עלון 29, 18/20 באוקטובר 2004

עדכונים… שינויים… התפתחויות…

לפני מספר שבועות כתבתי לכם על השינויים שעוברים ושיעברו על החווה שלנו בזמן הקרוב. אני רוצה לעדכן שוב בהתפתחויות אחרונות ולספר על יום פתוח שנערוך בקרוב. כאמור, בעקבות עניינים אישיים ולאחר התלבטות ארוכה, החלטנו, בן זוגי ואני, לעבור לארה"ב לתקופה מסוימת, בעקבות עבודתו של בן זוגי. אחד החששות המרכזיים שלנו היה מה יהיה עם החווה, שממש לא רצינו לראותה דועכת או נסגרת. ולאחר חיפושים שונים הבנו כי הכי טוב שההחלפה תבוא מבפנים, ממי שמכיר את היומיום בחווה, ומנהל העבודה שלנו, אלון, נכנס כשותף וייקח על עצמו את ניהול החווה כולה. אני אמשיך, בתקופה הראשונה, לכתוב את העלונים, כדי לאפשר לאלון להתארגן עם שאר המשימות, כך שאנחנו עוד נמשיך "להיפגש" מעל דפי העלונים הקרובים. אלון, למי שעדיין לא מכיר אותו, עוסק מספר שנים בתחום של חקלאות ירקות וצמחי תועלת, הוא מקור מצוין ונרחב של ידע על צמחי מרפא, צמחי בר בארץ וצמחים בכלל… אלון עבד בדרום אפריקה בחווה חקלאית בסגנון הפרמקולצ'ר והתמחה בגן ירק משולב. במהלך לימודי החקלאות שלו בפקולטה ברחובות הקים וקיים גן ירק ביתי בו התנסה במגוון פתרונות טבעיים בגידול ירקות וצמחים אחרים. אלון הוא אחד מעובדיה הראשונים של "חֻ'בֵּיזָה", הוא הצטרף אלינו כבר מאפריל, כרגע אנחנו עוברים חפיפה, ומנובמבר הוא יחליף אותי בניהול החווה.
לקראת כל השינויים הללו, וכן בכלל לקראת עונת החורף הממשמשת ובאה, אנחנו עומדים לארגן "יום פתוח" בו נזמין אתכם לביקור בחווה, לסיור ולמפגש עם העובדים. כך אוכל אני להיפרד מכם, ותוכלו להכיר את אלון פנים אל פנים. אנחנו מתכננים לקיים את האירוע באחד מימי השישי הראשונים בחודש נובמבר. בעלון הבא אודיע לכם על התאריך המדויק.

גם השבוע הזה עבר עלינו בשתילות ובזריעות – שתלנו כרוב, זרענו סלק, לפת חרדל וכוסברה בשדה, ובקרוב יגיעו אלינו זרעים של שום, תפוחי אדמה, גזר ועוד. מזג האוויר היה כבר סתווי ממש והזכיר לנו שכדאי למהר ולהתארגן לקראת הזריעות והשתילות הראשונות לפני בוא הגשמים האמיתיים… השבוע אנחנו מתכננים לזרוע שום ולשתול כרובית, ברוקולי ושורש פטרוזיליה, ובכך להמשיך ולהתקדם עם התכניות לחורף. עשבי הסתיו והחורף, שנעלמו במהלך הקיץ, צצים להם שוב: החלמית (חוביזה), החרדלים והברקנים, והם מזכירים לנו שוב את הצורך להקפיד מאוד על שמירת השדה נקי מעשבים בתוך הערוגות. אנחנו גם מתארגנים לקראת צורת אריזה שונה – שכן במהלך הקיץ ארזנו את הירקות בסככת צל שממוקמת בשדה, ובחורף יקשה עלינו להיכנס לשדה עם מכוניות בימי גשם, כך שכנראה נעביר את האריזה לתוך מושב בן נון, לסככה בנויה ומוגנת יותר. אין ספק שהחורף הזה, שיהיה חורף ראשון בו אנחנו משווקים (בחורף שעבר התחלנו לגדל, אך לא שיווקנו ירקות עד אפריל), צופן בחובו אתגרים חדשים ושינויים רבים. ואנחנו משתדלים להיות מוכנים אליהם כמה שניתן.
השבוע בסל שוב קישואי חורף, ואני חוזרת ומציעה לכל מי שיש לו שאלות לגביהם – אנא צרו איתי קשר, בטלפון או באי-מייל ואשמח להשיב על התהיות השונות.

ימים נעימים לכולנו

בת-עמי וצוות חֻ'בֵּיזָה

 

ומה בסל השבוע?

חסה
עגבניות
מלפפונים
פלפלים
בצל יבש
בטטות
קישואי חורף
אבוקדו – השלמה ממגדל אחר
שעועית ירוקה – השלמה
קלמנטינות – השלמה
כוסברה
בזיל

ובסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
עוד חסה
פטרוזיליה
 
בטטה

לפני מספר שבועות, בשבוע בו חילקנו בטטות בפעם הראשונה והתחלתי לתכנן את הכתיבה עליהן, גלשתי כהרגלי לאתר שבו אני מתעדכנת בפרטים לגבי שלבי ההיריון שלי. האתר הזה מעדכן אותי בכל פעם מה גדול העובר, כשהוא משתמש בדימויים של ירקות ופירות שונים, ולהפתעתי באותו שבוע מצאתי את המשפט הבא, שהעלה חיוך על פני:

Congratulations! You've hit the halfway mark in your pregnancy.
By now your baby is about the size of a large sweet potato

הבטטה היא צמח רב-שנתי ממוצא טרופי, מקורה במרכז ודרום אמריקה, כבר שם היא נקראה "בטטה" בפי התושבים המקומיים, ומכאן גם שמה הבוטני Ipomoea batata. היא שייכת למשפחת החבלבלים, שנציגם המוכר הוא חבלבל השדה, עשב שמוכר לנו מאוד בשדה, בעל עלים ופרחים דומים מאוד לצמח הבטטה, רק קטנים ועדינים יותר. כמו ברבים מסיפורי הצמחים שמקורם אמריקאי, קולומבוס הוא שהביא את הבטטות לספרד, ומשם היא נפוצה באירופה. הפורטוגלים והספרדים הביאו את הבטטות איתם במסעות הכיבוש שלהם והפיצו אותן באסיה ובאפריקה.לארץ ישראל הגיעה הבטטה עם ראשית ההתיישבות היהודית.
הבטטה הפכה גידול מרכזי במיוחד באזורים טרופיים וסוב-טרופים, משום שהיא מתאימה למזג האוויר החם והלח, ומשמשת תחליף מצוין לתפוח האדמה, הדורש קרירות, וכמעט בלתי אפשרי לגדלו באזורים חמים. היא גידול חשוב ומרכזי באיי האוקיינוס השקט, בהודו, בסין, וביפן. בישראל מגדלים הן תפוחי אדמה והן בטטות, אלא שבעונות הפוכות: תפוחי האדמה גדלים בחורף, בעונה הקרירה – הם נשתלים באוקטובר ובינואר (אנחנו שותלים את שלנו בשבועות אלו), והבטטות גדלות בקיץ, כשהחום מסייע להן לצמוח.
אנחנו שתלנו את הבטטות שלנו בחודש יוני. קודם כל הגבהנו את הערוגה לשתי תלוליות, הרטבנו את הערוגות בטפטוף עוד לפני הגעת הייחורים, ואז נעצנו ייחורי בטטות בתלוליות במרחקים של 20-30 ס"מ זה מזה. הייחורים הם פשוט ענפים ירוקים של צמח הבטטה, וקשה היה להאמין באיזו מהירות הם שלחו שורשים והתאקלמו בקרע הלחה, למרות החום הגדול של סוף יוני. תוף שבועות מספר הצמיחו הייחורים ענפים ארוכים ומסועפים, שהשתרשו בקרקע בפרקי הגבעול וכך יצרו מרבד צפוף ומסובך של עלים דמויי לב. מהר מאוד גם הופיעו הפרחים דמויי הפעמון, ויחד הם יצרו שטיח ג'ונגלי מרהיב שכיסה את האדמה לאורך כל העונה החמה. כשהתחלנו בשליפת הבטטות מן האדמה, לפני מספר שבועות, סגרנו את ההשקיה, אך אפילו כעת נשמרת הלחות באדמה מתחת למרבדים של הבטטות שעוד לא הוצאו.
זמן גידול הבטטה הוא כשלושה עד חמישה חודשים. אנחנו התחלנו להוציא אותן מן האדמה לפני כחודש, לאחר כשלושה חודשי גידול, ונוציא אותם במשך כחודש נוסף, לפני שיגיעו הגשמים. אז ניתן לאחסן את הבטטות בקירור למשך מספר חודשים נוספים, כדי להשתמש בהן לאורך החורף. החלק הנאכל בבטטה הוא פקעת השורש המעובה. צבע הפקעת תלוי בזן. בישראל ניתן למצוא אותה בעיקר בגווני בשר כתום וקליפה אדומה-חומה, אך ישנם כתריסר זנים נוספים בצבעים של כמעט לבן, צהוב, סגול ואדום.
הבטטה עשירה בעמילן ובסוכרים וערכה התזונתי עולה על הערך התזונתי של תפוח האדמה. יש בה (בזנים הצהובים והכתומים) כמות נכבדה מאוד של ויטמין A (בטא-קרוטן), וויטמין C, וכן חלבון, סיבים תזונתיים, סידן, חומצה פולית, מגנזיום ואשלגן.
לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא לפי הרפואה הסינית האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי תיאוריה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים. כלומר אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק- מתאים לעונת החורף.
הבטטות מתאימות לבישול, לאידוי, לאפיה ולטיגון, וניתן אף לגרד אותן על פומפיה ולאכול טרי – בסלט או מעל קערת מרק. מבטטות עושים גם ממתקים וגלידה, ובנוסף לכך משתמשים בבטטות להפקת עמילן, להתססה, לכוהל ולמספוא.

