2-4 בספטמבר 2019 – אל בית הספר – עלון חציל בתמונות לסוף החופשה הגדולה

 

חודש אלול מתחיל השבוע, והחגים כבר מעבר לפינה – וזו הזדמנות נוספת להזכיר לכם את לוח השנה היפיפה:

"לוח שנה בגינה"  – לוח שנה שהוא גם מדריך מעשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית. בכל דף שפע מידע מאוייר: טיפים מקצועים לגינה ביתית | זמני זריעה ושתילה | גידול צמחים מזרע לפרי | מתכונים עונתיים לשימור מזון | מועדי שמש ירח, מועדים ירוקים ועוד.

השנה הם מציעים מוצרים נוספים:

לוח שנה שולחני, יומן שנתי מאוייר ומגנטים מאויירים לזמני זריעה ושתילה.

הזמנות – דרך מערכת ההזמנות שלנו.

________________________________________________

אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר / לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג

קֵץ לַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, חִישׁ יָצָאתִי מִבֵּיתִי
בַּכֹּל כֹּל וּמִכֹּל כֹּל תִּמְצְאוּ בְּיַלְקוּטִי.
הַמַּחְבֶּרֶת מְסֻדֶּרֵת, עִפָּרוֹן אָרֹךְ וָחַד
וּכְרִיכַת סִפְרִי מַזְהֶרֶת, אֵין בָּהּ כֶּתֶם, גַּם אֶחָד

יוֹם רִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים, מַהֲרוּ-נָא יְלָדִים!
מִכָּל רְחוֹב, מִכָּל סִמְטָה נוֹהֲרִים הַחֲבֵרִים
מִסְתַּדְּרִים כִּתָּה, כִּתָּה, מְחַכִּים לַשִּׁעוּרִים.
וְגַם אוּרִי הַקָּטָן מְמַהֵר הַיּוֹם לַגַּן.

וּבָאוֹטוֹבּוּסִים שִׂמְחָה צְחוֹק וְרַעַשׁ וּצְוָחָה
"בֵּית-הַסֵּפֶר! סוֹף כָּל סוֹף! הִנֵּה שָׁם בִּקְצֵה הָרְחוֹב!
בִּי נְהַג! נְהַג בִּי כָּבוֹד, אֵצֵא כָּמוֹךָ לַעֲבֹד."

השבוע חוזרים ילדים/ת ונערים/ות רבים לפעוטונים, לגנים ולבתי הספר. בחודשים הקרובים יפגשו תלמידי בית הספר הרבה הרבה מילים, ולכן, כדי לרכך את המעבר מתקופת ים-סרטים-משחקים-בילויים לעבר כיתה, מחברות ולוח – השבוע אנחנו מספרים לכם על החציל, גם במילים, אבל לצידן תמונות רבות – תהנו!

אלברט פירות הזכור לטוב חרז אמנם "כל השנה, תמיד בעונה – חצילים!" אבל אצלנו בשדה ובארגזים החצילים מככבים רק עכשיו, מעונת הקיץ החמה ועד הסתו, כשהטמפרטורות בחוץ מזכירות להם את הבית – דרום הודו וסרי לנקה, שם החלו את דרכם. מהודו הוא נדד נדדו החצילים לבורמה, ולסין – בכתבים סיניים מוזכרים החצילים כבר במאה החמישית. משם המשיכו למזרח התיכון, ועד היום הם נחשבים מרכיב בסיסי במטבח המזרח תיכוני. כשנכבשה ספרד במאה השמינית על ידי המורים מצפון אפריקה הם הביאו איתם את בשורת החצילים לדרום אירופה. האיטלקים הכירו את החצילים דרך קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במאה ה-13.

החציל, האהוב כל כך במטבח הישראלי, הוא אחד הירקות הגדלים בעונה הקרה בחממות כדי לספק לשוק תוצרת לאורך כל השנה. אנחנו נפרדים ממנו עם בוא הקור ושמחים בשובו עם בוא החום הגדול בקיץ של השנה הבאה. החציל נחשב לגידול ארוך חד-שנתי או דו-שנתי: בביקור אצל איריס בן צבי, מגדלת אורגנית ותיקה בעמק יזרעאל, למדנו ממנה על שיטה בה משאירים את צמחי החציל בשדה בתקופת החורף: בתום ההנבה גוזמים את הצמחים ומשאירים אותם במקומם לעבור את החורף בתרדמה מסויימת, עם בוא האביב הם מלבלבים מחדש. ניסינו את השיטה, אך קשה היה לנו להחליט האם התוצאות מצדיקות את עצמן. בינתיים אנחנו שותלים חצילים מחדש מדי שנה.

