13-14 בספטמבר 2021 – מה שבע? מה כמה?

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – קיבלתם הודעה על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ליום פתוח, ביום שישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 24 בספטמבר, בין השעות 10:00-13:00.

מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה. נשלח הסבר ותזכורת לקראת חג הסוכות.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

____________________________________________

שנת השבע, שנת השמיטה:

שנה חדשה החלה. ברוכה הבאה תשפ"ב, שמלבד היותה שנה חדשה היא גם שנת השבע, שנת שמיטה. כמדי שבע שנים, בפרוס עלינו סיום שביעיה נוספת, אנחנו כותבים מעט על השמיטה ועל נוהגנו בה.

נתחיל בהתחלה. במקרא מוזכרת השמיטה בשני מקומות, מהם יצאו בהמשך כל ההלכות השונות. הראשון כבר בהר סיני:
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר. שנת שבתון יהיה לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה: לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (ויקרא כ"ה א'-ז').

בפעם השניה מוזכרת השמיטה בדברי משה בספר דברים, ערב הכניסה לארץ:
"מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו. לא יגש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה': את הנכרי תגש, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים י"ט א'-ג').

שני המקורות שונים מאוד: הראשון הוא חקלאי-אקולוגי, יש בו דגש על מנוחת הארץ, על שביתת האדמה עצמה ועל איסור לביצוע פעולות חקלאיות שונות. השני, לעומתו, הוא חברתי-כלכלי, ומדובר בו על שמיטת חובות ואיסור נגישתם (גבייתם בכוח).

נראה בתחילה שמדובר בשני עניינים שונים בתכלית, שהוצמדו זה לזה באופן מגושם ולא מוצדק, אך במחשבה שניה, שני ההיבטים האלו של השמיטה למעשה משלימים זה את זה. השמיטה בעצם מבקשת מאיתנו לשחרר את האחיזה שלנו בבעלות, בהישגים וברכוש, ומזמינה אותנו להיזכר שאנחנו רק חלק מהקיום כולו, איננו המרכז, איננו החשובים ביותר ואנחנו לא מנהלים את העסק. היא מציעה לנו לפתח צניעות וענווה. הפועל היוצא של עמדה זו הוא אי-הפעלת כוח כלפי האדמה, אפילו יהיה זה כוח יוצר חיובי, וכן אי-הפעלת כוח איש כלפי "רעהו".

מסכת "שביעית" במשנה, המוקדשת כולה לחוקים שונים הנוגעים לשנת השמיטה, פותחת בדיון על ההתנהלות החקלאית בשנת שמיטה: "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית?". בהמשך המסכת יש גם עיסוק ברובד הכלכלי-חברתי: "פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן. כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה… התקין הלל לפרוזבול". (פרק י משנה ג)

מהו אותו הפרוזבול אותו תיקן הלל הזקן? הפרוזבול הוא, למעשה, שטר הלוואה, שעוקף, בהסכמת כל הצדדים ובאישור בית-דין, את הציווי בספר דברים לשמוט חובות. על פי הציווי במקרא, כל חוב שלא נפרע עד השנה השביעית מתבטל, אבל, כפי שמסבירה המשנה, נוצרה בעיה מסובכת: בשל הידיעה שחוב שלא יפרע עד השביעית יתבטל, נמנעו אנשים מלהלוות לנזקקים ובמיוחד בשנה-שנתיים שקדמו לשמיטה, שמא לא תוחזר להם ההלוואה (בעצם כמו בנק, שמלווה רק למי שבטוח שיוכל להחזיר ובעצם מונע הלוואה דווקא ממי שמאוד זקוק…). הלל הזקן הבין שהתורה לא באה להקשות על החלש או על אדם פשוט המבקש להתפרנס, אלא להקל עליהם, ולכן, כדי לעודד הלוואות, הוא תיקן את שטר ההלוואה עוקף הביטול, שנקרא פרוזבול.

וכעת אנחנו קופצים לימי העליה הראשונה, לפני כמאה ושלושים שנה, ולפתרון שבמידה רבה הוא "מעקף שמיטה" הלכתי דומה לפרוזבול – "היתר המכירה". החיים לא היו פשוטים עבור חקלאי מושבות העליה הראשונה. החקלאים החדשים לא היו מנוסים, האדמות שעלה בידם לרכוש לא היו משובחות מאוד, האקלים היה חדש, הזנים לא מוכרים וכו'. למרות שרוב רובם של אנשי המושבות היו אנשים שומרי תורה ומצוות, החובה הדתית לשמור את מצוות השביעית של שנת תרמ"ט (1889) נראתה כעומדת בסתירה מבהילה לצורך הפשוט לאכול. הרי אם הם ישבתו במשך שנה שלמה, מהיכן יוציאו את לחמם? בנוסף לכך הם חששו שאי-עיבוד הקרקע על ידי אנשי המושבות, יביא לעיבודן ולתפיסתן בפועל על ידי חקלאים לא-יהודים מתחרים.

