11-13 במרץ 2019 – ולנו, איזה כיף יש רק ראש של כרוב!

ונהפוכו…

בשבוע הבא אנחנו עושים (לחלקכם) בלאגן קטן במועד המשלוח. בשל תענית אסתר שחלה ביום רביעי, המשלוחים יתקיימו כך:

משלוחי יום שני כרגיל ביום שני 18/3.

משלוחי יום רביעי:
תל-אביב והרצליה כרגיל. המשלוחים לגוש עציון כרגיל, ביום רביעי 20/3.
משלוחים בירושלים: עין כרם, קרית היובל, בית הכרם, רחביה, נחלאות, קרית משה, מלחה, קטמונים וקטמון, בקעה, טלביה, תלפיות וארמון הנציב – המשלוח עובר ליום שלישי 19/3.
בית חורון, רמות, הגבעה הצרפתית, גבעת המבתר, אבו תור, מרכז העיר, גילה, וחלק קטן מבקעה ותלפיות – המשלוח כרגיל ביום רביעי, 20/3.

לכל לקוחות שלישי ורביעי – מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים ביום שני ב8:00 בבוקר!

מקוים שהבלאגן הקל הזה יתקבל בטוב ויביא איתו אוירת חג.
אם אינכם בטוחים באיזה יום אתם עתידים לקבל את המשלוח – מוזמנים לשאול אותנו.

חג שמח!

___________________________________

יש ראש לשועלים וראש לאריות, יש ראש עם תלתלים וראש עם בעיות.
יש ראש הממשלה – זה הראש הכי חשוב,ולנו במחילה יש רק ראש של כרוב.

ראש כרוב בגרוש, אפילו לא כרובית או כרוב כבוש בחומץ מחבית.
ראש כרוב חמוץ, ראש כרוב אל תתייאש, עם קצת לימוד אולי תהיה פחות טיפש!

יש ראש לשועלים וראש לאריות – עליך להחליט באיזה ראש להיות.
יש ראש שאין לו לב, זה הראש הכי עלוב, ולנו, איזה כייף, יש רק ראש של כרוב!

(תלמה אליגון רוז וקובי אושרת)

(התמונות מעדשתה של חנה – תראו איזה יופי!)

החורף הוא שעתם היפה של בני משפחת הכרוביים המקסימה שגדלה אצלנו בשדה: הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי (וגם עלי הקייל והברוקולי). השבוע אנחנו כותבים על ה"עתיק" מביניהם – ראש הכרוב. כבר זמן ארוך שאתם פוגשים אותו בארגזים, וחלקכם כבר מתייחסים אליו לפעמים כמו אורח שהגיע לביקור ושכח לעזוב… אז כדי לייפות שוב את פניו ולהזכיר לכולנו כמה הוא רצוי ואהוב – העלון השבוע בשבילו.

 

כרוב הבר המקורי מוצאו מאזורי החוף של הים התיכון, דרום אירופה ודרום אנגליה, שם הוא נהנה מלחות רבה. הוא היה שונה מאוד מראש הכרוב שאנחנו מכירים היום, והיה כנראה גבעול בעל עלים מעטים ופתוחים. הכרוב נתן את שמו למשפחה מכובדת וענפה, שאליה שייכים גם הכרובית, הברוקולי, כרוב הניצנים, הקולרבי, הקייל והקולרדז וירקות העלים מהמזרח הרחוק: באק צ'וי, חרדל, כרוב סיני, טאט סוי ועוד רבים.

הכרוביים שייכים למשפחת המצליבים, ששמה נגזר מהצורה המוצלבת של פרחיה, שלהם ארבעה עלי כותרת המסודרים במדויק בשני זוגות זה מול זה. מחקרים רבים הראו כי ירקות ממשפחת הכרוביים יכולים לדכא סרטן שד, בטן ומעי הודות לפיטוכימיקלים בשם "אינדולים" המצויים בהם. מיץ כרוב הוא תרופה עממית מוכרת לאולקוס, עלי כרוב שימשו את הסבתות לחבוש ולהרגיע איזורים נפוחים ודלקתיים בגוף, כמו גם להפחית גודש יתר של חלב בשד לאחר לידה. הכרוב עשיר בברזל, בסידן ובאשלגן. הוא מכיל ערכים גבוהים של ויטמין C, B ו-D. כרוב אדום גבוה יותר בערכים התזונתיים של ברזל, סידן ואשלגן וכן ויטמין C וסיבים תזונתיים. העושר התזונתי הזה הופך אותו לפועל יעיל בבניית עצמות, חיזוק המערכת החיסונית, הגנה מפני מחלות נשימה ושיפור בעיות עור. אולם – צריכת יתר של כרוב עלולה לגרום לבעיות לסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס.

הסבר מפורט על החשיבות התזונתית של הכרוב כאן.

כבישת כרוב מאפשרת לשמור את הירק לתקופה ארוכה ללא קירור, וגם משמרת מצוין את הויטמינים שבו. קפטן קוק ייחס את בריאותם המצוינת של ספניו למנה היומית של כרוב כבוש שאכלו.

