13-15 באוגוסט 2018 – בים בם בם – תשואות למלך – KING CORN – חלק א'

cornsky

כבר תקופה שאתם פוגשים בארגזים את מלך הקיץ שלנו – התירס. כל שנה הוא מלווה אותנו מחודש יוני ועד נובמבר, נפרד יחד איתנו מבית הספר, קופץ למים אל החופש הגדול, ושב איתנו ללימודים בסתו. הוא מתחיל להבשיל באמצע יוני, כשכבר חם אך עוד מתגנב מדי פעם איזה יום סביר, ממשיך בנאמנות ללוות אותנו לתוך הלהט הקייצי הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט והחמסינים של ספטמבר, ונושם איתנו לרווחה באוקטובר, מוודא שמזג האויר חזר לשפיות, ורק אז נפרד מאיתנו בנובמבר. לא תגידו מלך?

התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים משבט המאיה או שבט שכן במרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!

הנה משמאל התירס העתיק, ומימין הפיתוח העכשווי של התירס:

בשלב הבא הן (כבר הפכו חקלאיות ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. השלישיה הזאת, שזכתה לכינוי "שלוש האחיות" היא דוגמה מצויינת לגילדת/קהילת צמחים: קבוצת צמחים שיש להם ערך מוסף כאשר הם גדלים יחד. סודה של ההצלחה הוא ביחסי הגומלין החיוביים ביניהם: כל צמח תורם לשכנות ומרוויח ממנה. וכמו בקהילה אנושית, גילדה טובה היא מערכת עצמאית יותר, חזקה ובריאה יותר וקלה לתחזוקה יותר מגידול צמחים ללא קשרי הדדיות ביניהם. ההתפתחות החקלאית חסכה זמן ומשאבים ויצרה פנאי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותירה גם זמן ואנרגיה לחגיגות…

כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח.

בשפות שונות זכה התירס לשמות נכבדים: הראשונים שהביאו את התירס לאירופה היו הספרדים, והם נתנו לו שם המבוסס על שפת הטאינו המקומית: מהיז (Mahis) בטאינו , מאיס (Maize) בספרדית. פירוש השם בטאינו הוא "הזרע נותן החיים", גם בלטינית המשיכו באותה מסורת וקראו לו : Zea Mays (המילה zea פירושה "מעניק חיים").

כשעבר לאירופה זכה דוקא לשמות סתמיים ביותר, לכינוי הכללי לגרגירים (אפילו גרגירי מלח): corn, ואף לכינוי נחות: "דגן טורקי" (Turkey wheat או Turkey corn), "דגן מצרי" (Egyptian corn) או "דגן הודי" (Indian corn/wheat). הם התכוונו כנראה גם למוצאו של הדגן אבל גם רצו לומר שזהו דגן פראי ולא מתורבת, לעומת הדגנים האירופאים המנומסים. השם העברי ניתן לדגן המתוק מתוך הסתמכות על השם האנגלי "חיטה טורקית", או המקבילה ביידיש – "טירקישע וייצן". בספר הטבע 'ראשית לימודים' מתאר אותו ברוך לינדא כך: "חטי טורקיא – הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול… כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים…".

אז אם טורקי, למה תירס? השם "תירס" נזכר בתנ"ך בספרי בראשית ודברי הימים. הוא היה בנו השביעי של יפת, אחד משלושת בניו של נח. חז"ל זיהו את תירס כאבי האומה הטורקית (במסכת יומא), ולכן זכה הדגן הטורקי לשם "חיטת תירס". נעמי שפירא מקבוצת כנרת מתארת במכתב מ1912 חגיגה חקלאית קייצית: "מסג'רה יצאנו בשש עגלות עם דגלים עבריים ותורקים, בשעה חמש בבוקר. הטבע היה יפה ממעל כל בקורת וכך הגענו במשך שתי שעות לכנרת בשירים ומחיאות כפיים… הראו כל מיני ירקות תוצאות מהמושבות והחוות… היו כל מיני שעועית, אפונים, סלק, חטי תירס, דלועים, קישועים, בנדורה, מלפפונים, תבואה, חיטה – והכל בסדר יפה". עם השנים נשמטה ה"חיטה" ונותר התירס, שאת שמו היינו צריכים להגות במילרע, אבל אז באו אופיר והחבורה של "תירס חם בים בם בם", דיקלמו את שמו במילעיל, וקבעו פה מציאות, שאין סיכוי לשנות…

אין ספק שלא תמיד מבטא השם את המשמעות המתוקה והחיובית של הגרעין החביב הזה, שעולמם של תושבי אמריקה הקדומים היה תלוי בו וסבב סביבו. ואולי זילות השם מ"מעניק חיים" ל"דגן פראי" משקף במידה רבה את הפיחות שחל בצמח הנהדר הזה בעולם המערבי.

האמריקאים הילידים השתמשו בתירס במגוון דרכים: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – דייסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. לכל חלקי צמח התירס היו יתרונות ושימושים: במקלות גבעולי התירס השתמשו לבנייה, לדיג ועוד, זקן התירס שימש כצמח מרפא לטיפול בבעיות כליות, מעלי התירס ארגו מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות:

גם היום אנחנו היום תלויים בתירס בכל תחום, במיוחד במה שאנחנו מכניסים לפינו – כמעט בכל מוצר מעובד יש כיום תוצרי תירס, אך מדובר בניצול זנים בודדים מהונדסים גנטית מתוך המגוון הגנטי העצום, ובתוצר בו אנחנו פוגשים תירס מעובד, סחוט ומשומש, נטול ערך תזונתי, וכמובן, תוצר של הוצאת אנרגיה מרובה ומיותרת. אנחנו משתמשים בעמילן תירס להסמכה ולהדבקה ובסירופ תירס להמתקה. חומרי התפחה, מתחלבים, צבעי מאכל, חומצת לימון – כולם עשויים תירס, וגם רוב רובו של המזון להאבסת בעלי חיים בתעשיית הבשר. מן התירס מפיקים גם פלסטיק ודלק. למי שמעוניין בהרחבה – כדאי לקרוא ספר מומלץ מאוד על מקומו של התירס אצלנו ועל אוכל כיום בכלל – "דילמת השפע" של מייקל פולאן.

