15-17 באפריל 2019 – לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם, וּבֹא בְשָׁלוֹם טַל

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות בשבוע הבא – ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אלינו – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!

נשלח לו"ז מפורט בשבוע הבא.

_______________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

________________________________

טַל תֵּן לִרְצּוֹת אַרְצָךְ / שִׁיתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ / רוֹב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ –
בְּטַל.
טַל צַוֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת / פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת / עִיר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / שִׂימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת –
בְּטַל.
טַל נוֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / מִמֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה / לְהָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / כַּנָה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה –
בְּטַל.

(מתוך הפיוט "טל תן לרצות", ר' אלעזר ביריבי קיליר, ארץ ישראל, המאה ה6-7)

יש שנים בהן תיקון הטל (תפילת הטל) נאמר מתוך לב חצוי. כאשר החורף חולף ללא גשמים רבים ומגיע חג הפסח, אנחנו מבינים שהחורף עבר ואיתו תמה עונת הגשמים והגיע שעתו של הטל ללחלח את הקרקע, ואנו מקבלים את פניו בהשלמה אך גם בחשש, ומקוים לטוב. לצערי, זאת החוויה היותר המוכרת לי משנותי כחקלאית – אכזבה ממשקעי החורף שנגמר, וקבלת פני האביב בתקוה אך גם בלב קצת כבד.

השנה השמחה גדולה. במשך החורף עלצנו וחייכנו עם כל מנת מטר נוספת שהגיעה בעיתה, בכמות טובה אך לא מוגזמת, במרווח נאה וטוב מהגשם הקודם, ונהנינו יחד עם האדמה מחורף מרווה, ברוך ונהדר. וכשהגיע האביב, אפילו קצת הספיק לנו, ואנחנו לגמרי מוכנים לעונה היבשה. השנה, בלב קליל ועולץ, נוכל בשמחה להיפרד מהגשם ולקבל את פניו של הטל: לך לשלום, גשם, ובוא בשלום, טל.

ואכן, זה רשמי – כבר יותר משלושה שבועות שהאביב כאן, וגם מזג האויר החל להתהפך עלינו ולהתל בנו בנדנדה אביבית כדי להוכיח שאכן כך הדבר.לפי ההגדרה האסטרונומית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום ההיפוך, בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. אצלנו, בחצי הכדור הצפוני, מתחיל האביב ב21 במרץ ומסתיים ב21 ביוני.

יחסי הציבור של האביב ממתגים אותו כעונה של התעוררות, התחדשות ואהבה, עונת חיזור והזדווגות, ולאוהבים, כידוע, מגיע מזג אויר מצויין… או שלא? למען האמת, האביב בארץ אינו עונת ביניים נעימה וחמימה. כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ומיד שיבצו אותה בלוח השנה הישראלי, אלא שכאן האביב הוא תקופה של תהפוכות מזג אויר – ימים נאים, שמתחלפים בגשמים, שאחריהם מגיע שרב ואובך, בדיוק כמו בשבועות אלה, כך שבהחלט אפשר לשיר: "בשורת אביב לך הבאתי".

המושג אביב במקרא מתאר שלב מסויים בהתפתחות תבואת הדגן: בתחילת הבשלת השיבולים, לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת "אביב". אביב השיבולים מתרחש בעונה בה מתמעטים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם "אביב". זהו גם החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים: בספר שמות כתוב כי מכת הברד במצרים הכתה את הפשתה והשעורה הבוגרות, אך לא את החטה והכסמת, הצעירות עדיין: "כי השעֹרה אביב והפשתה גבעול… והחטה והכסמת אפילֹת הנה" (שמות ט, לא). האביב הקצר של חודש ניסן הוא אכן זמן נאה לצאת ממצרים לטיול במדבר סיני (ויעידו על כך הישראלים הצובאים על מעבר טאבה), כמו שכותב גם רש"י: "…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…" (פירוש רש"י על שמות יג, ד).

יש הסוברים שהמילה אביב באה מן המילה "אָב" במשמעות של השיבולת הבכורה והראשונה בתקופת הבשלת הדגנים. סברה אחרת היא כי המקור הוא השורש אֵב, שמשמעותו צמח צעיר ורענן העומד בשלב הפריחה כמו "איבי הנחל" (שיר השירים ו, יא) ו"עודנו באיבו" (איוב ח, יב). ופריחה היא אכן הצבע המרכזי של עונת האביב, במילותיו היפות של הסופר אליעזר שמאלי: "העובר את ארץ ישראל בתקופת שנה זאת ברגל או אפילו ברכב – עינו תלאה כמראות שפע הפריחה המצוי בכל אשר יפנה. כמרבד צבעוני עצום אחד שטוחה הארץ מצפון עד הנגב ומים עד מזרח, והר וגיא, גבעה ועמק טבולים גודש צבעים מגוונים בכל צבעי הקשת. חג לצמחיית הארץ בתקופת שנה זאת. אביב במלוא משמעות המילה. אך המסתכל בעין פקוחה בים הפריחה שלפניו ירגיש, שבירכתיים, בשולי היריעה המנוקדת, מתגנבת לאיטה הכמישה, ופה ושם מתחילה להתגלות הקרחה. נראה שמתוך כוונה וידיעה, כביכול, רוכז שפע הפריחה בתקופה קצרה ומוגבלת, כי הנה הנה הגשם חולף הולך לו והחמה יוצאת מנרתיקה. השפעת המזרח גוברת מיום ליום על השפעת המערב. תקופת הגשמים, שנלחמה מלחמה עיקשת יום-יום ולא ויתרה על שררתה – נכנעה סוף-סוף בפני ימות החמה ונסתלקה. באופק עולה ערפל החמסין ומשב הבלו פורץ ועובר את הירדן ומשתער מערבה ובעקבותיו – הכמישה והנבילה".

