עלון 14, 5-7 ביולי 2004

העגבניה עומדת למשפט

העבודה היומיומית בשדה מזכה אותנו בהתבוננות קרובה במעגל השלם שעושה הטבע מזרעים שנובטים וגדלים ועד פריחה, חנטה והבשלה. כיף להתבונן בצורות השונות של פריחה והאבקה בצמחים – בפרחי הזכר והנקבה בדלועים, ובתירס, בתרמילי האפונה הקטנים החבויים בתוך הפרח הפרפרני שלה, וגם בחסות שלא הספקנו לקטוף והן מעלות (ובקיץ – בן רגע) עמוד תפרחת מחודד ויפיפה. אבל, מדי פעם אנחנו מוכרחים לעצור ולשאול את עצמנו את השאלה הגורלית – מה בעצם אנחנו מגדלים כאן? פירות או ירקות? שאלה שנראית אולי לא חשובה אם בסופו של דבר זה עסיסי וטעים, אבל תתפלאו לשמוע שהיא הגיעה עד לדיון בבית המשפט העליון…
בעברית, משמשת המלה "פרי" כדי לציין כל סוג של תבואה, ובהשאלה כל סוג של תנובה בכלל. "פרי בטן" הוא צאצא, "פרי הבהמה" הוא ולדות הצאן והבקר, ואפילו השקעה בנקאית נבונה מניבה פירות.
אבל ההגדרה הבוטאנית של פרי ברורה וחד-משמעית: פרי הוא איבר של הצמח המתפתח מן השחלה אחרי ההפריה והמכיל את הזרעים.
tomto fruit.JPGכפי שניתן לראות בתמונה, עגבניה היא פרי שבפירות. גם מלפפון ואבוקדו הם פירות לפי ההגדרה הבוטאנית, כך גם תרמילי האפונה (למרות שגרגרי האפונה עצמם הם זרעים), ו… גם גרגרי החיטה הם פירות.
strawberry.JPGתות שדה, לעומת זאת, אינו פרי. בשרו האדום הוא המצעית של הפרח שהתנפחה. הפירות שלו הן האגוזיות – הנקודות הקטנות שנמצאות על שטח הפנים של התות. גם לתאנה יש סיפור דומה – התאנה היא תפרחת בשרנית סגורה, שבתוכה פרחים קטנים רבים. הפרי האמיתי הוא הגרגרים הקטנים בתוך החלק שאנחנו אוכלים. אפילו את פירות התפוח והאגס רובנו לא אוכלים כלל; הפרי האמיתי – השחלה – הוא הליבה, מה שבדרך כלל משליכים בסוף. אז מבחינה טכנית, תפוח בבלנדר זה בכלל לא רסק פירות, אבל קמח דווקא כן!
לירק אין הגדרה בוטאנית, זוהי הגדרה קולינארית לחלק האכיל של צמח שאנחנו מגדלים. זה כולל שורשים (כמו גזר), עלים (כמו כרוב), גבעולים (כמו תפוח-אדמה), ניצני פרחים (כמו כרובית), זרעים (כמו צנוברים) וכמובן גם פירות, כמו העגבניה והמלפפון, שלמרות היותם פירות, הם גם ירקות.
ועכשיו לסוגיה המשפטית: ב-4 בפברואר 1887 הובאה העגבניה בפני בית המשפט העליון של ארה"ב כדי לדון בשאלה האם היא פרי או ירק. אם היא פרי, הרי שעל העגבניות המיובאות צריך להיות מכס כמו על פירות מיובאים אחרים. בדיון הוצגו דעותיהם המלומדות של מילונאים שונים, שאכן אישרו כי העגבניה היא פרי, אך בית המשפט פסק: "מבחינה בוטאנית, עגבניות נחשבות פרי, בדיוק כמו מלפפונים, קישואים, שעועית ואפונה. אולם, בשפתם המקובלת של האנשים, מוכרים או צרכנים, כל אלה הינם ירקות הגדלים בגינות ירק, נאכלים מבושלים או חיים, וכמו תפוחי אדמה, גזר, לפת, סלק, כרובית, כרוב, סלרי וחסה, מוגשים בדרך כלל בארוחת הערב במרק, לצד דגים או בשר המרכיבים את החלק המרכזי של הארוחה, ולא כמו פירות, כקינוח".
ובכן, בית המשפט אמר את דברו, פסק הדין ניתן. אבל אני לא יודעת מה היה בית המשפט אומר לאחר טעימה מריבת העגבניות שבמתכוני השבוע…

השבוע אני לא הייתי בעבודה, ואת העלון הזה אני כותבת בעצם כבר שבוע מראש. החווה הופקדה בידיה הנאמנות והמצוינות של מיכל, שניצחה על מקהלת העובדים הנהדרת שלנו: אלון, אמיר, איתי, אמיר, יאיר, רועי, לילך וציפי, ודרך העלון אני רוצה לומר להם גם בשמי, גם בשמכם – תודה תודה תודה!

 

אז אילו פירות יש לנו בסל השבוע?
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, בהיר, ובצורת פרחים!
מלפפונים – וגם פקוס: מלפפון ארמני/ערבי- בהיר, ומלפפון לימון
עגבניות
צרור בצל לח
צרור שמיר
צרור גזר
צרור כרישות
פלפלים ירוקים – אוהד
צרור בזיל משלושה סוגים

ובסל הגדול תוספת של:
כרוב ירוק או סגול
צרור פטרוזיליה
צרור מנגולד – צבעוני – קשת
עגבניות צ'רי – פוקס (אדומה עגולה) ואגס צהוב 

תפוח האהבה
העגבנייה נמנית עם אותה משפחה (משפחת הסולניים) שבה חברים גם החציל, הפלפל ותפוח האדמה. היא גדלה בתקופת האביב והקיץ ואוהבת חום. בארצות טרופיות היא יכולה להפוך לצמח רב שנתי, בעל גזע מעובה של ממש, כמעט עץ, בארצות צפוניות קרות מגדלים אותה בחממות.
קשה לדמיין את המטבח העולמי בכלל והים-תיכוני בפרט ללא העגבניה – מלכת הסלט השקשוקה והסחוג, נסיכת רטבי הפסטה והפיצה האיטלקית ויקירת מאכלי הים והיבשה של ספרד, פרובאנס, יוון וטורקיה. קשה להאמין כי ההיסטוריה העלתה אותה על השולחן האירופי לפני לא יותר מ-200 שנה וכי איש לא הכיר אותה בחצי הכדור המערבי לפני שקולומבוס גילה את אמריקה. אבל מאז היא לא מפסיקה להפתיע ולאחרונה היא רושמת הישג עולמי דווקא בנגב, שם היא מתפתחת ומרגישה מצוין דווקא בהשקיה במים מליחים. אחת ההצלחות הגדולות של מו"פ דרום הפועל בחוות הבשור היתה גידול עגבניות על מים מליחים. התברר כי העגבניות יוצאות נשכרות מהשקייה במים שאינם מתאימים לשתייה ולגידולים חקלאיים אחרים, משום שהמליחות דווקא מעודדת יצירת סוכר בפרי. בדרך כלל מורכבים זני העגבניות המבוקשים על כנה של זן שהוא פחות טעים אך עמיד בפני המליחות.
העגבנייה היא צמח טרופי ומוצאה במרכז אמריקה. העגבניות הראשונות בעולם צמחו ככל הנראה בפרו ובאקוודור של היום, בויתו ונדדו צפונה עד למכסיקו, שם גודלו על-ידי האצטקים שקראו להן "טומטל", ומכאן שמה הלועזי. תושבי אמריקה גידלו אותה והכירו בערכה. הספרדים שנתקלו בפרי הלא מוכר הביאו אותו לאירופה במאה ה-16. הזנים שיובאו היו צהובים, וזה כנראה מקור השם שדבק בהם: "פומודורה" – תפוח זהב באיטלקית, ששובש על-ידי הספרדים והצרפתים ל"פום ד'אמורה" – תפוח האהבה. גם השם הערבי "בנדורה" הוא כנראה סירוס של השם האיטלקי. ביישוב ביהודי בארץ החליטו דווקא לאמץ את השם הצרפתי המייחס לעגבנייה תכונות המעוררות את תשוקת האהבה. השם העברי נגזר מהשורש ע.ג.ב. שמשמעותו תשוקה וחושניות. תחילה השם "עגבנייה" לא נקלט בארץ בשל העובדה שלא מצא חן בעיני התושבים. הם התייחסו לעגבנייה כאל מילה גסה בגלל הקונוטציות המיניות. ילדיו של אליעזר בן יהודה מספרים כי בבית אביהם החרימו את המילה וכינו את הפרי האדום "בדורה" משמה הערבי "בנדורה".
בתחילה כשהובאה העגבניה לאירופה היא גודלה כצמח נוי בלבד, נשות החברה במאה ה-16 נהגו לענוד פרחי עגבניות בשערן למסיבות. מומחי בריאות הזהירו מפני הפרי שנחשב לרעיל, והעגבניה הזהובה היתה נשכחת בקרן זווית אלמלא יוזמתם של שני נזירים איטלקים, שהביאו מדרום אמריקה את הזן האדום וגידלו אותו בחצרם בשלהי המאה ה-18. כאן, בדרום איטליה התרחשה ההצלחה האמיתית הראשונה שידעו העגבניות האדומות, דווקא בקרב פשוטי העם (שככל שאני כותבת יותר על הירקות אני מגלה שהם החכמים האמיתיים שהיו מוכנים לנסות ירקות רבים ובזכותם כולנו נהנים היום). רוטב העגבניות הראשון מוזכר בכתובים בספר שכתב ב-1778 ראש מנזר נפוליטני, שהמליץ עליו לליווי בשרים ודגים – עדיין לא לפסטה או לפיצה. המאה ה-19 היתה המאה הגדולה של העגבניות – הן זכו להכרה בעולם כולו ואז גם הובאו לראשונה לארץ, על ידי נזירים צרפתיים.
השימוש בעגבנייה מגוון: חותכים אותה לסלט, מבשלים אותה לרטבים, ממלאים בה ממולאים, משמרים אותה בתרכיזים כמו רסק עגבניות או קטשופ, מייבשים אותה, סוחטים אותה למיץ וטוחנים אותה לאבקה עבור מרקים.

