29 ביוני-1 ביולי 2020 – ספיידרמן אוהב מלונים?

עונת האוכמניות המעולות של גדי ותמיר עומדת לקראת סיום.
נותרו עוד שבועות ספורים ואנחנו ניאלץ להיפרד מהקטנטנות המתוקות האלה.
כמה משמח שאוכמניות נשמרות מעולה בהקפאה – אז זה הזמן להצטייד באוכמניות שימתיקו לכם את החך עוד כמה חודשים…
הזמנה דרך מערכת ההזמנות שלנו.
______________________________

השבוע, לכבוד המלונים והאבטיחים שלנו ולכבוד חופשת הקיץ הנפתחת השבוע בבתי הספר, אנחנו מסיימים את טרילוגיית פירות מיקשת הקיץ שלנו ושולחים לכם סיפור מתוק ומצחיק – על אנאנסי העכביש והמלון והמדבר.

לפני הסיפור – קצת על אנאנסי העכביש:
אנאנסי (Anansi) הוא אל-עכביש מערב-אפריקאי, בנם של אל השמיים ואלת האדמה והפוריות. הוא אחת הדמויות הפופולריות ביותר במיתולוגיה המערב-אפריקאית. הוא נחשב כבורא השמש, הירח והכוכבים, וכמייסד התחלפות היום והלילה. הוא גם זה שיצר את האדם הראשון, ואביו הפיח בו רוח חיים. כמו "טריקסטר" טיפוסי הוא ערמומי, תחמן ומנוול, אך גם מלמד את האדם כיצד לזרוע תבואה ואיך לעבוד במעדר בשדותיו. ובתרבות המודרנית הוא מופיע בסדרת הקומיקס של מארוול כספיידרמן הראשון, שקדם לכל אנשי העכביש אחריו. הסיפור השבוע הוא עיבוד (שנעשה בידיו האמונות של אריק קימל) של אחת ממעשיות אנאנסי.

——————-

אנאנסי והמלון המדבר

בוקר בהיר אחד ישב אנאנסי העכביש על ענף עץ שיטה קוצני והביט מטה על גנו של פִּיל. פִּיל עדר בחלקת המלונים שלו.
המלונים הבשלים נראו כאילו הם קוראים לאנאנסי: "ראה כמה עסיסיים ומתוקים אנחנו! בוא ואכול אותנו!"
אנאנסי אהב מאוד לאכול מלונים. אך הוא היה עצל מדי לגדל אותם בעצמו, וכך, ישב למעלה על עץ השיטה, מתבונן וממתין, בעוד השמש עולה מעלה ברקיע והיום הולך ומתחמם. כשהגיעו הצהריים, כבר היה חם מדי לעבוד, ופִּיל הניח את המעדר ונכנס לביתו לחטוף תנומה.


זה היה הרגע אשר לו חיכה אנאנסי: הוא שבר ענף קוצני מהעץ וקפץ איתו למטה לתוך חלקת המלונים. בעזרת הקוץ הוא ניקב חור במלון הגדול והבשל ביותר, השתחל לתוך המלון דרך החור והחל לזלול. הוא אכל וזלל עד שהיה עגול כמו דובדבן.
"אני מפוצץ", אמר אנאנסי לבסוף, "פִּיל ישוב בקרוב, זה הזמן ללכת". אולם, כשניסה להשתחל החוצה דרך החור ציפתה לו הפתעה: הוא לא הצליח – החור היה גדול דיו לעכביש רזה ודק, אך קטן מדי לעכביש שמן ועגול…
"אני תקוע!" קרא אנאנסי "אנ'לא יכול לצאת. אצטרך לחכות עד שאהיה שוב רזה".

אנאנסי ישב בתוך המלון על ערימת גרעינים וחיכה. הזמן עבר לאיטו.
"משעמם לי" חשב אנאנסי "הלוואי שהיה לי משהו לעשות".
בדיוק אז הוא שמע את פִּיל שב אל הגן. לאנאנסי היה רעיון. "כשפִּיל יתקרב, אני אדבר. ופִּיל יחשוב שהמלון מדבר. איזה צחוק!"
פִּיל הגיע לחלקת המלונים. "הביטו על המלון הנאה הזה, כמה גדול ובשל הוא!" הוא אמר, כשהוא מרים את המלון.
"איי!" קרא אנאנסי.
פִּיל קפץ ממקומו "אה! מי אמר את זה?"
"אני אמרתי, המלון" אמר אנאנסי
"לא ידעתי שמלונים יודעים לדבר" אמר פִּיל
"כמובן שאנחנו יודעים לדבר. אנחנו מדברים כל הזמן. הבעיה היא שאתם אף פעם לא מקשיבים"
"אינני מאמין למשמע אזני!" קרא פִּיל "מלון מדבר! מי היה מאמין? אני מוכרח להראות אותו למלך!"

פִּיל רץ במורד הרחוב, ובידו המלון ואנאנסי בתוכו. בדרך הוא נתקל בהיפו.
"לאן אתה הולך עם המלון?" שאל היפו
"אני לוקח אותו אל המלך" אמר לו פִּיל
"לשם מה? למלך יש אלף מלונים"
"אין לו מלון כמו זה" אמר פִּיל "זהו מלון מדבר"
היפו לא האמין לפִּיל "מלון מדבר? איזה רעיון! זה מגוחך כמו…"
"…היפו רזה" אמר המלון
היפו התעצבן כל כך שפניו הפכו אדומות "מי אמר את זה? האם אתה אמרת זאת, פִּיל?"
"זה לא הייתי אני, זה היה המלון" אמר פִּיל "אמרתי לך שהוא מדבר, עכשיו אתה מאמין לי?
"אני מאמין!" קרא היפו "אני רוצה לבוא איתך. אני רוצה לשמוע מה יאמר המלך, כשיראה את המלון המדבר"
"אם כך, בוא איתי" אמר פִּיל. ופִּיל והיפו המשיכו יחד בדרכם, ואיתם המלון.

