8-10 ביוני 2020 – היפר-קישוא!

זוהי שעתה היפה של משפחת הדלועים – וכדי לחגוג את גדולתה – מאפיית איש של לחם אופה השבוע לחם מיוחד ועונתי – לחם דלעת ורוזמרין, על בסיס מחמצת חיטה.

בתוך העיסה משולבת דלעת מגוררת ועלי רוזמרין דקיקים, התוצאה היא טעם עדין ומרומז של דלעת בתוך לחם עשיר וטעים!

אתם מוזמנים לחגוג את האביב ולהוסיף את הלחם להזמנה שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו. בתאבון!

_________________________________

הקיץ כבר כמעט פה, וכבר מספר שבועות מבקר בסל אחד הירקות הראשונים שחידש לנו האביב – הקישוא. כבר פגשתם אותו בארגזים ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה. הוא מגיע במגוון צורות וצבעים: קישואים גליליים בהירים, זוקיני ירוק כהה, זוקיני צהוב וזוקיני מפוספס. בתור נחשון משמח שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון סוף-אביב זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים הן למאכל והן למגוון שימושים נוספים. עץ המשפחה הדלועית מתפצל לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי של דלעות וקישואים, ענף רביעי – דלעות נוי, שאינן ראויות למאכל ומשמשות לקישוט וגם ככלי אוכל וכלי נגינה, וחמישי ואחרון – ענף דלעות לופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים אבל אנחנו מתייחסים אליהם בצורה שונה, וזה משפיע על אופיים: הדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כ3-5 חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים (בדרך כלל אנחנו מגלענים אותם החוצה לפני בישול הדלעת). הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, נפצעת ומשתפשפת בקלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ונאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה. קולומבוס הוא שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו, כנראה, לקישואים אלא לפקוס, דודנם, שגדל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא (שמקורו באכדית), ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". ומשם זה נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקיני, שפירושו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), הוא דק יותר וארוך. אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. ישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

ההכנות לעונת הקישואים מתחילות אצלנו בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן עליהם אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. הזרעים זקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית כדי לנבוט, לשתילים יש עדיפות כי הם בוגרים ויכולים לצמוח גם בטמפרטורות נמוכות יותר. היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, (כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים) ולכן בחרנו גם בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

כשהחורף מפנה את מקומו לאביב, ומתחת לפלסטיק כבר חם מדי, ואז אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – העשוי מבד לא ארוג, (על-בד). אלו יריעות דקיקות אך מבודדות. הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. בחורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו פורשים אותו על בני משפחת הדלועים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם האיומים החמורים על צמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. אנחנו מכסים אותם בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים להכנס לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, ואז מתחיל ניגון ההפריה, בו אנחנו דווקא זקוקים לעזרתם של חרקים מעופפים…

אז איך בעצם מגיע צמח הקישוא הירוק והמרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (כל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.

הנה כך נראה הפרח הזכרי:  squash-male-far   וממש מקרוב: male-squash-blossom

והמקבילה הנקבית שלו: squash-female-far  ושוב, בתמונת תקריב: female-squash-blossom

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן. רק כמה ימים דרושים לו, והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל תדאגו לו, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי, אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטאטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, במרק קובה עיראקי הם מרכיב חשוב. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

ובנימה אופטימית וטעימה זו, שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, תפו"א, כרישה/שום, סלק, מלפפון, עגבניה, דלעת ערמונים, שעועית צהובה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בסל הגדול גם: פאקוס/מלון, חציל/פלפל, עגבניות צ'רי/דלורית/נתח דלעת נאפולי

בארגז הפירות: בננה, נקטרינה, אפרסק, בארגז הקטן: דובדבן אדום או לבן. בארגז הגדול: דובדבן אדום וגם לבן.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, סלק, כרישה/שום/בצל יבש, שעועית צהובה, תפו"א, פטרוזיליה /כוסברה/שמיר, מלפפון, דלעת ערמונים, דלורית/דלעת נאפולי.

בסל הגדול גם: תרד ניוזילנדי/מנגולד, מלון/פאקוס/גזר, עגבניות צ'רי/חציל

בארגז הפירות: בננה, משמש/דובדבן, נקטרינה/אבוקדו, אפרסק.

1-3 ביוני 2020 – זה הזמן להתפקס

עונת האוכמניות בארץ אורכת כחודשיים. לרגל חגיגות אמצע העונה, גדי ותמיר, מגדלי האוכמניות, מציעים גם מארז של חסכוני ואקולוגי יותר, של חצי קילו, בנוסף למארז הקטן של 125 גרם.
מחיר האוכמניות – 20 שקלים לאריזה של 125 גרם, 74 שקלים לאריזה של חצי קילו.
ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
_________________________________________

ניצנים נראו בארץ – עת פאקוס הגיע!

