סוף החודש מתקרב…
בתחילת השבוע הבא נחייב את כרטיסי האשראי שלכם על הירקות שקיבלתם ותקבלו במהלך חודש אוקטובר, כולל הירקות של השבוע הבא.
כדי לעשות כן, מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים למשלוחי יום רביעי כבר ביום ראשון בערב (ולמשלוחי יום שני ביום ראשון בצהרים, כרגיל)
אנחנו מאוד מבקשים שתשתדלו לעדכן את השינויים שלכם לשבוע הבא עד אז.
להזכירכם:
החיוב נעשה בשלושה חלקים: חיוב אחד על ירקות, פירות ותמרים (הקבלה המצורפת מפרטת את שלושתם, אבל כמובן שאם קיבלתם רק ירקות אתם מחוייבים רק על הירקות). חיוב שני על דמי המשלוח (הכוללים מע”מ), חיוב שלישי על תוספות לארגז.
מעתה אתם יכולים לראות את הסטורית החשבון שלכם במערכת ההזמנות האינטרנטית שלנו. זה חדש חדש, זה עדיין טיפה מסובך לביצוע, אבל הנה ההסבר:
הכנס/י לחשבון שלך ואז הוסף/י בסוף שורת הכתובת (ה-url):
account/
כך שהכתובת תיראה כך:
http://chubeza.easyfarm.co.il/user_page/account
זה אמור להציג לך את כל הסטורית החשבון שלך.
נשמח אם תבדקו שהחשבון אכן נכון ותעירו לנו אם יש צורך בתיקונים. בתחתית החשבון אמור להופיע סה”כ לתשלום: 0. אם הוא לא מאופס, כנראה שלא הצלחנו לחייב את כרטיסכם ונודה לכם אם תצרו איתנו קשר. תודה!
________________________
מהשבוע שעבר הצטרפה אלי יערה כדי לסייע בניהול מערך ההזמנות והלקוחות.
ברוכה הבאה, מאחלים לך כניסה נעימה וחלקה לח’ביזה.
בהדרגה ניפרד משני עוזרי הנאמנים, יהושע ודרור, שסייעו מאוד בחודשים האחרונים להקל מעומס העבודה. תודה תודה תודה!
__________________________________
כתום בעיניים
בשבועות האחרונים אנחנו נפרדים לאט מן הקיץ: השעועית התאילנדית, הלוביה, החצילים, הלוביה – כולם מתמעטים, מאטים את הקצב, מסמנים לנו בהדרגה שהסתו כבר כאן. מי שנשארת כאן בעונה הזו, שופעת ויציבה, עם רגליים (שורשים) עמוק בקרקע, היא הנציגה הכתומה של הסתו – בטטה למפומאה, לפופית נאכלת או תפוח אדמה מתוק – בכל שם שתכנו אותה היא תישאר מתוקה, בריאה (גם לסוכרתיים), קלה לעיכול (מעולה לתינוקות שמתחילים לנשנש), וכל כך טעימה. השנה היא גם גורמת לנו שמחה גדולה במיוחד, עם יבול נאה שמנחם ומפתיע אותנו אחרי היבול הדל של השנה שעברה. השבוע נשיר לה שיר הלל קטן.
היא בת למשפחת החבלבלים (Convolvulaceae) המכובדת, אליה שייכים גם עשב הבר חבלבל השדה, הכשות הטפילה והיא אחותה של הלפופית (morning glory) היפה המצויה בטבע ובגינות. שמה הרשמי הוא “לפופית נאכלת” והוא מתאים לה, כי היא כמעט היחידה מהמשפחה הזו שמשמשת למאכל, וממש היחידה המגודלת מסחרית למאכל. תופעה נדירה בהחלט. כמו רבים אחרים במשפחתה היא משתרגת ומתפתלת ושולחת זרועות ענפים לכל עבר. אם תתנו לה היא גם תטפס על הגדר הקרובה ותכסה אותה בעלווה של עלים ירוקים דמויי לב ואחר כך גם בפרחים יפים וסימטרים בצבעים סגולים בהירים, הנפתחים בשעות הבוקר ונסגרים בצהרים מול השמש העזה.