הסיבות הללו הובילו למציאת פתרון בהתקנת "היתר מכירה" בתמיכת רבנים מחו"ל. רבני "הישוב הישן" הירושלמים האשכנזים התנגדו בתוקף להסדר הזה, וכך נולד "פולמוס השמיטה". סביב מה הוויכוח? "היתר המכירה" מאפשר מכירה זמנית (לשנה) של חלקת הקרקע ללא-יהודי, וכך מתיר לעבד את הקרקע בשביעית, ממש כמו שבכל שנה לקראת פסח מוכרים זמנית את החמץ של כל המדינה ללא-יהודי. מכירת האדמה ללא יהודי מפקיעה את הצורך לקיים את מצוות השמיטה בקרקע, הרי רק בעל-אדמה יהודי חייב בשמיטה. לפירות שגדלו בקרקע בבעלות לא יהודית גם אין "קדושת שביעית".

המצדדים בהיתר מכירה מתבוננים על המצב ומסבירים: השמיטה היא למעשה חלק ממצווה גדולה יותר, זו של היובל. השמיטה, כאמור, חלה כל שבע שנים. בתום מחזור של שבע שמיטות, בשנה החמישים, חל היובל. בשנת היובל כל הסכמי מכירות הקרקעות שהתבצעו בארבעים ותשע השנים הקודמות מתבטלים, בסוג של "ריסטארט", וכל הקרקעות שבות לבעליהם (על פי חלוקת האדמות השבטית המקורית). מצוות היובל כלל אינה מתקיימת כיום, היא מתממשת רק כשיש בישראל מלכות, סנהדרין ושאר תנאים שלטוניים ומדיניים שאינם רלוונטיים היום. וכך נאמר בתלמוד הירושלמי: "וזה דבר השמיטה שמוט" – רבי אומ': שני שמיטין הלל, שמיטה ויובל – בשעה שהיובל נוהג, שמיטה נוהגת דבר תורה; פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן" (שביעית, פרק י, דף ל"ט, עמוד ג'). רבי יהודה הנשיא קשר בין השמיטה ליובל כך שבעקבות הפסקת קיום היובל מטעמים היסטוריים (הגלות ונספחיה), גם השמיטה הפכה למצווה שנוהגת רק מדברי חכמים.

הרב קוק, שהיה רבם הראשי של תל-אביב והמושבות, ותמך ב"היתר המכירה" גם הביא לשם כך את תקדים הארנונה ורבי ינאי: "רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא" – תלמוד בבלי, סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א'. בשל הכבדת נטל המס (הארנונה) על אוכלוסיית הארץ מצד השלטון הרומי, בכלכלה שהתהססה על חקלאות, היתה לאי-עיבוד האדמה השלכה כבדה ביותר ורבי ינאי שולח את החקלאים להפר את השמיטה ולזרוע בשביעית. הרב קוק ציטט סיפור זה וטען, שהסיבה לכך שרבי ינאי קרא לזריעת האדמה היתה שהקרקעות היו בבעלות לא יהודים מקורבים לשלטון (להם נדרשו החקלאים יהודים לשלם ארנונה).

כיום "היתר המכירה" הוא הפתרון לרוב גידולי הירקות בארץ, וגם אנחנו נפעל בשנה הקרובה תחתיו.

ולסיום – רציתי להפנות אתכם לאפשרות נוספת ומעניינת של הקניית משמעות לשנת השבע, שמקדמת תנועה בשם "שמיטה ישראלית". הנה מפיהם:

"לוח השנה העברי כולל מחזור בן שש שנות מעשה ולאחריהן שנה של ""שבת הארץ""- שנה בה האדמה עצמה ""עושה שבת"", וכולנו (כולל כולם!) מוזמנים :). בשנה זו הרכוש אינו חזות הכול, הזמן אינו דוחק, הטבע הוא הרבה יותר ממשאבים לניצול ואנחנו נקראים להיות גרסה טובה ואמפתית יותר של עצמנו. שמיטה ישראלית הינה יוזמה שנועדה להכיר לנו את הרעיונות והערכים העומדים מאחורי שנת השמיטה ולאפשר לנו לקבל את ההזמנה של השנה המיוחדת הזו – לנשום, ללמוד, להתחבר לקהילה ולסביבה הקרובה ולהיות חלק משנה של ריפוי ותיקון.."

תציצו באתר שלהם, יש בו הרבה רעיונות ומחשבות בענין הזה, לשנה הקרובה, ובכלל…

מאחלים לכם שנה שיהיה בה מן השקט וההרפיה שבשמיטה, עצירה ונשימה תוך התבוננות בפלאות שסביב לנו.
חגים שמחים!

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

 

___________________________________

מה השבוע בסל הראשון של תשפ"ב?

 יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, חציל/תפו"א, מלפפון, עגבניה, בצל יבש, חסה, נתח דלעת/דלורית, בטטה, תירס/פופקורן.

ובסל הגדול גם: כרישה, סויה/עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי /מנגולד

בארגז הפירות: רימון/בננה, מנגו, ענבים. בארגזים קטנים: אגס. בארגזים גדולים: נקטרינה.

יום שלישי: לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, /תרד ניוזילנדי/מנגולד/בזיל, דלעת/דלורית, בצל יבש, חצילים/תפו"א, חסה, פלפל, מלפפון, עגבניה, תירס/פופקורן, בטטה.

