29-31 באוגוסט 2022 – היא באה השמש

עונת הפטל והאוכמניות אצל תמיר הגיעה לסיומה. אנחנו מסכמים חודשים של מתיקות ובריאות ונפרדים בצער מהפירות הקטנטנים והמתוקים – עד לשנה הבאה….

____________________________________________________________________

 

סוף הקיץ כבר כאן, הבקרים כבר החלו להיות מעט קרירים, ובערבים נשבה איזדו בריזה צוננת, ואז נחת עלינו גל חום כבד… גלי החום של סוף הקיץ מחברים אותי אלפי שנים אחורה ומזכירים לי שעם כל השתגעות מזג האוויר וההתחממות הגלובלית של העידן הזה, כבר לפני אלפי שנים הממו גלי החום של סוף הקיץ את תושבי האיזור -ועל כך נאמר בתלמוד הבבלי (יומא כט ע"א): "שלהי דקייטא קשיא מקייטא", כלומר: "סוף הקיץ קשה מן הקיץ"… אך מלבד להזיע ולקטר על החום והלהט, אנחנו משתדלים גם לרתום את קרינת השמש הקייצית לצרכינו החקלאים – ולהשתמש בחום העז שלה לחיטוי קרקע סולרי.

למה בכלל לחטא את הקרקע? מאותה סיבה שאנחנו שוטפים את הידיים במים ובסבון – כדי למנוע מעבר והדבקה של וירוסים, פטריות וחיידקים. גם בקרקע מצויים פתוגנים (מחוללי מחלות) שמזיקים לצמחים, אחד המפורסמים בהם הוא הפטריה שגרמה למחלת הכימשון בתפוחי האדמה האיריים בשנת 1845, השמידה את היבול והביאה לתקופת הרעב הגדול באירלנד. גם אצלנו בח'ביזה אנחנו פוגשים מחלות קרקע כל שנה. למזלנו הרב, הן אינן מגיעות לקנה מידה רחב, וכמובן שאינן גורמות לאסונות דוגמת רעב תפוחי האדמה באירלנד. לעתים הבעיה מתבטאת בגידול לא אחיד לאורך הערוגה – בחלקים מסויימים של הערוגה הצמחים נהדרים, ובחלקים אחרים – יש משהו שמעכב את צמיחתם. במקרים כאלה, אנחנו מנסים להחזיר את הקרקע לאיזון והתחדשות האורגניזמים המועילים הפועלים בה – על ידי חיטוי קרקע.

חיטוי קרקע הוא בחירה בדרך של מניעה מראש – הרעיון הוא לנקות את הקרקע מגורמים מחוללי מחלות ומעכבי צמיחה לפני הזריעה כדי למנוע את פעילותם על הצמחים שעתידים להישתל בחלקה. ישנן מספר דרכים לחטא את הקרקע: שיטה ראשונית שפותחה בסוף המאה ה19 בידי חוקרים גרמנים היא חימום וחיטוי הקרקע בעזרת קיטור. אחריה פותחה השיטה הכימית בה מחוטאת הקרקע בחומר כימי נדיף, המוכר והעוצמתי (והמאוד רעיל) ביניהם מתיל ברומיד. שיטת החיטוי הכימית היתה הנפוצה והמקובלת ביותר בשטחי גידול נרחבים בעולם עד לפני כ15 שנה, ונראה היה שהוא חיוני ולא יהיה לו תחליף.

אבל החיטוי הכימי הוא גם בעייתי מאוד, בלשון המעטה. הבעייתיות המיידית ברורה – החומרים הללו רעילים מאוד, לאדם, לקרקע, לבעלי החיים והחרקים בסביבה, מתיל ברומיד גם פוגע בשכבת האוזון ובעקבות כך נאסר השימוש בו. אבל לחיטוי כימי יש חסרונות נוספים: מכיון שחומרי החיטוי רעילים מאוד ואינם בררניים בקשר למי ומה הם מחטאים, הם פגעו גם באויבים הטבעיים של הפתוגנים, הרסו את המרקם המיקרובקטריאלי החיובי בקרקע והפרו את שיווי המשקל הביולוגי באדמה, מה שגרם למפגע אקולוגי לקרקע ולסביבה. פגיעה באיזון יכולה לשמש כחרב פיפיות, כי ברגע שהושמדו "החיילים הטובים" אין לקרקע ולצמחים בה אמצעי הגנה כנגד מחלות או בעיות שיגיעו לאחר החיטוי.

בשנות השבעים של המאה העשרים (המחקר הראשוני פורסם ב1976) פותחה בארץ שיטה חלופית על ידי פרופ' יעקב קטן ושותפיו – חיטוי בעזרת חימום הקרקע על ידי קרני השמש. הרעיון הוא שהטמפרטורות הגבוהות אליהן מגיעה הקרקע קוטלות אורגניזמים מחוללי מחלות ומנקות את הקרקע מבעיות עתידיות. גם זרעי עשבים נהרסים מהחימום ולכן זו שיטה המשמשת ביעילות גם לניקוי השטח מראש מכמות גדולה של זרעי עשב, והתחלה "ברגל ימין", עם פחות עשביה פונציאלית. החיטוי הסולרי עדין יותר כלפי הפעילות הביולוגית בקרקע. הטמפרטורות אליהן מגיעה הקרקע בחיטוי סולרי (40-45 מעלות) לא משמידות את כל הפתוגנים ובודאי שלא ממיתות את הפעילות הביולוגית בקרקע. פיתוח נוסף של השיטה בו מצניעים קומפוסט בקרקע לפני החיטוי תורם דווקא להגברת הפעילות המיקרוביאלית בה.

אז איך עושים חיטוי סולרי?

  • קודם כל מחכים לעונה המתאימה, כלומר, הקיץ (ובעיקר יולי-אוגוסט). אז מכינים את הקרקע כאילו לזריעה ושתילה: מנקים את שיירי הגידול הקודם, מתחחים את האדמה ומוסיפים לה קומפוסט ומכינים ערוגות.
  • השלב השני הוא הרטבה, בדרך כלל עושים זאת בממטרות. ההרטבה מוליכה את החום לעומק ומעודדת פעילות ביולוגית. הקרקע צריכה להיות רטובה לעומק של 70 ס"מ!
  • אחרי ההרטבה מכסים את הקרקע ביריעת ניילון שקוף, כדי לגרום לה להתחמם. פרישת היריעה היא מלאכה שצריכה להיעשות מוקדם מאוד בבוקר, כשעדין אין רוח ולא חם וכשאנחנו מצויידים בכל הסבלנות והדיוק הנדרשים. היריעה נפרשת מתוחה ומהודקת על הקרקע, ומכוסה באדמה בשוליים מכל הצדדים כדי ליצור ואקום מתחתיה.
  • ואז מחכים. מומלץ להשאיר את היריעה על הקרקע למשך ארבעה-שישה שבועות.

