עלון 10, 9 ביוני 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!!!

שירת העשבים (והמעשבים)
השבוע חווינו התעלות נפש מיוחדת, שעד לפני כמה שבועות לא היה אפשר לשכנע אותי שאזכה לחוותה: בצהרי יום ראשון עמדנו חמישה אנשים נרגשים מול תשע ערוגות בצל מעושבות כמעט עד תום, וזכיתי בכבוד "לגזור את הסרט", כלומר למשוך החוצה את העשב האחרון משורות הבצל הרבות שלנו (טוב, לא האחרון ממש, אבל טקס היה). מיד בתום העקירה נזרקו כובעים באוויר, נצעקו צעקות שמחה ונרקד ריקוד טקסי. הבצל מעושב. המראה הזה, של שורות בצל מעושבות, בצלים עומדים זקופים, שואפים אוויר מלוא גבעוליהם, נזכרים שיש שמש ובאה עת להשתזפוטוסינתיזה, הוא פשוט מחזה מרהיב לעיניים, במיוחד לעיניהם של אלו שהיו שפופי גב בשבע השעות האחרונות, מוציאים עשבים מן האדמה…
מהו עשב? לעשבים ניתנו שמות גנאי רבים: עשב רע, עשב שוטה וכו'… כל זאת כי בעצם עשב הוא עניין של הגדרה ומיקום – בערוגות הבצל העשב הוא כל מה שאינו בצל, כך שגם המנגולד היפה ביותר, או שיח הנענע הירוק ביותר, אם יימצא בבצל – אחת דינו – עקירה. (על המנגולד חסים בדרך כלל הרחמנים שבינינו ולקחים אותו הביתה לבישול בסיר…, והנענע עוברת "רילוקיישן" – מיקום מחדש – לערוגת הנענע). ישנם כמובן עשבים קשים במיוחד, שבני האדם חפצים בהם פחות, והם קשים לעקירה, ושבים ומופיעים גם לאחר עישוב. כך הם גומא הפקעים (סעידה), הינבוט והיבלית. אולם גם במקרה זה מצא האדם שימושים לתכונת העקשנות שלהם – היבלית, למשל, עשב חזק ביותר, השולח שורשיו לכל עבר, היא אם המדשאות המוריקות בחצרות בתים.
התמודדות עם עשבים היא נושא מרכזי בחקלאות אורגנית. הכלל הוא לתפסם בעודם קטנים. כשהעשבים הם רק נבטים ניתן לקלטר את הערוגה ולהוציא את שורשיהם החלשים בעזרת שיני המקלטר (כלי עבודה שנראה כמו מזלג עקום-שיניים). דרך אחרת היא לחתוך את נבטי העשבים נמוך-נמוך, ולהסיר את קודקוד הצמיחה שלהם, מה שנותן להם את הכוח לגדול מעלה, וכך לגרום לחיסולם. לשם כך גייסתי את אבא שלי לבנות כלי מיוחד שאני מכירה מקליפורניה ולא הצלחתי למצוא בארץ, מעשב-גלגל. זוהי סכין החותכת את נבטי העשבים ומוצמדת לגלגל (בדומה למריצה או לקורקינט), המאפשר לה תזוזה חלקה וקלה על גבי הערוגה.
דרכים נוספות שבהן אנחנו מתמודדים עם עשבים בשדה: שמירה על מחזור זרעים (החלפת סוגי הגידולים שנשתלים בכל ערוגה בין עונה לעונה), המונעת התבססות של עשבייה המלווה גידול מסוים; השקיה בטפטוף המוליכה את המים לצמח עצמו, ולא מטפחת עשבייה בכל האזור; חיפוי אטום המונע אור שמש וכך מונע גדילת עשבים; גידול צמחי כיסוי (במקרה שלנו החילבה) שגדלים במהירות ומתחרים בעשבייה, וכמובן… עישוב בשתי ידינו.
הבצל הוא גידול שתלוי בימים ארוכים כדי ליצור "בצל", ולכן בחלקים דרומיים יחסית של הכדור (וישראל בתוכם) לא ניתן לזרוע בצל בחדשי הקיץ. בישראל ניתן לשתול בצל בסתיו (אוגוסט-ספטמבר). זורעים אותו במהלך החורף (נובמבר-דצמבר-ינואר), והוא מבשיל בהתאמה בדצמבר-ינואר, אפריל-מאי-יוני-יולי. כך שכדי שנוכל לשים בצל בסלים במהלך הקיץ החלטנו לזרוע הרבה בצל – תשע ערוגות. שהוא הבצל שנקטוף במהלך יולי ונשמור באחסון, ממנו נוציא לכם מנה לסלים בכל שבוע. הבצל הוא גידול ללא נוף – עליו ארוכים, דקים וישרים (כמו עלי בצל ירוק גדולים במיוחד) ולכן קשה לו מאוד להתנגד לעשבים – הוא אינו מפתח עלווה צפופה שיוצרת צל ומפריעה לעשבים להתפתח. כך שבמהלך החודשים האחרונים עישבנו אותו מספר פעמים, ועדיין העשבים היו מהירים מאתנו. חלק מכם זוכרים אולי כי לפני מספר שבועות הודענו לכם על כך שיצאנו למבצע עישוב הבצל, והיום אנחנו יכולים לומר: יגענו (בהתכופפות ובמשיכות), מצאנו (את הבצל הנחבא בג'ונגל העשבים), נאמין (עוד יהיה לנו בצל מצוין בסל!)!!