בטטות נשתלות אצלנו בשדה מחודש יוני. אנחנו קונים את הייחורים מעודד ממושב ישע, ומקבלים כמה צרורות של מקלות לחים קשורים בחבל. את הענפים העירומים אנחנו נועצים בקרקע שהוכנה לכבודן מראש: שתי תלוליות שהוגבהו על הערוגה והורטבו בטפטוף. זהו פלא כל שנה לראות את כח החיות של הצמח הזה, איך מכמה מקלות נעוצים בקרקע הוא הופך לשטיח מרהיב מנוקד בפרחים ותחתיו השורשים הכתומים והמתוקים. לפני שנתיים הכנתי לכם עלון מצולם על דרכה של הבטטה ממקל עירום לשורש החבוי תחת שטיח צפוף, הנה הוא לפניכם.
כמו שאר מגדלי הבטטות בארץ, אנחנו שותלים את הזן ששמו “ג’ורגי’ה ג’ט”, שקליפתו אדומה-ורודה ובשרו כתום, אך יש סוגים רבים נוספים של בטטות הנבדלים זה מזה בצבע קליפתם (לבנה, קרמית, חומה, אדומה, סגולה או צהובה), בצבע בשרם (לבן, קרם, צהוב, סגול או כתום), בגודל ובצורת השורשים ובמרקם החיצוני והפנימי שלהם. הנה כמה דוגמאות למגוון העצום של זני בטטות מסביב לעולם:
שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה.
אחרי כארבעה חודשים אנחנו מתחילים להוציא אותן מן האדמה. תחילה מגששים: חופרים באחת הפינות ובודקים מה מסתתר שם, האם יש שורשים כתמתמים, כמה, מה גודלם והאם הם נראים בריאים. ואז, אם הן מוכנות, מתחילים להוציא אותן בהדרגה מן הקרקע.
כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.
זו גם הסיבה לכך שבטטות לא מאחסנים במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה יפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, ולא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור. טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)
את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.
בשנה שעברה היה יבול הבטטות דל ודי מאכזב, גם אצלנו, וגם בשאר השדות בארץ: הפקעות היו קטנות למדי, סיביות משהו ופחות מתוקות. לא ברור עד הסוף למה זה קרה, אז מפתחים תיאוריות: אולי בגלל הקיץ הקריר יחסית, אולי בגלל תהליך איטי של הידלדלות כוחם של חומרי הריבוי (משום שבשנים האחרונות ייחורי הבטטות מתפתחים מבטטות אחרות ולא מתרביות רקמה חדשות, כפי שהיה בעבר). כך או כך, בארגזים כיכבו בטטות די קטנות, והיבול הסתיים במהירות.
כשהגיע מועד קניית היחורים השנה, היינו בהתלבטות קשה: מבחינת התנאים האובייקטיביים לא השתנה הרבה: ייחורי הבטטות הקיימים היו עדיין כאלה שגודלו מצמח אם ולא מתרביות רקמה חדשות, מה שאומר שאפשר להתייחס אליהן כבעלות גנים קשישים למדי. חששנו שכל ההשקעה בקניית הייחורים והעבודה הרבה של הכנת הקרקע, השתילה, העישוב, הדישון ושאר עבודות הגידול – כל אלה יסתיימו שוב במפח נפש.
אבל חקלאות בעינינו היא הרבה עניין של אמונה, עקשנות, ויש מי שיגיד גם תמימות (או טיפשות…) ובסופו של דבר לא יכולנו לוותר על הגידול הנחמד הזה, שנמצא אצלנו בשדה כבר מן השנה הראשונה וכתמיד מפליא בעוצמה ובחיוניות של הצמחים. ההחלטה נפלה – קנינו ייחורים.
