עלון 105, 15-17 במאי 2006

קודם כל תזכורת: היום הפתוח של חוביזה לעונת האביב-קיץ יערך ביום שישי ה-9 ביוני. אתם מוזמנים להיפגש איתנו, לסייר בשדה, לטעום סלט טרי-טרי ולנשום אויר צלול בעמק איילון. פרטים מדוייקים נמסור בהמשך. נשמח לראות את כולכם!

 

ולא לשכוח קרם הגנה, כובע ומשקפי שמש…

השבוע התחלנו לפרוש רשתות שחורות על הירקות כדי להקל עליהם את ההתמודדות עם חום הקיץ הישראלי. הראשונים שזכו לטיפול ההצללה הם הגידולים החורפיים מטבעם – החסות והבצל הירוק, אלו מתחילים לסבול מן החום כבר עכשיו. אחריהם בתור יבואו גם הפלפל והעגבניה.

 07_celery.jpgאת אחת השיטות החביבות עלי להגנה מפני השמש פגשתי בחווה בדרום קליפורניה, שם מגיעות הטמפרטורות לרמות הישראליות בקיץ. במעברים שבין עצי מטע האפרסקים שלהם הם שותלים ירקות אוהבי צל יחסי, שנהנים בעונת הקיץ מהקרירות היחסית והצל שמספקים העצים. זו כמובן שיטה נהדרת וחסכונית: אין צורך לקנות רשתות, אין צורך להשקיע עבודה בפריסתן, שטח המעברים במטע מנוצל והערוגות הללו הופכות להיות מקום עבודה נחשק בימים החמים… אנחנו בחוביזה נטולי עצים (בינתיים) ולכן אנחנו נאלצים להסתפק באמצעים מלאכותיים יותר, כלומר, ברשתות צל וכיסויי ערוגה למיניהם.

רשתות לכיסוי משמשות בחקלאות למטרות רבות: לחסימת רוח, עצירת ברד, מניעת כניסת חרקים, ציפורים ובעלי חיים אחרים, וגם להקטנת עוצמת השמש על הצמחים. הצורך להגן על צמחים מפני השמש נראה במבט ראשון קצת מוזר: הלא השמש, על החום והקרינה שהיא מספקת,  היא מצרך חיוני לגדילת כל צמח, אלא שכמו בכל דבר בחיים – הכל שאלה של מינונים. מסתבר כי האקלים הארצישראלי הקייצי הוא קצת יותר מדי, ובאור התכלת העזה של המזרח התיכון אפילו ירקות חובבי שמש זקוקים למסנני קרינה.

בחקלאות המודרנית מנסים לגדל סוגים רבים של צמחים מתורבתים, שמקורם בטבע מאיזורים שונים, ומאקלימים שונים. וכמו מי שנולד ברוסיה ולעד יקטר ויסבול בקיץ הישראלי, גם הצמחים חובבי הקרירות והצל, אמנם לא מקטרים, אך סובלים בהחלט, ואנחנו מנסים להקל עליהם וליצור להם תנאים הדומים לתנאי גידולים בטבע. אחת הדרכים היא, כמובן, גידולם בעונה המתאימה להם, אבל יש צמחים שמתאימים לגידול כל השנה (חסה למשל), אלא שהם זקוקים לסיוע קל בהתמודדות עם הקיץ. לפעמים זו שאלה של חום: הצמח לא מצליח "להזיע" די מים כדי לקרר את עצמו, ואז אם לא נקרר אותו על ידי הצללה הוא יקמול. במקרים אחרים הבעיה היא הקרינה החזקה: בארץ השמש מקרינה בזויות של כמעט 90 מעלות מהאופק, ויש צמחים (למשל כאלו הגדלים באיזורים מעוננים או תחת עצים) שהקרינה הזו ישירה מדי בשבילם, הם מעדיפים אור מפוזר מכל הכיוונים.

העגבניה והפלפל באים מאיזורים חמים דוקא – מדרום ומרכז אמריקה, אך גם הם עלולים להיפגע מקרינה חזקה מדי או טמפרטורות גבוהות מדי והם רגישים במיוחד לאקלים היבש של הארץ. טמפרטורות גבוהות מדי עלולות לגרום לצמיחה רבה של גוף הצמח על חשבון הפרחים והפריחה, או לנשירת פרחים בטרם עת. קרינה עזה תגרום לפירות למכות שמש. לפעמים הבעיה בקרינה היא שהצמח נחלש, למשל: נתקף בוירוס שפוגע בעלוה ולא בפרי, ואז הפירות, שאמורים להיות מוסתרים ומוגנים בעלים, נשארים "ללא כובע ומשקפי שמש" בשמש העזה. פירות חשופים לשמש לא יצליחו להבשיל יפה ויחטפו מכות שמש, ולכן צריך לכסותם ברשת. חלק מהענין כאן הוא עונת הגידול הארוכה של הצמחים האלה. פלפלים, למשל, שותלים פעם אחת בלבד, והם ממשיכים להניב לאורך כל העונה. גם עגבניות ההדליה (שהן מה שנקרא "עגבניות לא-מסיימות") הניבו לנו בשנה שעברה פרי עוד עמוק לתוך החורף. וכמו אנשים מבוגרים, גם צמחים בגיל הזהב זקוקים ליותר הגנה וסעד, וזה בהחלט מגיע להם.

יש היום בשוק רשתות צל מסוגים רבים: רשתות שחורות ולבנות שמספקות הגנה באחוזים שונים, רשתות "הייטק" רפלקטיביות, שמפזרות את הקרינה, ואפילו רשתות בצבעים: אדום, כחול, ירוק… אנחנו, כרגיל, די "אולד פאשן", ומשתמשים ברשת שחורה פשוטה וכן בעל-בד לבן (דומה לחומר של מגבונים לחים).

מלכתחילה היתה לי התנגדות מסויימת לשימוש ברשתות צל, רציתי שהשדה יהיה "טבעי" ככל האפשר. ולכן בשנה הראשונה לא פרשנו רשתות כמעט, והשתמשנו רק במעט יריעות על-בד. אבל הנסיון האידיאליסטי והקצת מטופש הזה "שפך אור" (והרבה מדי) על העובדה שבישראל כנראה אין מנוס מלהצליל. בשנה שעברה כבר כיסינו את הפלפלים, החסות (למטה בתמונה, עם אלון) והבצל הירוק, והשנה אנחנו מתכוונים להשקיע ברשתות טובות ולהמשיך ולכסות גם עגבניות. אנחנו מנסים עדיין למצוא את השיטה הטובה ביותר לשדה ולשיטת קטיף כמו שלנו.

10.jpg

ועוד מהספקי השבוע החולף: זריעות נוספות של שעועית ירוקה, תירס, מלפפונים וקישואים. כל אלה מסתדרים יפה ללא כיסוי, הם גם גידולים קצרים יחסית. ואם בקישואים עסקינן – אז השבוע שמחנו לקבל בברכה את ביכורי הקישואים שלנו – עדיין קטנים ורכים, מציצים טריים ועסיסיים מבין עלי הצמח. בעוד שבועות מספר הם כבר יתרבו לכמות נאה ונוכל לשים בארגזים.

שבוע טוב ומוגן לכולנו,

אלון, בת-עמי והצוות.

 

מתכונים לל"ג בעומר

אנטיפסטי מדורה – מתכון של מסעדת "קימל" ובאדיבות אתר http://www.2eat.co.ilש/

  • המרכיבים:

מבחר ירקות חתוכים לרצועות: חציל, גמבה, כרובית, דלעת, זוקיני, תירס ובטטה.
2-3 גבעולי רוזמרין
2-3 גבעולי טימין
2-3 גבעולי מרווה
מעט שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי
מלח, פלפל לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
  1. עוטפים את הירקות בנייר כסף כפול.
  2. מוסיפים את ענפי הרוזמרין, הטימין והמרווה. מטפטפים מעל מעט שמן זית, ובלסמי.
  3. סוגרים היטב וזורקים למדורה ל-15 דק'.