אבל מכל השימושים הרבים, אין כמו נעיצת שיניים בקלח תירס טרי. לפעמים ישנה רתיעה מהתירס מטעמי כשרות – יש מי שחוששים שחרקים קטנטנים השוכנים בשערות התירס נכנסים לקלח עצמו ואז ממש בלתי אפשרי יהיה לאתר אותם בין שיני התירס ולשלוף אותם החוצה. דרור סיפר לי שקיבל פעם עצה ממשגיח הכשרות של סנפרוסט כיצד להתמודד עם הענין: לדברי המשגיח, החרקים, הנמצאים בשערות, בורחים לכיוון הקלח כשהם נחשפים לאור, תוך כדי קילוף התירס והסרת "זקנו". הפתרון הוא פשוט ויצירתי: קילוף התירס בחושך! כך נשארים החרקים בשערות התירס ויחד איתן נזרקים לקומפוסט! אתם מוזמנים לנסות זאת בבית…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________
מה השבוע בסל, לצידו של המלך?

יום שני: פלפל, דלעת חתוכה, לוביה תאילנדית, מלפפון, בצל/במיה, עגבניה, תירס, עגבניות צ'רי, דלורית, פטרוזיליה/כוסברה, תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: חצילים, בצל ירוק, תפו"א

ארגז פירות: אגסים, נקטרינות, מנגו. ארגזים קטנים: בננה. ארגזים גדולים: ענבים.

יום רביעי: הרשימה מתפרסמת בסיום האריזות

6-8 באוגוסט 2018 – אמצע הקיץ בשדה

מאפיית "איש של לחם" יוצאת לחופשה קצרה בשבוע הבא:
לא תהיה אפיית לחמים ביום שני 13 באוגוסט וביום רביעי 15 באוגוסט.
מי שמעוניין להגדיל את הזמנת המאפים שלו השבוע, נא הודיעו לנו או הגדילו בעצמכם במערכת ההזמנות.

חופשות נעימות לכולם!

______________________________________________________

"צהרים, חרבוני קיץ, עז האור מנשוא ולא יכיל היום את זהרו…
האבנים בשדה קלויות אש וגדרות כתנור נכמרו.
אילנות ושיחים נלאו מארוג תחתם את קורי צלליהם. אזלת כל יד וקצרה כל רוח.
שדות ומגרשות נִחָרים מְנַשְּׁמִים בתמצית לֵחָם ונראים כעשנים ומרטטים…
צל, צל! מי יתן מעט צל."                (מתוך ספיח, ח"נ ביאליק)

לוח השנה אומר לנו שאנחנו ממש באמצע הקיץ, שהחל לפני כחודש וחצי, ב21 ביוני, ועתיד להסתיים בעוד כחודש וחצי, ב22 בספטמבר. גם מבט בשדה (מבעד לאגלי הזיעה) מציג שדה קייצי למדי, כלומר, ריק יחסית… הדלעות, השום, הבצל והפופקורן (מגיע בקרוב) כבר בשלו ונאספו לסככת צל לאחסון להלך החודשים הקרובים, העגבניה, המלפפון והפלפל שתולים רובם המכריע בתוך מנהרות ובתי צמיחה, מכוסים רשתות צל ומוגנים מעט מלהט החמה. הקישואים והשעועית הירוקה סיימו את הקדנציה האביבית שלהם, ובשדה הפתוח נותרו רק האמיצים ביותר: תחת רשתות צל גדלים הירוקים שמצליחים לשרוד איכשהו בקיץ: חסה, פטרוזיליה, כוסברה, בצל ירוק ותרד ניוזילנדי, ובערוגות הפתוחות מישירות מבט לשמיים התכולים הלוביה התאילנדית, הבמיה, החצילים, וכמובן – מלך הקיץ הבלתי מעורער, התירס. הבטטות, שעוד לא ביקרו אצלכם בארגזים השנה, משתרעות בפינוק ומשתזפות בשמש, לצד צמחי ארטישוק ירושלמי שעומדים זקופים וממתינים לסתו, אז יפרחו ויגדלו את הפקעות שלהם.

        

אבל השדה נמצא תמיד גם עם חצי רגל בעונה הבאה, גם מה שנראה שומם וסטטי נמצא בעצם בהתכוננות לעתיד. במנהרות הצמיחה נפרשו יריעות פלסטיק שקוף בצמידות לקרקע, כדי לקדם תהליך שנקרא: "חיטוי סולארי", המנקה את הקרקע ממחלות לקראת עונת השתילה החורפית. ערימות הזבל האורגני שעומדות בקצה השדה (ומעלות ריח, איך נאמר, ריחני במיוחד) מתערבבות ומתהפכות בכף הטרקטור של גבי, וכששוב ישקטו, יתחיל בהן תהליך פירוק בעזרת מיליארדי מיקרובים, אורגניזמים זעירים, תולעים, חיפושיות, פטריות ושאר שוכני עפר, עד שיהפכו לקומפוסט ריחני ומשובח.

המילה קיץ משמעה גם פירות בשלים, כנראה שהכוונה היא במיוחד לתאנים, ואכן – עצי התאנה של כפר בן נון מתפקעים בתקופה זאת מפירות עסיסיים, הסברסים בשולי השדה שלנו מניבים פירות מתוקים, וגם פירות השדה גם מגיעים לבשלות ולהפקת זרעים – זה הזמן לשמור זרעים של צמחי תרמילים שהתבגרו והתייבשו עד תום, כמו, למשל, הבמיה הנהדרת שלנו:

השדות מלאים זמזום: הפריחה בכל: בצמחים העומדים בפריחה לקראת תנובת פירות, בעשבי הבר שממהרים לפרוח ולהבשיל זרעים לפני שנעשב אותם אחר כבוד החוצה (אנחנו מצידנו מנסים, כמובן לעקור אותם לפני שזרעיהם יבשילו ויבטיחו את הדור הבא). וכשיש פרחים, יש חרקים שבאים לביקור, מחליפים רשמים, לוגמים מעט צוף ומפטפטים ביניהם בחרקית. הנה כמה דוגמאות בודדות מהעושר שתוסס אצלנו בשדה הקייצי:

      

