24-26 באוגוסט 2010 – זמרי נשמת כל חי, שירת עגבניה!

השבוע עדו וקרול ממאפיית "איש של לחם" יוצאים לחופשה קצרה (ונחוצה מאוד, לאחר חודשים של עבודה קשה ומאומצת).
לא תהיה אפיית כיכרות לחם, אך קרקרים, גרנולה ומוצרים יבשים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות.
שבוע טוב!
_____________________________________________________

הוֹי, הוֹי, הוֹי! אַרְצֵנוּ עֲנִיָּה.
זַמְּרִי נִשְׁמַת כָּל חַי, שִׁירַת עַגְבָנִיָּה.

עַגְבָנִיָּה, עַגְבָנִיָּה!
אֶתְמוֹל רַק בָּאנוּ בָּאֳנִיָּה,
וּכְבָר נִשְׁקַפְתְּ מֵחֲמִיצָה וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה –
גִּילָה, רִנָּה, חֶדְוָה, דִּיצָה, וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה.

(ויש המשך…) השבוע לכבוד העגבניה המכובדת, הנה שיר הלל של ממש, מצחיק ומתוק, מ1926(!) שכתב יהודה קרני והלחין יואל אנג'ל וזכה למספר נכבד של ביצועים. תהנו!

העגבניה באמת מלווה אותנו כירק בסיסי ומובן מאליו כמעט בכל בית ישראלי – בסלט, במטבוחה, ברוטב לפסטה או בשקשוקה. וגם בח'ביזה אנחנו מגדלים אותה מהשנה הראשונה – בתחילה בשטח הפתוח, תחת כיפת השמיים. השנים הראשונות היו עוד סבירות איכשהו, אבל משנה לשנה התרבו הפגעים, ואנחנו יכולים להיזכר לאחור בכאב בשנים בהן גידלנו ערוגות רבות של שיחי עגבניות, כדי להפיק מהן את הכמות הנדרשת לארגזים, באחוזי תנובה נמוכים ביותר. העגבניות בשדה הפתוח סבלו ממחלות עלים וצרות שונות ובעיקר מצהבון האמיר – וירוס קטלני שמביאה איתה כנימת עש הטבק, ומחסל צמחי עגבניה באופן סדרתי. גידול בשטח הפתוח היה אפשרי, כמובן, רק בקיץ, כך שבאופן קבוע, בחלק מהשנה היינו קונים עגבניות ממגדלי חממות אורגנים ומוסיפים אותם לארגז כתוספת חיצונית.

ואז, לפני כשמונה שנים, שיפצנו חממה נטושה ליד השדה, ולאחר חודשים מאומצים של עבודה, עמד בית הרשת מוכן ונכון לאתגר, ואנחנו, בלב הולם, שתלנו בו שתילי עגבניות ראשונים.

גידול בתוך בית צמיחה הוא שונה מאוד מגידול בשדה הפתוח. בחוץ אנחנו חשופים, אמנם, לפגעים, אבל גם סומכים על האיזונים הטבעיים שנוצרים במרחב. ברגע שהכנסנו את הצמחים לתוך מבנה מחופה רשת ומנותק מהסביבה, אנחנו אחראים להביא את האיזון, לשמר אותו, להחזיר אותו כשהוא משתבש. עלינו גם לספק שירותי האבקה, אויבים טבעיים, הזנה ודישון ספציפיים ומדוייקים יותר וכו'. האתגר היה משמעותי וחדש, וגם כיום, לאחר מספר שנים, עדיין אנחנו לומדים עוד ועוד על גידול בצורה הזאת. מצד שני, רשת המש הצפופה, המכסה את בתי הצמיחה, אכן מספקת הגנה חשובה והכרחית לעגבניות ולמלפפונים (ולעוד גידולים שמצטרפים אליהם מדי פעם). לאחר שהתנסינו וראינו כי טוב, הוספנו עוד 8 מנהרות צמיחה (מבנים יותר נמוכים וצרים), ובשנה שעברה עוד 4 נוספות.

