עלון 295, 24-26.5.2010, י”א-י”ג סיון תש”ע

מְלָפְפוֹן צָמַח בַּגַּן – מְלָפְפוֹן יָרֹק, וְטוֹב וְחַם הָיָה לוֹ שָׁם – מְלָפְפוֹן יָרֹק! מְלָפְפוֹן הָלַך גָּדַל – מְלָפְפוֹן יָרֹק, וְחִישׁ וָקַל קָפַץ לַסַּל – מְלָפְפוֹן יָרֹק! מְלָפְפוֹן לַשּׁוּק הָלַךְ – מְלָפְפוֹן יָרֹק, מִשָּׁם בָּרַח אֶל הַמִּטְבָּח – מְלָפְפוֹן יָרֹק! מְלָפְפוֹן מִיָּד נִקְלַף – מְלָפְפוֹן יָרֹק, אָכַל הַטַּף בְּחֵשֶׁק רַב מְלָפְפוֹן יָרֹק! (מילים ולחן: לוין קיפניס) מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, וכמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ”ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים “זכרנו… את הקישואים”. הכוונה למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים.והבלבול רק מתחיל: המילה “מלפפון” באה ממילה יוונית שמשמעותה “מלון תפוח”, והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון… המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה. יתרונות נוספים לגידולים בחממות הם ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. המלפפון המקורי הוא צמח “חד ביתי” – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון “מסורתיים” קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה. בטיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה יצרו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים אינם זקוקים להפריה, שאפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול בחממה, המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם. אלו הם רוב רובם של המלפפונים שבשווקים, ואלו גם המלפפונים שאנחנו קונים כל החורף. הם נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח שאתם מקלבים בארגזים יותר ויותר לאחרונה: מלפפוני החממה הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה. אנחנו מגדלים בשטח פתוח זנים למאכל טרי, קצת כמו המלפפונים של פעם. הם קוצניים משהו (במיוחד בזמן הקטיף) בעלי צורות מוזרות קצת, ובעיני רבים, טעימים הרבה יותר. לא ידענו מהי הסיבה לכך שהמלפפונים שלנו מקבלים צורות מוזרות, והנה, בשיטוטי באינטרנט לפני כמה שנים כדי לחפש חומר על מלפפונים מצאתי את התשובה הבאה באתר של משתלות יגור: מלפפונים “יפים” הם לרוב מלפפונים שלא עברו הפריה. לכן הם אחידים בצורתם פחות או יותר. המלפפון הוא צמח חד ביתי אבל פרחיו חד מיניים, פרחי זכר לחוד ופרחי נקבה לחוד. ההפריה ע”י דבורים. בשחלת המלפפון המון ביציות ההופכות אח”כ לזרעים. לכל זרע חיבת להיות הפריה פרטית, קרי גרגר אבקה לכל זרע. אם לא יופרו המלפפונים בנקודה מסוימת, היא לא תתפתח ויופיעו צורות שונות של מלפפונים. האזורים הרזים הם אזורים בלתי מופרים. בגדול מלפפוני אכילה מקובל כיום למנוע אפשרות של הפריה ע”י דבורים. לכן הם מגודלים בחממות, בתי צמיחה ומנהרות פלסטיק. בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד הפקוס והמלפפון ה”ישראלי” שציינו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה”ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים “הולנדיים”, “אנגלים” או “אירופאים”. ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון “לימון” – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ. cucumbers תמונה מוכרת של שימושים אחרים למלפפון, מלבד נעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן “תרופת סבתא” מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה… הרבה אנשים נוהגים לקלף את המלפפון, אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל עם ירקות ופירות כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון, מאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו’) וכמו כן השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים. המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, הוא נחשב לירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, C ומעט ויטמיני B. בפוסט בשם “עובדות שאולי לא ידעת על מלפפון” (שקשה לי להחליט אם הוא רציני או לא) מונה הבלוגר חובב המלפפונים 12 טיפים שונים לשימוש במלפפון – ממחק, דרך מצחצח נעליים ומבריק מראות ועד למונע הנגאובר ומרענן לאומי. אני מעדיפה את המלפפון שלי דרך הפה, תודה… הקיסר טיבריוס ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא היה אוכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו “תולדות הטבע” (Historia naturalis): “ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים [לי זה נשמע משהו כמו אדניות ענק ניידות], שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה” (פליניוס הזקן, תולדות הטבע, כרך 4, פרק 23). אבל טיבריוס לא התכוון כנראה למלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא למלפפון מסוג אחר, המתארח אצלכם בסלים יחד עם המלפפון הרגיל, מתחזה למלפפון, ורובכם בכלל לא יודעים עליו שהוא בעצם… מלון. זהו הפקוס, המלפפון הבהיר. שמו הנוסף הוא “מלון נחש” (snake melon) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus,. כמו מלפפונים, גם פקוסים יש מכמה סוגים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קטן כמלפפון. armenian_cucumber מלונים ומלפפונים שייכים, כמובן לאותה המשפחה, אבל הם שני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפרי דומים מאוד למלפפון, (ומכאן הבלבול) אבל לא ממש – הפקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון. אנחנו מגדלים השנה שני זני פקוס, האחד, שכבר מבשיל כמה שבועות ואותו כבר פגשתם, הוא הפקוס הקטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני הוא הפקוס הארוך והמעוקל המסביר את שמו האנגלי: snake melon. הוא יגיע בהמשך. הפקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, “של פעם”. הוא אכן כנראה המלפפונים (קישואים) שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. מה שנחמד הוא, שחוץ מלשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אפשר גם לכבוש אותו, בדיור כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון! שבוע טוב לכולנו, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה __________________________________ ומה השבוע בסל? יום שני: מלפפונים, קישואים, סלק, תפו”א, מנגולד, עגבניות, בזיל, כטסברה/שמיר, חסה, שום, כרוב לבן. ובסל הגדול תוספת של: שעועית ירוקה, נענע, כרישה, בצל ירוק ארגז פירות: יום רביעי: קישואים, בצל ירוק, עגבניות, סלק אדום, מנגולד, תפו”א, חסה, תירס, נענע, מלפפונים, שום. ובסל הגדול תוספת של: בזיל, שעועית צהובה, כרוב או כרישה ארגז פירות _____________________________ שבחי פקוס ומתכונים (כבר היו בעבר בעלון, עכשיו בהקשר הנכון…): סלט פאקוס ופאקוס ביוגורט – Ynet פקוס ביוגורט ופקוס בנוסח קישואים – נורית ברצקי, nrg סלט פקוס עם כוסברה ובוטנים – עמיר אילן, מגזין שף (גלגלו לתחתית הכתבה) סלט פאקוס וסלט מלפפונים חצי קפוא – ארז קומרובסקי
Top