2-4 במרץ 2020 – תחזיק חזק, עלה קטן שלי

שינויים במשלוחים בשבוע הבא, של חג הפורים:

  • לקוחות תל אביב, רמת גן, גבעתיים, הרצליה, רחובות, גוש עציון, ראשל"צ והסביבה, נס הרים – המשלוחים אליכם כרגיל, לפי היום הקבוע שלכם – שני או רביעי.
  • מי שאוסף אצלנו את הארגז בכפר בן נון – גם אצלכם הכל כרגיל
  • לקוחות מודיעין ואיזור מבשרת ציון – המשלוחים אליכם יתקיימו ביום ראשון אחרי הצהרים/ערב
  • לקוחות ירושלים שמקבלים את הארגז ביום שני (רמות, גבעה צרפתית, שיח ג'ראח, אבו תור, ארמון הנציב, בקעה/תלפיות) – המשלוח כרגיל.
  • לקוחות ירושלים שמקבלים את הארגז ביום רביעי (עין כרם, קרית היובל, בית הכרם, גבעת משואה, מלחה, קרית משה, נחלאות, שערי חסד, משכנות האומה, ניות, רחביה, טלביה, קטמון, מושבה גרמנית, בקעה/תלפיות, ארנונה) – המשלוח יתקיים ביום חמישי.
  • וגם – הזמנות נבטים, פטריות ומוצרי המחלבה יסגרו בשבוע הבא כבר ביום ראשון בבוקר (לא בערב), נא הזמינו בהקדם.

פורים שמח ומלא צחוק ושטות לכולנו!

__________________________________________________

חייב איניש לבסומי בפוריא – לכבוד פורים, ובכלל… "המתססה" מציעה לכם:

  • שלושה מיני סיידר – תפוח יבש, תפוח חצי יבש ואגס חצי יבש (בבקבוק של 0.330 או 0.750 ליטר)
  • שני מיני מיץ סחוט וטרי – תפוח (זהוב וירוק) ואגס (בבקבוק של 1 ליטר, וגם: חדש – חצי ליטר)
  • חומץ תפוחים משובח (בבקבוק של 0.250 או 0.750 ליטר)
  • מעדני פרי (אגס ביין ותפוח עץ)

חג שמח!

__________________________________________

בנאדם, עלה, למעלה, עלה…

בשבועות האחרונים פוחת מגוון העלים הירוקים בשדה: הרוקט, המיזונה והטאטסוי פרחו (כששעות האור מתארכות, הירוקים ממשפחת החרדלים נוטים לפרוח), התרד הניוזילנדי מחכה להתחממות מזג האויר כדי לפרוץ, וסלרי העלים, שליווה אותנו תקופה ארוכה, נכנס להפסקה עד להבשלת הערוגה הבאה. אנחנו נשארים רק עם העמידים ביותר: החסה, המנגולד והקייל, הפטרוזיליה והכוסברה, שמלווים אותנו בנאמנות כמעט כל השנה. בתקופה שכזאת אנחנו מנסים להעשיר את צידו הירוק של הארגז גם בירוקים שבאים עם ירקות שורש וגבעול: וכך אתם פוגשים, ועוד תפגשו, בעלי קולרבי, עלי סלק ועלי שומר, וכמובן, עלי צנונית.

השבוע יהיו בארגזים צרורות של שומרים קטנים מחוברים לעלים היפים והריחניים שלהם. אלו שומרים שצצו מחדש מתוך הגבעולים שכבר נחתכו בקטיף הקודם, הם מתוקים ועדינים אפילו יותר מן השומר הגדול שקדם להם, והשנה אנחנו מנסים לראשונה לשלוח לכם אותם כצרור רענן – נשמח לשמוע מכם משוב!

יש משהו יפה ושלם בירקות שבאים בצרור חביב, על עליהם, כך אתם זוכים להתבונן מקרוב בצמח כולו: מכף שורש ועד ראש, ולא בצורתו המוכרת יותר כשהוא קצוץ עלים וקטוע. בדרך כלל כשקוטפים ירקות לשיווק,  מורידים את העלים מן הירקות, כי לאחר זמן מה העלים שואבים מן הירקות את המים שבהם והופכים אותם למדולדלים ורכים. הסיבה לכך היא שלמרות שקטפנו את הצמח מן הקרקע, הוא מנסה להמשיך לשמר את כוחותיו, והעלים דורשים קדימות על השורש או הגבעול. למה בעצם?

עלה הוא האיבר בצמח, המשמש בעיקר לקליטת אור ואנרגיה מן השמש והמרתן לסוכרים, זהו תהליך ההטמעה – הפוטוסינתזה, המתאפשר בעיקר בעזרת הכלורופיל. העלים הם ספקי האנרגיה של הצמח, חלקים אחרים של הצמח (גזע, פרח, שורש) לא מכילים כלורופיל, ולעיתים גם לא חשופים לשמש, ולכן הם זקוקים לאנרגיה (ולסוכרים) המופקים בעלים לשם קיומם.
קיימים בטבע עלים במגון עצום של צורות: דקיקים, בשרניים, רחבים וצרים, קצרים וארוכים, קטנטנים ועצומים, משוננים, עגולים, מנוצים (כמו עלי השמיר והשומר, המזכירים נוצה). העלה מורכב משני חלקים: פטוטרת וטרף. הטרף הוא חלקו השטוח והרחב של העלה, בשל שטח הפנים הרחב שלו הוא החלק המרכזי העושה את מלאכת ההטמעה, וסידור הרקמות בו מותאם לקליטת אור השמש. הפטוטרת היא החלק הצר של העלה, הצ'ופצ'יק המחבר את גוף העלה לענף או לגבעול הראשי של הצמח.

