עלון 38, 20/22 בדצמבר 2004

 תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה!

 

דברים שלא ידענו על החורף (ולא תמיד ידענו לשאול…)
כמו שכתבתי כבר מספר פעמים, החורף הזה הוא בעצם הראשון שלנו בחווה. אמנם בחורף שעבר זרענו ושתלנו, אך רק מחודש דצמבר, ולכן לא חווינו את השלב של צמיחת הירקות שנשתלו בסתו. החורף הזה יש לנו עדיין שאריות מגידולי הקיץ, ומעניין לשמוע מאלון מה קורה להם. לפי מה שאני מבינה קר, קר מאוד (במונחים ישראליים כמובן), ולמרות זאת עגבניות הצ'רי עוד והחצילים ממשיכים בכוחות אחרונים להניב פירות, מעט מאוד ולאט מאוד, אבל בעיני זה עדיין פלא. הבטטות גם הן גידול של קיץ, והן ידועות כסובלות מטמפרטורות נמוכות מדי. לקראת החורף התייעצנו עם מגדל בטטות מנוסה מהדרום, שהמליץ לנו להשאיר את הבטטות באדמה, בה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות לפני החורף מחוץ למשכנן באדמה, צריך לשמור אותן במקרר כדי.. שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוף נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה אחידה של 13-15 מעלות בתוך המקרר כדי שהבטטות לא יפגעו. ואכן החורף ראינו פגיעת קור בבטטות: בטטות שהושארו בסככה נפגעו מגל קור שהיה בלילות בתקופה האחרונה והתרככו. היה גם קטע בערוגת הבטטות שנפגע מאותה מכת קור, ולרגע חשבנו שהערוגה כולה נפגעה, אך זה היה רק קטע מסויים, ושאר הערוגה נשמרה היטב באדמה. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים לחודשי החורף המאוחרים, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר, לסוף החורף.
השבוע שתלנו מחזור נוסף של משפחת הכרוביים: כרוב, כרובית, ברוקולי, וגם קולורבי הפעם. אנחנו גם שמחים לראות שהברוקולי גדל יפה מאוד ובעוד כמה שבועות צפוי להיות מוכן (קשה להעריך את קצב ההבשלה בתקופה זו, בשל הקור). הכרוב איטי יותר מטבעו, וכן גם הכרובית, ובשניהם גם נפגעו חלק מהצמחים מעשי פרפרים שפוגעים בכרוביים. זו תופעה שלא נתקלנו בה בשנה שעברה, כשהשתילות היו במהלך החורף הקר. השתילים שנשתלים בסתו פגיעים יותר לפגיעה של מזיקים, שבחורף פעילותם נמוכה מאוד ואף נפסקת. השבוע גם המשכנו בעישובים. היתרון של קצב הצמיחה האיטי של הכל בחורף הוא שגם העשבים איטיים יותר… ואנחנו מספיקים (טפו טפו טפו) לשמור עליהם במידה סבירה. למרות שהחורף קר והדברים גדלים לאט, הם בכל זאת גדלים. אנחנו מצפים להבשלה של צנון ודייקון בקרוב, נהנים מהצמיחה היפה של שתילי תפוחי האדמה ששתלנו (ומתארגנים לקראת שתילה שניה בינואר), מתרשמים מגדילת האפונה ומהפריחה היפה של הפול. זו היתה הפתעה לגלות שהפול כבר פורח, ציפינו לפריחתו רק יותר לקראת האביב, ומסקרן אותנו לראות מתי הוא יניב את התרמילים הירוקים שלו (מתכונים כבר באמתחתנו…).
להיות בהריון בתקופת החורף זו בשבילי חוויה מיוחדת. אני מרגישה איזושהיא התאמה ביני ובין אלון והעובדים שלנו בשדה של "חוביזה" מבחינת הציפיה. כולנו, משני צידי הגלובוס, יודעים שמשהו צומח, לאיטו, נזקקים להרבה סבלנות, ולהתמודדות עם קשיים לא מוכרים, עם השתנות מוכרת-לא מוכרת, ויש איזושהיא התכוננות והתכנסות, האטה בקצב העבודה, ימים קצרים יותר, אילוצי מזג אויר שמביאים אותנו להתארגן לפיהם… ובסוף יבוא אביב!!!

חורף נהדר לכולנו
אלון, בת-עמי וצוות חֻ'בֵּיזָה

 

ומה השבוע בסל?
 
 
מזל גד

ממש כמו תשובה לנאום שלי על דרך האמצע ושביל הזהב מהשבוע שעבר, כמעט כל רשימה שקראתי על כוסברה לעלון השבוע התחילה במשפט כגון: "העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: אלה שאוהבים כוסברה, ואלו ששונאים אותה, אין באמצע!". מי שנתן לכוסברה את שמה העברי השתייך כנראה לקבוצת המצדדים בה. המן שאכלו בני ישראל בסיני מתואר "כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש". הזרע עליו מדובר זוהה כזרעי כוסברה ומכאן גזרו את שמו של הצמח "גד השדה". שמו העממי, כוסברה, בא מערבית וארמית. האגדות הקשורות במן מספרות עליו שכשהיו איש או אישה טועמים אותו היה טעמו מתאים למה שרצו לטעום באותו הרגע, למאכל האהוב עליהם. האסוציאציה לכוסברה תיראה אולי מוזרה לחלק מכם, אך היא אכן עשב תיבול רבגוני מאוד. היא מוסיפה עוקץ לסלטים ותבשילים שונים, ומצד שני ממתנת ומרגיעה את עוצמת התבלינים החריפים. שימוש בזרעי כוסברה כמרכיב במעדן פלאי וקסום חזר על עצמו בממתק כריסמס ידוע – sugarplum – שהתחיל את דרכו כזרעי כוסברה מצופים סוכר.
הכוסברה שייכת למשפחת הסוככיים – אחות לשמיר, הגזר, השומר וכדומה. המשפחה מכונה כך כי פריחתה ערוכה במעין סוכך (שמשיה)מהענף המרכזי יוצאים מספר ענפונים קטנים ומהם מתפצלים עוד תת ענפונים ויוצרים מעין סכך. היא צמח חד שנתי, ובניגוד לפטרוזיליה הדו-שנתית, שניתן לקצור אותה פעמים רבות לפני שהיא פורחת, הכוסברה מאפשרת רק מספר קצירים מוגבל (1-3, תלוי בעונה) ואז היא מעלה עמוד פריחה. בחורף התהליך הזה איטי יותר, ובקיץ לפעמים לא מספיקים לקצור אותה אפילו פעם אחת לפני שהיא פורחת. מוצאה של הכוסברה מאיזור הים התיכון ודרום מערב אירופה, אך כיום היא כבר אזרחית של כבוד כמעט בכל מטבחי העולם. בפרס, בגרוזיה ובמדינות הקווקז אין כמעט תבשיל שלא מתפקע מרוב כוסברה. גם במרוקו במדינות ערב זהו ירק פופולרי, וכך גם באזורים מסוימים באפריקה. גם בהודו, סין ותאילנד הכוסברה חוגגת. במקסיקו לא תמצאו כמעט אף תבשיל שאינו משלב בתוכו כוסברה.
צמח הכוסברה הוא מן הצמחים השימושיים שניתן להשתמש בכל חלקיהם – בעלים, בזרעים (שנקראים לעתים קוריאנדר), בענפים ואפילו בשורש, עליו מצאתי שבעבר השתמשו בו לפעמים בתור המרור בצלחת הסדר – כתחילף לשורש חזרת. שורש הכוסברה מוזכר גם כתחליף אפשרי לשום בבישול. העלים הם החלק המוכר יותר, והם בעלי הטעם הדומיננטי, המהווה את סלע המחלוקת בין שונאי לאוהבי הכוסברה. הגרגירים לעומתם, אינם כל כך דומיננטיים, אולם הם ארומאטיים עד מאוד, ומהווים תבלין מצויין לכבישה ובישול ארוך.
חייליו של יוליוס קיסר השתמשו בזרעי ועלי כוסברה לשימור בשר. חוקרים מודרניים מצאו למה זה עבד: הכוסברה מכילה חומרים נוגדי חמצון, שמונעים קלקול של שומן מן החי. יש בה גם חומרים שמונעים התפתחות תולעים, בקטריות ופטריות שמקלקלות את הבשר.
הכוסברה מוכרת בארץ כבר זמן ארוך מאוד – היא נזכרת בספרות התלמודית פעמים רבות, הציטוט שעצר אותי לרגע בחיוך היה ממסכת כתובות שם נכתב כי כל האוכלת כוסברה יהיו לה בנים שמנים ובריאים… בספר המעשיות אלף לילה ולילה מסופר על סוחר שהיה חשוך ילדים במשך 40 שנה ונרפא ע"י שיקוי שכלל כוסברה… אמנם לא מצאתי סימוכים ממשיים לסגולות של כוסברה בתחום הילודה, אך בתחום העיכול אין ספק שיש לה מקום של כבוד. הכוסברה ידועה כבר שנים ארוכות כמסייעת מאוד לעיכול, הוספת כוסברה לתבשיל קטניות (מרק אפונה, תבשילי שום ושעועית) תקל על הגזים שעלולות לייצר האחרונות. ברפואה משמש הצמח לדילול תרופות מרות, כמרכיב בתכשירים משלשלים ולריפוי תחלואי קיבה (בעיות עיכול, גזים ומניעת עוויתות בדרכי העיכול). חולטים 5 כפות זרעים בליטר מים רותחים, ממתיקים בדבש, משהים כ- 5 דקות, ושותים כתה רפואי 1-3 כוסות ביום.
הכוסברה עשירה בפיטוכימיקל הנקרא קוריאנדרול הנחשב למסייע במניעת סרטן.
עשבי התיבול במשפחת הסוככיים מכילים phthalides, flavonoids, carotenoids coumarines, terpenoids, polyacetylenes ופיטוכימיקלים נוספים, לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הפיטוכימיקלים הללו חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן.
עיקר השימוש ברפואה הוא בשמן האתרי שמכילים פירות הצמח. בשמן העיקרי, לינלול, משתמשים ליצירת כמוסות ויטמיין A ולתכשירים לטיפול בעצירות ולניקוי קיבה (למשל לפני תצלומי רנטגן וניתוחים). אותה התכונה שהסבירה את הצלחת החיילים הרומאים בשימור הבשר היא כנראה זו שמסייעת לקטול תולעי מעיים, חיידקים ופטריות טפיליות. מלבד לרפואה, משמש השמן גם בהכנת ליקר, יין, טבק, קוסמטיקה ובושם.
 
