5-7 בנובמבר 2018 – כתום זה הירוק החדש

החל מהשבוע מצטמצם באופן זמני מבחר סוגי היוגורטים שמציעה מחלבת עיזה פזיזה. הסתו מביא איתו בכל שנה הצטמצמות במגוון המוצרים של המחלבה, אבל רק מסיבות טובות! הנה דבריו של אלון, מעיזה פזיזה:
בתקופה זו, כמו בכל שנה, עדר העזים הקטן שלנו יורד בתפוקת החלב עד להתייבשות מוחלטת לקראת ההמלטות.
כיוון שאיננו משתמשים בהורמונים, וההרבעות הן טבעיות, תקופת ההמלטות נמשכת פרק זמן ארוך יחסית (ינואר עד אפריל). נזכיר בהזדמנות הזו כי שיטת הגידול שלנו היא ייחודית, ואנחנו לא מפרידים את הגדיים מהאמהות.
בחודשיים הקרובים תהיה ירידה הדרגתית בסל המוצרים שלנו, אך נשתדל שלא להפסיק את האספקה לחלוטין.
מדי שבוע נדאג לעדכן מהם המוצרים החסרים.
תודה מראש על ההבנה והסבלנות.
אתם מוזמנים לבקר אותנו, החל מינואר תוכלו לראות את הגדיים החדשים, ובכלל…
לשרותכם, אלון וצוות עיזה פזיזה
___________________________________
גם במאפיית "איש של לחם" יש בשורות טובות:
לגרנולה המצויינת של עדו וקרול נוספה גרנולה ללא סוכר – המומתקת רק בעזרת רכז תפוחים טבעי. כמו אצל אחותה, כמעט כל מרכיבי הגרנולה אורגניים, וכל מרכיביה משובחים, בריאים וטעימים.
הגרנולות מכילות: שיבולת שועל (אורגני), דלעת (אורגני), חמניות (אורגני), פשתן (אורגני), שומשום מלא (אורגני), קוקוס טבעי טחון, אגוזי מלך טבעי, אגוזי לוז טבעי, אגוזי קשיו טבעי.
הגרנולה האחת מומתקת בסילאן וסוכר דמררה (אורגנים), ואחותה מומתקת בתרכיז תפוחים טבעי.

אנשי הלחם גם הוזילו את מחירי כיכרות הלחם האורגניות המעולות שהם אופים מכל המבחר – חיטה, חיטה וזרעים, כוסמין, כוסמין וגרעיני חמניה, שיפון, ולחם ללא גלוטן.
שווה ממש להעיף מבט ברשימה כולה במערכת ההזמנות ולהוסיף לארגז הירקות כיכר לחם ריחנית וטעימה.

__________________________________________

דרישת שלום מאמא אדמה

כבר כמעט חודשיים אנחנו אוספים כל שבוע פקעות כתומות ויפות לבית האריזה – בטטות. הבטטות היו הראשונות ששבו וחברו אותנו לאדמה, אחרי קיץ שבו אכלנו בעיקר פירות (עגבניות, מלפפונים, פלפלים, קישואים, דלעות, מלונים, אבטיחים, תירס) ותרמילים (במיה, לוביה תאילנדית, סויה) – מלאי עסיס וגרעינים, שגדלו תלויים על שיח קשורים בחוטי הדליה או משתרעים על הקרקע, מגיעות הפקעות ומחזירות אותנו אל תוך הקרקע, לשורש, ליציבות, לברכה הטמונה ברגבי האדמה, שלמרות החום הכבד מעל לה, תמיד נותרים קרירים מתחת.

בעברית, המילה "כָּתֹם" נגזרת מן המילה "כֶּתֶם", במשמעות "זהב", בשל הצבע הזהוב שנולד כשהצבע האדום והצבע הצהוב פגשו זה את זה ונפלו לבור עמוק… וההמשך ידוע. בשבילי הכתום בהחלט ראוי לשמו המלכותי והמוזהב, והשילוב של התקררות מזג האויר וחמימות הגוון הכתום הם איזון מושלם לעונה המקסימה הזו.

השבוע אנחנו מקדישים את העלון לבטטה השורשית הנחמדת, שבניגוד לרוב השורשים, גדלה דווקא בקיץ ובסתו ולא בחורף, חובבת חום ושונאת קור (ראו בהמשך). היא נאספת עכשיו מן האדמה, אבל את המסע החלה לפני כחמישה חודשים, אז קיבלנו מעודד ממושב ישע צרורות צרורות של זרדים ירוקים, ממש מקלות, רובם נטולי עלים, קשורים יחד בחוט. אנחנו לקחנו את המקלות/זרדים (ייחורים) האלה ונעצנו אותם בתלוליות האדמה הלחות שהכנו, ואז הלכנו צעד אחד לאחור והתבוננו שוב, כמדי שנה, במראה המוזר של המוני מקלות נעוצים בתלוליות חומות של אדמה. חקלאות נראית לפעמים כמו התנהגות משונה ביותר.

לאחר כמה ימים התחילו המקלות ללבלב, עלים ירוקים צמחו מהם והם נראו כקמים לתחיה, לאחר כמה שבועות כבר נפרש על פני הערוגה פס ירוק אחיד של צמחים, ולאחר כחודשיים כל החלקה היתה כבר מרבד אחד צפוף ומסובך של ענפים ועלים ופרחים לילכיים. ומתחת לכל התסבוכת הירוקה הזאת צמחו להם במהלך ארבעה-חמישה חודשים, שורשים שמנמנים וכתומים, מתוקים ומשביעים – בטטות. לפני מספר שבועות הכנתי לכם עלון מצולם על דרכה של הבטטה ממקל עירום לשורש החבוי תחת שטיח צפוף, הנה הוא לפניכם.