כדי שיוכלו לספק מזון לצמח כולו, העלים מקבלים עדיפות ראשונה בשלב הצמיחה המרכזי של חיי הצמח. לאחר שהצמח יעביר את מרכז הפעילות שלו לפריחה ופירות, העלים יקטנו ולעתים יבלו והצמח יגיע לסיום מחזור חייו. לכן, בעוד אנחנו משתדלים לתת לכם את הירקות הכי קרוב למצבם הטבעי – ולכן לא מקצצים את עלי הצנונית, הסלק, השומר או הקולרבי (רלבנטי גם לפטרוזיליה שורש וסלרי שורש), בבית צריך להפריד את העלים מן השורש או הגבעול, כדי שלא ישאבו את חיותו:

  1. יש לחתוך את העלים מן השורש/הגבעול, להשאיר סנטימטר או שניים של גבעול, ולא לחתוך את השורש עצמו.
  2. לשמור את העלים עטופים בניילון או בכלי פלסטיק אטום, ואת השורשים או הגבעולים בחלק הקר במקרר, במגירות הירקות הנמוכות. צנוניות רצוי לשים בכלי פלסטיק אטום.
  3. יש להימנע מלהניח ירקות קשים ליד תפוחים או פירות אחרים (למשל: בננה, אבוקדו, מלון, אפרסק, אגס ועגבנייה) שמפיצים גז אתילן שגורם להאצת ההבשלה בפירות וירקות.
  4. צנוניות, סלקים, לפתות וגזרים שקמלו אפשר לרענן בקערה של מי קרח.

וכמובן, כדאי לשמור את העלים, כי חוץ מהמראה הנחמד, אתם יכולים להשתמש בהם גם למאכל:

  • בעלים של שורש הסלק אפשר להשתמש בדיוק כמו במנגולד (סלק עלים, אחיו הגדול) או תרד. הם אף עדינים יותר ולכן מתאימים לסלטים טריים יותר מאחיהם הגדולים.
  • עלי צנונית: אפשר להוסיף לסלט או להשתמש כמו כל "ירוקים" אחרים – במרק, בפשטידה, או בסנדביץ', עם הצנוניות עצמן. לאכילה טרייה כדאי תמיד לבחור את העלים העדינים והצעירים יותר. לממרח מצוין: אפשר לקצוץ דק דק עלי צנונית עדינים, לגרר צנוניות, מעט קליפת לימון, להוסיף לחמאה ולטבל במלח.
  • עלי קולרבי דומים מאוד לדודנם – הקייל – ואפשר להשתמש בהם כמו שהייתם משתמשים בו. הם עדינים ולכן מצויינים לשימוש טרי בסלט או כריך.
  • עלי שומר הם מתקתקים ועדינים, מצויינים לתיבול דגים, קציצות, סלטים, כריכים, וגם נהדרים בפסטו ייחודי בו טוחנים יחד פיסטוקים, שום, פרמז'ן, עלי שומר, שמן זית, ומתבלים במלח, פלפל ומיץ לימון.
  • עלי שום ירוק שמתחיל ממש השבוע הם עדינים ונהדרים אפשר להוסיף אותם לסלט, לחביתה, לרוטב, למאפים ובצקים, לפסטו, לכריכים,למרק ועוד.

מאחלים לכולנו בחירות מוצלחות, שנזכור שהצמח מורכב מסך חלקיו, ולכל אחד מהם יש מקום ותועלת, ושצמיחה עולה יפה כשכל חלק עושה את תפקידו וכולם עובדים יחד להצלחת הצמח כולו…

שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: תפו"א, ברוקולי, אפונה סינית/פול ירוק, מלפפון, עגבניה, כרוב/כרובית, גזר, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, כרישה/שום ירוק. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/אפונת גינה.

בארגז הגדול גם: סלק, מנגולד/קייל, דייקון/צרור שומר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש

בארגז הפירות: בננה, תפוז/פומלית, אבוקדו, קלמנטינה, לימון.

יום רביעי: חסה/מיזונה אדומה, תפו"א, עגבניה, פול ירוק/אפונה, גזר, כרובית/כרוב/ברוקולי, כרישה/בצל לח/שום ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, מנגולד/קייל/עלי חוביזה, דייקון/שומר

בארגז הגדול גם: סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, סלק אדום, ארטישוק ירושלמי

בארגז הפירות: בננה, תפוז/פומלית, אבוקדו, קלמנטינה, לימון.

24-26 בפברואר 2020 – נסיכת החורף שלנו

בשבוע הבא אנחנו עובדים כמעט כרגיל – החלוקה של יום שני תתקיים כמעט לכולם כרגיל ביום שני, יום הבחירות.
מלבד: אנשי ירושלים וגוש עציון – אליכם נגיע ביום שלישי בשעות הבוקר/צהרים.

בחירות מוצלחות לכולם
_________________________________

השבוע התחיל בקור עז, וכנראה גם ימשך כך, עד לבוא הגשם (הלילה? או רק בעוד כמה לילות? לא ברור, נשאר לנו לחכות ולראות). האגדה מספרת כי בתקופה דומה לזו, בליל סערה, נדדה נסיכה אחת, קפואה ומותשת, ולשמחתה, ראתה בתוך כל האובך והערפל אור חמים, שהתברר כארמון חביב ומזמין. היא ביקשה למצוא בו מקלט מהסופה ומקום מנוחה ללילה, אך לא שיערה שליל השימורים הצפוי לה עומד להפוך אותה לאחת מהפרזנטריות המפורסמות ביותר לקטניה חביבה ביותר… בעברית אנחנו מייחסים אותה לעדש, אך במקור, הנס כריסטיאן אנדרסן דיבר על אפונה קטנה שהונחה בתחתית ערימת מזרונים רכה.