מפה לשם, הם פגשו בחזיר-יבלות. "לאן אתם לוקחים את המלון?" שאל אותם חזיר-יבלות
"אנחנו לוקחים אותו למלך" אמרו לו פִּיל והיפו
"לשם מה? למלך יש אלף מלונים" אמר חזיר-יבלות
"אין לו מלון כזה" ענה היפו "המלון הזה מדבר. שמעתי במו אזניי"
חזיר-יבלות החל לצחוק "מלון מדבר? הי, זה מגוחך כמו…"
"חזיר-יבלות יפה תואר" אמר המלון
חזיר-יבלות התעצבן כל כך שכל גופו רעד "מי אמר את זה? האם אתה אמרת זאת, פִּיל? האם אתה אמרת זאת, היפו?"
"כמובן שלא" אמרו לו היפו ופִּיל "המלון הוא שדיבר. עכשיו אתה מאמין לנו?"
"אני מאמין!" קרא חזיר-יבלות "תנו לי לבוא אתכם, אני רוצה לראות מה יעשה המלך כשיראה את המלון המדבר"
וכך, חזיר-יבלות, פִּיל והיפו המשיכו יחד בדרכם, ואיתם המלון.
בדרך הם פגשו בבת-יענה, קרנף וצב. גם הם לא האמינו שהמלון יכול לדבר, עד ששמעו אותו בעצמם, ואז גם הם רצו לבוא.

החיות הגיעו אל המלך. פִּיל השתחווה והניח את המלון לרגלי המלך.
"לשם מה אתה מביא לי מלון?" שאל המלך את פִּיל "יש לי אלף מלונים גדלים בגני"
"אין לך אף אחד כמו זה" אמר פִּיל "המלון הזה מדבר"
"מלון מדבר! אני לא מאמין! אמור משהו, מלון" דחף המלך את המלון ברגלו.
המלון לא אמר דבר
"מלון" אמר המלך בקול קצת יותר חזק "אין סיבה להתבייש. אמור מה שאתה רוצה. ברצוני רק לשמוע אותך מדבר"
המלון עדיין לא אמר דבר
המלך איבד את סבלנותו "מלון, אם אתה יכול לדבר, אני רוצה שתאמר משהו. אני מצווה עליך לדבר"
המלון לא השמיע קול
המלך ויתר "הו, זהו מלון מטופש!" אמר
ואז דיבר המלון: "אני מטופש? למה אתה אומר ככה? אני לא זה שמדבר אל מלונים!…"
החיות מעולם לא ראו את המלך כועס כל כך "איך מעז מלון להעליב אותי!" הוא צעק. הוא הרים את המלון והשליך אותו רחוק רחוק.
המלון קפץ והתגלגל כל הדרך עד לביתו של פִּיל. טראח! המלון התנגש בעץ השיטה והתבקע.

אנאנסי אסף עצמו מבין חלקי קליפות המלון, וטיפס החוצה. כל ההתרגשות הפכה אותו שוב רזה. ועתה, כשהיה שוב רזה, הוא היה רעב. הוא טיפס על עץ הבננה, התיישב במרכז אשכול בננות בשל, והחל לזלול.
פִּיל חזר, וניגש מיד לחלקת המלונים. "אתם המלונים הכנסתם אותי לצרות אצל המלך!" אמר פִּיל "מעכשיו והלאה אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים. אני לא מתכוון להקשיב לאף מילה שלכם!"
"כל הכבוד, פִּיל!" קרא אנאנסי מתוך הבננות "אנחנו הבננות היינו צריכות להזהיר אותך – מלונים מדברים הם צרה צרורה"…

—————-

מאחלים לכם קיץ מתוק, עסיסי ונעים, מלא צחוק, חברים וסיפורים וכמובן – בריאות!
שבוע טוב – מכולנו בח'ביזה
_____________________________

השבוע יש לנו בזיליקום בחלק מהארגזים! נכתוב עליו בהרחבה בהמשך, אבל רצינו להדגיש את הוראות האחסון שלו: חותכים את קצות הגבעולים, שמים בכוס מים עד לגובה העלה התחתון. מניחים במקום מואר היטב. ביממה הראשונה מכסים בשקית פלסטיק מחוררת.

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, חסה, עגבניות צ'רי, מלון/אבטיח, מלפפון, עגבניה, שעועית צהובה או ירוקה/נתח דלעת, תירס, פטרוזיליה, חצילים/פקוס/תפו"א, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה/שום, בזיל/כוסברה, דלורית/דלעת אמורו/דלעת ערמונים.

בארגז הפירות: בננה, שזיפים, מנגו. בארגז הקטן: תפוחי עץ. בארגז הגדול: נקטרינות.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, תירס, מלון/אבטיח, עגבניות צ'רי/נתח דלעת, חצילים/פקוס/תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/דלעת ערמונים/דלורית, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הגדול גם: בזיל, כרישה/בצל לח או ירוק/שום, שעועית ירוקה או צהובה/לוביה תאילנדית.

בארגז הפירות: נקטרינות/שזיפים, תפוחי עץ, ענבים. בארגז הקטן: בננה. בארגז הגדול: אפרסקים.

22-24 ביוני 2020 – לכבוד הקיץ שהגיע…

ברוח ההתחדשויות העונתיות – מחלבת עיזה פזיזה מוסיפה למבחר הגבינות המעולות שלה גבינת סיגל ביין – חריץ גבינה חצי קשה בסגנון פקורינו צעירה ביין אדום, ארוזה בוואקום.

בגבינה כ26% שומן, משקל החריץ כ150 גרם, המחיר: 33.5.

