12-14 באפריל 2021 – איזה מן חיה זה שבלול?

השבוע לא תהיה אפיית כיכרות לחם ביום רביעי. ניתן עדיין להוסיף לארגז ממוצרי המאפיה שאינם דורשים אפיה טריה על הבוקר: גרנולה, קרקרים, עוגיות וכו.

__________________________________________

איזה מן חיה זה שבלול?
נו כבר תצא משם, רק להביט בך,
צא כבר שבלול, צא כבר ונראה מה…

איזה מן חיה זה שבלול?
אל תפחד כל כך, כלום לא יקרה לך.
צא כבר שבלול, צא כבר ונראה מה…

יש הרבה יפה בעולם – ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.

איזה מן חיה זה שבלול?
דווקא מבין אותך, איך לא נמאס לך?
צא כבר שבלול, צא כבר ונראה מה…

יש הרבה יפה בעולם – ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.

אריק אינשטיין ושלום חנוך

 

מזג האויר הסגרירי והמטפטף, שנדיר שנשאר איתנו גם בעונה הזאת בין פסח לשבועות, מתואם כנראה עם הלובי של השבלולים בקונגרס מזג האויר. כשיגיעו החום והיובש הקייציים (וזה יהיה מהר ממה שנראה עכשיו), הם יאלצו להגן על עצמם ולהכנס לתרדמת קיץ, אז כל הארכת גשמים וקרירות משמחת אותם עד מאוד. השבוע נקדיש כמה מילים לבריה הזאת, שמעורבת שגידולים בח'ביזה באופן אינטנסיבי (מדי, לפעמים) ומלווה אותנו מהשתיל הראשון…

השבלולים (או החלזונות) הם רכיכות, כלומר בעלי חיים ללא חוליות. במקום שיניים של ממש יש להם בראשם משננת, מעין מגרדת משוננת המשמשת לשחיקת מזון וריסוקו. בנוסף מתנוססים על ראשיהם שני זוגות משושים וזוג לחיים. גופם בנוי מרגל אחת המשמשת לתנועה. לרגל יש סוליה שטוחה ושרירית, מצופה באפיתל המפריש ריר דביק, הנקרש במגע עם אוויר וכך מגן עליה בזמן התנועה (אז האם חלזון יכול לזחול על תער מבלי להיחתך? אולי, אבל אל תנסו זאת בבית). בעזרת הרגל השרירית והרירית החילזון נאחז גם במשטחים חלקים, זוחל ואף שוחה. מעל הרגל המופלאה הזאת נמצא שק המכיל את האיברים הפנימיים: איברי הנשימה, העיכול, הרביה ומערכת ההובלה והעצבים. את שק הקרביים עוטף קפל עור עשיר בבלוטות הנקרא גלימה, ממנו מופרש חומר רירי מקריש ההופך בהמשך לקונכייה. הקונכייה, שהיא כמו קליפה או שלד חיצוני ספירלי, עשויה גיר ומצופה בחומר אורגניים קשים. היא מגנה על ידידנו מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש, מפני שהיא בלתי חדירה כמעט למים. בחלק ממיני החלזונות הקונכייה נתיישרה או בכלל נעלמה, ואז אנחנו מכנים אותם חשופיות… רוב מיני החלזונות חיים בכלל בים. אחרים מעדיפים לגור במים מתוקים או בכלל ביבשה.

החלזונות שאנחנו פוגשים בשדה, הם, כמובן, חלזונות יבשה. כמו רכיכות אחרות, מערכות הגוף הפשוטות של החלזון אינן יכולות לווסת את טמפרטורת הגוף, והוא מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה. טווח הטמפרטורות בו הוא יכול להיות פעיל הוא 7-28 מעלות, ו75-90 אחוזי לחות. במזג אוויר חם יותר או יבש הוא עלול למות, לכן החלזונות הישראלים פעילים בעיקר בתקופת החורף, ובקיץ נכנסים לתרדמה. הם מפרישים חומר רירי דביק (שוב הריר הזה…), שמתקשה, ויוצר חתם (epiphragma), האוטם את פתח הקונכייה מרטיבות (אך מאפשר לאויר להכנס) ומדביק אותו למשטח כלשהוא: אבן, גבעול, גזע עץ. מכך יכול החלזון שלנו לנשום מבלי לאבד נוזלים. מלבד הכניסה לבונקר, מתרחש בשבלול תהליך של קיוט: כל פעילות חילוף החומרים בגופו יורדת למינימום, שרירי הריאה עוצרים את פעולתם, הכליה אוגרת בתוכה את החומרים המופרשים, והגלימה מפרישה חומרים המונעים איבוד מים. עם רדת הגשם נמס הריר המוקשה והחילזון משתחרר מהאחיזה.

כשהחלזון מתעורר אחרי הגשמים, הוא אוכל ואוכל ו… עושה ילדים. החלזונות הם דו-מיניים, כלומר – לכולם אברי מין זכריים ונקביים גם יחד. כששני חלזונות מזדווגים, כל אחד מהם תורם זרע להפרת הביציות של השני. זה קורה בדרך כלל 2-6 פעמים בעונה. לאחר "הריון" של כשבועיים, היא/הוא חופר/ת גומות של בעומק של כ5 ס"מ ושם מוטלות עשרות ביצים, שיבקעו במהלך הקיץ. לגשם יש חשיבות גדולה גם כאן: אם האדמה יבשה, החילזון לא יצליח לחפור בור להטלת הביצים. בעונת החורף. בעוד כשנתיים-שלוש יהיו החלזונות האלה בוגרים כדי להקים משפחה משלהם. הם אוכלים צמחים, וחומר אורגני מכל הסוגים, ולכן בעייתיים ביותר לפעמים בשדה. כשיש לנו מתקפה רצינית של שבלולים, אנחנו אוספים אותם ידנית ומרחיקים אותם מהשדה, לאיזורי הבר הירוקים, שיצאו לחפש מקומות אחרים לנשנש…

אבל אם אתם לא חקלאים, והחלזון לא מאיים על תוצרת השדה שלכם, חלזונות הם בריה מתוקה ומרתקת לגמרי, ומסתבר שבשנת הקורונה הסוגרת והלא נעימה שעברה עלינו, התפתח טרנד חדש של אימוץ שבלולים כחיות מחמד. וגם אנחנו פגשנו דרך אחת הלקוחות הירושלמיות שלנו הזדמנות לסייע באימוץ שכזה – ומעשה שהיה, כך היה. בבוקר יום חורפי אחד בחודש מרץ כתבה לנו לריסה:

הי ח'ביזה,
בארגז האחרון קיבלנו שבלול זעיר וחמוד בחסה שלנו והחלטנו לשמור עליו כחיית מחמד. קראתי שהם חיות חברתיות, אז תהיתי אם תוכלו לשלוח עוד אחד או שניים בארגז הבא שלנו. אני בטוחה שזו בטח הבקשה המוזרה ביותר שקיבלתם אי פעם, ואני מבינה לגמרי אם אין לכם זמן להסתובב ולחפש חלזונות. אבל אם אכן יש לכם זמן, גארי החילזון יהיה מאושר מאוד.
תודה רבה!

