30 בינואר – 1 בפברואר 2023 – גשם, הקשב לנשים בחלון

גשם, הקשב לנשים

עַד רֶדֶת הָעֶרֶב, גֶּשֶׁם הַקְשֵׁב לַנָּשִׁים בַּחַלּוֹן
עַד רֶדֶת הַחשֶׁךְ. גֶּשֶׁם, הַקְשֵׁב לַנָּשִׁים הַצּוֹפוֹת בַּוִּילוֹן.
גַּם לָנוּ אֲדָמָה שֶׁמְּחַכָּה לְמַשֶּׁהוּ מִלְמַעְלָה.
גַּם בָּנוּ יֵשׁ אֵימָה וּזְעָקָה לְמַשֶּׁהוּ פּוֹרֵחַ… וְכֵן הָלְאָה…
גַּם בְּתוֹכֵנוּ מְחַכָּה, שׁוֹתֶקֶת חֶלְקַת אֶרֶץ קְטַנָּה, חֲרֵבָה.
וְהַגֶּשֶׁם שֶׁלָּנוּ אֵחֵר לָרֶדֶת.
הַגֶּשֶׁם שֶׁלָּנוּ טֶרֶם בָּא.

עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ, גֶּשֶׁם הַקְשֵׁב לַנָּשִׁים בַּחַלּוֹן
עַד קֵץ הַשְּׁבוּעַיִם. גֶּשֶׁם, הַקְשֵׁב לַנָּשִׁים הָעוֹמְדוֹת וּמְחַכּוֹת.
גַּם לָנוּ בֶּחָצֵר גִּנָּה קְטַנָּה רֵיקָה מִזֹּהַר דֶּשֶׁא.
גַּם אָנוּ מְצַפּוֹת עַד אֵין בִּינָה לְמַשֶּׁהוּ בָּרוּךְ כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם.

אַךְ הַגֶּשֶׁם שֶׁלָּנוּ יָבוֹא עֲנָנִים כְּבָר זָעִים בַּמֶּרְחָק.
הַגֶּשֶׁם שֶׁלָּנוּ קָרֵב, קָרֵב בְּצַעֲדֵי עֲנָק.
הַקְשֵׁב לַנָּשִׁים בַּחַלּוֹן גֶּשֶׁם אַדִּיר וְנוֹהֵר.

הַקְשֵׁב, אֵיךְ קוֹרְאוֹת הֵן בָּזוֹ אַחַר זוֹ —
הוּא חוֹזֵר
הוּא חוֹזֵר
הוּא חוֹזֵר.

תרצה אתר

++

אנחנו ממש מחכים לגשם. הלילה הוא עתיד להגיע, ואנחנו מצפים לשמוע את הטיפות דופקות על האדמה, מרטיבות אותה, מרעננות, מרוות ומחיות אותה. מבחינת לוח השנה, אנחנו בשיא החורף, אבל השמש זורחת, הציפורים מצייצות ובצהרים אנחנו נשארים בחולצה קצרה ולא חורפית בעליל. הגשם כבר ביקר אצלנו, ועשה עבודה יפה ומרשימה, אבל אז, לפני חודש הוא נעלם, והשאיר אותנו עם שמש ושמיים תכולים, ממש לא מה שאנחנו צריכים בחורף… אז אנחנו מבקשים – גשם הקשב לנשים בחלון!

כאמור – לוח השנה מספר לנו שאנחנו כבר כמעט באמצע החורף, השבוע אנחנו נפרדים סופית מכמה גידולים שליוו אותנו מהסתו עד כה- ארטישוק ירושלמי, בטטה, והפלפל שליווה אותנו השנה ממש עד השבוע שעבר – הישג יוצא דופן לפלפל, שחובב מאוד חום, ובדרך כלל מפסיק להניב (ובטח להאדים) כבר בסתו. אמנם לעתים עוד נקנה בטטה ופלפל להשלמות בארגזים, אבל ליבולים שלנו נצטרך להמתין עד לשנה הבאה. ומן העבר השני – הפול והאפונה מגבירים כמויות, הברוקולי, הכרוב והכרובית בשפע משמח, הירוקים היום ירוקים מאוד ושאר גידולי החורף – צנונים ולפת, שומר וקולרבי, סלק וגזר ועוד – משמחים לבבות.

השבוע נספר כמה מילים על נציג אחד מחבורת החורף העליזה – הקולרבי –

kohlrabi-faces

לפעמים מתארים את הקולרבי כמו חייזר, אולי בגלל צבעו הירוק והזרועות הנוטות לצדדים. אכן, יש לו לידידנו צורה קצת ייחודית, וזאת משום שהוא עצמו תופעה לא שגרתית בעולם הירקות. אנחנו מכירים ירקות שהם פירות הצמח (עגבניה, מלפפון, דלעת, פלפל, חציל ועוד), העלים (מנגולד, כרוב, קייל, רוקט, פטרוזיליה ועוד ועוד), הפרחים (ברוקולי וכרובית) וגם השורשים (סלק, בטטה, צנון, גזר למשל), אבל כאן מדובר בגבעול. ענין די נדיר. שותפים לו באגף הגבעולים עוד שני ירקות ממשפחה אחרת: השומר והסלרי, אבל הם שייכים כבר לסיפור אחר…

הוא בן למשפחה מוכרת וותיקה – משפחת הכרוביים, דודניו הם הכרוב, הברוקולי, הכרובית, הקייל וכרוב הניצנים. אמנם הם הקרובים המפורסמים שלו, אך גם הוא, שקצת נחבא אל הכלים, טעים להפליא ואינו נופל בסגולותיו הרפואיות משאר הכרוביים. בתחילת גידולו נראה צמח הקולרבי דומה מאוד לצמח של כרובית, כרוב, ברוקולי או קייל. הוא מפתח עלים ירוקים ויפים, על צמח זקוף. אך בשלב ההתבגרות הוא מחפש את עצמו ואת זהותו הייחודית, ולפתע גבעולו מתעבה, מתכדר ומתעגל, ועל גבי האדמה מונח לו קולרבי עגלגל, ירקרק בהיר (או סגול, תלוי בזן), מתוק ועסיסי.