גם רועי הצאן חגגו בפסח. אחרי מרעה משובח בחורף, מהירוק שצמח בעקבות גשמי הברכה, נולדו באביב טלאים וגדיים חדשים, ויש בשפע חלב, לבנה, גבינה וחמאה. זו סיבה טובה לערוך חגיגת זבח, להודות לאל על שהחורף עבר בשלום, ולהתפלל שהיציאה למרעה תהיה שלווה ובטוחה, גם לקטנטנים שבעדר. אצל רועי הצאן הבדואים נהוגה עד היום מסורת אביבית של הקדשת ראשית ביכורי החמאה למוצ'עאן, אבי אבות הנוקדים (רועי הצאן) הנודדים. בבוא עונת החליבה אוגרים בנאד עור את החמאה שהופקה מהחלב של שלושת הימים הראשונים. ביום השלישי מכינים ארוחה חגיגית לכבוד מוצ'עאן, ורק אחריה אוכלים מהחמאה החדשה.

בדיר של עיזה פזיזה, טל שחר

בתקופה הזו רודי הדבש מתחילים להתכונן לעונה העמוסה של רדיית דבש שהכינו הדבורים מן הצוף שאגרו בחודשי הפריחה מסוף החורף ועד עתה. גם אנחנו מחכים לעונת הרדיה, ולדבש שיפיקו הדבורים במכוורות בעין חרוד וברמת הגולן.

 

גם בנחילי הדבורים בטבע, כל נחיל מוליד מתוכו נחיל חדש באביב. בתחילה הנחיל נמצא בשלב ה"התנחלות", לפני שהדבורים החדשות מוצאות את החלל הבא שלהם להתגשם בו ולהתחיל חיים חדשים. בשלב זה הן חשופות ופגיעות במיוחד, ולמרבה הצער, השלב הזה מתנגש עם נקיונות הפסח, בהם אנחנו מגיעים גם למקומות פחות נגישים בשגרה. לפעמים במהלך הנקיון מוצאים על קיר הבית, בפינה חבויה בגינה או בארגז התריס, נחיל דבורים צעיר. לא כולם שמחים לחיות בדו-קיום עם דבורים, ובדיוק בשל כך הוקם ארגון "מגן דבורים אדום", שמתנדביו הדבוראים מגיעים ועתיקים במיומנות את הנחיל למקום בטוח, מאפשרים לדבורים לחיות כהלכה ולהמשיך להוות נדבך מרכזי בקיום העולם. תוכלו ללמוד על הסיפור שלהם בכתבה הזאת.

 

חג האביב פותח את מצעד החגים החקלאים בארץ ישראל, שכן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו החקלאים מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה חם היה בקיץ שעבר). לאחר הזריעה בדמעה, השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון. הטקס הזה והתקופה הזו לוו גם בחשש גדול. מזג האויר ההפכפך והציפיה של הבשלת גידולי עונה שלמה שהתנקזה לקציר בתקופה זו גרמו למתח גדול אצל החקלאים. כותב על כך ילקוט שמעוני: "בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה ואם אינה עושה".

אנחנו מצטרפים לתקוות ולתפילות שיהיו החג הזה והעונה הנפתחת בו מבורכים בדבש, בחלב ובתבואת השדה, שיביאו איתם בריאות, שלווה ושמחה, חג שמח!

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________________

מה השבוע בסל החגיגי?

יום שני: סלק/קישואים, גזר, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרובית/כרוב, קייל/מנגולד, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: צנונית/לפת, שומר/קלרבי, שום טרי/כרישה.

בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ.

יום רביעי: תפו"א, כרוב/כרובית, עגבניה, גזר, סלק/קישוא, שומר/קלרבי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: שום ירוק/כרישה, פול ירוק, צנונית/לפת.

בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ.

8-10 באפריל 2019 – סיפור משפחתי

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אליהם – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!
פרטים בקרוב

_______________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

________________________________

משפחה שכזאת

אחרי החורף הברוך והגשום שהיה לנו (והתחזיות אומרות שעדיין לא לגמרי מאחורינו!) – העולם כולו פורח סביב. פסח אמנם בעוד כמה שבועות, אבל שווה לנצל כל שעת הפוגה ממירוץ היומיום ולצאת החוצה – לכל הירוק הירוק הזה ששורר בכל, ולפריחה המרהיבה שמנקדת אותו מכל עבר. זאת גם התקופה, הדי קצרה, בה פורחים זה לצד זה שני מיני הלוטם: המרווני – שפריחתו לבנה וחלקה, והוא מקדים לפרוח, והשעיר – שפורח בפרח ורוד ומקומט, רק שבועות ארוכים אחרי אחיו. אני מאוד אוהבת את האגדה הקשורה בשני האחים לבית לוטם, , שהוזמנו למסיבה. המרווני התגלח, התלבש והגיע בזמן למסיבה. השעיר התארגן בחיפזון, לא הספיק להתגלח ולבש חולצה מקומטת וכאשר הגיע למסיבה וראה איפה הוא ואיפה אחיו המסודר, הסמיק מבושה…

(תוכלו לקרוא כאן את האגדה בסיפור מפורט יותר מלווה בצילומים יפיפיים).