ומה השבוע בסל? – הבצל עדיין מהשלמה ממגדל אחר, הסלרי הוא הפעם סלרי שורש, האחרון בחלקת הסלרי האביבית שלנו.

ומה בסל השבוע?

חבילת ירוקים שונים לסלט: עלי חרדל (חריפים!), טאט סוי, חסה קטנה-לולה רוסה
צרור גזרים
קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, וקצת קישואים ירוקים בהירים ראשונים!
תפוחי אדמה אדומים – "דזירה"
מלפפונים – כולם השבוע משלנו
עגבניות – השלמה ממגדל אורגני אחר
בצל יבש – השלמה ממגדל אורגני אחר
כרוב ירוק או סגול – כמעט האחרונים שלנו, החורף כבר ממש מאחורינו…
צרור נענע
צרור פטרוזיליה – מסולסלת או חלקה
צרור בצל ירוק

ובסל הגדול תוספת של:
צרור שמיר
כרוביות אחרונות
סלרי שורש
חבילת תרד- האחרונה השנה!

 

MADE IN AMERICA
שמו של הקישוא נזכר כבר בתנ"ך, כשבני ישראל במדבר מתגעגעים: "…זכרנו את הקשואים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה, אין כל, בלתי אל המן לבדו עינינו" (במדבר יא, ה-ו). אולם זהו אינו הירק המוכר לנו היום כקישוא, אלא כנראה סוג של מלפפון, אולי זהו המלפפון החדש שנמצא השבוע בסלים, ה'פַקוס", הידוע גם כמלפפון ארמני, שצבעו ירוק בהיר והוא ארוך ממלפפון רגיל. אבל לפני שאגלוש לדיבור ארוך על הפקוס והמלפפונים, שעליהם אכתוב בפעם אחרת, אני חייבת לכם הסבר להתגלגלות שם הקישוא. הקישוא, שהוא כנראה פרי צעיר של דלעת שעבר גלגולי הכלאות עד שהגיע למצבו הנוכחי, הוא גידול עתיק שנולד באמריקה. הוא היה חלק חשוב בתזונת התושבים המקומיים שכללה טריו של תירס, שעועית ודלועים, הידועים כיום כ"שלוש האחיות". לאחר גילוי אמריקה הובא הקישוא לאירופה והתאקלם באיטליה, שנתנה לו את השם "זוקיני"- דלעת קטנה ((Zucchino=Little Squash וממנה נדד למרבית ארצות אירופה ולמזרח התיכון. לארץ הוא הגיע לפני כ-300-200 שנה, וגודל על ידי יושביה הערביים עוד לפני בוא המתיישבים היהודים. החקלאים היהודים הראשונים, שראו בגינות שכניהם את הירק המאורך המכונה בפיהם "כּוּסַה", הפכו אותו לקישוא בעברית.
אז מי הבחור?
הקישוא הוא בן למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae), שחברים בה גם המלפפון, המלון, האבטיח, הדלעת, הדלורית וגידולים נוספים, כמו דלעות החורף שנזרע בקרוב ויניבו פרי לקראת הסתיו. לקישוא פרחים חד-מיניים, כלומר פרחים זכריים ופרחים נקביים בנפרד. הפרחים הזכריים מתפתחים ראשונים בבסיס הגבעול, בקבוצות של שניים-שלושה פרחים, הנישאים על גבעולים ארוכים. הפרח הנקבי מתפתח בחיק עלה צעיר, כבודד – פרח אחד בחיק כל עלה. צבעם של הפרחים צהוב-כתום, הם מגיעים לקוטר של 6- 10 ס"מ. בשל גודלו של הפרח קל ומקסים לראות את חלקי הרבייה שלו באופן ברור בשני סוגי הפרחים. חרקים, בעיקר מעופפים, שמסתובבים בין הפרחים המרשימים מאביקים את הפרחים הנקביים מאבקני הפרחים הזכריים, וכך מתרחשת חנטת הפירות, המתפתחים, אם כך, מפרחים נקביים בלבד.פרחי קישואים ממולאים מוגשים כאוכל גורמה במסעדות. הפרחים הגדולים נוחים מאוד למילוי, לעתים קוטפים אותם כשהם עוד צמודים לקישוא צעיר וזעיר, ממלאים במילויים שונים ולעתים מטגנים בציפוי פריך, מעין טמפורה.