אנחנו שותלים את החצילים אצלנו בשדה כשמזג האויר כבר נוטה לכיוון האביבי, ממש בתחילת באפריל, כשהקישואים והדלעות כבר מתאקלמים בשדה כחודשיים. אז מגיעים השתילים הראשונים של החצילים, רכים ורעננים, בעלי עלים משיים, ונכנסים להתאקלמות בקרקע. כחודש אחריהם אנחנו שותלים את המחזור השני, ואחרי חודש וחצי נוספים באמצע יוני נשתל המחזור השלישי והאחרון.

השתילים גדלים בנחת ומתחזקים, ולאחר כחודשיים מתחילים לקרוץ אלינו פרחים סגולים ויפים מבין העלים (תודה, שוב, לחנה מירושלים על כל התמונות בעלון הזה):

תוך כמה שבועות הפרחים מופרים ומצמיחים פירות כהים ושמנמנים. אז מגיעה עונת הקטיף. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך.

חציל הוא צמח אנדרוגיני.פירושו שכל פרח הוא גם זכר וגם נקבה. הפרחים חונטים בדרך כלל בחנטה עצמית, אך נעזרים לעתים גם בחרקים עוברי אורח:

וכאן עלינו להפריך אגדה אורבאנית מס' אחת: אין חציל זכר (מעט זרעים, פחות מריר) וחציל נקבה (יותר זרעים, יותר מריר). ההבדל בכמות הזרעים נובע מריסוס בהורמונים צמחיים (אוקסינים) שנעשה על מנת למנוע נשירה של עלים ופרחים, בעיקר בחודשים הקרים. (מיותר לציין כמובן שבחקלאות אורגנית ואצלנו בשדה אין ריסוסים כאלה).

החצילים היו פה הרבה לפני החלוצים העבריים – כאמור הם ירק חשוב וותיק במטבח הערבי, והרעיון לשדך בין גריל הפחמים לחציל הגיע ודאי לאזור הזה סמוך מאוד ליום שבו הומצא הגלגל. אבל, תולדותיו של החציל במטבח של מדינת ישראל קצת יותר מפותלים. בשנות הצנע לאחר קום המדינה הומצאו מתכונים חציליים שניצלו היטב את שלוש התכונות הבולטות ביותר של הירק: זמינות, מחיר נמוך, ויכולת מדהימה לספוח טעמים. בראשית תולדות ישראל, שימש החציל תחליף נוח לדבר האמיתי. הכבד יקר? נכין חציל בטעם כבד, העגבניות שוברות שיאי מחיר? עגבנייה אחת עם עשרה חצילים, ויש חציל בטעם עגבנייה. אפילו קינוח מחצילים עם סוכר, אפוי כשטרודל, הוגש במסעדות ארצנו בתקופות מסוימות. לצד אלה, החציל כיכב תמיד ב"מסעדות מזרחיות", כמרכיב במספר סלטים שונים וכעיגולים מטוגנים, שהפכו ברבות הימים ועם התפתחות הז'רגון הקולינרי הישראלי… לאנטיפסטי. יהיו כאלה שיטענו שזהו מלך הירקות המקומיים. בכל מקרה, מדובר בחבר של כבוד במטבח הישראלי המתהווה, ובאחד הירקות המושרשים והמקומיים ביותר כאן. המבחן הראשון והחשוב של חומר גלם במטבח מקומי הוא מבחן ההסתגלות לאורך זמן, כלומר, האם הוא יופיע במתכונים פשוטים ועממיים, לצד מתכוני "יוקרה" של תקופות שפע ופריחה? החציל צולח את המבחן הזה בהצטיינות: החל מסלטי חצילים שונים, דרך מזון רחוב זמין ופופולרי – הסביח, ועד לכיכוב בתפריטי כל מסעדות היוקרה בארץ – חציל קלוי עם טחינה וכבד אווז, חציל עם טרטר טונה, קרם חצילים, ריבת חצילים ועוד.

גם שמו העברי כבר די עתיק – חידש אותו אברהם משה לונץ, סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וחבר בועד הלשון העברית, לפני יותר ממאה שנה. בשנת 1897 הוא תיקן את שם הירק הנפוץ על פי המילה הערבית הנדירה حَيْصَل (חַיְצַל). (שמו המקובל של החציל בערבית הוא בַּאדִ'נְגַ'אן). ומאז אנחנו לא מפסיקים לחצל…

ישנם בעולם המון זני חצילים – בצורות וצבעים שונים. אנחנו בישראל מכירים, כרגיל, בעיקר את הזן האחד הסגול-כהה הגדול והאליפטי, ובשנים האחרונות גם את הזברה המפוספס, אך ישנם גם חצילים ירוקים, חומים, צהובים, מאורכים, עגולים, קטנים וגדולים. שמו הלועזי של החציל – eggplant, כלומר, צמח-ביצה, בא מצורתם של החצילים הראשונים שהגיעו לאירופה – שהיו לבנים, קטנים ואליפטיים ודמו לביצים התלויות על שיח: (התרנגולת להמחשה בלבד… על השיח צומחים חצילים של ממש)

