20-22 בנובמבר 2017 – חבר מכוכב אחר

בשבוע הבא יוצא עדו, האופה המעולה מ"בית הלחם" להשלמות קצרה במאפיה אורגנית בבודפשט. זה דבר יוצא דופן ביותר אצל עדו, שאינו מוותר כמעט על אפיות, אך גם לא על הזדמנות פז שכזו ללמוד ולהשתפר.
לכן, בשבוע הבא לא תהיה אפיית לחם – ביום שני 27 וביום רביעי 29 בנובמבר. בתחילת דצמבר חוזרים לשגרת אפיה.
אנחנו נתגעגע כמובן, אך נאחל לעדו שישוב עם רעיונות חדשים וטעימים.

_____________________________

חילף מ"מלוא הטנא" חידש את מלאי הטחינה והקפה המצויינים שלו. הוא טוחן שומשום אורגני מלא ומקולף באבני ריחיים עתיקות בנות 300 שנה. במקור אבני הריחיים שלו הן מסוריה, ולארץ הן נדדו דרך טורקיה. במערכת ההזמנות תוכלו להוסיף לארגז טחינה אורגנית מלאה או רגילה וקפה טחון למכונה/מקינטה או לקפה שחור. התגעגענו. טוב לפגוש שוב במוצרים המעולים של חילף.

_________________________________

משתלת "דרך השתיל" היא משתלה קטנה בשוהם לגידול שתילי ירקות אורגניים, העובדת בשיתוף עם עמותת "שקל" ומשלבת בעבודה רק אנשים עם צרכים מיוחדים. המשתלה מייצרת בחממה שלה שתילים משובחים ואורגניים לגן הירק, תוך הקפדה על איכות ובריאות השתיל.

לקראת החורף הם מציעים לכם ערכת שתילה לגינת הירק החורפית, ובה 45 שתילי חורף אורגנים מגוונים: כרוב אדום, קולורבי, תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה, כוסברה, חסה אדומה, פאק צוי, רוקט. מחיר הערכה רק 50 שקלים.
הזדמנות נהדרת להצמיח צמחים, מזון ובני אדם.

ניתן לשלוח לנו הזמנה באימייל/סמס או להוסיף לארגז שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו (תחת הקטגוריה "ירקות ח'ביזה").

________________________________________

קולרבים קופצים רוקדים, מרימים את הידיים גבוה לשמיים

kohlrabi-faces

לפעמים מתארים את הקולרבי כמו חייזר, אולי בגלל צבעו הירוק והזרועות הנוטות לצדדים. אכן, יש לו לידידנו צורה קצת ייחודית, וזאת משום שהוא עצמו תופעה לא שגרתית בעולם הירקות. אנחנו מכירים ירקות שהם פירות הצמח (עגבניה, מלפפון, דלעת, פלפל, חציל ועוד), העלים (מנגולד, כרוב, קייל, רוקט, פטרוזיליה ועוד ועוד), הפרחים (ברוקולי וכרובית) וגם השורשים (סלק, בטטה, צנון, גזר למשל), אבל כאן מדובר בגבעול. ענין די נדיר. שותפים לו באגף הגבעולים עוד שני ירקות ממשפחה אחרת: השומר והסלרי, אבל הם שייכים כבר לסיפור אחר…

הוא בן למשפחה מוכרת וותיקה – משפחת הכרוביים, דודניו הם הכרוב, הברוקולי, הכרובית, הקייל וכרוב הניצנים. אמנם הם הקרובים המפורסמים שלו, אך גם הוא, שקצת נחבא אל הכלים, טעים להפליא ואינו נופל בסגולותיו הרפואיות משאר הכרוביים. בתחילת גידולו נראה צמח הקולרבי דומה מאוד לצמח של כרובית, כרוב, ברוקולי או קייל. הוא מפתח עלים ירוקים ויפים, על צמח זקוף. אך בשלב ההתבגרות הוא מחפש את עצמו ואת זהותו הייחודית, ולפתע גבעולו מתעבה, מתכדר ומתעגל, ועל גבי האדמה מונח לו קולרבי עגלגל, ירקרק בהיר (או סגול, תלוי בזן), מתוק ועסיסי.

מקור שמו בשפה הגרמנית ופירושו כרוב-לפת (Kohl – כרוב, Rabi – לפת). אולם הוא אינו שילוב של השניים. הוא ניתן לו כנראה משום שהוא שייך למשפחת הכרוביים, אך מזכיר בצורתו לפת שמנמנה. השם הזה קצת מטעה, כי ידידנו, כאמור, אינו שורש או פקעת, כי אם גבעול מעובה. דווקא השם העברי מתאים יותר, אם כי מסורבל כמובן, כיאה לעב"מ: כרוב הקלח.

kohlrabi1

המרחקים הגיאוגרפים שעבר הקולרבי לאורך השנים לא היו מביישים אף נוסע מתמיד. כמו שאר בני משפחתו, גם הוא התפתח מהאב הקדמון, כרוב הבר, או כרוב העלים. שורשיו קדומים מאוד. כבר במאה הראשונה לספירה כתבו עליו אגרונומים ובשלנים רומאים. קארל הגדול, קיסר האימפריה הרומית, ציווה שישתלו קולרבי באדמות מלכותו. מאירופה הוא נישא למרחקים, לצפון הודו, במאה ה-17, שם הוא נחשב כחלק מרכזי בדיאטה ההינדית. הוא הגיע גם לצפון אפריקה והמזרח התיכון, לסין ולאפריקה, ומאוחר יותר, גם לארצות הברית, בעיקר למטבח ה"דרומי". עד היום הוא מככב בספרי בישול הודיים, אסיאתיים, גרמניים והונגריים.

הוא זריז להבשיל משאר בני משפחתו, משום שכדי להגיע לחלק הנאכל איננו מחכים לפריחת הצמח (כמו בכרובית או בברוקולי) או לסגירת העלים (כמו בכרוב). למעשה, קולרבי צריך להיקטף מוקדם, כשעדיין אינו בוגר. קולרבי שנקטף מאוחר מדי, מרקמו עלול להיות "עצי" וסיבי מאוד. זו גם הסיבה לקולורבים הקטנטנים שיש לפעמים בסליכם. לעתים  עוצר החורף את גדילתם, אך המתנה ממושכת להאצת צמיחה אביבית תפגום במרקם העסיסי והפריך של הירק, ולכן אנחנו קוטפים אותם קטנים. קולרבים קטנים שכאלו אין צורך אפילו לקלף, כי הם בעלי קליפה עדינה מאוד.