האפונה מבקרת אותנו בהבהובים כבר כמה חודשים בארגזים, ולא תישאר איתנו לזמן ארוך מאוד, אז כדאי להכיר אותה עכשיו:

      

הנס כריסטיאן אנדרסן אהב אותה. לדעתו, היא בעלת כוחות מיוחדים ממש: היא מד נסיכות ("הנסיכה והאפון"), ויכולה להבריא חולים (ב"חמישה אפונים בתרמיל"). גם אתם תאהבו אותה. עגולה ומקסימה, מתוקה ומשמחת, ולא אוהבת שנועצים בה מזלג, אז היא מתגלגלת לה מן הצלחת ברחבי הבית…

למרות שהיא עושה רושם של ילדונת צעירה, היא אחד הגידולים העתיקים שתרבת האדם. מקורה כנראה בשלושה מרכזי התפתחות: מרכז אסיה (צפון-מערב הודו עד אפגניסטן), המזרח הקרוב (כן, גם אצלנו), ואתיופיה. לאחר שתורבתה, הפיצו אותה עוברי דרך, סוחרים, וכובשים, והיא הגיעה לארצות הים התיכון ולמזרח הרחוק. שרידים של אפונה פרימיטיבית בת כמעט 12,000 שנה נתגלו במערות בגבול בורמה-תאילנד (זו אפונת בר שלוקטה ולא זן מתורבת), בצפון-מערב עיראק נתגלו נכדותיהם הצעירות, בנות 8000 שנה, ובשרידי ישוב באגם בשוייץ, הנינות, בנות 5000 שנה… היוונים והרומאים גידלו אותן במאה ה-6 לפנה"ס, אך לסין הן הגיעו מאוחר יחסית, רק במאה השביעית לספירה, ומכאן כינויין: "hu tou" – קטניות זרות.

הזנים הראשונים הכילו אפונים שהיו קשים גם בגיל צעיר, ולכן השתמשו בהן יבשים או טחונים כקמח. אלו גם היו אפונים כהים וקטנים יותר מאלו המוכרים לנו כיום. בימי הביניים הפכה האפונה היבשה למזון מרכזי במטבחי פשוטי העם באירופה, בשל יכולתה להישמר לאורך חודשי החורף הארוכים ולמלא בטן רעבה. רק בסוף המאה ה-14 פותחו באיטליה זנים ראשונים של אפונה שנאכלה טריה, אחריהם פותחו זנים צרפתים זעירים, אך רק לאחר כמה מאות נוספות התרחבה התופעה ואפונה טרייה הפכה לענין שבאופנה.

הבעיה עם אפונה טריה היא, שממש מרגע הקטיף מתחיל הסוכר שבה להפוך לעמילן, והיא מאבדת ממתיקותה במהירות. התכונה הזו בעייתית במיוחד בעולם של היום, בו עובר זמן רב יחסית עד שהירקות מגיעים למדפי המרכול. ולכן, אפילו כיום, כשאפונה מגודלת בכל רחבי העולם, רק 2%-5% מהתוצרת מגיעה טרייה למדפים, רוב רובם של הכדורים העגולים הזעירים הם גידולי תעשייה הנארזים בקופסאות שימורים, מוקפאים או מיובשים. אפונה משומרת משנה את צבעה למעין חאקי, משום שהכלורופיל שבה נהרס בחום, והיא גם מאבדת חלק גדול מערכיה התזונתיים. כשהחלו להקפיא ירקות, בשנות ה-20 של המאה שעברה, הפכה דרך זו למועדפת – האפונה מוקפאת כמעט מיד עם הקטיף, וכך שומרת על צבעה ועל היתרונות התזונתיים שבה. את הסוכריות המתוקות הטריות אפשר לאכול רק בחורף ובאביב, כי האפונה לא אוהבת את עקת החום של הקיץ.

בעונה הזו יש בארגזים אפונת גינה או אפונת שלג, אשר בינה ובין שלג אין דבר וחצי דבר… בסתיו לפני כמה שנים צלצל הטלפון שלי ועל הקו היתה חקלאית מרמת הגולן.
-"אנחנו מגדלים תותים פה ברמה בקיץ, ומחפשים גידול לעונת החורף. המליצו לי על אפונת שלג, כגידול חורפי שיכול להחזיק מעמד גם בשלג כבד, מה את ממליצה?"
-"אפונת שלג בשיא החורף הקר ברמה?" תהיתי "אנחנו דוקא מכירים אותה כסוג האפונה הרגיש יותר לקור, אצלנו בעמק היא כבר נזרעה ואנחנו מצפים לתנובתה בנובמבר, היא אמנם גדלה בחורף ומסתדרת עם קור, אבל בעיקר עם קור ישראלי… טמפרטורות אפס ומתחתיו לא ייטיבו עימה."
– "היא דוקא רגישה לקור עז? אז למה קוראים לה אפונת שלג????"
שאלה טובה. באמת למה? כנראה ששמה בא לה מן הבוהק הלבן המשתקף מתרמיליה, בשל דקותה ומבריקותה. מסתבר שאצל מישהו פואטי במיוחד זה עורר ערגה לשלג לבן וחורפי, והוא העניק לה את השם המבלבל הזה. אתם יכולים לקרוא לה גם אפונה סינית או אפונה מתוקה, פגשתי גם מתכונים שמכנים אותה אפונה צרפתית. השם הצרפתי שאני מכירה עבורה הוא mange-tout שמשמעו: לאכול הכל, משום שהיא נאכלת כולה – כולל התרמיל.

האפונה השטוחה פותחה על ידי חקלאים הולנדים במאה השש-עשרה, ומהולנד עברה לאנגליה וממנה למזרח הרחוק. הסינים נתנו לה, כמה צפוי, את השם hoh laan dau, כלומר: האפונה ההולנדית. היענותה החיננית להקפצה, צורת הבישול הסינית המועדפת, הפכה אותה לחביבה על מיליארד סינים, והיא זכתה לשמה החדש: אפונה סינית. היא עברה לסן-פרנציסקו באמתחתם של עובדי הגירה סינים שהגיעו לבנות את מסילת הרכבת הגדולה במערב, חלקם הפכו חקלאים, והם כינו אותה shii dau – אפונת שלג, אולי מתוך געגוע הביתה לחורף הסיני, ומכאן דבק בה השם המבלבל.

אבל בינינו – אנחנו הלא מוכנים לסלוח לה על השמות המבלבלים, כי אחרי כל הכינויים השונים מסתתרת לה אפונה פריכה ומתוקה, שגזרתה הוא משהו בין שטוחה לנפוחה, והיא כל כך טעימה, וגם מבשרת לנו, בח'ביזה, על פתיחת עונת האפונה. כמדי שנה גדלים אצלנו שני זני האפונה הותיקים לנו – השטוחה (קראו לה שלג, צרפתית, הולנדית, סינית, מה שתרצו) ואפונת הגינה השמנמנה, מתוכה אנחנו מחלצים אפונים עגלגלים וחמודים.

