7-8 ביוני 2022 – אל תהיה מנחוס – קח פקוס!

בתזמון נחמד עם חג השבועות, בשבועות האחרונים אנחנו קוטפים ביכורי פאקוס – המכונה גם "מלפפון ערבי". אחרי שבשנים קודמות היינו מקבלים מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון", השנה החלטנו לחלק את הפקוסים בתוך שקיות המלפפונים, כדי שיהיה קל יותר לזהות למי שמכיר, ולעשות היכרות ראשונה למי שעדיין לא –
אז – לטובת מי שלא מזהה, הנה הבחנה קלה בין פאקוס לקישוא, שלמדתי מלקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפאקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פאקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פאקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבא שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – הפאקוס הוא בעצם… מלון. שמו באנגלית הוא snake melon ("מלון נחש" בשל צורתו) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פאקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל.

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה הרחבה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפאקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפאקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפאקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפאקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פאקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפאקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפאקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לבשל/לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פאקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שלישי: עגבניות צ'רי, שעועית ירוקה או צהובה/חצילים, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו"א, סלק/גזר, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה, מלפפון+פקוס, חסה.

בארגז הגדול גם: דלעת ערמונים /דלורית, פטרוזיליה שורש/בצל ירוק/שום, מלון/אבטיח, מתנה – בזיל.

בארגז הפירות: תפוח עץ, אבוקדו, אפרסק, בננה, דובדבן.

יום רביעי: עגבניות צ'רי, קישוא, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש/חצילים, סלק/גזר, מלפפון+פקוס, עגבניה, שעועית ירוקה או צהובה/שום, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: מלון/אבטיח, בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, דלעת ערמונים/נתח דלעת/דלורית, מתנה – בזיל/שמיר.

בארגז הפירות: תפוח עץ, אבוקדו, אפרסק, בננה, דובדבן.

30 במאי – 1 ביוני 2022 – הבאנו ביכורים

הודעה חשובה – שינוי מועד המשלוח בשבוע הבא:

בשבוע הבא, מיד לאחר חג השבועות, משלוחי יום שני יידחו ויתקיימו ביום שלישי, 7.6.
משלוחי יום רביעי, כרגיל – יום רביעי 8.6.

חג שמח!

___________________________________

לכבוד חג השבועות:

  • מבצע על גבינות הקשיו של טל – מגיעות במגוון של 5 טעמים: טבעי, שום שמיר, תאנים, עגבניות מיובשות, וזיתי קלמטה: 30 שקלים לצנצנת של 180 גרם.

 

  • לאוכמניות המצויינות של "חלקת השדה" מצטרף גם פטל אדום – ביכורים נאים לכבוד החג:

את אלה ועוד מוצרים משובחים ומקומיים ניתן להוסיף לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו, חג שמח!

________________________________________

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים?
כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד,
וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים.
וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר:
קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה'  אֱלֹהֵינוּ!
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים,
וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ.
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם.
הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.
הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים.
וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם:
אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם!
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת.
הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.
(הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר:
"אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי" (תהלים ל).

(מסכת בכורים, פרק ג, משניות ב-ד)

שבעה שבועות אחרי חג הפסח, שסימן את תחילת קציר השעורים, מגיעה חגיגה נוספת של הבשלה וראשית – עת קציר החיטים וטקס הבאת ביכורים – חג הביכורים קיבל את שמו משום שבו היו מביאים בזמן המקדש את קרבן שתי הלחם, שהוא מנחת הביכורים מהחיטה הראשונה המבשילה בתקופה זו בשנה. ביום זה הייתה נפתחה רשמית גם תקופת הבאת הביכורים, במהלכה היו מביאים החקלאים את ביכורי אדמותיהם לבית המקדש כמנחת תודה לאל, תקופה שנמשכה עד סוכות וחנוכה, שסימן את סוף עונת הפירות. כמובן שהפירות הבשילו בזמנים שונים, ולא כולם בחג השבועות. חלקם כבר הבשילו קודם לכן, ואז ייבשו אותם או מכרו אותם ואת הסכום שקיבלו עבורם העלו לירושלים וקנו בו מנחה חלופית, חלקם יבשילו בהמשך, ואז יגיעו זמנם, אבל מחג הביכורים ניתן האות להתחיל לחגוג את העושר ואת שמחת ההבשלה והקטיף.

