קבלה-קבלה-קבלה-קבלה-קבלה
אם קיבלתם ביום ראשון האחרון המון קבלות מאיתנו בזו אחר זו, אנחנו מאוד מתנצלים.
למען האמת אין לי מושג מה גרם לכך, אולי עדכון מסויים במערכת החשבוניות שלנו, אבל לא מדובר במסמכים חדשים שאתם צריכים להפנות אליהם תשומת לב מיוחדת, אנחנו לא הפקנו השבוע קבלות – אתם מוזמנים למחוק את הקבלות ולהתעלם.
____________________________________
הסבר לגבי השימוש במערכת ההזמנות ובקשה חשובה
יותר ויותר מכם משתמשים במערכת ההזמנות האינטרנטית שלנו, ועל כך תודתנו הרבה לכם (ומי שעדיין לא הציץ בה – מוזמן להעז – היא פשוטה וקלה לתפעול).
אבל…
לעתים קורה שאתם כותבים לי בקשות לביטול ארגז, להזמנות מוצרים נוספים ושאר שאלות בחלון ההערות בהזמנה שלכם.
אנא אל תעשו זאת – אנחנו רואים את ההערות רק במהלך האריזות ביום הקטיף, ולכן כבר מאוחר מדי להזמנת מוצרים נוספים שביקשתם, כמו גם לבטל ארגז וכו’.
את כל השינויים הללו – ביטול ארגז, שינוי תדירות או הזמנת מוצרים נוספים אתם יכולים לעשות בעצמכם במערכת עצמה, ובמקרה שאתם מתקשים בכך – נשמח שתכתבו לנו אימייל או תרימו צלצול ואנחנו נסביר ונסייע.
תודה מראש!
______________________________________
חורף חם בח’ביזה
החורף כבר כאן, עוד מעט ממש רשמית – ביום שישי השבוע, 21 בדצמבר, מתחיל החורף על פי הגדרתו האסטרונומית. זהו יום ההיפוך החורפי – התאריך בו היום הוא הקצר ביותר בשנה והלילה הוא הארוך ביותר. מהשבת הקרובה יתחילו הלילות להתקצר והימים להתארך, טיפין טיפין, עד לבוא יום השוויון בעוד שלושה חודשים. וכבר היו לנו כמה הוכחות שהוא כאן: גשמים יפים הגיעו לשדה, הרוו את האדמה במים מחיים, בצבצו את הירקות בארגזים, הצמיחו וניפחו אותם כמו בן ליל להיות ירקות חורף של ממש – עסיסיים ושמנמנים.
אבל הטמפרטורות מסרבות לרדת לרמתן החורפית, ולמרות שכבר לפני חודש הביא מוחמד שלושה ארגזי חצילים לבית האריזה והכריז: “אלו החצילים האחרונים עד האביב”, במחזה מוזר למדי אנחנו ממשיכים לקטוף חצילים ולוביה, שמסרבים להכנע בפני החורף המתון עד כה. לפני כחודש גם פרחו לנו החסות בשל מזג האויר החם. לתקופה הזו אנחנו כבר שותלים חסות חורפיות, שמצליחות להסתדר יפה בטמפרטורות נמוכות, אבל הימים החמימים שהן פגשו הפתיעו אותן וגרמו להן להעלות עמוד תפרחת גבוה ויפה, מה שמנע מאיתנו לקטוף אותן, כמובן.
אנחנו לא סומכים על הטמפרטורות הלא כל כך נמוכות, כי אנחנו יודעים שעלולות להיות הפתעות, והתרד שלנו, יחד עם שאר אחיו הירוקים, הרגישים לקרה, מכוסים בבד אגריל דק, שמגן עליהם מפני לילות קפואים במיוחד, אלא שעד עתה הם לא פגשו בכאלה, ואת הימים החמימים מנצל התרד היקר לצימוח עצום – לכן פגשתם בארגזים עלי תרד עצומים בגודל עלי מנגולד. אם אתם לא בטוחים מה הם – תנו ביס. הם טעימים מאוד ואפילו קצת מתקתקים בקצוות. שוים בהחלט נשנוש של ממש. השבוע נספר בשבחו.