האפונה גדלה אצלנו בהדליה, אבל בניגוד לעגבניה, לחציל ולפלפל, שאותם אנחנו צריכים לתמוך, לאפונה אנחנו פורסים רשת והיא שולחת את קנוקנותיה ומטפסת בעצמה. עדינותו של הצמח, גבעוליו ועליו הדקיקים והמשיים גורמים לו להיות קל במיוחד ולכן מקלים עליו את הטיפוס והאחיזה. צמחים מטפסים הם צמחים נבונים במיוחד, כאלו שיודעים למצוא לעצמם פתרון "בשתי ידיהם" – "אין די אור פה בצמחיית החורש? – נטפס למעלה!". כשפוגשת קנוקנת האפונה (המתפתחת מהעלה) בעצם קשה (וזו יכולה להיות גם רשת דקיקה כמו אצלנו) היא מתחילה לגדל תאים באופן משתנה (התאים הקרובים לעצם מתקצרים והרחוקים ממנו מתארכים) שיוצר פיתול כלפיו ואחר כך היכרכות של הקנוקנת על הרשת, כמו קפיץ קטן. סיבוב שכזה יכול לקחת בין דקה לעשר דקות. די מדהים, לא? הנה עוד קצת מהפלא הזה.

אותנו הטיפוס הזה משמח – כי אנחנו יודעים שעם התקדמות הקטיף יזדקף גבנו – בהתחלה אנחנו קוטפים את הסבבים הראשונים של תרמילי אפונת השלג מחלקו התחתון של הצמח, אבל לאט לאט, עם הטיפוס, מבשילים האפונים גבוה יותר ויותר ולבסוף נוכל גם אנחנו לזקוף את גבנו כהומו ספיאנסים ולקטוף אפונים בעמידה, תענוג.

מאחלים לכם שבוע נעים וחמים בתוך הקור, ורק בריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק/קולרבי, ברוקולי, אפונה/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, עגבניה, סלרי שורש/סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, גזר, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, שומר/צנונית. בארגזים הקטנים בלבד: כרוב/כרובית.

בארגז הגדול גם: תפו"א, מנגולד/קייל, כרישה/בצל ירוק, פול.

בארגז הפירות: תפוז, קלמנטינה, בננה, אבוקדו.

יום רביעי: חסה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, עגבניה, פול ירוק/אפונה, גזר, כרישה, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, ברוקולי, סלק/קולרבי. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי.

בארגז הגדול גם: תפו"א, שומר/צנונית, כרוב/כרובית,  קייל/מנגולד

בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, בננה, מלון/אבוקדו.

17-19 בפברואר 2020 – התרמיל הלא רגיל

לרגל שדרוג בשרת, מערכת ההזמנות תהיה סגורה השבוע מיום חמישי ב23:00 עד יום שישי אחר הצהרים. אם אתם נתקלים בקושי לעדכן משהו בהזמנה, אתם מוזמנים לשלוח לנו אימייל ונעדכן עבורכם.

___________________________________________________

נדנדת האביב כבר החלה – הימים האחרונים היו נעימים ושמשיים, ובעוד יומיים שבים אלינו הקור והמטר, שיתחלפו בתורם שוב בשמשיות חמימה וחוזר חלילה… וזאת בדיוק העונה בה מגיע אלינו בדילוגים עליזים הפול הירוק, ומצטרף לבת דודתו המתוקה, האפונה. אם אתם עדיין לא מזהים אותו, נספר לכם שהוא בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת, תרמיל ירוק, שמנמן וארוך, שהצד הפנימי שלו מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע. בעברית קוראים לו: פּוֹל (בפא דגושה ובחולם מלא) ושמו העברי הבוטאני הוא "בקיית הגינה", ומפני שהוא ירק לא רגיל ומיוחד, עשינו לנו מנהג לספר עליו קצת כשהוא מגיע לביקור.

"רק הפול המסכן עמד לו בצד
הוא נשען על מקלו, לא נע ולא נד
איך אוכל לשמוח, איך אוכל לרקוד,
ותרמילי כולם, כולם ריקים עוד?…"

ח.נ. ביאליק

בערוגת הגינה של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התחממות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם. אפשר לשמוח ולרקוד!

פול ירוק ויבש נאכל על ידי מזרח-תיכוניים, צפון אפריקאים ודרום אירופאים כבר אלפי שנים. שרידי פול נמצאו באתרים ארכיאולוגים בארצות הים התיכון, העתיק בהם נמצא בנצרת ותוארך ל6500 לפני הספירה! הוא היה אוכל חשוב ומרכזי לכל שכבות העם. הוא עשיר בחלבונים, פחמימות מורכבות, סיבים תזונתיים. הוא מכיל כמות יפה של ברזל, חומצה פולית, אשלגן, מגנזיום ואבץ.

ולמרות זאת קבע פיתגורס נחרצות: "הימנע מפול"!
מה היה לפילוסוף יווני מהמאה השישית לפני הספירה נגד אחד הירקות הפופולריים ביותר באזור בשעתו? קוראי ופרשני פיתגורס העלו השערות שונות להסבר הקביעה הנחרצת הזו.

אחת מהן הייתה כי הפול קשה לעיכול, אמרו עליו כי "הוא מלא ברוח ולוקח חלק בנשמה, ואם תימנע ממנו תהיה קיבתך קולנית פחות וחלומותיך רגועים יותר". אך למרות הביקורת הלא מחמיאה הזו, יש לציין כי לעומת קטניות אחרות (שעועית למשל), הפול מכיל פחות סוכרים וסיבים קשים לעיכול. אפשרות נוספת לכך שפיתגורס פסל את הפול היא האמונה כי נשמות המתים יכולות להיכנס בתרמיליו. זאת הסיבה לכך שפול היה מאכל מקובל בסעודות לוויה.

ייתכן שהחיבור בין פול לאיום ולמוות קשור לתופעה של אלרגיה מסוכנת לפול, הקרויה גם "פביזם" (משמו הלטיני של הפול, Vicia faba). זוהי אלרגיה חריפה, הנובעת מחסר גנטי באנזים G6PD האופייני לאנשים ממוצא מזרח תיכוני או ים תיכוני (בארץ זה נפוץ בעיקר בקרב יוצאי עיראק, אבל לא רק). אצל כ-20 אחוז מהאנשים שחסר להם האנזים, יכולה אכילת פול לגרום לאנמיה חמורה ולפעמים אף למוות.