 

טיפטיפה

● כאשר צריך להרגיל תינוק לתזונה שונה מחלב אם הבטטה היא המזון הראשון המומלץ ע"י הסינים. היא קלה מאוד לעיכול ויש בה שילוב של פחמימות ומעט סוכר שגם מחבב את טעמה על התינוק.
● למה להוסיף דווקא בטטות למרק? אחד הפטנטים להכנת מרק ירקות עשיר, בריא ולא משמין, הוא להוסיף לו הרבה בטטות. הבטטות מתרככות מהר, מתפרקות במרק ומסמיכות אותו. טעמן מתקתק והן דלות (יחסית) בקלוריות.
● בכל צורות ההכנה, כדאי לא לקלפן, שכן הקליפה עשירה בסיבים תזונתיים.
 
יש כל כך הרבה מתכוני בטטות, שהייתי מוכרחה לעצור את החיפוש בשלב די מוקדם. הנה כמה דוגמאות בודדות:

לביבות בטטה של "אורנה ואלה"

  • המרכיבים:

1 ק"ג בטטות קלופות
1-1/2 כף רוטב סויה משובח
3/4 כוס קמח (או יותר, לפי הצורך(
1/2 כפית מלח
קורט פלפל שחור, טחון טרי
חמאה לטיגון
לרוטב:
1 מיכל שמנת חמוצה
2 כפות מיונז
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
עירית קצוצה, לפי הטעם

  • ההכנה:

– מבשלים את הבטטות במים, עד שהן מתרככות. מסננים ומקררים.
– מועכים את הבטטות, מוסיפים סויה, קמח, מלח ופלפל. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
– יוצרים לביבות ומטגנים במחבת טפלון שטוחה במעט חמאה, על אש נמוכה.
– מערבבים את חומרי הרוטב, טועמים ומתקנים תיבול.
– מגישים את הלביבות חמות, עם הרוטב בצד. 

 

נזיד בטטות קאשיו וכוסברה – מנה מהמטבח האפריקאי, מתוך "על השולחן"

  • המרכיבים:

גבעולי כרישה קצוצים
4 כפות שמן דקלים (אפשר גם שמן רגיל(
50 גרם אגוזי קאשיו לא קלויים
3 שיני שום כתושות
8 עגבניות חלוטות, קלופות, מגורענות וקצוצות
4 כוסות בטטה, קלופה וחתוכה לקוביות בגודל 2 ס"מ
1/4 כפית קינמון
1/2 כוס כוסברה קצוצה
1/4 כפית ציפורן טחונה
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
להגשה:
אורז לבן או חום מבושל
50 גרם אגוזי קאשיו קלויים
כפות קוקוס טחון
1 בננה, לא בשלה מדי

  • ההכנה:

– מטגנים את הכרישה בשמן, על אש נמוכה, עד שתזהיב.
– בינתיים טוחנים בבלנדר את הקאשיו הלא קלוי, עם כוס מים, עד לקבלת נוזל לבן אחיד.
– מוסיפים לכרישה את השום ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות, נוזל הקאשיו והבטטות ומביאים לרתיחה.
– מתבלים בקינמון, ציפורן, מלח ופלפל ומבשלים כרבע שעה.
– מוסיפים את הכוסברה ומבשלים עוד כ-10 דקות, או עד שהבטטות רכות.
– מגישים את הנזיד על מצע של אורז חום או לבן ומפזרים מלמעלה את הקוקוס והקאשיו הקלוי. פורסים את הבננה לעיגולים ומניחים על התבשיל. 

 

מרובעי בטטה / פיליס גלזר

  • המרכיבים:

1 כוס קמח
1 כפית אבקת סודה
1 כפית מלח
1/2 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית קינמון
4 כפות חמאה או מרגרינה
1 כוס סוכר
1 ביצה
1 תפוח עץ
250 גרם בטטה
1 כפית תמצית וניל טבעי (או קוניאק(
1/2 כוס אגוזים קצוצים או פקאנים

  • ההכנה:

מחממים תנור ל 180 מעלות צלזיוס
מנפים ביחד סודה, מלח ותבלינים (או מעבירים דרך מסננת) ומעמידים בצד.
טורפים ביחד חמאה וסוכר ומוסיפים ביצה.מקלפים ומגררים את תפוח העץ והבטטה בפומפיה, ומוסיפים לתערובת הסוכר יחד עם הווניל או הקוניאק.
בוחשים פנימה את החומרים היבשים והאגוזים יוצקים לתבנית משומנת ומרובעת בגודל 20 ס"מ.
אופים בתנור למשך 40-35 דקות.
מצננים וחותכים למרובעים. 

 

צ'יפס בטטה

  • המרכיבים:

בטטות
שמן לטיגון
חמאה
שום

  • ההכנה:

– חותכים את הבטטה לעיגולים דקים
– מטגנים כמו צ'יפס רגיל עד שמתרכך ואח"כ מכניסים לתנור למשך 5-10 דקות
– לגדולים אפשר לשים לפני האפייה , במרכז כל עיגול, קצת חמאה ועליה חתיכה קטנה של שום 

עלון 28, 11/13 באוקטובר 2004

זה עננים? זה טיפות? זה גשם?!

כבר שבועיים שאמיר מבשר לנו שבסוכות ירד גשם. לפחות יטפטף. ככה זה בסוכות, הוא אומר, בסוף החג מטפטף.
אנחנו (אני) מאשימים אותו בנוסטלגיות ללא תקנה. פעם טפטף בסוכות, כשהיינו ילדים. אבל עכשיו חם חם חם, וכבר לא זוכרים טפטוף בסוכות. בדיוק לפני שנה בשבועות האלה עשיתי את צעדי הראשונים (ממש פשוטו כמשמעו) בשדה. "אחרי החגים" ליאורה כיסחה את השדה כיסוח ראשון, והתחלנו, ישראל ואני, למשוך צינורות טפטוף שהיו חבויים עמוק בשדה הקוצים, ולסדרם מחוץ לשטח שרצינו לעבד. והיה חם. כל-כך חם. לא עברו אפילו חודשיים מאז שבנו מקליפורניה, ושנינו נזכרנו בערגה בטיול החורפי שעשינו ביולי להרי הרוקיז הקנדיים… (שם ירד עלינו שלג ביולי…). אני לא בטוחה שכולכם זוכרים, אבל אני זוכרת, שנה שעברה היו כמה ימי שרב רציניים באוקטובר, שבדיוק בהם עשינו את מלאכת ניקוי השדה. ובדיוק הזיכרון הזה עלה במוחי כשאמיר דיבר על טיפות רטובות.
אולם,
ביום רביעי השבוע שתלנו אלון ואני חסות ופרסנו קווי טפטוף לזריעות החדשות של התרד הרוקט והצנוניים, בעוד ליאורה מתחחת את הערוגות ומכינה אותן לשתילות הבאות שעלינו לעשות בשבועות הקרובים. בוקר מעונן, שמחנו, החסות יתאקלמו בקלות, וגם לנו היה נעים בקרירות. ופתאום… לא, זה רק נדמה לי. ואחרי כמה שניות, שוב. טיפה. ועוד טיפה, ועוד כמה. אכן טפטוף אמיתי. במשך כמה דקות אמנם, אבל כמו שהבטיח אמיר – מטפטף בסוף סוכות. זה אמנם עדיין לא היורה, אבל זה היה נפלא.
אנחנו עכשיו בתנופה לקראת זריעות ושתילות החורף – שני מחזורי חסה כבר שתולים, זרעי השום כבר כאן, וכנראה נשתול אותם השבוע, הכרוביים ישתלו בקרוב, ואיתם גם תפוחי אדמה, גזר, אפונה, בצל ירוק, כרישה, שורש פטרוזיליה ושורש סלרי, סלרי עלים, סלק, לפת, ואולי גם גזר לבן – פרסניפ. אנחנו מכינים את צינורות הטפטוף כמובן, אבל מקוים מאוד שלא נשתמש בהם בחורף, כי הגשמים יהיו גשמי ברכה בעיתם, כמו בשנה שעברה. הלוואי.
לקראת שתילת השום אנחנו גם מתארגנים לכמה ניסויים שאנחנו עושים השנה – בשתילה במרווחים שונים, וצורות חיפוי שונות, אפרט על כך יותר באחד העלונים הבאים.
אנחנו מנסים להשיג זרעים של גזר לבן – שורש פרסניפ – שחלק מהלקוחות הזכירו בשנה שעברה וביקשו לקבל בסל. זה הזמן לבקשות שלכם, אם חשקה נפשכם בעלים מסוג מסוים, או שורשים שונים מהרגיל או כל גידול חורף אחר שאתם מכירים וקשה לכם להשיג – פנו אלינו. אנחנו נעשה את המקסימום להשיג זרעים או שתילים ולגדל אותו עבורכם.
בסל השבוע יש קישוא ספגטי. התברר לי שלפני כ-15 שנה גידלו אותו בארץ, והוא נקרא "פרי הספגטי", למי שזוכר. הוא מאותה משפחה של הדלורית וקישואי החורף מהשבוע שעבר, אך פחות מתוק מהם. אופים אותו בתנור באותה צורה, וכשהוא רך, מוציאים את בשרו בעזרת מזלג, והוא יוצא כאטריות דקות כמו ספגטי. אפשר לאכול עם שמן זית, גבינת פרמזן, ואפילו רוטב ספגטי ממש.
עוד מתכונים יהיו באחד העלונים הבאים.

ובינתיים – אני יודעת שעוד יש סיכוי סביר לימים חמים, אבל בואו נהנה מהקרירות היחסית של השבוע הזה…

"אחרי החגים" נעים לכולנו.
בת-עמי וצוות "חוביזה"
ומה בסל השבוע?