אנחנו מחטאים את בתי הצמיחה בחיטוי סולרי. אנחנו עושים שימוש חוזר בפלסטיק שהורדנו מגגות המנהרות, הוא לא שקוף לגמרי, כי הוא משומש, אך אנחנו מעדיפים לעשות שימוש חוזר, גם במחיר טמפרטורה קצת פחות גבוהה בחיטוי. בחלק מהמבנים הגג הורד, ומלוא קרינת השמש מגיע לקרקע ומחמם אותה, באחרים המבנה עדיין מחופה בפלסטיק, ולכן יש פחות קרינה, אבל הרבה הרבה יותר חם… הנה כמה תמונות:

מה שקורה בקרקע במהלך הזמן הזה הוא התחממות שלה מעט מעל לטמפרטורה בחוץ והצטברות של חומרים נדיפים בואקום שמתחת לחיפוי. אלו חומרים שמופרשים באופן טבעי מהקומפוסט שעורבב בקרקע, אך בשל החיפוי לא מתנדפים אלא מצטברים בקרקע ברמות גבוהות מהרגיל, וגורמים לחיסול פתוגנים. התוצאה היא היחלשות של פתוגנים והשריית "תנגודת קרקע" – בעצם הגברת המערכת החיסונית של הקרקע. בניגוד לחיטויים אחרים לא נוצר בחיטוי הסולרי "ריק ביולוגי" ואין הפרה גסה של שיווי המשקל הביולוגי בקרקע. כמובן שיש זעזוע ויש שינוי מהמצב הקודם, אך במקומו נוצרת בקרקע היערכות מיקרוביאלית אחרת, ועדיין מאוזנת למדי.

לאחר תום תקופת החיטוי הסולארי, נסיר את יריעות הפלסטיק, ניתן לקרקע להתאושש ולמיקרואורגניזמים החיוביים בה לחזור לפעילותם הברוכה ונטמון בה זריעות ושתילות של סתו. (כן, כן, הסתו באופק!).

שיהיה לכולנו שבוע טוב, מלא שמש ובריזה, בהצלחה לכל התלמידים הפותחים שנת לימודים חדשה השבוע (אמן!)
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום גמבה/ארוך, בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה, תירס, במיה/לוביה תאילנדית/עגבניות צ'רי, חצילים/תפו"א, נתח דלעת, סויה ירוקה (אדממה), עגבניה, מלפפון, חסה, ובנוסף – מתנה: תרד ניוזילנדי/בזיל.

בארגז הגדול גם: דלורית/דלעת ספגטי, בטטה/קישואים, שום/פלפל חריף.

בארגז הפירות:  תפוח עץ, מנגו, ענבים, אפרסק/שזיף. ובארגז הגדול גם: אגס.

יום רביעי:

22-24 באוגוסט 2022 – קבלת פנים לבבית

חודש אוגוסט מתקרב לקיצו, ושנת לימודים חדשה עומדת להתחיל, כשאנחנו ממש משתדלים אנחנו יכולים להתחיל לחודש בסתו המתקרב, וזה הזמן להזכיר לכם מוצר מיוחד ועונתי שמגיע בתקופה הזאת מדי שנה – לוח "שנה בגינה" של האמנית והלקטית אילנה שטיין. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

כל דף בלוח כולל שפע של מידע על גידול ירקות וגינה ביתית, מתכון עונתי, טיפים, מועדי שמש וירח, זמני כניסת ויציאת שבתות וחגים, חגים ומועדים ירוקים, ועוד ועוד… לוח השנה היפיפה הזה מזמין אתכם להכניס את הטבע הביתה, וגם להוציא את עצמכם החוצה. אנחנו ממליצים בחום! המהדורה החדשה, השמינית, מוקדשת לאדמה: גידול ירקות, צמחי תבלין, פרחי בר ועצים, וגם הזמנת פרפרים לסביבה שלנו, כי סביבה שטובה לפרפרים – היא סביבה שטובה לנו! 

לוח שנה בגינה ושאר מוצרי שנה בגינה מופקים בתהליך הדפסה ידידותי לסביבה: מודפסים על נייר אקולוגי, בדיו על בסיס סויה, אריזות אפס פסולת, ובעיקר עם הרבה מחשבה ואהבה לטבע ולאדמה.

מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן.

מחירי המוצרים:
לוח שנה (לתליה/שולחני/באנגלית) – 79 שקלים
יומן שבועי – 89 שקלים
זוג מגנטים- מועדי שתילת ירקות קיץ וחורף: 25 שקלים

(המחיר יורד ברכישה של מספר לוחות)

מתנה יפיפיה ומיוחדת לחגים למי שממש אוהבים (כולל עצמכם…) – הוסיפו את הלוחות המקסימים האלה לארגז הירקות שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו.

_____________________________________________________________________

הנה את צוחקת, את הכאב מוחקת
ליבבתיני אחותי כלה
לא נשחיר פנינו, ישוב מאור עינינו
ליבבתיני אחותי כלה

(ארז לב ארי, עודד ונחמיה על פי שיר השירים)

את טרילוגיית תרמילאיות הקיץ שלנו, שהחלה עם הסויה, ועברה לבמיה, מסיימת תרמילאית מתאילנד – אם אתם תוהים למה השעועית הירוקה שאתם מקבלים בארגז מחוספסת, ארוכה ומוזרה, זה משום שהיא לא שעועית אלא… לוביה תאילנדית ארוכה. אנחנו אורזים אותה אצלכם בארגזים בשקית מרשרשת, כמו מתנה, והיא אכן כזאת מתנה שונה, ומיוחדת במינה, חבל לצפות ממנה להיות שעועית ירוקה, כי היא משהו אחר… הלוביה (V. unguiculata ssp. Sesquipedalis) היא קרובת משפחה של השעועית, החומוס, הסויה, הפול, האפונה ושאר בני משפחת הקטניות (פרפרניים) שאנחנו כל כך אוהבים לנשנש.