בטקס הביכורים יש צד של ענווה, הכנעה והכרה בכך שבחקלאות (ובעצם בחיים בכלל, לא?) הרבה לא תלוי בנו, ולמרות האשליה היומיומית שלנו, אנחנו לא שולטים במציאות, לא מכתיבים אותה. אנחנו יכולים לתכנן, לקבל החלטות ולפעול לפיהן, אבל בדרך הארוכה שיש בין זרע לפרי, הרבה תלוי במה שמעבר לנו – במזג האוויר, בכמות המשקעים, בחרקים, בבעלי החיים, באנשים אחרים, באל / בכוחות הטבע / בלא נודע (כל אחד יבחר לפי אמונתו). הצד השני שיש בביכורים הוא קצת הפוך – זהו פן של גאווה עמוקה שממלאת את ליבו של מי שזרע, טיפל וקיווה, וזוכה לקום יום אחד ולראות את הפרי חונט והולך וגדל מיום ליום, משנה צבע, מרקם וריח, עד להבשלה מלאה. וכל זה, למרות כל הלא נודע, הבלתי צפוי והמפתיע שהיו מנת חלקו מאותו יום שנטמן באדמה בצורת זרע. השמחה בפרי ראשון שהבשיל לא מתחילה בהבשלה. כל שלב בהתפתחות מביא סיפוק והנאה. כבר כשמבצבצים הנבטים מתוך הקרקע הם טומנים הבטחה למה שיבוא. גילוי של פרחים על הצמח מביא איתו עוד קפיצה קטנה בלב, וכשלאחר כמה שבועות עושים סיבוב נוסך בשדה ומבחינים בפרי ראשון שמתחיל להתנפח מתוך שחלות מופרות מרגישים שוב התרחבות של שמחה ופליאה, וכמובן, שהביס הראשון בפרי הבשל – אין דומה לו.

קצת (הרבה) כמו ילד, לא? (וסליחה על ההשוואה החבוטה, אבל זה מה שמסתובב בראש של אמא-חקלאית) השמחה לא מתחילה כשהילד "מבשיל" ויוצא מן הבית לדרכו – ההתרגשות והפליאה מתחילים כבר מהבהוב האולטראסאונד הראשון, ואחר כך בעוצמות גדולות כשהעוללית גחה מן הבטן, ושוב, בהתהפכות ראשונה, זחילה ראשונה, ישיבה, עמידה, הליכה… בפעם הראשונה שהקטנה אומרת "אבא, אמא". כשהיא אוחזת בצבע ומציירת ציור מופת ראשון, כשהיא בונה מגדל ממש בעצמה (ומפרקת אותו בתרועות שמחה רגע אחר כך), כשהיא הולכת לכתה א', קוראת וכותבת מילים ראשונות, מתרגשת באהבה ילדית, מתחבטת בעניינים שבין חברות ועצמאות, אחריות וכיף, כל צעד בדרך וההתרגשות וגוון השמחה שלו. זה מה שיפה בצמיחה: הבשלות – התוצאה – נהדרת ורצויה, אבל גם הדרך, התהליך, הבינתיים – הוא מפליא ויפה, ושווה חגיגות משלו.

חקלאות היא עבודה קשה: קמים מוקדם, עובדים עבודת גופנית תובענית, נמצאים בחוץ, נתונים לחסדי מזג האוויר – יש הרבה חשש, תקוה זהירה ותפילה, והתגמול (הכספי) מוטל בספק. ועם כל זאת, יש בעבודת השדה, (מלבד התגמולים הרוחניים, שאת ההתפלספות עליהם אשאיר לפעם אחרת), גם רווח פיזי לגמרי, ויחסית מיידי: בדרך כלל תוך חודש-חודשיים-שלושה יש ביד פרי. לא רוחני, לא מופשט, לא סמלי. אלא ממש פרי, שאפשר ורצוי לגעת בו, להתבונן בו, להריח, למשש, וכמובן, לטעום. וההנאה הזו של סיור בשדה וגילוי פירות הביכורים היא הנאה שבשבילה שווה להתכופף, להזיע, להתרטב ולאמץ שרירים. זו נגיעה ביצירה של הטבע במובן הפשוט והלא מנופח של המילה. כשעומדים מול פירות ביכורים בשלים ויפים, השמחה ותחושת ההצלחה היא כה נעימה וממלאת, שממש לא חשוב לקחת עליה בלעדיות, וקל להיות נדיבים ולשתף בה את האל, את השכנים, את גשמי הברכה או את המדריך החקלאי. זה פשוט כיף.