 

 פלפלים ממולאים בירקות עם שמן זית ורוזמרין – מתכון של ספי הנגבי, למגזין דרך האוכל

  • המרכיבים:

לתערובת הירקות:
4 בצלים אדומים
5 גזרים
4 בטטות
4 תפוחי אדמה
6 שיני שום
מעט שמן זית
מעט רוזמרין

לפלפלים:
4 פלפלים אדומים
250 גר' עדשים אדומים
3 ענפי בצל ירוק
צרור כוסברה
50 גר' גבינת "אפק"
1 דלורית
4 שיני שום

  • אופן ההכנה:
  1. חותכים את כל הירקות והשורשים לקוביות קטנות ומתבלים בשמן זית ורוזמרין. מניחים מחצית מתערובת הירקות בסיר גדול.
  2. חותכים את הפלפלים האדומים בחלק העליון שלהם ושומרים את החלק על מנת שישמש כמכסה. מנקים את הפלפלים מהגרעינים ומהתכולה.
  3. מערבבים בקערה את העדשים האדומים, הבצל הירוק, הכוסברה, הגבינה והדלורית.
  4. ממלאים את הפלפלים האדומים בתערובת ומניחים אותם בעדינות על מצע הירקות בתוך הסיר.
  5. ממלאים כל פלפל במים ומכסים אותם בחלק העליון שלהם. מכסים את הפלפלים בשאר תערובת הירקות ששמנו בתחתית הסיר.
  6. מכסים את הסיר ומניחים אותו על רשת ברזל מעל המדורה הלוהטת.

הערה: בבישול על מדורה אי אפשר לדעת מהו משך זמן הבישול. צריך לדאוג שהאש לא תכבה והגחלים ימשיכו להיות לוהטות. בודקים מדי פעם מה מצב התבשיל וסומכים על חוש הטעם.

 

תפוחי אדמה במדורה של הדוד משה מאתר וואלה http://food.walla.co.il/?w=/903/639153

  • המרכיבים:

6 תפו"א לאפיה ומילוי
50 גרם חמאה
1/4 כוס סלרי קצוץ
1 כף אורגנו
1/2 כפית מלח
1/4 כפית פלפל
1/2 כפית אבקת שום
1 בצל בינוני פרוס לפרוסות דקות

  • אופן ההכנה:
  1. חורצים כל תפו"א לאורך, אך לא עד הסוף כך שנשאר מחובר.
  2. מטגנים את הסלרי בחמאה. מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומכבים את האש.
  3. מניחים כל תפוד על פיסת נייר אלומיניום, שמים בחריץ פרוסת בצל ומטפטפים מעל את תערובת התבלינים והחמאה. סוגרים היטב, שמים במדורה (עדיף בגחלים) ומחכים בסבלנות עד שרך – כשעה.

 

ועוד מתכון חביב, קל ומהיר של תפו"א לחג:

  • המרכיבים:

תפוחי אדמה
ביצים
מלח ופלפל

  • אופן ההכנה:
  1. לוקחים תפו"א די גדול, חותכים לו את "הראש", ובעזרת סכין מוציאים את הליבה.
  2. שוברים לתוך התפו"א ביצה טריה (שלמה/מקושקשת)
  3. ממלחים ומפלפלים, סוגרים את ה"ראש" חזרה לגוף התפו"א בעזרת 2 קיסמים, עוטפים בנייר כסף…ולאש.
  4. לאחר שמוציאים מהאש, חותכים לפרוסות….

עלון 104, 8-10 במאי 2006

ריסוסים והיסוסים:

לפני שבוע חלתה ילדתנו הקטנה, נטע, וחומה עלה מאוד. לאחר ביקור אצל הרופא עלתה המחשבה שנצטרך לתת לה אנטיביוטיקה, לראשונה בחייה הקצרים. עבורי היתה האפשרות הזאת קשה ולא רצויה. כמי שגמעה אנטיביוטיקה כמעט כל חורף במהלך ילדותה, נשארה בחיים, ואפילו חייה את חייה בבריאות כללית כיום, אני יודעת שזה לא אסון. אפשר לקחת אנטיביוטיקה ועדיין לשמור על המערכת החיסונית, וילדים (וגם מבוגרים…) הם יצורים סתגלתנים וגמישים ומתמודדים אולי הרבה יותר ממה שזה נראה לנו, ההורים. אבל בתור חקלאית אורגנית יש לאנטיביוטיקה אסוציאציה די גרועה אצלי – היא מזכירה לי קוטלי-מזיקים כלליים, כאלו שפועלים ביעילות מבהילה ומנקים את השדה על ידי כך שהם מחסלים אוכלוסיות שלמות של חרקים. האנטיביוטיקה, שמחסלת את הבקטריות הטובות והרעות גם יחד, כלולה אצלי בקטגוריה הזו של "להמית צדיק עם רשע", ולכן מפחידה אותי. במקרים שאין מנוס, ונזקקים לאנטיביוטיקה, מחזירים הדרך כלל את אוכלוסיית "החיידקים הטובים" לקיבה למשל, על ידי אכילת יוגורט או פרוביוטיקה אחרת, אבל בשדה פתוח זה יותר מסובך ויותר איטי.

ולכן, כשגילינו את החילדון על השום שלנו, בתחילת האביב, היו לנו התלבטויות רבות איך לטפל בענין. החלדון (rust באנגלית) הוא מחלת עלים שנגרמת על ידי פטריה. התוצאה היא עלים שנראים כאילו החלידו: מנומרים בנקודות וכתמים חומים-כתומים. עם הזמן נחלשים העלים ועלולים לנשור מן הצמח. בחקלאות האורגנית מטפלים במחלות עלים כתוצאה מפטריות (למשל, קמחון וחילדון) בעיקר על ידי גופרית ונחושת. החומרים האלו הם מחצבים טבעיים, ולכן מותרים לשימוש בחקלאות אורגנית, אבל הם חומרים חזקים ויש בעייתיות בשימוש הגורף שנעשה בהם.

Rust_on_garlic.jpgהתמונה מימין – חילדון על שום

הנחושת, למשל, משמשת כבר מאות שנים לטיפול במזיקים ומחלות צמחים, למשל, בזיתים וגפנים, בחקלאות אורגנית וגם רגילה. מה שקרה הוא שבמשך הזמן הצטברה בקרקע נחושת ברמה שהפכה מסוכנת לאוכלוסיית יצורי הקרקע: הבקטריות, הפטריות והשלשולים, וכמו כן היא פוגעת בחרקים מועילים, הדרושים להאבקה ולהדברה ביולוגית, כלומר, החברה הטובים. זה כמובן חבל באופן כללי, אבל חוץ מהצער הפילוסופי משהו על אבדן חייו של השלשול, יש בכך בעיה ממשית לחקלאות דוקא, ובמיוחד לחקלאות האורגנית. זאת משום שאחד הדברים החשובים ביותר לחקלאי הוא אויר הרוחש זמזומי חרקים ןפעילות קדחתנית ואוכלוסיית קרקע מגוונת ועשירה, שמתחרה בפתוגנים, מחוללי המחלה, ומסייעת מאוד במניעתם, ולכן רק הגיוני לפעול בצורה שמגנה על היצורים הללו, ולא שמסכנת אותם. זו גם הסיבה שהשימוש בנחושת בחקלאות האורגנית שנוי במחלוקת, ונתון למגבלות שונות.

מצד שני, המחלות הן אמיתיות ובעייתיות, ודוחקות בחקלאי למצוא פתרונות חלופיים לנחושת. גם אנחנו דחוקים כמובן, ומנסים להלך בין הטיפות – מצד אחד לא להזניח, ומצד שני, להימנע כמה שנוכל משימוש בחומרים שאמנם טבעיים ומותרים לנו, על פי החקלאות האורגנית, אבל אנחנו חוששים שבסופו של דבר הם עלולים להזיק לטווח הארוך. התחלנו מהשום, והפתרון שלנו היה פשוט לקטוף אותו, קצת מוקדם אמנם, אך גדול דיו, וכך למנוע את התפשטות המחלה לשאר חלקי הצמח. השום אכן נקטף, אך עד מהרה גילינו שדודניו נדבקו במחלה – נפל בחלקנו חילדון של משפחת השושניים. החצי המלא של הכוס הוא שאין חשש שצמחים מחוץ למשפחה ידבקו, הצד הריק (והמחליד) הוא שהבצל הירוק והכרישה מועדים לפורענות.