בתזמון נחמד עם חג השבועות, בשדה כבר החלו ביכורי האביב. בשבועיים האחרונים אנחנו קוטפים ביכורי פאקוס – המכונה גם "מלפפון ערבי". אנחנו כבר יודעים שיתכן שנקבל מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון". אז – לטובת מי שקיבל בארגז פאקוס ולא מלפפון, הנה הבחנה קלה בין פאקוס לקישוא, שלמדתי מלקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפאקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פאקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פאקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבה שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – הפאקוס הוא בעצם… מלון. שמו באנגלית הוא snake melon ("מלון נחש" בשל צורתו) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פאקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל.

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה הרחבה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפאקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפאקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפאקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפאקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פאקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפאקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפאקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פאקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

רבים מכם בוודאי הבחנתם כי בתקופת המעבר בין ירקות החורף לתנובת קיץ יש מספר שבועות די מבאסים – ירקות החורף כבר הסתיימו כמעט כולם, ירקות הקיץ עוד לא לגמרי נכנסו לעניינים – הכרוב קטן, הסלק בערוגות אחרונות וכבר קטן יותר, ברוקולי וכרובית, פול, שומר וקולרבי כבר אין… ומנגד – הקישואים מתחילים, ואחר כך הדלעות הקטנות והפאקוס, אבל שאר הירקות (לוביה, חצילים, דלעות, פלפלים, תירס, ) עדיין לא בוגרים לקטיף. מלפפונים ועגבניות גם הם היו בחוסר – בשל עונת המעבר יש חוסר כללי בירקות חממה – המחזורים החורפיים הסתיימו ולוקח זמן עד שמחזורי הקיץ מתחילים להניב בכמויות טובות. בשל כך, במשך מספר שבועות נדרשנו להשלים חלק מהכמות של עגבניות ומלפפונים, ומכיוון שהמצב הזה קורה בכל השדות, המחירים היו גבוהים מאוד ולכן נאלצנו לשים כמויות פחותות.

בהדרגה משתנה המעבר הזה והופך קייצי – העגבניות אצלנו כבר תפסו תאוצה רצינית, וכבר השבוע תקבלו כמויות נאות מהאדומות הטעימות והעסיסיות. המלפפונים מתחילים גם הם להגביר תאוצה, אבל כדי שנוכל לשים לכם כמויות יפות גם מהם, ניעזר גם בפאקוסים, ובשבועות הקרובים נשים לכם בסל מלפפון או פאקוס.

המשמעות של קניה מחווה שפועלת בשיטה של "חקלאות בשיתוף הקהילה", כמו שאנחנו פועלים, היא שהקניה שלכם מאפשרת לנו לעבור ביציבות ובבטחון את מחזור השנה כולה – בשיא החורף ובשיא הקיץ אתם נהנים, יחד איתנו, משפע של יבולים בעונה, ומירקות מיוחדים, שעלותם בדרך כלל יקרה יותר (למשל: אפונה, ארטישוק ירושלמי ופול ירוק בחורף, ותירס, לוביה ואחרים בקיץ), ובעונות המעבר, יחד איתנו, אתם עוברים את התקופה הרזה יותר. עכשיו, כשהסל מתחיל להתמלא בירקות חדשים וביכורי אביב וקיץ – אנחנו רוצים שוב לומר לכם תודה על התמיכה המתמשכת.

השבוע שבו לעבודה מוחמד, מג'די ועלי – לאחר לאחר כמעט כחודשיים של ריחוק בתקופת קורונה שכללה גם את חודש הרמדאן ועיד אל פיטר – ברוכים השבים! במקביל – נפרדנו משני עובדים מתאילנד שהגיעו אלינו לעזור באופן זמני, והשבוע שבו לעבודתם הקודמת – אנחנו מלאי תודות על הסיוע בתקופה העמוסה הזאת!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, תפו"א, סלק, פאקוס/מלפפון, עגבניה, דלעת ערמונים/דלעת נאפולי, עגבניות צ'רי/שעועית צהובה, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, מלון

בארגז הגדול גם: פלפל/כרוב, בצל ירוק/שום, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בארגז הגדול גם: דובדבן.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, סלק, בצל יבש/כרישה/בצל ירוק, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון/פקוס, דלורית/נתח דלעת/דלעת ערמונים, תרד ניוזילנדי/מנגולד. בארגזים קטנים: שעועית צהובה/עגבניות צ'רי/גזר.

בארגז הגדול גם: שעועית צהובה, גזר, חציל/פלפל, מלון/פלפל.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בארגז הקטן: דובדבן. בארגז הגדול: משמש.

25-27 במאי 2020 – סלינו על כתפי שליחינו… – חג שבועות שמח!

