19 בספטמבר 2021 – תירס מקפץ – פופקורן!

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – קיבלתם הודעה על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה:
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל כל כך שמחים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ליום פתוח, ביום שישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 24 בספטמבר, בין השעות 10:00-13:00.

היום הפתוח הוא הזדמנות לראות איפה צומחים הירקות שלכם, להכיר אותם מקרוב בערוגות, להריח, למשש, לטעום. וכמובן – לפגוש אותנו, את האנשים מאחורי ארגזי הירקות, וגם את חבריכם בקהילת ח'ביזה השותפים לחבורה הגדולה שתומכת יחד אתכם בחקלאות מקומית קטנה ומאפשרת את קיומה של החווה.

מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה. נשלח הסבר ותזכורת השבוע לקראת היום הפתוח.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

____________________________________________

פופקורן!

ביום שישי האחרון התלוו אלי לשדה שני ילדים מתוקים, שעלו השנה לכיתה א' (אבל לא הספיקו ממש לבקר עדיין בבית ספר תודות לחגים/לבידודים/לחששות מבידודים וכו…). אחרי סיבוב שלום לתרנגולות ולפרדס, אימוץ "אורי כדורי" אחד ובדיקת הטרקטור בהערצה, הם התיישבו איתי במשרד ודיווחו על… שיעמום… שלחתי אותם לבית האריזה לבדוק אם משהו יכול לענין אותם שם והם חזרו עם… תירס יבש. שניהם לא התבלבלו, הם אמנם הפיצפונים של בית הספר כעת, אבל למודי ירקות ח'ביזה והם זכרו! שזה לא תירס לבישול, אלא – פופקורן! ובסבלנות אין קץ (וצחקוקים בכל פעם שגרגיר קיפץ להם לאף) הם התיישבו ובתנועות סיבוביות ונחושות הפרידו את גרגירי הפופקורן מהקלח, ובגאווה גדולה לקחו את שללם הביתה הישר לסיר!

אז לכבוד נגה ועתי, וכל שאר העולים האמיצים לכיתה א' השנה, תוך כדי בלבלת הקורונה – העלון השבוע מוקדם לתירס המכווץ והקשה שקיבלתם בארגז (או תקבלו בשבועות הקרובים) – הפופקורן שמוכיח שאם נותנים גם לכיווץ הגדול והנוקשה ביותר קצת חום, סבלנות ואמונה – הוא עוד יתקפצץ ויפרוץ וימצא את הרכות הפנימית שלו.

כמדי שנה, בסוף הקיץ, מגיעה עונת הפופקורן ולארגזים מצטרפים קלחי תירס קטנים וקשים מהרגיל. אנא אל תזרקו אותם מתוך מחשבה שהפעם התירס ממש לא הצליח לנו – זה דווקא תירס מוצלח מאוד ומשמח לבבות קטנים וגדולים: פופקורן (או בעברית תקנית: פִּצְפּוּצֵי תִּירָס). לכבודו אנחנו מביאים בשידור חוזר מדי שנה את עלון הפופקורן וכך גם הפעם – צפיה מהנה!

בסביבות מינוס 3500 לספירה, במערה בצפון אמריקה (באיזור מערב-מרכז ניו-מקסיקו של היום), ישבו כמה חבר'ה וצפו בטלויזיה של אז – אש המדורה. בעוד האש מרצדת ומשמחת את ליבם, והשיחה קולחת, הם גם כמובן נשנשו בהנאה. הם לא סיימו את החטיף, ומה שנשאר ממנו התגלה יותר מ5000 שנה אחר כך, ב1948, ונודע כפופקורן העתיק ביותר בעולם! הוא נראה עדיין טרי וטוב, אבל לא היינו ממליצים לתת ביס…

הפופקורן הוא זן מיוחד של תירס קטן וקשה במיוחד. הקלחים נזרעו במרץ, יחד עם סבב התירס הראשון, ולאחר שהצמחים גידלו קלחים בעלי זקן אדום כהה, סגרנו להם את המים ואפשרנו לקלחים, הקטנים בגודלם מקלחי התירס המתוק, להתייבש על הצמח. לפני כשבוע קטפנו את הקלחים, היבשים והקשים, והעברנו אותם לייבוש והתקשות אחרונים במחסן. איזה יופי לנשנש חטיף שההסטוריה שלו היא כבר בת אלפי שנים.

יש זנים שונים של פופקורן – בצבעים וגדלים שונים:

זן חמוד במיוחד נקרא: "פופקורן תות" (strawberry popcorn) ונראה כך:

הילידים האמריקאים השתמשו בפופקורן עוד לפני שהכירו את התירס המתוק האהוב עלינו כל-כך. סביר להניח ש"גילוי" הפופקורן היה במקרה – גרעין אקראי שהתגלגל ליד המדורה והתפוצץ בפתאומיות, הביא לנסיונות לחזור על הפלא, ובהמשך למיסוד השימוש בחטיף הקדום הזה. בימי קדם היו קולים את הפופקורן על ידי חימום הקלחים באש ישירה או בבור שמולא בחול וחומם עד לחום גבוה מאוד. הקלחים הוכנסו לתוך הבור בשלמותם והגרעינים התפוצצו על הקלח, עטופים בעלים, מוגנים מהחול. הוכנו גם כלים מיוחדים לקליית החטיף הפיצוחי: קדרות חרס בעלות רגליים (להעמדה מעל האש).