________________________________________________

כדי להמתיק את הימים החמים האלה – אנחנו פוצחים במבצע תמר ברהי: בתקופה הקרובה ארגז תמר ברהי 5 ק"ג יעלה 130 שקלים (במקום 150).

 

הברהי הוא תמר קטן, מתוק מאוד ורך – בשל טעמו הקרמלי, בסמר העניקו לו את הכינוי "טופי של תמר". מצויין לשייקים ולאפיה וכמובן לנשנוש בריא…

בתאבון ולבריאות!

_____________________________________

אישה באבטיח

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא,
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה.
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון,
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון.
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה,
ופתאום – הסתיימה העונה…

(מילים: נורית זרחי, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: חוה אלברשטיין, איור: יוסי אבולעפיה)

 

יש לי חשד הגברת עליה שרה חוה אלברשטיין התגוררה באבטיח בשדה שלנו… אמנם קשה לי לדמיין איך היא דוחקת לתוך האבטיחים שלנו את כל מטלטליה, אבל מצד שני, מוכרת לנו מאוד התחושה של "פתאם – הסתיימה העונה!". עונת האבטיח בח'ביזה היא קצרונת, כחודש בערך, ולפני שתסתיים, רצינו לספר לכם כמה דברים עליו – אז הנה השבוע – עלון בירוק ואדום:

ממש השבוע מגיע הקיץ באופן רשמי, ולמרות שהשנה האביב היה חביב למדי ולא חם מדי (רוב הזמן), אנחנו בהחלט יודעים שימי החום הכבד ממש מעבר לפינה, אבל האבטיחים לא מתרגשים – האבטיח זקוק לחום רב, אותו הוא מכיר ממקום מוצאו, בדרום יבשת אפריקה, במדבר קלהארי. במדבר הלוהט היה האבטיח, שלמעלה מ-90% ממנו הוא מים, מקור חשוב וחיוני לנוזלים לאדם ולחיות הבר. הקושי בבחירת אבטיח מוצלח הוא עתיק יומין: זני הבר המתוקים זהים מבחוץ לזני הבר המרים, ולכן היו מנקבים עוברי האורח הצמאים חור בקליפת האבטיח ובודקים האם מר הוא או מתוק.

מדרום אפריקה הוא התפשט צפונה לכל אפריקה, וגודל במצרים כבר לפני 4000 שנה. המצרים קישטו בציורי אבטיחים קירות של חדרי קברים ומערות, והיו משאירים אבטיח ליד המתים כדי להזין אותם במסע לעולם הבא. גם העברים הכירו אותו כבר ממצרים "זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים". מצפון אפריקה הגיע האבטיח למזרח התיכון, הוא גודל בארץ ונזכר במשנה בסוגיות שונות. לסין הוא הגיע במאה ה-10, וכיום סין היא המגדלת הגדולה ביותר של אבטיחים, (ואחריה תורכיה ואיראן). במאה ה-13 הביאו אותו המורים לאירופה, יחד עם צמחים נוספים שהכירו באפריקה ואסיה, ולאמריקה הוא הגיע עם העבדים האפריקאים שהובאו לשם, ועם המתיישבים שהגיעו מאירופה.

הרומן של ח'ביזה עם אבטיחים התחיל בתמימות, שאפתנות ו… כשלון… בשנה האחרונה שלי בקליפורניה, לפני שהקמתי את ח'ביזה, גידלתי אבטיחים שבתוכם הם אדומים או כתומים או צהובים (בחווה של ג'ו פרי, החקלאי המנטור שלי). היתה לנו הצלחה נחמדה ואני הייתי תחת הרושם שדי פשוט לגדל אבטיחים, ולכן כשהכנתי רשימת גידולים נכנסו אלו אחר כבוד באות א'. אלא שבשנה הראשונה פשוט לא הלך לנו, ומערוגות האבטיח המפוארות שלנו קטפנו רק תריסרים מעטים. למזלנו גם מספר הלקוחות שלנו אז, ב2004, היה כשני תריסרים והם נהנו מקומץ האבטיחים (שהיו, למען האמת, גם לא ממש מתוקים…).

אחת הסיבות המרכזיות לכשלון היתה התזמון – אני זרעתי אבטיחים כמו בקליפורניה – בסוף האביב, עונה שאצלנו, בישראל, היא מרובת וירוסים ומחלות, במיוחד בקרב משפחת הדלועים, אליה משתייך ידידנו. לאחר פאוזה של כמה שנים, ורכישת נסיון בתחום הדלועים, ובמיוחד בתחום ההגנה מפני הוירוסים שלהם, החלטנו לנסות שוב, והפעם בתזמון נכון: להקדים את הוירוסים. לפני כשמונה שנים עשינו נסיון נוסף, מוקדם יותר ומוצלח יותר. כעבור שנה השתפרנו אף יותר, ולפני שבע שנים העזנו לראשונה לשתול שתילי אבטיח "ללא גרעינים".

גידול אבטיח כזה מסובך יותר מגידול אבטיח "של פעם" עם גרעינים, משום שאנחנו מנסים בעצם לפעול כנגד הטבע. כל פרי וירק מנסה לגדול לשם מטרה אחת ויחידה – להעמיד צאצאים (כלומר – גרעינים). מנגד, עומד לו האדם ומנסה להיפטר מהגרעינים הללו, ולא ביריקה. בני האנוש הפכו מפונקים ומאסו בפירות מגורענים, ולכן ניסו ומנסים לפתח פירות ללא גרעינים, ש"מפריעים" לאכילה. אבטיח ללא גרעינים מכיל בכל זאת מעט זרעים קטנים, אלא שרובם שקופים ומעטים, ואינם פוריים. תודו שזה מוזר. לנסות לפתח פרי שבעצם לא מפיק זרעים, ולכן לא יכול להעמיד צאצאים ולהפיק פירות נוספים. מצד אחד מוקדש מאמץ מדעי כביר לשכלל ולשפר את הפוריות האנושית (הפריה חוץ גופית, הקפאת עוברים ותאי זרע, פונדקאות וכו'), ומאידך, אצל הפירות אנחנו מטפחים עקרות…