כשסיפרתי על האימייל המשעשע לטליה, בתי, היא התנדבה מיד לחפש את החבר האידאלי לגארי, ואני השבתי ללריסה:

שלום לריסה,
אכן, זו הבקשה המוזרה ביותר, וגם החמודה ומחממת הלב ביותר שקיבלתי.
טליה, בתי, התנדבה בשמחה למשימה. היא תחפש עבורך חלזון ותטפל בו/בה (זה מסובך עם חלזונות) עד לארגז הבא שלך, אני מקווה שנוכל לשלוח לגארי איזו חבר/ה בקרוב.
לגארי יש באמת מזל שנחת בחסה שלך …
תודה על מכתבך ובקשתך!
🐌
בת-עמי

טליה יצאה לדרך לחפש חברים לגארי, ולאחר כמה ימים מצאה שבלול קטנטן וחביב, שהיא גידלה במסירות במשך כמה ימים נוספים, עד לארגז הבא של לריסה, והוא נשלח אחר כבוד לשמש בן לוויה וחבר אמת לגארי. לריסה, האמא המאושרת, כעת לשניים, שלחה לנו תמונה של גארי ואלברט במעונם המשותף:

שיהיה לכולנו שבוע טוב, שבוע של חיים ושל תקוה, ושנלמד מהשבלולים שלפעמים מצטמצמים, מורידים הילוך ומתכווצים ומאמינים שהגשם בוא יבוא, החיטה תצמח שוב, חתם הקונכיה ימס והחיים יפרצו שוב.

מכולנו בח'ביזה.

________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה שורש/כרישה, חסה ירוקה, שום טרי, סלק, מלפפון, עגבניה, תפו"א/גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, כרובית/אפונה/ברוקולי, מנגולד, בצל.

ובסל הגדול גם: קולרבי/שומר, קישוא, קייל.

בארגז הפירות: בננה/לימון, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז, תפוח עץ אדום.

יום רביעי: חסה, כרובית/קלרבי/שומר, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, גזר, תפו"א, בצל טרי, מנגולד, מלפפון, עגבניה, סלק, שום טרי, מתנה לכולם: קייל.

ובסל הגדול גם: לבבות חסה, קישוא, פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: בננה/לימון, אבוקדו/תפוח עץ אדום, קלמנטינה, תפוז, אשכולית אדומה.

5-7 באפריל 2021 – מצב החסה בשטחים

התחדשויות אחרי החג:

מטע התמרים של קיבוץ סמר מכין כבר כמה שנים סילאן מעולה, ועכשיו הם מתחילים גם לארוז אותו בצנצנות שנוכל להציע אותו לכם! הסילאן מיוצר מ100% פרי, ללא כל תוספות, על פי זן התמרים – וכך ניתן לבחור סילאן מכל אחד מזני התמרים שהם מגדלים: ברהי, מג'הול, זהידי ודקל נור – וכמו שזני התמרים שונים זה מזה, כך גם לכל אחד מהסילאנים השונים המופקים מהם טעם ייחודי ומעניין. ממש כדאי לטעום!

כיום הסילאן מיוצר בייצור ביתי ועדיין ללא אישורים. הוא מיוצר, כמובן, מ100% תמרים של סמר – בעלי אישורי כשרות ואישורים אורגנים בינלאומיים, ונבדק במעבדה והוא בטוח (וממש טעים). סמר נמצאים כעת בתהליכים לקבל אישורי כשרות ואורגני גם לסילאן במהלך 2021.

מחירים:
צנצנת 450 מ"ל – 25.5
צנצנת 850 מ"ל – 38

_______________________________

משפחת שיף ממושב בית חנן מגדלת פירות אורגנים, מהם אנחנו קונים את חלק מהפירות שממלאים את ארגזי הפירות שלכם. עכשיו הם שמחים להציע גם פקאנים אורגנים קלופים מעצי הפקאן שלהם –

נארוז אותם בשני גדלים:
200 גרם – 25 שקלים
500 גרם – 61 שקלים

הוסיפו לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________

על חסה ושאלות קיומיות אחרות

כשאני חותכת סלט, אני תמיד מתחילה בכמה עלי חסה רעננים, וגם סלט שכולו עלי חסה לא מאכזב אותי כלל. לפעמים זה מביא את מי שסועד איתי לנסות ולדלות מהקערה את ה"ירקות האמיתיים" בלבד, תוך תהייה בקול על מה ולמה אני סבורה כי הוא ארנב. יש שסוברים כי חסה היא רק לקישוט, היא נועדה להיות מוסטת הצידה כדי להגיע לאוכל עצמו, ומילוי קערת הסלט  בחסה היא הולכת שולל: הקערה מלאה בחסה שיוצרת נפח, אך בעצם המנה ריקה מתוכן. האמנם? ובכן, כדי לעקור מיסודה את הסברה שחסה היא למעשה קלקר במסווה של ירק, נקדיש את העלון השבוע בשיר מזמור לחסה:

השם הלועזי של החסה, Lettuce באנגלית ו-Laitue בצרפתית, מקורו במונח הלטיני Lactuca – "חלבית" בתרגום חופשי – משום שכשאר חותכים את הקלח הוא מפריש שרף חלבי. היוונים מצאו בחסה סגולות מרפא והיפוקרטס, אבי הרפואה, האמין שהיא משפרת את הבריאות. רופאו של הקיסר הרומאי אוגוסטוס חיבב את הירק הבריא על הרומאים ויורשיו האמינו שיש בכוחו להסדיר פעולות מעיים אצל צעירים ולסייע לשינה רגועה בגיל מופלג. היום אנו יודעים שאותו נוזל חלבי, שריחו מזכיר את ריח האופיום, מכיל אלקלואידים, ושכל מיני החסות הם נרקוטיים במידה זו או אחרת. יש אומרים שאכילת כמויות גדולות מאוד של חסה עלולה לגרום לערפול חושים ואפילו לאובדן הכרה. בכמויות סבירות היא מרגיעה את דרכי העיכול ומשככת כאבים, מסייעת לשינה ובולמת שיעול. תמצית חמה מעלי החסה מסייעת בהרגעת התקפי אסתמה ועוויתות ברונכיאליות.