האמריקאים הקדומים השתמשו בפופקורן לא רק כנשנוש. הם הכינו ממנו מרק ובירה, והוא שימש בטקסים דתיים, לקישוט האלים וגם כתכשיטים וקישוטים לכיסויי ראש. אצל האצטקים, טלאלוק (tlaloc), אל הגשם והפריון, קושט בשרשראות פופקורן, ולאל המים, מגן הדייגים הוגשה מנחה של "אבני ברד" עשויות פופקורן. גם האירופאים שהגיעו לחוף זכו לתשורות של שרשראות עשויות תירס מפוצפץ, ועד היום יש המקשטים את עצי חג המולד שלהם בפופקורן טרי וריחני.
שימוש לא שגרתי אחר לפופקורן, שנחל כשלון מוחץ, הוא כתחליף אקולוגי ומתכלה לחומר אריזה עשוי קלקר. הרעיון חביב למדי, תודו, אלא שתכונותיו החיוביות של הפופקורן משכו מכרסמים ושאר אורגניזמים לחגיגה, הוא איבד לחלוטין את יתרונו אם נרטב, והיה רגיש יותר להתלקחות.

הפופקורן, או בשמו המדעי, Zea mays averta, הוא תת-זן של סוג התירס הקרוי flint corn, או בתרגום חופשי: "תירס חלמיש". שמו ניתן לו בשל קליפתו הקשה כאבן, שהיא אחד המרכיבים הנחוצים לפיצוץ. המרכיב השני הוא מידה נכונה של לחות ורמה גבוהה של עמילן בתוך הגרעין. בשל הקליפה הקשה, כשמחממים את הגרעין, הופכת הלחות הכלואה בתוך הגרעין לקיטור, ובפנים נוצר לחץ גובר והולך. העמילן בתוך הגרעין נקרש והופך גמיש ורך. הלחץ גובר עד לנקודת הפיצוח, בה נבקעת לבסוף הקליפה הקשה, הקיטור פורץ החוצה בכוח, והעמילן הרך נחשף לחוץ, מתרחב ומתייבש במהירות, והופך לקצף היבש והפריך שאנחנו קוראים "פופקורן".

הנה סרט הממחיש את התהליך בהילוך איטי דרמטי:

טיפים:
– כדי שהקצף יתייבש במהירות, מניחים את הגרעינים בסיר בשכבה דקה, כך נוצר פופקורן פריך שלא סופג מחדש לחות מהסיר.
– לתשומת לבכם – גרעיני הפופקורן המפוצחים גדלים פי כמה וכמה מגודלם המקורי – 2 כפות (25 גרם) גרעיני פופקורן גולמיים מניבים 2 וחצי כוסות של פופקורן מוכן!
– בצורתו הטבעית, הפופקורן הוא בחירה מצויינת לחטיף בריא – הוא מכיל כמות נאה של סיבים תזונתיים, דל בקלוריות ובשומן, ואין בו נתרן או סוכר. כל זה אמור, כמובן, בפופקורן הנקי והביתי, בלי הוספות החמאה והשמן, המלח או הקרמל, שהופכים אותו מנסיך יפה תואר לצפרדע מבהילה למדי…

אחסון:
גרגירי הפופקורן אולי נראים לכם קשוחים, אבל זה לא ככה – אם לא תאחסנו אותם כמו שצריך לא בטוח שהגרגרים יתפצחו לפופקורן. שמירה במקרר עלולה ליבש את הגרעינים או להיפך, להוסיף להם לחות מיותרת ולרכך אותם, לכן עדיף לשמור אותם בארון קריר וחשוך, ולהמנע מקרבה של חום, לחות או אור. מומלץ להפריד את הגרעינים מהקלח ולהעביר אותם לצנצנת אטומה, לכלי קרמיקה או לקופסת פח שנסגרת היטב.

הנה הדגמה קצרה של הפרדת גרעיני הפופקורן מהקלח (אלו קלחי פופקורן שלנו מח'ביזה, והידיים הן ידי טליה, אשפית האתר שלנו):

הכנת פופקורן איכותי היא אמנות ואומנות בפני עצמה: אחוזי ואיכות הפיצוץ תלויים בקצב החימום. חימום מהיר מדי יגרום לפיצוץ מהיר מדי, לפני מהעמילן הספיק להתרכך ולהתגבש, והתוצאה – גרעינים מפוצחים חלקית, בעלי מרכז (מה שהיה פעם הקליפה) קשה מדי. קצה קליפת הגרעין, המקום בו הגרעין מחובר לקלח, הוא מקום עדין יותר משאר הקליפה. חימום איטי מדי יגרום לקצה הזה להיסדק ולאפשר דליפת קיטור החוצה, מה שימנע את הלחץ והפיצוץ. בעבר היתה הכנת פופקורן בסיר מלאכה שדרשה אימון והתמחות ואפילו כשרון. היום, עם פרוץ תנורי המיקרוגל, הכל פשוט הרבה יותר. ועדיין, אולי שווה להפריש מנה קטנה של גרעינים מהסל השבוע, ונסו את כוחכם בהכנת פופקורן בסיר "כמו פעם"?