ובסל הגדול גם: עגבניות צ'רי, כוסברה/פטרוזיליה, כרישה.

בארגז הפירות: בננה, מנגו, ענבים. בארגזים קטנים: אגס. בארגזים גדולים: נקטרינה.

5 בספטמבר 2021 – שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
לקוחות יום ב' מקבלים ארגזים היום – ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – וקיבלו הודעה על כך)

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – קיבלתם הודעה על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ליום פתוח, ביום שישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 24 בספטמבר, בין השעות 10:00-13:00.

מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה. נשלח הסבר ותזכורת לקראת חג הסוכות.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

_____________________________________________

תכלה שנה ואנחתה,
תחל שנה ושמחתה.

עברה חלפה שנה קשה,
שלום שלום לחדשה!

שנה טובה תביא ברכה
לכול: גם לי וגם לך.

שנה טובה תביא היום
לכל ארצי תביא שלום.

תכלה שנה ואנחתה,
תחל שנה ושמחתה.

(מחבר/ת המילים לא ידוע/ה, הלחן של משה יעקבסון)

השנה אני רוצה לחזור על המילים של ראש השנה שעברה – בכל זאת, בתחושה פחות עגמומית מלפני שנה. אנחנו אמנם עדיין בתוך ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, אבל איכשהו, היא יותר מוכרת, אולי פחות מפחידה. אני מקוה. בתוך התקופה המאתגרת והארוכה שאנחנו נמצאים בה, העונות ממשיכות לנוע וגלגל השנה מסתובב, מזכיר לנו שגם בתוך קושי יש תנועה ומחזוריות, השתנות ומעגליות מנחמת, ושנה חדשה עומדת בפתח. במסורת היהודית מתחילים לספור שנה חדשה בארבעה מועדים שונים (בניסן, באלון, בתשרי ובשבט) כל ראש שנה נועד למטרה אחרת. א בתשרי הוא ראש השנה שלנו – של הפלאחים המגדלים ירקות בשדה. את ההגיון המושלם של התזמון הזה אנחנו מרגישים על גופנו, שלהט מחום בימות הקיץ הארוכים והמתישים, ועכשיו הוא מתרכך ומצטנן מעט, מתרפק על הירידה בעומס החום (כן, כן, יש ירידה, למרות שעדיין חם מהרגיל) ועל השקיעה שהולכת ומגיעה מוקדם יותר, הסתו הוא הזמן בו מתחלפת השנה בשדה – יבולי הקיץ עומדים לקראת סיום, ושתילות הסתו כבר נכנסו לשדה וממתינות לממטרים ראשונים שיתנו את האות: אכן, השמיים משתנים לעיני החקלאים. ועם השינוי הזה, למרות כל האתגרים, באות גם התקוות – שתהיה השנה הזו ברוכה וגשומה ופוריה, מבריאה ומנחמת, מצמיחה ומחייה.

התקוות האלה מבוטאות באופן פיזי ממש בשולחן החג של ראש השנה, בברכות וסימני החג. אביי, האמוראי שהחליט לקחת אחריות על הקולינריה של ראש השנה, הוא שהביא את סימני החג לשולחן התלמוד: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר סימן טוב הוא) יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורובי (לוביה), כרתי (כרישה) וסילקא (עלי סלק) ותמרי (תמרים)" (מסכת כריתות ו' א').

סימני ליל ראש השנה מבטאים את העונתיות והרבגוניות שמציע שולחן החג, שיש בו אורחים מכל הסוגים: מהעלים הירוקים (מנגולד), מהקטניות (לוביה), ממשפחת הבצלים, (כרישה), ומהדלועים. וכמובן – מן הרימון והתמר, התפוחים, הדבש והדגים – שמציגים יחד את העושר הרב שמספקת בעונתיות ובטבעיות הארץ הזו. בערב הזה, בו, במיוחד השנה, אנחנו חושבים על השנה שעברה (ומה היינו רוצים שלא ימשיך), ומצפים לשנה הבאה (ומה היינו רוצים שיהיה בה), הארוחה מציעה לנו לעצור בהווה, בעונה העכשווית, לאכול משהו שהוא מכאן ועכשיו, נקטף בשדה בימים אלה, ויחד עם כל מה שהיה ומה שיהיה, לחוות את מה שעכשיו מתגלגל לנו על הלשון, מתפצח בפה ומתלקלק בשפתיים, ולזכור שעם כל האתגר והקושי והחשש, יש מסביבנו כל כך הרבה צמיחה ושפע וטוב.

כמדי שנה, אנחנו משתדלים לשים לכם בארגז את מירב ירקות הסימנים שיש בשדה – ויחד איתם לאחל – שתהיה שנה טובה וברוכה!

 

וכמסורת ח'ביזה – ברכות סימני הסל השבועי – לראש השנה תשפ"א:

(תרד ניוזילנדי:) שנכיר בכוחותינו לשרוד ולצמוח ברעננות ירוקה אפילו בימים קשים (התרד – הירוק המשגשג בימים של חום עז).

(מנגולד-סלקא:) שיסתלקו מעלינו ביקורת מחלישה, תככים ומריבות, ושנטפח עמוד שדרה בטוח, איתן, תומך ומרהיב כשל המנגולד.

