6-8 במאי 2019 – דון קישוא דה לה ח'ביזה

חדש מאיש של לחם – שלושה סוגים של קרקרים מקמחים וזרעים מלאים ואורגנים. טעימים לנישנוש כמו שהם או עם הממרח האהוב עליכם.
כל קרקר והסגנון המיוחד שלו:
קרקר כוסמין מלא – עם שומשום וקצח
קרקר שיפון מלא – עם חמניות ופשתן
קרקר טף (לנמנעים מגלוטן) – עם שומשום וחמניות וגם טיפונת קארי
והם כולם מגיעים באריזות של 150 גר' שמעכשיו תוכלו להוסיף לארגז השבועי שלכם.
_________________________________

פינת השבת אבידה:

אחרי היום הפתוח נשארו אצלנו מספר חפצים: תיק/בובה בצורת כלב, כובעים ומשקפי שמש. אם איבדתם אחד מהם, כתבו לנו ונשלח לכם בארגז הירקות.

יש אצלנו גם בקבוקי מים רב פעמיים וכובעים שנשארו מהיום הפתוח בסוכות – אם נזכרתם עכשיו ששכחתם אותם אצלנו אז… כתבו לנו ונשמח להשיבם לבעליהם.

_________________________________

אחד הירקות הראשונים להתחדש עלינו עם בוא האביב ונדנדת מזג האויר שלו, הוא הקישוא. כבר פגשתם אותו בארגזים ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה: קישואים גליליים בהירים, זוקיני ירוק כהה, זוקיני צהוב וזוקיני מפוספס. בתור נחשון שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון אביבי זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים למאכל אך גם לשימושים מעניינים נוספים. בחלוקה פנימית של צמחי התרבות מתפצל עץ המשפחה לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי הכולל זנים רבים ומגוונים של דלעות וקישואים, ענף דלעות הנוי, שאינן ראויות למאכל ומשמשות לנוי ולהכנת כלי אוכל כלי נגינה שונים, וענף דלעות הלופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

כאמור, הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים אלא שהדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כשלושה עד חמישה חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים. הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, ולכן נפצעת ומשתפשפת ביתר קלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ולכן אין צורך להוציא אותם לפני השימוש, הם נאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה, וקולומבוס הוא זה שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו לקישואים אלא, כנראה, לפקוס, דודנם שכבר גודל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא, ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". משמו נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקינים זכו לשמם מהמילה האיטלקית לקישוא, שמשמעו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), והם דקים יותר וארוכים, אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. וישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

עונת הקישואים אצלנו מתחילה בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן על הקישואים החביבים אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. מניסיוננו, היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים. וזו סיבה נוספת לבחור בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

אחרי שקצת מתחמם ומתחת לפלסטיק כבר חם מדי, אך הצמחים עדיין בתחילת דרכם, אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – כיסוי העשוי מבד לא ארוג, ממנו עשויים גם מגבונים לחים. אלו יריעות דקיקות אך מבודדות, הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. ב חורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו משתמשים בו על הקישואים ולפעמים גם בני משפחה אחרים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

למה צריך להגן עליהם מחרקים? דווקא לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם הבעיות החמורות בצמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. ולכן את אלה אנחנו מכסים בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים את הכניסה לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, כי אז מתחיל ניגון אחר בו אנחנו דווקא זקוקים לזמזומים של חרקים מעופפים…

אז איך בעצם מגיע קישוא מצמח ירוק ומרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש כמובן פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (וכל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.

הנה כך נראה הפרח הזכרי:  squash-male-far   וממש מקרוב: male-squash-blossom

והמקבילה הנקבית שלו: squash-female-far  ושוב, בתמונת תקריב: female-squash-blossom

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן – רק כמה ימים דרושים לו והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל חשש, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, בתבשילי קובה עיראקי הם מרכיב חשוב ברוטב או במרק. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, גזר, חסה, סלק, מלפפון, עגבניה, תפו"א, פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש, סלרי עלים, מנגולד/קייל, כוסברה/שמיר.

בסל הגדול גם: שומר/קלרבי, תרד, כרישה/שום/בצל יבש.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוח עץ, שסק.

