מה יש השבוע בסל? (ומה כמעט אין…)

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

השבוע:
ללקוחות יום ב'- לא נשלחנו לכם ירקות בשבוע זה (מלבד אנשי ירושלים, רחובות, ראשלצ והסביבה). לקוחות יום ד' מקבלים ירקות היום, חמישי 29 בספטמבר,

בשבוע הבא, של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 3 באוקטובר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום חמישי 6 באוקטובר

בשבוע של חג הסוכות:
אין משלוחי ירקות

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום שלישי 18 באוקטובר. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 19 באוקטובר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים שתבואו לבקר אצלנו ליום פתוח, ביום חמישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 13 באוקטובר, בין השעות 11:00-15:00.

שנה טובה ומיטיבה, משמחת ומצמחת!

______________________________________

השבוע יש לנו (ובכל השוק האורגני) מחסור חריף בעגבניות. בדרך כלל כשהקטיפים אצלנו בכמויות נמוכות (זה קורה בעיקר בעונות המעבר, כמו עכשיו), אנחנו יכולים לקנות השלמה של הכמות ממגדלים אחרים, אבל השנה כבר כמה שבועות יש מחסור רציני. אנחנו היינו ברי מזל עד כה, כי היה שפע של עגבניות בשדה, אבל השבוע מזיק עצבני ורציני (עש התותה אבסולוטה) עשה שמות בעגבניות שלנו, ונאלצנו למיין רבות מהן החוצה, כי הן לא היו במצב מיטבי (יש לנו הרבה עגבניות סוג ב…). אז הסל השבוע יש רק כמות מעטה של עגבניות, ואנחנו ממש מקוים שזה זמני בהחלט, ובשבועות הקרובים המצב ישתפר.

ומה עוד השבוע בסל?

יום חמישי: בצל יבש, בטטה, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, פלפל אדום/פלפל חריף, חסה/מיקס חסה בייבי/רוקט, מלפפון, עגבניה/עגבניות צ'רי, חצילים, מנגולד/תרד ניוזילנדי, במיה/לוביה תאילנדית/סויה ירוקה (אדממה).

בסל הגדול גם: קישואים/ארטישוק ירושלמי, דלורית, כרישה/שום/פופקורן.

בארגז הפירות: תפוח עץ זהוב, מנגו, אגס/אבוקדו, בננה/רימון/פומלית.

19-21 בספטמבר 2022 – כל שנה מתחילה בסימן שאלה

שינויים במועדי משלוח הארגזים בתקופת החגים:

בשבוע הבא:
ללקוחות יום ב'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה (מלבד חלק קטן שכן – וקיבלו הודעה על כך). לקוחות יום ד' מקבלים ארגזים ביום חמישי 29 בספטמבר,

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 3 באוקטובר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום חמישי 6 באוקטובר

בשבוע של חג הסוכות:
אין משלוחי ירקות

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום שלישי 18 באוקטובר. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 19 באוקטובר

שלחנו אימייל וגם סמס ספציפית לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את ההודעות או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים שתבואו לבקר אצלנו ליום פתוח, ביום חמישי, ג' חול המועד, י"ח תשרי, 13 באוקטובר, בין השעות 11:00-15:00.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ורוגע!

_____________________________________________

כל שנה מתחילה בסימן שאלה, כתינוק המודד צעדיו.
כמו זריחה מתגלה, על כנרת כחולה, ופניה לשמי מערב.

כל שעה מתחילה בסימן שאלה, כמו הלב הפועם לו קצובות.
כמו גבעול ירקרק, שצומח בלאט, ופניו לפסגות הגבוהות.

זה נפלא ששנה מתחילה לה בשיר וברוח טובה,
כל שנה מתחילה בסימן שאלה, ואנחנו נמצא לה תשובה.

ניסן פרידמן ועמוס ברזל, להקת שיר

שנה חדשה עומדת בפתח. במסורת היהודית מתחילים לספור שנה חדשה בארבעה מועדים שונים (בניסן, באלול, בתשרי ובשבט). כל ראש שנה נועד למטרה אחרת, א בתשרי הוא ראש השנה שלנו – של הפלאחים המגדלים ירקות בשדה. את ההיגיון המושלם של התזמון הזה אנחנו מרגישים בגופנו, שלהט מחום בימות הקיץ הארוכים והמתישים, ועכשיו הוא מתרכך ומצטנן מעט, מתרפק על הירידה בעומס החום, ובשקיעה שהולכת ומגיעה מוקדם יותר, מקצרת את שעות האור בשדה. הסתו הוא הזמן בו מתחלפת השנה בשדה – יבולי הקיץ עומדים לקראת סיום, ושתילות הסתו כבר נכנסו לשדה וממתינות לממטרים ראשונים שיתנו את האות: אכן, השמיים משתנים לעיני החקלאים. ועם השינוי הזה, למרות כל האתגרים, באות גם התקוות – שתהיה השנה הזו ברוכה וגשומה ופוריה, מבריאה ומנחמת, מצמיחה ומחייה.