בצפון אירופה היה הכרוב אחד הגידולים היחידים שיכלו לחורף המקפיא, ולכן ארוחה בימים מושלגים כללה בעיקר תבשילי כרוב. כך גם בתפריט של איכר רוסי שכלל מרק כרוב חמוץ, לחם שיפון ומשקה. לפולין ולהונגריה הובא הכרוב הכבוש על ידי נוודים טורקים במאות השש עשרה והשבע עשרה, וארוחה גרמנית מצויה במאה השמונה עשרה כללה כרוב, נקניקיות, עדשים ולחם שיפון. באזורים הסקנדינביים היה התפריט החורפי מורכב ממאכלים שניתן לשמר: בעישון, בייבוש או בהמלחה. הכרוב התאים לכך. בסין היו מייבשים עלי כרוב ושומרים אותם לחורף, ואז מרטיבים אותם במים ומשיבים אותם לחיים כתוספת למרק או תבשיל, וגם הסינים הגישו כרוב כבוש כתוספת לארוחות.

  לאורך ההיסטוריה ידע הכרוב עליות ומורדות. היוונים העריכו אותו מאוד בזכות סגולותיו הרפואיות, אך האריסטוקרטיה של ימי הביניים עיקמה את אפה בהזכרת שמו בלבד: בימי הביניים באירופה נחשבו ירקות, וירקות עליים בפרט, למזיקים לבריאות בשל היותם מייצרים "רוח" (גאזים), דבר שכמובן לא התקבל על הדעת, אך המוני העם המשיכו לאכול כרוב (וטוב שכך). אם תרצו להקשיב לעצה של מלומד רומאי מהמאה השנייה לפני הספירה, כדאי לאכול הרבה כרוב טרי מתובל בחומץ לפני מסיבה שבה תרצו לשתות הרבה, ועצה מצרית למי שרוצה לשתות ולהישאר פיכח היא להתחיל את הארוחה בכרוב חי כולל הזרעים. נראה שהטיפול המקובל בהנגאובר (חמרמורת בעברית) היה – כרוב ועוד כרוב.

המזרח אירופאים והטורקים ממלאים אותו, הסינים מוסיפים אותו למוקפצים, האתיופים מבשלים אותו חריף, היפנים מגישים אותו מוחמץ כמתאבן. בגרמניה הוא מאכל לאומי כתבשיל אטי חמוץ-מתוק של כרוב אדום ולבן, ובסקנדינביה המתאבן האולטימטיבי הוא סלט "קולסלואו" (ששמו מגיע מהמילים ההולנדיות לכרוב kool ולסלט sla).

ב1984 ניתן לכרוב סוף-סוף המקום הראוי לו כשארגון המזון והחקלאות של האו"ם הכריז עליו אחד מעשרים המזונות החשובים ביותר בתזונת העולם.

מתכונים שונים לכרוב תוכלו למצוא באגף המתכונים באתר.

לכרוב, כמו לשאר בני משפחתו יש מרקם מיוחד לעלה, שמאפשר לו לא לספוג את המים הרבים שיורדים עליו בחורף. כדי שהעלה לא יתרפט וירקב מעודף מים, וכדי שהמים יגיעו לשורשים וירוו את צמאונם, יש לעלה מרקם מעין שעוותי שדוחה מים, והטיפות אינן נספגות בו אלא זולגות בנחת לאדמה.

    

כרובים הם יצירת פאר מדהימה של הטבע: צמח הכרוב מצמיח עלים "רגילים" פתוחים במשך זמן רב, עד שהוא מגיע לרגע הנכון והמסוים, ואז, כמו הקשיב לשעון ביולוגי פנימי, לפתע מתחילים העלים לצמוח מקופלים פנימה, ויוצרים כדור רופף. בהמשך צומחות עוד ועוד שכבות פנימיות של עלה על עלה, ודוחסות מבפנים את הראש העגול עד ליצירת כדור מהודק. זה באמת פלא: בכל פעם מחדש אני מוקסמת לראות שזה קורה – והעלים השטוחים שוב ביצעו את התרגיל ו"תפסו ראש" – ממש כמו בפעם שעברה…

    

לפני פרידה – קצת נוסטלגיה בערבוב של ראש כרוב ופורים…

מאחלים לכולנו הרבה פלאים ושבוע נעים של שמש וגשם בעירבוביה…
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: אפונת גינה או אפונת שלג, כרישה/בצל, ברוקולי/כרובית, תפו"א, מלפפון, עגבניה, פלפל/גזר, חסה, כרוב, פול ירוק, קייל/עליי חוביזה/עליי ברוקולי.

בארגז הגדול גם: קלרבי/סלק/שומר, כוסברה/פטרוזיליה, פטרוזיליה שורש/סלרי שורש

בארגז הפירות: בננה, קלמנטינה, פומלית, תפוז, אשכולית אדומה.

יום רביעי: תפו"א, בצל, עגבניה, כרוב/כרובית/ברוקולי, גזר, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, פלפל/קולרבי/סלק, אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: עלי חוביזה/קייל/ עלי ברוקולי, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרישה.

בארגז הפירות: בננה, קלמנטינה, פומלית, מלון, אשכולית אדומה.

4-6 במרץ 2019 – משנכנס אדר…

ונהפוכו…

בעוד שבועיים, בשבוע של פורים, אנחנו עושים (לחלקכם) בלאגן קטן במועד המשלוח. בשל תענית אסתר שחלה ביום רביעי, המשלוחים יתקיימו כך:

משלוחי יום שני כרגיל ביום שני 18/3.

