11-12 ביוני 2019 – שעשועים של הלב

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצונויות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… (או בסתו – קר מדי).

רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה אינם בשלים עדיין, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.

הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, ומקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

beans seeds

זני שעועית שונים גדלים גם באופנים שונים: זנים רבים הם זני שיח: הם נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו. לצידם ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך. התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. לעומת זאת, בפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך להדלות את הצמחים המטפסים. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים שגדלו בצורה שיחית, ואלו הזנים שהתפתחו שם. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים).

את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים". השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.

בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועיות היבשות עשירות בחלבון האגור בפולים היבשים שלהן, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אך אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע של אחרי חגים ולפני החופשה הגדולה, שבוע שקט, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שלישי: פטרוזיליה, דלורית/דלעת ערמונים, חסה, פקוס, קישואים, עגבניות, מלון, תפו"א, תרד ניוזילנדי, מלפפון. בארגזים קטנים בלבד: שעועית צהובה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש/בצל ירוק, סלק/שום, מנגולד, חצילים.

ארגז פירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בקטנים: פומלית. בגדולים: דובדבן

יום רביעי: פקוס, תפו"א, עגבניה, דלורית/דלעת ערמונים, שעועית צהובה/בצל ירוק/שום, קישוא, פטרוזיליה/כוסברה, מלון, תרד, מלפפון, חסה.

ובסל הגדול תוספת שלבצל יבש, חצילים, מנגולד

ארגז פירותבננה, אפרסק, נקטרינה. בקטניםפומלית. בגדוליםדובדבן

3-5 ביוני 2019 – פאקוסיאדה!

שינוי בשל חג הביכורים

בשבוע הבא, בשל חג השבועות, משלוחי יום שני עוברים ליום שלישי 11.6.

חג שמח!

________________________________________

מוצרים חדשים!

  • אנשי הנבטים והפטריות מציעים עכשיו גם פטריות פורטובלו! – באריזה דומה לשאר הפטריות – כ200 גרם, 19 שקלים.
  • תומר מ"המתססה" (שם חדש, מזל טוב!) מציע את הסיידר המוכר והטוב שלו – עכשיו גם בבקבוקים גדולים של 750 מ"ל, 29 שקלים.

הזמנות דרך מערכת ההזמנות שלנו

_______________________________________

עד לחג הביכורים נותר פחות משבוע, אבל בשדה כבר החלו ביכורי האביב. בשבועיים האחרונים אנחנו קוטפים ביכורי פאקוס – המכונה כאן גם "מלפפון ערבי". אנחנו כבר יודעים שיתכן שנקבל מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון". לטובת מי שקיבל בארגז פקוס ולא מלפפון, אני רוצה לתת לכם הבחנה קלה בין פקוס לקישוא, שלימדה אותי לקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבה שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – עוד עובדה שוברת מוסכמות – הפקוס הוא בעצם… מלון. שמו הנוסף הוא "מלון נחש" (snake melon) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל (ומסביר את שמו האנגלי: snake melon).

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע יחד עם הפקוס בסל?

יום שני: קישואים, פקוס, חסה, סלק, מלפפון, עגבניה, תפו"א, דלעת/דלורית, בצל יבש, מנגולד/תרד ניוזילנדי, כוסברה/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: שעועית צהובה, דלעת ערמונים/מלון, שום.

בארגז הפירות: אפרסק, נקטרינה, בננה, תפוח עץ. ארגזים גדולים גם: דובדבן.

יום רביעי: פקוס, תפו"א, עגבניה, דלורית/דלעת, סלק, קישוא, כוסברה/פטרוזיליה, בצל יבש, מנגולד/תרד, מלפפון, חסה.

ובסל הגדול גם: שום/בצל ירוק, שעועית צהובה, דלעת ערמונים/מלון.