מקור שמו בשפה הגרמנית ופירושו כרוב-לפת (Kohl – כרוב, Rabi – לפת). אולם הוא אינו שילוב של השניים. הוא ניתן לו כנראה משום שהוא שייך למשפחת הכרוביים, אך מזכיר בצורתו לפת שמנמנה. השם הזה קצת מטעה, כי ידידנו, כאמור, אינו שורש או פקעת, כי אם גבעול מעובה. דווקא השם העברי מתאים יותר, אם כי מסורבל כמובן, כיאה לעב"מ: כרוב הקלח.

kohlrabi1

המרחקים הגיאוגרפים שעבר הקולרבי לאורך השנים לא היו מביישים אף נוסע מתמיד. כמו שאר בני משפחתו, גם הוא התפתח מהאב הקדמון, כרוב הבר, או כרוב העלים. שורשיו קדומים מאוד. כבר במאה הראשונה לספירה כתבו עליו אגרונומים ובשלנים רומאים. קארל הגדול, קיסר האימפריה הרומית, ציווה שישתלו קולרבי באדמות מלכותו. מאירופה הוא נישא למרחקים, לצפון הודו, במאה ה-17, שם הוא נחשב כחלק מרכזי בדיאטה ההינדית. הוא הגיע גם לצפון אפריקה והמזרח התיכון, לסין ולאפריקה, ומאוחר יותר, גם לארצות הברית, בעיקר למטבח ה"דרומי". עד היום הוא מככב בספרי בישול הודיים, אסיאתיים, גרמניים והונגריים.

הוא זריז להבשיל משאר בני משפחתו, משום שכדי להגיע לחלק הנאכל איננו מחכים לפריחת הצמח (כמו בכרובית או בברוקולי) או לסגירת העלים (כמו בכרוב). למעשה, קולרבי צריך להיקטף מוקדם, כשעדיין אינו בוגר. קולרבי שנקטף מאוחר מדי, מרקמו עלול להיות "עצי" וסיבי מאוד. זו גם הסיבה לקולורבים הקטנטנים שיש לפעמים בסליכם. לעתים  עוצר החורף את גדילתם, אך המתנה ממושכת להאצת צמיחה אביבית תפגום במרקם העסיסי והפריך של הירק, ולכן אנחנו קוטפים אותם קטנים. קולרבים קטנים שכאלו אין צורך אפילו לקלף, כי הם בעלי קליפה עדינה מאוד.

ניתן לאכול קולרבי למעשה בכל צורה. מקובל לאכול אותו חי, אבל הוא גם מעולה צרוב בגריל או בטאבון. הוא מצויין מבושל, או מאודה, לא רק במרק, מוקפץ בחמאה מזוקקת או אפוי בתנור עם מלח, פלפל לבן וגרוס ומרווה, והוא אפילו מוחמץ. הוא יכול לשמש תחליף במתכונים לצנון או לפת, וכן לערמוני מים במאכלים סיניים. העלים שלו דומים מאוד בטעמם לעלי קייל, וניתן להשתמש בהם באותה הצורה, ולהוסיף אותם למרקים, לרטבי פסטה, ולתבשילי ירקות מוקפצים. הגבעולים קשים ולא שמישים. כדאי להציץ במתכונים שלנו כדי לקבל רעיונות לשימושים פחות רגילים בקולרבי.

במישור הבריאותי, הקולרבי נהנה (כלומר, אנחנו נהנים) מכל הסגולות הרפואיות של משפחת המצליבים. הוא מקור מצויין לויטמין C (ספל קולרבי חתוך יספק את המנה היומית המומלצת) וכמו הכרובית הוא מקור מעולה לסיבים תזונתיים. הוא מכיל גם כמויות יפות של אשלגן, חומצה פולית וסידן. ברפואה העממית הוא נחשב למנקה דם וכליות ויעיל למערכת הלימפה ולעיכול. ניסים קריספיל כותב כי יהודי מרוקו משתמשים במיץ קולרבי ודבש לטיפול בצרידות ובליחה בגרון, וברפואה הטבעונית מערבים מיץ קולרבי וירקות אחרים לטפל באסטמה, לשיפור תפקודי ריאה, בעיות בסינוסים ותפקוד בלוטת התריס. לעידון טעמו של מיץ הקולרבי ניתן להוסיף לו מיץ גזר.

kohlrabis

כדי להנות ממנו למאכל נקטף הקולרבי בצעירותו, בעונות מסויימות לאחר פחות מחודשיים של צמיחה (משתילה), אולם למעשה הוא ירק דו-שנתי. המשמעות היא שכדי להגיע למחזור צמיחה שלם, עד הפקת זרעים, הוא צריך לעבור שתי עונות גידול, שביניהן תקופת "דגירה" או מנוחה של חורף, שרק באביב שלאחריו הוא יפרח ויפיק זרעים.