התקוות האלה מבוטאות באופן פיזי ממש בשולחן החג של ראש השנה, בברכות וסימני החג. אביי, האמוראי שהחליט לקחת אחריות על הקולינריה של ראש השנה, הוא שהביא את סימני החג לשולחן התלמוד: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר סימן טוב הוא) יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורובי (לוביה), כרתי (כרישה) וסילקא (עלי סלק) ותמרי (תמרים)" (מסכת כריתות ו' א').

סימני ליל ראש השנה מבטאים את העונתיות והרבגוניות שמציע שולחן החג, שיש בו אורחים מכל הסוגים: מהעלים הירוקים (מנגולד), מהקטניות (לוביה), ממשפחת הבצלים, (כרישה), ומהדלועים. וכמובן – מן הרימון והתמר, התפוחים, הדבש והדגים – שמציגים יחד את העושר הרב שמספקת בעונתיות ובטבעיות הארץ הזו. בערב הזה, בו אנחנו חושבים על השנה שעברה (ומה היינו רוצים שלא ימשיך), ומצפים לשנה הבאה (ומה היינו רוצים שיהיה בה), הארוחה מציעה לנו לעצור בהווה, בעונה העכשווית, לאכול משהו שהוא מכאן ועכשיו, נקטף בשדה בימים אלה, ויחד עם כל מה שהיה ומה שיהיה, לחוות את מה שעכשיו מתגלגל לנו על הלשון, מתפצח בפה ומתלקלק בשפתיים, ולזכור שעם כל האתגר והקושי והחשש, יש מסביבנו כל כך הרבה צמיחה ושפע וטוב.

וכמסורת ח'ביזה – מדי שנה, אנחנו משתדלים לשים לכם בארגז את מירב ירקות הסימנים שיש בשדה – ויחד איתם לאחל – שתהיה שנה טובה וברוכה!

ברכות סימני הסל השבועי – לראש השנה תשפ"ג:

(שום:) שלא נחדל לשאול שאלות – להשתומם ולהתפלא, לתהות על שום מה, לתת שמות חדשים לדברים מוכרים.

(בטטה:) שיבואו לנו הפתעות מתוקות שצמחו והבשילו חבויות מן העין ויביאו איתן מלאות ושמחה.

(כרישה-כרתי:) משך הגידול של כרישה הוא מינימום חמישה חודשים… שתהיה לנו הסבלנות להתמודד עם אתגרים במתינות ובהתמדה, ובהבנה שכדי להגיע לבגרות בריאה ויציבה צריך לגדול לאט לאט.

(חציל:) שנצליח לחלץ את האור, הבהירות והרוך מתוך הקליפות הכהות שמסתירות לפעמים את הרכות הפנימית.

(דלעת-קרע:): שנסכים גם לפעמים לא לד(ל)עת, לא לשלוט במצב, לא לנהל את העניינים – להרפות ולתת לפיה טובה (או פאון טוב) להוביל אותנו לנשף הריקודים הגדול ולרקוד ולרקוד ולרקוד ולרקוד.

(בצל:) שנחכים להכיר בקליפות הרבות והשונות מהן בנויים החיים, מהן מורכבים אנשים, מהן נוצרת מציאות, ושנשאף לקלף בעדינות ובהסכמה את הקליפות הללו, לשמוח ברבדים השונים ולהגיע ללב המתוק.

(פלפל:) שנדע מתי להתפלפל ומתי להיות פשוטים, מתי להיות חריפים ועוקצניים ומתי מתוקים.

(מנגולד-סלקא:) שיסתלקו מעלינו ביקורת מחלישה, תככים ומריבות, ושנטפח עמוד שדרה בטוח, איתן, תומך ומרהיב כשל המנגולד.

(מלפפון:) שנפתח את החושים להרגיש במתיקות וברוויה גם בדברים שבתחילה נראים סתמיים תפלים ומשעממים.

(עגבניה:) שתהיה לנו שנה מלאת עסיס, צבע, ומתיקות.

(עגבניות צ'רי:) שנדע להעריך גם את הפעוט והקטן ולזכור שלפעמים הדברים הקטנים ביותר מלאים בטוב ובמתוק בצורה מרוכזת ונהדרת.