על הצבע האדום העגבנייה אחראי הליקופן, הפיגמנט האדום שריכוזו קובע את עצמת צבע הפרי. מחקרים מצאו כי הליקופן, יחד עם חומרים נוגדי חמצון אחרים, המצויים בשפע בעגבניות, מצליח להוריד את לחץ הדם באופן משמעותי אצל אנשים בעלי יתר לחץ דם קל. נמצא גם כי הליקופן מסייע גם להורדת הסיכון לחלות בסרטן ערמונית. על מנת למצות את מרכיב הליקופן יש להוסיף לעגבניות שמן בעת הבישול. העגבניה העגבנייה עשירה מאד במינרלים (אשלגן, סידן, ברזל וכו', וכן היא עשירה בוויטמין C ו-A ובקרוטינואידים (פרו-ויטמין A) המסייעים במניעת מחלות לב, סרטן, הזדקנות מוקדמת וקטרקט. וכירק קיץ – העגבנייה מכילה 93 אחוזי מים, ויש בה 21 קלוריות ל-100 גרם.
ברפואה הטבעונית מקובל להשתמש לניקוי הכבד ולהמרצת מחזור הדם והלב. שתיית כוס מיץ עגבניות טרי מקובלת ברפואה הטבעונית לטיפול בהפרעות כבד. כמו כן אפשר למעוך את עלי העגבנייה ולהניח על פצעים פתוחים למניעת זיהומים.
טיפ טיפה:

  • בגלל אהבתה של העגבנייה לחום, לא רצוי לאחסן עגבניות במקרר, אבל- עגבניה שקניתם בסופר (או גם מאיתנו בהשלמה ממגדל אחר) נשמרה בקירור ולכן לא תישמר היטב בחוץ. עגבניה טריה מהשדה שלנו (כמו העגבניות מעתה ועד סוף החורף) או כזו שקטפתם מגינתכם – תישמר בטמפרטורת החדר כשבוע.
  • כדי לקלף עגבניה: מחממים סיר ובו מים ל-90 מעלות (קצת לפני הרתיחה). יוצרים בעגבנייה 4 חריצים עדינים לאורכה (זווית של 90 מעלות בין החריצים המחלקים את העגבנייה ל-4 חלקים שווים). טובלים את העגבנייה בסיר למשך שניות בלבד כדי שהעגבנייה לא תתבשל, מוציאים מהמים ומכניסים לכלי עם מים קרים. מוציאים מתוך המים ומקלפים.

הפעם- מתכוני עגבניות פחות שגרתיים, בעיקר עיבודים וצירופים ממתכונים ממקורות שונים. מתכוני עגבניות נוספים בהמשך.

קטשופ ביתי:

  • המרכיבים:

כוס עגבניות מרוסקות מגורדות בפומפיה
1/4 כוס שמן זית
2 כפיות דבש
בצל קטן קצוץ
שן שום קצוצה
כף מיץ לימון
מלח
אורגנו

  • ההכנה:

– מערבבים את כל המרכיבים בבלנדר
– אפשר לדלל במעט מים ואפשר להוסיף כוס חומץ יין לבן,
– אפשר להוסיף תבלינים נוספים: מקל קינמון, 2 כפיות ציפורן, מעט פלפל שחור, צ'ילי, בזיליקום, רוזמרין וכו' לפי סגנונכם.
– יש לשמור במקרר בכלי סגור.
– יכול לשמש גם כרוטב לפסטה או כבסיס לרוטב.

 

סלט טבולי: העיקרון המנחה – הכל קצוץ דק

  • המרכיבים:

כוס בורגול
חצי כוס פטרוזיליה קצוצה
כף נענע קצוצה
בצל קטן קצוץ דק
1-2 שיני שום קצוצות דק
שלוש עגבניות קצוצות דק
שני מלפפונים קצוצים דק
2 כפות מיץ לימון
מלח ופלפל
שמן זית

  • ההכנה:

– משרים את הטבולי בעגבניות הקצוצות על המיץ שלהן, לכמה שעות. הוא יספח את המים, יתנפח ויתרכך. התהליך אורך כמה שעות.
– כשהבורגול מתרכך מוסיפים לו את כל "הקצוצים", ומטבלים לפי הטעם.

 

ריבת עגבניות: (עיבוד מאתר "גוד פוד"):

  • המרכיבים:

1 קילוגרם עגבניה
3 קילוגרם סוכר
10 כפות מיץ לימון
2 יחידות לימון, קליפה בלבד או 2 כפיות שטוחות אבקת חומצת לימון
אפשרי: 4 מסמרי ציפורן ו-4 מקלות קינמון
(אפשר לנסות גם עם ק"ג עגבניה וק"ג סוכר)

  • ההכנה:

– חולטים את העגבניות לדקה לערך במים רותחים ומסירים את הקליפה.
– חותכים אותן לפרוסות או לרבעים, ושמים בסיר גדול (לא מנחושת)
– מוסיפים את מיץ הלימון והקליפות או את אבקת החומצה.
– מרתיחים.- מקטינים את האש וממשיכים לבשל על אש קטנה עד שנוצרת עיסה.
– מחממים את הסוכר, מוסיפים לסיר עם עיסת העגבניות, בוחשים עד שימס.
– מרתיחים על אש חזקה, תוך בחישה, עד שהריבה עומדת בבדיקת התקרשות.
– מעבירים לצנצנות מעוקרות ומכסים

 

גספצ'ו – מרק עגבניות קר: (מאתר Ynet)

  • המרכיבים:

ק"ג עגבניות
2 פלפלים ירוקים גדולים
2 פלפלים אדומים גדולים
1 בצל גדול, חתוך קטן-קטן
3 שיני שום קלופות
1/3 כוס שמן זית
1/2 כף חומץ הדרים או מיץ לימון
2 כפיות סוכר
1 קופסה קטנה רסק עגבניות
1/3 כוס פירורי לחם
מעט טבסקו
1 כף מיונז
אפשר להוסיף: פלחי מלפפונים קטנים, בצל קצוץ וקרוטונים ביתיים.

  • ההכנה:

– קולפים את העגבניות. הן לא אוהבות להתקלף, לכן חולטים אותן לדקה במים רותחים ומיד הן נעתרות. (ראו טיפ-טיפה)
– קוצצים אותן, מניחים בקערה.
–  קוצצים את הפלפלים דק דק וכותשים את השום, מניחים בקערה, ומניחים בה גם את כל המצרכים האחרים ומערבבים היטב.
–  מעבירים בבלנדר, בערך שליש מתכולת הקערה בכל פעם, עד שמתקבלת משחה חלקה וניחוחית.
– מצננים היטב, רצוי בפריזר, לפחות שעתיים, ומגישים.

עלון 13, 30 ביוני, 2004

נחש נשך נחש
סיפור שקרה לנו השבוע:
זה זמן  מה שאנחנו מבינים כי עלינו להגן על השתילים הרכים שאנחנו שותלים מפני מישהו / משהו שאוכל אותם. כשהם צעירים, רכים ועדינים מאוד קוטם אותם אותו זללן אלמוני, ואנחנו נשארים עם חורים רבים בערוגה…
הפתרון שמצאנו (מלבד רעיונות נועזים להציב מארבים ליליים לאיתור המזיק) הוא לפרוס רשת ציפורים על השתילים הצעירים לתקופת הצמיחה הראשונה שלהם. רשת ציפורים, למי שלא מכיר, היא רשת בעלת חורים גדולים יחסית, המאפשרת לאור להיכנס ואינה מצלה על הגידול, אך עם זאת היא מונעת מציפורים להתקרב ולנקר. היא שימושית מאוד כשיש לכם פירות בשלים על העץ, ואתם משחקים תופסת עם הציפורים… אנחנו פשוט מניחים אותה על השתילים, היא אינה כבדה עד כדי הפרעה לגדילתם, ומספקת להם הגנה.
וכך –  כבר כמה שבועות עומדת לה ערימה מסובכת של רשת ציפורים שאבא שלי ("הקוסם") השיג לי. השתמשנו בחלק ממנה כדי לכסות שתילי פלפל ששתלנו, אך היא הייתה קשורה וסבוכה מבפנים ולא הצלחנו להתירהּ ולהשתמש בה. השבוע היו לנו שעתיים פנויות והחלטנו לעשות סדר ברשת. אלון, אמיר ואמיר החלו לפתוח אותה ולאחר מכן קראו לי בהתרגשות והראו לי כי נחש שחור גדול תפוס ברשת, והוא הגורם ליצירת הקשר. הוא כנראה נכנס אליה בחיפוש אחר מסתור מן החום והסתבך בה עד שלא היה יכול לצאת. הבנים ניסו להתיר את הנחש מן הרשת, אך ללא הצלחה, וכך בצער רב נאלצנו לגאול אותו מייסוריו לאחר שנפצע מחוטי הרשת.
כשאני אומרת בצער רב אני אכן מתכוונת לכך. נחשים שחורים הם ידידי החקלאי – הם טורפים מכרסמים ומסייעים בשמירת אוכלוסיית מזיקים זו בבקרה מסוימת. בחוות שעבדתי בהן באמריקה כונו הנחשים השחורים gofer snakes=נחשי חפרפרת, על שם המאכל האהוב עליהם. ואתם, ששמעתם כבר את קיטוריי על נזקי המכרסמים, מבינים מן הסתם את חיבתי ליצורים היפים האלה, שאכן, אני מוכרחה להודות, מעבירים בי חלחלה מסוימת כשאני רואה אותם, אך מעוררים בי כבוד והערכה לסעודות המכרסמים שלהם. אנחנו מבורכים בנחשים שחורים בשדה. בחורף הם היו בתרדמה מוחלטת, אך לקראת הקיץ שמענו אותם מתעוררים בחוריהם, ולאחרונה אנחנו נתקלים בהם פה ושם בשדה. לא מזמן קראו לי אמיר ואלון בבהילות מקצה השדה כדי לחזות איתם בזוג נחשים רוקדים ריקוד הזדווגות מדהים.
השבוע המשכנו כרגיל בשתילות – השלמנו פלפלים וחצילים במקומות שבהם הם נאכלו לנו (והפעם כיסינו אותם, כאמור…), זרענו מחזור שני של מלפפונים, והפעם אנחנו מנסים לגדלם בהדליה, ולבחון איזו משתי הדרכים (שרועים או מודלים) עדיפה בעינינו. השבוע גם התחלנו בניסוי ש"נטפים" עורכים אצלנו, אבל על כך באחד העלונים הבאים.
בינתיים החום חוזר, והפעם הוא כאן כדי להישאר, עד סוף הקיץ.