מלפפונים – שלנו+השלמה
עגבניות – שלנו+השלמה
פלפלים
חסה
דלעת
קישוא ספגטי
חצילים
צנון- השלמה ממגדל אחר
פומלית- השלמה ממגדל אחר
בצל ירוק – השלמה ממגדל אחר
פטרוזיליה
נענע

ובסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
לוביה – מהסוג הארוך – השלמה ממגדל אחר
במיה
כוסברה 

 

(קצת באיחור, אבל תמיד זה טוב)
יהי רצון… שירבו זכויותינו, ותלבבנו…

הלוביה (Vigna Sinensis או vigna unguiculata) היא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר. מוצאה מהודו, שם יש לה שמות רבים, ואחד מהם הוא… לוביה. בתקופה מוקדמת מאוד, פרהיסטורית, עברה לערב, לסין ולאסיה הקטנה ומשם לאפריקה. מאפריקה הוא הובא לג'מייקה ואחר כך לדרום ארה"ב דרך מסחר העבדים. באפריקה גדלה היום הלוביה גם כצמח בר.
בארץ ידוע הצמח עוד מימי המשנה, בשם "רוביא", ונוהגים לברך עליו בראש השנה אצל עדות המזרח: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שירבו זכויותינו, ותלבבנו. מעניין כי גם בדרום ארה"ב נאכלת הלוביה (ששמה שם הוא black eyed pea, southern pea או cowpea) כמאכל מסורתי בארוחת ראש השנה, שמו של המאכל הוא "Hoppin' John", (ג'ון המקפץ), ואכילתו מביאה מזל טוב ושגשוג לשנה החדשה…
הלוביה היא קטנית, אחות לשעועית ולאפונה. היא גדלה כצמח חד-שנתי, שיכול לגדול כמשתרע או כמטפס, בדומה לזני אפונה ושעועית שונים. לכל בן משפחה יש תנאי גידול קצת שונים, ולכן אנחנו אוכלים אותם בעונות שונות: האפונה היא חורפית, אנחנו זורעים אותה עכשיו בשדה, היא זקוקה למזג אויר קריר, והיא תניב בסוף החורף ובתחילת האביב. השעועית נזרעת באביב ומניבה בסופו ובתחילת הקיץ, אך החום העצום של הקיץ קשה לה מדי. לעתים היא נזרעת שוב לקראת סוף הקיץ ומניבה לקראת הסתיו. הלוביה, לעומתן, מסתגלת מצוין לתנאי חום ויובש עזים. זו גם הסיבה להתפשטותה הנרחבת בהודו, אפריקה, דרום ארצות הברית והמזרח התיכון. היא הקטנית שיכולה לעמוד בחום יולי-אוגוסט שלנו, ולחייך כל הדרך להבשלה.
היא דומה לאחיותיה, בעיקר לשעועית הירוקה, אך דקה ועדינה יותר ממנה ותרמיליה ארוכים יותר. היא נקטפת במועדי הבשלה שונים, בהתאם לשימוש שרוצים לעשות בה:

longbean1.jpg–  בצעירותה, כתרמיל ירוק ארוך וגמיש, מזכיר שעועית ירוקה ארוכה, אך גמישה הרבה יותר ופחות פריכה ממנה.

– בוגרת קצת יותר, כשצבע התרמיל קצת דוהה והאפונים בתרמיל גדולות יותר, כדי להיאכל כמו אפונה: פותחים את התרמילים ואוכלים את האפונים הירוקות בתוכם.
blackeyepeas.jpg–  כתרמילים יבשים, מהם מוציאים את הפולים היבשים, להפקת לוביה יבשה, בדומה לשעועית יבשה. לוביה יבשה היא בהירה בצבעה, ויש לה נקודה שחורה, מה שהקנה לה את שמה האמריקאי: black eyed pea. כדי לבשל אותה, רצוי להשרותה במים, כמו שעושים עם עדשים , חומוס, או שעועית יבשה.

אגדת ילדים מטקסס בשם "The coeboy and the black eyed pea" עושה עיבוד משעשע לסיפור הנסיכה והעדשה. הסיפור הוא על בתו של חוואי טקסאני עשיר שמניחה פול לוביה יבשה תחת שמיכת האוכף של מחזריה הרבים, כדי למצוא את הקאובוי האמיתי שיהיה רגיש להפרעה בישבנו…
לזן הלוביה המקומי הוותיק יש תרמילים באורך כ-20 ס"מ וצבע ירוק עז, והוא נקרא פשוט לוביה. הזן החדש והארוך הוא כבר יותר מסובך: הוא נקרא גם "שעועית תאילנדית" ובארצות הברית נקרא גם: asparagus bean או yard long bean. התרמילים שלו ארוכים הרבה יותר, ומכאן שמם "שעועית באורך יארד"  – הם יכולים להגיע לאורך של 70 ס"מ!
ערכו התזונתי של הירק דומה לשעועית ואפונה. היא מקור מצוין של חלבון מן הצומח, ועשירה בסידן, אשלגן, מגנזיום, חומצה פולית וסיבים תזונתיים. כמו כן יש בלוביה כמות מרשימה של ויטמין A  וויטמין C.

טיפטיפה:
– לוביה ירוקה ניתן לשמור במקרר עטופה בשקית ניילון עד כשבוע.
– כשמסיימים לבשל לוביה ירוקה, כדאי לשים אותה במי קרח מיד בתום הבישול, כדי להפסיק את תהליך הבישול, ולמנוע ממנה להפוך רכה מדי, וכן כדי לשמר את צבעה הירוק העז.

 

מתכוני לוביה:

מתכון בסיסי ללוביה:

● המרכיבים:

לוביה
שמן זית
בצל קצוץ דק
מלח

● ההכנה:

– מטגנים את הבצל עם השמן עד שמקבלים צבע זהוב.
– מוסיפים את הלוביה, מתבלים במלח ומטגנים ביחד כ- 5 דקות נוספות.
– מכסים במים ומבשלים כ- 1/2 שעה. 
ומתכונים קצת יותר מתוחכמים…
 
סלט לוביה טריה, לא מבושלת: מתוך מגזין "על השולחן"

● המרכיבים:

200 גרם לוביה טריה או שעועית ירוקה טריה,
2 בצלי שאלוט
1-2 עגבניות
מלח ופלפל שחור טחון טרי
שמן זית,
מיץ לימון,
מעט מלח גס

● ההכנה:

– שוטפים את הלוביה, וחותכים לרצועות בעובי 1/2 ס"מ
– קוצצים את הבצלים
– קולפים את העגבניות וחותכים לקוביות (שתיווצר כמות של 2 כפות)
– מערבבים את חומרי הסלט, מתבלים ומגישים 

 

לוביה מוחמצת: מאתר NRG

● המרכיבים:
חצי ק"ג לוביה תאילנדית (ארוכה) שקצותיה חתוכים
מיץ מ-2 לימונים
רבע כוס שמן זית
מלח ופלפל שחור טרי גרוס

● ההכנה:

– בסיר גדול מביאים 5 ליטר מים מומלחים לרתיחה, מוסיפים את הלוביה ומבשלים 10-8 דקות.
– מעבירים את הלוביה לקערה עם מי קרח ובכך מפסיקים את תהליך הבישול ושומרים על הצבע הירוק. מעבירים לקערת ההגשה.
– מערבבים את מיץ הלימון עם השמן, מפזרים מעל הלוביה ומתבלים במלח ופלפל. מערבבים עם הידיים בעדינות כדי לא לשבור את הלוביה, ומגישים.

 

סלט לוביה ירוקה / עזרא קדם, מסעדת "ארכדיה" בירושלים

● המרכיבים:
600 גרם לוביה ירוקה
1 כוס לוביה יבשה (בחנויות הטבע או בשוק)
2 בצלי שאלוט חתוכים לפרוסות דקיקות
10-12 עגבניות מיובשות כבושות בשמן, קצוצות
חופן פטרוזיליה קצוצה דק
5 שיני שום כתושות
2 כפות חומץ בן יין אדום
מלח, פלפל שחור טחון טרי

● ההכנה:

– מנקים את הלוביה הירוקה, חותכים לשניים וחולטים במי מלח רותחים למשך דקה. שוטפים במים קרים.
– שוטפים את הלוביה היבשה ומבשלים במים כ-30 דקות עד להתרככות. מסננים היטב ושוטפים במים קרים.
– בקערה גדולה, מערבבים את שני סוגי הלוביה, הבצלים, עגבניות מיובשות, פטרוזיליה ושום. מתבלים בשמן זית, חומץ, מלח ופלפל ומגישים בטמפרטורת החדר. 

 

פנה עם לוביה מאתר האוכל של ג'אוקומו

● המרכיבים:
1 חבילה פסטה פנה
500 גרם לוביה
3 עגבניות בינוניות, קלופות ומרוסקות
1 כף רסק עגבניות
שמן זית
1/4 כוס שמן זית
מלח ופלפל שחור טחון

● ההכנה:
– קוצצים את קצות הלוביה ומבשלים בסיר עם מי מלח. מבשלים עד שהלוביה מתרככת ומוכנה לאכילה.
– מטגנים בשמן זית את השום. להקפיד שלא לשרוף את השום.
– מוסיפים למחבת את העגבניות ומבשלים 5 דקות.
– מסננים את הלוביה מהמים ומוסיפים למחבת עם השום.
– מוסיפים את רסק העגבניות מערבבים על האש במשך דקה נוספת ושופכים על הפסטה שבושלה זה עתה.

 

לוביה מתובלת ברוטב סויה ושומשום:

● המרכיבים:
לוביה
שמן זית
2 שיני שום קצוצות דק
כף רוטב סויה
שמן שומשום
3 כפות שומשום

● ההכנה:
– קוטמים את הקצוות, וחותכים את התרמיל הארוך לקטעים של 7-8 ס"מ.
– מבשלים את הלוביה במים רותחים כעשר דקות, עד שהיא מתרככת מעט, אבל עדיין שומרת על פריכות מסויימת. בעזרת כף מחוררת מעבירים את הלוביה לקערה עם מי קרח, כעבור כמה דקות מעבירים את הלוביה למסננת, לניקוז המים
– בינתיים מחממים מעט שמן במחבת, מוסיפים את השום ומטגנים.
– כשהשום מזהיב, מוסיפים את הלוביה המבושלת, ומקפיצים במשך כמה דקות, עד שהלוביה נעטפת בשמן המתובל בשום.
– מעבירים לצלחת הגשה, כדי שיצטנן
– לפני ההגשה, יוצקים רוטב סויה, ומטפטפים כמה טיפות של שמן שומשום.
– קולים במחבת ללא שמן כמה כפות של שומשום, עד שיזהיב, וזורים מעל ללוביה.  