כדי לסבר את העין ולצבוע את הקיץ בירוק (וסגול, ושחור…), הנה כמה חצילים מזנים שונים:

 

החצילים הראשונים, בהיותם חברים במשפחת הסולניים, זכו ליחס חשדני ביותר  מצד האירופאים. הסולניים הם משפחת צמחים, ביניהם גם העגבנייה, הפלפל, תפוח האדמה, וכן צמחים נוספים, חלקם רעילים ביותר עד קטלניים. בשל השייכות  המשפחתית הזו נחשדו רוב בני המשפחה כרעילים. גם כיום ישנם אנשים (למשל על פי תזונה מקרוביוטית) שלא אוכלים ירקות-פירות ממשפחת הסולניים. החומרים הללו מצויים בחציל במידה פחותה, ולכן אינם מזיקים לרוב האנשים. הם  מצויים בעלים ובגבעולי הצמח בכמות גבוהה יותר. אולם בשל החשש ממשפחת הסולניים, בתחילת דרכו גדל החציל באירופה כצמח נוי בלבד – עליו הגדולים,  מבנהו המרשים ופרחיו הסגולים הגדולים תרמו כולם לשמחת הגננים בו.

כיום מכירים גם ביתרונותיו הרפואיים והתזונתיים של החציל- הוא מכיל חומרים המכווצים כלי דם על כן טובים לריפוי טחורים ופצעים מדממים. הם מעודדים הפרשת מיצי כבד ומרה ומיטיבים במקרה של אנמיה, עצירות, כיב בקיבה ודלקת במעי הגס. הוא מכיל אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון) שיכולים לסייע במניעת שבץ ודימום,  ופיטו-כימיקל, מונוטרפין, שמסייע במניעת מחלות לב וסרטן. מחקרים בודקים את השפעותיו האפשריות לסיוע במלחמה בסרטן על ידי הפחתת ההורמונים הסטרואידים שמעודדים התפתחות גידולים, ומניעת חמצון תאים שמוביל להתפשטות סרטן. מזור עממי לנשיכות עקרב הוא הנחת פרוסת חציל חי ישירות על העקיצה, וכדי  להקל על כווית קור הכינו תה מחצילים, צננו אותו לטמפרטורת החדר והניחו  קומפרסים של התה על מקום הכוויה.

ובעיקר – אכלו אותו – מאודה, קלוי, אפוי (אם מטוגן, אם השתמשו במעט שמן, כי אופיו הספוגי גורם לו לספוח כמויות גדולות של שמן בטיגון), קצוץ וטחון, ממולא, פרוס, או חתוך לקוביות. הוא שוחר שלום ובתור כך משתלב יפה עם גבינות או בשר, טחינה או עגבניות, וגם מסתדר מצויין לבדו, עם קצת מלח גס, מיץ לימון ופטרוזיליה – בתיאבון!

ולסיום מחויך – נוסטלגיה של שנות השמונים – זהו זה, חצילים, ושאר עניינים ברומו של קיץ.

שתהיה חזרה נעימה ללימודים, ועדיין יישאר פנאי לחברים ומשחק – אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

הבטטות מתחילות לזרום לארגזים. הערוגה הראשנה שהוצאנו נפגעה די קשה מנגיסות ערצבים – אתם תראו אותן בצורת שקעים/חורים בדופן הבטטות. היבול עבר אצלנו מיון – בו הוצאנו פקעות קטנות ואכולות, ווידאנו שהנגיסות כבר הגלידו, ולא יתפתח בהן רקבון. אם תקבלו בטטה שכזאת – דעו שהיא עברה מפגש כואב עם ערצב, אבל התגברה וניצחה!

יום שני: תפו"א, דלורית, חצילים, מלפפון, עגבניה, לוביה תאילנדית, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, תרד ניוזילנדי, פלפל אדום. בארגזים קטנים בלבד: במיה/לוביה עיראקית.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש /בצל ירוק/כרישה, בטטה, עגבניות צ'רי, תירס.

בארגז הפירות: מנגו, שזיפים אדומים וצהובים, ענבים. בארגזים קטנים גם: בננה. בארגזים גדולים גם: תפוח עץ.

יום רביעי: דלורית, לוביה תאילנדית, עגבניה, תפו"א, פלפל אדום, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, תרד ניוזילנדי/בטטה, מלפפון, חצילים, תירס.

ובסל הגדול תוספת שלבצל יבש /בצל ירוק/כרישה, עגבניות צ'רי, במיה/לוביה עיראקית.

בארגז הפירות: מנגו, שזיפים צהובים, תפוח עץ. בארגזים קטנים גם: בננה. בארגזים גדולים גם: ענבים.