מקורן של הבטטות באיזור הטרופי של דרום ומרכז אמריקה, השרידים הקדומים ביותר נמצאו בפרו. משם היא התפשטה לשאר מרכז ודרום אמריקה והגיעה גם עד לפולינזיה, לא ברור בדיוק איך. ישנן השערות שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה על ידי ציפורים או סירות שנטרפו ונסחפו. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, זאת משום שזרעי בטטה יכולים לנבוט לאחר שהיה במי ים. קולומבוס פגש אותה בקובה, הביא אותה לאירופה ומשם היא התפשטה עם מסעות הכיבוש האירופאים לאפריקה, הודו ואסיה.

היא בת למשפחת החבלבלים (Convolvulaceae) המכובדת, אליה שייכים גם עשב הבר חבלבל השדה, הכשות הטפילה והלפופית (morning glory) היפה המצויה בטבע ובגינות. שמה הרשמי של הבטטה הוא "לפופית נאכלת" והוא מתאים לה, כי היא בין הבודדים מהמשפחה הזו שמשמשת למאכל, והיחידה המגודלת מסחרית למאכל. תופעה נדירה בהחלט. כמו רבים אחרים במשפחתה היא משתרגת ומתפתלת ושולחת זרועות ענפים לכל עבר. אם תתנו לה, היא גם תטפס על הגדר הקרובה ותכסה אותה בעלווה של עלים ירוקים דמויי לב ואחר כך גם בפרחים יפים וסימטריים בצבעים סגולים בהירים, הנפתחים בשעות הבוקר ונסגרים בצהרים מול השמש העזה.

שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה. אחרי כארבעה חודשים אנחנו מתחילים להוציא אותן מן האדמה. תחילה מגששים: חופרים באחת הפינות ובודקים מה מסתתר שם, האם יש שורשים כתמתמים, כמה, מה גודלם והאם הם נראים בריאים. ואז, אם הן מוכנות, מתחילים להוציא אותן בהדרגה מן הקרקע.

כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.

זו גם הסיבה לכך שלא כדאי לאחסן בטטות במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה ייפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, לא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. (זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור וכדאי לאחסנו בחשיכה). טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)

את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.

טעמן המשובח והמנחם של הבטטות, משמח במיוחד בערבים הקרירים של הסתו, כשההשתוקקות למתוק בפה מתגברת. אפשר לעשות כן בלי רגשות אשמה: הירק הזה הוא מלא בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה.

למרות טעמה המתוק היא נחשבת ירק "אנטי-סוכרתי" המומלץ לחולי סוכרת בשל תרומתו לאיזון רמות סוכר בדם ולהפחתת התנגדות התא לאינסולין, אולי בזכות הקרטנואידים שהיא עשירה בהם. חוץ מהחבר A הנ"ל הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות.

לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי גישה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים, כלומר, אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק.

אז מה תעשו עם הבטטות שלכם? לא צריך לקלף אותן ולהתאמץ קשות: הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ להשאיר אותה, ואפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסות במים כדי למנוע השחרה. רעיונות לשימושים סתויים בבטטות תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________________

מה השבוע בסל?

הסלים בשבועות האלה מרובים באו/או – זהו סימנה של עונת מעבר – צמחי הקיץ כבר התעייפו ומניבים פחות ופחות, וצמחי החורף עוד בגיל ההתבגרות, ועדיין לא מניבים במלוא התפוקה… זה הזמן לשבת על הגדר הסתוית, רגל פה ורגל שם – קצת בקיץ וקצת בחורף – וליהנות מכל העונות… בתאבון!

יום שני: תפו"א, בטטה, חסה, מלפפון, עגבניה, גזר/קישוא, פלפל, תרד ניוזילנדי/מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, רוקט/מיזונה. בארגזים קטנים בלבד: צנון/דייקון/צנונית.

בסל הגדול גם: נתח דלעת/לוביה תאילנדית/במיה, קייל/טאטסוי, קולרבי/שומר, סלרי עלים/חצילים.

ובסל הפירות: בננה, אבוקדו, קיווי. בארגזים הקטנים: תפוז, בארגזים הגדולים: תפוח ירוק.

יום רביעי: בטטה, צנון/צנונית/דייקון, עגבניה, שומר/קלרבי/סלק, גזר, חסה, רוקט/מיזונה, תרד ניוזילנדי/סלרי עלים, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מלפפון, לוביה תאילנדית/פלפל.

בסל הגדול גם: תפו"א, טאטסוי/קייל/מנגולד, חציל/ברוקולי.

ובסל הפירות: בננה, תפוח, קיווי. בארגזים הקטנים: אבוקדו, בארגזים הגדולים: שזיף צהוב.

29-31 באוקטובר 2018 – קלס לסלק

האדום האדום הזה

beet-it

בלילה שבין חמישי ושישי ירד עלינו ועל השדות גשם מצויין. שוטף, מרווה, מחלחל ומעמיק. השבוע כבר חזרה הרוח המזרחית לנשב ולייבש וגם המשך השבוע נראה חם ויבש, אבל אנחנו לא מאבדים תקוה, ונוצרים בזכרוננו שהסתו אכן כאן – הערב כבר יורד מוקדם, ארגז הירקות מתמלא שורשים עסיסיים, והגשם בוא יבוא! (אמן). אחד הירקות שמבשרים את הסתו הוא הסלק האדום, שאנחנו זורעים עוד בשלהי הקיץ ומבקשים ממנו (ממש יפה ובחן) שיתן בנו אמונו ויציץ ויצמח, כי הסתו באופק. ואכן, הוא אחד הירקות הראשונים שמספרים שליהוק הירקות בסל מתחלף מקיץ לחורף. בעונה הזאת הוא מגיע אליכם עם עליו הירוקים והיפים שאגרו בשבילו קרני שמש ועזרו לו לצמוח. אז לכבוד הירק הנהדר הזה – השבוע קלס לסלק.

beauty-and-the-beets

חציה הראשון של ההסטוריה של הסלק הוא למעשה ההסטוריה של סלק העלים, כלומר, המנגולד, קרוב משפחתו המיידי, וכנראה אחיו הגדול. אביהם הקדום של השניים הוא כנראה סלק בר הגדל לאורך חוף הים התיכון, שנלקט על ידי הלקטים הקדומים לשם אכילת עליו וגבעוליו. מכאן היה זה אך הגיוני שהחקלאים הראשונים שהתעסקו עם הסלק ניסו לטפח צמח המניב עלים גדולים וגבעולים רחבים ושמנמנים, כלומר, מנגולד. החקלאים הללו היו כנראה יוונים ורומאים שהתגוררו לחופי הים התיכון, ואחת הסברות היא כי המשפחה קיבלה את שמה, (beta), משום שתרמיל הזרעים שלה מזכיר את האות היוונית בטא. אנחנו קיבלנו את שמו של הצמח מן הערבית המכנה אותו סִלק.