כדי לטפל בהם בחרנו להשתמש בתכשיר בוטאני (כלומר, עשוי מצמחים) שמופק מעץ התה האוסטרלי (Melaleuca Alternifolia) המשמש מזה דורות לתעשיות התרופות והתמרוקים. השמן האתרי המופק מעלי הצמח משמש את המין האנושי כבר ארבעים אלף שנה כחומר אנטיספטי חזק עד כי בקבוק שמן נקרא "בית מרקחת בבקבוק". מחקרים גילו בו למעלה ממאה מרכיבים המרפאים תחלואים שונים: פטריות, בקטריות ואפילו כינים. התכשיר הזה לוחם במחלה על ידי פגיעה במנגנון ההתפתחות של הפטריות, אך מצד שני, לא פוגע באויבים טבעיים, ולא רעיל לקרקע. בינתיים אנחנו מקפידים לרסס אותו על הכרישה והבצל הירוק, ומרוצים מהתוצאות.

אבל המלחמה במחלות פטרייתיות ובמחלות בכלל רק מתחילה. עם התחממות העניינים מתעוררים גם המזיקים השונים, שהיו מנומנמים בחורף, ובקרוב נתעמת מן הסתם גם עם אקריות, כנימות ופטריות נוספות. אנחנו נשתדל למצוא פתרונות "רכים" לבעיות הללו, כל בעיה בזמנה ובאופן המתאים לה: אנחנו מנסים להתאים את זמני הזריעה, להשתמש ברשתות צל וכיסויי בד על הערוגה, ולשתול זנים עמידים יחסית. כחלק מהמאמץ הזה זרענו השבוע קישואי חורף (פרי ספגטי, אקרון, קבוצ'ה) אחרונים, כדי להקדים את הוירוסים…

בד בבד ננסה להמשיך ולהתמקד בחיזוק הקרקע, משהו דומה לחיזוק המערכת החיסונית שלנו כבני אדם. כאמור, חיזוק המיקרו-אורגניזמים שבקרקע מסייע במניעה ובקרה של פטריות, שנאכלות על ידי אותם יצורי קרקע. קרקע פוריה גם מייצרת צמחים חזקים יותר ובריאים יותר, שמצליחים להתמודד עם הוירוסים והמזיקים טוב יותר, כמו שאנחנו מצליחים להתגבר על שפעת או דלקת אוזניים.

נאחל לנו (ולצמחים) בהצלחה. 

ולענין אחר, משמח מאוד. בשבוע שעבר יצא לדרך פרוייקט CSA נוסף בישראל (אז אנחנו כיום שניים, עד כמה שידוע לנו). החווה האקולוגית במודיעין, "חווה ואדם" החלה גם היא לשווק ירקות בשיטת "חקלאות בשיתוף הקהילה", יגאל ועידן ביקרו אצלנו ועבדו איתנו קצת בעבר, והחליטו להרים את היוזמה המבורכת (והטעימה) הזו. אנחנו רוצים לברך אותם לכבוד 15 הארגזים הראשונים שיצאו השבוע, ולאחל להם צמיחה ופריחה, בקצב המתאים, בעונה הנכונה. תוך כדי השבוע הראשון והמרגש הם מצאו גם זמן להגיע אלינו ולהושיט יד בקטיף אפונה, כדי להודות על העצות והתמיכה שנתן להם אלון. תודה!

אז המון בהצלחה, נקוה שהרעיון יצמח ויגדל גם לחלקים אחרים בארץ.

 

ומה השבוע בסל?

צרור מתכונים שונים:

חביתיות קישואים עם עגבניות ומוצרלה בגריל:

  • המרכיבים:

לחביתיות:
3 קישואים בינוניים
2 שיני שום כתוש
צרור עשבי תיבול (פטרוזיליה, ריחן, קורנית) שטופים וקצוצים דק.
2 כפות קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
2 ביצים
מלח, פלפל

למילוי:
2 עגבניות גדולות חצויות, סחוטות וקצוצות דק.
מעט עלי ריחן קצוצים
כפית מיץ לימון
כפית שמן זית
מלח, פלפל

לציפוי:
6 פרוסות מוצרלה קשה בעובי חצי ס"מ
פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית

  • אופן ההכנה:
  1. מגרדים את הקישואים בפומפיה גסה, מניחים במסננת ומניחים ליבוש כ-10 דקות.
  2. מערבבים בקערה את כל החומרי הפנקייק.
  3. מחממים שמן לטיגון, יוצקים בכף גדולה מעיסת הקישואים ויוצרים לביבות עגולות בעובי 1.5 ס´מ.
  4. מטגנים עד שמשחים היטב משני הצדדים, ומניחים על נייר לספיגת השמן.
  5. מערבבים את חומרי המלית. מניחים מעט מתערובת העגבניות על כל פנקייק.
  6. מניחים מעל העגבניות פרוסת מוצרלה, מתבלים בפלפל שחור ומטפטפים מעט שמן זית. מניחים מתחת לגריל או בתנור חם עד שהגבינה נמסה ומזהיבה קלות.
  7. מקשטים בעלי ריחן ומגישים חם

קציצות כרובית ברוטב עגבניות

  • המרכיבים:

1  ביצה טרופה קלות
1/4 כפית  זנגביל
1/2 כפית  חלבה טחונה
30 גרם  חמאה
כפית  כוסברה יבשה
כפית  כמון
1-2 כרוביות גדולות
כפית  כרכום
כוס  משקה לבישול
כף  סוכר חום
12  עגבניות לבישול, מאוד בשלות, קלופות ומרוסקות
1  עלה דפנה
כף  פפריקה
1/4 כפית  פפריקה חריפה
3/4 כוס  קמח חומוס
כפית  ריחן יבש

  • אופן ההכנה:
  1. . יוצקים את רסק העגבניות למחבת ומביאים לרתיחה. מוסיפים סוכר, עלה דפנה, פפריקה, חמאה וריחן ומבשלים על אש נמוכה, ללא כיסוי, עד שהבלילה מסמיכה. מתבלים לפי הטעם ושומרים על חום עד לשימוש.
  2. בינתיים, להכנת הקציצות, מגררים דק את הכרובית, מוסיפים קמח חומוס, כל התבלינים והביצה. מתבלים לפי הטעם. מערבבים היטב.
  3. מחממים את המשקה במחבת בעלת דפנות ישרות. צרים כדורים גודל אגוזים מתערובת הכרובית ומבשלים בערמות קטנות במשקה החם עד שהכדורים מוצקים ושחומים היטב.
  4. מוציאים מהמשקה, מייבשים על נייר סופג ועורכים על מגש. יוצקים את רוטב העגבניות ומניחים להם זמן לספוג אותו לפני שמגישים

 פוסט פסח – עכשיו אפשר להגיש עם קוסקוס:

 מרק מנגולד תוניסאי

  • המרכיבים

1 חבילה גדולה של עלי מנגולד
2 בצלים גדולים קצוצים דק
שמן זית לטיגון
4 גזרים קלופים וקצוצים גס
3 תפו"א קלופים וקצוצים גס
4 גבעולי סלרי קצוצים גס
1 כף פפריקה מתוקה
½ כפית פלפלת חריפה
2 כפות רסק עגבניות
8 כוסות מרק עוף
1 כף חוואיג' למרק
מלח
פלפל שחור
מיץ מ- ½ לימון

לקניידלך:

4 ביצים
2 כפות שמן
כ- ½ כוס מי סודה
1 כוס קמח מצה
2 שיני שום כתושות
2 כפות כוסברה קצוצה
מלח
פלפל שחור

  • אופן ההכנה:
  1. בסיר גדול מטגנים את הבצל בשמן זית עד שמזהיב.
  2. בינתיים שוטפים היטב את עלי המנגולד, מסננים וקוצצים את העלים הירוקים גס, ואת הגבעולים הלבנים דק.
  3. מוסיפים לסיר את שאר הירקות: גזר, תפו"א וסלרי. מערבבים.
  4. מוסיפים פפריקה, פלפלת חריפה, רסק עגבניות וכוס 1 של מרק (מתוך 8 כוסות).
  5. מאדים יחד כ- 10 דקות ומערבבים מידי פעם.
  6. מוסיפים את המנגולד ואת יתרת המרק, ומביאים לרתיחה.
  7. מתבלים בחוואי'ג, מלח, ופלפל שחור.
  8. מבשלים כ- 40 דקות או עד שהירקות רכים.