עלון 27, סוכות תשס"ה, 3/5 באוקטובר 2004

חג האסיף – איזה כיף!

השבוע שוב היה לנו העונג לקטוף משהו חדש. ביום שני הסתערנו, אמיר, אלון ואנוכי, על חלקת קישואי החורף שלנו, וקטפנו קטיף ראשון מהיצורים המוזרים והנפלאים האלה. הפעם אני באמת נמלאתי התרגשות וקפצתי מאמיר לאלון כדי לענות על שאלות כמו "ומה זה??", "כך זה נראה כשזה בשל?", "זה הגודל המתאים / הצבע המתאים?". מרוב התרגשות שכחתי לקטוף כמו שצריך מהערוגה שלי ובכל כמה דקות חזרתי להשלים את המטרים שפספסתי. באמת התרגשות עצומה. תגובות ממש דומות לאלו של אמיר ואלון היו לי כשראיתי לראשונה את הירקות האלה בחווה בה עבדתי בקליפורניה. הם נראו לי בריות משונות, לא מוכרות לחלוטין, מלבד הדלורית ש"עשתה עַלִיָה". לא הפקנו מהחלקה שלנו המון יבול. היא הייתה קטנה יחסית, וחלק מן הזנים סבלו מוירוסים שונים ולכן מיהרו להתייבש, אך נוכל לשים לכם נציגים בסלים מספר פעמים, אנחנו מקוים. כולנו לא התאפקנו וכבר לקחנו לנו נציגים לנסות בבית, והשבוע אנחנו שמחים לשים לכם את ידידינו החדשים בסל. תתחדשו ותיהנו.
אחד הדברים הנעימים בשדה הוא שהסוף וההתחלה שזורים זה בזה ומתקיימים במקביל, וכך באותו יום של אסיף קישואי חורף, היו לנו גם זריעות חדשות בשדה – פטרוזיליה, שמיר, רוקט, תרד וגם צנוניות. ובחממה – עוד כרוב, עוד סלק עלים (הסיבוב הראשון כבר כמעט גדול מספיק להישתל…). ממש הכל החל כבר לנבוט בחממה – סלק, לפת, כרישה, בצל ירוק, חרדלים, קייל וקולרדז, ופילו הסלרי, שהכנתי את אלון שייקח לו חודשים, הפתיע וצץ לו במפתיע במגש הזרעים. כך שאנחנו שרויים באווירת התחדשות ממש וזה נעים. אנחנו מנסים להגן על הנבטים בחממה מהשרב הישראלי שנחת עלינו, כל מה שנבט מיד הוצאנו החוצה לנשום, וכיסינו את החממה ברשת להצל עליה מעט. עדיין חם בהחלט. אבל נראה שהזרעים עומדים בזה יפה, עד כה הנביטות יפות בהחלט. בשבוע הבא מגיעים אלינו עוד שתילי חסה, ונשתול סיבוב שני של חסות סתיו. הפעם גם אדומות. אחיותיהן הבוגרות מלפני מספר שבועות כבר כמעט מוכנות. נהנה מהן בקרוב.

*ובמסגרת חג האסיף ובכלל – רצינו להציע לכם לאסוף את ה"נספקים", כלומר, מיכלי הפלסטיק הקטנים בהם מגיעות עגבניות הצ'רי, הענבים, ולפעמים גם דברים אחרים, ולשלוח לנו אותם בחזרה עם הארגזים. כך נוכל להשתמש בכלים שימוש חוזר ולסייע במשהו קטן לשמור על איכות הסביבה.

 

שיהיה לכולנו חג אסיף שמח ונעים

בת-עמי וצוות "חוביזה"

 

ומלבד קישואי החורף החדשים החביבים – מה בארגז השבוע?

מלפפונים – משלנו + ממגדל אחר
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפלים
גזר – השלמה ממגדל אחר
בצל יבש
בטטה
קישואי חורף – חברים חדשים – ראו פרטים בעלון
צרור כוסברה
צרור בזיל

*רק לקטנים: במיה

ובסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
צרור כרישות
חצילים
מלון
צרור פטרוזיליה
 
הנה הם באים

קישואי החורף, מהם אנחנו מכירים בישראל בעיקר את הדלורית, שייכים כולם למשפחת הדלועים, כמו המלפפון, הקישוא, הדלעת, המלון והאבטיח. בניגוד לקישואי הקיץ והמלפפונים, אותם אנחנו קוטפים רכים, כשהזרעים בהם קטנים והם לא בשלים במלואם, קישואי החורף נקטפים כשקליפתם קשה וגרעיניהם גדולים. אז גם מתיקותם רבה ביותר. ישנם המון זנים, והם שונים זה מזה בצורתם, צבעם, גודלם וטעמם, אך לכולם אותה קליפה, כמעט שריון,  שקשה לחתוך, המעניק להם יכולת השתמרות של עד שישה חודשים. ולכן הם מהירקות הנקטפים בשלהי הקיץ, אך יכולים להחזיק מעמד לתוך החורף, ומכאן שמם.
הקישוא של היום התפתח מקישואי בר שמקורם באיזור מרכז אמריקה – בין גואטמלה ומקסיקו. בני אדם משתמשים בקישואים כבר למעלה מ-10,000 שנה, אך בתחילה היה הגידול בעיקר לשם הזרעים, משום שבקישואים הפרימיטיביים היה מעט מאוד בשר והוא היה מר ולא אכיל. עם הזמן נבחרו זנים אכילים ומתוקים יותר וגידול הקישואים התפשט ברחבי האמריקות. קולומבוס פגש שם את הקישוא והביא אותו בחזרה לאירופה, ומשם הוא התפשט לשאר העולם דרך הקולוניאליזם של הפורטוגזים והספרדים.
בכל קישואי החורף יש יתרונות תזונתיים ובריאותיים רבים: כמות עצומה של ויטמין C ובטה קרוטאן, שיכולים לעזור בהגנה נגד סרטן, ויטמין B1, B3, B5, B6, חומצה פולית, אשלגן וסיבים תזונתיים.

ישנם, כאמור, זנים רבים של קישואים קשים, קישןאי חורף. אנחנו גידלנו השנה 7 זנים. הכירו את המשפחה:
butternut.jpgדלורית (Butternut)
מזכירה בצורתה אגס גדול, בעלת קליפה חלקה בצבע חום-קרם.
בשרה כתום ומתוק.
acorn.jpgAcorn (אצטרובל) קטן יחסית, ירוק כהה, לפעמים עם כתם כתום (מעיד על בשלות).
צורתו מזכירה איצטרובל, עם חריצים עמוקים.
בשרו צהוב-כתום וטעמו מתואר כמתוק-ופלפלי גם יחד.

sweet dumpling.jpgSweet Dumpling (מיתרגם ל: כופתה מתוקה)
             גם היא קישוא קטן, מתאים למנת יחיד.
          הפרי הוא מעין ספלון קטן, בצבעי שנהב ופסים ירוקים.
          בשרו צהוב-כתום ומתוק מאוד.
delicata.jpgDelicata (עדינה)
  פרי קטן ומאורך, בצבעים דומים ל"סוויט דמפלינג"
  בשרו צהוב-כתום ומתוק מאוד.

 

Kabocha.jpgKabocha (אין לי תרגום…)
         אחד הסוגים האהובים עלי ביותר. לצערי לא יצאו ממנו רבים.
        הפרי בעל קליפה קשה מאוד ומחוספסת, בצבע ירוק-כחלחל-אפור.
       בשר הפרי יבש (לא יוציא הרבה מים באפיה), כתום ומתוק.

 

blue_hubbard.jpgHubbard
בדרך כלל קישוא מהסוג הזה הוא ענק, ומזכיר בצורתו ברווז ששוכב על הגב (ומכאן כינויו אצלנו: "הברווז").
אני בחרתי זן קטן יחסית, כדי שנוכל לשים עוד כמה דברים בארגז…
הזן שלנו, שמו "בלט כחול", צבעו כחלחל-ירקרק וקליפתו עבה וגבשושית.
בשרו כתום בהיר והוא מתוק ויבש יחסית.

spaghetti-squash.jpgואחרון חביב – Spaghetti Squash (קישוא ספגטי)
הקישוא הזה קצת שונה בצבעו ובטעמו.
הוא נראה כמו ביצה ענקית וצהובה, קליפתו קשה מאוד וחלקה, מצהיבה כשהוא בשל.
בשר הפרי בהיר יחסית: לבן-צהבהב, וכשאופים או מבשלים אותו ניתן להוציא את בשרו במזלג חוטים חוטים, דמויי אטריות, ומכאן שמו. הוא אינו מתוק כמו האחרים, טעמו עדין מאוד.

טיפטיפה
● אם קשה לכם מדי לחתוך את הקישוא – נסו לנקב בו חורים, לאפות אותו מעט עד שיתרכך, ואז לחצות אותו ולהמשיך באפיה.
● את אטריות קישוא הספגטי אוכלים ממש כמו ספגטי – ברוטב עגבניות, שמן זית ועשבי תיבול, או גם גבינת פרמזן מגוררת…
● קישואי חורף כדאי לשמור במקום קריר ואפלולי, בעל טמפרטורה קבועה. הם יישמרו בין 3-6 חודשים.
● את קליפת הדלורית וכן הדליקטה ניתן לקלף בקולף ירקות, ואז לבשלה או לאדות אותה.
● את רוב קישואי החורף הדרך המוצלחת היא פשוט לחצות, להניח על הפנים בתבנית אפיה, ולאפות עד שהבשר רך מאוד.
● נסו לאכול אותם קרים-עד-קפואים: תנו לקישוא המבושל להתקרר, וכשאתם רוצים לאכלו – שימו בפריזר 20 דקות, והוציאו ממש לפני שמתחיל לקפוא. מהתיאורים שקראתי זה כמעט כמו גלידה.
 