שורש הסלק נכנס לשימוש אכיל כנראה רק מהמאה השנייה והשלישית לספירה, אז מוצאים מתכונים ראשונים לבישול שורש הסלק במטבח הרומאי, וכמה מהם מהללים אותו כמאכל משובח מן הכרוב! בתחילה היו אלה שורשים צעירים של סלק בר שנאספו ובושלו, ורק במאה השש-עשרה ישנו תיעוד ראשון על מוטציה גנטית בזרעים שהגיעו מאיטליה לגרמניה, שיצרה… שורש סלק. (עד היום אחד מכינויי הסלק הוא לכן "Roman beet"). עדיין, גם בתקופה זו, מדובר על ירק נדיר באירופה. בתחילה היה הסלק בעיקר בשימוש רפואי. סלק אדום היה ידוע כמועיל לדיזנטריה אמבית או בקטריאלית, לפציעות פנימיות, לגודש באף ולצהבת. רק בסביבות המאה התשע עשרה הכירו בסגולות הקולינריות שלו.

chard

זרעי משפחת הסלקיים ראויים לכמה מילים: הזרע של סלק או מנגולד הוא בעצם מקבץ זרעים צמודים זה לזה בתוך הפרי היבש, ולכן כשזורעים אותו צפויים לנבוט ממנו מספר נבטים, מה שאומר שחייבים לדלל אותם לאחר הנביטה (חלק מחברות הזרעים מפרידות את מקבץ הזרעים ומוכרות לצרכן את הזרעים בודדים כדי לאפשר זריעה מדויקת ולהפחית את הצורך בדילול, אבל אנחנו הולכים עם הטבע…). ובמקרים בהם לא מספיקים לדלל ממש מיד, מרויחים צמחים בגובה 10 ס"מ, שניתן כבר לבשל את עליהם למאכל, או לשים אותם בסלט. בדרך כלל הזרעים נובטים, לאיטם, כל זרע בקצב שלו, לאורך תקופה ארוכה, מה שיוצר סלקים בגדלים ובגילאים שונים, ולכן כשאנחנו קוטפים אנחנו בעצם עוברים על פני כל הערוגה ומוציאים בכל קטיף את השורשים הגדולים ביותר, כך אנחנו יוצרים גם מקום נוסף לשאר השורשים לצמוח.

ברפואה העממית שמכונה "דומה בדומה" מקובל כי צמחים מייצגים את שימושם הרפואי על פי צורתם, צבעם, או דמיונם לאיברים בגוף, ובסלק, בשל צבעו האדום, רואים תרופה לטיפול במחזור הדם. בניגוד לצבע הסגול של ירקות אחרים (כרוב, בצל, חציל, חסה, פלפל, בזיל וכו') הסגול של הסלק הוא מסוג שונה ומיוחד. מקורו בקבוצת פיגמנטים סגולים שנקראים יחד "בטאלאינים". הם בעלי סגולות נוגדות חמצון חזקות במיוחד וכושר לחימה בסרטן ובמחלות לב. הסלק מכיל גם חומצה סליצילית, קרובת משפחה של האספירין, וכמוהו נוגדת דלקת, ותורמת לשמירה על בריאות כלי הדם והלב. סלק נחשב לאחד הירקות ה"מנקים" את הגוף, יעיל לכליות, לכבד, ואפילו לנימים ברגליים ולעצירות.

heartbeet

בניגוד לניקוי הפנימי שמציע הסלק, מבחוץ החוויה הפוכה – תאי הסלק הם בלתי-יציבים והם "נוזלים" כשחותכים או מקלפים את השורש. הבישול מייצב מעט את התאים ולכן השארת הקליפה בזמן הבישול תקטין את מימדי ההכתמה. הפיגמטים הללו מתייצבים בתנאים חומציים ובשל כך החמצת סלק היא רעיון מוצלח למדי (ומונע לכלוך…). אבל הסלק צובע לא רק את הידיים, כולנו מכירים גם את החזרת האדומה המצובעת בסלק. אבקת צביעה טבעית המופקת מסלק משמשת כצבע מאכל מקובל גם לצביעת רוטב עגבניות בפיצה, לימונדה ורודה, או לדיו מאכל, למשל לסימון על גבי נתחי בשר.

סלקים הם בדרך כלל אדומים ועגולים, אבל לא תמיד – הם באים בכל מיני צבעים ודוגמאות: מפוספס (צ'יוגה), צהוב, לבן, סגול… ואתם כבר מכירים גם את הזן המאורך הגדל אצלנו, לצד אחיו העגול.

למרות, ואולי דוקא משום שהוא ירק בעל ערך סוכר גבוה ביותר (יותר מגזר או מתירס מתוק), הסלק הוא ידידם של שומרי משקל –  הוא מכיל רק 30-40 קלוריות. בנוסף הוא עשיר בחומצה פולית, בויטמין C ובאשלגן.