כשאני מספרת את האגדה הזאת לבנות, אני בדרך כלל מסיימת באמירה שאכן כך היא משפחה – בנויה מא.נשים שונים זה מזה, שלכל אחד מהן דרך משלו/ה לחיות את החיים, ונקודת מבט ייחודית לו/ה, ויש מקום לכולן… במשפחה ממה באתי זה כך, כמו גם במשפחה שהצמחתי עם בנזוגי – דעות שונות, אופיים שונים, העדפות שונות ובחירות שונות (כן, גם בפוליטיקה… כמובן). הגיוון לא תמיד פשוט ודורש סבלנות וגמישות (במיוחד בתקופת בחירות…), אבל זה הרעיון – לשמור תמיד את הדלת והלב פתוחות לבני המשפחה.

לאורך כל החורף השופע הזה נהנינו מנציגות מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק. ובחג משפחתי כמו פסח, כשאנחנו מתאספים לחגוג יחד, על הרבגוניות המשפחתית שלנו, שווה לחשוב על משפחת הכרוביים.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני משפחת הכרוביים תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דווקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דווקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דווקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דווקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. פלאים קטנים של יומיום. זה קורה במשפחות הכי טובות.

ורגע לפני שנסיים – טיפ מעולה ששלחה לנו מיכל מירושלים – לטובת משפחת ח'ביזה המורחבת… הנה במילותיה ובתמונה משלה:

מחמוד שמוכר לי שום טרי בשוק מחנה יהודה המליץ לי לטחון במעבד מזון עם להב מתכת את עלי השום הירוקים -אחרי שמוציאים את העלים החיצוניים  והעלים הקשים יותר – ביחד עם מיץ מלימון סחוט וכמות נדיבה של שמן זית. אפשר להקפיא את התערובת בקופסאות קטנות ולהפשיר כשרוצים להשתמש. זה מעולה לדג בתנור ואפשר להשתמש בזה גם עם בשר, בתור ממרח שדומה לצ'ימיצ'ורי.

מאחלים לכולנו יום בחירות רגוע וטוב, שיש בו מקום וכבוד ואיכפתיות לכל אזרחי מדינת ישראל, על גווניהם השונים,
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור ויוחאי וכל צוות ח'ביזה
____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק/צנונית, שום ירוק/כרישה, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרובית, קייל/מנגולד/עלי ח'וביזה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק/אפונה, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: קישוא/לפת, כרוב/שומר/קלרבי, גזר.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוח עץ.

יום רביעי: תפו"א, שום ירוק/כרישה, עגבניה, גזר, סלק, פול ירוק, כוסברה/חסה/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/חוביזה, מלפפון, כרובית.

בארגז הגדול גם: כרוב/קלרבי/שומר, קישוא/פלפל, צנונית/לפת.

בארגז הפירות:  תפוח עץ, בננה, קלמנטינה, אבוקדו.

1-3 באפריל 2019 – פלפולי פּׂולים ירוקים

לקראת פסח:

היום הוא המועד האחרון להזמנת מצות שמורות בעבודת יד ממטחנת הקמח של "מנחת הארץ":

מצות כוסמין מלא – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 195 ש"ח
מצות חיטת ארץ ישראל מלאה אורגנית – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 135 ש"ח
המצות שמורות משעת קצירה, ונאפות בעבודת יד בחי רגעים.

ניתן לשלוח הזמנות באימייל או סמס עד 1.4.

_________________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

_________________________________

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אליהם – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!
פרטים בקרוב

_______________________________

"רק הפול המסכן עמד לו בצד
הוא נשען על מקלו, לא נע ולא נד
איך אוכל לשמוח, איך אוכל לרקוד,
ותרמילי כולם, כולם ריקים עוד?…"

ח.נ. ביאליק

בערוגת הגינה של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התחממות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם. אפשר לשמוח ולרקוד! בתקופה האחרונה הוא מבקר אצלכם – הבחור הירקרק, שהצד הפנימי של תרמיליו השמנמנים מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע, בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת. בעברית קוראים לו: פּוֹל (בפא דגושה ובחולם מלא) ושמו העברי הבוטאני הוא "בקיית הגינה", ומפני שהוא ירק לא רגיל ומיוחד, עשינו לנו מנהג לספר עליו קצת כשהוא מגיע לביקור.

פול ירוק ויבש נאכל על ידי מזרח-תיכוניים, צפון אפריקאים ודרום אירופאים כבר אלפי שנים. שרידי פול נמצאו באתרים ארכיאולוגים בארצות הים התיכון, העתיק בהם נמצא בנצרת ותוארך ל6500 לפני הספירה! הוא היה אוכל חשוב ומרכזי לכל שכבות העם. הוא עשיר בחלבונים, פחמימות מורכבות, סיבים תזונתיים. הוא מכיל כמות יפה של ברזל, חומצה פולית, אשלגן, מגנזיום ואבץ.

ולמרות זאת קבע פיתגורס נחרצות: "הימנע מפול"!
מה היה לפילוסוף יווני מהמאה השישית לפני הספירה נגד אחד הירקות הפופולריים ביותר באזור בשעתו? קוראי ופרשני פיתגורס העלו השערות שונות להסבר הקביעה הנחרצת הזו.

אחת מהן הייתה כי הפול קשה לעיכול, אמרו עליו כי "הוא מלא ברוח ולוקח חלק בנשמה, ואם תימנע ממנו תהיה קיבתך קולנית פחות וחלומותיך רגועים יותר". אך למרות הביקורת הלא מחמיאה הזו, יש לציין כי לעומת קטניות אחרות (שעועית למשל), הפול מכיל פחות סוכרים וסיבים קשים לעיכול. אפשרות נוספת לכך שפיתגורס פסל את הפול היא האמונה כי נשמות המתים יכולות להיכנס בתרמיליו. זאת הסיבה לכך שפול היה מאכל מקובל בסעודות לוויה.

