עלון 112, 3-5 ביולי 2006

הצל שלי ואני…

מזה כמה שבועות שחברי בישראל מתלוננים בפני על החום הנורא. בשבוע הבא אנחנו מגיעים לביקור בארץ, וכבר הספיקו להזהיר אותנו ולהפחיד אותנו שנתכונן למעלות חום שהן פשוט זוועה. בשדה זה אומר עבודה משעה מוקדמת בבוקר, לבוש קל ומאוורר מחד, אך מגן ומצל מאידך והמון המון שתיה. אני מדברת כמובן על העובדים האנושיים בשדה, אך בעצם גם על הדיירים הנייחים שבו – הצמחים שלנו. בימים כאלה ההשקיה חשובה ביותר ומתבצעת בקפדנות. חשוב גם לשמור על השדה נקי כמה שאפשר מעשבים, שעלולים להתחרות עם הירקות שלנו על משאבי המים היקרים. אבל, כידוע לנו, שתיה לבדה לא מספיקה, ובשבועות האחרונים עשינו מבצעים נחוצים מאוד של כיסוי הירקות ברשתות צל מסוגים שונים. השבוע אני מזמינה אתכם לצאת איתי למרדף אחרי הצל של עצמנו, ושל הירקות שלנו:

בביקור בשדה בשבוע האחרון יתגלו (יתכסו…) לעיניכם ערוגת חסות ובצל ירוק אחת שמכוסה ברשת ציפורים כפולה, שמספקת, להערכתנו, כ-20% צל (ולמדנו שזה לא מספיק ולכן-) ערוגת חסות שניה מכוסה ברשת צל 40%. בגידולים נמוכים, כמו אלו, אנחנו נועצים באדמה קשתות מתכת, ועליהן נפרסת הרשת, קרוב יחסית לצמחים. כך נוצרת מעין מנהרת רשת נמוכה, שאותה אנחנו מרימים כדי לקטוף את העלים הרעננים. 

 העגבניות הן גבוהות, ואנחנו רוצים להיות מסוגלים להכנס ולצאת בקלות מהרשת כדי שנוכל לקטוף אותן מדי שבוע. לכן להן החלטנו להקים מאהל: על ראשי הבזנט"ים המשמשים להדלייה הנחנו בקבוקים חתוכים, ובשתי הערוגות שמשני צידי כל ערוגת עגבניות נעצנו עמודי הדליה נוספים. (בערוגת הצ'רי התמזל מזלנו: מימינה לוביה ומשמאלה שעועית, וכך לא נזקקנו לתקוע עמודים נוספים, ופשוט השתמשנו בעמודי ההדליה שלהם). רשת צל של 40% נפרסה מעל כל ערוגת עגבניות: מעמודי ההדליה שבצד אחד לעמודי ההדליה שבצד השני, כשהיא מורמת לגובה מעל העגבניות, בעזרת הבקבוקים הזכורים לטוב. ממש כמו אוהל. כל זאת מדובר כמובן בעגבניות ההדליה שלנו. עגבניות השיח נותרו עד עתה חשופות, אבל הזמנו רשת צל נוספת כדי לכסות גם אותן, משום שהחום הכבד גורם לשיחים להיפתח, וכך נחשפות העגבניות לקרינה ועלולות לחטוף מכות שמש. השבוע התחילו להאדים עגבניות ראשונות מעגבניות ההדליה, הצ'רי, התמר והשיח (5656). זה מחזה יפה ומשמח: ערוגות של שיחים מתפרעים, מטפסים או משתרעים, מתחילים להיות מנוקדים בנקודות אדומות, ולאט לאט מתמלאים בהמון גומות חן שמחייכות אלינו מבין הג'ונגלים הירוקים.