גם החלקות הריקות, שעמדו במנוחה כמה חודשים, התנקו, התאווררו וצברו כוחות, נכנסות שוב לפעולה בזו אחר זו. כפי שאתם מן הסתם מתארים, האדמה חמה ויבשה כעת. תיחוח קרקע יבשה גורם לכתישת הרגבים לעפר דק, והמשמעות היא הרס המרקם המאוורר והחי שלה. לכן כדי לעבד את הקרקע, אנחנו מרטיבים את האדמה בממטרות, ורק אחרי שהמים נספגו היטב בחלקה והאדמה לחה, ניתן לתחח אותה ולהכין מקום לשתילות הקרובות, הבאות עלינו לטובה כבר בעוד כשבוע וקצת

אז נכון שאמצע הקיץ, אבל אנחנו סיימנו ממש עכשיו לשתול שתילות אחרונות של העונה החמה, ובפתח מחכים דווקא האורחים הסתויים. מי ומי יצעד אל הערוגות המצפות לו? במחצית אוגוסט נשתול כרוב לבן, כרובית, סלק אדום, שומר, סלרי שורש ועלים, חסה, כרישה, ברוקולי וקייל. השתילות האלה מסייעות לנו למתוח מעט את עונת הסתו, אבל כשמארחים אורחים מארצות הקור בקיץ הישראלי הלוהט צריך לצייד אותם בכובעים רחבי שולייים, שמשיות, ומלאי מספק של מים. וזה בדיוק האירוח לו יזכו החברים הסתוים בשדדה שלנו, תחת רשתות צל ובסיוע טפטפות ההשקיה הנדיבות.

וכך, כל שנה, באמצע הקיץ ובעיצומו של מצעד הטמפרטורות הגבוהות, אנחנו זוכים ל"בקרוב" סתוי מרענן, שמביא אל הלשון רעננות של סלט שומר בלימון או פרחי כרובית טריים ופריכים. עוד צפויים לנו ימים לוהטים ומכבידים, אבל הצצה תחת רשתות הצל על הכרובים החזקים והסלרי המוריק וצומח מעלה, מספקת הקלה בעומס החום.

מאחלים לכולכם שבוע קייצי ומלא תכניות משמחות
דרור, יוחאי, אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל הקייצי?

יום שני: פלפל, דלעת חתוכה. לוביה תאילנדית, מלפפון, חצילים, עגבניה, במיה/בצל ירוק , עגבניות צ'רי, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חסה.

בסל הגדול גם: דלורית, תירס, תרד ניוזילנדי

בארגז הפירות: מנגו, אגס, נקטרינה. בארגזים הקטנים: בננה. בגדולים: תפוח עץ

יום רביעי: תפו"א, לוביה תאילנדית, עגבניה, חצילים, עגבניות צ'רי, פלפל, מלפפון, תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה, דלעת חתוכה. בארגזים קטנים בלבד: במיה/בצל ירוק.

בסל הגדול גם: דלורית, תירס, חסה, בצל.

בארגז הפירות: מנגו, שזיף, נקטרינה. בארגזים הקטנים: בננה. בגדולים: תפוח עץ

30 ביולי – 1 באוגוסט 2018 – יְפַת עַיִן לִבַּבְתִּינִי

מאפיית "איש של לחם" יוצאת לחופשה קצרה בעוד שבועיים:
לא תהיה אפיית לחמים ביום שני 13 באוגוסט וביום רביעי 15 באוגוסט.
מי שמעוניין להגדיל את הזמנת המאפים שלו בשבוע הבא, נא הודיעו לנו או הגדילו בעצמכם במערכת ההזמנות.

חופשות נעימות לכולם!
_________________________________

התחדשות באגף "הנבטים של אודי": מעתה ניתן להזמין את הנבטים גם באריזות גדולות של ליטר ורבע.
מי שלא מכיר עדיין את הנבטים המעולים, זאת הזדמנות להזכיר אותם – אודי והחברים ממושב אחיטוב מנביטים נבטים באיכות מעולה, ובמגוון מרשים וייחודי: אלפלפא, אפונה, ברוקולי, קייל, צנונית, חרדל, חמניה, נבטים סיניים, עשב חיטה וגם נבטוטים.
תוכלו למצוא את הפירוט המלא במערכת ההזמנות שלנו
_______________________________________

ליבבתיני, אחותי כלה

בשבועות האחרונים החלה הלוביה להבשיל בכמויות נאות, והכריזה באופן רשמי שהקיץ עומד בשיאו. אם אתם תוהים למה השעועית הירוקה שאתם מקבלים בארגז מחוספסת, ארוכה ומוזרה, זה משום שהיא לא שעועית אלא… לוביה תאילנדית ארוכה. אנחנו אורזים אותה אצלכם בארגזים בשקית מרשרשת, כמו מתנה, והיא אכן כזאת מתנה שונה, ומיוחדת במינה, חבל לצפות ממנה להיות שעועית ירוקה, כי היא לא…

הלוביה (V. unguiculata ssp. Sesquipedalis) היא קרובת משפחה של השעועית, החומוס, הסויה, הפול, האפונה ושאר בני משפחת הקטניות (פרפרניים) שאנחנו כל כך אוהבים לנשנש. וכמותם, גם לה יש שני מופעים: השלב הירוק, בו היא נאכלת בתרמילים ירוקים ארוכים, והשלב היבש, בו נאכלים הגרעינים היבשים בלבד.

באנגלית יש לה שמות רבים: קוראים לה "שעועית באורך מטר" (Yard long bean), שעועית אספרגוס, שעועית ארוכה, שעועית סינית ארוכה, שעועית נחש, ואצלנו – שעועית/לוביה תאילנדית. שמותיה השונים מתארים מאפיינים שונים שלה: מקורה בדרום-מזרח אסיה, ולכן היא מכונה סינית או תאילנדית, היא יכולה להגיע למטר אורך (אם כי בדרך כלל היא נקטפת בצעירותה, כשאורכה כ-30 ס"מ ועוביה כס"מ), בקוטר ובאורך היא מזכירה אספרגוס (הפעילו את הדמיון) ובשל גמישותה, נחש ירוק ודקיק (לבעלי דמיון מפותח במיוחד). טעמה הוא משהו בין שעועית ירוקה ללוביה ירוקה וטריה, המרקם דומה יותר ללוביה: פחות פריך משל שעועית ירוקה ויותר גמיש ומתקפל.

