14-16 במאי 2018 – עלון שבועות – חג הקציר

בשבוע הבא, לאחר חג השבועות, משלוחי הארגזים כרגיל ביום שני וביום רביעי.
אבל, כדי שנוכל להכין את יום שני בזמן – מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים למסלולי יום שני ביום חמישי השבוע, 17/5 בשעה 20:00.
אנא, חסכו מאיתנו שינויים לאחר מועד זה.
תודה על שיתוף הפעולה!

____________________________________

לצוות שלנו הצטרפה גל מכפר בן נון, ולאחר אריזת הארגזים בשבוע שעבר, קיבלנו ממנה את הקומיקס החביב הזה, להנאתכם:

_________________________________________

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים יוֹם כְּבָר יָפוּחַ,
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.
עוּרוּ, הוֹי, עוּרוּ, שׁוּרוּ, בְּנֵי כְּפָרִים!
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר עַל פְּנֵי הַכָּרִים!
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.
הָבוּ, הָנִיפוּ, נִירוּ לָכֶם נִיר.
חַג לַקָּמָה, עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

מילים ולחן: מתיתיהו שלם, לכבוד חג הקציר של קיבוץ רמת יוחנן

wheat fieldלכבוד חג השבועות ביקשו בגן של ילדתי לשלוח עם הילדים טנא חגיגי, וכאמא מסורה פצחתי מיד במלאכה: בקצה החצר, כך זכרתי, צמחו כל החורף שיבולי חיטה יפיפיות, שכבר שמתי עליהן עיני לשימוש בשבועות. יצאתי לחצר ומצאתי שיבולים זהובות אם כי שדופות משהו, וכאשר ניסיתי לקטוף אותן גיליתי למה: כל טלטול קטן של השיבולת הבשלה גרם לה להתפרק ולהתפזר לכל עבר. שום דבר לא עבד, גם בקציר זהיר, נשארתי עם גבעול שהבהב ושיבולת ריקה. זכרתי את השיבולים החזקות והנאות שהיו מעטרות את חדר האוכל בקיבוץ לקראת חג הקציר, ומצד אחד, זה אכן אכזב את האמא המסורה שבי, אבל מאידך – לימד אותי את חכמתה של חיטת הבר בחצר שלי, כמו גם את סבלנותם ומסירותם של החקלאים הראשונים שבייתו אותה לפני למעלה מ10,000 שנים.

החקלאות היא תופעה חדשה יחסית בתולדות האנושות, ראשיתה לפני כעשרת אלפים שנה, כשהאדם עבר מליקוט מזון מהטבע לגידול מכוון של צמחים ובעלי חיים שביית מהבר. תקופה זו היתה מפנה עצום בהתפתחות האדם, שהביא להתיישבות קבע, לפיתוח כתב ומבנה מדיני. בלי להפריז ניתן לומר כי זהו ערש התרבות שלנו. החיטה היא אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם לביית ולגדל בעצמו. הוא ברר את החיטה מן הבר והפכה לגידול חקלאי, לצמח תרבות. חיטת הבר, אם החיטה, היא המוצא לכל סוגי החיטים התרבותיות שאנו מגדלים, ועדיין נפוצה בשטחים נרחבים של ארץ ישראל וסביבתה. אנו מכירים הרבה צמחי תרבות שאותם גידל האדם ועדיין קיימים גם בצורת הבר שלהם: שזיף בר ושזיף תרבותי, או גזר בר וגזר תרבותי, שומר בר ושומר תרבותי, וגם חיטת בר וחיטה תרבותית. החיטה גדלה בר בגליל העליון, בגליל התחתון, באזור הכרמל, בגלבוע, בשומרון וביהודה. איזור תפוצתה משתרע מצפון לארץ ישראל והלבנון עד לפרס המערבית ועירק.

את אם החיטה גילה אהרון אהרונסון, בן למשפחת אהרונסון ממייסדי זכרון יעקב, שהיה אגרונום, בוטנאי וגיאולוג. בשנת 1906, יצא אהרן אהרנסון לחפש את חיטת הבר. היה זה מסע בעקבות צמח מיובש אחד, שנקטף במורדות החרמון ונשמר באוניברסיטה בגרמניה במשך כ-50 שנה בלי שנודע מקורו. לאחר חיפושים רבים הוא מצא את השיבולת הראשונה של חיטת הבר על צלע ההר בראש פינה, ובהמשך הוא מצא את הצמח באזורים נוספים בארץ ישראל. אהרונסון היה מופתע למדי מכך שחיטת הבר דומה ממש לחיטה התרבותית, וכך הוא כתב ביומנו: "היסוסי התעוררו בעיקר למראה ההתפתחות הנאה של השיבולים והגרגירים. לא תיארתי לי כלל את אבטיפוס החיטה דומה כל כך לחיטים התרבותיות שלנו ומניב גרגירים העשויים להשביע את רצונו של חקלאי מודרני. ולאמיתו של דבר הרי אלמלא כן, לא היה האדם הפרהיסטורי מבחין בה, בחיטה זו, ומכל מקום לא היה מקדים כל כך לייחס לה חשיבות כה מרובה".