משלוחי יום רביעי:
תל-אביב והרצליה כרגיל. המשלוחים לגוש עציון כרגיל, ביום רביעי 20/3.
משלוחים בירושלים: עין כרם, קרית היובל, בית הכרם, רחביה, נחלאות, קרית משה, מלחה, קטמונים וקטמון, בקעה, טלביה, תלפיות וארמון הנציב – המשלוח עובר ליום שלישי 19/3.
בית חורון, רמות, הגבעה הצרפתית, גבעת המבתר, אבו תור, מרכז העיר, גילה, וחלק קטן מבקעה ותלפיות – המשלוח כרגיל ביום רביעי, 20/3.

מקוים שהבלאגן הקל הזה יתקבל בטוב ויביא איתו אוירת חג.
אם אינכם בטוחים באיזה יום אתם עתידים לקבל את המשלוח – מוזמנים לשאול אותנו.

חג שמח!

___________________________________

שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו

בהתקרב חג פורים וטרפת משלוחי המנות, השבוע רצינו להציע לכם לשמח את חבריכם במגוון מוצרים טעימים, בריאים ומשמחי חך ולב, שגם תושבי שושן היו שמחים בוודאי לקבל –

 

מליסה מציעה "מפרי ידיה" – "מגילות אסתר" עשויות לדר משובח וטבעי, נטול תוספות. המגילות מגיעות במבחר טעמים ובאריזה כיד המלכה. רק 10 ש"ח למגילה.

 

הטחינאים של "טחינא" מציעים צנצנת קטנה וחמודה שמתאימה מאוד כשי לחג – 200 גרם, 16 שקלים.

בשלושת סופי השבוע הקרובים, במסגרת פסטיבל האוכל של מטה יהודה, הם פותחים את הדלתות לרווחה ומזמינים לביקור בחדר השומשום המופלא, להכיר מקרוב, להריח, להחכים ולהתמוגג מטעמים מפתיעים!

 

עדו וקרול, מהמאפיה "איש של לחם" מציעים אזני המן טבעוניות משובחות, לא מתוקות מדי וטעימות מאוד! במילוי טחינה וחלבה ושוקולד ערמונים. מארז של 220 גרם (כ-13/14יח') – 28 שקלים.

 

"לב הטבע" מציעים מבחר קרקרים מעולים מקמחים מלאים אורגנים – חיטה, שיפון וכוסמין, 17 שקלים לאריזה, וגם מגוון ללא גלוטן – מקמח תפו"א, אורז, תירס וחומוס – 15 שקלים לאריזה. יש כבר גם אריזות כשרות לפסח – אם תרצו מאלה, ציינו בהזמנה שלכם.

 

 סכריות הדבש הייחודיות של אורלי ושחר הן ממש הפתעה משמחת – סוכריות דבש טבעיות, של פעם, בעבודת יד, מדבש טהור. במבחר טעמים: טבעי, ג'ינג'ר וקפה. 38 שקלים לקופסא.

 

דני וגלית מרחיבים את מגוון המוצרים, ומוסיפים עוגיות גרנולה (19 שקלים) ועוד עוגיות חלבון (25 שקלים) – אלו מצטרפים למקלונים המלוחים (18 שקלים), לקרקרים הקריספים (22 שקלים) ולעוגיות נטולות גלוטן (25 שקלים).

כל המוצרים טבעוניים, ללא כולסטרול, ללא תוספים מלאכותיים וללא חומרים משמרים. ועם הרבה אהבה.

וחוץ מאלה תוכלו לבחור גם ממוצרי:

 

על היצרנים השונים תוכלו לקרוא באתר שלנו כאן, ואת ההזמנות מבצעים דרך מערכת ההזמנות האינטרנטית שלנו. אם האינטרנט לא חבר שלכם, אתם מוזמנים לכתוב לנו אימייל או סמס ונסייע…

מאחלים לכם שתהנו מעוד קצת גשם ואז משמש נעימה, מחממת ומצמיחה, מהפריחות היפיפיות סביב, ומהתחלפות אדר א' באדר ב' – המשמחת ומשחררת.

שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: אפונת שלג או אפונת גינה, כרישה/בצל לח, ברוקולי, תפו"א, מלפפון, עגבניה, גזר, חסה, פול ירוק, קייל/עלי חוביזה/עלי ברוקולי. בארגזים קטנים בלבד: שורש פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: סלרי שורש/סלרי עלים, כוסברה/פטרוזיליה, כרוב/כרובית, פלפל/סלק.

בארגז הפירות: בננה, פומלית, קלמנטינה, תות שדה.

יום רביעי: תפו"א, כרישה/בצל, עגבניה, ברוקולי, גזר, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, קייל/עלי חוביזה/עלי ברוקולי, אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: פלפל/סלק, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרובית/כרוב.

בארגז הפירות: בננה, קלמנטינה, פומלית, אשכולית אדומה, תות שדה.

25-27 בפברואר 2019 – נדנדה עולה יורדת

פורים בעוד פחות מחודש, ואנחנו כבר נכנסים לאוירה –

גם השנה מציעה מליסה "מפרי ידיה" – משלוח מנות מתוק – "מגילות אסתר" עשויות לדר משובח וטבעי, נטול תוספות. המגילות מגיעות במבחר טעמים ובאריזה כיד המלכה.

תוכלו להוסיף אותן להזמנתכם דרך מערכת ההזמנות. רק 10 ש"ח למגילה.

________________________________

לאחר הפסקה שעוררה בנו געגוע – סכריות הדבש הייחודיות של אורלי ושחר חוזרות אלינו – הן משהו מיוחד – סוכריות דבש טבעיות, של פעם, בעבודת יד, מדבש טהור. במבחר טעמים: טבעי, ג'ינג'ר וקפה.