ברפואה העממית נהגו להשתמש בשיקוי שנעשה מחליטת עלי חסה להקלה על שיעול ולהרגעת צריבות בעור. אכילת עלי חסה או שתיית מרתח מן הזרעים משמשת לטיפול בדלקת עיניים, דלקת בכליות ובכבד ובכאבי בטן. היא עשירה במים ולכן מונעת צימאון ומעודדת השתנה. עלי החסה מומלצים להגברת ייצור החלב אצל נשים מיניקות. נסים קריספיל כותב כי חסה מועילה לסובלים מאנמיה, מנשירת שיער, מעצירות, מהפרעות בתפקוד הכבד ומנדודי שינה.

חסות ירוקות עשירות בוויטמינים A , K , ויטמינים מקבוצת B ובכללם חומצה פולית, ויש בהן מעט ויטמין C, סידן, אשלגן וברזל. החסה בעלת העלים הכהים היא מקור לנוגד החמצון לוטאין, המסייע לבריאות העין. בחסה סגולה יש אנטוציאנים, נוגדי חמצון התורמים להאטת תהליכי ההזדקנות.

מיניה וסוגיה השונים של החסה גדלים בר באירופה, אגן הים התיכון, אסיה הקטנה והודו. משערים כי מוצאה מדרום-מזרח אירופה וממערב אסיה. היא בויתה וגודלה על-ידי הסינים והמצרים עוד בזמן העתיק. בתקופה ההיא רחשו לחסה כבוד ויקר: המצרים הקדישו אותה לאל הצמיחה והפרסים, שראו בה מעדן, הגישו אותה למלכים. אצלנו היא מופיע בתנ"ך, שם היא מכונה "מרור", חלק בלתי נפרד מצלחת הפסח. חכמי המשנה מונים חמישה סוגים שבהם יוצאים על ידי אכילת המרור בפסח. אחד מהם כונה בפיהם "חסא", משום שהאל חס על בני ישראל (פסחים ל"ט ע"א), ומכאן כפי הנראה שמה בעברית של ימינו.

ישנם כמעט מאה עשבים בעלי שרף חלבי השייכים לסוג Lactuca, המפוזרים בעיקר בהמיספירה הצפונית. רובם אכן יתאימו לקישוט בלבד, משום שהם ממש בלתי אכילים, ונעים בין מרים מאוד לרעילים. רק מין אחד, Lactuca Sativa כולל בתוכו את כל סוגי החסות שאנחנו אוכלים. חסת הסלט אינה צמח שנלקח מן הבר וגודל כמות שהוא בגינת הירק (כמו האזוב או המרווה למשל, שבטיול סתמי בהרי ירושלים תוכלו לפגוש אותם בטבע, דומים מאוד לאלו שבגינתכם). לא ברור מתי באה חסת הסלט לעולם, אך מממצאים ארכאולוגים עולה כי בעבר הרחוק החלו גננים מצרים לשנות את חסת הבר. שנים של בחירה וגידול רק את החסות שהיו פחות מרירות, ושמירת הזרעים והעברתם לדור הגננים הבא, יצרו צמח שונה מצמחי הבר שהיו אבותיו. ובכל זאת, למען זכות אבות, שמרה חסת הסלט על שתי תכונות קדומות: כשהצמח פורח ומוציא זרעים הוא הופך מריר ובלתי אכיל. גם תקופות עקה (חום גדול למשל) יפיקו חסה מרירה. ותכונה נוספת: לזרעי חסה קשה מאוד לנבוט אם הם מכוסים באדמה. הם זקוקים לאור כדי לנבוט, ולכן כשמנביטים חסה מכסים את הזרעים בשכבת אדמה דלילה או לא מכסים כלל.

קצת על סוגים שונים של חסות:
• חסה רומית: מקורה באיטליה, אצלנו היא נקראת "ערבית". עליה מוארכים ובשרניים במרכזם.

 

 

 

 

• חסה אייסברג: מוצאה מאמריקה, ולכן קוראים לה גם חסה אמריקאית, היא דמוית קלח כרוב. עליה צפופים, פריכים ועסיסיים.

 

 

 

• חסה ראש חמאה / חסה משי, ירוקה/סגולה: זן הולנדי בעל עלים עגולים, רכים ומעודנים.

 

 

• חסה עלה אלון, ירוקה/סגולה: בעלת עלים ירוקים ארוכים ומפוצלים.

 

 

 

• חסה מסולסלת ירוקה/סגולה: מוצאה מאיטליה ועליה המסולסלים ירוקים בחלקם התחתון וסגולים בקצוות.

 

 

 

החסה הערבית גדלה בארץ כל השנה. בכל תקופת שתילות יש זנים מסויימים שלה יותר לקור / לחום על פי העונה. למרות שהיא מתמידה ויציבה, ומסתדרת יפה עם חורף או קיץ, עדיין גם היא זקוקה לתמיכה והגנה: לרוב היא גדלה בשטחים הפתוחים שלנו, אבל בחורף אנחנו מגוננים עליה בבתי הצמיחה – חלק ממחזורי החורף גדלו בבית הרשת ואחרים במנהרות הפלסטיק. בקיץ אנחנו פורשים מעליה רשתות צל כדי להגן עליה מתעוקת החום הקייצית. החסות האדומות, המסולסלות וחסה אמריקאית (אייסברג) עדינות הרבה יותר ולכן מוכנות לגדול רק בעונות המעבר, ובסתו ובאביב אנחנו נהנים מגיוון בחסות בסל.

אז למרות שהיא אורחת קבועה, אל תקבלו אותה כמובנת מאיליה, תנו לה איזו לחיצת הכרה והוקרה, ספרו לה שלמרות שהיא כמעט תמיד שם, אתם בכל זאת מבחינים בה מדי שבוע ושמחים לקראתה. היא תשיב לכם בנדיבות. באגף המתכונים שלנו תמצאו מתכונים מפתיעים לחסה – שווה הצצה.