ייתכן שהחיבור בין פול לאיום ולמוות קשור לתופעה של אלרגיה מסוכנת לפול, הקרויה גם "פביזם" (משמו הלטיני של הפול, Vicia faba). זוהי אלרגיה חריפה, הנובעת מחסר גנטי באנזים G6PD האופייני לאנשים ממוצא מזרח תיכוני או ים תיכוני (בארץ זה נפוץ בעיקר בקרב יוצאי עיראק, אבל לא רק). אצל כ-20 אחוז מהאנשים שחסר להם האנזים, יכולה אכילת פול לגרום לאנמיה חמורה ולפעמים אף למוות.

מצד שני, בפול יש כנראה מרכיבים כימיים דומים לאלו המצויים בתרופת הכינין לטיפול במלריה. מחלת המלריה היתה מחלה קשה ונפוצה מאוד ביוון ובדרום איטליה, ונראה כי כשהאנמיה המדוברת נשמרת במידה מתונה היא נוגדת מלריה משום שהפחתת כמות החמצן בתאי הדם האדומים מאטה את התפשטות המחלה.

לפול יש סיבה נוספת להיכנס לארון התרופות הטבעיות שלנו, הפעם כמטפל בפרקינסון. הוא מכיל באופן טבעי חומצת אמינו בשם L-Dopa שהופכת במוח לנוירו-טרנסמיטור דופמין, ומשמשת להטבת מצב החולים בפרקינסון, מחלה הנגרמת מחוסר בדופמין. אפילו כמות של 250 גרם פול מבושל הוכחה כמגבירה את רמת הדופמין בדם בצורה משמעותית, המשפרת את מצב החולים. הכמות הגדולה ביותר של L-Dopa נמצאת בפול ירוק ובעיקר בתרמיליו, הפול היבש מכיל כמות פחותה בהרבה. המחקר בתחום הזה עדיין בחיתוליו, ואנשים שמחליטים להשתמש בפול לטיפול בפרקינסון צריכים לדווח על כך לרופא ולהתייעץ איתו.

שני זנים "מסורתיים" של הפול באיזור הם הפול קפריסאי הגדול, ופול מצרי קטן, גודלו כתרמיל אפונה. בשנים הראשונות גידלנו בח'ביזה את שני הזנים האלה, אבל אחר כך הכרנו זן "ביניים" – בעל תרמילים בינוניים, שאותו אנחנו מגדלים ומרוצים מאוד.

במצרים הפול מכונה גם "פול חמאם", וקשור בו סיפור מעניין: בימי הביניים במצרים הייתה הכנת הפול מלאכתם של האנשים שהתגוררו סביב "מרחצאות הנסיכה" – המרחצאות הציבוריים במתחם מזרקת מוחמד עלי פשה בקהיר. במהלך היום היו המים בגיגיות הגדולות מחוממים לשם המרחץ, ובשעות הלילה, כשגחלי האש עוד לחשו, מילאו את הגיגיות הגדולות בפול ונתנו לקדרות העצומות להמשיך ולהתבשל על חום הגחלים כל הלילה כדי לספק ארוחת בוקר לתושבי קהיר.

סיפורו של הפול מתחיל עוד בסתו הקודם, ויש בו משהו יפה, שמחזיר אותנו למגבלות העונות והזמן, ומקצבים חרישיים ואיטיים יותר. את הפול אנחנו זורעים בסופו של הסתו, הוא נזרע אצלנו מאמצע ספטמבר ועד דצמבר בארבעה מחזורים מדי כחודש בערך. אנחנו משתדלים לטמון אותו בקרקע ממש לפני הגשמים הראשונים, כשהשמיים מתקדרים מעלינו ומבשרים על רטיבות בפתח. אנחנו רוצים להימנע מהצורך בהשקייה, ומצד שני, לא להקדים ולזרוע, כדי שהזרעים לא יגנבו על ידי חיות השדה שבדיוק אז אוגרות לעצמן מזון לקראת החורף הקרב. הטיפות שניתכות על האדמה מכסות את הפול באדמה וכמו מקבלות בתרועת נצחון את פני הזרעים הגדולים והמוכרים, ידידיהם מהשנה שעברה.

מהר מאוד יפיק מפגש הרעים הזה נביטות חזקות וירוקות של פול, שיבצבצו באומץ מן האדמה, וימשיכו לצמוח, למרות שמזג האויר יהיה חורפי יותר ויותר, וכל שאר העולם יתכנס פנימה. הצמיחה תהיה איטית ושקולה. הפול לוקח לו את הזמן, ובמהלך חורף שלם יגדל במתינות ובסבלנות, מגביה עצמו רק קצת כל שבוע. הוא אוחז באדמה ומגן עליה מסחף ומנזקי הגשם המכה עליה, מכסה אותה בצפיפות ומונע מעשבים אחרים להתבסס בה. הפול אינו זקוק לדישון, שכן, כמו אחיו למשפחת הקטניות, הפול מסוגל לקשור חנקן ולהשתמש בו כדי לדשן את עצמו ואף להשביח את האדמה בה הוא גדל.

אחרי חודשים של גשם, רוחות וקור הוא ירגיש מבפנים שמשהו זע בו. מתוך החוש הצמחי המיוחד לו הוא ירגיש בעונות המתחילות להתחלף, הימים המתארכים, האור השונה, מיקום השמש, וידע – זה הזמן לחייך. החיוכים של הפול מופיעים בדמות פרחים פרפרניים יפיפיים. עדינים וחזקים בעת ובעונה אחת, בדיוק כמו שמתאים לו, לירק הזה, בגוונים פסטליים ובבטחון הם כובשים את ערוגות השדה ומכניסים את הסביבה לתחושה של לפני חג: התרחצנו, התקשטנו, משהו עומד לקרות. גם בשלב הפריחה לוקח לו הפול את הזמן. מה יש למהר, אפשר להביט, להריח, להנות.