הזמנות דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________

נד-נד: רד, עלה, עלה ורד:

 

 

בשבועות האחרונים אנחנו מתחילים לחוות נדנדות מזג אויר, כמו החביבה הזאת כאן למעלה… אנחנו חשים אותה בעצמותנו ובפרקי האצבעות: הקור הגדול של החורף נשבר לעתים, ומדי פעם מפציעים כמה ימים שמשיים בהם אנחנו ממש מורידים את המעיל… אחריהם יגיעו שוב ימים קרים וגשומים ונתעטף בשכבות, וחוזר חלילה… חודש אדר מכיל בשמו את הנדנדה הזאת: הוא דומה למילה האכדית addaru שפירושה חושך של ימים גשומים בהם עננים מכסים את השמש, וגם למילה U'dar שהיא באוגרית – גבורה של התמודדות יומיומית עם מזג אויר לא פשוט. בארמית בבלית אידר הוא "גורן", מפני שמצד שני, בתקופה זאת, אחרי גשמי ברכה, ועם יותר ימי שמש, מתחילה התמלאות השיבולים ואפשר לראות באופק את הקציר – וזה הזמן להתחיל לנקות ולארגן את הגרנות לקראת קציר האביב. זה אדר – מצד אחד חשוך, מצד שני אביבי, ובתוך כל הנד-נד – מתגברים…

השדה שלנו גם הוא נמצא בין לבין – ומכיל בתוכו כבר את שתי העונות: יבולי החורף משתדלים לאסוף כל קרן שמש חמימה ולצמוח, אחרי התמודדות חורפית עם קור וברד והרבה גשם, שלפעמים מציף את החלקות. השדה עמוס בבני משפחת הכרוביים: ברוקולי, כרובית וכרוב, קייל וקולרבי, לצידם הסוככיים: השומר וסלרי העלים, וגם הכוסברה השמיר שיצאו מקיפאון החורף ואחותם הפטרוזיליה, שגם בקור הגדול הצליחה לצמוח. שורשים מתכרבלים באדמה, תחתיה קצת פחות קר, ומתעגלים או מתארכים: גזר, סלק, צנונים ולפתות, בצל, כרישה ותפוחי אדמה, סלרי ופטרוזיליה שורש. האפונה והפול הגבוהים מרימים עלים לשמיים ומחבקים כל קרן שמש, וגם לעגבניה בבתי הצמיחה קל יותר להאדים עם שמש פה ושם, אחרי תקופה בה ניסתה לעשות את הבלתי אפשרי ולהאדים כשבחוץ גשמים וסופה.

ובמקביל, ביניהם, בערוגות הסמוכות – נשתלו בשבועות האחרונים ראשוני הירקות האביביים, בני משפחת הדלועים: הקישואים, המלונים והדלעות, ובבתי הצמיחה – מלפפונים. השתילות שלנו מתחדשות בחודש פברואר, לאחר הפסקה של כמה שבועות בתקופה הקרה ביותר, וההתחדשות הזאת היא "הפיכת הדף" שלנו מהחורף לאביב. כמובן שהאביב עדיין לא כאן ממש, אלא רק באופק, אבל כמו השקדיות שפורחות לפני כולם, ומזכירות לנו, גם בתוך החורף להיישיר מבט אל העתיד ולצפות לפריחות וחנטה ופירות באביב ובקיץ, ברגע שאנחנו שותלים את הדלועים הראשונים של סוף החורף, משהו בחלל הפה כבר מרגיש את מתיקות המלון שייקטף בעוד כמה חודשים, בשמש מלאה וחמה.

עכשיו עדיין קר בשבילם בחוץ, ולכן, לאחר השתילה והזריעה אנחנו מכסים את הערוגות ביריעות פלסטיק שנמתחות על קשתות נמוכות ויוצרות מנהרות נמוכות וארוכות, בהן הטמפרטורה גבוהה בכמה מעלות מהאויר בחוץ. כשמזג האויר יתחמם יותר, בהמשך העונה, נוכל לפתוח להם חלונות ואחר כך להוריד לגמרי את הכיסוי.

לא רק השדה מרגיש את נדנדת ה"גם וגם" הזו, גם הטבע סביבנו כולו מתעורר לחיים, פרחים פורשים את שמלותיהם הצבעוניות לראווה, והמוני חרקים מסתחררים מהצבע והמתיקות המובטחת בו (על התמונות – תודות לאברהם, שעובד איתנו בשדה וגם מצלם סביב להנאתו – והנאתנו):

        

ואגב שבלולים… החסה שלנו נמצאת ממש בלב נדנדת אדר – בין רטיבות להתחממות. הרטיבות הרבה בעונה הזאת גורמת לפטריית הכשותית למצוא לה פונדק נעים בחסה שלנו – אתם רואים אותה בצהבהבות של קצוות העלים שמופיעה בעלים החיצוניים של החסה בחורף. ההתחממות בשבועות האלה מפריעה לכשותית ומיטיבה עם החסה, ולכן אנחנו מנהלים סוג של משא ומתן עדין עם איתני הטבע: מנסים לכסות את החסה בקור גדול או לפני ברד, כדי שלא תיפגע, ופותחים את הכיסוי ומאווררים אותה ברגע שהיא צמחה מעט או בימים בהם יבש, כדי שהפטריה תתייבש.

