עלון 160, 9-11 ביולי 2007, כ"ג-כ"ה בתמוז תשס”ז.

ערוגות התירס וערגת המלפפון

שלום לכל לקוחותינו אוכלי ירקותינו.

הכותרת המתמיהה לעיל היא, למעשה, מעין פרפרזה חקלאית ל"יום עסל יום בסל" החנווניי מוכר. הכוונה היא לפער בין הצלחה יחסית בגידול אחד וכישלון יחסי בגידול אחר. אל דאגה – אסביר זאת בהמשך.
אבל עוד קודם לכן – קצת על הבטטות. השבוע שתלנו בהמשך החלקה החדשה עוד חמש ערוגות של בטטות, בסך הכל כחצי דונם. הערוגות האלו מצטרפות לחמש ערוגות בטטות שזכו לחנוך את החלקה החדשה לפני כחודש ולערוגות שנשתלו עוד קודם לכן בשטח הוותיק.
את הבטטות אנחנו שותלים בשיטה הלא מתוחכמת הבאה: עורמים תלוליות מתוככות היטב, לוקחים ייחורים, זאת אומרת ענפים של שיחי בטטות ותוקעים באדמה. אותי מפתיע כל פעם מחדש לראות שהענפים האלו לא נובלים ומתים אלא משרישים, נקלטים והופכים ברבות השבועות לשיחים ירוקים עבותים שמעידים על תנובת הבטטות שבתלוליות. אנחנו מקווים שכך יקרה גם בשתילה החדשה, שבה, לראשונה, לא קנינו ייחורים ממגדל אחר אלא השתמשנו בייחורים שאנחנו עצמנו עשינו משיחי הבטטות שבחלקה הוותיקה. עד כה לא נראה שמצפות לנו הפתעות, אבל נחיה ונראה.

כפי שבוודאי שמתם לב, בשבוע שעבר התחלנו לקטוף תירסים ראשונים מתוקים מתוקים ולשלוח אותם אליכם (הם כל כך מתוקים שבביתי אנחנו נוהגים פשוט לחתוך אותם בלתי מבושלים ולהוסיף לסלט – מומלץ). ובגן הירק, כמו בגן הירק – מעגל הגידולים נמשך והולך, ובעוד צומחות להן ערוגות התירס שנזרעו במרץ-אפריל (שחלקן מגיעות כבר לגובה של כשני מטר!) כבר נבטו להן ערוגות חדשות של תירסים שנזרעו ביוני והשבוע הן גם זכו לסבב שני של עישוב ודילול.
כמו בגידולים אחרים הזריעה היא בנדיבות כי אנחנו לוקחים בחשבון שלא כל זרע יצליח לנבוט מטעמי אי-פוריות שלו או בגלל פגיעה של מזיקים שאוהבים לאכול אותו. בהמשך, אחרי הנביטה, אנחנו נאלצים לדלל את הנביטות ש"מתחרות" על משאבי השדה – מים וחומרי הזנה – כדי שיהי מרווח מתאים בין הצמחים וכל אחד יוכל לגדול באופן מיטיבי. אני כבר משופשף בזה, אבל אני זוכר איך בעבר פרפר לי בלב כל פעם שנדרשתי לעקור נביטה שהצליחה לבצבץ ולצמוח. אבל אין ברירה. אחרת יצא שכרנו בהפסדנו ואף צמח לא יקבל את המגיע לו ולא יתן יבול.
עד כאן ענייני הדילול שנכונים לכל גידול שנובט בשדה אבל דילול התירס מעט מיוחד. כי כמו עצים שונים לצמח תירס שגדל יש נטיה לפתח חזירים – מין ענפוני משנה שיוצאים מתחתית הגזע שלו ומתחרים עם הצמח המרכזי על משאבי השדה ממש כמו שצמחים שונים מתחרים ביניהם. אם נשאיר את החזירים האלו נקבל מין שיח תירס שבנוי מכמה גבעולים קטנים עד בינוניים ובהתאם – הרבה תירסים קטנים עד בינוניים (במקרה הטוב) לכן אותו הגיון שפועל בדילול מופעל גם על החזירים שבשלב מוקדם נתלשים ועוברים לשמש בתור חיפוי (אבל לא מוקדם מדי, כדי שהגזע המרכזי יהיה מספיק חזק לעמוד בזה).

