24-26 ביולי 2017 – אמא אדממה

 

בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח "שנה בגינה" של אילנה המוכשרת. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא בעצם מדריך חודשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

אילנה היא לקטית, בשלנית, גננית ומאיירת מוכשרת מאוד, ובלוח השנה היא זורעת יחד את כל אלה: הלוח מכיל מידע, רעיונות, מתכונים ושעשוע, מעוטרים בציורי יפיפיים בצבעי מים. לכם נשאר רק ללקט מדי חודש מה שתרצו מכל השפע הזה… הוא אמנם יוצא לאור כבר שלוש שנים, אך, כמדי שנה, גם לוח "שנה בגינה" השנה הוא חדש לגמרי: איורים חדשים, טיפים מרעננים, מתכונים שלא הכרתן, ונושאים חדשים שהתווספו ללוח כמו: גידול צמחים אנכי, קקטוסים וסקולנטים ועוד.

אצלנו במשפחה לוח "שנה בגינה" הוא דייר קבע כבר שלוש שנים, מלווה אותנו בצבעוניות ויופי מיום ליום, מכניס את החוץ הביתה, וגם מוציא אותנו החוצה, ומשנה משהו בקצב הקדחתני של החיים, מאפשר איזו האטה, תשומת לב, פניה הצידה לעיסוק חדש ומעניין בידיים. אנחנו ממליצים בחום!

השנה מתחדשת אילנה בשתי מהדורות ושתי שפות:
לוח שנה חדש לשנת תשע"ח מהדורת – "חברים בגינה" – עם תכנים, איורים ומתכונים חדשים.
ומהדורה מיוחדת ומתורגמת לאנגלית "מהדורת הקיפוד".

פרטים נוספים והצצה ללוח תוכלו למצוא באתר שנה בגינה.

המחירים:
לוח שנה בגינה: 75 שקלים
זוג לוחות: 140 שקלים
שלושה לוחות: 205 שקלים
חמישה לוחות: 340 שקלים
שמונה לוחות: 488 שקלים
עשרה לוחות: 600 שקלים

את ההזמנה ניתן לבצע במערכת ההזמנות (בקטגוריה "ירקות ח'ביזה"). הלוחות יגיעו אליכם במהלך חודש אוגוסט.

_____________________________________________

אלו ימים של שינויים…
פרידות

מנו, אופת הלחם הנהדרת שלנו, עוברת דירה לצפון הארץ, ואנחנו נאלצים להיפרד ממנה וממאפי ידיה הכשרוניות.
השבוע יהיה השבוע האחרון בו נוכל לשלוח מאפים מבית המאפה של מנו, נתגעגע מאוד!

כבר שוחחנו עם אופים אחרים מהאיזור ואנחנו מקוים שלקראת החגים נוכל לספר לכם על שיתוף פעולה משמח עם אופה מקומי חדש.

בינתיים, אנחנו רוצים להודות למנו בשמכם ובשמנו על שנים של שיתוף פעולה מעולה ומפרה, על מאפים משובחים, מקצועיות ויושרה אמיתית. מאחלים למנו, ליוני ולילדים מעבר נעים והתאקלמות טובה בקרית טבעון – ולמכריכם באיזור העמק – ספרו על האופה המופלאה שעוברת לקרבתם – שאחרים יוכלו גם הם ליהנות ממנה.
מנו, תודה רבה ואיחולי הצלחה להמשך מכולנו.

וגם מפגש מחודש –

גד"ש עין-חרוד קצר ברינה את החומוס שלו, והלל הביא לנו מלאי טרי טרי של חומוס אורגני מעולה ממש.
מי שלא ניסה – זו חויה אחרת לבשל עם החומוס הטרי והמקומי הזה שניזון מאדמת עמק יזרעאל , ספג את גשמי הברכה החורפיים והתייבש בשמש הקייצית הארצישראלית.
ממש שווה לנסות, אם כי בצירוף אזהרה – אין דרך חזרה – אחרי החומוס הזה לא תנסו אחרים…
____________________________________________

אמא אדממה

הסויה הירוקה, או האדממה, הוא אחד הגידולים שמלווה אותנו מהשנה הראשונה בח'ביזה. אני גידלתי אותו בהצלחה בקליפורניה, וחשבתי שיהיה קל ופשוט לגדל אותו גם כאן. אך מסתבר שנכונו לנו עוד כמה שנות לימוד עד שנצליח לגדל אותה בהצלחה בארץ הקודש – בשנים הראשונות הבאנו זרעים מארה"ב, וזרענו אותם בחודשי הקיץ החמים, כפי שנהגתי לעשות בארצות הברית. ההצלחה היתה מסויימת אך לא מדהימה. התרמילים היו ירוקים ויפים, אבל התמלאו רק חלקית מאוד בפולים העגולים, שלמענם אנחנו עושים את המאמץ. חלק לא קטן של התרמילים נשאר ירוק, שעיר, שטוח וריק…

אחר כך ניסינו לנהוג בה כמו בדודנה הפול הירוק – קנינו זרעי סויה אורגנית בחנות, וניסינו לזרוע אותה, בתקווה שתניב תרמילים ירוקים ושמנמנים, התרמילים היו אמנם שמנמנים יותר, אבל הסויה התייבשה בקלות, ודי מהר קיבלו התרמילים גוון צהבהב יותר מירקרק, והפולים בתוכם הזדקנו קלות. אחרי לא מעט שנות נסיונות כבר די רפו ידינו, ולקחנו קצת הפסקה…

בשנה שעברה הציעו לנו מאחת מחברות הזרעים שמהן אנחנו קונים, לנסות זן מוצלח של אדממה, והחלטנו לנסות שוב, רק ערוגה או שתיים בתחילה. שינינו גם את מועד הזריעה. מתברר שהסויה מתאימה לזריעות מהאביב המוקדם ועד לסוף הקיץ-הסתו. בעבר זרענו אותה דווקא לצמיחה בחומו היוקד של הקיץ, היינו תחת הרושם שזה מה שהיא אוהבת – מה שמלמד שתמיד כדאי לבדוק מחדש הנחות ורושם שהתקבעו… בשנה שעברה עשינו נסיון זריעה לקראת סוף הקיץ, וראו זה פלא – האדממה שנזרעה בחציו השני של הקיץ, הצמיחה שיחים ירוקים חזקים ויפים, והניבה תרמילים ירוקים ושמנמנים.