הנה תמונה של שתיהן, חיטת הבר מימין, התרבותית משמאל, שפטו בעצמכם:


wheat wild and domestic

אבל אם חיטת הבר כה משביעת רצון למה צריך לביית אותה? למה לא ללקט אותה בר בשדה? חיטת הבר דומה מאוד במראה לחיטה התרבותית, אבל עדיין יש ביניהן הבדלים קריטיים: לחיטה הגדלה בטבע יש תכונות שהן יתרונות לצמח הבר, אבל תכונות אלה הן חיסרון לאדם ולחקלאי: לאחר שהגרגירים של חיטת הבר מתמלאים ומבשילים, ציר השיבולת (הגבעול שבמרכזה) נשבר, והיא מתפרקת ליחידות קטנות. לצמח הבר זוהי מעלה: היחידות הקטנות מתפזרות בשטח, נופלות בין רגבי הקרקע, ולפחות חלק מהן שורדות במשך הקיץ ויכולות לנבוט בעונת הגשמים הבאה. אבל דמיינו את תסכולו של הלקט או הלקטת הקדמונים (או האמא המשקיענית של היום…) שקטפו שיבולים של חיטת הבר, ולקחו אותם הביתה. עד שהגיעו אל המשפחה, השיבולים נשברו והתפרקו, ובידיהם נשאר רק גבעול יבש וחסר גרגירים… תכונה שניה המבדילה את חיטת הבר מן החיטה התרבותית היא שגרגיריה עטופים בקליפה נוקשה ובעטיפות נוספות שצמודות אליהם, וקשה מאוד לקלף אותם ולהפרידם. כך הגרגירים מוגנים יותר מחום ומיובש, וכן מפגיעות ומאכילה על-ידי בעלי-חיים. אך הלקטת שאספה את הגרגירים והביאה אותם אל מגוריה, נאלצה לעמול שעות ארוכות על הפרדת הגרעינים מן המוץ (הקליפות הלא אכילות), או לטחון אותם יחד, וכך גם לאכול אותם.

האדם ביקש לפתח חיטה שתתאים לצרכיו, ולכן הוא בחר וזרע רק זרעים מן השיבולים, שזרעיהם נשארו צמודים אל מקומם זמן ארוך. במשך שנים רבות של בחירה ושל זריעה, קיבל החקלאי זנים חדשים, שלהם גרעינים המופרדים מהצמח רק באמצעות נענוע, הכאה וחבטה, כלומר, באמצעות הפעולה שאנו מכנים: "דיש", בשעת הדיש גם נפרדים הגרגרים בקלות מהמוץ. השם המדעי של החיטה הוא Triticum מהמלה Tritum שפירושה ברומית – נדושה. כך הפך האדם את עשב הבר לחיטה תרבותית. 

לחיטה התרבותית ישנם יתרונות חקלאיים נוספים, שבזכותם הפכה לגידול החשוב ביותר לתזונת האדם: חיטת הבר מצוייה באיזורים מצומצמים במזרח הקרוב, ולמזלנו גם בארץ ישראל, ואילו את החיטה התרבותית הצליח האדם לגדל על פני שטחים נרחבים של כל היבשות: אירופה, אסיה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית ואוסטרליה. יש גם הבדל גדול מאוד בין רמת היבול של חיטה תרבותית וחיטת הבר: חיטה תרבותית נותנת יבול גדול מאוד, כי בכל שיבולת יש גרגירים רבים והם גדולים מאוד. אילו חיטת הלחם התרבותית הייתה גדלה בטבע, כצמח בר, היא לא הייתה שורדת: השיבולים היו נופלות על האדמה בלי להתפרק, והזרעים לא היו מתפזרים ונחבאים בין הרגבים. במצב כזה, הסיכויים גדולים שבעלי-חיים (עכברים, נמלים ומזיקים אחרים של החיטה) ימצאו בקלות את השיבולים, ויאכלו את כל הגרגירים. חיטת התרבות מצליחה להתקיים רק בזכות העובדה שהאדם מגדל אותה בשדות מעובדים, משקה ומדשן את הקרקע, מרחיק את המזיקים וקוצר ודש אותה.

ביות החיטה היה צעד ראשון, בשבוע הבא אמשיך ואספר על "המהפכה הירוקה" והמשך הרפתקאות החיטה מחיטת הבר לחיטה שאנחנו מכירים היום, ובינתיים נסיים בתקוה וברכה ליבול טוב, לשפע ולשלוה:

במאמר מלא פנינים וחכמה כרגיל כותב ניסים קריספיל על החיטה: "הקמה הזהובה הנעה ברוח, שלאדם בן ימינו היא סמל השקט והשלווה, נחשבה בימי הביניים כמחביאה בחובה פחדים ורוחות רעות. קציר החיטה ביטא מלחמה באותה רוח רעה. האלומה שנקצרה אחרונה שימשה נושא לפולחנים רבים בתרבויות שונות. בכמה מכפרי הפלחים בארץ נוהגים לארוג את שיבולי האלומה האחרונה בחוטי צמר צבעוניים ולכנותה ברכת-אל-חסידה (ברכת הקציר). נוהגים גם לתלות אותה על ממגורות החיטה, או על קירות הבית, כסגולה לברכה ונגד עין הרע".