הערוגה ממשיכה להראות כאילו הוא עצרה בשלב הפריחה. מבחוץ הכל עדיין כמו לא השתנה, אבל לאט לאט, בלי שנרגיש, תופיע בתוך הפרח סירה קטנה וירוקה, שתתעבה ותשמין עד שתהיה לתרמיל הטומן בתוכו זרעים. אנחנו נקטוף אותם טרם בשלות, כשהם עדיין ירוקים ורעננים, מתוקים ועסיסיים, ואז כבר נדע שהאביב כאן. ממש כאן, אצלנו בשדה ואצלכם בצלחת.

  

ישנן אינספור דרכים להכין פול. וקודם אומר שלמרות ההמלצה לקלף פול (ואפילו קילוף כפול) – אפשר בהחלט לבשל ולאכול פול גם בתוך התרמיל! כמה הצעות הגשה פשוטות: לבשל במים ללא מלח (בדומה לחליטת אפונה, המלח מקשה את הקליפה), לאדות אותם במים ומעט שמן זית, או לטגן שום ובצל, להוסיף את הפול, מים רותחים ומיץ לימון, ולבשל כרבע שעה עד אידוי הנוזלים. ניתן גם לאפות את הפול באטיות בתנור בחום נמוך, בתבנית מרוססת בשמן זית, שום ועשבי תיבול טריים כמו רוזמרין, טימין או זעתר. כשהפולים רכים מאוד מועכים אותם יחד עם שיני השום והתבלינים, ומורחים על לחם.

אבל אני מוכרחה להתוודות, שככל שהמתכונים נשמעים טעימים ונפלאים, לפעמים אני כלל לא מגיעה לידי מימושם, משום שאצלנו הפול מחוסל טרי, כמו אפונה – נשלף מן התרמילים ומנושנש בשמחה בעודו טרי וחי…

שבוע טוב לכולנו, אלון, בת-עמי, יוחאי, דרור וצוות ח'ביזה

____________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק/צנונית, שום ירוק/כרישה, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרוב/כרובית, אפונה/פלפל/קישוא, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר.

בארגז הגדול גם: קלרבי/גזר, קייל/מנגולד/עלי ח'וביזה, בצל לח.

בארגז הפירות: פומלית, בננה, תפוז, אבוקדו.

יום רביעי: תפו"א, שום ירוק, עגבניה, קישוא, סלק/צנונית, פול ירוק, כוסברה/שמיר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/עלי ח'וביזה, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית, אפונה/פלפל/גזר, בצל לח/כרישה.

בארגז הפירות: פומלית, בננה, תפוז, אבוקדו.

25-27 במרץ 2019 – מגיע לו שיכתבו עליו שיר

השבוע אנחנו מתחילים בכמה מילים מקרול ועדו, אנשי הלחם שלנו:

לקוחות יקרים,

רצינו לנצל את ההזדמנות ולשתף אתכם בחלק מהתהליכים שהמאפייה עוברת. תהליכים ממושכים – שלנו נראים אינסופיים – הקורים באופן טבעי כשעובדים עם חומרי גלם בעלי חיים עצמאיים!
שינויים והתאמות הם דבר שבשגרה אצלנו, ומאחוריהם ניצבת החלטה עקרונית אחת: להגיש לכם אוכל טעים, נאה ומזין. אוכל מעשה ידינו, מחומרי גלם שאנחנו בוחרים ואוהבים, כאלה שמורגשים מיד בטעם ועושים טוב גם על הנשמה.

השבוע נספר לכם על כמה שינויים שעשינו בלחם, "הנסיך" של המאפייה.
כל הלחמים שלנו הם לחמי מחמצת מקמחים אורגנים ומלאים שאת סך מרכיביהם ניתן לספור על כף יד אחת ללא האגודל: קמח, מים, מחמצת ומלח. זהו. נשמע די פשוט, לא? הלוואי… המרכיבים הם רק ההתחלה, מכאן זה רק הולך ומסתבך.
הלישה, העיצוב, התפיחה והאפייה הם כולם תהליכים המורכבים מניואנסים קטנים ועדינים הדורשים את מלוא תשומת הלב. מדי יום, אנו נדרשים לבצע התאמות של "תוך כדי" בזמן ובטמפרטורה, כדי להגיע לכיכר מושלמת. אז נכון שעל מרבית המשתנים האלה כבר הצלחנו להשתלט, אבל הדבר הכי גדול שלמדנו, זה שללחם יש רצונות משלו. לפעמים קר לו ולפעמים חם, לפעמים הלחות גבוהה מדי ולפעמים ידידו האציל קמח פשוט לא קם בזמן. הוא גם אוהב לעשות דווקא ולפעמים אפילו להרגיז, אבל כשהוא יוצא מהתנור כולם במאפייה עוצרים את הנשימה בהתרגשות. מרימים אותו, מסובבים ומריחים, מתרשמים מהצבע, בודקים את הקראסט, מקישים על בטנו ומקשיבים…

מתוך רצון להציע מוצר אחיד ככל האפשר, החלטנו לנסות קמח חדש.
הזרעים של הקמח הם אורגנים ונטחנים בטחנת "קמח הארץ". כבר בשבוע שעבר חלק מהלחמים הוכנו מהקמח החדש ומהשבוע כבר כולם כאלה. אנו מתחילים להכיר אותו טוב יותר, להתאים את המתכונים עבורו ובינתיים בעיקר מאוד מבסוטים מהתוצאות:

במבט ראשון, לחם קמח חיטה מלא 100% נראה כהה יותר. יש בו גם יותר בועות מלאות ניחוח ומרקם שמתאים לא רק למריחה אלא לקריעה וטבילה הישר בתוך ממרח. הקראסט טעים במיוחד!
לחם הכוסמין יוצא טיפל'ה יותר גבוה מהקודם מה שאומר שהפרוסות שלו הן בגודל מכובד מאד. הצבע הקרמלי האופייני נשאר דומה מאוד לגרסה הקודמת.
לחם השיפון גם קצת התאוורר. "קצת", כי זה עדיין לחם דחוס מאד. אנחנו עדיין לא יכולים לפרוס אותו מראש כי הוא דביק מדיי לפורסת ומתפורר מבפנים. אבל הוא כל כך טעים ששווה את השימוש בסכין לחם בבית. מבחינת ערכים יש בשיפון יותר ויטמינים ומינרלים מהחיטה המלאה.
באופן כללי הלחמים החדשים יוצאים יותר אווריריים, עם יותר בועות בפנים.
המחמצת עדיין אותה המחמצת, שכבר חוגגת 6 שנים, ושעליה עדו שומר ומאכיל כמו האבא המסור שהוא.

אלה השינויים העיקריים שראינו עד כה. נשמח מאד, ואנחנו אפילו מבקשים מכם, שתשתפו אותנו בדעותיכם: מה אהבתם, מה פחות, בין אם מדובר בלחם או כל מוצר אחר.
אתם החלק הכי חשוב בעשייה שלנו וחשוב לנו לשמוע מכם.

שבוע טוב!
משפחת "איש של לחם"

____________________________________

עם הפנים לאביב – לכבוד חג המצות הטוחנים של "מנחת הארץ" מציעים מצות שמורות בעבודת יד:

מצות כוסמין מלא – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 195 ש"ח
מצות חיטת ארץ ישראל מלאה אורגנית – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 135 ש"ח
המצות שמורות משעת קצירה, ונאפות בעבודת יד בחי רגעים.

ניתן לשלוח הזמנות באימייל או סמס עד 1.4.

________________________________________

מְלָפְפוֹן צָמַח בַּגַּן – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
וְטוֹב וְחַם הָיָה לוֹ שָׁם – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן הָלַך גָּדַל – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
וְחִישׁ וָקַל קָפַץ לַסַּל – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן לַשּׁוּק הָלַךְ – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
מִשָּׁם בָּרַח אֶל הַמִּטְבָּח – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן מִיָּד נִקְלַף – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
אָכַל הַטַּף בְּחֵשֶׁק רַב מְלָפְפוֹן יָרֹק!

(מילים ולחן: לוין קיפניס)

הוא אורח קבוע אצלנו בארגז, ואנחנו כבר מקבלים אותו כמובן מאליו. אבל גם לו מגיעה תשומת לב, ואין מועד מתאים מהפניית המבט (ונעיצת שיניים) במלפפון מאשר מוצאי חג הפורים, משום שהוא, כידוע, מפיג חמרמורות מדופלם. יש לו עוד מעלות רבות, שעליהן ידובר, ולוין קיפניס הנפלא גם חשב שאכן – מגיע לו שיכתבו עליו שיר…

כל החורף הוא גדל אצלנו בחממה, ומככב כבן חורפי יחיד למשפחתו, משפחת הדלועים. עוד רגע יצטרפו אליו כל הדודנים, האחיינים, האחיינים ממשפחתו המפוארת, שהיא הראשונה לבקר אצלנו באביב, אז רגע לפני שהוא מוקף במלא נשיקות וחיבוקים של כל מי שהתגעגע אליו כל החורף… בואו ניתן לו רגע אחד של סולו:

מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, ומכיוון שגידולו כה ותיק, כמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ"ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים "זכרנו… את הקישואים" – הם מתכוונים למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים. והבלבול רק מתחיל: המילה "מלפפון" באה ממילה יוונית שמשמעותה "מלון תפוח", והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון…

המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה (במקרה שלנו היא אינה מחוממת, אבל הפלסטיק העוטף את בתי הצמיחה שלנו מספק לו הגנה מהקור העז של החורף). יתרון נוסף לגידול המלפפון בתוך בית צמיחה הוא ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. בשטח הפתוח המלפפון משתרע ומתפשט לכל עבר, כמו דודתו הדלעת או בני דודיו המלון והאבטיח. בתוך החממה המלפפון גדל בהדליה, כלומר, הוא מטפס על חוטים חזקים הנמתחים מלמעלה ומאפשרים לו להילפף עליהם (הוא יודע לעשות זאת לבד, בעזרת הקנוקנות שלו (הגבעולים המסולסלים הצומחים מבסיס העלים). כך אנחנו יכולים לגדל צמחים רבים, בצורה המאפשרת זרימת אויר בין הגבעולים, והמלפפון מצידו יכול לגדול ולגדול לגבוה ולהניב פירות ארוכים ויפים רבים.

המלפפון המקורי הוא צמח "חד ביתי" – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון "מסורתיים" קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה. בטיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה יצרו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים אינם זקוקים להפריה, שאפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול בבית צמיחה, המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם.

מלפפוני החממה נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה.

בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד המלפפון ה"ישראלי" המוכר לנו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה"ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים "הולנדיים", "אנגלים" או "אירופאים". ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון "לימון" – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ.