ניתן לאכול קולרבי למעשה בכל צורה. מקובל לאכול אותו חי, אבל הוא גם מעולה צרוב בגריל או בטאבון. הוא מצויין מבושל, או מאודה, לא רק במרק, מוקפץ בחמאה מזוקקת או אפוי בתנור עם מלח, פלפל לבן וגרוס ומרווה, והוא אפילו מוחמץ. הוא יכול לשמש תחליף במתכונים לצנון או לפת, וכן לערמוני מים במאכלים סיניים. העלים שלו דומים מאוד בטעמם לעלי קייל, וניתן להשתמש בהם באותה הצורה, ולהוסיף אותם למרקים, לרטבי פסטה, ולתבשילי ירקות מוקפצים. הגבעולים קשים ולא שמישים. כדאי להציץ במתכונים שלנו כדי לקבל רעיונות לשימושים פחות רגילים בקולרבי.

במישור הבריאותי, הקולרבי נהנה (כלומר, אנחנו נהנים) מכל הסגולות הרפואיות של משפחת המצליבים. הוא מקור מצויין לויטמין C (ספל קולרבי חתוך יספק את המנה היומית המומלצת) וכמו הכרובית הוא מקור מעולה לסיבים תזונתיים. הוא מכיל גם כמויות יפות של אשלגן, חומצה פולית וסידן. ברפואה העממית הוא נחשב למנקה דם וכליות ויעיל למערכת הלימפה ולעיכול. ניסים קריספיל כותב כי יהודי מרוקו משתמשים במיץ קולרבי ודבש לטיפול בצרידות ובליחה בגרון, וברפואה הטבעונית מערבים מיץ קולרבי וירקות אחרים לטפל באסטמה, לשיפור תפקודי ריאה, בעיות בסינוסים ותפקוד בלוטת התריס. לעידון טעמו של מיץ הקולרבי ניתן להוסיף לו מיץ גזר.

kohlrabis

כדי להנות ממנו למאכל נקטף הקולרבי בצעירותו, בעונות מסויימות לאחר פחות מחודשיים של צמיחה (משתילה), אולם למעשה הוא ירק דו-שנתי. המשמעות היא שכדי להגיע למחזור צמיחה שלם, עד הפקת זרעים, הוא צריך לעבור שתי עונות גידול, שביניהן תקופת "דגירה" או מנוחה של חורף, שרק באביב שלאחריו הוא יפרח ויפיק זרעים.

הוא ירק חורפי, ומעדיף בהחלט מזג אויר קריר. אנחנו מנסים להאריך ככל האפשר את העונה ושותלים אותו החל מסוף אוגוסט, אבל מתלבטים בתזמון הזה בכל שנה מחדש. זאת משום שבדרך כלל המחזור הראשון של גידול הקולרבי מתמודד עדיין עם חומו של סוף הקיץ, וכשהוא סובל מעקת החום, הוא פגיע למזיקים ולבעיות. במיוחד אוהבת "לטפס עליו" בכל המובנים, כנימת עש הטבק. שהיא כנימה קטנטנה ומעצבנת מאוד. את משפחת הכרוביים היא אוהבת במיוחד וחונקת אותם מאהבה. היא מתיישבת על העלים על כל משפחתה המורחבת (והיא מורחבת…) וממש משחירה את פניהם. היא ניזונה מן הצמח ומחלישה אותו ובנוסף מפרישה כמויות גדולות של טל דבש, חומר סוכרי דביק שמושך את פטריית הפייחת, המכסה את העלים בצבע שחור ומפחיתה את היכולת שלהם לעשות פוטוסינתיזה (הטמעה בשפת הקודש). כשהיא פוגעת בקולרבי התוצאה היא קולרבים לבנבנים וחסרי טעם, ויבול דל במיוחד בכמות (השנה לא פגשנו בה, וטוב שכך).

הבשורה הטובה היא שעם ירידת הטמפרטורות פעילותה פוחתת מאוד, ובשתילות הבאות של הקולרבי, אנחנו רואים בדרך כלל הרבה פחות נזק, ידידתנו כנראה כבר מתארגנת מתחת לפוך לנמנום חורף. היבול נאה, הקולרבי ירקרק ועסיסי וטעים. זהו הקטיף העכשווי של הcool-רבי החביב. אז תנו לו כבוד ומקום אצלכם בצלחת, הוא גבר על קשיים כדי להגיע אליכם ולשמח את לבבכם וקיבתכם.

אנחנו מנצלים את ההזדמנות לברך את מוחמד לכבוד אירוסי בתו הצעירה (וברכות גם לאחים הגאים, עלי ומג'די), וגם את מליסה לכבוד בר המצוה של בנה הקטן איתמר.
הלוואי שבעיקר שמחות ואהבות ישבצו את חיינו לרוב
שיהיה שבוע רגוע
אלון, בת-עמי, דרור,יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: כוסברה/פטרוזיליה, מנגולד/תרד ניוזילנדי, חסה, מלפפון, קייל/רוקט, עגבניה/עגבניות צ'רי, גזר, צנונית/דייקון/לפת, קלרבי/שומר, פלפל אדום/ירוק/חציל. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית.

ובסל הגדול תוספת של: בטטה, כרוב/ברוקולי, סלק, סלרי עלים/כרישה.

יום רביעי: פלפל אדום/חצילים, גזר, מיזונה/רוקט/טאטסוי, עגבניה/עגבניות צ'רי, פטרוזיליה/כוסברה, צנונית/לפת/דייקון, קלרבי/שומר, כרוב /ברוקולי, מלפפון, קייל/מנגולד. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים, סלק, בטטה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

13-15 בנובמבר 2017 – פלפולי פלפלים

אחרי תקופת געגוע – התחדש מגוון חטיפי הבריאות של "נאות סמדר" – מעדנים מדבריים אורגניים ללא גלוטן וללא תוספת סוכר (מומתקים ברכז תפוחים אורגני). החטיפים מכילים מגוון שקדים אגוזים וגרעינים אורגניים, בטעמים: תמר, תמר-קוקוס, משמש ושזיף. בכל אריזה 4 חטיפים.