הוראות הכנה:

הכנה במיקרוגל –
* הכניסו כמות קטנה של גרעינים (כשתי כפות) לתוך אחת משקיות הנייר שקיבלתם בארגז השבוע (בחרו, כמובן, שקית שלמה ויבשה), וקפלו את קצה השקית לסגירה (הנה סוף סוף שימוש חוזר לשקיות הנייר).
* כוונו את המיקרוגל ל2-3 דקות, והאזינו.
* אחרי כמה שניות של התחממות יתחילו הגרעינים להתפצח בקול נפץ. כאשר חולפות 3 שניות ללא פיצוח, הפסיקו את פעולת המיקרוגל והוציאו את שקית הנייר.
* אנא היזהרו! השקית חמה מאוד. פתחו פתח לאוורור והמתינו ליציאת האדים ולהתקררות.
* תבלו כרצונכם וזללו בהנאה

הכנה בסיר – הוראות מחויכות מאתר קיבוץ שער הגולן –
הוראות הפעלה – פופקורן, סיר ושמן
כולם מכירים את ה"צלקות" השחורות והמפוייחות שפופקורן לא מוצלח יכול להותיר בסיר תמים. או את הגרגרים שלעולם לא נפתחים, הנה המלצות שלב אחר שלב כדי להמנע מאכזבות:
הסיר:
השתמשו בסיר רחב וגבוהה, כדי שלגרגרים יהיה מקום להתפתח כמו שצריך.
השמן:
לכו על הכלל – 3 כפות שמן ל 1/2-3/4 כוס פופקורן. השמן אמור לכסות את כל תחתית הסיר ו"לעטוף" את כל הגרגירים. (אפשר גם לשלב שמן וחמאה).
לוח זמנים:
יוצקים שמן וממתינים מעט לחימום השמן. אפשר לבדוק עם גרגר אחד או שניים – אם נוצרות בועות שמן סביב הגרגר סימן שהשמן חם ואפשר להתחיל במלאכה.
להקפיץ את הגרגירים?
בתחילת התהליך אפשר לתת ניעור קל כדי לסדר את הגרגרים בשכבה אחת וכדי שהשמן יכסה את כל הגרגירים.
לוח זמנים 2:
השאירו את הגרגרים על אש בינונית, כשתתחילו לשמוע את הסאונד של ההתפרצות הגרגרים הראשונים הנמיכו מעט את האש.
בייבי סיטר:
זה לא השלב ללכת רגע לסדר את הסרט ב- DVD. השגיחו על הסיר, האזינו לקולות ההתפצחות של הגרגירים. כשהתדירות מתחילה לרדת, זה בערך הזמן לכבות את האש. חשוב לא לפתוח מייד את המכסה – אלא רק כאשר אתם כבר לא שומעים דבר.

ולכל ילדי ח'ביזה הצעירים העולים השנה לכיתה א' – מאחלים לכם ולכל התלמידים החדשים שנים של פליאה וענין, של חברות ומשחק, הנאה ושמחה!

שבוע טוב, תהנו ממשבי הסתו שכבר כאן, חג שמח!
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

______________________

מה השבוע בסל?

יום ראשון: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה, מנגולד/תרד ניוזילנדי/בזיל, חציל, מלפפון, עגבניה, בצל יבש, חסה, נתח דלעת/דלורית, בטטה, תפו"א.

בארגז הגדול גם: כרישה, עגבניות צ'רי/במיה/פופקורן, כוסברה/פטרוזיליה.

בארגז הפירות: תפוח עץ, אגס, מנגו. בארגז הגדול גם: ענבים.

13-14 בספטמבר 2021 – מה שבע? מה כמה?

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – קיבלתם הודעה על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ליום פתוח, ביום שישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 24 בספטמבר, בין השעות 10:00-13:00.

מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה. נשלח הסבר ותזכורת לקראת חג הסוכות.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

____________________________________________

שנת השבע, שנת השמיטה:

שנה חדשה החלה. ברוכה הבאה תשפ"ב, שמלבד היותה שנה חדשה היא גם שנת השבע, שנת שמיטה. כמדי שבע שנים, בפרוס עלינו סיום שביעיה נוספת, אנחנו כותבים מעט על השמיטה ועל נוהגנו בה.

נתחיל בהתחלה. במקרא מוזכרת השמיטה בשני מקומות, מהם יצאו בהמשך כל ההלכות השונות. הראשון כבר בהר סיני:
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר. שנת שבתון יהיה לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה: לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (ויקרא כ"ה א'-ז').

בפעם השניה מוזכרת השמיטה בדברי משה בספר דברים, ערב הכניסה לארץ:
"מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו. לא יגש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה': את הנכרי תגש, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים י"ט א'-ג').

שני המקורות שונים מאוד: הראשון הוא חקלאי-אקולוגי, יש בו דגש על מנוחת הארץ, על שביתת האדמה עצמה ועל איסור לביצוע פעולות חקלאיות שונות. השני, לעומתו, הוא חברתי-כלכלי, ומדובר בו על שמיטת חובות ואיסור נגישתם (גבייתם בכוח).

נראה בתחילה שמדובר בשני עניינים שונים בתכלית, שהוצמדו זה לזה באופן מגושם ולא מוצדק, אך במחשבה שניה, שני ההיבטים האלו של השמיטה למעשה משלימים זה את זה. השמיטה בעצם מבקשת מאיתנו לשחרר את האחיזה שלנו בבעלות, בהישגים וברכוש, ומזמינה אותנו להיזכר שאנחנו רק חלק מהקיום כולו, איננו המרכז, איננו החשובים ביותר ואנחנו לא מנהלים את העסק. היא מציעה לנו לפתח צניעות וענווה. הפועל היוצא של עמדה זו הוא אי-הפעלת כוח כלפי האדמה, אפילו יהיה זה כוח יוצר חיובי, וכן אי-הפעלת כוח איש כלפי "רעהו".