בארגז הפירות: בננה, נקטרינה, משמש. בקטנים: תפוח עץ. בגדולים: דובדבן

27-29 במאי 2019 – על חום, שרב ואש

יחד עם התחלפות העונה, ארגזי הפירות שלנו הופכים קייצים. בשל מחירי פירות הקיץ הגבוהים, אנחנו מציעים בעונת הקיץ שני גדלים של ארגז פירות:

ארגז פירות קטן – 70
ארגז פירות גדול – 100

אתם מוזמנים לבחור את הגודל הרצוי לכם ולהוסיף דרך מערכת ההזמנות,
למתיקות ובתאבון!

_________________________________________________

שינוי בשל חג הביכורים

בעוד שבועיים, בשבוע בו חל חג השבועות, משלוחי יום שני עוברים ליום שלישי 11.6.

חג שמח!

_______________________________________________

אש!

בשבוע שעבר עברו עלינו ימים חמים מאוד מאוד. כבר בתחילת השבוע התחלנו להרגיש את הטמפרטורה עולה, ולקראת הצפוי לנו בהמשך נערכנו לאפשר לירקות להתמודד עם עקת החום הגדולה. הטמפרטורות בהחלט היו גבוהות מאוד (42-44 מעלות!).

כשאנחנו מתמודדים עם גל חום שכזה, אנחנו נשמרים מהשמש הישירה: חובשים כובע, מוצאים צל, שותים הרבה, ולרוב גם נכנסים הביתה, מדליקים מזגן או מאוורר או מצננים עצמנו במקור מים (בין אם הוא מקלחת ועד ים, בריכה או מעין). הירקות, לעומתנו, תקועים באדמה במקום בו שתלנו או זרענו אותם, ואין להם אפשרות לברוח מהחום… כדי להקל עליהם אנחנו נוקטים בפעולות שאפשריות לנו בשדה הפתוח: מעל הירקות הרגישים (ירקות עלים בעיקר) ומעל כל בתי הצמיחה פרשנו רשתות צל, שיפרידו בינם ובין השמש היוקדת ושיורידו מעט את הטמפרטורות. וגם – קריטי ביותר – "מילאנו את המימיות והזכרנו שחשוב לשתות הרבה" – כלומר – העלנו את משך ההשקיה כדי שהצמחים יקבלו מנת מים רבה ונדיבה, הדרושה להם כדי להתמודד עם איבוד המים (שכמובן מאוד גובר בחום) דרך העלים וגם בשל ההתאדות המהירה של מים מהקרקע.

ואכן – הצמחים עברו את גל החום בשלום, ונראה שהם עמדו בו יפה. כמעט כולם – עגבניות הצ'רי שהיו בשטח הפתוח (ולא התפנקו ברשת צל) נצרבו מעט באמירי הצמיחה שלהם ובתפרחות על הצמחים. אבל צמחי הצ'רי הם צמחים חזקים, ואנחנו מעריכים שיתגברו על המצוקה הזאת ויתאוששו. יתכן שזה יעכב מעט את תנובתם. אנחנו גם עדיין מחכים, קצת בחשש, לראות האם יהיו תוצאות עקה מאוחרות יותר, משום שלפעמים הצמחים מצליחים להתמודד, אך נחלשים, ומחלות ובעיות שונות מצליחות להתפשט דווקא בשל חולשתם. נקוו שהחששות יסתיימו בלא כלום.