יום רביעי: סלרי עלים, תפו"א, עגבניה, גזר, סלק, קישוא, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, כרישה/בצל יבש, תרד ניוזילנדי, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: שום/פטרוזיליה שורש, כרוב/שומר/כרובית, קייל/ מנגולד.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוח עץ, שסק.

חוזרים לשגרה – ותודה שבאתם לבקר אותנו ביום הפתוח!

שינוי קל בחלק ממסלולי החלוקה בירושלים בשבוע הבא:

בשל יום הזיכרון לחללי צה"ל, חלק מהחלוקה בירושלים בשבוע הבא עוברת ליום שלישי. אנחנו נשלח הודעה מדוייקת לכל מי שהשינוי הזה נוגע לו.

בשאר המסלולים ובשאר הימים – הכל חוזר לשגרה…

_________________________________

שלום לכם,

כיף לחזור לשגרה, אחרי ימים של חג וחופשה, נופים אחרים וסדר יום שונה, אנחנו ממש שמחים לחזור לשדה ולצמיחה הרבה בו. החופשה אפשרה לנו לטייל ברחבי הארץ ולהרגיש את ברכת החורף הגשום שעבר עלינו גם מעבר להיבט החקלאי – נחלי הצפון השוצפים, הפריחה הנדירה בדרום, מעיינות ששבו לנבוע בעליזות. הלב מתרחב.

כמו תמיד, במזרח התיכון שהוא ביתנו, העונות התחלפו ברגע – והאביב הקייצי נוחת עלינו במלוא עוזו – מעלות החום מטפסות מעלה, האויר מתייבש לשרב אביבי, והגוף מתחיל להתרגל עובדה שזו תהיה המציאות היומיומית שלו בחודשים הקרובים…

אמנם עברו כבר כמה ימים, אבל אנחנו עדיין נהנים להיזכר כמה נעים וחגיגי היה לנו יחד אתכם ביום הפתוח בחול המועד. עבודת היומיום שלנו היא חזרתית ועמוסה כל כך, ולכן העצירה הזו ליום אחד, להיפגש, לפטפט, לסייר בשדה בניחותא, (ולא כדי לבדוק את מצב הלחות בקרקע, הצמיחה של השתילים החדשים, או התקדמות מחלת עלים).

תודה רבה שאתם מגיעים בכל פעם ומאפשרים לנו לראות את היופי של השדה גם דרך עיניכם המפרגנות והאוהבות. זה צ'ופר של ממש לקבל יחד עם השדה את המחמאות על יופיו ועל טעמם של הירקות הגדלים בו, אנחנו מסמיקים יחד איתו וגאים בו מאוד, כבן טיפוחנו שעושה חיל…

תודה רבה לכל העוסקים במלאכה: לגבי שאין כמותו, שמנצח על מלאכת ההקמה ומושיט יד בכל דבר, למוחמד, שמארגן ומתפעל את מכירת הירקות, למג'יד ועלי שאחראים על הכיבוד והפטפוט, לאסף, ולנטע, שחר וטליה שתפעלו את פינות הבישול והיצירה. וכמובן גם לשאר העובדים המצויינים שלנו, שמסייעים בכל בהכנות ובמהלך היום מקבלים את פניכם במאור פנים: הוט, תום, וינאי, מונטרי, נופדול ואבי שמתנדב אצלנו.

מרבית ירקות הקיץ כבר זרועים ושתולים בשדה, וההתחממות הניכרת משמחת אותם וגורמת להם להרגיש בבית, הצמיחה עכשיו מואצת, כבר התחלנו לקטוף את נחשוני האביב – הקישואים, ואנחנו נפרדים השבוע מהפול, הכרובית, שורש הסלרי ועוד אי אילו ירקות חורף שיצאו לחופשה עד הסתו.

אם אתם תוהים מתי יצטרפו שאר ירקות האביב והקיץ, אנחנו מזכירים לכם שתמיד תוכלו לבדוק את טבלת מועדי הקטיף שלנו, ולקראת הקיץ כדאי גם להיזכר איך מאחסנים את הירקות בעונה החמה ועוזרים להם לעבור את הקיץ בשלום…

תקופת ההתחלפות הזאת תמיד מלווה בהתרגשות לקראת הירקות הבאים, אליהם התגעגענו מאז פגישתנו האחרונה, וגם בעצב מסויים על פרידה (זמנית) מחברים אהובים של חורף, למרות שאולי מחלק מהם דווקא ממש הספיק לנו, ומתאים לגמרי להיפרד, עד שנתגעגע שוב…

מאחלים לכם חזרה נעימה ורגועה לשגרה, מקוים שאתם עושים אותה בנחת, עומס המשימות שהצטבר ירד בהדרגה, אין צורך להספיק הכל בימי השגרה הראשונים…

שבוע נעים, קייצי ומשמח – תשתו הרבה ותנו לגוף להתרגל לאט לחום,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
_____________________________

מה השבוע בארגז?