(חסה:) שנחוס על מי שנמצאים השנה בחג לבד או בצמצום, רחוק מהחגיגיות המשפחתית המוכרת. שנדע להעריך ולא לקבל כמובן מאליו את השגרה הנאמנה של מי שנשאר איתנו, עכשיו ובימים האחרים.

(תפוחי אדמה:) שנלמד מטעויות – מטעויות של אחרים ומטעויות של עצמנו, ולתקן. ושנזכור לגוון את שדותינו ביבולים רבים ולא להסתמך רק על הזמין והפשוט ביותר. (הסבר כאן)

(בטטה:) שהכתום ישוב להיות צבע משמח ומלבב ולא אות לסכנה מתקרבת בהתחלפות מירוק לאדום. ושנראה זה את זה באור אנושי ומחבר (כמו הכתום המחבר אדום וצהוב) ולא בחלוקות למגזר זה או אחר.

(כרישה-כרתי:) שתהיה לנו הסבלנות להתמודד לאט ובהתמדה, וההבנה שלפעמים כדי להגיע לבגרות בריאה ויציבה צריך לגדול לאט לאט ולעשות צעד ועוד צעד. (משך הגידול של כרישה הוא מינימום חמישה חודשים… היא מלמדת אותנו סבלנות ואורך רוח).

(חציל:) שנזכור לנסות וגם נצליח לחלץ את האור, הבהירות והרוך מתוך הקליפות הכהות שמסתירות את הרכות הפנימית.

(דלעת-קרע:) שיבוא סוף למגפה ונוכל לקרוע מעל פנינו את המסכות ממש לתמיד, ולא רק לזמן שאול עד שעת חצות בה אנחנו נהפכים חזרה לדלעת…

(בצל:) שנחכים להכיר בקליפות הרבות והשונות מהן בנויים החיים, מהן מורכבים אנשים, מהן נוצרת מציאות, ושנשאף לקלף בעדינות ובהסכמה את הקליפות הללו, לשמוח ברבדים השונים ולהגיע ללב המתוק.

(פלפל:) שנדע מתי להתפלפל ומתי להיות פשוטים.

(מלפפון:) שנפתח את הרגישות וההקשבה לחוש את המתיקות והרוויה גם בדברים שבתחילה נראים סתמיים תפלים ומשעממים.

(עגבניה:) שתהיה לנו שנה מלאת עסיס, צבע, ומתיקות.

(עגבניות צ'רי:) שנדע להעריך גם את הפעוט והקטן ולזכור שלפעמים הדברים הקטנים ביותר מלאים בטוב ובמתוק בצורה מרוכזת ונהדרת.

(ריחן-בזיליקום:) שתמיד נשים לב לריחות הפריחה, הפירות הבשלים, העשב הרענן והאדמה הרטובה מגשם. שנעצור לשאוף את הריחות מלוא ריאות ונזכור להוקיר ולכבד את הנשימה שלנו, המובנת כל כך מאליה.

(כוסברה:) שנשמח בשוני בטעמיהם של אנשים, בניגודים שבינינו, במגוון וברבגוניות הנפלאים שיוצרים דווקא ריבוי דעות, פנים שונות ובחירות הפוכות, ונסרב לקולות "אנחנו" ו"הם" להוביל אותנו. (הכוסברה היא אולי הירק השנוי ביותר במחלוקת, ועדיין אפשר ביחד).

(פטרוזיליה:) שניתן לדברים הטובים להכנס בנו, למלא אותנו, לנקות אותנו מן המרעיל והמזיק.

(במיה:) שנביט בכוכבי הלילה מדי פעם, ונרגיש את הקלות של היותנו כה קטנים, ואת העוצמה בהיותנו חלק מכל היצירה הענקית. (חתכו במיה לרוחב התרמיל ותראו כוכבים)

(סויה ירוקה-אדממה:) שנדמה ונדמיין וניתן לדמיון לצאת מהסגירות בתרמיל (או בלב), ולמלא אותנו בדברים הנפלאים שהם מעבר למציאות.

(לוביה:) שניתן לליבנו להוביל, ללבב, ללבלב, להתלהב.

(תירס:) שתהיה שנה מתוקה! ושלפעמים יהיה ממש פשוט פשוט לארגן ארוחה טעימה – רק לקלף ולנגוס ולהתענג.

(פופקורן:) שתהיה שנה ובה הפתעות – אבל רק משמחות ומשעשעות וטעימות – כמו כאלה שמופיעות פתאם מגרעין תמים למרעה והופכות לנשנוש שכיף לאכול יחד.

(ח'ביזה-חלמית): שלא נפסיק לחלום, ושנגשים לפחות חלום אחד קטן גם השנה.

אז לחיי השנה החדשה, לתקוות גדולות לגשמים רטובים ממש, שהלוואי הלוואי שיבואו בעיתם ובעוצמה הנכונה ובכמות הטובה. שירוו את הסלט האנושי שחי כאן בארץ הזו, ואת בעלי החיים המשוועים לרטיבות, את הצמחים המאובקים ההולכים ומאפירים, את החרקים המעופפים, הזוחלים והמנתרים, ואת האבנים ורגבי האדמה שכל-כך מגיע להם.