מתכוני קישואי חורף:
* כל מתכון שיש לכם לדלורית יתאים גם לקישואי החורף, מלבד הספגטי, אותו כדאי לאכול כמו ספגטי… (מתכון להלן)

המתכון הבסיסי הישן והטוב לקישואי חורף אפויים

  • המרכיבים

קישוא חורף
מעט שמן זית
אפשרויות: קינמון, סירופ מייפל

  • ההכנה

– לחתוך לחצי ולנקות מהזרעים
– להבריש בשמן זית את החלק החתוך, ולהניח על תבנית אפיה עם הפנים כלפי מטה
– לאפות בתנור שחומם מראש לכ-150 מעלות, עד שרך לנגיעה, זה יוצא בערך 40 דקות, אך משך הזמן משתנה מסוג לסוג.
– להפוך ולהניח בצלחת, ועכשיו ניתן להוציא את הבשר הרך ולאכול בתאבון, יש שמפזרים למעלה קינמון וסירופ מייפל

 

פירה קישוא חורף

  • המרכיבים

דלורית / קישואי חורף אחרים
מעט חמאה או שמן זית
אגוז מוסקט, מלח ופלפל

  • ההכנה

– לקלוף ולחתוך את הקישוא לחתיכות גסות. לבשל במים כמו לפירה.
– לסנן ולמעוך ,אפשר להוסיף מעט מאוד חמאה או שמן זית.
– לתבל באגוז מוסקט, מלח ופלפל לפי הטעם.

 

דלורית ממולאת

  • המרכיבים

1 דלורית
חופן אגוזי קשיו
3 שזיפים שחורים
6 עלי תרד

  • ההכנה

– חוצים את הדלורית לאורכה ובעזרת סכין וכף מרוקנים את תוכנה לתוך קערה.
– מוסיפים את אגוזי הקשיו, השזיפים השחורים ועלי תרד ומערבבים היטב.
– ממלאים את חצאי הדלורית בתערובת, מצמידים אותם זה לזה ועוטפים בנייר אלומיניום.
– צולים את הדלורית בתוך טאבון חם או בין גחלים לוהטות במדורה, כמו שמכינים תפוחי אדמה במדורה.
* מנסיון – המתכון הזה הולך מצוין גם עם מילוי של עשבי תיבול.

 

דלורית בנוסח המילטון על פי מתכון של ג'יימי אוליבר, השף הערום:

  • המרכיבים

חופן קטן של פטריות מיובשות
1 דלורית, חצויה ונקיה מזרעים
שמן זית
1 בצל סגול קצוץ
1 שן שום קצוצה
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
קורט או שניים של צ'ילי יבש טחון
עלים קצוצים מ-2 גבעולי רוזמרין
5 עגבניות מיובשות קצוצות
מלח ים ופלפל שחור, טחון טרי
100 גרם אורז בסמטי
1/2 חופן צנוברים קלויים

  • ההכנה

* אין צורך לבשל את האורז מראש, הוא מתרכך באדים של הדלעת שבתוכה הוא מתבשל.
– משרים את הפטריות ב-140 מ"ל מים רותחים כ-5 דקות.
– מחממים תנור ל-230 מעלות.
– בעזרת כפית מרוקנים מעט מבשר הדלורית. קוצצים ומטגנים עם 4 "מזיגות" של שמן זית, בצל, שום, כוסברה, צ'ילי, רוזמרין ועגבניות מיובשות. מטגנים 4 דקות לריכוך.
– מוסיפים את הפטריות ומחצית ממי ההשריה, מבשלים עוד 2 דקות ומתבלים.
– מערבבים פנימה אורז וצנוברים וממלאים את הדלורית. מהדקים היטב, משמנים את הדלורית בשמן זית, עוטפים ברדיד אלומיניום.
– אופים כשעה ורבע

 

"פנקייק" קישואי חורף עם מוצרלה ומרווה (מתוך הספר הנפלא של דבורה מדיסון שקצת זנחתי: Local Flavor)

  • המרכיבים

קילו-קילו וחצי קישואי חורף
מלח ופלפל
3 כפות חמאה
10 עלי מרווה גדולים
100 גרם מוצרלה
3 כפות עלי פטרוזיליה
שן שום אחת

  • ההכנה

– לאפות את הקישוא כמתואר במתכון הבסיסי.
– להוציא את הבשר האפוי ולמעוך אותו קצת במזלג, לתבל במלח לפי הטעם.
– להמיס את החמאה במחבת גדולה, להוסיף את עלי המרווה ולבשל על אש בינונית דקה-שתיים כדי לתת טעם לחמאה.
– להוסיף את בשר הקישוא ולשטח אותו מעט על התבנית. לבשל 15 דקות, לערבב קלות כדי להפריד מהמחבת את החלקים שכבר השחימו וללחוץ שכבה חדשה למחבת. להמשיך כך כל עוד יש לכם זמן וסבלנות, ככל שחום יותר – כך טוב יותר.
– בזמן שהקישוא מיטגן – לפרוס את הגבינה לפרוסות דקות, לקצוץ את הפטרוזיליה והשום ולערבב יחד.
– ממש לפני ההגשה – ליישר את הפנקייק במחבת פעם נוספת, להניח את הגבינה מלמעלה, לכסות ולבשל מספר דקות כדי שהגבינה תתרכך.
– להסיר את המכסה, לפזר פטרוזיליה ושום מעל ולהגיש ישר מתוך המחבת.

עלון 26, 26/28 בספטמבר 2004

והפעם – לכבוד סוכות – איך נולד עץ הדר ?

מכיוון שכרגע אין לנו עצים (אבל יש חלומות שאנחנו מטפחים לעתיד), כמעט לא יוצא לי לכתוב על הקבוצה הנכבדת הזו של צמחים. לכבוד סוכות החלטתי לחרוג ממנהגי ולספר קצת על עצים ועצי הדר בפרט, ועל דרך נפוצה לגידול שתילי עצים- הרכבה.

הרי לפניכם, מאתר המועצה לשיווק פרי הדר:
לא קל לייצר פרי הדר הנותן פרי איכותי וטעים. עצי פירות ההדר שאנו רואים בפרדס הם לא "סתם" עץ, אלא שילוב או הרכבה של עץ בריא שגזעו חסון ושורשיו עמידים למחלות, ועץ המצטיין בטעם ובאיכות הפרי.
החלק העמיד הוא ה'כַּנָה'. לוקחים זרעים של עץ עמיד (בפני תנאי קרקע, מחלות, פגעי מזג אוויר וכד'). מסירים מהזרעים את הקליפה וזורעים באדמה. לאחר כשנה של טיפוח במשתלה הוא הופך לשתיל המוכן להרכבה. כל שתיל כזה ישמש כ'כנה', שעליה יורכב ה'רוכב'. בפרדס  מיוחד מגדלים עצים בעלי פירות משובחים. בוררים עצים שלא נתקפו במחלות ויש להם פרי רב ומשגיחים עליהם בדקדקנות רבה. מהעצים האלה לוקחים 'רוכב'. עץ כזה נקרא "עץ אם". מעץ האם גוזמים ענף עגול, בעל עלים. בחיק כל עלה נמצא ניצן. מן הניצנים האלה עתידים להתפתח ענפים חדשים.

תהליך ההרכבה:
1. על שתיל הכנה עושים חתך בעזרת סכין הרכבה.
2. מרימים בזהירות את הקליפה החתוכה בעזרת הסכין ומכניסים את הניצן של הרוכב למקום החתך.
3. קושרים בסרט פלסטיק את מקום ההרכבה. בזמן הקשירה משאירים פתח לניצן שיוכל להצמיח ענף חדש. הקשירה מקרבת את החלק החתוך של הרוכב לזה של הכנה ומאפשרת להם להתאחד. לאחר שהתאחדו הרוכב והכנה, מצמיח הניצן ענף חדש.
כאשר הענף החדש די גדול, גוזמים את חלק הכנה שמעליו, מורחים את מקום הגיזום במשחה ומשחררים את חוטי ההרכבה וקושרים אותו בחוט חזק לגזע הכנה, כדי שיצמח זקוף.
במשך כשנה גדל השתיל המורכב במשתלה ורק לאחר כך נוטעים אותו בפרדס.
 
                      hadar.jpg
                     
העץ גדל וצמח, ועכשיו – איך נוצר הפרי? ריח הפריחה מזמין חרקים רבים. אל הפרדס. באות בהמוניהן גם דבורי הדבש הניזונות מאבקה ומצוף. כדי להגיע לצוף, הנמצא בתוך הפרח, למרגלות העלי, נדחפים הדבורה או החרק בין האבקנים הרבים, רגליהם מתאבקות, ובעוברם לפרח אחר נופלים גרגרי אבקה על צלקת העלי שלו. כך עושים החרקים למיניהם את מלאכת ההאבקה ומאפשרת את התפתחות הפרי. גרגרי אבקה, שמגיעים מהאבקנים של פרח אחד לצלקת של עלי בפרח אחר, מתלכדים עם הביציות הנמצאות בתוך השחלה. הפרח נובל ומן העלי מתחיל להתפתח הפרי. כעבור 6-8 חודשים מבשיל הפרי.