יום שני: קישואים, גזר, חסה, סלק/לפת, מלפפון, עגבניה, שומר/קלרבי/תפו"א, קייל/תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה שורש, מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: כרוב, סלרי עלים, כרישה/שום.

בארגז הפירות: אבוקדו, מלון, פומלית, בננה.

יום רביעי: שומר/קלרבי/לפת, עגבניה, גזר, סלק, קישוא/תפו"א, כוסברה/שמיר, פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש, מנגולד, מלפפון, חסה. בארגזים קטנים: כרוב/תרד ניוזילנדי/קייל.

בארגז הגדול גם: כרוב, תרד ניוזילנדי/קייל, סלרי עלים, כרישה/שום.

בארגז הפירות: אבוקדו, מלון, פומלית, בננה.

בואו לבקר אותנו ביום הפתוח – יום רביעי השבוע!

חג שמח!

רצינו להזכיר לכם שביום רביעי השבוע מתקיים אצלנו יום פתוח בשדה ונשמח מאוד לארח אתכם אצלנו.

היום הפתוח הוא הזדמנות לראות איפה צומחים הירקות שלכם, להכיר אותם מקרוב בערוגות, להריח, למשש, לטעום. וכמובן – לפגוש אותנו, את האנשים מאחורי ארגזי הירקות, ואת חבריכם בקהילת ח'ביזה השותפים לחבורה הגדולה שתומכת יחד אתכם בחקלאות מקומית קטנה ומאפשרת את קיומה של החווה.

השנה אנחנו חוגגים בתוך מושב כפר בן נון, בסמוך לבית האריזה שלנו. שימו לב להוראות ההגעה.

מה צפוי?

  • סיורים בשדה: סיור יצא מדי שעה ב"וחצי" לשוטט בין הערוגות ולהכיר את הירקות ואת הסיפורים המלווים את צמיחתם. אלון מדריך סיור "מקצועי" יותר, בת-עמי מדריכה סיור המותאם יותר לילדים. זמני הסיורים (בערך): 14:30, 15:30, 16:30.
  • פינת בישול: נכין "סושי חסה צמחוני" מירקות השדה (ללא אורז).
  • פינת יצירה: השנה אנחנו מכינים יצירות מקליפות אגוזים – חיות שונות, סירות, משה בתיבה וכל העולה על דמיונכם.

ילוו את היום נשנושי ירקות (חופשי), וכמובן – שתיה קרה, צל בשפע ואויר צלול.

ממליצים לכם להביא פיקניק ומחצלת וליהנות מיום אביבי בתוך כל הירוק.

מכירת ירקות, פירות ושאר מוצרים (כשרים לפסח) של יצרנים ישראלים תהיה לאורך היום כולו בבית האריזה שלנו.

הוראות הגעה מעודכנות כאן

להתראות!!

אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה.

15-17 באפריל 2019 – לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם, וּבֹא בְשָׁלוֹם טַל

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות בשבוע הבא – ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אלינו – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!

נשלח לו"ז מפורט בשבוע הבא.

_______________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

________________________________

טַל תֵּן לִרְצּוֹת אַרְצָךְ / שִׁיתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ / רוֹב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ –
בְּטַל.
טַל צַוֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת / פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת / עִיר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / שִׂימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת –
בְּטַל.
טַל נוֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / מִמֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה / לְהָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / כַּנָה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה –
בְּטַל.

(מתוך הפיוט "טל תן לרצות", ר' אלעזר ביריבי קיליר, ארץ ישראל, המאה ה6-7)

יש שנים בהן תיקון הטל (תפילת הטל) נאמר מתוך לב חצוי. כאשר החורף חולף ללא גשמים רבים ומגיע חג הפסח, אנחנו מבינים שהחורף עבר ואיתו תמה עונת הגשמים והגיע שעתו של הטל ללחלח את הקרקע, ואנו מקבלים את פניו בהשלמה אך גם בחשש, ומקוים לטוב. לצערי, זאת החוויה היותר המוכרת לי משנותי כחקלאית – אכזבה ממשקעי החורף שנגמר, וקבלת פני האביב בתקוה אך גם בלב קצת כבד.