I’m Popeye the Sailor Man
I’m Popeye the Sailor Man
I’m strong to the finich
Cause I eats me spinach
I’m Popeye the Sailor Man
מוצאו של התרד, בן משפחת הסלקיים, ממרכז אסיה- אפגניסטן, צפון הודו, אוזבקיסטן, או דרום מערב אסיה, אולי מפרס. שנים רבות הוא גודל במזרח התיכון, במרכז ובסין, מקור סיני מהמאה השביעית מכנה אותו “עשב התבלין של פרס”. הוא נדד לאיזור סוריה וערב הסעודית ומשם לצפון אפריקה. במאה האחת עשרה הביאו אותו המוּרים הצפון-אפריקאים לספרד, והכירו אותו לאירופאים. כצמח ארצישראלי מצוי הוא מוזכר במשנה ובתלמוד כירק שנהוג לבשל ולהכין ממנו מרקים.
התרד הוא הזדמנות טובה לכמה הרהורים על כוחה של תרבות, כוחם של סיפורים צבעוניים ומסורות עממיות, ומולם על כוחו של המדע המדויק (?). כמו ירקות רבים, גם התרד החל את דרכו הקולינרית כעשב מרפא, ושימש לטיפול בעצירות ובבעיות עיכול. במסכת ברכות אומר רב חסדא: “תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני מעיים”. תמיד זה מדהים אותי כיצד הרפואה העממית קולעת בול בלי שיהיו לה הכלים המדעיים לבחון את צמחי המרפא עליהם היא ממליצה. נסיון של שנים, יחד עם ידע המועבר מדור לדור ואולי גם קורט אינטואיציה או, מי יודע, אולי יכולות רוחניות, חברו להם יחד, כבר לפני שנים, והביאו עצות טובות ומועילות לבריאות. שכן, למרות שאני די בטוחה שרב חסדא לא נכנס מימיו למעבדת כימיה, ולא למד ביולוגיה או בוטניקה ב”פקולטה” ברחובות, בכל זאת הוא קלע בול. התרד הוא אחד המקורות העשירים ביותר לנוגד חמצון בשם לוטאין, שתורם לבריאות העין ועשוי גם לסייע בהפחתת הסיכון לטרשת עורקים, למחלות לב ולסרטן. החומצה האוקסלית בו היא האחראית כנראה ליכולתו המסייעת להסדרת פעולת המעיים. (עוד על הסגולות הבריאותיות והמזינות של התרד בהמשך).
ההרהור השני בא לי מקריאה על התרד וחברו הטוב, הלא הוא פופאי דה סיילור מאן… פופאי המלח (Popeye) היא דמות קומיקס וסרטים מצוירים חובבת תרד, שנוצרה בארה”ב בשנת 1929 על ידי אלזי סגר (Elzie Segar). כאשר פופאי נקלע לצרה הוא אוכל תרד מקופסת שימורים, וזוכה לכוח אדיר, בדרך כלל כדי להציל את אהובתו אוליב אויל מאויבו בלוטו. פופאי זכה להצלחה מסחררת, כיכב בטלויזיה, בקולנוע, ועד היום הוא מופיע במדור הקומיקס בעיתונות האמריקאית. המלח החביב העלה בשלושים אחוזים את צריכת התרד בארה”ב.
מה שיפה בכל הסיפור הוא שפופאי יסודו בטעות… הגיבור המצויר שייך לתקופה בה נחשב התרד כירק מחזק ביותר בשל מחקר משנת 1870, שעקב טעות בהדפסת מיקום הנקודה העשרונית, ייחס לתרד תכולת ברזל גדולה פי עשר מערכה האמיתי… אבל כאן מתגלה כוחו של הסיפור, המיתוס והמלח בעל העין האחת – אם תעשו סקר קצר בין ידידיכם מהם הירקות העשירים ביותר בברזל, סביר להניח שהתרד יהיה ביניהם. אחרי הכל, מדע או לא מדע, עם פופאי לא כדאי להסתבך…
הרחבה על פופאי המלח ומסעו בארץ הקודש תוכלו למצוא כאן
סיפור התרד והברזל מורכב אף יותר. התרד עשיר אמנם בברזל (לא בכמות של פי עשר, אך בכל זאת) וסידן, אולם יכולתנו לספוג את החומרים הללו מן התרד נמוכה ביותר, כי החומצה האוקסלית המצויה בתרד קושרת אותם ומונעת מהם להיספג בגוף.