שיהיה שבוע טוב, שנעריך את היציב שתמיד איתנו,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פול ירוק/אפונת שלג/ברוקולי, חסה ירוקה, שום טרי, סלק/גזר, מלפפון, עגבניה, כרובית/נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, קלרבי/שומר, מנגולד/חסה אדומה, בצל טרי. מתנה לכולם: קייל.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, קישוא/תפו"א, כרוב לבן או אדום.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית.

יום רביעי: חסה, כרובית/פול, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, פטרוזיליה שורש/כרוב לבן או אדום, תפו"א, בצל, מנגולד, מלפפון, עגבנייה, סלק, שום טרי. מתנה: קייל/חסה אדומה.

ובסל הגדול תוספת של: אפונת שלג/כרישה, קישוא/גזר, שומר/קלרבי.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

22-24 במרץ 2021 – איך יודעים שבא אביב?

הודעות לקראת חג האביב, שינוי מועדי משלוח בפסח:

בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים. לא יהיו ארגזים ביום שני ה29 במרץ ויום רביעי ה31 במרץ.

למי שמקבל פעם בשבועיים, נוצר פער של שלושה שבועות בין משלוחים. שלחנו אליכם הודעה באימייל לגבי התאריכים המדוייקים של הארגזים הבאים, אנא קראו אותה בתשומת לב.

חג שמח!

___________________________________________

האביב בפתח

בשבת האחרונה הגיע האביב באופן רשמי. מאז סוף דצמבר, בו צויין היום הקצר ביותר והלילה הארוך ביותר, הלכו הלילות והתקצרו ובשבת, 20 במרץ, חל האקווינוקס – יום השוויון – בו היום והלילה שווים באורכם, זהו היום המסמן את תחילת האביב מבחינה אסטרונומית (משמעות המילה equinox בלטינית היא "לילות שווים").

ארבע עונות השנה נובעות בעצם מנטייתו האלכסונית הקלה של ציר כדור הארץ (המכוון לנקודה בחלל, אי שם באזור הכוכב הצפוני). הנטיה הקלה הזאת גורמת לכך שבמשך חצי שנה מקבל חצי הכדור הדרומי יותר שמש מאשר החצי הצפוני, ובחצי השנה האחר, זוכה ההמיספירה הצפונית ליותר שמש. בצהרי יום קייצי בחצי הכדור הצפוני (ובישראל), השמש גבוהה בשמים, ובימים חורפיים היא זורחת ושוקעת בקשת נמוכה ולכן עושה מסלול קצר יותר בשמיים. לכן בקיץ אנחנו נהנים משעות אור ארוכות – במהלכן השמש זורחת, עולה גבוה גבוה ולבסוף שוקעת, ובחורף היא מבלה פחות זמן ברקיע, נעלמת מוקדם, ומשאירה ללילה לבלות איתנו את מירב השעות.

שתי נקודות השוויון בין אורך היום והלילה הן בסתיו ובאביב, בשני ימים אלו השמש נמצאת בקו ישר (מאונך) מעל ציר כדור הארץ, השמש זורחת בדיוק במזרח, חולפת דרך השמיים, ובדיוק 12 שעות אחרי כן שוקעת במערב, וכמעט בכל מקום על פני כדור הארץ יש כ-12 שעות אור ו-12 שעות חושך. בחצי הכדור הצפוני, ב22-23 בספטמבר, יום השוויון הסתווי, מתחיל הסתו, ב21 בדצמבר, היום הקצר ביותר בשנה, מתחיל החורף. ב20-21 במרץ, יום השוויון האביבי, מתחיל האביב, וב21 ביוני, היום הארוך בשנה ביותר, מתחיל הקיץ. הנה הסבר נחמד ומעניין על ימי השוויון, שמסביר למה יום השוויון דווקא אינו בדיוק מה שחשבנו (אבל די קרוב)…

יום תחילת האביב הוא יום עמוס משמעויות בתרבויות העתיקות, ונועדה לו גם העמדה מדוייקת: בני המאיה חגגו אותו בהקרבת קרבנות ליד הפירמידה הגדולה של צ'יצ'ן איצה במקסיקו באמריקה, שהוצבה בזוית מסויימת כך שביום השוויון נראו קרני השמש כנחש אור היורד מראש גרם המדרגות העליון ועד לתחתית גרם המדרגות התחתון. ובצד אחר של העולם, הספינקס במצרים האפריקאית עמד כך שפניו מביטות לנקודת זריחת השמש ביום השוויון. היה זה נסיון לתפוס באבן את הרגע הבודד ואת ההתחלפות ותנועת האור גם יחד.

המושג אביב במקרא מתאר שלב מסויים בהתפתחות תבואת הדגן: בתחילת הבשלת השיבולים, לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת "אביב". אולי המילה אביב באה מן המילה "אָב" במשמעות של השיבולת הבכורה והראשונה בתקופת הבשלת הדגנים. ואכן, ממחרת השבת (בצאת חג ראשון של פסח) התקיים טקס הנפת העומר – טקס קציר השעורים הראשון לעונה. אביב השיבולים מתרחש בעונה בה מתמעטים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם "אביב". האביב הקצר של חודש ניסן הוא אכן זמן נאה לצאת ממצרים לטיול במדבר סיני, כמו שכותב גם רש"י: "…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…" (פירוש רש"י על שמות יג, ד).

סברה אחרת היא כי המקור הוא השורש  אֵב, שמשמעותו צמח צעיר ורענן העומד בשלב הפריחה כמו "איבי הנחל" (שיר השירים ו, יא) ו"עודנו באיבו" (איוב ח, יב). פריחה היא אכן הצבע המרכזי של עונת האביב, במילותיו היפות של הסופר אליעזר שמאלי: "העובר את ארץ ישראל בתקופת שנה זאת ברגל או אפילו ברכב – עינו תלאה כמראות שפע הפריחה המצוי בכל אשר יפנה. כמרבד צבעוני עצום אחד שטוחה הארץ מצפון עד הנגב ומים עד מזרח, והר וגיא, גבעה ועמק טבולים גודש צבעים מגוונים בכל צבעי הקשת. חג לצמחיית הארץ בתקופת שנה זאת. אביב במלוא משמעות המילה. אך המסתכל בעין פקוחה בים הפריחה שלפניו ירגיש, שבירכתיים, בשולי היריעה המנוקדת, מתגנבת לאיטה הכמישה, ופה ושם מתחילה להתגלות הקרחה. נראה שמתוך כוונה וידיעה, כביכול, רוכז שפע הפריחה בתקופה קצרה ומוגבלת, כי הנה הנה הגשם חולף הולך לו והחמה יוצאת מנרתיקה. השפעת המזרח גוברת מיום ליום על השפעת המערב. תקופת הגשמים, שנלחמה מלחמה עיקשת יום-יום ולא ויתרה על שררתה – נכנעה סוף-סוף בפני ימות החמה ונסתלקה. באופק עולה ערפל החמסין ומשב הבלו פורץ ועובר את הירדן ומשתער מערבה ובעקבותיו – הכמישה והנבילה".