____________________________

מזכירים לכם שמהשבוע יש מוצר חדש ומיוחד שתוכלו להוסיף לארגז הירקות – לחם פלא – לחם שאור העשוי מדגנים וקטניות ללא גלוטן. הלחמים הטעימים והמשביעים של שירלי רוכל ממושב חוגלה מכילים חלבון ממקור צמחי, מותפחים בעזרת שאור (מחמצת), ונעשים בעבודת יד, ללא שמרים, ללא תוספת סוכר וללא שמן.
אז מה הפלא? הפלא הוא שהם מכילים רק דגנים מלאים ללא גלוטן, קיטניות מונבטות ופשתן, גרוסים ונלושים באבן ריחיים ומותססים בדרכים מסורתיות. כל אלו יוצרים לחם מזין, עשיר בחלבון מלא ממקור צמחי וסיבים תזונתיים בעלי אינדקס גליקמי נמוך.
את לחמי הפלא אפשר להוסיף  דרך מערכת ההזמנות שלנו.

________________________________

משתלת "דרך השתיל" היא משתלה קטנה בשוהם לגידול שתילי ירקות אורגניים, העובדת בשיתוף עם עמותת "שקל" ומשלבת בעבודה רק אנשים עם צרכים מיוחדים. המשתלה מייצרת בחממה שלה שתילים משובחים ואורגניים לגן הירק, תוך הקפדה על איכות ובריאות השתיל.

לקראת החורף הם מציעים לכם ערכת שתילה לגינת הירק החורפית, ובה 45 שתילי חורף אורגנים מגוונים: כרוב אדום, קולורבי, תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה, כוסברה, חסה אדומה, פאק צוי, רוקט. מחיר הערכה רק 50 שקלים.

הזדמנות נהדרת להצמיח צמחים, מזון ובני אדם.

ניתן לשלוח לנו הזמנה באימייל או להוסיף לארגז שלכם, החל מהשבוע הבא, דרך מערכת ההזמנות שלנו (תחת הקטגוריה "ירקות ח'ביזה").

______________________________________

גברת פלפלת ואדון פלפל

הפלפלים הנאמנים מלווים אותנו בארגז כבר כמה חודשים טובים, בכל פעם נדחק הסיפור שלהם מפני סיפור על ירק אקזוטי או חדש או מלהיב אחר. השבוע הם מופיעים בשניים-שלושה צבעים, וזאת הזדמנות לתת להם את הבמה, קבלו אותם:

הפלפל שאנחנו אוכלים כירק – מתוק, חריף, אדום, ירוק, צהוב או כתום (ויש גם סגול, שחור וחום…) קיבל את שמו… בטעות. פלפל היא בכלל מילה שהחלה את חייה כמסמנת את תבלין הפלפל שחור ורק מאוחר יותר הושאלה לצ'ילי ולגמבה, שבעברית מדוייקת מכונים "פלפלת".

תבלין הפלפל השחור (ממשפחת הפלפליים – Piperaceae, שמזרעיו השחורים, הירוקים או הורודים [שלבים שונים בהבשלת הזרעים] גורסים וטוחנים את תבליני הפלפל השחור או הלבן שאנחנו מכירים) מקורו בהודו ושמו הגיע מסנסקריט: pipali. אירופה הכירה את הפלפל עוד מהתקופה הקדומה. וכמו כן את קרובו, הפלפל הארוך (Piper longum), ששימש גם הוא כתבלין חריף במיוחד. באמצעות המסחר עבר השם ללטינית piper ומשם לאנגלית עתיקה (pipor), גרמנית (Pfeffer), צרפתית (poivre), הולנדית (peper) ולשפות נוספות. במקביל עברה המילה מן ההודית לפרסית וממנה לארמית, וכך הגיעה גם ללשון חז"ל; היא מצויה בעברית של המשנה בצורה "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". חריפות טעמו של הפלפל גרמה לשמו להיות שם נרדף לחריפות שכל ולשון.

קולומבוס, שניסה למצוא קיצור דרך לתבלינים בהודו, לא ממש התכוון לתת לעובדה, שמצא משהו אחר לגמרי, לבלבל אותו, ונתן לירק החריף שפגש בקריביים (ממשפחת הסולניים – Solanaceae) את שמו של התבלין החריף ההודי, וכך פתח פתח להתפלפלות והתבלבלות סביב שמות זהים לצמחים שונים לחלוטין. אין כל קשר בוטני בין הצמחים, אך הפלפל האמריקאי היה חריף בדומה לזה שבא מהודו, וקולומבוס היה סוחר וממתג ממולח שקיווה למכור אותו בממון רב ביבשת האם, ולכן כינה אותם באותו שם. ביומנו הוא כתב עליו כי "הוא תבלין טוב יותר מהפלפל השחור שלנו" (שלנו???!!!). ההתלהבות גרמה לירק החריף להגיע בעזרת הפורטוגלים והספרדים לאירופה, אפריקה, דרום מזרח אסיה והודו, וכמובן להונגריה, בה הפך הפלפל המיובש הטחון, הפפריקה, לתבלין הלאומי.

במהרה התגלה שלחריף הזה יש אח מתוק, המון אחים מתוקים למען האמת, אבל כל זה כבר לא יכול היה לשנות את שמם החריף והמפולפל, אז קראו להם "פלפל מתוק", ובאיטלקית, ואחריה בעברית, גם "גמבה".

במרכז אמריקה יש לפרי הסטוריה ארוכה ועתיקה. זני הפלפל שמוצאים באתרים ארכיאולוגיים במרכז אמריקה הם בני למעלה מ-2000 שנה, והפרי מופיע גם בעבודות רקמה של תושבי חוף פרו מהמאה הראשונה לספירה. האולמקים, הטולטקים והאצטקים הם רק אחדות מהתרבויות שגידלו פלפל והשתמשו בו רבות. יחד עם זני הפלפל החריפים הובאו לאירופה גם הזנים המתוקים, ועד תחילת המאה ה-17 התגלה לאירופאים המגוון העשיר של זני הפלפל הידועים כיום, כולם גודלו לאורך שנים על ידי תושבי אמריקה המרכזית.