בוקרה פי'ל מישמיש
בשורות מפרי ידיה: לדר "משמש מקורי" חוזר! וכמו כל המוצרים, עשוי באהבה מפרי ישראלי ללא תוספות כלל (לא מים, לא סוכר, לא חומר משמר, לא צבע). רק טבע.
בין שאר הפירות, עונת המשמשים פתאומית ומהירה במיוחד. הביטוי בערבית בֻּכְּרָה פִי (א)לְמִשְׁמִשׁ (بُكرة في المشمش) מביע את הרעיון שהבלתי צפוי יכול להתממש ברגע – בוקר חדש ולפתע יש משמש.
אז ברוח שינויים מפתיעים לטובה, למשל חזרה ללימודים, החלמות מהירות, שלום בין אחים ועמים, מאחלים בוקרה פי'ל מישמיש, בתאבון ולבריאות במהרה בימינו. שנקום מחר בבוקר לעולם של ______ וללא ______ (שכל אחת תמלא לעצמה, שכל אחד ימלא לעצמו).
___________________________________

אנשים עם שליחות

אנחנו מספרים לכם הרבה על עבודת השדה – על עיבוד האדמה, על בחירת זנים, על גידול הירקות, על התמודדות עם מזג אויר כזה או אחר, על החוויה שלנו כחקלאים. אבל לא הרבה אנחנו מפנים את המבט לחוליה המקשרת בינינו וביניכם – בין השדה לשולחן האוכל שלכם – השליחים המסורים שלנו, שמביאים עד לדלתכם את ארגז הירקות בכל פעם מחדש. שליחות היא עבודה שאנחנו מתייחסים אליה לפעמים כלאחר יד, אבל יש בה משהו כל כך משמעותי וחשוב – קישור בין אנשים, מענה לציפיה, הבאת שמחה למישהו. השבוע אני רוצה לספר לכם על חבורת השליחים בה התברכנו בח'ביזה – להביא באמצעות העלון השבועי את השליחים שלנו לדלתכם…

בעבודת השדה אנחנו מתנהלים פה במעגל פנימי משלנו, ימי האריזה והמשלוחים הם הימים בהם אנחנו פונים כלפי חוץ – כלפיכם, והתנועה נעשית פתאם פחות מעגלית ויותר שלוחה ככוכב בזרועות לכיוונים השונים. בבקרי ימי הקטיף נאספים אחד אחד השליחים הטובים שלנו – בחברות נעימה נפגשים, מתארגנים, מחליפים עצות ומחשבות, מסמנים את הארגזים, מסייעים זה לזה בהעמסה – וכשהכל מוכן על המכונית – יוצאים אחד אחד לדרך – לחלק את הארגזים לבתים.

צוות השליחים שלנו מורכב מאנשים בגילאים שונים, ממקומות שונים ותחומי עיסוק שונים – יש מהם שעובדים בשליחויות במשך כל השבוע, אחרים עוסקים בעיסוקים נוספים בימים שאינם שליחים. חלקם גרים קרוב ממש, אחרים באים ממרחק. יש שעובדים איתנו כבר שנים, ויש מי שהצטרפו אלינו במהלך השנה האחרונה. השבוע נספר לכם קצת על כל אחד מהם, וגם קצת מחוויותיהם שלהם מהשליחות…

צוות צפונה וקדמה – האנשים שלנו באיזור ירושלים ומודיעין-

הותיק בשליחים שלנו הוא דרור, שעובד איתנו כבר מלא שנים – דרור הוא משפחה (אח של אלון) וכך בעצם מלווה את ח'ביזה ממש מהתחלה. הוא אבא ל-9, שמגיע אלינו לימי המשלוח מחריש. רבים מכם מכירים אותו, כי מעבר לשליחויות שהוא עושה (למודיעין, פרוזדור ירושלים וירושלים), הוא גם אחראי על הלקוחות והאיש מאחורי הטלפון והאימייל שלנו. הוא הכתובת הנאמנה לטיפול בבקשות, הפניות והשאלות שלכם.

לכיוון ירושלים וגוש עציון נוסע גם זיו – שגר בתקוע, אב לארבעה, שתחילת ההיכרות שלנו איתו היתה כלקוח ותיק ממש של ח'ביזה (לפני שנים). מעבר לעבודה כשליח זיו הוא מוזיקאי- מתופף וזמר, שמופיע בכל הארץ, מרצה ומנחה קבוצות בענייני תקשורת בין אישית, הקשבה ונוכחות. המוסיקה היא גם הכלי דרכו הוא עובד עם נוער בסיכון כמטפל.

זיו כתב לי קצת על החוויה שלו כשליח: אנחנו בית שמאמין במזון נקי מתוספות מיותרות, ובעצם את הקשר עם חביזה התחלנו כלקוחות, וכבר המון שנים אנחנו נהנים מהירקות הטעימים… זו זכות גדולה בשבילי להיות שותף לדבר מבורך כל כך, ולתת שירות לאנשים שתומכים ברעיון ונהנים מתוצרת משובחת. בעבודה עצמה אני מניח ארגז ליד דלת וממשיך, וכשיוצא שיש מפגש עם הלקוח/ה – החיוך והברכות ההדדיות עושות טוב על הלב!