למזג האויר השרבי והיובש שהוא מביא עימו יש גם צד חיובי, ובמיוחד בשנה גשומה כמו זו. מחלות עלים ופטריות שונות נוטות להתרבות ביתר קלות דווקא באויר לח. השנה זכינו ללחות רבה, עד לא מזמן, ויחד עם הברכה שהיא הביאה, הגיעו גם מחלות עלים שונות, שפגעו, למשל, בצמחי תפוחי האדמה שלנו. תפוחי האדמה נזרעים אצלנו באמצע ינואר, כשהחורף בעיצומו. כבר מספר שנים אנחנו נוהגים להקדים את זריעתם, ולא להמתין, משום שבשנים האחרונות הגיעו טמפרטורות חמות מוקדם, ותפוחי האדמה נהנו מהן. אבל השנה תפוחי האדמה גדלו לאט (היה להם קרררר) והתמודדו עם לא מעט מחלות עלים, כך שהיה להם לא קל. השרב ייבש מעט את הפטריות והנגעים גם אצלם וזה בהחלט לטובה, ובכל זאת, השנה אנחנו מוציאים מהקרקע יבול תפוחי אדמה לא מרשים במיוחד – כמויות קטנות מהרגיל, ותפודים קטנים מבדרך כלל, אבל, לשמחתנו – יפים וטעימים מאוד.

ימי השרב הלוהטים הביאו איתם גם שריפות יער באיזור שלנו, מצפון ומדרום – השריפות לא היו קרובות לשדות כפר בן נון, אבל פגעו בישובים שכנים לנו – במבוא מודיעים ובקיבוץ הראל, בהם איבדו חלק מהאנשים את בתיהם שנשרפו כליל. הימים האלה הם ימים של התאוששות איטית וחזרה זהירה לשגרה, ואנחנו רוצים לשלוח מכולנו חיזוק וכוחות למשפחות שנפגעו ותקוות לבניה וצמיחה מחודשת.

השבוע הזה צפוי להיות שבוע אביבי ונעים, מאחלים לכולכם שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי ואורין וכל צוות ח'ביזה
_________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, סלק, חסה, גזר, מלפפון, עגבניה, תפו"א, בצל/כרישה, עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי/קייל/מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בסל הגדול גם: כרוב/שעועית צהובה, דלעת ערמונים/דלורית, פקוס.

בארגז הפירות הקטן: נקטרינה, בננה, אפרסק, תפוח/מלון. בארגז הפירות הגדול: נקטרינה, אפרסק, בננה, דובדבן.

יום רביעי: עגבניות צ'רי, תפו"א, עגבניה, גזר, סלק, קישוא, כוסברה/פטרוזיליה, כרישה/בצל יבש, מנגולד/תרד ניוזילנדי, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם:  שום, דלעת ערמונים/דלורית, פקוס.

בארגז הפירות הקטן: אבוקדו, בננה, אפרסק, פומלית. בארגז הפירות הגדול: אבוקדו, אפרסק, בננה, דובדבן.

20-22 במאי 2019 – הדבורה, ידידתו הטובה של החקלאי

חדש מגד"ש עין חרוד – קמח טף אורגני – באריזות של קילו או חצי קילו.

כבר מספר שנים שאנחנו עובדים בשותפות עם גד"ש קיבוץ עין חרוד מאוחד, אחד מענפי גידולי השדה האורגנים הותיקים והמוצלחים בארץ. קיבוץ עין חרוד שוכן בעמק יזרעאל, ומאז, קרוב ל98 שנה (!) הם מעבדים את אדמת העמק הפוריה. כבר כמעט עשרים שנה חלק גדול מהמשק הוא אורגני, ובשדות הם מגדלים גידולי שדה (חיטה, חומוס, טף ועוד), ומטעי שקדים וזיתים. לצד השדות שצומחים ופורחים, מטפחת מכוורת עין חרוד הותיקה דבורים כבר למעלה מ95 שנה, ומייצרת דבש טהור, נטול סוכר וללא חימום.

במערכת ההזמנות שלנו אתם יכולים להוסיף לארגז ממוצרי הגד"ש האורגני והמכוורת המעולים: שמן זית אורגני, חומוס אורגני, דבש טבעי, זרעי טף אורגנים, ועכשיו, כאמור – גם קמח טף אורגני!
*(השקדים אזלו לעונה זו, יתחדשו בסתיו).
שווה לפרגן לעצמכם דרישת שלום נעימה, בריאה וטעימה מעמק יזרעאל היפיפה.