ישנם כיום בעולם מאות זנים של פלפל. הם שונים בטעמם: מתוק, מתוק-מריר, חריף, מתוק-חריף, חריף מאוד, חריף מאוד מאוד מאוד, וכן הלאה, כל השילובים קיימים. בצורתם: מאורכים ורחבים, מרובעים (דומים מעט לפעמון ולכן קרויים bell pepper), קטנים ומאורכים בצורת לב (פלפל ה-pimiento הספרדי), ארוכים וצהובים – כמו בננה, קטנטנים – כאלו המשמשים להחמצה, וכמובן החריפים – המאורכים והצרים, המשולשים הקטנים, הדקיקים כל כך, כמעט כשרוך ועוד. גם הצבעים שונים ומשתנים – הפלפל מתחיל בדרך כלל כירוק, בגוונים שונים מבהיר לכהה, אך לא תמיד. כשעבדתי בקליפורניה גידלנו פלפל שצבעו הראשוני היה סגול מבחוץ וירוק מבפנים! עם ההבשלה משתנה צבעו של הפלפל, בתהליך דומה לזה שעובר על העגבניה, רמת הסוכר (או רמת החריפות) בו עולה, והוא משתנה לגוון חם יותר: הנפוצים הם הצהוב, הכתום וכמובן האדום, אך יש גם שחור ובורדו! הפלפל המתוק והפלפל החריף נקטפים בשלבים שונים בגידולם – מהשלב הירוק ועד האדום, וכף אנחנו זוכים ליהנות מטווח רחב של טעמים וצבעים.

 

בשנים שעברו התחלנו את קטיף הפלפלים כשהם עדיין צעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים אנחנו קוטפים מכל שיח פירות אחדים מהאיזורים הצפופים יותר בצמח, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. השנה היתה חנטת הפירות הראשונים מעטה ומפוזרת, ולכן לא נדרש דילול – ולא קטפנו פלפלים ירוקים בתחילת העונה.

עם ההבשלה – הפירות הירוקים מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטף אותם הגוון האדום שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. שוב, בדומה לעגבניות, ההאדמה מתרחשת מהר יותר ובצורה רציפה יותר כשהטמפרטורה חמה. בשבועות האלה, בהם הטמפרטורות מתמתנות והלילות מתארכים, הפלפלים נשארים ירוקים זמן ארוך יותר, וזאת הזדמנות לקטוף עבורכם פלפלים משני הצבעים.

  

הפלפל החריף מקבל את טעמו החזק מתרכובת אורגנית ששמה קפסאיסין (Capsaicin). בעצם, החריפות אינה קשורה לחוש הטעם אלא לחוש המישוש… היא אינה טעם אלא תחושת צריבה. הקאפסיאין פועל על קולטני החום באזורים רגישים בגוף וגורם לגוף להגיב כאילו הוא נחשף לחום גבוה. החריפות מעודדת הזעה, הזעה מעודדת קירור של הגוף, ולכן מאכלים חריפים פופולריים במקומות חמים בעולם.

פלפל מכל סוג שהוא עשיר מאוד בויטמין C ולכן הוא מסייע בעיכוב תהליכי הזדקנות ובמניעת מחלות לב וכלי דם, כמו גם סוגים שונים של מחלת הסרטן, חשוב לתפקוד הנאות של מערכת החיסון ומשפר את ספיגת הברזל במעי. מרכיב חשוב נוסף בו הוא ויטמין A, המשמש כאנטי אוקסידנט (בולם חמצון) המגן על רקמות הגוף ותאיו מפני תהליכי חמצון. גם הוא עשוי לסייע במניעת סרטן ומחלות לב וכלי דם ובעיכוב תהליכי הזדקנות, וכמו כן הוא חיוני לראיית לילה ובעל חשיבות לתפקודה התקין של המערכת החיסונית, התאים, הרקמות הריריות והעור. הפלפל האדום מכיל גם ליקופן, הנחשב לנוגד חמצון עוצמתי במיוחד. הפלפל הירוק מכיל גם כלורופיל, שמסייע בריפוי רקמות ותורם כנראה להגנה מפני חומרים מסרטנים שבבשר אדום. השבוע בארגז מבקרים אתכם פלפלים בירוק-אדום וקצת גם צהוב.

לבשל או לא לבשל? במהלך בישול, בתהליך הדומה למתרחש בעגבניה, ירדו רמות הויטמין C בפלפל, אך מאידך מוכפלת בפלפל האדום כמות הליקופן, כך שהתשובה היא מן הסתם – גם וגם…

מייחלים מאוד לגשם, ומאחלים לכולנו שבוע סתוי ונעים,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: כוסברה/שמיר, מנגולד/תרד ניוזילנדי, חסה, מלפפון, קייל, עגבנייה/עגבניות צ'רי, צנונית/דייקון/צנון, קלרבי /שומר/סלק, בטטה, פלפל אדום/ירוק. בארגזים קטנים בלבד: כרוב/גזר. וגם מתנה – מיזונה/רוקט/טאט סוי.

ובסל הגדול תוספת של: לוביה תאילנדית/ארטישוק ירושלמי/חציל, תרד חורפי, כרוב וגם גזר.

יום רביעי: פלפל אדום וירוק, גזר, חסה, עגבניה, תרד ניוזילנדי/תרד חורפי, שמיר/כוסברה, קלרבי/שומר, בצל/בטטה, מלפפון, קייל/מנגולד. בארגזים קטנים בלבד: צנוניות/צנון/דייקון. וגם מתנה – מיזונה/רוקט/טאט סוי.

ובסל הגדול תוספת של: במיה/שעועית/ארטישוק ירושלמי, סלרי עלים, חציל/סלק, כרוב/ברוקולי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

6-8 בנובמבר 2017 – סתו ירוק

לחם פלא פלאים

השבוע אנחנו שמחים להציג לכם מוצר חדש ומיוחד שתוכלו להוסיף לארגז הירקות – לחם פלא – לחם שאור העשוי מדגנים וקטניות ללא גלוטן. בארגזים תוכלו למצוא גלויה שמספרת מעט על הלחמים הללו. אחרי שנים של ניהול בארגונים גדולים ויעוץ החליטה שירלי רוכל ממושב חגלה לשנות כיוון, הנה הסיפור שלה:

בעזרת ייעוץ מאישה חכמה הגעתי לתובנה: עכשיו הגיע תורי לעשות טוב לאנשים מסביבי. והחלטתי שאפתח לחם שהוא חלבון: משביע, טעים וללא נקיפות מצפון. הצורך היה ברור חד וממוקד: לפתח ולשווק מוצר מזון נדרש, במחיר הוגן, מזין וטעים. הדרך, מאידך, לא הייתה פשוטה וכרוכה באין סוף שעות קריאה ולמידת ערכים ותועלות תזונתיות, מחקר על אנתרופולוגיה ותזונת עמים שונים בעולם מהודו ועד כוש. וכמובן, כמובן חודשים ארוכים של ניסיונות ורקיחות. אז אני מאוד מתרגשת ומשתפת גם אתכם ולחם פלא יוצא למכירה. מתחילים בקטן. נגדל בהדרגה. מתוך כוונה להיות עסק אחראי חברתית וסביבתית, הוגן ושיעשה לכם טוב (כי מזון הוא כלי משמעותי לתחזוק גוף רענן ונפש מאוזנת).