הוא ירק חורפי, ומעדיף בהחלט מזג אויר קריר. אנחנו מנסים להאריך ככל האפשר את העונה ושותלים אותו החל מסוף אוגוסט. במשך תקופה היתה לנו התלבטות לגבי התזמון הזה, משום שבדרך כלל המחזור הראשון של גידול הקולרבי מתמודד עדיין עם חומו של סוף הקיץ, וכשהוא סובל מעקת החום, הוא פגיע למזיקים ולבעיות. במיוחד אוהבת "לטפס עליו" בכל המובנים, כנימת עש הטבק. שהיא כנימה קטנטנה ומעצבנת מאוד. את משפחת הכרוביים היא אוהבת במיוחד וחונקת אותם מאהבה. היא מתיישבת על העלים על כל משפחתה המורחבת (והיא מורחבת…) וממש משחירה את פניהם. היא ניזונה מן הצמח ומחלישה אותו ובנוסף מפרישה כמויות גדולות של טל דבש, חומר סוכרי דביק שמושך את פטריית הפייחת, המכסה את העלים בצבע שחור ומפחיתה את היכולת שלהם לעשות פוטוסינתיזה (הטמעה בשפת הקודש). כשהיא פוגעת בקולרבי התוצאה היא קולרבים לבנבנים וחסרי טעם, ויבול דל במיוחד בכמות.

בשנים האחרונות הבעיה נפתרה על ידי שתילת מחזורי הקולרבים הראשונים בתוך בתי הצמיחה. בני משפחת החרדליים/כרוביים/מצליבים ידועים בתכונתם לחטא את הקרקע ולנקות אותה ממחלות ופטריות ושאר מרעין בישין. עדיין לא ברור לגמרי איך ומה קורה בתהליך הזה, שמכונה "חיטוי ביולוגי" או ביו-פיומוגציה, אבל כנראה שבעת פירוק החומר הירוק של המצליבים בקרקע, באמצעות אנזימים, משתחררים חומרים נדיפים הרעילים לפתוגנים שונים ומפחיתים אותם. כדי ליהנות מהיתרונות האלה אפשר לשלב ירקות מבני משפחת החרדליים במחזור הגידולים: ליהנות מהיבול, ולאחר הקטיף להצניע בקרקע את שאריות הצמחים או להשתמש בשאריות צמחים שגדלו בחלקה אחרת ומוצנעים בקרקע כדי לחטא אותה לפני גידול פגיע במיוחד. זה פתרון של WIN-WIN: הקולרבים נהנו מסביבה מוגנת מכנימות, ותוך כדי צמיחתם החזירו לקרקע את החוזק והאיזון לקראת שתילות נוספות של מלפפונים ועגבניות בבית הצמיחה.

עם ירידת הטמפרטורות פוחתת מאוד פעילות הכנימות, ובשתילות הבאות של הקולרבי, אנחנו רואים בדרך כלל הרבה פחות נזק, ידידתנו כנראה כבר מתארגנת מתחת לפוך לנמנום חורף. בשלב הזה אנחנו שותלים את הקולרבי כבר בשדה בחוץ – היבול נאה, הקולרבי ירקרק ועסיסי וטעים. זהו הקטיף העכשווי של הcool-רבי החביב. אז תנו לו כבוד ומקום אצלכם בצלחת, הוא גבר על קשיים כדי להגיע אליכם ולשמח את לבבכם וקיבתכם.

השבוע אנחנו שמחים לברך את מגדי, רעייתו סאפה, שתי האחיות הגדולות וכל המשפחה – להולדת בנם המתוק (שדומה שתי טיפות מים לאמא).
הלוואי שבעיקר שמחות ואהבות ישבצו את חיינו לרוב
שיהיה שבוע רגוע
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל טרי לבן ואדום, טאטסוי/מנגולד/קייל/תרד, ברוקולי/כרוב, חסה, גזר, סלרי עלים או שורש/כרישה/בצל ירוק, אפונת גינה או אפונת שלג/פול ירוק/תפו"א, כרובית, עגבניה, מלפפון, סלק/קולרבי.

בארגז הגדול גם: פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, שומר, צנונית/דייקון/לפת.

בארגז הפירות: תפוז/פומלה/פומלית, תפוח עץ אדום, אבוקדו, בננה, קלמנטינה.

23-25 בינואר 2023 – אין כמוהו גזר!

חדשות משמחות!

חדש חדש ומרגש – בשדות עין חרוד בעמק יזרעאל עשו השנה ניסיון לגדל קינואה אורגנית נהדרת – והשבוע הגיע אלינו השק הראשון של ביכורי התבואה.

אנחנו נארוז אותה באריזות של קילו – ואתם מוזמנים להוסיף לארגז שלכם דרך מערכת ההזמנות – קינואה אורגנית, מקומית, ארצישראלית, מהחקלאים הנהדרים של עין חרוד.

________________________________________________________

________________________________________________________

במכתב מהורהר שכתב אנטון צ'כוב לאשתו האהובה אולגה קנייפר באפריל 1904 הוא כתב לה: "את שואלת מהם החיים? הרי זה כאילו שאלת: מהו גזר? גזר הוא גזר, והשאר אינו ידוע".

מאז עברו כבר כמעט 120 שנים, ולמען האמת כיום כבר אי אפשר לומר ש"גזר הוא גזר, והשאר אינו ידוע". מאות מחקרים שבחנו את הירק הבסיסי, המוכר והאהוב הזה מצאו מידע רב על החומרים החשובים המצויים בו ועל הדרכים בהן הוא מסייע לנו לשמור על בריאותנו וגם להרפא, אך צ'כוב תפס משהו מן המסתורין הטמון בשורש הזה, שרק שערו הפרוע וקצה פדחתו מציצים מן הערוגה כשאנחנו עוברים לידה, אך אם נשלוף אותו מן הרגבים, נגלה אושר (ועושר) כתום שהסתתרו מתחת לפני השטח.