השנה דבקנו בזן המוצלח, וכבר זרענו אותה זריעה אביבית מוקדמת (שהניבה יבול סביר, אבל לא פנטסטי), ואנחנו ממשיכים במספר זריעות עוקבות, עד לסוף הקיץ, כדי שנוכל ליהנות ממנה למשך זמן ארוך יותר. היא גידול יפיפה, ירוק ומלא חיים, דומה מאוד במראה לשעועית הירוקה, אבל עליה עגולים משל השעועית, ולא מחודדים בקצה. הנה:

soy-field

אנחנו נקטוף אותה עבורכם בצרורות – ועליכם המלאכה להפריד את התרמילים מהענפים – אבל זאת מלאכה שווה וכדאית ביותר. בתרבות הסינית היא הוכתרה כבר לפני כחמשת אלפים שנה כאחד מחמשת מיני הדגן המקודשים החיוניים לקיומה של התרבות הסינית (יחד עם האורז, החיטה, השעורה והדוחן). על ידי הקיסר האגדי שנג-נונג, החקלאי האלוהי, שנחשב כמי שהביא לסין את בשורת החקלאות. מקורה בצפון סין, מצמח בר ששמו Glycine ussuriensis, לפני שנים רבות, כנראה בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס, החל תרבות הסויה ע"י הסינים, היא כנראה אחד היבולים הראשונים שגודלו ע"י האדם, כצמח לאוכל ולמרפא גם יחד. עד המאה הראשונה לספירה הגיעה הסויה למרכז סין ודרומה ולקוריאה. במאה ה-7 היא הייתה כבר גם ביפאן, אינדונזיה, פיליפינים, ויאטנם, תאילנד, מלזיה, בורמה, נפאל וצפון הודו. למערב היא הגיעה במאה ה18.

מדהים כמה עבר הגידול העתיק הזה, שמשרת את בני האדם כבר מהעת העתיקה. מגידולו בשדות סין לפני כחמשת אלפים שנה, בעיקר כדי שישמש כזבל ירוק ויטייב וישביח את הקרקע ליבולים הבאים אחריו, ועד לשימושים המאוד לא שגרתיים שעושים בו כיום בתעשיה לדבק, צבעים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה, תחליף לגומי וכמובן – דלק. מהיותו זרע מקודש ומכובד ועד להיותו מהונדס, מתוייג ואסור באזיקי זכויות רושמי הפטנטים.

כמו התירס, כמעט בכל דבר שאנחנו אוכלים יש סויה, מאז הינקות ממש (תחליפי חלב אם), החל בשמן הסויה הנפוץ כל כך, דרך הבשר והדגים (סויה משמשת כמרכיב בתערובות מאכל לבעלי חיים ודגים), דרך קמח סויה במאפים, חלבון סויה בתחליפי חלב, וסיבי סויה ולציטין סויה בכמעט כל מזון מעובד שזקוק להדבקה, התפחה ו"עיצוב". מוזר לומר שהמזון הזה מכיל סויה, כי הוא בעצם מכיל מרכיבים שונים מופרדים, מפורקים ומעובדים עד טיפת חלבונם האחרון. האם אפשר לקרוא לזה בסוף היום סויה? לא יודעת. זאת שאלה פילוסופית לימים הנוראים… לי זה נשמע יותר כחלקי גופות מפורקים וחסרי נשמה.

הסויה שייכת למשפחת הקטניות או הפרפרניים. משפחה בהחלט מכובדת וחשובה בחקלאות, אליה שייכים גם האפונה, השעועית, הלוביה, הפול, החומוס ועוד. בגידול סויה יבשה ממתינים בדרך כלל כארבעה חודשים, עד שהצמח יבשיל במלואו, יתקשה ויתייבש ויפיק זרעים חומים, הנראים כך:

בשלב הזה הם ייקטפו ויתחילו במסעם האחרון בו יעברו פירוק, מיצוי, התפחה, התססה, טחינה, זיקוק ושאר מיני עינויים.

אבל הפולים הקטנים של הסויה שלנו נקטפים עוד בשלב הירוק, כשהם עדיין ראויים לשם "אדממה" – פולים על ענפים (Eda= ענף, Mame= שעועית, פולים):

edamame-bunch

פולי הסויה בצורתם הטבעית והמקורית, אוצרים בתוכם יתרונות בריאותיים הרבים: הם עשירים בחלבון (60% מהצריכה היומית המומלצת), הדומה בהרכבו לחלבון שיש בבשר. החלבון הזה אחראי לייצב את רמות הסוכר בדם ומסיייע להפחתת הסיכון לסכרת. כמו כן האדממה מכילה וויטמינים A , C ו- K, ומינרלים כמו ברזל, מגנזיום, אשלגן, וסידן. היא עשירה בסיבים תזונתיים (40% מהצריכה היומית המומלצת) שיכולים להתחבר לרעלים ולהוציא אותם מהגוף. היא מכילה לציטין המסייע באיזון כולסטרול בגוף, וידוע כבעל תכונות טובות במניעת טרשת העורקים. הלציטין הוא מרכיב חשוב גם בתהליך ההרזיה, שכן הוא מסייע בפירוק שומנים ותורם לירידה במשקל.

כמו כן מכילה האדממה גם כולין ואינוזיטול, רכיבים אשר משפרים את הזיכרון, ותורמים להעברת מסרים במערכת העצבים. חלבון הסויה מכיל גם ספונינים, רכיב בעל השפעה חזקה וטובה במניעת מחלות סרטן ומחלות לב. אדממה עשירה באיזופלבונים (Isoflavones), הצורה הצמחית של אסטרוגן. ויכולה לשפר סימפטומים של גיל המעבר: גלי חום, סיכון מופחת למחלות לב ומניעת אובדן צפיפות מסת העצם, במיוחד בעמוד השדרה ובירכיים. ולבד מכל אלה, אדממה מכילה גם סוג של פפטיד (lunasin) שמצליח להפחית את הכולסטרול  בגוף: מצד אחד הוא מעכב את היצור של כולסטרול בגוף, ומצד שני הוא מסייע להוריד את רמות הכולסטרול הרע בדם (LDL).

לאחר הגעתה לעולם המערבי, קיבלה הסויה מקום של כבוד בעולם מזון הבריאות, וכמו טרנדים רבים, הגיעה לדרגת הערצה ממש, כשהיא נחשבת "פצצת בריאות" ומשמשת נושא בבדיחות על כולסטרול וטופו. מיליארד סינים לא טועים! בשנים האחרונות החל להתפתח דיון בנושא, כשמצד אחד עומדים מצדדי הסויה מגובים בבריאותם הטובה של הסינים והיפאנים (ובהרבה מזומנים: למעלה מ-50% מהסויה בעולם מיוצרת בעידוד ושליטת חברות אמריקאיות, כ-70% מהמוצרים על המדפים מכילים סויה, גם בדרכים עקיפות), ומהצד השני תוהים מדענים אם כל כך הרבה הורמון, גם אם צמחי, אכן בריא, ומאשימים את הסויה בהגדלת הסיכוי לסוגים שונים של סרטן (כנגד אלה שהיא מונעת), שינויים בפעילות בלוטת התריס, פגיעה בפוריות ובפעילות המוחית אצל גברים, גרימת מומים מולדים, ואפילו בכך שילדות במערב מתחילות להתפתח בגיל צעיר, ההולך ויורד.