לחמי הפלא הטעימים והמשביעים של שירלי מכילים חלבון ממקור צמחי, מותפחים בעזרת שאור (מחמצת), ונעשים בעבודת יד, ללא שמרים, ללא תוספת סוכר וללא שמן.
אז מה הפלא? הפלא הוא שהם מכילים רק דגנים מלאים ללא גלוטן, קיטניות מונבטות ופשתן, גרוסים ונלושים באבן ריחיים ומותססים בדרכים מסורתיות. כל אלו יוצרים לחם מזין, עשיר בחלבון מלא ממקור צמחי וסיבים תזונתיים בעלי אינדקס גליקמי נמוך.
הדגנים בהם הם משתמשים: אורז, קינואה, טף, דוחן, אמרנט ודורה אינם מכילים גלוטן. דגנים אלו, הפשתן הטחון, הכוסמת והקטניות מושרים ומונבטים שעות ארוכות במים בכדי לאפשר ניצול מרבי של הערכים התזונתיים  בהם הם עשירים. לחם פלא הוא מזון קרוב ביותר למצבו הטבעי של חומר הגלם הצמחי ולכן מעניק איכות תזונתית גבוהה במיוחד.
כך הם נאמנים לסגנון האפייה ולטכניקות ייצור הלחמים המסורתיות מהודו, אפריקה ודרום אמריקה ומצליחים לייצר לחם חדשני המתאים לדפוס האכילה המערבי העכשווי של כולנו.
הלחמים עשירים באחוזים גבוהים של מים, מה שמאפשר מרקם פריך מבחוץ (קראסט) ותוך בשרני דחוס ומשביע. תהליך ההתפחה הארוך, מאפשר ביטוי חזק יותר לטעם הלחם.
לחם פלא טבעוני, מיוצר בסביבה נקייה מהאלרגנים העיקריים המוכרים ע"י ארגון הבריאות העולמי. הלחמים מגיעים מהקפאה, ויש לאחסן אותם גם אצלכם בקירור או הקפאה. הם מושלמים לכריכים ולטוסטים.

את לחמי הפלא אפשר להוסיף החל מיום שני הבא דרך מערכת ההזמנות שלנו.

_______________________

הנה הם באים – השדים הירוקים

אנחנו ממתינים בהשתוקקות גדולה לגשם. בשבוע-שבועיים האחרונים זכינו לכמה ממטרים מקומיים, שהיו מתאבן ראוי לקראת הגשם הצפוי, ואנחנו מחכים ממש למנה העיקרית… השמיים כבר הפכו מעוננים ויפים, ורוח מסיעה את הענננים במרץ, מעיפה עלים ומברישה את ערוגות העלים הירוקים בשדה. אבל הטיפות עצמן עוד לא החלו להגיע באופן סדיר. אנחנו שולחים להן קריאות מכן – בואו, עננים, הבו גשם לשדותי.

אחרוני גידולי הקיץ חוגגים את השבועות האחרונים שלהם – בקרוב ניפרד מהלוביה, הבמיה, החצילים והדלעת. התירס נותן את אקורד הסיום שלו השבוע ובשבוע הבא. את המקל במרוץ השליחים של העונות הם מעבירים לגידולי החורף – הסלק, הגזר, הצנונים והלפת, הקולרבי והשומר שמדלגים כבר לבית האריזה, גם הסלרי והכרוב כבר כמעט מוכנים. הכרובית והברוקולי מגדלים עלים ענקיים ומתחילים להכין את עצמם לגידול ניצני הפרחים בהם אנחנו חפצים לצלחתנו.

אני יודעת בודאות שמתקרב החורף גם כשמד הירוקומטר שלי מורה שלתיבת האימייל הגיעו מעל עשר הודעות שכותרתן: "מה הם העלים הירוקים בארגז השבוע????". כי בחורף מגוון עלים ירוקים צומחים בשמחה בשדות ח'ביזה וממלאים את הארגזים. יש מי ששמח בהם מאוד וגם מבקש שלא נוריד את עלי הסלק והלפת כדי שאפשר יהיה לעשות גם בהם שימוש, ויש מי שנבהל קצת מעומס הירוק ותוהה מה לעשות (שוב) עם הירוק הירוק הזה. אז לטובת הנבוכים – הנה לפניכם מורה הנבוכים העונתי של ירוקי ח'ביזה בחורף:

מנגולד=סלק עלים:

הוא אחיו של הסלק, אבל במקום שורש מעובה הוא מגדל עלים ענקיים.

הוא נהדר במרק, בפשטידות, כעלים לממולאים, וגם מוקפץ או מאודה קלות ואפילו טרי בסלט.

הנה המון מתכונים אפשריים

 

טאט סוי:

מגיע אלינו מן המזרח הרחוק, הוא בן למשפחת צ'וי או סוי, השייכת למשפחת הכרוביים או החרדליים.

טעמו ממש ממש מעט מריר, והוא לא חריף וכן מיוחד מאוד. הוא משתלב מצויין עם טעמים חריפים (חרדל ופלפל חריף), ג'ינג'ר, שומשום וגם מתוק של פירות.

ניתן להשתמש בו לסלטים, וגם להקפיץ או לבשל כמו תרד או מנגולד – במרק, בפשטידה, בחביתה וכו'.

הנה הרהורים ומתכון לדוגמא (באנגלית, הטאטסוי לא ממש כבש לו מקום בארץ עדיין), אם תגלגלו למטה, בסוף המתכון יש קישורים למתכונים נוספים.

 

תרד ניו זילנדי

מקורו באוסטרליה וניו זילנד, מכאן שמו. קפטן קוק גילה אותו צומח על חופי ניו זילנד, והוא מיד נקטף, בושל ואף נאסף לדרך כדי להילחם בצפדת, הנגרמת מחוסר בויטמין C. הוא מתאים מאוד לאקלים בארץ כי הוא מסתדר מצוין ואפילו מעדיף אקלים חם. הוא משתרע ומתפשט, ועליו בשרניים וקטנים.