אבל השנה, עם התחממות העונה, החסה עמדה גם בפני אתגר נוסף – ערוגות החסה בשולי השדה, שלידן נמצא מטע זיתים (די נטוש), זכו לביקור של המוני שבלולים קטנטנים שהתעוררו מתרדמת החורף שלהם בין עשבי הבר בחלקת הזיתים, ונהרו בשמחה לזלול מהחסה שלנו… חלקכם זכה לפגוש אותם בתוך החסה בארגז… שמח! אנחנו נוותר על החסות בערוגות האלה, ונשאיר אותן לשבלולים, בעיקר גם משום שבערוגות אחרות בשדה כבר מוכנות לקטיף החסות הבאות (שנהנו גם הן מהתחממות העונה, ומיהרו לצמוח) – אותן לא ביקרו שבלולים רעבים – ונשמח לקטוף אותן, בריאות ושלמות, לארגזי הירקות.

מאחלים לכם חודש אדר שמח ומלא בכל הניגודים: חושך (כשתגיע עוד סופה ברוכה), גבורה והתגברות, והכנות בגורן לקראת האביב הקרב. שיהיה שבוע טוב!

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: אפונת שלג או אפונת גינה, בצל לח, כרוב/ברוקולי, סלרי שורש/סלרי עלים, מלפפון, עגבניה, גזר, חסה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, קייל/עלי חוביזה/עלי ברוקולי. בארגזים קטנים בלבד: פול ירוק.

בארגז הגדול גם: תפו"א, פטרוזיליה שורש/כרישה, שומר/סלק, קלרבי/פלפל.

בארגז הפירות גם: אבוקדו, בננה, תפוז אדום, תות שדה.

יום רביעי: תפו"א, בצל, עגבניה, כרוב/ברוקולי, גזר, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, קייל/עלי חוביזה/עלי ברוקולי, אפונת שלג או אפונת גינה, מלפפון, חסה. בארגזים קטנים בלבד: פול ירוק.

בארגז הגדול גם: פלפל/סלק, כרישה/פטרוזיליה שורש, סלרי עלים, שומר/קלרבי.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז אדום, תות שדה.

18-20 בפברואר 2019 – פרח שלי, הו פרח!

השבוע אנחנו מתרגשים לסגור מעגל (ולפתוח חדש) – למגוון המוצרים הנוספים שלנו מצטרפים העוגיות והקרקרים של דני וגלית מרשק. דני וגלית הלכו איתנו דרך ארוכה כבר לפני כעשר שנים  – תחילה כלקוחות ואחר כך ממש בעבודת השדה. כשיצאו לדרך חדשה ופתחו עסק ביתי קטן של גרנולה טבעית ומשובחת ובהמשך גם עוגיות באפיב ביתית, זה היה טבעי שנמשיך לצעוד יחד: טעמנו, הגבנו, התלהבנו, וכך הם היו לאחת מראשוני השותפויות שלנו. בהמשך, עם התרחבות הכרחית שלהם נפרדנו למספר שנים, ועכשיו אנחנו שמחים לחזור ולהציג אותם בפניכם:

ב-2009 בעקבות שינוי תזונתי שעברו, הבינו שאפשר לאכול אוכל בריא ומזין שהוא גם טעים, מפנק ומשמח. הם עזבו את מקומות העבודה שלהם, הקימו קונדיטוריה קטנה והתמסרו לאפיה בריאה. במאפיה שלהם הם משתמשים בקמחים מלאים, ממתיקים טבעיים ושומנים בריאים, ומכינים מאפים טבעוניים ללא כולסטרול, ללא תוספים מלאכותיים וללא חומרים משמרים.

יש להם מגוון מוצרים, מתוכם בחרנו להתחיל עם המלוחים: מקלוני כוסמין וקרקרים קריספיס, עם עוגיות מועשרות בחלבון, ועוגיות ללא גלוטן. תוכלו למצוא את מגוון המוצרים שלהם במערכת ההזמנות שלנו תחת הכותרת: "דני וגלית".

בתאבון, מתיקות ולבריאות!

_________________________________

תני לו פרח (תן לה גם):

היא איתנו כבר כמה חודשים, מבקרת בארגזים בהתמדה ובשקט, בצניעות האופיינית לה. מגיעות לה כמה מילים – אז הנה השבוע על:

12-dec-cauliflower-small

את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower=פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר. זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח ידי אדם, בדומה לטיפוח זנים עכשווי, רק הרבה הרבה הרבה יותר לאט. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של זנים חדשים לא נוצרו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי/ת, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן וילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו את הצמחים שהוציאו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים, אותם זרעו בעונה הבאה. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).

במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.

בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר קטיף הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב"שיזוף יתר"). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.

כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים כתב לי איתן מתל-אביב שהוא מגדל כרוביות ב"גינה לתושב", ובשנה הראשונה הוא קוטף את ראש הכרובית אך לא עוקר את הצמח, שנותן יבול נוסף גם בשנה השניה. נזכרתי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים, איננו משאירים ירקות לשנה הבאה כי היבול לרוב קטן), ביקשתי מאיתן שיספר לי עוד, והנה התשובה שלו:

"הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון  של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן "בייבי ברוקולי" נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית".

אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.

כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.

הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו כרוביות גם בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, טעיות ותעיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.