אז איך בעצם נוצרים כל שנה עוד ועוד אבטיחים "חסרי גרעינים"? הסבר טיפה מדעי:
זרעים של אבטיחים רגילים הם זרעים "דיפלואידים" = בעלי 2 סטים של כרומוזומים (2X).
הזרעים שאנחנו זורעים כדי להפיק אבטיחים ללא גרעינים הם זרעים "טטראפלואידים" = בעלי 4 סטים של כרומוזומים (4X).
זרעי אבטיחים "ללא גרעינים" הינם בעלי קליפה קשה מהרגיל, וקשה להנביט אותם, יותר מאשר זרעי אבטיחים רגילים, ולכן בדרך כלל שותלים אותם משתילים שהונבטו וגודלו במשתלה בתנאים מבוקרים ומשופרים.
הזרעים נובטים ומתפתחים לצמחים שיוציאו עלים ופרחים, אך לא יפיקו פרי אם לא יואבקו ע"י פרחי אבטיח רגיל, ולכן מוכרחים לשתול שורת אבטיח רגיל (2Xׂׂ) על כל שלוש שורות אבטיח "ללא גרעינים" (4X).
במהלך ההאבקה תורם כל צמח חצי מכמות הכרומוזומים שלו: 1+2 ומתקבל פרי שזרעיו "טריפלואידים" = בעלי 3 סטים של כרומוזומים.
המספר האי זוגי הזה פוגם ביכולת הזרע בצמח החדש להתרבות ולמעשה מעקר אותו. מתקבל אמנם פרי, שהוא למעשה עסיסי ומוצק יותר מפרי "בעל גרעינים", אך זהו פרי שהתפתח מ"רביית בתולין" – מתא בלתי מופרה והוא נקרא "פרי פרתנוקרפי", זהו בעצם ה"פרד" של עולם הצומח.

האבטיחים אהובים לא רק עלינו, הולכי על שתיים, אלא גם על חיות בר וכמובן… ציפורים ובפרט עורבים בעלי תעוזה, מקור חזק וחיבה למתוק. אנחנו מתעקשים להגן על הפירות שלנו, אחרת נמצא אותם כך:

כדי להגן עליהם אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים ומונעים מן העורבים לנקר בהם, והשנה אנחנו מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… דחליל ציפור, עליו סיפרתי לכם גם בשבוע שעבר. לטובת מי שפספס: מדובר בעפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. בכל בריזה אפילו עדינה (פחות מ2 קמ"ש), העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס. התעופה האקראית והמשתנה שלו מונעת מהציפורים המזיקות להתרגל אליו ולכן הם ממשיכות להירתע ממנו – הוא יותר מדי דומה לדבר האמיתי (גם אנחנו מתבלבלים…). תוכלו לשפוט בעצמכם – הנה הוא:

האבטיח הוא פרי מרפא. המים הרבים שבו מנקים את הגוף ומיץ אבטיח מומלץ לסובלים מבעיות בשלפוחית השתן ובתפקודי כבד וגם לניקוי הכליות. עוד סגולה של אבטיח היא ניקוי הגוף עשן הסיגריות הנכנס אליו, והוא מומלץ למעשנים אקטיבים וגם לפאסיביים. גרעיני האבטיח משמשים (מרפואות תימן) לניקוי כתמים וריח רע מהפה והשיניים. יש להשרות במים זרעי אבטיח כתושים היטב, לסנן ולשטוף את הפה. ברפואת עיראק משתמשים בקליפת האבטיח לטיפול בעור נגוע בפטרת. גם יהודי לוב משפשפים את עורם בקליפת אבטיח במקרים של כתמי עור. האבטיח מכיל ויטמין A בצורת קארוטין, ויטמין C, ויטמינים ׁB1, B2, הוא דל בנתרן ועשיר באשלגן. עוד מידע מקיף ומפורט על סגולות ההזנה והמרפא של ידידנו העגול והאדום תוכלו למצוא כאן.

אז איך איך קוטפים אבטיח בשל ומתוק?
– אנחנו קוטפים את האבטיח כשהקנוקנת ליד עוקץ הפרי מתייבשת. בדוכן האבטיחים תוכלו לנסות ולודא שהעוקץ יבש ומכווץ קצת, כך שהפרי לא נקטף ירוק.
– החלק שבא במגע עם הקרקע מחליף את צבעו, כך שאתם צריכים לחפש כתם צהוב על אחד מצידי האבטיח.
– והסימן המסתורי מכולם – צליל עמום נשמע בתגובה להקשה על הפרי.

הנה ההסבר בסרטון

איך לאחסן אבטיח? 
הטמפרטורה המושלמת לאחסון אבטיח היא כ- 12 מעלות, אולם גם בטמפרטורת החדר (בערך 23 מעלות) אפשר לשמור אבטיח שלם בין שבוע ל- 10 ימים. אחסון ממושך מדי יגרום לאבטיח לאבד מטעמו ולשנות את מרקמו.
לא מומלץ להקפיא אבטיח או לאחסן אותו במדפים הקרים ביותר במקרר. חשיפה לקור מוגזם תגרום לאבטיח כוויות קור, תפגע במתיקות ובטעם שלו, ותביא לכך שהליבה המוצקה של האבטיח תעשה קמחית ורכה.
אם תרצו לאחסן אותו שוב לאחר שחתכתם אותו, מומלץ לאחסן את האבטיח עטוף בניילון נצמד בטמפרטורה של 3- 4 מעלות צלזיוס.

