17-19 בפברואר 2020 – התרמיל הלא רגיל

לרגל שדרוג בשרת, מערכת ההזמנות תהיה סגורה השבוע מיום חמישי ב23:00 עד יום שישי אחר הצהרים. אם אתם נתקלים בקושי לעדכן משהו בהזמנה, אתם מוזמנים לשלוח לנו אימייל ונעדכן עבורכם.

___________________________________________________

נדנדת האביב כבר החלה – הימים האחרונים היו נעימים ושמשיים, ובעוד יומיים שבים אלינו הקור והמטר, שיתחלפו בתורם שוב בשמשיות חמימה וחוזר חלילה… וזאת בדיוק העונה בה מגיע אלינו בדילוגים עליזים הפול הירוק, ומצטרף לבת דודתו המתוקה, האפונה. אם אתם עדיין לא מזהים אותו, נספר לכם שהוא בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת, תרמיל ירוק, שמנמן וארוך, שהצד הפנימי שלו מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע. בעברית קוראים לו: פּוֹל (בפא דגושה ובחולם מלא) ושמו העברי הבוטאני הוא "בקיית הגינה", ומפני שהוא ירק לא רגיל ומיוחד, עשינו לנו מנהג לספר עליו קצת כשהוא מגיע לביקור.

"רק הפול המסכן עמד לו בצד
הוא נשען על מקלו, לא נע ולא נד
איך אוכל לשמוח, איך אוכל לרקוד,
ותרמילי כולם, כולם ריקים עוד?…"

ח.נ. ביאליק

בערוגת הגינה של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התחממות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם. אפשר לשמוח ולרקוד!

פול ירוק ויבש נאכל על ידי מזרח-תיכוניים, צפון אפריקאים ודרום אירופאים כבר אלפי שנים. שרידי פול נמצאו באתרים ארכיאולוגים בארצות הים התיכון, העתיק בהם נמצא בנצרת ותוארך ל6500 לפני הספירה! הוא היה אוכל חשוב ומרכזי לכל שכבות העם. הוא עשיר בחלבונים, פחמימות מורכבות, סיבים תזונתיים. הוא מכיל כמות יפה של ברזל, חומצה פולית, אשלגן, מגנזיום ואבץ.

ולמרות זאת קבע פיתגורס נחרצות: "הימנע מפול"!
מה היה לפילוסוף יווני מהמאה השישית לפני הספירה נגד אחד הירקות הפופולריים ביותר באזור בשעתו? קוראי ופרשני פיתגורס העלו השערות שונות להסבר הקביעה הנחרצת הזו.

אחת מהן הייתה כי הפול קשה לעיכול, אמרו עליו כי "הוא מלא ברוח ולוקח חלק בנשמה, ואם תימנע ממנו תהיה קיבתך קולנית פחות וחלומותיך רגועים יותר". אך למרות הביקורת הלא מחמיאה הזו, יש לציין כי לעומת קטניות אחרות (שעועית למשל), הפול מכיל פחות סוכרים וסיבים קשים לעיכול. אפשרות נוספת לכך שפיתגורס פסל את הפול היא האמונה כי נשמות המתים יכולות להיכנס בתרמיליו. זאת הסיבה לכך שפול היה מאכל מקובל בסעודות לוויה.

ייתכן שהחיבור בין פול לאיום ולמוות קשור לתופעה של אלרגיה מסוכנת לפול, הקרויה גם "פביזם" (משמו הלטיני של הפול, Vicia faba). זוהי אלרגיה חריפה, הנובעת מחסר גנטי באנזים G6PD האופייני לאנשים ממוצא מזרח תיכוני או ים תיכוני (בארץ זה נפוץ בעיקר בקרב יוצאי עיראק, אבל לא רק). אצל כ-20 אחוז מהאנשים שחסר להם האנזים, יכולה אכילת פול לגרום לאנמיה חמורה ולפעמים אף למוות.

מצד שני, בפול יש כנראה מרכיבים כימיים דומים לאלו המצויים בתרופת הכינין לטיפול במלריה. מחלת המלריה היתה מחלה קשה ונפוצה מאוד ביוון ובדרום איטליה, ונראה כי כשהאנמיה המדוברת נשמרת במידה מתונה היא נוגדת מלריה משום שהפחתת כמות החמצן בתאי הדם האדומים מאטה את התפשטות המחלה.

לפול יש סיבה נוספת להיכנס לארון התרופות הטבעיות שלנו, הפעם כמטפל בפרקינסון. הוא מכיל באופן טבעי חומצת אמינו בשם L-Dopa שהופכת במוח לנוירו-טרנסמיטור דופמין, ומשמשת להטבת מצב החולים בפרקינסון, מחלה הנגרמת מחוסר בדופמין. אפילו כמות של 250 גרם פול מבושל הוכחה כמגבירה את רמת הדופמין בדם בצורה משמעותית, המשפרת את מצב החולים. הכמות הגדולה ביותר של L-Dopa נמצאת בפול ירוק ובעיקר בתרמיליו, הפול היבש מכיל כמות פחותה בהרבה. המחקר בתחום הזה עדיין בחיתוליו, ואנשים שמחליטים להשתמש בפול לטיפול בפרקינסון צריכים לדווח על כך לרופא ולהתייעץ איתו.

שני זנים "מסורתיים" של הפול באיזור הם הפול קפריסאי הגדול, ופול מצרי קטן, גודלו כתרמיל אפונה. בשנים הראשונות גידלנו בח'ביזה את שני הזנים האלה, אבל אחר כך הכרנו זן "ביניים" – בעל תרמילים בינוניים, שאותו אנחנו מגדלים ומרוצים מאוד.

במצרים הפול מכונה גם "פול חמאם", וקשור בו סיפור מעניין: בימי הביניים במצרים הייתה הכנת הפול מלאכתם של האנשים שהתגוררו סביב "מרחצאות הנסיכה" – המרחצאות הציבוריים במתחם מזרקת מוחמד עלי פשה בקהיר. במהלך היום היו המים בגיגיות הגדולות מחוממים לשם המרחץ, ובשעות הלילה, כשגחלי האש עוד לחשו, מילאו את הגיגיות הגדולות בפול ונתנו לקדרות העצומות להמשיך ולהתבשל על חום הגחלים כל הלילה כדי לספק ארוחת בוקר לתושבי קהיר.