היא זקוקה ליותר חום משעועית, ועומדת יפה בחודשים החמים (לא כמו השעועית הירוקה, שמתעלפת כשמתחיל החום הגדול), היא נזרעת באביב המאוחר, ואנחנו מדלים אותה גבוה, כמו אפונה. ההדליה היא על עמודים, ביניהם נמתחת רשת רחבה שלאורך קויה מטפסים השתילים. והם עושים זאת במומחיות וביעילות. לאחר כ-3 חדשים מתחילה הפריחה, על כל עמוד פריחה מתפתח זוג פרחים יפיפה, הנראה כשני פרפרים (פרפרנית או לא…) ומהם מבשילות זוג שעועיות, צמודות בקצה כשתי תולעים ירוקות תאומות (הנה, הצלחתי לחשוב על שם נוסף…).

   

את השעועיות יש לקטוף בזהירות כי עמוד הפריחה ממשיך לפתח פרחים לכל אורכו בהמשך העונה. לעומת שעועית ירוקה או אפונה, היא גדלה לאיטה ומניבה תרמילים רק לאחר יותר משלושה חודשים (לעומת חודשיים ופחות בשעועית ואפונה), אך יש לכך יתרון, כי ניתן להמשיך ולקטוף ממנה תרמילים למשך תקופה ארוכה, עד ירידת הטמפרטורות בחורף.

ניתן לקטוף אותה כמו אצלנו, בשלב צעיר, כשהיא באורך 30 ס"מ ובעובי של כס"מ, ולהשתמש בה כמו בלוביה טריה או שעועית ירוקה. אפשר גם להשאיר את התרמילים להתבגר על הצמח לחלוטין, ולהשתמש בזרעים השחורים, האדומים או הלבנים (תלוי בזן הספציפי) כמו שמשתמשים בפולי לוביה יבשה, או כל שעועית יבשה אחרת.

אנחנו מגדלים את זן ירוק שבפנים יש לו זרעים שחורים, אך ברחבי אסיה ישנו מבחר זנים מרהיב בצבעוניותו ועושרו. התרמילים עצמם מופיעים בצבעי ירוק ואדום-סגול לגווניהם, והזרעים שחורים, לבנים, חומים, אדומים…

אפשר להשתמש בשעועית התאילנדית בכל מתכון של שעועית ירוקה או לוביה טריה, גם במרקים ופשטידות. בסין מקפיצים אותה קלות בווק – היא בעצם השעועית המקורית בה משתמשים במתכוני שעועית מוקפצת. היא נהדרת עם דגים ואפילו כבושה. היא עשירה מאוד בויטמין A ומכילה גם כמות נאה של ויטמין C.

במתכונים באתר תמצאו רעיונות פשוטים ומסובכים וכמובן טעימים, אבל גם אם ממש לא בא לכם להבעיר שום אש בקיץ הלוהט הזה, אתם מוזמנים לקחת נחש לוביה ארוך ליד, ופשוט… לנשנש.

שיהיה שבוע מלא שפע קייצי ותחושת חופש אמיתית,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל המלבב?

יום שני: פלפל/עגבניות צ'רי, דלעת חתוכה/דלעת אמורו, לוביה תאילנדית, מלפפון, חצילים, עגבניה, תרד ניוזילנדי, תירס, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חסה.

בארגז הגדול גם: דלורית/מלון, במיה, בצל/בצל ירוק.

ובסל הפירות: בננה, אגס, נקטרינה, מנגו

יום רביעי: תפו"א, לוביה תאילנדית, עגבניה, חצילים, עגבניות צ'רי, פלפל/דלורית, מלפפון, חסה, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, דלעת אמורו/דלעת חתוכה.

בארגז הגדול גם: במיה, בצל/בצל ירוק, תרד ניוזילנדי.

ובסל הפירות: בננה, אגס, נקטרינה, מנגו

23-25 ביולי 2018 – כל צבעי הקשת

לאחרונה ביקר אותנו הלל מקיבוץ נאות סמדר. אחרי כמה שנים של עבודה משותפת היה כיף להיפגש פנים אל פנים. ובעקבות הביקור גם בשורה משמחת עבורכם: הרחבת מגוון המוצרים שנוכל להציע מנאות סמדר.

למי שאינו מכיר – לקיבוץ נאות סמדר השוכן בדרום הר הנגב יש משק אורגני גדול ומגוון מאוד: פירות וירקות, עשבי תבלין ובושם, עדר עזים וכרם. לצד המשק מפעילים חברי הקיבוץ גם יקב, בית בד, זיתיה, בית עיבוד פרי ומחלבה בהם מופקים מוצרים אורגניים שונים מתוצרת המשק.

הנה סרטון קצר על המשק החקלאי של הקיבוץ ומפעלי התוצרת השונים.

הייחודיות של מוצרי נאות סמדר היא באיכותם המצויינת ובפשטות – במוצרים השונים שלהם יש פרי נטו, ללא תוספות, מייצבים, משמרים וכו'. במוצרים רבים גם ללא תוספת סוכר. אז מה תוכלו להוסיף לארגז? סילאן אורגני מעולה, חטיפי בריאות ממגוון פירות, מיצי ענבים ואשכוליות, נקטרי שזיף ואפרסק, ומהשבוע גם: תמר מג'הול וזיתים מזנים שונים.

הזמנות במערכת ההזמנות שלנו

_____________________________

ביום חם קייצי השבוע יצא לי להרהר בתקופת הקיץ, כשרבים יוצאים למסעות ושיטוטים סביב לגלובוס, ודווקא עכשיו בסל מתקבצים להם יחד יבולי שדה רבים שהגיעו אלינו מאותם מרחבי גלובוס, ולא היו מוכרים למערב לפני גילוי אפריקה ואמריקה במאה החמש עשרה: עגבניות, קישואים, דלעות, תירס, תפוחי אדמה, פלפלים ובטטות לא היו בגן הירק המשולב האירופאי וגם לא הארצישראלי לפני גילוי אמריקה. הבמיה, השום, והאבטיח נולדו באפריקה והיגרו אלינו משם כבר לפני שנים רבות. המחשבה על חיים נטולי אדמומיות עגבניות, ירקרקות תירס בעליו, כתום של דלעת ובטטות, או עסיסיות אבטיחית, מזכירה לי טלוויזיה בשחור ולבן. בימים אלו, שהתחושה שלי היא שיש נסיונות מבאסים לצבוע לנו את העולם בגוון חדגוני ואחיד, להתעלם מהרבגוניות והשונות הקיימת בין אנשים ולהפנות תשומת לב רק לבעלי צבע/לאום/נטיה/דת/תפישת עולם אחת, אני מציעה לנו ללמוד קצת ענווה מגן הירק (בדרך כלל זה טוב), לשטוף את העיניים בעושר המגוון של עונת קיץ שופעת וצבעונית, ולהבין דבר אחד או שניים על הטוב והמופלא שבשונות וריבוי סוגים ועל כמה אפשר להרויח וליהנות כשמאפשרים למגוון להתפתח ולהתרבות.