ומכאן נעבור לעניין נוסף שראוי לציין לגבי התירס, והוא הניסוי שעשינו השנה לגידול משולב של תירס ומלפפונים. זה נראה באופן סכמטי ככה:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ – מלפפונים (במרווחים של חצי מטר)

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

אני אסביר: לרוב אנחנו מגדלים בערוגה נתונה גידול אחד בלבד (יש לזה מסבר סיבות שלא אפרט כרגע), אבל בערוגות המדוברות ניסינו, כמו שמראה השרטוט, לשלב בין התירס שגדל לגובה והמלפפון שמתפרש ומתפס אנחנו מרוויחים ככה מקום, אבל המטרה העיקרית של צורת הגידול הלא-שגרתית הזו היא התמודדות עם בעיית הערצבים שעליהם כתבתי בשבוע שעבר (ואגב, לשומרי המסורת שבינינו: המרחק ביניהם – חצי מטר – מוציא הלכתית את אופן הגידול הזה מגדרי כלאיים).
הערצב תוקף בעיקר זרעים או שתילים צעירים וכך גם בתירס ובמלפפונים שסבלו ממנו השנה מאוד. לפחות שלוש ערוגות מוקדמות של מלפפונים יצאו לנו "מטולאות" ביותר בגלל אכילה מסיבית על ידי המזיק המצטיין, וגם זרעי התירס זכו לדילול מרשים מצדו. לכן חיפשנו איזה פיתרון שיקשה על הערצבים ויתן לתירס ולמלפפון איזה יתרון ראשון עד שיתחזקו מספיק.
הפתרון, כך אנחנו מקווים, נמצא לנו בצורת הגידול המשולבת הזו. את התירס שתלנו בתלמים עמוקים יותר מבעבר כך שהנגישות של הערצבים לזרעים פחתה. את המלפפונים שתלנו בין שורות התירס ובזכות הצל היחסי של התירס, שגדל במהירות מדהימה (עד ששה ס"מ ביום בשלושים ימיו הראשונים!) יכולנו לא מלפרוש עבורם חיפויים. ומה היתרון בזה? אז ככה, מסתבר שהחיפוי הוא בית גידול כמעט אידיאלי לערצב. הוא שומר עבורו על לחות הקרקע והערצב, כזכור, מת על מים. ולא רק זה – החיפוי משמש לו מקום מסתור מצויין מפני תנשמות ושאר יריביו הטבעיים, וגם מקל על תנועתו בין הזרעים או השתילים. ההימנעות מפרישת חיפויים למלפפון היא, אם כן, יתרון חשוב של הגידול "בצל התירס".
נשמע מצויין לא? אז זהו, שלא. בערוגות הראשונות של ניסוי הגידול המשולב – 'הנגמ"ש' (וואו שם לא רע. מוכר לי מאיפה שהוא) שתלנו את המלפפון יותר משבועיים אחרי שזרענו את התירס, ולכן יצא שהמלפפון, שבסך הכל די אוהב את הקיץ בכלל ואת השמש בפרט, באמת גדל "בצל התירס" ולא התפתח מספיק. את הטעות הזו תיקנו בסבב השני של 'הנגמ"ש', ובאמת המלפפון מתפתח בערוגות האלו טוב, אבל את רוב שיחי המלפפונים שנשתלו בערוגות הנגמ"ש הפסדנו. לכו יש לנו בשדה מעט מאוד מלפפונים ירוקים בינתיים (הפקוסים – "המלפפונים הערביים" – דווקא הרשימו לטובה, לא?).

ועוד בעניין המלפפונים. בטח הבחנתם, לקוחותינו היקרים, שבשבועות האחרונים אין מלפפונים בסלים שלכם. די מוזר בהתחשב בזה שדווקא עכשיו, בקיץ, עונת המלפפונים אמורה להיות בשיאה, ולא רק בכדורגל… לא?.
ההסבר לעניין הוא משולב: קודם כל, כאמור, גידול המלפפונים השנה לא הצליח לנו עד עכשיו. מה לעשות, בחקלאות זה קורה מדי פעם, ובטח שבחקלאות האורגנית, שנאלצת מעצם הגדרתה להתמודד עם קשיים נוספים על זו של החקלאות "הרגילה". לכך מצטרפת העובדה המצערת שלרועי עוזיהו – המגדל שממנו היינו משלימים מלפפונים בשנים קודמות, כשלא הצלחנו לגדל מספיק – נהרסו בחורף האחרון מספר חממות, ולכן הוא החליט לוותר השנה על גידול מלפפונים. רועי שיער שכמו בשנים קודמות יהיו מספיק מלפפונים בשוק ושלכן עדיף לו לא להשקיע יותר מדי בשיקום החממות למטרת גידול מלפפונים, אבל הוא טעה. גם זה קורה. מי היה יכול לנחש, שהשנה יסבול השוק האורגני כולו ממחסור ניכר במלפפון (המלפפונים שבכל זאת גודלו עושים דרכם, כך מסתבר, לרשת האורגנית "עדן מרקט" שפתחה סניף חדש בצומת פולג, נוסף על הישן שאור יהודה).
אבל אל דאגה. בעזרת השם ותנאי מזג האוויר נצליח בעתיד הקרוב לספק לכם בכמות כלשהיא את הירק הזה, שאף סלט אינו ראוי להיקרא "ישראלי" בלעדיו… ועד אז, למי שלא מעוניינים לכלות את חסכונותיהם על רכישת מלפפון אורגני ביוקר ו/או להסתפק בירק לא-אורגני, אני ממליץ בתור ממלא מקום בסלט על קרוב המשפחה שלו – הקישוא. מניסיוננו העשיר בשדה, בעיקר הזן הירוק והזן הכתום שאותם אנחנו שולחים לכם מדי פעם (בהתאם למצאי) הם תחליפים מוצלחים מאוד של ידידנו הפופולרי.