מצד שני, בפול יש כנראה מרכיבים כימיים דומים לאלו המצויים בתרופת הכינין לטיפול במלריה. מחלת המלריה היתה מחלה קשה ונפוצה מאוד ביוון ובדרום איטליה, ונראה כי כשהאנמיה המדוברת נשמרת במידה מתונה היא נוגדת מלריה משום שהפחתת כמות החמצן בתאי הדם האדומים מאטה את התפשטות המחלה.

לפול יש סיבה נוספת להיכנס לארון התרופות הטבעיות שלנו, הפעם כמטפל בפרקינסון. הוא מכיל באופן טבעי חומצת אמינו בשם L-Dopa שהופכת במוח לנוירו-טרנסמיטור דופמין, ומשמשת להטבת מצב החולים בפרקינסון, מחלה הנגרמת מחוסר בדופמין. אפילו כמות של 250 גרם פול מבושל הוכחה כמגבירה את רמת הדופמין בדם בצורה משמעותית, המשפרת את מצב החולים. הכמות הגדולה ביותר של L-Dopa נמצאת בפול ירוק ובעיקר בתרמיליו, הפול היבש מכיל כמות פחותה בהרבה. המחקר בתחום הזה עדיין בחיתוליו, ואנשים שמחליטים להשתמש בפול לטיפול בפרקינסון צריכים לדווח על כך לרופא ולהתייעץ איתו.

שני זנים "מסורתיים" של הפול באיזור הם הפול קפריסאי הגדול, ופול מצרי קטן, גודלו כתרמיל אפונה. בשנים הראשונות גידלנו בח'ביזה את שני הזנים האלה, אבל אחר כך הכרנו זן "ביניים" – בעל תרמילים בינוניים, שאותו אנחנו מגדלים ומרוצים מאוד.

במצרים הפול מכונה גם "פול חמאם", וקשור בו סיפור מעניין: בימי הביניים במצרים הייתה הכנת הפול מלאכתם של האנשים שהתגוררו סביב "מרחצאות הנסיכה" – המרחצאות הציבוריים במתחם מזרקת מוחמד עלי פשה בקהיר. במהלך היום היו המים בגיגיות הגדולות מחוממים לשם המרחץ, ובשעות הלילה, כשגחלי האש עוד לחשו, מילאו את הגיגיות הגדולות בפול ונתנו לקדרות העצומות להמשיך ולהתבשל על חום הגחלים כל הלילה כדי לספק ארוחת בוקר לתושבי קהיר.

סיפורו של הפול מתחיל עוד בסתו הקודם, ויש בו משהו יפה, שמחזיר אותנו למגבלות העונות והזמן, ומקצבים חרישיים ואיטיים יותר. את הפול אנחנו זורעים בסופו של הסתו, הוא נזרע אצלנו מאמצע ספטמבר ועד דצמבר בארבעה מחזורים מדי כחודש בערך. אנחנו משתדלים לטמון אותו בקרקע ממש לפני הגשמים הראשונים, כשהשמיים מתקדרים מעלינו ומבשרים על רטיבות בפתח. אנחנו רוצים להימנע מהצורך בהשקייה, ומצד שני, לא להקדים ולזרוע, כדי שהזרעים לא יגנבו על ידי חיות השדה שבדיוק אז אוגרות לעצמן מזון לקראת החורף הקרב. הטיפות שניתכות על האדמה מכסות את הפול באדמה וכמו מקבלות בתרועת נצחון את פני הזרעים הגדולים והמוכרים, ידידיהם מהשנה שעברה.

מהר מאוד יפיק מפגש הרעים הזה נביטות חזקות וירוקות של פול, שיבצבצו באומץ מן האדמה, וימשיכו לצמוח, למרות שמזג האויר יהיה חורפי יותר ויותר, וכל שאר העולם יתכנס פנימה. הצמיחה תהיה איטית ושקולה. הפול לוקח לו את הזמן, ובמהלך חורף שלם יגדל במתינות ובסבלנות, מגביה עצמו רק קצת כל שבוע. הוא אוחז באדמה ומגן עליה מסחף ומנזקי הגשם המכה עליה, מכסה אותה בצפיפות ומונע מעשבים אחרים להתבסס בה. הפול אינו זקוק לדישון, שכן, כמו אחיו למשפחת הקטניות, הפול מסוגל לקשור חנקן ולהשתמש בו כדי לדשן את עצמו ואף להשביח את האדמה בה הוא גדל.

אחרי חודשים של גשם, רוחות וקור הוא ירגיש מבפנים שמשהו זע בו. מתוך החוש הצמחי המיוחד לו הוא ירגיש בעונות המתחילות להתחלף, הימים המתארכים, האור השונה, מיקום השמש, וידע – זה הזמן לחייך. החיוכים של הפול מופיעים בדמות פרחים פרפרניים יפיפיים. עדינים וחזקים בעת ובעונה אחת, בדיוק כמו שמתאים לו, לירק הזה, בגוונים פסטליים ובבטחון הם כובשים את ערוגות השדה ומכניסים את הסביבה לתחושה של לפני חג: התרחצנו, התקשטנו, משהו עומד לקרות. גם בשלב הפריחה לוקח לו הפול את הזמן. מה יש למהר, אפשר להביט, להריח, להנות.

הערוגה ממשיכה להראות כאילו הוא עצרה בשלב הפריחה. מבחוץ הכל עדיין כמו לא השתנה, אבל לאט לאט, בלי שנרגיש, תופיע בתוך הפרח סירה קטנה וירוקה, שתתעבה ותשמין עד שתהיה לתרמיל הטומן בתוכו זרעים. אנחנו נקטוף אותם טרם בשלות, כשהם עדיין ירוקים ורעננים, מתוקים ועסיסיים, ואז כבר נדע שהאביב כאן. ממש כאן, אצלנו בשדה ואצלכם בצלחת.