 
טיפטיפה:
– כדי לשמור צרור טרי של עלי כוסברה רענן: אל תרטיבו את העלים, חתכו חתך נקי בתחתית הצרור, והניחו בכוס מים במקרר למשך שבוע ויותר. שטפו רק ממש לפני השימוש.
– שמן מתובל בכוסברה- מי שלא אוהב המון כוסברה, יכול להשתמש בה לתיבול שמן, היא עדינה יותר בדרך זו:
מכניסים 2 כוסות עלי כוסברה לצנצנת, מחממים קלות שמן צמחי (קנולה, חמניות, חריע, זית) ומוסיפים לצנצנת, סוגרים היטב את המכסה ומחכים שבועיים. לאחר שבועיים ניתן להוציא את גבעולי הכוסברה או להשאירם בשמן, לפי הטעם. (אם רוצים להשאיר אותם בשמן ניתן לקצוץ אותם מראש דק דק)
– תבלין של עלי כוסברה יבשים קצוצים הוא חסר טעם וריח- השתמשו בעלים טריים, או בתבלין העשוי מזרעי הכוסברה
– עלי כוסברה וזרעי כוסברה אינם יכולים לשמש תחליפים זה לזה במתכונים שונים – יש להם טעם שונה!
– בדרך כלל קולים זרעי כוסרבה לפני שטוחנים אותם – זה מוציא מהם את מלוא הטעם
– כשמוסיפים כוסברה לתבשיל – כדאי לעשות זאת ממש בסוף. בישול ממושך מקהה את הטעם
– אפשר להשתמש בשורש כוסברה כתחליף לשום בבישול
 
מתכוני כוסברה למי שאוהב מאוד, וגם למי שיכול רק קצת…

פסטו כוסברה
2 צרורות כוסברה
1 פלפל ירוק חריף
3 שיני שום
מלח
שמן זית

מכניסים את כל החומרים למעבד מזון וטוחנים עד לקבלת עיסה חלקה

אפשר להוסיף את הפסטו לספגטי, לאורז, לתפוחי אדמה מבושלים, לעוף או דגים, למרוח על פרוסה או להגיש עם גבינה בולגרית טובה.

 

גרבדלקס עם גרגירי כוסברה וכוסברה טריה – מתכון של השף עמרי בן פרז
(זוכרים את המתכון הסקנדינבי הזה מהעלון על השמיר? כאן הוא בשינוי קל עם כוסברה)
1 פילה סלמון עם העור, ללא עצמות
750 גרם סוכר
750 גרם מלח גס
2 כפות כוסברה גרגרים
צרור כוסברה קצוץ
3 לימונים פרוסים 

מערבבים את כל החומרים (למעט הסלמון).
חורצים חריצים קלים בחלקו התחתון של הדג כדי שהוא ייכבש משני צדדיו
מפזרים 1/3 מכמות התערובת בתחתית תבנית, מעליה מניחים את הדג כשהעור כלפי מטה.
מפזרים מעל את מה שנותר מהתערובת
עוטפים בניילון נצמד ומניחים על התבנית משקל כלשהו (כמו בקבוקי מים או תבנית נוספת)
משאירים למשך 36 שעות במקרר
מוציאים מן העטיפה שוטפים את התערובת ופורסים דק ובתיאבון

 

אבקת קארי:
(במטבח ההודי המקורי אין מאכל שנקרא קארי. המונח הוא המצאה בריטית. האנגלים ששבו לאנגליה לאחר ששהו בהודו, התגעגעו למאכלים ההודים המתובלים. מאחר ואין באנגליה מסורת של שימוש מסיבי בתבלינים, התחיל הנוהג של יצירת תערובות מוכנות. המאכלים שתובלו בתערובות אלו נקראו קארי)
30 גרם זנגביל
30 גרם זרעי כוסברה
30 גרם זרעי הל
8 גרם אבקת פלפל חריף
90 גרם כורכום 

טוחנים את כל המרכיבים לאבקה דקה ושומרים בצנצנת אטומה במקום יבש

 

פלאפל אפוי עם סלט בצל אדום בפיתה עיראקית – אנה סלבי מתוך הספר "מזונות מופלאים"
2 קופסאות (400 גרם כ"א) גרגרי חומוס
3 שיני שום כתושות
2 כפיות זרעוני כוסברה גרוסים
4 כפות כוסברה קצוצה
1 בצל קטן,קצוץ דק
1 ביצה גדולה, טרופה
2 כפות שמן בוטנים או שמן צמחי
1 בצל אדום
חופן עלי כוסברה
חופן עלי פטרוזיליה 
1 כפית זרעוני כמון
2 כפות מיץ לימון
150 מ"ל יוגורט טבעי סמיך
½ מלפפון ירוק, מגורר ומסונן
מלח ים ופלפל
8 פיתות עיראקיות 

מכניסים את גרגרי החומוס, השום, זרעוני הכוסברה הגרוסים, הבצל ועלי כוסברה למעבד מזון או ממחה ומעבדים היטב למחית חלקה למדי.
טורפים את הביצה עם מלח ופלפל, מוסיפים לתערובת החומוס ומערבבים היטב. קורצים כדורים בגודל אגוזי מלך.
מסדרים בתבנית אפייה משומנת קלות ומצננים משך 4 שעות או במשך הלילה.
מברישים את כדורי הפלאפל בשמן ואופים בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות צלזיוס (דרגה 6 בתנור גז), למשך 20 דקות. הופכים פעם אחת.
בינתיים, פורסים דק את הבצל האדום ומניחים בקערה יחד עם עלי הכוסברה והפטרוזיליה.
 מחממים מחבת יבשה וקולים את זרעוני הכמון, מוסיפים אותם לבצל הפרוס בתוספת מיץ הלימון ומשהים כ-10 דקות.
 מערבבים את היוגורט עם המלפפון הירוק המגורר, ממליחים ומפלפלים.
כאשר כדורי הפלאפל מוכנים עוטפים אותם בפיתות עיראקיות עם סלט הבצל בתוספת כף גדושה של תערובת היוגורט

 

פרלינים עם כוסברה וזנגוויל מסוכר  – עודד ברנר ("מקס ברנר")
500 גר' פרלינה (מחית אגוזים)
100 גרם חמאה
2 כפיות כוסברה טחונה
50 גרם זנגוויל מסוכר
700 גרם שוקולד מריר, מומס
לקישוט: קוביות זנגוויל מסוכר

במיקסר מערבבים את הפרלינה עם החמאה עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הכוסברה והזנגוויל המסוכר. מגבירים את מהירות ההקצפה ומוסיפים 200 גרם שוקולד מומס.
מרפדים בנייר פרגמנט תבנית בגודל 20×30 ס"מ, שגובה דפנותיה 11/2 ס"מ. מוסיפים את העיסה ומחליקים על פני השטח. מקררים כשעתיים במקרר.
כשהעיסה מתקשה עוברים עם סכין בשולי התבנית, כדי לשחרר את העיסה מהדפנות.
מוציאים בזהירות והופכים על משטח עבודה. מסירים את נייר הפרגמנט.
חותכים את המלבן לריבועים בגודל 2×2 ס"מ. * בקערה עמוקה ממיסים את השוקולד ומטמפררים*
 נועצים מזלג בריבועי השוקולד וטובלים בשוקולד המומס. מניחים לייבוש על נייר פרגמנט.
לקישוט: כשהשוקולד לח מקשטים בקוביית זנגוויל מסוכר. מניחים לפרלינים להתקשות. שומרים בכלי אטום במקום קריר.
* הטמפרינג הוא תהליך של המסת השוקולד לטמפ' של 50 מעלות, קירורו ל-25 מעלות, וחימומו מחדש לטמפ' של 32 מעלות (שוקולד מריר)

עלון 37, חנוכה 13/15 בדצמבר 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה!

 

שיעור בסבלנות ובפרופורציות

השבוע החלטתי לכתוב על שמן. לכבוד חנוכה, חשבתי, יהיה נחמד לבדוק קצת את הנושא של הפקת שמנים מצמחים שונים. עשיתי מחקר קטן ודי הזדעזעתי מהתוצאות. מתברר שאנחנו מפיקים שמנים בדרכים די גרועות. זה הביא אותי להתלבטות נוספת. בדרך כלל אני נוטה לא להיות "נביאת זעם". אני כותבת על דברים בסוג מסוים של עמדת ביניים. אני בתחום האורגני לא בגלל קיצוניות ואידיאולוגיה קשיחה אלא יותר בשל הרצון שלי לעשות את הדברים כמה שיותר טבעי ופשוט. בענין השמן די נבהלתי, וביום חמישי שמעתי את עצמי מזהירה את אמא שלי שלא לטגן את הסופגניות בשום "שמן סתם" ולודא שהשמן הוא לא מזוכך וכו'. זה הדליק אצלי נורת אזהרה. ודאי, אני חושבת שהדברים שלמדתי על ייצור שמן הם די גרועים, ובגדול נראה לי שמן זית בכבישה קרה כמוצלח ביותר לשימוש, אלא שהפאניקה שנכנסתי אליה לא היתה מוכרת לי. הרי אני גדלתי במשפחת אוכלי מרגרינה, שהיא המוצר שהיה מפוצץ את המחוג במדד "הגרועים לבריאות", ובכל זאת, אבא שלי, שמורח מרגרינה על כ-10 פרוסות לחם שחור ביום בממוצע, חי לו בבריאות שרבים מתקנאים בה (טפו טפו טפו כמובן).
שיחתי השבועית עם אלון החזירה אותי שוב לרוגע שלו ולפרופורציות. כשהתחלתי לעבוד עם אלון הבטחתי לעצמי שעם הזמן אני אלמד לקחת את הדברים בשקט וברוגע, קצת יותר. והשבוע הייתי צריכה להזכיר לעצמי את הענין, כדי שאוכל לנגוס בסופגניות בחנוכה הזה.
חנוכה הוא חג שמצטרף לרשימה מכובדת של חגי אורות שיצרו להם האנשים כדי לגרש את החושך שמגיע עם החורף. אנחנו בשדה מרגישים מאוד את החורף במיוחד בקצב הכל-כך איטי של הצמיחה. הנביטות קטנות ואיטיות, השתילים שכבר נשתלו נכנסים גם הם לנמנום מסויים, הכל מתקדם לאט לאט. החודשים האלו מדצמבר ועד פברואר דורשים מהחקלאים הרבה סבלנות ואורך רוח, ומזכירים לנו שלמרות העומס הרב, צריך לפעמים להאט, ולקבל את האיטיות בהבנה. השתילות ממשיכות כמובן – השבוע שתלנו חסות ערביות, זרענו גזר, לפת ורוקט, וקיבלנו שתילי כרוב, כרובית, ברוקולי וקולורבי שיכנסו לאדמה בשבוע הבא, אבל לשתילות הללו נצטרך הרבה סבלנות והבנה לקצב הגדילה האיטי. הכל בהמתנה כמעט, מוסיפים חודש כמעט לכל תאריכי ההבשלה, וקוטפים ממה שהבשיל מהשתילות של הסתו.
השתילים ששתלנו וזרענו במהלך אוקטובר ונובמבר צמחו בקצב מהיר, כשעוד היתה חמימות ויותר קרינה, ובעוד כמה שבועות אנחנו מקוים להתחיל לקטוף את משפחת הכרוביים מהשתילות הראשונות. גם הדייקון נראה כעומד להבשיל בקרוב.

