עלון 27, סוכות תשס"ה, 3/5 באוקטובר 2004

חג האסיף – איזה כיף!

השבוע שוב היה לנו העונג לקטוף משהו חדש. ביום שני הסתערנו, אמיר, אלון ואנוכי, על חלקת קישואי החורף שלנו, וקטפנו קטיף ראשון מהיצורים המוזרים והנפלאים האלה. הפעם אני באמת נמלאתי התרגשות וקפצתי מאמיר לאלון כדי לענות על שאלות כמו "ומה זה??", "כך זה נראה כשזה בשל?", "זה הגודל המתאים / הצבע המתאים?". מרוב התרגשות שכחתי לקטוף כמו שצריך מהערוגה שלי ובכל כמה דקות חזרתי להשלים את המטרים שפספסתי. באמת התרגשות עצומה. תגובות ממש דומות לאלו של אמיר ואלון היו לי כשראיתי לראשונה את הירקות האלה בחווה בה עבדתי בקליפורניה. הם נראו לי בריות משונות, לא מוכרות לחלוטין, מלבד הדלורית ש"עשתה עַלִיָה". לא הפקנו מהחלקה שלנו המון יבול. היא הייתה קטנה יחסית, וחלק מן הזנים סבלו מוירוסים שונים ולכן מיהרו להתייבש, אך נוכל לשים לכם נציגים בסלים מספר פעמים, אנחנו מקוים. כולנו לא התאפקנו וכבר לקחנו לנו נציגים לנסות בבית, והשבוע אנחנו שמחים לשים לכם את ידידינו החדשים בסל. תתחדשו ותיהנו.
אחד הדברים הנעימים בשדה הוא שהסוף וההתחלה שזורים זה בזה ומתקיימים במקביל, וכך באותו יום של אסיף קישואי חורף, היו לנו גם זריעות חדשות בשדה – פטרוזיליה, שמיר, רוקט, תרד וגם צנוניות. ובחממה – עוד כרוב, עוד סלק עלים (הסיבוב הראשון כבר כמעט גדול מספיק להישתל…). ממש הכל החל כבר לנבוט בחממה – סלק, לפת, כרישה, בצל ירוק, חרדלים, קייל וקולרדז, ופילו הסלרי, שהכנתי את אלון שייקח לו חודשים, הפתיע וצץ לו במפתיע במגש הזרעים. כך שאנחנו שרויים באווירת התחדשות ממש וזה נעים. אנחנו מנסים להגן על הנבטים בחממה מהשרב הישראלי שנחת עלינו, כל מה שנבט מיד הוצאנו החוצה לנשום, וכיסינו את החממה ברשת להצל עליה מעט. עדיין חם בהחלט. אבל נראה שהזרעים עומדים בזה יפה, עד כה הנביטות יפות בהחלט. בשבוע הבא מגיעים אלינו עוד שתילי חסה, ונשתול סיבוב שני של חסות סתיו. הפעם גם אדומות. אחיותיהן הבוגרות מלפני מספר שבועות כבר כמעט מוכנות. נהנה מהן בקרוב.

*ובמסגרת חג האסיף ובכלל – רצינו להציע לכם לאסוף את ה"נספקים", כלומר, מיכלי הפלסטיק הקטנים בהם מגיעות עגבניות הצ'רי, הענבים, ולפעמים גם דברים אחרים, ולשלוח לנו אותם בחזרה עם הארגזים. כך נוכל להשתמש בכלים שימוש חוזר ולסייע במשהו קטן לשמור על איכות הסביבה.

 

שיהיה לכולנו חג אסיף שמח ונעים

בת-עמי וצוות "חוביזה"

 

ומלבד קישואי החורף החדשים החביבים – מה בארגז השבוע?

מלפפונים – משלנו + ממגדל אחר
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפלים
גזר – השלמה ממגדל אחר
בצל יבש
בטטה
קישואי חורף – חברים חדשים – ראו פרטים בעלון
צרור כוסברה
צרור בזיל

*רק לקטנים: במיה

ובסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
צרור כרישות
חצילים
מלון
צרור פטרוזיליה
 
הנה הם באים

קישואי החורף, מהם אנחנו מכירים בישראל בעיקר את הדלורית, שייכים כולם למשפחת הדלועים, כמו המלפפון, הקישוא, הדלעת, המלון והאבטיח. בניגוד לקישואי הקיץ והמלפפונים, אותם אנחנו קוטפים רכים, כשהזרעים בהם קטנים והם לא בשלים במלואם, קישואי החורף נקטפים כשקליפתם קשה וגרעיניהם גדולים. אז גם מתיקותם רבה ביותר. ישנם המון זנים, והם שונים זה מזה בצורתם, צבעם, גודלם וטעמם, אך לכולם אותה קליפה, כמעט שריון,  שקשה לחתוך, המעניק להם יכולת השתמרות של עד שישה חודשים. ולכן הם מהירקות הנקטפים בשלהי הקיץ, אך יכולים להחזיק מעמד לתוך החורף, ומכאן שמם.
הקישוא של היום התפתח מקישואי בר שמקורם באיזור מרכז אמריקה – בין גואטמלה ומקסיקו. בני אדם משתמשים בקישואים כבר למעלה מ-10,000 שנה, אך בתחילה היה הגידול בעיקר לשם הזרעים, משום שבקישואים הפרימיטיביים היה מעט מאוד בשר והוא היה מר ולא אכיל. עם הזמן נבחרו זנים אכילים ומתוקים יותר וגידול הקישואים התפשט ברחבי האמריקות. קולומבוס פגש שם את הקישוא והביא אותו בחזרה לאירופה, ומשם הוא התפשט לשאר העולם דרך הקולוניאליזם של הפורטוגזים והספרדים.
בכל קישואי החורף יש יתרונות תזונתיים ובריאותיים רבים: כמות עצומה של ויטמין C ובטה קרוטאן, שיכולים לעזור בהגנה נגד סרטן, ויטמין B1, B3, B5, B6, חומצה פולית, אשלגן וסיבים תזונתיים.

ישנם, כאמור, זנים רבים של קישואים קשים, קישןאי חורף. אנחנו גידלנו השנה 7 זנים. הכירו את המשפחה:
butternut.jpgדלורית (Butternut)
מזכירה בצורתה אגס גדול, בעלת קליפה חלקה בצבע חום-קרם.
בשרה כתום ומתוק.
acorn.jpgAcorn (אצטרובל) קטן יחסית, ירוק כהה, לפעמים עם כתם כתום (מעיד על בשלות).
צורתו מזכירה איצטרובל, עם חריצים עמוקים.
בשרו צהוב-כתום וטעמו מתואר כמתוק-ופלפלי גם יחד.

sweet dumpling.jpgSweet Dumpling (מיתרגם ל: כופתה מתוקה)
             גם היא קישוא קטן, מתאים למנת יחיד.
          הפרי הוא מעין ספלון קטן, בצבעי שנהב ופסים ירוקים.
          בשרו צהוב-כתום ומתוק מאוד.
delicata.jpgDelicata (עדינה)
  פרי קטן ומאורך, בצבעים דומים ל"סוויט דמפלינג"
  בשרו צהוב-כתום ומתוק מאוד.

 

Kabocha.jpgKabocha (אין לי תרגום…)
         אחד הסוגים האהובים עלי ביותר. לצערי לא יצאו ממנו רבים.
        הפרי בעל קליפה קשה מאוד ומחוספסת, בצבע ירוק-כחלחל-אפור.
       בשר הפרי יבש (לא יוציא הרבה מים באפיה), כתום ומתוק.

 

blue_hubbard.jpgHubbard
בדרך כלל קישוא מהסוג הזה הוא ענק, ומזכיר בצורתו ברווז ששוכב על הגב (ומכאן כינויו אצלנו: "הברווז").
אני בחרתי זן קטן יחסית, כדי שנוכל לשים עוד כמה דברים בארגז…
הזן שלנו, שמו "בלט כחול", צבעו כחלחל-ירקרק וקליפתו עבה וגבשושית.
בשרו כתום בהיר והוא מתוק ויבש יחסית.

spaghetti-squash.jpgואחרון חביב – Spaghetti Squash (קישוא ספגטי)
הקישוא הזה קצת שונה בצבעו ובטעמו.
הוא נראה כמו ביצה ענקית וצהובה, קליפתו קשה מאוד וחלקה, מצהיבה כשהוא בשל.
בשר הפרי בהיר יחסית: לבן-צהבהב, וכשאופים או מבשלים אותו ניתן להוציא את בשרו במזלג חוטים חוטים, דמויי אטריות, ומכאן שמו. הוא אינו מתוק כמו האחרים, טעמו עדין מאוד.

טיפטיפה
● אם קשה לכם מדי לחתוך את הקישוא – נסו לנקב בו חורים, לאפות אותו מעט עד שיתרכך, ואז לחצות אותו ולהמשיך באפיה.
● את אטריות קישוא הספגטי אוכלים ממש כמו ספגטי – ברוטב עגבניות, שמן זית ועשבי תיבול, או גם גבינת פרמזן מגוררת…
● קישואי חורף כדאי לשמור במקום קריר ואפלולי, בעל טמפרטורה קבועה. הם יישמרו בין 3-6 חודשים.
● את קליפת הדלורית וכן הדליקטה ניתן לקלף בקולף ירקות, ואז לבשלה או לאדות אותה.
● את רוב קישואי החורף הדרך המוצלחת היא פשוט לחצות, להניח על הפנים בתבנית אפיה, ולאפות עד שהבשר רך מאוד.
● נסו לאכול אותם קרים-עד-קפואים: תנו לקישוא המבושל להתקרר, וכשאתם רוצים לאכלו – שימו בפריזר 20 דקות, והוציאו ממש לפני שמתחיל לקפוא. מהתיאורים שקראתי זה כמעט כמו גלידה.
 
מתכוני קישואי חורף:
* כל מתכון שיש לכם לדלורית יתאים גם לקישואי החורף, מלבד הספגטי, אותו כדאי לאכול כמו ספגטי… (מתכון להלן)

המתכון הבסיסי הישן והטוב לקישואי חורף אפויים

  • המרכיבים

קישוא חורף
מעט שמן זית
אפשרויות: קינמון, סירופ מייפל

  • ההכנה

– לחתוך לחצי ולנקות מהזרעים
– להבריש בשמן זית את החלק החתוך, ולהניח על תבנית אפיה עם הפנים כלפי מטה
– לאפות בתנור שחומם מראש לכ-150 מעלות, עד שרך לנגיעה, זה יוצא בערך 40 דקות, אך משך הזמן משתנה מסוג לסוג.
– להפוך ולהניח בצלחת, ועכשיו ניתן להוציא את הבשר הרך ולאכול בתאבון, יש שמפזרים למעלה קינמון וסירופ מייפל

 

פירה קישוא חורף

  • המרכיבים

דלורית / קישואי חורף אחרים
מעט חמאה או שמן זית
אגוז מוסקט, מלח ופלפל

  • ההכנה

– לקלוף ולחתוך את הקישוא לחתיכות גסות. לבשל במים כמו לפירה.
– לסנן ולמעוך ,אפשר להוסיף מעט מאוד חמאה או שמן זית.
– לתבל באגוז מוסקט, מלח ופלפל לפי הטעם.