שבוע טוב!

 

* התירסים השבוע הם האחרונים למחזור התירס הזה, אך הערוגה הבאה כבר פורחת ותוך שבועיים-שלושה צפויה להבשיל…
* גם השעועית הראשונה כמעט בסופה, אך הערוגה הבאה בפריחה מבטיחה…
* הפלפל הירוק שאנחנו שמים בסלים הוא מזן "אוהד" – זן של פלפל ירוק בהיר ומתוק גם בעודו ירוק. כדאי לנסות ביס. הפלפלים הירוקים הכהים מזן "מכבי" הם אלו שיאדימו ולהם אנחנו נותנים להמשיך ולהבשיל על הצמח עד להאדמה, עוד כשבועיים-שלושה.
* עגבניות צ'רי – היום קטפנו שלוש אדומות ראשונות, בשבוע הבא או אולי עוד שבועיים – כבר תוכלו ליהנות מהן!

 

ומה בסל השבוע?
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, בהיר, וראשונים בצורת פרחים!, מלפפונים – וגם פקוס: מלפפון ארמני/ערבי- בהיר, ארוך ודק וטעים ביותר, עגבניות, תפוחי אדמה, כרוב ירוק או סגול, תירס – מתוק מתוק מתוק, חבילת שעועית טרייה – ירוקה וצהובה, צרור נענע, צרור צנוניות, פלפלים ירוקים – אוהד
ובסל הגדול תוספת של: לפת, במקום נענע-צרור בזיל משלושה סוגים, צרור סלקים, צרור בצל "לח", במקום פקוס – מלפפון לימון
תירס חם בים בם בם
"אופיר אוהב לשיר וביום קיץ חם אוהב גם תירס חם. בים בם בם! תירס חם! תירס חם! בים בם בם!
אחריו כולם בשביל, צועדים אל התבשיל: שחף עם בובות, אלית מתופפת, צור מחצצר, יהב שרה, שר הדובון ולירון עם פעמון. ואופיר מאושר מתופף ושר: בים בם בם! תירס חם! תירס חם! בים בם בם!"
 (כמובן מתוך ספר הילדים של מרים רות)

צר לי לנפץ מיתוס ילדות אהוב, אך אופיר המוכר לכולנו לא חידש הרבה בטקס התהילה לתירס שערך ברחובות השכונה הישראלית. דורות של אינדיאנים – תושביה המקוריים של יבשת אמריקה חגגו ועדיין חוגגים את "טקס התירס הירוק" – פסטיבל לכבוד התירס, כדי להודות לטבע על השפע שהוא מרעיף על האדם, ובראשו – התירס. מכוסים במסכות מעלי התירס, מנופפים בענפים ובגבעולים ירוקים רוקדים ושרים בני השבטים שירי תודה והלל לתירס – הפלא שהובא אליהם. התירס שאת הבשלתו חוגגים הוא למעשה התירס המשמש לעשיית קמח, ולא התירס המתוק שאנחנו אוכלים, אך החגיגה נערכת בתקופה שהוא עדיין ירוק, ומכאן שם הטקס. זוהי תקופה של סליחה, כפרה וכבוד למתנת החיים. כל פשע (חוץ מרצח) נמחל, ויש אווירה של התחלה מחדש: מכבים את אש הבישול הבוערת תמיד, מחליפים בגדים ישנים בחדשים ומסדרים את הבית. אנשים צמים לטיהור עצמם, לוחמים בוחרים שמות חדשים. בתום התקופה מחדשים את אש הבישול מ"אש תירס ירוק" קדושה המובערת ע"י איש קדוש.
התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!
בשלב הבא הן (חקלאיות כבר ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו לרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. זה חסך זמן ויצר זמן פנוי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותיר גם זמן לחגיגות…
כיום התירס הוא הדגן השני הנפוץ בעולם, אחרי האורז, ולפני החיטה(!). הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח. ישנם סוגים שונים של תירס, ובהם: התירס המתוק (לבן, צהוב או בשני הצבעים), פופקורן – תירס שגרעיניו קשים ובחימום הם מתפצחים ומתנפחים, תירס המשמש לקמח, תירסים צבעוניים לקישוט ועוד. התירס  עשיר בקרטנואידים, דל בנתרן, מכיל אשלגן, ברזל, מגנזיום, אבץ, מעט סידן וויטמיני B.
ניתן לנצל כל חלק וחלק מהתירס להכנת מוצרים שונים: הגרעינים, העמילן, הקלח, השערות, העלים, האלכוהול, השמן והסוכר שהוא מכיל. חוץ מהיותו מזון טעים, מזין וקל להכנה בצורת הקלח עם הגרגירים (תירס חם!, תירס מתוק מקופסה, תירס קלוי), הוא גם משמש להפקת קורנפלור-עמילן תירס, צורה קמחית המשמשת לדייסות ולמאפים. בקורנפלור חסרים ויטמינים, מינרלים וחלבונים, מאחר שהוא מורכב מן העמילן בלבד. קמח בעל ערך תזונתי גבוה יותר הוא פולנטה-קמח תירס מלא, מגרעינים שיובשו ונטחנו. בצורה זו הוא מכיל את כל מרכיביו התזונתיים, משמש להכנת ממליגה וכחומר גלם במטבח האיטלקי. יש לאחסנו במקרר, למניעת תהליך החמצון. התירס הוא מרכיב בקורנפלקס – כאן הוא מופיע בצורה מעובדת ביותר, אך אינו מהווה יותר מ-8% מהרכב הקורנפלקס. קצת חבל כי בצורה מעובדת זו של המזון מוציאים מחומרי הגלם את רוב ערכיו התזונתיים בתהליך העיבוד ולכן יש צורך לתגבר אותו בתוספי מזון סינתטיים, שאינם יוצרים בגוף את אותה ההשפעה שיש למרכיבים הטבעיים של המזון. שמן תירס הוא שמן רב בלתי רווי (מה שמצביע על עדינותו הרבה בפני תהליכי חמצון). רוב השמנים הנמכרים במרכולים כבר עברו תהליך של זיכוך ועקב כך הם כבר מחומצנים, לכן עדיף לצרוך שמנים מכבישה קרה. כפית שמן תירס, מכבישה קרה, תספק לגוף את כמות חומצות השומן מסוג אומגה 6, שלה הוא זקוק ביום. יש לשמור את השמן במקום קריר וחשוך (אפשר במקרר). מוצרים אחרים המופקים מתירס הם סירופ גלוקוז (להמתקה במוצרים רבים), סורביטול (ממתיק טבעי מעובד), רטבים (לסלט, לתבשילים) ומזון לחיות ולבהמות. תירס מותסס משמש בדרום אמריקה להכנת בירה וויסקי. אך לתירס שימושים לא רק כמזון – הוא משמש גם בתעשיית הפלסטיק, הטקסטיל, המשקאות הקלים התוססים, הסוכריות, הקרטון הגלי, הכנת דבק ועוד. כמוצר נוסף ומיוחד המופק מתירס הוא דלק האתנול. זהו תוסף ותחליף לדלק המשמש אותנו כיום. בעזרת התירס, ניתן להפחית את התלות בנפט וכן להפחית את הזיהום הנוצר מדלק זה. בארה"ב קיים ייצור של מכוניות המסוגלות לתפקד עם אתנול כתוסף או כתחליף לדלק הרגיל.

טיפ טיפה:
{ מרגע הקטיף מתחיל בתירס תהליך של הפיכת הסוכר לעמילן, שבסופו הוא מאבד את מתיקותו, הופך קמחי, וגרעיניו מתקשים. לכן כדאי מאוד לאכול את התירס מהר ככל האפשר!
{ בישול ארוך מדי גורם לאיבוד הסוכרים והמתיקות בתירס – בשלו אותו לאחר רתיחת המים, בין דקה לעשר דקות. שיטה נוספת לבישול: הרתיחו את המים, כבו את האש והכניסו את התירס למים למשך 5 דקות. לשיפור הטעם, ניתן להוסיף מעט סוכר למי הבישול ומעט חלב.
{ בשערות (זקן התירס) שהן בעצם עלי הכותרת של הפרחים יש ערך תזונתי ורפואי. תה משערות התירס משמש לטיפול בבצקות, דלקות בדרכי השתן, בעיות כליות ובעיות בבלוטת הערמונית. כדאי לבשל את השערות והעלים עם קלח התירס.
{ כיצד משחררים את גרגירי התירס מהקלח? – מסירים את העלים הירוקים שעוטפים את הקלח ומיישרים את ה"שפיץ". ביד אחת משעינים את התירס בצורה אלכסונית על קרש החיתוך וביד השנייה "מגלחים" את הגרגירים באמצעות סכין לכל האורך. מסובבים את הקלח ומשחררים צד נוסף, וכך את כולו.
 
מתכונים:

כמובן שאפשר לזרוק את קלחי התירס בסיר מים רותחים והם יהיו אחלה, אבל אם בא לכם להשקיע – הנה מתכוני תירס קצת שונים:

תירס חם עם גבינה מלוחה ולימון (מתוך אתר good food)

  • המרכיבים:

7 קלחי תירס
2 כפות שמן זית
200 ג' גבינה מלוחה מפוררת
1/4 כוס מיץ לימון

  • ההכנה:

– מרתיחים מים עם מלח בסיר גדול.
– מוסיפים את קלחי התירס ללא העלים ל-5 דקות או עד שיתרככו.
– שמים 2 כפות שמן זית במחבת ומטגנים את קלחי התירס כ-5 דקות נוספות, עד שיזהיבו.
– מוציאים מהמחבת בעזרת מזלג וכף, מזליפים מעט מיץ לימון ומפזרים מעל את הגבינה המלוחה.

 

קלחי תירס ברוטב חריף

  • המרכיבים:

8 קלחי תירס צעירים
לרוטב:
1 כף שמן שומשום
 4 כפות רוטב סויה
1/2 כף רוטב טבסקו
1 כף סוכר חום
מלח, פלפל לפי הטעם

  • ההכנה:

– נועצים בצדי הקלחים שפודי עץ-חד פעמיים.
– מערבבים את כל חומרי הרוטב בקערית.
– מורחים את קלחי התירס ברוטב ומניחים על הגריל.
– מסובבים את הקלחים מדי פעם, ומורחים עליהם במברשת מהרוטב.
– צולים כ- 15 דקות עד שהתירס שחום ורך.