(מאמר מעניין ממש בענין מהפכת ההגירה הקולינרית העולמית כאן מתוך "מסע אחר")

אחד המהגרים המדוברים מיבשת אמריקה הוא הפלפל המככב בימים אלו בארגזים. התגעגענו אליו מאוד, והוא הרגיש כנראה, והגיע לביקור ארוך, מעכשיו ועד הסתו.

הפלפל שאנחנו אוכלים כירק – מתוק, חריף, אדום, ירוק, צהוב או כתום (ויש גם סגול, שחור וחום…) קיבל את שמו בטעות… פלפל היא בכלל מילה שהחלה את חייה כתבלין הפלפל ורק הושאלה מאוחר יותר לצ'ילי ולגמבה, שבעברית מדויקת מכונים "פלפלת".

תבלין הפלפל השחור (ממשפחת הפלפליים – Piperaceae, שמזרעיו השחורים, הירוקים או הורודים [שלבים שונים בהבשלת הזרעים] גורסים וטוחנים את תבליני הפלפל השחור או הלבן שאנחנו מכירים) מקורו בהודו ושמו הגיע מסנסקריט: pipali. אירופה הכירה את הפלפל עוד מהתקופה הקדומה. וכמו כן את קרובו, הפלפל הארוך (Piper longum), ששימש גם הוא כתבלין חריף במיוחד. באמצעות המסחר עבר השם ללטינית piper ומשם לאנגלית עתיקה (pipor), גרמנית (Pfeffer), צרפתית (poivre), הולנדית (peper) ולשפות נוספות. במקביל עברה המילה מן ההודית לפרסית וממנה לארמית, וכך הגיעה גם ללשון חז"ל; היא מצויה בעברית של המשנה בצורה "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". חריפות טעמו של הפלפל גרמה לשמו להיות שם נרדף לחריפות שכל ולשון, כגון התפלפלות תלמודית או אחרת, וגם לתיאור נמרצות פעלתנית.

קולומבוס, שניסה למצוא קיצור דרך לתבלינים בהודו, לא ממש התכוון לתת לעובדה שמצא משהו אחר לגמרי לבלבל אותו, ונתן לירק החריף שפגש בקריביים (ממשפחת הסולניים – Solanaceae) את שמו של התבלין החריף ההודי, וכך פתח פתח להתפלפלות סביב השמות הזהים לצמחים שונים לחלוטין. אין, כמובן, כל קשר בוטני בין הצמחים, אך הפלפל האמריקאי היה חריף כמו זה שבא מהודו, וקולומבוס היה סוחר וממתג ממולח שקיווה למכור אותו בממון רב ביבשת האם, ולכן כינה אותם באותו שם. ביומנו הוא כתב עליו כי "הוא תבלין טוב יותר מהפלפל השחור שלנו" (שלנו???!!!). ההתלהבות גרמה לירק החריף להגיע בעזרת הפורטוגלים והספרדים לאירופה, אפריקה, דרום מזרח אסיה והודו, וכמובן להונגריה, בה הפך הפלפל המיובש הטחון, הפפריקה, לתבלין הלאומי.

במהרה התגלה שלחריף הזה יש אח מתוק, המון אחים מתוקים למען האמת, אבל כל זה כבר לא יכול היה לשנות את שמם החריף והמפולפל, אז קראו להם פלפל מתוק ובאיטלקית, ואחריה בעברית, גמבה.

במרכז אמריקה יש לפרי הסטוריה ארוכה ועתיקה. זני הפלפל שמוצאים באתרים ארכיאולוגיים במרכז אמריקה הם בני למעלה מ-2000 שנה, והפרי מופיע גם בעבודות רקמה של תושבי חוף פרו מהמאה הראשונה לספירה. האולמקים, הטולטקים והאצטקים הם רק אחדות מהתרבויות שגידלו פלפל והשתמשו בו רבות. יחד עם זני הפלפל החריפים הובאו לאירופה גם הזנים המתוקים, ועד תחילת המאה ה-17 התגלה לאירופאים המגוון העשיר של זני הפלפל הידועים כיום, כולם גודלו לאורך שנים על ידי תושבי אמריקה המרכזית.

ישנם כיום בעולם מאות זנים של פלפל. הם שונים בטעמם: מתוק, מתוק-מריר, חריף, מתוק-חריף וכן הלאה, כל השילובים קיימים. בצורתם: מאורכים וגדולים, כמו זן "אוהד" שלנו, מרובעים (דומים מעט לפעמון ולכן קרויים bell pepper), קטנים ומאורכים בצורת לב (פלפל ה-pimiento הספרדי), ארוכים וצהובים – כמו בננה, קטנטנים – כאלו המשמשים להחמצה, וכמובן החריפים – המאורכים והצרים, המשולשים הקטנים, הדקיקים כל כך, כמעט כשרוך ועוד. גם הצבעים שונים ומשתנים – הפלפל מתחיל בדרך כלל כירוק, בגוונים שונים מבהיר לכהה, אך לא תמיד. כשעבדתי בקליפורניה גידלנו פלפל שצבעו הראשוני היה סגול מבחוץ וירוק מבפנים! עם ההבשלה משתנה צבעו של הפלפל, בתהליך דומה לזה שעובר על העגבניה, רמת הסוכר (או רמת החריפות) בו עולה, והוא משתנה לגוון חם יותר: הנפוצים הם הצהוב, הכתום וכמובן האדום, אך יש גם שחור ובורדו! הפלפל המתוק והפלפל החריף נקטפים בשלבים שונים בגידולם – מהשלב הירוק ועד האדום, וכף אנחנו זוכים ליהנות מטווח רחב של טעמים וצבעים.