קרוב משפחה נוסף של הסלק הוא סלק בעל שורש לבן – סלק הסוכר. מאז שחזרו הצלבנים ממסעותיהם הם השתוקקו לטעמו המתוק של הסוכר שהכירו. אך סוכר היה מצרך יקר מאוד, מיובא לאירופה על ידי יורדי ים או סוחרים נודדים. ב-1747 הצליח כימאי גרמני, אנדראס מרגרף, להפיק כמות קטנה של סוכר משורש סלק, ששימש אז להאבסת בעלי חיים. אולם, התהליך דרש המון עבודה ותכולת הסוכר בסלק הייתה נמוכה. אחד הסטודנטים שלו, פרנץ-קארל אכרד, היה מעשי יותר. אם אתה חפץ בהפקת יותר סוכר מהסלק – עליך ליצור סלק מתוק יותר. הוא הכליא סלק לבן, ויצר את אבי סלק הסוכר המודרני:

טיפטיפה:
√ כדי לאחסן סלק: לחתוך את העלים (העלים שואבים את הנוזל מהשורש ומייבשים אותו – בדומה לגזר או צנון), להשאיר שלושה סנטימטרים של גבעול, לא לחתוך את השורש. לאחסן את הסלק במגירת הירקות או בקופסה אטומה, ואת העלים עטופים במגבת ובניילון.
√ כדי למנוע מהסלק “לדמם", אל תחתכו או תקלפו אותו לפני ההכנה. לאחר הבישול, האידוי או האפיה, הוא יתקלף בקלות.
√ הוספת מעט חומץ למים בבישול הסלק מפחיתה את ריח הסלק המתבשל ומסייעת לו לשמור על צבעו. הבישול יוצר ציר סלק צלול שאפשר להשתמש בו לצביעת מאכלים (למשל אורז, פתיתים, או קוסקוס). סלק גבוה בנתרן מטבעו, לכן עדיף לא להוסיף מלח בבישול.
√ באפיית סלק: כדי למנוע מהסלק להכתים ניתן לעטוף אותו בנייר כסף. כדאי להכניס לעטיפת האלומיניום גם תבלין שאוהבים, למשל: שום, פרוסות לימון, זרעוני כמון או כוסברה. הטעם חודר לסלק במהלך האפיה ומעשיר אותו.
√ ניתן גם לבשל אותו במיקרוגל: מנקבים סלק לא קלוף במזלג (כדי לאפשר שחרור אדים), מניחים בכלי מתאים למיקרוגל, מוסיפים מעט מים, מחממים ללא כיסוי כ-4 דקות לסלק יחיד, עד שהוא מתרכך.
√ ובסיום ההכנה: כדי לנקות את הידיים מכתמי סלק יש לשפשף במלח רטוב ומיץ לימון, ולשטוף במים וסבון.
√ בשבועות בהם אנחנו שולחים לכם סלק עם העלים – אל תזרקו את העלים!! הם מצויינים לשימוש כמו תרד או מנגולד, ויש להם טעם מתקתק מעט.

——-

השבוע אנחנו שולחים ברכת מזל טוב ליוחאי, אחי הקטן והיקר שמלווה את ח'ביזה ממש מיום הקמתה. הוא היה השליח הראשון שלנו ומאז עבר בכל התפקידים האפשריים: עובד שדה, שליח, עובד משרד… ומה לא, וסייע בכל. השבוע הוא חוגג ארבעים – מי היה מאמין. מזל טוב, ג'וחא!

ולעמית, שליחנו היקר, שעדיין מתמודד עם קשיי בריאות, אנחנו שולחים החלמה טובה ומלאה, ומודים לכם על הסבלנות שלכם כלפי השינויים והעיכובים המלווים את השליחים המחליפים.

שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: תפו"א, בטטה, חסה, סלק/דייקון, מלפפון, עגבניה, דלעת חתוכה/לוביה תאילנדית/במיה, פלפל, תרד ניוזילנדי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, רוקט/מיזונה.

בסל הגדול גם: גזר, קייל/מנגולד/טאטסוי, חצילים/קישואים.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, תפוח. בארגזים קטנים: תפוז. בארגזים גדולים: קיווי.

יום רביעי: בטטה, תפו"א, עגבניה, סלק/דייקון/צנון/חצילים, גזר/קישוא, חסה, רוקט/מיזונה, תרד ניוזילנדי/טאטסוי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מלפפון, פלפל.

בסל הגדול גם: דלעת, מנגולד/קייל, לוביה תאילנדית/במיה/ שומר.

בארגז הפירות: תפוז, שזיף. בארגזים קטנים: אבוקדו, בננה. בארגזים גדולים: קיווי, תפוח.

22-24 באוקטובר 2018 – הסתיו הוא בעצם קונצרט

הסתיו הוא בעצם קונצרט – הקשיבו אליו לפעמים 
הסתיו הוא בעצם קונצרט, ויש לו המון סולנים 

לרוח יש קטע מהיר וגם הביצוע לא רע 
מלוות אותה כל השדרות שבעיר טרללה טרללה 
וכל הדרורים הקטנים על הפיקוס מעבר לרחוב 
שרים ציף ציף צף ועושים את זה בעצם די טוב. 

הסתיו הוא בעצם קונצרט – הקשיבו אליו לפעמים 
הסתיו הוא בעצם קונצרט, ויש לו המון סולנים 

עלה אדמדם שנשר רוקד לו ריקוד ולס לאט 
עם קרע עיתון ומטוס מנייר ונוצה לבנה 
ופתאום מקהלות ציפורים ממלאות בשירים את הרחוב 
ורעם ראשון מסיים את הכל כמו תוף כמו תוף 

הסתיו הוא בעצם קונצרט – הקשיבו אליו לפעמים 
הסתיו הוא בעצם קונצרט, ויש לו המון סולנים 

(לאה נאור, קובי אושרת וצוות קרוסלה המופלאים)

הסתו הוא עונת התעוררות גדולה אצלנו. הנמלים מזהות את ירידת הטמפרטורות ועסוקות בקדחתניות במסעות לכאן ולשם בשיירות ארוכות. גם אנחנו, כמו נמלים עמלות, מנסים לעקוב אחרי רשימת המטלות הארוכה של הסתו: מפנים חלקות שסיימו את צמיחתן, מזיזים את צינורות השקיה לקראת עיבודי הטרקטור, מפזרים קומפוסט, מתחחים את הקרקע, מכינים ערוגות, פורשים צינורות מחדש, שותלים, זורעים, ובחלקות הבוגורת יותר מעשבים ומעשבים ומעשבים. ירידת הטמפרטורה משפיעה עלינו דוקא לטובה. היא אמנם מזכירה לנו שהסתו הגיע וצריך להספיק הרבה לפני בוא הקור, אבל בעיקר מקלה כל כך על השהות בחוץ.

