14-16 באוגוסט 2017 – כתום של שמחת החיים

השבוע יגיעו אלינו לוחות "שנה בגינה" ומהשבוע הבא נחלק אותם בארגזים למי שהזמין. אתם יכולים מעתה להוסיף את הזמנתכם ישירות במערכת (מי שכבר הזמין – רשום אצלנו ואנחנו נעדכן את הזמנתו):

בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח "שנה בגינה" של אילנה המוכשרת. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא בעצם מדריך חודשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

אילנה היא לקטית, בשלנית, גננית ומאיירת מוכשרת מאוד, ובלוח השנה היא זורעת יחד את כל אלה: הלוח מכיל מידע, רעיונות, מתכונים ושעשוע, מעוטרים בציורי יפיפיים בצבעי מים. לכם נשאר רק ללקט מדי חודש מה שתרצו מכל השפע הזה… הוא אמנם יוצא לאור כבר שלוש שנים, אך, כמדי שנה, גם לוח "שנה בגינה" השנה הוא חדש לגמרי: איורים חדשים, טיפים מרעננים, מתכונים שלא הכרתן, ונושאים חדשים שהתווספו ללוח כמו: גידול צמחים אנכי, קקטוסים וסקולנטים ועוד.

אצלנו במשפחה לוח "שנה בגינה" הוא דייר קבע כבר שלוש שנים, מלווה אותנו בצבעוניות ויופי מיום ליום, מכניס את החוץ הביתה, וגם מוציא אותנו החוצה, ומשנה משהו בקצב הקדחתני של החיים, מאפשר איזו האטה, תשומת לב, פניה הצידה לעיסוק חדש ומעניין בידיים. אנחנו ממליצים בחום!

השנה מתחדשת אילנה בשתי מהדורות ושתי שפות:
לוח שנה חדש לשנת תשע"ח מהדורת – "חברים בגינה" – עם תכנים, איורים ומתכונים חדשים.
ומהדורה מיוחדת ומתורגמת לאנגלית "מהדורת הקיפוד".

פרטים נוספים והצצה ללוח תוכלו למצוא באתר שנה בגינה.

המחירים:
לוח שנה בגינה: 75 שקלים
זוג לוחות: 140 שקלים
שלושה לוחות: 205 שקלים
חמישה לוחות: 340 שקלים
שמונה לוחות: 488 שקלים
עשרה לוחות: 600 שקלים

את ההזמנה ניתן לבצע במערכת ההזמנות (בקטגוריה "ירקות ח'ביזה"). הלוחות יגיעו אליכם החל מהשבוע הבא.

______________________________________________

דרישת שלום מאמא אדמה

בשבועות האחרונים התחלנו לאסוף פקעות כתומות ויפות לבית האריזה – בטטות. ולמרות שהחום בשיאו, בהן טמונה הבטחה סתוית – הבטטות מבשרות שהקיץ קרב אל קיצו, ועוד מעט יתחילו משבים של סתיו. זה לא שהקרירות ממש מעבר לפינה, אבל, כן, אי שם באופק אנחנו מתחילים לראות נצנוץ כתום סתוי, בקצה מנהרת הקיץ הלוהטת מחכה בריזה רעננה… הן מתחילות להיאסף כעת, וילוו אותנו לסתו וגם לתחילת החורף. כתומות ומשמחות לב.

הבטטות גם שבות לחבר אותנו לאדמה, אחרי קיץ שבו אכלנו בעיקר פירות (עגבניות, מלפפונים, פלפלים, קישואים, דלעות, מלונים, אבטיחים, תירס) ותרמילים (במיה, לוביה תאילנדית, סויה) – מלאי עסיס וגרעינים, שגדלו תלויים על שיח קשורים בחוטי הדליה או משתרעים על הקרקע, מגיעות הפקעות ומחזירות אותנו אל תוך הקרקע, לשורש, ליציבות, לברכה הטמונה ברגבי האדמה, שלמרות החום הכבד מעל לה, תמיד נותרים קרירים מתחת.

בעברית, המילה "כָּתֹם" נגזרת מן המילה "כֶּתֶם", במשמעות "זהב", בשל הצבע הזהוב שנולד כשהצבע האדום והצבע הצהוב פגשו זה את זה ונפלו לבור עמוק… וההמשך ידוע. בשבילי הכתום בהחלט ראוי לשמו המלכותי והמוזהב, והשילוב של התקררות מזג האויר וחמימות הגוון הכתום הם איזון מושלם לעונה המקסימה הזו.

השבוע אנחנו מקדישים את העלון לבטטה השורשית הנחמדת, שבניגוד לרוב השורשים, גדלה דווקא בקיץ ולא בחורף, חובבת חום ושונאת קור (ראו בהמשך). היא נאספת עכשיו מן האדמה, אבל את המסע החלה לפני כחמישה חודשים, אז קיבלנו מעודד ממושב ישע צרורות צרורות של זרדים ירוקים, ממש מקלות, רובם נטולי עלים, קשורים יחד בחוט. אנחנו לקחנו את המקלות/זרדים (ייחורים) האלה ונעצנו אותם בתלוליות האדמה הלחות שהכנו, ואז הלכנו צעד אחד לאחור והתבוננו שוב, כמדי שנה, במראה המוזר של המוני מקלות נעוצים בתלוליות חומות של אדמה. חקלאות נראית לפעמים כמו התנהגות משונה ביותר.

לאחר כמה ימים התחילו המקלות ללבלב, עלים ירוקים צמחו מהם והם נראו כקמים לתחיה, לאחר כמה שבועות כבר נפרש על פני הערוגה פס ירוק אחיד של צמחים, ולאחר כחודשיים כל החלקה היתה כבר מרבד אחד צפוף ומסובך של ענפים ועלים ופרחים לילכיים. ומתחת לכל התסבוכת הירוקה הזאת צמחו להם במהלך ארבעה-חמישה חודשים, שורשים שמנמנים וכתומים, מתוקים ומשביעים – בטטות. לפני מספר שנים הכנתי לכם עלון מצולם על דרכה של הבטטה ממקל עירום לשורש החבוי תחת שטיח צפוף, הנה הוא לפניכם.

מקורן של הבטטות באיזור הטרופי של דרום ומרכז אמריקה, השרידים הקדומים ביותר נמצאו בפרו. משם היא התפשטה לשאר מרכז ודרום אמריקה והגיעה גם עד לפולינזיה, לא ברור בדיוק איך. ישנן השערות שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה על ידי ציפורים או סירות שנטרפו ונסחפו. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, זאת משום שזרעי בטטה יכולים לנבוט לאחר שהיה במי ים. קולומבוס פגש אותה בקובה, הביא אותה לאירופה ומשם היא התפשטה עם מסעות הכיבוש האירופאים לאפריקה, הודו ואסיה.

היא בת למשפחת החבלבלים (Convolvulaceae) המכובדת, אליה שייכים גם עשב הבר חבלבל השדה, הכשות הטפילה והלפופית (morning glory) היפה המצויה בטבע ובגינות. שמה הרשמי של הבטטה הוא "לפופית נאכלת" והוא מתאים לה, כי היא בין הבודדים מהמשפחה הזו שמשמשת למאכל, והיחידה המגודלת מסחרית למאכל. תופעה נדירה בהחלט. כמו רבים אחרים במשפחתה היא משתרגת ומתפתלת ושולחת זרועות ענפים לכל עבר. אם תתנו לה, היא גם תטפס על הגדר הקרובה ותכסה אותה בעלווה של עלים ירוקים דמויי לב ואחר כך גם בפרחים יפים וסימטריים בצבעים סגולים בהירים, הנפתחים בשעות הבוקר ונסגרים בצהרים מול השמש העזה.

שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה. אחרי כארבעה חודשים אנחנו מתחילים להוציא אותן מן האדמה. תחילה מגששים: חופרים באחת הפינות ובודקים מה מסתתר שם, האם יש שורשים כתמתמים, כמה, מה גודלם והאם הם נראים בריאים. ואז, אם הן מוכנות, מתחילים להוציא אותן בהדרגה מן הקרקע.

כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.

זו גם הסיבה לכך שלא כדאי לאחסן בטטות במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה ייפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, לא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. (זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור וכדאי לאחסנו בחשיכה). טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)

את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.

טעמן המשובח והמנחם של הבטטות, משמח במיוחד בערבים הקרירים של הסתו, כשההשתוקקות למתוק בפה מתגברת. אפשר לעשות כן בלי רגשות אשמה: הירק הזה הוא מלא בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה.

למרות טעמה המתוק היא נחשבת ירק "אנטי-סוכרתי" המומלץ לחולי סוכרת בשל תרומתו לאיזון רמות סוכר בדם ולהפחתת התנגדות התא לאינסולין, אולי בזכות הקרטנואידים שהיא עשירה בהם. חוץ מהחבר A הנ"ל הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות.

לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי גישה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים, כלומר, אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק.

אז מה תעשו עם הבטטות שלכם? לא צריך לקלף אותן ולהתאמץ קשות: הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ להשאיר אותה, ואפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסות במים כדי למנוע השחרה. רעיונות לשימושים סתויים בבטטות תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

איזה עוד צבעים מלוים את הכתומה השבוע בארגז?

יום שני: פטרוזיליה, דלעת אמורו/דלעת לבנה, לוביה תאילנדית, פלפל, חצילים, עגבניות, תירס, בצל יבש, דלעת חתוכה/דלורית, כרישה/שום, בטטה/קישוא. נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי/מנגולד, עגבניות צ'רי, תפו"א.

יום רביעי: דלעת חתוכה/דלורית, פלפל, עגבניות, דלעת אמורו/דלעת לבנה, כרישה/שום, פטרוזיליה, תירס, בטטה, חצילים/קישואים, בצל ירוק/בצל יבש. בארגזים קטנים: במיה/לוביה תאילנדית. נענע-מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי/מנגולד, עגבניות צ'רי/תפו"א, במיה ולוביה תאילנדית.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

7-9 באוגוסט 2017 – ליבובי קיץ

הקיץ פה, חום גדול וחופשה גדולה. ויחד עם העונה הלוהטת, "התפוחים של תומר וחמוטל" חוזרים לייצור מיצים טריים מפירות הקיץ – כמו תמיד הם שבים לייצר מיץ תפוחים עונתי מעולה, והשנה הם מתחדשים גם במיץ אגסים אורגני! היישר מעודפי הפרי של מטעי קיבוץ צובה.

וחוץ מהמיץ, הם ממשיכים בייצור סיידר, חומץ תפוחים וריבות טעימות טעימות. מי שלא טעם עדיין – מומלץ ביותר. תענוג קריר בחומו של הקיץ.

בקובץ כאן תוכלו לקרוא קצת על תומר וחמוטל ובית עיבוד הפרי שלהם ותמצאו בו את מחירי כל המוצרים. אתם מוזמנים לבצע הזמנה דרך מערכת ההזמנות שלנו.

_______________________________________

בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח "שנה בגינה" של אילנה המוכשרת. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא בעצם מדריך חודשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

אילנה היא לקטית, בשלנית, גננית ומאיירת מוכשרת מאוד, ובלוח השנה היא זורעת יחד את כל אלה: הלוח מכיל מידע, רעיונות, מתכונים ושעשוע, מעוטרים בציורי יפיפיים בצבעי מים. לכם נשאר רק ללקט מדי חודש מה שתרצו מכל השפע הזה… הוא אמנם יוצא לאור כבר שלוש שנים, אך, כמדי שנה, גם לוח "שנה בגינה" השנה הוא חדש לגמרי: איורים חדשים, טיפים מרעננים, מתכונים שלא הכרתן, ונושאים חדשים שהתווספו ללוח כמו: גידול צמחים אנכי, קקטוסים וסקולנטים ועוד.

אצלנו במשפחה לוח "שנה בגינה" הוא דייר קבע כבר שלוש שנים, מלווה אותנו בצבעוניות ויופי מיום ליום, מכניס את החוץ הביתה, וגם מוציא אותנו החוצה, ומשנה משהו בקצב הקדחתני של החיים, מאפשר איזו האטה, תשומת לב, פניה הצידה לעיסוק חדש ומעניין בידיים. אנחנו ממליצים בחום!

השנה מתחדשת אילנה בשתי מהדורות ושתי שפות:
לוח שנה חדש לשנת תשע"ח מהדורת – "חברים בגינה" – עם תכנים, איורים ומתכונים חדשים.
ומהדורה מיוחדת ומתורגמת לאנגלית "מהדורת הקיפוד".

פרטים נוספים והצצה ללוח תוכלו למצוא באתר שנה בגינה.

המחירים:
לוח שנה בגינה: 75 שקלים
זוג לוחות: 140 שקלים
שלושה לוחות: 205 שקלים
חמישה לוחות: 340 שקלים
שמונה לוחות: 488 שקלים
עשרה לוחות: 600 שקלים

את ההזמנה ניתן לבצע במערכת ההזמנות (בקטגוריה "ירקות ח'ביזה"). הלוחות יגיעו אליכם במהלך החודש הקרוב.

___________________________________________________

ליבבתיני, אחותי כלה

בשבועות האחרונים החלה הלוביה להבשיל בכמויות נאות, והכריזה באופן רשמי שהקיץ עומד בשיאו. אם אתם תוהים למה השעועית הירוקה שאתם מקבלים בארגז מחוספסת, ארוכה ומוזרה, זה משום שהיא לא שעועית אלא… לוביה תאילנדית ארוכה. אנחנו אורזים אותה אצלכם בארגזים בשקית מרשרשת, כמו מתנה, והיא אכן כזאת מתנה שונה, ומיוחדת במינה, חבל לצפות ממנה להיות שעועית ירוקה, כי היא לא…

הלוביה (V. unguiculata ssp. Sesquipedalis) היא קרובת משפחה של השעועית, החומוס, הסויה, הפול ושאר בני משפחת הפרפרניים שאנחנו כל כך אוהבים לנשנש. וכמותם, גם לה יש שני מופעים: המופע הירוק, בו היא נאכלת בתרמילים ירוקים ארוכים, והמופע היבש, בו נאכלים הגרעינים היבשים בלבד.

באנגלית יש לה שמות רבים: קוראים לה "שעועית באורך מטר" (Yard long bean), שעועית אספרגוס, שעועית ארוכה, שעועית סינית ארוכה, שעועית נחש, ואצלנו – שעועית/לוביה תאילנדית. שמותיה השונים מתארים מאפיינים שונים שלה: מקורה בדרום-מזרח אסיה, ולכן היא מכונה סינית או תאילנדית, היא יכולה להגיע למטר אורך (אם כי בדרך כלל היא נקטפת בצעירותה, כשאורכה כ-30 ס"מ ועוביה כס"מ), בקוטר ובאורך היא מזכירה אספרגוס (הפעילו את הדמיון) ובשל גמישותה, נחש ירוק ודקיק (לבעלי דמיון מפותח במיוחד). טעמה הוא משהו בין שעועית ירוקה ללוביה ירוקה וטריה (לא מתוקה כמו שעועית ירוקה), המרקם דומה יותר ללוביה, פחות פריך משל שעועית ירוקה ויותר גמיש ומתקפל.

היא זקוקה ליותר חום משעועית, ועומדת יפה בחודשים החמים (לא כמו השעועית הירוקה), היא נזרעת באביב המאוחר, ואנחנו מדלים אותה כמו אפונה. ההדליה היא על עמודים, ביניהם נמתחת רשת רחבה שלאורך קויה מטפסים השתילים. והם עושים זאת במומחיות וביעילות. לאחר כ-3 חדשים מתחילה הפריחה, על כל עמוד פריחה מתפתח זוג פרחים יפיפה, הנראה כשני פרפרים ומהם מבשילות זוג שעועיות, צמודות בקצה כשתי תולעים ירוקות תאומות (הנה, הצלחתי לחשוב על שם נוסף…).

   

את השעועיות יש לקטוף בזהירות כי עמוד הפריחה ממשיך לפתח פרחים לכל אורכו בהמשך העונה. לעומת שעועית ירוקה או אפונה, היא גדלה לאיטה ומניבה תרמילים רק לאחר יותר משלושה חודשים (לעומת חודשיים ופחות בשעועית ואפונה), אך יש לכך יתרון, כי ניתן להמשיך ולקטוף ממנה תרמילים למשך תקופה ארוכה, עד ירידת הטמפרטורות בחורף.

ניתן לקטוף אותה כמו אצלנו, בשלב צעיר, כשהיא באורך 30 ס"מ ובעובי של כס"מ, ולהשתמש בה כמו בלוביה טריה או שעועית ירוקה. אפשר גם להשאיר את התרמילים להתבגר על הצמח לחלוטין, ולהשתמש בזרעים השחורים, האדומים או הלבנים (תלוי בזן הספציפי) כמו שמשתמשים בפולי לוביה יבשה, או כל שעועית יבשה אחרת.

אנחנו מגדלים את זן ירוק שבפנים יש לו זרעים שחורים, אך ברחבי אסיה ישנו מבחר זנים מרהיב בצבעוניותו ועושרו. התרמילים עצמם מופיעים בצבעי ירוק ואדום-סגול לגווניהם, והזרעים שחורים, לבנים, חומים, אדומים…

אפשר להשתמש בשעועית התאילנדית בכל מתכון של שעועית ירוקה או לוביה טריה, גם במרקים ופשטידות. בסין מקפיצים אותה קלות בווק – היא בעצם השעועית המקורית בה משתמשים במתכוני שעועית מוקפצת. היא נהדרת עם דגים ואפילו כבושה. היא עשירה מאוד בויטמין A ומכילה גם כמות נאה של ויטמין C.

במתכונים באתר תמצאו רעיונות פשוטים ומסובכים וכמובן טעימים, אבל גם אם ממש לא בא לכם להבעיר שום אש בקיץ הלוהט הזה, אתם מוזמנים לקחת נחש לוביה ארוך ליד, ופשוט… לנשנש.

שיהיה שבוע מלא שפע קייצי ותחושת חופש אמיתית,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל המלבב?

אנחנו עדיין במחסור מלפפונים, וגם בשוק בכלל יש כמות מעטה של מלפפונים מכרגיל. המחסור מורגש בכל מקום, אבל בשוק האורגני הוא חריף יותר, ואנחנו מתקשים להשיג מלפפונים לקניה להשלמה לארגזים. השבוע כנראה לא יהיו בכלל מלפפונים בארגזים. שתלנו כבר את מחזורי המלפפונים הבאים, ואנחנו מקוים ששיחי המלפפונים האלה יצמחו במהירות ויבשילו בקרוב מלפפונים קייציים עסיסיים ורבים, כך שנוכל לחזור לכמויות הרגילות.

יום שני: כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, דלעת כתומה עגולה, לוביה תאילנדית/במיה, פלפל/קישואים, תרד ניוזילנדי, עגבניות, תירס, בצל יבש, דלעת חתוכה/דלורית, עגבניות צ'רי/סויה ירוקה (אדממה)/שום, פטרוזיליה שורש.

ובסל הגדול תוספת של: חצילים, כרישה, תפו"א.

יום רביעי: דלעת חתוכה/דלורית, פלפל, עגבניות, דלעת אמורו/דלעת כתומה עגולה, פטרוזיליה שורש/שום, פטרוזיליה/כוסברה/נענע, תירס, במיה/לוביה תאילנדית, עגבניות צ'רי /בטטה, תרד ניוזילנדי, כרישה/בצל יבש.

ובסל הגדול תוספת של: חצילים, קישואים, תפו"א.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

31 ביולי – 2 באוגוסט 2017 – הרחבת הד(ל)עת

בתוך ימי החום הגדול העוברים עלינו, אליעזר ורוז מ"שורשי ציון" מזמינים אתכם ללמוד איך להכין מזון פרוביוטי מותסס:

סדנאות מזון פרוביוטי

13.8.17 ~ ירקות פרוביוטיים – חלק 1 – בסיסי: כרוב כבוש, קימצ'י.

20.8.17 ~ ירקות פרוביוטיים – חלק 2 – מתקדמים: אצות, שורשים וירוקים כבושים, קימצ'י פירות ועוד.

27.8.17 ~ משקאות פרוביוטיים: קמבוצ'ה, תה ג'אן, בירת ג'ינג'ר, רג'ובילק.

הסדנאות מתקיימות במפעל "שורשי ציון", הצבע 3, בית שמש. בשעות 17:30-20:30.

להרשמה: shoresheitzion@gmail.com

_________________________________________

מרחיבה את הד(ל)עת

עם החום הגדול של חודש יולי מגיע לארגזים גם העושר המקסים של מגוון הדלעות שלנו – בפאראפרזה על הביטוי הידוע, כשם שד(ל)עותיהן שונות, כך גם פרצופיהן שונים – ירוקות, צהובות, לבנות, כתומות או בז'יות, מפוספסות ומנוקדות, חלקות ומחוספסות, עגולות, אליפסות, אגסיות, איצטרובליות, מחודדות, פחוסות, שטוחות, קטנות, גדולות, גדולות מאוד מאוד… מצעד ססגוני של קורקורביטות חביבות (curcurbita הוא שמה הלטיני של משפחת הדלועים כולה), יפות וטעימות.

כמו ברוב השנים, גם השנה גידלנו 7 זני דלעת – מהעצומה ביותר, הטריפולטיאית הענקית, שיכולה בקלות לשמש כלי תחבורה לנסיכה חסרת נעל, דרך דלעת פרובאנס הבינונית, הדלורית החמוקה, דלעת אמורו הכתומות והמחוספסת ועד לדלעת הערמונים הירוקה הקטנה, שניתן לחפון ביד בחיבה. השנה גידלנו גם שני זני דלעת חדשים: דלעת לבנה בעלת שקעים, שצורתה דומה קצת לכוכב, ודלעת קטנה כתומה-בהירה, עגולה וחלקה. המגוון הזה שונה גם מבחוץ אך גם מבפנים – בצבעים שנעים מצהוב לסלמון ולכתום כהה, בטעמים: נייטרלי עדין, אגוזי, מתוק, ומרקמים: רטוב ועסיסי, יבש ועמילני, או ספגטיני ארוך ודק…

התקופה הקרובה היא תקופה של הרבה דלעות קטנות. תקבלו מהן כמעט מדי שבוע. למי שהכמות רבה לו, אנחנו מזכירים שלא צריך להשתמש בהן מיד. אנחנו מעדיפים לשלוח את הדלעות אליכם, כי אצלנו בצפיפות של מאות, הן מתקשות לנשום, אבל אצלכם  – על הדלפק במטבח או על בסלסלה נאה על השולחן בסלון, הן יישמרו מצויין, ובינתיים יקשטו את הבית ביופיין. שמרו אותן מאווררות ויבשות, ותוכלו להשתמש בהן גם בעוד חודש, חודשיים ואפילו יותר. אם הן מתחילות לפתח רשת קורים דקיקה עליהן, נגבו אותן במגבת יבשה, הקורים הללו עלולים לגרום לריקבון.

הדלעות הגדולות, הדלעות הקטנות (המכונות גם קישואי חורף – winter squash) והקישואים הקייציים (ובתוכם הזוקיני) שייכים מבחינה בוטאנית לאותו הסוג ואפילו לאותם המינים. החלוקה בין קישואים ודלעות, היא מלאכותית, מעשה ידי אדם – היא קשורה לשלב בו הם נקטפים ולצורה בה אנחנו, בני האדם, משתמשים בהם. כולן נזרעות (בשדה פתוח, בעונתם הטבעית) מסוף החורף-תחילת האביב, וכולם גדלים מהאביב ועד סוף הקיץ.

את הקישואים הקייציים קוטפים מוקדם, לפני הבשלה מלאה, כשקליפתם דקה וגרעיניהם אינם מפותחים, לפעמים רק 40 יום ממועד זריעתם. מכיוון שקוטפים מן הצמח את פירותיו לפני שהספיק לייצר זרעים פוריים, הוא ממשיך ומנסה, ומוציא עוד ועוד פירות (ובתוכם זרעים) כדי לעשות מה שמנסים כל הצמחים (ובעלי החיים): להפיץ את הגנים שלו. ואנחנו זוכים לתקופת קטיף ארוכה מצמח שמניב עוד ועוד ועוד. הקישואים הללו אינם נשמרים לאורך זמן ולכן בעבר נאכלו רק בעונתם הטבעית – בסביבות הקיץ. כיום מגדלים קישואים בחממות גם בחורף ולכן עונתם די היטשטשה.

לעומתם, הדלעות (הגדולות והקטנות), נקטפות בבגרותן-בשלותן, כשקליפתן עבה וקשה וגרעיניהן גדולים וקשים (ומתאימים לפיצוח). מכיוון שאנחנו ממתינים להן עד שיגיעו לסיום ההבשלה הן נקטפות כ-3-5 חודשים מיום הזריעה, הדלעת הטריפוליטאית הענקית דורשת מאיתנו להמתין בסבלנות כחצי שנה. בשל הקליפה הקשה של הדלעות הללו הן נשמרות יפה לפעמים גם חודשים ארוכים, ולכן נאכלות גם בחורף, מעלה זו היתה משמעותית במיוחד בצפון אמריקה, מולדתן, באיזורים בהם קר מדי לגדל מזון בחורף. הדלעות היו נשמרות בקלות באסמי אחסון ומוסיפות מתיקות וטעם של קיץ גם לימות החורף הקרים (ומכאן שמן של הדלעות הקטנות: winter squash).

הנה כמה מהן  שכבר פגשתם:

מקורה של דלעת הערמונים (Acorn) הוא במקסיקו וארה"ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים. הזן הירוק הכהה מהסוג שאנחנו מגדלים, הוצג ב-1913 והתקבל בהתלהבות בשל טעמו המצוין אך גם בשל גודלו הקטן והקליפה הרכה שלו, הקלה גדולה למי שניסתה להתמודד עד אז עם דלעות ענק קשוחות. בארה"ב, בה ארוחת הערב נאכלת לפעמים ביחידות, הוא התאים למנה ליחיד וכן לממולאים.

בשרה של דלעת הערמונים יבש והיא מתוקה ואגוזית משהו, מה שהקנה לה את שמה העברי הפיוטי "דלעת ערמונים". בגלל המתיקות הנעימה היא הולכת מעולה גם עם מלוח – שמן זית, מלח, פלפל ועשבי תיבול, וגם בכיוון המתוק – במשיחה עדינה של דבש או סילאן. בגלל החריצים המעטרים אותה קשה לקלף אותה, אבל גם לא צריך. היא נאכלת מצויין בקליפתה. אם בכל זאת אתם רוצים אותה בלי קליפה – הסירו את הקליפה רק אחרי הבישול או האפיה, חבל על המאמץ לפני, ואחרי זה בקלי קלות.

דלעת הערמונים מכילה יותר ויטמין C וסידן מדלעות אחרות ופחות ויטמין A. אם תהיו חביבים אליה היא תחזיק מעמד כמה חודשים, מקשטת את השולחן אצלכם בעודה בקליפתה, אבל טעמה יתעמעם. כך שגם קישוט לכמה שבועות מספיק בהחלט ואחריו – לתנור ולצלחת!

דלוריתהדלורית (Butternut).פותחה כנראה על ידי גנן חובב (לא חקלאי ולא מדען), שעשה נסיונות טיפוח זנים בדונם אחד זעיר ליד ביתו בסטואו, עיירונת לא רחוק מבוסטון. שמו היה צ'ארלס לגט. את פרי נסיונותיו הוא הביא למו"פ בוולטאם הסמוכה, שם התלהבו מהתוצאה והוא העניק שם לפרי טיפוחיו, butternut, כי היה, לדעתו, חלק כמו חמאה וטעים כאגוז.. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ולאחר נסיונות בכמה שמות (דילעית, דלעת קטנה) זכתה לכינוי הנחמד והקליט: "דלורית".

. היא אוהבת בדרך כלל אקלים טרופי: לח וחם, ויותר מכל אחיותיה ממש לא מסתדרת עם קור. אולי לכן היא הזן המקובל בארץ. הזנים הראשונים מן המין הזה היו בעלי גוף שמנמן (בו נמצא חלל הזרעים) וצוואר ארוך מאוד ולפעמים מעוקל, עם השנים פותחו זנים שצווארם שמנמן וקצר, וחלל הזרעים בתוכם קטן, כדי לספק פרי אחיד ועב בשר המתאים לדרישות השוק. הן יכולות להיקטף גם בשלב מוקדם, כמו קישוא ולמעשה טעימות מאוד גם בצורתן הצעירה (יש הטוענים שהן עולות על הקישואים הרגילים). כיף לגדל אותן בגינה, לקטוף כמה מהן בתור קישואי קיץ ולתת לחלק להבשיל במלואן עד שיהפכו לדלוריות המוכרות.

בשל הקליפה החלקה של הדלורית היא קלה לקילוף, אפילו בקולפן ירקות פשוט. טעמה מתוק, ובשרה הופך חלק לאחר הבישול, אם כי יש הטוענים כי אפיה מיטיבה איתה. היא עשירה מאוד בויטמין A, ובתנאים טובים יכולה להישמר עד חצי שנה (השאלה היא אם אתם יכולים להתאפק…).

amoroדלעת האמורו (מי שהעניק לה את שמה היה, כמובן, מאוהב) היא דלעת כתומה עגולה ופחוסה, ויש לה מעין טוסיק קטן למטה. היא שייכת לקבוצה מכובדת שאנחנו כבר מכירים – חמולת הקבוצ'ה, או הדלעות היפניות (ויש שקוראים לטיפוס הזה האיקידו). את כולן מאפיינת קליפה עבה ממש  וגבשושית משהו, שממש קשה לקלף, ובשר יבש יחסית.

קבוצ'ה היא המילה היפנית לדלעת. מקורו של השם נעוץ במסעה של הדלעת ממסו-אמריקה ליפאן. לאחר שהספרדים והפורטוגזים הגיעו לאמריקה וגילו את הירקות והפירות החדשים, הם החלו להפיץ אותם למקומות הבאים אליהם הפליגו. הדלעת הגיעה ליפאן כנראה באמצע המאה ה16 על ידי מלחים פורטוגזים שהביאו אותה מקמבודיה וכינו אותה Cambodia abóbora, שם שקוצר ועוות והפך לקבוצ'ה, ביפאן – כך מכונה דלעת, וזהו גם שמה של קבוצת הדלעות המסויימת הזאת.

צבעה הכתום מעיד על כך שהיא עשירה בבטא-קרוטן (ויטמין A), וכמו כן היא מספקת כמות נדיבה של ברזל, ויטמין C ואשלגן. היא מזכירה בטעמה את דלעת הערמונים. היא קשה מאוד לחיתוך ולכן כדאי לרכך אותה קודם כל באידוי או אפיה קלה ( תחילה יש לנקב בה חורים כדי לאפשר לאדים לצאת החוצה) ואז ניתן לחתוך אותה, להוציא את הגרעינים ולהמשיך בדרך המועדפת עליכם.

השנה גידלנו שתי דלעות חדשות ומעניינות – האחת היא דלעת קטנה, עגולה וחלקה, כתומה בהירה, שלא זכתה עדיין לשם משלה, אלא רק למספר סידורי, ומכונה Pump 7827. היא כתומה מבחוץ וגם מבפנים, בשרה מתוק ומתקתק ונעים לעבוד איתה.

בתוכה טמון מטמון קטן ויוצא דופן, או, בעצם, מטמונים רבים: הגרעינים שלה למעשה נטולי קליפה: כשתחתכו אותה לשניים תגלו זרעים ירוקים ורכים שכיף לנשנש ככה טריים, גם ללא קליה, או לקלותם ולנשנש עוד… הם עדינים וטעימים.

זאת דלעת מהסוג הקרוי "sugar pie" כי מבשרה מכינים את המחית לפאי הדלעת המפורסם של האמריקאים. הסימן החיצוני לסוג הדלעות הזה הוא רשת הפסים העדינה שכמו מצויירת על הקליפה. סימן הוא שהדלעת הזאת אכילה ומתוקה (תכונה שאינה מאפיינת כלל את רוב הדלעות האמריקאיות, שרובן מגודלות לגילוף פרצופים לליל כל הקדושים ולנוי).

הדלעת הנוספת שהצטרפה השנה היא דלעת לבנה יפיפיה שצורתה כשל דלעת ערמונים ענקית – גם לה יש חריצים גדולים שיוצרים צורה של מעין איצטרובל או כוכב (אם חוצים אותה). היא זכתה לשם הפיוטי "mashed potato" (פִּירֶה), בעיקר משום שבדומה לדלעת הערמונים בשרה מוצק יחסית ונוח מאוד להכין ממנה מחית. כמו כן, בניגוד לדלעת הערמונים, היא לא ממש מתוקה, ולכן מתאים לה תיבול מלוח יותר – בדומה לפירה.

הדלעת הזאת מעניינת במיוחד כי היא מאתגרת את הציפיה הרגילה שלנו מדלעת – להיות כתומה ומתוקה. הנה, הגברת הזאת לבנה, יפיפיה ולא ממש מתוקה, ובכל זאת היא דלעת של ממש, והיא נהדרת. כדאי לכם לעשות איתה היכרות!

המשך הפטפוט על פלורליזם וד(ל)עות שונות, בעיקר על השתיים הגדולות, מהן אתם מקבלים נתח חתוך, בהמשך העונה…

שמחים לשלוח איחולי מזל טוב והרבה נחת למג'די וספה, שחובקים את ביתם הבכורה והמתוקה, סלמה, שנולדה בחמישי האחרון. ברכות גם לעלי, הדוד המאושר וכמובן למוחמד ומוחמדיה, הסבא והסבתא הגאים והשמחים. מאחלים לכם שעות שינה רבות ככל האפשר, שמחה, צחוק ומשפחתיות בריאה.

מאחלים גם ימים טובים ושקטים ושבוע טוב לכולנו,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, וכל צוות ח'ביזה.

___________________________________________

מה השבוע בסל?

השרב של לפני כמה שבועות "שרף" (ממש) את שיחי המלפפונים. גם אצלנו קרס מחזור שתילה אחד, ואנחנו במחסור מלפפונים, וגם בשוק בכלל יש כמות מעטה של מלפפונים מכרגיל. המחסור מורגש בכל מקום, אבל בשוק האורגני הוא חריף יותר, ואנחנו מתקשים להשיג מלפפונים לקניה להשלמה לארגזים. זאת הסיבה שכמויות המלפפונים קטנות יותר ממה שאתם רגילים, וחלקכם קיבלתם פלפל במקום מלפפונים. אנחנו מקוים ששיחי המלפפונים של השתילות הבאות יצמחו במהירות ויבשילו בקרוב מלפפונים קייציים עסיסיים ורבים, כך שנוכל לחזור לכמויות הרגילות.

יום שני: כוסברה/פטרוזיליה, דלעת ערמונים, לוביה תאילנדית /במיה, מלפפון/פלפל, קישואים, עגבניה, חצילים, בצל יבש, תפו"א, עגבניות צ'רי/סויה ירוקה (אדממה). ארגזים קטנים בלבד: כרישה.

בסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלעת חתוכה/דלורית, תרד ניוזילנדי, תירס.

יום רביעי: חצילים, מלפפון/פלפל/קישואים, עגבניות, דלעת ערמונים/דלעת עגולה, סויה ירוקה (אדממה), פטרוזיליה/כוסברה, תפו"א, במיה/לוביה תאילנדית, עגבניות צ'רי/פטרוזיליה שורש, תרד ניוזילנדי, בצל יבש.

ובסל הגדול תוספת של: דלעת חתוכה/דלורית, כרישה, תירס.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

24-26 ביולי 2017 – אמא אדממה

 

בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח "שנה בגינה" של אילנה המוכשרת. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא בעצם מדריך חודשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

אילנה היא לקטית, בשלנית, גננית ומאיירת מוכשרת מאוד, ובלוח השנה היא זורעת יחד את כל אלה: הלוח מכיל מידע, רעיונות, מתכונים ושעשוע, מעוטרים בציורי יפיפיים בצבעי מים. לכם נשאר רק ללקט מדי חודש מה שתרצו מכל השפע הזה… הוא אמנם יוצא לאור כבר שלוש שנים, אך, כמדי שנה, גם לוח "שנה בגינה" השנה הוא חדש לגמרי: איורים חדשים, טיפים מרעננים, מתכונים שלא הכרתן, ונושאים חדשים שהתווספו ללוח כמו: גידול צמחים אנכי, קקטוסים וסקולנטים ועוד.

אצלנו במשפחה לוח "שנה בגינה" הוא דייר קבע כבר שלוש שנים, מלווה אותנו בצבעוניות ויופי מיום ליום, מכניס את החוץ הביתה, וגם מוציא אותנו החוצה, ומשנה משהו בקצב הקדחתני של החיים, מאפשר איזו האטה, תשומת לב, פניה הצידה לעיסוק חדש ומעניין בידיים. אנחנו ממליצים בחום!

השנה מתחדשת אילנה בשתי מהדורות ושתי שפות:
לוח שנה חדש לשנת תשע"ח מהדורת – "חברים בגינה" – עם תכנים, איורים ומתכונים חדשים.
ומהדורה מיוחדת ומתורגמת לאנגלית "מהדורת הקיפוד".

פרטים נוספים והצצה ללוח תוכלו למצוא באתר שנה בגינה.

המחירים:
לוח שנה בגינה: 75 שקלים
זוג לוחות: 140 שקלים
שלושה לוחות: 205 שקלים
חמישה לוחות: 340 שקלים
שמונה לוחות: 488 שקלים
עשרה לוחות: 600 שקלים

את ההזמנה ניתן לבצע במערכת ההזמנות (בקטגוריה "ירקות ח'ביזה"). הלוחות יגיעו אליכם במהלך חודש אוגוסט.

_____________________________________________

אלו ימים של שינויים…
פרידות

מנו, אופת הלחם הנהדרת שלנו, עוברת דירה לצפון הארץ, ואנחנו נאלצים להיפרד ממנה וממאפי ידיה הכשרוניות.
השבוע יהיה השבוע האחרון בו נוכל לשלוח מאפים מבית המאפה של מנו, נתגעגע מאוד!

כבר שוחחנו עם אופים אחרים מהאיזור ואנחנו מקוים שלקראת החגים נוכל לספר לכם על שיתוף פעולה משמח עם אופה מקומי חדש.

בינתיים, אנחנו רוצים להודות למנו בשמכם ובשמנו על שנים של שיתוף פעולה מעולה ומפרה, על מאפים משובחים, מקצועיות ויושרה אמיתית. מאחלים למנו, ליוני ולילדים מעבר נעים והתאקלמות טובה בקרית טבעון – ולמכריכם באיזור העמק – ספרו על האופה המופלאה שעוברת לקרבתם – שאחרים יוכלו גם הם ליהנות ממנה.
מנו, תודה רבה ואיחולי הצלחה להמשך מכולנו.

וגם מפגש מחודש –

גד"ש עין-חרוד קצר ברינה את החומוס שלו, והלל הביא לנו מלאי טרי טרי של חומוס אורגני מעולה ממש.
מי שלא ניסה – זו חויה אחרת לבשל עם החומוס הטרי והמקומי הזה שניזון מאדמת עמק יזרעאל , ספג את גשמי הברכה החורפיים והתייבש בשמש הקייצית הארצישראלית.
ממש שווה לנסות, אם כי בצירוף אזהרה – אין דרך חזרה – אחרי החומוס הזה לא תנסו אחרים…
____________________________________________

אמא אדממה

הסויה הירוקה, או האדממה, הוא אחד הגידולים שמלווה אותנו מהשנה הראשונה בח'ביזה. אני גידלתי אותו בהצלחה בקליפורניה, וחשבתי שיהיה קל ופשוט לגדל אותו גם כאן. אך מסתבר שנכונו לנו עוד כמה שנות לימוד עד שנצליח לגדל אותה בהצלחה בארץ הקודש – בשנים הראשונות הבאנו זרעים מארה"ב, וזרענו אותם בחודשי הקיץ החמים, כפי שנהגתי לעשות בארצות הברית. ההצלחה היתה מסויימת אך לא מדהימה. התרמילים היו ירוקים ויפים, אבל התמלאו רק חלקית מאוד בפולים העגולים, שלמענם אנחנו עושים את המאמץ. חלק לא קטן של התרמילים נשאר ירוק, שעיר, שטוח וריק…

אחר כך ניסינו לנהוג בה כמו בדודנה הפול הירוק – קנינו זרעי סויה אורגנית בחנות, וניסינו לזרוע אותה, בתקווה שתניב תרמילים ירוקים ושמנמנים, התרמילים היו אמנם שמנמנים יותר, אבל הסויה התייבשה בקלות, ודי מהר קיבלו התרמילים גוון צהבהב יותר מירקרק, והפולים בתוכם הזדקנו קלות. אחרי לא מעט שנות נסיונות כבר די רפו ידינו, ולקחנו קצת הפסקה…

בשנה שעברה הציעו לנו מאחת מחברות הזרעים שמהן אנחנו קונים, לנסות זן מוצלח של אדממה, והחלטנו לנסות שוב, רק ערוגה או שתיים בתחילה. שינינו גם את מועד הזריעה. מתברר שהסויה מתאימה לזריעות מהאביב המוקדם ועד לסוף הקיץ-הסתו. בעבר זרענו אותה דווקא לצמיחה בחומו היוקד של הקיץ, היינו תחת הרושם שזה מה שהיא אוהבת – מה שמלמד שתמיד כדאי לבדוק מחדש הנחות ורושם שהתקבעו… בשנה שעברה עשינו נסיון זריעה לקראת סוף הקיץ, וראו זה פלא – האדממה שנזרעה בחציו השני של הקיץ, הצמיחה שיחים ירוקים חזקים ויפים, והניבה תרמילים ירוקים ושמנמנים.

השנה דבקנו בזן המוצלח, וכבר זרענו אותה זריעה אביבית מוקדמת (שהניבה יבול סביר, אבל לא פנטסטי), ואנחנו ממשיכים במספר זריעות עוקבות, עד לסוף הקיץ, כדי שנוכל ליהנות ממנה למשך זמן ארוך יותר. היא גידול יפיפה, ירוק ומלא חיים, דומה מאוד במראה לשעועית הירוקה, אבל עליה עגולים משל השעועית, ולא מחודדים בקצה. הנה:

soy-field

אנחנו נקטוף אותה עבורכם בצרורות – ועליכם המלאכה להפריד את התרמילים מהענפים – אבל זאת מלאכה שווה וכדאית ביותר. בתרבות הסינית היא הוכתרה כבר לפני כחמשת אלפים שנה כאחד מחמשת מיני הדגן המקודשים החיוניים לקיומה של התרבות הסינית (יחד עם האורז, החיטה, השעורה והדוחן). על ידי הקיסר האגדי שנג-נונג, החקלאי האלוהי, שנחשב כמי שהביא לסין את בשורת החקלאות. מקורה בצפון סין, מצמח בר ששמו Glycine ussuriensis, לפני שנים רבות, כנראה בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס, החל תרבות הסויה ע"י הסינים, היא כנראה אחד היבולים הראשונים שגודלו ע"י האדם, כצמח לאוכל ולמרפא גם יחד. עד המאה הראשונה לספירה הגיעה הסויה למרכז סין ודרומה ולקוריאה. במאה ה-7 היא הייתה כבר גם ביפאן, אינדונזיה, פיליפינים, ויאטנם, תאילנד, מלזיה, בורמה, נפאל וצפון הודו. למערב היא הגיעה במאה ה18.

מדהים כמה עבר הגידול העתיק הזה, שמשרת את בני האדם כבר מהעת העתיקה. מגידולו בשדות סין לפני כחמשת אלפים שנה, בעיקר כדי שישמש כזבל ירוק ויטייב וישביח את הקרקע ליבולים הבאים אחריו, ועד לשימושים המאוד לא שגרתיים שעושים בו כיום בתעשיה לדבק, צבעים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה, תחליף לגומי וכמובן – דלק. מהיותו זרע מקודש ומכובד ועד להיותו מהונדס, מתוייג ואסור באזיקי זכויות רושמי הפטנטים.

כמו התירס, כמעט בכל דבר שאנחנו אוכלים יש סויה, מאז הינקות ממש (תחליפי חלב אם), החל בשמן הסויה הנפוץ כל כך, דרך הבשר והדגים (סויה משמשת כמרכיב בתערובות מאכל לבעלי חיים ודגים), דרך קמח סויה במאפים, חלבון סויה בתחליפי חלב, וסיבי סויה ולציטין סויה בכמעט כל מזון מעובד שזקוק להדבקה, התפחה ו"עיצוב". מוזר לומר שהמזון הזה מכיל סויה, כי הוא בעצם מכיל מרכיבים שונים מופרדים, מפורקים ומעובדים עד טיפת חלבונם האחרון. האם אפשר לקרוא לזה בסוף היום סויה? לא יודעת. זאת שאלה פילוסופית לימים הנוראים… לי זה נשמע יותר כחלקי גופות מפורקים וחסרי נשמה.

הסויה שייכת למשפחת הקטניות או הפרפרניים. משפחה בהחלט מכובדת וחשובה בחקלאות, אליה שייכים גם האפונה, השעועית, הלוביה, הפול, החומוס ועוד. בגידול סויה יבשה ממתינים בדרך כלל כארבעה חודשים, עד שהצמח יבשיל במלואו, יתקשה ויתייבש ויפיק זרעים חומים, הנראים כך:

בשלב הזה הם ייקטפו ויתחילו במסעם האחרון בו יעברו פירוק, מיצוי, התפחה, התססה, טחינה, זיקוק ושאר מיני עינויים.

אבל הפולים הקטנים של הסויה שלנו נקטפים עוד בשלב הירוק, כשהם עדיין ראויים לשם "אדממה" – פולים על ענפים (Eda= ענף, Mame= שעועית, פולים):

edamame-bunch

פולי הסויה בצורתם הטבעית והמקורית, אוצרים בתוכם יתרונות בריאותיים הרבים: הם עשירים בחלבון (60% מהצריכה היומית המומלצת), הדומה בהרכבו לחלבון שיש בבשר. החלבון הזה אחראי לייצב את רמות הסוכר בדם ומסיייע להפחתת הסיכון לסכרת. כמו כן האדממה מכילה וויטמינים A , C ו- K, ומינרלים כמו ברזל, מגנזיום, אשלגן, וסידן. היא עשירה בסיבים תזונתיים (40% מהצריכה היומית המומלצת) שיכולים להתחבר לרעלים ולהוציא אותם מהגוף. היא מכילה לציטין המסייע באיזון כולסטרול בגוף, וידוע כבעל תכונות טובות במניעת טרשת העורקים. הלציטין הוא מרכיב חשוב גם בתהליך ההרזיה, שכן הוא מסייע בפירוק שומנים ותורם לירידה במשקל.

כמו כן מכילה האדממה גם כולין ואינוזיטול, רכיבים אשר משפרים את הזיכרון, ותורמים להעברת מסרים במערכת העצבים. חלבון הסויה מכיל גם ספונינים, רכיב בעל השפעה חזקה וטובה במניעת מחלות סרטן ומחלות לב. אדממה עשירה באיזופלבונים (Isoflavones), הצורה הצמחית של אסטרוגן. ויכולה לשפר סימפטומים של גיל המעבר: גלי חום, סיכון מופחת למחלות לב ומניעת אובדן צפיפות מסת העצם, במיוחד בעמוד השדרה ובירכיים. ולבד מכל אלה, אדממה מכילה גם סוג של פפטיד (lunasin) שמצליח להפחית את הכולסטרול  בגוף: מצד אחד הוא מעכב את היצור של כולסטרול בגוף, ומצד שני הוא מסייע להוריד את רמות הכולסטרול הרע בדם (LDL).

לאחר הגעתה לעולם המערבי, קיבלה הסויה מקום של כבוד בעולם מזון הבריאות, וכמו טרנדים רבים, הגיעה לדרגת הערצה ממש, כשהיא נחשבת "פצצת בריאות" ומשמשת נושא בבדיחות על כולסטרול וטופו. מיליארד סינים לא טועים! בשנים האחרונות החל להתפתח דיון בנושא, כשמצד אחד עומדים מצדדי הסויה מגובים בבריאותם הטובה של הסינים והיפאנים (ובהרבה מזומנים: למעלה מ-50% מהסויה בעולם מיוצרת בעידוד ושליטת חברות אמריקאיות, כ-70% מהמוצרים על המדפים מכילים סויה, גם בדרכים עקיפות), ומהצד השני תוהים מדענים אם כל כך הרבה הורמון, גם אם צמחי, אכן בריא, ומאשימים את הסויה בהגדלת הסיכוי לסוגים שונים של סרטן (כנגד אלה שהיא מונעת), שינויים בפעילות בלוטת התריס, פגיעה בפוריות ובפעילות המוחית אצל גברים, גרימת מומים מולדים, ואפילו בכך שילדות במערב מתחילות להתפתח בגיל צעיר, ההולך ויורד.

חלק מהאשמה מופנית כלפי ההנדסה הגנטית של רוב הסויה המגודלת בעולם (שרובה נועדה לחסן את הסויה בפני מדבירי עשבים שונים), וכתוצאה ממנה, הריסוס המוגבר. סברה אחרת היא שההתססה שעוברים רוב פולי הסויה במזרח בתהליך עיבודם למוצרים השונים (טמפה, טופו, מיסו וכו) משמידה הרבה מן החומרים הטבעיים המסוכנים בה והופכת אותה בטוחה יותר לשימוש, אך הממצאים אינם ברורים דיים כדי לקבוע בבירור.

ולי נותר שוב רק להרהר לי בשקט על הבעייתיות של הטוטליות, הקיצוניות, ההגזמה, המוחלטות, ולחלוק אתכם את ההנאה בנשנוש פולי סויה ירוקים, הפיצוחים היפאנים., והכל במידה.

מתכונים רבים לאדממה – באגף המתכונים שלנו

מאחלים מזל טוב למג'די שחגג השבוע יומולדת, וגם מצפה, יחד עם אשתו סאפה, ללידת בתו הבכורה. שיהיה במזל טוב ובשעה טובה!

לאחר סוף השבוע רווי האסונות, אנחנו רוצים לאחל שיעבור המשך השבוע הזה בשלוה ובטחון, ימים רגועים לכולנו,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
_____________________________

מה השבוע בסל?

השרב של לפני כמה שבועות "שרף" (ממש) את שיחי המלפפונים. גם אצלנו קרס מחזור שתילה אחד, ואנחנו במחסור מלפפונים, וגם בשוק בכלל יש כמות מעטה של מלפפונים מכרגיל. המחסור מורגש בכל מקום, אבל בשוק האורגני הוא חריף יותר, ואנחנו מתקשים להשיג מלפפונים לקניה להשלמה לארגזים. זאת הסיבה שכמויות המלפפונים קטנות יותר ממה שאתם רגילים. אנחנו מקוים ששיחי המלפפונים של השתילות הבאות יצמחו במהירות ויבשילו בקרוב מלפפונים קייציים עסיסיים ורבים, כך שנוכל לחזור לכמויות הרגילות.

יום שני: כוסברה/שמיר, דלעת יפנית, לוביה תאילנדית /במיה, מלפפון, קישואים, עגבניה, תירס, חצילים, סויה ירודה (אדממה), מלון, חסה/תרד ניוזילנדי, נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה/פטרוזיליה שורש, תפו"א/דלעת, עגבניות צ'רי.

יום רביעי:  קישואים, מלפפון/פלפל/בצל, עגבנייה, דלעת יפנית, עגבניות צ'רי/במיה, פטרוזיליה/שמיר, מלון/תפו"א, אדממה (סויה ירוקה)/לוביה תאילנדית, חצילים, חסה/תרד ניוזילנדי, תירס. נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: נתח דלעת/דלורית, פטרוזיליה שורש/כרישה, כוסברה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

17-19 ביולי 2017 – מתוק, מתוק – זה טעם החיים…

אישה באבטיח

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא,
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה.
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון,
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון.
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה,
ופתאום – הסתיימה העונה…

(מילים: נורית זרחי, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: חוה אלברשטיין, איור: יוסי אבולעפיה)

 

יש לי חשד הגברת עליה שרה חוה אלברשטיין התגוררה באבטיח בשדה שלנו… אמנם קשה לי לדמיין איך היא דוחקת לתוך האבטיחים הקטנים שלנו את כל מטלטליה, אבל מצד שני, מוכרת לנו מאוד התחושה של "פתאם – הסתיימה העונה!". עונת האבטיח בח'ביזה היא קצרונת, כחודש בערך, ולפני שתסתיים, רצינו לספר לכם כמה דברים עליו – אז הנה השבוע – עלון בירוק ואדום:

אנחנו נאנקים תחת החום בשבועות האחרונים, אבל האבטיחים לא מתרגשים – האבטיח זקוק לחום רב, אותו הוא מכיר ממקום מוצאו, בדרום יבשת אפריקה, במדבר קלהארי. במדבר הלוהט היה האבטיח, שלמעלה מ-90% ממנו הוא מים, מקור חשוב וחיוני לנוזלים לאדם ולחיות הבר. הקושי בבחירת אבטיח מוצלח הוא עתיק יומין: גם זני הבר המתוקים זהים מבחוץ לזני הבר המרים, ולכן היו מנקבים עוברי האורח הצמאים חור בקליפת האבטיח ובודקים האם מר הוא או מתוק.

מדרום אפריקה הוא התפשט צפונה לכל אפריקה, וגודל במצרים כבר לפני 4000 שנה. המצרים קישטו בציורי אבטיחים קירות של חדרי קברים ומערות, והיו משאירים אבטיח ליד המתים כדי להזין אותם במסע לעולם הבא. גם העברים הכירו אותו כבר ממצרים "זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים". מצפון אפריקה הגיע האבטיח למזרח התיכון, הוא גודל בארץ ונזכר במשנה בסוגיות שונות. לסין הוא הגיע במאה ה-10, וכיום סין היא המגדלת הגדולה ביותר של אבטיחים, (ואחריה תורכיה ואיראן). במאה ה-13 הביאו אותו המורים לאירופה, יחד עם צמחים נוספים שהכירו באפריקה ואסיה, ולאמריקה הוא הגיע עם העבדים האפריקאים שהובאו לשם, ועם המתיישבים שהגיעו מאירופה.

הרומן של ח'ביזה עם אבטיחים התחיל בתמימות, שאפתנות ו… כשלון… בשנה האחרונה שלי בקליפורניה, לפני שהקמתי את ח'ביזה, גידלתי אבטיחים שבתוכם הם אדומים או כתומים או צהובים (בחווה של ג'ו פרי, החקלאי המנטור שלי). היתה לנו הצלחה נחמדה ואני הייתי תחת הרושם שדי פשוט לגדל אבטיחים, ולכן כשהכנתי רשימת גידולים נכנסו אלו אחר כבוד באות א'. אלא שבשנה הראשונה פשוט לא הלך לנו, ומערוגות האבטיח המפוארות שלנו קטפנו רק תריסרים מעטים. למזלנו גם מספר הלקוחות שלנו אז, ב2004, היה כשני תריסרים והם נהנו מקומץ האבטיחים (שהיו למען האמת גם לא ממש מתוקים…). אחת הסיבות המרכזיות לכשלון היתה התזמון – אני זרעתי אבטיחים כמו בקליפורניה – בסוף האביב, עונה שאצלנו בישראל היא מרובת וירוסים ומחלות, במיוחד בקרב משפחת הדלועים, אליה משתייך ידידנו.

לאחר פאוזה של כמה שנים, ורכישת נסיון בתחום הדלועים והימנעות מהוירוסים החביבים שלהם, החלטנו לנסות שוב, והפעם בתזמון נכון, שיקדים את הוירוסים, ולפני כשש שנים עשינו נסיון נוסף, מוקדם יותר ומוצלח יותר. כעבור שנה השתפרנו אף יותר, ולפני ארבע שנים העזנו לראשונה לשתול שתילי אבטיח "ללא גרעינים". גידול אבטיח כזה הוא מורכב יותר מגידול אבטיח "של פעם" עם גרעינים, זאת משום שאנחנו מנסים בעצם לפעול כנגד הטבע. כל פרי וירק מנסה לגדול לשם מטרה אחת ויחידה – להעמיד צאצאים (כלומר – גרעינים), מנגד עומד לו האדם ומנסה להיפטר מהגרעינים הללו, ולא ביריקה. בני האנוש מאסו בפירות מגורענים ולכן ניסו ומנסים לפתח פירות ללא גרעינים ש"מפריעים" לאכילה. אבטיח ללא גרעינים מכיל בכל זאת מעט זרעים קטנים, אלא שרובם שקופים ומעטים, ואינם פוריים. תודו שזה מוזר. לנסות לפתח פרי שבעצם לא מפיק זרעים ולכן לא יכול להעמיד צאצאים ולהפיק פירות נוספים. מצד אחד מוקדש מאמץ מדעי כביר לשכלל ולשפר את הפוריות האנושית – מפותחת הפריה חוץ גופית, הקפאת עוברים ותאי זרע, פונדקאות וכו', ומאידך אצל הפירות אנחנו מטפחים עקרות…

אז איך בעצם נוצרים כל שנה עוד ועוד אבטיחים "חסרי גרעינים"? זרעים של אבטיחים רגילים הם זרעים "דיפלואידים" = בעלי 2 סטים של כרומוזומים (2X). הזרעים אותם זורעים כדי להפיק אבטיחים ללא גרעינים הם זרעים "טטראפלואידים" = בעלי 4 סטים של כרומוזומים (4X). זרעי אבטיחים "ללא גרעינים" הינם בעלי קליפה קשה מהרגיל, וקשה להנביט אותם, יותר מאשר זרעי אבטיחים רגילים, ולכן בדרך כלל שותלים אותם משתילים שהונבטו וגודלו במשתלה בתנאים מבוקרים ומשופרים. הזרעים נובטים ומתפתחים לצמחים שיוציאו עלים ופרחים, אך לא יפיקו פרי אם לא יואבקו ע"י פרחי אבטיח רגיל, ולכן מוכרחים לשתול שורת אבטיח רגיל על כל שלוש שורות אבטיח "ללא גרעינים". במהלך ההאבקה תורם כל זרע חצי מכמות הכרומוזומים שלו: 1+2 ומתקבל פרי שזרעיו "טריפלואידים" = בעלי 3 סטים של כרומוזומים. המספר האי זוגי הזה פוגם ביכולת הזרע להתרבות ולמעשה מעקר אותו. מתקבל אמנם פרי, שהוא למעשה עסיסי ומוצק יותר מפרי "בעל גרעינים", אך זהו פרי שהתפתח מ"רביית בתולין" – מתא בלתי מופרה והוא נקרא "פרי פרתנוקרפי", זהו בעצם ה"פרד" של עולם הצומח.

האבטיחים אהובים לא רק עלינו, הולכי על שתיים, אלא גם על חיות בר וכמובן… ציפורים ובפרט עורבים בעלי תעוזה, מקור חזק וחיבה למתוק. אנחנו מתעקשים להגן על הפירות שלנו, אחרת נמצא אותם כך:

ולכן אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים ומונעים מן העורבים לנקר בהם.

האבטיח הוא פרי מרפא. המים הרבים שבו מנקים את הגוף ומיץ אבטיח מומלץ לסובלים מבעיות בשלפוחית השתן ובתפקודי כבד וגם לניקוי הכליות. עוד סגולה של אבטיח היא ניקוי הגוף עשן הסיגריות הנכנס אליו, מומלץ למעשנים אקטיבים וגם לפאסיביים. גרעיני האבטיח משמשים (מרפואות תימן) לניקוי כתמים וריח רע מהפה והשיניים. יש להשרות במים זרעי אבטיח כתושים היטב, לסנן ולשטוף את הפה. ברפואת עירק משתמשים בקליפת האבטיח לטיפול בעור נגוע בפטרת. גם יהודי לוב משפשפים את עורם בקליפת אבטיח במקרים של כתמי עור. האבטיח מכיל ויטמין A בצורת קארוטין, ויטמין C וויטמינים מקבוצת B (B1, B2) הוא דל בנתרן ועשיר באשלגן. עוד מידע מקיף ומפורט על סגולות ההזנה והמרפא של ידידנו העגול והאדום תוכלו למצוא כאן.

אז איך איך קוטפים אבטיח בשל ומתוק?
– אנחנו קוטפים את האבטיח כשהקנוקנת ליד עוקץ הפרי מתייבשת. בדוכן האבטיחים תוכלו לנסות ולודא שהעוקץ יבש ומכווץ קצת, כך שהפרי לא נקטף ירוק.
– החלק שבא במגע עם הקרקע מחליף את צבעו לצהוב, כך שאתם צריכים לחפש כתם צהוב על אחד מצידי האבטיח.
– והסימן המסתורי מכולם – צליל עמום נשמע בתגובה להקשה על הפרי.

הנה ההסבר בסרטון

איך לאחסן אבטיח? 
הטמפרטורה המושלמת לאחסון אבטיח היא כ- 12 מעלות, אולם גם בטמפרטורת החדר (בערך 23 מעלות) אפשר לשמור אבטיח שלם בין שבוע ל- 10 ימים. אחסון ממושך מדי יגרום לאבטיח לאבד מטעמו ולשנות את מרקמו.
לא מומלץ להקפיא אבטיח או לאחסן אותו במדפים הקרים ביותר במקרר. חשיפה לקור מוגזם תגרום לאבטיח כוויות קור, תפגע במתיקות ובטעם שלו, ותביא לכך שהליבה המוצקה של האבטיח תעשה קמחית ורכה.
אם תרצו לאחסן אותו שוב לאחר שחתכתם אותו, מומלץ לאחסן את האבטיח עטוף בניילון נצמד בטמפרטורה של 3- 4 מעלות צלזיוס.

ולסיום – אחרי שבחרתם אבטיח מצוין, חתכתם, הוספתם נענע וגבינה בולגרית, זה הזמן להתרווח ולנשנש אבטיח תוך עיון באוסף עובדות מפתיעות, מעניינות וגם סתם מצחיקות על אבטיח.

באגף המתכונים באתר שלנו תמצאו דברים מעניינים שאפשר לעשות עם אבטיח, מלבד פשוט לנגוס…

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

____________________________

מה השבוע בסל עם האבטיח?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים, לוביה תאילנדית/במיה/סויה ירוקה (אדממה), מלפפון, קישואים, עגבניה, תירס, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח.
בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי, חסה, כרישה/בצל יבש, עגבניות צ'רי.

יום רביעי:  קישואים, מלפפון, עגבנייה, אבטיח/מלון/דלעת לבנה, דלעת ערמונים, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, סויה ירוקה (אדממה)/במיה/לוביה תאילנדית, חצילים, חסה/תרד. בארגזים קטנים: עגבניות צ'רי/תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש/כרישה, שום/בצל יבש, תירס וגם עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)