9-11 בנובמבר 2020 – כשהגשם יורד, כמה טוב!

ביום רביעי האחרון, תוך כדי אריזת הירקות, החל לנגן על גג בית האריזה הקונצרט היפה ביותר בעולם – טיפות רבות של גשם טופפו ותופפו על גג הפח שלנו ואנחנו כבר לא יכולנו לשמוע כמעט איש את רעהו, השתתקנו והתכנסנו פנימה, כל אחד לתוך עצמו, עושים את מלאכתנו בתנועה שותקת בתוך כל התזמורת הזאת, ומחייכים אחד לשני מתחת למסיכות. איזו שמחה וכמה התרחבות לב מביא איתו הגשם, ובמיוחד הגשם הראשון – על פני כל מי שפגשתי בימי הגשם בשבוע שעבר עבר איזה ענן שמחה שכבר זמן רב חסר כאן, בתוך כל ענני הוירוסים שחולפים עלינו, ואיזו קלילות ועליזות הרטיבה את הלבבות היבשים. כדברי המשוררת:
כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד לִי עַל הָרֹאש וְהַפָּנִים, אָז הַלֵּב שֶׁלִּי שָׂמֵחַ וְהָרֹאשׁ בַּעֲנָנִים.
וּכְשֶׁיֵשׁ לִי מַגָּפַיִּם וּכְשֶׁיֵשׁ לִי שְׁלוּלִיוֹת, אָז אֲנִי פִּתְאֹם חוֹשֶׁבֶת כַּמָּה טוֹב לִחְיוֹת.
כַּמָּה טוֹב כַּמָּה טוֹב, כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד, כַּמָּה טוֹב,
פִּתְאֹם הָאָבָק מִשָׁנָה שֶׁעָבְרָה נִשְׁטַף מֵהַלֵּב וְהָרְחוֹב,
נִשְׁטַף טִיף טַף, כַּמָּה טוֹב.
בכל סתיו, אנחנו מצפים ומייחלים לגשם מאז סוכות, ומבקשים גם מכם לבקש יחד איתנו, אבל בלחש ובסוד אספר לכם, שבמקביל אנחנו תמיד במירוץ מטורף להספיק את כל המשימות הנדרשות לפני הגשם – לנקות ערוגות שגידולן הסתיים, לפזר קומפוסט, לעשב את שתילות הסתו שכבר צריכות ניקוי ראש רציני, וכמו שאצלי בבית, כשאני מזמינה אורחים והם מתעכבים, אני בעצם ממש מרוצה, כי תמיד יש עוד כמה דברים שלא הספקתי… כך גם כשמגיע אלינו האורח המכובד והגשום, עיכוב (קל בלבד) הוא דווקא לא מזיק… כך שהטיפות ביום רביעי הגיעו כל כך וממש בזמן, וכמויות יפות של גשם, כ70 מ”מ, המשיכו לזלוג ביציבות קבועה במהלך הערב והלילה והרוו את הרגבים היבשים שלנו. מה שנהדר בגשם ראשון הוא שכולו נספג בקרקע הצמאה והיבשה, מחלחל ונעלם, הבוץ מתייבש בקלות ובמהירות, והיום כבר יכולנו לתחח את השדה במצבו המיטבי – כשהקרקע לחה, מאווררת ונעימה לעבודה, ולהכין אותו לקראת שתילות הסתיו הרבות שעוד ממתינות לו. עם כל הקצב המהיר והחיים מרוצפי הבטון והאספלט, כנראה יש בנו עדיין כמיהה בסיסית לגשם ולרטיבות המחייה שהוא מביא איתה. כשחיפשתי תשובות לשאלה “מהו הריח שלאחר הגשם?”, מצאתי, בצד ההסברים המדעיים (שיובאו בהמשך), גם פרץ בלתי פוסק של געגוע והשתוקקות לריח הזה, לזכרונות שהוא נושא איתו, שאצל רבים מקושרים לילדות ולבית, למקום ולזמן בו התחלנו לצמוח, שלחנו שורשים, לנקודת התחלה מסוימת. אולי לכן הוא גם עושה בלב מין תחושה כזאת של התחדשות ושל התחלה חדשה, נקיה. ריח של גשם