יש משהו משמח במיוחד בפירות הראשונים. הם תמיד נראים לי כל כך יפים ומבריקים, כל כך מוצלחים, צבעוניים, שמנמנים, עסיסיים. כנראה שהציפיה צובעת אותם בצבעים מיוחדים וההפתעה משרה עליהם חן מיוחד. גם אצלנו, כמגדלים ותיקים, זו חוויה שחוזרת על עצמה בכל עונה מחדש, עם השתנות היבולים בשדה וביכורי היבול העונתי החדש. אני זוכרת את העליצות שמילאה אותי באחד האביבים הראשונים בשדה, כשבסיום יום רביעי של קטיף,  בסיבוב שעשיתי בין הערוגות לפנות ערב, גיליתי את הקישואים הראשונים מחייכים אלי בין העלים. קטפתי אותם בהתרגשות, ולמחרת הבאתי אותם, בפרצוף אקסטטי משהו, להשוויץ בפני חברים. הם חייכו בנימוס, והסכימו איתי שלפניהם קישואים חביבים, טריים ויפים. אבל על התהום שהיתה פעורה בין האישור החברי שלהם והאופוריה ההורית שלי, אי אפשר היה באמת לגשר. אני די משוכנעת שאם ייקחו דגימות דם של חקלאים בקטיף ביכורים מוצלח, יגלו מן הסתם רמות גבוהות של חומרים מחוללי אופוריה ותחושה חיובית. לא סתם האביב הוא זמן טוב לאהבה, כך שאם תרצו להתחיל עם חקלאי או חקלאית, כדאי לכם לבחור את תקופת הביכורים, שתתן לכם כבר נקודת פתיחה של מזג נוח ותחושת התלהבות.

בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על ביכורים, אנחנו מדמיינים הליכה נינוחה בין שורות העצים או הצמחים, קטיף מפה ומשם מראשית היבולים, צרירת הכל בטנא, ומשם הצטרפות לשיירת הביכורים החגיגית. ואכן, טקס הבאת הביכורים הוא מאורע חגיגי ומרשים במיוחד, אך דווקא משום כך, במקרים רבים הוא דווקא לא היה בסמוך לקטיף. ובלי להפחית משמחתם של הגרים קרוב לירושלים ולטקס הביכורים, לרחוקים, לאנשי הפריפריה, זו היתה התרגשות מיוחדת ומאמץ נכבד ללכת בדרך הארוכה ולהביא את פרי גנם. וכך – כדי לכבד דווקא את הבאים מרחוק, ולאפשר להם להרגיש חשובים לא פחות, ואולי אף יותר, מנחת הביכורים היתה מקובלת ומעולה בין אם היו אלו פירות טריים, אותם יכלו להביא רק המתגוררים במרחק סביר, ובין אם היו אלו פירות מיובשים, שהבשילו בשדות רחוקים ויובשו כדי שישתמרו בדרך הארוכה. ומכיוון שלא היה צורך לארגן מסע במהירות, אפשר היה להשקיע בקישוט התהלוכה המכובדת העולה לירושלים. שור, חליל, עטרה של זית – כל אלה צעדו בדרך המפרכת בחום הקיץ (שהרי ביכורים מביאים בין שבועות לבין סוכות), ובסלים נחו להם בשלווה הגרוגרות (תאנים מיובשות), הצימוקים, התמרים, שמן הזית המשובח, הרימונים והתמרים. יש משהו מאוד נכון בלחגוג יחד את חגיגת הביכורים. אני בטוחה שהיה בחגיגה גם מימד של תחרות: מי גידל את האפרסק הכי מתוק? הגזר הכי כתום? הדלעת הכי כבדה? אבל בצד התחרות היה גם בוודאי פירגון, כי כאלה אנחנו, מתקטננים ומחמיאים, מקנאים ונדיבים, מתנפחים מגאווה ומוקירים תודה – כל אלה בסלט אחד אנושי.

לכבוד שבועות גם אנחנו בח'ביזה חוגגים ביכורים – הפקוס, השעועית הירוקה והצהובה ודלעות הערמונים כבר הבכירו וביקרו אצלכם בארגזים, השבוע מצטרפים אליהם עגבניות צ'רי, דלורית וחציל. גם ראשוני המלונים כבר נקטפו ונדגמו (ממממ… טעימים ומתוקים), הם מבשילים בהדרגה ואנחנו מקוים שבשבוע הבא כבר יבקרו אצלכם. לכבוד חג הקציר אני רוצה לאחל לכולנו, חקלאים, בשלנים, אכלנים, שתמיד יהיה לנו מקום בראש ובלב למגוון שבטבע ובאנשים שסביבנו, שלא נשכח שהקציר הוא כדי שכולנו נוכל לאכול ולחיות. יחד.

חג ביכורים שמח,
בת-עמי, אלון, דרור, אורין וכל צוות חוביזה.

__________________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, גזר/כרוב, פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה, מלפפון+פקוס, חסה.

בארגז הגדול גם: שעועית ירוקה או צהובה/שום, דלעת ערמונים/בטטה/דלורית, עגבניות צ'רי/חציל.

בארגז הפירות: תפוח עץ זהוב או אדום, דובדבן, אבוקדו, אפרסק, בננה.

יום רביעי: גזר/כרוב, קישוא, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון+פקוס, עגבניה, בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: עגבניות צ'רי/חצילים/שום, שעועית ירוקה/צהובה, דלעת ערמונים/נתח דלעת/דלורית/מלון.