הוא יכול להתאים לכל מתכון תרד, אך בהחלט גם להחליף מנגולד. כדי להכין אותו לבישול, צריך להוריד את העלים מן הגבעול – הגבעולים קשים ולא נוחים למאכל. בניגוד לתרד הרגיל או למנגולד לא מומלץ לצרוך את התרד הניו-זילנדי כשהוא נא. כדאי לחלוט אותו מספר דקות, ולשטוף במים קרים, לפני המשך השימוש בו.

מתכונים אוסטרליים לתרד ניוזלנדי

 

תרד חורפי:

לפעמים העלים שלו ענקיים ממש ולפעמים הוא דומה יותר לבייבי-תרד. הכל תלוי בעונה, בערוגה, בתזמון הקטיף.

הטעם שלו ירוק בהחלט (פעם הייתי פותחת עיניים גדולות על מי שהיה מגדיר טעם כ"ירוק"). הוא טיפונת מריר, טיפונת מתוק, וכולו מלא טעמים של רעננות וגשם.

גם הוא, כמו בנדודו המנגולד, מתאים לסלט טרי או לבישול – מרק, פשטידה, מילוי כיסנים, חביתת ירק, או סלט מבושל – כל אלה יתאימו לו מאוד.

הנה מקבץ הצעות לדוגמא

 

רוקט

קוראים לה כאן ארוגולה וגם רוקה ורוקט. כולן באות באותו הטעם החריף האופייני למשפחת החרדליים. גם היא, כמו התרד, מופיעה אצלכם לפעמים ענקית ובשרנית ולעתים קטנה ועדינה.

עלי הרוקט חריפים, אבל נלווה להם טעם אופייני משלהם, לאו דוקא חריף, שהופך אותם מעניינים במיוחד בסלט, מלווים פירות מתוקים. גם גבינות מתחברות אליהם מצויין, ובישול עדין, שוב, כמו קודם, מרכך קצת את החריפות.

הנה מתכון ששלחה לי רותם, תוכלו למצוא עוד רבים אחרים אם תחפשו "רוקט" או "ארוגולה" באינטרנט.

 

קייל

עלה ירוק ממשפחת הכרוביים, נחשב אחד המזונות הבריאים ביותר שיש. לטעם שלו צריך להתרגל, אבל לדעתי שווה בהחלט להתרגל, ולהתאהב.

בשל המרקם הקשה יחסית שלו בדרך כלל מבשלים אותו או מכניסים אותו לשייק ירוק, אבל אפשר גם לקלות ממנו צ'יפס ולאכול אותו חי בסלט – הוא מצויין!

מתכוני קייל ומילות הלל כאן

 

מיזונה

     

ירוקה ממשפחת החרדלים, בעברית מכנים אותה חרדל יפני או כרוב רַפַּה. המיזונה היא צמח בעל עלים ארוכים ודקים שלהם קצוות משוננים, טעמם עדין ומתקתק מעט. הצמח תורבת ביפן עוד מהעת העתיקה, אבל המקור הקדום שלה הוא כנראה סין.

טעמם של עלי המיזונה הירוקה נייטרלי ולכן הם טובים גם כתוספת דקורטיבית וכמצע למנות ראשונות ועיקריות וגם כעשב תיבול נפלא לסלט. אחותה, המיזונה האדומה חריפה ומתאימה יותר כמו הרוקט להוספת חריפות וענין לסלט או לבישול. לכן מככבת לעיתים קרובות בתערובות בייבי למיניהן, אבל גם עומדת בפני עצמה וגם, הפלא ופלא, ניתנת להקפצה בקלות.

מתכוני מיזונה מאיריס זו'רלט, Ynet

 

עלים ירוקים רגילים כמובן להיות מחוברים לשורש ולאדמה. כשאתם רוצים לשמור אותם לאחר שנקטפו אתם מנסים למנוע שתי תופעות: מצד אחד שלא יתייבשו, ומצד שני שלא ירקיבו. יש כמה שיטות לשמור אותם בצורה מוצלחת, אפילו לאורך זמן. קודם כל, כדי למנוע רקבון כדאי כמה שפחות להרטיב, ולכן מומלץ לא לשטוף אותם מראש, אלא רק לפני השימוש: עלים גדולים כמו חסות, מנגולד, קייל, טאט-סוי, עלי חרדל ותרד כדאי לעטוף (לא שטופים) במגבת בד או מגבת נייר עבה ולהכניס לתוך שקית ניילון, כך מצד אחד נספגת הלחות ומצד שני אין התייבשות.

כדי שכל השפע הזה יגדל ויצמח אנחנו זקוקים לעוד מנות נדיבות של מים משמים. עכשיו, משחלף ז' בחשוון, ועולי הרגל הנושנים כבר מזמן חזרו הביתה, כולכם מוזמנים לא רק להזכיר אותו, אלא גם לבקש, לשאול, לנדנד, להתעקש, להתחנן, להתפלל, לקוות – גשם, גשם, בוא!

עד כאן להפעם, מקוה שעשיתי קצת סדר במגוון הירוקים. אתם מוזמנים תמיד לשאול ולתהות על יצורים לא מוכרים בארגז דרך הטלפון: 054-6535980 (אבל בו אנחנו לפעמים קשים להשגה) או האימייל: csa@chubeza.com. גם קבוצת הפייסבוק המתוקה של לקוחות ח'ביזה היא מקור מצויין למידע ועצות, כדאי להשתמש בה.

שיהיה שבוע של טוב, בריאות וצמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל הירוק?

יום שני: כוסברה/שמיר, תירס, חסה, מלפפון, עגבנייה/צ'רי, תרד ניוזילנדי/תרד תורכי, צנונית/דייקון/צנון, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה, בטטה, פלפל/חציל. בארגזים קטנים בלבד: רוקט/טאטסוי.

ובסל הגדול תוספת של: סלק/לפת, בצל יבש, מנגולד/קייל, קלרבי/שומר.

יום רביעי: פלפל/חציל, תירס/גזר, חסה, עגבניה, תרד ניוזילנדי/תרד חורפי, שמיר/כוסברה, צנון/צנונית/דייקון, ארטישוק ירושלמי/סלק, בטטה, מלפפון, מנגולד/קייל.