  

ישנן אינספור דרכים להכין פול. וקודם אומר שלמרות ההמלצה לקלף פול (ואפילו קילוף כפול) – אפשר בהחלט לבשל ולאכול פול גם בתוך התרמיל! כמה הצעות הגשה פשוטות: לבשל במים ללא מלח (בדומה לחליטת אפונה, המלח מקשה את הקליפה), לאדות אותם במים ומעט שמן זית, או לטגן שום ובצל, להוסיף את הפול, מים רותחים ומיץ לימון, ולבשל כרבע שעה עד אידוי הנוזלים. ניתן גם לאפות את הפול באטיות בתנור בחום נמוך, בתבנית מרוססת בשמן זית, שום ועשבי תיבול טריים כמו רוזמרין, טימין או זעתר. כשהפולים רכים מאוד מועכים אותם יחד עם שיני השום והתבלינים, ומורחים על לחם.

אבל אני מוכרחה להתוודות, שככל שהמתכונים נשמעים טעימים ונפלאים, לפעמים אני כלל לא מגיעה לידי מימושם, משום שאצלנו הפול מחוסל טרי, כמו אפונה – נשלף מן התרמילים ומנושנש בשמחה בעודו טרי וחי…

שבוע טוב לכולנו, אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/טאטסוי, ברוקולי, פול ירוק/אפונה/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, עגבניה, גזר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פטרוזיליה/כוסברה, חסה/מיזונה, כרובית/כרוב. בארגזים קטנים בלבד: סלק.

בארגז הגדול גם: שומר/דייקון, תפו"א, כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוז, אבוקדו.

יום רביעי: חסה/מיזונה, שורש סלרי/פטרוזיליה שורש, עגבניה, פול ירוק/אפונה/ארטישוק ירושלמי, גזר, כרובית/כרוב, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/טאטסוי. בארגזים קטנים בלבד: סלק.

בארגז הגדול גם: כרישה/בצל ירוק/בצל לח, שומר/קלרבי, תפו"א, סלרי עלים.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוז/פומלית, אבוקדו.

10-12 בפברואר 2020 – טו בשבט הגיע, קרררר לאילנות…

אח לרוח, אילני, ולשמש הזורחת.
צמרתו מעל גני הוא מרכין עמוס תפרחת.
וקושב אלי בלי ניד: רע נאמן, ידיד.

כל שומע לי יצחק: איזה מין ידיד ורע?
מסוקס הוא מצולק, את שנותיו אין איש יודע!
יבוסם להם הצחוק!
ואני גזעו אחבוק, ואלחש לו:
רע טוב, הוי, למדני-נא, רב כח,
ראש אחר סופה לזקוף, וכמוך שוב לפרוח,
ולבלב, לבלב בלי קץ. הוי, למדני נא, העץ!

בנימין טנא

_______________________________

השיר המתוק הזה נראה לי מתאים במיוחד בימים האלה של ט"ו בשבט בלב קור קיצוני וסופה. גם אנחנו מקוים שאת הסופה, ובעיקר את הקור של הימים הקרובים נעבור בשלום. הירקות הרגישים יותר (בעיקר העלים ירוקים) מכוסים בשדה ביריעות בד, וחלקם שתולים בבית הרשת או במנהרות הפלסטיק שמגנות עליהם מברד, אבל אנחנו בהחלט רועדים, ולא רק מקור, אלא גם מחשש שמא תגיע אלינו קרה בימים הקרובים. תחזיקו איתנו אצבעות, נדווח מצידה השני של הסערה…

ט"ו בשבט, חג האילנות, החל לכאורה את דרכו כמועד בירוקרטי למדי, של קביעת תחילת השנה למיסוי (תרומות ומעשרות) של פירות האילן. מכיוון שנותנים בכל שנה מעשר מהיבול, ועצים הם רב שנתיים, היה צורך להחליט מאיזה תאריך ועד איזה תאריך נספרת השנה של פירות העץ, וחמישה עשר בשבט זכה בכבוד.

חודש שבט נבחר משום שבתקופה הזאת מתחילה התחדשות הפריון בעצים. שמו של החודש נובע מהמילה "שבט" = ענף, כי בו משתוללים ומצליפים ענפי העצים בכוחן של הרוחות העזות, כורעים תחת המוני טיפות, ולפעמים אף תחת כובדו של שלג, מתגמשים או נשברים, נפגעים לעתים במכת ברק. המשמעות הנוספת של "שבט" היא הפן הרך של המילה, והניגון העדין של הזמורות – לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף זית צעיר, גמיש ורענן של עץ מתחדש. בתוך כל הכאוס החורפי הזה, ענפי האילנות מתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, צומחים ענפים צעירים, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים ושל פרחים, לקראת צמיחת הפירות.

אצלנו בח'ביזה אמנם לא גדלים כמעט עצים, אבל גם אנחנו מגדלים פירות. העבודה היומיומית בשדה מזכה אותנו בהתבוננות קרובה במעגל השלם שעושה הטבע מזרעים שנובטים וגדלים ועד פריחה, חנטה והבשלה. כיף להתבונן בצורות השונות של פריחה והאבקה בצמחים – בפרחי הזכר והנקבה בדלועים, ברוח שמפרה את פרחי התירס, בתרמילי האפונה הקטנים החבויים בתוך הפרח הפרפרני שלה ובחריצות דבורי הבומבוס שמפרות את העגבניות בבתי הצמיחה… אנחנו אמנם גן ירק, אבל אם יש אצלנו בשדה פריחה והפריה שמביאות לפרי מלא זרעים, מה בעצם אנחנו מגדלים כאן? פירות או ירקות? שאלה שנראית אולי לא חשובה אם בסופו של דבר זה עסיסי וטעים, אבל תתפלאו לשמוע שהיא הגיעה עד לדיון בבית המשפט העליון…

מילולית, משמשת המלה "פרי" כדי לציין סוגי תנובה שונים: "פרי בטן" הוא צאצא, "פרי הבהמה" הוא ולדות הצאן והבקר, ואפילו השקעה כלכלית נבונה מניבה פירות. אבל ההגדרה הבוטאנית של פרי ברורה וחד-משמעית: פרי הוא איבר של הצמח המתפתח מן השחלה אחרי ההפריה והמכיל את הזרעים.