החורף הוא הזמן שלו. הגזר לא חובב ימים חמים מדי, ומאוד נהנה מהקרירות. אפילו מתחת מעטה שלג הוא צומח בבטחה. עכשיו, כשכבר קר למדי, הוא מתחיל להיות אורח קבוע בשדה ובארגזים – אנחנו זורעים כמה ערוגות גזר כל מספר שבועות, ולאחר כמה חודשים, שולפים החוצה, ערוגה אחר ערוגה, שבוע אחר שבוע, שורשים שיפודיים כתומים ועסיסיים.

הגזר (DAUCUS CAROTA) שייך למשפחת הסוככים (UMBELLIFERAE) הכוללת ירקות ותבלינים, ביניהם סלרי, שומר, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. גזרי בר גדלים בחמש יבשות: באזור הים התיכון, בדרום אסיה וכן באפריקה אוסטרליה וביבשת אמריקה, הוא תורבת לראשונה, כנראה, באפגניסטן ובתורכיה. הערבים העבירו את הגזר לספרד ומשם הוא הופץ למדינות אירופה. מיני התרבות הראשונים היו בצבעים שונים: אדום, סגול וצהוב-ירוק. מאוחר יותר התפתח גזר בצבעי צהוב ולבן. במאה ה-18 החלו לגדל בהולנד גזר בצבע כתום – ואלו הזנים הנפוצים ביותר כיום. בארץ גידלו את הגזר הכתום מראשית ההתיישבות היהודית. הערבים נהגו לגדל גזר סגול כהה, שחוזר עכשיו כגידול "בוטיק", בעיקר לשם היופי.

גזר הבר ידוע בארצות הברית בשם: Queen Anne's Lace (התחרה של המלכה אן). מקור השם באגדה כיצד זכה פרח גזר הבר במראהו הייחודי – מעין רקמת תחרה לבנה שבמרכזה נקודה אדומה-סגולה. המלכה אן, אשתו של ג'יימס הראשון, מלכת דנמרק במאות ה16-17, היתה רוקמת תחרה מנוסה. יום אחד דקרה את אצבעה במהלך מלאכתה וטיפת דם התגלגלה למרכז רקמת התחרה… וכך נוצר הפרח המיוחד הזה. האגדה אמנם הופיעה בכתובים רק 200 שנה לאחר מותה של אן, אך יתכן שמקורה בא ממנהג הגברות במאה ה17 לקשט את כובעיהן בפרחי גזר-הבר.

פרח גזר בר – Queen Anne's Lace

הצמח הוא בדרך כלל דו-שנתי. בעונת הגידול הראשונה הוא מפתח עלים ושורש. כאשר השורש מפותח דיו והצמח מקבל בחורף מנת קור, מתפתח בעונה השנייה גבעול עבה, שצומח לגובה ניכר. כאשר הגבעול מסתעף הוא מוציא ענפים צדדיים. הענפים מסתיימים בתפרחת דמוית סוכך. הזרעים נשארים בפרי היבש, המכיל זרע אחד בכל פרי. הזרעים מכילים שמן אתרי, המעניק להם את ריחם הייחודי.

כשמגדלים גזר למאכל אנחנו מעוניינים בשורש, ולכן נשלוף אותו לפני שיגיע לפריחה ולהוצאת זרעים, אחרת השורש יהפוך עצי ולא טעים. השורש מתפתח בשלושה שלבים: מיד לאחר הנביטה, צומח שורש שיפודי מאורך ודק. בשלב שני השורש מתעבה ומתארך. בשלב זה מקבל השורש את צבעו הכתום. בשלב השלישי נפסקת ההתארכות והשורש ממשיך רק להתעבות.

השורש בנוי מגליל מרכזי, ליבה ומערכת צינורות העצה. הליבה מוקפת ברקמה, היוצרת את העצה כלפי פנים ואת רקמת השיפה כלפי חוץ. רקמה זו עשירה בחומרי צבע ובסוכרים. הגזר נחשב לאיכותי יותר ככל שהגליל המרכזי דק יותר יחסית לרקמת השיפה. בתנאי גידול קשים או עם הזדקנות הצמח הגליל המרכזי הופך עצי והגזר אינו מתאים יותר למאכל.

מפנים הגזר החוצה: ליבה, עצה, שיפה

את הגזר שמבקר אצלכם כעת בארגזים זרענו לפני כשלושה וחצי – ארבעה חודשים. הוא נבט לו לאיטו – הוא אינו מן הממהרים. בהתחלה בצבצו שתי אוזניים ארוכות מן האדמה, הפסיגים, העלים הראשונים, אחר כך הוא הצמיח גם "עלים אמיתיים" דומים קצת לפטרוזיליה או כוסברה, הדודנים שלו – כאלו שאנחנו רגילים לזהות כעלי גזר, המשמחים לב כל בעל ארנבות:

הגזר זקוק מאוד למרחב נשימה וצמיחה, גם בעומק וגם מהצדדים, רצוי ארבעה כיווני אוויר, אבל זרעיו קטנטנים ביותר וקשה מאוד לזרוע אותם בדייקנות במרווחים מספקים, ולכן מיד כשהוא מתחיל לצמוח אנחנו פוצחים במלאכת הדילול ומוציאים הרבה נבטי גזר קטנטנים כדי לאפשר לנשארים להצמיח שורש מעובה ומכובד.

carrot thinning

הכתום של הגזר מפורסם כחותם הבריאות של השורש השיפודי הזה, הוא זכה להלל ולשבח במחקרים רבים מאוד כלוחם דגול בסרטן, ובמחלות לב, כשומר על בריאות העין, כמטפח המערכת החיסונית, מגן על בריאות העור ומסייע בכלליות לצמיחה וחיוניות. כוחו המיוחד בא לו הרבה מקבוצת הפיגמנטים הקרטנואידים הצהובים-כתומים: האלפא-קרוטן, הבטא-קריפטוקסנטין והבטא-קרוטן.