בתקוה לשבוע שקט וטוב, וחג קציר נעים,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
_________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: תרד ניוזילנדי, מלון, חסה, מלפפון/פקוס, סלק, עגבניה, תפו"א, מנגולד/קייל, קישואים, כרוב/בצל יבש, כוסברה/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: כרישה/שום, פטרוזיליה שורש, דלעת ערמונים.

יום רביעי: פטרוזיליה שורש/שום/כרוב, מנגולד, עגבניה, חסה, סלק, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון/פקוס, קישואים, בצל יבש, תפו"א, תרד ניוזילנדי/קייל.

ובסל הגדול גם: גזר, מלון, דלעת ערמונים.

עלון 7-9 במאי 2018 – הוקוס פקוס

עד לחג הביכורים נותרו פחות משבועיים, אבל בשדה כבר החלו ביכורי האביב. בשבוע שעבר קטפנו ביכורי פאקוס – המכונה כאן גם "מלפפון ערבי". אנחנו כבר יודעים שיתכן שנקבל מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון". לטובת מי שקיבל בארגז פקוס ולא מלפפון, אני רוצה לתת לכם הבחנה קלה בין פקוס לקישוא, שלימדה אותי לקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבה שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – עוד עובדה שוברת מוסכמות – הפקוס הוא בעצם… מלון. שמו הנוסף הוא "מלון נחש" (snake melon) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל (ומסביר את שמו האנגלי: snake melon).

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

כאמור, עד חג השבועות יש פחות משבועיים, אבל גם השבוע צפויים לנו גשמים סוערים (וטמפרטורות חמימות). השילוב הזה בין רטיבות לחום כבר מתחיל לעשות שמות בשדה, וערוגות המלון והפקוס מתקשות להתמודד עם מחלת הכשותית, שחובבת רטיבות וחום, ותוקפת את עליהם. אנחנו מצפים מאוד ליובש קייצי, שיתן להם צ'אנס לייבש את עליהם ולהתאושש, בינתיים הם די סובלים… בהחלט אביב מבלבל השנה…

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע יחד עם הפקוס בסל?

יום שני: תרד ניוזילנדי, שום/כרוב, חסה, מלפפון/פקוס, כרישה, עגבניה, תפו"א, מנגולד/קייל, קישואים, סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, כוסברה/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: סלק, בצל יבש, דלעת ערמונים.

יום רביעי:  שום/כרוב, מנגולד/קייל, עגבניה, חסה, סלק, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון/פקוס, קישואים, כרישה, תפו"א, תרד ניוזילנדי.

ובסל הגדול גם: בצל יבש, פטרוזיליה שורש, דלעת ערמונים.

30 באפריל – 2 במאי 2018 – את הגשם תן רק בעתו

חידושים והפתעות:

התחדש מלאי סֻכָּרִיּוֹת הדבש המעולות של אורלי ושחר – סוכריות של פעם בעבודת יד – בטעמים: טבעי, ג'ינג'ר, אניס, מנטה וקפה. הוסיפו לארגז דרך מערכת ההזמנות.

מוצר חדש ממטבחם היצירתי של אליעזר ורוז מ"שורשי ציון": צ'יפס קייל: צ'יפסים פריכים וטעימים, עשויים קייל, קשיו, פלפל אדום, לימון, כורכום, שמיר ומלח ים. קלוי בטמפרטורה נמוכה לשמירה על הויטמינים. קראנצ'י ובריא! וחוץ מצ'יפס שורשי ציון מכינים גם קרקרים מעולים, גראונולה מכוסמת, עוגיות משובחות, פרלינים ושוקולדים טעימימימים – והכל טבעוני, ללא גלוטן וללא סוכר. מיוחד במינו, כדאי להכיר. ההזמנה דרך מערכת ההזמנות.

מקיבוץ נאות סמדר בערבה הגיע אלינו מלאי חדש – אפשר שוב להזמין סילאן מתמר מג'הול בבקבוק לחיץ ומיץ אשכוליות (שהיו חסרים לתקופה והתחדשו), בנוסף לשאר המוצרים המעולים שלהם: סילאן בצנצנת, חטיפי בריאות מפירות ללא גלוטן, מיץ ענבים ונקטרים של שזיפים ואפרסקים. כרגיל, ההזמנה דרך מערכת ההזמנות.

אנחנו מרחיבים את נבחרת התבלינים שלנו מאבני הריחיים של "ריח שדה", ומתחדשים בזעתר, בהרט ואגוז מוסקט שמצטרפים לרשימה המכובדת של תבלינים הנטחנים באבן ריחיים במפעל הקטן של אסף בנתיבות – האיכות מעולה, למי שלא ניסה עדיין – מומלץ ביותר להכיר! מלבד שלושת החדשים תוכלו למצוא משל אסף במערכת ההזמנות שלנו גם פלפל גרוס, פפריקה מתוקה, כמון, קארי, כורכום, חוואייג', קינמון ותבלים פיצה בריא!

