עלון 244, 27-30 באפריל 2009, ג’-ו’ באייר תשס”ט

שינוי במשלוח השבוע בעקבות יום העצמאות: מי שמקבל בדרך כלל ארגז ביום רביעי, יקבל השבוע את הירקות ביום חמישי, 30.4. חג שמח! הודעה בענין חיובי החודש: אנשי יום רביעי – אנא שימו לב שהחודש היו חמישה ימי רביעי, והחיוב בהתאם. אנשי יום שלישי – החודש החסרתם שבוע בעקבות החג, וגם כאן החיוב בהתאם. ________________________________________________ דייקון – יש לי יום יום חג – יש לי יום יום צנון השבוע פסענו לערוגת הדייקון כדי לעשות מה שנקרא “מעבר”. הכוונה היא להליכה לאורך הערוגה תוך בדיקה אילו מבין הירקות בשלים ולכן נקטפים ואילו יכולים להישאר להמשך פינוק באדמה. לאחר כמה דקות כבר היה ברור שהמעבר הזה יסתיים בעשרות קילוגרמים של דייקונים חלקים וארוכים. כמעט כל דייקון שני כבר קפץ והציץ אלינו מן האדמה, מה שהוא סימן בדוק לבשלותו (כמו בגזר, גם הדייקון, כשהוא מגיע לבשלות צר לו המקום בתוך האדמה והוא מתחיל לצוץ כלפי מעלה, לפעמים בולטים כבר 10 ס”מ ממנו בשעת הקטיף). גם הגדלים היו מרשימים. כמה דייקונים היו יכולים להתחרות בלי היסוס בתחרות הדייקון הכביר, אם היתה אחת כזו. לכבוד היבול הנאה, ממנו תהנו בארגזים השבוע, ולכבוד הטלפונים הבהולים שקיבלתי בשבוע שעבר (מה זה הירק הלבן הגדול שקיבלתי בארגז???) – הקדשנו את העלון הזה לספר לכם קצת על הירק המשובח הזה, ולובסנג, עובד ח’ביזה וטבח חובב וחביב, תרם לנו גם כמה מתכונים. נתחיל מהרקע המשפחתי: בניגוד לסברה המקובלת, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים גודל אצבע לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים… אלו זנים המגודלים במזרח הרחוק, הם נשתלים בדרך כלל כשתילים באביב ומוצאים מהאדמה לקראת החורף, לפני שהקרקע קופאת. הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן. הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: “לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים” (בבלי, ברכות מ”א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו. בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן. בשל גודלו משך גידולו ארוך משל צנון או צנונית, אך לבד מזאת צורת הגידול דומה. במזרח הרחוק הצנונים מוכרים ואהובים מאוד. הם מוערכים בשל תכונתם לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג’ר המוחמץ. אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון, או אם נדייק, צוואר השורש שלו, אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן מסויים של צנונים אשר לא מפתח שורש גדול, ומגודל לשם השמן המופק מזרעיו. בהודו מגודל זן של צנונים בעל שם מושך במיוחד: “זנב עכברוש” (rat tailed radish), שמפיק תרמילים גדולים ובהם פולים אכילים בשרניים וגדולים (20-30 סנטימטרים). במצרים ובמזרח מגודלים זנים מיוחדים לשימוש לא בשורש, אלא בעלים שלהם. בזנים מסויימים אפשר לקטוף את תרמילי הזרעים כשהם עדיין ירוקים, לכבוש אותם ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים כבושים. הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: “צנון מחתך מאכל’ (עבודה זרה י”א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: “צנון יפה לחולי חמה” (רש”י, עבודה זרה כ”ח, סע”ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות. במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מרקחת משלה לטיפול באסטמה ובבעיות דרכי הנשימה – גם טעימה גם מועילה. בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש לו טעם מעט מתקתק, שמתעצם בבישול. ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי: בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים. השבוע נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי “צנון אמיץ”. “ניסיון הרצח” של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח. radish daikon cut.jpg בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי “אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות”. ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של “שלום עליכם” בשם “בשביל צנון אחד” מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: “חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן.  נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…” מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון “יקר אף נעים, משיב נפש”, ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע… הסיפור המלא מופיע כאן מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש… אחסון צנון ודייקון: – כדי שהצנון לא יהיה “יבש כמו צנון”, שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר. – אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית. – סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות. – בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה,ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ’י. אספתי השבוע הרבה מתכונים, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה, צאו לדרך ובהצלחה. שבוע טוב, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה _________________________________________________ ומה השבוע בסל? (השבוע הקישואים תפסו תאוצה ויותר מכם יכולים להנות מהם, מתכוני ממולאים מכל הסוגים תוכלו למצוא בעלון שעבר) יום שני: קישואים, עגבניות, מנגולד, קייל אדום, קולרבי, שמיר, בצל ירוק, מלפפונים, גזר, דייקון, פטרוזילה שורש/פרסניפ ובסל הגדול תוספת של: שומר/לפת, כוסברה, סלק צהוב, כרוב אדום יום חמישי:לפת, כרובית, סלק, חסה, בצל ירוק, עגבניות, פטרוזיליה, תרד, גזר, בצל יבש+שום, דייקון, מנגולד/קייל ובסל הגדול תוספת של: קולרבי, שמיר, קישואים השבוע אנחנו מנסים משהו חדש שלמדתי מאחת מחוות הcsa בהן הייתי מנויה בארה”ב: במקום לתת כמות גדולה של בצל או שום פעם בחודש, הם היו מכינים שילוב של כמה בצלים ושום בכמות קטנה יותר, מעין “ערכת בישול”. נשמח לשמוע מה דעתכם על הסידור הזה. __________________________________________ מתכוני דייקון: סלט דייקון וג’ינג’ר קימצ’י ירקות הקימצ’י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח) דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות) ועכשיו שלושה מתכוני דייקון של לובסנג – בשלושתם הבסיס דומה, אבל יש ואריאציות: דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין) דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וחצויות 2 עגבניות קצוצות 2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס”מ עובי) גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם) גבינה קשה מגוררת כוסברה קצוצה – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות. – מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה. – מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים.   דייקון ובשר: דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וקצוצות 2 עגבניות קצוצות 1/2 קילו בשר טחון 2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת) פלפל שחור מים לכיסוי 1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק) כוסברה קצוצה – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה. – מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות. – מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה. – בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי. – מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד. – בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר. – כמות המים תלויה ברצונכם – אםתרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול. – בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה.   מרק דייקון ושורש סלרי/סלרי: (שיוה ולובסנג טוענים בחום לשיוב המנצח של השניים) דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וחצויות 2 עגבניות קצוצות 2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) בחתיכות 1-3 שורשי סלרי (תלוי בגודל) בחתיכות גבעולי סלרי עלים (אם משתמשים בעלי השורש, שימו מעט, טעמם חזק מאוד) קצוצים תבלינים כרצונכם (לא להגזים) – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את הדייקון ושורש הסלרי ותבלינים, ממשיכים לטגן כמה דקות. – מוסיפים מים, את עלי הסלרי, ומרתיחים. – מבשלים עד שהירקות רכים, מתקנים תיבול.
Top