בארגז הפירות: תפוח עץ זהוב או אדום, דובדבן, אבוקדו, אפרסק, בננה.

23-25 במאי 2022 – שירת העשבים

מבצעים והתחדשויות לקראת האביב:

האוכמניות המעולות של גדי ותמיר נכנסות לקצב הגידול העונתי שלהן, ויחד עם העונתיות – המחירים יורדים!

18 שקלים לאריזה של 125 גרם | 68 שקלים לאריזה של 500 גרם.

——————

לכבוד חג השבועות – מבצע על גבינות הקשיו של טל – מגיעות במגוון של 5 טעמים: טבעי, שום שמיר, תאנים, עגבניות מיובשות, וזיתי קלמטה,

30 שקלים לצנצנת של 180 גרם.

—————

התרחב מגוון הטעמים של קרקר הפשתן של "לב הטבע" – עכשיו אפשר לבחור טבעי, שום או פיקנטי. הקרקר נטול גלוטן ובעל ערך פחמימתי נמוך ביותר.מתאים לתזונת פליאו או קטוגנית,

אריזה של 125 גרם, 18 שקלים.

 

______________________________________________________________________________________

כמו עשב בר

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים חקלאים מתכופפים
על ערוגות ומעשבים ומעשבים…
אז יודעים שבא אביב!

בנאום תוכחה שנחרת היטב בזכרוני, בשנות בית הספר התיכון העליזות והסוררות שלי, נזפה מנהלת בית הספר בי ובחברותיי בחימה עצורה, והטיחה בנו שאנחנו גדלות כעשבי בר – מאז אני אוהבת עשבים מאוד…
אחר כך – לפני כשני עשורים, בראשית הדרך, כשחיפשנו שם לחווה שהקמנו, הציע לי בנזוגי את השם "ח'ביזה", על שם (בין השאר) עשב הבר המקסים (הטורדני) והחיוני הזה. הקליק היה מיידי. כזכור – אני מאוד אוהבת עשבים…

כחקלאים אורגניים יש לנו עמדה מורכבת כלפי עשבים – התלויה, איך לא, במאבק על משאבים ובשאלה איפה החליט הברנש לצמוח. זה מזכיר את העמדה כלפי אדם גבוה מאוד שנכנס איתכם לאולם הקולנוע. אם הוא ישב מולכם, זה יהיה מציק מאוד, וקרוב לודאי שתבקשו ממנו לעבור כיסא או לנטות מעט הצידה. אבל אם ישב לידכם או מאחוריכם – אזי אין שום בעיה… כך גם אצלנו – עשבים שמתמקמים בשולי השדה או בשולי הערוגות, לרוב אינם מציקים לנו כלל, ואפילו משמשים אותנו היטב כבתי מחסה זמניים לחרקים מאביקים, לחרקים מועילים וליופיו של השדה. אולם, עשבים שמחליטים לשבת ממש בצפיפות לבצל הירוק דווקא או נצמדים לשתילי המלפפון שזה עתה נשתלו – נאלצים לפנות את מקומם ונעקרים אחר כבוד בידינו העמלות. כעת, באביב, עם פרוץ השמש ושעות האור הארוכות, יש הרבה הרבה כאלה, ואנחנו מוצאים את עצמנו מעשבים מעשבים ומעשבים…

אנחנו משתדלים להקפיד לעשב כשהגידול בערוגה עוד צעיר וזקוק לכל הפינוק והתמיכה כדי לקבל את המשאבים שיש סביבו (מים, שמש, חומרי מזון). בדרך כלל, כשצמח ששתלנו או זרענו כבר מגיע לבגרות, הוא מצליח ליצור עלווה שיוצרת הצללה על הקרקע סביבו וכך להמעיט מאוד את כמויות העשביה בסמוך לו, גם שורשיו כבר חזקים וארוכים והוא מצליח להגיע לחומרי המזון ולמים שבקרקע. לעתים גם צמחים בוגרים סובלים מהטרדות של עשביה תוקפנית ושתלטנית במיוחד, ואנחנו מפנים אותם מן הדרך כדי לאפשר לצמח, במיוחד אם הירק שאנחנו מגדלים הוא בעל תקופת קטיף ארוכה, להמשיך ולהניב.

וכמו האנשים הגבוהים בקולנוע – יש עשבים שנתלשים בקלי קלות ואנחנו מודים להם בקריצה, אחרים שולפים מולנו קוצים, או נועצים את שורשיהם בעקשנות בקרקע ועושים עצמם כאילו לא שמעו את בקשתנו ולא חשו את הטפיחה הקלה על כתפם. אל אלו אנחנו באים בידיים מכוסות ובסכינים חדות. חלק מהעשבים, כמו הקוסאב (דורת ארם צובא בשפת הקודש) או הסעידה (גומא הפקעים) הם קני שורש, כלומר – יש להם איברי צמיחה גם בשורש, וכשאנחנו תולשים או חותכים אותם, נשארים הפקעות והשורשים בקרקע, ולאחר זמן קצר יוציאו גבעולים חדשים וחזקים. ובכל זאת, לפחות עד שיתחזק הגידול בערוגה ויוכל להתחרות בהם בהצלחה.