תמונה מוכרת של שימוש במלפפון, מלבד בנעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן "תרופת סבתא" מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה…

יש שנוהגים לקלף את המלפפון (גם בשירו של לוין קיפניס נראה שזה גורל המלפפון), אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל עם ירקות ופירות כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון, מאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו') וכמו כן השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים.
המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, הוא נחשב לירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, C ומעט ויטמיני B.

קיפניס קלע ממש בסיומת השיר שלו – אכל הטף בחשק רב – כי גם סרבני ירקות מושבעים מוכנים לרוב לנגוס במלפפון, ולפעמים – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה! באגף הירקות שלנו יש המון מתכונים מעניינים ומוצלחים למלפפונים – שווה הצצה.

שיהיה לכולנו שבוע מרווה, מנקה, מרענן ומלא עסיס – שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, יוחאי ודרור וכל צוות ח'ביזה
_______________________________________

מה השבוע לצד המלפפון בסל?

יום שני: אפונת גינה או אפונת שלג, צרור שום ירוק, כרובית/כרוב, תפו"א, מלפפון, עגבניה, סלק/צנונית, בצל/כרישה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר.

בארגז הגדול גם: קולרבי, גזר/שומר, חסה/קייל/עלי ח'ביזה.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, פומלית, קלמנטינות.

יום רביעי: תפו"א, שום ירוק, עגבניה, כרוב/גזר, סלק/צנונית, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון, חסה/קייל/עלי חוביזה.

בארגז הגדול גם: קולרבי/קישוא, בצל לח/כרישה, שומר/פלפל.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, פומלית/אשכולית אדומה, קלמנטינות.

18-19-20 במרץ 2018 – חג פורים שמח!

עם הפנים לאביב – לכבוד חג המצות הטוחנים של "מנחת הארץ" מציעים מצות שמורות בעבודת יד:

מצות כוסמין מלא – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 195 ש"ח
מצות חיטת ארץ ישראל מלאה אורגנית – מצות פריכות (15-16 יח') – 1 ק"ג – 135 ש"ח
המצות שמורות משעת קצירה, ונאפות בעבודת יד בחי רגעים.

ניתן לשלוח הזמנות באימייל או סמס עד 1.4.

_____________________________________

משום כך

אתם כבר מכירים אותנו, לפעמים אנחנו קצת מתחכמים… השבוע, בתזמון נחמד עם פורים, אנחנו מתחילים לשים לכם בארגזים ירק שכזה, קצת בתחפושת… שום ירוק.

אולי הוא נראה לכם במבט ראשון כמו בצל ירוק גדול במיוחד, אבל משום מה הוא מריח כמו שום… יש לו ראש גדול מן הבצל הירוק (אבל עדיין לא גדול כמו שום בוגר) ועליו הארוכים שטוחים, ולא חלולים כמו עלי בצל ירוק. זהו אחד הירקות האחרונים שעוד נשארו עונתיים ממש: הוא מופיע בשווקים בארץ בסוף פברואר, כשהחורף מתחיל להבהב והאביב מתפרץ פה ושם בין סופות חורפיות, ונשאר למשך כמה שבועות בלבד, עד אפריל. הוא ירק מיוחד, גרסא עדינה ילדותית ותמימה, אבל לא לגמרי תינוקת, של אחיו הבוגר והחריף, שמעלה בי, חובבת שום שכמוני, מחשבות על כוחם של עדינות ורוגע, על ילדות ובגרות. בח'ביזה הוא גדל ממש כבר מן העונה הראשונה, מסלי האביב הראשונים שלנו, וממשיך איתנו בכל 15 האביבים מאז.

*העלון השבוע מוקדש לכל הילדים החמודים והמתחכמים שהחליטו להתחפש השנה לשום דוור (ובתוכם טליה המתוקה שלי).

את השומים אנחנו זורעים באמצע ספטמבר. אנחנו זורעים בעצם שיני שום (וגם אתם יכולים), גם שום רגיל שקניתם לאכילה ולבישול יוכל לשמש כזרע ולהצמיח ראש שום חדש. אנחנו משתמשים, כמובן, בשיני שום שגודלו במיוחד כדי לשמש כזרעים אורגניים, גם משום שלמטרה זו נבררות השיניים הגדולות והחזקות יותר וגם משום שהזרעים (אמורים להיות) נקיים מפתוגנים (קשה מאוד לוודא זאת). השומים שולחים שורשים, נובטים ומתארגנים בקרקע לפני בוא החורף, ואז הם בעצם ממתינים. כמו הבצלים, אחיהם למשפחת השושניים, הם מחכים לסימנים הראשונים של התארכות היום אחרי 21 בדצמבר, אז הם מתחילים להתעבות ולפתח פקעת.

למרות שמו הטוב כדוחה מזיקים (ויש על מה לשבח אותו – חרקים מזיקים לא מחבבים אותו), גידול שום בשדה אינו מלאכה פשוטה. השום, שעליו זקופים וישרים, צריך סיוע במלחמה נגד עשביה, וערוגות השום דורשות עישובים חוזרים ונשנים. יש גם כמה פטריות ומחלות שפוגעות בו, ובשנים האחרונות, בהן פקדו אותנו חורפים חמימים, ההתמודדות הפכה קשה יותר ויותר. פטריות הן יצורים חובבי לחות וחום. גם בחורף בו אין הגשמים מרובים, עדיין הלחות בקרקע ובאויר גבוהה דיה להתפתחות פטריות, ובמיוחד כשהטמפרטורות אינן נמוכות מספיק כדי להרתיע אותן. הנזק הוא רקבונות בשורשי השומים והצהבה והתייבשות של העלים מלמעלה.