כבת למשפחת המצליבים יש בה מצבור חומרים מונעי סרטן (איתה בחבר'ה: כרוב ירוק וסגול, ברוקולי, קייל, קולרבי, רוקט, רשאד, גרגר נחלים, עלי חרדל, כרוב ניצנים, כרוב סיני, לפת, צנון וצנונית). הכוכבים הבולטים הם: סולפוראפן (Sulforaphane) ותרכובת אינדול. מעניין שהסולפוראפן נוצר בירקות רק כאשר חותכים אותם או נוגסים בהם, כלומר, כאשר בעל-חיים צורך אותם. הסולפוראפן הוא נוגד חמצון יעיל, אך בנוסף לכך, הוא מעלה את רמתם של אנזימי הגנה יחודיים בגוף, המשמשים מעין "שוטרים" שלוכדים את גורמי הסרטן, וגורמים להם לנוע עם זרם הדם ולהישטף מחוץ לגוף. האנזימים הללו הם גם נוגדי חימצון מצויינים, ובניגוד לנוגדי החימצון הרגילים, אינם מתכלים תוך כדי פעולתם. תרכובת אינדול המצוייה בכרובית ובקרוביה תורמת במיוחד להגנה מפני סרטן השד, על ידי השפעה על ההורמון אסטרוגן (בצורות מסוימות שלו עלול הורמון זה לעודד התפתחות סרטן שד). תרכובת האינדול מפעילה, מצד אחד, ייצור של אסטרוגן פחות פעיל, שאינו מעודד התפתחות סרטן שד, ומצד שני מקטינה ייצור צורה מזיקה יותר של אסטרוגן. כדי להפחית את הסיכון לסרטן מומלץ לאכול לפחות 2-3 מנות ירקות ממשפחת המצליבים בשבוע.

בנוסף על הפיטוכימיקלים שהיא חולקת עם משפחתה רבת העוצמה, מכילה הכרובית פיטוכימיקלים נוספים כמו פיטוסטרולים וחומצה גלוקארית שתורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. תרומה נוספת למלחמה בכולסטרול באה מהסיבים התזונתיים שהיא עשירה בהם, שמסייעים להסדרת העיכול ולמניעת עצירות, וכן להאטת ספיגת סוכר וכולסטרול מהמזון. וכמובן לא נשכח את האדון הנכבד ויטמין C – ב100 גרם כרובית מבושלת יש כמחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C!

למשפחת המצליבים יש קשר נוסף למניעת סרטן והוא מיוחד בעיני משום שהוא מראה, שוב, למה הטבע מורכב הרבה יותר ממה שנראה מלכתחילה כניתן לסיווג ל"טוב" ו"רע", "מועיל" ו"מזיק": התרומה הנוספת של הכרוב, הכרובית ואחיהם למלחמה בסרטן קשורה דוקא לאחד מהמזיקים המפורסמים ביותר של המשפחה הזו – לבנין הכרוב. נקבת הפרפר מטילה את ביציה כרגיל על צמחי המצליבים, ומהן בוקעים זחלים רעבים, שניזונים מעלי המשפחה המכובדת שלנו. הזחלים גם בולעים ומבודדים בגופם חומרים חריפים מיוחדים הקיימים בעלים (גליקוצידים חרדליים). כשהזחל גדל הוא משתמש בחומרים אלו כאמצעי הגנה: אם תוקף אותו חרק אימתני, הזחל מפריש גליקוצידים מרוכזים, שגורמים לגירוי בפה, בושט ובקיבת הטורף. בשלב הגולם מגן על עצמו לבנין הכרוב בעזרת רעלן מעניין: פירסין. זהו רעלן שמשמיד תאים ע"י שבירת הDNA שלהם. כל התאים מתים ומתחדשים, מלבד תאים סרטניים- חוקרים מצאו שהפירסין גרם לתשעה סוגים של תאים סרטניים "להתאבד". כך שגם בעקיפין, על ידי אירוח הזחל, שמציק לה ואוכל את עליה, מסייעת משפחת המצליבים המרטירית (אכן מצליבים-צלובים…) לסייע לנו במלחמה בסרטן.

הכרובית שאנחנו בעיקר מכירים היא לבנה וסיפרתי לכם על המאמץ המושקע כדי לודא שתהיה צחורה וזכה, אבל יש זני כרוביות בצבעים שונים: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית ירוקה מוזרה למראה, הנראית כמו ציור של אֶשֶר או לחילופין כמו עב"מ (מימין למעלה):

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת).

שבוע טוב של חורף, תקוות (אולי) למטר מרווה נוסף באמצע השבוע,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וצוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל, מרקד לצידה של הכרובית?

יום שני: אפונת גינה או אפונת שלג/ארטישוק ירושלמי, כרובית/כרוב, סלרי שורש/סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, מלפפון, עגבניה, גזר, חסה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו"א, ברוקולי. בארגזים קטנים בלבד: בצל לח/כרישה.

בארגז הגדול גם: קייל/מנגולד/עלי חוביזה/עלי ברוקולי, סלק, שומר/לפת, פול ירוק.

בארגז הפירות: תפוז, בננה, קלמנטינה, פומלית, תות שדה.

יום רביעי: תפו"א, בצל/כרישה, עגבניה, כרוב/כרובית/ברוקולי, גזר, שומר/סלק, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, סלרי עלים, אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון/פלפל, חסה.

בארגז הגדול גם: פול ירוק/ארטישוק ירושלמי, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, עלי חוביזה/קייל/מנגולד/עלי ברוקולי.

בארגז הפירות: תפוז, בננה, קלמנטינה, תות שדה.