__________________________________

אביב הפכפך

השבועות האחרונים מנדנדים אותנו בין ימים סוערים לימים בהירים, בין אור בהיר ומסנוור לשמיים חשוכים וכהים, בין חום מייבש לגשם אדיר וסוחף. זה האביב המוכר לנו כהפכפך ובלתי יציב, אנחנו יודעים, אבל נראה שבשנים האחרונות האביב מתנדנד גבוה יותר ויותר בנדנדת מזג האויר: התנודות קיצוניות יותר, השינויים מפתיעים יותר וגם מאוחרים ממש.

כשירדו עלינו ממטרים בשבת-ראשון בשבוע שעבר חייכנו לעצמנו ואמרנו: "מלקוש". אחר כך הגיעו הממטרים החזקים של רביעי-חמישי. ליבנו התהפך עם הבשורות על האבידות בנפש: נער ונערה ביום רביעי, ועוד עשרה נערות ונער בחמישי ואדם נוסף עדיין נעדר. ושוב אמרנו לעצמנו" "מלקוש". אבל השבוע התחזיות שוב מתעתעות, ואין לדעת – יבוא גשם בימים שלישי-רביעי? או לא?

הליכה בשדה היום לא מסגירה את המטחים שירדו כאן ברביעי ובחמישי – אז חשכו השמיים, ממש כך, כאילו כבה האור, וגשמים עזים ירדו על השדות. שלוליות עצומות ניקוו בשבילים והאדמה היתה ספוגה מים כמו באמצע החורף. והיום, יומיים אחרי, לאחר שמש אביבית שייבשה את המים במהירות – החום חזר לשלוט וקשה להאמין שלפני כמה ימים היה רטוב כל כך. ואנחנו כבר מתכנתים מחדש את שעוני המים להתחיל שוב בהשקיה שהפסקנו באופן זמני.

הסערות הקיצוניות דווקא באביב (אם כי גם בחורף הן יותר דרמטיות בשנים האחרונות) קשורות כנראה להתחממות הגלובלית שאנחנו חווים בעשורים האחרונים. הטמפרטורות הגבוהות גורמות להתאדות רבה יותר מהרגיל, ולהצטברות אדים באטמוספירה האוצרים בתוכם אנרגיה רבה, אלו מביאים לעננות כבדה ולגשמים חזקים ופתאומיים מהרגיל. התחממות כדור הארץ מביאה גם לקיצוניות שגדלה והולכת בין אוויר קר לאוויר חם, והמפגש בין זרמי אוויר בטמפרטורות קיצוניות גורם לתנועות אויר דרמטיות ועלול להביא לרוחות חזקות ולגשמים עוצמתיים.

(אני כותבת כל זאת בזהירות רבה, משום שכמו סערות מזג האויר, עולם המטאורולוגיה והמדע סוער וגועש סביב דעות שונות בנושא ההתחממות הגלובלית, ואני בהבנתי הצנועה, קטונתי מלהכריע).

לפעמים שואלים אותי האם הגשמים המפתיעים והמאוחרים האלו מזיקים לחקלאות? התשובה היא: תלוי איזו חקלאות…

מגדלי החיטה סביבנו נמצאים במצב מורכב: מי שקצר מוקדם את הדגנים (בדרך כלל למאכל בעלי חיים) ומיהר והכניס את החבילות הקצורות למקום מחסה, ניצל. מי שלא הספיק – ותבואתו פזורה עדיין בתלוליות בשדה, או אסופה לחבילות אך נשארה בחוץ (לעתים מוכרחים להשאיר אותה בחוץ כדי לייבשה סופית), יש חשש לא קטן שחלק גדול מן השיבולים שנרטבו ירקבו. גם שדות חיטה שלא נקצרו עדיין עלולים להינזק אם השיבולים התכופפו בשל הרוחות וכובד הגשמים ויהיה קושי לקצור אותן.

אבל הסובלים העיקריים הם מטעי הפירות: הברד פוצע את הפירות, שמרקיבים בשל הפציעות, הרוחות החזקות גורמות לפירות לנשור מהעץ טרם הבשלתם המלאה ולהינזק. ולפעמים גם רק כמות גדולה מאוד של גשם, אפילו בלי ברד, יכולה להיות הרסנית: הפירות שמקבלים השקיה רבה בשלב הכמעט בשל מתנפחים במהירות, אך קליפתם לא מצליחה לגדול באותו הקצב, ומתבקעת. הסובלים העיקריים הם זני הפירות המקדימים של העצים הנשירים: הדובדבנים, הנקטרינות, האפרסקים, השקדים, התפוחים והשזיפים.

דווקא מטעי הפירות האורגנים נוטים להיפגע פחות, משום שהם לרוב מכוסים במבנה רשת למניעת חרקים מזיקים. מכיוון שהחקלאות האורגנית נמנעת מריסוסים כימיים, הדרך הנפוצה להגן על עצי פרי מפגיעת זבובי פירות, ציפורים ושאר צרות היא פתרון מכני: כיסוי עצים ברשת מש צפופה (בדומה לבית הרשת שלנו או לבד האגריל שאנחנו פורשים על הגידולים). במזג אויר סוער – ברד, רוחות וגשמים עזים הרשת לפעמים נקרעת וזקוקה לתיקון, אבל לרוב מספקת הגנה משמעותית לפירות הרגישים שתחתיה.