___________________________________________

הוא חוזר! פסטיבל ציורי גירים השביעי יוצא לדרך
יום רביעי 22 במאי מ 10:00 עד 18:00
יום שלם של ציורים, משחקים, סיפורים וכל מה שקשור לגירים.
יום של מפגשים מפתיעים עם אמני רחוב בנגינה ובציור, יום של ציור משותף של מבוגרים וילדים, כשרונים בציור וכשרונים בתחומים שאינם ציור.
יום של לימוד הרבה דברים חשובים: שיתוף פעולה, יוזמה, יצירתיות, פירגון, קבלת עצמי ועוד ועוד.
בואו!!! יהיה מקסים!

_____________________________________________

זמזום הדבורה

היום ביקר אצלנו מיכאל, איש דבורי הבומבוס מקיבוץ יד מרדכי, ויחד פיזרנו כוורות במנהרות ובחממות בהן גדלות עגבניות. חשבתי שזו הזדמנות נהדרת לספר לכם על ההאבקה שאנחנו עושים בבתי הצמיחה, בעזרת דבורי הבומבוס – סיפור שמגיע בתזמון מתאים לכבוד בתי הצמיחה החדשים ולכבוד האביב החביב (סוף סוף שבו הטמרפטורות להיות אביביות ולא חמסין, לפחות לכמה ימים…).

כשאנחנו מגדלים צמח בשדה הפתוח – אנחנו מאפשרים לטבע לקחת את העניינים לידיים – לרוב נוצר איזון מבחינת חרקים מזיקים וחרקים מועילים (שטורפים את המזיקים), ובנוסף – האבקת הצמחים והפרייתם – והשלמת התהליך מפרח לפרי – נעשית באופן טבעי ופשוט – בעזרת הרוח או בעזרת החרקים הרבים שמעופפים ומזמזמים להם במרחב הפתוח של הערוגות. עד כאן הכל פשוט וקל… מצויין.
אבל… לפעמים יש בעיית מזיקים שהטבע לא מצליח לפתור בעצמו, והאיזון משתבש בצורה קיצונית, שכבר די בלתי אפשרי לתקן בשטח הפתוח. דוגמא לגידול שכזה הוא העגבניה – בשטח הפתוח היא נתקפת בוירוסים שונים (צהבון האמיר, הכמילה) שמועברים אליה על ידי כנימת עש הטבק ועל ידי תריפס קליפורני. גם זחלי עש הטוטה אבסולוטה (שם חמוד למזיק מבאס ביותר) עושים שמות בעגבניות, ואקריות למיניהן מאיימות עליהן – בקיצור – יש שותפים רבים שחומדים את העגבניות שלכם… לכן, לאחר שנים של גידול עגבניות בשטח פתוח, התחלנו בנסיון לגדל אותן בבית צמיחה, המכוסה ברשת מש צפופה ומגן עליהן (במידה רבה) משלל האויבים שהזכרתי.

אבל… כדי שפרח העגבניה הנחמד יהפוך לפרי האדמדם שאנחנו רוצים לחתוך בסלט, צריכה להתרחש האבקה, כלומר – העברת אבקה מאבקני הפרח לשחלות שלו. פרח העגבניה, שהוא חסר צוף לחלוטין, הוא פרח דו-מיני: בפרח אחד יש חלקים זכריים ונקביים: גם אבקנים וגם עלי. לפרח העגבניה יש חיבה יתירה לשישיות: יש לו 6 עלי כותרת צהובים ו6 אבקנים שיוצרים יחד את "קונוס האבקנים" סביב עמוד העלי, שלרוב חבוי בתוכו (אם כי לפעמים עמוד העלי גבוה מהקונוס ומציץ מתוכו). בקצה האבקנים פתחים קטנים לשחרור גרגרי האבקה הקטנים. 