לתקווה באמת גדולה של כולנו, שבשנה הבאה תחלוף מגיפת הקורונה ונוכל לשוב לשגרת חיים ברוכה.

אנחנו רוצים לאחל לכולכם שיתגשמו גם משאלות ותקוות אחרות שלכם, לטובה ולברכה, לשמחה ולצמיחה, לבריאות, לחיים טובים ולשלום. שנה טובה!

מכל צוות ח'ביזה בשדה, באריזות, במשרד ובדרכים:
אלון, בת-עמי, דרור, אסף, עינת, אלישבע, אורין, מוחמד, מג'די, וינאיי, מונטרי, נופדול, סוויסאק, רונגסמון, יאנג, סנטי, מליסה, רותי, אלון, חנה, איל, דוד, ליאור, ישראל, אלון, זיו, מתן, ברק, מלני ועליזה.

_________________________________

הירקות שמאחורי הברכות בסל החגיגי השבוע:

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה/בזיל, חציל/תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרישה, חסה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, בטטה, סויה.

בסל הגדול גם: בצל יבש/במיה, תירס/פופקורן/עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי/מנגולד

בסל הפירות: מנגו, תפוח עץ זהוב, אגס, רימון. בארגז הגדול גם: בננה.

30 באוגוסט-1 בספטמבר – וכך נולד הצבע הכתום

לקראת השנה החדשה – בשל החגים הבאים עלינו לטובה – יהיו שינויים במועדי המשלוחים אליכם:

בשבוע של ראש השנה:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – תקבלו הודעה מסודרת על כך)

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – תקבלו הודעה מסודרת על כך)

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

בשבוע הבא נשלח אימייל ספציפי לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את האימייל או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ביום פתוח, נשלח פרטים מדויקים יותר כשנדע מהן התקנות. מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ושמחה!

_______________________________________________________

ג'ינג'ית עם אופי

היא החלה להופיע בארגזים בשבועות האחרונים, אבל את דרכה אצלנו היא החלה כבר לפני כארבעה חודשים ויותר, ואנחנו ליוינו אותה, ועקבנו אחרי השלבים גם בעזרת המצלמה. השבוע – מסה בתמונות על ידידתנו הג'ינגית – הבטטה.

גידול בטטה הוא שיעור באמונה, בדמיון ובתקוה. והוא מתחיל כך –

בתחילת מאי קיבלנו חבילה מנירים, וכשפתחנו אותה הנה מה שמצאנו:

חייכנו בחיבה לג'ורג'יה, הבטטה שלנו, ובשמחה רבה לקחנו את הייחורים ותקענו אותם בקרקע בתלוליות שהכנו להם מראש, במרווחים של 15 ס"מ. אחרי סיום השתילה נראתה החלקה כך:

ובמבט מקרוב זה נראה כך:

לאחר כמה ימים התחילו לצאת עלעלים קטנים מענפי הבטטות, ומקץ שבוע זה כבר נראה כך:

זוכרים את המקל העירום? הנה ראו כמה הוא יפה עכשיו:

השתילים הצעירים מתחילים גם לשלוח זרועות הצידה, בדרך לעתיד המזהיר שלהם:

שבועיים מאוחר יותר כבר נראה השדה כמו ימבטטות, צימוח צפוף וירוק וחזק של המוני עלים, ענפים ופרחים ששוזרים הכל לשטיח מרשים:

מבט מקרוב:

ועוד יותר קרוב: מבין העלים מציצים פרחים יפים, סגולים במרכז, אופיינים למשפחה, משפחת החבלבלים (לא חלבלוב, לא להתבלבל…). הבטטה היא הצמח הנאכל כמעט היחידי מתוך המשפחה הענפה הזאת הכוללת צמחי נוי ובר רבים כמו הלפופית והחבלבל.

בערוגה סמוכה מתפתל לו עשב בר שהוא דודן של הבטטה – חבלבל השדה, גם הוא שולח זרועות ומוציא פרחים לבנים ויפים (שאפשר להדביק אל האף אם מניחים אותם על האף ושואפים פנימה):

מתחת לכל השטיח הירוק הזה, בשקט ובהתמדה שולח הצמח שורשי אגירה, שמתעבים ומאחסנים בתוכם חומרי מזון לקראת החורף. בתום ארבעה חודשים אנחנו מתחילים לבדוק מה המצב. אם צריך סוגרים את המים מעט (מה שגורם לבטטות לגדול עוד קצת) וכשהיא מוכנה – אנחנו עוברים עם המכסחת, מכסחים מלמעלה את כל סבך הענפים, כדי להקל עלינו סיבוכים מיותרים בפקעות הענפים, ויוצאים לערוגה מצויידים בקלשונים וחיוך כדי להוציא מהקרקע את השורשים הכתומים והטעימים.
בתאבון!

שבוע נעים של אמונה, דמיון ותקוה והרבה טעם טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, תרד ניוזילנדי/בזיל, מלפפון, עגבניה, בצל יבש/בצל ירוק/כרישה, חסה, דלורית, בטטה, תירס/נתח דלעת טריפולי.

בסל הגדול גם: חציל, עגבניות צ'רי, סויה ירוקה (אדממה).