כשאני חושבת כל הצמחים בשדה בקיץ, אני נזכרת בטיול בנגב ביום חם במיוחד -זוכרים איך למרות ששותים ושותים עדיין נשארים צמאים, ותוך כדי שתיה ממש מרגישים את המים מתאדים מהגוף? כך אני מרגישה את הירקות שלנו בקיץ – מחזיקים מעמד, שותים בצמא כל טיפת טפטוף, מתכנסים תחת עלווה או רשת צל, ומתעלפים מחום. ממחצית חודש יולי ועד מחצית אוגוסט אנחנו פוסקים משתילות חדשות. יש גבול לכמה שאפשר לדרוש משתילים קטנטנים – ויש לנו חשש שאם נפגיש אותם עם שדות ח'ביזה בתקופה הזאת, הם אולי ימהרו לעבור דירה… במחצית אוגוסט אנחנו מעזים, ומתחילים בשתילות ראשונות של זני סתו חזקים יותר, כמעט הכל תחת רשתות צל, אבל אז אנחנו כבר מבטיחים להם מיד עם הגעתם: "ההתחלה קשה, אבל חכו לסתו ותראו איזה יופי יהיה פה…"

עכשיו, כשאני הולכת בשדה, השורה שקופצת לי לראש היא: "בתינו הומים מתינוקות" – מדי שבוע מגיעים מהמשלה מגשים עמוסי שתילים, והערוגות מנוקדות באלפי שתילים קטנים שעושים את צעדיהם הראשונים באדמת עמק אילון, נהנים מהעננות החולפת בשמיים, מהקרקע הנעימה והמאווררת שתוחחה עבורם ומתפנקים מארומת הקומפוסט ומשקה של טפטוף. התחושה היא שמשהו חדש מתחיל, אחרי הישרדות נואשת בתקופת הקיץ, שגרמה להכל לצמצם את ישותו ופשוט לנסות לעבור את החום הנורא, פורצת נשימת הצמיחה בשדה במחול של תנועה.

השדה נזכר שוב במכרים אהובים מהם נפרד לפני כמה חודשים: ברוקולי, כרובית, כרוב אדום וירוק, קולרבי, גזר, סלק, צנון וצנונית, לפת ודייקון, אפונה, פול, שעועית ירוקה, שום, תפוחי אדמה צהובים ואדומים, בצל יבש וירוק, כרישה, שומר, סלרי, שורשי פטרוזיליה וסלרי, חסה חורפית ועסיסית והמון עלים בשלל גווני ירוק וצורות מרהיבות: רוקט, טאטסוי, מיזונה, חסה סלונובה, מנגולד, קייל, תרד… כל אחד מהם מגיע בתורו, "דופק כניסה" בשעה הנכונה לו, כמו לפגישת מחזור מחודשת, ומי שכבר הגיע קורץ לו בחיוך מן הערוגות הסמוכות ומסביר לו איפה הכיבוד והשתיה, היכן הבידור, ולמי לפנות אם הוא זקוק למשהו… ברוך שובכם!

מספרים לנו שאולי אולי הוא יגיע ביום חמישי – אנחנו כל כך מחכים לו  – לגשם הראשון. שיבוא כבר. הכל מוכן ומחכה לו. השתילים ממש זוקפים ראשיהם הקטנים לראות אם יוכלו לקבל תצפית טובה יותר על העננים במרחק, לבדוק את מידת האפרפרות שלהם, לאמוד את מידת הכבדות והמלאות שלהם, כדי לספר לחבר'ה – הנה בא עוד יום שמח… ואנחנו לגמרי איתם.

מזמינים אתכם להצטרף אלינו לתפילת גשם אישית וקהילתית – שיבואו הטיפות, ישטפו את האבק מהעלים, ירוו את השורשים, יעוררו את המיקרובים הקטנטנטנטנים בקרקע, ויפיחו חיים בשדה שכל כך מחכה להן.

בשל מחלה של שליח, השבוע יהיו שליחים מחליפים בחלק מקוי החלוקה בתל אביב, נשמח לסבלנותכם ושיתוף הפעולה שלכם. לעמית, שליחנו המסור, אנחנו מאחלים החלמה מלאה וטובה.

מאחלים לכם שבוע סתוי ונעים, וגשם טוב ושוטף בסופו,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________

השבוע בארגז הירקות עוד בין קיץ לסתו:

בתקופה הזאת יש בארגז המון ירוקים, אם אתם לא מזהים אותם – מוזמנים להציץ בעלון הירוקים שלנו. גם הפופקורן מבקר בארגז שוב השבוע – אל תבשלו אותו! הנה כמה מילות הסבר על הנשנוש המוצלח הזה.

יום שני: תירס/חצילים, בטטה/תפו"א, חסה, קישואים/סלק, מלפפון, עגבניה, נתח דלעת/גזר, פלפל, תרד ניוזילנדי/קייל/מנגולד/טאטסוי, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, רוקט/מיזונה אדומה.

ובסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/במיה, צנון/דייקון, פופקורן.

סל פירות: בננה, תפוח, אבוקדו. ארגזים קטנים: תפוז, ארגזים גדולים: אגס, קלמנטינה.

יום רביעי: בטטה, חצילים/תפו"א, עגבניה, דלעת, טאט סוי/מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, חסה, רוקט/מיזונה, כוסברה/שמיר, מלפפון, פלפל. בארגזים קטנים: סלק/דייקון/צנון.

ובסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/במיה/גזר, קישואים/תירס, סלק וגם דייקון/צנון.

סל פירות: אבוקדו, בננה, תפוח. בארגזים קטנים: קלמנטינה. בארגזים גדולים: שזיף צהוב, תפוז.