"אמר רבי יונה: למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מעיים"

(תלמוד ירושלמי דף א,ב פרק א, הלכה א)

השעועית העתיקה שגדלה בארץ ישראל היא דוקא הלוביה. בתקופת המשנה השעועית (טריה או יבשה) היתה עדיין נפוצה בעיקר בדרום אמריקה ועוד לא ידועה באיזורנו, ואילו הלוביה, שמקורה כנראה מאפריקה, היתה זו המוכרת כאן. כשרבי יונה אומר על השעועית שהיא משעשעת הוא מתכוון כנראה ל"ממלאת ומשביעה". הפועל "שעה" בארמית קשור ל"טיח" – כלומר מילוי וכיסוי. החלק השני של דברי רבי יונה הוא צידה האחר והפחות משעשע של השעועית והלוביה (היבשות) – תכונתן לייצר גאזים בבני המעיים… למרות ההסבר הזה והצדדים האחרים של השתיים, נחמד לראות שגם מילולית נשמר קשר אמיץ וחיובי בין השעועית המשעשעת והלוביה המלבבת – הברכה ללוביה בסדר ראש השנה היא: "יהי רצון … שירבו זכויותנו ותלבבנו". אני חושבת שהשעשוע והליבוב של השעועית והלוביה קשורים גם ליופי ולשפע הכרוכים בהם – הצמחים שלהם חזקים ויפים, הפרחים שלהם עדינים ומזכירים פרפרים שמעופפים בין העלים (מכאן שם המשפחה (פרפרניים), והתרמילים הירוקים שאנחנו קוטפים מהן – טעימים, משביעים ומשמחי לב.

לשתיהן, לשעועית וגם ללוביה, יש גרסאות ירוקות, וגרסאות יבשות, במגוון זנים מרשים. הזנים הירוקים (או הצהובים, הסגולים וכו) נאכלים בשלב הטרי, בתרמילים רכים וארוכים, בזנים היבשים נאכלים הגרעינים היבשים בלבד (שגם להם מגוון צבעים מרשים: אדום, לבן, מנומר, חום, שחור, מנוקד…). אצלנו בשדה אנחנו מארחים באביב את השעועית הירוקה ואחותה הצהובה (השנה הירוקה לא נבטה היטב והסתפקנו בצהובה בשפע), שתיהן גדלות על שיחים, בחלוף האביב ועם בוא חומו של הקיץ מגיעה הלוביה התאילנדית הארוכה, שצומחת בטיפוס ואנחנו מדלים אותה על עמודים. באנגלית יש לה שמות רבים: קוראים לה "שעועית באורך מטר" (Yard long bean), שעועית אספרגוס, שעועית ארוכה, שעועית סינית, שעועית נחש, ואצלנו – שעועית/לוביה תאילנדית. שמותיה השונים מתארים מאפיינים שונים שלה: מקורה בדרום-מזרח אסיה, ולכן היא מכונה סינית או תאילנדית, היא יכולה להגיע לכחצי מטר אורך (אם כי בדרך כלל היא נקטפת בצעירותה, כשאורכה כ-30 ס"מ ועוביה כס"מ), בקוטר ובאורך היא מזכירה אספרגוס או, לחילופין, נחש ארוך ודקיק (הפעילו את הדמיון). טעמה הוא משהו בין שעועית ירוקה ללוביה ירוקה וטריה, המרקם דומה יותר ללוביה: פחות פריך משל שעועית ירוקה ויותר גמיש ומתקפל.

כדי לגדול יפה היא זקוקה לחום רב, וצומחת במרץ בחודשי הקיץ החמים (לא כמו השעועית הירוקה והצהובה, שמתעלפת כשמתחיל החום הגדול), היא נזרעת באביב המאוחר, ואנחנו מדלים אותה גבוה. ההדליה היא על עמודים, ביניהם נמתחת רשת רחבה שלאורך קוויה מטפסים השתילים. אנחנו זורעים אותה בצמד ערוגות, משני צידי הפלפלים, כדי להשתמש בעמודיה ולמתוח ביניהם את רשתות הצל עבור הפלפלים. ועל הרשת שמתחנו בין העמודים מטפסים צמחי הלוביה במומחיות וביעילות. לאחר כ-3 חדשים מתחילה הפריחה, על כל עמוד פריחה מתפתח זוג פרחים יפיפה, הנראה כשני פרפרים (פרפרנית או לא…) ומהם מבשילות זוג שעועיות, צמודות בקצה כשתי תולעים ירוקות תאומות:

   

לעומת שעועית ירוקה, היא גדלה לאיטה ומניבה תרמילים רק לאחר יותר משלושה חודשים (לעומת חודשיים ופחות בשעועית), אך יש לכך יתרון, כי ניתן להמשיך ולקטוף ממנה תרמילים למשך תקופה ארוכה, עד ירידת הטמפרטורות בחורף. את התרמילים שלה יש לקטוף בזהירות ולא לתלוש בחזקה שתפגע בגבעול, כי עמוד הפריחה ממשיך לפתח פרחים לכל אורכו בהמשך העונה.

ניתן לקטוף אותה, כמו אצלנו, בשלב צעיר, כשהיא באורך 30 ס"מ ובעובי של כס"מ, ולהשתמש בה כמו בלוביה טריה או שעועית ירוקה. אפשר גם להשאיר את התרמילים להתבגר על הצמח לחלוטין, ולהשתמש בזרעים השחורים, האדומים או הלבנים (תלוי בזן הספציפי) כמו שמשתמשים בפולי לוביה יבשה, או כל שעועית יבשה אחרת. אנחנו מגדלים זן ירוק, שבפנים יש לו זרעים שחורים, אך ברחבי אסיה ישנו מבחר זנים מרהיב בצבעוניותו ועושרו. התרמילים עצמם מופיעים בצבעי ירוק ואדום-סגול לגווניהם, והזרעים שחורים, לבנים, חומים, אדומים…

אפשר להשתמש בשעועית התאילנדית בכל מתכון של שעועית ירוקה או לוביה טריה, גם במרקים ופשטידות או בסלט טרי. בסין מקפיצים אותה קלות בווק – היא היא השעועית הירוקה של מתכוני המוקפצים למיניהם. היא נהדרת עם דגים ואפילו כבושה. היא עשירה מאוד בויטמין A ומכילה גם כמות נאה של ויטמין C, ברזל, חומצה פולית וסיבים תזונתיים.

שעועית ולוביה אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. היא בהחלט מוסיפה טעם, צבע ותחושה חגיגית לארוחה. במתכונים באתר תמצאו רעיונות פשוטים ומסובכים וכמובן טעימים, אבל גם אם ממש לא בא לכם להבעיר שום אש בקיץ הלוהט הזה, אתם מוזמנים לקחת נחש לוביה ארוך ליד, ופשוט… לנשנש.

לסיום, אנחנו רוצים לאחל מזל טוב ולשלוח המון חיבוקים לאורין וליוחאי שחובקים בת קטנה ומתוקה – מאחלים לכל המשפחה נחת ושלוה, שעות שינה ככל שתצליחו, והרבה מתיקות ומשפחתיות נעימה.