אז ניקח כולנו נשימה ארוכה של אויר חורפי ספוג בלחות של גשם וירוק, ונצפה לגדילת הצמחים שלנו בסבלנות.

חנוכה נעים לכולנו
אלון, בת-עמי וצוות חֻ'בֵּיזָה

 

ומה השבוע בסל?

עגבניות – השלמה
מלפפונים – השלמה
חסה  אדומה – עלה אלון
בטטה
בצל יבש
כרוב – השלמה
עלי חרדל
עלי סלק אדום- השלמה
כרישה – השלמה
שמיר – השלמה
קלמנטינה – השלמה

ובסל הגדול תוספת של:
כרוב סיני
ראשד
צנוניות

  
טוב שם משמן טוב?
השומן חיוני לבריאות, הוא אחד מאבות המזון החיוניים לתזונה נכונה, הוא מקור אנרגיה חשוב לגוף ומספק חומצות שומן חיוניות (כמו למשל חומצה לינולאית, החשובה במיוחד לצמיחת ילדים). השומן מכיל בתוכו ויטמינים שונים: A, D, E ו-K ומסייע לגוף לספוג אותם. חלק מהשמנים מכילים גם אנטי אוקסידנטים. ולא פחות חשוב – השומן טעים לנו, ומסייע לאוכל להיות מעורר תיאבון
וערב לחיך: השומן יותר תחושה בפה שמספקת הרגשת עושר ונועם, סופג ומערבל טעמים שונים, ומסייע ליצירת טעמים במאכלים. הוא מסייע ביצירת מרקם עדין במאפים, בהכנת קצף הוא לוכד בועות אויר זעירות שמסייעות להקצפה, וכן מסייע לגיבוש בצק או עיסה ומונע את קריסתם. בסיס התפריט הבריא הוא איזון נכון, מיגוון ומתינות. ניתן לצרוך מוצרי מזון המכילים שומנים, אפילו אם זה פשוט כדי ליהנות מהאוכל… כמובן שבצד זה חשוב לאכול גם פירות, ירקות ומוצרי חלב ובשר או תחליפיהם.
שומנים בנויים משלוש אבני יסוד: פחמימות, מימן וחמצן. כמות המימן שונה בשומנים שונים ולפיה מחולקים השומנים ל-3 קבוצות: שומנים רוויים (במימן) (saturated), חד-שומנים בלתי רוויים (mono-unsaturated), רב-שומנים בלתי רוויים (poly-unsaturated)
שומן מן החי הוא בדרך כלל ברובו שומן רווי, ובטמפרטורת חדר הוא במצב מוצק. שומן מן הצומח (שמנים שונים) הוא בלתי-רווי והוא נוזלי בטמפרטורת חדר. כדאי להקטין את כמות השומנים הרוויים בתפריט. צריכה בריאה היא של כ-30% שומנים מסך כל הצריכה היומית, ורק 30% מתוכם שומן רווי. כמובן שלכל אחד מתאימה תזונה קצת שונה, על פי גופו, תכונותיו המיוחדות וטבעו.

זיקוק ועיבוד שמנים
לשמן מן הצומח יש, כאמור תכונות חיוביות רבות, בעיקר במצבו בטבעי בצמח עצמו, או מיד לאחר שמוצה ממנו, אלא שללא הגנה מתאימה מתקלקלות חומצות השומן, ולכן  בדרך כלל עובר השמן נתיב יסורים די ארוך אשר במהלכו משנים אותו ומוציאים ממנו מרכיבים שונים.
ישנן שלוש דרכים למיצוי שמנים צמחיים מאגוזים, זרעים, פולים, דגנים או פירות:
כבישה במכבש. זוהי השיטה העתיקה המפיקה את השמן באיכות הטובה ביותר. יש לו יותר ריח, צבע וטעם והוא מזין ביותר. כבישה קרה – הינה כבישת החומר כמות שהוא, ללא חימום. פעמים רבות לאחר הכבישה הקרה לא עובר השמן עיבוד נוסף ומה שאנחנו מקבלים הוא שמן בכבישה קרה (מקסימום 35 מעלות) ולא מזוכך = לא מזוקק. אולם, לפי הבדיקה שערכתי, בשיטה זו מופק רק מעט מאוד שמן, ולמען האמת שני הצמחים היחידים שיופק מהם די שמן בצורה זו הם זיתים ושומשום. כאמור, שמן כזה יישמר פחות טוב משמנים שעברו עיבוד. אור וחמצן יפגעו בו ולכן כדאי לשמור אותו במקום אפל וקריר. (לכן ישנם בקבוקי שמן זית ירוקים, כדי לשמור על הצללה עבור השמן).
כבישה ע"י מכבש/בורג בעל צינור צנטרפוגלי מסתובב, החומרים מחוממים לטמפרטורה של 100 מעלות ויותר (שמסייעת להוציא מהם יותר שמן), מוכנסים לצד אחד, ויוצאים בצד השני לאחר שנסחט מהם השמן. שמן כזה נמכר לעתים כשמן לא מזוכך (לא מזוקק), אם כי בדרך כלל השמו עובר זיקוק.
מיצוי בעזרת ממיס כימי: החומרים נטחנים, מבושלים באדים ומעורבבים בממיס (על בסיס נפט), שמוציא מהם את השמן ומשאיר משקע יבש. לאחר מכן מפרידים את הכימיקלים מהשמן, בטמפרטורה של 150 מעלות. השמן הזה עובר בדרך כלל גם תהליכים של ניקוי (הוצאת תרכובות שומניות (לציטין למשל) ומינרלים: ברזל, נחושת, סידן ומגנזיום), זיקוק (ערבוב במימת נתרן, להרחקת תרכובות שומניות ומינרלים נוספים), הלבנה (הרחקת בטא-קרוטן בטמפרטורה של 110 מעלות), והפגת ריח (הרחקת שמנים ארומטיים ושאריות חומצות שומן, בטמפרטורה של 240-270 מעלות). לעתים מוסיפים בסיום התהליך אנטי אוקסידנטים כדי למנוע עיפוש של השמן. בשיטה זו מפיקים יותר שמן, מהר יותר ובזול. (כ-98% משמן הסויה האמריקאי מופק בשיטה זו). בסיום הזיקוק: השמן נותר ללא ריח וטעם וללא תכולה טבעית של ויטמינים ומינרלים. התוספות הטובות הוצאו ממנו, והוא ניזוק כתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות בהן עמד במהלך הזיקוק.

אז מה המסקנה?
קטונתי. כל שאני יכולה לעשות הוא לספק את המידע מדויק ככל האפשר. וכתמיד, להמליץ לקחת הכל בפרופורציה, ולחיות. (מה שלמדתי מאלון ואני מנסה ליישם בכל כוחותי).
והכי חשוב – לא להפסיק לאכול, לנשום לשמוח, לאהוב ולחגוג…

והיום 3 טיפים שמנים:
 כשהמתכון כולל דבש, והמידות ניתנות לפי מספר כפיות, על מנת למנוע את הידבקות של הדבש לכפית, מרחו תחילה את הכפית בשכבה דקה של שמן צמחי ללא טעם (שמן סויה, שמן תירס וכיו"ב). הדבש יחליק מהכפית ללא קושי.
 כששומרים בשר במקרר, ובמיוחד בשר בקר, על מנת למנוע ייבוש הבשר וכדי לשמר את צבעו, מרחו אותו בשכבה דקה של שמן.
 הכינו שמן זית בטעמים. בחרו את עשב התבלין החביב עליכם (בזיליקום, פטרוזיליה, כוסברה או אחר), חלטו אותו במים רותחים למשך 5 שניות, סננו והעבירו מיד למי קרח, על מנת לעצור את תהליך הבישול. העבירו את שמן הזית ועשב התבלין למעבד מזון, ועבדו עד שעשב התבלין טחון לגמרי. תנו לשמן לנוח מספר שעות, למיצוי טעמים, וסננו דרך מסננת דקה. מומלץ לשמור בבקבוק לחיץ, למען נוחות השימוש. כל הזלפה של השמן המתובלן על מאכל חם או קר צפויה לשדרג אותו.
 