בטא קרוטן, הפיגמנט הנפוץ והנחקר ביניהם, שייך לקבוצת קרטנואידים המשתנים בגוף והופכים לוויטמין A (ולכן מכונים פרו-ויטמין A). ויטמין A (הידוע גם כ"רטינול", בשל חשיבותו לתפקוד הרטינה – רשתית העין) הוא ויטמין חיוני לראייה תקינה. מחסור בו עלול לגרום לכשלים בתפקוד הפוטו-פיגמנטים ברשתית ובקרנית ולגרום לעיוורון או לעיוורון לילה. הוא על שלמות העור ותאי האפיתל, ובהריון יש לו חלק חיוני בהתפתחות תקינה של העובר. לאחרונה מתברר כי הוא חשוב ביותר גם לתהליכי למידה וזיכרון, כנראה בעזרת סיוע לתפקוד תקין של האזור במוח האחראי ליצירת זיכרון.

לויטמין A תפקיד חשוב בשמירה על תפקוד תקין של המערכת החיסונית. מחסור בויטמין A מגביר את הסכנה להידבקות מזיהומים ויראליים. במצב של מחלה זיהומית, מחסור בויטמין A עלול להחמיר את המחלה ולהגביר את הסיכון לתמותה. ברפואה הסינית הוא ידוע כמחזק את הטחול ואת הדם ומסייע במצבי אנמיה, גם המחקר המדעי תומך בכך על ידי ההבנה כי ויטמין A  מסייע לספיגת ברזל ולשיפור תופעות של אנמיה.

צריכה נאותה של ויטמין A בתזונה נמצאה קשורה להפחתת הסיכון לסוגי סרטן רבים, ביניהם סרטן הראייה, השד, המעי הגס, הערמונית, העור והכבד.

הגזר מכיל גם חומר בשם פלקרינול (Falcarinol). הוא מיוצר בגזר כנראה כהגנה מפני פטריות העלולות לפגוע בצמח, על ידי כך שהוא מעכב יצור חומרים המסייעים לפטריות לצמוח. התברר שבאופן דומה הוא מפריע לייצור חומרים הדרושים לצמיחת גידולים סרטניים, וכך מעכב את התפתחותם.

הגזר עשיר גם במרכיבי תזונה "מסורתיים" מצויינים: הגזר מכיל אשלגן, ויטמיני B, ובתוכם חומצה פולית, ויטמין C, ויטמין K, ויטמין E וסיבים תזונתיים – בקיצור – הוא מלא כל טוב, שמרו לו מקום של כבוד בצלחת שלכם!

אך למרות הבטא קרוטן הכתום, גזרים, באים בהחלט לא רק בכתום, הנה הם לפניכם שתוכלו לשטוף את העיניים, צבעי הקשת של הגזר:

צריכה מוגברת מאוד של גזר יכולה לגרום לקרוטנמיה – הצהבה זמנית של העור, הנובעת מעודף בטה-קרוטין בשל צריכת גזר חי. התופעה אינה מסוכנת, אלא רק מוזרה אסטטית, והיא דועכת ונעלמת מספר שבועות לאחר הפסקת צריכת הבטא קרוטין.

טיפ טיפה:

* אם קיבלתם מאיתנו גזר בצרור, על עליו – כדי לאחסן גזר יש להוריד את העלים הירוקים, שאם לא כן הם ישאבו מהשורש את המים והוא ידלדל.
* כדאי לשמור גזר במקום הקר ביותר במקרר, ובקופסא אטומה – במגירת הירקות או בשקית ניילון.
* עדיף לא לקלף כמעט – אפשר לגרד מעט את הקליפה, או לא בכלל. הקליפה מכילה טעם וחומרים מזינים.
* כמו בעגבניה – גזר מבושל מזין ובריא יותר מגזר חי! בבישול, וגם בריסוק דק, גדלה כמות הויטמין A. עדיף לבשל במעט מים או באידוי, כדי שהויטמינים לא יופרשו למי בישול שנשפכים, ויתבזבזו.
בישול או תיבול בשמן יגבירו את ספיגת האנטי-אוקסידנטים.
* כדאי לשלב אותו עם מוצרים המכילים ויטמין E כמו בוטנים, דלעת, ירקות עלים ודגנים מלאים.

בדקו את אגף המתכונים שלנו – תמצאו שם רעיונות נחמדים לבישול גזר בדרכים מגוונות.

כשקונים גזר בחנות, מקבלים גזרים שעברו מיון קפדני, ורק כאלו בגודל ובצורה מסויימת נבחרו להישלח למדף (השאר יהפכו, לרוב, לגזר גמדי…), אבל בשדה הגזרים גדלים בשלל צורות, שמספרות על השובבות והחינניות של הירק המקסים הזה, שאוהב לרקוד, לחבק, להסתלבט ולעשות פרצופים, הנה כמה דוגמאות מחוייכות:

שיהיה לכם שבוע כתום – לבריאות, לשמחה, לחיים טובים!
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל טרי לבן ואדום, שומר/פלפל ירוק ואדום, מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, חסה, גזר, פטרוזיליה, לפת/צנונית/דייקון/ארטישוק ירושלמי, ברוקולי, עגבניה, מלפפון, סלק/קולרבי. מתנה לכולם: כוסברה/שמיר.