הכנת הקניידלך

  1. בקערה מערבבים יחד את כל החומרים ויוצרים עיסה, מכניסים למקרר למנוחה כ- ½ שעה.
  2. לאחר ½ שעה להוציא מהמקרר ובעזרת שתי כפיות יוצרים כדורים קטנים וזורקים ואתם לתוך המרק המתבשל.
  3. הקניידלך אמורים להתבשל בערך 20 דקות.
  4. לפני הגשת המרק יוצקים מיץ לימון, טועמים, מאזנים טעמים ומגישים.

* המרק טעים יותר למחרת!
 

עלון 103, 1-3 במאי 2006

חג הפועלים והרהורים אחרים

הימים האלה הם ימים ישראליים מאוד, גדושים בימי זכרון וימי חג, יום השואה, יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות שמגיע מיד אחריו. אלו ימים שבדרך כלל מפנים את תשומת הלב והאנרגיה לפן הלאומי והמקומי שלנו. והנה השבוע, בין שאר הימים המכובדים, נופל בחיקנו גם האחד במאי, הידוע כיום בעיקר כחג הבינלאומי של הפועלים, אבל הוא בעל מסורת עתיקה יותר כחגן של הפועלות… או הנשים בכלל.

האלה הרומאית מאיה, (נקראת גם Bona Dea – האלה הטובה), היא אלת האביב, אלת הפריון, הריפוי, הצמיחה והגדילה, היא שנתנה לחודש מאי את שמו. באחד במאי ובחמישה עשר בו נערכו לכבודה חגיגות פגאניות, שהיו ענין נשי בלבד, גברים לא הורשו להשתתף בהן. סביב מקדשיה טיפחו כוהנותיה גנים ובהן צמחי מרפא, בעזרתן הן טיפלו בחולים.

מאוחר יותר (הרבה יותר) אומץ האחד במאי על ידי סוציאליסטים, קומוניסטים ומפלגות פועלים כיום חגיגות העובד, וכביטוי למאבק למען זכויות עובדים, והוא נחגג בתהלוכות ברחובות ופיקניקים בפארקים. המקור לאופיו החדש של האחד במאי בהפגנות שהתקיימו בקנדה ובארה"ב בשנות ה70-80 של המאה התשע עשרה, בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות.

לכבוד האחד במאי השנה, ולכבוד החודש האביבי של האלה מאיה, אנחנו רוצים להודות לעובדים של חוביזה (גברים ונשים כאחד), שמשכימים לעבודת השדה, שותלים, זורעים, מעשבים, מדשנים, קוטפים ואורזים כל השנה, בגשם, ברוח, ובשמש הקופחת. אנחנו רוצים להודות להם על העבודה הקשה, על הנכונות וההשקעה, על הראש הגדול והאחריות שהם לוקחים. אנחנו יודעים שבלעדיכם לא היתה חוביזה. אז תודה לאמיר, אברהם, אוהד, סוואט, יוחאי, מורן, אייל, מוהן, יונתן, דרור ועמית. וחג פועלים שמח.

אלון ואני משתדלים לדבר בכל שבוע. מתעדכנים, מתייעצים, מעבירים אינפורמציה וגם מילות עידוד. השבוע השיחה גלשה גם לפילוסופיה. שנינו הצטערנו על כך שהאפונה הסינית, שלה כל כך חיכינו, ושהעלון של השבוע שעבר הוקדש לה, פשוט מתייבשת לנו לנגד העיניים, וכנראה שלא נראה ממנה עוד יבולים. אין מה לעשות בענין, זו לא שאלה של ריסוסים או דשן, זה פשוט התיזמון. גם האפונה הרגילה של העונה הזו התעייפה לאחר קטיף אחד, לעומת אותה אפונה בדיוק שהבשילה בסוף החורף, ולא הצלחנו להשתלט על כמות היבול העצומה שהמשיכה להניב עוד ועוד. האפונה היא גידול של העונה הקרירה, והחמסינים האביביים של השבועות האחרונים ממש לא עושים לה טוב. ולנו נותר רק לרשום לעצמנו לקח נוסף: בשנה הבאה לזרוע אפונה רק מוקדם (הזרעים של האפונה הסינית הגיעו אלינו רק בסוף החורף, שזה, מסתבר, מאוחר מדי).

"תראה מה זה", אמרתי לאלון, "רק בעלון הקודם כתבתי על היציבות של חוביזה ועל כך שאנחנו עדיין כאן, פותחים את השנה השלישית שלנו, והייתי כל כך גאה בעצמנו".

"אבל אנחנו באמת כאן", הוא אמר לי, חיובי כהרגלו, "אלא שאנחנו רק בכתה ב'. ובשנה הבאה נהיה ב-ג". והוא צודק כמובן. חקלאות היא עניין איטי. (ולמען האמת, חקלאות ירקות היא מהירה יחסית לפרדסנות, למשל). כל גידול אורך כמה חודשים, והלימוד נעשה משנה לשנה. זו בסך הכל העונה השלישית שנזרעה אפונה בחוביזה, ורק העונה השניה של אלון. וכך גם עם גידולים אחרים. ומכל עונה לומדים, מפיקים לקחים, משתפרים, מוצאים פתרונות מפתיעים ויצירתיים, אבל הכל לוקח זמן, בדרך כלל שנה…

הנה, למשל, בתקופה הזו בשנה שעברה, אלון נזכר, לא הצלחנו לגדל שומדבר. עשינו הכל לפי הספר, זרענו בזמן, הכל היה לפי התכנון, אבל כלום לא גדל, והיינו צריכים לקנות ירקות ממגדלים אחרים. ובעונה הזו השנה – הסל מלא ביבולי השדה. לאחר החורף שהאט מאוד את הצמיחה וגרם לירקות לדשדש במקום, השמש והגשם האביביים, עם כל קיטורי על תהפוכות מזג האויר, סיפקו לגידולים חמימות ומים בשפע, והירקות "נתנו קפיצה": בשבועות האלה אנחנו מוציאים מהשדה לפת, סלק, כרובית וקולרבי גדולים ומרשימים.

השבוע כתבה לי מישהי כי היא מקוה שלעולם לא תרגיש שהיא עושה הכל נכון, כי כשמתחילים להרגיש שפועלים באופן מושלם, או רק כמעט מושלם, מסתכנים באבדן היכולת להתבונן בעצמנו בביקורתיות ובאובייקטיביות ולהמשיך לנסות לעשות טוב יותר. והיא לא דיברה על חקלאות, אלא על להיות אמא…

אני מקוה שברוח ימי החג, הזכרון והמחאה השונים שעוברים עלינו, נמשיך גם אנחנו בחוביזה, ללמוד מנסיון העבר, שלנו ושל אחרים, נשמח בהישגינו עד כה, נדע להודות למי שסייע בהשגתם, ונמשיך לחשוב שאנחנו כל כך לא מושלמים. איזה מזל.

חג עצמאות וחג פועלים שמח

בת-עמי, אלון, וכל צוות "חוביזה"

 

ומה השבוע בסל?

שני מתכונים "אדומים" לחג הפועלים ושניים "כחול לבן" ליום העצמאות

סלט כרוב אדום בדבש – דנה מזור מאתר "יד מרדכי"

המרכיבים:

1 ראש כרוב אדום
1 בצל סגול
2 תפוחי עץ סמית קלופים
100 גרם שקדים מולבנים פרוסים

לרוטב:
2 כפות חרדל דיז'ון
2 כפות דבש
1 כף שמן קנולה

אופן ההכנה:

  1. חותכים את הכרוב לרצועות דקות, חותכים את הבצל לפרוסות דקות, חותכים את תפוחי העץ למקלות בעובי 1/2 ס"מ
  2. מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב
  3. שמים בקערה את הכרוב, הבצל, תפוחי העץ והשקדים, יוצקים מעט מהרוטב, מקפיצים ומגישים.