 

דלורית ממולאת

  • המרכיבים

1 דלורית
חופן אגוזי קשיו
3 שזיפים שחורים
6 עלי תרד

  • ההכנה

– חוצים את הדלורית לאורכה ובעזרת סכין וכף מרוקנים את תוכנה לתוך קערה.
– מוסיפים את אגוזי הקשיו, השזיפים השחורים ועלי תרד ומערבבים היטב.
– ממלאים את חצאי הדלורית בתערובת, מצמידים אותם זה לזה ועוטפים בנייר אלומיניום.
– צולים את הדלורית בתוך טאבון חם או בין גחלים לוהטות במדורה, כמו שמכינים תפוחי אדמה במדורה.
* מנסיון – המתכון הזה הולך מצוין גם עם מילוי של עשבי תיבול.

 

דלורית בנוסח המילטון על פי מתכון של ג'יימי אוליבר, השף הערום:

  • המרכיבים

חופן קטן של פטריות מיובשות
1 דלורית, חצויה ונקיה מזרעים
שמן זית
1 בצל סגול קצוץ
1 שן שום קצוצה
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
קורט או שניים של צ'ילי יבש טחון
עלים קצוצים מ-2 גבעולי רוזמרין
5 עגבניות מיובשות קצוצות
מלח ים ופלפל שחור, טחון טרי
100 גרם אורז בסמטי
1/2 חופן צנוברים קלויים

  • ההכנה

* אין צורך לבשל את האורז מראש, הוא מתרכך באדים של הדלעת שבתוכה הוא מתבשל.
– משרים את הפטריות ב-140 מ"ל מים רותחים כ-5 דקות.
– מחממים תנור ל-230 מעלות.
– בעזרת כפית מרוקנים מעט מבשר הדלורית. קוצצים ומטגנים עם 4 "מזיגות" של שמן זית, בצל, שום, כוסברה, צ'ילי, רוזמרין ועגבניות מיובשות. מטגנים 4 דקות לריכוך.
– מוסיפים את הפטריות ומחצית ממי ההשריה, מבשלים עוד 2 דקות ומתבלים.
– מערבבים פנימה אורז וצנוברים וממלאים את הדלורית. מהדקים היטב, משמנים את הדלורית בשמן זית, עוטפים ברדיד אלומיניום.
– אופים כשעה ורבע

 

"פנקייק" קישואי חורף עם מוצרלה ומרווה (מתוך הספר הנפלא של דבורה מדיסון שקצת זנחתי: Local Flavor)

  • המרכיבים

קילו-קילו וחצי קישואי חורף
מלח ופלפל
3 כפות חמאה
10 עלי מרווה גדולים
100 גרם מוצרלה
3 כפות עלי פטרוזיליה
שן שום אחת

  • ההכנה

– לאפות את הקישוא כמתואר במתכון הבסיסי.
– להוציא את הבשר האפוי ולמעוך אותו קצת במזלג, לתבל במלח לפי הטעם.
– להמיס את החמאה במחבת גדולה, להוסיף את עלי המרווה ולבשל על אש בינונית דקה-שתיים כדי לתת טעם לחמאה.
– להוסיף את בשר הקישוא ולשטח אותו מעט על התבנית. לבשל 15 דקות, לערבב קלות כדי להפריד מהמחבת את החלקים שכבר השחימו וללחוץ שכבה חדשה למחבת. להמשיך כך כל עוד יש לכם זמן וסבלנות, ככל שחום יותר – כך טוב יותר.
– בזמן שהקישוא מיטגן – לפרוס את הגבינה לפרוסות דקות, לקצוץ את הפטרוזיליה והשום ולערבב יחד.
– ממש לפני ההגשה – ליישר את הפנקייק במחבת פעם נוספת, להניח את הגבינה מלמעלה, לכסות ולבשל מספר דקות כדי שהגבינה תתרכך.
– להסיר את המכסה, לפזר פטרוזיליה ושום מעל ולהגיש ישר מתוך המחבת.

עלון 26, 26/28 בספטמבר 2004

והפעם – לכבוד סוכות – איך נולד עץ הדר ?

מכיוון שכרגע אין לנו עצים (אבל יש חלומות שאנחנו מטפחים לעתיד), כמעט לא יוצא לי לכתוב על הקבוצה הנכבדת הזו של צמחים. לכבוד סוכות החלטתי לחרוג ממנהגי ולספר קצת על עצים ועצי הדר בפרט, ועל דרך נפוצה לגידול שתילי עצים- הרכבה.

הרי לפניכם, מאתר המועצה לשיווק פרי הדר:
לא קל לייצר פרי הדר הנותן פרי איכותי וטעים. עצי פירות ההדר שאנו רואים בפרדס הם לא "סתם" עץ, אלא שילוב או הרכבה של עץ בריא שגזעו חסון ושורשיו עמידים למחלות, ועץ המצטיין בטעם ובאיכות הפרי.
החלק העמיד הוא ה'כַּנָה'. לוקחים זרעים של עץ עמיד (בפני תנאי קרקע, מחלות, פגעי מזג אוויר וכד'). מסירים מהזרעים את הקליפה וזורעים באדמה. לאחר כשנה של טיפוח במשתלה הוא הופך לשתיל המוכן להרכבה. כל שתיל כזה ישמש כ'כנה', שעליה יורכב ה'רוכב'. בפרדס  מיוחד מגדלים עצים בעלי פירות משובחים. בוררים עצים שלא נתקפו במחלות ויש להם פרי רב ומשגיחים עליהם בדקדקנות רבה. מהעצים האלה לוקחים 'רוכב'. עץ כזה נקרא "עץ אם". מעץ האם גוזמים ענף עגול, בעל עלים. בחיק כל עלה נמצא ניצן. מן הניצנים האלה עתידים להתפתח ענפים חדשים.

תהליך ההרכבה:
1. על שתיל הכנה עושים חתך בעזרת סכין הרכבה.
2. מרימים בזהירות את הקליפה החתוכה בעזרת הסכין ומכניסים את הניצן של הרוכב למקום החתך.
3. קושרים בסרט פלסטיק את מקום ההרכבה. בזמן הקשירה משאירים פתח לניצן שיוכל להצמיח ענף חדש. הקשירה מקרבת את החלק החתוך של הרוכב לזה של הכנה ומאפשרת להם להתאחד. לאחר שהתאחדו הרוכב והכנה, מצמיח הניצן ענף חדש.
כאשר הענף החדש די גדול, גוזמים את חלק הכנה שמעליו, מורחים את מקום הגיזום במשחה ומשחררים את חוטי ההרכבה וקושרים אותו בחוט חזק לגזע הכנה, כדי שיצמח זקוף.
במשך כשנה גדל השתיל המורכב במשתלה ורק לאחר כך נוטעים אותו בפרדס.
 
                      hadar.jpg
                     
העץ גדל וצמח, ועכשיו – איך נוצר הפרי? ריח הפריחה מזמין חרקים רבים. אל הפרדס. באות בהמוניהן גם דבורי הדבש הניזונות מאבקה ומצוף. כדי להגיע לצוף, הנמצא בתוך הפרח, למרגלות העלי, נדחפים הדבורה או החרק בין האבקנים הרבים, רגליהם מתאבקות, ובעוברם לפרח אחר נופלים גרגרי אבקה על צלקת העלי שלו. כך עושים החרקים למיניהם את מלאכת ההאבקה ומאפשרת את התפתחות הפרי. גרגרי אבקה, שמגיעים מהאבקנים של פרח אחד לצלקת של עלי בפרח אחר, מתלכדים עם הביציות הנמצאות בתוך השחלה. הפרח נובל ומן העלי מתחיל להתפתח הפרי. כעבור 6-8 חודשים מבשיל הפרי.

 

אז היום בסל יש אכן לימונים (מתכונים בסוף העלון) ומה עוד?
מלפפונים
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפל
דלעת
חבילת צנוניות – השלמה ממגדל אחר
חסה ערבית / אמריקאית (עגולה) – השלמה ממגדל אחר
לימונים – השלמה ממגדל אחר
מלון
תפוזים – השלמה ממגדל אחר
פטרוזיליה
נענע בארגז הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
חצילים
כוסברה
חג סוכות שמח!!
בת-עמי וצוות "ח'ביזה"

 

על שני פירות הדר- אתרוג ולימון:
עצי הדר הם עצים ממשפחת הפיגמיים, עצים קטנים או שיחים ירוקי-עד. מוצא רוב מיני ההדר באסיה. ההדרים הם עצים אוהבי מים ולכן גדלים באזורים טרופיים וסובטרופיים, בארץ הוא גדל בעיקר בשפלת החוף ומישור החוף. פרי הדר גדל בארץ ישראל כנראה מתקופת החשמונאים. בתקופת הורדוס הפכה גם בירת הפרובינציה, קיסריה, לאזור גידול של הפרי. בעקבות הכיבוש הערבי (המאה 7) הגיע כנראה זן התפוזים הראשון – הבלאדי – תפוז קטן, עגול ומריר, ובתקופת מסעי הצלב (מאות 11-13 לספירה) כבר מוזכרים פרדסים רחבי ידיים סביב יפו וקיסריה.

הפרדס העברי הראשון נקנה על ידי סר משה מונטיפיורי ב- 1855, לא הרחק ממקוה ישראל, כדי ליצור מקום עבודה ליהודי הישוב הישן. ערב מלחמת העולם ה-1 כבר היו נטועים 30,000 דונם פרדסים בארץ ישראל. בשתי מלחמות העולם ובמלחמת השחרור נקלע ענף הפרדסים למשברים, וביניהן השתקם והתחזק. ב1949 היו בתחומי מדינת ישראל 130 אלף דונם פרדסים, רבים מהם היו מוזנחים ולא נתנו כל פרי, אך הענף זכה לצמיחה מחודשת. בכל שנה ניטעו עשרות אלפי דונמים של פרדסים ובתחילת שנות ה- 70 כבר הגיע שטח הנטיעות ל-420 אלף דונם. המותג Jaffa הפך באירופה שם נרדף לאיכות וטעם פרי מעולה, וענף ההדרים היה ענף היצוא מס' 1 של ישראל. כיום, בגלל כניסת מתחרים רבים לשוק ותנאי תחרות קשים, הענף צומצם ופרדסים ננטשים ונעקרים. היקף שטחי ההדרים בארץ מסתכם כיום בכ-250 אלף דונם.

עצי ההדר מלבלבים בפברואר ובסתיו ופורחים במרץ -אפריל. רוב פרחי ההדר נושרים ומיעוטם חונטים פירות, שמורכבים מקליפה חיצונית צבעונית המכילה שמן אתרי, וציפה בעלת שקיקי מיץ. רוב ההדרים מבשילים בחורף.