בימי רביעי מצטרף לחבורת הנהגים הנוסעים לירושלים מוסיקאי נוסף – מתן – אב ל-3, שמתגורר בירושלים. מתן הוא מתופף ומפעיל את 'שמחת הקצב' – מעגלי מתופפים והפעלות לילדים ונוער. בנוסף הוא מנגן ושר בלהקת חתונות ששמה 'ניגון מכוון'. חלק מכם אולי פגש אותו כשהעביר מעגלי מתופפים מקפיצים בימים הפתוחים בח'ביזה. מתן הוא ה"ירוק" שבחבורת הנהגים שלנו – הוא הצטרף ממש בחודשים האחרונים, וכבר השתלב במקצועיות…

צוות ימה ונגבה – האנשים שלנו באיזור המרכז-

אלון (ח'ביזה משופעת באלונים) ממסילת ציון גם הוא עובד איתנו כבר כמעט 14 שנה, ולאורך השנים ליווינו את הולדת 3 ילדיו… הוא החל לעבוד איתנו כעובד בשדה, ומכיר את סיפורם של הירקות משתילה עד קטיף. כמו כל עובדי השדה, זעת אפו טמונה ברגבי השדה שלנו. מזה כמה שנים הוא מורה לחקלאות ומדעים בחינוך המיוחד, וכיום הוא עובד עם נוער בסיכון בבית ספר "תפנית". בימי שני אנחנו זוכים להמשיך להתראות כשהוא בא לחלק את הארגזים לאיזור דרום – ראשון לציון-רחובות ומזכרת בתיה.

אייל – אבא גאה לשלושה בנים ובת,   כולם בוגרים. גר בגן יבנה וצלם מקצועי. במשך שנים איל עבד בצילום בתחומים שונים בעיתונות, וכעת הוא מתמקד בצילום אדריכלי, ולומד כדי להתפתח גם לצילום רחפני מהאויר. בשנים האחרונות, מעבר לצילום, הוא עוסק גם בשליחויות בחוות אורגניות, ואצלנו הוא מחלק ארגזים בבקעת אונו, תל אביב, רמת גן וגבעתיים.

אייל: כשהציעו לי את עבודת השליחות, אני חייב להודות, לא ידעתי לאן אני נכנס. הופתעתי לגלות שהשליחות היא  שליחות במובן הרבה יותר רחב. ימים של משלוחים מתחילים מוקדם בבוקר, אני מגיע רענן לחווה ומעמיס את הארגזים המלאים בירקות טריים, מוודא שיש הכל ויוצא לדרך. בינתיים הרכב התמלא בניחוח הירקות הטריים מהשדה, שמלווה אותי לאורך היום. אני נהנה לעבוד קשה כשאני מאמין בדרך ובאנשים. בזכות המשלוחים אני שומר על כושר. שמח להיות השליח, החוט המקשר, בין החווה האורגנית לאנשים בבית.

לכיוון תל אביב מצטרף אליו גם דוד, שגר ברחובות, אבא לשני ילדים קטנים וחמודים :). דוד הגיע אלינו לפני כשנתיים, אבל כבר מעל 10 שנים הוא בתחום השליחויות של ירקות אורגנים. הוא עובד במספר חוות והשנים הרבות שלו בדרכים הביאו למגוון חוויות מעניינות – אני אוהב את המשלוחים ומרגיש שיש קצת מעבר. ההרגשה שהצלחתי למסור ארגז של בריאות ללקוח, לפעמים כנגד כל הסיכויים גורמת לי סיפוק.

עוד נהג שנוסע לעיר ללא הפסקה הוא לב, שעובד איתנו בשני ורביעי ומחלק ירקות בתל אביב וגם בהרצליה. לב הוא הצעיר שלנו, בן 31, הוא מגיע אלינו מנתניה. חוץ מעבודת השליחות הוא עוסק גם במוצרי פירסום ומיתוג מתנות. בזמנו הפנוי עוסק בספורט ימי, חובב טבע ופעיל חברתי בתחומי איכות הסביבה.

הנהג הרביעי שלנו לעיר הגדולה, שמחלק בדרום תל אביב ויפו, הוא נתנאל, אבא לשני בנים, יאיר ויהונתן, שמגיע אלינו ממודיעין עילית. הוא עובד בחלוקה 5 ימים בשבוע, אחד מהם מוקדש לנו ולכם… הוא כתב לי על חווית המפגש שלו כשליח: זה ממש נחמד לשמוע "וויי איזה כיף, הגיע השליח עם הירקות", "איזה כיף הגיע השליח עם ארגז ההפתעות"- זה מחמם את הלב לדעת שאנשים שמחים במה שהבאת. במיוחד בתקופת הקורונה: אתה נוסע לבד בכביש, אין אנשים, ואתה יודע שאתה מביא ללקוחות אוכל הביתה, שלא בטוח שהיו הולכים לקנות.