(קישוא:) הקישוא האביבי נאלץ להיפרד מאיתנו בשיא הקיץ, אבל חוזר אלינו לביקור מחודש עם בוא הסתו – שנזכור את מחזוריות הטבע: לאחר תקופה של צמצום וקושי, באה תקופה מחודשת של צמיחה ושפע.

(חסה:) שנדע לחוס על החלש או הנזקק, ושנדע, מצד שני, למצוא לעצמנו מחסה כשאנחנו חלשים ונזקקים.

(עשבי תיבול:) שתמיד נשים לב לריחות: פריחה, פירות בשלים, עשב רענן ואדמה הרטובה מגשם. שנעצור לשאוף את הניחוח מלוא ריאות ונזכור להוקיר ולכבד את הנשימה שלנו, המובנת כל כך מאליה.

(במיה:) חתכו במיה לרוחב התרמיל ותראו כוכבים – שנביט בכוכבי הלילה מדי פעם, ונרגיש את הקלות של היותנו כה קטנים, ואת העוצמה בהיותנו חלק מכל היצירה הענקית.

(סויה ירוקה-אדממה:) שנדמה ונדמיין וניתן לראש ולמחשבה ולרגש לצאת מהסגירות בתרמיל (או בלב), ולמלא אותנו בדברים הנפלאים שהם מעבר למציאות.

(לוביה תאילנדית:) שניתן לליבנו להוביל, ללבב, ללבלב, להתלהב.

(פופקורן:) שתהיה שנה ובה הפתעות משמחות, משעשעות וטעימות – כמו כשגרעין תמים למראה מתפוצץ לו והופך לנשנוש שכיף לאכול יחד.

(ח'ביזה-חלמית): שלא נפסיק לחלום, ושנגשים לפחות חלום אחד קטן גם השנה.

אז לחיי השנה החדשה, לתקוות גדולות לגשמים רטובים ממש, שהלוואי הלוואי שיבואו בעיתם ובעוצמה הנכונה ובכמות הטובה. שירוו את הסלט האנושי שחי כאן בארץ הזו, ואת בעלי החיים המשוועים לרטיבות, את הצמחים המאובקים ההולכים ומאפירים, את החרקים המעופפים, הזוחלים והמנתרים, ואת האבנים ורגבי האדמה שכל-כך מגיע להם.

אנחנו רוצים לאחל לכולכם שיתגשמו גם משאלות ותקוות אחרות שלכם, לטובה ולברכה, לשמחה ולצמיחה, לבריאות, לחיים טובים ולשלום. שנה טובה!

מכל צוות ח'ביזה בשדה, באריזות, במשרד ובדרכים:
אלון, בת-עמי, דרור, עינת, עדי, אליאור, גילי, אורין, מוחמד, מג'די, וינאיי, שר, נופדול, סם, סוויסאק, רונגסמון, יאנג, מליסה, רותי, אלון, חנה, איל, דוד, ליאור, טל, זיו, מתן, ברק, מלני ועליזה.

_________________________________

הירקות שמאחורי הברכות בסל החגיגי השבוע:

יום שני: סויה ירוקה (אדממה), בצל, פטרוזיליה/כוסברה, פופקורן, חצילים/קישואים/תפו"א, כרישה/שום, נתח דלעת/דלורית, בטטה, עגבניה, מלפפון, חסה/חסה בייבי.

בארגז הגדול גם: במיה/ עגבניות צ'רי/פלפל חריף, פלפל אדום/מנגולד, לוביה תאילנדית.

בארגז הפירות: מנגו, בננה, תפוח, רימון. בארגז הגדול גם: נקטרינה.

יום רביעי: פופקורן, בטטה, נתח דלעת/שום, פטרוזיליה/כוסברה, פלפל אדום, חסה/חסה בייבי, מלפפון, עגבניה, חצילים, כרישה, סויה ירוקה (אדממה). מתנה לכולם: מנגולד/בזיל

בארגז הגדול גם: במיה/קישואים/דלורית, בצל יבש/פלפל חריף, לוביה תאילנדית

בארגז הפירות: תפוח, מנגו/אגס/אבוקדו, ענבים/בננה/נקטרינה, רימון.

12-14 בספטמבר 2022 – מדריך החציל למתחיל

שינויים במועדי המשלוחים לקראת החגים:

בשבוע של ראש השנה:
לא יהיה משלוח של ימי שני (מלבד יוצאי דופן שנודיע אישית)
משלוח יום רביעי עובר ליום חמישי 29/9

בשבוע של יום כיפור:
יום שני כרגיל – 3/10
משלוח יום רביעי עובר ליום חמישי 6/10

בשבוע של חול המועד סוכות אנחנו לא אורזים ארגזים ולא עושים משלוחים.
בחול המועד אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – יום של חגיגה חקלאית שמחה – נפרסם בקרוב את המועד!