 

עוגת "שטן אדום" (red devil) של Mollie Katzan:

המרכיבים:

¼1 כוסות רסק סלק אדום (לרסק את הסלק המבושל בבלנדר)
3 ביצים
½1 כוסות סוכר
½ כוס שמן
1 כפית וניל
½ כפית מלח
½ 1כוסות קמח
¾ כוס קקאו
½1 כפיות סודה לשתיה

אופן ההכנה:

  1. לחמם תנור ל-175 מעלות. לשמן תבנית אפיה בנדיבות.
  2. בקערה גדולה, לערבב היטב את הביצים, להוסיף בערבוב סוכר, שמן, וניל, מלח ורסק סלק, עד שנוצרת בלילה חלקה
  3. בקערה נפרדת לערבב את הקמח, הקקאו וסודה לשתיה
  4. להוסיף בהדרגה את המרכיבים היבשים לקערה הגדולה, לבחוש כל השמן, עד שנוצרת בלילה חלקה
  5. לצקת את הבלילה לתבנית האפיה ולאפות 45-50 דקות, עד שסכין המוכנסת למרכז יוצאת נקיה
  6. לצנן בתבנית ולהגיש בציפוי אבקת סוכר, קצפת או קרם

שיפודי ירקות על האש

המרכיבים:

ירקות מהסל השבועי של חוביזה: עגבניות, ברוקולי, סלק, גזר, לפת, צנון, כרובית, ועוד…
(ירקות קשים, כמו סלק או לפת למשל, כדאי לאדות לפני הצליה, כדי שיוכלו להיצלות יחד עם אחרים)
קוביות טופו

מרינדת סויה:
שמן זית
רוטב סויה
חומץ הדרים
סוכר חום
מיץ לימון
פלפל שחור גרוס טרי
הרבה שום קצוץ
אפשר גם ג`ינג`ר קצוץ

מרינדת בלסמי:
שמן זית
מיץ לימון
מלח
פלפל שחור גרוס טרי
חומץ בלסמי
הרבה שום קצוץ
כמה ענפי טימין

אופן ההכנה:

  1. חותכים לקוביות את הטופו והירקות.
  2. משרים את כל המרכיבים במרינדת בלסמי או במרינדת סויה למספר שעות
  3. משחילים את השיפודים בקוביות שהושרו
  4. מניחים על מנגל חם למספר דקות על כל צד, עד שהטופו מזהיב והעגבניות מתמלאות בעסיס

ולצד השיפודים:

סלט פטרוזיליה ושקדים – מאתר Ynet –

 http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1821-167-8325635,00.html

 המרכיבים:

3 צרורות פטרוזיליה – קצוצים (עלים בלבד)
250 גר' שקדים קלוים 
1 חב' גבינת פטה איכותית, לגרד על פומפיה

לרוטב:
3 כפות שמן זית
2 כפיות חרדל דיז'ון איכותי – רצוי עם גרגרים
1 כפית דבש טהור
מלח
פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

  1. קוצצים את הפטרוזיליה
  2. מגרדים את הגבינה על פומפיה
  3. מערבבים את כל חומרי הסלט
  4. מכניסים את כל חומרי הרוטב לצנצנת ומנערים היטב
  5. יוצקים את הרוטב על הסלט

עלון 102, 24-26 באפריל 2006

מחשבות על יציבות ותהפוכות

שלום לכולם, אנחנו שמחים "להיפגש" שוב, אחרי שבוע של הפסקת חג בחול המועד פסח. אנחנו מקוים שעבר עליכם חג נעים, למרות הגשם ששב והזכיר לנו שפסח או לא פסח, הטיפות עדיין בסביבה… גם עלינו עבר שבוע חגיגי וטוב. שבוע קצת שונה מכרגיל, ללא האינטנסיביות והריצה הקדחתנית שמאפיינת ימי משלוחים, ועם יותר מנוחה בשל החגים. ביום ראשון הגענו לעבוד, כהרגלנו, מפזמים לעצמנו "אביב הגיע פסח בא", לא מוטרדים מאוד מהגשם שירד בלילה, ולהפתעתנו גילינו שלטבע תכניות אחרות בשבילנו – מטר ליל אמש היה מבול רציני, והאדמה היתה ספוגה מדי לחיפויים, שתילות או זריעות. וכך, מתוך זרימה עם הטבע, פשוט קיפלנו עצמנו חזרה הביתה, לחגוג את פסח ביום נוסף ללא עבודת שדה…

אך למרות הקצב החגיגי העצל משהו של השבועיים האחרונים, אנחנו ממשיכים להיות עסוקים בחיפויים, בשתילות, ובזריעות. ולאדמת חוביזה נכנסו הרבה דיירים חדשים: בזיליקום ובצל ירוק, עגבניות (מזנים שונים: תמר, צ'רי ורגילות. חלקן זני הדלייה, ואחרות זני שיח. אני מבטיחה הסבר על זני עגבניות שונים באחד העלונים הבאים), פלפל (מכבי, ואוהד שהוא פלפל בהיר וטעים), חצילים, אדממה (תרמילי סויה ירוקים), שעועית (הפעם זן הדליה, פריך יותר מזן השיח).

בשעועית הירוקה הזו אנחנו גאים במיוחד, כי היא אחד מהגידולים שלהם גידלנו בעצמנו את הזרעים שנה שעברה. היו לנו רק מעט זרעים, אותם גידלנו, כמו שחלקכם אולי זוכרים, בחלקת ניסוי בשדה, ועכשיו אנחנו טומנים באדמה זרעים "מייד אין חוביזה". גם זרעי הפקוס שזרענו לפני כמה שבועות היו כבר זרעים "שלנו", שהבשילו אצלנו בבטנם של אחדים מהפקוסים שלנו,שאותם השארנו לצמוח עד בגרות. לזרוע זרעים שהכנו בעצמנו זה קצת כמו להיות סבא וסבתא – הדור השני כבר גדל והתבגר, והניב את פירותיו, ועכשיו הדור השלישי עומד לעשות את צעדיו הראשונים… יש בזה מן הבטחון וגם מן הגאוה שיש בסבאות-סבתאות, משהו שמכה שורשים. לנו בחוביזה זה אומר שאנחנו עדיין כאן, אחרי שנתיים וחצי של עבודה קשה, הרבה ציניות ישראלית, והערות עוקצניות. זה לא מובן מאליו להצליח להיות חקלאי זעיר בישראל, אבל אנחנו עדיין כאן, בכל זאת, דבקים בחלקת האדמה שלנו, ומנסים כל שנה להשתפר.

בשבוע הבא אנחנו מתעתדים לשתול שתילות אחרונות של כרובית וכרוב, וגם עוד קצת חסה. ובניגוד למחשבות הללו על היציבות שבשדה, מזג האויר ממשיך להיות הפכפך לגמרי, נע בין קיצונויות, ביום ראשון יורד גשם מבול, וביום חמישי 30 מעלות, חמסין מטורף. השתילים הצעירים יכולים להיפגע מגשם חזר מדי, והם גם סובלים בחום, במיוחד החסות והכרוביים, שהם גידולים חובבי קרירות. כמו תינוקות רכים, הם מעדיפים תנאים מאוזנים ויציבים. אנחנו משתדלים להקל עליהם, ושוקלים להקדים ולכסות את הרגישים מביניהם ברשתות צל.

אנחנו גם בהחלט מזדהים עם השתילים. אחד הכלים החשובים של חקלאים הוא השכחה. בסוף הקיץ נשבעים טובי החקלאים כי בשנה הבאה ישבו במזגן, אבל החורף האיטי מביא איתו מנוחה ושכחה, הגוף נרגע ולהט הרוח מצטנן, ואנחנו מוכנים שוב לקרב הקייצי. אלא שכל אביב צריך להתרגל מחדש לקימה המוקדמת , לעבודה שלעולם לא מסתיימת, לחום הישראלי הכבד מנשוא… והשנה אנחנו חוטפים אותו בבום. כך שכשאנחנו רוכנים על הערוגות לשתול שתילים רכים בחיפוי הלוהט (יריעות החיפוי בנויות כך שיחזירו את החום החוצה, כדי שהערוגה לא תתבשל, כך שאנחנו זוכים למנה כפולה של להט), אנחנו אומרים להם, וגם לעצמנו: זו תקופת מעבר, צריך להתרגל אליה, לתת לגוף להתחזק ואז יהיה קל יותר.