העגבניה היא צמח חזק שדורש משאבים מהקרקע, ולכן היא זקוקה לאדמה פוריה, ואז היא מתפרצת ומצמיחה שיח ירוק ושמח. כדי להניב גם עגבניות שמחות ומוצקות, היא זקוקה לדי אשלגן בקרקע. חוסר באשלגן יגרום לעגבניה רכה וקמחית מדי. מכיוון שאשלגן אינו הצד החזק של האדמה שלנו, אנחנו מפזרים תוסף אשלגן לפני הגידול וממיסים אשלגן במערכת ההשקיה תוך כדי צמיחת השיחים. רוב שיחי העגבניה הגדלים בחממות הם מן הסוג ה"מטפס". אני שמה זאת במרכאות משום שהם אינם מטפסים בעצמם, כמו גפנים, מלפפונים או אפונה, אך הם שיחים ארוכים ארוכים וגבוהים שזקוקים להדליה – לתמיכה בגובהם כדי שלא ישתרעו על הקרקע. לשם כך אנחנו מדלים אותם בשיטה המכונה "הדליה הולנדית": קושרים להם "חבל טיפוס" מגג בית הצמיחה שסביבו מתלפף הצמח והוא מחזיק אותם זקופים וצומחים מעלה מעלה.

כדי לשמור על הזקיפות ולמנוע משקל יתר והוצאת אנרגיה לכל הכיוונים, אנחנו גוזמים את העגבניות – כלומר, מורידים את הגבעולים הצדדיים שיוצאים מן הצמח, ומשאירים גבעול אחד מרכזי שמתעבה ומתחזק וממשיך לגדול מעלה מעלה, כשהצמח גבוה מכדי שנוכל להגיע אליו, משחררים עוד קצת מן החבל ווכמו בסנפלינג מנמיכים מעט את ראש השיח ומאפשרים לו עוד מקום צמיחה (החלק התחתון של הצמח, בו כבר אין פרי בשלב הזה, מתכופף מעט הצידה לנוח).

השיחים מטופלים כתינוקות מפונקים: בחורף פורשים להם ניילון על גג ודפנות בתי הצמיחה כדי להגן עליהם מן הקור, ובקיץ הפלסטיק מוחלף ברשת מש, שמונעת התחממות יתר אף שומרת עליהם מוגנים מחרקים מזיקים (ככל האפשר). מעל ראשיהן נפרשת רשת צל כדי להוריד את הטמפרטורה ולמנוע מכת שמש… ומכיוון שסגרנו אותן כנסיכות בתוך הארמון, צריך להביא את המחזרים אליהן… או במקרה שלנו, המחזרות – כוורות כוורות של דבורים שמוכנסות אחר כבוד לבתי הצמיחה ומאביקות בעליזות את הצמחים, כדי שיופרו וילעיטו אותנו מן האדום האדום הזה.

ובכל זאת, גם לארמון מצליחים להסתנן פרחחים מזיקים. אמנם כנימות עש הטבק האמורות נשארות בחוץ, אבל עש הטוטה אבסולוטה, כשמו כן הוא – אבסולוטי וחצוף, ומצליח למרות הכל להכנס למנהרות הצמיחה. פגיעתו ניכרת בעלים (הוא חופר/זולל מנהרות בתוך העלה ומשאיר רק את האפידרמיס כוילון שקוף, מה שכמובן מחליש מאוד את הצמח, שהעלים שלו הם קולטני הפוטוסינטזה שלו, הפה שדרכו הוא לוגם אנרגית שמש. בנוסף, עשי התותה עוקצים את הפרי, ואנחנו מגלים בפירות האדומים נקודת כניסה שחורה פצפונת שהיא הפתח למנהרה אפלה בתוך העגבניה.

    

הפתרון שלנו הוא קודם כל לנסות ולשמור ככל האפשר על נקיון בית הצמיחה והסביבה. לפני מחזור חדש באביב אנחנו משתדלים לגדל צמחים ממשפחת הכרוביים שיש להם השפעה מחטאת מחד ומייצבת ומאזנת מאידך. כשאנחנו מתחילים לראות נגיעות אנחנו משתדלים לאסוף את העלים הנגועים ולהרחיקם מבית הצמיחה. עד השנה ניסינו לתפוס את הזכרים בעזרת מלכודות פרומונים: צלחות ובהן פרומון ומים. הזכרים נמשכים לפרומון ונלכדים במים. המלכודות נועדו להפחתה מסויימת בכמות הזכרים ובעיקר לניתור כמות העשים במנהרה. הצעד הבא היה להדביר את העש בעזרת ריסוס חומרי הדברה ביולוגית: חומרים המבוסס על רעלנים המופקים מחיידקים שונים (Bacillus thuringiensis Var. Kurstaki או Saccharopolyspora spinosa) שפועלים על מערכת העצבים של הזחלים.