העישוב הוא אחת המלאכות המעיקות ביותר על כתפי החקלאים האורגנים – הוא דורש שעות רבות של עבודה, והתחושה היא די סזיפית, כי בדרך כלל לאחר זמן מה צריך לשוב לאותה ערוגה ולעשב פעם נוספת, אך התמודדות עם עשבים היא מנת חלקו של החקלאי האורגני ואנחנו מקבלים בהכנעה את הדין ונכנסים למצב הצבירה המעשב שיש מי שיכנה אותו בחיבה "מדיטציה חקלאית" ויש מי שיקרא לו בציניות "טמטום מוחין אורגני", כך או כך, זהו כורח המציאות שלנו ולכן, בלי להתעסק בשמו של הרגע, אנחנו יורדים על ברכינו ומכופפים גבינו וניגשים למלאכת העישוב.  כמדי שנה, אנחנו גם משתדלים להתייחס לעשבים כאל בני ברית ולא רק כאל אויבים, שכן רבים מהם מעולים למאכל וחבל לבטל אותם רק בגלל שצמחו בהתנדבות. אך בכל זאת… המטרה העיקרית שלנו בשדה היא לגדל ירקות ולא עשבי בר, ולכן ההתמודדות עם העשבים אינה פוסקת.

בשנים האחרונות אנחנו גאים להיווכח שכמות העשבים בשדה הולכת ופוחתת ואנחנו מצליחים להתגבר על מלאכת העישובים (כמעט תמיד) בזמן טוב. לא תמיד זה היה כך, ועם השנים ניסינו בכל פעם ללמוד, לקבל עצה ולהשתפר כדי לייעל את ההתמודדות שלנו עם העשבים והעישובים. אחת ההתמודדויות היא מניעה – כתבתי על כך קצת בעלון בו סיפרתי לכם על גידול הכיסוי של חיטה שזרענו בחורף האחרון. דרך נוספת למנוע או להפחית נביטת עשביה היא דרך חיפוי קרקע . בחורף אנחנו לא משתמשים בחיפויי קרקע, משום שחבל למנוע מהגשם להיכנס במלוא שפעו לאדמה, אבל בעונת הקיץ אנחנו מחפים חלק גדול מהערוגות בשדה בכיסוי כסוף עשוי פלסטיק מתכלה (שבסוף העונה פשוטו מתוחח לתוך האדמה ומתפרק לתוכה) בחיפוי המתוח על הקרקע אנחנו חותכים חורים עגולים, ובהם נשתלים או נזרעים הירקות. החיפוי גם שומר על הלחות בקרקע ומונע מהשמש החזקה של הקיץ לייבש את הקרקע במהירות. אם תכניסו יד מתחת לחיפוי, תגלו שם אדמה לחה ונעימה, בטמפרטורה נמוכה בכמה מעלות מהקרקע החשופה ליד. הנה כמה תמונות של ירקות שתולים על חיפוי קרקע:

אבל בערוגות בהן אנחנו זורעים את הגידול בקו רציף (תירס, שעועית, בצל, עשבי תיבול ועוד) אנחנו לא מחפים את הקרקע ונדרש עישוב מתמיד. בשנה האחרונה התחלנו להשתמש בכלי עבודה יעיל ומוצלח – קלטרת הגה. זה כלי שנרתם לאחורי טרקטור ומורכב משורה של שיני סכין שמורכבות על מסגרת ברזל כדי שיתאימו בדיוק למרווח בין שורות הגידול בערוגה. הטרקטור נוסע מעל הערוגה והסכינים חותכות את העשבים בין השורות. לכל גידול צריך להתאים ולכוונן, כמובן, את המרווח בין הסכינים, כדי להתאימן למרווחי השתילה המסויימים שלו. אבל הכיוונון בתוך שורת ירקות הוא מאתגר. בשדה אורגני קטן, שנשתל ,ידנית, ולא בעזרת מיחשוב מדויק ומצלמות כיוונון וג'י פי אס (כן, גם זה קיים היום בחקלאות), השורות אינן ישרות לגמרי, ונסיעה של טרקטור גם היא אינה מדויקת לגמרי, ובמיוחד במקרה של מרווח קטן בין השורות, יש חשש לסטיה ופגיעה של הסכינים בגידולים עצמם. לכן, במקרה של הקלטרת שלנו, מאחורי הכלי מורכב כסא והגה – אחד העובדים יושב בכסא ואוחז בהגה, המחובר לקלטרת, ובעדינות מסיט אותה למיקום הנכון בערוגה. הנה, כך זה נראה:

הקלטרת, אמנם, לא פותרת לגמרי את העישוב בערוגה – אחריה אנחנו עוברים ומעשבים בין הצמחים בתוך השורות, אבל היא עושה את מירב העבודה ולנו נשארת רק מלאכת העישוב הסופית וזו הקלה גדולה בעומס העישובים.