ובסל הגדול גם: סלרי עלים/כרישה/בצל ירוק, כרוב/כרובית, אפונת גינה או סינית/פול ירוק.

בארגז הפירות: תפוז/פומלה/פומלית, תפוח עץ אדום/קרמבולה, אבוקדו, בננה, רימון/קלמנטינה.

יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, בצל טרי לבן ואדום, פלפל ירוק ואדום/כרוב, כרובית/ברוקולי, אפונת גינה או אפונה סינית/בטטה/פול ירוק, מלפפון, עגבניה, שומר/קולרבי, חסה, גזר.

ובסל הגדול גם: סלרי עלים/בצל ירוק/כרישה, צנונית/דייקון, סלק/לפת.

בארגז הפירות: תפוז/פומלה/פומלית, תפוח עץ אדום, אבוקדו, בננה, קלמנטינה.

16-18 בינואר 2023 – וכך נולד הצבע הכתום

איכשהו השנה פספסתי לציין בסתו את תחילת קטיף הבטטה. כבר כמה חודשים שהיא נמצאת בארגזים, בצניעות, מתיקות ופשטות, ועדיין לא קיבלנו את פניה בקבלת הפנים הראויה לה… אז השבוע אנחנו מתקנים את התקלה, ומקדישים לה את המקום הראוי לה ואת הכבוד המגיע לה – הבטטה הכתומה והמקסימה – ג'ינג'ית עם אופי. היא החלה לבקר אותנו עוד בסתו – אבל את דרכה אצלנו היא החלה כבר לפני כשבעה חודשים ויותר, ואנחנו ליוינו אותה, ועקבנו אחרי השלבים גם בעזרת המצלמה. השבוע – מסה בתמונות על ידידתנו הג'ינגית – הבטטה.

גידול בטטה הוא שיעור באמונה, בדמיון ובתקוה. והוא מתחיל כך –

בתחילת מאי קיבלנו חבילה מנירים, וכשפתחנו אותה הנה מה שמצאנו:

חייכנו בחיבה לג'ורג'יה, הבטטה שלנו, ובשמחה רבה לקחנו את הייחורים ותקענו אותם בקרקע בתלוליות שהכנו להם מראש, במרווחים של 15 ס"מ. אחרי סיום השתילה נראתה החלקה כך:

ובמבט מקרוב זה נראה כך:

לאחר כמה ימים התחילו לצאת עלעלים קטנים מענפי הבטטות, ומקץ שבוע זה כבר נראה כך:

זוכרים את המקל העירום? הנה ראו כמה הוא יפה עכשיו:

השתילים הצעירים מתחילים גם לשלוח זרועות הצידה, בדרך לעתיד המזהיר שלהם:

שבועיים מאוחר יותר כבר נראה השדה כמו ימבטטות, צימוח צפוף וירוק וחזק של המוני עלים, ענפים ופרחים ששוזרים הכל לשטיח מרשים:

מבט מקרוב:

ועוד יותר קרוב: מבין העלים מציצים פרחים יפים, סגולים במרכז, אופיינים למשפחה, משפחת החבלבלים.

מתחת לכל השטיח הירוק הזה, בשקט ובהתמדה שולח הצמח שורשי אגירה, שמתעבים ומאחסנים בתוכם חומרי מזון לקראת החורף. בתום ארבעה חודשים אנחנו מתחילים לבדוק מה המצב. אם צריך סוגרים את המים מעט (מה שגורם לבטטות לגדול עוד קצת) וכשהיא מוכנה – אנחנו עוברים עם המכסחת, מכסחים מלמעלה את כל סבך הענפים, כדי להקל עלינו סיבוכים מיותרים בפקעות הענפים, ויוצאים לערוגה מצויידים בקלשונים וחיוך כדי להוציא מהקרקע את השורשים הכתומים והטעימים.

בעברית, המילה "כָּתֹם" נגזרת מן המילה "כֶּתֶם", במשמעות "זהב", בשל הצבע הזהוב שנולד כשהצבע האדום והצבע הצהוב פגשו זה את זה ונפלו לבור עמוק… וההמשך ידוע. בשבילי הכתום בהחלט ראוי לשמו המלכותי והמוזהב, והשילוב של התקררות מזג האויר וחמימות הגוון הכתום הם איזון מושלם לעונה הסתו המקסימה.

מקורן של הבטטות באיזור הטרופי של דרום ומרכז אמריקה, השרידים הקדומים ביותר נמצאו בפרו. משם היא התפשטה לשאר מרכז ודרום אמריקה והגיעה גם עד לפולינזיה, לא ברור בדיוק איך. ישנן השערות שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה על ידי ציפורים או סירות שנטרפו ונסחפו. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, זאת משום שזרעי בטטה יכולים לנבוט לאחר שהיה במי ים. קולומבוס פגש אותה בקובה, הביא אותה לאירופה ומשם היא התפשטה עם מסעות הכיבוש האירופאים לאפריקה, הודו ואסיה.

שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה. כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאוויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.

זו גם הסיבה לכך שלא כדאי לאחסן בטטות במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה ייפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, לא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. (זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור וכדאי לאחסנו בחשיכה). טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)

את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.

טעמן המשובח והמנחם של הבטטות, משמח במיוחד בערבים הקרירים של הסתו, כשההשתוקקות למתוק בפה מתגברת. אפשר לעשות כן בלי רגשות אשמה: הירק הזה הוא מלא בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה.

למרות טעמה המתוק היא נחשבת ירק "אנטי-סוכרתי" המומלץ לחולי סוכרת בשל תרומתו לאיזון רמות סוכר בדם ולהפחתת התנגדות התא לאינסולין, אולי בזכות הקרטנואידים שהיא עשירה בהם. חוץ מהחבר A הנ"ל הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות.

לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. טחול חלש יגרום לצורך מוגבר במתוק ולהשמנה. לפי גישה זו הגוף צריך לקבל מזונות מתוקים טבעיים, כלומר, אין רע במתוק בתפריט בתנאי שהכמות מוגבלת ושהטעם המתוק הוא טבעי ולא מגיע ממזונות מעובדים כמו סוכר לבן או ממתקים. בטטה בינונית מכילה 150 קלוריות (כמו שתי פרוסות לחם) אבל היא משביעה מאוד. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק.

אז מה תעשו עם הבטטות שלכם? לא צריך לקלף אותן ולהתאמץ קשות: הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ להשאיר אותה, ואפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסות במים כדי למנוע השחרה. רעיונות לשימושים סתויים בבטטות תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו. בתאבון!

שבוע נעים של אמונה, דמיון ותקוה והרבה טעם טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל טרי לבן או אדום, כרוב/ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, חסה, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, לפת/צנונית/דייקון/שומר, כרובית, עגבניה, מלפפון, סלרי עלים או סלרי שורש/בטטה.

ובסל הגדול גם: פול ירוק/ארטישוק ירושלמי, קולרבי/סלק, אפונת גינה או אפונת שלג.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה, רימון, תפוח עץ/אגס, קלמנטינה/תפוז/פומלה.

יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, בצל טרי לבן וסגול, סלרי עלים או סלרי שורש/בטטה, כרובית/ברוקולי/כרוב, סלק/קולרבי, מלפפון, עגבניה, לפת/דייקון/צנונית, חסה, גזר.

ובסל הגדול גם: פלפל אדום וירוק /כרישה/בצל ירוק, שומר/ארטישוק ירושלמי, אפונת גינה או אפונה סינית/פול ירוק.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה, רימון, תפוח עץ/אגס, קלמנטינה/תפוז/פומלה.

9-11 בינואר 2023 – גדולים מהחיים

נכון שהודענו לכם לפני כמה שבועות שבשנת 2023 כבר לא תוכלו ליהנות מהלדרים והפירות היבשים המעולים והמיוחדים – "מפרי ידיה" – של  מליסה.

אבל… יש לנו עוד מלאי קטן שנשאר – ולכן, עד שיסתיים המלאי – הם עדיין כאן בשבילכם – לדר פירות טבעי לגמרי, בלי כל תוספות, במגוון שילובים יחודיים שמליסה פיתחה: אגס כוסברה, גויאבה מגניבה, הבחירה של פופאי (תרד!), מנגו הקאריביים, ענבים ועוד, וגם שפע של פירות יבשים: אגס, אפרסמון, אפרסק/אפרשזיף, בננה, חרוב, מנגו, ענבים בהירים, שזיף ותפוח.

 

 

מוזמנים להוסיף מתיקות ובריאות לארגז החורף שלכם – דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________________________

הגשם ממשיך לפנק אותנו, ועל כך אנחנו שמחים ממש. בסוף השבוע האחרון ירדו בנחת ובזרזיפים עדינים עוד 12 מ"מ על השדה, שהצטרפו לכ90 מ"מ שירדו במטחים הרציניים בסבב הקודם. האדמה רוויה אבל לא טובענית, האויר נקי ופריך, הקור ירד (הגשם ממתן את הקור העז ודווקא הופך את הטמפרטורות נסבלות יותר) ואנחנו עברו למצב חורף באופן סופי ושבע רצון עד מאוד.

הגשמים הרבים שירדו גורמים לירקות לגדול במהירות, ולפעמים הם מתנפחים למימדים עצומים עוד לפני שאנחנו מצליחים לקטוף אותם – יתכן שתפגשו בארגז לפת ענקית או פקעות שומר כבירות. אל דאגה! נכון שלפעמים ירקות גדולים מאוד נראים לנו שהתנפחו מעודף דשנים או הורמונים או שאנחנו מצפים שהם כבר זקנים ועציים – לא במקרה הזה – הירקות המגודלים שתרצו הם בני תשחורת צעירים שצמחו מהר מדי, ללא כל תוספים וזרזים, מלבד טיפותיו הברוכות של המטר – הם עסיסיים ופריכים וטעימים כל-כך. זה הזכיר לי אגדה מתוקה על גשמים טובים שירדו בתקופת ממלכת החשמונאים: "מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים" (יקרא רבה פרשה לה סימן י).

הנה תמונה קבוצתית של כמה מהם שהעמדתי ל"צילום מחזור" היום – העט נועד למטרת המחשת הגודל…

אנחנו ממש מקוים שהגשם יוסיף וירד עוד ועוד במהלך החורף הבא עלינו לטובה, ומקוים שיבוא במנות קצובות וטובות, ובלי נזקים גדולים של יותר מדי בפעם אחת. אבל כדי להתכונן לכל תרחיש שיבוא, וגם למטחי ברד, הכנו כבר את השדה עם כיסויי בד לערוגות העלים הירוקים, שהן הרגישות יותר. למען האמת, אנחנו כמובן מסתכלים כאן על התמונה מנקודת מבטנו האגואיסטית קצת – הלא לכל הצמחים יש עלים ירוקים… וכל העלים האלה יפגעו במידה זו או אחרת במקרה של ברד, אבל לכסות את כל השדה בבד זה כבר ממש מוגזם… ולכן השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא בעצם – האם זהו צמח שאת עליו אנחנו אוכלים (חסה, מנגולד, תרד וכו) או כזה שעליו משמשים לו לצמיחה ולפוטוסינטיזה, אבל בסופו של קטיף ישארו בשדה להתקמפסט שוב בקרקע… את הראשונים נכסה, כדי שנוכל לקטוף לכם עלים בריאים ולא פגועים, ולכרובית, הברוקולי, הקולרבי, הלפתות, השומר ושאר החברים, שאנחנו אוכלים חלקים אחרים בצמח שלהם, ניתן להתמודד מול הברד ללא כיסוי… אנחנו לא אוהבים אותם פחות, כמובן, רק לא בהכרח זקוקים לעלים שלהם חלקים ויפים…