בארץ יש כיום זני קישוא רבים, בצבעים שונים ובצורות שונות: עגולים, שמנמנים, ארוכים, ירוקים כהים, צהובים, ירוקים בהירים ועוד.
אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה מזן "בלאק ביוטי", זוקיני צהוב – "גולדי", קישוא מזרח-תיכוני (זה שכינויו "כוסה") וקישואים קטנים דומים לצדפה משוננת, (שם הסוג הוא: "סקלופיני" או "פאטי פאן"). האחרונים יבשילו מאוחר יותר.

קישואים מכילים ויטמין A, בירוקים שבהם כמות גדולה יותר של הוויטמין, עד פי שישה! בקישוא גם ויטמין B וכמויות גדולות של אשלגן וסידן. בקישואים יש אנטי-אוקסידנטים חשובים, וסגולותיהם ידועות ברפואה הטבעית. הם נחשבים כמנקים את הגוף ואת הדם, משקיטי צמא, מורידי חום, ממריצי השתנה, מפיגי גזים, וגרעיניהם כמדבירי תולעים. אפרוח מבושל בקישואים היה תרופה עממית לחולי צהבת ולמי שאיבד את כושר הדיבור. רפואה טבעונית ממליצה לשתות כל יום מיץ קישואים לצינון הגוף, להרגעתו ולניקויו, וממליצה על מיץ קישואים וגזר לטיפול בהפרעות בדרכי השתן ובתפקוד הכליות.

ולפני שאתם רצים להכניס את כל הקישואים למסחטת המיץ, הרי לכם כמה טיפים לאפשרויות שימוש נוספות:
טיפ טיפה

  • אם מבשלים – לא לקלף. קישוא מקולף שעובר בישול, טיגון, אפיה או אידוי מאבד את הצורה. אם הקליפה ממש מפריעה, אפשר לגרד אותה מעט בעזרת סכין משוננת.
  • לפני הטיגון – מתבלים את הקישואים במלח, נותנים להם להפריש נוזלים ומייבשים אותם היטב. כך הם ישפריצו פחות, ישמרו על צורתם ולא יתבשלו בזמן הטיגון.
  • לדיאטה – הכי כדאי לאדות את הקישוא בסיר מכוסה עם מעט מים או במיקרוגל. אפשר גם בתנור עם כיסוי הדוק של רדיד אלומיניום. זכרו כי בבישול בהרבה מים, כל הטעם והוויטמינים בורחים. 
  • טעמו האנמי משהו של הקישוא משתבח כשהוא משולב בבצל מטוגן, שום, עגבניות ועשבי תיבול, או לחילופין – סומק, כורכום, זנגביל וקינמון.
  • כשמכינים סיר של קישואים ממולאים כדאי לרפד את התחתית בעלים (עלי כרוב או עלי גפן), בירקות שורש או בפירות טריים או יבשים – הם יהוו בסיס נפלא לרוטב.
  • הקישוא מלא נוזלים ולכן יש להקפיד לסחוט אותו היטב אם משתמשים בו לעוגות. בנוזל שהתקבל ניתן להשתמש להעשרת ציר ירקות
  • קישואים מאחסנים בפלסטיק נצמד, בשקית ניילון או בקופסה אטומה, יש להקפיד שלא תהיה רטיבות באריזה, והם יכולים  להשתמר כך למשך שבועיים.
     