ולסיום – אחרי שבחרתם אבטיח מצוין, חתכתם, הוספתם נענע וגבינה בולגרית, זה הזמן להתרווח ולנשנש אבטיח תוך עיון באוסף עובדות מפתיעות, מעניינות וגם סתם מצחיקות על אבטיח.

באגף המתכונים באתר שלנו תמצאו דברים מעניינים שאפשר לעשות עם אבטיח, מלבד פשוט לנגוס…

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה הקייצי

_______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, דלעת ערמונים/דלורית, מלון/אבטיח, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו/נתח דלעת, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, שעועית ירוקה, תרד ניוזילנדי/מנגולד. ארגזים קטנים בלבד: עגבניות צ'רי.

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה/שום, חציל/תפו"א, סלק/פקוס, חסה.

בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינות. בארגז הקטן: דובדבנים. בארגז הגדול: אפרסק שטוח.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, תירס, מלון/אבטיח, שעועית ירוקה, חצילים/פקוס, פטרוזיליה /כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/נתח דלעת, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הגדול גם: סלק/דלעת ערמונים/דלורית, עגבניות צ'רי, כרישה/בצל לח/בצל ירוק.

בארגז הפירות: תפוח עץ/דובדבן, בננה, נקטרינות, ענבים.

15-17 ביוני 2020 – ריח מלונים

כדי להמתיק את הימים החמים האלה – אנחנו פוצחים במבצע תמר ברהי:

בתקופה הקרובה ארגז תמר ברהי 5 ק"ג יעלה 130 שקלים (במקום 150).

הברהי הוא תמר קטן, מתוק מאוד ורך – בשל טעמו הקרמלי, בסמר העניקו לו את הכינוי "טופי של תמר". מצויין לשייקים ולאפיה וכמובן לנשנוש בריא…

בתאבון ולבריאות!

____________________________________

וברוח ההתחדשויות העונתיות – מחלבת עיזה פזיזה מוסיפה למבחר הגבינות המעולות שלה גבינת סיגל ביין – חריץ גבינה חצי קשה בסגנון פקורינו צעירה ביין אדום, ארוזה בוואקום.

בגבינה כ26% שומן, משקל החריץ כ150 גרם, המחיר: 33.5.

בתאבון!

___________________________________

מתיקות של קיץ

כבר כמה שבועות שפירות מתוקים ועגולים מתחילים להציץ בארגזים – אז השבוע עלון שכולו מתיקות וקיץ – על הפירות שבשבילם כמעט נסבל לעבור ימי קיץ חמים כמו אלו שעוברים עלינו, או לפחות אם בלתי נסבל, אפשר תמיד להתנחם בהם – המלונים…

בינתיים אנחנו בח'ביזה דבקים בזהותנו כפלאחים, עובדי אדמה, מגדלי ירקות. היה לנו רגע או שניים שחשבנו לטעת מטע קטן של עצי פרי, אבל בינתיים החלטנו לדבוק בקרוב לקרקע. אבל המתיקות אינה רק מנת חלקם של פירות עץ, ולכן, מדי שנה אנחנו לא מוותרים על זוג פירות שגדלים בהשתרעות נינוחה בשדה הפתוח, לא על עץ ולא על שיח והפכו כבר אורחי קבע בארגזי הקיץ שלנו– הלא הם המלון והאבטיח.

הם שייכים למשפחת הדלועים, חמולת קיץ מפוארת, דודנים לשאר בני המשפחה המשתרעים שלהם – הדלעת, הקישואים, המלפפון והפקוס (ולכל מי שעדיין חושב שאנחנו שולחים לו שתי שקיות קישואים לאחרונה, אני ממליצה להעיף מבט בעלון לפני שבועיים שהוקדש לו). הפאקוס, למרות שהוא מתנהג כתחליף מלפפון, הוא בעצם מלון שנקטף צעיר, וטוב שכך, כי הפאקוס לא יצבור מתיקות ככל שיתבגר, אבל המלונים דווקא כן. לקראת הבשלתם עולה רמת הסוכר בפירות, והם הופכים נחשקים, לא רק לנו, לצערנו, אלא גם לציפורים ולעכברים שיודעים לאתר מצויין מלון בשל ועסיסי ומתעקשים לחלוק איתנו מדי פעם… (עוד על כך בהמשך).

אנחנו משתדלים להכניס את המלונים לאדמה מוקדם ככל האפשר. חלק מהם נזרעים, ואחרים נשתלים, כדי להרוויח עוד קצת זמן ופחות עישוב. המלונים הראשונים נשתלו כבר בתחילת ובאמצע פברואר ושוב נשתלו ונזרעו במרץ, באפריל ובמאי. מכיוון שבתחילה עוד היה חורף ממש, כיסינו אותם ביריעות פלסטיק מלמעלה, כדי שיהיה להם חמים ונעים, והם יצליחו לצמוח ולהתחזק בחממונת הקטנה שנוצרה תחת הפלסטיק, הסבבים הבאים כבר נשתלו בערוגה פתוחה, כי מזג האויר התחמם. אנחנו שותלים וזורעים אותם במספר סבבים, כדי שנוכל לקטוף לאורך זמן מן המתוק המתוק הזה.

בתחילת הגידול המלון מכוסה בבד לבן ודק, המכונה אגריל, שמאפשר לצמח לגדול בשלוה בלי להידבק בוירוסים ומחלות המגיעים מחרקים שונים. בשלב שהצמח מגיע לפריחה, אנחנו צריכים, כמובן, להסיר את ההינומה הלבנה ולאפשר לכלה הנאוה להתמודד עם העולם שבחוץ – כי עם כל הסכנות האורבות ממחלות ווירוסים, באיר הפתוח ישנו גם המפגש הצפוי עם חרקים מאביקים, שבלעדיו לא יהיו האבקה והפריה ולא יהיו פירות מתוקים.