אולם לתרד יתרונות אחרים. נוסף על הלוטאים, שהוזכר כבר, הוא עשיר בויטמין K, ויטמין A, ויטמין C, בטא-קרוטן וחומצה פולית. הוא עשיר בכלורופיל, שתרם להגנה מפני חומרים מסרטנים (למשל הגנה מסרטן ריאות). הוא מכיל קוורצטין, שהוא נוגד חמצון ונוגד דלקת, ואנזים מסוים בו מסייע להורדת לחץ דם. מיץ תרד הוא הטוב מבין מיצי הירקות למניעת היווצרות תאים סרטניים.
בקשר לערכו התזונתי של התרד, הציצו גם בטיפים של השבוע, שמתמקדים בצורות שונות לנצל את התרד עד תום…)
מי שפחות מתלהב משתיית מיץ תרד יכול להשתמש בו כנייר הצתה- במאות ה-18 וה-19 השתמשו בנייר שהושרה במי תרד לזיקוקים, כי הוא בוער היטב. (אולי זו שוב החומצה האוקסלית?). ועוד שימוש שונה ומעניין לתרד: חברת סוני בודקת את השימוש הפוטנציאלי של עלי תרד בטכנולוגיית ייצור תמונה בטלוויזיות חדישות… אולי עוד ישוב וידרוך כוכבו של התרד בטלוויזיה…
בזני התרד המסורתיים ישנן שתי קבוצות של זני תרד: זנים בעלי זרעים קוצניים, שנחשבו לעמידים יותר לקור, וזנים בעלי זרעים חלקים, שמתמודדים טוב יותר עם טמפרטורות חמימות. זני המכלוא הקיימים כיום מתאימים לאקלימים שונים.
חלוקה נוספת של סוגי התרד היא לפי צורת העלה: לזנים בעלי עלים מקומטים ומסולסלים, וזנים בעלי עלים שטוחים וחלקים, וישנם גם זני ביניים, בין חלק למקומט.
בארץ צומח התרד גם בצורת הבר שלו. תרד-בר גדל ממרכז הארץ וצפונה, בחורף ובאביב (כלומר, הוא מתחיל עכשיו). עליו רכים ועדינים יותר, וגם טעמו מעודן יותר. בשווקים צפוניים אפשר למצוא אותו טרי, ובמסעדות גליליות הוא מככב עכשיו בתבשילים מחומרים מקומיים.
אצלנו בח’ביזה, עם פרוץ התרד, לוקח מוחמד כמה צרורות כשכולו אפוף סוד וחיוכים, ולאחר יום-יומיים מביא לנו פאטירים של תרד, זעתר ובצל ירוק – ריחניים וט-עי-מי-ם. כל כך. אפילו מצאתי מתכון עבורכם השבוע. בואריאציה של מוחמד אין בהם גבינות אבל יש בהם זעתר (הכוונה לעלי אזוב טריים, לא התבלין) – מומלץ ביותר!
טיפטיפה
- הברזל בתרד קיים בצורה מסיסה ולכן מי הבישול של התרד מכילים ברזל ומרכיבים מסיסים אחרים, וכדאי להשתמש בהם.
- כדי להנות מהחומצה הפולית בתרד מבושל, כדאי לאדות אותו ולא לבשלו במים. בישולו במים למשך כ-4 דקות יפחית את רמות החומצה הפולית לחצי.
- תרד מאבד את רוב ערכו התזונתי לאחר כמה ימים. גם מקרר לא ימנע את איבוד החומצה הפולית והקרטנואידים. טעמו והופעתו יכולים להיות נהדרים, אך מבחינה תזונתית הוא יועיל פחות. בסלים של ח’ובזה אתם מקבלים תרד שנקטף באותו היום, או יום קודם, כך שלערכי התרד שלכם תכולת חיים ארוכה מהתרד של המרכול, אך גם אותו כדאי מאוד לצרוך בקרוב.