ומה בקשר אלינו? בשדה הירקות? התשובה היא שלרוב הגשמים האלה מבורכים מבחינתנו (כל עוד הם לא ברד), גם אם הם מאוחרים ובאים במרוכז. אמנם, השילוב בין רטוב לחמים הוא שילוב מאתגר מבחינת מחלות עלים ופטריות, אבל מכיוון שתוך יום-יומיים נעשה כל כך חם, אנחנו בדרך כלל רואים את המחלה, ולאחר זמן קצר את נסיגתה כי הלחות מתייבשת מהר. ראינו זאת השנה בערוגות המלונים המוקדמות שלנו, שהגשמים של תחילת אפריל הציתו בהם את מחלת הכשותית, אבל לאחר כמה ימי יובש, ראינו אותה דועכת ואת הצמחים מתאוששים. הצד החיובי של הגשמים האלה הוא כמובן שהם מרעננים את הירקות ומעניקים להם עוד השקיה מכובדת ומשב לחות לפני בוא החום הגדול איתו ניאלץ כולנו להתמודד בעוד כמה שבועות ועד הסתו.

אז בפתחו של עוד שבוע בלתי צפוי ומתנדנד, רוצים לאחל לכולנו שיעברו עלינו ימים רגועים (בין אם יהיו גשומים או שטופי שמש), שנתמודד עם הבלאגן והבלבול של מזג האויר, ושננשום עמוק את המטר ואת השמש גם יחד.

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

______________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/תרד ניוזילנדי, בצל יבש, חסה, מלפפון/פקוס, כרישה, עגבניה, תפו"א, כרוב/שומר, קישואים, כוסברה/פטרוזיליה, בארגזים קטנים בלבד: סלק.

ובסל הגדול גם: קייל, כרובית, סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, שום

יום רביעי: בצל, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון/פקוס, קישואים, כרישה, תפו"א, כרוב/כרובית/גזר/שומר.

ובסל הגדול גם: סלק, קייל/תרד ניוזילנדי, שום.

23-25 באפריל 2018 – הפתעות טובות

סיפור שמתחיל בנמטודות ומסתיים בסעודה פרחונית

בשבועות הקרובים אנחנו ממש שמחים לקבל שוב בהופעת אורח את הכרובית וקצת גם את הברוקולי. הסיפור שלהם השנה הוא סיפור נחמד במיוחד, כי מקורו בניסיון למצוא פתרון לבעיה אחרת בכלל וסופו בפתרון משמח במיוחד לאתגר שכבר חשבנו שלא נוכל לו… ומעשה שהיה כך היה:

הכרובית והברוקולי, בני דודים ממשפחת הכרוביים וירקות חורפיים בעיקרם. אמנם ישנן ארצות, שבהן שבעה ימים אביב בשנה וגשמים וסגריר כל היתר, ובהן גדלים ירקות חורף למשך תקופה ארוכה ובני משפחת הכרוביים בתוכם. אבל, בארצנו המזרח תיכונית החמה עונתם קצרה כל-כך. אנחנו משתדלים למתוח את העונה ככל הניתן, ולכן שותלים אותם תחת רשתות צל כבר בחודש אוגוסט, כשהחורף הוא רק משאלה במרחק, אבל מתחילת דרכנו לא ממש הצלחנו למתוח אותם לקצה השני של העונה. שנה אחרי שנה ניסינו לגדל אותם בחודשים אפריל ומאי, אך בהצלחה מועטה מדי – היבולים היו קטנים והירקות עצובים… הכרובית עטתה גוון סגלגל והברוקולי חום, ובגדול נראה היה שהם רומזים לנו: עשינו את מלאכתנו נאמנה במהלך העונה הקרירה, ועכשיו עזבו אותנו במנוחה לתקופת החום!

אז הרפינו. למרות שדגדג לנו באצבעות לנסות שוב: ידידינו הטובים, איל ועינת מחוות שורשים, חקלאים אורגנים מעולים, המגדלים את שדותיהם בכפר הנוער עיינות, קרוב לים, הצליחו לגדל כרובית וברוקולי אפילו עד חודש יוני, הודות להשפעה הממתנת של האקלים הקרוב לים, וגם אנחנו רצינו… אבל אחרי מספר שנים הבנו על בשרנו שיש משמעות עצומה למיקרו אקלים של כל שטח, ושכדאי להתמקד ולהשקיע במה שעובד אצלנו טוב, ולעזוב במנוחה את מה שכנראה לא מתאים למיקרו אקלים שלנו. וכבר מספר שנים שעונת הכרובית והברוקולי מסתיימת אצלנו בחודש מרץ, ואנחנו מתגעגעים עד לתחילת החורף הבא.