לכל עשב יש ניגון מיוחד משלו, לכל מעשב יש פזמון משלו, כך שהרבה שירת עשבים ומעשבים נשמעת בשדה בימי האביב האלה…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: שום/בצל ירוק, גזר/בטטה, שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה/פלפל, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: פטרוזיליה שורש/נתח דלעת, כרוב/דלעת ערמונים, קולרבי/פקוס/שעועית ירוקה.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום/זהוב/ירוק, אבוקדו, שסק, בננה/פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: גזר, קישוא, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון/פקוס, עגבניה, שום/קולרבי/כרוב, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: פטרוזיליה שורש/בטטה, שעועית ירוקה/דלעת ערמונים, בצל ירוק

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום/זהוב/ירוק, אבוקדו, אפרסק, בננה/פומלית/שסק, קלמנטינה.

16-18 במאי 2022 – קישוטים לקישוא

מזכירים לכם שוב כדי שלא תפספסו –
האוכמניות המעולות של גדי ותמיר כאן!
בחמש השנים האחרונות בחלקה קטנה בישוב תקוע, שבספר המדבר, מגדלים גדי ותמיר שיחי אוכמניות ופטל הצובעים את הנוף בגווני כחול-סגול ואדום. גדי אפיק, אגרונום המתמחה בגידול אוכמניות, ותמיר דויטש, חקלאי אורגני וחבר ותיק, חברו יחד לאתגר הלא פשוט הזה של גידול אוכמניות ופטל בארץ.

האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב. כדי לשמור על רמת חומציות קרקע מדוייקת, האוכמניות שלהם מקבלות דישון (לא אורגני), אך גדלות ללא ריסוסים בכלל.

ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 19.5 שקלים לאריזה של 125 גרם | 72 שקלים לאריזה של 500 גרם.
עונת האוכמניות קצרה (כחודשיים-שלושה), אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
________________________________________________________

הקיץ כבר מתקרב בצעדים גדולים, וכבר מספר שבועות מבקר בסל אחד הירקות הראשונים שחידש לנו האביב – הקישוא. כבר פגשתם אותו בארגזים ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה. הוא מגיע במגוון צורות וצבעים: קישואים גליליים בהירים, זוקיני ירוק כהה, זוקיני צהוב וזוקיני מפוספס. בתור נחשון משמח שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון אביב זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים הן למאכל והן למגוון שימושים נוספים. עץ המשפחה הדלועית מתפצל לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי של דלעות וקישואים, ענף רביעי – דלעות נוי, שאינן טעימות אך משמשות לקישוט וגם ככלי אוכל וכלי נגינה, וחמישי ואחרון – ענף דלעות לופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

כאמור, הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים מאותו ענף משפחתי אבל אנחנו מתייחסים אליהם בצורה שונה, וזה משפיע על אופיים: הדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כ3-5 חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים (בדרך כלל אנחנו מגלענים אותם החוצה לפני בישול הדלעת). הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, נפצעת ומשתפשפת בקלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ונאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה. קולומבוס הוא שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו, כנראה, לקישואים אלא לפקוס, דודנם, שגדל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא (שמקורו באכדית), ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". ומשם זה נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקיני, שפירושו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), הוא דק יותר וארוך. אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. ישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

ההכנות לעונת הקישואים מתחילות אצלנו בסוף החורף. אנחנו זורעים ושותלים את הקישואים בסוף ינואר-תחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן עליהם אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים/השתילים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. הזרעים זקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית כדי לנבוט, לשתילים יש עדיפות כי הם בוגרים ויכולים לצמוח גם בטמפרטורות נמוכות יותר. היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, (כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים) ולכן בחרנו גם בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

כשהחורף מפנה את מקומו לאביב, מתחת לפלסטיק כבר חם מדי, ואז אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – העשוי מבד לא ארוג, (עלבד). אלו יריעות דקיקות אך מבודדות. הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. בחורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו פורשים אותו על בני משפחת הדלועים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם האיומים החמורים על צמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. אנחנו מכסים אותם בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים להכנס לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, ואז מתחיל ניגון ההפריה, בו אנחנו דווקא זקוקים לעזרתם של חרקים מעופפים…

אז איך בעצם מגיע צמח הקישוא הירוק והמרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (כל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור:

 

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן. רק כמה ימים דרושים לו, והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל תדאגו לו, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי, אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטאטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, במרק קובה עיראקי הם מרכיב חשוב. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

ובנימה אופטימית וטעימה זו, שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

בשבוע האחרון אנחנו שוב חווים מחסור בירקות בסיס – הפעם בעגבניות. השיחים אצלנו בין סבב אחד לשני, והמצב דומה בכל השוק האורגני – ולכן אין די עגבניות שנוכל לשים לכולכם. כדי בכל זאת לשמח את הלב במקום העגבניות החסרות, אנחנו שמים לחלקכם פלפלים בארגז.