מופק ומיוצר בחכמה עבורנו (ועבור יצורים חיים אחרים, תראו בהמשך) על ידי השחקנים הראשיים בעולם הטבע: הצמחים, המיקרובים, האבנים. בטבע יש לו בעצם שני מרכיבים עיקריים – גאוסמין ופטריכור: הגיאוסמין (geosmin, שמיתרגם מילולית לריח האדמה) הוא תרכובת אורגנית שמפיקים מיקרואורגניזמים, במים אלו אצות, באדמה אלו חיידקים. בתנאי יובש וחום החיידקים האלו מתים ושולחים נבגים עמוסי גיאוסמין, שיכולים להחזיק מעמד באופן רדום גם בתקופות יבשות וחמות מאוד לאורך שנים. כאשר הם פוגשים גשם ולחות מועצם הריח של הגיאוסמין, הנבגים מרוססים לאויר על ידי הטיפות וגורמים לו להריח “כמו גשם”, ובעצם – כמו אדמה. אהבתנו את הריח הזה חשובה לחיידקים, שרוצים שנתקרב אליהם ונתעסק בנבגים שלהם כדי להפיץ אותם, ואכן, האף האנושי יכול להבחין בריח של גיאוסמין גם בריכוזים קטנטנים. אחת החיות הרגישות ביותר לריח הגיאוסמין היא הגמל. זה כמובן לא מפתיע. מי כמוהו זקוק לזיהוי מדויק של אפילו הריח העדין ביותר של רטיבות ומים. גמלים מצליחים להריח מים ממרחק רב מאוד (עד 80 ק”מ) בזכות הרגישות הרבה שלהם לניחוח הגיאוסמין, עבורם זהו ענין של חיים ומוות. גם שוכני עפר רבים – שלשולים וחפרנים אחרים – נמשכים לריח הגיאוסמין ומסייעים לחיידקים במשימתם להפיץ את עצמם. קבוצת החיידקים המדוברת, אקטינומיציטים, (ובאופן ספציפי streptomyces) היא קבוצת חיידקים חשובה ביותר להפקת חומרים אנטי-ביוטיים, נוגדי דלקות ופטריות ממקור טבעי. אולי שהמשיכה שלנו לריח שלהם אינה רק נוסטלגיה נעימה לתקופה בה היתה לידינו פיסת אדמה לחה, אלא כלי חשוב במשיכה שלנו לחומרים שיגנו עלינו, במיוחד בחורף הגשום והקר? אבל לא תמיד הריח הזה הוא ריח נחשק. מתקנים לטיהור מים מנסים להוציא אותו ממי התהום המגיעים לברזים, יננים משתדלים להילחם בו כדי שלא יתן ליינות שלהם ריח טחוב משהו, וגם חברות התרופות לא משתגעות משיווק תרופות בטעם אדמה. מחקר פורץ דרך לגבי הרכבו ודרך היווצרותו של הגיאוסמין מקוה להיות זה שיפתור להם את הבעיה. בסלים שלנו אתם דוקא מוזמנים לטעום גיאוסמין בסלקים, הטעם האדמתי האופייני לסלק הוא טעמו של הגיאוסמין. המרכיב השני בריח מכונה פטריכור. גם לשמו תרגום דרמטי, משהו כמו: “דם סלע אלוהי” (פטרי – סלע, איכור – הנוזל שזרם בעורקי האלים במיתולוגיה היוונית). את המונח המרשים הזה, שמשמעותו כיום היא “הריח הנעים שמלווה גשם אחרי תקופה יבשה”, טבעו שני חוקרים אוסטרליים, בר ותומאס (I.J. Bear and R.G. Thomas) במאמר שפרסמו בשנות הששים של המאה העשרים. צמחים מסוימים מפרישים שמנים לאטמוספירה, והשמנים הללו מצטברים על גבי אדמות חרסיתיות, אבנים וסלעים. בתקופות יבשות כמות גדולה יותר מהם מצטברת על המטחי הקרקע והסלע, וכשעולה הלחות ויורד