בימים החמים האלה יש לנו גם פיצוי משמח בדמות האפונה הירוקה או הפול המתוק שאנחנו מנשנשים תוך כדי, ובמיוחד חביב הזן החדש של האפונה, שאנחנו מניחים השבוע בסליכם וזו לו השנה הראשונה בחוביזה, הוא האפונה המתוקה שנקראת גם אפונת שלג או אפונה סינית. השם הצרפתי של  הקטנית העדינה הזו הוא "mange tout", שמשמעותו "אכול הכל", והוא מתאים לה מאוד, גם כי אוכלים את כולה: תרמיל וזרעים, ללא קילוף, וגם כי היא מתוקה וטעימה וקשה שלא לחסל את כולה מיד (זה מנסיון, תאמינו לי… ). התרמילים השטוחים הרכים והקצת שקופים, מסתירים בתוכם אפונים קטנטנות, לא מפותחות וכמעט לא מורגשות. האפונה הזו היא תאומה לא-זהה של האפונה הירוקה, אלא שזו נקטפת בשלב מוקדם, לפני שמתמלאים תרמיליה באפונים שמנמנות. הקשר ביניהן מזכיר, למשל, את הדמיון בין קישואי הקיץ הרכים, שנקטפים גם הם בעצם בשלב הבוסרי, ואחיהם, קישואי החורף הקשים, שאנחנו ממתינים להם עד שיבשילו ויתקשו. הקטיף המוקדם הוא גם הסיבה לתקופת הגידול הקצרה של האפונה המתוקה-הסינית, רק קצת יותר מחודשיים והיא אצלכם בסל.

ומה תוכלו לעשות בה במטבח? כמובן לנשנש בעודה נפרקת מהארגז, אבל חוץ מזה היא גם תושבת קבע בממלכת הירקות המוקפצים, ובאופן כללי חביבה על הסינים. היא מתוקה ולכן נהדרת גם טריה בסלט, או, למשקיענים, ממולאת בגבינה, כמתאבן עדין. (ראו דוגמאות לכל אלה במתכונים).

טיפטיפה:

  • האפונה הזו עדינה ופריכה, אבל הפריכות הזו לא תישמר לכם לאורך זמן. תוכלו לשמור אותה במקרר כשלושה ימים, עטופה בשקית ניילון, או בכלי אטום.
  • חשוב לא לשטוף אותה מראש. הרטיבות תקלקל אותה והיא עלולה להירקב. שטפו אותה רק ממש לפני השימוש.

 ולסיום – בשורה משמחת כל כך – אני ממש די מתפוצצת מגאוה לבשר לכם על עליית האתר של חוביזה לרשת, כמו שאמר טל ברודי: "אנחנו על המפה, ואנחנו גם (מקוים ש)נישאר על המפה". כל התודות שבעולם לטליה, בנאית האתר המסורה שלנו, ולקוחה ותיקה ומסורה לא פחות, ממש מההתחלה, שעשתה עבודה יפיפיה ונקיה, ואנחנו לגמרי נהנים מפירות הפרפקציוניזם וההשקעה שלה.

הכתובת שלנו היא: http://www.chubeza.com/, והעלון של השבוע גם הוא שם, יחד עם כמה עלונים נוספים שהספקתי בינתיים להעלות. אני מקווה להמשיך ולהוסיף עלונים קודמים בהקדם האפשרי. נשמח לשמוע מכם הערות ובקשות לגבי האתר, שתקוותנו שישמש כערוץ תקשורת נוסף בינינו.

אז ברוך הבא לאתר החדש, וברוכה הבאה לאפונה המתוקה, אנחנו מקוים שתהנו לכם גם אתם מהירק החדש בארגז, קטנית צעירה של אחרי הפסח.

שבוע טוב, ותקוות לקצת פחות טלטולי מזג-אויר

צוות חוביזה ושתילי השדה החדשים

 

ומה השבוע בסל?

הערה והתנצלות:

כמו שתראו, או כבר ראיתם, בסופו של דבר רק בסלים הגדולים יש השבוע אפונה סינית. למרות ההתלהבות של אלון ושלי, לאחר הקטיף, שכידוע נעשה רק קרוב לחלוקה, התברר לנו שיש רק מעט אפונה סינית, ולכן היא תספיק רק לסלים הגדולים. היינו שמחים להבטיח שהיא תגיע לסלים הקטנים בשבוע הבא, אבל היא נראית קצת מתייבשת ואנחנו לא רוצים שוב להבטיח ולא לקיים… אז בואו נחזיק כולנו אצבעות, אבל אנחנו מתנצלים מראש אם זה לא יתממש. סליחה שגירינו את בלוטות הטעם והכזבנו, מקוים שעוד תהיה הזדמנות לשים אפונה סינית בסלים.

לתל-אביבים (יום שני):

עגבניות – השלמה
מלפפונים – השלמה
קלרבי
שומר
חסה רומית עלים
עלי חרדל + טאט צואי – עלים לסלט
תפו"א – השלמה
גזר מהשדה
מנגולד
כרוב
כרובית
סלרי שורש
לפת

ובסל הגדול תוספת של:

אפונה  סינית
פטרוזיליה
סלרי עלים

לירושלמים (יום רביעי):

עגבניות – השלמה
מלפפונים – השלמה
קלרבי
ברוקולי
חסה רומית עלים
צנוניות
תפו"א – השלמה
גזר מהשדה
מנגולד
כרוב
סלרי שורש
לפת

ובסל הגדול תוספת של

אפונה  סינית
פטרוזיליה
פול
שומר

 

מתכוני אפונה מתוקה / אפונה סינית / אפונת שלג:

אפונה סינית עם טופו, שקדים ושומשום – מתכון של סנפרוסט, במקור עם קפוא, אבל אתם תוכלו ליהנות מהטרי והפריך…

המרכיבים:

400 גר' אפונה סינית
200 גר' טופו משובח
4 כפות סויה
2 כפות שמן שומשום
1/2 כפית זנגויל טחון
מלח ופלפל לפי הטעם
4 כפות שמן תירס
2 כפות שומשום קלוי
1/2 כוס שקדים קצוצים קלויים

אופן ההכנה:

  1. חותכים את הטופו לקוביות בגודל סנטימטר ומשרים ברוטב הסויה והשומשום.
  2. מחממים 3 כפות שמן תירס בווק ומטגנים בו את קוביות הטופו מכל הצדדים כ-5 דקות. מוציאים או הטופו בעזרת כף מחוררת ומניחים בצד.
  3. שמים בווק כף נוספת של שמן תירס, את האפונה הסינית הזנגויל פלפל ומלח ורוטב ההשריה שנותר מהשריית הטופו. מקפיצים 5 דקות על להבה גבוהה.
  4. שמים את האפונה בקערה, עליה את קוביות הטופו ועליהן את השקדים והשומשום.
  5. זולפים מעט שמן-שומשום.

סלט פטריות, אפונת שלג ותרד, מתוך http://www.cooks.com/

המרכיבים:

½ כוס שמן זית
¼ כוס חומץ
כפית טרגון טרי קצוץ / ½ כפית יבש
½ כפית חרדל דיז'ון
מלח ופלפל
500 גרם אפונת שלג
צרור עלי תרד, ללא הגבעולים
250 גרם פטריות טריות, פרוסות
4 צנונים גדולים, פרוסים דק

אופן ההכנה:

  1. מערבבים בקערה קטנה את ארבעת המרכיבים הראשונים. מתבלים במלח ופלפל (אפשר להכין את הרוטב עד יומיים מראש,לשמור בטמפרטורת החדר)
  2. מרתיחים מי מלח בסיר גדול, מוסיפים את האפונה וחולטים 45 שניות. מסננים, מרעננים את האפונה במים קרים ושוב מסננים.
  3. מערבבים בקערה גדולה את האפונה, התרד, הפטריות והצנונים, מכסים ושומרים במקרר (עד 4 שעות).
  4. לפני ההגשה  מתבלים ברוטב, מערבבים היטב עד לכיסוי קל, ואת שאר הרוטב מגישים בנפרד

ברוקולי ואפונת שלג מוקפצים, מתכון של Rebecca Wood, בשלנית, תזונאית בריאות ומבינה גדולה באוכל אסיאתי. http://www.rwood.com/

המרכיבים:

½1 כוסות פרחי ברוקולי חתוכים
3 כפות שמן שומשום
2 שיני שום כתושות
כפית קארי
כרישה קטנה פרוסה דק (חלק לבן וירוק בהיר)
גזר קטן, חתוך לגפרורים דקים
4 גבעולי באק-צ'וי, חתיכות של 2-3 ס"מ (תחליפים אפשריים: סלרי, כרוב)
12 אפוני שלג
½ כוס שברי שקדים קלויים
רוטב סויה

אופן ההכנה:

  1. מאדים את הברוקולי כ-4 דקות, עד שקצת רך אך עדיין ירוק
  2. במחבת גדולה או ווק מחממים את השמן על להבה בינונית-גבוהה.
  3. מוסיפים את השום ואבקת הקארי ומטגנים כ30 שניות, מוסיפים את הכרישה והגזר ומקפיצים כ2 דקות.
  4. מוסיפים את הבאק צ'וי ומקפיצים כ2 דקות, מוסיפים את האפונה והשקדים ומקפיצים כ2 דקות.
  5. מערבבים פנימה את הברוקולי ורוטב הסויה ומקפיצים למשך 2 דקות נוספות.
  6. מגישים מיד.