מסכת "שביעית" במשנה, המוקדשת כולה לחוקים שונים הנוגעים לשנת השמיטה, פותחת בדיון על ההתנהלות החקלאית בשנת שמיטה: "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית?". בהמשך המסכת יש גם עיסוק ברובד הכלכלי-חברתי: "פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן. כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה… התקין הלל לפרוזבול". (פרק י משנה ג)

מהו אותו הפרוזבול אותו תיקן הלל הזקן? הפרוזבול הוא, למעשה, שטר הלוואה, שעוקף, בהסכמת כל הצדדים ובאישור בית-דין, את הציווי בספר דברים לשמוט חובות. על פי הציווי במקרא, כל חוב שלא נפרע עד השנה השביעית מתבטל, אבל, כפי שמסבירה המשנה, נוצרה בעיה מסובכת: בשל הידיעה שחוב שלא יפרע עד השביעית יתבטל, נמנעו אנשים מלהלוות לנזקקים ובמיוחד בשנה-שנתיים שקדמו לשמיטה, שמא לא תוחזר להם ההלוואה (בעצם כמו בנק, שמלווה רק למי שבטוח שיוכל להחזיר ובעצם מונע הלוואה דווקא ממי שמאוד זקוק…). הלל הזקן הבין שהתורה לא באה להקשות על החלש או על אדם פשוט המבקש להתפרנס, אלא להקל עליהם, ולכן, כדי לעודד הלוואות, הוא תיקן את שטר ההלוואה עוקף הביטול, שנקרא פרוזבול.

וכעת אנחנו קופצים לימי העליה הראשונה, לפני כמאה ושלושים שנה, ולפתרון שבמידה רבה הוא "מעקף שמיטה" הלכתי דומה לפרוזבול – "היתר המכירה". החיים לא היו פשוטים עבור חקלאי מושבות העליה הראשונה. החקלאים החדשים לא היו מנוסים, האדמות שעלה בידם לרכוש לא היו משובחות מאוד, האקלים היה חדש, הזנים לא מוכרים וכו'. למרות שרוב רובם של אנשי המושבות היו אנשים שומרי תורה ומצוות, החובה הדתית לשמור את מצוות השביעית של שנת תרמ"ט (1889) נראתה כעומדת בסתירה מבהילה לצורך הפשוט לאכול. הרי אם הם ישבתו במשך שנה שלמה, מהיכן יוציאו את לחמם? בנוסף לכך הם חששו שאי-עיבוד הקרקע על ידי אנשי המושבות, יביא לעיבודן ולתפיסתן בפועל על ידי חקלאים לא-יהודים מתחרים.

הסיבות הללו הובילו למציאת פתרון בהתקנת "היתר מכירה" בתמיכת רבנים מחו"ל. רבני "הישוב הישן" הירושלמים האשכנזים התנגדו בתוקף להסדר הזה, וכך נולד "פולמוס השמיטה". סביב מה הוויכוח? "היתר המכירה" מאפשר מכירה זמנית (לשנה) של חלקת הקרקע ללא-יהודי, וכך מתיר לעבד את הקרקע בשביעית, ממש כמו שבכל שנה לקראת פסח מוכרים זמנית את החמץ של כל המדינה ללא-יהודי. מכירת האדמה ללא יהודי מפקיעה את הצורך לקיים את מצוות השמיטה בקרקע, הרי רק בעל-אדמה יהודי חייב בשמיטה. לפירות שגדלו בקרקע בבעלות לא יהודית גם אין "קדושת שביעית".

המצדדים בהיתר מכירה מתבוננים על המצב ומסבירים: השמיטה היא למעשה חלק ממצווה גדולה יותר, זו של היובל. השמיטה, כאמור, חלה כל שבע שנים. בתום מחזור של שבע שמיטות, בשנה החמישים, חל היובל. בשנת היובל כל הסכמי מכירות הקרקעות שהתבצעו בארבעים ותשע השנים הקודמות מתבטלים, בסוג של "ריסטארט", וכל הקרקעות שבות לבעליהם (על פי חלוקת האדמות השבטית המקורית). מצוות היובל כלל אינה מתקיימת כיום, היא מתממשת רק כשיש בישראל מלכות, סנהדרין ושאר תנאים שלטוניים ומדיניים שאינם רלוונטיים היום. וכך נאמר בתלמוד הירושלמי: "וזה דבר השמיטה שמוט" – רבי אומ': שני שמיטין הלל, שמיטה ויובל – בשעה שהיובל נוהג, שמיטה נוהגת דבר תורה; פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן" (שביעית, פרק י, דף ל"ט, עמוד ג'). רבי יהודה הנשיא קשר בין השמיטה ליובל כך שבעקבות הפסקת קיום היובל מטעמים היסטוריים (הגלות ונספחיה), גם השמיטה הפכה למצווה שנוהגת רק מדברי חכמים.