 

עלי תירס ממולאים (אומיטאס) (מתוך אתר Ynet)

  • המרכיבים:

11 עלי תירס שטופים היטב
גרעינים מ- 3 קלחי תירס טריים
3 כפות שמן תירס
1 בצל ירוק קצוץ דק
4 שיני שום קצוצות גס
1/4 כפית כורכום
מלח ופלפל לבן
2-3 כפות קמח תירס עדין
2 כפות זיתים מגולענים ופרוסים
6  גבעולי כוסברה קצוצים
1 ביצה קשה קצוצה
3 כפות חזה עוף מבושל וקצוץ

  • ההכנה:

– חולטים את עלי התירס במים רותחים ומסננים. קורעים עלה אחד לרצועות דקות, מייבשים ושומרים בצד.
– מעבדים את גרעיני התירס במעבד מזון לעיסה אחידה (לא ממרח).
– מחממים את השמן במחבת טפלון, מוסיפים את הבצל והשום, מנמיכים את הלהבה ומאדים 3-2 דקות. מתבלים, מוסיפים את קמח התירס ובוחשים. מוסיפים את גרגירי התירס ומבשלים תוך בחישה עד שהעיסה מסמיכה. מסירים מהאש ומוסיפים את הזיתים והכוסברה.
– עורכים את העלים על משטח העבודה. מניחים כף גדושה מהמלית במרכז כל עלה.  יוצרים גומה במלית עם גב כפית או עם האגודל, ושמים בכל גומה מעט ביצה ומעט בשר עוף.
– מקפלים את שולי העלים כלפי פנים, כך שיכסו את המלית. אוחזים בקצוות העלה ומסובבים, כך שנוצר שקיק דמוי סוכרייה, קושרים את הקצוות בעזרת רצועות העלים.
– מאדים את העלים הממולאים כחצי שעה, בסיר קוסקוס או בסיר כפול מחורר לבישול פסטה (יש להקפיד שהמים לא יחדרו לשקיקי התירס(.
– מגישים חם או בטמפרטורת החדר.

 

ירקות אנטיפסטי ופרוסות תירס

  • המרכיבים:

2 פלפלים אדומים חתוכים לרצועות של 1.5 ס"מ
1 פלפל צהוב חתוך לרצועות של 1.5 ס"מ
2 קישואים, חתוכים לפרוסות בעובי 0.5 ס"מ
3 שיני שום, כתושות
1/4 כוס שמן זית
מלח ופלפל
1 כף חומץ בלסמי (אם רוצים)
2 קלחי תירס

  • ההכנה:

– מחממים 2 כפות שמן זית במחבת גדולה ומטגנים את הפלפלים על אש גבוהה במשך כ-3 דקות. מתבלים במלח ובפלפל. מורידים מהאש ומוסיפים כף חומץ בלסמי.
– מחממים במחבת 2 כפות שמן זית ומטגנים את הקישואים כ-4-3 דקות עד שיזהיבו. בוזקים שום כתוש, מתבלים במלח ובפלפל מערבבים ושומרים בצד.
– מבשלים את קלחי התירס במים רותחים מומלחים עד שיתרככו. מוציאים מהמים וחותכים כל קלח ל-6 פרוסות. מחממים מעט שמן זית במחבת ומטגנים את פרוסות קלחי התירס כ-4 דקות או עד שיזהיבו קלות.
– מתבלים במלח ומגישים בצלחת הגשה יחד עם שאר הירקות.

 

רוטב תירס

  • המרכיבים:

כפות שמן תירס
1 בצל קצוץ
גרגירים מ4- קלחי תירס
3 שיני שום כתושות
2 כפיות כמון
פלפלון אחד חריף ירוק, צלוי בגריל וקלוף
1 כוס מרק עוף צח
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
50 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות

  • ההכנה:

– במחבת מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מזהיב. מוסיפים את התירס, השום והכמון ומבשלים על אש נמוכה כ10- דקות.
– קוצצים את הפלפלון ומוסיפים למחבת יחד עם המרק, המלח והפלפל. מבשלים כרבע שעה. מסירים מהאש ומסננים. שומרים את הנוזלים.
– טוחנים בבלנדר את התירס המסונן ומוסיפים בערך כוס נוזל, לפי הסמיכות הרצויה.
– מחזירים למחבת, מחממים בעדינות ומוסיפים תוך כדי בחישה את קוביות החמאה. טועמים ומתקנים את התיבול.שימושים אפשריים: כרוטב חם מתאים מאוד לממולאים כמו פלפל, קישואים, עגבניות. נהדר גם עם ירקות מאודים, לביבות, קציצות חזה עוף ואפילו להמבורגר.

עלון 12, 23.6.04

הודעות:
תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
מהשבוע אנחנו מתחילים בניסיון לשלוח את הירקות עם שירות משלוחים, ולא באמצעות העובדים שלנו. לכן מעתה נבקש מכם לא לשלם למבצע המשלוח, אלא לשלוח לנו את הצ'ק בדואר.
תודה

שגרת קיץ ועוד משהו
לאחר החום הנוראי ששרר, לשמחתנו, בימי המנוחה של סוף השבוע, נהנינו השבוע מימים חמים אך נסבלים איכשהו.
השבוע, בצד הרבה קטיף וקצת הדליית עגבניות, המשכנו בשתילות. עוד מחזור של חסות, עוד אבטיחים להנבטה בחממה. השלמנו שתילי פלפל בערוגות שבהן בעלי החיים ניקרו לנו בהם, קטמו אותם והשאירו חללים גדולים, והפעם כיסינו את השתילים הצעירים ברשת נגד ציפורים, אולי הן המנקרות בשתילים, ננסה ונראה.
אולם מלבד השתילות המחזוריות המוכרות – שתלנו השבוע גם ירק חדש ושונה – בטטות. כהכנה לשתילת הבטטות תיללנו בשבוע שעבר שתי תלוליות על כל ערוגת בטטות מיועדת, ופרסנו קווי טפטוף על ראש התלולית, כדי להרטיב את האדמה לעומק בטרם שתילה. בשתילת בטטות שותלים ייחורים, ובדרך כלל מקובל להמטיר בטטות בממטרות כדי לסייע בקליטת הייחורים הצעירים. מכיוון שאנחנו מעדיפים לא להמטיר את ערוגותינו מרובות זרעי העשב, כדי למנוע חגיגת עשבים רבתי, קיבלנו עצה ממגדל הייחורים להשקות את התלוליות שתי השקיות "טכניות" (שמטרתן הרטבה ולא השקיה, שכן הערוגה ריקה), בטרם נשתול את הייחורים באדמה. את הייחורים, שהם פשוט ענף של צמח הבטטה, ועליו עלה או שניים אך ללא שורשים, נועצים באדמה בעומק של 15 ס"מ, ומותירים כ-10 ס"מ מהענף שיבצבץ החוצה. במהלך עשרת הימים הראשונים חשוב לדאוג כי האדמה תהיה לחה כל הזמן, כדי לספק תנאים נוחים להיקלטות הענפים, שאמורים עתה להשריש את עצמם. עם הזמן הם ישתרשו ואז יפתחו נוף – עלים וענפים נוספים – ובסיום התהליך, בעוד שלושה עד חמישה חודשים, יפתחו את פקעיות הבטטה בתוך מסתורי התלולית שהכנו להם.
יש תמיד התרגשות מיוחדת בשתילת ירק חדש, וכיוון שאני מעולם לא גידלתי בטטות, יש בכך בשבילי אף התרגשות נוספת. מעניין לעבור את התהליך של לימוד ממגדל ותיק, קבלת הנחיות מפורטת, שאילת שאלות, ניסיון לצפות מכשולים או בעיות, ואז – לתכנן את הגידול, להכין את השטח ולשתול – והסקרנות – מה / איך / כמה / ומתי יצא? איך ייראה? מה יהיה הטעם? לכך נדרשת המתנה. האדמה מכינה לנו את תנובתה, אנחנו משתדלים לסייע, ולהתאזר בסבלנות…

ובקשר לאלה שכבר חיכינו להם…
* השבוע יש בסל תירס חדש ומתוק!
* הפלפלים כבר כמעט מוכנים ממש, בודדים מהם כבר גדולים מספיק – בקרוב!
* החצילים פורחים ובעוד שבועות מספר אנחנו מקווים כי כבר נוכל ליהנות גם מהם. איזה כיף.

ומה בסל השבוע?

ראש חסה ערבית – נגה
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, בהיר
מלפפונים – וגם פקוס: מלפפון ארמני/ערבי- בהיר, ארוך ודק ומתוק מתוק
עגבניות – כולן שלנו הפעם, ויש המון!
תירס!!!
חבילת שעועית טרייה וצעירה- ירוקה וצהובה!
צרור קייל וקולרדז (למי שתוהה מה זה – פרטים בעלון מס' 1)
בצל ירוק
צרור פטרוזיליה – מסולסלת או חלקה
 
ובסל הגדול תוספת של:
כרוב ירוק או סגול
צרור שמיר
צרור כרישות
פלפלים ירוקים!! חדשים!

פסוליה אהובתי
השעועית (Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה. הזנים התרבותיים שונים כל כך מזני הבר, עד כי הם נחשבים מין אחר מבחינה גנטית.
כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת על תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה…). לזנים הטריים שייכת השעועית הירוקה המוכרת לנו, שעועית צהובה, שעועית איטלקית בעלת תרמיל רחב ושטוח, שעועית צרפתית דקיקה דקיקה ועוד. הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים ומלאים בתרמיל, ומקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. בדרך כלל זני השעועית הטרייה צומחים בצורת שיחים, וזני השעועית היבשה הם זנים מטפסים שזקוקים להדליה, אך החלוקה איננה מוחלטת – זן מעניין במיוחד של שעועית ארוכה ארוכה, הנאכלת ירוקה (אם כי ניתן להמתין עד להתייבשות הפולים ולקלפם) הוא השעועית הסינית הארוכה, או בשמה האחר: שעועית באורך יארד (yard long bean), שצבעה ירוק כהה והיא דקה מאוד וארוכה מאוד (מגיעה עד כחצי מטר!).
עובדה מעניינת בחלוקת הזו של זני שעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים). ההסבר לכך הוא שבפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך לתמוך בצמחים המטפסים. לפיכך האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים שגדלו בצורת שיח, ואלו הזנים שהתפתחו שם. במקסיקו, לעומת זאת, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית הייתה מגודלת בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר.
את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים". השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה מסוימת היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד. בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.
השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה למדי. היא עשירה בחלבונים (השעועית הירוקה יותר מהשעועית הצהובה), בברזל, בוויטמין A ו-C ובחומצה פולית.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות.