11-13 בפברואר 2019 – הבצל – ירק יוצא מן הכלל!

הבצל

רק נולד וכבר לובש מכנסיים, עומד על ראשו ורגליו בשמים. 
מתגנדר לו: כמה גדולים מעשי ומה ירוקים מכנסי! 
הבצל – ירק יוצא מן הכלל.אומרים שלבצל ‟ טעם יוצא מן הכלל.
כולם אומרים שלבצל טעם יוצא מן הכלל, יוצא מן הכלל.

קצת גדל, ויש כבר שמלות עדינות לו, המון כותנות כחולות ולבנות לו 
מתעטף לו ככה שכבה על שכבה, למעלה גלימה זהובה. 
הבצל…

רק נסה עכשיו לנעוץ בו שיניים, דמעות אז ירדו מעיניך כמים 
ותראה שלפתע הדופק דוהר, וגם הגרון קצת בוער. 
הבצל…

הוא עקשן והוא איננו שוכח, שלח בו סכין והוא איננו סולח 
אם תפגע בו, הוא יחזור ויכה, סופך אדוני שתבכה. 
הבצל…

בלי ספק מלוך ימלכו הבצלי-לים, בסיר המרק ובארצות הצלי-לי, 
כי בעצם, צלי מבוצל בבצל, יוצא מן הכלל ובכלל! 
הבצל…

(מילים: לאה נאור, לחן: דובי זלצר, מתוך המחזמר: "אלוף בצלות ואלוף שום")

הבצל הוא ירק יסוד במטבח, בתרבות, בהוויה האנושית כנראה. אנחנו מייחסים לו כיסוי והסתרה, קושרים בו צער ודמעות, אומץ לב, עזות רוח וחיי נצח, ומנגד – פשטות ובסיסיות של פשוטי עם. והוא, כמובן, בכלל לא ידע שהוא כזה, אדיש לכל ההתרגשות, צומח לו בנחת ומנסה פשוט להיות… כל כולו בצל…

הוא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר. מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגדל בגינות מצרים העתיקה. בארץ ידוע הבצל עוד מימי התנ"ך ושמו נישא בפי בני ישראל במדבר בגעגוע: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם… ואת הבצלים ואת השומים". במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.

מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (ואכלה ממנו בכל זאת), הברהמינים בהודו נמנעו ממנו, אך פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לעוצמתו, ומתוך האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם. במחזה המופלא "אלוף בצלות ואלוף שום" של ביאליק הוא מהלל ומשבח אותו, כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.

onions-growing

בתחילת דרכנו בח'ביזה גידלנו הרבה בצל בסבב אחד, וטראומת העישוב הבלתי נגמר נצרבה בנו קשות… לאחר קשיים נוספים בהתמודדות עם זבוב הבצל וזריעות שלא צלחו, היו מספר שנים של בלבול בקשר לבצל – כן לגדל / לא לגדל / מתי וכמה לגדל. ולאחר התבגרות ורגיעה, הגענו בשנים האחרונות ליותר בטחון ובהדרגה הגדלנו את מספר מחזורי הגידול של הבצל אצלנו. השנה הגענו לתכנון מסודר ועוקב, ואנחנו מקוים שנצליח לגדל בצלים כמעט ברצף לאורך רוב השנה.

שתילות וזריעות הבצל מתחילות בסוף הקיץ. הבצלים הראשונים, מזן "בית אלפא", נשתלים מבצלצולים (פקעות בצל קטנות) בסוף אוגוסט/תחילת ספטמבר. אחריהם, עם התקררות הטמפרטורות, נשתלים שתילים בתחילת אוקטובר מזן סתוי ששמו "אורי". את שתילי אוקטובר אנחנו מכינים אצלנו – בסוף הקיץ אנחנו זורעים בצל בצפיפות, ובתחילת אוקטובר מוציאים את השתילים הצעירים ומעבירים אותם למגורי קבע מרווחים בערוגות. באמצע נובמבר נזרעים זרעי הזן "שחר",  ובסוף ינואר אנחנו זורעים את הזן "אורלנדו", שהוא זן קייצי ומלווה אותנו עד תחילת הסתו הבא.

השנה לא הצלחנו להשיג בצלצולי "בית אלפא" לזריעת הבצלצולים של שלהי הקיץ, ולכן נוצר רווח גדול של "אין בצל" מנובמבר ועד עכשיו. כעת אנחנו מוציאים את ראשוני בצלי "אורי" שנשתלו בתחילת אוקטובר. הוא צעיר ועסיסי, ואנחנו מחלקים לכם אותו בצורתו הטריה, הלחה, ולא מסירים ממנו את עליו הירוקים, כדי שתוכלו ליהנות גם מהם.