חלק מהאשמה מופנית כלפי ההנדסה הגנטית של רוב הסויה המגודלת בעולם (שרובה נועדה לחסן את הסויה בפני מדבירי עשבים שונים), וכתוצאה ממנה, הריסוס המוגבר. סברה אחרת היא שההתססה שעוברים רוב פולי הסויה במזרח בתהליך עיבודם למוצרים השונים (טמפה, טופו, מיסו וכו) משמידה הרבה מן החומרים הטבעיים המסוכנים בה והופכת אותה בטוחה יותר לשימוש, אך הממצאים אינם ברורים דיים כדי לקבוע בבירור.

ולי נותר שוב רק להרהר לי בשקט על הבעייתיות של הטוטליות, הקיצוניות, ההגזמה, המוחלטות, ולחלוק אתכם את ההנאה בנשנוש פולי סויה ירוקים, הפיצוחים היפאנים., והכל במידה.

מתכונים רבים לאדממה – באגף המתכונים שלנו

מאחלים מזל טוב למג'די שחגג השבוע יומולדת, וגם מצפה, יחד עם אשתו סאפה, ללידת בתו הבכורה. שיהיה במזל טוב ובשעה טובה!

לאחר סוף השבוע רווי האסונות, אנחנו רוצים לאחל שיעבור המשך השבוע הזה בשלוה ובטחון, ימים רגועים לכולנו,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
_____________________________

מה השבוע בסל?

השרב של לפני כמה שבועות "שרף" (ממש) את שיחי המלפפונים. גם אצלנו קרס מחזור שתילה אחד, ואנחנו במחסור מלפפונים, וגם בשוק בכלל יש כמות מעטה של מלפפונים מכרגיל. המחסור מורגש בכל מקום, אבל בשוק האורגני הוא חריף יותר, ואנחנו מתקשים להשיג מלפפונים לקניה להשלמה לארגזים. זאת הסיבה שכמויות המלפפונים קטנות יותר ממה שאתם רגילים. אנחנו מקוים ששיחי המלפפונים של השתילות הבאות יצמחו במהירות ויבשילו בקרוב מלפפונים קייציים עסיסיים ורבים, כך שנוכל לחזור לכמויות הרגילות.

יום שני: כוסברה/שמיר, דלעת יפנית, לוביה תאילנדית /במיה, מלפפון, קישואים, עגבניה, תירס, חצילים, סויה ירודה (אדממה), מלון, חסה/תרד ניוזילנדי, נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש, תפו"א/דלעת, עגבניות צ'רי.

יום רביעי: הרשימה מתפרסמת באתר ביום רביעי אחרי הצהרים בתום אריזת הארגזים. כדי לראות אותה, עליכם לחזור למייל הזה ביום רביעי אחרי 16:00, ללחוץ על הקישור (מספר העלון) ולהגיע דרכו לאתר שלנו, שם תמצאו את הפירוט לרביעי.

ובסל הגדול תוספת של:

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

17-19 ביולי 2017 – מתוק, מתוק – זה טעם החיים…

אישה באבטיח

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא,
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה.
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון,
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון.
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה,
ופתאום – הסתיימה העונה…

(מילים: נורית זרחי, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: חוה אלברשטיין, איור: יוסי אבולעפיה)

 

יש לי חשד הגברת עליה שרה חוה אלברשטיין התגוררה באבטיח בשדה שלנו… אמנם קשה לי לדמיין איך היא דוחקת לתוך האבטיחים הקטנים שלנו את כל מטלטליה, אבל מצד שני, מוכרת לנו מאוד התחושה של "פתאם – הסתיימה העונה!". עונת האבטיח בח'ביזה היא קצרונת, כחודש בערך, ולפני שתסתיים, רצינו לספר לכם כמה דברים עליו – אז הנה השבוע – עלון בירוק ואדום:

אנחנו נאנקים תחת החום בשבועות האחרונים, אבל האבטיחים לא מתרגשים – האבטיח זקוק לחום רב, אותו הוא מכיר ממקום מוצאו, בדרום יבשת אפריקה, במדבר קלהארי. במדבר הלוהט היה האבטיח, שלמעלה מ-90% ממנו הוא מים, מקור חשוב וחיוני לנוזלים לאדם ולחיות הבר. הקושי בבחירת אבטיח מוצלח הוא עתיק יומין: גם זני הבר המתוקים זהים מבחוץ לזני הבר המרים, ולכן היו מנקבים עוברי האורח הצמאים חור בקליפת האבטיח ובודקים האם מר הוא או מתוק.

מדרום אפריקה הוא התפשט צפונה לכל אפריקה, וגודל במצרים כבר לפני 4000 שנה. המצרים קישטו בציורי אבטיחים קירות של חדרי קברים ומערות, והיו משאירים אבטיח ליד המתים כדי להזין אותם במסע לעולם הבא. גם העברים הכירו אותו כבר ממצרים "זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים". מצפון אפריקה הגיע האבטיח למזרח התיכון, הוא גודל בארץ ונזכר במשנה בסוגיות שונות. לסין הוא הגיע במאה ה-10, וכיום סין היא המגדלת הגדולה ביותר של אבטיחים, (ואחריה תורכיה ואיראן). במאה ה-13 הביאו אותו המורים לאירופה, יחד עם צמחים נוספים שהכירו באפריקה ואסיה, ולאמריקה הוא הגיע עם העבדים האפריקאים שהובאו לשם, ועם המתיישבים שהגיעו מאירופה.

הרומן של ח'ביזה עם אבטיחים התחיל בתמימות, שאפתנות ו… כשלון… בשנה האחרונה שלי בקליפורניה, לפני שהקמתי את ח'ביזה, גידלתי אבטיחים שבתוכם הם אדומים או כתומים או צהובים (בחווה של ג'ו פרי, החקלאי המנטור שלי). היתה לנו הצלחה נחמדה ואני הייתי תחת הרושם שדי פשוט לגדל אבטיחים, ולכן כשהכנתי רשימת גידולים נכנסו אלו אחר כבוד באות א'. אלא שבשנה הראשונה פשוט לא הלך לנו, ומערוגות האבטיח המפוארות שלנו קטפנו רק תריסרים מעטים. למזלנו גם מספר הלקוחות שלנו אז, ב2004, היה כשני תריסרים והם נהנו מקומץ האבטיחים (שהיו למען האמת גם לא ממש מתוקים…). אחת הסיבות המרכזיות לכשלון היתה התזמון – אני זרעתי אבטיחים כמו בקליפורניה – בסוף האביב, עונה שאצלנו בישראל היא מרובת וירוסים ומחלות, במיוחד בקרב משפחת הדלועים, אליה משתייך ידידנו.