בחקלאות האורגנית (וגם בקונבנציונלית) ההמלצה היא להתמודד עם פגעי השום קודם כל בדרך של מניעה: הקפדה על גידול שום או גידולים אחרים ממשפחת השושניים באותה החלקה רק במרווח של מינימום חמש שנים, זריעת זרעים ממקור אמין ונקי מפתוגנים ויש גם הממליצים על חיטוי הקרקע לפני הזריעה. בגידול אורגני הכוונה לחיטויו סולארי בו פורשים על הקרקע יריעות ניילון שקוף וגורמים לה להתחמם עד לדרגת חימום הממיתה את גורמי המחלה ועדיין מאפשרת למיקרואורגניזמים בקרקע לשרוד. מעל לכל, החלק החשוב ביותר הוא טיפוח קרקע פוריה וחזקה. בהתאם לכך אנחנו מעבירים את חלקת השום שלנו ממקום למקום בשדה, וקונים זרעים ממקור אמין. לפני מספר שנים גם עשינו חיטוי סולרי בכמה ערוגות בשדה, בהן נשתל אחר כך השום (החלטנו לא להמשיך בכך). כמובן שטיפוח פוריות הקרקע היא אחת המשימות התמידיות שלנו, ואכן, קרקע פוריה וחזקה מוכיחה את עצמה.

פגיעת הפטריות מגיעה בדרך כלל לקראת האביב, כשהטמפרטורות חמימות, וקטיף שום ירוק הוא, באופן מסורתי, אחת הדרכים שלנו לקדם את פני הרעה: כשאנחנו מבחינים בנזקים בערוגה מסויימת אנחנו מתחילים בה קטיף סלקטיבי של השומים ששורשיהם נפגעו אך הפקעות כבר עגולות ועדיין לא נגועות, וצוררים אותם בצרורות לשימוש כשום ירוק. השומים שנשארו חזקים ולא פגועים ממשיכים לגדול בערוגה, ואפילו מתרווחים מעט באדמה, עד שהם מגיעים לבגרות ואז אנחנו קוטפים אותם ומסדרים אותם לייבוש מלא בשמש (לא בשמש ישירה אלא מכוסים בעלים).

השנה, לשמחתנו, רוב יבול השום יפה ונקי מפגעים. בכל זאת, חלקה אחת, צעירה יותר, נראית חלשה מעט ואת השום הצעיר והירוק שאנחנו מחלקים בשבועות הקרובים נקטוף משתי החלקות (הבוגרת והצעירה יותר) בערבוב. שאר הערוגות ימתינו יחד איתנו, בלב הולם ותפילה חרישית, עד לצמיחתם לכדי ראשי שום מרשימים שאותם נייבש.

השום הירוק עדין יותר מן השום היבש (שהוא בוגר יותר וגם עובר ייבוש ולכן הוא מרוכז, חריף וקשה יותר), וגם מסריח פחות. השימוש בשום הירוק הוא כמו בבצל ירוק – גם בפקעת הלבנה הקטנה אבל גם ובעיקר בעלים הירוקים שלו, לפחות 6-15 ס"מ מהעלים העסיסיים שעולים מבסיס השום הטרי. כמו כרישה, גם גבעול השום הירוק יכול ללכוד אדמה בין עליו, וכדאי לשטוף את הגבעולים היטב לפני השימוש בהם.הנקודות החומות-כתומות שמנמרות את העלים הן עקבות החילדון – פטריה שתוקפת את עלי השום. היא לא מזיקה לבני אדם, ואין בעיה להשתמש בעלים, אם כי אם העלים נגועים מאוד, אולי עדיף בבישול, ופחות בסלט. אפשר לאחסן את גבעולי השום הירוק במקרר שלושה-ארבעה ימים, אחרי שהשתמשתם בגבעולים, אתם יכולים להשאיר את ראשי השום בסלסלה מאווררת במטבח, הם כבר אינם זקוקים לקירור.

אפשר להוסיף אותו לסלט, לחביתה, לרוטב, למאפים ובצקים, לעבד אותו לממרח, לאפות בגריל, לחלוט, לצרוב במחבת בשמן זית ועוד ככל העולה על דעתכם. הטעם העדין שלו הופך אותו נהדר להכין ממנו מרק שום. באגף המתכונים שלנו תמצאו הצעות רבות לשימוש בשום הטרי הירוק.

מה שבאמת מאוד נחמד בו זה שהוא יכול לצמוח בקלות יחסית בעציץ אצלכם בחלון – נעצו שן שום באדמה, השקו ותנו לו זמן והשום יוציא עלים ירוקים ויפים, אותם תוכלו לקצוץ מעת לעת ולהוסיף כתיבול לכל מאכל שישמח בקצת שום עדין.

ועם העצב והכאב שאיתו מתחיל השבוע הזה, אנחנו מאחלים לכם שתמצאו בכל זאת קצה שמחה וחיוך לחודש אדר ולקראת הפורים השבוע,
ימים טובים, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: אפונת שלג או אפונת גינה, בצל לח, כרובית/כרוב, תפו"א, מלפפון, עגבניה, גזר, חסה, פול, כוסברה/פטרוזיליה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/פטרוזיליה שורש.

בארגז הגדול גם: סלק, עלי חוביזה/קייל, כרישה/שום ירוק, שומר/קולרבי/פלפל.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, פומלית, אבוקדו.

יום שלישי ורביעי: תפו"א, בצל, עגבניה, כרוב/כרובית, גזר, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, אפונת גינה או אפונת שלג, מלפפון, חסה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/פטרוזיליה שורש.

בארגז הגדול גם: עלי חוביזה/קייל, כרישה/שום ירוק, סלק, צנונית/קולרבי/פלפל.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, פומלית/אשכולית אדומה, אבוקדו.