שמה של המשפחה הזו בא מהתנ"ך מהציווי לקחת "פרי עץ הדר" כאחד מארבעת המינים, מה שמביא אותנו לנציג הראשון…

האתרוג הוא פרי ההדר הראשון הנזכר במקורות, האזכור הראשון לגידולו של פרי הדר בארץ ישראל הוא מתקופת החשמונאים. שם מוזכר האתרוג כפרי שגדל באזור יפו ומשמש לפולחן דתי. מוצאו של האתרוג מהודו-סין, ומשם עבר למצרים ולארץ ישראל.
בתלמוד מבואר שפרי עץ הדר הוא האתרוג מכמה סיבות:
● המילה "הדר" באה מלשון "הידור" וביוונית קוראים למים "הידור" (hydro) והאתרוג הוא פרי הגדל בקרבת מים.
● המילה "אתרוג", שם הפרי בארמית, באה מהשורש הארמי ר.ג.ג שפירושו חמד, התאווה. משמעות שמו של הפרי היא, אם כן, "נחמד" ו"נעים למראה", כלומר, "הדור".
● כתוב "פרי עץ" סימן שטעם הפרי כטעם העץ והאתרוג הוא הפרי היחיד שניתן לאכול ממנו, ולא רק מפירותיו. מה שמביא אותנו למיתולוגיה מכובדת הנקשרת באתרוג המזוהה כפרי עץ הדעת מגן העדן. הזיהוי הזה נמצא בבראשית רבה מ ה': " 'ותאכל מן-העץ' (בראשית ג17)… אתרוג היה". ומוסבר (בראשית רבה ט"ו ז'), "… 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל (בראשית ג' 6). אמרת: צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריה ואין את מוצא אלא אתרוג". העץ עצמו היה טוב למאכל, ולא רק פירותיו, ולכן חיפש הפרשן עץ שניתן לאכול גם ממנו, וגם מפירותיו. העץ היחיד שהוא כזה הוא האתרוג. מתוך פירוש זה ניתן ללמוד, שבאותם ימים נהגו לאכול חלקים אחרים או נוספים של עץ האתרוג, ולא רק את פריו, כפי שאנו נוהגים כיום.

האתרוג נראה מבפנים כמו פרי הדר שלא התפתח – כמעט שאין בו פלחים או מיץ, אלא הרבה בשר לבן ריחני ומריר. בארץ קיימים שני מינים: האתרוג שבו משתמשים בסוכות והאתרוג התימני, שהוא גדול ובשרני יותר ומגיע מאוחר יותר, בחורף. לרוב לא אוכלים אתרוג כמו שהוא, אלא מכינים ממנו מרקחות, קליפות מסוכרות, ליקרים ובשמים.

בהודו הוא נחשב כפרי קדוש, וגם בתרבויות אחרות ראו בו פרי נפלא – להרחקת עש וכנוגד רעלים ביוון העתיקה, ובמסורת היהודית- כסגולה לפוריות, להרביית זרע בגברים, לנשים הרות (אישה הרה האוכלת את הפיטם תלד בן זכר) וללידה קלה. יהודי מצרים היו שותים מיץ אתרוגים להשקיט דלקת במרה, ויהודי תוניס השתמשו בתמצית הזרעים לשטיפת הפה ולריפוי חניכיים.

אחיו, הלימון, מעולה במיוחד לריפוי הצטננות ושפעת. המרכיבים הפעילים בלימון מסייעים לעצירת דימום ולחיטוי. מיץ לימון מעודד יצירת תאי דם לבנים ומחזק את מערכת החיסון, בעבר השתמשו בו יורדי-ים למניעת מחלת הצפדינה, שמקורה בחוסר ויטמין C, כמו גם לחיטוי וניקוי. הלימון גם מסלק ריחות של דגים או שום מהידיים, ומונע מתפוחים להשחיר.

הלימון, גידול תרבות עתיק מאוד, הוא עץ קטן וקוצני בעל פרחים לבנים, ורדרדים. הוא פורח ומניב פרי כמעט כל השנה (זאת אני חייבת לומר, גיליתי להפתעתי מעץ הלימונים אצלנו בגינה) הסברה היא כי מוצאו מצפון בורמה, ומשם עבר להודו ולפרס. בארץ הוא היה כבר במאה הראשונה לספירה, באזור החוף: יפו קיסריה ועכו.

הוא עשיר מאוד בויטמין C – בלימון ממוצע מצויה 40% מהצריכה היומית המומלצת! מיץ לימון מדולל במים ומומתק בדבש יעיל לטיפול בהצטננות, בעצירות, בשיעול, בדלקת חניכיים, בחום, בבעיות עיכול, בכאבי גרון ואפילו בדלקת ריאות. למניעת גירויים בקרקפת ניתן לשטוף את השיער במשרה של עלי מליסה רפואית (או לחילופין רוזמרין או מרווה), מיץ לימון וחומץ. וחוץ מכל אלה, יש הטוענים כי ריחו משפר את מצב הרוח (ואז ממהרים להבריא ממילא…).

שמן הלימון, המצוי בשכבה החיצונית של קליפת הלימון, הוא שמן אתרי ורפואי מעורר אנרגיה, מרענן ומשיב חיוניות לגוף ולמחשבה. משתמשים בו בתעשיית הקוסמטיקה והסבונים ובתכשירי ניקוי שונים.

טיפטיפה

  • להפקת מקסימום מיץ מלימון ובקלות הרבה ביותר, גלגלו לימון (בטמפרטורת החדר) כמה פעמים על משטח ישר (כמו שולחן המטבח) תוך הפעלת לחץ מתון. עכשיו אפשר לחתוך את הלימון ולסחוט, כל טיפה אפשרית תיסחט ממנו כמעט ללא מאמץ.
  • קערית עם לימונים טריים תוסיף ניחוח מיוחד ונעים לחדר במשך ימים, והניחוח ישפר את מצב הרוח!
  • 5 טיפות שמן לימון בחצי ליטר מים ישרתו אתכם לחיטוי פירות וירקות, חיטוי והפגת ריחות (ריסוס כניסת מיזוג האוויר, פינת הרביצה של הכלב או האמבטיה), ריסוס מברשת השיניים למניעת התקררות.
  • ובזהירות: זיקוקי די-נור: הדליקו נר ולחצו על קליפת לימון (או כל פרי הדר) בקרבת הלהבה, הנתזים מהקליפה ידלקו כמו זיקוקים.

 

לימון מוסיף המון – מתכוני לימון

לימון כבוש  (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
חומרים לצנצנת בינונית:
2 ק"ג לימונים, פרוסים דק, ללא גרעינים
1 כוס שמן
1 כף פפריקה מתוקה
1 כף הריסה חריפה (סחוג טוניסאי) 

● ההכנה
– מכניסים את פרוסות הלימונים לתוך הצנצנת ודוחסים היטב.
– מכינים תערובת של שמן עם פפריקה ועריסה ויוצקים מעליהם. מוסיפים שמן לכיסוי, במידת הצורך. סוגרים, מנערים היטב לערבוב כל החומרים.
– מאפסנים במקום קריר למשך חודש עד חודש וחצי.
– לפני ההגשה: מעבירים את הכמות הרצויה למעבד מזון וטוחנים- שיהיה קל למריחה.

 

ממרח לימונים כבושים (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
1 ק"ג לימונים צהובים
מלח גס
5 שיני שום
2 פלפלוני שטה
כמה גרגירי פלפל אנגלי
כמה עלי דפנה
אפשרי: פפריקה מתוקה ו/או חריפה
מיץ לימון, סחוט טרי לכיסוי
שמן לאיטום 

● ההכנה
– פורסים את הלימונים דק, מוציאים את הגרעינים וטובלים כל פרוסה במלח גס.
– מסדרים את פרוסות הלימון בשכבות בתוך צנצנת מעוקרת, וביניהן מפזרים שום, פלפל ותבלינים.
– דוחסים כך שייצא מהלימון מיץ ומכסים במיץ לימון לפי הצורך. יוצקים שכבה יפה של שמן לאיטום.
– שומרים במקרר במשך שלושה חודשים.
– כשהלימון כבוש, מוציאים את התבלינים השלמים ומסלקים אותם. את הלימונים מרסקים במעבד מזון עד לקבלת מחית, ומעבירים לצנצנות מעוקרות.
אם אוטמים כל צנצנת כמו שצריך, המימרח יכול להישמר במשך שנתיים.

 

חציל עם לימון כבוש (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
2-3 חצילים קלויים, קלופים וקרועים לרצועות
1/3 כוס שמן זית
5 שיני שום
1 כוס עלי נענע קצוצים
2-3 לימונים כבושים, קצוצים לקוביות
מלח 

● ההכנה
מערבבים את החציל בקערה עם שאר החומרים, ומשהים כחצי שעה לפחות לספיגת הטעמים.

 

סלט בצל ירוק ולימון (מתוך אתר "על השולחן")

● המרכיבים
1 צרור גבעולי בצל ירוק – צעירים, ירוקים ודקים
2 לימונים
שמן זית
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
1/2-1 כף זרעי אניס
1 כף עלי נענע קצוצים גס 

● ההכנה
חותכים את גבעולי הבצל הירוק לרצועות בעובי 3 מ"מ ומניחים בקערה. * קולפים את הלימונים (כולל הציפה הלבנה), פורסים דק, שולפים את הגרעינים וחותכים לקוביות קטנטנות. מוסיפים לקערת הבצל הירוק. * מתבלים ב-3-2 מזיגות של שמן זית, במלח, בפלפל, באניס ובנענע. מערבבים ומגישים.

 

עוגת דלעת (מדנה, מלקוחותינו הראשונים מתל-אביב, על-פי מתכון של פיליס גלזר עם שינויים קלים)

● המרכיבים
75 גר' חמאה או מרגרינה רכה (אפשר חצי כוס שמן)
1/3 1 כוסות סוכר חום
2 ביצים טרופות
1 כוס דלעת מבושלת ומעוכה
2/3 1 כוסות קמח (אני מערבבת חצי מלא וחצי רגיל)
1 כפית אבקת סודה
1 כפית אפית אפיה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית ציפורן טחונה (לא הכרחי)
1 כפית קינמון
1/2 כוס צימוקים
1/2 כוס (לפחות) אגוזי מלך קצוצים גס  

● ההכנה
– טורפים את החמאה והסוכר. מוסיפים את הביצים ולבסוף את הדלעת.
– בקערה נפרדת מערבבים את הקמח והחומרים היבשים.
– מוסיפים את תערובת הקמח בהדרגה לתערובת הרטובה. מערבלים היטב.
– מוסיפים את הצימוקים והאגוזים.
– אני מוסיפה מעט גרידה של קליפת לימון או תפוז לתערובת ו/או מעט מיץ לימון/תפוזים.
– שופכים לתבנית אינגליש קייק משומנת ואופים בתנור שחומם מראש בטמפרטורה של 180 מעלות כ-40 דקות, עד שקיסם שהוחדר למרכז העוגה יוצא נקי.
מומלץ להכין כמות כפולה, להקפיא עוגה אחת ולהפשיר כשעה לפני ההגשה)
אפשר גם לאפות בתבנית מאפינס.