קצת פחות מחודשיים לוקח למלונים הראשונים לקרוץ לנו בעגלגלות ירוקה מן הערוגה, ומקץ כמה שבועות, חודשיים ומשהו עד שלושה אחרי השתילה והזריעה הם כבר משנים את צבעם, מתרככים מעט מבפנים, מתמלאים עסיס מתוק וניתקים בקלות מן הצמח. מלונים, מתחילים להבשיל כ30 יום לאחר הפריחה, כשרמות הסוכר והpH עולות, ואל הסוכרים המרכיבים את מוצקי הפרי מתלווים כ90% מים. אנחנו רוצים לקטוף אותם, כמובן, בשיא בשלותם, לאחר שכמות הסוכר בהם הגיעה למקסימום, והם מתוקים ועסיסיים. מלונים שנקטפים בוסר יהפכו עם הזמן לעסיסיים ורכים יותר, אך לא יוכלו להיות טעימים ומתוקים.

למלונים אין מאגר פחמימות, בעצם רוב רובן של הפחמימות בהם הוא סוכרים, ולא עמילן, ולכן אין להם עמילנים שיהפכו לסוכר לאחר הקטיף. מה שקוטפים הוא מה שיש. כך, במהלך השנים התפתחו שיטות שונות ומשונות לקביעת בשלות הפרי. בין השיטות המדעיות יותר נמצאים הרפרקטומטר: מכשיר למדידת רמות סוכר, ו-(NMRI (Nuclear Magnetic Resonance Imaging. אבל אנחנו, הפלאחים הפשוטים, פשוט מריחים (מממ… זה מריח כמו פרי בשל), מסתכלים (וגם הצבע כבר התחלף מירוק לצהוב!), ממששים (לוחצים על בסיס הפרי, במקום שבו היה הפרח), ומנסים לקטוף (נתלש בקלות, מצויין. אם לא – כנראה דרוש לו עוד זמן). אנחנו מגלגלים אותם בזהירות לערימות ארוכות לצידה של הערוגה ועוברים עם מריצה כדי לאסוף את החבורה לקצה הערוגה, שם נסדר אותם בארגזים נמוכים (הם לא אוהבים לשבת בקומות) וניקח אותם להדיף ריחות משכרים בבית האריזה.

לצערנו, לא רק אנחנו חושקים בעסיסיים האלה, ומדי שנה יש לנו מאבק עיקש בעורבים שמנסים את מזלם בניקור ונשנוש מן המלונים המתוקים שלנו. לכן עם ההבשלה אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים שחורה, שאמורה למנוע מהעופות הגרגרניים להגיע לפירות שלנו לפנינו. השנה אנחנו מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… דחליל ציפור. מדובר בעפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. בכל בריזה אפילו עדינה (פחות מ2 קמ"ש), העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס. התעופה האקראית והמשתנה שלו מונעת מהציפורים המזיקות להתרגל אליו ולכן הם ממשיכות להירתע ממנו – הוא יותר מדי דומה לדבר האמיתי (גם אנחנו מתבלבלים…). תוכלו לשפוט בעצמכם – הנה הוא:

השנה גידלנו ארבעה זנים, רובם פרי פיתוחים מקומיים. שלושה מהם הם מטיפוס אננס: מלון ארוך, אליפטי ועסיסי, שאילן היוחסין שלו ארוך וותיק ומקומי. הוא פותח מזן המלון הבלאדי שגדל כאן בארץ שנים רבות. החקלאים המקומיים כינו אותו פשוט "שמאם" (מלון) או לפעמים על שם דודנו – בטיחי אספר (אבטיח צהוב). אנחנו מגדלים שלושה זנים ממנו: הדסון ג'סטין ודונה. 

בנוסף להם, זרענו השנה מלון גליה, גם הוא מלון ותיק, כדורי וירוק מבפנים:

 

ההיסטוריה של המלונים מתחילה באפריקה, שם עדיין מוצאים זנים רבים של מלוני בר. לא ידוע מתי, היכן ואיך בויתו המלונים, אך כנראה בחרו ושמרו הלקטים של אותה תקופה את זרעי המלונים המתוקים ביותר. הם כבר היו בשפע במצרים לפני למעלה מ4000 שנה, ומילניום מאוחר יותר הגיעו, בנתיבי מסחר, לטורקיה, איראן, אפגניסטן, הודו, דרום מרכז רוסיה, סין ויפאן. הם מתוארים בתמונות (ציור קבורה מצרי מלפני 2400 שנה) ובכתובים, למשל, ב"מסעות גילגמש", לפני 2000 שנה, שם אוכל גילגמש מלונים ארומאטיים. לאירופה הם הגיעו כנראה בסביבות התקופות היוונית והרומית. המורים הביאו אותם מצפון אפריקה לספרד בתקופת שלטונם שם. בארץ ידוע המלון מתקופת המשנה, הוא מוזכר בה בשם "מלפפון"… המלונים הללו היו קטנים מאוד יחסית לאלו שאנחנו אוכלים היום, גודלם היה כשל תפוז.

מלונים נאכלים בצורות שונות בתרבויות שונות: במזרח הרחוק מבשלים מלונים, אבל אלו זנים שונים מהמלונים המתוקים המוכרים לנו. במזרח התיכון, במרכז ודרום אמריקה ובסין אוכלים גרעיני מלונים מיובשים כחטיף. במקסיקו עושים מהמלון מיץ מרענן ועדין בטעמו agua fresca (מים טריים). ביפן מכינים ממלון "מידורי": ליקר מלון כבד ומתוק בטעמו, המופק ע"י השריית מלונים באלכוהול למשך כחודש(!). גם באכילת המלון חי, בצורה המוכרת לנו, מגוונים אנשים בתיבול לפי טעמם: מלח ופלפל, אבקת ג'ינג'ר או מיץ לימון.