15-17 באוקטובר 2018 – כשאומרים צנון מרגישים את הלשון

השבוע בארגזים שלכם תמצאו הזמנות – אנחנו רוצים להזמין אתכם לסדנת כתיבה שתתקיים אצלנו בשדה, בהנחיית לירן, לקוח ותיק וחבר.
הסדנה תתקיים ביום שישי 26.10. הנה הפרטים:

נשמח מאוד בבואכם לחוות איתנו עוד פן של השדה שלנו. להרשמה, לשאלות או לבקשות, פנו ללירן: lirankeren1@gmail.com ,0542400408

להתראות!

_______________________________

אגדה יפנית

נפתח בחידה – מה נראה כמו גזר (אבל ענק), מריח כמו צנון, ויש לו עלים של לפת??? – אם לא פגשתם בו בעבר, הוא אכן ירק חידתי למדי – גדול במיוחד, בעל צורה וצבע שמסתירים את זהותו האמיתית…קבלו את פני ה-  דייקון!

daikon

אז מי הוא בעצם? הדייקון הוא צנון יפני מאורך. בניגוד לסטריאוטיפ, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני וכלל לא משעמם ויבשושי. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים! הצבעים גם הם רבים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן:

הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפירמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופתם היו כנראה גדולים מאוד, דומים לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.

בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.

בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן ולתנאי הגידול.

במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר, ולכן אתם מכירים אותו גם בתור השורש הלבן המגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג'ר המוחמץ. מטרתו "לנקות" את בלוטות הטעם בין הטעימות של סושי אחד לבין השני, כדי שחוויית הטעם של כל רול (גלילה בעברית) תהיה מלאה.

אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך בעולם נהנים גם מחלקים אחרים שלו. ישנם זנים שמגודלים לשם הפקת שמן מהזרעים, וזנים אחרים פותחו לשם שימוש בעלים שלהם דווקא.

הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.

במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.

אנחנו יודעים שהוא מוכן כשהוא מתחיל לצוץ מהקרקע – בבגרותו הוא כל כך גדול, שהמקום שהקצבנו לו בתוך האדמה נעשה לו צפוף, והוא מתחיל להידחף החוצה, מעל לפני האדמה. כך:

daikon

ובמסגרת ההפוגה הקומית – סביב הדייקון האהוב התפתחה גם מסורת של פיסול באוכל – שפים ידועים וגם אנשים פשוטים מפסלים את ארוחת הערב, הנה דמויות חביבות עשויות דייקון:

daikon_sculpture1   daikon_sculpture

אחסון צנון ודייקון:

– כדי שהצנון לא יהיה "יבש כמו צנון", שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ'י.

תוכלו למצוא מתכוני דייקון רבים באגף המתכונים שלנו, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
אז… צאו לדרך, ובהצלחה.

לפני סיום – אנחנו רוצים לאחל מזל טוב למוחמד ומשפחתו – לנישואי בתו הצעירה השבוע. למג'די ועלי – לחתונת אחותכם… הרבה שמחה, צמיחה ויחד – מכולנו.

שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

השבוע יש הרבה ירוקים – זאת התקופה המיטבית שלהם – אז שמנו לכם בארגז ירק נוסף – מתנה מאיתנו. בתאבון!

וגם – יש בארגז פופקורן – זה לא תירס שחיכה יותר מדי זמן והפך קשה… אל תבשלו אותו! אם תרצו לקרוא עליו קצת הנה העלון על הפופקורן מלפני כמה שבועות.

יום שני: קישואים/חצילים/בצל, בטטה/תפו"א, חסה צנונית/דייקון מלפפון, עגבניה, דלעת חתוכה/תירס, פלפל, רוקט/מנגולד, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תירס פופקורן, מיזונה/חסה סלונובה-מתנה!

בסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/במיה, טאטסוי/קייל, כרישה/סלק.

בארגז הפירות: אבוקדו, תפוח, אגס. ארגזים קטנים:פומלית. ארגזים גדולים: בננה וקלמנטינה.

יום רביעי: כרישה/לוביה תאילנדית, חצילים/קישואים/סלק, עגבניה, דלעת/גזר, פופקורן, פלפל, רוקט/חסה סלונובה, צנונית/דייקון/צנון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, מלפפון. מיזונה-מתנה.

בסל הגדול גם: טאטסוי/מנגולד/קייל, בטטה/במיה/תפו"א, תירס.

בארגז הפירות: בננה, תפוח, אבוקדו. בארגזים קטנים: קלמנטינה. בארגזים גדולים: קרמבולה.

8-10 באוקטובר 2018 – ירוק עולה!

בשורות התחדשות של אחרי החגים –

התפוחים של תומר וחמוטל מתחדשים "אחרי החגים" במיץ תפוחים טבעי, שמצטרף לחברו מיץ האגסים האורגני. כרגע יש מיץ תפוחים רק בבקבוקי ליטר. מיץ אגסים ניתן להזמין בבקבוק ליטר או שני ליטרים. וגם – לחומץ התפוחים המעולה שלהם נוסף אח קטן – חומץ תפוחים בבקבוק קטן של 250 מ"ל, למי שרוצה להתנסות להתאהב… וכל העושר הזה מתווסף לשאר המוצרים המצויינים שלהם – סיידרים אלכוהולים של תפוחים ואגסים, וריבות תפוח, אגס ונקטרינה.

הזמנות דרך מערכת ההזמנות שלנו.

____________________

אסף נוב, טוחן הקמח של "מנחת הארץ" הוא איש של חלומות. אני מכירה אותו כבר כעשר שנים, ובכל שיחה מלבד דיבורים מעשיים יש גם כמה משפטי חזון. חצי ראש עסוק בתפעול היומיומי של טחנת הקמח המצויינת שלו ושל אריק בחדרה, וחצי אחר של הראש עסוק בתכנונים חדשים, הרהורים לעתיד. אל טחינת הקמח הוא הגיע כשרצה קמח איכותי לאפות לחם בביתו, ומלא מצא – החליט לייצר כזה בעצמו. ואחרי שהיה לו קמח לחלות השבת, הוא פזל לעבר כוס הקידוש… חיפש, שוטט, בדק, למד ומצא מכונה תעשייתית ותיקה לסחיטת מיץ, שכבר סחטה אי אילו פירות ישראלים בשנותיה, והחליט להפגיש אותה עם ענבים מכרמי זכרון יעקב השכנים. וכך עשה. כבר מספר שנים שהוא סוחט מיץ ענבים טבעי, נטו פרי, ללא פסטור – כך הטוב התזונתי בפרי נשמר. ועכשיו הוא נאות לחלוק אותו איתנו.

