עלון 257, 27-29 ביולי 2009, ו'-ח' אב תשס"ט

נפתח בבשורה משמחת:
השבוע אנחנו מוסיפים עוד חרוז לשרשרת היפה והטעימה של השותפים שלנו, שכבר כוללת גרנולה, עוגיות ביתיות, נבטים, פירות, לחם וגבינות עזים. בארגזים השבועיים שלכם תמצאו דפי מידע על יצרנים מיוחדים במינם מהישוב "רותם" בצפון הבקעה, ששמם "מנחת הארץ". נאמנים לשמם, הם טוחנים קמח מגרעיני חיטה אורגנית שנשתבחה בהם הארץ הזאת. כל המידע נמצא בדפי המידע, ולמי שפספס את הנייר, הם גם כאן. כדי לשאול, להתעניין ולהזמין קמח, צרו קשר עם אסף: 6493837 -052.

ענין שני, נעים הרבה פחות – אני חוזרת ומדווחת שעדיין נעלמים לנו ארגזים בתל-אביב מדי פעם, ומבקשת מכולכם לשקול האם זהו סידור בטוח דיו עבורכם, ואם לא, ליצור איתנו קשר כדי שנסכם יחד איך להתארגן ולפתור את הענין. זה מצער, מאכזב ומתסכל את כל הצדדים הנוגעים בדבר – אותנו, את השליחים ואתכם כמובן לאבד כך ארגז של ירקות. תודה על שיתוף הפעולה.
___________________________________________

שוב צפוף בים התיכון, בשמים טס עפיפון.
שוב מוכרים בכביש אבטיח, תירס טרי וארטיק לימון –
שוב הגיע קיץ לעיר. ערב בא ולילה בהיר.
שוב אפשר לצאת למרפסת, בואי נצא לנשום קצת אויר –

(שיר – יעקב גלעד)

התירס – ללא ספק גיבור הקיץ שלנו בח'ביזה. כמה כתרים נקשרו לו, כמה מילות חיבה נאמרו עליו, כמה לבבות התמלאו תקווה כשקראו שיש השבוע תירס בארגז… השבוע אנחנו מקדישים לו כמה מילים, אבל אף לא מתכון אחד (אבל כן כמה טיפים), כי אני מאמינה שכל מתכון שאחפש יהיה מבוזבז ומיותר, כי צריך רק לבשל מעט-מעט ולנעוץ שיניים.
אנחנו מונים אותו כאחד מהאהובים בירקות הסל הח'ביזאי, אך הוא כמובן בעצם כלל לא ירק, כי אם הדגן הגדול ביותר בעולם. מקורו באזור מקסיקו, משם החל, לפני כ-7000 שנה להתפשט ברחבי צפון ודרום אמריקה. לשאר העולם נגלה הפלא הזה רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15. היום התירס הוא בין הגידולים הנפוצים ביותר בעולם (יחד עם חיטה ואורז). התירס הוא גם אלוף במהירות הצמיחה שלו: ב85-100 ימים הוא מגיע מזרע קטן ומצומק לגובה של שניים-שניים וחצי מטרים, ולהפקת קלחים מלאי זרעים (לשם השוואה, חסה תגיע באותו הזמן לכחצי מטר של עלים בלבד).

צמחי התירס הם, למעשה, עשבים גבוהים חד שנתיים, בעלי גבעול קשיח ועלים גדולים ורחבים. הם חד ביתיים, כלומר, יש להם פרחים זכריים ופרחים נקביים על אותו הצמח, אך הם נמצאים במקומות שונים בו: הפרחים הזכריים נראים כשיבולים העולות ופורחות בראש הצמח. הפרחים הנקביים יוצאים מחיק העלים, ועטופים בעלים ירוקים רבים. כשפרח מופרה, מתפתחים בו חוטים ארוכים מאד, דקים כמשי, המתארכים מעבר למעטפת הירוקה, ותלויים בקצה כמעין "זקן", מכל קלח תירס.
הנה תמונה פשוטה להמחשה:


הרוח היא שגורמת לפלא הזה לקרות ומעיפה את האבקה הזכרית ממעל לתוך הפרחים הנקביים שמתחתם. בדרך כלל מדובר באבקה מצמח סמוך ולאו דווקא מפרחיו הזכריים של אותו הצמח.
הפרחים המופרים מתמלאים בגרעינים ויוצרים את הקלח המוכר לנו. זנים הנקטפים בצעירותם הם התירס המתוק, והם נאכלים בעסיסיותם. זנים אחרים מתייבשים על הצמח או על גגות הבתים ומשמשים להכנת קמח, עמילן תירס ופופקורן.

התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!
בשלב הבא הן (חקלאיות כבר ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. זה חסך זמן ויצר זמן פנוי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותיר גם זמן לחגיגות…

הנה משמאל התירס העתיק, ומימין הפיתוח העכשווי של התירס:

כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח.