הרב קוק, שהיה רבם הראשי של תל-אביב והמושבות, ותמך ב"היתר המכירה" גם הביא לשם כך את תקדים הארנונה ורבי ינאי: "רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא" – תלמוד בבלי, סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א'. בשל הכבדת נטל המס (הארנונה) על אוכלוסיית הארץ מצד השלטון הרומי, בכלכלה שהתהססה על חקלאות, היתה לאי-עיבוד האדמה השלכה כבדה ביותר ורבי ינאי שולח את החקלאים להפר את השמיטה ולזרוע בשביעית. הרב קוק ציטט סיפור זה וטען, שהסיבה לכך שרבי ינאי קרא לזריעת האדמה היתה שהקרקעות היו בבעלות לא יהודים מקורבים לשלטון (להם נדרשו החקלאים יהודים לשלם ארנונה).

כיום "היתר המכירה" הוא הפתרון לרוב גידולי הירקות בארץ, וגם אנחנו נפעל בשנה הקרובה תחתיו.

ולסיום – רציתי להפנות אתכם לאפשרות נוספת ומעניינת של הקניית משמעות לשנת השבע, שמקדמת תנועה בשם "שמיטה ישראלית". הנה מפיהם:

"לוח השנה העברי כולל מחזור בן שש שנות מעשה ולאחריהן שנה של ""שבת הארץ""- שנה בה האדמה עצמה ""עושה שבת"", וכולנו (כולל כולם!) מוזמנים :). בשנה זו הרכוש אינו חזות הכול, הזמן אינו דוחק, הטבע הוא הרבה יותר ממשאבים לניצול ואנחנו נקראים להיות גרסה טובה ואמפתית יותר של עצמנו. שמיטה ישראלית הינה יוזמה שנועדה להכיר לנו את הרעיונות והערכים העומדים מאחורי שנת השמיטה ולאפשר לנו לקבל את ההזמנה של השנה המיוחדת הזו – לנשום, ללמוד, להתחבר לקהילה ולסביבה הקרובה ולהיות חלק משנה של ריפוי ותיקון.."

תציצו באתר שלהם, יש בו הרבה רעיונות ומחשבות בענין הזה, לשנה הקרובה, ובכלל…

מאחלים לכם שנה שיהיה בה מן השקט וההרפיה שבשמיטה, עצירה ונשימה תוך התבוננות בפלאות שסביב לנו.
חגים שמחים!

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

 

___________________________________

מה השבוע בסל הראשון של תשפ"ב?

 יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, חציל/תפו"א, מלפפון, עגבניה, בצל יבש, חסה, נתח דלעת/דלורית, בטטה, תירס/פופקורן.

ובסל הגדול גם: כרישה, סויה/עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי /מנגולד

בארגז הפירות: רימון/בננה, מנגו, ענבים. בארגזים קטנים: אגס. בארגזים גדולים: נקטרינה.

יום שלישי: לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, /תרד ניוזילנדי/מנגולד/בזיל, דלעת/דלורית, בצל יבש, חצילים/תפו"א, חסה, פלפל, מלפפון, עגבניה, תירס/פופקורן, בטטה.

ובסל הגדול גם: עגבניות צ'רי, כוסברה/פטרוזיליה, כרישה.

בארגז הפירות: בננה, מנגו, ענבים. בארגזים קטנים: אגס. בארגזים גדולים: נקטרינה.

5 בספטמבר 2021 – שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
לקוחות יום ב' מקבלים ארגזים היום – ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – וקיבלו הודעה על כך)

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – קיבלתם הודעה על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ליום פתוח, ביום שישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 24 בספטמבר, בין השעות 10:00-13:00.

מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה. נשלח הסבר ותזכורת לקראת חג הסוכות.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

_____________________________________________

תכלה שנה ואנחתה,
תחל שנה ושמחתה.

עברה חלפה שנה קשה,
שלום שלום לחדשה!

שנה טובה תביא ברכה
לכול: גם לי וגם לך.

שנה טובה תביא היום
לכל ארצי תביא שלום.

תכלה שנה ואנחתה,
תחל שנה ושמחתה.

(מחבר/ת המילים לא ידוע/ה, הלחן של משה יעקבסון)

השנה אני רוצה לחזור על המילים של ראש השנה שעברה – בכל זאת, בתחושה פחות עגמומית מלפני שנה. אנחנו אמנם עדיין בתוך ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, אבל איכשהו, היא יותר מוכרת, אולי פחות מפחידה. אני מקוה. בתוך התקופה המאתגרת והארוכה שאנחנו נמצאים בה, העונות ממשיכות לנוע וגלגל השנה מסתובב, מזכיר לנו שגם בתוך קושי יש תנועה ומחזוריות, השתנות ומעגליות מנחמת, ושנה חדשה עומדת בפתח. במסורת היהודית מתחילים לספור שנה חדשה בארבעה מועדים שונים (בניסן, באלון, בתשרי ובשבט) כל ראש שנה נועד למטרה אחרת. א בתשרי הוא ראש השנה שלנו – של הפלאחים המגדלים ירקות בשדה. את ההגיון המושלם של התזמון הזה אנחנו מרגישים על גופנו, שלהט מחום בימות הקיץ הארוכים והמתישים, ועכשיו הוא מתרכך ומצטנן מעט, מתרפק על הירידה בעומס החום (כן, כן, יש ירידה, למרות שעדיין חם מהרגיל) ועל השקיעה שהולכת ומגיעה מוקדם יותר, הסתו הוא הזמן בו מתחלפת השנה בשדה – יבולי הקיץ עומדים לקראת סיום, ושתילות הסתו כבר נכנסו לשדה וממתינות לממטרים ראשונים שיתנו את האות: אכן, השמיים משתנים לעיני החקלאים. ועם השינוי הזה, למרות כל האתגרים, באות גם התקוות – שתהיה השנה הזו ברוכה וגשומה ופוריה, מבריאה ומנחמת, מצמיחה ומחייה.