 

אז היום בסל יש אכן לימונים (מתכונים בסוף העלון) ומה עוד?
מלפפונים
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפל
דלעת
חבילת צנוניות – השלמה ממגדל אחר
חסה ערבית / אמריקאית (עגולה) – השלמה ממגדל אחר
לימונים – השלמה ממגדל אחר
מלון
תפוזים – השלמה ממגדל אחר
פטרוזיליה
נענע בארגז הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
חצילים
כוסברה
חג סוכות שמח!!
בת-עמי וצוות "ח'ביזה"

 

על שני פירות הדר- אתרוג ולימון:
עצי הדר הם עצים ממשפחת הפיגמיים, עצים קטנים או שיחים ירוקי-עד. מוצא רוב מיני ההדר באסיה. ההדרים הם עצים אוהבי מים ולכן גדלים באזורים טרופיים וסובטרופיים, בארץ הוא גדל בעיקר בשפלת החוף ומישור החוף. פרי הדר גדל בארץ ישראל כנראה מתקופת החשמונאים. בתקופת הורדוס הפכה גם בירת הפרובינציה, קיסריה, לאזור גידול של הפרי. בעקבות הכיבוש הערבי (המאה 7) הגיע כנראה זן התפוזים הראשון – הבלאדי – תפוז קטן, עגול ומריר, ובתקופת מסעי הצלב (מאות 11-13 לספירה) כבר מוזכרים פרדסים רחבי ידיים סביב יפו וקיסריה.

הפרדס העברי הראשון נקנה על ידי סר משה מונטיפיורי ב- 1855, לא הרחק ממקוה ישראל, כדי ליצור מקום עבודה ליהודי הישוב הישן. ערב מלחמת העולם ה-1 כבר היו נטועים 30,000 דונם פרדסים בארץ ישראל. בשתי מלחמות העולם ובמלחמת השחרור נקלע ענף הפרדסים למשברים, וביניהן השתקם והתחזק. ב1949 היו בתחומי מדינת ישראל 130 אלף דונם פרדסים, רבים מהם היו מוזנחים ולא נתנו כל פרי, אך הענף זכה לצמיחה מחודשת. בכל שנה ניטעו עשרות אלפי דונמים של פרדסים ובתחילת שנות ה- 70 כבר הגיע שטח הנטיעות ל-420 אלף דונם. המותג Jaffa הפך באירופה שם נרדף לאיכות וטעם פרי מעולה, וענף ההדרים היה ענף היצוא מס' 1 של ישראל. כיום, בגלל כניסת מתחרים רבים לשוק ותנאי תחרות קשים, הענף צומצם ופרדסים ננטשים ונעקרים. היקף שטחי ההדרים בארץ מסתכם כיום בכ-250 אלף דונם.

עצי ההדר מלבלבים בפברואר ובסתיו ופורחים במרץ -אפריל. רוב פרחי ההדר נושרים ומיעוטם חונטים פירות, שמורכבים מקליפה חיצונית צבעונית המכילה שמן אתרי, וציפה בעלת שקיקי מיץ. רוב ההדרים מבשילים בחורף.

שמה של המשפחה הזו בא מהתנ"ך מהציווי לקחת "פרי עץ הדר" כאחד מארבעת המינים, מה שמביא אותנו לנציג הראשון…

האתרוג הוא פרי ההדר הראשון הנזכר במקורות, האזכור הראשון לגידולו של פרי הדר בארץ ישראל הוא מתקופת החשמונאים. שם מוזכר האתרוג כפרי שגדל באזור יפו ומשמש לפולחן דתי. מוצאו של האתרוג מהודו-סין, ומשם עבר למצרים ולארץ ישראל.
בתלמוד מבואר שפרי עץ הדר הוא האתרוג מכמה סיבות:
● המילה "הדר" באה מלשון "הידור" וביוונית קוראים למים "הידור" (hydro) והאתרוג הוא פרי הגדל בקרבת מים.
● המילה "אתרוג", שם הפרי בארמית, באה מהשורש הארמי ר.ג.ג שפירושו חמד, התאווה. משמעות שמו של הפרי היא, אם כן, "נחמד" ו"נעים למראה", כלומר, "הדור".
● כתוב "פרי עץ" סימן שטעם הפרי כטעם העץ והאתרוג הוא הפרי היחיד שניתן לאכול ממנו, ולא רק מפירותיו. מה שמביא אותנו למיתולוגיה מכובדת הנקשרת באתרוג המזוהה כפרי עץ הדעת מגן העדן. הזיהוי הזה נמצא בבראשית רבה מ ה': " 'ותאכל מן-העץ' (בראשית ג17)… אתרוג היה". ומוסבר (בראשית רבה ט"ו ז'), "… 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל (בראשית ג' 6). אמרת: צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריה ואין את מוצא אלא אתרוג". העץ עצמו היה טוב למאכל, ולא רק פירותיו, ולכן חיפש הפרשן עץ שניתן לאכול גם ממנו, וגם מפירותיו. העץ היחיד שהוא כזה הוא האתרוג. מתוך פירוש זה ניתן ללמוד, שבאותם ימים נהגו לאכול חלקים אחרים או נוספים של עץ האתרוג, ולא רק את פריו, כפי שאנו נוהגים כיום.

האתרוג נראה מבפנים כמו פרי הדר שלא התפתח – כמעט שאין בו פלחים או מיץ, אלא הרבה בשר לבן ריחני ומריר. בארץ קיימים שני מינים: האתרוג שבו משתמשים בסוכות והאתרוג התימני, שהוא גדול ובשרני יותר ומגיע מאוחר יותר, בחורף. לרוב לא אוכלים אתרוג כמו שהוא, אלא מכינים ממנו מרקחות, קליפות מסוכרות, ליקרים ובשמים.

בהודו הוא נחשב כפרי קדוש, וגם בתרבויות אחרות ראו בו פרי נפלא – להרחקת עש וכנוגד רעלים ביוון העתיקה, ובמסורת היהודית- כסגולה לפוריות, להרביית זרע בגברים, לנשים הרות (אישה הרה האוכלת את הפיטם תלד בן זכר) וללידה קלה. יהודי מצרים היו שותים מיץ אתרוגים להשקיט דלקת במרה, ויהודי תוניס השתמשו בתמצית הזרעים לשטיפת הפה ולריפוי חניכיים.

אחיו, הלימון, מעולה במיוחד לריפוי הצטננות ושפעת. המרכיבים הפעילים בלימון מסייעים לעצירת דימום ולחיטוי. מיץ לימון מעודד יצירת תאי דם לבנים ומחזק את מערכת החיסון, בעבר השתמשו בו יורדי-ים למניעת מחלת הצפדינה, שמקורה בחוסר ויטמין C, כמו גם לחיטוי וניקוי. הלימון גם מסלק ריחות של דגים או שום מהידיים, ומונע מתפוחים להשחיר.

הלימון, גידול תרבות עתיק מאוד, הוא עץ קטן וקוצני בעל פרחים לבנים, ורדרדים. הוא פורח ומניב פרי כמעט כל השנה (זאת אני חייבת לומר, גיליתי להפתעתי מעץ הלימונים אצלנו בגינה) הסברה היא כי מוצאו מצפון בורמה, ומשם עבר להודו ולפרס. בארץ הוא היה כבר במאה הראשונה לספירה, באזור החוף: יפו קיסריה ועכו.

הוא עשיר מאוד בויטמין C – בלימון ממוצע מצויה 40% מהצריכה היומית המומלצת! מיץ לימון מדולל במים ומומתק בדבש יעיל לטיפול בהצטננות, בעצירות, בשיעול, בדלקת חניכיים, בחום, בבעיות עיכול, בכאבי גרון ואפילו בדלקת ריאות. למניעת גירויים בקרקפת ניתן לשטוף את השיער במשרה של עלי מליסה רפואית (או לחילופין רוזמרין או מרווה), מיץ לימון וחומץ. וחוץ מכל אלה, יש הטוענים כי ריחו משפר את מצב הרוח (ואז ממהרים להבריא ממילא…).

שמן הלימון, המצוי בשכבה החיצונית של קליפת הלימון, הוא שמן אתרי ורפואי מעורר אנרגיה, מרענן ומשיב חיוניות לגוף ולמחשבה. משתמשים בו בתעשיית הקוסמטיקה והסבונים ובתכשירי ניקוי שונים.

טיפטיפה

  • להפקת מקסימום מיץ מלימון ובקלות הרבה ביותר, גלגלו לימון (בטמפרטורת החדר) כמה פעמים על משטח ישר (כמו שולחן המטבח) תוך הפעלת לחץ מתון. עכשיו אפשר לחתוך את הלימון ולסחוט, כל טיפה אפשרית תיסחט ממנו כמעט ללא מאמץ.
  • קערית עם לימונים טריים תוסיף ניחוח מיוחד ונעים לחדר במשך ימים, והניחוח ישפר את מצב הרוח!
  • 5 טיפות שמן לימון בחצי ליטר מים ישרתו אתכם לחיטוי פירות וירקות, חיטוי והפגת ריחות (ריסוס כניסת מיזוג האוויר, פינת הרביצה של הכלב או האמבטיה), ריסוס מברשת השיניים למניעת התקררות.
  • ובזהירות: זיקוקי די-נור: הדליקו נר ולחצו על קליפת לימון (או כל פרי הדר) בקרבת הלהבה, הנתזים מהקליפה ידלקו כמו זיקוקים.

 

לימון מוסיף המון – מתכוני לימון

לימון כבוש  (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
חומרים לצנצנת בינונית:
2 ק"ג לימונים, פרוסים דק, ללא גרעינים
1 כוס שמן
1 כף פפריקה מתוקה
1 כף הריסה חריפה (סחוג טוניסאי) 

● ההכנה
– מכניסים את פרוסות הלימונים לתוך הצנצנת ודוחסים היטב.
– מכינים תערובת של שמן עם פפריקה ועריסה ויוצקים מעליהם. מוסיפים שמן לכיסוי, במידת הצורך. סוגרים, מנערים היטב לערבוב כל החומרים.
– מאפסנים במקום קריר למשך חודש עד חודש וחצי.
– לפני ההגשה: מעבירים את הכמות הרצויה למעבד מזון וטוחנים- שיהיה קל למריחה.