יום שני: פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, גזר, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא/זוקיני, עגבניה/פלפל, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: כרוב לבן, שום, קולרבי.

בארגז הפירות: שסק, אבוקדו, אגס/תפוח עץ/נקטרינה, בננה/קלמנטינה.

יום רביעי: גזר, קישוא/פקוס, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה/פלפל, סלרי עלים /פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: כרוב/בטטה, קולרבי/נתח דלעת, שום/בצל ירוק.

בארגז הפירות: אבוקדו, תפוח/אגס, קלמנטינה, בננה/פומלית, נקטרינה.

9-11 במאי 2022 – המלפפונים באים!

חיכינו להן בסבלנות מהשנה שעברה – והנה הן שבות אלינו! האוכמניות המעולות של גדי ותמיר. (ובעוד כשבועיים, כך אנחנו מקוים, יצטרף אליהן הפטל).
בחמש השנים האחרונות בחלקה קטנה בישוב תקוע, שבספר המדבר, מגדלים גדי ותמיר שיחי אוכמניות ופטל הצובעים את הנוף בגווני כחול-סגול ואדום. גדי אפיק, אגרונום המתמחה בגידול אוכמניות, ותמיר דויטש, חקלאי אורגני וחבר ותיק, חברו יחד לאתגר הלא פשוט הזה של גידול אוכמניות ופטל בארץ.

האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב. כדי לשמור על רמת חומציות קרקע מדוייקת, האוכמניות שלהם מקבלות דישון (לא אורגני), אך גדלות ללא ריסוסים בכלל.

ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 19.5 שקלים לאריזה של 125 גרם | 72 שקלים לאריזה של 500 גרם.
עונת האוכמניות קצרה (כחודשיים-שלושה), אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
________________________________________________________
אימא של נמרוד הלכה לעשות קניות, ואמרו לה שאין מלפפונים…
אמרו לה גם לראות שכל הסלסלות ריקות – ואין בכלל מלפפונים!
אימא של נמרוד חזרה מהקניות בלי אף סימן של מלפפונים… מלפפונים…אימא של נמרוד אמרה בשני קולות: "אין שם בכלל מלפפונים, אין שם בכלל מלפפונים!"
נכון, אמר נמרוד, ואיך יכלו להיות – אני קניתי את המלפפונים…בדיוק חמש דקות לפני שבאת לראות אם יש, אם יש מלפפונים
אמרתי למוכרות: "אני רוצה לקנות את כל, את כל המלפפונים"
אז בואי ונרקוד כי טוב לנו מאוד – כי לנו דווקא, דווקא יש מלפפונים!(שירים וסיפורים שענת אוהבת במיוחד מאת יהונתן גפן)

השיר הזה, השטותי משהו, של יהונתן גפן, בביצוע הצווחני משהו של שושיק שני, הוא אחד השירים האלה שיש ימים שהם לא יוצאים מהראש (במיוחד אם הילדות שלך שומעות אותו בלופ אינסופי). בסוף החורף האחרון, כשנקלענו למחסור של מלפפונים, שהיה אצלנו ובכל השוק האורגני, הוא הפך פתאם למציאות, ומצאתי את עצמי מהרהרת על תחושת הבהלה הפתאומית של אמא של נמרוד, שמגיעה לחנות ומגלה ששכל הסלסלות ריקות – ואין בכלל מלפפונים! זה באמת לא כל כך נעים לראות סלסלות מלפפונים ריקות… המלפפון הוא אורח קבוע אצלנו בארגז, ואנחנו כבר מקבלים אותו כמובן מאליו, ולכן כשיש תקופת מחסור אנחנו מרגישים שמשהו השתבש – פנים קבועות ומוכרות חסרות, וזה מעורר עמוק בפנים קצת חשש.
הקור העז של החורף השנה (שהיה מבורך מהרבה בחינות חקלאיות) הביא איתו קרה שפגעה בשיחי המלפפונים שלנו. מלפפונים חדשים נשתלו, כמובן, אבל הקור התמיד, וגם ללא קרה שגמרה אותם, הוא מאוד הנשפיע על המלפפונים והאט משמעותית את הצמיחה שלהם – הם פשוט לא זזו ולא צמחו – נשארו קטנים ומתאמצים. למזלנו, למלפפון יש סבלנות ויש גם כושר צמיחה מרשים, וברגע שהתחמם מעט מזג האוויר הוא חזר לגדול במהירות רבה ומיהר לסגור את הפער. כל החורף הוא גדל אצלנו בחממה, ומככב כבן חורפי יחיד למשפחתו, משפחת הדלועים. עוד רגע יצטרפו אליו כל הדודנים, האחיינים, האחיינים ממשפחתו המפוארת, שהיא הראשונה לבקר אצלנו באביב, אז רגע לפני שהוא מוקף במלא נשיקות וחיבוקים של כל מי שהתגעגע אליו כל החורף… בואו ניתן לו רגע אחד של סולו:

מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, ומכיוון שגידולו כה ותיק, כמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ"ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים "זכרנו… את הקישואים" – הם מתכוונים למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים. והבלבול רק מתחיל: המילה "מלפפון" באה ממילה יוונית שמשמעותה "מלון תפוח", והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון…

המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה (במקרה שלנו היא אינה מחוממת, אבל הפלסטיק העוטף את בתי הצמיחה שלנו מספק לו הגנה מסויימת מהקור העז של החורף. כאמור, בחורף האחרון זה לא היה מספיק). יתרון נוסף לגידול המלפפון בתוך בית צמיחה הוא ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. בשטח הפתוח המלפפון משתרע ומתפשט לכל עבר, כמו דודתו הדלעת או בני דודיו המלון והאבטיח. בתוך החממה המלפפון גדל בהדליה, כלומר, הוא מטפס על חוטים חזקים הנמתחים מלמעלה ומאפשרים לו להילפף עליהם. הוא יודע לעשות זאת לבד, בעזרת הקנוקנות שלו (הגבעולים המסולסלים הצומחים מבסיס העלים). כך אנחנו יכולים לגדל צמחים רבים, בצורה המאפשרת זרימת אויר בין הגבעולים, והמלפפון מצידו יכול לגדול ולגדול לגבוה ולהניב פירות ארוכים ויפים רבים.

המלפפון המקורי הוא צמח "חד ביתי" – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון "מסורתיים" קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה. בטיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה יצרו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים אינם זקוקים להפריה, שאפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול בבית צמיחה, המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם.

מלפפוני החממה נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה.

בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד המלפפון ה"ישראלי" המוכר לנו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה"ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים "הולנדיים", "אנגלים" או "אירופאים". ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון "לימון" – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ.

השנה אנחנו מגדלים מלפפון מזן חדש – מלפפון יפני ששמו "ארומטו". זהו זן שפותח על ידי חברת "הזרע" הישראלית, לאחר שאנשיה פגשו בו באחת מתערוכות המזון בעולם: הוא ארוך מאד ודק ביחס למלפפונים הישראלים שאנחנו מכירים. אנשי "הזרע" עבדו אז בשיתוף פעולה אחר עם רשת "ארומה" והם הציעו להם לבחון את המלפפון החדש בסלטים המוגשים בסניפים. כמחווה לשפנית הניסיונות הראשונה, הוחלט לקרוא למלפפון החדש "ארומטו", ארומה בואריאציה יפנית… תוכלו להתרשם ממנו בארגזים בתקופה הקרובה – הוא מוצק, קראנצ'י ויש בו פחות נוזלים, ולכן טעמו מרוכז, והוא לא מגיר הרבה מים כשחותכים אותו. בעינינו הוא מוצלח למדי.

תמונה מוכרת של שימוש במלפפון, מלבד בנעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן "תרופת סבתא" מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה…

יש שנוהגים לקלף את המלפפון (גם בשירו המוכר של לוין קיפניס נראה שזה גורלו), אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל, בירקות ופירות – כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון ומאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו'), וכמו כן, השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים.
המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, הוא נחשב לירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, ויטמין C ומעט ויטמיני B.

גם סרבני ירקות מושבעים מוכנים לרוב לנגוס במלפפון, ולפעמים – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה! באגף הירקות שלנו יש המון מתכונים מעניינים ומוצלחים למלפפונים – שווה הצצה.

שיהיה לכולנו שבוע מרווה, מנקה, מרענן ומלא עסיס – שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, אורין, דרור וכל צוות ח'ביזה.

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: שומר/קולרבי, גזר, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש/שום יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה, פטרוזיליה שורש/נתח דלעת, סלרי עלים/סלרי שורש

בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה.

יום רביעי: גזר, קישוא, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה/פלפל, שום/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה/נתח דלעת, קולרבי/שומר, סלרי עלים.

בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה/קלמנטינה.