שתילת הפלפלים היתה למעשה יום העבודה המשותף הראשון של אלון ושלי, כשהוא הגיע להצטרף אלי כעובד באביב 2004. אז שתלנו אותם בשדה הפתוח לגמרי, כיום הם כבר מטופלים בפינוק של מנהרת צמיחה – קירות רשת מש סביבם להגנה, רשת צל מעליהם וחוטי הדליה לתמיכה עוזרים להם להישאר זקופים ולטפס מעלה מעלה. וכמו צאצאים אהובים ומטופחים, הם מניבים פירות נהדרים ומשמחי לב ששווים את כל ההשקעה. אנחנו מגדלים השנה שלושה זנים: מכבי (שמלווה אותנו כבר מהשנה הראשונה), טולמאו ורומנטה.

 

בעבר היינו מתחילים את קטיף הפלפלים הצעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים אנחנו קוטפים מכל שיח פירות אחדים מהאיזורים הצפופים יותר בצמח, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. אחרי הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. ועכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו בוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו כמעט לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

בשנים האחרונות כשאנחנו לומדים לגדל בתוך חממות, אנחנו משתדלים להפחית מהצמח עומס בשלבי הגידול הראשונים ולתת לו להשקיע את כוחו בצמיחה (משום שהוא עתיד לצמוח גבוה יותר ולהניב פירות תקופה ארוכה יותר), לכן אנחנו מדללים כבר בשלב הפרחים (בדומה לדילול הנעשה בגידול פירות עץ) ומאפשרים לפירות הנשארים להתפתח בצורה דלילה ומרווחת יותר. לכן הקטיפים הראשונים שלנו הם לרוב של פלפלים אדומים שהבשילו על הצמח זמן ארוך יותר בלי צפיפות.

  

פלפל מכל סוג שהוא עשיר מאוד בויטמין C ולכן הוא מסייע בעיכוב תהליכי הזדקנות ובמניעת מחלות לב וכלי דם, כמו גם סוגים שונים של מחלת הסרטן, חשוב לתפקוד הנאות של מערכת החיסון ומשפר את ספיגת הברזל במעי. מרכיב חשוב נוסף בו הוא ויטמין A, המשמש כאנטי אוקסידנט (בולם חמצון) המגן על רקמות הגוף ותאיו מפני תהליכי חמצון. גם הוא עשוי לסייע במניעת סרטן ומחלות לב וכלי דם ובעיכוב תהליכי הזדקנות, וכמו כן הוא חיוני לראיית לילה ובעל חשיבות לתפקודה התקין של המערכת החיסונית, התאים, הרקמות הריריות והעור.

לבשל או לא לבשל? במהלך בישול, בתהליך הדומה למתרחש בעגבניה, פוחתות רמות ויטמין C בפלפל, אך מאידך מוכפלת בפלפל האדום כמות הליקופן, שגם הוא כידוע אנטי-אוקסידנט חשוב מאוד. כך שהתשובה היא מן הסתם – גם וגם…

מקוים שיבוא עלינו שבוע שקט, שההתרגשויות בו יהיו של ארועי קיץ ובילויים בלבד,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, דלעת חתוכה/דלורית, לוביה תאילנדית/במיה/קישואים, מלפפון, חצילים, עגבניה, תירס, עגבניות צ'רי, דלעת אמורו/דלעת ערמונים, חסה. בארגזים קטנים בלבד: מלון.

בסל הגדול גם: בצל/שום/בצל ירוק, פטרוזיליה, תרד ניוזילנדי/מנגולד, תפו"א.

בסל הפירות: מלון, אגס, ענבים, מנגו.

יום רביעי: מלון/תפו"א, לוביה תאילנדית/במיה, עגבניה, דלעת ערמונים/דלעת אמורו/דלורית, עגבניות צ'רי, חסה, מלפפון, פלפל/קישואים, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, דלעת חתוכה.

בסל הגדול גם: חצילים, תרד ניוזילנדי/מנגולד/בצל ירוק, בצל/שום.

בסל הפירות: אגס, ענבים, מנגו. בארגזים קטנים: בננה. בארגזים גדולים: תאנים.

16-18 ביולי 2018 – אדום עולה – חלק ב'

הוא חוזר!

🌶לוח שנה בגינה הוא לוח שנה, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי ולקטות ארצישראלית, שנולד מתוך הקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט והחקלאות; חודש חדש מתחיל, ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

🍉  בכל דף של הלוח תוכלו למצוא שפע של מידע חודשי מאוייר:
~ שלל טיפים מקצועיים לגינה הביתית
~ זמני זריעה ושתילה
~ גידול צמחים מזרע לפרי
~ מתכונים עונתיים ושימור מזון
~ הכרות עם עולמן המפלא של הדבורים
~ קוד קיו-אר לסריקה בכל דף, למידע מורחב
~ מועדי שמש וירח ומועדים ירוקים

מה עוד?🍅 ~ הלוח מופק בתהליך הדפסה ידידותי לסביבה: על גבי נייר אקולוגי וצבעי דפוס אקולוגיים.
~ מידות הלוח (הפתוח): 34 ס"מ על 45 ס"מ
~ "טבעוני פרנדלי"

לוח שנה אחד: 75 | שניים: 140 | שלושה: 210 | חמישה: 340 | שמונה: 540 | עשרה: 650.

הזמנות דרך מערכת ההזמנות שלנו, תחת "ירקות ופירות ח'ביזה"

🌿 
 שנה טובה ומצמחת!

__________________________________

הודעה חשובה

ביום ראשון הבא יחול צום תשעה באב. את התארגנות הניירת שלנו למשלוחי יום שני נעשה בחמישי בלילה. לכן מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים (למשלוחי יום שני) ביום חמישי השבוע , 19 ביולי, בשעה 21:00.

מערכת ההזמנות נפתחת להזמנות יום שני בבוקר יום שלישי (בשבוע שלפני). בבקשה ערכו את השינויים הנדרשים משלישי ועד חמישי בערב. תודה!

צום קל לצמים ורק שמחה ובשורות טובות לכולנו.

_______________________________

האדום האדום הזה – העגבניות שלנו, חלק ב'

בשבוע שעבר סיפרנו לכם על מסעותיה ההסטוריים והגיאוגרפים של העגבניה. השבוע אנחנו מצמצמים את הפוקוס, לוקחים זכוכית מגדלת ומתמקדים בגידול עגבניות בשדות ח'ביזה.

העגבניה היא, כמובן, אחד מהגידולים שמלווים אותנו בח'ביזה מהשנה הראשונה. המרכזיות שלה במטבח ובסלט הירקות הישראלי, וגם בגינה, הפכו אותה לבחירה מובנת מאליה בסל השבועי. אלא שעם הזמן גילינו שמה שמובן מאליו במטבח לא תמיד בא בקלות בשדה.