הנה מבט על השדה המכוסה בבד שלנו:

התכוננות נוספת שלנו לקראת ימות הגשמים שימשכו, הלוואי, לברכה – היא עם המחשבה כבר על האביב – בעוד כמה שבועות נתחיל לשתול ולזרוע לטובת גידולי האביב, ואת זה יקשה עלינו מאוד לעשות באדמה בוצית וספוגה מים. לכן אנחנו מתללים תלוליות בשדה, ומשאירים את האדמה גלית וגבוה, כדי שהמים יוכלו לחלחל מטה, והערוגות עצמן יתנקזו ביתר קלות. לקראת השתילות התכנון הוא לשטח את הערוגות ולשתול ולזרוע את הנדרש. החזיקו יחד איתנו אצבעות שהענין יצליח – הנה מבט על איך זה נראה כעת:

מאחלים לכולנו שבוע נעים, חורפי, גשום וברוך,

שבוע טוב. כולנו שולחים מכאן ברכות החלמה מהירה למג'די ששבר את ידו ומחלים בבית בשבועות הקרובים.

אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה.

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל טרי לבן או אדום, שומר, חסה, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, לפת/צנונית/דייקון, כרובית/בטטה, עגבנייה, מלפפון, ברוקולי, סלק/קולרבי. מתנה לכולם: מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי. מתנה לכולם: מנגולד/תרד/קייל/טאטסוי/רוקט.

בסל הגדול תוספת של: אפונת גינה או אפונת שלג/פול ירוק/ארטישוק ירושלמי, סלרי עלים או שורש, כרוב לבן או אדום.

בארגז הפירות: תפוז/קלמנטינה/פומלה, תפוח עץ/אגס/קרמבולה, אבוקדו, בננה, רימון.

יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, בצל טרי, קולרבי, כרובית/ כרוב לבן או אדום, ברוקולי, מלפפון, עגבניה, שומר/לפת/דייקון/צנונית/סלק, חסה, גזר.

בסל הגדול תוספת של: בטטה, סלרי עלים או שורש, פול ירוק/אפונת גינה או אפונה סינית/ארטישוק ירושלמי.

בארגז הפירות: תפוז/קלמנטינה/פומלה, תפוח עץ/אגס/קרמבולה, אבוקדו, בננה, רימון.

2-4 בינואר 2023

שוב כמה הודעות משמחות על התחדשות:

אגוזי הפקאן של משק שיף הגיעו אלינו אתמול. בשנה שעברה פספסנו כי היבול היה דל, אבל השנה אנחנו שמחים לקבל שוב את פניהם – משפחת שיף ממושב בית חנן מגדלת פירות אורגנים, מהם אנחנו קונים את חלק מהפירות שממלאים את ארגזי הפירות שלכם, וגם פקאנים אורגנים קלופים מעצי הפקאן שלהם –

נארוז אותם בשני גדלים:
200 גרם – 27 שקלים
500 גרם – 66 שקלים

—-

וכמידי חורף, "המתססה" מציעה את הסיידר החורפי הממכר שלה – יש בו 5.5% אלכוהול, ותוכלו לבחור מבין שלושה סגנונות שונים:
* סיידר תפוחים אלכוהולי מתובל ברוזמרין , כוכבי אניס ולבנדר
* סיידר תפוחים אלכוהולי מתובל בקינמון, ציפורן וכוכבי אניס
* סיידר אגסים אלכוהולי מתובל במרווה, עלי ורדים והל.

וגם חדש ממש – שיכר תפוחים בהשריית כשות (כשות הוא הצמח שנותן לבירה קראפט את המרירות, הארומה והטעם שלה) – השילוב של הכשות בשיכר מעניק טעמים פירותיים ומרירות עדינה.

הוסיפו לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו.

________________

הרוחות השבוע גרמו להפסקת חשמל ארוכה בכפר בן נון, ובתוכה גם במשרד שלנו, ואחד המחשבים גם נפח את נשמתו… הבלאגן שהשתרר מנע מאיתנו לכתוב השבוע עלון… שולחים לכם את רשימת הירקות בארגז.

מה השבוע בסל?

יום שני: בצל טרי לבן או סגול, שומר/קולרבי, מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טאטסוי, חסה, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, כרובית, עגבניה, מלפפון, ברוקולי. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים או סלרי שורש.

בארגז הגדול גם: אפונת גינה או אפונת שלג/פול ירוק/ארטישוק ירושלמי, בטטה/סלק, כרוב לבן או אדום, לפת/צנונית/דייקון.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוח עץ, רימון, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד/רוקט/טטסוי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, בצל טרי, קולרבי/שומר, כרובית/כרוב לבן או סגול, ברוקולי, מלפפון, עגבניה, חסה, גזר. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש או סלרי עלים.

בארגז הגדול גם: בטטה, לפת/צנונית, פול ירוק/אפונת גינה או אפונה סינית/ארטישוק ירושלמי, סלק/דייקון.

בארגז הפירות: אבוקדו, קלמנטינה/בננה, תפוח עץ, רימון, תפוז/פומלית.