עלון 25, 20/22 בספטמבר 2004

ושוב תזכורת לשבועות הבאים:
בתקופת החגים אנחנו נאלצים לעשות שינוי בימי החלוקה שלנו, לפי מועדי החגים – הימים יהיו ראשון ושלישי ולא שני ורביעי:
בשבוע של חג הסוכות: ביום ראשון 26.9 – למרכז, וביום שלישי 28.9 לירושלים
בשבוע של שמחת תורה: ביום ראשון 3.10 – למרכז, וביום שלישי 5.10 לירושלים

ותזכורת נוספת – שכבר הפכה לקבע – אנא אנא אנא החזירו לנו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם!!

שנה חדשה

שנה שנייה מתחילה על חלקת השדה שלנו. בתקופת החגים בשנה שעברה כבר הגעתי לאזור וראיתי את השדה, על עשביו הגבוהים, אבל החגים עיכבו את תהליך הכניסה לעניינים, ועברו עלי בהמתנה ל"אחרי החגים" אז אוכל להתחיל במשימה.
השנה החגים פוגשים אותי בשיא הפעילות – אמנם גם השנה יש שינויים ומעברים, אז הירקות ממשיכים בקצב שלהם – לנבוט, לגדול, להבשיל ולהניב פירות.
המלונים הפתיעו אותנו בשבוע שעבר כשהתחילו להבשיל בשפע נפלא, והשבוע אנחנו מתחילים לשלוף את הבטטות מן האדמה שגידלה והזינה אותם מזה כמה חודשים. החסות ששתלנו בשבוע שעבר נקלטו יפה וצומחות יופי מתחת לרשת הצל המגנה עליהן, והעגבניות לוקחות את הזמן וגדלות להן לאיטן. סימני האדמה-הבשלה עדיין אין.
הבטטות, לעומת זאת, כבר מוכנות – והשבוע יש לכם "ביכורים" בארגזים. תמיד מאוד כיף להוציא ירק חדש מהאדמה, יש משהו בראשוניות שמאוד מרגש (עם הזמן מתרגלים ומקבלים אותו כמובן מאליו…). גם כיף לראות את הטבע בפעולה אצל הבטטות: כמו אצל בני אדם, גם הירקות לא באים כמובן באותו הגודל ואותו הצבע, כמו שהם מגיעים בדרך כלל לחנויות, לאחר מיון קפדני. ובמקרה של הבטטות זה מאוד בולט (כמו שתיווכחו לדעת): יש ענקיות בגודל של כדור בייסבול, ויש קטנטנות שרק "בקעו מן הביצה". יש מאורכות, יש שמנמנות, יש "ברבאבא" ויש עגולות לגמרי. אבל כולן הן בנותינו… בטעימה ראשונית הן הוכיחו עצמן כנהדרות (בתנור, עם מעט שמן זית ועשבי תיבול). מקוים שתיהנו מהן.
אנחנו משתדלים להשלים את כל המשימות שלנו גם בשבועות הקצרים של החגים, ולפעמים זה דורש קצב קצת יותר מהיר בשאר הימים, אבל משהו באווירת השינוי וההתחלפות ממריץ אותנו (וכמובן שגם ימי המנוחה תורמים את שלהם במילוי המצברים…).
השבוע נסיים להסיר את חיפויי הקיץ ונתחיל בעיבודי השדה לקראת הסתיו והחורף. בחממה נובטים השתילים ומחכים בסבלנות למקום שהולך ומוכן בשבילם.
שנה חדשה, אותם הדברים כמו בשנה הקודמת, אבל גם קצת אחרת, אנחנו קצת אחרים, השדה גם הוא כבר לא שדה בור המתעורר לחיים אלא חלקת אדמה מעובדת שחלק מערוגותיה כבר עברו כמה גידולים, ועם הדמיון והשוני הזה אנחנו פותחים את צעדינו הראשונים בשנה החדשה.

נקוה שצעדי כולנו יהיו מחודשים ורעננים,

בת-עמי וכל צוות "חוביזה"
ומה בסלנו השבוע?

בצל יבש
מלפפונים
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
פלפל
חצילים
בטטות – ראשונות!
גזר – השלמה ממגדל אחר
מלון
ענבים – מליאורה פוקר, בעלת הבית שלנו, מגדלת אורגנית מכפר בן נון
בזיל
כוסברה

בארגז הגדול תוספת של:
במיה
עגבניות צ'רי
בצל ירוק
פטרוזיליה/שמיר

 

ענבים
הגפן היא צמח מיוחד במשפחה שלי. שם המשפחה שלנו הוא שורק. שם שנבחר על ידי סבא שלי ואבא שלי להחליף את שם המשפחה הגרמני המקורי. המילה שורק המוזכרת בתנ"ך הוא שמו של זן גפנים אדומות משובחות, וסמל הגפן מלווה אותנו מאז, בעבודות אמנות משפחתיות ובסוכת הגפנים שמצלה על מדרגות בית הורי מילדותי ועד היום.
ולפני שנתחיל – קצת ממילון מונחי הגפן (מאת חיים גן – "איש הענבים" – המרכז ליין)
אשכול – (אשכולות) מבנה חרוטי אשר תלויים עליו הענבים. עוללות – אשכולות ללא כתף או נטף, חסרות שדרה אשר בדרך כלל מצביעות על איחור בהתפתחות. סמדר – האשכול הבוקע מיד לאחר הפריחה. זמורה – (זמורות) המתפתחות מלולבי הגפנים ועליהם גדלים האשכולות. כנה – (כנות) יחור, ענף הנטוע באדמה, בדרך כלל מסוג מסוים בעל יכולת עמידות והתקשרות לקרקע, כדי לספק את הדרישות לגפן מן הקרקע. רוכב – ענף המייצג את הזן הרצוי ומורכב על הכנה. שורקה – גפן של ענבים אדומים. קנוקנת – (קנוקנות) נצרים מסולסלים שבעזרתם נאחזת הגפן ומטפסת. (זלזל – כינוי לקנוקנת). ענב – גרגיר יחיד של ענבים. חרצן – (חרצנים) הגרעין שבתוך הענב. זג – (זגים) קליפת הענב. תירוש – עסיס הענבים לפני תסיסתו.

הגפן, אחת משבעת המינים, היא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר וידועה כבר 6,000 שנה. גידול ענבים ליין, לצימוקים ולמאכל טרי, היה חלק בלתי נפרד מהחקלאות בימי קדם והוא ממשיך גם כיום ברוב הארצות שתנאי האקלים בהן מתאימים לו. כיום הגפן היא גידול המטע החשוב ביותר בעולם בעיקר בספרד, בצרפת ובאיטליה. רוב כרמי הגפן בעולם נטועים ענבי יין, מקצתם ענבי מאכל ומעט ענבים לייצור צימוקים, בייחוד בקליפורניה, באוסטרליה, בתורכיה וביוון.
החוקרים סבורים שמוצא הגפן מאזור צפון מזרח תורכיה וקווקז ומשם הופצה, בעיקר ע"י היוונים והרומאים באגן אסיה, המזרח התיכון ואירופה, יורדי ים בימי הביניים העבירו אותה ליבשת אמריקה. הגפן היא גידול חשוב ואף עיקרי בארצות רבות.
את הגפן מגדלים בארץ מזה אלפי שנים בכל אזורי הארץ. הגפן, גידולה והשימוש בענבים וביין, מוזכרים בתנ"ך יותר מאשר כל פרי אחר. בתקופת בית-שני טבעו מלכי בית חשמונאי את הגפן והתמר על מטבעותיהם. והיא מופיעה גם על מטבעות בר-כוכבא. במצרים מצויים ציורים רבים של ענבים וגפנים על קברים ומצבות עתיקים, חלקם בני 5000 שנה.
בארץ התאקלמה הגפן בקלות כמעט בכל האזורים, מהצפון ועד אפילו הנגב. כל אזור מניב ענבים ייחודיים לו, הנושאים את חותמו המיוחד. מועד ההבשלה של הענבים מושפע מהצטברות מנות-חום, לכן, בעמקים החמים מקדימה ההבשלה בכמה שבועות. בציר הענבים למאכל מתחיל לאחר שהצטברה בהם מתיקות מספיקה. ענבים בשלים וטובים הם מתוקים ובעלי עוקצים ירוקים. פרי שהושאר על הגפן מוסיף לצבור סוכר. סוכר הענבים הוא גלוקוז, השונה מהסוכרוז, שהוא הסוכר הרגיל שלנו.
הגפן היא צמח מטפס ממשפחת הגפניים. קנוקנותיה נכרכות על כל מה שנקרה בדרכן. תכונה זו מאפשרת להדלות את הגפן בצורה נוחה, ואכן רוב הגפנים בארץ ובעולם מודלות בשיטות רבות ושונות. גפן כזו מכונה "גפן אדרת" או "דלית" בלשון המשנה. גפן שמשאירים אותה להשתרך על הקרקע נקראת במשנה "רוגלית". הגפן היא גידול רב שנתי, וכל שנה היא משירה את עליה בחורף, ועומדת עירומה עד לבלוב העלים באביב. במהלך החורף גוזמים (או במילה אחרת – זומרים) את הגפנים ומשאירים רק חלק מענפיהם כדי שהצמח יישאר חזק ותנובתו תהיה גבוהה.
הגפן והענבים הם אחד הפירות המועילים ביותר לשימוש האדם – בעלי הגפן משתמשים לממולאים ולריפוד תבשילי קדירה, את נצרי הגפן הרכים שהיו מורידים בגיזום היו כובשים במלח או חומץ ואוכלים. הזמורות היבשות יותר שימשו להסקה. מהנוזל הנוטף מהגפן האביב ממקום הגיזום הכינו משקה – מי גפנים. הענבים נאכלו, יובשו לצימוקים, נסחטו למיץ, וכמובן ליין, שהיווה מרכיב חשוב בפולחן הדתי של רוב הדתות באזור (מלבד האיסלם). גם לתוצרי הלוואי של היין יש שימושים: השמרים שנוצרו בעת תסיסת היין נאכלו, ומהחרצנים והזגים שהותססו הופק חומץ בן יין.
הענבים נכללים ברשימת הפירות המועילים מאוד לבריאות בזכות כמות רבה של אנטי אוקסידנטים. האנטי אוקסידנטים נמצאים גם בקליפה וגם בגרעינים. ענבים ממריצים את חילוף החומרים בגוף, מזרזים עיכול ומסייעים לניקוי הגוף. בנוסף הם מועילים לטיפול באנמיה, בעצירות, וטחורים. הם מחזקים את פעולת המוח, מונעים ומרפאים דלקות בדרכי שתן, מונעים ומרפאים דלקת גרון, קיבה מעיים, מצוינים לכל המחלות הקשורות למערכת העיכול, מחזקים את הקולגן ולכן מצוינים לעור, מטפלים באבנים בכליות ובדרכי השתן. הם מועילים למיגרנה היות והם עובדים על כלי דם, ולכן הם גם תורמים לשיפור פעילות כלי הדם, מניעת הסתיידות עורקים ומניעת ורידים. האנטי אוקסידנטים שבענבים מונעים חמצון כולסטרול, תהליך שמתחיל את חסימת העורקים. בחרצני ענבים מצוי שמן המכיל כמות גדולה של ויטמין E , נוגד חימצון ברמה גבוהה, כלומר, עוזר בעצירת תהליכי ההזדקנות של התאים. השמן מאחה רקמות ומסייע לעצירת בריחת נוזלים דרך העור. שמן חרצני ענבים נמצא בשימוש בתעשיית הקוסמטיקה.