באופן לא מפתיע אולי, יום השוויון האביבי ותחילת האביב נחגגים גם היום במסורות ובחגים לא מאוד שונים בתרבויות מגוונות: חג הפסח שלנו, חג הפסחא הנוצרי, "היגן" (מילולית: החוף האחר") – חג התחלפות העונות הבודהיסטי ביפן ו"נורוז" (מילולית: יום חדש) – ראש השנה הפרסי. המשותף לכל החגים האלה הוא שהם עמוסים במשמעויות של מפגש ומעבר בין עולמות, השתנות ואיזון פנימי, התחדשות והיפתחות אל החיים ואל אפשרויות הצמיחה שלנו בהם. התחושה שעולה מן החגים השונים היא שזוהי השעה בה הגבול בין ניגודים דק למדי, ולכן היא מציעה רגע של עצירה מן המרוץ התמידי של החיים, פקיחת עיניים בצורה אולי חדשה ושונה, אפשרות להתפתחות ושינוי ודרך חדשה וגם מציאת איזון ושלווה, לפני שמתחילה הריצה המחודשת אל הקיץ.

גם ליל הסדר עמוס מפגשים ומעברים, אחד הטקסים החביבים עלי הוא כריך הלל – כריכת המרור החריף והמר עם החרוסת המתוקה, הירק עם הפרי. כששחר, בתי, למדה על מנהגי ליל הסדר בית הספר היא תהתה שחר למה טובלים מרור בחרוסת. יש כמובן הסברים מפולפלים ומלומדים לרוב, אך ההסבר שלה חביב עלי: היא חשבה שטובלים אותם יחד בשביל לטעום את כל הסיפור יחדיו, המר עם המתוק, הפחד עם הסוף הטוב, המצוקה עם השמחה במפגש של טעמים, תחושות וניגודים.

גם בשדה התקופה הזו היא תקופה של מפגש ותנועה: גידולי חורף מסתופפים לצד גידולי קיץ, דישון, עישוב, שתילה וזריעה וקטיף מתערבבים להם כולם יחד ויוצרים עונה עמוסה למדי של עבודה. קשה לומר שיש פנאי לעצור במרוץ, אבל השינויים שעובר השדה בהתחלפותו לקראת העונה החמה בהחלט מזמנים לנו הרבה התבוננות ופקיחת עיניים, מחשבות על מה שהיה ותכנונים למה שיהיה.

חג האביב פותח את מצעד החגים החקלאים בארץ ישראל, חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו חקלאי הדגן מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה חם היה בקיץ שעבר). בסתו הם זרעו בדמעה ובחשש את הדגנים, כעת השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון. הטקס הזה והתקופה הזו לוו גם בחשש גדול. מזג האויר ההפכפך והציפיה להבשלת גידולי עונה שלמה, גידולים שהקהילה תלויה בהם למחייתה, גרמו למתח גדול אצל החקלאים. כותב על כך ילקוט שמעוני: "בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה ואם אינה עושה".

אנחנו מצטרפים לתקוות ולתפילות שיהיו החג הזה והעונה הנפתחת בו מבורכים בתנובת השדה ובתנובות מכל הסוגים, שיביאו איתם בריאות, שלווה ושמחה, חג שמח!

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: גזר, חסה ירוקה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, סלק, מלפפון, עגבניה, כרוב ירוק או אדום/נתח דלעת/פלפל אדום, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו"א/קלרבי, חסה אדומה, בצל טרי/בצל ירוק.

ובסל הגדול גם: פול ירוק/אפונת שלג/שום טרי, מנגולד/קייל, ברוקולי/כרובית.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, בננה, פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: חסה ירוקה, כרובית/ברוקולי/קולרבי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, סלרי שורש/עלים/פטרוזיליה שורש, תפו"א, בצל טרי/בצל ירוק, חסה אדומה, מלפפון, עגבניה, סלק, גזר.

ובסל הגדול גם: פול ירוק/אפונה סינית/שום טרי, כרוב/דלעת, קייל/מנגולד.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, בננה, קלמנטינה.

15-17 במרץ 2021 – ולנו, איזה כיף יש רק ראש של כרוב!

הודעה חשובה!

בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ירקות, אנחנו בחופשת חג ממשלוחים ומתמקדים בעבודת השדה.
לכן – לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 29 במרץ או ביום רביעי 31 במרץ.
מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים – הדילוג הזה יוצר פער של שלושה שבועות לכולכם.
נשלח הודעות גם באימייל ובסמס, אם לא קיבלתם הודעה ולא ברור לכם מתי יגיעו אליכם הארגזים הבאים, דברו איתנו.

במגבלות הקורונה העכשוויות לא נוכל לקיים יום פתוח בחול המועד, במידה ויהיו שינויים בתקנות ונוכל בכל זאת להזמין אתכם אלינו, נשמח מאוד ונעדכן.

חג שמח! מכולנו בח'ביזה

___________________________________

יש ראש לשועלים וראש לאריות, יש ראש עם תלתלים וראש עם בעיות.
יש ראש הממשלה – זה הראש הכי חשוב, ולנו במחילה יש רק ראש של כרוב.

ראש כרוב בגרוש, אפילו לא כרובית או כרוב כבוש בחומץ מחבית.
ראש כרוב חמוץ, ראש כרוב אל תתייאש, עם קצת לימוד אולי תהיה פחות טיפש!

יש ראש לשועלים וראש לאריות – עליך להחליט באיזה ראש להיות.
יש ראש שאין לו לב, זה הראש הכי עלוב, ולנו, איזה כייף, יש רק ראש של כרוב!

(תלמה אליגון רוז וקובי אושרת)

(התמונות מעדשתה של חנה – תראו איזה יופי!)