ובסל הגדול תוספת של: טאטסוי/רוקט/מיזונה, קלרבי/שומר, כרישה/בצל יבש.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

30 באוקטובר – 1 בנובמבר 2017 – אוצרות סתויים

למרות שרשמית הסתו כבר ממש כאן, השדה שלנו מתקשה להיפרד מגידולי הקיץ. התירסים האחרונים עוד לא נקטפו (בשבוע הבא נשלח את האחרונים),וגם ילדי קיץ אחרים עדיין ממשיכים להבשיל בערוגות: פלפלים, חצילים, לוביה תאילנדית ובמיה עדיין נקטפים בשדה ומבקרים אצלכם בסלים. זה הזמן להכין קפונטות אחרונות של סתו – למי שמשתייך לעדת הדחיינים (כמוני…) – לא מבטיחה כמה זמן עוד ישאר לנו טעם של סופקיץ…

במקביל מתחילים גידולי החורף להתרוצץ בארגזים – עלים רעננים לסלט ועלים יפים לבישול, סלק, לפת וצנונים – ברוכים הבאים! ובתוך כל הגם וגם הזה בו קיץ וחורף מתערבבים לכדי סתו – מלווה אותנו גם ירק סתוי מובהק, שזהו מועדו המדויק, והוא משבח כל מרק (יצא חרוז…) – מי יודע מי הדרדק?

זו חמנית הפקעות, הידועה יותר בשמות האחרים שלה: בטטה קסביה (תפוח אדמה של הקנה) או הכינוי הנוסף והמבלבל: הארטישוק הירושלמי. קודם כל נתחיל בהבהרה: זה אמנם נראה כמו ג'ינג'ר, אבל זה בהחלט לא ג'ינג'ר! למעלה מחצי שנה המתנו לפקעות הטעימות, עד שהשיחים התייבשו וקמלו, ורק אז קצצנו אותם והתחלנו להוציא מן האדמה את הסודות החבויים בה – פקעות משביעות וטעימות, שמשדרגות כל מרק, פשטידה, אנטי פסטי או סלט, ולא צריך הרבה מהן, הן יכולות לשמש ממש כמו תבלין. אצלנו בח'ביזה הן מהגידולים ה"צעירים" – לפני מספר שנים ניסינו לגדל אותן בפעם הראשונה וראינו כי טוב, ואפילו טוב מאוד. מאז הן אורחות קבועות בסתו.

(התמונה המרהיבה הזו היא של גל מהבלוג "פתיתים"):

קודם כל, בעברית היא לא אדון, אלא גברת: שמה העברי הוא חמנית הפקעות והוא מתאר אותה במדויק: היא למעשה זן של חמנית, המפתח פקעת שורש אכילה. מקורה של הפקעת הטעימה הוא בצפון אמריקה, בחוף המזרחי, מג'ורג'יה עד נובה סקוטיה, שם  היא גדלה בר ובגינות הירק של ילידי המקום האינדיאנים שנים רבות. היא נהנתה מהשמש האמריקאית הקייצית ומאדמה עשירה ופוריה והניבה ללקטים או לחקלאים שורשים משביעים, עתירי אנרגיה ומתוקים.

האירופאיים, שהגיעו לביקור וכיבוש, טעמו ממנה ונשבו בקסמה. הראשון שתיאר אותה היה הצרפתי סמואל דה שמפלה (Samuel de Champlain) שראה אותה בגינת ירק בקייפ קוד ב1602. הוא שלח מהם לצרפת ומשם הם הגיעו במאה ה17 גם לגרמניה, לאנגליה ולאיטליה. האיטלקים כינו אותה Girasole – שמה האיטלקי של החמנית, ואיכשהוא השם הזה שובש לJerusalem ונדבק בפקעת האמריקאית. חלקו השני של שמה העממי מגיע מטעמה הדומה משהו לארטישוק.

כמו שאר החמניות, היא חובבת את החמה וגדלה בקיץ. עבורנו בח'ביזה זהו הקיץ החמישי בו אנחנו מלווים את גידולה. אני אומרת מלווים, כי למעשה משעת טמינת הפקעות בקרקע ועד לנעיצת הקלשון הראשונה כדי להוציא את הפקעות, לא עשינו הרבה עבורה (מלבד כמובן השקיה וקצת עישוב ראשוני), אלא צפינו בהשתאות בכוח הצמיחה היפיפה שלה, ביכולת שלה להתג'נגל ולהתפרע לכל הכיוונים, להראות לעשבי הבר שאין מה לנסות אפילו להפריע לה ולהתנחל בערוגה שלה. בשדה שלנו היא נקייה ממזיקים (כשיש בעית חולדים או חפרפרות זה עלול להיות מתסכל מאוד) ולכן במשך הגידול פשוט זזנו הצידה והמתנו בסבלנות.

הנה היא מתפרעת, פורחת, צומחת – חמנית הפקעות אצלנו בערוגות השדה:

    

והיתה דרושה הרבה סבלנות. שבעה חודשים לפחות היא לקחה את הזמן, צמחה, פרחה, נבלה ולאט לאט התפיחה בסתר את השורשים החביבים. רק במחצית אוקטובר, לאחר שהעלווה התייבשה, נעצנו קלשון והתחלנו לבדוק מה המצב. התשובה היתה: נא להמתין בסבלנות. המתנו. ועכשיו, מקץ חודש נוסף, כיסחנו את העלווה הנבולה שלה, ואנחנו מוכנים להוציא את הפקעות המיוחדות והכל כך טעימות האלה. ברוכות הבאות!

למרות שהיא גדלה מתחת לקרקע, בדומה לתפוח אדמה (אם כי היא עקשנית וסרבנית ממנו), ויש בה כמות קלוריות דומה, היא דלת פחמימות. במקום עמילן היא מכילה אינולין, פחמימת סוכר פירות מסיסה במים (זהו האמצעי של הצמח לאחסן את האנרגיה שלו בפקעת השורש). האינולין מסייע להפחתת רמות הסוכר בדם, ולכן הוא מומלץ לסוכרתיים (בניגוד מוחלט לתפוח האדמה). האינולין מזין את החיידקים הידידותיים במעי ומועיל להפחתת הסיכון למגוון מחלות (מצד שני הוא עלול לגרום לגזים, אז אם אתם לא רגילים לאכול ארטישוק ירושלמי, כדאי להתחיל עם כמויות קטנות, כדי שהגוף יתרגל). הפקעות החביבות הן גם מקור מצוין לברזל תיאמין (B1),ניאצין, ויטמין B3, ואשלגן. הרפואה הסינית מסווגת את חמנית הפקעות כירק מחמם ומחזק את מערכת העיכול – ירק חורפי נהדר.