טיפ טיפה
· בעיתוי הנוכחי שלנו – כדאי לציין:
הענבים מצוינים לשבירת צום – הם ספקי אנרגיה מיידית, ומתעכלים בקלות. כוס מיץ ענבים מרווה, מעורר ובריא מכוס קפה.
· אפשר להקפיא ענבים בודדים, לאחר שהוסרו מהגבעול, ולהוסיף אותם למשקאות קרים במקום קוביות קרח. גם לתה קר הם מתאימים.

 

מתכוני ענבים – ובעיקר – איך לשמר את המתוק המתוק הזה לאורך זמן

אורז בענבים

  • המרכיבים

1 כוס אורז
½2 כוסות חלב
כוס סוכר
קורט מלח
2 כוסות ענבים
סוכר וניל
קליפת לימון מגורדת
קצף משתי ביצים.

  • אופן ההכנה:

מבשלים את האורז בחלב.
מתבלים בסוכר ובמלח ומקררים.
מוסיפים את הענבים ושאר התבלינים, מערבבים בקצף.
מחלקים לצלוחיות, מקשטים כל מנה בדובדבן או בתות. 

 

ריבת ענבים:

  • המרכיבים

כמות שווה של ענבים ושל סוכר
כפית תמצית וניל
מיץ מחצי לימון

  • אופן ההכנה:

משהים את הענבים והסוכר לכמה שעות בסיר עד שהענבים מפרישים נוזלים (4-5 שעות)
מבשלים בסיר, על אש קטנה עד שהסוכר כולו נמס
מרתיחים פעם אחת ומורידים את חום האש (אש בינונית אם את במטבח) מערבבים מדי פעם
מבשלים עד שהענבים מקבלים גוון ורדרד-חום. זה לוקח סביב שעה או שעתיים. תלוי אם מעדיפים את הריבה דלילה (זמן קצר יותר) או סמיכה יותר (סביב שעתיים)
מוסיפים את מיץ הלימון ואת הווניל (לא חובה)
מורידים מהאש, מנקים את הכיריים ומאפסנים בצנצנות מעוקרות  

 

ענבים בתחמיץ

  • המרכיבים

ענבים
3 כוסות חומץ (עדיף חומץ בן יין לבן)
1 ק"ג סוכר
4-3 מקלות קינמון
כפית גדושה בציפורן שלם (לא טחון)
רבע כפית אגוז מוסקט טחון.

  • אופן ההכנה:

שוטפים את הענבים היטב, מניחים במסננת כדי שיגירו את המים ובינתיים מכניסים לסיר הכי גדול שיש בבית את החומץ, הסוכר והתבלינים
מדליקים את הגז ומרתיחים. בינתיים מפרידים את הענבים מן האשכול.
כשרתחה התערובת מכבים את האש ומיד ממלאים את הסיר בענבים. מכסים את הסיר ומניחים לענבים לשחות בתערובת החמה עד למחרת בבוקר.
אחרי 12 שעות של השריה מעבירים את הענבים לצנצנות (ללא הנוזלים) ודוחסים אותם קלות.
מחממים שנית את הנוזלים שנשארו בסיר וכשרותח ממלאים בעזרת מצקת את הצנצנות עם הענבים בנוזל הרותח.
סוגרים את הצנצנות היטב. כדאי לחכות שבועיים שלושה עד שכל הטעמים "מתישבים" אחד עם השני.
נשמר במקום חשוך אפילו עד עונת הענבים של שנה הבאה.  

 

מיץ ענבים:

  • המרכיבים

ענבים ומעט מים

  • אופן ההכנה:

משרים אשכולות ענבים בדלי מים, רוחצים במסננת.
טוחנים בבלנדר בתוספת מעט מים, מסננים, ומקררים במקרר.  

 

צימוקים

  • המרכיבים

ענבים
צלחת, תבנית אפיה או קרש חיתוך
יריעת רשת או בד כותנה

  • אופן ההכנה:

לשטוף היטב את הענבים במים
להפריד את הענבים מהגבעול ולהסיר את הפטוטרות
להניח את הענבים בצלחת מפוזרים, כך שלא יהיה מגע ביניהם
לכסות בבד למניעת חרקים ואבק
להניח בשמש חזקה
לאחר 3-4 ימים אפשר להתחיל לבדוק אם הענבים הצטמקו והצימוקים מוכנים – לטעום.
לשמור בכלי מכוסה
(משקל הצימוקים שיתקבל הוא רבע מהמשקל המקורי של הענבים) 

עלון 24, 12/14 בספטמבר 2004

השבוע האחרון בשנה הראשונה…

השבוע הרגשנו עוד יותר את השינוי והתכונה לקראת השנה הבאה – כיסחנו את הערוגות הריקות בשדה, והתחלנו בהוצאת כל קווי הטפטפות כדי שנוכל לפזר קומפוסט, להרטיב את האדמה ולתחח אותה לקראת גידולים חדשים. כשמעבדים את האדמה חשוב שהקרקע תהיה לחה. תיחוח הוא בעצם עיבוד של ה10-20 סנטימטרים העליונים של הקרקע, על ידי מערכת של סכינים שמחוברות לגליל ומסתובבות בתוך האדמה, פותחות אותה, מצניעות את שארית השורשים והצמחים המכוסחים שמונחים על פני הקרע, ומאווררות את האדמה כדי שנוכל לשתול בה שתילים חדשים, או לזרוע זרעים חדשים. אם הקרקע יבשה מדי התיחוח משאיר רגבים גדולים ואינו מכין את הקרקע לשתילה נוחה. לכן, לאחר שנפזר קומפוסט נפרוש קווי ממטרות ונשקה את האדמה, לאחר ההשקיה ממתינים מספר ימים כדי שהמים יספגו באדמה, ואז מתחחים את הקרקע הלחה.
במקביל להכנת הקרקע צריך להכין את הילדים הצעירים שיכנסו לקרקע המוכנה – זה הזמן בו אנחנו מזמינים זרעים לזריעות העתידיות, מזמינים שתילים של הירקות או מכינים בעצמנו שתילים בחממה. השבוע עשינו צעדים ראשונים גם בכל אלה. החממה שלנו, שהייתה בכמה חודשי בטלה, נשטפה, נוקתה וסודרה לקראת ראשוני מגשי הזרעים החדשים שהוכנסו לתוכה: כרישה, כרוב ירוק וסגול, סלק עלים וסלרי שורש.
זה נעים שכל ההתחדשות הזו מתרחשת במקביל לחגים. אני זוכרת את התחושה של החזרה לבית הספר שליוותה תמיד את בוא החגים, וגם עכשיו אני מרגישה באמת מחוברת למחזוריות הטבע שמתבטאת בחגים – בעיקר בסוכות, חג האסיף, בו נאספת התבואה מהקיץ לקראת הגשמים הראשונים. גם אנחנו נתחיל בשבוע הבא לאסוף עוד יבול קיץ: הבטטות, אותן נתחיל הוציא ולשים בסלים מהשבוע הבא. עוד מאחרוני גידולי הקיץ יאספו גם הם בשבועות הקרובים: מלונים אחרונים וקישואי חורף (דלוריות ואחיה).

עם פרוס השנה החדשה אני רוצה להודות מעומק לבי לכל אחד ואחת מכם על התמיכה לה זכיתי-זכינו כולנו ב"חֻ'בֵּיזָה" לקבל מכם. תודה על המלים הטובות, ועל מילות הביקורת הבונה. על העצות, על ההערות, על המתכונים וההמלצות. לא יכולתי לאחל לעצמי לקוחות טובים יותר מאוסף האנשים הנהדר הזה שאתם מרכיבים. העבודה בחווה היא קשה. קשה מאוד. קשה מכפי שיכולתי לדמיין כשהתחלתי את המשימה, והגמול לה הוא היחס החם והתומך שאנחנו מקבלים מכם. גם כשהתמיכה מתבטאת בהערות על משהו שחסר בסל או על כך שנמאס מקישואים…
האיחול שלי ל"חֻ'בֵּיזָה" הוא שבשנה הבאה נהיה טובים יותר, מנוסים יותר, מלומדים יותר. שנוכל לקלוע טוב יותר לטעמכם, ולהמשיך לספק לכם ירקות בריאים, טריים וטעימים. שחלקת האדמה שלנו תמשיך להיות ידידותית אלינו, ולהיות פורייה ומניבה.
שנלמד מהצמחים הגדלים באדמתנו ללבלב, לצמוח, להתגבר על מכשולים מתוך החוסן הפנימי שלנו, ולשמוח ולשמח אחרים בתנובה נהדרת.

שנה טובה מאוד מאוד
מכולנו ב"חֻ'בֵּיזָה"

 

ומה בסל השבוע?