לאחר פאוזה של כמה שנים, ורכישת נסיון בתחום הדלועים והימנעות מהוירוסים החביבים שלהם, החלטנו לנסות שוב, והפעם בתזמון נכון, שיקדים את הוירוסים, ולפני כשש שנים עשינו נסיון נוסף, מוקדם יותר ומוצלח יותר. כעבור שנה השתפרנו אף יותר, ולפני ארבע שנים העזנו לראשונה לשתול שתילי אבטיח "ללא גרעינים". גידול אבטיח כזה הוא מורכב יותר מגידול אבטיח "של פעם" עם גרעינים, זאת משום שאנחנו מנסים בעצם לפעול כנגד הטבע. כל פרי וירק מנסה לגדול לשם מטרה אחת ויחידה – להעמיד צאצאים (כלומר – גרעינים), מנגד עומד לו האדם ומנסה להיפטר מהגרעינים הללו, ולא ביריקה. בני האנוש מאסו בפירות מגורענים ולכן ניסו ומנסים לפתח פירות ללא גרעינים ש"מפריעים" לאכילה. אבטיח ללא גרעינים מכיל בכל זאת מעט זרעים קטנים, אלא שרובם שקופים ומעטים, ואינם פוריים. תודו שזה מוזר. לנסות לפתח פרי שבעצם לא מפיק זרעים ולכן לא יכול להעמיד צאצאים ולהפיק פירות נוספים. מצד אחד מוקדש מאמץ מדעי כביר לשכלל ולשפר את הפוריות האנושית – מפותחת הפריה חוץ גופית, הקפאת עוברים ותאי זרע, פונדקאות וכו', ומאידך אצל הפירות אנחנו מטפחים עקרות…

אז איך בעצם נוצרים כל שנה עוד ועוד אבטיחים "חסרי גרעינים"? זרעים של אבטיחים רגילים הם זרעים "דיפלואידים" = בעלי 2 סטים של כרומוזומים (2X). הזרעים אותם זורעים כדי להפיק אבטיחים ללא גרעינים הם זרעים "טטראפלואידים" = בעלי 4 סטים של כרומוזומים (4X). זרעי אבטיחים "ללא גרעינים" הינם בעלי קליפה קשה מהרגיל, וקשה להנביט אותם, יותר מאשר זרעי אבטיחים רגילים, ולכן בדרך כלל שותלים אותם משתילים שהונבטו וגודלו במשתלה בתנאים מבוקרים ומשופרים. הזרעים נובטים ומתפתחים לצמחים שיוציאו עלים ופרחים, אך לא יפיקו פרי אם לא יואבקו ע"י פרחי אבטיח רגיל, ולכן מוכרחים לשתול שורת אבטיח רגיל על כל שלוש שורות אבטיח "ללא גרעינים". במהלך ההאבקה תורם כל זרע חצי מכמות הכרומוזומים שלו: 1+2 ומתקבל פרי שזרעיו "טריפלואידים" = בעלי 3 סטים של כרומוזומים. המספר האי זוגי הזה פוגם ביכולת הזרע להתרבות ולמעשה מעקר אותו. מתקבל אמנם פרי, שהוא למעשה עסיסי ומוצק יותר מפרי "בעל גרעינים", אך זהו פרי שהתפתח מ"רביית בתולין" – מתא בלתי מופרה והוא נקרא "פרי פרתנוקרפי", זהו בעצם ה"פרד" של עולם הצומח.

האבטיחים אהובים לא רק עלינו, הולכי על שתיים, אלא גם על חיות בר וכמובן… ציפורים ובפרט עורבים בעלי תעוזה, מקור חזק וחיבה למתוק. אנחנו מתעקשים להגן על הפירות שלנו, אחרת נמצא אותם כך:

ולכן אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים ומונעים מן העורבים לנקר בהם.

האבטיח הוא פרי מרפא. המים הרבים שבו מנקים את הגוף ומיץ אבטיח מומלץ לסובלים מבעיות בשלפוחית השתן ובתפקודי כבד וגם לניקוי הכליות. עוד סגולה של אבטיח היא ניקוי הגוף עשן הסיגריות הנכנס אליו, מומלץ למעשנים אקטיבים וגם לפאסיביים. גרעיני האבטיח משמשים (מרפואות תימן) לניקוי כתמים וריח רע מהפה והשיניים. יש להשרות במים זרעי אבטיח כתושים היטב, לסנן ולשטוף את הפה. ברפואת עירק משתמשים בקליפת האבטיח לטיפול בעור נגוע בפטרת. גם יהודי לוב משפשפים את עורם בקליפת אבטיח במקרים של כתמי עור. האבטיח מכיל ויטמין A בצורת קארוטין, ויטמין C וויטמינים מקבוצת B (B1, B2) הוא דל בנתרן ועשיר באשלגן. עוד מידע מקיף ומפורט על סגולות ההזנה והמרפא של ידידנו העגול והאדום תוכלו למצוא כאן.

אז איך איך קוטפים אבטיח בשל ומתוק?
– אנחנו קוטפים את האבטיח כשהקנוקנת ליד עוקץ הפרי מתייבשת. בדוכן האבטיחים תוכלו לנסות ולודא שהעוקץ יבש ומכווץ קצת, כך שהפרי לא נקטף ירוק.
– החלק שבא במגע עם הקרקע מחליף את צבעו לצהוב, כך שאתם צריכים לחפש כתם צהוב על אחד מצידי האבטיח.
– והסימן המסתורי מכולם – צליל עמום נשמע בתגובה להקשה על הפרי.

הנה ההסבר בסרטון

איך לאחסן אבטיח? 
הטמפרטורה המושלמת לאחסון אבטיח היא כ- 12 מעלות, אולם גם בטמפרטורת החדר (בערך 23 מעלות) אפשר לשמור אבטיח שלם בין שבוע ל- 10 ימים. אחסון ממושך מדי יגרום לאבטיח לאבד מטעמו ולשנות את מרקמו.
לא מומלץ להקפיא אבטיח או לאחסן אותו במדפים הקרים ביותר במקרר. חשיפה לקור מוגזם תגרום לאבטיח כוויות קור, תפגע במתיקות ובטעם שלו, ותביא לכך שהליבה המוצקה של האבטיח תעשה קמחית ורכה.
אם תרצו לאחסן אותו שוב לאחר שחתכתם אותו, מומלץ לאחסן את האבטיח עטוף בניילון נצמד בטמפרטורה של 3- 4 מעלות צלזיוס.

ולסיום – אחרי שבחרתם אבטיח מצוין, חתכתם, הוספתם נענע וגבינה בולגרית, זה הזמן להתרווח ולנשנש אבטיח תוך עיון באוסף עובדות מפתיעות, מעניינות וגם סתם מצחיקות על אבטיח.