סיפורו של הפול מתחיל עוד בסתו הקודם, ויש בו משהו יפה, שמחזיר אותנו למגבלות העונות והזמן, ומקצבים חרישיים ואיטיים יותר. את הפול אנחנו זורעים בסופו של הסתו, הוא נזרע אצלנו מאמצע ספטמבר ועד דצמבר בארבעה מחזורים מדי כחודש בערך. אנחנו משתדלים לטמון אותו בקרקע ממש לפני הגשמים הראשונים, כשהשמיים מתקדרים מעלינו ומבשרים על רטיבות בפתח. אנחנו רוצים להימנע מהצורך בהשקייה, ומצד שני, לא להקדים ולזרוע, כדי שהזרעים לא יגנבו על ידי חיות השדה שבדיוק אז אוגרות לעצמן מזון לקראת החורף הקרב. הטיפות שניתכות על האדמה מכסות את הפול באדמה וכמו מקבלות בתרועת נצחון את פני הזרעים הגדולים והמוכרים, ידידיהם מהשנה שעברה.

מהר מאוד יפיק מפגש הרעים הזה נביטות חזקות וירוקות של פול, שיבצבצו באומץ מן האדמה, וימשיכו לצמוח, למרות שמזג האויר יהיה חורפי יותר ויותר, וכל שאר העולם יתכנס פנימה. הצמיחה תהיה איטית ושקולה. הפול לוקח לו את הזמן, ובמהלך חורף שלם יגדל במתינות ובסבלנות, מגביה עצמו רק קצת כל שבוע. הוא אוחז באדמה ומגן עליה מסחף ומנזקי הגשם המכה עליה, מכסה אותה בצפיפות ומונע מעשבים אחרים להתבסס בה. הפול אינו זקוק לדישון, שכן, כמו אחיו למשפחת הקטניות, הפול מסוגל לקשור חנקן ולהשתמש בו כדי לדשן את עצמו ואף להשביח את האדמה בה הוא גדל.

אחרי חודשים של גשם, רוחות וקור הוא ירגיש מבפנים שמשהו זע בו. מתוך החוש הצמחי המיוחד לו הוא ירגיש בעונות המתחילות להתחלף, הימים המתארכים, האור השונה, מיקום השמש, וידע – זה הזמן לחייך. החיוכים של הפול מופיעים בדמות פרחים פרפרניים יפיפיים. עדינים וחזקים בעת ובעונה אחת, בדיוק כמו שמתאים לו, לירק הזה, בגוונים פסטליים ובבטחון הם כובשים את ערוגות השדה ומכניסים את הסביבה לתחושה של לפני חג: התרחצנו, התקשטנו, משהו עומד לקרות. גם בשלב הפריחה לוקח לו הפול את הזמן. מה יש למהר, אפשר להביט, להריח, להנות.

הערוגה ממשיכה להראות כאילו הוא עצרה בשלב הפריחה. מבחוץ הכל עדיין כמו לא השתנה, אבל לאט לאט, בלי שנרגיש, תופיע בתוך הפרח סירה קטנה וירוקה, שתתעבה ותשמין עד שתהיה לתרמיל הטומן בתוכו זרעים. אנחנו נקטוף אותם טרם בשלות, כשהם עדיין ירוקים ורעננים, מתוקים ועסיסיים, ואז כבר נדע שהאביב כאן. ממש כאן, אצלנו בשדה ואצלכם בצלחת.

  

ישנן אינספור דרכים להכין פול. וקודם אומר שלמרות ההמלצה לקלף פול (ואפילו קילוף כפול) – אפשר בהחלט לבשל ולאכול פול גם בתוך התרמיל! כמה הצעות הגשה פשוטות: לבשל במים ללא מלח (בדומה לחליטת אפונה, המלח מקשה את הקליפה), לאדות אותם במים ומעט שמן זית, או לטגן שום ובצל, להוסיף את הפול, מים רותחים ומיץ לימון, ולבשל כרבע שעה עד אידוי הנוזלים. ניתן גם לאפות את הפול באטיות בתנור בחום נמוך, בתבנית מרוססת בשמן זית, שום ועשבי תיבול טריים כמו רוזמרין, טימין או זעתר. כשהפולים רכים מאוד מועכים אותם יחד עם שיני השום והתבלינים, ומורחים על לחם.

אבל אני מוכרחה להתוודות, שככל שהמתכונים נשמעים טעימים ונפלאים, לפעמים אני כלל לא מגיעה לידי מימושם, משום שאצלנו הפול מחוסל טרי, כמו אפונה – נשלף מן התרמילים ומנושנש בשמחה בעודו טרי וחי…

שבוע טוב לכולנו, אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/טאטסוי, ברוקולי, פול ירוק/אפונה/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, עגבניה, גזר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פטרוזיליה/כוסברה, חסה/מיזונה, כרובית/כרוב. בארגזים קטנים בלבד: סלק.

בארגז הגדול גם: שומר/דייקון, תפו"א, כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוז, אבוקדו.

יום רביעי: חסה/מיזונה, שורש סלרי/פטרוזיליה שורש, עגבניה, פול ירוק/אפונה/ארטישוק ירושלמי, גזר, כרובית/כרוב, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/טאטסוי. בארגזים קטנים בלבד: סלק.

בארגז הגדול גם: כרישה/בצל ירוק/בצל לח, שומר/קלרבי, תפו"א, סלרי עלים.

בארגז הפירות: קלמנטינה, בננה, תפוז/פומלית, אבוקדו.

10-12 בפברואר 2020 – טו בשבט הגיע, קרררר לאילנות…

אח לרוח, אילני, ולשמש הזורחת.
צמרתו מעל גני הוא מרכין עמוס תפרחת.
וקושב אלי בלי ניד: רע נאמן, ידיד.

כל שומע לי יצחק: איזה מין ידיד ורע?
מסוקס הוא מצולק, את שנותיו אין איש יודע!
יבוסם להם הצחוק!
ואני גזעו אחבוק, ואלחש לו:
רע טוב, הוי, למדני-נא, רב כח,
ראש אחר סופה לזקוף, וכמוך שוב לפרוח,
ולבלב, לבלב בלי קץ. הוי, למדני נא, העץ!

בנימין טנא

_______________________________

השיר המתוק הזה נראה לי מתאים במיוחד בימים האלה של ט"ו בשבט בלב קור קיצוני וסופה. גם אנחנו מקוים שאת הסופה, ובעיקר את הקור של הימים הקרובים נעבור בשלום. הירקות הרגישים יותר (בעיקר העלים ירוקים) מכוסים בשדה ביריעות בד, וחלקם שתולים בבית הרשת או במנהרות הפלסטיק שמגנות עליהם מברד, אבל אנחנו בהחלט רועדים, ולא רק מקור, אלא גם מחשש שמא תגיע אלינו קרה בימים הקרובים. תחזיקו איתנו אצבעות, נדווח מצידה השני של הסערה…

ט"ו בשבט, חג האילנות, החל לכאורה את דרכו כמועד בירוקרטי למדי, של קביעת תחילת השנה למיסוי (תרומות ומעשרות) של פירות האילן. מכיוון שנותנים בכל שנה מעשר מהיבול, ועצים הם רב שנתיים, היה צורך להחליט מאיזה תאריך ועד איזה תאריך נספרת השנה של פירות העץ, וחמישה עשר בשבט זכה בכבוד.

חודש שבט נבחר משום שבתקופה הזאת מתחילה התחדשות הפריון בעצים. שמו של החודש נובע מהמילה "שבט" = ענף, כי בו משתוללים ומצליפים ענפי העצים בכוחן של הרוחות העזות, כורעים תחת המוני טיפות, ולפעמים אף תחת כובדו של שלג, מתגמשים או נשברים, נפגעים לעתים במכת ברק. המשמעות הנוספת של "שבט" היא הפן הרך של המילה, והניגון העדין של הזמורות – לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף זית צעיר, גמיש ורענן של עץ מתחדש. בתוך כל הכאוס החורפי הזה, ענפי האילנות מתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, צומחים ענפים צעירים, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים ושל פרחים, לקראת צמיחת הפירות.

אצלנו בח'ביזה אמנם לא גדלים כמעט עצים, אבל גם אנחנו מגדלים פירות. העבודה היומיומית בשדה מזכה אותנו בהתבוננות קרובה במעגל השלם שעושה הטבע מזרעים שנובטים וגדלים ועד פריחה, חנטה והבשלה. כיף להתבונן בצורות השונות של פריחה והאבקה בצמחים – בפרחי הזכר והנקבה בדלועים, ברוח שמפרה את פרחי התירס, בתרמילי האפונה הקטנים החבויים בתוך הפרח הפרפרני שלה ובחריצות דבורי הבומבוס שמפרות את העגבניות בבתי הצמיחה… אנחנו אמנם גן ירק, אבל אם יש אצלנו בשדה פריחה והפריה שמביאות לפרי מלא זרעים, מה בעצם אנחנו מגדלים כאן? פירות או ירקות? שאלה שנראית אולי לא חשובה אם בסופו של דבר זה עסיסי וטעים, אבל תתפלאו לשמוע שהיא הגיעה עד לדיון בבית המשפט העליון…

מילולית, משמשת המלה "פרי" כדי לציין סוגי תנובה שונים: "פרי בטן" הוא צאצא, "פרי הבהמה" הוא ולדות הצאן והבקר, ואפילו השקעה כלכלית נבונה מניבה פירות. אבל ההגדרה הבוטאנית של פרי ברורה וחד-משמעית: פרי הוא איבר של הצמח המתפתח מן השחלה אחרי ההפריה והמכיל את הזרעים.

כפי שניתן לראות בתמונה, עגבניה היא פרי שבפירות. גם מלפפון, פלפל, חציל, דלעת ואבוקדו הם פירות לפי ההגדרה הבוטאנית, כך גם תרמילי האפונה (למרות שגרגרי האפונה עצמם הם זרעים), ו… גם גרגרי התירס הם פירות.

תות שדה ותאנה, לעומת זאת, אינם פירות מבחינה בוטאנית. בשרו האדום של התות הוא המצעית של הפרח שהתנפחה. הפירות שלו הן האגוזיות – הנקודות הקטנות שנמצאות על שטח הפנים של התות. גם לתאנה יש סיפור דומה – התאנה היא תפרחת בשרנית סגורה, שבתוכה פרחים קטנים רבים. הפרי האמיתי הוא הגרגרים הקטנים בתוך החלק שאנחנו אוכלים.

לירק אין הגדרה בוטאנית, זוהי הגדרה קולינארית לחלק האכיל של צמח שאנחנו מגדלים. זה כולל שורשים (כמו גזר וסלק), עלים (כמו כרוב, מנגולד או קייל), גבעולים (כמו תפוח-אדמה, שומר או קולרבי), ניצני פרחים (כמו כרובית וברוקולי), זרעים (כמו תירס ואפונה) וכמובן, גם פירות, כמו העגבניה, המלפפון, הפלפל, הדלעת, החציל וכו', שלמרות היותם פירות, מבחינה קולינארית הם ירקות.

ועכשיו לסוגיה המשפטית: ב1887 הובאה העגבניה בפני בית המשפט העליון של ארה"ב. באותה תקופה הוטלו על ירקות מיובאים מכסי מגן, ואילו פירות מיובאים היו פטורים מהמס. בית המשפט נדרש לדון בשאלה האם העגבניה היא פרי או ירק. אם היא ירק, הרי שעל העגבניות המיובאות צריך להיות מכס כמו על ירקות מיובאים אחרים, ואם היא פרי, היא פטורה ממנו. בדיון הוצגו דעותיהם המלומדות של מילונאים וירקנים שונים, שאכן אישרו כי העגבניה היא פרי… אבל גם ירק… בית המשפט פסק: "מבחינה בוטאנית, עגבניות נחשבות פרי, בדיוק כמו מלפפונים, קישואים, שעועית ואפונה. אולם, בשפתם המקובלת של האנשים, מוכרים או צרכנים, כל אלה הינם ירקות הגדלים בגינות ירק, נאכלים מבושלים או חיים, וכמו תפוחי אדמה, גזר, לפת, סלק, כרובית, כרוב, סלרי וחסה, מוגשים בדרך כלל בארוחת הערב במרק, לצד דגים או בשר המרכיבים את החלק המרכזי של הארוחה, ולא כמו פירות, כקינוח".

ט"ו בשבט שלנו לא מסתבך בדקויות האלה – ובלי להפחית מערכם של ירקות שהם פירות חד שנתיים, הוא חוגג את פירות האילן, הרב שנתיים, שיתחילו לצמוח עוד מעט על אילנות שעומדים במקומם, בעלי גזעים מסוקסים ולעתים מצולקים, ברוח ובגשם, בשמש, שנה אחר שנה. מהם אנחנו מנסים ללמוד ללבלב אחרי תקופות מאתגרות, ולהמשיך להניב פירות.

גם השנה אנחנו מזכירים לעצמנו, שלמרות שממש קר, אנחנו לא באירופה… ופירות טריים מתנובת הארץ נמצאים בשפע על המדפים, ולכן ממש מגוחך לאכול בחג הישראלי הזה פירות מיובשים מיובאים, ואת המנהג שתיקן בעל הספר "חמדת ימים": "ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בערב היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן…" נוכל לעשות בשמחה ובמתיקות ליד שולחן גדוש בפירות ישראלים מתוקים ועסיסיים.

חג שמח לכולנו, וברכה מיוחדת לעצי הפרי,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/טאטסוי, ברוקולי, בצל לח/כרישה/בצל ירוק, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/שורש, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/מיזונה/רוקט, חסה, כרובית. בארגזים קטנים בלבד: דייקון/שומר.

בארגז הגדול גם: סלק, כרוב, ארטישוק ירושלמי, אפונה/פול ירוק.

בסל הפירות: קלמנטינה, בננה, פומלית, אבוקדו.

יום רביעי: שומר/דייקון, סלרי עלים/שורש/פטרוזיליה שורש, עגבניה, פול ירוק/אפונה, גזר, כרובית/כרוב/תפו"א, מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/טאטסוי.

בארגז הגדול גם: כרישה/בצל ירוק/בצל לח, כוסברה/פטרוזיליה, סלק/ארטישוק ירושלמי. מתנה: פרחי ברוקולי קטנים בשקית

בסל הפירות: קלמנטינה/תפוז, בננה, פומלית, אבוקדו.

3-5 בפברואר 2020 – שיר (בבוץ) אחרי הגשם

הפתעות לכבוד ט"ו בשבט:

מליסה "מפרי ידיה" מציעה השבוע ובשבוע הבא מבצע 2+1: קנו 2 גלילי לדר או פרי מיובש, וקבלו את השלישי במתנה!

במאפיית "איש של לחם" יכינו השבוע ובשבוע הבא לחם ט"ו בשבט מיוחד: מקמח חיטה 70%, אגוזים ופירות יבשים.

יומולדת שמח לאילנות!

____________________________________________________________________________

ביום חמישי שעבר הספקנו לשתול שתילות אביב ראשונות (!) לפני ששוב הרטיבו אותנו ממטרי גשם… אז השבוע עוד עלון גשום ובוצי.

מהו בכלל הגשם הזה היורד אלינו מלמעלה? אם הייתם שואלים את הפולינזים, הם היו אומרים לכם שאלו דמעותיו של רנגי, אב השמיים, שמבכה את פרידתו הכפויה מפאפא, אמא-אדמה. אם תשאלו מדענים  הם יסבירו לכם שאדים שהתעבו לטיפות קטנטנות מתלכדים יחד ונוצרות טיפות גדולות וכבדות שצונחות מטה ובדרכן אוספות טיפות נוספות. הדרוזים יספרו לכם שבלילות חורף, יחד עם הגשם נופלות מן השמיים הסלמנדרות, המכונות: "אבו רפלין" (אבי השלוליות). לכן צבען שחור כלילה והברקים מנמרים אותן בהבזקים צהובים… בניגוד למה שמספרים לנו, לטיפה אין בכלל צורה של טיפה… טיפות גשם הן עגולות או אליפטיות, ולפעמים פחוסות. הן יורדות לארץ במהירות עצומה של יותר משבעה וחצי מטרים בשניה, ביצוע די מפתיע לטיפונת קטנטונת שגודלה יכול להיות גם רק כמה מילימטרים.

אצלנו במשפחה יש מסורת של נאמנות רבה לגשם: כשהוא יורד, אנחנו לא רצים ובורחים ממנו, אלא נותנים לו לדגדג את העורף, לנזול על האזניים. אפילו נגה הקטנה כבר למדה שבגשם צריך להושיט את היד מן המעיל החוצה ולתת לו להרטיב, ושכדאי מאוד להרים את הפנים כלפי מעלה, לפתוח את הפה גדול גדול, וללקק טיפות רטובות וקרירות של גשם בלשון חפצה (ואפשר גם לשיר).

בימי גשם מבוצבצים וגם ביום-יומיים שאחרי אנחנו משתדלים למעט את הסתובבותנו ועסקינו בשדה. אדמה מאוד לא אוהבת שיפשפשו בה כשהיא ספוגה במים. במיוחד נכון הדבר לאדמה כבדה כמו שלנו, אדמת טרה רוסה, האופיינית לעמקים בשפלת יהודה, זו קרקע אדומה וחרסיתית, עשירה בתחמוצות ברזל, נפוצה באזורים הרריים של סלעי גיר ודולומיט, שהבלייה שלהם יוצרת חרסית. עם הגשמים היא נשטפת מההרים ואט אט מתרכזת בעמקים הסמוכים, כמו עמק איילון שלנו. החרסית, שהיא החומר ממנו עשוי חימר, היא חומר הקרקע הדק ביותר (גרגרים קטנים מ-0.004 מ"מ). קרקע חרסיתית שמתרטבת סופחת אליה את המים והופכת בוצית מאוד. היא גם סופחת אליה מינרלים שונים, ולכן אפשר למצוא אותה בטבע בצבעים שונים. כשהיא מתייבשת (לאט יחסית) היא מתכווצת ומתפוררת באופן טבעי לגושים קטנים, וכך מאפשרת חדירה של שורשים, מים ואוויר. היא קרקע נהדרת לגידול: נקבובית, מאווררת וסופחת מים, ובנוסף, עשירה ופוריה בהיותה מאגר של תחמוצות ברזל, תחמוצות אשלגן, תחמוצות סידן ואפילו חנקן.

 

אבל… כשהיא רטובה, התעסקות יתר ברגביה מעלה בה את השאיפה הרדומה להיות לחומר אמנותי, והיא מתקשה ומתקשחת, ומפריעה לזרעים לפרוץ ולצמחים לצמוח מתוכה. לכן אנחנו משתדלים לעזוב אותה לנפשה, ולשוב למלאכות השתילה והעישוב רק לאחר שהמים נספגו קצת בעומק והאדמה בוצית פחות. לפני הגשמים הספקנו להכין הכנה ראשונה את הקרקע לשתילות סוף החורף: לפני גשם אנחנו מקפידים לפתוח את הקרקע בעזרת משתת – מעין מזלג ארוך שנכנס עמוק לקרקע וחורץ בה חריצים, אליהם יוכל הגשם לחלחל. (בטבע משמשים שורשי העצים והצמחים מעמיקי השורש כ"פותחי סתימות" טבעיים, אבל בשדה של גידולים חד שנתיים כמו שלנו, אנחנו צריכים לעשות זאת באופן מלאכותי). אחרי המשתת פיזרנו קומפוסט ותיחחנו את האדמה, אבל לאחר הגשמים הרבים שהידקו אותה, היא זקוקה לתיחוח נוסף כדי לפורר את רגבי האדמה הדבוקים ולהיות מצע מזמין במיוחד לשתילים החדשים.

במצב הרטיבות הנוכחי, אנחנו לא מתחחים את הקרקע, אבל כדי לשתול את השתילים במועדם (בשבוע שעבר) נזקקנו לאוורור הקרקע בצורה כלשהי. כאן הגיע גבי, כרגיל, עם רעיון מוצלח – הוא שאל מחבר מתחחת סיכות: מתחחת שהשיניים שלה קצרות וישרות, ולכן היא מפוררת רק את השכבה העליונה של הקרקע, ולא חודרת עמוק לשכבות הרטובות יותר, כדי להימנע מהתעסקות יתר בבוץ. וכך, לאחר עיבוד קליל של הקרקע נפרשו יריעות החיפוי, ובזהירות ובכמה שפחות התעסקות עם הקרקע הלחה, נשתלו הקישואים הראשונים לשנת 2020!

שיהיה שבוע שמשי ונעים, אנחנו מקוים לשמיים יבשים, שיאפשרו לנו לשתול שוב לקראת סוף השבוע – בשישבת חוזרים הגשמים ובגדול! נשמח את תצרפו את תקוותיכם לשלנו בריקוד "פאוזת גשם" ח'ביזאי… שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, ברוקולי, בצל ירוק/כרישה/בצל לח, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/שורש, גזר, חסה, פטרוזיליה/רוקט/מיזונה, כרובית/כרוב. בארגזים קטנים בלבד: קולרבי/שומר.

בארגז הגדול גם: סלק, דייקון/צנונית, ארטישוק ירושלמי/אפונה, טאטסוי.

בסל הפירות: פומלה/תפוז, אבוקדו/קיווי, בננה, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, סלק, גזר, כרובית/כרוב, פטרוזיליה/מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי

בארגז הגדול גם: קולרבי/שומר, ארטישוק ירושלמי/אפונה, דייקון/צנונית.

בסל הפירות: תפוז/תפוח אדום, אבוקדו, קלמנטינה, בננה.

27-29 בינואר 2020 – ברוך הבא חודש שבט!

… ואז יצאה לרגע שמש וקשת עמדה, ונזכרתי כיצד פעם חזרתי אחרי ניכוש עשבים בכרם, וידיי כבדות ספוגות באדמה שחורה.
אמרתי: "אמא,  תראי איזה לכלוך".
הייתי ילד, וכך מדברים ילדים.
והיא הסתכלה עלי בעיניים חומות בלתי-נרדמות ואמרה לי: "בוץ זה לא לכלוך".                                

יהונתן גפן

בשבועיים האחרונים ירד הגשם כמעט כל הזמן. מסך אחיד של טיפות קטנות, לא כבדות מדי, לא מכות מדי, אלא גשם משמח ורגוע. היו פעמים שהוא עצר לשעה-שעתיים, לעתים אפילו הפציעו קרני השמש מבעד לעננים והאור חזר לשדה, אבל חוץ מההפסקות האלה, רטוב רטוב רטוב.

אנחנו משתדלים, אמנם, לתזמן את הקטיפים לפי תחזית הגשמים, ופעמים רבות קוטפים חלק נכבד מהירקות יום לפני. ועדיין – בתקופה של גשם כה רצוף, אין מנוס גם מקטיף בגשם, לפעמים גם בגשם שוטף. לכן אנחנו משתדלים להתלבש ולהצטייד בהתאם. ההכנות לקראת היציאה כוללות נעילת מגפיים גבוהות, לבישת מכנסי סערה, מעיל סערה, ומעל – כובע רחב שוליים – מעין מטריה, שמנסה להגן במעט על הראש והפנים מפני הטיף טיף טף:

עבודה בגשם, וגם יום-יומיים (לפעמים שלושה) אחרי הגשם פירושה גם התבוססות בבוץ, וכשאני אומרת התבוססות דמיינו לכם מגפיים עמוסות עד לחצי גובהן בבוץ דביק וחום ונפלא וגם… כבד. כל כך כבד. אחרי כמה צעדים מתחילים להפעיל את כל שרירי הרגליים, מהירך ועד הבהונות, רק כדי להרים רגל ועוד רגל ולפסוע צעד אחד ושניים לכיוון הערוגה הבאה. בדרך חזרה לבית האריזה מנסים להיפטר מכמה שיותר בוץ ומשקל – מקפצים, מרקדים (אנחנו בטח נראים קצת כמו רקדני סטפס), משתפשפים בצמחיה הצומחת במרכז השביל, ומנסים להשאיר עליה כמה שיותר מן החום החום הזה. הורדת המגף בסוף יום עבודה בוצי ורטוב כזה כמוה כהצמחת כנפיים – לכמה רגעים ראשונים מאבדים את תחושת הכובד ומוכנים לרחף…

 

בפתח בית האריזה שלנו יש גגון ומשטח כניסה מבוטן, כך שחלק מהבוץ שבעבר היה נכנס לבית האריזה עצמו, מתרכז במשטח הכניסה… זהו גם מקום העמסת הארגזים על מכוניות השליחים, ובדרך קבע בימות הגשמים נפרשות בכניסה וסביב המכוניות יריעות קרטון גדולות כדי להימנע מהבוץ, ועדיין – תוך כדי העמסה ומשלוחים – גם השליחים זוכים ליהנות מנעליים מבוצבצות למדי…

שמתם בוודאי לב שאת הירוקים אנחנו אוגדים בשבועות האחרונים בגומי ולא מכניסים לשקיות ניילון. זה משום שהם נקטפים רטובים, ורטיבות יתר שמצטברת בהם ולא מתאווררת עלולה לפגוע בעלים. מאידך, צרור ירוק ללא אריזה מצליח להתייבש קצת… ובימים קרים ולחים כמו אלה, הוא גם לא נובל במהרה כשאינו עטוף. אצלכם בבית חשוב לעטוף אותם לפני שאתם מכניסים אותם למקרר, אחרת הם ינבלו ויתייבשו. (*אנחנו מזכירים שבאתר שלנו תוכלו למצוא מדריך לאחסון הירקות ובו המלצות כיצד לשמור אצלכם בבית את הירקות בצורה מיטבית).

הגזרים, הסלקים, הדייקון, הצנוניות, השומר והבצלים שנשלפו מהקרקע יצאו חומים ומבוצבצים. חלקם זכו לאמבטיות ממושכות: כדי לשטוף מהם את הבוץ, אנחנו משרים את הירקות באמבטיה למשך כשעה ואז שוטפים אותם ונותנים להם להתנקז מהמים בתוך ארגזי פלסטיק מרושתים. אבל את הבצל והשומר, העשויים שכבות שכבות אנחנו לא שוטפים, כי עודף מים יחדור בין קליפותיהם, יצטבר שם ויזיק להם, ולכן הם מגיעים אליכם בוציים ממש. הפתרון הוא לתת לבוץ להתייבש, ואז הוא מתפורר ויורד בקלות מהירק, ואת השאריות ניתן לשטוף.

אפשר להרויח גם קצת רווח משני בשטיפה הזאת: לפני כמה חורפים התנדבה אצלנו חנה, והיא נידבה לי את הטיפ המפליא אך גם המופלא ש… בוץ הוא מסיר שומנים מצויין. כמו החול, המשמש לניקוי, גרגירי האדמה הבוציים מצליחים לגרד לכלוכים עקשניים במיוחד, בעיקר מכלי מתכת.

אז… אם יש לכם סיר שהשטיפה הרגילה לא ממש הצליחה להוריד כמה כתמים שחורים עקשניים שדבקו בו, נסו את הטיפ הבא: שימו בו את שלל ירקות השורש המבוצבצים שקיבלתם בארגז (גזר, סלק, קולרבי, צנון, שורש סלרי ופטרוזיליה וכאלה) וכסו במים. עכשיו הכינו לכם תה ושבו בנחת לבחור את המתכונים שאתם עומדים לבשל. תנו למים לעשות את שלהם, לרכך את הבוץ ולהפריד אותו מהירקות. אחרי זמן מה חזרו לירקות המבוצבצים, הוציאו אותם מן המים ושטפו היטב תחת מים זורמים. תנו להם להתייבש על מגבת עד תום, ואז הכניסו אותם לכלי אטום ולמקרר (או ישר לקדירה על הכיריים). חזרו לסיר המלוכלך שלנו – שפכו את המים בזהירות, הרבה בוץ עוד ישאר בתחתית (הבטחה שלנו) – אל תשפכו גם אותו, השתמשו בו כדי לשפשף את הסיר במקומות המפוייחים, ואז שטפו במים – התוצאה תהיה מבריקה ומפתיעה.

השבוע התחזית מספרת לנו סיפור יבש ושמשי, הטמפרטורות אמנם נמוכות, באיזור ה15-16 מעלות, אבל הפסקת הגשם, שתימשך עד סוף השבוע (אולי עם מטר קטן ברביעי) תאפשר לשדה לנשום, לספוג לתוכו בחלחול איטי ומתון את המים שירדו עליו, ולשמור אותם במאגרים מתחת לשורשי הצמחים, שמתארכים ומושיטים זרועות כדי לשתות מהם את המים והמזון האגורים בהם. ההנאה מימים כאלה של שמש שאחרי גשם היא נקייה וצרופה במיוחד. הכל שטוף,ף והתחושה היא שמותר ליהנות מהחמימות, כי השדה כבר שתה לרוויה.

ובימי שמש יפים כאלה, שלאחר הגשם והסופה, אנחנו נפרדים מחודש טבת (באכדית tebitu) – ששוקעים בו (בבוץ) בשל הגשמים המציפים את הדרכים והשדות, ומקבלים בברכה את חודש שבט – (באכדית shabatu) – הַמַּכֶּה – שקיבל את שמו כי בו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים ומכים על הקרקע. ברוך הבא!

בתקוות לחודש של מכות טובות שיהיו בעצם יותר טפיחות עדינות ומרוות של מטר,
שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/טאטסוי/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית, ברוקולי, בצל ירוק/כרישה/בצל לח, מלפפון, עגבניה, גזר , פטרוזיליה/רוקט/מיזונה, חסה, כרובית. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/אפונה/פול ירוק.

ובסל הגדול גם: קולרבי/שומר, דייקון/לפת, כרוב אדום/סלק, סלרי עלים או שורש

בארגז הפירות: פומלה, בננה, קיווי, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, גזר, כרובית/תפו"א, פטרוזיליה/מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/אפונה/פול ירוק

ובסל הגדול גם: קולרבי/שומר, צנונית/דייקון, סלק, כרוב/טאטסוי.

בארגז הפירות: פומלה/אבוקדו, בננה, קיווי, קלמנטינה/תפוז.

20-22 בינואר 2020 – חור, כרפס וקראנצ'

איזה כיף לכתוב עוד עלון בתקופה ברוכת גשמים, שיורדים על אדמה שצמאה למים כל הקיץ, ועוד זוכרת את עוניו של המטר מהשנים הקודמות (מלבד השנה שעברה). גם אנחנו, כעובדי האדמה הזו, זוכרים את הצטמקות הלב והכמיהה לרטיבות בשנים שעברו. אחרי החורף הגשום בשנה שעברה, היתה הרגשה שזו כמעט חוצפה לבקש עוד חורף ברוך כזה, אבל אנחנו באמת זקוקים לגשמים טובים, ממש מדי שנה. כמה נהדר שהם באים – ואצלנו, תודה לאל, הם באים במרוווחים ובכמות רגועה ולא גרומים להצפות ולסחף. יחד עם שדותנו אנחנו מרגישים את התרחבות הנשימה והירגעות הגוף והנפש עם דפיקות הממטרים על גג בית האריזה שלנו. זה הניגון היפה ביותר בעולם.

ירקות החורף שלנו נהנים מהגשמים הטובים, וממשיכים להגיע לארגזים קצת מבוצבצים, אבל שמחים ביותר. את רוב הירקות אנחנו שוטפים במים (באמבטיות שעברו הסבה לכיורי ענק), אבל את הבצל אנחנו לא שוטפים, כי עודף מים יחדור בין קליפותיו ויזיק לו, ולכן הוא מגיע בוצי ממש. הפתרון הוא לתת לבוץ להתייבש, ואז הוא מתפורר בקלות מעל הבצל.

השבוע אני רוצה לכתוב לכם על אורח חורפי קבוע, שהרטיבות משמחת אותו וגורמת לו להשמין מנחת, ואת התוצאה אתם רואים בארגזים בשבועות האחרונים – הסלרי (שם שנלקח מהצרפתית, בעקבות ה"סלינון" היווני), או הכרפס הריחני (המילה היוונית לירק, קשורה כנראה לצביעת בדים בירוק). הכרפס הוא בן למשפחת הסוככיים, הנאכל על כל חלקיו השונים: השורש העגול, הגבעולים הפריכים (שלכבודם פתחנו בקראנצ'), העלים המזינים והזרעים הזעירים שלו. הפעם – בעיקר על סלרי העלים.

לכל סוגי הסלרי יש זרעים קטנטנטנטנטנטנטנים שלוקחים את הזמן בנחת עד שהם נובטים. כך שאם ניסיתם לזרוע אותם אצלכם בגינה, אל תתייאשו. דאגו שיהיה לח והמתינו בסבלנות – הוא איטי אף יותר מהפטרוזיליה, דודניתו, וממתין בסבלנות כחודש עד שהוא נובט. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו זמן ארוך כל כך של זרעים בקרקע, בעיקר מפני שכל עשבי הבר השורדניים יכסו את הערוגה חמש פעמים לפני שסלרי אחד קטן יצוץ, ולכן אנחנו שותלים שתילים שגדלו במשתלה והם כבר בני כחודשיים-שלושה.

הנה הילדים הצעירים אצלנו בשדה (משמאל להם חסה אדומה ומימינם בצל ירוק):

הוא בן לאגן הים התיכון, אך נישא על כנפי ההיסטוריה כמעט לכל פינה בעולם, והיום ניתן למצוא אותו צומח בר בין השאר גם בדרום שבדיה, באיים הבריטים, במצרים, באלג'יר, בהודו, בסין, בניו זילנד, בקליפורניה ואפילו בחלקיה הדרומיים ביותר של דרום-אמריקה. בכלל, לסלרי היסטוריה ארוכה של צמח בר, וקצרה, יחסית, של צמח מתורבת.

בכתובים הוא ידוע כבר כמעט 3000 שנה (מה שאומר שהיה כנראה ידוע עוד הרבה קודם לכן) – איזכורו הראשון הוא באודיסיאה של הומרוס (-850), בשמו היווני, סלינון. כנראה שהוא נאסף מן הבר, ואחר כך גודל גם בגנים, אך רק למטרות רפואיות מגוונות (על כך בהמשך), ולא למאכל גסטרונומי. גם במשנה הוא מוזכר כגידול בר (ולכן פטור מתרומות ומעשרות) במסכת שביעית: "… והכרפס שבנהרות… פטורים מן המעשרות".

רק במאה ה-17 הוא מתחיל לשמש כעשב תבלין ומאכל. בתקופה זו הוא גם מתורבת על ידי בחירה של צמחים בעלי גבעולים מלאים ומוצקים (ולא חלולים), ובעלי טעם עדין ופחות חזק. גם עונת הגידול נבחרה בקפידה כדי להפיק גבעולי ועלי סלרי המתאימים יותר לאכילה, בעלי טעם חזק פחות: גידול הסלרי בעונה הקרירה מסייע לעידון טעמו. במאה ה-19 סברו באירופה כי מניעת שמש מהגבעול, וכך מניעת התפתחות כלורופיל, מועילה להחלשת טעמו, ולכן היו מתללים עפר על צמח הסלרי, וכך למעשה מצהיבים-מלבינים אותו (בדומה להלבנת כרשה, או אספרגוס לבן). כיום ישנם זנים שמלבינים בעצמם, ומצמיחים סלרי צהבהב. אולם גם הסלרי הירוק של היום הוא עדין בטעמו.

ישנם, למעשה, שלושה תת-סוגים של הסלרי, המגודלים, כל אחד מהם, לשימוש בחלק אחר של הצמח: תת הזן dulce הוא הסלרי המגודל לשם גבעוליו הפריכים והוא הסלרי העדין ביותר בטעמו. השני, rapaceum, מגודל להפקת שורש הסלרי, וגבעוליו ועליו חריפים יותר, ומתאימים לתיבול. והאחרון הוא secalinum, הדומה ביותר לזן הבר, וממנו מפיקים את הזרעים הקטנטנים ממש של הסלרי – קטנים, קטנים, אבל חריפים וחזקים בטעמם. בזן זה משתמשים גם בעלים, שהם, למעשה, יחד עם הזרעים, החלקים המזינים והמועילים ביותר בסלרי, בהם מתרכזת כמות החומרים הגדולה ביותר, ולכן גם טעמם העז.

 

עוד בתקופת הבר שלו היה הסלרי מקודש ליוונים, ונענד על ראשי המנצחים במשחקים הנימאים, גם אצל המצרים הוא היה חשוב, וצרורות קלועים של סלרי נמצאו בקברים מצריים. הרומאים סברו שבנסיבות מסוימות עלול הסלרי להביא מזל רע.

ואכן, לכל האמונות הללו ישנן סיבות טובות. הירק הזה הוא אכן ירק עוצמתי. הוא מכיל פיטוכימיקלים (כן, שוב הם) בשם פתאלידים, שביכולתם להרפות את השרירים הקטנים של כלי הדם ולהפחית הפרשת הורמוני סטרס, וכך לתרום לאיזון יתר לחץ דם. בנוסף הם גם מפחיתים את רמות הכולסטרול בדם. מחקרים הראו כי זרעי סלרי מסייעים להפחתת רמות סוכר בדם, ולכן יכולים להועיל לטיפול בסכרת. הגורם הוא כנראה השמן האתרי, אפיול, המופק מהזרעים, שהוא חומר משתנן, ובכך מסייע לטיפול בבצקות, מחטא את מערכת השתן, ומסייע להקלה על דלקת מפרקים (ארטריטיס ראומטי). הסלרי מכיל גם כמות יפה של ויטמין K, חומצה פולית, ואשלגן.

ישנם אנשים הרגישים לאלרגן פסוראלן המצוי בסלרי ועלול לגרום נזק לדנ"א אם נחשפים לאור השמש לאחר אכילתו. האלרגן כנראה לא נהרס בבישול או אפיה. ולמרות שמצאתי אמירות סותרות בנוגע לסלרי והריון, כולל התלמוד, שאומר כי אשה האוכלת כרפס בעת הריונה יולדת ילדים יפים (כתובות ס"א), נראה לי כי אחראי יותר להדגיש המלצה של חלק מהדעות דוקא להימנע מסלרי בזמן הריון, בשל החשש שהוא עלול לגרום להתכווצויות ברחם.

אני מנחשת כי רוב גבעולי הסלרי בעולמנו הגשימו את עצמם ומילאו את יעודם בתוך מרק ירקות, גם אצלי זה היה במשך שנים השימוש המרכזי, עד שעברתי להתגורר במושב של בני העדה הכורדית וגיליתי את הריז'ה חמוסתה – האורז הכורדי החמוץ. מאז קשה לשכנע אותי לשמור את הסלרי למרק… אבל בסלרי אפשר להשתמש בדרכים רבות נוספות – הוא מצוין גם טרי וחי בסלט או במיץ ירקות מנקה ומרענן במיוחד, ואתם מוזמנים להיות יצירתיים – באגף המתכונים שלנו תמצאו אפילו מתכון לפסטו סלרי.

טיפטיפה

שני רעיונות לשמירת עלי הסלרי טריים: (מתאים לכל צרור עשבי תבלין)
√ לשטוף ולייבש לגמרי, או לא לשטוף כלל, לעטוף אותם במגבת בד, בתוך שקית ניילון או כלי אטום.
√ לנקות היטב תחת מים זורמים, להסיר כל עלה נפול או קטע גבעול לא מושך, ולשים באגרטל גדול עם הרבה מים קרים. בתוך שעתיים ייראה הקלח כמו תפרחת יפה. כך אפשר להיות מוקפים ברעננות, לזכור להשתמש בסלרי, וגם לראות את מצבו לאשורו במקום להניח לו לנבול במקרר.

מאחלים לכולנו שבוע טוב, נראה שהמשך השבוע אצלנו צפוי להיות גשום, ורק ברביעי וחמישי תצא קצת השמש, וגם על כך אנחנו מודים בתקופה זו,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/טוטסוי/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית/דייקון, ברוקולי/אפונה, בצל ירוק/בצל לח/כרישה, מלפפון, עגבניה, סלאי עלים/סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, גזר, פטרוזיליה/כוסברה, חסה/מיזונה/רוקט, כרובית/כרוב.

בארגז הגדול גם: קולרבי/שומר, סלק/לפת, ארטישוק ירושלמי/תפו"א.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, תפוח עץ ירוק, קלמנטינות.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, צנונית/דייקון/כרוב, גזר, כרובית/תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חסה/מיזונה/רוקט, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/טאטסוי/תרד ניוזילנדי

בארגז הגדול גם: קולרבי/שומר, סלק/לפת, ארטישוק ירושלמי/אפונה

בארגז הפירות: בננה/לימון, אבוקדו/פומלית/פומלה, תפוח עץ ירוק, קלמנטינות.