מלפפונים
עגבניות – השלמה ממגדל אחר
חסה – השלמה ממגדל אחר
חצילים
מלון
כרישה – השלמה ממגדל אחר
רימונים – של שדה אליהו
תמרים – של טירת צבי
ענבים – מליאורה פוקר, בעלת הבית שלנו, מגדלת אורגנית מכפר בן נון
חרובים – ממיכל בורוכוב, אחת מלקוחותינו הראשונות, יצרנית שמן זית אורגני מכפר בן נון
נענע
פטרוזיליה

במיה – רק בארגזים הקטנים

בארגז הגדול תוספת של:
ראש חמניה
פלפלים
עגבניות צ'רי
כוסברה

 

סדר ליל ראש השנה בנוסח עדת "חֻ'בֵּיזָה"
"סדר ליל ראש השנה" אשר מתנהל עם ארוחת החג, משתנה מבית לבית ומעדה לעדה, ובו מברכים על "סימנים" – ירקות ופירות שונים. יש הנוהגים לטבול תפוח בדבש, ובכך מסיימים את הסדר, ויש העורכים שולחן ובו שפע של מאכלים, ריחות, צבעים וטעמים. המשותף ל"סימנים" הוא הרמז אותו הם מבטאים בטעמם, בשמם, בצבעם או בצורתם. רמז לשנה טובה, רמז לשאיפה שלנו לצמוח ולתקווה שלנו לשנת שלום ונחת.
לקראת השנה החדשה התגייסו (גוייסו יש אומרים) למשימה אנשים שונים שהיו מעורבים ב"חֻ'בֵּיזָה" בשנה האחרונה, וכל אחד חיבר ברכה הקשורה לירק, פרי או צמח ומשתמשת ברמז שהוא מבטא כדי לאחל לכולנו, מגדלים וצרכנים, שנה טובה ומבורכת.
אני שוב רוצה להודות לכל השותפים, שנענים שוב ושוב לגחמותיי השונות,  והנה הן לפניהם: ברכות "חֻ'בֵּיזָה" לשנת התשס"ה:

ליאורה. ליאורה היא בעלת השדה של "חֻ'בֵּיזָה". היא חקלאית אורגנית כבר כמעט 20 שנה, תומכת רבות בעצה ובמעשה בפרויקט שלנו הצומח בחלקה שלה וממשיכה לגדל בעצמה תבלינים ועוד כל מיני בחלקה הסמוכה לביתה.
· ירקות ופירות אורגניים:
שיתחדש אור עלינו, על גננו ועל כל ישראל – בשנה זו ובבאות אחריה…

אסף ותמר. אסף היה המנהל האדמיניסטרטיבי של החווה, ותמר סייעה לנו בעריכה הלשונית של העלונים.
· חֶלְמִית (השם העברי של חֻ'בֵּיזָה):
אילולי החלום על חווה חקלאית, לעולם לא היינו מגיעים לחֻ'בֵּיזָה.
שתהיה לכולנו שנת חלומות אופטימיים (ורודים/סגולים כפרחים של החלמית) והתגשמותם או הגשמתם!
· קִיוִוי:
קִיווּי. איחולים ותקווה לשנה של שלום, אהבה ובריאות הגוף והנפש/הנשמה.

יאיר. העובד הותיק שלנו בחווה, תרם ברכה עיראקית.
· לוביה:
לבלוב. שתלבלב עלינו שנה חדשה.

אלון, מאיה, ציפי ועומר. אלון עובד איתנו כבר זמן רב, ומאז יולי הוא מנהל העבודה של "חֻ'בֵּיזָה". מאיה, ציפי ועומר עבדו איתנו בתקופות שונות. סיעור המוחות המשותף שלהם העלה את הברכות הבאות.
· נענע:
יהי רצון שכל יום ויום בשנה הבאה עלינו לטובה יהיו חדשים, ירוקים רעננים ומרעננים כמו צמח הנענע….
· כרוב:
יהי רצון שנדע לקרב זה את זה, שנעז להתקרב אל עצמנו, אל הקרובים לנו ואל הזרים והרחוקים
· שעועית, אפונה, במיה, וכל התרמילים למיניהם:
יהי רצון שיהיו לנו כוחות לשאת גם את הקשיים והאתגרים שיש על כל אחד ואחד מאיתנו לשאת, איש איש ותרמילו הוא
· ריחן (בזיליקום):
יהי רצון שידע כל אחד מאיתנו להיות רגיש ליפי העולם וריחותיו, שנצליח להיפתח לדברים השונים
ולריחם הייחודי, ולהתבשם מהם

אלי. אלי הוא מלקוחותינו הראשונים, ובימי רביעי הוא מצטרף אלינו לקטיף. כמו שאופייני לרוחב לבו,  אלי כתב ברכות רבות ומקסימות, מתוכן בחרתי שתיים:
· דלעת:
שנרבה חכמה וד(ל)עת ודעת ושתרחב נפשנו כדלעת
· עגבנייה:
שנסמיק רק ממחמאות

עליזה. עליזה חברתי הטובה סייעה לנו לאורך כל הדרך בעצה, במעשה ובהערות מועילות, ובמיוחד ערכה את כל החומר הפרסומי והשיווקי שלנו בתחילת דרכנו, בעברית ובאנגלית.
· חווה:
"ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי", שנמצא את האֵם בכל חי

ישראל ובת-עמי. ישראל הוא בן זוגי, שהיה לצדי מהצעד הראשון ולפניו, ועד היום ומחר. הוא סיפק את האמביציה שדחפה אותי להעז ולהקים את "חֻ'בֵּיזָה".
· מלון:
שיהיו ידינו מלאות עשייה, בנייה יצירה וצמיחה.
· פלפל:
כמו הפלפל, שקליפתו אדומה-חמה, טעמו עז (חריף/מתוק) ובתוכו חלל של הכלה – שנדע למצוא את השלווה והרוגע בתוך העשייה המתמדת.

דוד. דוד הוא חקלאי ותיק, והוא ייקח את האחריות על "חֻ'בֵּיזָה" וימשיך להוביל אותה בשנה הבאה.
· כרוב – אותיות ברוך, כרובית – ברכות י'
שיהא גננו ברוך ושנתנו מלאה ברכות ה'

 

 

מתכונים לרימונים והתמרים, אם מצליחים לא לנשנש הכל תוך שעה

מקפא רימונים מאתר nrg

  • המרכיבים:

300 גר' מיץ רימונים (סחוטים בבלנדר ומסוננים מגרעינים)
250 גר' אבקת סוכר
5 חלבונים
400 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה
חופן גרגירי רימון

  • ההכנה:

– מחממים את מיץ הרימונים והסוכר עד להמסת הסוכר, מביאים לרתיחה וממשיכים לחמם 2 דקות נוספות. מקציפים את החלבונים.
– מוסיפים להרתיח את מיץ הרימונים עוד דקה, ומוזגים את הסירופ לתוך המערבל העובד (יש להקפיד למזוג את הסירופ על החלבונים, ולהשתדל שלא ייגע בדפנות). מערבלים עד שהתערובת מתקררת.
מעבירים את התערובת לקערה גדולה ובקערת המערבל מקציפים כעת את השמנת המתוקה. מקפלים את הקצפת אל תערובת החלבונים והסירופ, מוזגים לכלי מרופד בניילון נצמד. מקפיאים 6 שעות לפחות. הופכים לצלחת הגשה.

 

מעדן רימונים, נענע ודבש מאתר alternativit

  • המרכיבים:

3 רימונים גדולים בשלים
2 כוסות מים
¼ ק"ג סוכר חום
2 כפות דבש
עלי נענע טריים, לפי הטעם

  • ההכנה:

– מרתיחים את המים והסוכר תוך בחישה, עד שמתחיל להסמיך.
– מפרידים את הגרגרים מפרי הרימון, מוסיפים את עלי הנענע ואת גרגרי הרימון ומביאים לרתיחה
– מיד בתחילת הרתיחה מוסיפים את הדבש ובוחשים
– מביאים לרתיחה מהירה תוך כדי בחישה, על אש גבוהה ומורידים מן האש. יש לשים לב: הרתיחה צריכה להיות קצרה מאוד.
– מעבירים לקערת זכוכית, בעודו חם, ומשאירים להתקרר בטמפרטורת החדר (לא במקרר!)
ניתן לקשט, לפני ההגשה, בעלי נענע

 

צ'אטני תמרים ונענע מאתר Ynet
צ'אטני טרי (לא מבושל), שאפשר להגיש עם עוף או בשר צלוי, עם אגרול או כליווי לתבשילי קארי. בהודו מכינים אותו עם עלי ומכתש, אבל אפשר גם לקצוץ עשבי תיבול ופלפל חריף במעבד מזון, ואז להוסיף את יתר החומרים.

  • המרכיבים:

250 גרם עיסת תמרים ללא חרצנים (חצי חבילה)
1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק, ללא זרעים
2 כפות נענע קצוצה דק
1 כף כוסברה טרייה, קצוצה דק (או נענע)
1 כפית כורכום
1 כפית מלח
1/2-1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורר / 1/4 כפית אבקה
מיץ מ-1 לימון או ליים
מים רותחים לפי הצורך

  • ההכנה:

אם מכינים ביד, שמים את עיסת התמרים בקערה, מוסיפים 1-2 כפות מים רותחים ומרככים בעזרת גב כף עץ. מוסיפים את יתרת החומרים, מערבבים היטב ומוסיפים עוד מים רותחים טיפה אחרי טיפה, עד לקבלת המרקם הרצוי. התערובת תהיה במרקם של דיפ, אך אפשר לדלל אותו לשימוש כרוטב.

 

עוגיות מק'רוד מאתר "גודפוד"
העוגיות יישמרו עד שבועיים אם לא תחוסלנה לפני כן. המתכון הוא ל- 800 גרם עוגיות.

  • המרכיבים:

200 גרם מרגרינה, רכה
4 כפות סוכר, דק
3 כוסות קמח, רגיל
קליפה מחצי תפוז
2 חלמון ביצה
חבילת תמרים, מגולענים
לפי הטעם ציפורן, טחון
1/4 כפית קינמון, טחון
לפי הטעם אבקת סוכר
לפי הטעם מלח

  • ההכנה:

– מעבדים במעבד מזון את המרגרינה, הסוכר, הקמח, קליפת התפוז והמלח עד לקבלת מרקם חולי.
– מוסיפים את החלמונים תוך ערבול עד שנוצר כדור בצק רך, ומפסיקים את פעולת הערבול מייד!
– עוטפים בניילון נצמד ומצננים במקרר למשך שעתיים.
– לשים את בלוק התמרים (אפשר להמיר ב- 500 גר ממרח תמרים) עם התבלינים עד לריכוך מקסימלי (אם משתמשים בממרח תמרים, מערבבים אותו עם התבלינים).
– מחלקים את הבצק לשני כדורים. מרדדים כל כדור לעלה בעובי חצי ס"מ.
– מניחים על כל עלה בצק עלה תמרים מרודד, ומגלגלים לרולדה בקוטר של כ- 4-5 ס"מ.
– משטחים קלות את הרולדה בעזרת כף היד. בעזרת סכין חדה פורסים ממנה פרוסות אלכסוניות בעובי 3 ס"מ. מניחים על נייר אפייה בלי להשכיבן.
– אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-10 דקות, עד שהעוגיות מקבלות גוון זהוב חיוור.
מצננים, מפזרים מעט אבקת סוכר ומאחסנים בכלי אטום.

