26-28 במרץ 2018 – פסח אביבי, טעים ושמח!

הודעות לקראת חג האביב, שינוי מועדי משלוח בפסח: בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים. לא יהיו ארגזים ביום שני ה2 באפריל ויום רביעי ה4 באפריל. למי שמקבל פעם בשבועיים, נוצר פער של שלושה שבועות בין משלוחים. אנחנו נשלח אליכם הודעה באימייל לגבי התאריכים המדוייקים של הארגזים הבאים, אנא קראו אותה בתשומת לב. יום פתוח: כמסורת ח’ביזה אנחנו מזמינים אתכם “לעלות אלינו לרגל” ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום רביעי, י”ט ניסן, 4.4 בין השעות 13:00-18:00. למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לסייר בשדה, לנשנש ירקות ולשוחח. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר. ביום זה אנחנו פותחים גם דוכן מכירת ירקות כדי שתוכלו להשלים מה שחסר לכם באותו השבוע. החגיגה מתקיימת בשדות שמחוץ למושב. הגעה מעודכנות תוכלו למצוא באתר תחת “איך להגיע אלינו”. נשמח לראות את כולכם! ________________________________________________________ משלוח תמרים חדש הגיע מסמר, ממש רגע לפני שנגמרו לנו התמרים שהגיעו בסתו – התחדשו כל הזנים: ברהי, דקל נור וזהידי, לכולם יש כשרות לפסח. אתם מוזמנים לארגן לכם חג מתוק ובריא דרך מערכת ההזמנות. __________________________________________________ חוץ מהתמרים, יש עוד דברים טובים רבים כשרים לפסח מבין המוצרים של היצרנים השותפים: מיצים וסילאןמנאות סמדר, קרקר ירוק וקרקר ירקות, גראונולה תמר אגוזי מלך וגראונולה קקאו לוז ותותי עץ, עוגיות דאבל שוקולד ועוגיות ג’ינג’ר וקינמון, פאדג’ לוז ובראוניס של “שורשי ציון”, כל התבלינים המעולים של “ריח שדה”,שמן זית ודבש מעין חרוד, וגם דבש של תמיר מרמת הגולן. המון טוב לשולחן החג שלכם או למתנות למי שאתם אוהבים במיוחד. תמצאו הכל במערכת ההזמנות שלנו. _________________________________________________ על חמץ ומשפחות אחרות לקראת חג המצות, ולכבוד הבשלת נציגי משפחת הקטניות האביביים הטעימים שלנו – האפונה לסוגיה, והפול, בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות. משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות ביותר לכלכלה ולתרבות האנושית בשל מגוון השימושים והיומיומיות שלהם כגרעיני מאכל לאדם (מרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולבעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) ולנוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני למשיכת מאביקים, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת. גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו למשל על גרעין תירס או אורז לעומת פול או אפונה). כמעט כולם ראויים למאכל, אבל רבים מהם קטנים כל כך שלא משתלם לגדלם. תכונה נוספת שלהם, בעייתית לחקלאות, היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת והעפת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה לקצור או ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם הדגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם). בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה “יהודית” משהו שקרוייה בפינו: “חמשת מיני דגן”. אלו דגנים השייכים בתוך משפחת הדגניים ל”שבט החיטה” (תת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. מקור השם “גלוטן” קשור למילה הלטינית gluttire שפירושה “לבלוע”, ויש לכך סיבה: הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ולשים את העיסה, כך שהבצק מקבל חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע”י שמרים ואנזימים). בפעולת הלישה, מתפתח הגלוטן ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא “לכלוא” ו”להחזיק” את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית וגסטרונומית אפשר כאן וכאן. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את “ברכת המוציא” לפני אכילתם ו”ברכת המזון” לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה. wheat barley rye Spelt ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם (בתמונות למעלה מימין לשמאל): חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות: לא מדובר בכוסמת [שהיא כלל לא דגן], אלא בדגן כוסמין, מה שקרוי באנגלית spelt). ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת שועל? אז זהו, שלא בטוח. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל של חמשת מיני דגן עם זן של שעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא הקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז”ל בימי המשנה והתלמוד. מנגד טוענים חוקרים אחרים (ד”ר משה זקס, פרופ’ מרדכי כסלו, פרופ’ זהר עמר) כי שיבולת שועל גודלה בכמויות קטנות ובערבוב בשדות שעורה וחיטה, ולמרות שהיא נטולת גלוטן, היא מחמיצה, ולכן נכללה בחמשת מיני הדגן המקראיים והזיהוי המקובל הוא נכון. המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני. ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). בקיצור, תחת כותרת ‘איסור אכילת קטניות’ נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם. וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. אפשר לסכם אותה בארבע סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא בעיקר מטעמי חששות והיסוסים. * בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים. * מכיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר לא חששו כי המסורת הייתה ברורה ויציבה, אך ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. הפעם לא האישה אשמה… * הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות: בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות בהן הובילו את הקטניות למכירה היו עמוסות לרוב גם בדגן, מה שהוביל להתערבבות. * גם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר (נשאר ריק לשנה). שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות. בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן… מקוים שאתם מוצאים לכם רגעי הפוגה, התרעננות, אביביות ושמחה לקראת ימי החג הבאים עלינו לטובה, שבוע טוב וחג שמח! אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה ________________________________ מה השבוע בסל? יום שני: מנגולד/קייל/תרד, גזר, חסה, מלפפון, אפונת שלג או גינה/ארטישוק ירושלמי, עגבניה, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, שום ירוק, סלק, כרישה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/פטרוזיליה שורש. ובארגז הגדול גם: כרוב, פול ירוק, תפו”א, בצל יבש. יום רביעי: סלק, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, עגבניה, חסה, מנגולד/קייל/תרד, בצל יבש, גזר, מלפפון, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, כרישה, תפו”א/אפונת גינה או אפונת שלג. ובארגז הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/כרוב, פול ירוק, שום טרי.
Top