גם השנה הזאת לא תוכננה להיות שונה מהרגיל, אלא, שבאחת ממנהרות הגידול שלנו (מבני צמיחה המכוסים פלסטיק בחורף ורשת צל בקיץ), נתקלנו בבעיית נמטודות בערוגות מלפפון. מעל פני האדמה ראינו שיחי מלפפון שלא מצליחים לצמוח ולבסוף מתייבשים ומתים, אך המאבק האמיתי התרחש מתחת לפני הקרקע, על שורשי הצמחים.

הנמטודה (בעברית: תולעת נימית) היא בעצם מערכה ענקית ומגוונת בממלכת החי. לאדם מוכרים יותר מ28,000 מינים של נמטודה (ההערכה היא שיש קרוב למיליון מינים, רובם אנחנו עדיין לא מכירים). הנמטודות הן תולעים מיקרוסקופיות דמויות חוט (נמטואיד ביוונית: דמוי חוט) שחיות באדמה ובמים (בים, במים מתוקים וגם במעיים של בעלי חיים ואנשים). מינים רבים של נמטודות הם מועילים: למשל נמטודות טורפות הניזונות מביצים וזחלים של מזיקים. גם תנועת הנמטודות הזעירות בתוך הקרקע תורמת לשיפור מרקמה ועוזרת להפצת תפטיר וחיידקים מועילים.

מתוך מיני הנמטודה המוכרים לנו כ-16,000 הם טפילים, ואותנו בשדה מטרידות כמובן הנמטודות הטפיליות הצמחוניות: אלו חיות בקרקע, ויש להן חדק/צינור דק שהן מחדירות לתוך שורשי הצמח. כך הן נטפלות לצמח וניזונות מתאיו, ובו בעת פוגעות בקליטת המים, המזון והדשן שלו. בנוסף הן עלולות להביא למחלות ווירוסים שנכנסים לפצע שנוצר, ולגרום בסופו של דבר למותו של הצמח.

הטיפול הקונבנציונלי בנמטודות הוא על ידי חומרי הדברה רעילים ממש (בעבר היה זה מתיל ברומיד, אך הוא כבר יצא משימוש בשל רעילותו הגבוהה, וחומרים אחרים פותחו כדי להחליפו). בחקלאות האורגנית מנסים פתרונות שונים כמו שתילת זנים עמידים לנמטודות, חיטוי סולארי טרם השתילה (לעתים בתוספת זבל עוף המכיל חנקן שמסייע להדברת הנמטודות) והדברה ביולוגית על ידי חיידק הפוגע בנמטודות (baciluus firmus). אבל הנמטודות הצמחוניות, המתרבות במהירות ולא ששות לעזוב את הקרקע, הן עדיין צרה צרורה.

כאן נכנסת לתמונה משפחת החרדליים, ששמה הנוסף הוא המצליבים, אליה שייכים הברוקולי והכרובית שלנו. בני המשפחה הזאת ידועים בתכונתם לחטא את הקרקע ולנקות אותה ממחלות ופטריות ושאר מרעין בישין. עדיין לא ברור לגמרי איך ומה קורה בתהליך הזה, שמכונה "חיטוי ביולוגי" או ביו-פומוגציה, אבל כנראה שבעת פירוק החומר הירוק של המצליבים בקרקע, באמצעות אנזימים, משתחררים חומרים נדיפים הרעילים לפתוגנים שונים ומפחיתים אותם. כדי ליהנות מהיתרונות האלה אפשר לשלב ירקות מבני משפחת החרדליים במחזור הגידולים: לגדל אותם כזבל ירוק (כלומר, בלי ליהנות מקטיף, אלא להצניע בקרקע את כל הצמח), לגדל אותם כדי ליהנות מהיבול, ולאחר הקטיף להצניע בקרקע את שאריות הצמחים או להשתמש בשאריות צמחים שגדלו בחלקה אחרת ומוצנעים בקרקע כדי לחטא אותה לפני גידול פגיע במיוחד.

זה תהליך שקורה בטבע באופן טבעי, כחלק מהיכולת המופלאה של הטבע להחזיר ערעור לאיזון ולייצב מצבים. יתכן שלא במקרה אנחנו רואים שיחי חרדל משתלטים על כל חלקה פנויה, הם כנראה אחראים לעבודת חיטוי וניקוי ומשיבים לקרקע את כוחותיה וחיותה. כחקלאים, אנחנו יודעים שאיננו עובדים לגמרי עם הטבע, חקלאות הינה תמיד פעולה מלאכותית וכפויה על האדמה, ובכל זאת, כחקלאים אורגנים, אנחנו משתדלים ללמוד כמה שיותר מן הטבע כיצד למתן את הקיצוניות ולהחזיר דברים לאיזון. ולכן, לאחר בעיית הנמטודות במלפפונים במנהרה, החלטנו לגדל ברוקולי וכרובית בשטח שהתפנה, לא משום שחשבנו שנקטוף אותם לסלים, אלא כי אלו היו השתילים הזמינים במשתלה (הזמנו אותם מחוץ להזמנה המסודרת שלנו, בשעת חירום, וקיבלנו 1000 כרוביות ו200 ברוקולי) ורצינו בהם כדי שיחטאו את הקרקע לגידולים הבאים.