כפי שניתן לראות בתמונה, עגבניה היא פרי שבפירות. גם מלפפון, פלפל, חציל, דלעת ואבוקדו הם פירות לפי ההגדרה הבוטאנית, כך גם תרמילי האפונה (למרות שגרגרי האפונה עצמם הם זרעים), ו… גם גרגרי התירס הם פירות.

תות שדה ותאנה, לעומת זאת, אינם פירות מבחינה בוטאנית. בשרו האדום של התות הוא המצעית של הפרח שהתנפחה. הפירות שלו הן האגוזיות – הנקודות הקטנות שנמצאות על שטח הפנים של התות. גם לתאנה יש סיפור דומה – התאנה היא תפרחת בשרנית סגורה, שבתוכה פרחים קטנים רבים. הפרי האמיתי הוא הגרגרים הקטנים בתוך החלק שאנחנו אוכלים.

לירק אין הגדרה בוטאנית, זוהי הגדרה קולינארית לחלק האכיל של צמח שאנחנו מגדלים. זה כולל שורשים (כמו גזר וסלק), עלים (כמו כרוב, מנגולד או קייל), גבעולים (כמו תפוח-אדמה, שומר או קולרבי), ניצני פרחים (כמו כרובית וברוקולי), זרעים (כמו תירס ואפונה) וכמובן, גם פירות, כמו העגבניה, המלפפון, הפלפל, הדלעת, החציל וכו', שלמרות היותם פירות, מבחינה קולינארית הם ירקות.

ועכשיו לסוגיה המשפטית: ב1887 הובאה העגבניה בפני בית המשפט העליון של ארה"ב. באותה תקופה הוטלו על ירקות מיובאים מכסי מגן, ואילו פירות מיובאים היו פטורים מהמס. בית המשפט נדרש לדון בשאלה האם העגבניה היא פרי או ירק. אם היא ירק, הרי שעל העגבניות המיובאות צריך להיות מכס כמו על ירקות מיובאים אחרים, ואם היא פרי, היא פטורה ממנו. בדיון הוצגו דעותיהם המלומדות של מילונאים וירקנים שונים, שאכן אישרו כי העגבניה היא פרי… אבל גם ירק… בית המשפט פסק: "מבחינה בוטאנית, עגבניות נחשבות פרי, בדיוק כמו מלפפונים, קישואים, שעועית ואפונה. אולם, בשפתם המקובלת של האנשים, מוכרים או צרכנים, כל אלה הינם ירקות הגדלים בגינות ירק, נאכלים מבושלים או חיים, וכמו תפוחי אדמה, גזר, לפת, סלק, כרובית, כרוב, סלרי וחסה, מוגשים בדרך כלל בארוחת הערב במרק, לצד דגים או בשר המרכיבים את החלק המרכזי של הארוחה, ולא כמו פירות, כקינוח".

ט"ו בשבט שלנו לא מסתבך בדקויות האלה – ובלי להפחית מערכם של ירקות שהם פירות חד שנתיים, הוא חוגג את פירות האילן, הרב שנתיים, שיתחילו לצמוח עוד מעט על אילנות שעומדים במקומם, בעלי גזעים מסוקסים ולעתים מצולקים, ברוח ובגשם, בשמש, שנה אחר שנה. מהם אנחנו מנסים ללמוד ללבלב אחרי תקופות מאתגרות, ולהמשיך להניב פירות.

גם השנה אנחנו מזכירים לעצמנו, שלמרות שממש קר, אנחנו לא באירופה… ופירות טריים מתנובת הארץ נמצאים בשפע על המדפים, ולכן ממש מגוחך לאכול בחג הישראלי הזה פירות מיובשים מיובאים, ואת המנהג שתיקן בעל הספר "חמדת ימים": "ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בערב היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן…" נוכל לעשות בשמחה ובמתיקות ליד שולחן גדוש בפירות ישראלים מתוקים ועסיסיים.

חג שמח לכולנו, וברכה מיוחדת לעצי הפרי,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/טאטסוי, ברוקולי, בצל לח/כרישה/בצל ירוק, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/שורש, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/מיזונה/רוקט, חסה, כרובית. בארגזים קטנים בלבד: דייקון/שומר.

בארגז הגדול גם: סלק, כרוב, ארטישוק ירושלמי, אפונה/פול ירוק.

בסל הפירות: קלמנטינה, בננה, פומלית, אבוקדו.

יום רביעי: שומר/דייקון, סלרי עלים/שורש/פטרוזיליה שורש, עגבניה, פול ירוק/אפונה, גזר, כרובית/כרוב/תפו"א, מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/טאטסוי.

בארגז הגדול גם: כרישה/בצל ירוק/בצל לח, כוסברה/פטרוזיליה, סלק/ארטישוק ירושלמי. מתנה: פרחי ברוקולי קטנים בשקית

בסל הפירות: קלמנטינה/תפוז, בננה, פומלית, אבוקדו.

3-5 בפברואר 2020 – שיר (בבוץ) אחרי הגשם

הפתעות לכבוד ט"ו בשבט:

מליסה "מפרי ידיה" מציעה השבוע ובשבוע הבא מבצע 2+1: קנו 2 גלילי לדר או פרי מיובש, וקבלו את השלישי במתנה!

במאפיית "איש של לחם" יכינו השבוע ובשבוע הבא לחם ט"ו בשבט מיוחד: מקמח חיטה 70%, אגוזים ופירות יבשים.

יומולדת שמח לאילנות!

____________________________________________________________________________

ביום חמישי שעבר הספקנו לשתול שתילות אביב ראשונות (!) לפני ששוב הרטיבו אותנו ממטרי גשם… אז השבוע עוד עלון גשום ובוצי.