טיפ טיפה:
· שעועית שומרים במקרר בשקית ניילון עד 5 ימים, אבל הכי הכי כדאי להשתמש בה מיד כשאפשר!
· שעועית כדאי לבשל במי מלח בישול קצר עד להתרככותה (שעועית טריה זקוקה ל3-5 דקות בישול בלבד), ומיד בסיום הבישול מומלץ לשים אותה במי-קרח, זה יעצור את תהליך הבישול, וישמור על צבעה ועל פריכותה.
· פחות שעועית בסיר = בישול מהיר יותר ושעועית טעימה יותר. אם אתם מבשלים יותר מחצי קילו שעועית בבת אחת, עדיף להשתמש בשני סירים נפרדים.  

מתכונים:
 
שעועית ירוקה בתחמיץ

  • המרכיבים:

שעועית ירוקה
חומץ בלסמי או לימון טרי סחוט
מעט חרדל דיז'ון, שום כתוש, מלח ופלפל
מעט מים, מעט שמן זית
פטרוזיליה קצוצה

  • ההכנה:

– להרתיח את השעועית 3-2 דקות, לסנן ולשטוף, להשרות במים קרים מאוד (זה ישמור על הצבע הירוק ועל פריכות השעועית).
– לערבב את כל חומרי התחמיץ.
– לשפוך על השעועית ולשמור במקרר.
– להגיש קר.

 

ריזוטו עם שעועית ירוקה וכרוב (מתוך אתר Ynet):

  • המרכיבים:

כוס וחצי אורז ריזוטו
5 כוסות ציר מרק עוף
75 גרם חמאה
1/4 ק"ג שעועית ירוקה טרייה
1 כרוב בינוני חתוך דק
6-5 עלי מרווה טריים
50 גר' גבינת פרמזן מגוררת
מלח ופלפל שחור טחון טרי

  • ההכנה:

– מרתיחים את השעועית הטריה במים במשך 3-2 דקות, מורידים מהאש ומסננים.
– שמים בסיר את האורז, הכרוב, מעט מלח וכוס אחת מציר מרק העוף.
– מבשלים עד שהנוזלים נספגים ומוסיפים כוס נוספת של נוזלים.
– ממשיכים לבשל על אש בינונית ומוסיפים בכל פעם כמות נוספת של נוזלים. זמן הבישול הכללי הוא כ-10 דקות או מעט יותר.
– מוסיפים את השעועית ומבשלים כ-7 דקות נוספות. מורידים מהאש.
– ממיסים את החמאה במחבת ומוסיפים את עלי המרווה למשך פרק זמן קצר ביותר.
– שופכים את החמאה והמרווה על הריזוטו, מוסיפים את הפרמזן ובוחשים היטב.

 

שעועית וקישוא בגריל (מתוך עלון CSA של חווה בקליפורניה):

  • המרכיבים:

1/4 ק"ג שעועית צהובה טרייה
1/2 ק"ג קישוא
2-1 כפות בצל קצוץ
כף שמן זית
מלח ופלפל
רוטב תיבול לגריל
6 כפות רוטב סויה
6 כפות חומץ אורז
4 כפות מים
1/2 כפית שום כתוש
1/2 כפית שורש זנגביל כתוש

  • ההכנה:

– להכין את הגריל לצלייה.
– לחתוך את הקישוא לעיגולים בעובי חצי ס"מ-ס"מ.
– לקצוץ את סופי השעועיות, להשאירן שלמות.
– להשרות את הירקות ברוטב התיבול למשך חצי שעה לפחות.
– לצלות את הירקות על הגריל כ-10-8 דקות תוך הפיכתם מצד לצד, עד שהם רכים ושחומים.
– אפשר להוסיף קוביות טופו למשרה כדי להוסיף חלבון למנה.
– נהדר להגיש מנה זו עם אורז או מעל "ירוקים" מאודים (כמו קייל וקולרדז למשל(

 

שעועית צהובה בעשבי תיבול (מאתר הצמחונות הישראלי):

  • המרכיבים:

חצי ק"ג שעועית צהובה
1  כף שמן זית
2  כפות בצל קצוץ
2  כפות שמיר קצוץ
חצי כפית אורגנו יבש
2  כפות מיץ לימון
3 כפות פטרוזיליה קצוצה

  • ההכנה:

– רוחצים את השעועית, מסירים את הקצוות, וחותכים את התרמילים לשניים.
– מניחים את השעועית החתוכה בסיר גדול ומכסים במים. מביאים לרתיחה ומבשלים כשמונה דקות, עד שהשעועית מתרככת מעט, אך נשארת פריכה. מסננים ושוטפים במים.
– מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הבצל עד להפיכתו לשקוף.
– מוסיפים למחבת את השעועית ומערבבים. מוסיפים את מיץ הלימון ואת עשבי התיבול.
– מערבבים ומחממים היטב.
– מגישים חם.

 

רצועות סויה, שעועית ירוקה ושקדים ברוטב טריאקי (מאתר הצמחונות הישראלי)

  • המרכיבים:

כוס פתיתי סויה יבשים
1/4 בקבוק מרינדת טריאקי
כוס שעועית ירוקה טרייה
1/2  כוס שקדים (לא קלויים)
2  בצלים שמן לטיגון
1/3 כוס שבבי שום מיובשים

  • ההכנה:

– מבשלים במים את פתיתי הסויה במשך שעה, מסירים מהאש ומסננים.
– מניחים את הפתיתים המבושלים בקערה ומשרים במרינדה המוכנה למשך שש שעות.
– בינתיים קוטמים את קצוות השעועית, ומבשלים במים במשך כ-20 דקות, עד להתרככות השעועית. מסננים ומוסיפים לקערת פתיתי הסויה.
– יוצקים מעל השקדים מים רותחים, ממתינים מספר דקות, מסננים ומקלפים את השקדים
– ההשריה במים מסייעת להיפרדות הקליפה מן השקד. מוסיפים את השקדים לקערת הפתיתים.
– עם תום שעות ההשריה, קוצצים בצל ומטגנים במחבת עמוקה עד להזהבה. מוסיפים את תערובת פתיתי הסויה, השעועית והשקדים.
– מוסיפים את שבבי השום, מערבבים, מכסים את המחבת, ולאחר כ-7 דקות (עד להתרככות שבבי השום) מסירים מהאש. מגישים חם

 

 

 

עלון 11 יום רביעי 16 ביוני 2004

הודעות:
‎ תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
‎ מהשבוע אנחנו מתחילים בניסיון לשלוח את הירקות עם שירות משלוחים, ולא באמצעות העובדים שלנו. לכן מעתה נבקש מכם לא לשלם למבצע המשלוח, אלא לשלוח לנו את הצ'ק בדואר.
תודה

 

בנות, גו זקוף, הרימו ראש
השבוע התחלנו בהדליית העגבניות המיוחדות שלנו, אלו שתראו תוך שבועות ספורים בסלים, בצבעי צהוב-כתום ואדום, בגדלים שונים ובצורות שונות. על הצמחים כבר מתעגלות להן עגבניות ירוקות, שיאדימו או יצהיבו בקרוב.
מהי הַדְלָיָה? הדליה היא יצירת התנאים המתאימים להעמדת הצמח כלפי מעלה. בחקלאות ובגינה ביתית אפשר להדלות צמחים שונים: מלפפונים ואפונה, גפן, שעועית סינית וכמובן עגבניות. צמחים שונים מדלים בצורות שונות, בהתאם לאופיו של כל צמח – רב שנתי או חד שנתי, מטפס בעצמו או זקוק לתמיכה מתמדת, וכדומה.
בעניין הדליה נחלקות עגבניות לשני סוגים: עגבניות שיח (determinate) – הן עגבניות שגדלות בצורת שיח, קומפקטי, נמוך, חיוני מאוד, כדורי משהו. אנחנו שתלנו את עגבניות השדה הרגילות מן הסוג הזה. הן יגדלו ללא הדליה. הסוג השני הוא עגבניות "מטפסות" (indeterminate), שהן עגבניות הגדלות לגובה (אם ללא הדליה – הן ישתרעו על הקרקע), מהסוג הזה שתלנו עגבניות צהובות, צ'רי אדום, צ'רי אגס צהוב, ובקרוב נשתול גם זנים נוספים, הגדלים בינתיים בחממה לגודל המתאים.
היתרונות בהדליית עגבניות מטפסות הן רבים: הצמח מאוּורר הרבה יותר וכך הפרי לא נוגע בקרקע ולא נרקב ונמנעת לחות שעלולה להביא פטריות לעלים. כיוון שהצמח פונה כלפי מעלה הוא חשוף יותר לאור השמש, הפירות מבשילים בדרך כלל מהר יותר, והבשלתם אחידה. נוסף לכך קל יותר לקטוף את הפרי, שכן אין צורך להתכופף אל הצמח – שמגיע עם הזמן לגובהו של אדם…
יש כמה דרכים להדלות עגבניות. חלק מכם בוודאי מכירים את כלובי המתכת שניתן להעמיד סביב הצמח, וכך "לאלף" אותו לעמוד זקוף. אפשרות אחרת היא לנעוץ מוט באדמה ליד הצמח ולקשור אותו אל המוט, שמספק תמיכה בדומה למוט ששמים ליד עץ צעיר או ליד עציץ גדול ממדים. האפשרויות הללו הן טובות לגינה ביתית, אך לסדר גודל של שדה אין זה ריאלי לטפל בכל צמח בנפרד, נדרשת שיטה כללית יותר. בהדליה בחממות מותחים חוט מן התקרה ונותנים לעגבנייה להתלפף עליו ולטפס על החבל כלפי מעלה. באין לנו גג לראשנו בשדה הפתוח, גם האופציה הזאת אינה מתאימה. אנחנו בחרנו בשיטה שניתן לכנות "סורג חוט כפול": נעצנו באדמה עמודי מתכת, ועליהם מתחנו חוט ניילון שחור, שמקיף את העמודים מצד אחד, ואחר חוזר ומקיף אותם מצד שני, כך שנוצר חוט כפול, בתוכו מוחזקים עומדים צמחי העגבניות. זה נראה בערך כך:

tomatoes.JPG
 כדי שצמחי העגבניות לא יהיו כבדים מדי על החוטים וכך יתנגדו להעמדתם, אנחנו גוזמים אותם ומאפשרים להם לגדול באופן מסודר יותר כלפי מעלה, ולקרני השמש לחדור לצמח, בדומה למה שעושה גיזום לעץ. הטיפול האישי בכל צמח הוא נחמד, ונותן לי תמיד תחושת קִרבה מיוחדת לערוגת העגבניות המודלית…