טוב, נודה שאולי היה לנו גם עוד איזה ניצוץ מרדני שרצה לנסות פעם נוספת לגדל את הירקות החביבים האלה בסוף האביב, וקיווה שבמנהרה אולי אולי הם יצליחו, כשהם נהנים מסביבה מוגנת ונקיה יותר מבחוץ, כמו גם מהצללה ברשת צל (כבר מתחילת מרץ, כשהפתיעו אותנו החמסינים, מיהרנו ופרשנו עליהם רשת צל להקל עליהם לגדול בבית הצמיחה הסגור). שתלנו, השקינו והמתנו בסבלנות.

צוות החירום שלנו, צמחי הכרובית והברוקולי גדלו מיום ליום והפכו לשיחים יפיפיים. אנחנו חייכנו לעצמנו חיוך קטן אבל נזהרנו מלקוות בקול רם… כשהתחילו להתפתח קרקפות קטנות, כרובית וברוקולי תינוקות קטנים, החיוך התרחב, וכשראינו שהם גדלים להיות ראשים יפים, לבנים או ירוקים, רעננים ואביביים, כבר הרשינו לעצמנו להתפעל זה באזני זו, ולהתרגש מההזדמנות לשים לכם בארגזים ברוקולי ו(בעיקר) כרובית בשלהי האביב, בואכה ל"ג בעומר. איזה יופי!

אז קודו בפניהם איזו קידה קטנה – לידידינו משיבי האיזון ומפיחי התקווה, הצמידו כפות ידיים והודו לזר ניצנים הסגורים הצפוף בראש הלבן או הירוק שבארגז שלכם. העלים והגבעולים שלהם יקצצו דק דק ויוטמעו בקרקע של מנהרת הגידול, מתקנים איזון ומביאים הרמוניה לקרקע, שכנראה היתה זקוקה לאיזה כוונון מחדש וזריקת עידוד של חיים. והם, הראשים הטעימים והיפיפיים, יקשטו את הצלחת שלכם, ואנחנו מקווים שיביאו גם לבתיכם שלווה, שמחה, איזון ותקווה שגם אם משהו נראה בלתי אפשרי לעתים, אולי באופן בלתי צפוי ומפתיע הוא יהפוך למציאות פשוטה וקיימת.

שבוע טוב, של הפתעות טובות ושמחת צמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
__________________________________________

מה מלווה את הברוקולי/הכרובית השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, שומר/קלרבי, חסה, מלפפון, כרישה, עגבניה, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, כרובית/ברוקולי, קישואים, סלק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: גזר, בצל יבש, תפו"א.

יום רביעי: סלק, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מלפפון, קישואים, כרישה, כרוב/תפו"א, בצל יבש.

ובסל הגדול גם: כרובית, קייל, קלרבי/שומר/גזר.

16-17-18 באפריל 2018 – אבל מי סופר?

מזכירים לכם שהשבוע, בשל אתגרי תנועה ועומסים ביום הזיכרון, המשלוחים משתנים מעט:

משלוחי יום שני כרגיל, ללא שינוי.

משלוחי יום רביעי יוקדמו ליום שלישי, 17 באפריל. חוץ מ: רמת גן וגבעתיים – אליכם נגיע ביום רביעי כרגיל.

____________________________________________

אל השדות יצאו קוצרים, ובשיר יכונו
פני שחר לקבל,
פני שמש על הרים.
לכה דודי, נצא בשיר אשר ירונו,
לכה דודי, נלינה בכפרים.

שלי, שלי הוא זה השיר, אשר ירונו,
כן, הוא קיים, שירי, שיר השירים.

(נתן אלתרמן וסשה ארגוב, מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר")

התקופה הזו בין פסח לשבועות, תקופת ספירת העומר, היא תקופה מעניינת של מעבר: אנחנו סופרים את הימים והשבועות שחולפים בין מועד אחד למשנהו, ותוך כך מתחלפת לה עונת האביב בעונת הקיץ.

בעבר היו ימי ספירת העומר הימים בין תחילת קציר השעורים, הדגן המוקדם יותר, אותו החלו לקצור למחרת חג ראשון של פסח, לתחילת קציר החיטים המאחרות להתמלא ולהבשיל, לקראת שבועות. הלחם שאפו מקמח שעורה היה לחם גס וקשה (בדרך כלל השעורה שימשה בעיקר למאכל בעלי חיים) יותר, והחקלאים ובני משפחותיהם באמת ספרו את הימים עד מועד קציר החיטים ואיתו האפשרות לאפות פת חיטה קלילה ונעימה יותר למאכל. לא פלא שהם ספרו את הימים לקראת הפיתות הרכות…

          

ביום שלישי שעבר ירד אצלנו גשם שוטף. מגדלי החציר והחיטה סביבנו מיהרו לקצור את השדות בימים שלפני, לאסוף למקום יבש את החציר והקש הקצורים. התקופה הזאת, תקופת ספירת העומר, בין תחילת קציר השעורים בפסח לבין תחילת קציר החיטים בשבועות היא תקופה של כמעט להגיע לסוף, לקציר ברינה, היא השלב שבו היבול כבר כמעט על קו הסיום, ולכן עלול ללכת לטמיון רגע לפני ההצלחה, ולכן היא מלאה בציפיה דרוכה שיש בה חשש וחרדה לא קטנים. רוחות שרב, גשמי זעף בלתי צפויים, מכת מזיקים פתאומית – כל אלה עלולים לגזול מהחקלאי העמל את פירות עמלו ברגע שלפני אנחת הרווחה ושמחת ההישג. לכן תמיד היתה התקופה הזו תקופה של המתנה ותפילה, של הנמכת ראש זהירה בפני האל, האדמה, מזג האויר.