מבטיחה שלא תזמנתי את העלון של השבוע עם יום הבחירות הקרב ומקהלת ראשי הכרוב שמתלווה אליו… החורף הוא שעתם היפה של בני משפחת הכרוביים המקסימה שגדלה אצלנו בשדה: הברוקולי, הכרובית, הכרוב, הקייל והקולורבי. והנה שמתי לב שהחורף כבר מתקרב לסופו, ועדיין לא סיפרנו לכם על ה"עתיק" מביניהם, ראש הכרוב. כבר זמן ארוך שאתם פוגשים אותו בארגזים, וחלקכם כבר מתייחסים אליו לפעמים כמו אורח שהגיע לביקור ושכח לעזוב… אז כדי לייפות שוב את פניו ולהזכיר לכולנו כמה הוא רצוי ואהוב – העלון השבוע בשבילו.

כרוב הבר המקורי מוצאו מאזורי החוף של הים התיכון, דרום אירופה ודרום אנגליה, שם הוא נהנה מלחות רבה. הוא היה שונה מאוד מראש הכרוב שאנחנו מכירים היום, והיה כנראה גבעול בעל עלים מעטים ופתוחים. הכרוב נתן את שמו למשפחה מכובדת וענפה, שאליה שייכים גם הכרובית, הברוקולי, כרוב הניצנים, הקולרבי, הקייל והקולרדז וירקות העלים מהמזרח הרחוק: באק צ'וי, חרדל, כרוב סיני, טאט סוי ועוד רבים.

הכרוביים שייכים למשפחת המצליבים, ששמה נגזר מהצורה המוצלבת של פרחיה, שלהם ארבעה עלי כותרת המסודרים במדויק בשני זוגות זה מול זה. מחקרים רבים הראו כי ירקות ממשפחת הכרוביים יכולים לדכא סרטן שד, בטן ומעי הודות לפיטוכימיקלים בשם "אינדולים" המצויים בהם. מיץ כרוב הוא תרופה עממית מוכרת לאולקוס, עלי כרוב שימשו את הסבתות לחבוש ולהרגיע איזורים נפוחים ודלקתיים בגוף, כמו גם להפחית גודש יתר של חלב בשד לאחר לידה. הכרוב עשיר בברזל, בסידן ובאשלגן. הוא מכיל ערכים גבוהים של ויטמין C, B ו-D. כרוב אדום גבוה יותר בערכים התזונתיים של ברזל, סידן ואשלגן וכן ויטמין C וסיבים תזונתיים. העושר התזונתי הזה הופך אותו לפועל יעיל בבניית עצמות, חיזוק המערכת החיסונית, הגנה מפני מחלות נשימה ושיפור בעיות עור. אולם – צריכת יתר של כרוב עלולה לגרום לבעיות לסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס.

הסבר מפורט על החשיבות התזונתית של הכרוב כאן.

כבישת כרוב מאפשרת לשמור את הירק לתקופה ארוכה ללא קירור, וגם משמרת מצוין את הויטמינים שבו. קפטן קוק ייחס את בריאותם המצוינת של ספניו למנה היומית של כרוב כבוש שאכלו.

בצפון אירופה היה הכרוב אחד הגידולים היחידים שיכלו לחורף המקפיא, ולכן ארוחה בימים מושלגים כללה בעיקר תבשילי כרוב. כך גם בתפריט של איכר רוסי שכלל מרק כרוב חמוץ, לחם שיפון ומשקה. לפולין ולהונגריה הובא הכרוב הכבוש על ידי נוודים טורקים במאות השש עשרה והשבע עשרה, וארוחה גרמנית מצויה במאה השמונה עשרה כללה כרוב, נקניקיות, עדשים ולחם שיפון. באזורים הסקנדינביים היה התפריט החורפי מורכב ממאכלים שניתן לשמר: בעישון, בייבוש או בהמלחה. הכרוב התאים לכך. בסין היו מייבשים עלי כרוב ושומרים אותם לחורף, ואז מרטיבים אותם במים ומשיבים אותם לחיים כתוספת למרק או תבשיל, וגם הסינים הגישו כרוב כבוש כתוספת לארוחות.

  

לאורך ההיסטוריה ידע הכרוב עליות ומורדות. היוונים העריכו אותו מאוד בזכות סגולותיו הרפואיות, אך האריסטוקרטיה של ימי הביניים עיקמה את אפה בהזכרת שמו בלבד: בימי הביניים באירופה נחשבו ירקות, וירקות עליים בפרט, למזיקים לבריאות בשל היותם מייצרים "רוח" (גאזים), דבר שכמובן לא התקבל על הדעת, אך המוני העם המשיכו לאכול כרוב (וטוב שכך). אם תרצו להקשיב לעצה של מלומד רומאי מהמאה השנייה לפני הספירה, כדאי לאכול הרבה כרוב טרי מתובל בחומץ לפני מסיבה שבה תרצו לשתות הרבה, ועצה מצרית למי שרוצה לשתות ולהישאר פיכח היא להתחיל את הארוחה בכרוב חי כולל הזרעים. נראה שהטיפול המקובל בהנגאובר (חמרמורת בעברית) היה – כרוב ועוד כרוב.

המזרח אירופאים והטורקים ממלאים אותו, הסינים מוסיפים אותו למוקפצים, האתיופים מבשלים אותו חריף, היפנים מגישים אותו מוחמץ כמתאבן. בגרמניה הוא מאכל לאומי כתבשיל אטי חמוץ-מתוק של כרוב אדום ולבן, ובסקנדינביה המתאבן האולטימטיבי הוא סלט "קולסלואו" (ששמו מגיע מהמילים ההולנדיות לכרוב kool ולסלט sla). ב1984 ניתן לכרוב סוף-סוף המקום הראוי לו כשארגון המזון והחקלאות של האו"ם הכריז עליו אחד מעשרים המזונות החשובים ביותר בתזונת העולם.

מתכונים שונים לכרוב תוכלו למצוא באגף המתכונים באתר.

       

לכרוב, כמו לשאר בני משפחתו יש מרקם מיוחד לעלה, שמאפשר לו לא לספוג את המים הרבים שיורדים עליו בחורף. כדי שהעלה לא יתרפט וירקב מעודף מים, וכדי שהמים יגיעו לשורשים וירוו את צמאונם, יש לעלה מרקם מעין שעוותי שדוחה מים, והטיפות אינן נספגות בו אלא זולגות בנחת לאדמה.