אפונת שלג ממולאת בגבינת עשבי תיבול

המרכיבים:

50 אפוני שלג
250 גרם גבינת שמנת
עשבי תיבול קצוצים לפי החשק: פטרוזיליה, עירית, שמיר, זעתר, טימין, בזיל וכו'

אופן ההכנה:

  1. מערבבים גבינת שמנת ועשבי תיבול להכנת הגבינה המתובלת
  2. חולטים או מאדים את האפונה כ20-30 שניות, מסננים, מרעננים במים קרים ושוב מסננים.
  3. בעזרת סכין חדה פותחים צד אחד של האפונה, ליצירת כיס. את הצד השני משאירים שלם וסגור.
  4. בעזרת כפית קטנה או שקית הזלפה ממלאים את הכיס הקטן שנוצר באפונה.
  5. מסדרים את האפונים על צלחת הגשה, מכסים ומצננים במקרר עד 6 שעות.
  6. מגישים ומתפעלים מההשקעה…

 

עלון 101, 10-11 באפריל 2006

 מצעד האביב

תודה ללקוחות שהשיבו לי על שאלותי מהעלון הקודם בקשר לתוכן העלון, וקריאה נוספת, למי שלא השיב ויש לו מה לומר בענין – אשמח לקבל הארות והערות נוספות. טוב, אז מה שנראה לי שאנחנו עומדים לעשות הוא לכתוב בכל שבוע עדכון מהשדה – מה התחדש? סיפורים מעניינים או מצחיקים מהשבוע, הרהורים שעולים בנו בקשר לעבודת השדה וכאלה. אם יהיה בסל ירק חדש שעדיין לא כתבנו עליו, אשמח לחדד את עטי ולספר עליו, אבל בדרך כלל בעניין הירקות, נפנה אתכם לעלונים קודמים, שאני מקוה להעלות לאתר האינטרנט שלנו בהקדם האפשרי. בעזרת סיווג לנושאים, האתר יאפשר לכם לגשת לעלונים הספציפיים העוסקים בנושא מסויים / ירק מסויים, לקרוא את המידע ולקבל מתכונים. תוכלו גם לכתוב תגובות, מה שיהיה נחמד מאוד בשבילי…

מדי כמה עלונים אני אכתוב ביתר הרחבה על נושאים שונים שקשורים לחקלאות אורגנית ולחקלאות בכלל. אנסה לעסוק בדברים שעלו מהעבודה בשדה, בהחלטות שאנחנו נדרשים אליהן ובמקצב העונות. שוב, אשמח לשמוע האם אתם מעוניינים בכיוונים נוספים לכתיבה. אנסה גם לשלב חומרים שידברו לילדים, וכמובן שנרשה גם למבוגרים להציץ ולהשתתף. הורים או ילדים, תנו לי כיוונים ורצונות (נטע עדיין בגיל בו היא נהנית לדפדף בספרים ולברבר לעצמה, או לבדוק האם הדף מחומר קריע…).

השבוע הזה מוקדש העלון לעונת האביב, ולהפתעות שהיא מביאה איתה השנה, דוגמת הסערות שהיו השבוע. ונתחיל בעדכוני השדה שלנו, שחזר לתפקד כשדה חורפי לכל דבר. למרות שהיו כבר ימים נעימים ואפילו חמים ושרביים, האדמה בעצם לא הספיקה להתייבש לעומק, והגשמים השוטפים שירדו בסוף השבוע שעבר ובמהלך השבוע הזה, הספיגו אותה ופגשו את מימי גשמי החורף האחרון שהיו אגורים בה. כפי שאתם מתארים לעצמכם, מפגש הרעים המרגש הזה מוליד… בוץ! ואכן, את הקטיפים השבוע עשינו כשאנחנו מבצבצים בבוץ, ונזכרים בימי החורף העליזים, ששכחנו כנראה מהר מדי. שוב, כמו בימים הרטובים בלא-רחוקים, התגייס לעזרתנו יואב, שכן ולקוח מכפר בן נון, וסייע לנו להוציא את ארגזי הירקות מהשדה בעזרת הטרקטור שלו.

אנחנו לא יודעים כמה גשם ירד בשדה, משום שבסערה נפל מד הגשם שלנו, ואבדה המדידה, אבל אנחנו יודעים לומר שזה היה בהחלט הרבה גשם. גשם כזה בעונה הזו של השנה יכול להיות די הרסני ומזיק לחקלאות. במיוחד למטעים ופרדסים. על העצים כבר יש פרחים שיכולים ליפול בגשם, למות בטרם עת, בלי שיניבו פרי, מה שעלול להפחית מאוד את כמות הפירות. גם בגידולי ירקות יכולות להיות בעיות – גשם חזר מדי עלול לחשוף זרעים ואפילו "להקפיץ" אותם מן האדמה, ושתילים צעירים יכולים להינזק ברוחות ובקור. לשמחתנו אצלנו לא היה כל נזק, אלא דוקא ברכה בגשם הזה שהשקה את הזרעים החדשים ומסייע להם לנבוט (השעועית כבר מציצה!). גם הזרעים שנזרעו בערוגות מחופות פלסטיק לא זקוקים להשקיה, שכן הגשם הצליח להרוות את האדמה בצורה מספקת אפילו דרך הפתח הקטן בחיפוי שבו נטמנו.

 אז באמת קצת קשה להאמין שהאביב פה, אבל עם שירי ילדות לא מתווכחים: "אביב הגיע, פסח בא". ומכיוון שפסח כבר עומד בפתח (והבית מבריק מנקיון, אני בטוחה), בואו נברר מהו "חג האביב" הזה. המושג אביב במקרא מתאר גיל מסויים של התבואה בתחילת הבשלתה לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת "אביב", וזהו גם החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים. בספר שמות כתוב כי מכת הברד הכתה את הפשתה והשעורה אך לא את החטה והכסמת "…כי השעֹרה אביב והפשתה גבעול… והחטה והכסמת אפילֹת הנה"ׁ(שמות ט, לא). אתם חייבים להסכים שבשנה רגילה חודש ניסן הוא זמן נאה לצאת לסיבוב במדבר סיני, המוני הישראלים שמחכים שעות במעבר טאבה גם הם כנראה חושבים כך, וגם רש"י יסכים איתם: "…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…" (פירוש רש"י על שמות יג, ד).

אביב השיבולים מתרחש כמובן בעונה בה נפסקים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם "אביב".  לפי ההגדרה האסטרונומית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום ההיפוך, בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. זה אומר שבחצי הכדור שלנו מתחיל האביב ב21 במרץ (ולי יש סיבה מיוחדת לחבב את האביב כי זהו יומההולדת של בנזוגי, ישראל, טיפוס אביבי במיוחד) ומסתיים ב21 ביוני. האביב ידוע כעונה של התעוררות, התחדשות ואהבה. באויר נישאים ריחות פריחה משכרים וקולות ותנועה רבה של ציפורים, חרקים ועוד חיות שהיו רדומים או איטיים יותר בחורף, ומתחילים עכשיו את חייהם מחדש. זו עונת חיזור והזדווגות, ולאוהבים, כידוע, מגיע מזג אויר מצויין. בארץ, למען האמת, אין כמעט אביב, כמו שכתבה נעמי שמר בשיר "מצעד האביב": "כי כאן אביב הוא בן יומיים, כאן האביב ימות צעיר…". אלא מה, כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ומיד שיבצו אותה בלוח השנה הישראלי. אז גם השנה, למרות הגשמים, ולמרות שבודאי בעוד יומיים גם יגיע השרב, נשיר כולנו בשבוע הבא "אביב הגיע – פסח בא"!