 

ממרח לימונים כבושים (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
1 ק"ג לימונים צהובים
מלח גס
5 שיני שום
2 פלפלוני שטה
כמה גרגירי פלפל אנגלי
כמה עלי דפנה
אפשרי: פפריקה מתוקה ו/או חריפה
מיץ לימון, סחוט טרי לכיסוי
שמן לאיטום 

● ההכנה
– פורסים את הלימונים דק, מוציאים את הגרעינים וטובלים כל פרוסה במלח גס.
– מסדרים את פרוסות הלימון בשכבות בתוך צנצנת מעוקרת, וביניהן מפזרים שום, פלפל ותבלינים.
– דוחסים כך שייצא מהלימון מיץ ומכסים במיץ לימון לפי הצורך. יוצקים שכבה יפה של שמן לאיטום.
– שומרים במקרר במשך שלושה חודשים.
– כשהלימון כבוש, מוציאים את התבלינים השלמים ומסלקים אותם. את הלימונים מרסקים במעבד מזון עד לקבלת מחית, ומעבירים לצנצנות מעוקרות.
אם אוטמים כל צנצנת כמו שצריך, המימרח יכול להישמר במשך שנתיים.

 

חציל עם לימון כבוש (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
2-3 חצילים קלויים, קלופים וקרועים לרצועות
1/3 כוס שמן זית
5 שיני שום
1 כוס עלי נענע קצוצים
2-3 לימונים כבושים, קצוצים לקוביות
מלח 

● ההכנה
מערבבים את החציל בקערה עם שאר החומרים, ומשהים כחצי שעה לפחות לספיגת הטעמים.

 

סלט בצל ירוק ולימון (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
1 צרור גבעולי בצל ירוק – צעירים, ירוקים ודקים
2 לימונים
שמן זית
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
1/2-1 כף זרעי אניס
1 כף עלי נענע קצוצים גס 

● ההכנה
חותכים את גבעולי הבצל הירוק לרצועות בעובי 3 מ"מ ומניחים בקערה. * קולפים את הלימונים (כולל הציפה הלבנה), פורסים דק, שולפים את הגרעינים וחותכים לקוביות קטנטנות. מוסיפים לקערת הבצל הירוק. * מתבלים ב-3-2 מזיגות של שמן זית, במלח, בפלפל, באניס ובנענע. מערבבים ומגישים.

 

עוגת דלעת (מדנה, מלקוחותינו הראשונים מתל-אביב, על-פי מתכון של פיליס גלזר עם שינויים קלים)

● המרכיבים
75 גר' חמאה או מרגרינה רכה (אפשר חצי כוס שמן)
1/3 1 כוסות סוכר חום
2 ביצים טרופות
1 כוס דלעת מבושלת ומעוכה
2/3 1 כוסות קמח (אני מערבבת חצי מלא וחצי רגיל)
1 כפית אבקת סודה
1 כפית אפית אפיה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית ציפורן טחונה (לא הכרחי)
1 כפית קינמון
1/2 כוס צימוקים
1/2 כוס (לפחות) אגוזי מלך קצוצים גס  

● ההכנה
– טורפים את החמאה והסוכר. מוסיפים את הביצים ולבסוף את הדלעת.
– בקערה נפרדת מערבבים את הקמח והחומרים היבשים.
– מוסיפים את תערובת הקמח בהדרגה לתערובת הרטובה. מערבלים היטב.
– מוסיפים את הצימוקים והאגוזים.
– אני מוסיפה מעט גרידה של קליפת לימון או תפוז לתערובת ו/או מעט מיץ לימון/תפוזים.
– שופכים לתבנית אינגליש קייק משומנת ואופים בתנור שחומם מראש בטמפרטורה של 180 מעלות כ-40 דקות, עד שקיסם שהוחדר למרכז העוגה יוצא נקי.
מומלץ להכין כמות כפולה, להקפיא עוגה אחת ולהפשיר כשעה לפני ההגשה)
אפשר גם לאפות בתבנית מאפינס.

עלון 25, 20/22 בספטמבר 2004

ושוב תזכורת לשבועות הבאים:
בתקופת החגים אנחנו נאלצים לעשות שינוי בימי החלוקה שלנו, לפי מועדי החגים – הימים יהיו ראשון ושלישי ולא שני ורביעי:
בשבוע של חג הסוכות: ביום ראשון 26.9 – למרכז, וביום שלישי 28.9 לירושלים
בשבוע של שמחת תורה: ביום ראשון 3.10 – למרכז, וביום שלישי 5.10 לירושלים

ותזכורת נוספת – שכבר הפכה לקבע – אנא אנא אנא החזירו לנו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם!!

שנה חדשה

שנה שנייה מתחילה על חלקת השדה שלנו. בתקופת החגים בשנה שעברה כבר הגעתי לאזור וראיתי את השדה, על עשביו הגבוהים, אבל החגים עיכבו את תהליך הכניסה לעניינים, ועברו עלי בהמתנה ל"אחרי החגים" אז אוכל להתחיל במשימה.
השנה החגים פוגשים אותי בשיא הפעילות – אמנם גם השנה יש שינויים ומעברים, אז הירקות ממשיכים בקצב שלהם – לנבוט, לגדול, להבשיל ולהניב פירות.
המלונים הפתיעו אותנו בשבוע שעבר כשהתחילו להבשיל בשפע נפלא, והשבוע אנחנו מתחילים לשלוף את הבטטות מן האדמה שגידלה והזינה אותם מזה כמה חודשים. החסות ששתלנו בשבוע שעבר נקלטו יפה וצומחות יופי מתחת לרשת הצל המגנה עליהן, והעגבניות לוקחות את הזמן וגדלות להן לאיטן. סימני האדמה-הבשלה עדיין אין.
הבטטות, לעומת זאת, כבר מוכנות – והשבוע יש לכם "ביכורים" בארגזים. תמיד מאוד כיף להוציא ירק חדש מהאדמה, יש משהו בראשוניות שמאוד מרגש (עם הזמן מתרגלים ומקבלים אותו כמובן מאליו…). גם כיף לראות את הטבע בפעולה אצל הבטטות: כמו אצל בני אדם, גם הירקות לא באים כמובן באותו הגודל ואותו הצבע, כמו שהם מגיעים בדרך כלל לחנויות, לאחר מיון קפדני. ובמקרה של הבטטות זה מאוד בולט (כמו שתיווכחו לדעת): יש ענקיות בגודל של כדור בייסבול, ויש קטנטנות שרק "בקעו מן הביצה". יש מאורכות, יש שמנמנות, יש "ברבאבא" ויש עגולות לגמרי. אבל כולן הן בנותינו… בטעימה ראשונית הן הוכיחו עצמן כנהדרות (בתנור, עם מעט שמן זית ועשבי תיבול). מקוים שתיהנו מהן.
אנחנו משתדלים להשלים את כל המשימות שלנו גם בשבועות הקצרים של החגים, ולפעמים זה דורש קצב קצת יותר מהיר בשאר הימים, אבל משהו באווירת השינוי וההתחלפות ממריץ אותנו (וכמובן שגם ימי המנוחה תורמים את שלהם במילוי המצברים…).
השבוע נסיים להסיר את חיפויי הקיץ ונתחיל בעיבודי השדה לקראת הסתיו והחורף. בחממה נובטים השתילים ומחכים בסבלנות למקום שהולך ומוכן בשבילם.
שנה חדשה, אותם הדברים כמו בשנה הקודמת, אבל גם קצת אחרת, אנחנו קצת אחרים, השדה גם הוא כבר לא שדה בור המתעורר לחיים אלא חלקת אדמה מעובדת שחלק מערוגותיה כבר עברו כמה גידולים, ועם הדמיון והשוני הזה אנחנו פותחים את צעדינו הראשונים בשנה החדשה.

נקוה שצעדי כולנו יהיו מחודשים ורעננים,

בת-עמי וכל צוות "חוביזה"
ומה בסלנו השבוע?

בצל יבש
מלפפונים
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפל
חצילים
בטטות – ראשונות!
גזר – השלמה ממגדל אחר
מלון
ענבים – מליאורה פוקר, בעלת הבית שלנו, מגדלת אורגנית מכפר בן נון
בזיל
כוסברה

בארגז הגדול תוספת של:
במיה
עגבניות צ'רי
בצל ירוק
פטרוזיליה/שמיר

 

ענבים
הגפן היא צמח מיוחד במשפחה שלי. שם המשפחה שלנו הוא שורק. שם שנבחר על ידי סבא שלי ואבא שלי להחליף את שם המשפחה הגרמני המקורי. המילה שורק המוזכרת בתנ"ך הוא שמו של זן גפנים אדומות משובחות, וסמל הגפן מלווה אותנו מאז, בעבודות אמנות משפחתיות ובסוכת הגפנים שמצלה על מדרגות בית הורי מילדותי ועד היום.
ולפני שנתחיל – קצת ממילון מונחי הגפן (מאת חיים גן – "איש הענבים" – המרכז ליין)
אשכול – (אשכולות) מבנה חרוטי אשר תלויים עליו הענבים. עוללות – אשכולות ללא כתף או נטף, חסרות שדרה אשר בדרך כלל מצביעות על איחור בהתפתחות. סמדר – האשכול הבוקע מיד לאחר הפריחה. זמורה – (זמורות) המתפתחות מלולבי הגפנים ועליהם גדלים האשכולות. כנה – (כנות) יחור, ענף הנטוע באדמה, בדרך כלל מסוג מסוים בעל יכולת עמידות והתקשרות לקרקע, כדי לספק את הדרישות לגפן מן הקרקע. רוכב – ענף המייצג את הזן הרצוי ומורכב על הכנה. שורקה – גפן של ענבים אדומים. קנוקנת – (קנוקנות) נצרים מסולסלים שבעזרתם נאחזת הגפן ומטפסת. (זלזל – כינוי לקנוקנת). ענב – גרגיר יחיד של ענבים. חרצן – (חרצנים) הגרעין שבתוך הענב. זג – (זגים) קליפת הענב. תירוש – עסיס הענבים לפני תסיסתו.