הירקות שלנו עושים עבודה רבה בצמיחה וגדילה והבשלה טובה כדי להיות מוכנים לקטיף ואריזה (וכמו הורים טובים, אנחנו משתדלים לעזור ולא להפריע להם). אבל את הטוב והיופי הטמונים בהם לא היינו יכולים להעביר אליכם בלי צוות השליחים המעולה שלנו. ובאמת, זה לא מובן מאליו שהצליח להיווצר כאן צוות כל כך אחראי, נבון, רציני ושמח – הסיוע והפרגון שקורה בין השליחים שלנו – הסבלנות שלהם כשאנחנו מתעכבים באריזה, ממתינים למוצרי החלב או הנבטים שמגיעים מאוחר, או מבקשים מהם להוריד מחצית מהארגזים שהועמסו, כי גילינו ששכחנו לשים בהם פטרוזיליה… היסודיות שלהם לתקן לנו כתובת לא מדוייקת או קוד כניסה שהיה שגוי, למצוא פתרון כשמגלים, למרות הכל, דלת נעולה. המאמץ שלהם להביא את הירקות, בעבודה פיזית לא קלה, גם כשיש תקלות או בעיות, ולפעמים, כמו שנאמר כאן, כנגד כל הסיכויים. לצאת אליכם בשמש הקופחת או בגשם השוטף, בימים רגועים או בימים המפחידים של הקורונה – על כל זה אנחנו רוצים לומר להם, גם בשמנו וגם בשמכם – תודה ענקית.

וענין טכני לסיום – בימי הקורונה עלתה מכם בקשה ליצור דרך בה תוכלו להשאיר טיפ לשליח דרך כרטיס האשראי. לאחר חשיבה מצאנו לזה פתרון: עכשיו אפשר להוסיף דרך ההזמנה גם טיפ לשליח (זה נמצא מתחת לאפשרויות של ארגזי הירקות והפירות במערכת ההזמנות), ואנחנו נעביר לכל שליח את הטיפים שנאספו במסלול שלו.

כמובן, שאם מתאפשר – נשמח אם תוכלו להודות לשליחים פנים אל פנים גם במילה טובה וחיוך. מגיע להם!

שיעבור על כולנו שבוע טוב, חג קציר שמח!

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה, בשדה ובדרכים

________________________________________

מה השבוע בסל?

עונת הפקוס החלה! אנחנו מבטיחים לכתוב בקרוב על הירק האדיר הזה, אבל בינתיים, לטובת מי שקיבל בארגז פקוס ולא מלפפון – איך מבדילים בין פקוס לקישוא: לפקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם אינכם בטוחים – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

יום שני: קישואים, תפו"א, גזר, סלק, פקוס/מלפפון, עגבניה, דלעת ערמונים/דלעת/דלורית, תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, בצל ירוק/שום.

ובסל הגדול גם: כרוב//סלרי שורש, פלפל/מלון, שעועית צהובה.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, תפוח. בארגז הגדול גם: דובדבן.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, סלק, גזר, מלון/פלפל, תפו"א, פטרוזיליה/שמיר, מלפפון /פקוס, בצל ירוק/שום, שעועית צהובה/עגבניות צ'רי.

ובסל הגדול גם: נתח דלעת/דלעת ערמונים, כוסברה, מנגולד/תרד ניוזילנדי

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, נקטרינה/תפוח. בארגז הגדול גם: דובדבן.

18-20 במאי 2020 – אביב הגיע – חמסין/שרב/רוח קדים/שרקיה בא…

בוקרה פי'ל מישמיש
בשורות מפרי ידיה: לדר "משמש מקורי" חוזר! וכמו כל המוצרים, עשוי באהבה מפרי ישראלי ללא תוספות כלל (לא מים, לא סוכר, לא חומר משמר, לא צבע). רק טבע.
בין שאר הפירות, עונת המשמשים פתאומית ומהירה במיוחד. הביטוי בערבית בֻּכְּרָה פִי (א)לְמִשְׁמִשׁ (بُكرة في المشمش) מביע את הרעיון שהבלתי צפוי יכול להתממש ברגע – בוקר חדש ולפתע יש משמש.
אז ברוח שינויים מפתיעים לטובה, למשל חזרה ללימודים, החלמות מהירות, שלום בין אחים ועמים, מאחלים בוקרה פי'ל מישמיש, בתאבון ולבריאות במהרה בימינו. שנקום מחר בבוקר לעולם של ______ וללא ______ (שכל אחת תמלא לעצמה, שכל אחד ימלא לעצמו).
___________________________________

הפתעה מרגשת במיוחד בארגז

העלון שכתבתי בשבוע שעבר על ארגזי ח'ביזה הביא אתכם לשלוח אלינו עוד תמונות חביבות של ארגזי ח'ביזה (בעיקר עם חתולים חביבים…), אבל אחד האימיילים היה מרגש במיוחד – הילה, חברת ילדות שלי וחברת ח'ביזה שלחה לי את תמונות הארגזים האלה וכתבה:

אז הנה עוד שימוש – בחודשיים האחרונים אני חלק קטן במיזם חלוקת אוכל למי שצריך.
רוב המשלוחים נעשו בארגזים שלכם 🙂