חג הפסח מצטרף לשרשרת החגים החקלאים בארץ ישראל. למען האמת, הוא פותח את המצעד, שכן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו החקלאים מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה קשה היה בקיץ שעבר) (וזו גם הסיבה שכל קיץ נראה לנו שהשנה הכי חם, ולא יכול להיות שהיה כל כך חם גם בשנה שעברה). ולאחר הזריעה בדמעה, השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון.

גם רועי הצאן חגגו בפסח. באביב נולדו טלאים וגדיים חדשים, ויש בשפע חלב, לבנה, גבינה וחמאה. זו סיבה טובה לערוך חגיגת זבח, להודות לאל על שהחורף עבר בשלום, ולקוות שהיציאה למרעה בקרוב תהיה שלווה ובטוחה, גם לקטנטנים שבעדר. קרבן הפסח מוסיף גם את תודת הצאן – עם ישראל, לאל, הרועה שלו, שהנהיג אותו בשלום מהיציאה ממצרים ועד לארץ ישראל. אצל רועי הצאן הבדואים נהוגה עד היום מסורת אביבית של הקדשת ראשית ביכורי החמאה למוצ'עאן, אבי אבות הנוקדים (רועי הצאן) הנודדים. בבוא עונת החליבה אוגרים בנאד עור את החמאה שהופקה מהחלב של שלושת הימים הראשונים. ביום השלישי מכינים ארוחה חגיגית לכבוד מוצ'עאן, ורק אחריה אוכלים מהחמאה החדשה.

גם אצלנו מסמן הפסח תקופה של קציר – זו העונה בה אנחנו קוצרים את גידולי הכיסוי שכיסו את השדה שלנו בעונת החורף. בחורף הזה גידלנו חילבה בכ-10 ערוגות, שהיו עשירות במיוחד בעשביה, מזכרת מגידול הבצל היבש לפני שנתיים. לאחר שהחילבה גדלה במהירות ובצפיפות והתחרתה בכבוד עם עשבי הבר, כשהחל האביב החלה גם היא פורחת, וזהו האות שהגיע הזמן לקצור אותה. לפני כשבועיים היא אכן נקצרה, והגבעולים הירוקים שלה נקצצו ועורבבו באדמה, מה שמעשיר את הקרקע בחנקן, ומשפר את מרקמה. ואכן, התיחוח שלאחר הכנסת החילבה לאדמה הפיק ערוגות נהדרות – מפוררות היטב וחלקות כעוגת שוקולד, בהן נזרעו זרעי גידולי הקיץ הראשונים.

ואגב זריעות ראשונות, בפינת הילדים והילדים בנפשם – השבוע רציתי להציע רעיון לגידול דלעת בבקבוק:

לשם כך נצטרך: זרעי או שתילי דלעות נוי (לא דלעות מאכל, אלא דלעות צבעוניות ולא אכילות) ובקבוקי זכוכית גדולים, כדאי שיהיו בעלי צורות מעניינות.

עונת האביב היא הזמן לזרוע דלעת, זורעים או שותלים בערוגה מנוקזת היטב, במרווחים של כ-50 ס"מ. (אם זורעים כדאי לשים 2-3 זרעים בכל גומה, וכשנובטים כמה נבטים, לדלל=להשאיר רק אחד). לאחר שהדלעות פרחו, והתפתח פרי קטן, זה הזמן לבקבק: אוחזים בעדינות רבה בענף עליו גדל הפרי, (שלא ישבר), ומחדירים אותו לעומק כמה סנטימטרים לתוך בקבוק זכוכית. הפרי יצמח ללא הפרעה בתוך הבקבוק ויקבל את צורתו. הדלעות יצמחו עד לבגרות במשך כשלושה חודשים. כאשר מילא הפרי את הבקבוק, שוברים בזהירות את הבקבוק ומוציאים את הדלעת המבוקבקת.

(מאת: אמיר זמורה, מתוך: ירוק בעיניים, גליון מס' 6 אפריל 2001)

ולסיום, בשמי ובשם כל צוות חֻ'בֵּיזָה, אני רוצה לאחל לכולכם חג אביב שמח, פורח ומלא התחדשות.

 

ומה בסל השבוע?

 

 

מתכונים לפסח

השבוע הבאתי מתכונים מירקות שונים בסל, שיכולים להרכיב יחד ארוחת חג צמחונית, שיהיה חג טעים:

כופתאות תפוחי אדמה למרק:

  • המרכיבים:

2 ליטר מרק עוף

1/2 ק"ג תפוחי אדמה מבושלים בקליפתם

25 גרם מרגרינה

2 חלמונים

1/2 כוס קמח תפוחי אדמה

מלח ופלפל לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים את המרק לרתיחה ומנמיכים את הלהבה לכדי רתיחה קלה
  2. מקלפים את תפוחי האדמה ומועכים למחית
  3. מוסיפים את כל החומרים ויוצרים בצק בידים לחות
  4. מגבירים את הלהבה לרתיחה מלאה, שמים את הכדורים במרק הרותח ומבשלים כ-15 דקות

סלט סלרי וקולרבי (ואפשר גם חסה במקום סלרי)

  • המרכיבים:

2 כפות מיץ לימון

2 כפות שמן זית

1 כפית חרדל דיז'ון

מלח ופלפל שחור

225 גרם קולרבי

225 גרם סלרי או לחילופין, כמה עלי חסה

2 תפוזים

  • אופן ההכנה:
  1. בקערה גדולה מערבבים מיץ לימון, שמן זית, חרדל, מלח ופלפל
  2. קולפים ומגרדים במגרדת גסה את הקולרבי, פורסים דק את הסלרי, ומוסיפים לקערת הרוטב, מערבבים היטב ומצננים שעה
  3. קולפים את התפוזים, ומוציאים את הליבה. בעזרת סכין חדה מקלפים את שני צידי הקרומים ומוציאים את הפלחים. הכל עושים מעל לקערה, כדי לתפוס את המיץ.
  4. לפני ההגשה, מוסיפים לסלט את פלחי התפוזים והמיץ שלהם, מערבבים היטב

קינואה, תפוחים יבשים, עלים ירוקים ואגוזי מלך – ממוחו הפורה וידו היצירתית של בנזוגי, ישראל.

הקינואה שייכת למשפחת הסלקיים, ולכן, עד כמה שאני מבינה, (ומקוה שאני לא מטעה), היא אינה חמץ.

המרכיבים:

כוס וחצי קינואה

שמן זית

בצל בינוני קצוץ

שתי שיני שום כתושות

1/2 כוס אגוזי מלך שבורים

1/2 כוס תפוחים מיובשים (אפשר גם רגילים), חתוכים גס

צרור עלים ירוקים, שטופים היטב וחתוכים גס

מלח ופלפל

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים שמן זית בסיר ומוסיפים בזה אחר זה: בצל, שום, אגוזי מלך ותפוחים מיובשים. מטגנים כמה דקות, מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים כף דבש וממשיכים לטגן עד שהבצל הופך שקוף
  2. מוסיפים את הקינואה וכן 3 כוסות מים, מביאים לרתיחה
  3. מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עד שכל המים נספגו. (אל תתייאשו, לפעמים זה לוקח זמן, בגלל עודף המים מהעלים הירוקים)
  4. מאווררים בעזרת מזלג, ומגישים

ולקינוח – מאפינס גזר מאתר "כאן נעים"

  • המרכיבים:

5 ביצים מופרדות

3/4 כוס סוכר

כוס גזרים מגורדים דק

כוס שקדים מגוררים דק

1 כפית קינמון

1/2 כוס קמח מצה

  • אופן ההכנה:
  1. הקציפו את החלבונים לקצף קשה
  2. הקציפו את חלמוני הביצה עם הגזרים והשקדים המגורדים
  3. הוסיפו את כל שאר החומרים לתערובת החלמונים
  4. קפלו את התערובת לתוך החלבונים והניחו בתוך תבניות מאפינס
  5. אפו בחום בינוני כ-30 דקות