פרח העגבניה שייך לקבוצה קטנה (כ8% מהצמחים מכוסי הזרע) שמואבקים ב"האבקת זמזום" (תרגום של המונח Buzz Pollination): גרגרי האבקה הקטנים והיבשים שלו משתחררים דרך פתחי קונוס האבקנים כתוצאה מניעור הפרח (על-ידי הרוח או על ידי חרקים), בכל ניעור משתחרר חלק קטן מהאבקה שבמאבק – דמיינו לעצמכם ניעור מלחיה על הסלט – זה משהו דומה. האבקה נשפכת לתוך קונוס האבקנים ונוחתת על הצלקת שבראש עמוד העלי. הפרח פתוח בדרך כלל במשך כשלושה ימים, והאבקה מתחילה להשתחרר כיממה מהפתיחה, כך שיש לפרח חלון הזדמנויות של כיומיים "למצוא את הזמזום שלו", להיות מופרה ולהפוך לפרי.

וכאן נכנסת לתמונה (בזמזום עליז) דבורת הבומבוס – דבורי הבומבוס, הBUMBLEBEES, שייכות לסוג Bombus במשפחת הדבוריים (Apidae), בישראל יש שלושה מינים ששוכנים בהרים הקרירים בצפון הארץ: בחרמון, בגליל ובכרמל. המין הנפוץ ביותר בישראל, בומבוס האדמה, נפוץ בכל רחבי אירופה ואסיה ואלינו הגיע, כנראה מלבנון. ראשה של דבורת בומבוס האדמה קטן יחסית, וגופה מכוסה בשערות שחורות ובשני פסים של שערות צהובות-חומות, אחורי הבטן מכוסה בשערות לבנות. זהו המין העיקרי שבויית בעולם ומשמש, מאז שנות ה90 של המאה העשרים, כ"עוזר חקלאי" להאבקת גידולים בבתי צמיחה.

הנה הצצה על הגברת המקסימה:

דבורי הבומבוס, כמו דודניותיהן דבורי-הדבש, הן יצורות חברתיות. כדבורים חברתיות הן חיות במושבה בה יש חלוקת תפקידים בין הדבורים שאחראיות על הרביה – הזכרים והמלכות, לבין המון העם – הדבורים העמלות. אך לעומת דבורי-הדבש, הן די פרימיטיביות: המושבות שלהן, השלב החברתי, מתקיימות רק חלק מהשנה, באביב ובקיץ – בתקופת הפריחה. בחורף קיימות רק המלכות בחוסר פעילות, נמות את שנת- החורף במקומות מסתור. באביב מתעוררת המלכה, שהזדווגה והופרתה לפני שנרדמה, ומתחילה לאסוף צוף ואבקה ולחפש מיקום מתאים ליסוד קן. היא מטילה ביצים, אוספת מזון, מחממת ומזינה את הזחלים הבוקעים מהן עד להתגלמותם, ושוב מטילה ביצים. כשהדבורים העמלות הראשונות בוקעות מהגלמים מתחילה המושבה את חייה: העמלות יוצאות לאסוף מזון ומטפלות בוולדות, והמלכה מתפנה להטיל עוד ביצים ולנוח. כעת המושבה גדלה באופן מואץ, ויכולה להגיע למאות דבורים, רובן יהיו עמלות שיוצאות לרעות בין הפרחים כדי לאסוף מזון, וכך גם מאביקות אותם. בסוף הקיץ או לקראת הסתיו נוצר מחזור אחרון של וולדות, והפעם מהסוג המתרבה (מלכות וזכרים), העמלות שנותרו מתות יחד עם המלכה הזקנה, המלכות הצעירות מזדווגות ומתחילות לאגור גוף שומן גדול לקראת שנת החורף, ומחזור חיי המושבה מסתיים.