 

ומה בסל השבוע?
ראש חסה ערבית – נגה
בצל יבש (בעצם זהו בצל לח, פרטים בהמשך) ראשונים משלנו, טריים ממש, עדיין עם עלים ירוקים
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, בהיר
מלפפונים* – והפעם גם פקוס: מלפפון ארמני/ערבי- בהיר, ארוך ודק ומתוק מתוק
עגבניות – השלמה ממגדל אורגני אחר, וחלק קטן משלנו – הן מתחילות להבשיל!
צרור מנגולד – צבעוני – קשת
צרור בזיל משלושה סוגים: קינמון, לימון ורגיל
צרור צנוניות
צרור בצל ירוק
חבילת שעועית טריה וצעירה- ירוקה וצהובה!
חבילת כובע נזיר – עלים ופרחים (מי שזקוק להסברים על פרחים אכילים מעלון קודם – פנו אלי)

ובסל הגדול תוספת של:
כרוב ירוק או סגול
צרור פטרוזיליה
צרור סלקים
צרור גזרים
*אנחנו מתגברים כעת על מרירות מסוימת בחלק מהמלפפונים, אם הם מרירים בקצה- אל תתייאשו, שאר המלפפון בדר"כ בסדר!

אך למה זה אמא, למה, זולגות הדמעות מעצמן?
דמעות בצל: קילוף בצל הוא פעולה פשוטה למדי אך כרוכה בדמעות רבות. בחומר המצוי במיץ הבצל יש חומצה גופרתית אשר לה תכונות גירוי, וכשמקלפים או חותכים בצל פוגעים בתאים של הירק וגורמים לשחרור החומר הצורב בעיניים וגורם לדמעות, שכמותן תלויה בסוג הבצל. קיימות שיטות רבות לקילוף בצל ללא דמעות. השיטה הבטוחה ביותר לקילוף ללא דמעות היא קילוף תוך לבישת מסכת גזים ונראה לי שזו אינה דרך מצודדת לעשות זאת. שיטות מקובלות אחרות – קילוף בתוך מים, קילוף בצל קר שהוצא מן המקרר, אחיזת גפרור או סיכה בפה בזמן הקילוף, הרכבת משקפי צלילה או משקפי שמש, קילוף מן השורש כלפי מעלה, אחיזת לחם בפה בזמן הקילוף ועוד ועוד. חלק מן השיטות נשמעות מוזרות יותר ואחרות פחות, לחלקן יש הסבר מדעי: המים הזורמים שוטפים את החומר המגרה וגם מפרקים אותו, ובבצל קר מתפרק החומר המגרה מן הבצל בצורה אטית, ולכן מדמיע פחות. אתם מוזמנים לנסות את השיטות השונות, או פשוט לקבל את הדמעות הזולגות באהבה… אולם, מדוע בכלל יצר הטבע חומרים אלו בבצל? לחלק מהתרכובות ישנן תכונות אנטי-ביוטיות ואנטי-פטרייתיות, ואלו מגנות על הבצל מריקבון וממזיקים זללניים אחרים…
אז מיהו הבחור הזה שגורם לנו להזיל כל-כך הרבה דמעות? הבצל הוא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר. מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. בארץ ידוע הבצל עוד מימי התנ"ך ושמו נישא בפי בני ישראל במדבר באותו משפט שציינו בשבוע שעבר: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), על ברהמינים בהודו נאסר לאכול ממנו! פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ומתוך האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם.
הבצל הוא גיאופיט (צמח פקעת או בצל, שניצני ההתחדשות שלו מצויים מתחת לפני האדמה) השייך למשפחת השושניים. חברים נוספים במשפחה זו הם הבצל הירוק, השום, הכרישה, העירית ו…האספרגוס. כדי ליצור פקעת זקוק הבצל היבש (בדומה לשום) לימי אור ארוכים, ולכן הוא נזרע בישראל בחורף ומעבה את פקעותיו עם התארכות הימים. ניתן לשתול בצלצלים בסתיו ולקטוף אותם בחורף כבצלים בוגרים. בחלקים צפוניים יותר של כדור הארץ, שבהם הימים ארוכים יותר, ניתן לזרוע בצלים גם באביב. לאחר התפתחות הבצל והגעה לבגרות מתרחשת בבצל "צניחה" – צוואר החיבור בין הבצל לעליו מתרוקן, והעלים צונחים מטה. בשלב הזה סוגרים את ההשקיה ונותנים לבצל להתייבש כשבוע באדמה, ואחר שולפים אותו מן הקרקע ונותנים לו להתייבש עוד קצת בחוץ. כשהבצל יבש (ומכאן שמו…) "מקנבים" את העלווה – כלומר – תולשים ממנו את העלים היבשים, ומאחסנים אותו בארגזים מאווררים. בצורה זו הוא יכול להשתמר למשך מספר חודשים!
הבצל שלנו מתחיל בצניחתו, ובינתיים השבוע קטפנו בשבילכם "בצל לח" – בצל טרי על עלוותו הירוקה. אתם יכולים להשתמש בעלים כדי תלות אותו לייבוש, או להשתמש בהם כבבצל ירוק. הבצל הלח משתמר פחות מן הבצל היבש, רק לשבועות ספורים.
השנה גידלנו רק בצל צהוב מסוג "אורלנדו" שמצטיין בכושר אחסון לטווח ארוך, בעונת הסתיו-חורף אנחנו מתעתדים לנסות סוגים נוספים. נשמח לשמוע את רצונותיכם!
הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C וויטמין B-1 ומינרלים רבים: אשלגן, המסייע בהורדת לחץ הדם, סלניום, המחזק את מערכת החיסון וקשור למניעת מחלות לב וסרטן לסוגיו. אנזים האליצין המצוי בבצל (והמקנה לו את ריחו החזק) מסייע בקטילת חיידקים, בהורדת לחץ דם, במניעת משקעים בכלי הדם והיסתמות עורקים וכן בהקלה על שיעול והצטננות. הוא ידוע כמחטא דם מעולה ע"י זירוז הפרשת רעלים מן הגוף באמצעות הכבד והכליות, כמדלל דם טוב, המסייע בהמסת קרישי שומן בדם (בדומה לאספירין וכדומה). שתיית מיץ בצל מועילה לניקוי בזמן דלקת בדרכי השתן.
כמה "תרופות סבתא" לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.

טיפ טיפה:
* בצלים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח. תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
* בצל שחתכתם והשתמשתם בחלקו ניתן לשמור במקרר בקופסה אטומה, בתוך מעט מים (בעיקר להפחתת הריח)

מתכונים
והפעם – מתכונים של העובדים שלנו, בצירוף כמה מילים להיכרות. זה לא כולם, בשבוע אחר- שאר האנשים הטובים שלנו.

אלון– חלקכם פוגשים אותו בימי רביעי כשהוא מחלק את הארגזים שלנו, ואתם כבר יודעים שהוא נשוי טרי למאיה. בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, אך ללא קשר ללימודים פורמאליים, מכיר כל צמח בר ועשב מרפא ואנחנו מנסים להידבק ברוגע המופלא שלו.
סלט מנגולד עם טחינה (נבדק בהנאה על ידי צוות טועמים רעב אך קשוח בארוחות צהריים בשדה, וזכה לשבחים)

  • המרכיבים:

צרור עלי מנגולד
טחינה גולמית
לימון
מלח ופלפל שחור
שום כתוש / קצוץ

  • ההכנה:

– חותכים את עלי המנגולד לרצועות של כ-3 ס"מ.
– מבשלים כ-10 דקות במים רותחים עד שהעלים מתרככים, מסננים אך לא סוחטים.
– מערבבים את העלים המסוננים עם הטחינה והתבלינים.
* לא צריך להוסיף מים כי העלים (שלא נסחטו) יפרישו נוזלים

אמיר– אביה הגאה של חיפושית בת שלושים פלוס (מכונית…), שאִתה הוא מגיע אלינו מבית חנן, גם הוא בוגר רחובות, שחזר לא מזמן מטיול במרכז אמריקה. תמיד מצויד בחיוך שקט, בעיניים פקוחות ובוחנות, בסבלנות רבה, ובנכונות להפסקת קפה…
סלט מנגולד / תרד (אגדות מהלכות על "סלט השף" הזה, כרסינו ממתינה בסבלנות לטעימה ראשונה…)

  • המרכיבים:

צרור עלי מנגולד
מלח
שמן זית לטיגון
בצל קצוץ גדול
שמן זית לתיבול
תבלינים לפי ההעדפה: פפריקה, כמון, מלח, פפריקה חריפה, רוטב טבסקו, קארי,
מעט מאוד חומץ

  • ההכנה:

– לחלוט את עלי המנגולד במים רותחים מומלחים כ-10 דקות (אפשר גם יותר).
– להפריד את עלי המנגולד מהשדריות (החלק הקשה באמצע העלה- לבן/צהוב/ורוד).
– לחתוך את העלים לרצועות, ואת השדריות לקוביות בעובי ס"מ.
– לחמם מעט שמן זית בווק או במחבת גדולה, להוסיף את השדריות החתוכות ולטגן תוך ערבוב.
– לאחר התרככותן, להוסיף בצל קצוץ גדול ואחרי דקה-שתיים את שאר העלים.
– ממשיכים לבשל עד להתרככות השדריות והתכווצות העלים.
– להכין תערובת תיבול משמן זית ותבלינים לפי הטעם, לשפוך לתוך הווק ולערבב.
– להוריד מהאש ולתת להתקרר.
– לפני ההגשה להוסיף מעט מאוד חומץ. ·

