עלון 288, 22-24 במרץ 2010, ז'-ט' ניסן תש"ע

שינוי מועדי משלוח בפסח:
בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על רביעי (31 במרץ) ושני (5 באפריל) ולכן:
– מי שמקבל ארגז ביום שני יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: יום ראשון 28 במרץ, יום שני 12 באפריל
– מי שמקבל ארגז בימי רביעי יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: 24 במרץ, 7 באפריל

מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים, שימו לב שאנחנו "מתעלמים" מהשבוע של פסח, ולכן לכולכם יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתי קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החג, צרו איתי קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום חמישי, 1 באפריל, י"ז ניסן (ב' חול המועד). בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ולבשל מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).

__________________________________________

מה מבלבל את הפול?

כל כך רצינו שהשנה לכבוד חג הפסח הקרב ובא נוכל לשים לכם (למי שביקש) פול ירוק וחגיגי בארגזים, שיעטר את שולחן החג, אבל הפול שלנו, אולי מרוב ההתרגשות והבלבול שמביא לו החג הזה, נפרד מאיתנו בשבוע שעבר. ואולי האמת יש משהו שמביך אותו כל שנה מחדש לקראת הפסח, כי כבר ארבע שנים (אם זכרוני לא מטעה אותי), שבתקופה הזאת כבר אין לנו מנות יפות של פול. ואפשר להבין אותו: יש שולחנות חג בהם הוא אורח כבוד בין מנות הסדר, ופוליו האביביים הירוקים והטריים מככבים בארוחה, ולעומת זאת, בבתי יוצאי אשכנז הוא מוקצה מחמת קטניות ונשלח להסגר בארון החמץ. כך או כך, השנה היה זה הגשם העז שירד כאן לפני כשלושה שבועות ואחריו השרב הכבד, שהפילו את הפרחים הרבים שמילאו את הצמחים החזקים ומנעו מתרמילים נוספים לצמוח ולהבשיל. הסבב השני והשלישי שלנו, אם כך, סיימו את תפקידם בטרם עת, והצמחים מחכים להיאסף מן השדה, אז כל מצפי הפול – קבלו את התנצלותנו, מאוכזבים יחד אתכם…

לכבוד הפול ולכבוד הפסח, לכבוד זריעת הלוביה והתירס הנחשונים לעונה בשבוע שעבר, ולכבוד היום הפתוח, בו ניצור יצירות מזרעי קטניות וזרעים אחרים ששמרנו אצלנו בח'ביזה, החלטתי להביא שוב לפניכם את אחד העלונים הקודמים שלנו בו כתבתי על דגנים וקטניות – הנה הוא לפניכם.

כבר הזכרנו את האישיות המרובה של הפול בתקופת הפסח, אז בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות. משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות ביותר לכלכלה ולתרבות האנושית בשל מגוון השימושים והיומיומיות שלהם כגרעיני מאכל לאדם (מרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולבעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) ולנוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני למשיכת מאביקים, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו לנו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת.

גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו למשל על גרעין תירס או אורז לעומת פול או אפונה). כמעט כולם ראויים למאכל, אבל רבים מהם קטנים כל כך שלא משתלם לגדלם. תכונה נוספת שלהם, בעייתית לחקלאות, היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת והעפת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה לקצור או ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם הדגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם).

בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה "יהודית" משהו שקרוייה בפינו: "חמשת מיני דגן". אלו דגנים השייכים בתוך משפחת הדגניים ל"שבט החיטה" (תת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. מקור השם "גלוטן" קשור למילה הלטינית gluttire שפירושה "לבלוע", ויש לכך סיבה: הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ולשים את העיסה, כך שהבצק מקבל חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע"י שמרים ואנזימים). בפעולת הלישה, מתפתח הגלוטן ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית וגסטרונומית אפשר כאן וכאן. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את "ברכת המוציא" לפני אכילתם ו"ברכת המזון" לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה.

wheat barley rye Spelt

ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם (בתמונות למעלה מימין לשמאל): חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות, לא מדובר בכוסמת [שהיא כלל לא דגן], אלא במין החיטה שנעשה טרנדי בשנים האחרונות, מה שקרוי באנגלית spelt). ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת השועל, הידועה בכינוייה החביב "קוואקר"? אז זהו, שלא. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל עם זן של שעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הנמצא בקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. אלא שכאן אנחנו נכנסים לשדה (מוקשים) אחר, כלל לא בוטני והרבה יותר מסובך הנקרא: שינוי מנהג ישראל, שאשוב אליו בסוף העלון.

המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני (טוב, זו הגזמה, שניהם כמובן שייכים לממלכת הצמחים). ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). בקיצור, תחת כותרת 'איסור אכילת קטניות' נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם.

וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. במאמר בוואלה לפשוטי עם כמוני מצאתי את הסיכום המוצלח הבא: שלוש סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא בעיקר מטעמי חששות והיסוסים.

* בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים.
* מכיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות גם מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר לא חששו כי המסורת הייתה ברורה ויציבה, אך ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. הפעם זו לא האישה אשמה…
* הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות בהן הובילו את הקטניות למכירה היו עמוסות לרוב גם בדגן, מה שהוביל להתערבבות.
* ואני רוצה להוסיף משלי שגם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר. שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות.

בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן. כדי לחתום את הענין ולמי שחפץ בעוד קצת, הנה דיון מצחיק ומוזר על הענין שמצאתי בפורום של הייד פארק תחת הכותרת: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח" (דלגו על הפרסומות).

וכל מה שנותר לי הוא לאחל לכולכם פסח נעים, מחויך, מחבק ואביבי. ולהזמין עוד פעם אחרונה שתבואו ותבקרו אותנו ביום הפתוח שלנו ביום חמישי בחול המועד בשדה המקסים והאביבי שלנו בח'ביזה. השנה יש לנו חורשונת מתוקה של ממש בה נערוך את החגיגה ויהיה פשוט כיף.
להתראות!
אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה
_________________________________

מה השבוע בסלנו האביבי?

יום שני: מלפפונים, גזר, שומר, כרישה, עגבניות, תפו"א, סלרי שורש, חסה, עלי חרדל ירוק או סגול, בצל ירוק, פטרוזיליה שורש – לקטנים
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, מיני ברוקולי, שמיר, פטרוזיליה

יום רביעי: כרוב לבן או ברוקולי, פטרוזיליה, עגבניות, סלרי עלים או שורש, מנגולד, בצל ירוק, גזר, חסה, חרדל ירוק, תפו"א, מלפפונים.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה, שמיר/כוסברה, שומר

כתוב/כתבי תגובה