אלכימאים בימי הביניים טענו שהמלון מעודד זרימת דם ומתאים למזגים איטיים ורגזניים. נאמר עליו כי הוא מקל כאבי אבנים בכליות ומנקה את העור. ברפואה הסינית נחשב המלון כמזון קר, המשפיע על הלב והקיבה, מעודד השתנה, מקל על עצירות, משפיע על מחלת כבד, מסייע להקלת שיעול, מוריד חום ומפחית צמא. מומלץ לאכול אותו בנפרד, כארוחה בפני עצמה.

מבחינה תזונתית המלון עשיר בוויטמין C (בחצי מלון 117 מ"ג, כמעט כפול מהתצרוכת היומית המומלצת) ובוויטמין A=בטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון שעוזרים להגן על התאים מהנזק של הרדיקלים החופשיים. בנוסף, בחצי מלון יש מעל 800 מ"ג של אשלגן (כמעט כפול מאשר בבננה), שעוזר להורדת לחץ דם ולכאבי שרירים.

מאחלים לכולנו שבוע מתוק ומלא טוב, מרווה, מרענן ומלא עסיס,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

______________________________________________

מה השבוע בסל הקייצי?

יום שני: קישואים, תפו"א, מלון/תירס, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו, נתח דלעת/דלורית/דלעת ערמונים, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, תרד ניוזילנדי/מנגולד. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/שום/בצל לח.

בארגז הגדול גם: סלק, חציל/פאקוס, עגבניות צ'רי, שעועית צהובה.

בארגז הפירות: אפרסק, בננה, דובדבן. בארגז הגדול גם: אבוקדו/תפוח עץ.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, מלון/אבטיח, שעועית צהובה/פלפל מאורך, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/נתח דלעת/דלורית, תרד ניוזילנדי/מננגולד. בארגזים קטנים בלבד: עגבניות צ'רי.

בארגז הגדול גם: דלעת ערמונים, שום/בצל לח/בצל ירוק, חציל/פאקוס, סלק

בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינה. בארגז הקטן גם: דובדבן. בארגז הגדול גם: אפרסק.

8-10 ביוני 2020 – היפר-קישוא!

זוהי שעתה היפה של משפחת הדלועים – וכדי לחגוג את גדולתה – מאפיית איש של לחם אופה השבוע לחם מיוחד ועונתי – לחם דלעת ורוזמרין, על בסיס מחמצת חיטה.

בתוך העיסה משולבת דלעת מגוררת ועלי רוזמרין דקיקים, התוצאה היא טעם עדין ומרומז של דלעת בתוך לחם עשיר וטעים!

אתם מוזמנים לחגוג את האביב ולהוסיף את הלחם להזמנה שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו. בתאבון!

_________________________________

הקיץ כבר כמעט פה, וכבר מספר שבועות מבקר בסל אחד הירקות הראשונים שחידש לנו האביב – הקישוא. כבר פגשתם אותו בארגזים ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה. הוא מגיע במגוון צורות וצבעים: קישואים גליליים בהירים, זוקיני ירוק כהה, זוקיני צהוב וזוקיני מפוספס. בתור נחשון משמח שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון סוף-אביב זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים הן למאכל והן למגוון שימושים נוספים. עץ המשפחה הדלועית מתפצל לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי של דלעות וקישואים, ענף רביעי – דלעות נוי, שאינן ראויות למאכל ומשמשות לקישוט וגם ככלי אוכל וכלי נגינה, וחמישי ואחרון – ענף דלעות לופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים אבל אנחנו מתייחסים אליהם בצורה שונה, וזה משפיע על אופיים: הדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כ3-5 חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים (בדרך כלל אנחנו מגלענים אותם החוצה לפני בישול הדלעת). הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, נפצעת ומשתפשפת בקלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ונאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה. קולומבוס הוא שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו, כנראה, לקישואים אלא לפקוס, דודנם, שגדל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא (שמקורו באכדית), ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". ומשם זה נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקיני, שפירושו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), הוא דק יותר וארוך. אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. ישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

ההכנות לעונת הקישואים מתחילות אצלנו בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן עליהם אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. הזרעים זקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית כדי לנבוט, לשתילים יש עדיפות כי הם בוגרים ויכולים לצמוח גם בטמפרטורות נמוכות יותר. היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, (כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים) ולכן בחרנו גם בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

כשהחורף מפנה את מקומו לאביב, ומתחת לפלסטיק כבר חם מדי, ואז אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – העשוי מבד לא ארוג, (על-בד). אלו יריעות דקיקות אך מבודדות. הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. בחורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו פורשים אותו על בני משפחת הדלועים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם האיומים החמורים על צמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. אנחנו מכסים אותם בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים להכנס לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, ואז מתחיל ניגון ההפריה, בו אנחנו דווקא זקוקים לעזרתם של חרקים מעופפים…

אז איך בעצם מגיע צמח הקישוא הירוק והמרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (כל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.

הנה כך נראה הפרח הזכרי:  squash-male-far   וממש מקרוב: male-squash-blossom

והמקבילה הנקבית שלו: squash-female-far  ושוב, בתמונת תקריב: female-squash-blossom

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן. רק כמה ימים דרושים לו, והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל תדאגו לו, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי, אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטאטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, במרק קובה עיראקי הם מרכיב חשוב. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

ובנימה אופטימית וטעימה זו, שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, תפו"א, כרישה/שום, סלק, מלפפון, עגבניה, דלעת ערמונים, שעועית צהובה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בסל הגדול גם: פאקוס/מלון, חציל/פלפל, עגבניות צ'רי/דלורית/נתח דלעת נאפולי

בארגז הפירות: בננה, נקטרינה, אפרסק, בארגז הקטן: דובדבן אדום או לבן. בארגז הגדול: דובדבן אדום וגם לבן.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, סלק, כרישה/שום/בצל יבש, שעועית צהובה, תפו"א, פטרוזיליה /כוסברה/שמיר, מלפפון, דלעת ערמונים, דלורית/דלעת נאפולי.