התקוות האלה מבוטאות באופן פיזי ממש בשולחן החג של ראש השנה, בברכות וסימני החג. אביי, האמוראי שהחליט לקחת אחריות על הקולינריה של ראש השנה, הוא שהביא את סימני החג לשולחן התלמוד: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר סימן טוב הוא) יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורובי (לוביה), כרתי (כרישה) וסילקא (עלי סלק) ותמרי (תמרים)" (מסכת כריתות ו' א').

סימני ליל ראש השנה מבטאים את העונתיות והרבגוניות שמציע שולחן החג, שיש בו אורחים מכל הסוגים: מהעלים הירוקים (מנגולד), מהקטניות (לוביה), ממשפחת הבצלים, (כרישה), ומהדלועים. וכמובן – מן הרימון והתמר, התפוחים, הדבש והדגים – שמציגים יחד את העושר הרב שמספקת בעונתיות ובטבעיות הארץ הזו. בערב הזה, בו, במיוחד השנה, אנחנו חושבים על השנה שעברה (ומה היינו רוצים שלא ימשיך), ומצפים לשנה הבאה (ומה היינו רוצים שיהיה בה), הארוחה מציעה לנו לעצור בהווה, בעונה העכשווית, לאכול משהו שהוא מכאן ועכשיו, נקטף בשדה בימים אלה, ויחד עם כל מה שהיה ומה שיהיה, לחוות את מה שעכשיו מתגלגל לנו על הלשון, מתפצח בפה ומתלקלק בשפתיים, ולזכור שעם כל האתגר והקושי והחשש, יש מסביבנו כל כך הרבה צמיחה ושפע וטוב.

כמדי שנה, אנחנו משתדלים לשים לכם בארגז את מירב ירקות הסימנים שיש בשדה – ויחד איתם לאחל – שתהיה שנה טובה וברוכה!

 

וכמסורת ח'ביזה – ברכות סימני הסל השבועי – לראש השנה תשפ"א:

(תרד ניוזילנדי:) שנכיר בכוחותינו לשרוד ולצמוח ברעננות ירוקה אפילו בימים קשים (התרד – הירוק המשגשג בימים של חום עז).

(מנגולד-סלקא:) שיסתלקו מעלינו ביקורת מחלישה, תככים ומריבות, ושנטפח עמוד שדרה בטוח, איתן, תומך ומרהיב כשל המנגולד.

(חסה:) שנחוס על מי שנמצאים השנה בחג לבד או בצמצום, רחוק מהחגיגיות המשפחתית המוכרת. שנדע להעריך ולא לקבל כמובן מאליו את השגרה הנאמנה של מי שנשאר איתנו, עכשיו ובימים האחרים.

(תפוחי אדמה:) שנלמד מטעויות – מטעויות של אחרים ומטעויות של עצמנו, ולתקן. ושנזכור לגוון את שדותינו ביבולים רבים ולא להסתמך רק על הזמין והפשוט ביותר. (הסבר כאן)

(בטטה:) שהכתום ישוב להיות צבע משמח ומלבב ולא אות לסכנה מתקרבת בהתחלפות מירוק לאדום. ושנראה זה את זה באור אנושי ומחבר (כמו הכתום המחבר אדום וצהוב) ולא בחלוקות למגזר זה או אחר.

(כרישה-כרתי:) שתהיה לנו הסבלנות להתמודד לאט ובהתמדה, וההבנה שלפעמים כדי להגיע לבגרות בריאה ויציבה צריך לגדול לאט לאט ולעשות צעד ועוד צעד. (משך הגידול של כרישה הוא מינימום חמישה חודשים… היא מלמדת אותנו סבלנות ואורך רוח).

(חציל:) שנזכור לנסות וגם נצליח לחלץ את האור, הבהירות והרוך מתוך הקליפות הכהות שמסתירות את הרכות הפנימית.

(דלעת-קרע:) שיבוא סוף למגפה ונוכל לקרוע מעל פנינו את המסכות ממש לתמיד, ולא רק לזמן שאול עד שעת חצות בה אנחנו נהפכים חזרה לדלעת…

(בצל:) שנחכים להכיר בקליפות הרבות והשונות מהן בנויים החיים, מהן מורכבים אנשים, מהן נוצרת מציאות, ושנשאף לקלף בעדינות ובהסכמה את הקליפות הללו, לשמוח ברבדים השונים ולהגיע ללב המתוק.

(פלפל:) שנדע מתי להתפלפל ומתי להיות פשוטים.

(מלפפון:) שנפתח את הרגישות וההקשבה לחוש את המתיקות והרוויה גם בדברים שבתחילה נראים סתמיים תפלים ומשעממים.

(עגבניה:) שתהיה לנו שנה מלאת עסיס, צבע, ומתיקות.

(עגבניות צ'רי:) שנדע להעריך גם את הפעוט והקטן ולזכור שלפעמים הדברים הקטנים ביותר מלאים בטוב ובמתוק בצורה מרוכזת ונהדרת.

(ריחן-בזיליקום:) שתמיד נשים לב לריחות הפריחה, הפירות הבשלים, העשב הרענן והאדמה הרטובה מגשם. שנעצור לשאוף את הריחות מלוא ריאות ונזכור להוקיר ולכבד את הנשימה שלנו, המובנת כל כך מאליה.