בסוף שנות השמונים של המאה שעברה הגיעו באירופה לביות מלא של דבורי-הבומבוס, שאפשר לגדל אותן בתנאים מלאכותיים לאורך כל חודשי השנה, ולא רק באביב ובקיץ. ההתקדמות הזאת היתה המפתח להכנסת השימוש בדבורי בומבוס כמאביקות חקלאיות בבתי צמיחה, ותוך ארבע שנים החליפו דבורי הבומבוס את ההאבקה הידנית בכל בתי הצמיחה של עגבניות בעולם המערבי.

כשדבורת בומבוס עמלה יוצאת למרעה ופוגשת פרח עגבניה, היא מסוגלת לנער אותו בעזרת מנגנון ההרעדה/הזמזום (buzz pollination) בו היא מתמחה (בת דודתה, דבורת הדבש, לא יודעת לעשות כן). היא פועלת יעילה ומוצלחת למדי: בשערות על גופה נתפסת כמות אבקה גדולה, תנועתה המהירה והתזזיתיות בה היא מסתובבת בין הצמחים מאפשרים האבקה רבה. היא פעילה גם בטמפרטורות נמוכות ובתנאי סגריר (שהרי היא מגיעה מאירופה הקרירה), ואינה סובלת מקלסטרופוביה: מקומות סגורים בחממות ומנהרות לא מפריעים לפעילותה, יריעות מסננות קרינה לא פוגעות בכושר ההתמצאות שלה. הנה סרט יפיפה המדגים כיצד מבצעת דבורת בומבוס האבקת זמזום.

כשאנחנו מביאים כוורת חדשה לבית הצמיחה אנחנו תולים ארגז פלסטיק על חוטי ההדליה (כדי למנוע הגעת נמלים), ובתוכו מניחים את הכוורת החדשה. בתוך הכוורת, על טהרת המין הנשי, שוכנות מלכה אחת, גלמים, ולדות (זחלים) וביצים, וכמה עשרות דבורי בומבוס עמלות כבר מתעופפות בזמזום עירני ומחכות שנפתח להן את הפתח הקטן בכוורת והן יוכלו לצאת החוצה ולהתחיל לתזז בין הפרחים. בעונת האביב החמה או בקיץ אנחנו מקפידים לתלות את הכוורת כמה שיותר נמוך ובתוך שורת הצמחים (כדי שיצלו עליה), ואנחנו מניחים קלקר מבודד על גג הכוורת, כדי להקל על הידידות האירופאיות את עומס החום. פרחי עגבנייה אינם מייצרים צוף, והדבורים זקוקות לו כדי להתקיים, ולכן הכוורת מגיעה מצוידת במלאי תחליף-צוף (מי סוכר בדרך כלל) בכמות שתספיק לכל תקופת פעילותה בהאבקה.

כך היא נראית מבפנים:

מדהים ויפיפה, נכון?

נסיים בתודה מעומק הלב לצוות הפועלות העמלות מצוות דבורה בומבוס – תודה על תזוזה בלתי פוסקת, על עבודה ללא לאות, על דבקות במטרה (ובאבקה) ועל זמזום נעים ברקע.

שבוע מזמזם, רוחש פעילות, צמיחה, פריחה, הפריה וקהילתיות,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
______________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, סלק, חסה, גזר, מלפפון, עגבניה, תפו"א, בצל/שום, כרוב, תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בסל הגדול גם: פקוס/עגבניות צ'רי, כרישה, פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינה, מלון.

יום רביעי: עגבניות צ'רי, תפו"א, עגבניה, גזר, סלק, קישוא, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, שום/בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: כרישה/פטרוזיליה שורש, דלורית/פקוס, כרוב.

בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, אפרסק, מלון.

13-15 במאי 2019 – קצר פה כל כך האביב

מיץ הענבים של "מחול הכרמים" שב אלינו!
לאחר הפסקה של שבועות ארוכים, קיבלנו מלאי חדש של מיץ ענבים טבעי, סחוט מענבים אדומים וירוקים בכרמים באיזור זכרון יעקב.
ניתן להזמין אותו דרך מערכת ההזמנות שלנו

_______________________________________________

יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים שיכור ומבושם –
איך שיופי יכול לרפא!

נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות –
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב.

(דוד גרוסמן/יהודה פוליקר)

השנה, בזכות החורף הגשום, האביב טיפה'לה התארך לנו – בשבוע שעבר עוד נהנינו מימים קרירים מעט, ובחוץ יש עוד פריחות יפות בסגול, כחול, כתום, ורוד, אדום, צהוב, לבן… הצמחים מצליחים עדיין לשתות מהמים המצויים עמוק בקרקע מגשמי החורף אבל ממהרים לפרוח ברגע האחרון ולא לפספס את חלון ההזדמנויות לייצר זרעים לקראת השנה הבאה. אבל… השבוע מזג האויר כבר מתהפך לצידו הגבוה של מד הטמפרטורות, וצפויים לנו ימים חמים-חמים, אפילו קצת שרב בתחילת השבוע ואחריו פשוט חם.

בזכות הקרירות המאוחרת שתלנו עוד סיבוב אחרון של כרוב וכרובית, מהם אתם מקבלים בשבועות האחרונים (בדרך כלל קטיף הכרובית והברוקולי מסתיים בהכי מאוחר באפריל). אך בעונה הזאת בני משפחת הכרוביים נראים כמו אירופאים בקיץ במזרח התיכון – קצת בהלם וקצת מחוץ למקומם הטבעי בלוח השנה… הם מתמודדים עם החום, במיוחד כי הם יודעים שזה ממש הסוף, ובפעם הבאה ניפגש שוב בקרירות הסתוית, אבל הם קטנים יותר והכרוביות לפעמים מקבלות גוון סגלגל מעט. תנו להם כבוד והערכה על שרידותם, וזה הזמן גם להיפרד מהם לשלום – עד סוף הסתיו…

השדה שלנו הופך קייצי ממש – הגזר, השומר, הקולורבי, שורשי סלרי, משפחת הצנוניים והלפת, האפונה והפול – כולם כבר סיימו את דרכם החורפית בשדה ויצאו לחופשה עד לסתו או לחורף הבא. ערוגות אחרונות ממש של סלרי עלים, פטרוזיליה שורש וסלק מחזיקות מעמד, אבל עד סוף החודש גם מהם ניפרד. את מקומם בשדה הפתוח תפסו שתילות רבות של תרד ניוזילנדי, שהוא הירוק העמיד-קיץ שלנו, קישואים וזוקיני בשלל צורות וצבעים, דלעות ממספר סוגים, מלונים, אבטיחים, פקוס, שעועית, במיה ולוביה, חצילים, פלפל, עגבניות צ'רי, תירס, תפוחי אדמה אביביים וממש השבוע שתלנו גם בטטות!

בבתי הצמיחה שלנו (שעכשיו, בקיץ, הסרנו את יריעות הפלסטיק מהם, והם מכוסים ברשתות מש צפופות, מעליהן אנחנו פורשים גם רשת צל) שתלנו עגבניות, מלפפונים ופלפלים. אלו זקוקים להגנה מפני מזיקים שמחסלים אותם בחוץ (וגם לבתי הצמיחה הם מגיעים בסופו של דבר) ולכן בשנים האחרונות אנחנו מגדלים אותם בעיקר בתוך בתי רשת בהם הם מוגנים מהסביבה החיצונית. פלפלים אנחנו מגדלים גם בתוך בתי הצמיחה וגם בשדה הפתוח, ומבין העגבניות – עגבניות הצ'רי, העמידות יותר, מקבלות גם הן שורות בשדה הפתוח, ואחיותיהן, העגבניות הגדולות והרגישות יותר, נשתלות בבתי הצמיחה.