בחברות חקלאיות חזקות התרבו בימים כאלה שיתופי הפעולה ומחוות של עזרה הדדית. החקלאים ידעו שהסיכוי הגדול שלהם לעבור תקופות קשות, להצליח במעשיהם ולהתגבר על קשיי הגידול הוא בהתאגדות יחד – בעבודה משותפת בשדות, בהשאלת כלי עבודה זה לזה, בסיוע לחקלאי שסבל מצרה זו או אחרת. במציאת דרך ביניים ופתרונות פשרה בסכסוכים ביניהם, במקום מאבקי כוח שיחבלו בעבודה הקשה ויחריבו בסופו של דבר את יבול כולם.

בארצנו הקטנה והשסועה הפכה התקופה הזו לתקופה של ימי זיכרון וימי חג לאומיים: יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, יום העצמאות ואחריו ל"ג בעומר. הימים האלה מזמנים גם הם אפשרות להתקרבות ולשותפות חברית וטובה. במקום סכסוכים ומריבות על כיבודים ואגו, ובמקום התקפדות מאויימת פנימה, אפשר לבחור בדרך של ביחד, ומתן מקום ופתחון פה דווקא לרעך ורעותך. ומתוך כוחו של שיתוף הפעולה לפתוח את הלב גם לאחר. הלוואי.

גם אצלנו בח'ביזה תקופת המעבר הזו בין העונות היא זמן ספירה: אנחנו סופרים את ירקות החורף ההולכים ומתמעטים בארגזים: עוד שתי ערוגות ברוקולי, עוד אחת, עוד שני מחזורי שומר, שניים, אחד, עוד חמישה שבועות של גזר, ארבעה, שלושה, שניים, אחד… עוד 500 כרוביות, 400, 200, 50… וסבב קולרבי אחרון…

מן העבר השני מתחילים להם אט אט ירקות הקיץ ובהם הספירה הפוכה, ובדרך כלל מתגברת במהירות: עשרה קילו קישואים, שמונים קילו, והנה – 300 קילו, די יבול לכל הארגזים. תפוחי האשמה האביביים מתחילים לצאת מהקרקע שמנים ומעופרים באדמה לחה, וממש בקרוב יתווספו אליהם עוד כמה ידידים אביביים: השעועית הירוקה, המלונים, הפקוס…

כמעט בכל שנה עונות המעבר הן עונות שיש בהן דלדול של ירקות מוכנים לקטיף בשדה. השדה אמנם גדוש בירקות שתולים, גם ירקות חורף עוד נותרו בו, וכמובן שירקות קיץ רבים, כמעט כולם, כבר זרועים ושתולים, נובטים, צומחים, פורחים – כל אחד בשלב שלו. אבל השנה הצמיחה האביבית איטית מהרגיל.

האביב המתון משמח אותנו מאוד כשאנחנו עובדים בשדה, כשאנחנו נהנים מכל שעה חמימה (בניגוד לאפשרות האחרת של "לוהטת") ומימי אובך שמקלים על קרינת החמה. בעומק, האדמה עדיין רוויה מים חורפיים, מה שמקל על הירקות החדשים, לאחר סיוע קצר בתקופת ההתאקלמות שלהם בקרקע, להעמיק שורשים ולהגיע לגשמי החורף האגורים בה. נאחל לירקות שלנו צמיחה בקצב הנכון להם, תוך תיאום ואיזון עם מזג האוויר, החרקים, קרני השמש ושאר המרכיבים של הקונצרט האביבי. צמיחה שתביא איתה בריאות ויכולת התמודדות עם אתגרי הקיץ הקרב. אנחנו נשמח מאוד לבואם, בעיתו, ובטוחים שגם אתם תשמחו איתנו.

שיהיה שבוע טוב, של דברים בעיתם, של סבלנות לתת להם את הזמן לפעול בקצב שלהם, שיהיה שבוע של יחד, מבט בעיני האחר ומגע של חסד.

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, גזר, חסה, מלפפון, בצל יבש, עגבניה, פטרוזיליה שורש, שומר/קלרבי, קישואים, סלק, תפו"א.

ובסל הגדול גם: כרישה, סלרי עלים/סלרי שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

יום שלישי/רביעיסלק, סלרי שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד/קייל, בצל יבש, גזר, מלפפון, קישואים, שומר/קלרבי, תפו"א.

ובסל הגדול גםכרישה, פטרוזיליה שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה