9-11 בדצמבר 2019 – אין כמוהו – גזר!

בחודש שעבר ניצלנו את איחורו של הגשם ואירחנו בשדה מספר קבוצות ילדים ששמחו לסייר איתנו בשדה, לגלות מה מסתתר בין עלי הצמחים וליהנות מחווית הקטיף של עגבניות צ'רי, כרוביות, קולרבי ושאר ירקות. ותמיד, בכל אחד מהסיורים האלה, לאורך כל הדרך ליוותה אותנו השאלה המתבקשת בלהיטות הצעירה המקסימה: "נקטוף גם גזר??!!". הגזר הוא בדרך כלל גולת הכותרת של הסיורים בשדה, יש בשליפת השורש השיפודי מהאדמה משהו משל גילוי אוצר, ושליפת גזר היא עבודה לא קלה – הוא אינו קופץ בקלילות כמו צנונית או סלק – יש צורך לרווח את הקרקע בעזרת קלשון (עוד אטרקציה חקלאית – איזה כיף!) וגם אז לנענע את השורש בקרקע ולאחוז היטב בצרור עלי ראשו כדי לשלוף בחתיכה אחת את הברנש המאורך. רק אחרי שהגזר יוצא החוצה אפשר באמת להתרשם מיופיו וגודלו – והניצוצו בעיני הילדים מוכיחות שלמרות כל פלאי הטכנולוגיה והנוחות בה הם מרופדים בחיי היומיום – הקסם של הגזר רלבנטי להם ומרגש אותם מאוד. השבוע נקדיש לאדון את המקום הראוי לו.

במכתב מהורהר שכתב אנטון צ'כוב לאשתו האהובה אולגה קנייפר באפריל 1904 הוא כתב לה: "את שואלת מהם החיים? הרי זה כאילו שאלת: מהו גזר? גזר הוא גזר, והשאר אינו ידוע".

מאז עברו כבר למעלה מ115 שנים, ולמען האמת כיום כבר אי אפשר לומר ש"גזר הוא גזר, והשאר אינו ידוע". מאות מחקרים שבחנו את הירק הבסיסי, המוכר והאהוב הזה מצאו מידע רב על החומרים החשובים המצויים בו ועל הדרכים בהן הוא מסייע לנו לשמור על בריאותנו וגם להרפא, אך צ'כוב תפס משהו מן המסתורין הטמון בשורש הזה, שרק שערו הפרוע וקצה פדחתו מציצים מן הערוגה כשאנחנו עוברים לידה, אך אם נשלוף אותו מן הרגבים, נגלה אושר (ועושר) כתום שהסתתרו מתחת לפני השטח.

החורף הוא הזמן שלו. הגזר לא חובב ימים חמים מדי, ומאוד נהנה מהקרירות. אפילו מתחת מעטה שלג הוא צומח בבטחה. עכשיו, כשכבר קר למדי, הוא מתחיל להיות אורח קבוע בשדה ובארגזים – אנחנו זורעים כמה ערוגות גזר כל מספר שבועות, ולאחר כמה חודשים, שולפים החוצה, ערוגה אחר ערוגה, שבוע אחר שבוע, שורשים שיפודיים כתומים ועסיסיים.

הגזר (DAUCUS CAROTA) שייך למשפחת הסוככים (UMBELLIFERAE) הכוללת ירקות ותבלינים, ביניהם סלרי, שומר, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. גזרי בר גדלים בחמש יבשות: באזור הים התיכון, בדרום אסיה וכן באפריקה אוסטרליה וביבשת אמריקה, הוא תורבת לראשונה, כנראה, באפגניסטן ובתורכיה. הערבים העבירו את הגזר לספרד ומשם הוא הופץ למדינות אירופה. מיני התרבות הראשונים היו בצבעים שונים: אדום, סגול וצהוב-ירוק. מאוחר יותר התפתח גזר בצבעי צהוב ולבן. במאה ה-18 החלו לגדל בהולנד גזר בצבע כתום – ואלו הזנים הנפוצים ביותר כיום. בארץ גידלו את הגזר הכתום מראשית ההתיישבות היהודית. הערבים נהגו לגדל גזר סגול כהה, שחוזר עכשיו בגידולי בוטיק, בעיקר לשם היופי.

גזר הבר ידוע בארצות הברית בשם: Queen Anne's Lace (התחרה של המלכה אן). מקור השם באגדה כיצד זכה פרח גזר הבר במראהו הייחודי – מעין רקמת תחרה לבנה שבמרכזה נקודה אדומה-סגולה. המלכה אן, אשתו של ג'יימס הראשון, מלכת דנמרק במאות ה16-17, היתה רוקמת תחרה מנוסה. יום אחד דקרה את אצבעה במהלך מלאכתה וטיפת דם התגלגלה למרכז רקמת התחרה… וכך נוצר הפרח המיוחד הזה. האגדה אמנם הופיעה בכתובים רק 200 שנה לאחר מותה של אן, אך יתכן שמקורה בא ממנהג הגברות במאה ה17 לקשט את כובעיהן בפרחי גזר-הבר.

פרח גזר בר – Queen Anne's Lace

הצמח הוא בדרך כלל דו-שנתי. בעונת הגידול הראשונה הוא מפתח עלים ושורש. כאשר השורש מפותח דיו והצמח מקבל בחורף מנת קור, מתפתח בעונה השנייה גבעול עבה, שצומח לגובה ניכר. כאשר הגבעול מסתעף הוא מוציא ענפים צדדיים. הענפים מסתיימים בתפרחת דמוית סוכך. הזרעים נשארים בפרי היבש, המכיל זרע אחד בכל פרי. הזרעים מכילים שמן אתרי, המעניק להם את ריחם הייחודי.

כשמגדלים גזר למאכל אנחנו מעוניינים בשורש, ולכן נשלוף אותו לפני שיגיע לפריחה ולהוצאת זרעים, אחרת השורש יהפוך עצי ולא טעים. השורש מתפתח בשלושה שלבים: מיד לאחר הנביטה, צומח שורש שיפודי מאורך ודק. בשלב שני השורש מתעבה ומתארך. בשלב זה מקבל השורש את צבעו הכתום. בשלב השלישי נפסקת ההתארכות והשורש ממשיך רק להתעבות.

השורש בנוי מגליל מרכזי, ליבה ומערכת צינורות העצה. הליבה מוקפת ברקמה, היוצרת את העצה כלפי פנים ואת רקמת השיפה כלפי חוץ. רקמה זו עשירה בחומרי צבע ובסוכרים. הגזר נחשב לאיכותי יותר ככל שהגליל המרכזי דק יותר יחסית לרקמת השיפה. בתנאי גידול קשים או עם הזדקנות הצמח הגליל המרכזי הופך עצי והגזר אינו מתאים יותר למאכל.

carrot cut
מפנים הגזר החוצה: ליבה, עצה, שיפה

את הגזר שמבקר אצלכם כעת בארגזים זרענו לפני כשלושה וחצי – ארבעה חודשים. הוא נבט לו לאיטו – הוא אינו מן הממהרים. בהתחלה בצבצו שתי אוזניים ארוכות מן האדמה, הפסיגים, העלים הראשונים, אחר כך הוא הצמיח גם "עלים אמיתיים" כאלו שאנחנו רגילים לזהות כעלי גזר, המשמחים לב כל בעל ארנבות:

הגזר זקוק מאוד למרחב נשימה וצמיחה, גם בעומק וגם מהצדדים, רצוי ארבעה כיווני אוויר, אבל זרעיו קטנטנים ביותר וקשה מאוד לזרוע אותם בדייקנות במרווחים מספקים, ולכן מיד כשהוא מתחיל לצמוח אנחנו פוצחים במלאכת הדילול ומוציאים הרבה נבטי גזר קטנטנים כדי לאפשר לנשארים להצמיח שורש מעובה ומכובד. כשדיללתי בשבוע שעבר את הגזרים שנבטו בערוגת הגינה בגן של נגה הקטנה שלי, התברר לי שגם הילדים נהנים להיות ארנבות – הם זללו את נבטי הגזרים שהוצאנו בשמחה רבה…

carrot thinning

הכתום של הגזר ידוע כבר מאוד כחותם הבריאות של השורש השיפודי הזה, הוא זכה להלל ולשבח במחקרים רבים מאוד כלוחם דגול בסרטן, ובמחלות לב, כשומר על בריאות העין, כמטפח המערכת החיסונית, מגן על בריאות העור ומסייע בכלליות לצמיחה וחיוניות. כוחו המיוחד בא לו הרבה מקבוצת הפיגמנטים הקרטנואידים הצהובים-כתומים: האלפא-קרוטן, הבטא-קריפטוקסנטין והבטא-קרוטן.

בטא קרוטן, הפיגמנט הנפוץ והנחקר ביניהם, שייך לקבוצת קרטנואידים המשתנים בגוף והופכים לוויטמין A (ולכן מכונים פרו-ויטמין A). ויטמין A (הידוע גם כ"רטינול", בשל חשיבותו לתפקוד הרטינה – רשתית העין) הוא ויטמין חיוני לראייה תקינה. מחסור בו עלול לגרום לכשלים בתפקוד הפוטו-פיגמנטים ברשתית ובקרנית ולגרום לעיוורון או לעיוורון לילה. הוא על שלמות העור ותאי האפיתל, ובהריון יש לו חלק חיוני בהתפתחות תקינה של העובר. לאחרונה מתברר כי הוא חשוב ביותר גם לתהליכי למידה וזיכרון, כנראה בעזרת סיוע לתפקוד תקין של האזור במוח האחראי ליצירת זיכרון.

לויטמין A תפקיד חשוב בשמירה על תפקוד תקין של המערכת החיסונית. מחסור בויטמין A מגביר את הסכנה להידבקות מזיהומים ויראליים. במצב של מחלה זיהומית, מחסור בויטמין A עלול להחמיר את המחלה ולהגביר את הסיכון לתמותה. ברפואה הסינית הוא ידוע כמחזק את הטחול ואת הדם ומסייע במצבי אנמיה, גם המחקר המדעי תומך בכך על ידי ההבנה כי ויטמין A  מסייע לספיגת ברזל ולשיפור תופעות של אנמיה.

צריכה נאותה של ויטמין A בתזונה נמצאה קשורה להפחתת הסיכון לסוגי סרטן רבים, ביניהם סרטן הראייה, השד, המעי הגס, הערמונית, העור והכבד.

הגזר מכיל גם חומר בשם פלקרינול (Falcarinol). הוא מיוצר בגזר כנראה כהגנה מפני פטריות העלולות לפגוע בצמח, על ידי כך שהוא מעכב יצור חומרים המסייעים לפטריות לצמוח. התברר שבאופן דומה הוא מפריע לייצור חומרים הדרושים לצמיחת גידולים סרטניים, וכך מעכב את התפתחותם.

הגזר עשיר גם במרכיבי תזונה "מסורתיים" מצויינים: הגזר מכיל אשלגן, ויטמיני B, ובתוכם חומצה פולית, ויטמין C, ויטמין K, ויטמין E וסיבים תזונתיים – בקיצור – הוא מלא כל טוב, שמרו לו מקום של כבוד בצלחת שלכם!

אך למרות הבטא קרוטן הכתום, גזרים, באים בהחלט לא רק בכתום, הנה הם לפניכם שתוכלו לשטוף את העיניים, צבעי הקשת של הגזר:

צריכה מוגברת מאוד של גזר יכולה לגרום לקרוטנמיה – הצהבה זמנית של העור, הנובעת מעודף בטה-קרוטין בשל צריכת גזר חי. התופעה אינה מסוכנת, אלא רק מוזרה אסטטית, והיא דועכת ונעלמת מספר שבועות לאחר הפסקת צריכת הבטא קרוטין.

טיפ טיפה:

* אם קיבלתם מאיתנו גזר בצרור, על עליו – כדי לאחסן גזר יש להוריד את העלים הירוקים, שאם לא כן הם ישאבו מהשורש את המים והוא ידלדל.
* כדאי לשמור גזר במקום הקר ביותר במקרר, ובקופסא אטומה – במגירת הירקות או בשקית ניילון.
* עדיף לא לקלף כמעט – אפשר לגרד מעט את הקליפה, או לא בכלל. הקליפה מכילה טעם וחומרים מזינים.
* כמו בעגבניה – גזר מבושל מזין  ובריא יותר מגזר חי! בבישול, וגם בריסוק דק, גדלה כמות הויטמין A כי הם מפרקים את דפנות התאים. עדיף לבשל במעט מים או באידוי, כדי שהויטמינים לא יופרשו למי הבישול ויתבזבזו.
בדקו את אגף המתכונים שלנו – תמצאו שם רעיונות נחמדים לבישול גזר בדרכים מגוונות.
בישול או תיבול בשמן יגבירו את ספיגת האנטי-אוקסידנטים.
* כדאי לשלב אותו עם מוצרים המכילים ויטמין E כמו בוטנים, דלעת, ירקות עלים ודגנים מלאים.

כשקונים גזר בחנות, מקבלים גזרים שעברו מיון קפדני, ורק כאלו בגודל ובצורה מסויימת נבחרו להישלח למדף (השאר יהפכו, לרוב, לגזר גמדי…), אבל בשדה הגזרים גדלים בשלל צורות, שמספרות על השובבות והחינניות של הירק המקסים הזה, שאוהב לרקוד, לחבק, להסתלבט ולעשות פרצופים, הנה כמה דוגמאות מחוייכות:

שיהיה לכם שבוע כתום – לבריאות, לשמחה, לחיים טובים!
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, קולרבי/לפת, בטטה, מלפפון, עגבניה, צנונית/דייקון, גזר, פטרוזיליה/שמיר, חסה/רוקט/מיזונה, סלק/שומר. בארגזים קטנים בלבד: בצל ירוק/בצל לח.

ובסל הגדול גם: סלרי עלים/סלרי שורש, תרד ניוזילנדי/טאטסוי, ברוקולי/ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית, כרוב/חצילים/פלפל ירוק.

בארגז הפירות: בננה, תפוח עץ אדום, פומלית, תפוז, קלמנטינה.

2-4 בדצמבר 2019 – סוף סוף גשם!

הגשם / לאה גולדברג

שָׁר הַדְּרוֹר: קַר לִי קַר, כִּי יָרַד הַמָּטָר;
נוֹצוֹתַי רְטֻבּוֹת, קַר לִי קַר, קַר לִי קַר!

שָׁר הָעֵץ: טוֹב לִי טוֹב, כִּי הַגֶּשֶׁם בָּרְחוֹב,
אוֹהֲבִים עֲנָפַי לִטּוּפוֹ הָרָטֹב!

סָח כְּלַבְלָב לִכְלַבְלָב:
בּוֹא נָרוּץ, בּוֹא נָרוּץ, כִּי לֹא טוֹב, כִּי רָטֹב, כִּי הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ.

וְשָׁרִים הַפְּרָחִים:
לַמָּטָר הַבְּרָכָה, כִּי חִכְּתָה אֲדָמָה, כִּי נָשְׁמָה לִרְוָחָה.

הבוקר קידמו את פנינו שדות רחוצים בגשם, אדמה רוויה ונושמת לרווחה, צמחים רעננים, מנוקדי טיפות. איזה כיף! שלוש שעות של גשם רגוע נטפו על החלקות שלנו הלילה, ו-9 מ"מ של מים הצטברו במדי המים שלנו. בהחלט מכובד ומשמח עד מאוד. אנחנו כמובן צריכים עוד גשם, ומחכים לסבב הבא שיגיע, אינשאללה, במהלך השבוע, בעוד כמה ימים, ובינתיים, אנחנו נהנים מהיופי של הירקות הרטובים שלנו והאויר הצלול, בואו תהנו איתנו:

שיהיה לנו שבוע חורפי ונעים, שיבוא עוד גשם, שננשום עמוק אויר נקי וצלול, שבוע טוב!
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה שכבר ממש מחכה לבוסס בבוץ.
____________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי, סלק/חצילים, בטטה, בצל ירוק/סלרי עלים, מלפפון, עגבניה, ברוקולי/כרובית/כרוב, גזר, פטרוזיליה/שמיר, חסה/רוקט/מיזונה. בארגזים קטנים בלבד: לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי.

בסל הגדול גם: שומר/לפת, דייקון/צנונית, קולרבי, פלפל אדום/ירוק.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, בננה/אבוקדו, תפוז/פומלית אדומה, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל ירוק/סלרי עלים, חצילים/ לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי, עגבניה, סלק, גזר, צנונית/דייקון/לפת, פטרוזיליה, חסה/רוקט/מיזונה, מלפפון, קולרבי/שומר, מנגולד/טאט סוי/תרד/קייל.

בסל הגדול גם: פלפל ירוק/אדום, ברוקולי/כרוב/כרובית, בטטה

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, בננה/אבוקדו, תפוז, קלמנטינה.

25-27 בנובמבר 2019 – כישופים ולחשי קסמים

לפעמים הציפיה שלנו לגשם, והחרדה מכך שלא יגיע, ושוב יהיה לנו חורף רק ב"כאילו", גורמים לי לרצות לפנות לעולם הכישופים. הלוואי שהיה לנו ספר לחשי קסם, והיינו יכולים לדפדף בו במצב שכזה, לרקוח כמה רגבים צמאים, שבלולים מיובשים, שערות לבנות (מדאגה), ירקות קיץ (שרוצים כבר להזדכות על הציוד וללכת לנום את שנת החורף שלהם) – לערבב הכל היטב, לומר כמה מילים סודיות – ואברא קדברא – יגיע חורף גשום, קר, מרווה ואמיתי.

אז למרות שגם השבוע המכ"ם נראה יבש למדי, והטמפרטורות בחוץ נעימות מדי לחודש נובמבר, אנחנו כמובן מקווים ומתפללים ומייחלים לחורף גשום וברוך. ירקות החורף גם הם מצטרפים אלינו לתקוה ולציפיה, וביניהם משפחה מכובדת מאוד – משפחת החרדליים/המצליבים. ענף אחד באילן היוחסין שלה כבר הזכרנו לא מזמן – משפחת הכרוביים – הברוקולי, הקולרבי, הכרובית והכרוב שכבר ביקרו אתכם, ובענף הסמוך באילן המיוחס – השורשים החזקים הטמונים דווקא מתחת לפני השטח, ואם יש ירקות שיכולים לעשות קסמים – אלו הם. אז לכבוד שובם של השורשים הצנוניים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד.

"אוהו אוהו, אוהו אוהא – צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין "החברים של ארקשה"). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין, ולא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" (Raphanus sativus)  והלפת שייכת לסוג "כרוב" (Brassica rapa), אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, מהמילה cross, צלב, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים, כאמור גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי הקייל, החרדל, הטאטסוי, המיזונה, הרוקט ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בהצלבה, הנה כמה דוגמאות:

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי, רוקט ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת, להתייחס אליהם כשורשים זו ראיה צרה למדי, הטוב בצנונים ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח, וניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר וישנם זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו בשימוש נפוץ בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

הם אוהבים אקלים חורפי וקריר, המאט את נשימת הצמח ומעלה את כמות מאגר הפחמימות, תהליך המשפר את טעמם. תנאים משתנים ולא יציבים יפיקו שורשים מעוצים וטעם חזק, הם יהפכו מרירים אם מזג האויר חם או יבש מדי (לכן אנחנו מקפידים להשקות אותם במצב כמו שיש לנו כעת). זו גם הסיבה שבארץ הם מבשרים את בואו של חורף של ממש. הצמחים מפתחים שורשים מעובים, ושושנת עלים מפוארים בראשם.

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

אנחנו מגדלים בשנים האחרונות את הזן המוכר, בעל כתם סגלגל למעלה, וכן זן מיוחד – לפת לבנה ועגולה, ומתוקה-מתוקה. גם מי שחשב שהוא לא אוהב לפת – מוזמן לנסות!

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנון, צנונית וגם דייקון, שהוא צנון יפני, ארוך ולבן. הנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.

– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו.

הזמינו את הצנונים לשולחן, הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, ירעננו את חודש נובמבר המייבש וישמחו את לבבכם.

מחכים לגשם, שהלוואי יופיע לקראת סוף השבוע, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה כאן מימין מחזיק לגשם אצבעות יחד איתנו…)

אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

_____________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי, סלק/קולרבי, בטטה, מלפפון, עגבניה, ברוקולי/כרוב, גזר, פטרוזיליה/שמיר, חסה/רוקט, שומר/דייקון/צנונית. בארגזים קטנים בלבד: בצל ירוק.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/ארטישוק ירושלמי/במיה, סלרי עלים, חצילים/פלפל אדום, כרובית.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז, פומלית, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל ירוק/סלרי עלים, כרובית/ברוקולי, עגבניה, בטטה, גזר, שומר/צנונית/דייקון, פטרוזיליה/שמיר, חסה/רוקט/מיזונה, מלפפון, סלק, מנגולד/טאטסוי/תרד ניוזילנדי/קייל.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי, קולרבי/כרוב/פלפל אדום, חצילים.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה/תפוח עץ, תפוז, פומלית, קלמנטינה.

18-20 בנובמבר 2019 – מחכים לגשם

רוז מ"שורשי ציון" שלחה לכם מתכון להכנה מהירה של חלב שקדים טעים וטהור מחמאת השקדים של "שורשי ציון":

רוב משקאות האגוזים הארוזים הנמכרים בחנויות למעשה מלאים בחלב אורז, שמן חמניות, סוכרים ומילויים זולים אחרים. משקה האגוזים הבריא והטהור ביותר הוא זה שאתם יכולים להכין בעצמכם בבית! הנה מתכון מעולה ומהיר להכנת משקה שקדים בריא בשתי דקות, ללא מאמץ.

רכיבים:
4 כפות חמאת שקדים (חמאת השקדים שלנו היא 100% מונבטת וטחונה בכבישה קרה)
3 כוסות מים
2-4 תמרים מגולענים (לבחירתכם)

הוראות הכנה:
מזגו את המים לתוך הבלנדר והוסיפו את חמאת השקדים ואת התמרים. ערבלו עד למרקם חלק, ודאו שהתמרים התפרקו.
מזגו את ה"חלב" למיכל אחסון אטום ושימרו במקרר עד ארבעה ימים.
השתמשו במשקה בתוספת דגנים, גרנולה, פודינג צ'יה או בשייקים.

המתכון מתאים גם לממרחים האחרים שלנו, כגון: חמאת אגוזי לוז או חמאת קשיו.
למשקה יותר מתוק ושוקולדי, נסו את חמאת השוקולד לוז שלנו.

_______________________________________________________

גשם בוא

נרהיבה עוז לקרוא לגשם כי ישוב אל האביב, האביב.
עלי שלכת ינשאו בזרם שוב כמו מאז.
נקרא לגשם כי ישובה עם הסער מסביב
תהיה הרוח שוב לוחשת ודולקת באור פז.

גשם גשם בוא, 
גשם גשם שובה, כבר אביב והגבעות כולן ירוק בוער.
גשם גשם בוא
גשם גשם שובה, גשם שוב מן היערות הרחוקים ההם.

קראנו: בוא נא, בוא נא, גשם, גשם טוב, מן המרום, המרום.
שדות של כסף יתפתלו בסערה, הנה ושוב.
קראנו: בואה וחזור נא מן היער למקום
שבו הדרך כבר פורחת ושולחת אור זהוב.

גשם גשם בוא…

על אם הדרך שוב נפגוש בעלמות, 
ושערן הרטוב ינוע חרש על כתפנו מתולתל ונהדר.
הו גשם, גשם בוא נא, בוא נא, פה הרוח תחלוף,
תשוט אוהבת ונושקת ולוטפת כפרפר.

מילים: תרצה אתר, לחן: אלונה טוראל

אם יש משהו שהיינו רוצים לצעוק לתוך משבי הרוח החזקים שעוברים עלינו בשבוע האחרון זה: גשם, גשם בוא!
מלבד טמפרטורות גבוהות מהרגיל (לשמחתנו, השבוע הן כבר יורדות מעט), ומחסור קריטי במים משמיים, עברו עלינו השבועות האחרונים ביעף, פשוטו כמשמעו – הכל עף… ארגזי הפלסטיק שמסודרים בערימות גבוהות ליד בית האריזה, הקרטונים לתוכם אנחנו קוטפים את הירוקים בשדה, הקרטונים הריקים שהחזירו לנו השליחים מכם… רשתות הצל, שעוד פרושות בשדה על ערוגות מעטות, והפלסטיק המכסה את בתי הצמיחה דופקים ומתופפים ברוחות העזות, וכל מה שאנחנו מניחים לרגע, מתמלא אבק וחול. היו ימים בשבוע שעבר שההרגשה היתה שהאויר סמיך ממש ואנחנו צריכים להפעיל כוח כדי לצעוד בתוכו.

מלבד חוסר הנעימות שבכך, הרוח הזאת גם מייבשת מאוד את הצמחים בשדה, שמרביתם כבר גידולי חורף, הזקוקים מאוד ללחות, ומתקשים להתמודד עם היובש. כל טיפת טל שעוד היתה בהם לפנות בוקר, מתייבשת ונעלמת תוך שעה קלה בשל הרוחות. אנחנו פותחים את שעוני ההשקיה ומזרימים בטפטפות מים לצמחים שלנו, שנדרשים לגדול גם אם מזג האויר לא משתף פעולה, ומחכים מאוד לשינוי הרוחות (בכל המובנים), ולבואו של הגשם, שלצערנו אינו נראה עדיין באופק התחזית… עד כה ירדו אצלנו רק 18 מילימטרים של משקעים, מעט מדי עבור עונת הסתיו בשדה, אנחנו בהחלט זקוקים לעוד רטיבות. נשמח לחזות בכמה מן התמונות שתרצה אתר מתארת בשיר – גבעות בירוק בוער, שדות של כסף שמתפתלים בסערה, ורוח שנושקת ולוטפת כפרפר (ולא כזאת שדוחפת וסוטרת ומושכת)…

אבל מכיוון שמועדי השתילות שלנו מוכתבים על ידי התאריך בלוח השנה, השדות שלנו עושים את המעבר מקיץ לחורף – מעט מאוד גידולי קיץ עוד נשארו בערוגות: החצילים, הפלפלים והלוביות נותנים יבולים אחרונים, הבמיה כבר כמעט מסתיימת ואיתה עגבניות הצ'רי, שכמותן יורדת משמעותית בתקופה זו. הדלעות שאתם מקבלים מהן נתח בארגזים, נאספו כבר בשלהי הקיץ לסככת הדלעות המתוקה שלנו בקצה השדה. בכל שבוע אחנו שולפים עוד חבורה וממנה מחלקים לכם, והן הולכות ומתמעטות. הבטטות והארטישוק הירושלמי, שניהם גידולים שהתחלנו לאסוף מן השדה רק בסוף הקיץ, כבר הגיעו למחצית עונתם – הם יהיו איתנו עוד כחודש-חודשיים ואז ניפרד גם מהם.

מנגד – נמשכת חגיגת החורף, וירקות החורף עורכים השתלטות אחרונה על השדה – ערוגות של כרובים, כרוביות וברוקולי בשלבי צמיחה שונים, משתילים רכים ומתחילים ועד בוגרים שעוד רגע שולפים את תפארת קרקפת הניצנים או ראש העלים הצפוף שלהם, אותם תאכלו. שומרים וקולרבי, סלרי ובצל ירוק – גם דקיקים ועדינים (תארו לכם את הרוח הפרועה עוברת בערוגה של שתילים שרוכיים ודקיקים כאלה) ובמרחק קטן מהם – כבר אחיהם הגדולים מתעבים ומשמינים, מתכדרים וצוברים קראנצ'יות שמביאה אותם לידי בשלות לקטיף. מתחת לקרקע מתעבים להם בסבלנות ונחישות ירקות השורש השונים של החורף: הגזר והסלק, שורש הסלרי ושורש הפטרוזיליה, הצנונים והלפתות. הם, לפחות, מוגנים יחסית בתוך האדמה, ושולחים את עליהם הירוקים להתמודד עם הרוחות.

בהמשך השבוע צפויות הרוחות להירגע, ואנחנו מקוים שאז אולי ישתרר קצת יותר שקט והקריאה שלנו תוכל להישמע ביתר קלות: גשם, גשם, בוא!!

גשם משמעותי לא ירד עלינו כבר כמה שבועות, אבל, לצערנו, בשבוע שעבר ירדו באיזורנו "משקעים" אחרים מן השמיים – בשלישי וברביעי נשמעו אזעקות מספר פעמים בעמק אילון, והיו גם נפילות. אנחנו מקוים ומייחלים שהשקט יחזור, ושמן השמיים ירדו עלינו רק גשמי ברכה וטיפות רטובות ולא שום דבר אחר. מאחלים לכם שבוע רגוע וטוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק, בטטה/דלעת, חצילים/פלפל אדום, מלפפון, עגבניה, כרובית/ברוקולי/כרוב, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה/מיזונה, סלרי עלים /בצל ירוק, שומר/קלרבי. מתנה: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/ארטישוק ירושלמי, רוקט/טאט סוי, דייקון/צנונית/לפת.

בארגז הפירות: רימון, תפוח עץ, קלמנטינה, תפוז.

יום רביעי: בצל ירוק/סלרי עלים, כרובית/ברוקולי/כרוב, עגבניה, חצילים/פלפל אדום, גזר, שומר/לפת/דייקון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה/רוקט, מלפפון, סלק. בארגזים קטנים בלבד: מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל.

בסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/במיה/ארטישוק ירושלמי, מיזונה/טאט סוי, צנונית/קולרבי, בטטה/נתח דלעת.

בארגז הפירות: תפוז, רימון/אבוקדו, תפוח עץ, קלמנטינה/בננה/פומלה.

11-13 בנובמבר 2019 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר השרבי המוזר של נובמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/ארטישוק ירושלמי, בטטה, חצילים/פלפל אדום, מלפפון, עגבניה, כרובית/ברוקולי, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה/מיזונה/רוקט. בארגזים קטנים בלבד: צנונית או דייקון.

בסל הגדול גם: כרוב/סלק, בצל ירוק/סלרי עלים, שומר/לפת, דלעת/במיה.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז/קלמנטינה, פומלית, קיווי.

יום רביעי: בטטה, כרובית/ברוקולי, עגבניה, חצילים/פלפל, גזר, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/במיה/ארטישוק ירושלמי, חסה/מיזונה/רוקט, מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל/טאט סוי. בארגזים קטנים בלבד: לפת/צנונית/דייקון.

בסל הגדול גם: שומר/קולרבי, נתח דלעת, בצל ירוק/סלרי עלים, כרוב/סלק.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה/תפוח עץ, קלמנטינות, קיווי.