ערוגות הפלפל והקישואים מקבלות יחס מיוחד ושונה: בקיץ הזה הן לובשות לבן. מדובר במשהו כמו בד סינטטי (חומר דומה לחומר ממנו עשויים מגבונים לחים), קל מאוד, שנפרס על הערוגות בלי צורך בתמיכת שלד מלמטה. הבד מונח בעצם היישר על הצמחים, בשפה המקצועית קוראים לזה: "כיסוי צף". חיכינו עד ששיחי הפלפלים יגדלו לגודל נאה, והם החלו כבר לפרוח פרחים ראשונים כשכיסינו אותם בבד (ששמו "אגריל"). עכשיו הם כבר מתגנדרים בפירות ירוקים ועסיסיים. דרושים להם עוד כשלושה שבועות כדי להסמיק ולקבל צבע. אצל הקישואים המצב הפוך: הם היו מכוסים בבד הלבן עד כה, וכשיתחילו לפרוח דוקא נסיר מהם את הבד.

למה ההבדל? גם בירקות, כמו אצל אנשים, מתאים הביטוי: "חנוך לירק על פי דרכו". לכל ירק יש את הסיפור שלו ואת דרכו הייחודית להגיע להנבת פירות. ולפני שנמשיך בסיפור על הירקות שלנו, אנסה להסביר קצת בכמה מילים (פשוטות, אני מקוה) על פריחה ופירות: הכל מתחיל בפרח. בפרח הזכרי מצוי המאבק, ובו נוצרת האבקה, המקבילה לתאי הזרע אצלינו. בואו נלווה את גרגרי האבקה הזכריים במסעם: גרגרי האבקה עושים את דרכם מהמאבק (שם הם נוצרו), לכיוון הצלקת הנקבית. הם יכולים לעוף על כנפי הרוח, להתלוות לחרקים: פרפרים, דבורים או ציפורים, להתקדם על אצבעות אנשים שנגעו בפרח, או לשוט במים. כך או כך, הם מתכוונים להגיע לצלקת הנקבית, לנבוט בה ולהצמיח נחשונים: צינורות דקיקים, איתם ירדו דרך עמוד העלי לשחלה, בה יפגשו את הביציות ויפרו אותן. ההפריה גורמת לחנטת הפירות. כאן מסתיים תפקידם של הפרחים: הם מתחילים להתנוון: עלי הכותרת שלהם מתייבשים ונושרים, ובמקומם מתפתחות חנטות: פירות קטנטנים.

זה הסיפור הכללי, ומכאן לחברים הספציפים שלנו. הקישואים זקוקים להגנה בשלבים המוקדמים, מפני השמש היוקדת ומפני וירוסים שונים שמועברים על ידי חרקים ועלולים לתקוף אותם. אבל בשלב הפריחה מוכרחים להוריד מהם את הכיסוי, כדי שהמאביקים שלהם, חרקים למיניהם, יוכלו לעוף מפרח לפרח, לאסוף אבקה מהזכרים ולפזר אותה בצלקות הנקבות. לפעמים אנשים שמגדלים קישואים או דלעות בגינה בית עירוני נתקלים בתופעה של פריחה משגעת שמסתיימת בפרחים נבולים, ללא כל פרי. התופעה הזו קשורה בדרך כלל לחוסר בחרקים בעיר. מכיוון שהקישואים (וגם הדלעות) זקוקים לחרקים כדי להגיע להפריה, אם אין בגינה מספיק מאביקים מעופפים, גם הפרח היפה ביותר ישאר עקר. כיסוי בד על הצמח ימנע מהמאביקים לעופף מאחד לשני ולהאביק את הפרחים, ולכן אנחנו מוכרחים להוריד את הבד כשמתחילה הפריחה. בעונה הזו אנחנו משתדלים להתגונן בפני הוירוסים על ידי זריעת זנים עמידים יותר שמתאימים לעונה החמה. השבוע זרענו מחזור קישואים נוסף, מזן כזה.