הסימן החיובי הראשון הגיע משיחה עם עודד, מגדל הייחורים שלנו, שהוא חקלאי בטטות בעצמו, המגדל במושב ישע בדרום. היבולים של עודד תמיד מקדימים את שלנו קצת, ולכן לפעמים הם מנבאים את הצפוי לנו. השנה הניבו הבטטות של עודד יבול איכותי ונאה. ואנחנו שמחנו ונצרנו תקווה. המשך המשב החיובי הגיע עם נעיצת הקלשונים בקרקע לבדיקת המצב אצלנו – פקעות גדולות ושמנמנות, בכתום עז ובפריכות טובה נשלפו מן האדמה הלחה, ואנחנו התרגשנו לראות שהתקווה והעקשנות הצליחו. ושוב – אנחנו לא באמת יודעים למה זה יותר מוצלח השנה – התנאים דומים מאוד, מקור הייחורים זהה, וגם החקלאים אותם חקלאים… ובכל זאת – השנה התהפך הגלגל. אותי זה ממש ממלא עליצות: לדעת שאין לי שום מושג למה, לדעת שיש עוד כל כך הרבה סודות שנסתרים מאיתנו, והטבע מנהל את עצמו בלי שנפענח אותו כל הזמן.
אז מה תעשו עם הבטטות שלכם? לא צריך לקלף אותן ולהתאמץ קשות: הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ להשאיר אותה, ואפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסים במים כדי למנוע השחרה.
טעמן המשובח והמנחם של הבטטות, משמח במיוחד בערבים הקרירים של הסתו, כשההשתוקקות למתוק בפה מתגברת. אפשר לעשות כן בלי רגשות אשמה: הירק הזה הוא ממש פצצת בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה.
למרות טעמה המתוק היא נחשבת ירק “אנטי-סוכרתי” המומלץ לחולי סוכרת בשל תרומתו לאיזון רמות סוכר בדם ולהפחתת התנגדות התא לאינסולין, אולי בזכות הקרטנואידים שהיא עשירה בהם. חוץ מהחבר A הנ”ל הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות.
לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי גישה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים, כלומר, אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק- מתאים לעונת החורף.
אנחנו מאוד מחכים כאן כבר לעונת החורף המדוברת, ומיום שלישי השבוע (ז’ חשוון) כבר מתחילים לבקש בפה מלא ובלי היסוסים – שיבוא כבר הגשם – לטובה, לברכה, לששון, לשמחה. מקוים שתצטרפו אלינו לתקוות, תפילות, בקשות – לממטרים רטובים רטובים של טיפות גדולות ומרוות רגבים.
שבוע טוב לכולנו, חודש טוב וסתו נעים,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
___________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: חסה, לוביה קצרה או במיה או לוביה תאילנדית ארוכה, דלעת, עגבניות, קישואים או בטטה, כוסברה, מלפפון, תירס, צנונית, חצילים, בצל ירוק.
ובסל הגדול תוספת של: גזר סלק אדום, תרד
יום רביעי: לוביה/במיה/שעועית תאילנדית, תרד ניו זילנדי/קייל, נתח דלעת, בטטה, חסה, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, צנונית, פלפל אדום או ירוק, חצילים, עגבניות.
ובסל הגדול תוספת של: תירס/גזר, סלק אדום, בצל ירוק/עירית
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן.
_____________________________________________
תודה למי ששלח מתכוני ארטישוק ירושלמי – אנחנו מחכים לו מאוד – אנא שלחו עוד מתכונים אהובים לקראת בואו הקרב של הבחור החדש בשכונה…
מתכונים סתווים שיביאו את הגשם:
איריס שלחה לי מתכון לדלעת – מבוסס על דלעת ח’ביזה מקורית…
דלעת וטופו בחרדל ולימון
סלט שורשים ממריץ
מתכוני לוביה טריה
היא בת למשפחת החבלבלים (Convolvulaceae) המכובדת, אליה שייכים גם עשב הבר חבלבל השדה, הכשות הטפילה והיא אחותה של הלפופית (morning glory) היפה המצויה בטבע ובגינות. שמה הרשמי הוא “לפופית נאכלת” והוא מתאים לה, כי היא כמעט היחידה מהמשפחה הזו שמשמשת למאכל, וממש היחידה המגודלת מסחרית למאכל. תופעה נדירה בהחלט. כמו רבים אחרים במשפחתה היא משתרגת ומתפתלת ושולחת זרועות ענפים לכל עבר. אם תתנו לה היא גם תטפס על הגדר הקרובה ותכסה אותה בעלווה של עלים ירוקים דמויי לב ואחר כך גם בפרחים יפים וסימטרים בצבעים סגולים בהירים, הנפתחים בשעות הבוקר ונסגרים בצהרים מול השמש העזה.