מהשבוע תוכלו להזמין מיץ ענבים (אדום או לבן) – סחוט טרי וטעים. המיץ נשמר בהקפאה מיד עם הסחיטה. הוא יכול להפשיר בדרך אליכם, אך תוכלו להקפיא אותו בבקבוק סגור שוב ללא תקלות. אחרי ההפשרה הוא יישמר במקרר למשך 4-5 ימים. בקבוק של ליטר עולה 36 שקלים.

הזמנות דרך מערכת ההזמנות שלנו, תחת השם "מחול הכרמים".

_______________________

וברוח ההתחדשות והרחבת הנשימה של הסתו ו"אחרי החגים", אנחנו רוצים להזמין אתכם לסדנת כתיבה שתתקיים אצלנו בשדה, בהנחיית לירן, לקוח ותיק וחבר. הרצון הוא לקיים את הסדנה ביום שישי 26.10. הנה הפרטים:

נשמח מאוד בבואכם לחוות איתנו עוד פן של השדה שלנו. לשאלות או הרהורים פנו ללירן: lirankeren1@gmail.com ,0542400408

להתראות!

____________________

הנה הם באים – השדים הירוקים

אנחנו ממתינים בהשתוקקות גדולה לגשם. חג הסוכות חלף, הסוכות פורקו, ולמרות שירדו עלינו כבר כמה טפטופים, הם היו מתאבן בלבד לקראת הגשם הצפוי, ואנחנו מחכים ממש למנה העיקרית… נדנדת הסתו כאן – הימים משתנים תכופות בין חום ולחות פתאומיים ליום מתון ובקרים קרירים. השמיים כבר לעתים מעוננים ויפים וכבר לא רק כחולים בהירים-בהירים, וומדי פעם עוברת רוח שמסיעה את העננים מפה לשם, מעיפה עלים ומברישה את ערוגות העלים הירוקים בשדה. אבל הטיפות עצמן עוד לא החלו להגיע באופן סדיר. אנחנו שולחים להן קריאות מכן – בואו, עננים, הבו גשם לשדותי.

אחרוני גידולי הקיץ חוגגים את השבועות האחרונים שלהם – בקרוב ניפרד מהלוביה, הבמיה, החצילים והדלעת. התירס יתן את אקורד הסיום שלו בשבועות הקרובים. את המקל במרוץ השליחים של העונות הם מעבירים לגידולי החורף – הסלק והצנונים שמדלגים כבר לבית האריזה, ובשדה כבר מתחילים להשמין הקולרבי, השומר, הגזר והלפת.

אני יודעת בודאות שהסתו בעיצומו גם כשמד הירוקומטר שלי מורה שלתיבת האימייל הגיעו מעל עשר הודעות שכותרתן: "מה הם העלים הירוקים בארגז השבוע????". כי בחורף מגוון עלים ירוקים צומחים בשמחה בשדות ח'ביזה וממלאים את הארגזים. יש מי ששמח בהם מאוד וגם מבקש שלא נוריד את עלי הסלק והלפת כדי שאפשר יהיה לעשות גם בהם שימוש, ויש מי שנבהל קצת מעומס הירוק ותוהה מה לעשות (שוב) עם הירוק הירוק הזה. אז לטובת הנבוכים – הנה לפניכם מורה הנבוכים העונתי של ירוקי ח'ביזה בחורף:

מנגולד=סלק עלים:

הוא אחיו של הסלק, אבל במקום שורש מעובה הוא מגדל עלים ענקיים.

הוא נהדר במרק, בפשטידות, כעלים לממולאים, וגם מוקפץ או מאודה קלות ואפילו טרי בסלט.

הנה המון מתכונים אפשריים

 

טאט סוי:

מגיע אלינו מן המזרח הרחוק, הוא בן למשפחת צ'וי או סוי, השייכת למשפחת הכרוביים או החרדליים.

טעמו ממש ממש מעט מריר, והוא לא חריף וכן מיוחד מאוד. הוא משתלב מצויין עם טעמים חריפים (חרדל ופלפל חריף), ג'ינג'ר, שומשום וגם מתוק של פירות.

ניתן להשתמש בו לסלטים, וגם להקפיץ או לבשל כמו תרד או מנגולד – במרק, בפשטידה, בחביתה וכו'.

הנה הרהורים ומתכון לדוגמא (באנגלית, הטאטסוי לא ממש כבש לו מקום בארץ עדיין), אם תגלגלו למטה, בסוף המתכון יש קישורים למתכונים נוספים.

 

תרד ניו זילנדי

מקורו באוסטרליה וניו זילנד, מכאן שמו. קפטן קוק גילה אותו צומח על חופי ניו זילנד, והוא מיד נקטף, בושל ואף נאסף לדרך כדי להילחם בצפדת, הנגרמת מחוסר בויטמין C. הוא מתאים מאוד לאקלים בארץ כי הוא מסתדר מצוין ואפילו מעדיף אקלים חם. הוא משתרע ומתפשט, ועליו בשרניים וקטנים.

הוא יכול להתאים לכל מתכון תרד, אך בהחלט גם להחליף מנגולד. כדי להכין אותו לבישול, צריך להוריד את העלים מן הגבעול – הגבעולים קשים ולא נוחים למאכל. בניגוד לתרד הרגיל או למנגולד לא מומלץ לצרוך את התרד הניו-זילנדי כשהוא נא. כדאי לחלוט אותו מספר דקות, ולשטוף במים קרים, לפני המשך השימוש בו.