כשביקשתי שתסביר קצת יותר היא סיפרה לי במה מדובר:

הצטרפתי ליוזמה שהתחילה מ-3 נשים מדהימות (עלמה בק, דניאל קנטור ולאה טוניק) שהתארגנו כדי לאסוף אוכל וחומרי גלם ממסעדות, בתי קפה וכל מיני משרדים וכו׳, שאחרת היה נזרק. ההיענות הייתה מאד גבוהה ומהר מאד המיזם הזה הפך למרכז נייד של איסוף וחלוקת ארגזי מזון ובהמשך לעוד כל מיני דברים לפי הצרכים שעלו (רהיטים, מקררים, ציוד ומזון לתינוקות ועוד).
די מהר נוצרו קשרים עם כמה עמותות שהתחילו להפנות אליהן אנשים בודדים ומשפחות – מניצולי שואה עד שורדות זנות וקהילות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט.

זה מהמם לראות כמה אנשים נענו לקריאה שלהן להתנדב ולכמה אנשים ברחבי הארץ הן הצליחו להגיע. המרכזים הלוגיסטיים שלהם נודדים בין אולמות אירועים ומועדונים שתורמים להם חללים ומקררים. זה באמת מדהים לראות.

לחלק מהם הן הבינו שצריך לשלוח אוכל מבושל, ואני הצטרפתי לקבוצת המבשלות. אנחנו מבשלות פעמיים בשבוע, כל פעם למשפחה/בודד אחר ויש קבוצה מקבילה שמשנעת לאן שצריך. כדי לארוז את האוכל שאני מבשלת פניתי לחבר שיש לו בית קפה פה בשכונה הוא צייד אותי בערימה של קופסאות פלסטיק, והארגזים שלכם היו בול בגודל לארוז הכל 🙂

במקביל לכל זה הן פתחו קופה לאיסוף תרומות עם היענות ממש מרשימה והן קונות טונות של סחורה ישירות מחקלאים ומארגנות מתנדבים לקטיף בכל מיני מקומות.

הנה הקישור לאתר שהוקם כדי לרכז מידע ותרומות. זה באמת חתיכת דבר מדהים שהוקם בבזק ומפזר אהבה וחסד, וכל תרומה תעזור להגיע למי שצריך:
https://www.cultureofsolidarity.com

מוזמנים לתרום ולשתף!
_______________________________________
מתחמם…מתחמם… שרב!

בימים האחרונים אנחנו מתהלכים בשדות כאילו אנחנו נמצאים כל הזמן מול פתח הפליטה של מדחס חם מאוד. האויר סביב עומד וחם או נושב וחם או מתעופף בחוזקה וחם. הדגש הוא על חם. ממש חם. הטמפרטורות הגיעו אצלנו לסביבות קצת מתחת ארבעים מעלות, ואמורות עוד לטפס בימים הקרובים!

אנחנו מקפידים כמובן לשתות ולשתות ולשתות, לחבוש כובע, להתכסות ככל שניתן במכנסיים ושרוולים ארוכים ודקים כדי הגן על עצמנו מן השמש הקופחת. ולהיות בצל ככל שניתן. (בימים כאלה הכניסה לחדר הקירור היא כמו כניסה לעולם אחר, ההבדל בין טמפרטורה של 4 מעלות בתוכו ללהט שבחוץ הוא פשוט מדהים). בעיקר קשה לשרוד בחוץ כשבנוסף לטמפרטורות הגבוהות מגיעה השרקייה – או בעברית, רוח קדים – רוח מזרחית חמה מייבשת.

והירקות? בעצם במצב דומה מאוד – אנחנו מגבירים מאוד את כמויות ותדירות ההשקיה, מכסים את מי שצריך ברשתות צל, ועוברים בכל הערוגות מדי יום כדי לבדוק מה מצבם ולוודא שהם מחזיקים מעמד. רובם מתמודדים עם העומס בסדר. זה היתרון בגידול ירקות בעונתם – ירקות הקיץ, שכמעט כל השדה מלא עכשיו בהם, מותאמים להתמודדות עם מזג אויר חם מאוד. זה לא אומר שלא קשה להם, אבל עם התמיכה הנכונה (מים, מים, מים ולפעמים צל) – הם יעברו את זה בשלום. לשמחתנו, רוב הערוגות השתולות שלנו כרגע נמצאות בשדות שבתוך המושב, שמוגנים יותר מרוחות, ובשדות שמחות למושב, שם הרוחות המייבשות נושבות ביתר שאת, נמצאים הצמחים במבני צמיחה, בהם הם מוגנים למדי מרוחות.