המשך מתכוני לביבות וגם מתכון סופגניות שונה, באדיבות אמא שלי:

לביבות עם עשבי תיבול

• מרכיבים

1 חבילת גבינה כחושה
2 ביצים
2 כפות קמח
2 בצלים ירוקים קצוצים דק
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
2 כפות בזיליקום קצוץ
2 כפות צלפים מנוקזים
1 כפית מלח
קורט פלפל שחור
שמן לטיגון 

• ההכנה

 מפוררים בקערה את הגבינה בעזרת מזלג.
 מוסיפים את הביצים, הקמח, הבצל, הפטרוזיליה, הריחן והצלפים.
 מתבלים במלח ובפלפל. מערבבים עד שהתערובת אחידה.
(אפשר להכין עד שלב זה מראש)
 לפני ההגשה מחממים במחבת את השמן, יוצרים לביבות בעזרת כפית גדושה ומורידים אל השמן החם בכפית שנייה.
 מטגנים רק מספר לביבות בפעם אחת והופכים מצד לצד עד שיזהיבו.
 מניחים על מגבת נייר לספיגת עודף השומן ומגישים חם.

 

לביבות עלים ירוקים וטופו

• מרכיבים

עלי תרד/ירוק אחר קצוצים גס (הרבה, כי הנפח פוחת מאוד אחרי בישול)
טופו – לפורר (נראה כמו בשר טחון רק לבן) גזר, תפ"א, קישואים קצוצים במג'ימיקס
ביצה
פירורי לחם / קמח מצה
מלח פלפל וכד'…  

• ההכנה

 מערבבים הכל ביחד ואז יש כמה אפשרויות:
 כמו טיגון לביבות, במחבת בשמן לא עמוק – מעדן (להגיש עם יוגורט קר/ שמנת…)
 בתנור כשמתחת אפשר לשים על המגש שמן +תבלינים + פרוסות בטטות
 בישול ברוטב שבא לכם (עגבניות, פטריות וכד'…)
 ולמי שממש בא לו להשקיע: לעשות כדורי קציצות וכמו שניצלים: לטבול בביצה, אח"כ בפרורי לחם ולטגן בשמן עמוק כמו צ'יפס.

 

לביבות בצל

• מרכיבים

חצי ק"ג בצל
1 כוס קמח
1 כפית כורכום או קארי (מה שמעדיפים)
מעט פפריקה חריפה או אבקת צ'ילי
2 ביצים
1/3 כוס חלב או מים
מלח, פלפל שחור
כוסברה או פטרוזיליה קצוצה 

• ההכנה

 לחתוך את הבצל לקוביות קטנות
 בקערה: קמח, תבלינים, ביצים, חלב/מים, עשב תיבול קצוץ ולערבב הכל יחד.
 להוסיף את הבצל. (אם העיסה יבשה מדי – ניתן להוסיף נוזלים)
 צרים לביבות ומטגנים בשמן.
(הלביבות קצת חריפות אך הטעם נהדר)

 

עוואמה – סופגניות פריכות עם תפוח אדמה של קרין גורן – באדיבות אמא שורק, מתוך "תפוח אדמה" – ספרית "על השולחן"

• מרכיבים

1 תפוח אדמה בינוני- מבושל בקליפתו ועדיין חמים
כוס ורבע מים פושרים
30 גרם שמרים טריים
כפית סוכר
2 כוסות קמח
שמן לטיגון עמוק
לסירופ: ½ כוס מים
1 כוס סוכר
½ כפית מיץ לימון
מי פריחת הדרים 

• ההכנה

 מקלפים את תפוח האדמה ומועכים במזלג, מדללים את המחית בכפית מים ומעבירים במסננת. המחית צריכה להיות פושרת אך לא חמה (כדי לא להרוג את השמרים)
 ממיסים שמרים ב1/4 כוס מים פושרים וסוכר, ומניחים ל-10 דקות לתסיסה
 מערבלים קמח עם תערובת השמרים, מוסיפים את המחית ולשים (הבצק יוצא מאוד נוזלי ודביק וזה בסדר)
 מכסים את הבצק בניילון נצמד ולתת לו לתפוח כשעה
 מחממים מים וסוכר בסיר על להבה בינונית, תוך ערבוב, עד שהסוכר נמס. מגבירים לרתיחה, ומסירים מהאש. מוסיפים מיץ לימון ומצננים. כשהסיר קר – מוסיפים מי פריחת הדרים.
 כשהבצק מוכן: טובלים כפית במעט שמן, ממלאים אותה בבצק, ומטילים לתוך השמן הלוהט. מטגנים עד להזהבה והופכים לצד השני
 מוציאים בכף מחוררת, ומניחים לכמה שניות על נייר סופג
 טובלים מיד בסירופ הקר, משהים 10 שניות ומוציאים

עלון 36, 6/8 בדצמבר 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה!

 

שבוע של חסד
מזג האויר בהחלט חביב אלינו עד כה. לאחר גשמי ברכה נעימים שרחצו את השדה ואפשרו תיחוח מצויין, התברכנו בשבוע יבש מגשם, שאיפשר לנו להספיק הרבה דברים.
זריעה, למשל, היא מלאכה שהחורף בהחלט יכול לתעתע בה. אמנם ההמטרה שגשם טוב משקה שווה הרבה עבודה של העמדת ממטרות מדוייקת, אך מצד שני אי אפשר לזרוע באדמה רטובה מגשם. צריך להמתין עד שהסנטימטרים העליונים של האדמה מתייבשים, כדי שהזרעים לא יידבקו באדמה ויגרמו לסתימת המזרעה, או לבלגן דביק בידיים (וברוח הימים האלה – דמיינו לעצמכם עיסת לביבות דביקה מדי…). לכן שבוע כמו השבוע הוא בהחלט טפיחת עידוד עבורנו – האדמה הספיקה להתייבש והיתה מוכנה לזריעה. הגשם גם יוצר בדרך כלל מעין קרום על פני אדמה מהסוג שלנו – הוא גורם לחלקיקי האדמה הקטנים להתלכד ולהידבק זה בזה, והשכבה העליונה היא כמעין קרום דק. לכן לפני הזריעה עברנו על הערוגות עם מקלטרת ידנית. מקלטרת, או קולטיבטור, בשמה העברי-לועזי, היא מעין מזלג מכופף, בעל 3 שיניים (או יותר), שבעזרתו מפוררים את הקרום העליון הזה, ומכינים את הערוגה לזריעה.
הזריעות של השבוע היו מחזורים נוספים של ערוגת תבלינים, צנונים למיניהם (כולל דייקון, שבקרוב יהיה בסלים המחזור הראשון שלו) ובצל ירוק.
בנוסף על הזריעות הגיעו השבוע שתילים של סלרי שורש וסלרי עלים, והם התווספו לערוגת השורשים – סלרי, פטרוזיליה, כרישה, שכבר שתולה בחלקה ושציפתה להם. סלרי הוא גידול איטי מאוד מזרע לשתיל, יש לו זרע קטנטן, ולכן הוא נובט יחסית לאט, וגם לאחר הנביטה צמיחתו איטית, כך שלמרות ששתילי שורש הפטרוזיליה ושורש הסלרי נזרעו באותו היום בדיוק, הם היו מוכנים בהפרש של חודש וחצי כמעט – הפטרוזיליה נשתלה כבר באמצע אוקטובר, והסלרי היה מוכן לשתילה רק כעת…
השבוע היבש גם השאיר לנו זמן להתפנות למלאכה העתיקה ביותר בעולם… העישוב… והספקנו לנקות מעשבי בר עוד שטחים בשדה, בסך הכל מצב העשבים בינתיים (טפו טפו טפו) בשליטה.
ועוד מלאכה שלאחר גשם (ושלפני חנוכה) – התפנינו השבוע למסוק זיתים לשמן במטע זיתים במושב כפר בן נון. זיתי שמן מוסקים לאחר הגשם הראשון, כך שמבחינתנו היה התזמון מצויין. השבוע מצורף לעלון דף מידע על שמן זית אורגני המיוצר ע"י משפחת גופר בטל שחר (לקוחות של חוביזה).
ניתן לרכוש  שמן זית אורגני (של מיכל אותו טעמתם שבוע שעבר או של משפחת גופר) ישירות מהם או דרכנו.

אנחנו רוצים לאחל לכולכם ולכולנו, מעומק ליבנו, חג חנוכה נעים, חמים, מלא אור וקרבה.
אלון, בת-עמי וצוות חֻ'בֵּיזָה

 

ומה השבוע בסל?

עגבניות – השלמה
עגבניות צ'רי – השלמה
מלפפונים – השלמה
דלעת
גזר – מעלומים
רוקט
חסה  – רומי עלים – השלמה
כרוב לבן  – השלמה
צנוניות
לימון – השלמה
תפוז – השלמה
פטרוזיליה – השלמה
ובסל הגדול תוספת של:
חסה אדומה – עלה אלון
סלק אדום – השלמה
כוסברה – השלמה 
הפעם אחרוג ממנהגי הקבוע לכתוב על ירק מסויים, החורף וירקותיו כבר נכנסו בדלת הראשית, הקיץ נפרד מאיתנו סופית, וחשבתי לנצל את השבוע לסקירה כללית קצרה,

קצת על הסטוריה וגיאוגרפיה של גידול ירקות
בראשית היו בני האדם ציידים ולקטים נודדים. הם לא גידרו עצמם בגדרות, לא בנו בתים, לא הכינו שדה לעיבוד חקלאי. אלא נעו ממקום למקום, כשהם אוספים מה שהם מוצאים: עשבים, גרגירים, דגנים, עלים, שורשים ופירות. בכל עונה היו בנמצא גידולים אחרים, והאנשים נעו לפי מזג האויר, כמו הציפורים הנודדות, כשהם חורפים במקומות נעימים יותר בחורף ונמלטים מהחום הגדול למקומות קרירים בקיץ. זרעי דגנים ופירות ושורשים קשים שיכולים להישמר לאורך זמן נאגרו לפעמים ונשמרו לחורפים הקשים.
עם הזמן החלו האנשים להשתקע ולביית צמחים ובעלי חיים – הם הביאו איתם לקרבת הבתים שבנו את הצמחים שהיו טובים להם – לא מרים מדי ולא רעילים כדי לגדלם. בסביבת הבית נוצרה קרקע עשירה בחנקן, כתוצאה מהפרשות של בעלי חיים ובני אדם ולכן היתה האדמה מוצלחת במיוחד לגידול חקלאי. עם הזמן גילו האנשים את סוד רבית הצמחים: אם שומרים את הזרעים שמניב הצמח אפשר לזרוע אותם באדמה ולהצמיח מהם צמח חדש. מעונה לעונה נשמרו הזרעים מן הצמחים המוצלחים יותר גם לפי מטרת השימוש– אלו שהיו להם עלים גדולים במיוחד, שורש גדול או פרי גדול, אלו שהיו טעימים יותר מאחרים – יותר מתוקים, יותר חזקים בטעמם, ואלו שהוכיחו חוזק ועמידות בפני מזיקים ובפני מזג אויר. כך פיתח האדם זנים מוצלחים יותר ויותר לצרכיו ושימושיו, בצורה טבעית, תוך התערבות מסויימת שלו.