בשבוע של שמחת תורה:
משלוח יום שני עובר לשלישי 18/10
משלוח יום רביעי כרגיל

שנה טובה!

________________________________________________

אלברט פירות הזכור לטוב חרז אמנם "כל השנה, תמיד בעונה – חצילים!" אבל אצלנו בשדה ובארגזים החצילים מככבים רק עכשיו, מעונת הקיץ החמה ועד הסתו, כשהטמפרטורות בחוץ מזכירות להם את הבית – דרום הודו וסרי לנקה, שם החלו את דרכם. מהודו הוא נדד נדדו החצילים לבורמה, ולסין – בכתבים סיניים מוזכרים החצילים כבר במאה החמישית. משם המשיכו למזרח התיכון, ועד היום הם נחשבים מרכיב בסיסי במטבח המזרח תיכוני. כשנכבשה ספרד במאה השמינית על ידי המורים מצפון אפריקה הם הביאו איתם את בשורת החצילים לדרום אירופה. האיטלקים הכירו את החצילים דרך קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במאה ה-13.

החציל, האהוב כל כך במטבח הישראלי, הוא אחד הירקות הגדלים בעונה הקרה בחממות כדי לספק לשוק תוצרת לאורך כל השנה, ולכן כל השנה הוא אכן בעונה, אך אצלנו נפרדים ממנו עם בוא הקור ושמחים בשובו עם בוא החום בקיץ של השנה הבאה. החצילים נשתלים אצלנו בשדה כשמזג האויר כבר נוטה לכיוון האביבי, ממש בתחילת באפריל, כשהקישואים והדלעות כבר גדלים בשדה כחודשיים. אז מגיעים השתילים הראשונים של החצילים, רכים ורעננים, בעלי עלים משיים, ונכנסים להתאקלמות בקרקע.

השתילים גדלים בנחת ומתחזקים, ולאחר כחודשיים מתחילים לקרוץ אלינו פרחים סגולים ויפים מבין העלים (תודה, שוב, לחנה מירושלים על כל התמונות בעלון הזה):

תוך כמה שבועות הפרחים מופרים ומצמיחים פירות כהים ושמנמנים. אז מגיעה עונת הקטיף. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא.

חציל הוא צמח אנדרוגיני, כלומר – כל פרח הוא גם זכר וגם נקבה. הפרחים חונטים בדרך כלל בחנטה עצמית, אך נעזרים לעתים גם בחרקים עוברי אורח:

וכאן עלינו להפריך אגדה אורבאנית מס' אחת: אין חציל זכר (מעט זרעים, פחות מריר) וחציל נקבה (יותר זרעים, יותר מריר). ההבדל בכמות הזרעים נובע מריסוס בהורמונים צמחיים (אוקסינים) שנעשה על מנת למנוע נשירה של עלים ופרחים, בעיקר בחודשים הקרים. (כמובן שבחקלאות אורגנית ואצלנו בשדה אין ריסוסים כאלה).

החצילים היו פה הרבה לפני החלוצים העבריים – הם היו ועודם ירק חשוב וותיק במטבח הערבי, בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בחניון גבעתי בירושלים נמצאו זרעי חציל בני כ-1000 שנה! מתכון חצילים פופולרי מאז מופיע ב"כתאב א(ל)טביח'", ספר הבישול הערבי הקדום ביותר (שנכתב בבגדד בשנת 940). המנה, בוראניאת (بورانيات), נקראת כך על שם בוראן, אשת הח'ליף העבאסי, שהיתה, כנראה, בשלנית מעולה: "בחר חצילים קטנים, דקור אותם בסכין, הסר את הגביעים שלהם, והכנס אותם למים מלוחים. בסיר קטן, מזוג שמני זית ושומשום וטגן את החצילים עד שיהיו מבושלים. בזוק עליהם מעט מורי [רוטב מותסס על בסיס חיטה, שכנראה דמה בטעמו לרוטב סויה], פלפל שחור וזרעי קימל. קצוץ כמה עלי פיגם על המנה והגש אותה, השבח לאל".