לצמחים בעלי עלים גדולים יש מנגנון התמודדות מעניין, שעלול להרתיע אם לא מכירים אותם – צמחי משפחת הדלועים (בעיקר דלעות, קישואים) שומטים את עליהם הגדולים במהלך הימים החמים, ונראים כאילו הם נבולים ואומללים. בעצם המנגנון הזה מאפשר להם להפחית את שטח הפנים של העלה שחשוף באופן חזיתי לשמש, למנוע התאדות, ולהביא את הלחות לחלקים של הגבעול והשורש, שם הצמח פחות מאבד נוזלים. כשיורדות הטמפרטורות והקרינה, העלים שוב מזדקפים ומתמלאים, ובשעות הבוקר המוקדמות תוכלו לפגוש את הצמחים רעננים שוב.

אבל יש צמחים שכן סובלים מעקת החום ולא תמיד ניתן לראות זאת עליהם תוך כדי, אלא רק לאחר זמן (הוא שאמרנו, דומים לאנשים…). בפלפל ועגבניות, למשל, עלולה להתפתח בעיה כזו של "פוסט טראומה" – המתבטאת כתם שחור בתחתית הפרי, שמכונה "שחור פיטם" (Blossom End Rot). לעתים במצבי עקה לא מגיע סידן באופן סדיר לפירות הצעירים שעל הצמח, וכתוצאה ממחסור זה מתמוטטת הרקמה באיזור הפיטם (קצה הפרי) ומשחירה:

הסידן מסיס וזקוק למים כדי לעבור במערכות ההובלה של הצמח, וכמות הסידן שמגיעה לפירות קטנה יותר מזאת שמגיעה לעלים. לכן מחסור במים עלול לגרום לבעיה זאת, במיוחד בצמחים בעלי פירות צעירים. יש לנו מספר חממות שממש בשבועות אלו מתחילות להניב, ואנחנו בוחנים אותן ביתר תשומת לב ומשתדלים לוודא במיוחד אצלן לא יהיה מחסור במים בימים החמים האלה.

אבל לחום וליובש יש גם צד חיובי – הוירוסים והפטריות השונות מתקשים מאוד לשרוד בחום גבוה ובעיקר כשהוא מלווה ביובש, ולכן תקופה של חום ויובש, אם הירקות עוברים אותה בשלום, יכולה גם לסייע להם בהמשך, כשהצמיחה תמשיך ביתר התלהבות ובפחות מכשולים של מחלות עלים, פטריות ווירוסים. (הלוואי שזה יתברר כתקף גם לגבי הקורונה…).

אנחנו משתדלים להתעודד מהתקוה שטמונה בשמו של החמסין – שנגזר כנראה מהביטוי הקופטי "חֵמִי סִינֵה", כלומר "חום חולף". מקוים שנעבור את הימים האלה בלי בעיות מיוחדות ובלי תקלות, ושמצידו השני של השרב יצמחו לנו ירקות מחוזקים ועמידים, נטולי טראומות. מאחלים לכולכם שבוע מרענן וטוב. שתו הרבה מים ושמרו על עצמכם בצל.

ולפני סיום – רוצים למסור מכולנו ברכות ואיחולים לאורן שנשא לאישה את נירי, זוגתו, בארוע נעים ומרגש לפני כשבוע וקצת. מאחלים לכם שנים יפות וטובות של יחד משמח, מצמיח, מהנה ואוהב. מזל טוב!!!

ולמרות שאנחנו מרחוק – רמדאן כרים למוחמד, מג'די ועלי שהשנה, בעידן הקורונה, חוגגים את החודש בבית, אבל בסופו אנחנו מקוים שיוכלו לשוב לעבודה. אנחנו כבר מתגעגעים…

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.
___________________________________

מה השבוע בסל?

הודעה בענין ארגזי פירות קיץ – עם בוא פירות הקיץ, הפירות משתנים, ומחירי פירות הקיץ הם לרוב יקרים יותר. לכן, מעתה ועד הסתו, ניתן להזמין ארגז פירות קייצי בעלות של 100 שקלים, או ארגז קטן יותר שמחירו 70 שקלים.

יום שני: קישואים, תפו"א, גזר, סלק, מלפפון, עגבניה/עגבניות צ'רי, דלעת/דלעת ערמונים/דלורית, תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל, פטרוזיליה, חסה, כוסברה/שמיר.

ובסל הגדול גם: בצל ירוק/שום, פקוס, שורש פטרוזיליה/כרוב.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, אגס. בארגז הגדול גם: שסק.

רביעי: חסה, קישוא, עגבניה/עגבניות צ'רי, סלק, גזר, דלורית/דלעת ערמונים/פלפל, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, בצל ירוק /שום, תרד ניוזילנדי/קייל/מנגולד.

ובסל הגדול גם: שמיר, פקוס, שורש פטרוזיליה/סלרי.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, אגס/אבוקדו. בארגז הגדול גם: שסק/דובדבנים.