מהו בכלל הגשם הזה היורד אלינו מלמעלה? אם הייתם שואלים את הפולינזים, הם היו אומרים לכם שאלו דמעותיו של רנגי, אב השמיים, שמבכה את פרידתו הכפויה מפאפא, אמא-אדמה. אם תשאלו מדענים  הם יסבירו לכם שאדים שהתעבו לטיפות קטנטנות מתלכדים יחד ונוצרות טיפות גדולות וכבדות שצונחות מטה ובדרכן אוספות טיפות נוספות. הדרוזים יספרו לכם שבלילות חורף, יחד עם הגשם נופלות מן השמיים הסלמנדרות, המכונות: "אבו רפלין" (אבי השלוליות). לכן צבען שחור כלילה והברקים מנמרים אותן בהבזקים צהובים… בניגוד למה שמספרים לנו, לטיפה אין בכלל צורה של טיפה… טיפות גשם הן עגולות או אליפטיות, ולפעמים פחוסות. הן יורדות לארץ במהירות עצומה של יותר משבעה וחצי מטרים בשניה, ביצוע די מפתיע לטיפונת קטנטונת שגודלה יכול להיות גם רק כמה מילימטרים.

אצלנו במשפחה יש מסורת של נאמנות רבה לגשם: כשהוא יורד, אנחנו לא רצים ובורחים ממנו, אלא נותנים לו לדגדג את העורף, לנזול על האזניים. אפילו נגה הקטנה כבר למדה שבגשם צריך להושיט את היד מן המעיל החוצה ולתת לו להרטיב, ושכדאי מאוד להרים את הפנים כלפי מעלה, לפתוח את הפה גדול גדול, וללקק טיפות רטובות וקרירות של גשם בלשון חפצה (ואפשר גם לשיר).

בימי גשם מבוצבצים וגם ביום-יומיים שאחרי אנחנו משתדלים למעט את הסתובבותנו ועסקינו בשדה. אדמה מאוד לא אוהבת שיפשפשו בה כשהיא ספוגה במים. במיוחד נכון הדבר לאדמה כבדה כמו שלנו, אדמת טרה רוסה, האופיינית לעמקים בשפלת יהודה, זו קרקע אדומה וחרסיתית, עשירה בתחמוצות ברזל, נפוצה באזורים הרריים של סלעי גיר ודולומיט, שהבלייה שלהם יוצרת חרסית. עם הגשמים היא נשטפת מההרים ואט אט מתרכזת בעמקים הסמוכים, כמו עמק איילון שלנו. החרסית, שהיא החומר ממנו עשוי חימר, היא חומר הקרקע הדק ביותר (גרגרים קטנים מ-0.004 מ"מ). קרקע חרסיתית שמתרטבת סופחת אליה את המים והופכת בוצית מאוד. היא גם סופחת אליה מינרלים שונים, ולכן אפשר למצוא אותה בטבע בצבעים שונים. כשהיא מתייבשת (לאט יחסית) היא מתכווצת ומתפוררת באופן טבעי לגושים קטנים, וכך מאפשרת חדירה של שורשים, מים ואוויר. היא קרקע נהדרת לגידול: נקבובית, מאווררת וסופחת מים, ובנוסף, עשירה ופוריה בהיותה מאגר של תחמוצות ברזל, תחמוצות אשלגן, תחמוצות סידן ואפילו חנקן.

 

אבל… כשהיא רטובה, התעסקות יתר ברגביה מעלה בה את השאיפה הרדומה להיות לחומר אמנותי, והיא מתקשה ומתקשחת, ומפריעה לזרעים לפרוץ ולצמחים לצמוח מתוכה. לכן אנחנו משתדלים לעזוב אותה לנפשה, ולשוב למלאכות השתילה והעישוב רק לאחר שהמים נספגו קצת בעומק והאדמה בוצית פחות. לפני הגשמים הספקנו להכין הכנה ראשונה את הקרקע לשתילות סוף החורף: לפני גשם אנחנו מקפידים לפתוח את הקרקע בעזרת משתת – מעין מזלג ארוך שנכנס עמוק לקרקע וחורץ בה חריצים, אליהם יוכל הגשם לחלחל. (בטבע משמשים שורשי העצים והצמחים מעמיקי השורש כ"פותחי סתימות" טבעיים, אבל בשדה של גידולים חד שנתיים כמו שלנו, אנחנו צריכים לעשות זאת באופן מלאכותי). אחרי המשתת פיזרנו קומפוסט ותיחחנו את האדמה, אבל לאחר הגשמים הרבים שהידקו אותה, היא זקוקה לתיחוח נוסף כדי לפורר את רגבי האדמה הדבוקים ולהיות מצע מזמין במיוחד לשתילים החדשים.

במצב הרטיבות הנוכחי, אנחנו לא מתחחים את הקרקע, אבל כדי לשתול את השתילים במועדם (בשבוע שעבר) נזקקנו לאוורור הקרקע בצורה כלשהי. כאן הגיע גבי, כרגיל, עם רעיון מוצלח – הוא שאל מחבר מתחחת סיכות: מתחחת שהשיניים שלה קצרות וישרות, ולכן היא מפוררת רק את השכבה העליונה של הקרקע, ולא חודרת עמוק לשכבות הרטובות יותר, כדי להימנע מהתעסקות יתר בבוץ. וכך, לאחר עיבוד קליל של הקרקע נפרשו יריעות החיפוי, ובזהירות ובכמה שפחות התעסקות עם הקרקע הלחה, נשתלו הקישואים הראשונים לשנת 2020!

שיהיה שבוע שמשי ונעים, אנחנו מקוים לשמיים יבשים, שיאפשרו לנו לשתול שוב לקראת סוף השבוע – בשישבת חוזרים הגשמים ובגדול! נשמח את תצרפו את תקוותיכם לשלנו בריקוד "פאוזת גשם" ח'ביזאי… שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, ברוקולי, בצל ירוק/כרישה/בצל לח, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/שורש, גזר, חסה, פטרוזיליה/רוקט/מיזונה, כרובית/כרוב. בארגזים קטנים בלבד: קולרבי/שומר.

בארגז הגדול גם: סלק, דייקון/צנונית, ארטישוק ירושלמי/אפונה, טאטסוי.

בסל הפירות: פומלה/תפוז, אבוקדו/קיווי, בננה, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, סלק, גזר, כרובית/כרוב, פטרוזיליה/מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי

בארגז הגדול גם: קולרבי/שומר, ארטישוק ירושלמי/אפונה, דייקון/צנונית.

בסל הפירות: תפוז/תפוח אדום, אבוקדו, קלמנטינה, בננה.