ושוב, בניגוד לתפוח אדמה, יש לשמור אותו בקירור, ורצוי בתוך שקית סגורה או קופסת פלסטיק אטומה, אחרת יתרכך. מי שמעוניין יכול לקלף אותו, ולמי שמקטר על הקילוף המייגע של הפקעות המסוקסות. הנה כמה טיפים מאת פיליס גלזר: הארטישוק הירושלמי המקולף משחיר בקלות, לכן כדאי להכניס אותו לקערה עם מים ושתי כפות מיץ לימון, או ישר להחליק אותו לתוך חלב ולבשל. השרייה במים גורמת להפחתת או איבוד ויטמיני ה-B שנמסים בהם. הפיתרון: מנסים לקלף ולהשרות אותם במהירות, או לטבול אותם מדי פעם בתמיסת מים ומיץ לימון, תוך כדי קילוף. אפשר לקרצף אותם היטב ולבשל בתוך הקליפה (ארטישוק ירושלמי צעיר אפשר לאכול עם הקליפה) ואז להשתמש במי ההשרייה למרק או תבשיל. אם קשה לקלף את הארטישוקים בגלל ה"ג'ולות" שבהם אפשר לאדות אותם במשך דקות ואז הקליפה יורדת בקלות.

מתכונים רבים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו. אבל אתם מוזמנים לשלב אותו גם במתכונים מוכרים ואהובים בדרכים יצירתיות משלכם, הוא משדרג את הטעם כמעט בכל תבשיל – בתאבון!

שבוע טוב, בריאות לכולם,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________

מה השבוע בסל?

לחלק קטן מהעגבניות יש סימני עקיצה על הקליפה. הסימנים חיצוניים בלבד, העגבניות מבפנים מצויינות. בתאבון

יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ רוקט, עגבנייה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית/דייקון, בטטה, תפו"א אדום/דלעת, בצל יבש/כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, תירס, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.

יום רביעי: פלפל אדום/חציל, בצל יבש, חסה/תרד ניוזילנדי, עגבניה, מנגולד/קייל/תרד חורפי, שמיר/כוסברה, ארטישוק ירושלמי/שעועית תאילנדית, בטטה, מלפפון, רוקט/מיזונה/טאטסוי, צנון/צנונית/דייקון.

ובסל הגדול תוספת של: תירס, כרישה, לפת/סלק אדום/דלעת.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

23-25 באוקטובר 2017 – חמש מכשפות יצאו לטייל… בשדה

סימני התחדשות נוספים – השקדים של עין חרוד שבו! מהשבוע תוכלו להזמין שקדים אורגניים מעולים שגדלים בקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל. כבר כמה שנים שעין חרוד מגדלים שקדים ומוכרים אותם ישירות לצרכנים דרך חוות קטנות, ובכל שנה הביקוש גדול מההיצע – והשקדים אוזלים לאחר כמה חודשים…מומלץ ביותר.

את השקדים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות שלנו.

—————

תומר וחמוטל החלו בייצור מיץ תפוחים מעודפי פרי של קיבוץ צובה, ובדרך עשו כמה טעויות… מצויינות! בעקבות טעות בייצור פותח סיידר התפוחים היבש שלהם, וגם חומץ התפוחים – שנוצר מסיידר שהותסס יותר מדי… ועל סגולותיו הרפואיות והתזונתיות תוכלו לקרוא בדף המידע הזה ששלחה לי חמוטל. ורציתי גם להפנות אתכם לכתבה מתוקה שכתבה עליהם רונית ורד ב"הארץ" – סיפורים ושבחים – הכל אמת – תקראו…

מיצי התפוחים והאגסים של תומר וחמוטל הם עונתיים, הם איתנו מסוף הקיץ עד סוף הסתו – ואז נצטרך להתגעגע אליהם שוב, אז מי שלא טעם עדיין – כדאי ממש. הזמנות, כרגיל, דרך מערכת ההזמנות שלנו.

—————

לכבוד שובם של השורשים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד.

"צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין "החברים של ארקשה"). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין, ולא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" (Raphanus sativus)  והלפת שייכת לסוג "כרוב" (Brassica rapa), אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, מהמילה cross, צלב, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בהצלבה, הנה כמה דוגמאות:

חרדל השדה

שלח

כרמלית נאה

צנון מצוי

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי, רוקט ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת, להתייחס אליהם כשורשים זו ראיה צרה למדי, הטוב בצנונים ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח, וניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר וישנם זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו בשימוש נפוץ בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

הם אוהבים אקלים חורפי וקריר, המאט את נשימת הצמח ומעלה את כמות מאגר הפחמימות, תהליך המשפר את טעמם. תנאים משתנים ולא יציבים יפיקו שורשים מעוצים וטעם חזק, הם יהפכו מרירים אם מזג האויר חם או יבש מדי. זו גם הסיבה שבארץ הם מבשרים את בואו של חורף של ממש. הצמחים מפתחים שורשים מעובים, ושושנת עלים מפוארים בראשם.

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

אנחנו מגדלים בשנים האחרונות את הזן המוכר, בעל כתם סגלגל למעלה, וכן זן מיוחד – לפת לבנה ועגולה, ומתוקה-מתוקה. גם מי שחשב שהוא לא אוהב לפת – מוזמן לנסות!

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנון, צנונית וגם דייקון, שהוא צנון יפני, ארוך ולבן. הנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

צנוניות בצבעים שונים

צנון שחור

צנון דייקון

צנון אדום

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.

– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש אוקטובר הלוהט וישמחו את לבבכם.

מחכים מאוד לגשם, שאולי יופיע בסוף השבוע, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה כאן מימין מחזיק לגשם אצבעות יחד איתנו…)

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ירוקה, עגבנייה, תירס, לפת/צנון/צנונית, דלעת חתוכה/תפו"א אדום, בטטה, בצל יבש/כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: רוקט/תרד ניוזילנדי, סלק אדום, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.

יום רביעי: פלפל אדום/חציל, דלעת/תפו"א, חסה, עגבנייה, תירס, שמיר/כוסברה, כרישה/בצל יבש, בטטה, מלפפון, רוקט, צנוניות/סלק.

ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי, מיזונה ירוקה או אדומה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)