בארגז הפירות: רימון, מנגו, אגס. בארגזים גדולים: אפרסק. בארגזים קטנים: בננה.

יום רביעי: לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה/בזיל, נתח דלעת טריפולי/דלורית, כרישה/בצל יבש, חצילים/גזר, חסה, תירס/תפו"א, מלפפון, עגבניה, במיה/עגבניות צ'רי/פופקורן, בטטה.

בסל הגדול גם: פלפל, סויה ירוקה (אדממה), תרד ניוזילנדי.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח עץ. בארגזים גדולים: ענבים. בארגזים קטנים: בננה.

23-25 באוגוסט 2021 – חיוך ורשימת ירקות

עוד שבוע וקצת ראש השנה!

השנה החדשה מתקרבת ממש, ועוד מעט תתחלף תשפ"א ותהפוך לתשפ"ב…

לקראת השנה החדשה – בשל החגים הבאים עלינו לטובה – יהיו שינויים במועדי המשלוחים אליכם:

בשבוע של ראש השנה:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

בשבוע הבא נשלח אימייל ספציפי לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את האימייל או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ביום פתוח, נשלח פרטים מדויקים יותר כשנדע מהן התקנות. מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ושמחה!

____________________________

מזכירים לכם שלקראת השנה החדשה מחכה לכם לוח שנה בגינה המקסים של אילנה שטיין –

למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה. לכבוד שנת השמיטה הכינה אילנה מהדורה שביעית מיוחדת המוקדשת כולה לגידול צמחים בבית: ירקות על אדן החלון, צמחי תבלין במטבח, עציצים תלויים באמבטיה, הידרופוניקה, טרריומים, ועוד המון פתרונות גידול שמכניסים את הטבע הביתה. אנחנו ממליצים בחום!

מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן.

____________________________________

השבוע העלון בחופשה חלקית…

שולחת לכם קריקטורה מצחיקה שקיבלתי השבוע, ברוח ארגז ירקות הקיץ – (תכולת ארגז הירקות הקייצי בתמונה אופיינית יותר לאירופה/צפון אמריקה…), ובכל זאת – זה מצחיק גם בישראל…
החברה בעלת התושיה בתמונה אומרת לבנזוגה: "זה הדבר היחידי שהצלחתי לעשות עם הירקות מהארגז שלנו השבוע…."

מקוים שאתם הצלחתם לעשות עוד כמה דברים מארגז הירקות השבוע, והנה מה שיש בו:

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עירקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה, בזיל/תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, חסה, נתח דלעת טריפולי, במיה/סויה ירוקה (אדממה), תירס/בטטה. בארגזים קטנים בלבד: בצל ירוק/כרישה.

בארגז הגדול גם: חציל, בצל יבש, עגבניות צ'רי, דלעת אמורו/דלורית.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח. בארגזים קטנים גם: בננה. בארגזים גדולים גם: נקטרינה/אגס.

יום רביעי: לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/עגבניות צ'רי, כוסברה/פטרוזיליה, דלורית, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש, פלפל, חסה, תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, תירס/פופקורן, סויה ירוקה (אדממה). מתנה לכולם: בזיל.

בארגז הגדול גם: חציל/תפו"א, בטטה, נתח דלעת טריפולי.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח, נקטרינה/אגס. (בארגזים גדולים כמויות גדולות יותר)

16-18 באוגוסט 2021 – פלפולים קייצים

 

בשבוע הבא עדו וקרול ממאפיית "איש של לחם" יוצאים לחופשה קצרה (ונחוצה מאוד, לאחר חודשים של עבודה קשה ומאומצת).
לא תהיה אפיית כיכרות לחם, אך קרקרים, גרנולה ומוצרים יבשים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות.
שבוע טוב!

_________________________________________________

ביום חם קייצי השבוע יצא לי להרהר בתקופת הקיץ, כשרבים יוצאים למסעות ושיטוטים סביב לגלובוס, ודווקא עכשיו בסל מתקבצים להם יחד ירקות רבים שהגיעו אלינו מאותם מרחבי גלובוס, ולא היו מוכרים למערב לפני גילוי אפריקה ואמריקה במאה החמש עשרה: עגבניות, קישואים, דלעות, תירס, תפוחי אדמה, פלפלים ובטטות לא היו בגן הירק המשולב האירופאי וגם לא הארצישראלי לפני גילוי אמריקה. הבמיה, השום, והאבטיח נולדו באפריקה והיגרו אלינו משם כבר לפני שנים רבות. המחשבה על חיים נטולי אדמומיות עגבניות, ירקרקות תירס בעליו, כתום של דלעת ובטטות, או עסיסיות אבטיחית, מזכירה לי טלוויזיה בשחור ולבן. כדאי ללמוד קצת ענווה מגן הירק (בדרך כלל זה טוב), לשטוף את העיניים בעושר המגוון של עונת קיץ שופעת וצבעונית, ולהבין דבר אחד או שניים על הטוב והמופלא שבשונות וריבוי סוגים ועל כמה אפשר להרויח וליהנות כשמאפשרים למגוון להתפתח ולהתרבות.

