבילת (1/2 ק"ג) אטריות סובה
3 מלפפונים בינוניים פרוסים דק
6 צנוניות פרוסות דק
לרוטב: ½ כוס ציר דאשי (ציר מרק יפני, מאבקת דאשי מומסת במים רותחים), או ציר מרק/מרק צח.
3 כפות מירין (יין אורז מתקתק) / סאקה (יין אורז יפני)
2 כפות רוטב סויה
1 כף שמן שומשום
לקישוט:
בצל ירוק, קצוץ דק או עירית
זרעי שומשום קלויים

 ההכנה
 מבשלים את אטריות הסובה על פי הוראות היצרן (בד"כ 8-7 דקות) שוטפים ומסננים.
 בסיר קטן מערבבים את חומרי הרוטב ומביאים לסף רתיחה.
 מורידים מהאש ומקררים.
 מעבירים את האטריות לכלי הגשה, מעל מניחים את המלפפונים והצנוניות, יוצקים מעל את הרוטב ומניחים בקערת הגשה.
 מפזרים את השומשום והבצל הירוק, ומגישים.

סלט תפוזים, נענע, זיתים, פרמזן וצנונית- גומבוץ סלע מאתר Ynet
 המרכיבים
פילטים משישה תפוזים
½ כוס זיתי קלמטה קלופים ופרוסים
10 צנוניות שטופות, פרוסות לטבעות דקיקות
30 עלי מנטה
נתח פרמזן, פרוס דק
חופן ארוגולה
חופן גרגיר נחלים
לרוטב: וינגרט חרדל

 ההכנה
מערבבים, מתבלים, מגישים

בתאבון!