עלון 23, 6 / 8 בספטמבר 2004

שינויים בימי המשלוח לקראת החגים:
בתקופת החגים אנחנו נאלצים לעשות שינוי בימי החלוקה שלנו, לפי מועדי החגים – הימים יהיו ראשון ושלישי ולא שני ורביעי:
בשבוע של ראש השנה: ביום ראשון 12.9 – למרכז, וביום שלישי 14.9 לירושלים
בשבוע של חג הסוכות: ביום ראשון 26.9 – למרכז, וביום שלישי 28.9 לירושלים
בשבוע של שמחת תורה: ביום ראשון 3.10 – למרכז, וביום שלישי 5.10 לירושלים
שאר השבועות נשארים כרגיל

תקופת מעברים ושינוי

אנחנו כבר מתחילים להרגיש את התחלפות השנה ועונת המעבר שמביאים איתם החגים – האור מגיע מאוחר יותר בבוקר, והקרירות נשמרת עוד שעה-שעתיים. לחות הבוקר רבה מאוד, והצמחים ממש רטובים בקטיפים המוקדמים.
גם החווה נמצאת בחודש האחרון בתקופת מעבר, רבים מכם בודאי הרגישו זאת בארגזים. הארגזים בשבועות האחרונים לא עמדו בציפיות שלנו מעצמנו. למרות שניסינו להשלים מדי פעם ירקות ממגדלים אחרים, עדיין הייתה לנו תחושה לא מספקת. הדבר הזה נובע מכמה סיבות: אחת, שהשוק כולו מצוי בעונה הזאת בשפל – החום הכבד של הקיץ מקשה על הצמחים, פרחים נופלים ולכן יש פחות פרי, והעקה בה מצויים הצמחים מחלישה אותם ומזמינה מזיקים ופגעים המנצלים את המצב. השוק האורגני, שהוא שוק קטן מאוד, נפגע באופן יותר מורגש. כמעט ולא מצאנו ירקות להשלים – התקשינו ואנחנו עדיין מתקשים, למצוא עגבניות ומלפפונים, למשל. לקראת השנה הבאה, כשנהיה אנחנו יותר מנוסים, נוכל להתכונן לקראת התקופה הזאת על ידי שתילות צפופות יותר וגדולות יותר, ולנסות להכין את עצמנו למבחר גדול יותר של ירקות.
הסיבה השנייה נעוצה בשינוי שעובר עלי באופן אישי, וכתוצאה מכך, על החווה. מזה שלושה חודשים עובד בן זוגי בארה"ב, ואנחנו נפגשים רק מדי שבועיים-שלושה. המצב הזה הוא קשה לשנינו, ויהפוך מורכב עוד יותר לקראת פברואר – אז אנחנו מצפים ללידת ילדתנו הראשונה… לאחר התלבטות ארוכה, חוסר ודאות ותהיות, החלטנו לעבור לארה"ב לתקופה מסוימת. אחד החששות המרכזיים שלנו היה מה יהיה עם החווה, שממש לא רצינו לראותה דועכת או נסגרת. לשמחתנו הרבה מצאנו אדם מצוין שייקח את מקומי בחווה וימשיך איתה במסלול בו היא צועדת עד כה. שמו דוד ברוכי, הוא חקלאי כבר שנים רבות, בעל ניסיון רב בגד"ש בארץ ובעולם. אני אבקש ממנו לכתוב כמה מילים על עצמו באחד העלונים הבאים. אחד הדברים ששימחו אותי ביותר אצל דוד הייתה התחושה שליבו עם הרעיון של המפגש בין חקלאות וקהילה, והוא יהיה אדם מתאים להמשיך את הרוח הטובה של "ח'ביזה". כדי שהמעבר יהיה נכון והדרגתי, דוד ואני נערוך חפיפה בחודשיים הקרובים, ובנובמבר הוא ייקח את המושכות לידיו.
תקופה כזאת היא מרגשת ומלאת תחושות – מצד אחד שמחה גדולה על כך שיהיה המשך טוב לחווה, מצד שני צער על הפרידה העתידית שלי ממנה, ושוב, גם הקלה מסוימת בידיעה שהיא תהיה בידיים טובות ונאמנות, ושכשאשוב אוכל להשתלב בה מחדש בצורה שתתאים למצב העניינים אז. אין ספק, אין אצלנו רגע דל.
ועדיין – אנחנו לא רוצים שהמעבר הזה יורגש בירידה ברמת הסלים שאנחנו שולחים אליכם, ולכן החלטנו שלאור המחסור בירקות – ננסה להשלים פירות בתקופה הזאת, ובכל מקרה, לשלוח אליכם סלים יפים ומכובדים. אני מקווה שהשיפור מורגש כבר מן הסל הזה שבידיכם.
שבוע טוב מאוד,
בת-עמי וצוות "חוביזה"

 

 ומה בסל השבוע?

עגבניות – השלמה ממגדל אחר
מלפפונים
פלפלים
דלעת
בצל יבש
לימונים – השלמה ממגדל אחר
מנגו– השלמה ממגדל אחר
סברס– השלמה ממגדל אחר
בזיל

ובסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ'רי
חסה ערבית
גזר – השלמה ממגדל אחר
פטרוזיליה

Changes in Delivery Day Schedule during the Holidays:
Due to the upcoming holidays, we will deliver Sunday & Tuesday instead of Monday & Wednesday:
Rosh Hashanah: Sunday 12/9 to Tel Aviv area, Tuesday 14/9 to Jerusalem
Sukkot: Sunday 26/9 to Tel Aviv area, Tuesday 28/9 to Jerusalem
Simchat-Tora: Sunday 3/10 to Tel Aviv area, Tuesday 5/10 to Jerusalem
Other weeks are as usual (Monday & Wednesday)

A time of change
We are beginning to feel the season ending and the New Year approaching, with the accompanying changes they bring – light comes later in the morning, and it is still cool for another hour or two. There is a lot of moisture in the mornings, and the plants are very wet when we pick early.
The farm, too, has been in transition and change during the last month, which you may have felt reflected in your boxes. For the past few weeks we have not been content with their contents. Although we've tried to buy supplementary produce from other growers, we have still been dissatisfied with the results. There are several reasons for this phenomenon:  first, the general vegetable market is very low at this time of year – the extremely hot weather is quite hard on the plants, flowers fall and hence we get less fruit. The plants are in stress, they are weak, and pests and diseases take advantage. The organic market is very small in Israel, and it suffers particularly. It was almost impossible for us to find any vegetables to purchase – for example, we had and still are having difficulty finding tomatoes and cucumbers. Next year, we'll learn from this experience and be better prepared for this period by planting more and bigger crops with a wider variety of vegetables for this season.
Another transition is related to a personal change with both me and the farm. For the past 3 months, my spouse has been working in the US, and we meet every 2-3 weeks. This situation is hard on both of us, and will become even more complicated in February, when we are expecting our first child. After a great deal of thought and debate, we've decided to move to the U.S. for some time. One of our main concerns is the fate of the farm, which we do not want to suffer during our absence. I am pleased to report that we have found a fine man to take my place and continue operating the farm along the same direction as we've charted. He is David Baruchi, a veteran farmer with experience in Israel and abroad. I will ask him to tell you more about himself in an upcoming newsletter. One of the things that I like about David is that I feel his heart is with the idea of agriculture and community working together, and he will be the right person to continue the good atmosphere of "Chubeza". To make the transition gradual and effective, we will work together for the next two months. In November, David will "assume command."
A period such as this is exciting and arouses many emotions – on one hand I'm so happy the farm will have a good future, on the other hand – it's hard for me to say good-bye. I do feel greatly relieved that the farm will be in good and trustworthy hands, and I can find my place within it when I return. No doubt, there will be no spare moments in "Chubeza".
And still – we do not want the transition to affect your boxes in any adverse way. We are committed to providing our members with high-quality, full boxes of produce. If we cannot procure vegetables, we'll purchase fruit to include in the contents. I hope you already feel the improvement in the box that we are delivering to you at this time.

Best wishes to you all for a very good week,
Bat-Ami and the "Chubeza" team

Today's boxes contain:    
Tomatoes (supplemented from outside farms)
Cucumbers
Peppers
Pumpkin
Onions
Lemons (supplemented from outside farms)
Mango (supplemented from outside farms)
Sabras (supplemented from outside farms)
Basil  

Additions to large boxes:
Cherry tomatoes
Lettuce
Carrots (supplemented from outside farms)Bunch of
parsley

 

קסמה של דלעת

הדלעת שייכת למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae). זוהי משפחה שהכרנו בה כבר מינים רבים המשמשים כצמחי תרבות ומאכל: קישוא, מלפפון, אבטיח, מלון, דלעת, לופה (ממנה מכינים ספוגי רחצה) ועוד.
פירות ממשפחת הדלועיים מוכרים בארץ מזה אלפי שנים, אך הדלעת היא מהגרת צעירה יחסית. מקורה במרכז אמריקה, כנראה במקסיקו, ולמרות שבתלמוד ובמשנה מוזכרים מיני דלעת שונים: דלעת יוונית, דלעת מצרית, דלעת רמוצה ודלעת ארמית. רוב החוקרים סבורים שהדלעת המשנתית אינה המין המוכר לנו היום, שלא היה מוכר פה בימי קדם. החוקרים נוטים לייחס את הדלעת התלמודית למין קרא- דלעת הבקבוק. תיאור הדלעת במשנה מזכיר רבים ממאפייני הקרא. מיני הדלעת השונים, לדבריהם, הם זנים או תתי מין של הקרא, הנבדלים ביניהם במורפולוגיה, בכושר ההתפשטות, בצורת הצימוח ובצורת הפרי.
הדלעות בארץ משתייכות לשלושה מינים:
C. pepo – למין זה משתייכים הקישוא, דלעות נוי למיניהן ודלורית ודומיה. הקישוא (כמו אף המלפפון) נאכל בשלב צעיר טרם הבשלתו הבוטנית. בהבשלתו המלאה ניכר עליו שהוא אכן דלעת.
C. moschata היא הדלעת הטריפוליטנית הנפוצה, והמוכרת כ"סתם" דלעת. זוהי הדלעת שאנחנו שולחים לאחרונה בארגזים.
C. maxima דלעת גדולה, או יותר מדויק לומר: ענקית.
ישנו מגוון עצום של פירות דלעת: הם נעים מגודל אגרוף (כגון דלעות נוי מהסוג C. pepo) ועד פירות ענק במשקל 280 ק"ג (מהמין C. maxima). צורותיהם משתנות: עגולים, בקבוקיים, מצולעים ועוד צורות שונות ומשונות. יש מהם בצבע ירוק, אדום, כתום, צהוב וכדומה. אנחנו מגדלים גם דלעות בצבעים וצורות השונים מהטריפוליטאית הנפוצה, שנציגתם בארץ היא הדלורית. הם מתחילים להבשיל ויהיו מוכנים בעתיד הקרוב. כדי להבדיל בינם לבין הדלעת אנחנו מכנים אותם: "קישואי חורף" (בתרגום מאנגלית). צורת השיח של הדלעות השונות אף היא נעה משיחים קומפקטים ועד צמחים זוחלים המתפשטים למרחק רב.
הדלעת זקוקה למזג אויר חם ולעונה ארוכה כדי לנבוט, להתפתח ולהניב פרי. הדלעות שלנו נזרעו בחודש מרץ והיו מוכנות לאכילה בסביבות אוגוסט! משך הזמן הארוך קשור לכך שבניגוד לקישוא, פרי הדלעת נאכל רק לאחר הבשלה מוחלטת והודות לקליפתו הקשה הוא נשמר במשך תקופה ארוכה באחסון, לכן אנחנו יכולים ליהנות מדלעות גם בחורף, אפילו כמעט שנה לאחר שנזרעו!