באזור ארץ ישראל העתיקה התפתחה חקלאות ירקות משני סוגים: חקלאות בעל – חקלאות ללא השקיה, תוך ניצול מי הגשמים בלבד, וחקלאות שלחין – חקלאות בעזרת השקיה בתעלות, בערוגות מרובעות קטנות, ולפעמים בתוך מטעי עצים, כגידול בין שורות העצים (דבר מועיל מאוד למשל לחסות, שאוהבות את צל העצים וקרירותם). בין הערוגות נחפרה מערכת תעלות צרות, ומי המעין הקרוב היו מתועלים בהן להשקיה. סמרטוט בד או ערימת עפר היתה הברז שפתח או סגר את אספקת המים לתעלה. השיטה הזו מתאימה מאוד לתנאים טופוגרפיים של איזור הררי, בו אפשר להשתמש בכוח הכבידה להזרמת המים.
החקלאים העתיקים והחכמים הללו גידלו בעזרת ידיהם המגויידות וערוגותיהם הקטנות מגוון גדול של גידולים, שתרם להעשרת הקרקע והגדיל את פוריותה, וכן השתמשו בזבל העיזים והכבשים שנוצר מהעדרים שרעו באיזור, מה שאיפשר גידול אינטנסיבי ושימוש חוזר בקרקע מעונה לעונה ומשנה לשנה.
בשמורת הסטף בהרי ירושלים (פניה שמאלה במעגל התנועה בראש העליה מעין כרם למבשרת) יש הדגמה יפה של ערוגות שלחין בשיטת חקלאות עתיקה כזו (שאני גאה להשוויץ בכך שאחותי תרמה לה מזיעתה וכשרונה כשעבדה שם לפני מספר שנים, וכך התוודעתי לפינה המקסימה הזו).

במקומות שונים בעולם התפתחו סוגים שונים של ירקות, מהם נצבר מגוון הירקות העצום שיש לנו היום:
באיזור הים התיכון התפתח גידול ירקות עשיר במינים: ירקות שורש כמו צנון, לפת, שום, סלרי, כרישה, ובצל, ירקות עלים כמו כרוב, סלק עלים, וכן פול, אספרגוס, ארטישוק ושומר.
החקלאות באיזור זה העבירה חלק נכבד מהידע והזנים לחקלאות הרומית ומשם לאירופה כולה, כשבצפון אירופה התאקלמו בעיקר זנים שמסתדרים טוב עם החורף: הסלק, הגזר ושורשים אחרים, העלים השונים, ומשפחת הכרוביים הזכורה לטובה.
בסין באזור עמקי הנהרות התפתחה חקלאות מדהימה, שבמקרים מסויימים מצליחה לשמור עד היום על יחודיותה בשמירה על פוריות קרקע גבוהה ביותר, שמאפשרת לגדל גידולים מהירים ובעלי תנובה גבוהה, וזאת תוך מיחזור מקסימלי של כל פסולת אורגנית. הסינים תרמו לסל הירקות מינים נוספים של עלים, כגון: הכרוב הסיני, עלי החרדל (ועוד כל כך הרבה סוגי עלים שקשה אפילו למנות) צנון ענק, וכמובן את הסויה והאורז. הם אלו שפיתחו גם את תרבות הנבטת הנבטים, גידול שתוך מספר ימים מניב יבול עשיר בויטמינים ובאנזימים.
איזור שלישי חשוב הוא האיזור של התרבות האינדיאנית האמריקאית – בעיקר איזורי מרכז ודרום אמריקה החמים והגשומים. משם הגיעו אלינו ירקות חובבי חום- משפחת הסולניים: תפוחי אדמה, עגבניות, חציל, פלפל. ממשפחת הדלועים: סוגי הדלעת והקישואים השונים, וכן הבטטה, התירס, והשעועית למיניה.
מהאיזור ההודי הגיעו המלפפון, הלוביה, וכן תבלינים רבים: פלפל שחור, ריחן, וניל ועוד.
ואחרון חביב הוא תות השדה, שנכנס לגידול חקלאי רק במאה ה-16 מיערות אירופה.

ומקיבוץ הגלויות הזה אנחנו יכולים להנות היום ממגוון של עשרות סוגים שונים של ירקות, שמתפצלים למאות ואולי גם אלפים של זנים ותתי זנים שונים, וכל זה עדיין רק ירקות…אז מה נותר לומר?
שיהיה בתיאבון!!

 

לכבוד חנוכה – מתכוני לביבות מירקות העונה – חלק א':

לביבות דלעת – מתוך "על השולחן"

• מרכיבים

500 גרם דלעת קלופה
3 חלבונים
קורט קמח
100 גרם גבינה מגוררת
מלח, פלפל
אגוז מוסקט
זעפרן
שמן לטיגון 

• ההכנה

 בפומפייה מגררים את הדלעת לשערות דקות.
 מקציפים את החלבונים לקצף רך ומוסיפים קמח, גבינה, מלח, מוסקט וזעפרן.
 מחממים שמן לטיגון מקפלים את הדלעת לתוך קצף החלבונים.
 בעזרת כף יוצרים לביבות ומטגנים עד להשחמה. מעבירים לנייר סופג ומגישים

 

לביבות דלעת פיקנטיות בסגנון המזרח הרחוק – מתוך "על השולחן"

• מרכיבים

750 גרם בטטות מגוררות דק
2 שיני שום כתושות
1 כפית ג'ינג'ר מגורר
1 כף רוטב סויה כהה
1 כפית רוטב צ'ילי
קמח לעיצוב הלביבות
מעט שמן לטיגון
למטבל עגבניות: ½ כוס מיץ עגבניות
2 כפות רוטב טריאקי
מיץ מלימון אחד
2 כפות כוסברה קצוצה

• ההכנה

 מערבבים את חומרי המטבל.
 מערבבים בטטות עם שום, ג'ינג'ר, סויה וצ'ילי.
 מחלקים את תערובת הבטטות ל-18 כדורים שווים בעזרת כף, טובלים בקמח ומשטחים ללביבות.
 מחממים מחבת טפלון עם מעט שמן, ומטגנים את הלביבות כ-2 דקות. הופכים ומטגנים עוד דקה, לקבלת לביבות זהובות.
 מגישים עם המטבל בצד.
* את המטבל הפיקנטי אפשר להחליף ברוטב יוגורט או בקרם פרש עם שום ועשבי תיבול.

 

לביבות תרד / רוקט / ירוקים אחרים:

• מרכיבים

400-500 גרם עלים ירוקים
1 ביצה
3 חלבונים
3 כפות קמח רגיל
3 כפות פירורי לחם
2 שיני שום מעוכות
קורט אגוז מוסקט מגורר
מלח ופלפל שחור טחון טרי
שמן לטיגון
גביע יוגורט 3% שומן
חופן עירית קצוצה 

• ההכנה

 שמים במחבת את העלים ומאדים כ 10 דקות. מסננים, סוחטים וקוצצים לרצועות.
 מעבירים לקערה.
 מוסיפים לקערה את יתרת החומרים, מתבלים במלח ובפלפל ומערבבים היטב.
 שמים מעט שמן במחבת טפלון, ומחממים על אש בינונית.
 צרים מהבלילה 8 לביבות ומטגנים משני הצדדים.
 מערבבים את היוגורט עם העירית ומגישים עם הלביבות.

 

לביבות כרוב

• מרכיבים

כרוב
3 ביצים
בערך חצי כוס קמח תופח
מלח ופלפל שחור טחון
עשבי תיבול קצוצים
שמן לטיגון  

• ההכנה

 חותכים את הכרוב לחתיכות גדולות, שמים בפוד פרוססר+הביצים+המלח בלהב הברזל.
 לאחר שיש תערובת מוסיפים קמח ועשבי תיבול קצוצים.
 מטגנים במחבת כלביבות.
 אפשר להכניס את התערובת לפירקס ולאפות בתנור בחום של 200 מעלות כ20 דקות

עלון 35, 29 בנובמבר 1 בדצמבר 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!  אם אינכם בבית, נא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ, יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי לקבל את הארגז.   תודה!

 

שבוע גשום
השבוע שלנו התחיל בהתמודדות עם אתגרי הגשם. יום קטיף, שנערך ביום ראשון, בשל הגשם הצפוי (שאכן הגיע) ביום שני, ותיחוח של ערוגות נוספות לקראת זריעה. התיחוח הפעם היה מצויין ועדין, ושוב נוכחנו לדעת כמה חשובה רמת לחות מתאימה בקרקע. הפעם, לאחר הגשם שירד בסוף השבוע שעבר, היתה הקרקע מוכנה והתיחוח מוצלח ביותר. בקרקע המתוחחת היטב הספקנו כבר לזרוע סיבוב שני של שורשים ועלים – סלק, צנון, צנונית, ותרד. בתחילת דצמבר אנחנו עתידים לשתול גם סיבוב שני של ברוקולי, כרוב וכרובית.

הגשם אכן הגיע ביום שני ואת היום הזה בילינו באריזה בסככה של ליאורה, בעלת השדה שלנו. אורזים את הקטיף מהיום הקודם.