שיהיה שבוע מלא שפע קייצי ותחושת חופש אמיתית,
אלון, בת-עמי, דרור, וכל צוות ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום, בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה, שום/בצל ירוק, עגבניות צ'רי, חצילים/תפו"א, נתח דלעת, דלעת אמורו/דלורית/דלעת ספגטי, עגבניה, מלפפון, חסה

בארגז הגדול גם: במיה/לוביה תאילנדית, פלפל חריף/בטטה/קישואים, תרד ניוזילנדי

בארגזי הפירות: תפוח, מנגו, ענבים, נקטרינה. בארגז הגדול גם אגס.

יום רביעי: שום/בצל ירוק, תירס, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, בצל יבש, חסה, מלפפון, עגבניה, חצילים/תפו"א, עגבניות צ'רי/ סויה ירוקה (אדממה)/במיה/לוביה תאילנדית, פלפל אדום.

בארגז הגדול גם: בטטה/קישוא/פלפל חריף, דלורית/דלעת ספגטי, תרד ניוזילנדי.

בארגזי הפירות: תפוח, מנגו, ענבים, נקטרינה. בארגז הגדול גם אגס.

15-17 באוגוסט 2022 – אין, אין, אין כמו במיה!

כשהבמיה כאן זה סימן שהקיץ במלוא עוזו. כי במיה היא סיפור של קיץ – של צמח שנולד באפריקה ונדד לצפונה, לערב ולמזרח התיכון, ובאניות העבדים הגיע לדרום העמוק של ארה"ב. בכל אחד מהמקומות האלה הוא שגשג בחום הלוהט. והיא סיפור של בית – של זכרונות ממטבח של אמא או סבתא (ובדורות האחרונים גם של סבא או אבא), מתבשילים שהקסם שלהם גדול הרבה יותר ממרכיביהם. וגם כאן החמימות היא מרכיב מרכזי. גם אצלי הבמיה מחוברת לסיפור משפחתי – אבא שלי, יקה מבטן ומלידה, שרוף על במיה, וממנו הכרתי את הירק הנפלא הזה. את המורשת המשפחתית אני מעבירה גם לבנותי, ומי שזכתה להיות זו שמגלה את שקית הבמיה הראשונה בעונה בארגז מיד מכריזה בתרועה: "יש במיה! התחילה העונה!". כשהן היו קטנות, הפלא היה לחתוך את התרמיל ולגלות את הכוכבים הטמונים בחתך הרוחבי, עכשיו הן מתרכזות באוכל עצמו, ואפילו ממחבת גדולה במיוחד של במיה מוקפצת בשום ולימון, לא יוותרו שאריות…

הבמיה מתגנדרת בשם "אצבעות הגברת" (Lady fingers), ואכן, צריך לטפל בה בעדינות: לפני הבישול חותכים את העוקץ בזהירות, מבלי לפגוע בתרמיל. בימים עברו, כשמשפחת חתן ביקשה לבחון כלה לשידוך, נתנו לה לחתוך במיה. אם היא הצליחה במלאכה, היה בכך סימן כי היא עדינה ומיומנת. אל הקוטפים היא כלל וכלל לא מתנהגת כליידי עדינה: ענפי השיח ועליו מכילים שמן אתרי וכל התחככות בו גורמת לגירוד די נוראי. לכן במיה קוטפים עם שרוול ארוך וכפפות, ובמיה קוטפים הרבה, לעתים תכופות ולאורך זמן. אנחנו עוברים על ערוגת הבמיה כל יומיים, כדי שלא נמצא עצמנו עומדים מול גברת ששכחה לחלוטין לגזור ציפורניים… ומלאכת הקטיף היא מלאכה הגוזלת זמן, יש לחפש את התרמילים בין עלוות השיח המסועפת והסבוכה, ולקטוף תרמיל תרמיל, טיפול אישי ביותר.

אך למרות שהיא גבירה, הבמיה היא גם אחד הגידולים היחידים שלא מכריחים אותנו לכרוע בפניהם ברך – השיחים מתארכים במהירות ומגיעים אפילו לגובה של שלושה מטרים! בשלב מסויים היא כבר גבוהה מאיתנו, ואנחנו מכופפים את ענפיה הגמישים כלפי מטה כדי להגיע לתרמילים שעליהם. עוד צד משמח בקטיף במיה הוא יופיים של הפרחים. הבמיה שייכת למשפחת החלמתיים (כמו הח'ביזה, הכותנה, ההיביסקוס והחוטמית). לא הרבה מבני המשפחה נאכלים, אבל הם יפים מאוד. הבמיה שלנו היא בעלת פרחים גדולים ויפייפיים צהבהבים בעלי מרכז סגול עז:

הבמיה החלה את דרכה התרבותית לפני למעלה מ-1000 שנה באפריקה הטרופית, באיזור אתיופיה-אריתריאה-סודן, שם עדיין ניתן למצוא אותה גדלה בר. משם היא חצתה את הים האדום לערב הסעודית, ונפוצה לצפון אפריקה, ארצות המזרח התיכון התיכון ומזרחה עד להודו. לא ברור איך בדיוק התנהל המסע הזה ויש הרבה תקופות עלומות בהסטוריה שלה, אבל היא הפכה למאכל רשמי ואהוב בכל הארצות הללו. לאירופה הגיע הבמיה כנראה דרך המורים המוסלמים של ספרד, במאה ה-12. ליבשת החדשה, אמריקה, הגיע הבמיה משני מקורות: לברזיל ודרום אמריקה הביאו אותה העבדים שהובאו מאפריקה לעבוד במושבות הקולוניאליות, ובערך באותו הזמן הביאו אותה ללואיזיאנה המתיישבים הצרפתיים, שהכירו אותה מאירופה. בעשורים האחרונים היא הפכה לירק אהוב גם במטבח היפני בפרט והאסייתי בכלל. מסתבר שלא חייבים להיות מצרים או יוונים כדי להעריך ולזלול את הירק הזה.

הזן המוכר בארץ, המקומי, הוא זן של תרמילים קטנים עד קטנטנים. המלצות מקובלות לבחירת במיה בשוק יזהירו אתכם להתרחק מתרמיל שגדול מזרת, משום שזהו סימן לבמיה בוגרת וסיבית מדי. לעומת זאת, הזנים שאנחנו מגדלים, הירוק והאדום, הם זנים של במיה תאילנדית. היא ארוכה יותר, גדולה יותר וקצת פחות רירית. אל תיבהלו מהגודל, זו פשוט בת דודה מסוג אחר, אבל היא ממש לא פחות נפלאה מהזן הבלאדי. אעיז ואומר שבמתכונים מסויימים היא עולה אפילו עדיפה.