קליפתה הקשה של הדלעת, גודלה המרשים והחלל הפנימי שיש בפרי הניבו שימושים בפרי הדלעת ככלי קיבול בבישול ובאגדות. פאי דלעת הוא מאכל אמריקאי מסורתי לחג ההודיה הנחגג בסוף נובמבר. היום משתמשים בבשר הפרי ומכינים פאי פירות רגיל, אך הפאי המקורי היה בעצם דלעת שראשה נחתך, הוסרו מתוכה הזרעים, היא מולאה בחלב, דבש ותבלינים ונאפתה ברמץ חם. סיפור האגדה הדלעתי המוכר ביותר הוא סיפורה של סינדרלה שדלעת הגינה שלה הופכת לכרכרה קסומה, אך ישנו גם סיפור סיני המספר על רופא זקן שהגיע לעיר ראנאן ובאמתחתו תרופה שיכולה לרפא את כל סוגי המחלות. הוא תלה קליפת דלעת מעל הדלת של חנות התרופות. אחרי השקיעה, היה הזקן נעלם בפתאומיות מחנות התרופות. דבר לא נשאר מלבד חנות תרופות ריקה עם קליפת דלעת. איש לא ידע לאן הלך. אחרי זמן מה, גילה פקיד אחד את סודו של האדם הזקן: הוא גילה שכל יום לאחר השקיעה קפץ הזקן לתוך קליפת הדלעת. הפקיד מתיידד עם הזקן ומוזמן להיכנס אחריו לתוך הדלעת, שם הוא מופתע לגלות עולם רחב של ביתנים סינים ומסדרונות צבעוניים ומרהיבי עין. (והסיפור כמובן ממשיך עד למוסר ההשכל). ככלי קיבול מסוג אחר משמשת הדלעת בחג "הלואוין" האמריקאי, בו מוציאים את פנים הדלעת ומגלפים בה פנים או צורות אחרות כדי לשים בתוכה נר ולהופכה למנורה ללילה אחד. מקור המנהג הוא מיתוס אירי הכולל בכלל לפת ולא דלעת (כיאה לאירלנד הקרירה)- המיתוס מספר על ג'ק הקמצן, טיפוס מפוקפק ושתיין, שהערים על השטן והוציא ממנו הבטחה שלאחר מותו הוא לא ייקח את נשמתו לגיהינום. אלא שכשהגיע רגע האמת גם בגן עדן לא נמצא לו מקום, וכך נידון ג'ק לחיי נדודים, מצויד בחתיכת פחם בוערת להאיר את דרכו, אותה הניח בתוך לפת חלולה. האירים נהגו להכין את המנורה של ג'ק מגילוף פנים מפחידות בלפת, תפוח אדמה או סלק, כדי להבריח את ג'ק המסתובב בלא מנוחה. כשהגיעו המהגרים האירים לצפון אמריקה, הם גילו את הדלעות והפכו אותן למנורות של ג'ק הידועות בכינוי: .Jack O'Lantern.

מגדלי הדלעת הראשונים, תושבי יבשת אמריקה, גידלו דלעות כבר לפני 7000 שנה. הם נהגו להשתמש בדלעת לצרכים שונים: הם ייבשו רצועות של הקליפה וקלעו מהם שטיחים, צלו את בשר הפרי והכינו ממנו תבשילים שונים, וייבשו דלעות לאכילה. אחד הדברים שאני אוהבת הצמחים הוא היכולת להשתמש בהם באופן רבגוני, ואכן כמעט בכל חלקי הדלעת ניתן לעשות שימוש: הבשר יכול לשמש למרקים, מנות ירקות, ממרחים וקינוחים, ולהתהדר בגיוון טעמים שבין מלוח לחריף, חמוץ או מתוק.

פרחי הדלעת, כמו פרחי הקישוא, יכולים להיאכל וממלאים אותם בנוחות בשל גודלם. את זרעי הדלעת קולים או אוכלים טריים, ומפיקים מהם גם שמן, שבשל טעמו החזק וצבעו העז נמהל בדרך כלל בממנים צמחיים אחרים. אפילו בעלי הצמח השתמשו להכנת סלטים. מלבד שימוש לבני אדם קיימים זנים למספוא לבהמות, חלק מזני הדלעת משמשים גם לקישוט.

ערכה התזונתי של הדלעת גבוה, היא מכילה 95% – 85 מים , שומן, סוכר וויטמין C, בטא קרוטן (פרו ויטמין A ), שעוזר כנגד תהליכי חימצון, סיבים תזונתיים ומינרלים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום ומעט ברזל. הדלעת נחשבת לירק מתוק ועפ"י הרפואה הסינית עוזרת לעיכול ע"י פעולתה על הטחול והקיבה. זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב לתינוקות, ילדים ומבוגרים. בעבר השתמשו בדלעת לטיפול בנמשים וכמרפא להכשות נחש. זרעי הדלעת משמשים לטיפול בדלקות בדרכי השתן, ובשמן מטפלים בדלקת הערמונית.

לא נותר לנו אלא להסכים עם האגדות – הדלעת היא אכן קסומה ויש בתוכה עולם שלם…
 

מתכוני דלעת:

סלט דלעת הודי (מתכון של הנטורופתית ורד לב)

  • המרכיבים:

250 גרם דלעת
פלפל ירוק חתוך
½ כפית חרדל טחון
½ כפית כמון טחון
¼ כפית ג'ינג'ר טחון
2/3 כוס יוגורט

  • ההכנה:

– מבשלים את הדלעת
– בקערה נפרדת מערבבים את הפלפל, התבלינים והיוגורט
– מוסיפים את הדלעת, מערבבים ומגישים.
– אפשר לגוון את הסלט ע"י הוספת בננות חתוכות, עגבניה, מלפפון או כרובית מאודה. 

 

עינוגיות מסקרפונה, דלעת וג'ינג'ר – מתוך אתר "על השולחן"

  • המרכיבים:

לבצק פריך:
200 גרם חמאה
100 גרם אבקת סוכר
1 ביצה
300 גרם קמח
קמצוץ מלח
למלית:
450 גרם גבינת שמנת (מסקרפונה)
1/2 כוס סוכר
2 ביצים
1/2 כפית אבקת ג'ינג'ר
1/2 כפית קנמון
3/4 כוס מחית דלעת מבושלת
קמצוץ מלח
1 כף קמח
לציפוי:
1 כוס שמנת חמוצה
1/4 כוס סוכר
לקישוט:
50 גרם שוקולד מריר מומס
לתבנית מלבנית 24X34 ס"מ

+ מכינים את הבצק: במיקסר עם וו גיטרה מעבדים את החמאה למשחה חלקה. מוסיפים אבקת סוכר, ביצה ולבסוף קמח ומלח, ומעבדים עד שמתקבל בצק אחיד.
+ מחממים תנור ל-180 מעלות.
+ משטחים את הבצק בתחתית התבנית ואופים כ-10 דקות עד להזהבה קלה (לא אפיה מלאה). מצננים.
+ מכינים את המלית: במיקסר מקציפים במהירות נמוכה גבינת שמנת, סוכר וביצים. מוסיפים תבלינים, מחית דלעת ומלח. בקערית מערבבים מעט מהמלית עם הקמח, מחזירים לתערובת ומערבבים.
+ מחממים תנור ל-160 מעלות.
+ משטחים את התערובת על הבצק האפוי ואופים 35-40 דקות או עד שהמלית מתייצבת. מקררים 10 דקות.
+ מכינים את הציפוי: מערבבים שמנת חמוצה וסוכר עד שהסוכר נמס, מורחים בעדינות מעל שכבת הגבינה ומחזירים לתנור ל-5 דקות (ב-160 מעלות). מצננים לחלוטין.
+ מקשטים: יוצקים את השוקולד המומס לשק זילוף חד פעמי או לשקית ניילון (פשוטה, של סנדוויצ'ים). גוזרים פתח קטנטן בפינת השקית ומזלפים פסים לקישוט.
+ מכניסים את העוגה למקפיא. כשהשוקולד מתייצב מעבירים למקרר. לפני ההגשה פורסים בעזרת סכין חדה, טבולה במים רותחים.  

 

ממרח דלעת: מתכון של אלון, מנהל העבודה שלנו. אצל אלון, כמו אצל בשלנים מהלב, אין כמויות מדויקות, אבל הנה תיאור כללי:

  • המרכיבים:

דלעת חתוכה לריבועים של 2 ס"מ
כמה שיני שום כתושות
לימון כבוש קצוץ
פפריקה מתוקה, מלח ופלפל
שמן זית

  • ההכנה:

– מבשלים את הדלעת במים רותחים עד שמתרככת
– מועכים במזלג או בממחה (בדומה להכנת פירה)
– מוסיפים את השום, הלימון, תבלינים ושמן זית
– מחכים שיתקרר ומורחים על לחם כמות נדיבה. 

 

דלעת במרינדה – מתוך אתר "על השולחן"

  • המרכיבים:

600 גר' דלעת, קלופה וחתוכה למלבנים אחידים (1X3 ס"מ)
3 כפות שמן זית
2 כפיות מלח גס
פלפל שחור גרוס
4 עלי דפנה
5 עלי בזיליקום
למרינדה:
2/3 כוס יין אדום
100 מ"ל חומץ יין אדום
2 כפות סוכר

  • ההכנה:

– במחבת טפלון עם שמן זית מטגנים את קוביות הדלעת עד להזהבה מכל הצדדים. מתבלים במלח ופלפל וממשיכים לבשל עד להשחמה, כ- 4 דקות. מעבירים לנייר סופג.
– תבנית עמוקה מניחים את הקוביות ומסדרים ביניהן את עלי הדפנה והבזיליקום.
– מערבבים את חומרי המרינדה ויוצקים מעל. מכסים ומשהים למשך 3 שעות לפחות.
– לפני ההגשה מוציאים מהמרינדה ומטפטפים מעל שמן זית.

 

ריבת דלעת: עפ"י מתכון מתוך מוסף האוכל של עיתון 'לאשה'

  • המרכיבים:

3 ק"ג דלעת חתוכה לקוביות
31/2 כוסות סוכר
1/2 כוס מיץ לימון
מקל וניל או עלי נענע טריים

  • ההכנה:

– מבשלים את הדלעת בסיר גדול עם מעט מים, עד שהיא מתרככת במקצת.
– מוסיפים את הסוכר ומבשלים כשעה על אש בינונית תוך ערבוב מפעם בפעם. מוסיפים את מיץ הלימון ומקל וניל או עלי נענע (לפי הטעם המועדף) ומערבבים.
– מעבירים לצנצנות מעוקרות (שנשטפו קודם במים רותחים) ומאחסנים במקרר עד לשימוש