מיכל– הלביאה בחבורת האריות שלנו, תמיד מלאת מרץ ועניין, אופטימיות וסיפורים. סטודנטית באוניברסיטת תל-אביב, עובדת "קידום", מתנדבת (בעבר) בחוות סוסים טיפולית, ועוד מוצאת זמן גם בשבילנו. היועצת הבלתי מעורערת שלנו לענייני מעיינות.
"נגיעות" כרישה/קישואים/כרובית (כיד הדמיון והיצירתיות) (הרעיון מ"טבעול", מומש ע"י השפית בלי ספק כמה רמות מעל)

  • המרכיבים: (ל-20 קציצות)

3-2 כרישות גדולות
2 ביצים
100 גרם קמח
50 גר' גבינה צהובה- חתוכה לקוביות
20 גר' גבינת פרמזן- חתוכה לקוביות
אפשרי: חצי מיכל שמנת חמוצה
מלח ופלפל לפי הטעם
פירורי לחם לציפוי
שמן לטיגון

  •  ההכנה:

– לחתוך את הכרישה לקוביות של 2 ס"מ.
– להוסיף לכרישה ביצים, גבינות, קמח עד לקבלת בלילה סמיכה ודי דביקה (עדיף מעט יותר נוזלי מאשר מוצק מדי).
– לשפוך-להניח כחצי כף בלילה על מצע פירורי לחם, ולעטוף בפירורי לחם מכל הצדדים-
 לחמם שמן במחבת ולטגן את הקציצות.
* כדי להמיר את הכרישה בקישואים או כרובית, יש לבשל אותם במים עד שיתרככו וכדאי להוסיף לבלילה בצל מטוגן.

איתי – אחיה הגדול של מיכל, ואביה של פנדה, כלבה עצמאית חובבת מים שהולכת לאיבוד תכופות (לחרדת אוהביה). עובד כמטפל בשיאצו ומסיים השנה לימודי דיקור סיני. שילוב של שקט דק, ציניות עדינה וכושר אלתור פינג'אנים זיכה אותו באהדת הקהל לנצח.
אורז קישואים וטופו (של דליה אפרת, מומחית לרפואה סינית. "חלבון מלא בתוספת קטניות" כדברי המומחית)

  • המרכיבים:

1 כוס אורז לא מבושל
3 בצלים גדולים קצוצים גס
4 קישואים חתוכים לקוביות
1 חבילת טופו חתוכה לקוביות
מלח
חצי כפית פלפל לבן
כפית שום כתוש
2 כפיות עשב תיבול קצוץ (לדוג' נענע וריחן)
4 כפות שמן זית

  • ההכנה:

– בסיר רחב ושטוח לטגן את הבצל.
– להוסיף את הקישואים ולהמשיך לטגן עוד 4 דקות.
– להוסיף את הטופו ולטגן עוד 3 דקות.
– להוסיף את האורז, לתבל במלח, פלפל ושום, ולהוסיף 2 כוסות מים.
– ב-10 הדקות האחרונות לבישול להוסיף את עשבי התיבול הקצוצים

עלון 10, 9 ביוני 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!!!

שירת העשבים (והמעשבים)
השבוע חווינו התעלות נפש מיוחדת, שעד לפני כמה שבועות לא היה אפשר לשכנע אותי שאזכה לחוותה: בצהרי יום ראשון עמדנו חמישה אנשים נרגשים מול תשע ערוגות בצל מעושבות כמעט עד תום, וזכיתי בכבוד "לגזור את הסרט", כלומר למשוך החוצה את העשב האחרון משורות הבצל הרבות שלנו (טוב, לא האחרון ממש, אבל טקס היה). מיד בתום העקירה נזרקו כובעים באוויר, נצעקו צעקות שמחה ונרקד ריקוד טקסי. הבצל מעושב. המראה הזה, של שורות בצל מעושבות, בצלים עומדים זקופים, שואפים אוויר מלוא גבעוליהם, נזכרים שיש שמש ובאה עת להשתזפוטוסינתיזה, הוא פשוט מחזה מרהיב לעיניים, במיוחד לעיניהם של אלו שהיו שפופי גב בשבע השעות האחרונות, מוציאים עשבים מן האדמה…
מהו עשב? לעשבים ניתנו שמות גנאי רבים: עשב רע, עשב שוטה וכו'… כל זאת כי בעצם עשב הוא עניין של הגדרה ומיקום – בערוגות הבצל העשב הוא כל מה שאינו בצל, כך שגם המנגולד היפה ביותר, או שיח הנענע הירוק ביותר, אם יימצא בבצל – אחת דינו – עקירה. (על המנגולד חסים בדרך כלל הרחמנים שבינינו ולקחים אותו הביתה לבישול בסיר…, והנענע עוברת "רילוקיישן" – מיקום מחדש – לערוגת הנענע). ישנם כמובן עשבים קשים במיוחד, שבני האדם חפצים בהם פחות, והם קשים לעקירה, ושבים ומופיעים גם לאחר עישוב. כך הם גומא הפקעים (סעידה), הינבוט והיבלית. אולם גם במקרה זה מצא האדם שימושים לתכונת העקשנות שלהם – היבלית, למשל, עשב חזק ביותר, השולח שורשיו לכל עבר, היא אם המדשאות המוריקות בחצרות בתים.
התמודדות עם עשבים היא נושא מרכזי בחקלאות אורגנית. הכלל הוא לתפסם בעודם קטנים. כשהעשבים הם רק נבטים ניתן לקלטר את הערוגה ולהוציא את שורשיהם החלשים בעזרת שיני המקלטר (כלי עבודה שנראה כמו מזלג עקום-שיניים). דרך אחרת היא לחתוך את נבטי העשבים נמוך-נמוך, ולהסיר את קודקוד הצמיחה שלהם, מה שנותן להם את הכוח לגדול מעלה, וכך לגרום לחיסולם. לשם כך גייסתי את אבא שלי לבנות כלי מיוחד שאני מכירה מקליפורניה ולא הצלחתי למצוא בארץ, מעשב-גלגל. זוהי סכין החותכת את נבטי העשבים ומוצמדת לגלגל (בדומה למריצה או לקורקינט), המאפשר לה תזוזה חלקה וקלה על גבי הערוגה.
דרכים נוספות שבהן אנחנו מתמודדים עם עשבים בשדה: שמירה על מחזור זרעים (החלפת סוגי הגידולים שנשתלים בכל ערוגה בין עונה לעונה), המונעת התבססות של עשבייה המלווה גידול מסוים; השקיה בטפטוף המוליכה את המים לצמח עצמו, ולא מטפחת עשבייה בכל האזור; חיפוי אטום המונע אור שמש וכך מונע גדילת עשבים; גידול צמחי כיסוי (במקרה שלנו החילבה) שגדלים במהירות ומתחרים בעשבייה, וכמובן… עישוב בשתי ידינו.
הבצל הוא גידול שתלוי בימים ארוכים כדי ליצור "בצל", ולכן בחלקים דרומיים יחסית של הכדור (וישראל בתוכם) לא ניתן לזרוע בצל בחדשי הקיץ. בישראל ניתן לשתול בצל בסתיו (אוגוסט-ספטמבר). זורעים אותו במהלך החורף (נובמבר-דצמבר-ינואר), והוא מבשיל בהתאמה בדצמבר-ינואר, אפריל-מאי-יוני-יולי. כך שכדי שנוכל לשים בצל בסלים במהלך הקיץ החלטנו לזרוע הרבה בצל – תשע ערוגות. שהוא הבצל שנקטוף במהלך יולי ונשמור באחסון, ממנו נוציא לכם מנה לסלים בכל שבוע. הבצל הוא גידול ללא נוף – עליו ארוכים, דקים וישרים (כמו עלי בצל ירוק גדולים במיוחד) ולכן קשה לו מאוד להתנגד לעשבים – הוא אינו מפתח עלווה צפופה שיוצרת צל ומפריעה לעשבים להתפתח. כך שבמהלך החודשים האחרונים עישבנו אותו מספר פעמים, ועדיין העשבים היו מהירים מאתנו. חלק מכם זוכרים אולי כי לפני מספר שבועות הודענו לכם על כך שיצאנו למבצע עישוב הבצל, והיום אנחנו יכולים לומר: יגענו (בהתכופפות ובמשיכות), מצאנו (את הבצל הנחבא בג'ונגל העשבים), נאמין (עוד יהיה לנו בצל מצוין בסל!)!!

ומה השבוע בסל? – הבצל עדיין מהשלמה ממגדל אחר, הסלרי הוא הפעם סלרי שורש, האחרון בחלקת הסלרי האביבית שלנו.

ומה בסל השבוע?

חבילת ירוקים שונים לסלט: עלי חרדל (חריפים!), טאט סוי, חסה קטנה-לולה רוסה
צרור גזרים
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, וקצת קישואים ירוקים בהירים ראשונים!
תפוחי אדמה אדומים – "דזירה"
מלפפונים – כולם השבוע משלנו
עגבניות – השלמה ממגדל אורגני אחר
בצל יבש – השלמה ממגדל אורגני אחר
כרוב ירוק או סגול – כמעט האחרונים שלנו, החורף כבר ממש מאחורינו…
צרור נענע
צרור פטרוזיליה – מסולסלת או חלקה
צרור בצל ירוק

ובסל הגדול תוספת של:
צרור שמיר
כרוביות אחרונות
סלרי שורש
חבילת תרד- האחרונה השנה!