גשם הם משתחררים לאויר ומפזרים את ריחם סביב. בר ותומאס רצו מאוד שהפטריכור יסביר את התופעה המיוחדת של צמיחה ופריחה מהירה שיש באיזורים מדבריים לאחר גשם קצר. הם ניסו להראות שיש בתרכובת השמנים משהו שמזרז צמיחה. להתפעתם הם גילו בדיוק את ההיפך – שהפטריכור מעכב ומאט את הנביטה והצמיחה. ההשערה היא שכך מגנים על עצמם הזרעים מפני גשם קצר שאחריו חוזרת תקופת יובש, משום שנביטה שאין אחירה המשך מים גוזרת את דינו של הנבט למיתה, בעוד שבמצב הגרעיני והלא נבוט יש לו עדיין פוטנציאל לחכות לגשם האמיתי שיבוא. גשם חזק ורציני ישטוף את השמנים מן הזרעים וימנע את עיכוב הנביטה. בעשרות השנים האחרונות אנחנו מגלים את השפעתו ההרסנית האפשרית של הגשם, ואני לא מתכוונת לאסונות טבע כגון שטפונות או צונאמי. הגשם, אחרי הכל, פוגש בדרכו את מה שיש בסביבה, והלחות מעצימה את הריחות וגורמת לריקאציות משלה. אם בסביבה ריחות לא נעימים, הם יועצמו על ידי הלחות של הגשם – ריחות דלק, זבל, אבק, ביוב – כל אלה חוזרים ובגדול בגשם. גם הזיהום באויר נאסף על ידי הטיפות הקטנות, הופך לחומצות מסוכנות ומשקה השקיה הרסנית ומזהמת צמחים, אגמים ובעלי חיים החיים בתוכם. יותר עצים, במיוחד בעיר המרוצפת בטון ועתירת הריחות מהסוג האחרון, ופחות מזהמים שאנחנו משחררים לאויר מטים את כף הנשימה והריחות לטובת ניחוחות הפטריכור המעוררים בנו געגוע ותחושת בית. שווה, לא? עוד גשם צפוי להגיע אלינו הערב, ואנחנו מחכים לו בשמחה רגועה, ושאר השבוע צפוי להיות שמשי ויבש, כך שנוכל לנצל היטב את השדה הרווי והמרוצה לעבודות הסתיו הבלתי נגמרות, מאחלים לכולכם התרחבות לבבות, הרווית צמאון ושמחה פשוטה של גשם, אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח’ביזה בחיוכים מתחת למסכות… __________________________________ מה השבוע בסל? יום שני: מנגולד/קייל, דייקון/שומר/קלרבי, פלפל /חציל/לוביה תאילנדית, לפת/סלק, מלפפון, עגבניה, נתח דלעת/תפו”א, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, גזר/קישוא, בטטה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים. בארגז הגדול גם: תרד חורפי/תרד ניוזילנדי, כרוב/כרובית, מיזונה/רוקט/בקצ’וי/טאטסוי, חסה/בזיל. בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוח, תפוז, קלמנטינה. יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תרד חורפי/תרד ניוזילנדי/קייל, פלפל/חצילים, סלק/לפת, נתח דלעת/לוביה תאילנדית, קלרבי/דייקון/שומר/צנונית, קישוא/גזר, מלפפון, עגבניה, בטטה, כרובית/כרוב/ארטישוק ירושלמי. בארגז הגדול גם: סלרי עלים/בצל ירוק, מנגולד/טאטסוי/בקצ’וי, מיזונה/רוקט/חסה. בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוח, תפוז, קלמנטינה.
Top