אבל למרות יופיו הרב, הירק הזה מעורר באנשים רבים דחיה והתרחקות. הסיבה היא בדרך כלל "הטקסטורה" או במילים אחרות: "הריר הזה שיוצא מתוכה כשמבשלים אותה". חבל, כי הרתיעה מהריר הזה מותירה את הבמיה, עבור חלק מהאנשים, כמו סינדרלה בשלב הלכלוכית שלה – ספונה עדיין בסמרטוטיה ובשכחה, ממתינה להתגלות במלוא הדרה. יש דרכים להפחית את הריריות, ועוד אשוב לכך, אבל בואו קודם כל נגלה את קסמה של סינדרלה:

אחד הדברים המפליאים בירק הזה הוא שיש אפשרות להשתמש בהרבה יותר ממנו ובאופנים שכמעט לא מנוצלים היום. אנחנו בדרך כלל משתמשים בתרמילים הצעירים (בני 3-5 ימים) לבישול, קליה וטיגון. וזה כמובן מצויין. זהו ירק עשיר בויטמין K, ויטמין A, ויטמין C, חומצה פולית, סידן, מגנזיום ואשלגן.הסיבים התזונתיים מסייעים במניעת עצירות ובייצוב רמות סוכר בדם, על ידי האטת הקצב ספיגת הסוכר במערכת העיכול. הם גם סופחים אליהם כולסטרול וחומצות קיבה, שמכילות את כל הרעלים שלא עברו את מערכת הסינון של הכבד, ומוציאים אותם מחוץ למערכת. הסיבים התזונתיים שלה גם מיוחדים בכך שהם מזינים את פלורת החיידקים הטובים במעיים. לסיבים הללו, שכאשר היא מתבגרת נעשים יותר ויותר חזקים (ויעיד מי מכם שקיבל תרמיל בוגר וניסה ללעוס) יש פוטנציאל שעדיין לא מוצה דיו, לשמש כחומר גלם לתעשיית החבלים והנייר.

אבל לא רק בסיבים שבתרמיל, כי אם גם גם בזרעים הקטנים שבתוכו טמון פוטנציאל אדיר: השמן שניתן להפיק מהם הוא שמן בריא ובלתי רווי, בעל תכונות הדומות לאלו של שמן הזית המהולל. בזרעים הקטנים יש גם חלבון צמחי עשיר, כמו בפולי סויה, הוא עשיר בטריפטופן ויש בו חומצות אמינו – שילוב חשוב לתזונה צמחונית. זרעי במיה טחונים שימשו בעבר (ובמקומות מסויימים גם היום) כתחליף קפה נטול קפאין (בדומה לשורש העולש).

והריר – מה איתו? גם אותו אפשר לנצל ביעילות – להסמכת תבשילים ומרקים (לפעמים מייבשים את תרמילי הבמיה וטוחנים אותם כדי שישמשו להצמגה והסמכה בדומה לג'לטין), ואפילו, יש אומרים, לריפוי פצעים והרגעת כוויות, בדומה לג'ל המצוי בתוך אלו-ורה.

ובכל זאת, אם מעדיפים להפחית את הריריות בבישול – ניתו לעשות כמה דברים:
– להשאיר את התרמיל שלם (לקטום את העוקץ אבל לא לפתוח את התרמיל)
– להכין הכנה קלה ומהירה – בהקפצה או טיגון ולא בבישול ממושך עתיר נוזלים
– לשלב במאכלים חומציים: עגבניות, מיץ לימון או חומץ.

עוד שימוש מעניין ויפה לבמיה הוא ביצירות אמנות ומלאכת יד, אפשר להכין ממנה דמויות דרקוניות מעניינות, ולחתוך אותה לרוחבה כדי להכין חותמות כוכבים עדינות, הנה תמונות לסבר את העין:

שבוע טוב, בריא, מאוורר ונעים לכולנו,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום (גמבה) או רמירו ארוך, בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, במיה/לוביה תאילנדית/סויה (אדממה), צ'רי, חצילים/תפו"א, נתח דלעת, דלעת אמורו/דלורית/דלעת ספגטי, עגבנייה, מלפפון, חסה/חסה בייבי

בארגז הגדול גם: שום/בצל ירוק, תירס/קישואים, תרד ניו-זילנדי

בסל הפירות: תפוח, מנגו, ענבים, בננה/אגס ובסל הגדול גם אגס וגם בננה

יום רביעי: פלפל חריף/שום, דלורית/דלעת ספגטי, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, בצל יבש, חסה, מלפפון, עגבניה, חצילים, צ'רי, פלפל אדום גמבה.

ובסל הגדול גם: תירס/קישואים/בצל ירוק, תרד ניו-זילנדי, בטטה/במיה/לוביה תאילנדית

בסל הפירות: תפוח, מנגו, ענבים, אגס ובגדול: כמויות גדולות של תפוח, מנגו, ענבים וגם נקטרינה/שזיף

8-10 באוגוסט 2022 – מו? מי? מה? אדממה!

הסויה הירוקה, או האדממה, הוא אחד הגידולים שמלווה אותנו מהשנה הראשונה בח'ביזה. כשעבדתי ולמדתי חקלאות בקליפורניה, גידלתי אותו שם בהצלחה, וחשבתי שיהיה קל ופשוט לגדל אותו גם כאן. אך מסתבר שנכונו לנו עוד כמה שנות לימוד עד שנצליח לגדל אותה בהצלחה בארץ הקודש: בשנים הראשונות הבאנו זרעים מארה"ב, וזרענו אותם בחודשי הקיץ החמים, כפי שנהגתי לעשות בארצות הברית. ההצלחה היתה מסויימת אך לא מדהימה. התרמילים היו ירוקים ויפים, אבל התמלאו רק חלקית מאוד בפולים העגולים, שלמענם אנחנו עושים את המאמץ. חלק לא קטן של התרמילים נשאר ירוק, שעיר, שטוח וריק… ניסינו גישה אחרת – קנינו זרעי סויה אורגנית בחנות, וניסינו לזרוע אותה, בתקווה שתניב תרמילים ירוקים ושמנמנים, התרמילים היו אמנם שמנמנים יותר, אבל הסויה התייבשה בקלות, ודי מהר קיבלו התרמילים גוון צהבהב יותר מירקרק, והפולים בתוכם הזדקנו קלות. אחרי מספר שנות נסיונות רפו ידינו, ולקחנו קצת הפסקה…