אבל לפלפלים ולעגבניות סיפור שונה: הם מואבקים בהאבקה עצמית, כלומר, גרגרי האבקה עוברים מהמאבק לצלקת ללא כל התערבות חיצונית, ולכן אנחנו יכולים להשאיר עליהם את הרשת או הבד הלבן ללא חשש שנפגע בהפרית הפרחים. חנטת עגבניות משתפרת מאוד בדרך כלל על ידי ניעור הפרחים. בשדה פתוח זה קורה באופן טבעי על ידי חרקים ורוח, בחממות או בתי צמיחה עושים זאת בדרך כלל על ידי הכנסת כוורת של דבורי בר (בומבוס) שמסתובבות בין הצמחים ומנערות את הפרחים (אולי על זה נאמר: "לך חפש מי ינענע אותך"…). כפי שאתם מבינים, הרשתות מצלות על העגבניות רק מלמעלה, ולכן "חרקי הנענוע" יכולים עדיין להכנס כרצונם מצדי הערוגות. וטוב שכך, כי העגבניות שלנו ממש זקוקות להגנה שרשת הצל מספקת להן. פרחי העגבניה רגישים לחום גבוה, וחנטת הפירות נפגעת מאוד כשהטמפרטורות עולות על 35 מעלות. נראה כי העסק יכול להשתבש בשלבים שונים של החנטה: מירידה בייצור האבקה ובחיוניותה, בעיות בשחרור האבקה ובנביטתה בצלקת, האטה בהתארכות הנחשון ועד להתנוונות ביציות. לפני שכיסינו אותן יכולנו לראות באופן בולט אחוז ניכר של פרחים שהתייבשו בלי שחנטו – כלומר שלא יצא מהם פרי, לאחר הכיסוי נראה כי הצמחים מרגישים הרבה יותר טוב, הפרחים מחזיקים מעמד וחונטים בהצלחה.

ועוד מעדכוני השבועות האחרונים: שתלנו עוד מחזור של בטטות, זרענו זריעות נוספות של תירס, במיה, וכאמור, קישואים מזן המתאים לעונה. הצטרפה לערוגות גם עוד חסה ערבית (מהזן "נגה", זהו זן החסה היחידי שמחזיק מעמד יפה בקיץ הישראלי, וגם הוא, רק תחת רשת צל). עוד שני מצטרפים לשדה ראויים לברכת "ברוך הבא "ו"ברוך השב": הבא הוא יונתן, חבר של יאיר (צוות חוביזה מחזור א'…) שמגיע יום בשבוע לעזור בשדה כדי להכיר את החקלאות האורגנית ולחוות את עבודת השדה. והשב אלינו הוא אודי, תלמיד תיכון ירושלמי, שעבד איתנו גם בקיץ שעבר ואנחנו שמחים מאוד על חזרתו לתגבור הכוחות בימי הקטיף. לשניכם תודה ותקוות להמשך עבודה פוריה יחד.

בשבועות האחרונים הצטרפו לסלים ירקות חדשים: שעועית ירוקה, חצילים והשבוע גם אדממה. למי ששואל: "אדמ-מַה?" אומר במילה וחצי שמדובר בפולי סויה ירוקים. בדומה לאפונה ירוקה, פול ירוק וכדומה, גם הסויה מופיעה בגרסה טריה, בתרמילים שמנמנים וירוקים, לצד הגרסה היבשה, המוכרת יותר. בשנה שעברה בתקופה הזו כתבתי עלון על האדממה, לקראת השבוע העליתי את העלון ההוא לאתר, ואני מצרפת את הקישור למי שרוצה לקרוא: http://chubeza.com/newsletter/?m=200507

אז השבוע נפרד בברכה ותקוה לפריחות שיהיו לא רק יפות אלא גם מניבות פרי, ובמילות עידוד להתגברות על חום הקיץ, שעוד לא מתחיל אפילו לחשוב להיפרד מאיתנו…

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

ומה בסל השבוע?