בשנה הראשונה גידלנו עגבניות בגדלים וצבעים שונים. לצד העגבניה העגולה המוכרת והרגילה ניסינו גם זני מורשת כמו brandywine – עגבניה ענקית ופחוסה, רכה למגע ומתוקה מאוד, בצבעי אדום וצהוב. זאת עגבניה מיוחדת במינה, שאני הכרתי מקליפורניה, אבל לאחר עונת גידול אחת נוכחנו לדעת שכאן בישראל ובסל השבועי היא ממש ממש לא פרקטית. על השיחים גדלו עגבניות ענקיות ונחמדות, אבל הסיכוי של העגבניה הרכה לשרוד בארגז ירקות עד למטבח שלכם, בלי להיפגע מטלטולים ושאר הרפתקאות הדרך, היה קלוש…

הרומנטיקה נשארה בצד והבנו שאנחנו צריכים לבחור עגבניה שתהיה הגיונית יותר… מגוון הזנים נשמר, ועם השנים גידלנו עגבניות תמר ארוכות, עגבניות גדולות ופחוסות ועגבניות אשכול עגולות. עגבניות שיח ועגבניות הדליה, עגבניות גדולות ועגבניות צ'רי קטנות, אבל הקפדנו לבחור בזנים שיוכלו להיות מוצלחים מהצמח ועד הסלט.

רוב שנותינו בח'ביזה גידלנו רק בשדה הפתוח, והעגבניות גדלו גם הן תחת כיפת השמיים. השנים הראשונות היו עוד סבירות איכשהו, אבל משנה לשנה התרבו הפגעים, ואנחנו יכולים להיזכר לאחור בכאב בשנים בהן גידלנו ערוגות רבות של שיחי עגבניות, כדי להפיק מהן את הכמות הנדרשת לארגזים, באחוזי תנובה נמוכים ביותר. העגבניות בשדה הפתוח סבלו ממחלות עלים וצרות שונות ובעיקר מצהבון האמיר – וירוס קטלני שמביאה איתה כנימת עש הטבק, ומחסל צמחי עגבניה באופן סדרתי. גידול בשטח הפתוח היה אפשרי, כמובן, רק בקיץ, כך שבאופן קבוע, ברוב חודשי השנה היינו קונים עגבניות ממגדלי חממות אורגנים ומוסיפים אותם לארגז כתוספת חיצונית.

ואז, לפני כשש שנים שמנו עינינו על חממה נטושה שהיתה בסמוך לשטחים שלנו, ולאחר בדיקה וגישוש החלטנו לעשות מעשה ולשפץ אותה כדי לנסות ולגדל גם בתוך בית צמיחה. השיקום והשיפוץ היו נרחבים, נדרשה עבודה רבה וקשה להכשיר את החממה לגידול קרקע אורגני, אבל לאחר חודשים מאומצים של עבודה, עמדה החממה מוכנה ונכונה לאתגר, ואנחנו, בלב הולם, שתלנו בה שתילי עגבניות ראשונים. בגלל הקושי הרב לגדל עגבניה (ומלפפון) בשדה הפתוח, ובשל הנחיצות הרבה שלהם בארגז, היה ברור שהם יהיו הגידולים הראשונים שננסה לספק להם הגנה תחת כנפותיה צפופות הרשת של החממה. וכך היה.

גידול בתוך בית צמיחה הוא שונה מאוד מגידול בשדה הפתוח. בחוץ אנחנו חשופים, אמנם, לפגעים, אבל גם סומכים על האיזונים הטבעיים שנוצרים במרחב. ברגע שהכנסנו את הצמחים לתוך מבנה מחופה רשת ומנותק מהסביבה, אנחנו אחראים לשמור על האיזון, לשמר אותו, להחזיר אותו כשהוא משתבש, לספק האבקה, אויבים טבעיים, הזנה ודישון ספציפיים ומדוייקים יותר וכו'. האתגר היה משמעותי וחדש, וגם כיום, לאחר מספר שנים, עדיין עומדים בפנינו אתגרים ואנחנו לומדים עוד ועוד על גידול בצורה הזאת. מצד שני, רשת המש הצפופה, המכסה את בתי הצמיחה, אכן מספקת הגנה חשובה והכרחית לעגבניות ולמלפפונים (ולפלפלים שהצטרפו אליהם מאוחר יותר).

עדיין, כמעט כל שנה, אנחנו מנסים גם מספר ערוגות מחוץ לבתי הצמיחה, בעונת השתילה המוקדמת. לפעמים זה הולך יותר, ולפעמים, כמו השנה, פחות. השנה ניסינו לגדל עגבניות מזני חנית ותמר בערוגות בשדה הפתוח. אלו זנים חזקים וטובים שאנחנו מכירים וסומכים עליהם, אבל על מזג האויר ההפכפך של האביב ניתן לסמוך קצת פחות… החמסינים של תחילת האביב היו כנראה הרסניים מבחינתן, וערוגות השדה הפתוח שלנו חטפו השנה קמחון וקמחונית – מחלות הפוגעות בעלי הצמחים, ובסופו של דבר מייבשות ומצמיתות אותם. לצערנו, לא קטפנו מהשיחים האלה פירות השנה…

בחממות ובמנהרות הצמיחה (חממות נמוכות וצרות) אנחנו מגדלים השנה עגבניות גדולות מהזנים טורי וברונו, עגבניות אשכולות ששמותיהם אולימפיאקוס ואיקראם, ועגבניית תמר המכונה אורנלה… באגף עגבניות הצ'רי הקטנות והחמודות אנחנו מגדלים את הטיבל (העגולות) והלובלו (הארוכות המתוקות כמו סוכריות). גידול עגבניה גדולה ועגבניית צ'רי הוא זהה בעיקרו, ההבדל המשמעותי הוא ששיחי צ'רי הם צרים קצת יותר ולכן ניתן לשתול אותם במרווחים קטנים יותר.