(כוסברה:) שנשמח בשוני בטעמיהם של אנשים, בניגודים שבינינו, במגוון וברבגוניות הנפלאים שיוצרים דווקא ריבוי דעות, פנים שונות ובחירות הפוכות, ונסרב לקולות "אנחנו" ו"הם" להוביל אותנו. (הכוסברה היא אולי הירק השנוי ביותר במחלוקת, ועדיין אפשר ביחד).

(פטרוזיליה:) שניתן לדברים הטובים להכנס בנו, למלא אותנו, לנקות אותנו מן המרעיל והמזיק.

(במיה:) שנביט בכוכבי הלילה מדי פעם, ונרגיש את הקלות של היותנו כה קטנים, ואת העוצמה בהיותנו חלק מכל היצירה הענקית. (חתכו במיה לרוחב התרמיל ותראו כוכבים)

(סויה ירוקה-אדממה:) שנדמה ונדמיין וניתן לדמיון לצאת מהסגירות בתרמיל (או בלב), ולמלא אותנו בדברים הנפלאים שהם מעבר למציאות.

(לוביה:) שניתן לליבנו להוביל, ללבב, ללבלב, להתלהב.

(תירס:) שתהיה שנה מתוקה! ושלפעמים יהיה ממש פשוט פשוט לארגן ארוחה טעימה – רק לקלף ולנגוס ולהתענג.

(פופקורן:) שתהיה שנה ובה הפתעות – אבל רק משמחות ומשעשעות וטעימות – כמו כאלה שמופיעות פתאם מגרעין תמים למרעה והופכות לנשנוש שכיף לאכול יחד.

(ח'ביזה-חלמית): שלא נפסיק לחלום, ושנגשים לפחות חלום אחד קטן גם השנה.

אז לחיי השנה החדשה, לתקוות גדולות לגשמים רטובים ממש, שהלוואי הלוואי שיבואו בעיתם ובעוצמה הנכונה ובכמות הטובה. שירוו את הסלט האנושי שחי כאן בארץ הזו, ואת בעלי החיים המשוועים לרטיבות, את הצמחים המאובקים ההולכים ומאפירים, את החרקים המעופפים, הזוחלים והמנתרים, ואת האבנים ורגבי האדמה שכל-כך מגיע להם.

לתקווה באמת גדולה של כולנו, שבשנה הבאה תחלוף מגיפת הקורונה ונוכל לשוב לשגרת חיים ברוכה.

אנחנו רוצים לאחל לכולכם שיתגשמו גם משאלות ותקוות אחרות שלכם, לטובה ולברכה, לשמחה ולצמיחה, לבריאות, לחיים טובים ולשלום. שנה טובה!

מכל צוות ח'ביזה בשדה, באריזות, במשרד ובדרכים:
אלון, בת-עמי, דרור, אסף, עינת, אלישבע, אורין, מוחמד, מג'די, וינאיי, מונטרי, נופדול, סוויסאק, רונגסמון, יאנג, סנטי, מליסה, רותי, אלון, חנה, איל, דוד, ליאור, ישראל, אלון, זיו, מתן, ברק, מלני ועליזה.

_________________________________

הירקות שמאחורי הברכות בסל החגיגי השבוע:

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה/בזיל, חציל/תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרישה, חסה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, בטטה, סויה.

בסל הגדול גם: בצל יבש/במיה, תירס/פופקורן/עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי/מנגולד

בסל הפירות: מנגו, תפוח עץ זהוב, אגס, רימון. בארגז הגדול גם: בננה.

30 באוגוסט-1 בספטמבר – וכך נולד הצבע הכתום

לקראת השנה החדשה – בשל החגים הבאים עלינו לטובה – יהיו שינויים במועדי המשלוחים אליכם:

בשבוע של ראש השנה:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – תקבלו הודעה מסודרת על כך)

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – תקבלו הודעה מסודרת על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

בשבוע הבא נשלח אימייל ספציפי לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את האימייל או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ביום פתוח, נשלח פרטים מדויקים יותר כשנדע מהן התקנות. מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ושמחה!

_______________________________________________________

ג'ינג'ית עם אופי

היא החלה להופיע בארגזים בשבועות האחרונים, אבל את דרכה אצלנו היא החלה כבר לפני כארבעה חודשים ויותר, ואנחנו ליוינו אותה, ועקבנו אחרי השלבים גם בעזרת המצלמה. השבוע – מסה בתמונות על ידידתנו הג'ינגית – הבטטה.

גידול בטטה הוא שיעור באמונה, בדמיון ובתקוה. והוא מתחיל כך –

בתחילת מאי קיבלנו חבילה מנירים, וכשפתחנו אותה הנה מה שמצאנו:

חייכנו בחיבה לג'ורג'יה, הבטטה שלנו, ובשמחה רבה לקחנו את הייחורים ותקענו אותם בקרקע בתלוליות שהכנו להם מראש, במרווחים של 15 ס"מ. אחרי סיום השתילה נראתה החלקה כך:

ובמבט מקרוב זה נראה כך:

לאחר כמה ימים התחילו לצאת עלעלים קטנים מענפי הבטטות, ומקץ שבוע זה כבר נראה כך:

זוכרים את המקל העירום? הנה ראו כמה הוא יפה עכשיו:

השתילים הצעירים מתחילים גם לשלוח זרועות הצידה, בדרך לעתיד המזהיר שלהם:

שבועיים מאוחר יותר כבר נראה השדה כמו ימבטטות, צימוח צפוף וירוק וחזק של המוני עלים, ענפים ופרחים ששוזרים הכל לשטיח מרשים:

מבט מקרוב:

ועוד יותר קרוב: מבין העלים מציצים פרחים יפים, סגולים במרכז, אופיינים למשפחה, משפחת החבלבלים (לא חלבלוב, לא להתבלבל…). הבטטה היא הצמח הנאכל כמעט היחידי מתוך המשפחה הענפה הזאת הכוללת צמחי נוי ובר רבים כמו הלפופית והחבלבל.