בטטות נשתלות אצלנו בשדה מחודש יוני. אנחנו קונים את הייחורים מעודד ממושב ישע, ומקבלים כמה צרורות של מקלות לחים קשורים בחבל. את הענפים העירומים אנחנו נועצים בקרקע שהוכנה לכבודן מראש: שתי תלוליות שהוגבהו על הערוגה והורטבו בטפטוף. זהו פלא כל שנה לראות את כח החיות של הצמח הזה, איך מכמה מקלות נעוצים בקרקע הוא הופך לשטיח מרהיב מנוקד בפרחים ותחתיו השורשים הכתומים והמתוקים. לפני שנתיים הכנתי לכם עלון מצולם על דרכה של הבטטה ממקל עירום לשורש החבוי תחת שטיח צפוף, הנה הוא לפניכם.
כמו שאר מגדלי הבטטות בארץ, אנחנו שותלים את הזן ששמו “ג’ורגי’ה ג’ט”, שקליפתו אדומה-ורודה ובשרו כתום, אך יש סוגים רבים נוספים של בטטות הנבדלים זה מזה בצבע קליפתם (לבנה, קרמית, חומה, אדומה, סגולה או צהובה), בצבע בשרם (לבן, קרם, צהוב, סגול או כתום), בגודל ובצורת השורשים ובמרקם החיצוני והפנימי שלהם. הנה כמה דוגמאות למגוון העצום של זני בטטות מסביב לעולם:
שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה.
אחרי כארבעה חודשים אנחנו מתחילים להוציא אותן מן האדמה. תחילה מגששים: חופרים באחת הפינות ובודקים מה מסתתר שם, האם יש שורשים כתמתמים, כמה, מה גודלם והאם הם נראים בריאים. ואז, אם הן מוכנות, מתחילים להוציא אותן בהדרגה מן הקרקע.
כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.
זו גם הסיבה לכך שבטטות לא מאחסנים במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה יפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, ולא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור. טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)
את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.
בשנה שעברה היה יבול הבטטות דל ודי מאכזב, גם אצלנו, וגם בשאר השדות בארץ: הפקעות היו קטנות למדי, סיביות משהו ופחות מתוקות. לא ברור עד הסוף למה זה קרה, אז מפתחים תיאוריות: אולי בגלל הקיץ הקריר יחסית, אולי בגלל תהליך איטי של הידלדלות כוחם של חומרי הריבוי (משום שבשנים האחרונות ייחורי הבטטות מתפתחים מבטטות אחרות ולא מתרביות רקמה חדשות, כפי שהיה בעבר). כך או כך, בארגזים כיכבו בטטות די קטנות, והיבול הסתיים במהירות.
כשהגיע מועד קניית היחורים השנה, היינו בהתלבטות קשה: מבחינת התנאים האובייקטיביים לא השתנה הרבה: ייחורי הבטטות הקיימים היו עדיין כאלה שגודלו מצמח אם ולא מתרביות רקמה חדשות, מה שאומר שאפשר להתייחס אליהן כבעלות גנים קשישים למדי. חששנו שכל ההשקעה בקניית הייחורים והעבודה הרבה של הכנת הקרקע, השתילה, העישוב, הדישון ושאר עבודות הגידול – כל אלה יסתיימו שוב במפח נפש.
אבל חקלאות בעינינו היא הרבה עניין של אמונה, עקשנות, ויש מי שיגיד גם תמימות (או טיפשות…) ובסופו של דבר לא יכולנו לוותר על הגידול הנחמד הזה, שנמצא אצלנו בשדה כבר מן השנה הראשונה וכתמיד מפליא בעוצמה ובחיוניות של הצמחים. ההחלטה נפלה – קנינו ייחורים.