באגף המתכונים באתר שלנו תמצאו דברים מעניינים שאפשר לעשות עם אבטיח, מלבד פשוט לנגוס…

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

____________________________

מה השבוע בסל עם האבטיח?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים, לוביה תאילנדית/במיה/סויה ירוקה (אדממה), מלפפון, קישואים, עגבניה, תירס, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח.
בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי, חסה, כרישה/בצל יבש, עגבניות צ'רי.

יום רביעי:  קישואים, מלפפון, עגבנייה, אבטיח/מלון/דלעת לבנה, דלעת ערמונים, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, סויה ירוקה (אדממה)/במיה/לוביה תאילנדית, חצילים, חסה/תרד. בארגזים קטנים: עגבניות צ'רי/תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש/כרישה, שום/בצל יבש, תירס וגם עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

10-12 ביולי – הזהב המתוק – KING CORN חלק ב'

מחלבת עיזה פזיזה המעולה מטל שחר מזמינה אתכם לביקור ופעילות בחודשי הקיץ. תוכלו לפגוש את העזים והגדיים בדיר, להתנסות בהכנת גבינה בעצמכם, ולטעום ממטעמי המחלבה. פעילות משמחת ליום קיץ חם.

כל הפרטים כאן

_______________________________

ריקוד אחרון ופרידה – לאחר שיתוף פעולה פורה של מספר שנים, אנחנו נפרדים השבוע מארגזי הפירות של "מלוא הטנא". ארגזי הפירות האחרונים ישלחו ביום רביעי 12/7.
ניתן יהיה עדיין לקנות דרכנו טחינה וקפה של "מלוא הטנא".
אנחנו רוצים להודות לחילף, מגדל הפירות המסור של "מלוא הטנא" על שנים של עבודה משותפת יחד. חוות "מלוא הטנא" ממשיכה לפעול ואתם מאוד מוזמנים לבקר בה וליהנות מכל הטוב המוצע שם ומהיופי המיוחד של המקום. בחווה המגוונת יש בוסתן פרי, בית בד, מכוורת, וכמו כן הם טוחנים שומשום וקפה במקום. מקום שווה ביותר לביקור ובילוי.

הצצה קטנה כאן

_______________________________

אנחנו בח'ביזה מתחילים לזרוע תירס (או אולי נכון יותר לקרוא לו "מהיז") בסוף מרץ. שני הסבבים הראשונים נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא כבר רחוק מקודמו רק בשבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. כך שיוצא שמרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע, והכי הרבה בהפוגות קלות של פעם בשבועיים.

בכל זריעה אנחנו נועצים בקרקע שתי ערוגות (4 שורות) של גרעינים צהבהבים, קשים ומקומטים. כשאני אומרת "נועצים בקרקע" אני לא מתבלבלת, כי לאחר נסיונות שונים לזרוע את התירס במזרעה, הגענו למסקנה שאין כמו לעשות זאת ממש בידיים. אנחנו חורצים תלם בקרקע, ומפזרים את הזרעים במרחקים של כ10-15 ס"מ זה מזה. אחרי הפיזור מכוסה התלם ומושקה כהלכה, ותפילה לנביטה טובה ולצמיחה בריאה נישאת בלב כולנו.

אחרי הנביטה הראשונית התירס גדל בזריזות ומצמיח ערוגת גבעולים חזקים, זקופים וגבוהים, שבתוכה אפשר ממש ללכת לאיבוד. בחווה בה עבדתי בקליפורניה היו זורעים מדי שנה מבוך תירס ענק, בו היו כולם, קטנים כגדולים, נהנים לאבד את דרכם בקרנבל של חודש אוקטובר. גם חבורת ילדים שביקרה אצלנו בשדה החליטה לבדוק איך זה להכנס לג'ונגל התירס:

corn4    corn2

corn1    corn3

 

מכיוון שאנחנו זורעים תירס שוב ושוב במרווחי זמן קטנים יחסית, טיול בשדה מגלה חלקות תירס בגבהים שונים, מננסים בגובה עשרים ס"מ, דרך 50, 80, ו-150 ס"מ, עד שני מטרים ויותר, וגם כאלה שכבר נקטפו מהם הקלחים והזהובים והם יצאו לפנסיה, פרשו מהמרוץ, לא דופקים יותר חשבון לבני האדם ומצהיבים להם בנחת בשמש הקייצית (דווקא אותם אני מחבבת במיוחד)…

IMG_0213

זני התירס שאנחנו זורעים שייכים לקבוצת הזנים הסופר-מתוקים (super sweet – Sh2) כשמם כן הם, אכן סופר מוצלחים וטובים, וכל זאת בזכות… מוטציה. וכדי להשיב מראש על שאלה שאני מרבה להישאל – אין מדובר בהנדסה גנטית, אלא במוטציה שקרתה באופן טבעי בשדה, מחוץ לכתלי המעבדה, ופותחה אחר כך בהכלאה רגילה, כמו זרעי מכלוא אחרים. הנה ההסבר:

רוב התירס הנזרע בעולם כלל אינו מתוק (field corn / dent corn), זהו תירס המשמש להאכלת בעלי חיים, לייצור קמח תירס וקורנפלור, לייצור אתנול לדלק, לתעשיית הפלסטיק, לשמן תירס ולתוספי מזון שונים ומשונים. זהו גם התירס הקדום, שגודל במרכז ודרום אמריקה לפני אלפי שנים.

תכונה יחודית של התירס, שהיא גם יתרון גדול היא שהוא אינו יציב – הוא גידול הרגיש למוטציות ולשינויים (המתרחשים בטבע) במבנה הגנטי שלו, מה שגורם למקום של כבוד במחקר המדעי (בעזרת צמח התירס התגלו כמה מן התגליות החשובות ביותר בגנטיקה, כמו זו של הטרנספוזונים) ולמגוון גנטי עצום של זני תירס – בצבעים שונים, בצורות שונות ובמתיקות שונה. הנה כמה דוגמאות:

Cornvarieties

התירס המתוק ידוע לתרבות המערבית מאז 1770, לא ברור מתי נוצרה המוטציה (ושוב, מדובר על מוטציה שנוצרה באופן טבעי) שהביאה ליצירתו, אבל היא גרמה לאגירת כמות כפולה של סוכר ברקמת האגירה (האנדוספרם) של הזרע-הגרעין. ישנם מאות זנים של תירס מתוק מן הקבוצה הזו, וזהו התירס הטרי (בקלחים) הנפוץ כאן בארץ. אך למתיקות של תירס יש זמן שאול – תירס הוא דגן שמרגע הבשלתו, ובמיוחד מהרגע שנקטף מן הצמח, מתחיל בתוכו תהליך של הפיכת הסוכרים לעמילן. בתהליך הזה מאבד התירס את מתיקותו והופך קמחי ועמילני, לכן תירס שעברו כמה ימים מהקטיף שלו יהיה כבר הרבה פחות מתוק.