11-13 במאי 2020 – ארגז הפתעות

אנחנו חוזרים לאסוף מכם את הארגזים הריקים! 
עם הרגיעה המסויימת בהתפרצות מגפת הקורונה, ובעקבות ההחלטות לגבי הקלות, אנחנו שמחים לשוב ולאסוף מכם את הארגזים הריקים לשימוש חוזר. נודה לכם אם תשאירו אותם בפתח הבית (אפשר לחתוך את הסלוטייפ ולקפל אותם שטוח, כדי שלא יפריעו לכם ויתפסו מקום). השליחים שלנו יאספו אותם אלינו לשימוש חוזר.
בנוסף – החל מהשבוע במחלבת עיזה פזיזה יתחילו לארוז את מוצרי החלב יחד עם קרחומים רב פעמיים.
נודה לכם אם תחזירו את הקרחום יחד עם הארגז הריק, כדי שבמחלבה יוכלו להשתמש בו שוב.
תודה!
___________________________________
בשלוש השנים האחרונות, בחלקה קטנה בישוב תקוע שבספר המדבר, מגדלים גדי ותמיר שיחי אוכמניות הצובעים את הנוף בשלל גוונים של כחול וסגול. גדי אפיק, אגרונום המתמחה בגידול אוכמניות ואחראי על מערך גידול הפטריות בחוות תקוע ותמיר דויטש, חקלאי אורגני והבעלים של 'חלקת השדה', גן ירק אורגני המספק סלי ירוקים בשיטת CSA, חברו יחד לאתגר הלא פשוט הזה של גידול אוכמניות בארץ.

האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב.

האוכמניות שלהם גדלות ללא ריסוסים בכלל וערכם התזונתי גבוה מאוד: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים. הן מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם.

ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 20 שקלים לאריזה של 125 גרם.
ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
___________________________________
לכבוד שובנו לאסוף את הקרטונים – השבוע אנחנו שולחים לכם עלון מצולם עם תמונות של ארגזי ח'ביזה שנאספו אצלנו (רובן מכם) לאורך השנים…
בימיה הראשונים של ח'ביזה ארזנו את הירקות בארגזי פלסטיק, בהם אנחנו משתמשים גם לקטיף הירקות (ולעוד כמה שימושים בעת הצורך..):
טליה (היום בת עשר) מצטרפת ליום קטיף ומנשנשת תירס בארגז שהפך ללול תינוקת מאולתר…
את ארגזי הפלסטיק ביקשנו להשאיר לנו ריקים לאיסוף חוזר – אך האיסוף היה מסובך ומסורבל ופעמים רבות נאלצנו לנסוע במיוחד לסיבובי איסוף ארגזים, וגם אז אבדו לבלי שוב רבים מהארגזים היקרים… מה שהביא אותנו לעבור לארוז בקרטון. בתחילה היינו אורזים בקרטונים משומשים שנאספו עבורנו בשוק הסיטונאי, הם היו ארגזים במגוון צבעים וגוונים (אך בגדלים שווים), אנחנו היינו מקבלים אותם כך, בערימה גבוהה גבוהה של ארגזים מהודקים:
עם השנים גדלו הכמויות של ארגזים שנזקקנו להם, והכמות שניתן לאסוף מהשוק כבר לא סיפקה את כל צרכינו. הבנו שנצטרך לקנות ארגזים חדשים, ולנסות לקבל אותם ריקים לשימוש חוזר. עמלנו על גרפיקה ועיצוב, ובסופו של תהליך הגענו לארגזים בהם אנחנו שולחים לכם את הירקות כיום.
אנחנו אוספים את הארגזים לשימוש חוזר באריזת הירקות, אך במהלך השנים נוכחנו לדעת שיש עוד כמה שימושים חוזרים מגוונים ומשמחים שאתם עושים בארגזים שלנו, הנה כמה דוגמאות:

תודה רבה על שיתוף הפעולה שלכם בהחזרת ארגזים אלינו לאורך השנים, וגם בשיתוף הפעולה בהפסקת ההחזרה בימי הקורונה המוזרים שבאו עלינו. נשמח לשוב לקבל את הארגזים חזרה כדי לארוז בהם ירקות בשימוש חוזר.

מקוים שכולכם בטוב ובבריאות, מאחלים לכולנו חזרה נכונה וטובה לשגרה, בקצב ובצורה המתאימה לכל אחד. ול"ג בעומר שמח!
שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, תפו"א, גזר/דלעת, סלק, מלפפון, עגבניה, בצל טרי/שום, תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל, פטרוזיליה, חסה, סלרי עלים/פטרוזיליה שורש.

בסל הגדול גם: כוסברה/שמיר, פלפל מאורך/פקוס, כרוב.

בסל הפירות: אשכולית אדומה, נקטרינה/אבוקדו, תפוח עץ, בננה.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה/עגבניות צ'רי, סלק, גזר, כרוב/נתח דלעת, תפו"א, פטרוזיליה, מלפפון, בצל טרי/שום, תרד ניוזילנדי/קייל/מנגולד.

בסל הגדול גם: פקוס/פלפל, כוסברה/שמיר, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים.

בסל הפירות: אשכולית אדומה, נקטרינה/אבוקדו, תפוח עץ, בננה.