העגבניה היא צמח חזק שדורש משאבים מהקרקע, ולכן היא זקוקה לאדמה פוריה, ואז היא מתפרצת ומצמיחה שיח ירוק ושמח. כדי להניב גם עגבניות שמחות ומוצקות, היא זקוקה לדי אשלגן בקרקע. חוסר באשלגן יגרום לעגבניה רכה וקמחית מדי. מכיוון שאשלגן אינו הצד החזק של האדמה שלנו, אנחנו מפזרים תוסף אשלגן לפני הגידול וממיסים אשלגן במערכת ההשקיה תוך כדי צמיחת השיחים. שיחי העגבניה הגדלים בחממות הם מן הסוג ה"מטפס". אני שמה זאת במרכאות משום שהם אינם מטפסים בעצמם, כמו גפנים, מלפפונים או אפונה, אך הם שיחים ארוכים ארוכים וגבוהים שזקוקים להדליה – לתמיכה בגובהם כדי שלא ישתרעו על הקרקע. לשם כך אנחנו מדלים אותם בשיטה המכונה "הדליה הולנדית": קושרים להם "חבל טיפוס" מגג בית הצמיחה שסביבו מתלפף הצמח והוא מחזיק אותם זקופים וצומחים מעלה מעלה. כדי לשמור על הזקיפות ולמנוע משקל יתר והוצאת אנרגיה לכל הכיוונים, אנחנו גוזמים את העגבניות – כלומר, מורידים את הגבעולים הצדדיים שיוצאים מן הצמח, ומשאירים גבעול אחד מרכזי שמתעבה ומתחזק וממשיך לגדול מעלה מעלה, כשהצמח גבוה מכדי שנוכל להגיע אליו, משחררים עוד קצת מן החבל ווכמו בסנפלינג מנמיכים מעט את ראש השיח ומאפשרים לו עוד מקום צמיחה (החלק התחתון של הצמח, בו כבר אין פרי בשלב הזה, מתכופף מעט הצידה לנוח).

השיחים מטופלים כתינוקות מפונקים: בחורף פורשים להם ניילון על גג ודפנות בתי הצמיחה כדי להגן עליהם מן הקור, ובקיץ הפלסטיק מוחלף ברשת מש, שמונעת התחממות יתר אף שומרת עליהם מוגנים מחרקים מזיקים (ככל האפשר). מעל ראשיהן נפרשת רשת צל כדי להוריד את הטמפרטורה ולמנוע מכת שמש… ומכיוון שסגרנו אותן כנסיכות בתוך הארמון, צריך להביא את המחזרים אליהן… או במקרה שלנו, המחזרות – כוורות כוורות של דבורים שמוכנסות אחר כבוד לבתי הצמיחה ומאביקות בעליזות את הצמחים, כדי שיופרו וילעיטו אותנו מן האדום האדום הזה.

ובכל זאת, גם לארמון מצליחים להסתנן פרחחים מזיקים. אמנם כנימות עש הטבק האמורות נשארות בחוץ, אבל עש הטוטה אבסולוטה, כשמו כן הוא – אבסולוטי וחצוף, ומצליח למרות הכל להכנס למנהרות הצמיחה. פגיעתו ניכרת בעלים (הוא חופר/זולל מנהרות בתוך העלה ומשאיר רק את האפידרמיס כוילון שקוף, מה שכמובן מחליש מאוד את הצמח, שעליו הם קולטני הפוטוסינטזה שלו, הפה שדרכו הוא לוגם אנרגית שמש. בנוסף, עשי התותה עוקצים את הפרי, ואנחנו מגלים בפירות האדומים נקודת כניסה שחורה פצפונת שהיא הפתח למנהרה אפלה בתוך העגבניה.

    

הפתרון שלנו הוא קודם כל לנסות ולשמור ככל האפשר על נקיון בית הצמיחה והסביבה. לפני גידול בעייתי חדש אנחנו משתדלים לגדל מחזור של צמחים ממשפחת הכרוביים שיש להם השפעה מחטאת מחד ומייצבת ומאזנת מאידך. כשאנחנו מתחילים לראות נגיעות אנחנו משתדלים לאסוף את העלים הנגועים ולהרחיקם מבית הצמיחה, ולנסות לתפוס את הזכרים בעזרת מלכודות פרומונים: צלחות ובהן פרומון ומים. הזכרים נמשכים לפרומון ונלכדים במים. המלכודות משמשות אותנו להפחתה מסויימת ובעיקר לניתור כמות העשים במנהרה. ההדברה האפשרית היא בעזרת ריסוס חומרי הדברה ביולוגית: חומרים המבוסס על רעלנים המופקים מחיידקים שונים (Bacillus thuringiensis Var. Kurstaki או Saccharopolyspora spinosa) שפועלים על מערכת העצבים של הזחלים. האתגר כאן לא פשוט, אך זו צרת רבים, ולכן מוחות רבים מנסים להגיע לפתרונות יצירתיים בתחום הזה, ואנחנו מקוים שבהמשך נוכל לבשר שגם למזיק הזה נמצא פתרון (עד המזיק הבא…).

הרבה עובר עליה, על הנחמדת החביבה האדמונית מהרגע בו היא נשתלת באדמה הפוריה הממתינה לה, ועד שהיא מגיעה לעגלגלות אדומה ומוכנה לקטיף: מגנים עליה מכל משמר, מטפחים אותה, קושרים אותה לגובה, מדשנים אותה, משקים אותה, מאכילים אותה בשמש מרום. היא מחוזרת על ידי דבורים מקסימות, מותקפת על ידי עשים חסרי מצפון ובתוך כל המהומה, ממשיכה לעשות את דרכה אל ההבשלה המתוקה הממתינה לכם בסלים.

מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות, לא?
שיהיה שבוע רגוע ונעים, הרבה שמש, שתיה רבה ומשפחתיות טובה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, דלעת חתוכה/דלורית, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, חצילים/שום, עגבניה, לוביה תאילנדית/במיה/קישואים, תירס, עגבניות צ'רי, דלעת אמורו/דלעת ערמונים, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

ובסל הגדול גם: בצל, מלון/תפו"א, חסה

סל פירות: ענבים, מנגו, בננה, אגס

יום רביעי: חצילים/תפו"א, בצל/שום, עגבניה, דלעת ערמונים/דלעת אמורו, עגבניות צ'רי, חסה, מלפפון, פלפל, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, דלעת חתוכה/דלורית.

ובסל הגדול גם: קישואים/מלון, תרד ניוזילנדי/מנגולד, לוביה תאילנדית/במיה.

סל פירות: ענבים, אגס, מנגו. בארגזים קטנים: בננה. בארגזים גדולים: תפוח.