    מתכוני קישואים:

סלט גזר וקישואים עם שומשום

המרכיבים:
2 גזרים
 2 קישואים
¼ כוס שומשום
לרוטב:
¼ כוס שמן זית
¼ כוס מיץ לימון
 1 כפית דבש
2 שיני שום כתושות
1 כפית ג'ינג'ר מגורר
מלח ופלפל שחור גרוס

ההכנה:
– קולפים את הגזרים והקישואים. מסירים מהם רצועות בקולפן. מתקבלות רצועות דקות מאוד ומסולסלות מעט.
 מניחים את רצועות הגזר והקישואים בצלחת הגשה.
– קולים את השומשום במחבת חמה מאוד ויבשה. מפזרים על הירקות.
– שמים את כל חומרי הרוטב בצנצנת עם סגירה הרמטית. מנערים היטב, יוצקים על הסלט ומגישים.

זוקיני מוקפצים בתימין – במתכון הפשוט הזה, כדאי ללכת על זוקיני בירוק, צהוב ומנומר. המראה יהיה קיצי וססגוני.

המרכיבים:
6 זוקיני, פרוסים בעובי 1-1/2 ס"מ
מלח גס
3 כפות שמן זית
3-2 שיני שום מעוכות
4-3 גבעולי תימין
מיץ מ1/2 לימון
2 כפות גבינת פטה מגוררת

ההכנה:
– משרים את הזוקיני במי מלח למשך חצי שעה.
 – מסננים, מייבשים היטב ומחממים שמן זית עם 2 ענפי תימין.
– כשהשמן חם מאוד מוציאים את התימין ומוסיפים את הזוקיני והשום. מטגנים 3-2 דקות להזהבה.
 – מתבלים בעלי תימין, מיץ לימון, מלח ופלפל שחור.
– מעבירים לצלחת הגשה, מפזרים פטה מגוררת ומגישים מיד.

פרפראזה על הטרטור הבולגרי- בלי מלפפון.

המרכיבים:
6 קישואים, חתוכים לקוביות קטנות
30 גרם חמאה
5-2 שיני שום כתושות
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
1 ליטר ריוויון (או יוגורט/לבן/אשל מדוללים במים קרים)
3 כפות עלי שמיר ונענע קצוצים

ההכנה:
– מקפיצים את קוביות הקישוא בחמאה ושום. מתבלים במלח ופלפל.
– מצננים.
– מערבבים קישואים עם ריוויון ועשבי תיבול ומצננים היטב.
– מגישים עם קוביות קרח.

פריטטה של זוקיני ופסטו

המרכיבים:
1 בצל גדול, קצוץ
שמן זית לטיגון
4 זוקיני או קישואים פרוסים, חלוטים ויבשים
2-1 שיני שום קצוצות
4 ביצים
50 גרם גבינה טל העמק, מגוררת
2 כפות פסטו

ההכנה:
– במחבת גדולה מטגנים את הבצל בשמן זית. מוסיפים את הקישואים והשום ומטגנים עד הזהבה קלה.
– טורפים את הביצים עם גבינה ופסטו.
– מסדרים את פרוסות הקישוא שבמחבת בשכבה אחת.
– יוצקים מעליהם את תערובת הביצים, מנערים את המחבת לערבוב ומטגנים מעל להבה נמוכה כ-5 דקות, להתייצבות.
– עכשיו עומדות בפניכם שתי אפשרויות: להפוך את הפריטטה בזהירות על גבי צלחת גדולה ולהחליק אותה בחזרה למחבת, או להעביר את המחבת (בתנאי שיש לה ידית ברזל) לתנור במצב גריל או חום עליון ולהשלים עוד 3 דקות של צלייה

פשטידת קישואים ובצל: (מתוך אתר goodfood, ובהמלצת אלי ורחל קלינברגר, שוב תודה)

המרכיבים:
1 ק"ג קישוא מרוסק גס
1 בצל מרוסק גס
4 ביצים
4 כפות קמח תופח
לפי הטעם מלח ופלפל שחור
1 כף אבקת מרק עוף או פטריות
4 כפות מיונז
לפי הטעם שמיר (ניתן גם עם ירוקים אחרים)

ההכנה:
– לסחוט היטב היטב את הבצל והקישוא מהנוזלים.
– לערבב את כל המצרכים עד לקבלת עיסה.
– להעביר לתבנית פיירקס משומנת, לאפות בחום של 180 מעלות, עד להזהבה.
*לחובבי הגבנ"צ ניתן להוסיף גבינה צהובה מגוררת מעל או להוסיף לתערובת.

מחשבה 1 על “עלון 10, 9 ביוני 2004

כתוב/כתבי תגובה