השנה השמחה גדולה. במשך החורף עלצנו וחייכנו עם כל מנת מטר נוספת שהגיעה בעיתה, בכמות טובה אך לא מוגזמת, במרווח נאה וטוב מהגשם הקודם, ונהנינו יחד עם האדמה מחורף מרווה, ברוך ונהדר. וכשהגיע האביב, אפילו קצת הספיק לנו, ואנחנו לגמרי מוכנים לעונה היבשה. השנה, בלב קליל ועולץ, נוכל בשמחה להיפרד מהגשם ולקבל את פניו של הטל: לך לשלום, גשם, ובוא בשלום, טל.

ואכן, זה רשמי – כבר יותר משלושה שבועות שהאביב כאן, וגם מזג האויר החל להתהפך עלינו ולהתל בנו בנדנדה אביבית כדי להוכיח שאכן כך הדבר.לפי ההגדרה האסטרונומית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום ההיפוך, בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. אצלנו, בחצי הכדור הצפוני, מתחיל האביב ב21 במרץ ומסתיים ב21 ביוני.

יחסי הציבור של האביב ממתגים אותו כעונה של התעוררות, התחדשות ואהבה, עונת חיזור והזדווגות, ולאוהבים, כידוע, מגיע מזג אויר מצויין… או שלא? למען האמת, האביב בארץ אינו עונת ביניים נעימה וחמימה. כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ומיד שיבצו אותה בלוח השנה הישראלי, אלא שכאן האביב הוא תקופה של תהפוכות מזג אויר – ימים נאים, שמתחלפים בגשמים, שאחריהם מגיע שרב ואובך, בדיוק כמו בשבועות אלה, כך שבהחלט אפשר לשיר: "בשורת אביב לך הבאתי".

המושג אביב במקרא מתאר שלב מסויים בהתפתחות תבואת הדגן: בתחילת הבשלת השיבולים, לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת "אביב". אביב השיבולים מתרחש בעונה בה מתמעטים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם "אביב". זהו גם החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים: בספר שמות כתוב כי מכת הברד במצרים הכתה את הפשתה והשעורה הבוגרות, אך לא את החטה והכסמת, הצעירות עדיין: "כי השעֹרה אביב והפשתה גבעול… והחטה והכסמת אפילֹת הנה" (שמות ט, לא). האביב הקצר של חודש ניסן הוא אכן זמן נאה לצאת ממצרים לטיול במדבר סיני (ויעידו על כך הישראלים הצובאים על מעבר טאבה), כמו שכותב גם רש"י: "…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…" (פירוש רש"י על שמות יג, ד).

יש הסוברים שהמילה אביב באה מן המילה "אָב" במשמעות של השיבולת הבכורה והראשונה בתקופת הבשלת הדגנים. סברה אחרת היא כי המקור הוא השורש אֵב, שמשמעותו צמח צעיר ורענן העומד בשלב הפריחה כמו "איבי הנחל" (שיר השירים ו, יא) ו"עודנו באיבו" (איוב ח, יב). ופריחה היא אכן הצבע המרכזי של עונת האביב, במילותיו היפות של הסופר אליעזר שמאלי: "העובר את ארץ ישראל בתקופת שנה זאת ברגל או אפילו ברכב – עינו תלאה כמראות שפע הפריחה המצוי בכל אשר יפנה. כמרבד צבעוני עצום אחד שטוחה הארץ מצפון עד הנגב ומים עד מזרח, והר וגיא, גבעה ועמק טבולים גודש צבעים מגוונים בכל צבעי הקשת. חג לצמחיית הארץ בתקופת שנה זאת. אביב במלוא משמעות המילה. אך המסתכל בעין פקוחה בים הפריחה שלפניו ירגיש, שבירכתיים, בשולי היריעה המנוקדת, מתגנבת לאיטה הכמישה, ופה ושם מתחילה להתגלות הקרחה. נראה שמתוך כוונה וידיעה, כביכול, רוכז שפע הפריחה בתקופה קצרה ומוגבלת, כי הנה הנה הגשם חולף הולך לו והחמה יוצאת מנרתיקה. השפעת המזרח גוברת מיום ליום על השפעת המערב. תקופת הגשמים, שנלחמה מלחמה עיקשת יום-יום ולא ויתרה על שררתה – נכנעה סוף-סוף בפני ימות החמה ונסתלקה. באופק עולה ערפל החמסין ומשב הבלו פורץ ועובר את הירדן ומשתער מערבה ובעקבותיו – הכמישה והנבילה".