בערוגה סמוכה מתפתל לו עשב בר שהוא דודן של הבטטה – חבלבל השדה, גם הוא שולח זרועות ומוציא פרחים לבנים ויפים (שאפשר להדביק אל האף אם מניחים אותם על האף ושואפים פנימה):

מתחת לכל השטיח הירוק הזה, בשקט ובהתמדה שולח הצמח שורשי אגירה, שמתעבים ומאחסנים בתוכם חומרי מזון לקראת החורף. בתום ארבעה חודשים אנחנו מתחילים לבדוק מה המצב. אם צריך סוגרים את המים מעט (מה שגורם לבטטות לגדול עוד קצת) וכשהיא מוכנה – אנחנו עוברים עם המכסחת, מכסחים מלמעלה את כל סבך הענפים, כדי להקל עלינו סיבוכים מיותרים בפקעות הענפים, ויוצאים לערוגה מצויידים בקלשונים וחיוך כדי להוציא מהקרקע את השורשים הכתומים והטעימים.
בתאבון!

שבוע נעים של אמונה, דמיון ותקוה והרבה טעם טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, תרד ניוזילנדי/בזיל, מלפפון, עגבניה, בצל יבש/בצל ירוק/כרישה, חסה, דלורית, בטטה, תירס/נתח דלעת טריפולי.

בסל הגדול גם: חציל, עגבניות צ'רי, סויה ירוקה (אדממה).

בארגז הפירות: רימון, מנגו, אגס. בארגזים גדולים: אפרסק. בארגזים קטנים: בננה.

יום רביעי: לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה/בזיל, נתח דלעת טריפולי/דלורית, כרישה/בצל יבש, חצילים/גזר, חסה, תירס/תפו"א, מלפפון, עגבניה, במיה/עגבניות צ'רי/פופקורן, בטטה.

בסל הגדול גם: פלפל, סויה ירוקה (אדממה), תרד ניוזילנדי.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח עץ. בארגזים גדולים: ענבים. בארגזים קטנים: בננה.

23-25 באוגוסט 2021 – חיוך ורשימת ירקות

עוד שבוע וקצת ראש השנה!

השנה החדשה מתקרבת ממש, ועוד מעט תתחלף תשפ"א ותהפוך לתשפ"ב…

לקראת השנה החדשה – בשל החגים הבאים עלינו לטובה – יהיו שינויים במועדי המשלוחים אליכם:

בשבוע של ראש השנה:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

בשבוע הבא נשלח אימייל ספציפי לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את האימייל או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ביום פתוח, נשלח פרטים מדויקים יותר כשנדע מהן התקנות. מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ושמחה!

____________________________

מזכירים לכם שלקראת השנה החדשה מחכה לכם לוח שנה בגינה המקסים של אילנה שטיין –

למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה. לכבוד שנת השמיטה הכינה אילנה מהדורה שביעית מיוחדת המוקדשת כולה לגידול צמחים בבית: ירקות על אדן החלון, צמחי תבלין במטבח, עציצים תלויים באמבטיה, הידרופוניקה, טרריומים, ועוד המון פתרונות גידול שמכניסים את הטבע הביתה. אנחנו ממליצים בחום!

מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן.

____________________________________

השבוע העלון בחופשה חלקית…

שולחת לכם קריקטורה מצחיקה שקיבלתי השבוע, ברוח ארגז ירקות הקיץ – (תכולת ארגז הירקות הקייצי בתמונה אופיינית יותר לאירופה/צפון אמריקה…), ובכל זאת – זה מצחיק גם בישראל…
החברה בעלת התושיה בתמונה אומרת לבנזוגה: "זה הדבר היחידי שהצלחתי לעשות עם הירקות מהארגז שלנו השבוע…."

מקוים שאתם הצלחתם לעשות עוד כמה דברים מארגז הירקות השבוע, והנה מה שיש בו:

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עירקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה, בזיל/תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, חסה, נתח דלעת טריפולי, במיה/סויה ירוקה (אדממה), תירס/בטטה. בארגזים קטנים בלבד: בצל ירוק/כרישה.

בארגז הגדול גם: חציל, בצל יבש, עגבניות צ'רי, דלעת אמורו/דלורית.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח. בארגזים קטנים גם: בננה. בארגזים גדולים גם: נקטרינה/אגס.

יום רביעי: לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/עגבניות צ'רי, כוסברה/פטרוזיליה, דלורית, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש, פלפל, חסה, תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, תירס/פופקורן, סויה ירוקה (אדממה). מתנה לכולם: בזיל.

בארגז הגדול גם: חציל/תפו"א, בטטה, נתח דלעת טריפולי.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח, נקטרינה/אגס. (בארגזים גדולים כמויות גדולות יותר)