אבל ההדברה הזאת מוגבלת ביעילותה, ובעבר, במקרים רבים נאלצנו להודות שהטוטה כבר התאקלמה בבית הצמיחה, והחלטנו להחזיר את האיזון על ידי חיבור מחדש לשטח הפתוח – פתחנו את בית הצמיחה משני צדדיו, והאויבים הטבעיים מבחוץ יכלו להכנס ולעשות את עבודתם. אז, כמובן, נתקלנו בצרות נוספות מן החוץ (כמו כנימת עש הטבק ובעיות אחרות), וניסינו ללהטט בין השיקולים השונים ומצב העגבניות כדי להפיק עגבניות נקיות ואיכותיות.

השנה הציעו לנו מחברת "רימי" לעשות ניסוי בשימוש בפרומון בצורה שונה: במקום ללכוד את הזכרים, לבלבל עליהם את דעתם, משהו בסגנון Make Love, Not War, או באופן מדוייק יותר: Try To Make Love, etc. משום שהפעם הרעיון היה לפזר באויר כל כך הרבה פרומונים, שהזכרים פשוט יעופפו הלוך ושוב, הלומי ריח, ויחפשו שוב ושוב את הנקבות, אבל מרוב ריחות לא יפגשו את הנקבות… ורובם יותשו ולא יזדווגו בסופו של דבר. הפטנט כאן הוא כלי פלסטיק קטן, דמוי מבחנה בערך, שמכיל את הפרומון ומשחרר אותו בצורה איטית ומתמשכת למשך מספר חודשים (!). השיטה הזאת עדיין נסיונית, אבל באין פתרון מוצלח אחר, אנחנו בהחלט היינו מוכנים להיות שפני נסיון. ואכן, בבוקר נעים של תחילת יוני הגיעו אנשי החברה, בדקו את החממה, הסבירו לנו כיצד לתלות את המלכודות בפיזור אחיד שיכסה את כל החממה, והניסוי יצא לדרך! בינתיים חלפו כשלושה חודשים ואנחנו בהחלט יכולים להעיד על תוצאות טובות ממש (חמסה חמסה). הלוואי שנוכל להמשיך ולבשר בשורות טובות שכאלה.

בימים טרופים אלו שכולנו חווים, משמח ומעודד לדעת שגם לקשיים שנראים בלתי נגמרים וחסרי מוצא, נמצא בסופו של דבר פתרון, ונמצאת ההקלה… הלוואי עלינו. אמן.

הרבה עובר עליה, על הנחמדת החביבה האדמונית מהרגע בו היא נשתלת באדמה הפוריה הממתינה לה, ועד שהיא מגיעה לעגלגלות אדומה ומוכנה לקטיף: מגנים עליה מכל משמר, מטפחים אותה, קושרים אותה לגובה, מדשנים אותה, משקים אותה, מאכילים אותה בשמש מרום. היא מחוזרת על ידי דבורים מקסימות, מותקפת על ידי עשים חסרי מצפון, שבתורם מתבלבלים מרוב ריחות ובתוך כל המהומה, היא ממשיכה לעשות את דרכה אל השמש ואל ההבשלה המתוקה הממתינה לכם בסלים.

מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות, לא?
שיהיה שבוע רגוע ונעים, הרבה שמש, שתיה רבה ומשפחתיות טובה,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: תפו"א, חסה, תירס, תרד ניוזילנדי/בזיל, מלפפון, עגבניה, נתח דלעת/דלורית, כוסברה/פטרוזיליה, חצילים, בצל יבש, בארגזים קטנים: פלפל/לוביה תאילנדית

ובסל הגדול גם: פלפל וגם לוביה תאילנדית, בצל ירוק, במיה/עגבניות צ'רי.

בארגז הפירות: שזיף, בננה, מנגו. בארגזים הגדולים גם: תפוח זהוב.

יום רביעי: חסה, תפו"א, בצל יבש, תירס, נתח דלעת/דלורית, חצילים/קישואים, פופקורן, מלפפון, עגבניה, בזיל/תרד ניוזילנדי, כוסברה/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: פלפל/במיה, שעועית תאילנדית, בצל ירוק/כרישה.

בארגז הפירות: שזיף, בננה, תפוח זהוב. בארגזים הגדולים גם: ענבים. בארגזים הקטנים גם: אגס.