בהמשך השבוע המשיך להיות רטוב, אך ביום רביעי עלתה השמש על יום יפה, כמו במיוחד לכבוד יום הקטיף של ירושלים, שאיפשר לנו להיכנס (ברגל אמנם, לאחר נסיון כושל להיכנס עם המכונית, ששקעה בבוץ, ותודה למיכל בורוכוב על הסיוע) ולקטוף את התוצרת. את הירקות נשאנו מן השדה לסככה בעזרת עגלות, תהליך מסובך יותר מהרגיל, אך מתאים יותר לחורף.

הסערה גם הפילה חלק מן הסככה שלנו בשדה, אך לא בצורה שפגעה בדברים המוגנים תחתיה. זוהי חלק מן ההתמודדות החורפית שלנו…

וכמה מילים בענין תשלומים וסידורים בירוקרטיים:
סוף החודש מתקרב, משלוחי השבוע כבר גולשים לחודש הבא, ואנחנו רוצים להזכיר לכם לשלוח את הצ'ק לחודש נובמבר.
אנחנו רוצים להזכיר שיש לשלוח אותם כעת לכתובת החדשה שלנו:
חוביזה חקלאות אורגנית
בית נקופה 30
90830

יש לנו גם מספר טלפון חדש (טלפון בזק) בבית נקופה:
02-5709281
 
בשבוע שעבר היתה לנו בעיה באי-מייל שמנעה מאיתנו את משלוח המכתב השבועי ללקוחות הירושלמים. אנחנו מתנצלים על כך, ומקוים שהענין נפתר והשבוע יחזרו ענייני האימייל למתכונתם הרגילה.

שבוע חורפי חמים ורחוץ לכולנו

אלון, בת-עמי וצוות "חוביזה"

 

ומה השבוע בסל?
"הרגיל בחרדל אחד לשלושים יום מונע חוליים מתוך ביתו, אבל לא בכל יום, מפני שהוא מחליש את הלב"

(ברכות מ', א')
אחת התמונות שנחרתו בזכרוני מטיול בנפאל היא מעמק קטמנדו – טרסות מסודרות למופת במדרגות ישרות מתעגלות על צלע הגבעות בעמק. מה שמשך את תשומת ליבנו היתה העובדה שהטרסות היו לוהטות בפריחה צהובה, וכאשר התקרבנו גילינו להפתעתנו שמדובר בשדות חרדל… חרדלי בר צהובים מוכרים כל כך, כמו אלו שממלאים את צידי הדרכים בכל מקום בפריחה עזה בסוף החורף. הפליאה נבעה מעצם המחשבה שבטרסות הללו מגדלים את עשבי הבר האלה במכוון… אלו היו כנראה חרדלים צהובים, או בשמם האחר, חרדלים לבנים (brassica alba) המגודלים לשם הזרעים שלהם, מהם מכינים את ממרח החרדל.

לאחר שנת עבודה בחוביזה אני חושבת שהחקלאים הנפאלים בעמק קטמנדו עשו בחירה מצויינת… במקום להילחם בעשב הבר הזה, הגדל בכל מקום, וצץ מחדש שנה אחר שנה (החרדל הוא אחד העשבים הסזיפיים ביותר לעישוב, שכן זרעיו יכולים להישמר בקרקע עד 17 שנה!), אפשר פשוט לשמוח על קיומו ולהפיק ממנו תועלת – If you can’t beat them– join them…

החרדל הוא צמח משמש במיוחד – קל לגידול, מעניין בטעמו, מזין ביותר, ומשמח עד מאוד בפריחתו היפה. הוא שייך למשפחת המצליבים (הקרויה כך בשל פריחתה, בעלת ארבעה עלי כותרת מוצלבים), שהיא גם משפחת הכרוביים, או משפחץ החרדלים – כולן כוללות את אותם גידולי חורף שפריחתם דומה להפליא, ואנו אוכלים בהם חלקים שונים: פריחה (ברוקולי, כרובית), עלים (כרוב, חרדל, קייל וקולרדז, רוקט, טאט-סוי), גבעול (קולורבי) שורש (לפת) או זרעים (חרדל). ואכן, כשאנחנו מדברים על חרדל לשם אכילה אנחנו מחלקים את הצמחים לשתי קבוצות: החרדלים שאנחנו משתמשים בעליהם (כמו עלי החרדל הסגולים שבסל השבוע) והחרדלים שמגודלים לשם זרעיהם, להפקת זרעים, אבקה או ממרח, המשמשים לתיבול מאכלים.

צמחי החרדל נפוצים כמעט בכל מקום בעולם, אך ניתן למצוא אותם בריכוז גבוה במיוחד באיזור הים תיכוני ובדרום-מזרח ומרכז אסיה. מוצאו של חרדל העלים הסגול המתורבת (brassica juncea) הוא כנראה מאיזורי ההימלאיה של מרכז אסיה. משם הוא התפשט לסין, הודו, והקווקז. זנים אלו אהובים מאוד בסין, יפן (על כך מעיד גם שם הזן: אוסאקה) ודרום-מזרח אסיה. ישנם לפחות 17 תתי קבוצות של חרדלי עלים, הנבדלות זו מזו בחריפותן, טעמן, ומראן: ירוק , או סגול, מרקם עלים חלק או מחוספס, חריפים או נייטרלים, עדינים או קשים יותר. בעלים צעירים משתמשים לסלטים, עלים גדולים יותר יכולים להתווסף להתווסף לירקות מוקפצים, ואת העלים הבוגרים מאדים או מבשלים במרק. בסין וביפן מחמיצים ומשמרים אותם, בדומה לכרוב החמוץ הגרמני (sauerkraut). ביפן אף משתמשים בהם לעתים כתחליף לנייר האצות בעטיפת אורז ודגים לסושי. היתרון הבולט של זן האוסאקה, אותו אנחנו מגדלים, הוא שהעלים נשארים רכים ועדינים גם כשהם גדולים, ולכן אפשר להשתמש בו לסלט אפילו בבגרותו. החרדל גם פחות רגיש לחום לעומת שאר בני המשפחה, והוא יכול לצמוח בשמחה גם בקיץ, אם כי טעמו החריף יחריף עוד יותר וצבעו הסגול ידהה משהו כשהוא מתמודד עם עקת חום ישראלית, או כשהצמח מבוגר מאוד.

חרדל השדה (brassica  kaber) והחרדל הלבן, המצויים בישראל בכל מקום כעשבי בר, שייכים שניהם לסוג השני של המשפחה, ומגודלים לשם זרעיהם. עליהם קטנים יותר ומכוסים בזיפים ולכן פחות שימושיים כשהם טריים, אך הם משמשים לבישול. החרדל נזכר רבות במשנה ובתלמוד וכנראה היה נפוץ ומוכר. אנשים ליקטו אותו בשדות, כנראה בעיקר לשימוש בראשי הגבעול והעלים לבישול ולכבישה. עד היום יש המלקטים את גבעולי החרדל ומבשלים אותם (בעלת הבית האגדית שלנו במושב נס הרים היתה מכניסה אותם למרק קובה משובח). אפשר להשתמש גם בפריחה הצהובה, החריפה משהו בטעמה, ומוסיפה צבע וטעם לסלטים.

עלי החרדל עשירים בויטמינים A, C, 6B, סידן, זרחן, אשלגן, חומצה פולית וברזל. הגבעולים והעלים, טריים או מבושלים, נחשבים כטובים לחיזוק הגוף ולניקוי דרכי העיכול.

שלושה זני חרדל מגודלים להפקת זרעים: החרדל השחור (brassica nigra), שהוא החריף משלושתם ומשמש רבות במטבח ההודי, החרדל הלבן (יש המכנים אותו צהוב), המקומי, שזרעיו גדולים וצהובים ומשתמשים בהם בשלמותם או להכנת ממרח חרדל. הוא הפחות חריף משלושתם, והחרדל החום, שבו משתמשים להכנת חרדל דיז'ון. חריפותה של אבקת החרדל תלויה בזן החרדל, אך גם בשאלת הקליפה – חרדל מקולף מפיק טעם חזק יותר מחרדל שנטחן בקליפתו.

החרדל פורח עם סוף החורף, לקראת האביב. אם חפצים בעלי החרדל עדיף לזרוע אותו בסתו ובחורף, כדי לאפשר עונה ארוכה של איסוף עלים גדולים ויפים, לפני שהפרח גוזל את מירב המשאבים מן הצמח והופך את העלים לקטנים יותר. פשוט תולשים עלים מן הצמח, והוא שב ומצמיח עליפ חדשים ורעננים. כדי לאסוף את זרעי החרדל זורעים אותו לקראת האביב, והפריחה מקדימה. כשהצמח מתייבש אוספים את התרמילים, דשים אותם כדי להוציא את הזרעים ומייבשים אותם במקום מוצל ויבש. כשהם יבשים הם נטחנים לאבקה, או נשמרים לשימוש בשלמותם, בצנצנות אטומות לאור ואויר. ממרח חרדל מכינים מאבקת חרדל, קמח, סוכר, פלפל, קינמון, חומץ וכורכום (שמקנה לה את צבעה הצהוב העז).

זרעי החרדל משמשים ברפואת הצמחים העממית כממריץ לשימוש חיצוני. המרכיבים הפעילים העיקריים הם סיניגרין המתפרק בעזרת האנזים מירוזין. כשמורחים את גרגירי החרדל על העור הם גורמים לגירוי קל הממריץ את זרימת הדם באיזור וכך מרפה כאבי שרירים. גרגירי חרדל טובים גם כתה לטיפול במצבים של חום גבוה, התקררות ושפעת. לברונכיטיס מומלץ למרוח באיזור החזה אבקת חרדל מעורבבת בכמויות שוות של קמח ומים (לבדוק וקדם בכמות קטנה ולוודא שהעור לא נצרב). אפשר לפזר חופן אבקת חרדל באמבטיה חמה כדי לשכך כאבי רגליים ולמניעת הצטננות. בשל עוצמתו של החרדל, יש להיות זהירים בשימוש בו: כמות גדולה מדי עלולה לשבש את פעילותה של בלוטת התריס, החרדל משמש לריפוי פעילות יתר של בלוטת התריס, ומי שסובל מתת פעילות של בלוטת התריס צריך להימנע מאכילת חרדל.