הסימן החיובי הראשון הגיע משיחה עם עודד, מגדל הייחורים שלנו, שהוא חקלאי בטטות בעצמו, המגדל במושב ישע בדרום. היבולים של עודד תמיד מקדימים את שלנו קצת, ולכן לפעמים הם מנבאים את הצפוי לנו. השנה הניבו הבטטות של עודד יבול איכותי ונאה. ואנחנו שמחנו ונצרנו תקווה. המשך המשב החיובי הגיע עם נעיצת הקלשונים בקרקע לבדיקת המצב אצלנו – פקעות גדולות ושמנמנות, בכתום עז ובפריכות טובה נשלפו מן האדמה הלחה, ואנחנו התרגשנו לראות שהתקווה והעקשנות הצליחו. ושוב – אנחנו לא באמת יודעים למה זה יותר מוצלח השנה – התנאים דומים מאוד, מקור הייחורים זהה, וגם החקלאים אותם חקלאים… ובכל זאת – השנה התהפך הגלגל. אותי זה ממש ממלא עליצות: לדעת שאין לי שום מושג למה, לדעת שיש עוד כל כך הרבה סודות שנסתרים מאיתנו, והטבע מנהל את עצמו בלי שנפענח אותו כל הזמן.
אז מה תעשו עם הבטטות שלכם? לא צריך לקלף אותן ולהתאמץ קשות: הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ להשאיר אותה, ואפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסים במים כדי למנוע השחרה.
טעמן המשובח והמנחם של הבטטות, משמח במיוחד בערבים הקרירים של הסתו, כשההשתוקקות למתוק בפה מתגברת. אפשר לעשות כן בלי רגשות אשמה: הירק הזה הוא ממש פצצת בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה.
למרות טעמה המתוק היא נחשבת ירק “אנטי-סוכרתי” המומלץ לחולי סוכרת בשל תרומתו לאיזון רמות סוכר בדם ולהפחתת התנגדות התא לאינסולין, אולי בזכות הקרטנואידים שהיא עשירה בהם. חוץ מהחבר A הנ”ל הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות.
לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי גישה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים, כלומר, אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק- מתאים לעונת החורף.
אנחנו מאוד מחכים כאן כבר לעונת החורף המדוברת, ומיום שלישי השבוע (ז’ חשוון) כבר מתחילים לבקש בפה מלא ובלי היסוסים – שיבוא כבר הגשם – לטובה, לברכה, לששון, לשמחה. מקוים שתצטרפו אלינו לתקוות, תפילות, בקשות – לממטרים רטובים רטובים של טיפות גדולות ומרוות רגבים.
שבוע טוב לכולנו, חודש טוב וסתו נעים,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
___________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: חסה, לוביה קצרה או במיה או לוביה תאילנדית ארוכה, דלעת, עגבניות, קישואים או בטטה, כוסברה, מלפפון, תירס, צנונית, חצילים, בצל ירוק.
ובסל הגדול תוספת של: גזר סלק אדום, תרד
יום רביעי: לוביה/במיה/שעועית תאילנדית, תרד ניו זילנדי/קייל, נתח דלעת, בטטה, חסה, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, צנונית, פלפל אדום או ירוק, חצילים, עגבניות.
ובסל הגדול תוספת של: תירס/גזר, סלק אדום, בצל ירוק/עירית
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן.
_____________________________________________
תודה למי ששלח מתכוני ארטישוק ירושלמי – אנחנו מחכים לו מאוד – אנא שלחו עוד מתכונים אהובים לקראת בואו הקרב של הבחור החדש בשכונה…
מתכונים סתווים שיביאו את הגשם:
איריס שלחה לי מתכון לדלעת – מבוסס על דלעת ח’ביזה מקורית…
דלעת וטופו בחרדל ולימון
סלט שורשים ממריץ
מתכוני לוביה טריה