ממש בשבוע שעבר השלמנו בניה של שני בתי צמיחה חדשים – בקצה השדה – המשמשים בתפקיד כפול – כבתי צמיחה לגידול ירקות, וכ"גדר" החוצצת בין השדה השכן לבין השדה שלנו. בשנה שעברה השתנתה הרגולציה של משרד החקלאות ולאחר 15 שנה בהן עבדנו בשיתוף פעולה עם החקלאי המגדל בשכנות לנו, מתוך הסכמה כתובה בקשר למשטר הריסוסים שיתבצע בקרבת השדה האורגני (הסכם שעבד מצויין וכובד על ידי שנינו, כשאנחנו "מוותרים" על כמה ערוגות בשולי השדה כדי ליצור מרווח מהריסוס, והוא מרסס רק בגובה נמוך, בימים נטולי רוח ובמרחק מאיתנו) – משרד החקלאות קבע כללים חדשים לפיהם הסכמים הדדיים בין חקלאים אינם קבילים עוד, ויש ליצור הפרדה מכנית של גדר כלשהי בינינו ובין השדות החקלאיים סביבנו. מצד אחד הקמנו גדר, ומהצד השני החלטנו להקים בתי צמיחה שישמשו כגדר, ויחד עם זאת נוכל להשתמש בהם לגידול. אז ברוכים הבאים, מברוק וצמיחה מוצלחת…

השדה האביבי שלנו – באופק מימין בתי הצמיחה החדשים

לאחר חודשים ארוכים בהם מערכת ההשקייה שבתה, והביטה בהשתאות בגשמים הרבים הרוחצים את הצמחים, נספגים בקרקע ומשקים אותה לרוויה, חזרנו להפעיל את מערכת הטפטוף, והצמחים מקבלים את מנת המים הנדרשת (שהולכת וגדלה עם עליית הטמפרטורות) מהטפטפות הזעירות שפרושות לאורך הצינורות. כדי לצמצם את התאדות המים החשובים, חלק מהערוגות מחופות ביריעות פלסטיק כהה (העשוי מעמילן תירס ומתכלה בסוף העונה), ששומר על הלחות מתחתיו ומונע "בריחה" של המים לאויר. על חלק מהערוגות , במיוחד ערוגות של גידולים רגישים לחום, כמו עשבי תיבול וירוקים, אנחנו נפרוס רשתות צל מלמעלה כדי להקל עליהם את עומס החום שבוא יבוא.

חצילים שתולים מעל לחיפוי קרקע מתכלה (עשוי תירס)

בשבוע שעבר, בחפיפה לחודש אייר, החל חודש הרמאדן, ומוחמד, מג'די ועלי צמים כעת מדי יום במשך כל שעות האור. הם עובדים אמנם יום מקוצר, ומשתדלים, במיוחד בימי השרב, לשמור על עצמם בעבודה בבית האריזה ולא בשמש בחוץ, אך עדיין, עול הצום על עובדי אדמה הוא לא פשוט, ויחד איתם, אנחנו מקוים למעבר מתון לקיץ, לפחות בשלושת השבועות הקרובים, עד שיסתיים הצום. זאת גם הזדמנות להודות לשאר עובדי השדה שלנו, רובם מתאילנד, שלוקחים על עצמם משימות רבות יותר בחודש זה.

מאחלים לכולנו שבועות שקטים, התרגלות רגועה לחום, ורמאדן כרים לכל הצמים,
שבוע טוב
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, גזר, חסה, סלק, מלפפון, עגבניה, תפו"א, כרישה/בצל, סלרי עלים, תרד ניוזילנדי /קייל, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית, מנגולד, שום/פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: בננה, תפוח עץ, שסק, נקטרינה.

יום רביעי: סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, תפו"א, עגבניה, מלון/עגבניות צ'רי, סלק/גזר, קישוא, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, כרישה/בצל יבש, מנגולד/תרד ניוזילנדי, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: שום, כרוב/כרובית, קייל

בארגז הפירות: בננה, תפוח עץ, שסק, נקטרינה/אפרסק.