 

טיפטיפה:

· עלי חרדל כדאי לשמור במקרר עטופים במגבת נייר, בתוך שקית ניילון אטומה. כך נשמרת טריותם לאורך זמן.
· שילוב מצויין בבישול הוא עלי חרדל ורוקט, שניהם בעלי טעמים חריפים וחזקים, אך שונים. הבישול מפחית בהרבה את העוצמה, אך הטעמים המיוחדים משתלבים מצויין ומוסיפים הרבה למרק .
· כדאי להעז! לנסות את המתכונים ולהשתמש בעלי החרדל לא רק לסלט. תשאלו את היפנים…

 

מתכונים חרדליים:

* מכיוון שכמות עלי החרדל בסל אינה גדולה, שילבתי רוקט וחרדל ברוב המתכונים. אפשר להכין את המתכונים גם מעלי חרדל בלבד, או לשלב חרדל ותרד. באופו עקרוני- כל שילוב של עלים ירוקים יהיה מוצלח, כדאי להוסיף חרדל או רוקט לשם החריפות והענין.
סלט חרדל-מתוך "טעם החיים-הכל על תבלינים" נסים קריספיל
– המרכיבים
גבעולים צעירים של חרדל
1 בצל ירוק קצוץ
שמן זית, מלח
1 גביע שמנת חמוצה ‏

– ההכנה
אוספים את גבעולי החרדל הצעירים וקולפים בסכין
מאגדים על קרש חיתוך וחותכים לרצועות של 2 ס"מ
מוסיפים את הבצל הקצוץ, יוצקים מעט שמן זית ובוזקים מלח
על הכל יוצקים את השמנת החמוצה, מערבבים היטב, מגישים קר
 
תבשיל עלי חרדל ורוקט בתנור – מתכון פנג'בי – סרסון קא סאאג':
– המרכיבים
750 גרם עלי חרדל ורוקט
3 שיני שום קצוצות
5 ס"מ שורש ג'ינג'ר קצוץ
85 גרם חמאה
פלפל צ'ילי ירוק קצוץ
2 עלי דפנה
60 מ"ל יוגורט
מלח

– ההכנה
לשטוף את העלים ולהשאירם להשריה במים קרים מאוד לשלוש שעות (הופך אותם פריכים)
להוציאם מהמים ולקצוץ אותם דק
לחמם מעט חמאה בתבנית חרס ולאפות מעט את השום והג'ינג'ר הקצוצים.
להוסיף את העלים, חמאה, פלפל חריף קצוץ ועלי דפנה
להוסיף גם את היוגורט ולכסות במים. לערבב ולהכניס לתנור בחום גבוה עד שהחמאה נמסה לגמרי
להוסיף מלח לפי הטעם ולהחזיר לתנור לחום נמוך מאוד, לכ-4 שעות. מפעם לפעם יש לנער מעט את התבנית ולבחוש את התבשיל. המטרה היא תבשיל בעל מירקם אחיד חלק וקרמי.
 
עלי חרדל ברוטב תמרהינדי
– המרכיבים
חבילת עלי חרדל
½ כפית אבקת קארי
2 כפות שמן שומשום
½ כוס אגוזי מלך
4 שיני שום קצוצות
2 כפות רוטב תמרהינדי
½ בצל חתוך
½ כוס פירות יבשים או כף סוכר

– ההכנה
לשטוף את עלי החרדל, ולנער מהמים (לא לייבש), לחתוך לחתיכות גדולות
לחמם את השמן בווק או מחבת, להוסיף את השום הקצוץ, ואת הבצל החתוך. לטגן עד שזהוב
להוסיף את אבקת הקארי ואת אגוזי המלך
כדקה או שתיים לפני הוספת העלים אפשר להוסיף את הפירות היבשים או הסוכר
להוסיף את העלים החתוכים, להקפיץ עד שהעלים רכים אך פריכים, להוסיף רוטב תמרהינדי
להגיש ולהנות!

 

עלי חרדל מוחמצים
– המרכיבים
3 כפות מלח
3 כפות סוכר
2 כפות חומץ
קילו עלי חרדל ורוקט

– ההכנה
להרתיח כוס מים ולהוסיף מלח עד שנמס, להוסיף סוכר וחומץ.
לשפוך את התחמיץ לתוך קערה או מיכל עם מכסה, להטביל את העלים בתחמיץ ולהוסיף מים קרים לכיסוי העלים. לכסות את הקערה ולהאיר בטמפרטורת החדר למשך שלושה ימים.
להוציא את העלים מהתחמיץ, לנקז את הנוזלים ולאחסן בצנצנת זכוכית אטומה במקרר עד חודשיים.
 
סלט טופו ועלי חרדל מוחמצים
– המרכיבים
חבילת טופו רך (400 גרם)
3 כפות עלי חרדל מוחמצים
2 ביצים קשות
¼ כוס כוסברה טריה קצוצה
3 בצלצלים פרוסים דק
3 כפות שמן שומשום
2 כפות חומץ אורז
כף רוטב סויה‏

– ההכנה
לחתוך את הטופו לקוביות של 2 ס"מ, להניח על מגבת ולתת לו להתייבש, כ-15 דקות
לקלף את הביצים ולחתוך לחתיכות גדולות
לשטוף את עלי החרדל המוחמצים כדי להסיר עודפי מלח, לנקז את המים ולקצוץ אותם
להניח בקערה את עלי החרדל, הביצים, הכוסברה, הבצלצלים.
לתבל בשמן שומשום, חומץ ורוטב סויה. לערבב קלות.
להניח את הטופו בצלחת הגשה ולפזר מעליו את הסלט.
להגיש מיד.
 
תבשיל עלי חרדל וחומוס
– המרכיבים
2 כפות שמן זית
6 שיני שום כתושות
חצי קילו עלי חרדל ורוקט, חתיכות גדולות
מלח ופלפל
כוס ציר מרק ירקות
400-500 גרם גרגירי חומוס מבושלים

– ההכנה
לחמם את המחבת מעל אש גבוהה, להוסיף שמן ושום כתוש ולטגן 2 דקות
להוסיף את העלים, לערבב עד שקמלים מעט, לתבל במלח ופלפל.
להוסיף כוס ציר מרק ירקות, להביא לרתיחה.
לכסות את המחבת ולהנמיך את האש, לתת להתבשל 7-8 דקות
להסיר את המכסה, להוסיף את החומוס ולערבב
לתקן את התיבול ולהגיש

עלון 34, 22/24 בנובמבר 2004

 תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!  אם אינכם בבית, נא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ, יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי לקבל את הארגז.   תודה!

ואחר כל אלה הגשם

ואחר כל אלה-הגשם.
כשכבר ידענו לקרוא בספר השהות
ובספר הפרידה.
כשכבר הכירו שערותינו את הרוחות כלן
ושעותינו המתוקות, החפשיות,
רצות מאלפות סביב- סביב
בזירת הזמן.

אחר כל אלה-הגשם.
ים גדול ומלוח
בא אלינו, מגמגם
בטפות מתוקות וכבדות.

ואחר כל אלה-הגשם.
ראי, גם אנחנו, כמוהו,
נמטרים יחדו
למקבלת אותנו ואינה זוכרת,
לאדמה האביבית.     (יהודה עמיחי)

ביום רביעי שעבר ציינו את יומי האחרון (לעת עתה) בחווה, ובד בבד חגגנו את התנסותנו הראשונה ביום קטיף בגשם. מזג האויר היה אלינו חביב ביותר, ואיפשר לנו לערוך קטיף בשעות הבוקר. בסיום הקטיף העברנו את הארגזים המלאים בתוצרת לסככה המוגנת אצל ליאורה, "בעלת הבית" שלנו. לרגעים התבהרו השמיים והתכלת חזרה, וקשה היה לנו להחליט את עשינו נכון שמיהרנו לתפוס מחסה בסככה. אולם בזמן שישבנו וסעדנו את ליבנו בארוחת הצהריים החלו לנחות עלינו טיפות שהפכו תוך זמן קצר למטר רציני, ולא התלבטנו יותר בשאלה… הגשם המשיך לרדת לסירוגין לאורך אחר הצהריים והערב, ואלון, שהגיע למחרת בבוקר מצא את השדה רחוץ, חדש ומבריק. בשיחתנו הבין-יבשתית הראשונה הוא סיפר לי שירדו בשדה כ-40 מ"מ של גשם – כמות יפה ונדיבה בדיוק מה שהיה נחוץ לנו כדי להכין את הערוגות הריקות לתיחוח לקראת החורף. בשבוע הקרוב אנחנו מתכוונים לתחח אותן כדי שנוכל להמשיך בשתילות ובזריעות הצפויות לנו במהלך החודשים הקרובים.
מכיוון שהאדמה שלנו בעמק איילון היא אדמה המכונה "כבדה" – אדמה עשירה בחימר, השומרת את המים בה לאורך זמן, היא הופכת בוצית מאוד בחורף (בניגוד לאדמות חוליות למשל), מה שימנע מאיתנו לעתים להיכנס עם הרכב עד לשדה. נצטרך להתארגן ולקטוף חלק מהתוצרת בימים נטולי גשם, ולפעמים להעביר תוצרת במריצות ועגלות מהשדה לנקודת הכביש הקרובה. כבר ביום שני הקרוב צפוי כנראה גשם, ונצטרך להיערך לאתגר בהתאם.
עם כל האתגר הכרוך בכך, אנחנו שמחים מאוד בגשם, ומקוים לגשמי ברכה בחורף הבא עלינו לטובה. הגשם מרענן את השדה בצורה מקסימה, משקה את הצמחים לרוויה ושוטף חרקים מזיקים וסתם אבק. גשם גשם בוא. עונת החורף גם מאפשרת לחקלאים (לחקלאי שטח פתוח כמונו) מידה מסוימת של האטה בקצב, זמן לבחון דברים ולהספיק אי אילו מטלות שדחינו "ליום גשום", וזוהי גם חלק מהמנוחה שמאפשרת לחזור לעבודה מאומצת וקדחתנית באביב ובקיץ.