 

 

 

השבוע – תודה לשגית ומתכוני אדממה:

(מי שמבקש הסברים להכנת אדממה ומתכונים נוספים- יוכל למצוא אותם בעלון 67 בקישור לעיל)

סלט קיצי וקריר מקינואה ושות' – מתכון של לקוחה שלנו, שגית לב:

  • המרכיבים:

כוס קינואה
פטרוזיליה לפי הטעם
כוסברה לפי הטעם
מיץ מ1-3 לימונים
שום כתוש
צנוברים
מלח לתיבול

  • אופן ההכנה:
  1. משרים כוס קינואה יבשה במים למשך שעה בערך.
  2. מבשלים את הקינואה בשתי כוסות מים עם קצת מלח עד שהקינואה רכה אבל לא דייסתית.
  3. שוטפים במסננת תחת הברז ומחכים שתצטנן.
  4. קוצצים דק דק פטרוזיליה וכוסברה ומוסיפים לקינואה.
  5. סוחטים לימונים (עניין של טעם. מי שאוהב חמוץ ומרענן, 3 לימונים הולכים טוב).
  6. מוסיפים שום כתוש.
  7. קולים צנוברים במחבת יבשה ומוסיפים לסלט.
  8. טועמים, ואם צריך מתבלים בעוד מלח.

קישואים בתנור – שוב, באדיבות שגית:

והנה מתכון שעשיתי עם הקישואים הצבעוניים והמופלאים שהתקבלו השבוע:
שטפתי, חתכתי לאורך לרבעים, ערבבתי עם מלח גס, שמיר ושמן זית והופ לתנור ב 180 מעלות. מוציאים כשמשחים.
מעדן קל פשוט וקיצי ובוודאי מסתדר טוב עם יוגורט.

 

אדממה צלויים, מתוך: http://www.recipegoldmine.com/

  • המרכיבים:

2 כפיות שמן זית או שמן צמחי
1/4 כפית בזיל יבש קצוץ
1/2 כפית אבקת צ'ילי
1/4 כפית מלח
1/4 כפית כמון טחון
1/8 כפית פפריקה
1/8 כפית פלפל שחור
250-300 גרם אדממה, קלופים

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים תנור ל180 מעלות
  2. בקערה קטנה מערבבים את השמן והתבלינים
  3. שופכים את התערובת מעל פולי הסויה ומערבבים כדי לכסות היטב
  4. מפזרים את הפולים בשכבה אחת בתבנית אפיה נמוכה
  5. אופים, ללא מכסה, 12-15 דקות, מערבבים פעם-פעמיים, עד שהפולים מתחילים לקבל גוון חום
  6. מגישים חם כתוספת או קר כחטיף

פילאף אדממה (אורז ואדממה), מתוך: http://www.recipetips.com/

  • המרכיבים:

2 כפות שמן צמחי
בצל
עגבניה (אפשר להחליף בכוס עגבניה+מיץ משימורים)
כוס אורז לא מבושל, לבן או מלא
3 כוסות ציר מרק ו/או מיץ עגבניות
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
כוס פולי אדממה טריים, קלופים
מלח ופלפל

  • אופן ההכנה:
  1. קוצצים את הבצל והעגבניה, שומרים את המיץ מהעגבניה
  2. מחממים שמן בסיר ומטגנים את הבצל, תוך ערבוב, במשך כמה דקות.
  3. מוסיפים את האורז ומערבבים כדי לכסות אותו בשמן. מבשלים 5 דקות.
  4. מוסיפים את הציר ומיץ מהעגבניות (סה"כ 3 כוסות נוזלים), פטרוזיליה, כפית וחצי מלח, ומבשלים 15 דקות (35 דקות אם משתמשים באורז מלא)
  5. מוסיפים את האדממה ומבשלים עד שהם רכים, כ-10 דקות
  6. מתקנים תיבול, מגישים חם

כתוב/כתבי תגובה