(מאמר מעניין ממש בענין מהפכת ההגירה הקולינרית העולמית כאן מתוך "מסע אחר")

אחד המהגרים המדוברים מיבשת אמריקה הוא הפלפל המככב בימים אלו בארגזים. הוא איתנו לתקופה ארוכה, מאמצע הקיץ ועד הסתו.

הפלפל שאנחנו אוכלים כירק – מתוק, חריף, אדום, ירוק, צהוב או כתום (ויש גם סגול, שחור וחום…) קיבל את שמו בטעות… פלפל היא בכלל מילה שהחלה את חייה כתבלין (פלפל שחור או לבן), ורק הושאלה מאוחר יותר לצ'ילי ולגמבה, שבעברית מדויקת מכונים דווקא "פלפלת".

הפלפל השחור (ממשפחת הפלפליים – Piperaceae), צמח מטפס שמזרעיו השחורים, הירוקים או הורודים [שלבים שונים בהבשלת הזרעים] גורסים וטוחנים את תבליני הפלפל השחור או הלבן שאנחנו מכירים, מקורו בהודו ושמו הגיע מסנסקריט: pipali. אירופה הכירה את הפלפל עוד מהתקופה הקדומה. וכמו כן את קרובו, הפלפל הארוך (Piper longum), ששימש גם הוא כתבלין חריף במיוחד. באמצעות המסחר עבר השם ללטינית piper ומשם לאנגלית עתיקה (pipor), גרמנית (Pfeffer), צרפתית (poivre), הולנדית (peper) ולשפות נוספות. במקביל עברה המילה מן ההודית לפרסית וממנה לארמית, וכך הגיעה גם ללשון חז"ל; היא מצויה בעברית של המשנה בצורה "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". חריפות טעמו של הפלפל גרמה לשמו להיות שם נרדף לחריפות שכל ולשון, כגון התפלפלות תלמודית או אחרת, וגם לתיאור נמרצות פעלתנית.

צמח תבלין הפלפל

קולומבוס, שניסה למצוא קיצור דרך לתבלינים בהודו, לא ממש התכוון לתת לעובדה שמצא משהו אחר לגמרי לבלבל אותו, ונתן לירק החריף שפגש בקריביים (ממשפחת הסולניים – Solanaceae) את שמו של התבלין החריף ההודי, וכך פתח פתח להתפלפלות והתבלבלות סביב השמות הזהים לצמחים שונים לחלוטין. אין כל קשר בוטני בין הצמחים, אך הפלפל האמריקאי היה חריף כמו זה שבא מהודו, וקולומבוס היה סוחר וממתג ממולח שקיווה למכור אותו בממון רב ביבשת האם, ולכן כינה אותם באותו שם. ביומנו הוא כתב עליו כי "הוא תבלין טוב יותר מהפלפל השחור שלנו" (שלנו???!!!). ההתלהבות גרמה לירק החריף להגיע בעזרת הפורטוגלים והספרדים לאירופה, אפריקה, דרום מזרח אסיה והודו, וכמובן להונגריה, בה הפך הפלפל המיובש הטחון, הפפריקה, לתבלין הלאומי.

במהרה התגלה שלחריף הזה יש אח מתוק, המון אחים מתוקים למען האמת, אבל כל זה כבר לא יכול היה לשנות את שמם החריף והמפולפל, באיטלקית קראו להם פלפל מתוק, ובעקבותיה בעברית, גמבה.

במרכז אמריקה יש לפרי הסטוריה ארוכה ועתיקה. זני הפלפל שמוצאים באתרים ארכיאולוגיים במרכז אמריקה הם בני למעלה מ-2000 שנה, והפרי מופיע גם בעבודות רקמה של תושבי חוף פרו מהמאה הראשונה לספירה. האולמקים, הטולטקים והאצטקים הם רק אחדות מהתרבויות האמריקאיות שגידלו פלפל והשתמשו בו רבות. יחד עם זני הפלפל החריפים הובאו לאירופה גם הזנים המתוקים, ועד תחילת המאה ה-17 התגלה לאירופאים המגוון העשיר של זני הפלפל הידועים כיום, שכולם גודלו לאורך שנים על ידי תושבי אמריקה המרכזית.

ישנם כיום בעולם מאות זנים של פלפל. הם שונים בטעמם: מתוק, מתוק-מריר, חריף, מתוק-חריף וכן הלאה, כל השילובים קיימים. בצורתם: מאורכים ורחבים, מרובעים (דומים מעט לפעמון ולכן קרויים bell pepper), קטנים ומאורכים בצורת לב (פלפל ה-pimiento הספרדי), ארוכים וצהובים – כמו בננה, קטנטנים – כאלו המשמשים להחמצה, מאורכים וצרים, משולשים קטנים, ודקיקים ממש, כמעט כשרוך ועוד. גם הצבעים שונים ומשתנים – הפלפל מתחיל בדרך כלל כירוק, בגוונים שונים מבהיר לכהה, אך לא תמיד. כשעבדתי בקליפורניה גידלנו פלפל שצבעו הראשוני היה סגול מבחוץ וירוק מבפנים! עם ההבשלה משתנה צבעו של הפלפל, בתהליך דומה לזה שעובר על העגבניה, רמת הסוכר (או רמת החריפות) בו עולה, והוא משתנה לגוון חם יותר: הנפוצים הם הצהוב, הכתום וכמובן האדום, אך יש גם שחור ובורדו! הפלפל המתוק והפלפל החריף נקטפים בשלבים שונים בגידולם – מהשלב הירוק ועד האדום, וכף אנחנו זוכים ליהנות מטווח רחב של טעמים וצבעים.