ובלי נדר, בשבוע הבא גם אכתוב וארחיב על הנעשה בשדה עם הקישוא עצמו.

פרשת השבוע בירוק (- חסרת מעוף, הפעם, אני מודה)

פרשת השבוע שלנו היא "מטות-מסעי", פרשה שהיא שתיים, בגלל שהשנה העברית שלנו היא לא מעוברת. העובדה הזו לא תפריע לי להתייחס להפטרות – קטעי הנביאים שנקראים מיד אחרי פרשת השבוע שלקוחה מהתורה – שנקראות בשנה מעוברת (לאלו האשכנזיות שלא תמיד חופפות מנהגים אחרים, ועמכם הסליחה).

אז ככה: ההפטרה של "מטות" לקוחה מפרק ב' בירמיהו ומסתיימת בפסוקי היפיפה: "הלך וקראת באזני ירושלים לאמר: כה אמר ה' – זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (פסוק ב'). הפסוקים הבאים בפרק, היפים לא פחות, הם אלו שפותחים את הפטרת מסעי: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, המליך אותנו במדבר ערבה ושוחה, בארץ וצלמות בארץ לא עהר בה איש ולא ישב אדם שם".
בפסוקים האלו באה לביטוי הנוסטלגיה האלוהית במיטבה. מול ההווה הבעייתי של אחרית ימי בית שני, ממש רגע לפני החורבן, הקב"ה נזכר שעם ישראל, שנמשל כידוע לזוגתו, נהג בו חסד נעורים בלכתו אחריו במדבר. בהמשך גם מצטט הנביא את הדברים שיכלו העם לומר אילו לא הלכו אחר ההבל והפכו אהבלים, וגם בדברים האלו עולה הגירסה של אבינו שבשמים לפיה הוא הוליך את העם במדבר המסוכן, והם ממילא פסעו בעקבותיו בנאמנות רבה, שנשכחה מהם.
אבל הרי כל המעיין התורה מגלה שבני ישראל הקשו עד מאוד על האל ולא פסקו מלהתלונן, למחות, לדרוש מיני צרכים (בצדק או שלא בצדק), לערער על סמכות משה – עושה דברו ובא כוחו של האל עצמו וכו' וכו'. נשאלת השאלה – למה בדיוק מתכוונים דברי האל על חסד הנעורים וכל שאר ההפלגות
לדעתי, מדובר בבחירה מודעת של הקב"ה להציג בפני העם אלטרנטיבה – מיופה, אמנם, אבל הכרחית. האל שאחרי באופן זה או אחר לפסוקי התורה כמו לפסוקי הנביא, הרי יודע גם הוא לקרוא בשניהם ולהבמחין בסתירה. אבל יצירת הסתירה הזו – על חשבון "האמת ההיסטורית", אם בכלל יש דבר כזה – היא, למעשה, אקט חינוכי של אבינו שבשמים שמעוניין בפתיחת האפשרות (הקלושה אמנם) שהעם יבחר בגירסה הסימפטית, יאמין בעצמו, וביכולתו לנהוג כשורה ויפסיקו לחטוא – ולא משנה כמה פעמים הוא בחר לממש את הגירסה השניה ולהיכשל בשלל עוונות והבלויות.
ולקישור הרופף לעבודה בשדה: פעמים רבות אני חוזזר מיום עבודה מתיש ומפרך, שבור גב ושרוט ברכיים. בערבים כאלה, במקום להתמלא מרירות ולקבול באזני מי על סבלי ומצוקתי, אני מעדיף לספר לעצמי סיפור אחר: כמה נהדר, מחזק, מועיל ופורה היה היום הזה. אם אני מצליח בזה אני מגלה כל פעם מחדש שלהפתעתי מתברר לי שבאמת עבודת היום היתה נהדרת מחזקת מועילה ופורה. כי למה להעדיף תמיד את הגירסה הפסימית וה"ריאלית", אם היא מסרסת אותנו…?

ולפני שנסיים:
מזל טוב, למורן ואחיה (בת-דודתו של אלון ובעלה, שנייהם עובדים לשעבר בחוביזה) לרגל להולדת הבת הבכורה – הלל אלומה.
ברכות גם לדודים הטריים המאושרים אביעד (גם הוא עובד לשעבר, שבהודו עכשיו) ועמית (עובד בהווה).

 השבוע בסל:

יום שני:

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , חסה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , תירס מתוק , נענע , כרוב לבן , פטרוזיליה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון , פקוס , בצל ירוק

יום רביעי

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , דלורית – השלמה , נענע , כרוב לבן , שעועית ירוקה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון לירושלמים ובצל ירוק לאזור המרכז  , פטרוזיליה, חסה 

 

שבוע טוב לכולכם,

אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה.

כתוב/כתבי תגובה