כאמור, חלק מהבצל אנחנו שותלים ולא זורעים. השתילים אמנם יקרים יותר לקניה, או דורשים השקעה נוספת של עבודה אם מכינים אותם בעצמנו, אבל יש להם יתרונות רבים: אפשר לשתול את הבצלים במרווחים אחידים, שמאפשרים לבצל צמיחה טובה ומייתרים את הצורך בדילול, נמנעים קשיים של זריעה, במיוחד בחורף – שמזמן לעיתים בעיות נביטה, וצרות של זרעים שנסחפים עם גשם חזק. לשתילים יש גם יתרון מול זבוב הבצל, או מדויק יותר, זבובת הבצל. זאת אוהבת להטיל את ביציה בשורשי הבצלים הקטנטנים, וכשבוקעות מתוכן רימות הבצל הרעבות הן מכרסמות את הבצלים הזעירים ולא משאירות להן סיכויים לשרוד. כשהבצלים מגיעים לגודל עפרון בערך, הם קשיחים דיים וכבר לא אטרקטיביים לזבובות, ולכן השתילים, שמגיעים לשלב הזה מהר יותר, עדיפים במרוץ לעיפרון…

כדי להגן על הנבטים העדינים של הזרעים מהזבובה, אנחנו מכסים את הזריעות מסוף אוקטובר ועד סוף ינואר בבד אגריל לבן ודק, שמונע מהזבובות להגיע לנבטים או השתילים הזעירים, ונותן להם לגדול ולהתחזק. כשהם מגיעים לגיל שאפשר להתחיל (קוטר עיפרון כאמור), אנחנו מסירים את הכיסוי ונותנים להם להתייצב בעצמם מול העולם הגדול – להתאוורר ולקבל שמש ישירה.

בשבועות הקרובים תקבלו בצלים בארגזים – על ראשיהם ועליהם – אפשר להשתמש כמובן גם בראש הבצל וגם בעלים הירוקים. הבצל הלח והטרי הוא אותו בצל שבעונות אחרות אנחנו מתעלמים מעליו הירוקים והיפים (והטעימים) ומניחים להם להתייבש. את הבצל לייבוש קוטפים אחרי שהעלים הירוקים שלו צנחו מעט, ואז מסדרים אותו בשדה, קטוף ומכוסה מפני השמש, להתייבש עוד קצת כדי שהנוזלים בעליו הירוקים ירדו לתוך הפקעת הבצלית, וכדי שהבצל יפתח קליפות יבשות, כך הוא ישתמר למשך חודשים ארוכים.

onion2.jpg

אנחנו עושים כך בקיץ, אבל את יבול הבצל הזה, של החורף אנחנו קוטפים עבורכם ירוק וטרי: לראש הבצל אין עדיין קליפות יבשות כמעט, והוא עסיסי ומתוק ממש – משהו אחר ונפלא. יתרון נוסף הוא שחוץ מבצל יש לו גם עלים ירוקים! אז מלבד שימוש בראשו לבישול או טרי (הוא מעולה במיוחד חתוך בסלט), תוכלו להשתמש גם בעלים שלו, בדיוק כמו שמשתמשים בעלי בצל ירוק. הם יותר עבים מעט, אבל מצויינים וטעימים. שמרו אותם בנפרד – בצרור שקיבלתם חתכו את הבצל מעליו – את הבצל אכסנו כמו בצל יבש, את העלים הירוקים הכניסו בשקית ניילון למקרר, כמו בצל ירוק.

במחזה "אלוף בצלות ואלוף שום", לאחר בחינה מדוקדקת (ומצחיקה) של הפרי החדש והלא מוכר, מסכם אחד מהזקנים החכמים את מעלותיו של הבצל:

יש בו מן המרירות שבחריפות, ומן החריפות שבמרירות
מן הרוך שבקושי ומן הקושי שברוך,
מן התוך שבקליפה ומן הקליפה שבתוך.
ריחו איננו כריח הקינמון, טעמו לא כטעם הכמון,
הוא יצא מכלל צנון ולא בא עד חזרת
כשדיברו על המשכן – תפארתו שם לא נזכרת.
לא יבש ולא לח ולא קר ולא חם
ולפי דעתי, דעת איש תם,
הוא טוב למכאובי בטן,
ולמכאובי גב,
ולמכאובים סתם
וגם…

והוא צודק.
הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:

סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).

מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה"רע", ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.

וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.

מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע"י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.

חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: בבצל יש תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.

מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך "כוח הצבע" (ויש גם מתכונים).

כמה "תרופות סבתא" לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.

טיפ טיפה:
* בצלים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
* מזכירים לכם שאת הבצלים הלחים שקיבלתם רצוי לשמור בשני חלקים – חתכו את העלים קצת מעל הבצל – את הבצל אכסנו כמו בצל יבש, את העלים הירוקים הכניסו בשקית ניילון למקרר, כמו בצל ירוק.

לסיום, השבוע אנחנו מאושרים לחגוג עם יוחאי ואורין את הולדתה של בתם המתוקה – נחל עדנה. מאחלים לכם לילות שלווים, ימים נעימים והרבה חיבוקים ומשפחתיות. מזל טוב!

שיהיה שבוע של בריאות, גשמים ורק בשורות טובות,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: אפונת שלג או אפונת גינה, סלרי שורש/עלים, כרובית/כרוב, קייל/מנגולד/עלי חוביזה/עלי ברוקולי, מלפפון, עגבניה, גזר, קלרבי/שומר, תפו"א, ברוקולי/ארטישוק ירושלמי. בארגזים קטנים בלבד: פול ירוק.

בסל הגדול גם: בצל לח, לפת/סלק, חסה, פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: בננה, תפוז, פומלית, אבוקדו, לימון.

יום רביעי: תפו"א, לפת/סלק, עגבניה, כרוב/כרובית, גזר, שומר/קלרבי, ברוקולי/ארטישוק ירושלמי, קייל/מנגולד/עלי ברוקולי/עלי חוביזה, פול /אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: סלרי שורש/סלרי עלים, פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש, בצל לח/כרישה.

בארגז הפירות: בננה, תפוז, פומלית/קלמנטינה, אבוקדו, לימון.