בסל הגדול גם: תרד ניוזילנדי/מנגולד, מלון/פאקוס/גזר, עגבניות צ'רי/חציל

בארגז הפירות: בננה, משמש/דובדבן, נקטרינה/אבוקדו, אפרסק.

1-3 ביוני 2020 – זה הזמן להתפקס

עונת האוכמניות בארץ אורכת כחודשיים. לרגל חגיגות אמצע העונה, גדי ותמיר, מגדלי האוכמניות, מציעים גם מארז של חסכוני ואקולוגי יותר, של חצי קילו, בנוסף למארז הקטן של 125 גרם.
מחיר האוכמניות – 20 שקלים לאריזה של 125 גרם, 74 שקלים לאריזה של חצי קילו.
ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
_________________________________________

ניצנים נראו בארץ – עת פאקוס הגיע!

בתזמון נחמד עם חג השבועות, בשדה כבר החלו ביכורי האביב. בשבועיים האחרונים אנחנו קוטפים ביכורי פאקוס – המכונה גם "מלפפון ערבי". אנחנו כבר יודעים שיתכן שנקבל מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון". אז – לטובת מי שקיבל בארגז פאקוס ולא מלפפון, הנה הבחנה קלה בין פאקוס לקישוא, שלמדתי מלקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפאקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פאקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פאקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבה שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – הפאקוס הוא בעצם… מלון. שמו באנגלית הוא snake melon ("מלון נחש" בשל צורתו) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פאקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל.

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה הרחבה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפאקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפאקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפאקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפאקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פאקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפאקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפאקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פאקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

רבים מכם בוודאי הבחנתם כי בתקופת המעבר בין ירקות החורף לתנובת קיץ יש מספר שבועות די מבאסים – ירקות החורף כבר הסתיימו כמעט כולם, ירקות הקיץ עוד לא לגמרי נכנסו לעניינים – הכרוב קטן, הסלק בערוגות אחרונות וכבר קטן יותר, ברוקולי וכרובית, פול, שומר וקולרבי כבר אין… ומנגד – הקישואים מתחילים, ואחר כך הדלעות הקטנות והפאקוס, אבל שאר הירקות (לוביה, חצילים, דלעות, פלפלים, תירס, ) עדיין לא בוגרים לקטיף. מלפפונים ועגבניות גם הם היו בחוסר – בשל עונת המעבר יש חוסר כללי בירקות חממה – המחזורים החורפיים הסתיימו ולוקח זמן עד שמחזורי הקיץ מתחילים להניב בכמויות טובות. בשל כך, במשך מספר שבועות נדרשנו להשלים חלק מהכמות של עגבניות ומלפפונים, ומכיוון שהמצב הזה קורה בכל השדות, המחירים היו גבוהים מאוד ולכן נאלצנו לשים כמויות פחותות.

בהדרגה משתנה המעבר הזה והופך קייצי – העגבניות אצלנו כבר תפסו תאוצה רצינית, וכבר השבוע תקבלו כמויות נאות מהאדומות הטעימות והעסיסיות. המלפפונים מתחילים גם הם להגביר תאוצה, אבל כדי שנוכל לשים לכם כמויות יפות גם מהם, ניעזר גם בפאקוסים, ובשבועות הקרובים נשים לכם בסל מלפפון או פאקוס.

המשמעות של קניה מחווה שפועלת בשיטה של "חקלאות בשיתוף הקהילה", כמו שאנחנו פועלים, היא שהקניה שלכם מאפשרת לנו לעבור ביציבות ובבטחון את מחזור השנה כולה – בשיא החורף ובשיא הקיץ אתם נהנים, יחד איתנו, משפע של יבולים בעונה, ומירקות מיוחדים, שעלותם בדרך כלל יקרה יותר (למשל: אפונה, ארטישוק ירושלמי ופול ירוק בחורף, ותירס, לוביה ואחרים בקיץ), ובעונות המעבר, יחד איתנו, אתם עוברים את התקופה הרזה יותר. עכשיו, כשהסל מתחיל להתמלא בירקות חדשים וביכורי אביב וקיץ – אנחנו רוצים שוב לומר לכם תודה על התמיכה המתמשכת.

השבוע שבו לעבודה מוחמד, מג'די ועלי – לאחר לאחר כמעט כחודשיים של ריחוק בתקופת קורונה שכללה גם את חודש הרמדאן ועיד אל פיטר – ברוכים השבים! במקביל – נפרדנו משני עובדים מתאילנד שהגיעו אלינו לעזור באופן זמני, והשבוע שבו לעבודתם הקודמת – אנחנו מלאי תודות על הסיוע בתקופה העמוסה הזאת!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, תפו"א, סלק, פאקוס/מלפפון, עגבניה, דלעת ערמונים/דלעת נאפולי, עגבניות צ'רי/שעועית צהובה, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, מלון

בארגז הגדול גם: פלפל/כרוב, בצל ירוק/שום, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בארגז הגדול גם: דובדבן.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, סלק, בצל יבש/כרישה/בצל ירוק, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון/פקוס, דלורית/נתח דלעת/דלעת ערמונים, תרד ניוזילנדי/מנגולד. בארגזים קטנים: שעועית צהובה/עגבניות צ'רי/גזר.

בארגז הגדול גם: שעועית צהובה, גזר, חציל/פלפל, מלון/פלפל.

בארגז הפירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בארגז הקטן: דובדבן. בארגז הגדול: משמש.