אנחנו מתחילים לזרוע תירס בסוף מרץ. שני הסבבים הראשונים נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא כבר רחוק מקודמו רק בשבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. כך שיוצא שמרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע, והכי הרבה בהפוגות קלות של פעם בשבועיים.
מבחינת תפאורת השדה משמעות הדבר היא שכרגע עומדים בשדה לא פחות מ9 מחזורי תירס. חלקם כבר צהובים ויבשים, ואחרים רק נבטים צעירים ורכים. כדי להמחיש את הדורות הללו הגרים אצלינו בכפיפה ערכנו תיעוד תירס בשישי האחרון, הנה הוא לפניכם, מהקשישים ביותר ועד לפעוטות (את התינוקות הקטנים ביותר פיספסתי, עמכם הסליחה):

לאחר אי אילו קשיים עם התירס המוקדם שלנו בשנים הקודמות, השנה אנחנו שמחים מאוד בהצלחה שלו. התירס של תחילת העונה הוא בדרך כלל נקי מבעיות מזיקים ומחלות. עכשיו אנחנו נכנסים לתקופה מטרידה יותר, בה הזחלים למיניהם (פרודניה, נובר התירס ועוד כמה חברים) חושקים גם הם בגרעינים המתוקים ומנסים את מזלם בכרסום הקלחים. דרך הטיפול בהם היא בעזרת הדברה ביולוגית – ריסוס חיידקים בשם BT – בצילוס תורינגיאנזיס, שפוגעים במערכת העיכול של הזחלים ומונעים מהם להמשיך ולזלול. מנסיון בהדברה אורגנית אנחנו יודעים שאין מדובר על "הדברת מזיקים" כי אם על "בקרת מזיקים", כלומר – אין 100% חיסול ודאי של המזיק, אלא הפחתה בנזק ושמירת המצב ברמה סבירה יותר של פגיעה בקלחים. עדיין אנחנו יודעים שניתקל בנגיסות זחלים בראשי הקלחים (ולפעמים גם בעומק המעטפת), אבל מקוים שהן יהיו מעטות. כשגידלתי תירס הארצות הברית היתה סיסמא ידועה בקרב כל מי שעסק בתירס אורגני בעונה הזאת – מה שטוב לזחל, טוב כנראה גם לי!

אנחנו מגדלים תירס כבר מן השנה הראשונה, וכתבתי עלי כבר הרבה. למי שרוצה לקרוא: הנה כמה מילים כלליות מהשנה שעברה,  על בובות עלי תירס, על פייחת התירס. למי שמעוניין, יש בעלונים האלה גם מתכונים שונים.

השנה ניסינו לראשונה לגדל גם פופקורן! הוא נזרע יחד עם התירס הראשון, ב22 במרץ, אך בניגוד לתירס המתוק ממרץ שכבר נקטף ונטרף מזמן, הפופקורן (מישהו יודע מה שמו העברי?) עדיין ממתין לו בסבלנות על גבעולים צהובים, גבוהים ויבשים. כבר מזמן סגרנו לו את המים, ואנחנו מניחים לו להתקשות ולהתייבש על הצמח. ציפורים מנקרות בקלחים פה ושם, אבל אנחנו מקבלים בהבנה ובלית ברירה את חלוקת התוצרת הזו, כל עוד זה נשאר פה ושם. בקרוב אנחנו מתכננים לקטוף את הקלחים ולהניח אותם להתייבשות נוספת עד להתקשות מלאה, ואז תפגשו בהם גם אתם. כשגרנו בקליפורניה חיכיתי בכל שנה לחוייה המיוחדת הזו של הכנת החטיף הקופצני הזה מקלחי תירס פופקורן. עוד על כך בהמשך.

כבר כמה שבועות שזנחתי את מעקב הבטטות שלי. לא באמת זנחתי אותו אבל אני נסחפת בכל שבוע לכתיבה על משהו אחר ולא מצליחה להגניב גם תמונת בטטה בסוף. אני מבטיחה תיעוד מצולם ומסודר של התהליך כנראה בעוד כמה שבועות, לקראת עונת הבטטות. בינתיים אספר שבחלקה כבר יש שטיח צמחי-בטטה מרהיב ושפרחים יפיפיים החלו מנקדים אותו בסגול עדין.

ובינתיים, שבוע קייצי טוב, שמרו על עצמכם מפני השמש והרבו בשתיה ובאכילת מלפפונים,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה
____________________________________________________

ומה השבוע בסל?

יום שני: בצל ירוק, בצל יבש, מלון, חסה, דלעת קבוצ'ה/אקורן/דלורית, פטרוזיליה, עגבניות/עגבניות צ'רי, פקוס+מלפפון, שעועית תאילנדית, חצילים, דלעת.
ובסל הגדול תוספת של: קישואים, עגבניות צ'רי כפול, אדממה-סויה ירוקה, תירס, במיה.

סל פירות: קטן: סברס, תאנים, שזיפים/פסיפלורה———- גדול: תאנים, רימונים, פסיפלורה, שזיפים.

יום רביעי: מלפפונים+פקוס, מנגולד, חסה, עגבניות, פטרוזיליה, תירס, מלון, חצילים, עגבניות צ'רי, שעועית תאילנדית, בצל יבש.
ובסל הגדול תוספת של: סויה, במיה, דלורית, בצל ירוק/כרישה.

סל פירות: קטן: תפוחים, שזיפים, ענבים. ובסל הגדול תוספת של: סברס/פסיפלורה/תאנים.

____________________________________________________

שני טיפים של תירס ושלושה מתכוני חצילים:

– טיפ של ורד לב, נטורופתית: את התירס ניתן לאכול כמובן כשהוא מבושל במים. נסו עם שמן זית וזעתר, או עם כורכום ורוטב סויה.
– וגם – את קלחי התירס המכורסמים אל תזרקו. הוסיפו אותם לציר מרק, הם יוסיפו לו טעם עדין של תירס.

חצילים ממולאים, חצילים עם פסטה וקציצות חצילים – שלושה מתכונים של חיים כהן ואלי לנדאו

מחשבה 1 על “עלון 257, 27-29 ביולי 2009, ו'-ח' אב תשס"ט

כתוב/כתבי תגובה