בברכת גשמי ברכה וימים רחוצים ונקיים
בת-עמי, אלון וצוות "חוביזה"

 

ומה השבוע בסל?
עגבניות- השלמה
מלפפונים – השלמה
פלפל
דלעת
חצילים
רוקט
חסה ערבית
גזר – השלמה
דלורית
קלמנטינה מיכל – השלמה
בזיל
שמיר – השלמה
פטרוזיליה – השלמה 

ובסל הגדול תוספת של:
חסה אדומה – עלה אלון
עגבניות צ'רי
תרד

 

שמיר, או אולי שבת ריחני?

לפעמים גם המוכר והפשוט מתברר כשונה ממה שחשבנו. כך גם השמיר המוכר לנו, שמו בעצם "שבת ריחני" ולא שמיר. השם "שמיר" שייך לצמח בר קוצני, ויחד עם השית (שמיר ושית) משמש בתנ"ך כסמל לשדה חקלאי שהפך לשממה וגדלים בו עשבי בר. כיום השתרש כבר השם שמיר במקום "שבת ריחני", ולשמיר האחר ניתן השם שמיר קוצני כדי להבדילם.
באנגלית נגזר שמו של השמיר, Dill, ממילה נורדית עתיקה,  Dilla, שפירושה להרגיע ולהשקיט, כנראה משום שמי שמיר שמשו לעתים קרובות לסייע לתינוקות להירדם, ולהקלה על כאבי החניכיים בזמן צמיחת השיניים הראשונות.
מוצאו של השמיר מדרום אירופה (האיזור הים תיכוני) ורוסיה. הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, אליה שייכים גם עשבי תיבול נוספים: פטרוזיליה, סלרי, כוסברה וכן ירקות שורש כגון גזר, פרסניפ (גזר לבן) ושומר. גבעולו של השמיר מסועף, עליו דמויי נוצה. הוא פורח בפריחה המזכירה סוכך רב-קרניים, הנישא בקצות הענפים, ומכאן שם משפחתו. לאחר הפריחה ניתן לאסוף את הזרעים, וגם הם משמשים לתיבול ולמרפא.
השמיר הוא צמח שתורבת כנראה כבר מזמן. אבותינו השתמשו בו כצמח תבלין בבישול, ומשחק מילים תלצודי קושר אותו ליום השַׁבָּת: "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנינא: מפני מה תבשיל של שַׁבָּת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושֶׁבֶת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף… " (שבת קי"ט).
ריחו של השמיר עז גם היום, ועליו הירוקים עוד משמשים כתבלין בתעשיית הכבושים, לקישוט ולתיבול מרקים, גבינות, סלטים ומאכלי-ים. זרעיו משמשים כתבלין לדברי מאפה, לתפוחי-אדמה לירקות, עוגות, רטבים וליקרים. בהודו משמשת אבקת הזרעים כאחד ממרכיבי הקארי.
אולי בשל ריחו העז שימש השמיר כקמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד החובה של כל מכשפ/ה מתחיל/ה. למטרה שונה מאוד הוא שימש גם כמשקה מעורר אהבה, פיתגורס כתב כי החזקת צרור שמיר ביד שמאל מונעת התקפי אפילפסיה (אולי משום שהתקפי אלו נתפסו כאחיזה על ידי שדים?). אצל היוונים נחשב השמיר כסמל לעושר ורווחה, וכדי להפגין לראווה את עושרם היו היוונים מבעירים שמן שהועשר בשמיר.
זרעיו, עליו וגבעוליו מקובלים מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ – להפגת גזים מהבטן, להסדרת פעולת העיכול, להפגת ריח רע מהפה, להקלת כאבי בטן אצל תינוקות ולעידוד יצירת החלב אצל נשים מניקות. הוא משמש כקרמינטיב (carminative) המפרק גזים המערכת העיכול.
עשבי התיבול ממשפחת הסוככיים, ובתוכם השמיר, ידועים כמעכבי גידולים. הם מכילים פיטוכימיקלים אשר לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הם חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן. מחקרים שנעשו לאחרונה מוכיחים כי לשמיר פעילות נוגדת-חמצון גבוהה ביותר.
להכנת משרת שמיר: חולטים את עלי השמיר הירוקים, או מבשלים 5 כפיות גדושות זרעים בליטר מים במשך רבע שעה. מסננים את המרתח, ממתיקים בדבש ושותים 2-3 כוסות ביום. תרופה זו יעילה מאוד להפגת גזים מהבטן, להסדרת פעולת העיכול ולעידוד יצירת החלב אצל היולדת. תינוקות הסובלים מכאבי בטן יש להשקות ב-5 כפיות מהמרתח ביום. להפגת ריח רע מהפה: מבשלים כף גדושה זרעים בכוס מים. מסננים את המרתח, ממלאים את חלל הפה במרתח ומגרגרים פעמים-מספר. מומלץ לבצע את הטיפול לפני השינה ולאחר ארוחת הבוקר. לדלקות עיניים: חולטים כפית גדושה זרעים בכוס מים רותחים, משהים קמעה, טובלים תחבושת בד במשרה בעודה חמה ומניחים על העין. אם ממתיקים את המשרה בדבש, ושותים ממנה כוס ביום, היא מרעננת את הנשימה ומרפאת שיעול.
השמיר מהווה מקור לויטמינים ומינרלים אשלגן, התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם, בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A) התורם להאטת תהליכי הזדקנות, להפחתת הסיכון לסרטן, לשיפור תפקוד הריאות ולהפחתת סיבוכים הקשורים בסוכרת. חומצה פולית- ויטמין מקבוצה B התורם ללידת תינוקות בריאים וכן להפחתת הסיכון למחלות לב. ויטמין C- נוגד חמצון חזק התורם גם לתפקוד תקין של מערכת החיסון. ומגנזיום- מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם.
טיפטיפה:
 השמיר הגדל בהודו הוא מזן שונה מעט, שגרעיניו גדולים יותר אך טעמם עז פחות, לכן כשמכינים מתכון הודי מומלץ להפחית את כמות זרעי השמיר הנדרשת בכ-30%-50%.
 כדי להכין חומץ מתובל בשמיר, יש להשתמש בחומץ עדין (חומץ תפוחים למשל), להכניס לתוכו צרור שמיר, שן שום, ואפשר גם פלפל שחור, ולהניח למשך כמה שבועות במקום מוצל וקריר.

 

מתכוני שמיר:
 
ממרח טופו, שום שמיר ויוגורט
• המרכיבים
300 גרם טופו
1 גביע יוגורט
3 כפות שמיר קצוץ
3 שיני שום מעוכים
מלח ופלפל לפי הטעם‏ 

• ההכנה
מועכים את הטופו עם יוגורט, מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים.

פסטו פטרוזיליה ושמיר
• המרכיבים
חצי חב' פטרוזיליה
חצי חב' שמיר
חצי כוס שמן זית
2 שיני שום
3 כפות תערובת זרעונים טחונים (גרעיני חמניות, גרעיני דלעת, שומשום, בכמות שווה)
2 כפיות זעתר
כחצי כפית מלח עשבים
מיץ מלימון שלם
אפשרי: 2 כפות ממרח זיתים 

• ההכנה
להכניס את כל החומרים למעבד מזון ולטחון דק.
 
מרק דלעת וחומוס
• המרכיבים
1 ק"ג דלעת
½ חבילה שמיר, בצל ירוק, כוסברה
2 כפות שומשום שחור יפני
2 בצלים בינוניים
5 שיני שום
1 כפית קימל טחון
½ ק"ג חומוס
מלח ופלפל‏ 

• ההכנה
– לחתוך את הבצל לקוביות ולטגן בסיר
– לקלף ולנקות את הדלעת, לחתוך את הדלעת לקוביות, להוסיף לבצל המושחם יחד עם שיני השום ולערבב.
– להוסיף מלח, פלפל וקימל, להוסיף מים עד לכיסוי.
– לאחר בישול של כחצי שעה, כשהדלעת רכה, טוחנים את המרק במעבד מזון.
– את החומוס יש להשרות לילה קודם במים, לשטוף היטב ולסנן את המים.
– לבשל את החומוס עד שמתרכך: בסיר רגיל למשך שעה וחצי או בסיר לחץ במשך 40 דקות.
– כשהחומוס מוכן מוסיפים אותו למרק שמתבשל וממשיכים לבשל במשך חצי שעה נוספת.
– להוריד מהאש, לזרות כוסברה, שמיר, שומשום שחור ובצל ירוק, ולהגיש.

 

דלעת עם טופו
• המרכיבים
½ ק"ג דלעת
½ חבילה שמיר
1 חבילה טופו
רוטב סויה
2 שיני שום
פלפל שחור
2 בצלים בינוניים
בצל ירוק
שומשום‏ 

• ההכנה
– את הטופו יש לחתוך לקוביות ולטבול ברוטב סויה. להשאיר לפחות כשעה.
– גם את הדלעת והבצל יש לחתוך לקוביות. להקפיץ את הבצל בכף שמן תירס עד שמזהיב. לערבב דקה שתיים ולהוסיף את קוביות הדלעת .
– לסנן את הטופו, לחמם שמן עמוק במחבת או בסיר ולהקפיץ את הטופו בשמן העמוק עד שמזהיב. להניח על גבי נייר סופג.
– להוסיף את קוביות הטופו המוקפצות אל המחבת עם הדלעת, לערבב ולהוסיף את יתר התבלינים.
– לפזר את השמיר הקצוץ ולהגיש (על הדלעת להיות לא רכה מדי ולא קשה מדי).

 

גרבלקס (Gravlax) – מתכון סקנדינבי – סלמון כבוש
• המרכיבים
1 ק"ג פילה סלמון (עם העור)
3 כפות מלח ים
4 כפות סוכר
1 כפית פלפל לבן או שחור
צרור שמיר קצוץ 

• ההכנה
– להניח את פילה הסלמון על נייר כסף, כשצד העור פונה מטה.
– לערבב מלח, פלפל וסוכר ולפזר על הפילה
– לפזר את השמיר הקצוץ באופן שווה על תערובת התבלינים, להשאיר מעט לקישוט
– לעטוף את הפילה בניר כסף מכל צדדיו ולהניח במקרר לשלושה ימים.
– להגשה: לחתוך לרצועות דקות,לפזר מעל לימון ושמיר