ואז, לפני כמה שנים הציעו לנו לנסות זן מוצלח של אדממה, והחלטנו לנסות שוב, רק ערוגה או שתיים בתחילה. שינינו גם את מועד הזריעה – בעבר זרענו אותה דווקא לצמיחה בחומו היוקד של הקיץ, היינו תחת הרושם שזה מה שהיא אוהבת, אבל מתברר שבארץ הסויה מתאימה לזריעות באביב המוקדם ושוב בסוף הקיץ-הסתו. עשינו נסיון זריעה לקראת סוף הקיץ, וראו זה פלא – האדממה שנזרעה בחציו השני של הקיץ, הצמיחה שיחים ירוקים חזקים ויפים, והניבה תרמילים ירוקים ושמנמנים. בשנה שאחר כך דבקנו בזן המוצלח, וכבר זרענו אותו זריעה אביבית מוקדמת. מה שמלמד שתמיד כדאי לבדוק מחדש הנחות מקובעות…

מאז אנחנו משתדלים למצוא זרעים (לא בכל שנה יש) ולגדל את התרמילים המשמחים האלה. הסויה היא צמח יפיפה, ירוק ומלא חיים, דומה מאוד במראה לשעועית הירוקה, בת דודתה, אבל העלים שלה עגולים משל השעועית, ופחות מחודדים בקצה. הנה:

soy-field

אנחנו נקטוף אותה עבורכם בצרורות – ועליכם המלאכה להפריד את התרמילים מהענפים – אבל זאת מלאכה שווה וכדאית ביותר ששכרה הטעים בצידה. בתרבות הסינית כבר לפני כחמשת אלפים שנה היא הוכתרה על ידי הקיסר האגדי שנג-נונג, החקלאי האלוהי, שנחשב כמי שהביא לסין את בשורת החקלאות, כאחת מחמשת המינים המקודשים החיוניים לקיומה של התרבות הסינית (יחד עם האורז, החיטה, השעורה והדוחן). מקורה בצפון סין, מצמח בר ששמו Glycine ussuriensis, הסינים החלו לתרבת אותה לשימוש למאכל ולמרפא כנראה בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס, מה שהופך אותה לאחד היבולים הראשונים שגודלו ע"י האדם. עד המאה הראשונה לספירה הגיעה הסויה למרכז סין ודרומה ולקוריאה. במאה ה-7 היא הייתה כבר גם ביפאן, אינדונזיה, פיליפינים, וייטנאם, תאילנד, מלזיה, בורמה, נפאל וצפון הודו. למערב היא הגיעה במאה ה18. מדהים כמה עבר הגידול העתיק הזה, שמשרת את בני האדם כבר מהעת העתיקה. מגידולו בשדות סין לפני כחמשת אלפים שנה, בעיקר כדי שישמש כזבל ירוק ויטייב וישביח את הקרקע ליבולים הבאים אחריו, ועד לשימושים המאוד לא שגרתיים שעושים בו כיום בתעשיה לדבק, צבעים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה, תחליף לגומי וכמובן – דלק. מהיותו זרע מקודש ומכובד ועד להיותו מהונדס, מתוייג ואסור באזיקי זכויות רושמי הפטנטים.

כמו התירס, כמעט בכל דבר שאנחנו אוכלים יש סויה, מאז הינקות ממש: בתחליפי מזון לתינוקות, בשמן הסויה הנפוץ כל כך, בבשר ודגים (סויה משמשת כמרכיב בתערובות מאכל לבעלי חיים ודגים), בקמח סויה במאפים, חלבון סויה בתחליפי חלב, וסיבי סויה ולציטין סויה בכמעט כל מזון מעובד שזקוק להדבקה, התפחה ו"עיצוב". מוזר לומר שהמזון הזה מכיל סויה, כי הוא בעצם מכיל מרכיבים שונים מופרדים, מפורקים ומעובדים עד טיפת חלבונם האחרון. האם אפשר לקרוא לזה בסוף היום סויה? לא יודעת… לי זה נשמע יותר כחלקי גופות מפורקים וחסרי נשמה.

הסויה שייכת למשפחת הקטניות או הפרפרניים. משפחה בהחלט מכובדת וחשובה בחקלאות, אליה שייכים גם האפונה, השעועית, הלוביה, הפול, החומוס ועוד. בגידול סויה יבשה ממתינים בדרך כלל כארבעה חודשים, עד שהצמח יבשיל במלואו, יתקשה ויתייבש ויפיק זרעים חומים, בשלב הזה הם ייקטפו ויתחילו במסעם האחרון בו יעברו פירוק, מיצוי, התפחה, התססה, טחינה, זיקוק ושאר מיני עינויים.

אבל הפולים הצעירים של הסויה שלנו נקטפים עוד בשלב הירוק, כשהם עדיין ראויים לשם "אדממה" – פולים על ענפים (Eda= ענף, Mame= שעועית, פולים):

edamame-bunch

פולי הסויה אוצרים בתוכם יתרונות בריאותיים רבים: הם עשירים בחלבון (60% מהצריכה היומית המומלצת), הדומה בהרכבו לחלבון שיש בבשר. החלבון הזה אחראי לייצב את רמות הסוכר בדם ומסייע להפחתת הסיכון לסוכרת. כמו כן האדממה מכילה וויטמינים A , C ו- K, ומינרלים כמו ברזל, מגנזיום, אשלגן, וסידן. היא עשירה בסיבים תזונתיים (40% מהצריכה היומית המומלצת) שיכולים לספוח רעלים ולהוציא אותם מהגוף. היא מכילה לציטין המסייע באיזון כולסטרול בגוף, וידוע כבעל תכונות טובות במניעת טרשת העורקים. הלציטין הוא מרכיב חשוב גם בתהליך ההרזיה, שכן הוא מסייע בפירוק שומנים ותורם לירידה במשקל.

כמו כן מכילה האדממה גם כולין ואינוזיטול, רכיבים אשר משפרים את הזיכרון, ותורמים להעברת מסרים במערכת העצבים. חלבון הסויה מכיל גם ספונינים, רכיב בעל השפעה חזקה וטובה במניעת מחלות סרטן ומחלות לב. אדממה עשירה באיזופלבונים (Isoflavones), הצורה הצמחית של אסטרוגן. ויכולה לשפר סימפטומים של גיל המעבר: גלי חום, סיכון מופחת למחלות לב ומניעת אובדן צפיפות מסת העצם, במיוחד בעמוד השדרה ובירכיים. ולבד מכל אלה, אדממה מכילה גם סוג של פפטיד (lunasin) שמצליח להפחית את הכולסטרול  בגוף: מצד אחד הוא מעכב את היצור של כולסטרול בגוף, ומצד שני הוא מסייע להוריד את רמות הכולסטרול הרע בדם (LDL).