גם רועי הצאן חגגו בפסח. אחרי מרעה משובח בחורף, מהירוק שצמח בעקבות גשמי הברכה, נולדו באביב טלאים וגדיים חדשים, ויש בשפע חלב, לבנה, גבינה וחמאה. זו סיבה טובה לערוך חגיגת זבח, להודות לאל על שהחורף עבר בשלום, ולהתפלל שהיציאה למרעה תהיה שלווה ובטוחה, גם לקטנטנים שבעדר. אצל רועי הצאן הבדואים נהוגה עד היום מסורת אביבית של הקדשת ראשית ביכורי החמאה למוצ'עאן, אבי אבות הנוקדים (רועי הצאן) הנודדים. בבוא עונת החליבה אוגרים בנאד עור את החמאה שהופקה מהחלב של שלושת הימים הראשונים. ביום השלישי מכינים ארוחה חגיגית לכבוד מוצ'עאן, ורק אחריה אוכלים מהחמאה החדשה.

בדיר של עיזה פזיזה, טל שחר

בתקופה הזו רודי הדבש מתחילים להתכונן לעונה העמוסה של רדיית דבש שהכינו הדבורים מן הצוף שאגרו בחודשי הפריחה מסוף החורף ועד עתה. גם אנחנו מחכים לעונת הרדיה, ולדבש שיפיקו הדבורים במכוורות בעין חרוד וברמת הגולן.

 

גם בנחילי הדבורים בטבע, כל נחיל מוליד מתוכו נחיל חדש באביב. בתחילה הנחיל נמצא בשלב ה"התנחלות", לפני שהדבורים החדשות מוצאות את החלל הבא שלהם להתגשם בו ולהתחיל חיים חדשים. בשלב זה הן חשופות ופגיעות במיוחד, ולמרבה הצער, השלב הזה מתנגש עם נקיונות הפסח, בהם אנחנו מגיעים גם למקומות פחות נגישים בשגרה. לפעמים במהלך הנקיון מוצאים על קיר הבית, בפינה חבויה בגינה או בארגז התריס, נחיל דבורים צעיר. לא כולם שמחים לחיות בדו-קיום עם דבורים, ובדיוק בשל כך הוקם ארגון "מגן דבורים אדום", שמתנדביו הדבוראים מגיעים ועתיקים במיומנות את הנחיל למקום בטוח, מאפשרים לדבורים לחיות כהלכה ולהמשיך להוות נדבך מרכזי בקיום העולם. תוכלו ללמוד על הסיפור שלהם בכתבה הזאת.

 

חג האביב פותח את מצעד החגים החקלאים בארץ ישראל, שכן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו החקלאים מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה חם היה בקיץ שעבר). לאחר הזריעה בדמעה, השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון. הטקס הזה והתקופה הזו לוו גם בחשש גדול. מזג האויר ההפכפך והציפיה של הבשלת גידולי עונה שלמה שהתנקזה לקציר בתקופה זו גרמו למתח גדול אצל החקלאים. כותב על כך ילקוט שמעוני: "בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה ואם אינה עושה".

אנחנו מצטרפים לתקוות ולתפילות שיהיו החג הזה והעונה הנפתחת בו מבורכים בדבש, בחלב ובתבואת השדה, שיביאו איתם בריאות, שלווה ושמחה, חג שמח!

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________________

מה השבוע בסל החגיגי?

יום שני: סלק/קישואים, גזר, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרובית/כרוב, קייל/מנגולד, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: צנונית/לפת, שומר/קלרבי, שום טרי/כרישה.

בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ.

יום רביעי: תפו"א, כרוב/כרובית, עגבניה, גזר, סלק/קישוא, שומר/קלרבי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: שום ירוק/כרישה, פול ירוק, צנונית/לפת.

בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ.

8-10 באפריל 2019 – סיפור משפחתי

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אליהם – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!
פרטים בקרוב

_______________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

________________________________

משפחה שכזאת

אחרי החורף הברוך והגשום שהיה לנו (והתחזיות אומרות שעדיין לא לגמרי מאחורינו!) – העולם כולו פורח סביב. פסח אמנם בעוד כמה שבועות, אבל שווה לנצל כל שעת הפוגה ממירוץ היומיום ולצאת החוצה – לכל הירוק הירוק הזה ששורר בכל, ולפריחה המרהיבה שמנקדת אותו מכל עבר. זאת גם התקופה, הדי קצרה, בה פורחים זה לצד זה שני מיני הלוטם: המרווני – שפריחתו לבנה וחלקה, והוא מקדים לפרוח, והשעיר – שפורח בפרח ורוד ומקומט, רק שבועות ארוכים אחרי אחיו. אני מאוד אוהבת את האגדה הקשורה בשני האחים לבית לוטם, , שהוזמנו למסיבה. המרווני התגלח, התלבש והגיע בזמן למסיבה. השעיר התארגן בחיפזון, לא הספיק להתגלח ולבש חולצה מקומטת וכאשר הגיע למסיבה וראה איפה הוא ואיפה אחיו המסודר, הסמיק מבושה…

(תוכלו לקרוא כאן את האגדה בסיפור מפורט יותר מלווה בצילומים יפיפיים).

כשאני מספרת את האגדה הזאת לבנות, אני בדרך כלל מסיימת באמירה שאכן כך היא משפחה – בנויה מא.נשים שונים זה מזה, שלכל אחד מהן דרך משלו/ה לחיות את החיים, ונקודת מבט ייחודית לו/ה, ויש מקום לכולן… במשפחה ממה באתי זה כך, כמו גם במשפחה שהצמחתי עם בנזוגי – דעות שונות, אופיים שונים, העדפות שונות ובחירות שונות (כן, גם בפוליטיקה… כמובן). הגיוון לא תמיד פשוט ודורש סבלנות וגמישות (במיוחד בתקופת בחירות…), אבל זה הרעיון – לשמור תמיד את הדלת והלב פתוחות לבני המשפחה.

לאורך כל החורף השופע הזה נהנינו מנציגות מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק. ובחג משפחתי כמו פסח, כשאנחנו מתאספים לחגוג יחד, על הרבגוניות המשפחתית שלנו, שווה לחשוב על משפחת הכרוביים.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני משפחת הכרוביים תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דווקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דווקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דווקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דווקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. פלאים קטנים של יומיום. זה קורה במשפחות הכי טובות.

ורגע לפני שנסיים – טיפ מעולה ששלחה לנו מיכל מירושלים – לטובת משפחת ח'ביזה המורחבת… הנה במילותיה ובתמונה משלה:

מחמוד שמוכר לי שום טרי בשוק מחנה יהודה המליץ לי לטחון במעבד מזון עם להב מתכת את עלי השום הירוקים -אחרי שמוציאים את העלים החיצוניים  והעלים הקשים יותר – ביחד עם מיץ מלימון סחוט וכמות נדיבה של שמן זית. אפשר להקפיא את התערובת בקופסאות קטנות ולהפשיר כשרוצים להשתמש. זה מעולה לדג בתנור ואפשר להשתמש בזה גם עם בשר, בתור ממרח שדומה לצ'ימיצ'ורי.

מאחלים לכולנו יום בחירות רגוע וטוב, שיש בו מקום וכבוד ואיכפתיות לכל אזרחי מדינת ישראל, על גווניהם השונים,
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור ויוחאי וכל צוות ח'ביזה
____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק/צנונית, שום ירוק/כרישה, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרובית, קייל/מנגולד/עלי ח'וביזה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק/אפונה, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: קישוא/לפת, כרוב/שומר/קלרבי, גזר.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוח עץ.

יום רביעי: תפו"א, שום ירוק/כרישה, עגבניה, גזר, סלק, פול ירוק, כוסברה/חסה/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/חוביזה, מלפפון, כרובית.

בארגז הגדול גם: כרוב/קלרבי/שומר, קישוא/פלפל, צנונית/לפת.

בארגז הפירות:  תפוח עץ, בננה, קלמנטינה, אבוקדו.