בשנים האחרונות פותחו שתי קבוצות זני תירס מתוק נוספות, שתיהן מבוססות גם הן על מוטציה גנטית שקרתה בתירס באופן טבעי ופותחה כדי ליצור זנים יציבים לשימוש בחקלאות. קבוצה אחת היא תירס מתוק משופר (sugary enhanced – se) שיש בו יותר סוכר מהתירס המתוק הרגיל, ולכן כשהוא נשמר בקירור נשארת בו מתיקות יומיים-ארבעה ימים אחרי הקטיף. הקבוצה השניה היא תירס סופר-מתוק (supersweet – sh2) הוא מתוק פי שלושה מהזנים האחרים, וגם התהליך של הפיכת הסוכר לעמילן מואט בו מאוד. זה מאפשר לו להישאר מתוק עד עשרה ימים אחרי הקטיף (בשמירה במקרר). יש לזה, כמובן, ערך כלכלי רב כשמגדלים לשווקים רחוקים, אבל אצלנו אנחנו יכולים ליהנות מהמוטציות החביבות האלה גם קרוב למועד בו נקטף התירס, וליהנות מהמתיקות המשולשת ומהטריות גם יחד.

בבישול המתוק המתוק הזה משתלב מעולה דווקא עם טעמים חמוצים, מלוחים, חריפים, שנותנים לו גוון ומדגישים אותו דרך ניגוד. נכון שהכי פשוט וטוב פשוט לבשל כמה דקות במים ולנגוס בקלחים טריים, ואולי עכשיו זה עוד קצת מוקדם, אבל בעוד חודשיים, אם תרצו גיוון – כדאי להציץ בפינת המתכונים שלנו – יש שם כמה רעיונות נחמדים ולא שגרתיים לשימוש במלך הקיץ המתוק.

שיהיה שבוע מתוק וקיצי, תשתו הרבה,
אלון, בת-עמי, יוחאי, דרור וכל צוות ח'ביזה
___________________________________

בסלנו הקייצי השבוע:

יום שני: פטרוזיליה, דלעת אמורו, עגבניות צרי/במיה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבנייה, תירס, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח, בארגזים קטנים בלבד: כרישה/שום.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי/חסה, פטרוזיליה שורש, נתח דלעת פרובנס/דלורית, לוביה תאילנדית.

יום רביעי: קישואים, פקוס/מלפפון, עגבניה, אבטיח אישי/מלון, דלעת אמורו, פטרוזיליה/כוסברה, תירס, תפו"א, חצילים. בארגזים קטנים: עגבניות צ'רי/במיה/לוביה תאילנדית. בארגזים קטנים בלבד: תרד ניוזלינדי/חסה לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלורית/דלעת פרובנס חתוכה, כרישה/שום, לוביה תאילנדית, עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

3-5 ביולי 2017 – מלך הקיץ – KING CORN – חלק א'

ריקוד אחרון ופרידה – לאחר שיתוף פעולה פורה של מספר שנים, אנחנו נפרדים בעוד כשבועיים מארגזי הפירות של "מלוא הטנא". ארגזי הפירות האחרונים ישלחו ביום רביעי 12/7.
ניתן יהיה עדיין לקנות דרכנו טחינה וקפה של "מלוא הטנא".
אנחנו רוצים להודות לחילף, מגדל הפירות המסור של "מלוא הטנא" על שנים של עבודה משותפת יחד. חוות "מלוא הטנא" ממשיכה לפעול ואתם מאוד מוזמנים לבקר בה וליהנות מכל הטוב המוצע שם ומהיופי המיוחד של המקום. בחווה המגוונת יש בוסתן פרי, בית בד, מכוורת, וכמו כן הם טוחנים שומשום וקפה במקום. מקום שווה ביותר לביקור ובילוי.

הצצה קטנה כאן

________________________________

cornsky

כבר כשבועיים שאתם פוגשים בארגזים את מלך הקיץ שלנו – התירס. כל שנה הוא מלווה אותנו מחודש יוני ועד נובמבר, נפרד יחד איתנו מבית הספר, קופץ למים אל החופש הגדול, ושב איתנו ללימודים בסתו. הוא מתחיל להבשיל באמצע יוני, כשכבר חם אך עוד מתגנב מדי פעם איזה יום סביר, ממשיך בנאמנות ללוות אותנו לתוך הלהט הקייצי הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט והחמסינים של ספטמבר, ונושם איתנו לרווחה באוקטובר, מוודא שמזג האויר חזר לשפיות, ורק אז נפרד מאיתנו בנובמבר. לא תגידו מלך?

התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים משבט המאיה או שבט שכן במרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!

בשלב הבא הן (חקלאיות כבר ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. זה חסך זמן ויצר זמן פנוי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותיר גם זמן לחגיגות…

הנה משמאל התירס העתיק, ומימין הפיתוח העכשווי של התירס:

כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח.

בשפות שונות זכה התירס לשמות נכבדים: הראשונים שהביאו את התירס לאירופה היו הספרדים, והם נתנו לו שם המבוסס על שפת הטאינו המקומית: מהיז (Mahis) בטאינו , מאיס (Maize) בספרדית. פירוש השם בטאינו הוא "הזרע נותן החיים", גם בלטינית המשיכו באותה מסורת וקראו לו : Zea Mays (המילה zea פירושה "מעניק חיים").

כשעבר לאירופה זכה דוקא לשמות סתמיים ביותר, לכינוי הכללי לגרגירים (אפילו גרגירי מלח): corn, ואף לכינוי נחות: "דגן טורקי" (Turkey wheat או Turkey corn), "דגן מצרי" (Egyptian corn) או "דגן הודי" (Indian corn/wheat). הם התכוונו כנראה גם למוצאו של הדגן אבל גם רצו לומר שזהו דגן פראי ולא מתורבת, לעומת הדגנים האירופאים המנומסים. השם העברי ניתן לדגן המתוק מתוך הסתמכות על השם האנגלי "חיטה טורקית", או המקבילה ביידיש – "טירקישע וייצן". בספר הטבע 'ראשית לימודים' מתאר אותו ברוך לינדא כך: "חטי טורקיא – הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול… כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים…".