מתכונים אוסטרליים לתרד ניוזלנדי

 

תרד חורפי:

לפעמים העלים שלו ענקיים ממש ולפעמים הוא דומה יותר לבייבי-תרד. הכל תלוי בעונה, בערוגה, בתזמון הקטיף.

הטעם שלו ירוק בהחלט (פעם הייתי פותחת עיניים גדולות על מי שהיה מגדיר טעם כ"ירוק"). הוא טיפונת מריר, טיפונת מתוק, וכולו מלא טעמים של רעננות וגשם.

גם הוא, כמו בנדודו המנגולד, מתאים לסלט טרי או לבישול – מרק, פשטידה, מילוי כיסנים, חביתת ירק, או סלט מבושל – כל אלה יתאימו לו מאוד.

הנה מקבץ הצעות לדוגמא

 

רוקט

קוראים לה כאן ארוגולה וגם רוקה ורוקט. כולן באות באותו הטעם החריף האופייני למשפחת החרדליים. גם היא, כמו התרד, מופיעה אצלכם לפעמים ענקית ובשרנית ולעתים קטנה ועדינה.

עלי הרוקט חריפים, אבל נלווה להם טעם אופייני משלהם, לאו דוקא חריף, שהופך אותם מעניינים במיוחד בסלט, מלווים פירות מתוקים. גם גבינות מתחברות אליהם מצויין, ובישול עדין, שוב, כמו קודם, מרכך קצת את החריפות.

סלט נהדר לרוקט והסלק שגם הוא התחיל לבקר בארגז השבוע, תוכלו למצוא עוד רבים אחרים אם תחפשו "רוקט" או "ארוגולה" באינטרנט.

 

קייל

עלה ירוק ממשפחת הכרוביים, נחשב אחד המזונות הבריאים ביותר שיש. לטעם שלו צריך להתרגל, אבל לדעתי שווה בהחלט להתרגל, ולהתאהב.

בשל המרקם הקשה יחסית שלו בדרך כלל מבשלים אותו או מכניסים אותו לשייק ירוק, אבל אפשר גם לקלות ממנו צ'יפס ולאכול אותו חי בסלט – הוא מצויין!

מתכוני קייל ומילות הלל כאן

 

מיזונה

     

ירוקה ממשפחת החרדלים, בעברית מכנים אותה חרדל יפני או כרוב רַפַּה. המיזונה היא צמח בעל עלים ארוכים ודקים שלהם קצוות משוננים, טעמם עדין ומתקתק מעט. הצמח תורבת ביפן עוד מהעת העתיקה, אבל המקור הקדום שלה הוא כנראה סין.

טעמם של עלי המיזונה הירוקה נייטרלי ולכן הם טובים גם כתוספת דקורטיבית וכמצע למנות ראשונות ועיקריות וגם כעשב תיבול נפלא לסלט. אחותה, המיזונה האדומה חריפה ומתאימה יותר כמו הרוקט להוספת חריפות וענין לסלט או לבישול. לכן מככבת לעיתים קרובות בתערובות בייבי למיניהן, אבל גם עומדת בפני עצמה וגם, הפלא ופלא, ניתנת להקפצה בקלות.

מתכוני מיזונה מאיריס זו'רלט, Ynet

 

עלים ירוקים רגילים כמובן להיות מחוברים לשורש ולאדמה. כשאתם רוצים לשמור אותם לאחר שנקטפו אתם מנסים למנוע שתי תופעות: מצד אחד שלא יתייבשו, ומצד שני שלא ירקיבו. יש כמה שיטות לשמור אותם בצורה מוצלחת, אפילו לאורך זמן. קודם כל, כדי למנוע רקבון כדאי כמה שפחות להרטיב, ולכן מומלץ לא לשטוף אותם מראש, אלא רק לפני השימוש: עלים גדולים כמו חסות, מנגולד, קייל, טאט-סוי, עלי חרדל ותרד כדאי לעטוף (לא שטופים) במגבת בד או מגבת נייר עבה ולהכניס לתוך שקית ניילון, כך מצד אחד נספגת הלחות ומצד שני אין התייבשות.

כדי שכל השפע הזה יגדל ויצמח אנחנו זקוקים לעוד מנות נדיבות של מים משמים. עכשיו, משחלף ז' בחשוון, ועולי הרגל הנושנים כבר מזמן חזרו הביתה, כולכם מוזמנים לא רק להזכיר אותו, אלא גם לבקש, לשאול, לנדנד, להתעקש, להתחנן, להתפלל, לקוות – גשם, גשם, בוא!

עד כאן להפעם, מקוה שעשיתי קצת סדר במגוון הירוקים. אתם מוזמנים תמיד לשאול ולתהות על יצורים לא מוכרים בארגז דרך הטלפון: 054-6535980 (אבל בו אנחנו לפעמים קשים להשגה) או האימייל: csa@chubeza.com. גם קבוצת הפייסבוק המתוקה של לקוחות ח'ביזה היא מקור מצויין למידע ועצות, כדאי להשתמש בה.

שיהיה שבוע של טוב, בריאות וצמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל הירוק?

יום שני: מנגולד/קייל/מיזונה/טאטסוי, בטטה, חסה, צנונית/סלק, מלפפון, עגבניה, דלעת חתוכה/תפו"א, פלפל, רוקט, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חצילים/קישואים.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/במיה, תירס, כרישה/בצל.

בארגז הפירות: בננה תפוח, אבוקדו. ארגזים קטנים: תפוז. ארגזים גדולים: אגס.

יום רביעי: חצילים/תירס, בטטה, עגבניה, מנגולד/קייל/טאטסוי, דלעת חתוכה /תפו"א, פלפל, חסה, רוקט/מיזונה, צנונית, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון.

בארגז הגדול גם: כרישה/בצל, לוביה תאילנדית/במיה/עגבניות צ'רי, קישואים/סלק.

בארגז הפירות: אגס, תפוח, אבוקדו. ארגזים קטנים: בננה. ארגזים גדולים: תפוז  ופומלית