 

MADE IN AMERICA
שמו של הקישוא נזכר כבר בתנ"ך, כשבני ישראל במדבר מתגעגעים: "…זכרנו את הקשואים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה, אין כל, בלתי אל המן לבדו עינינו" (במדבר יא, ה-ו). אולם זהו אינו הירק המוכר לנו היום כקישוא, אלא כנראה סוג של מלפפון, אולי זהו המלפפון החדש שנמצא השבוע בסלים, ה'פַקוס", הידוע גם כמלפפון ארמני, שצבעו ירוק בהיר והוא ארוך ממלפפון רגיל. אבל לפני שאגלוש לדיבור ארוך על הפקוס והמלפפונים, שעליהם אכתוב בפעם אחרת, אני חייבת לכם הסבר להתגלגלות שם הקישוא. הקישוא, שהוא כנראה פרי צעיר של דלעת שעבר גלגולי הכלאות עד שהגיע למצבו הנוכחי, הוא גידול עתיק שנולד באמריקה. הוא היה חלק חשוב בתזונת התושבים המקומיים שכללה טריו של תירס, שעועית ודלועים, הידועים כיום כ"שלוש האחיות". לאחר גילוי אמריקה הובא הקישוא לאירופה והתאקלם באיטליה, שנתנה לו את השם "זוקיני"- דלעת קטנה ((Zucchino=Little Squash וממנה נדד למרבית ארצות אירופה ולמזרח התיכון. לארץ הוא הגיע לפני כ-300-200 שנה, וגודל על ידי יושביה הערביים עוד לפני בוא המתיישבים היהודים. החקלאים היהודים הראשונים, שראו בגינות שכניהם את הירק המאורך המכונה בפיהם "כּוּסַה", הפכו אותו לקישוא בעברית.
אז מי הבחור?
הקישוא הוא בן למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae), שחברים בה גם המלפפון, המלון, האבטיח, הדלעת, הדלורית וגידולים נוספים, כמו דלעות החורף שנזרע בקרוב ויניבו פרי לקראת הסתיו. לקישוא פרחים חד-מיניים, כלומר פרחים זכריים ופרחים נקביים בנפרד. הפרחים הזכריים מתפתחים ראשונים בבסיס הגבעול, בקבוצות של שניים-שלושה פרחים, הנישאים על גבעולים ארוכים. הפרח הנקבי מתפתח בחיק עלה צעיר, כבודד – פרח אחד בחיק כל עלה. צבעם של הפרחים צהוב-כתום, הם מגיעים לקוטר של 6- 10 ס"מ. בשל גודלו של הפרח קל ומקסים לראות את חלקי הרבייה שלו באופן ברור בשני סוגי הפרחים. חרקים, בעיקר מעופפים, שמסתובבים בין הפרחים המרשימים מאביקים את הפרחים הנקביים מאבקני הפרחים הזכריים, וכך מתרחשת חנטת הפירות, המתפתחים, אם כך, מפרחים נקביים בלבד.פרחי קישואים ממולאים מוגשים כאוכל גורמה במסעדות. הפרחים הגדולים נוחים מאוד למילוי, לעתים קוטפים אותם כשהם עוד צמודים לקישוא צעיר וזעיר, ממלאים במילויים שונים ולעתים מטגנים בציפוי פריך, מעין טמפורה.

בארץ יש כיום זני קישוא רבים, בצבעים שונים ובצורות שונות: עגולים, שמנמנים, ארוכים, ירוקים כהים, צהובים, ירוקים בהירים ועוד.
אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה מזן "בלאק ביוטי", זוקיני צהוב – "גולדי", קישוא מזרח-תיכוני (זה שכינויו "כוסה") וקישואים קטנים דומים לצדפה משוננת, (שם הסוג הוא: "סקלופיני" או "פאטי פאן"). האחרונים יבשילו מאוחר יותר.

קישואים מכילים ויטמין A, בירוקים שבהם כמות גדולה יותר של הוויטמין, עד פי שישה! בקישוא גם ויטמין B וכמויות גדולות של אשלגן וסידן. בקישואים יש אנטי-אוקסידנטים חשובים, וסגולותיהם ידועות ברפואה הטבעית. הם נחשבים כמנקים את הגוף ואת הדם, משקיטי צמא, מורידי חום, ממריצי השתנה, מפיגי גזים, וגרעיניהם כמדבירי תולעים. אפרוח מבושל בקישואים היה תרופה עממית לחולי צהבת ולמי שאיבד את כושר הדיבור. רפואה טבעונית ממליצה לשתות כל יום מיץ קישואים לצינון הגוף, להרגעתו ולניקויו, וממליצה על מיץ קישואים וגזר לטיפול בהפרעות בדרכי השתן ובתפקוד הכליות.

ולפני שאתם רצים להכניס את כל הקישואים למסחטת המיץ, הרי לכם כמה טיפים לאפשרויות שימוש נוספות:
טיפ טיפה

  • אם מבשלים – לא לקלף. קישוא מקולף שעובר בישול, טיגון, אפיה או אידוי מאבד את הצורה. אם הקליפה ממש מפריעה, אפשר לגרד אותה מעט בעזרת סכין משוננת.
  • לפני הטיגון – מתבלים את הקישואים במלח, נותנים להם להפריש נוזלים ומייבשים אותם היטב. כך הם ישפריצו פחות, ישמרו על צורתם ולא יתבשלו בזמן הטיגון.
  • לדיאטה – הכי כדאי לאדות את הקישוא בסיר מכוסה עם מעט מים או במיקרוגל. אפשר גם בתנור עם כיסוי הדוק של רדיד אלומיניום. זכרו כי בבישול בהרבה מים, כל הטעם והוויטמינים בורחים. 
  • טעמו האנמי משהו של הקישוא משתבח כשהוא משולב בבצל מטוגן, שום, עגבניות ועשבי תיבול, או לחילופין – סומק, כורכום, זנגביל וקינמון.
  • כשמכינים סיר של קישואים ממולאים כדאי לרפד את התחתית בעלים (עלי כרוב או עלי גפן), בירקות שורש או בפירות טריים או יבשים – הם יהוו בסיס נפלא לרוטב.
  • הקישוא מלא נוזלים ולכן יש להקפיד לסחוט אותו היטב אם משתמשים בו לעוגות. בנוזל שהתקבל ניתן להשתמש להעשרת ציר ירקות
  • קישואים מאחסנים בפלסטיק נצמד, בשקית ניילון או בקופסה אטומה, יש להקפיד שלא תהיה רטיבות באריזה, והם יכולים  להשתמר כך למשך שבועיים.
     
    מתכוני קישואים:

סלט גזר וקישואים עם שומשום

המרכיבים:
2 גזרים
 2 קישואים
¼ כוס שומשום
לרוטב:
¼ כוס שמן זית
¼ כוס מיץ לימון
 1 כפית דבש
2 שיני שום כתושות
1 כפית ג'ינג'ר מגורר
מלח ופלפל שחור גרוס

ההכנה:
– קולפים את הגזרים והקישואים. מסירים מהם רצועות בקולפן. מתקבלות רצועות דקות מאוד ומסולסלות מעט.
 מניחים את רצועות הגזר והקישואים בצלחת הגשה.
– קולים את השומשום במחבת חמה מאוד ויבשה. מפזרים על הירקות.
– שמים את כל חומרי הרוטב בצנצנת עם סגירה הרמטית. מנערים היטב, יוצקים על הסלט ומגישים.

זוקיני מוקפצים בתימין – במתכון הפשוט הזה, כדאי ללכת על זוקיני בירוק, צהוב ומנומר. המראה יהיה קיצי וססגוני.

המרכיבים:
6 זוקיני, פרוסים בעובי 1-1/2 ס"מ
מלח גס
3 כפות שמן זית
3-2 שיני שום מעוכות
4-3 גבעולי תימין
מיץ מ1/2 לימון
2 כפות גבינת פטה מגוררת

ההכנה:
– משרים את הזוקיני במי מלח למשך חצי שעה.
 – מסננים, מייבשים היטב ומחממים שמן זית עם 2 ענפי תימין.
– כשהשמן חם מאוד מוציאים את התימין ומוסיפים את הזוקיני והשום. מטגנים 3-2 דקות להזהבה.
 – מתבלים בעלי תימין, מיץ לימון, מלח ופלפל שחור.
– מעבירים לצלחת הגשה, מפזרים פטה מגוררת ומגישים מיד.

פרפראזה על הטרטור הבולגרי- בלי מלפפון.

המרכיבים:
6 קישואים, חתוכים לקוביות קטנות
30 גרם חמאה
5-2 שיני שום כתושות
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
1 ליטר ריוויון (או יוגורט/לבן/אשל מדוללים במים קרים)
3 כפות עלי שמיר ונענע קצוצים

ההכנה:
– מקפיצים את קוביות הקישוא בחמאה ושום. מתבלים במלח ופלפל.
– מצננים.
– מערבבים קישואים עם ריוויון ועשבי תיבול ומצננים היטב.
– מגישים עם קוביות קרח.

פריטטה של זוקיני ופסטו

המרכיבים:
1 בצל גדול, קצוץ
שמן זית לטיגון
4 זוקיני או קישואים פרוסים, חלוטים ויבשים
2-1 שיני שום קצוצות
4 ביצים
50 גרם גבינה טל העמק, מגוררת
2 כפות פסטו

ההכנה:
– במחבת גדולה מטגנים את הבצל בשמן זית. מוסיפים את הקישואים והשום ומטגנים עד הזהבה קלה.
– טורפים את הביצים עם גבינה ופסטו.
– מסדרים את פרוסות הקישוא שבמחבת בשכבה אחת.
– יוצקים מעליהם את תערובת הביצים, מנערים את המחבת לערבוב ומטגנים מעל להבה נמוכה כ-5 דקות, להתייצבות.
– עכשיו עומדות בפניכם שתי אפשרויות: להפוך את הפריטטה בזהירות על גבי צלחת גדולה ולהחליק אותה בחזרה למחבת, או להעביר את המחבת (בתנאי שיש לה ידית ברזל) לתנור במצב גריל או חום עליון ולהשלים עוד 3 דקות של צלייה

פשטידת קישואים ובצל: (מתוך אתר goodfood, ובהמלצת אלי ורחל קלינברגר, שוב תודה)

המרכיבים:
1 ק"ג קישוא מרוסק גס
1 בצל מרוסק גס
4 ביצים
4 כפות קמח תופח
לפי הטעם מלח ופלפל שחור
1 כף אבקת מרק עוף או פטריות
4 כפות מיונז
לפי הטעם שמיר (ניתן גם עם ירוקים אחרים)

ההכנה:
– לסחוט היטב היטב את הבצל והקישוא מהנוזלים.
– לערבב את כל המצרכים עד לקבלת עיסה.
– להעביר לתבנית פיירקס משומנת, לאפות בחום של 180 מעלות, עד להזהבה.
*לחובבי הגבנ"צ ניתן להוסיף גבינה צהובה מגוררת מעל או להוסיף לתערובת.