אז אם טורקי, למה תירס? השם "תירס" נזכר בתנ"ך בספרי בראשית ודברי הימים. הוא היה בנו השביעי של יפת, אחד משלושת בניו של נח. חז"ל זיהו את תירס כאבי האומה הטורקית (במסכת יומא), ולכן זכה הדגן הטורקי לשם "חיטת תירס". נעמי שפירא מקבוצת כנרת מתארת במכתב מ1912 חגיגה חקלאית קייצית: "מסג'רה יצאנו בשש עגלות עם דגלים עבריים ותורקים, בשעה חמש בבוקר. הטבע היה יפה ממעל כל בקורת וכך הגענו במשך שתי שעות לכנרת בשירים ומחיאות כפיים… הראו כל מיני ירקות תוצאות מהמושבות והחוות… היו כל מיני שעועית, אפונים, סלק, חטי תירס, דלועים, קישועים, בנדורה, מלפפונים, תבואה, חיטה – והכל בסדר יפה". עם השנים נשמטה ה"חיטה" ונותר התירס, שאת שמו היינו צריכים להגות במילרע, אבל אז באו אופיר והחבורה של "תירס חם בים בם בם" וקבעו פה מציאות בהגיית השם, שאין סיכוי לשנות…

אין ספק שלא תמיד מבטא השם את המשמעות המתוקה והחיובית של הגרעין החביב הזה, שעולמם של תושבי אמריקה הקדומים היה תלוי בו וסבב סביבו. ואולי זילות השם מ"מעניק חיים" ל"דגן פראי" משקף במידה רבה את הפיחות שחל בצמח הנהדר הזה בעולם המערבי.

האמריקאים הילידים השתמשו בתירס במגוון דרכים: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – דייסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. לכל חלקי צמח התירס היו יתרונות ושימושים: במקלות גבעולי התירס השתמשו לבנייה, לדיג ועוד, זקן התירס שימש כצמח מרפא לטיפול בבעיות כליות, מעלי התירס ארגו מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות:

גם היום אנחנו היום תלויים בתירס בכל תחום, במיוחד במה שאנחנו מכניסים לפינו – כמעט בכל מוצר מעובד יש כיום תוצרי תירס, אך מדובר בניצול זנים בודדים מהונדסים גנטית מתוך המגוון הגנטי העצום, ובתוצר בו אנחנו פוגשים תירס מעובד, סחוט ומשומש, נטול ערך תזונתי, וכמובן, תוצר של הוצאת אנרגיה מרובה ומיותרת. אנחנו משתמשים בעמילן תירס להסמכה ולהדבקה ובסירופ תירס להמתקה. חומרי התפחה, מתחלבים, צבעי מאכל, חומצת לימון – כולם עשויים תירס, וגם רוב רובו של המזון להאבסת בעלי חיים בתעשיית הבשר. מן התירס מפיקים גם פלסטיק ודלק. למי שמעוניין בהרחבה – כדאי לקרוא ספר מומלץ מאוד על מקומו של התירס אצלנו ועל אוכל כיום בכלל – "דילמת השפע" של מייקל פולאן.

אבל מכל השימושים הרבים, אין כמו נעיצת שיניים בקלח תירס טרי. לפעמים ישנה רתיעה מהתירס מטעמי כשרות. יש מי שחוששים שחרקים קטנטנים השוכנים בשערות התירס נכנסים לקלח עצמו ואז ממש בלתי אפשרי יהיה לאתר אותם בין שיני התירס ולשלוף אותם החוצה. דרור, אחד השליחים שלנו, סיפר לי לאחרונה שקיבל עצה ממשגיח הכשרות של סנפרוסט כיצד להתמודד עם הענין. לדברי המשגיח, החרקים הנמצאים בשערות בורחים לכיוון הקלח כשהם נחשפים לאור, תוך כדי קילוף התירס והסרת "זקנו". הפתרון הוא פשוט ויצירתי: קילוף התירס בחושך! כך נשארים החרקים בשערות התירס ויחד איתן נזרקים לקומפוסט! אתם מוזמנים לנסות זאת בבית…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________
מה השבוע בסל, לצידו של המלך?

יום שני: פטרוזיליה, דלעת אמורו, סלק/אדממה (סויה ירוקה)/לוביה תאילנדית ארוכה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבנייה, תירס, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח. ארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי/חסה, כרישה/שום, דלעת ערמונים/דלעת לבנה, עגבניות צ'רי.

יום רביעי: קישואים, פקוס/מלפפון, עגבניה, אבטיח אישי, דלעת אמורו, פטרוזיליה, תירס, תפו"א, עגבניות צ'רי/תאילנדית/במיה/דלעת ערמונים, חצילים, פטרוזיליה שורש/כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, דלעת לבנה/נתח דלעת פרובנס, תרד ניוזילנדי/חסה

בשבוע הקרוב יש לנו שפע של תירס – מי שמעוניין להגדיל את כמויות התירס בארגז – נשמח לעשות זאת (כל 3 קלחים הם תוספת של 5 שקלים) – כתבו לנו הערה בהזמנה, שלחו סמס או כתבו אימייל, ונשמח להגדיל את מנת התירס בארגז שלכם.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

26-28 ביוני 2017 – והימים, ימי ראשית הקיץ, ימי ראשית…

בשבוע שעבר, ב22 ביוני, החל הקיץ באופן רשמי. זכינו בעוד כמה ימי חסד לא חמים נורא, והשבוע כבר מתחילים השרבים הלוהטים.

הימים האלה הם אכן ימים של ראשית – ראשית הקיץ, שכבר מיתדפק לנו על הדלת, מקמיל את צמחי תפוחי האדמה שעמדו ירוקים ויפים עד לפני שבועות ספורים, ומבשר לנו שכדאי מאוד להוציא את הערוגות האחרונות מן הקרקע. מאיץ בצמחי התירס הזקופים להמריא מעלה, לפרוח, להיאבק ולהפרות ולהוציא קלחים צהובים מתוקים מתוקים. מבשיל את המלפפונים והפקוסים בקצב קייצי וזריז, מאדים את העגבניות, ומצד שני – גם גורם להתפשטות מהירה של הוירוסים בקישואים, שהקשישים שבהם כבר מתחילים להבשיל בעיוותים שונים המרמזים: הוירוסים כבר כאן. (רק כדי להבהיר ולהסיר חשש: מדובר בוירוסים של צמחים, לא של בני אדם).

עץ השסק שליד בית האריזה סיים מזמן להניב, הפירות שנשארו עליו כבר התייבשו ונצרבו על הענפים. הענבים שמכסים את הסככה שליד המשרד כבר רובצים באשכולות כבדים ועמוסים, קורצים אלינו מלמעלה, ואנחנו ממתינים להתמלאותם והתרככותם.

באמצע היום כבר חם לנו מאוד. הקלקרים מתרוקנים במהירות ואנחנו מקפידים להזכיר זה לזה לשתות. כולנו עובדים כבר בזרועות מכוסות מפני הקרינה העזה, ומזה כמה שבועות אנחנו מפעילים בבית האריזה, מאווררים ומצנן שמורידים את הטמפרטורה בחלל החדר. עדיין לא חם נורא, אנחנו יודעים, ומעריכים בקול רם את הקיץ המתון וההדרגתי שיש לנו השנה. ובכל זאת, הגוף, שאינו רגיל לשאת את מעמסת החום ועדיין זוכר את תפנוקי החורף והאביב הקרירים, צריך להתרגל מחדש לעול הקייצי, ולכן דווקא עכשיו קשה יותר מאשר בשיא להט העונה, כשהגוף כבר מורגל.