לאחר הגעתה לעולם המערבי, קיבלה הסויה מקום של כבוד בעולם מזון הבריאות, וכמו טרנדים רבים, הגיעה לדרגת הערצה ממש, כשהיא נחשבת "פצצת בריאות" ומשמשת נושא בבדיחות על כולסטרול וטופו. מיליארד סינים לא טועים! בשנים האחרונות החל להתפתח דיון בנושא, כשמצד אחד עומדים מצדדי הסויה מגובים בבריאותם הטובה של הסינים והיפאנים (ובהרבה מזומנים: למעלה מ-50% מהסויה בעולם מיוצרת בעידוד ושליטת חברות אמריקאיות, כ-70% מהמוצרים על המדפים מכילים סויה, גם בדרכים עקיפות), ומהצד השני תוהים מדענים אם כל כך הרבה הורמון, גם אם צמחי, אכן בריא, ומאשימים את הסויה בהגדלת הסיכוי לסוגים שונים של סרטן (כנגד אלה שהיא מונעת), שינויים בפעילות בלוטת התריס, פגיעה בפוריות ובפעילות המוחית אצל גברים, גרימת מומים מולדים, ואפילו בכך שילדות במערב מתחילות להתפתח בגיל צעיר, ההולך ויורד.

חלק מהאשמה מופנית כלפי ההנדסה הגנטית של רוב הסויה המגודלת בעולם (שרובה נועדה לחסן את הסויה בפני מדבירי עשבים שונים), וכתוצאה ממנה, הריסוס המוגבר. סברה אחרת היא שההתססה שעוברים רוב פולי הסויה במזרח בתהליך עיבודם למוצרים השונים (טמפה, טופו, מיסו וכו) משמידה הרבה מן החומרים הטבעיים המסוכנים בה והופכת אותה בטוחה יותר לשימוש, אך הממצאים אינם ברורים דיים כדי לקבוע בבירור.

ולי נותר שוב רק להרהר לי בשקט על הבעייתיות של הטוטליות, הקיצוניות, ההגזמה, המוחלטות, ולחלוק אתכם את ההנאה בנשנוש פולי סויה ירוקים, הפיצוחים היפאנים., והכל במידה.

מתכונים רבים לאדממה – באגף המתכונים שלנו

ברכות חג לכבוד ט"ו באב שיחול השבוע – הלוואי שנרבה בחגים, אהבה, מתינות ושמחה, וכמובן – בריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה
_____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום גמבה או רמירו ארוך, בצל יבש/בצל ירוק/שום, פטרוזיליה/כוסברה, נתח דלעת/קישואים/לוביה תאילנדית, תרד ניוזילנדי/בזיל, חצילים/תפו"א, סויה (אדממה), דלעת אמורו/דלורית/דלעת ספגטי, עגבניה, מלפפון, חסה.

ובסל הגדול תוספת של: במיה, תירס, צ'רי.

בארגז הפירות: תפוח עץ אודם, מנגו, ענבים, אגס. בארגז הגדול גם: עוד נקטרינה.

יום רביעי: סויה (אדממה), דלורית/דלעת אמורו/דלעת ספגטי, תרד ניו-זילנדי/בזיל, פטרוזיליה/כוסברה, בצל ירוק/בצל יבש/ שום, חסה, מלפפון, עגבניה, חצילים, תירס/לוביה תאילנדית, פלפל אדום.

ובסל הגדול תוספת של: במיה/קישואים, צ'רי, נתח דלעת.

בארגז הפירות: תפוח עץ אודם, מנגו, ענבים, אגס. בארגז הגדול גם: עוד נקטרינה.

1-3 באוגוסט 2022 – לקחת עוד נשימה

הקיץ כבר ממש כאן. אי אפשר יותר להסס או להתבלבל, למרות שהשנה הוא הגיע בניחותא יחסית ולא נחת עלינו בבת אחת, הלחות כבר נחה עלינו והטמפרטורות כבר עלו, וכבר אין הנחות והפוגות – יום אחרי יום אנחנו עובדים בחום גדול. ועם הקיץ יש גם פרידות – השבוע אנחנו נפרדים סופית מהאבטיח והמלון, ששימחו את ליבנו (ופיותנו וקיבותינו…).

לקיץ יש ריח של ים ובריכה וקרם הגנה, של פירות בשלים – מלונים, תאנים, ענבים, אפרסקים בשלים מאוד מאוד עד כמעט תסיסה. ובבית האריזה שלנו יש לקיץ ניחוח עז של ריחן. כשארגזים עמוסים ריחן עומדים בית האריזה קשה להתעלם מהריח החזק, והמחשבות מפעילות את בלוטות הרוק שכבר טועמות את הפסטו העתידי. אחרי כמה שנים שגידלנו ריחן ונכווינו ממחלות עלים שונות שהיו תוקפות אותו ומחסלות כל עלה ירוק, עשינו הפסקה של כמה שנים, חזרנו שוב לגדל, ואז נאלצנו להפסיק שוב, לפני שנתיים, בזכות זן חדש עמיד למחלות חזרנו לגדל את הריחן, הזמנו שתילים מן המשתלה וגם הכנו בעצמנו שתילי ריחן מזרעים – השתילים הרעננים הועברו אחר כבוד לשדה, וצמחו שם במרץ, עד שהגיעו לקטיף. לכבודו אנחנו מקדישים את העלון השבוע.

Basil

הריחן הוא צמח חד-שנתי, לרוב בחורף קר לו מדי והוא נובל, אך הוא מסוגל לשרוד את החורף אם יהיה מוגן בבית בעציץ (בפינה מוארת). הוא נפוץ באזורים חמים בעולם: באסיה, באפריקה, בדרום אירופה, בקליפורניה. הוא שייך למשפחת השפתניים, שרבים מחבריה הם צמחים מקומיים מכובדים: אזוב, לבנדר, מרווה, קורנית, נענע וכו, אך הוא אינו גדל בר בישראל. הוא נפוץ מאוד כצמח תרבות בגינות ובעציצים, בהם הוא גדל בקלות, בתנאי שתבטיחו לו לפחות 6 שעות שמש ביום.