כרובים הם יצירת פאר מדהימה של הטבע: צמח הכרוב מצמיח עלים "רגילים" פתוחים במשך זמן רב, עד שהוא מגיע לרגע הנכון והמסוים, ואז, כמו הקשיב לשעון ביולוגי פנימי, לפתע מתחילים העלים לצמוח מקופלים פנימה, ויוצרים כדור רופף. בהמשך צומחות עוד ועוד שכבות פנימיות של עלה על עלה, ודוחסות מבפנים את הראש העגול עד ליצירת כדור מהודק. זה באמת מופלא: בכל פעם מחדש אני מוקסמת לראות כשזה מתרחש – העלים השטוחים שוב ביצעו את התרגיל ו"תפסו ראש" – ממש כמו בפעם שעברה…

    

מאחלים לכולנו הרבה פלאים ושבוע נעים של קרירות ושמש ואולי כמה טיפות גשם בעירבוביה…
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, חסה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, סלק, מלפפון, עגבניה, כרוב לבן או אדום/כרובית, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו"א/לפת/קלרבי/שומר, פול ירוק/אפונה, בצל טרי/בצל ירוק.

בארגז הגדול גם: שום ירוק, גזר, פלפל/דלעת.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: חסה, תפו"א/קלרבי, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרוב אדום או ירוק/כרובית, בצל טרי/בצל ירוק, פול ירוק, מלפפון, עגבניה, סלק, גזר.

בארגז הגדול גם: שום ירוק/אפונה סינית/ברוקולי, פלפל/נתח דלעת, קייל/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

8-10 במרץ 2021 – אדום עולה

עם הפנים לאביב – לכבוד חג המצות הטוחנים של "מנחת הארץ" מציעים מצות שמורות בעבודת יד. המצות שמורות משעת קצירה, ונאפות בעבודת יד תוך ח"י רגעים.

ניתכל העמודיםן לשלוח אלינו הזמנות באימייל (csa@chubeza.com) או סמס (054-6535980) עד יום שישי הקרוב 12.3.

_________________________________________

האדום האדום הזה

beet-it

השבוע האחרון (וגם זה שיגיע) כבר משתעשעים בנדנדת מזג האויר האביבית המוכרת. למרות שרשמית האביב יחל רק בעוד כשבועיים, מזג האויר כבר מבלבל אותנו בין יום גשום ליום שמשי ובין בוקר קפוא לצהרים חמימים. השדה כבר שתול בשתילי אביב וקיץ רבים – ראשונה היא משפחת הדלועים – מלונים, קישואים, דלעת, דלורית ודלעת ערמונים, אליהם הצטרפו השבוע גם הפלפלים והתרד הניוזילנדי, המתאים ביותר מבין הירוקים לצמוח היטב בקיץ. הבצל האביבי נזרע ומתחיל לנבוט. במקביל לשתילות האביב עשינו זריעות אחרונות של גזר ושורש פטרוזיליה. והשדה עוד גדוש, כמובן, בירקות חורפיים לרוב, שנהנים מקרירות אחר הצהרים והבוקר וגם מהשמש החמימה של הצהרים.

אחד הירקות שבישר לנו את בוא הסתו, וישאר איתנו עד לסוף האביב כמעט הוא הסלק המתוק והיפיפה. שהוא אחד שבהחלט אפשר לומר עליו שהוא מוסיף טעם וצבע לחיים. השבוע ניתן לו את הבמה.

beauty-and-the-beets

חציה הראשון של ההסטוריה של הסלק הוא למעשה ההסטוריה של סלק העלים, כלומר, המנגולד, קרוב משפחתו המיידי, וכנראה אחיו הגדול. אביהם הקדום של השניים הוא כנראה סלק בר הגדל לאורך חוף הים התיכון, שנלקט על ידי הלקטים הקדומים לשם אכילת עליו וגבעוליו. מכאן היה זה אך הגיוני שהחקלאים הראשונים שהתעסקו עם הסלק ניסו לטפח צמח המניב עלים גדולים וגבעולים רחבים ושמנמנים, כלומר, מנגולד. החקלאים הללו היו כנראה יוונים ורומאים שהתגוררו לחופי הים התיכון, ואחת הסברות היא כי המשפחה קיבלה את שמה, (beta), משום שתרמיל הזרעים שלה מזכיר את האות היוונית בטא. אנחנו קיבלנו את שמו של הצמח מן הערבית המכנה אותו סִלק.

שורש הסלק נכנס לשימוש אכיל כנראה רק מהמאה השנייה והשלישית לספירה, אז מוצאים מתכונים ראשונים לבישול שורש הסלק במטבח הרומאי, וכמה מהם מהללים אותו כמאכל משובח מן הכרוב! בתחילה היו אלה שורשים צעירים של סלק בר שנאספו ובושלו, ורק במאה השש-עשרה ישנו תיעוד ראשון על מוטציה גנטית בזרעים שהגיעו מאיטליה לגרמניה, שיצרה… שורש סלק. (עד היום אחד מכינויי הסלק הוא לכן "Roman beet"). עדיין, גם בתקופה זו, מדובר על ירק נדיר באירופה. בתחילה היה הסלק בעיקר בשימוש רפואי. סלק אדום היה ידוע כמועיל לדיזנטריה אמבית או בקטריאלית, לפציעות פנימיות, לגודש באף ולצהבת. רק בסביבות המאה התשע עשרה הכירו בסגולות הקולינריות שלו.

chard

זרעי משפחת הסלקיים ראויים לכמה מילים: הזרע של סלק או מנגולד הוא בעצם מקבץ זרעים צמודים זה לזה בתוך הפרי היבש, ולכן כשזורעים אותו צפויים לנבוט ממנו מספר נבטים, מה שאומר שחייבים לדלל אותם לאחר הנביטה (חלק מחברות הזרעים מפרידות את מקבץ הזרעים ומוכרות לצרכן את הזרעים בודדים כדי לאפשר זריעה מדויקת ולהפחית את הצורך בדילול, אבל אנחנו הולכים עם הטבע…). ובמקרים בהם לא מספיקים לדלל ממש מיד, מרויחים צמחים בגובה 10 ס"מ, שניתן כבר לבשל את עליהם למאכל, או לשים אותם בסלט. בדרך כלל הזרעים נובטים, לאיטם, כל זרע בקצב שלו, לאורך תקופה ארוכה, מה שיוצר סלקים בגדלים ובגילאים שונים, ולכן כשאנחנו קוטפים אנחנו בעצם עוברים על פני כל הערוגה ומוציאים בכל קטיף את השורשים הגדולים ביותר, כך אנחנו יוצרים גם מקום נוסף לשאר השורשים לצמוח.