התקופה הזאת מלאה ראשיות, והארגזים מתחילים להשתנות. אחרי שתקופה ארוכה כמעט לא היו שינויים משבוע לשבוע, וברשימת האריזה על הלוח אצלנו הייתי משנה רק פריט או שניים, הגיעו בשבועות האחרונים שעבר התירס (קבלו אותו בתשואות), דלעת הערמונים ודלעות נוספות, החצילים, המלון והאבטיח ואפילו הסויה והחלו במייקאובר הקייצי. מלבדם מבשילות גם העגבניות שלנו, הבמיה, ובקרוב גם דלעות נוספות, פלפלים, שעועית תאילנדית ולוביה ועוד ועוד משמחי לב קייציים.

המלונים בשדה מבשילים בקצב מהיר, עסיסי ומתוק ובניחוח משכר, וכבר ביקרו אצלכם בארגז. בימי הקטיף מתמלא בית האריזה בריח מלונים (בלי דבק אורנים).השנה אנחנו מגדלים מלוני אננס – מאורכים, שבשרם כתום.

גם אבטיחים ראשונים הבשילו – איך יודעים? שואלים את העורבים. הציפורים הנבונות האלה הן הראשונות לסמן לנו כי האבטיחים מתוקים וטובים: באבטיח שאינו בשל עדיין לא יגעו, ובאלה המתוקים הם נועצים מקור. מכיון שכך, מיהרנו וכיסינו את ערוגת האבטיח ברשת כנגד ציפורים כדי למנוע מהם חגיגת אבטיחים, והם מתחילים להגיע אליכם לארגזים (האבטיחים, לא העורבים).

החצילים מבשילים גם הם, בנחת האופיינית לירק הדשן הזה. אנחנו שותלים את החצילים בסוף חודש מרץ, כשהחורף עדיין לגמרי שולט. החבר'ה הקייציים האמיצים נכנסים לקרקע ומנסים לגדול ולצמוח למרות הטמפרטורות שעדיין נמוכות. מאז השתנה מזג האויר והפך קייצי ממש, והחצילים הודו לו בעגלגלות והרכות הראויה. איזה תענוג לחזור ולקטוף חצילי קיץ שספגו את חום השמש אל תוך בשרם הרך ומודים לה בברק הסגול-שחור שלהם ובחלקלקות המדהימה של עורם. גם בצלחת תרגישו קיץ, ברוך הבא, אדון חציל!

העגבניות שלנו התחילו להבשיל בקצב מהיר – ולבית האריזה נאספים ארגזים אדומים אדומים. גם עגבניות הצ'רי הראשונות נקטפו היום, הן עדיין גדולות יחסית לעגבניות צ'רי, אבל מתוקות מתוקות כמו הקטנות. איזו הרגשה טובה! הקיץ מאפשר להן להבשיל בקלות. את עגבניות הקיץ אנחנו קוטפים אדומות ובשלות כדי שיגיעו למתיקות המירבית, ולכן לפעמים הן רכות יותר מהעגבניות שלהן אתם רגילים בחורף. אל תתבעסו – תהנו.

השנה זרענו שישה סוגי דלעות, והן מבשילות לפי הגודל: דלעות הערמונים הקטנות (acorn בלעז) הן הראשונות, אחריהן כבר מבשילות דלעות אמורו בכתום חזק, והדלוריות הקרמיות. כמה דלעות פרובנס ראשונות כבר שינו את צבען ומוכנות לקטיף, וגם זן חדש שאנחנו מנסים השנה – דלעות כתומות עגולות וחמודות בעלות זרעים ירוקים אכילים (אבל רובן צריכות עוד זמן בנחת בערוגה). על כולן נספר לכם בבוא העת.

השבוע אנחנו מתחילים לקטוף עוד דלעת חדשה ומעניינת שאנחנו מגדלים השנה לראשונה – יש לה שם שנשמע נחמד יותר באנגלית – Mashed potatoes (בתרגום לעברית – פירה…) – היא לבנה לבנה, גם מבפנים וגם מבחוץ, ויש לה טעם עדין, לא מאוד מתוק, שמשתלב מצויין דווקא עם תיבולים מלוחים, ומרקם מיוחד ממש, באמת מזכיר פירה… ככה היא נראית:

הדלעות הגדולות שלנו, הטריפוליטאיות, זקוקות לעוד זמן, ואנחנו נותנים להן את כל הזמן לו יזדקקו (עד חצות כמובן, אז הן יהפכן לכרכרות…).

השנה אנחנו מוסיפים לירקות תחילת הקיץ גם את הסויה הירוקה – הידועה גם בשם "אדממה". בדרך כלל אנחנו מגדלים אותה בשלהי הקיץ, לתקופה קצרצרה בלבד. השנה אנחנו עושים נסיון וזרענו אותה מוקדם, כבר בתחילת מאי. הזריעות הראשונות התמודדו עדיין עם מזג אויר אביבי, ולא חום קייצי ומוחלט כמו שהיא רגילה, אבל הזמן חלף והסויה הניבה תרמילים שהתמלאו בגרעינים שמנמנים. בשבוע שעבר התחלנו לקטוף צרורות מהתרמילים הירוקים והטעימים האלה. זרענו ממנה מחזורים נוספים כדי לבדוק את התמודדותה בשלבים שונים של העונה, ובסוף העונה נבדוק איך צלח הניסוי המוקדם. כדיירת קייצית, הסויה תמשיך איתנו עד בוא הסתו.

עוד ראשית משמחת ביותר התרחשה אצלנו בשבוע שעבר – ליוחאי, השליח הנאמן שלנו בירושלים, ואורין, רעייתו, נולדה בת מתוקה. יוחאי ואורין גם היו מי שקידמו בברכה רבים, כשערכו את שיחת הטלפון הראשונה אליכם לקבל את פניכם לקהילת ח'ביזה. כעת אנחנו שמחים לקבל את יעלה הקטנטנה בברכה ובאהבה! חיבוקים ליוחאי, אורין, לביא ויעלה!

ימי הראשית האלה הם גם ימים של סוף – בשבוע שעבר יצאו תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים לחופשה, והשבוע מסתיימת שנת הלימודים גם בבית הספר היסודי ובגנים. לכל התלמידים שעבדו קשה כל השנה ויוצאים למנוחה ובילויים – מאחלים לכם חופשה נעימה, רגועה, משוחררת ומלאת כיף.

שבוע טוב מכולנו כאן, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/שעועית ירוקה, חסה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבניה, סויה, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח, תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלורית/דלעת אמורו, סלק.

יום רביעי: קישוא, פקוס/מלפפון, מלון/אבטיח, תירס, תפו"א, חצילים/שעועית, חסה,  פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/דלעת לבנה, עגבניה. תרד ניוזילנדי/מנגולד לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, דלעת אמורו, שורש פטרוזיליה, אדממה (סויה ירוקה)/עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).