למרות שהוא גיבור גדול בהרחקת מזיקים (עוד על כך בהמשך) גידול ריחן אינו מלאכה פשוטה, משום שהוא פגיע מאוד למחלות עלים, בעיקר כשותית, שתוקפת את העלים וגורמת להם להשחיר ולנבול. וזאת הסיבה לכך שרוב הנסיונות שלנו לגדל ריחן בעבר הסתיימו במעט מאוד יבול ודי הרבה אכזבה… השנה התבשרנו על זן חדש "פרוספרה" שמו, שפותח בארץ על יד חוקרים מאוניברסיטת בר אילן וחברת הזרעים הישראלית "ג'נסיס". בינתיים אנחנו מרוצים ממש מהתוצאות, מקוים שהזן החדש יאפשר לנו לחזור לגדל ריחן קייצי באופן סדיר, ולהחזיר לארגזי הקיץ הח'ביזאים את הארומה המיוחדת הזאת.

יש השערות שונות באשר למקור שמו: בזיל או בזיליקום: יתכן שהוא קרוי כך על שם הבזיליקה, כנסיה מלבנית שבגינותיה גידלו ריחן לרוב. יתכן גם ששמו מגיע מהמילה היוונית Basilus שפירושה "מלך". כנראה זכה הריחן לתואר כבוד זה בשל מעמדו כצמח מרפא חשוב. שמו העברי – ריחן, והערבי – רַיְחַאן – מהללים את ריחו הייחודי העז. המילה ריחן מופיעה במדרש כונן (ברייתא דמעשה בראשית): הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם.

האגדה מספרת ששמו נגזר משמו של דרקון אימתני בשם בזיליה, שרק ההתבוננות בו היתה גורמת לנשמתם של אנשים לפרוח מקרבם, ורק צמח ריחן היה סגולה נגד פגיעתו הרעה. ואכן, הריחן ידוע ביעילותו כאמצעי להרחקת חרקים ומטרידים (אמנם קטנים מדרקונים…), ובאיטליה ובצרפת מגדלים אותו על אדן החלון כדוחה מזיקים. סברה אחרת היא שהצמדת עלי ריחן למקום עקיצת חרק ארסי יעילה כדי לשאוב את הארס ממקום העקיצה. גם בגן ירק משולב משתמשים בריחן כדי למשוך חרקים מועילים ולדחות זבובים ויתושים. ושתילת ריחן ליד עגבניות ואספרגוס ידועה כמשפרת את טעמם.

הריחן משמש גם כשותף סמוי לאיתותי אהבים – כשנערה סיציליאנית מסירה את עציץ הריחן מאדן החלון שלה, אות הוא שאהובה יכול לטפס אל חדרה, וכדי להיות ממש ברור הוא זכה לכינוי Bacia Nicola – נשקיני ניקולה. בדרום איטליה נהגו נערות לעטר את ראשיהן בזר ריחן כאות לתומתן וכסמל לאחוות המינים, וגבר איטלקי רומנטי הרוצה להראות לעולם שהוא מאוהב, יענוד צרור ריחן על דש בגדו. בהודו מקובל הריחן כקמע המרחיק מרעין בישין שעלולים לפגוע בפוריות, ולכן הוא נשתל ומטופח סביב הבית ובמקדשים.

יהודי מרוקו, תימן, אלג'יר תוניס ולוב משתמשים בריחן כצמח בושם, ומברכים עליו את ברכת "בורא מיני בשמים" בהבדלה (בדרך כלל יהיה זה הריחן הסגול). לריחן זנים רבים: הוא ימופיע בצבעים שונים מירוק לגמרי ועד סגול לגמרי (וכל המנעד באמצע), עלים חלקים או משוננים, עגולים או ארוכים, ובמגוון טעמים, המשותף לכולם הוא הריח האופייני… אי אפשר להתבלבל.

Basil Collection

ברפואה העממית משמש תה ריחן לטיפול בכאבי בטן, ותמצית ריחן מסייעת לטיפול במחלות עור. תערובת של תבלינים שונים וריחן ניתנה לאנשים שסבלו מנדודי שינה, ואכילת זרעי ריחן עם העלים הייתה תרופה לחיזוק פעולת הלב. לשמן האתרי המצוי בעלי הריחן תכונות אנטי בקטריאליות, אנטיספטיות ואנטי פטרייתיות. הוא מכיל לינלאול Linalol, מתיל חביקול Methyl chavicol, וחומצת ציפורן Eugenol,  להם תכונות של עידוד הזעה, עידוד פעולות הקיבה, הקלה על מחלות דרכי הנשימה והגברת הפרשת חלב אצל נשים. הריחן מכיל גם ויטמין A וויטמין C.

תה ריחן (8 עלים בספל מים רותחים) משמש כדי להקל על שיעול, להפיג גזים במעיים, להקל על חניכיים כואבות, להקל על התכווצויות של המחזור החודשי, לשמור על לחץ דם מאוזן וגם פשוט – להרגיע לשם שינה טובה.

ולסיום – טיפ חשוב! איך שומרים על הריחן טרי?

כאמור, הריחן חובב חום וסובל בקור, ולכן שמירה במקרר בטמפרטורה נמוכה מ- 12 מעלות תזיק לו – הוא ישחיר וירקב, אבל מכיוון שהוא עלה ירוק ועדין, הוא לא יחזיק גם מחוץ למקרר סתם כך על השיש, ופשוט יבול.
לכן – כדי להאריך את חייו: חותכים את קצות הגבעולים חתך נקי, כמו שהייתם עושים בזר פרחים, ומניחים את הזר בצנצנת/כוס מים (5-3 ס"מ). מניחים את הצנצנת במקום מואר היטב, ומכסים את העלים ביממה הראשונה בשקית פלסטיק עם חורים. בתוך ימים ספורים יצמחו שורשים שיתנו לריחן שלכם חיים וישאירו אותו רענן במשך שבוע ויותר.

אז יחד עם הריחן הנחמד שלנו, אנחנו מאחלים לכם ימי קיץ ריחניים, בטוחים, מלאי אהבה ובריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום/ פלפל רמירו ארוך, תירס/בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה, קישוא/נתח דלעת, עגבניות צ'רי, חצילים, סויה ירוקה (אדממה)/לוביה תאילנדית/במיה, דלעת אמורו/דלעת ערמונים, עגבנייה, מלפפון/פקוס, חסה

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/שום, סלק/תפו"א אדום, בזיל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הפירות: תפוח עץ, נקטרינה/שזיף, מנגו, ענבים.

יום רביעי: סויה ירוקה (אדממה)/במיה/לוביה תאילנדית, דלורית/דלעת ערמונים/דלעת אמורו,  עגבניות צ'רי, פטרוזיליה/כוסברה, בצל ירוק/בצל יבש, חסה, מלפפון, עגבניה, חצילים תירס/תפו"א, פלפל אדום.

בארגז הגדול גם: קישוא/סלק/שום, תרד ניוזילנדי/בזיל, נתח דלעת

בארגז הפירות: תפוח עץ, נקטרינה, מנגו, ענבים.