הגפן, אחת משבעת המינים, היא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר וידועה כבר 6,000 שנה. גידול ענבים ליין, לצימוקים ולמאכל טרי, היה חלק בלתי נפרד מהחקלאות בימי קדם והוא ממשיך גם כיום ברוב הארצות שתנאי האקלים בהן מתאימים לו. כיום הגפן היא גידול המטע החשוב ביותר בעולם בעיקר בספרד, בצרפת ובאיטליה. רוב כרמי הגפן בעולם נטועים ענבי יין, מקצתם ענבי מאכל ומעט ענבים לייצור צימוקים, בייחוד בקליפורניה, באוסטרליה, בתורכיה וביוון.
החוקרים סבורים שמוצא הגפן מאזור צפון מזרח תורכיה וקווקז ומשם הופצה, בעיקר ע"י היוונים והרומאים באגן אסיה, המזרח התיכון ואירופה, יורדי ים בימי הביניים העבירו אותה ליבשת אמריקה. הגפן היא גידול חשוב ואף עיקרי בארצות רבות.
את הגפן מגדלים בארץ מזה אלפי שנים בכל אזורי הארץ. הגפן, גידולה והשימוש בענבים וביין, מוזכרים בתנ"ך יותר מאשר כל פרי אחר. בתקופת בית-שני טבעו מלכי בית חשמונאי את הגפן והתמר על מטבעותיהם. והיא מופיעה גם על מטבעות בר-כוכבא. במצרים מצויים ציורים רבים של ענבים וגפנים על קברים ומצבות עתיקים, חלקם בני 5000 שנה.
בארץ התאקלמה הגפן בקלות כמעט בכל האזורים, מהצפון ועד אפילו הנגב. כל אזור מניב ענבים ייחודיים לו, הנושאים את חותמו המיוחד. מועד ההבשלה של הענבים מושפע מהצטברות מנות-חום, לכן, בעמקים החמים מקדימה ההבשלה בכמה שבועות. בציר הענבים למאכל מתחיל לאחר שהצטברה בהם מתיקות מספיקה. ענבים בשלים וטובים הם מתוקים ובעלי עוקצים ירוקים. פרי שהושאר על הגפן מוסיף לצבור סוכר. סוכר הענבים הוא גלוקוז, השונה מהסוכרוז, שהוא הסוכר הרגיל שלנו.
הגפן היא צמח מטפס ממשפחת הגפניים. קנוקנותיה נכרכות על כל מה שנקרה בדרכן. תכונה זו מאפשרת להדלות את הגפן בצורה נוחה, ואכן רוב הגפנים בארץ ובעולם מודלות בשיטות רבות ושונות. גפן כזו מכונה "גפן אדרת" או "דלית" בלשון המשנה. גפן שמשאירים אותה להשתרך על הקרקע נקראת במשנה "רוגלית". הגפן היא גידול רב שנתי, וכל שנה היא משירה את עליה בחורף, ועומדת עירומה עד לבלוב העלים באביב. במהלך החורף גוזמים (או במילה אחרת – זומרים) את הגפנים ומשאירים רק חלק מענפיהם כדי שהצמח יישאר חזק ותנובתו תהיה גבוהה.
הגפן והענבים הם אחד הפירות המועילים ביותר לשימוש האדם – בעלי הגפן משתמשים לממולאים ולריפוד תבשילי קדירה, את נצרי הגפן הרכים שהיו מורידים בגיזום היו כובשים במלח או חומץ ואוכלים. הזמורות היבשות יותר שימשו להסקה. מהנוזל הנוטף מהגפן האביב ממקום הגיזום הכינו משקה – מי גפנים. הענבים נאכלו, יובשו לצימוקים, נסחטו למיץ, וכמובן ליין, שהיווה מרכיב חשוב בפולחן הדתי של רוב הדתות באזור (מלבד האיסלם). גם לתוצרי הלוואי של היין יש שימושים: השמרים שנוצרו בעת תסיסת היין נאכלו, ומהחרצנים והזגים שהותססו הופק חומץ בן יין.
הענבים נכללים ברשימת הפירות המועילים מאוד לבריאות בזכות כמות רבה של אנטי אוקסידנטים. האנטי אוקסידנטים נמצאים גם בקליפה וגם בגרעינים. ענבים ממריצים את חילוף החומרים בגוף, מזרזים עיכול ומסייעים לניקוי הגוף. בנוסף הם מועילים לטיפול באנמיה, בעצירות, וטחורים. הם מחזקים את פעולת המוח, מונעים ומרפאים דלקות בדרכי שתן, מונעים ומרפאים דלקת גרון, קיבה מעיים, מצוינים לכל המחלות הקשורות למערכת העיכול, מחזקים את הקולגן ולכן מצוינים לעור, מטפלים באבנים בכליות ובדרכי השתן. הם מועילים למיגרנה היות והם עובדים על כלי דם, ולכן הם גם תורמים לשיפור פעילות כלי הדם, מניעת הסתיידות עורקים ומניעת ורידים. האנטי אוקסידנטים שבענבים מונעים חמצון כולסטרול, תהליך שמתחיל את חסימת העורקים. בחרצני ענבים מצוי שמן המכיל כמות גדולה של ויטמין E , נוגד חימצון ברמה גבוהה, כלומר, עוזר בעצירת תהליכי ההזדקנות של התאים. השמן מאחה רקמות ומסייע לעצירת בריחת נוזלים דרך העור. שמן חרצני ענבים נמצא בשימוש בתעשיית הקוסמטיקה.

טיפ טיפה
· בעיתוי הנוכחי שלנו – כדאי לציין:
הענבים מצוינים לשבירת צום – הם ספקי אנרגיה מיידית, ומתעכלים בקלות. כוס מיץ ענבים מרווה, מעורר ובריא מכוס קפה.
· אפשר להקפיא ענבים בודדים, לאחר שהוסרו מהגבעול, ולהוסיף אותם למשקאות קרים במקום קוביות קרח. גם לתה קר הם מתאימים.

 

מתכוני ענבים – ובעיקר – איך לשמר את המתוק המתוק הזה לאורך זמן

אורז בענבים

  • המרכיבים

1 כוס אורז
½2 כוסות חלב
כוס סוכר
קורט מלח
2 כוסות ענבים
סוכר וניל
קליפת לימון מגורדת
קצף משתי ביצים.

  • אופן ההכנה:

מבשלים את האורז בחלב.
מתבלים בסוכר ובמלח ומקררים.
מוסיפים את הענבים ושאר התבלינים, מערבבים בקצף.
מחלקים לצלוחיות, מקשטים כל מנה בדובדבן או בתות. 

 

ריבת ענבים:

  • המרכיבים

כמות שווה של ענבים ושל סוכר
כפית תמצית וניל
מיץ מחצי לימון

  • אופן ההכנה:

משהים את הענבים והסוכר לכמה שעות בסיר עד שהענבים מפרישים נוזלים (4-5 שעות)
מבשלים בסיר, על אש קטנה עד שהסוכר כולו נמס
מרתיחים פעם אחת ומורידים את חום האש (אש בינונית אם את במטבח) מערבבים מדי פעם
מבשלים עד שהענבים מקבלים גוון ורדרד-חום. זה לוקח סביב שעה או שעתיים. תלוי אם מעדיפים את הריבה דלילה (זמן קצר יותר) או סמיכה יותר (סביב שעתיים)
מוסיפים את מיץ הלימון ואת הווניל (לא חובה)
מורידים מהאש, מנקים את הכיריים ומאפסנים בצנצנות מעוקרות  

 

ענבים בתחמיץ

  • המרכיבים

ענבים
3 כוסות חומץ (עדיף חומץ בן יין לבן)
1 ק"ג סוכר
4-3 מקלות קינמון
כפית גדושה בציפורן שלם (לא טחון)
רבע כפית אגוז מוסקט טחון.

  • אופן ההכנה:

שוטפים את הענבים היטב, מניחים במסננת כדי שיגירו את המים ובינתיים מכניסים לסיר הכי גדול שיש בבית את החומץ, הסוכר והתבלינים
מדליקים את הגז ומרתיחים. בינתיים מפרידים את הענבים מן האשכול.
כשרתחה התערובת מכבים את האש ומיד ממלאים את הסיר בענבים. מכסים את הסיר ומניחים לענבים לשחות בתערובת החמה עד למחרת בבוקר.
אחרי 12 שעות של השריה מעבירים את הענבים לצנצנות (ללא הנוזלים) ודוחסים אותם קלות.
מחממים שנית את הנוזלים שנשארו בסיר וכשרותח ממלאים בעזרת מצקת את הצנצנות עם הענבים בנוזל הרותח.
סוגרים את הצנצנות היטב. כדאי לחכות שבועיים שלושה עד שכל הטעמים "מתישבים" אחד עם השני.
נשמר במקום חשוך אפילו עד עונת הענבים של שנה הבאה.  

 

מיץ ענבים:

  • המרכיבים

ענבים ומעט מים

  • אופן ההכנה:

משרים אשכולות ענבים בדלי מים, רוחצים במסננת.
טוחנים בבלנדר בתוספת מעט מים, מסננים, ומקררים במקרר.  

 

צימוקים

  • המרכיבים

ענבים
צלחת, תבנית אפיה או קרש חיתוך
יריעת רשת או בד כותנה

  • אופן ההכנה:

לשטוף היטב את הענבים במים
להפריד את הענבים מהגבעול ולהסיר את הפטוטרות
להניח את הענבים בצלחת מפוזרים, כך שלא יהיה מגע ביניהם
לכסות בבד למניעת חרקים ואבק
להניח בשמש חזקה
לאחר 3-4 ימים אפשר להתחיל לבדוק אם הענבים הצטמקו והצימוקים מוכנים – לטעום.
לשמור בכלי מכוסה
(משקל הצימוקים שיתקבל הוא רבע מהמשקל המקורי של הענבים)