ברפואה העממית שמכונה "דומה בדומה" מקובל כי צמחים מייצגים את שימושם הרפואי על פי צורתם, צבעם, או דמיונם לאיברים בגוף, ובסלק, בשל צבעו האדום, רואים תרופה לטיפול במחזור הדם. בניגוד לצבע הסגול של ירקות אחרים (כרוב, בצל, חציל, חסה, פלפל, בזיל וכו') הסגול של הסלק הוא מסוג שונה ומיוחד. מקורו בקבוצת פיגמנטים סגולים שנקראים יחד "בטאלאינים". הם בעלי סגולות נוגדות חמצון חזקות במיוחד וכושר לחימה בסרטן ובמחלות לב. הסלק מכיל גם חומצה סליצילית, קרובת משפחה של האספירין, וכמוהו נוגדת דלקת, ותורמת לשמירה על בריאות כלי הדם והלב. סלק נחשב לאחד הירקות ה"מנקים" את הגוף, יעיל לכליות, לכבד, ואפילו לנימים ברגליים ולעצירות.

heartbeet

בניגוד לניקוי הפנימי שמציע הסלק, מבחוץ החוויה הפוכה – תאי הסלק הם בלתי-יציבים והם "נוזלים" כשחותכים או מקלפים את השורש. הבישול מייצב מעט את התאים ולכן השארת הקליפה בזמן הבישול תקטין את מימדי ההכתמה. הפיגמטים הללו מתייצבים בתנאים חומציים ובשל כך החמצת סלק היא רעיון מוצלח למדי (ומונע לכלוך…). אבל הסלק צובע לא רק את הידיים, כולנו מכירים גם את החזרת האדומה המצובעת בסלק. אבקת צביעה טבעית המופקת מסלק משמשת כצבע מאכל מקובל גם לצביעת רוטב עגבניות בפיצה, לימונדה ורודה, או לדיו מאכל, למשל לסימון על גבי נתחי בשר.

סלקים הם בדרך כלל אדומים ועגולים, אבל לא תמיד – הם באים בכל מיני צבעים ודוגמאות: מפוספס (צ'יוגה), צהוב, לבן, סגול… ואתם כבר מכירים גם את הזן המאורך הגדל אצלנו, לצד אחיו העגול.

למרות, ואולי דוקא משום שהוא ירק בעל ערך סוכר גבוה ביותר (יותר מגזר או מתירס מתוק), הסלק הוא ידידם של שומרי משקל –  הוא מכיל רק 30-40 קלוריות. בנוסף הוא עשיר בחומצה פולית, בויטמין C ובאשלגן.

קרוב משפחה נוסף של הסלק הוא סלק בעל שורש לבן – סלק הסוכר. מאז שחזרו הצלבנים ממסעותיהם הם השתוקקו לטעמו המתוק של הסוכר שהכירו. אך סוכר היה מצרך יקר מאוד, מיובא לאירופה על ידי יורדי ים או סוחרים נודדים. ב-1747 הצליח כימאי גרמני, אנדראס מרגרף, להפיק כמות קטנה של סוכר משורש סלק, ששימש אז להאבסת בעלי חיים. אולם, התהליך דרש המון עבודה ותכולת הסוכר בסלק הייתה נמוכה. אחד הסטודנטים שלו, פרנץ-קארל אכרד, היה מעשי יותר. אם אתה חפץ בהפקת יותר סוכר מהסלק – עליך ליצור סלק מתוק יותר. הוא הכליא סלק לבן, ויצר את אבי סלק הסוכר המודרני:

טיפטיפה:
√ כדי לאחסן סלק: לחתוך את העלים (העלים שואבים את הנוזל מהשורש ומייבשים אותו – בדומה לגזר או צנון), להשאיר שלושה סנטימטרים של גבעול, לא לחתוך את השורש. לאחסן את הסלק במגירת הירקות או בקופסה אטומה, ואת העלים עטופים במגבת ובניילון.
√ כדי למנוע מהסלק “לדמם", אל תחתכו או תקלפו אותו לפני ההכנה. לאחר הבישול, האידוי או האפיה, הוא יתקלף בקלות.
√ הוספת מעט חומץ למים בבישול הסלק מפחיתה את ריח הסלק המתבשל ומסייעת לו לשמור על צבעו. הבישול יוצר ציר סלק צלול שאפשר להשתמש בו לצביעת מאכלים (למשל אורז, פתיתים, או קוסקוס). סלק גבוה בנתרן מטבעו, לכן עדיף לא להוסיף מלח בבישול.
√ באפיית סלק: כדי למנוע מהסלק להכתים ניתן לעטוף אותו בנייר כסף. כדאי להכניס לעטיפת האלומיניום גם תבלין שאוהבים, למשל: שום, פרוסות לימון, זרעוני כמון או כוסברה. הטעם חודר לסלק במהלך האפיה ומעשיר אותו.
√ ניתן גם לבשל אותו במיקרוגל: מנקבים סלק לא קלוף במזלג (כדי לאפשר שחרור אדים), מניחים בכלי מתאים למיקרוגל, מוסיפים מעט מים, מחממים ללא כיסוי כ-4 דקות לסלק יחיד, עד שהוא מתרכך.
√ ובסיום ההכנה: כדי לנקות את הידיים מכתמי סלק יש לשפשף במלח רטוב ומיץ לימון, ולשטוף במים וסבון.
√ בשבועות בהם אנחנו שולחים לכם סלק עם העלים – אל תזרקו את העלים!! הם מצויינים לשימוש כמו תרד או מנגולד, ויש להם טעם מתקתק מעט.

שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: גזר, חסה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, סלק, מלפפון, עגבניה, כרוב לבן או אדום, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו"א/כרובית, פול ירוק/אפונת גינה או שלג, שום ירוק/כרישה.

בסל הגדול גם: פלפל, לפת/קולרבי/שומר, קייל/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: חסה, כרובית/תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרוב לבן או אדום, כרישה/שום ירוק/בצל ירוק, פול ירוק, מלפפון, עגבניה, סלק, גזר.

בסל הגדול גם: לפת, קולרבי/שומר, קייל/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.