שתילת הפלפלים היתה למעשה יום העבודה המשותף הראשון של אלון ושלי, כשהוא הצטרף אלי באביב 2004. אז שתלנו אותם בשדה הפתוח. כיום השתילות הראשונות בתחילת האביב נשתלות בפינוק של מנהרת צמיחה – קירות רשת מש סביבם להגנה, רשת צל מעליהם וחוטי הדליה לתמיכה עוזרים להם להישאר זקופים ולטפס מעלה מעלה. וכמו צאצאים אהובים ומטופחים, הם מניבים פירות נהדרים ומשמחי לב ששווים את כל ההשקעה. ובכל זאת, אנחנו שומרים על גידול גם בשטח הפתוח. השתילות הקייציות סובלות לפעמים בתוך מבנה צמיחה – ואנחנו מעדיפים לשתול אותן בשטח הפתוח שהוא מאוורר יותר. גם שם אנחנו מפנקים אותו: אנחנו מגדלים את ערוגות הפלפל בין שתי ערוגות לוביה תאילנדית שמטפסת על רשתות הדליה מימינו ומשמאלו. בין שתי הערוגות הגבוהות אנחנו מותחים רשת צל, משום שלפעמים עלוות הצמחים נפגעת ממחלות שונות, ואז חשופים הפירות למכות שמש. לכן, כדי להקדים רפואה למכת השמש, אנחנו פורשים צל מעל ראשי הפלפלים האהובים שלנו. אנחנו מגדלים שלושה זנים: מכבי, טולמאו ורומנטה.

 

לעתים אנחנו מתחילים את קטיף הפלפלים הצעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים אנחנו קוטפים מכל שיח פירות אחדים מהאיזורים הצפופים יותר בצמח, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. עם הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. ועכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו בוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו כמעט לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

בשנים האחרונות כשאנחנו לומדים לגדל בתוך חממות, אנחנו משתדלים להפחית מהצמח עומס בשלבי הגידול הראשונים ולתת לו להשקיע את כוחו בצמיחה (משום שהוא עתיד לצמוח גבוה יותר ולהניב פירות תקופה ארוכה יותר), לכן אנחנו מדללים כבר בשלב הפרחים (בדומה לדילול הנעשה בגידול פירות עץ) ומאפשרים לפירות הנשארים להתפתח בצורה דלילה ומרווחת יותר. לכן לפעמים הקטיפים הראשונים שלנו הם של פלפלים אדומים שהבשילו על הצמח זמן ארוך יותר בלי צפיפות.

  

פלפל מכל סוג שהוא עשיר מאוד בויטמין C ולכן הוא מסייע בעיכוב תהליכי הזדקנות ובמניעת מחלות לב וכלי דם, וסוגים שונים של מחלת הסרטן. הוא חשוב לתפקוד תקין של מערכת החיסון ומשפר את ספיגת הברזל במעי. מרכיב חשוב נוסף בו הוא ויטמין A, המשמש כאנטי אוקסידנט (בולם חמצון) המגן על רקמות הגוף ותאיו מפני תהליכי חמצון. גם ויטמין A עשוי לסייע במניעת סרטן ומחלות לב וכלי דם ובעיכוב תהליכי הזדקנות, וכמו כן הוא חיוני לראיית לילה ובעל חשיבות לתפקודה התקין של המערכת החיסונית, התאים, הרקמות הריריות והעור.

לבשל או לא לבשל? במהלך בישול, בתהליך הדומה למתרחש בעגבניה, פוחתות רמות ויטמין C בפלפל, אך מאידך מוכפלת בפלפל האדום כמות הליקופן, שגם הוא אנטי-אוקסידנט חשוב מאוד. כך שהתשובה היא – גם וגם…

מקוים שיבוא עלינו שבוע שקט, שההתרגשויות בו יהיו של ארועי קיץ ובילויים בלבד,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, עגבניות צ'רי/בטטה, מלפפון, עגבניה, בצל יבש, חסה, דלורית/נתח דלעת טריפולי, חציל, סויה ירוקה (אדממה)

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה, תירס/דלעת אמורו, בזיל/תרד ניוזילנדי

בארגז הפירות: אגס, נקטרינה, תפוח עץ, מנגו (בארגזים הגדולים כמויות גדולות יותר)

יום רביעי: לוביה תאילנדית/במיה/תפו"א, כוסברה/פטרוזיליה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, בצל יבש, פלפל, חסה, חצילים, מלפפון, עגבניה, תירס/בטטה, סויה ירוקה (אדממה)/דלעת אמורו.

בארגז הגדול גם: תרד ניוזילנדי/בזיל, עגבניות צ'רי, בצל ירוק/כרישה.

בארגז הפירות: אגס, נקטרינה, תפוח עץ, מנגו (בארגזים הגדולים כמויות גדולות יותר).