תולדותיו של החציל במטבח של מדינת ישראל קצת יותר מפותלים. בשנות הצנע לאחר קום המדינה הומצאו מתכונים חצילים שניצלו היטב את שלוש התכונות הבולטות ביותר של הירק: זמינות, מחיר נמוך, ויכולת מדהימה לספוח טעמים. בראשית תולדות ישראל, שימש החציל תחליף נוח לדבר האמיתי. הכבד יקר? נכין חציל בטעם כבד, העגבניות שוברות שיאי מחיר? עגבנייה אחת עם עשרה חצילים, ויש חציל בטעם עגבנייה. אפילו קינוח מחצילים עם סוכר, אפוי כשטרודל, הוגש במסעדות ארצנו בתקופות מסוימות. לצד אלה, החציל כיכב תמיד ב"מסעדות מזרחיות", כמרכיב במספר סלטים שונים וכעיגולים מטוגנים, שהפכו ברבות הימים ועם התפתחות הז'רגון הקולינרי הישראלי… לאנטיפסטי.

מדובר בחבר של כבוד במטבח הישראלי המתהווה, ובאחד הירקות המושרשים והמקומיים ביותר כאן. המבחן הראשון והחשוב של חומר גלם במטבח מקומי הוא מבחן ההסתגלות לאורך זמן, כלומר, האם הוא יופיע במתכונים פשוטים ועממיים, לצד מתכוני "יוקרה" של תקופות שפע ופריחה? החציל צולח את המבחן הזה בהצטיינות: החל מסלטי חצילים שונים, דרך מזון רחוב זמין ופופולרי – הסביח, ועד לכיכוב בתפריטי כל מסעדות היוקרה בארץ – חציל קלוי עם טחינה וכבד אווז, חציל עם טרטר טונה, קרם חצילים, ריבת חצילים ועוד.

גם שמו העברי כבר די עתיק – חידש אותו אברהם משה לונץ, סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וחבר בועד הלשון העברית, לפני יותר ממאה שנה. בשנת 1897 הוא תיקן את שם הירק הנפוץ על פי המילה הערבית הנדירה حَيْصَل (חַיְצַל). (שמו המקובל של החציל בערבית הוא בַּאדִ'נְגַ'אן). ומאז אנחנו לא מפסיקים לחצל…

ישנם בעולם המון זני חצילים – בצורות וצבעים שונים. אנחנו בישראל מכירים, כרגיל, בעיקר את הזן האחד הסגול-כהה הגדול והאליפטי, ובשנים האחרונות גם את הזברה המפוספס, אך ישנם גם חצילים ירוקים, חומים, צהובים, מאורכים, עגולים, קטנים וגדולים. שמו הלועזי של החציל – eggplant, כלומר, צמח-ביצה, בא מצורתם של החצילים הראשונים שהגיעו לאירופה – שהיו לבנים, קטנים ואליפטיים ודמו לביצים התלויות על שיח: (התרנגולת להמחשה בלבד… על השיח צומחים חצילים של ממש)

כדי לסבר את העין ולצבוע את הקיץ בירוק (וסגול, ושחור…), הנה כמה חצילים מזנים שונים:

יתרונותיו הרפואיים והתזונתיים של החציל- הוא מכיל חומרים המכווצים כלי דם על כן טובים לריפוי טחורים ופצעים מדממים. הם מעודדים הפרשת מיצי כבד ומרה ומיטיבים במקרה של אנמיה, עצירות, כיב בקיבה ודלקת במעי הגס. הוא מכיל אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון) שיכולים לסייע במניעת שבץ ודימום,  ופיטו-כימיקל, מונוטרפין, שמסייע במניעת מחלות לב וסרטן. מחקרים בודקים את השפעותיו האפשריות לסיוע במלחמה בסרטן על ידי הפחתת ההורמונים הסטרואידים שמעודדים התפתחות גידולים, ומניעת חמצון תאים שמוביל להתפשטות סרטן. מזור עממי לנשיכות עקרב הוא הנחת פרוסת חציל חי ישירות על העקיצה, וכדי  להקל על כווית קור הכינו תה מחצילים, צננו אותו לטמפרטורת החדר והניחו  קומפרסים של התה על מקום הכוויה.

ובעיקר – אכלו אותו – מאודה, קלוי, אפוי (אם מטוגן, אם השתמשו במעט שמן, כי אופיו הספוגי גורם לו לספוח כמויות גדולות של שמן בטיגון), קצוץ וטחון, ממולא, פרוס, או חתוך לקוביות. הוא שוחר שלום ובתור כך משתלב יפה עם גבינות או בשר, טחינה או עגבניות, וגם מסתדר מצויין לבדו, עם קצת מלח גס, מיץ לימון ופטרוזיליה – בתיאבון!

ולסיום מחויך – נוסטלגיה של שנות השמונים – זהו זה, חצילים, ושאר עניינים ברומו של קיץ.

מאחלים לכם שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

השבוע עשינו קטיף-גיזום בערוגות המנגולד והבזיל. העלים הירוקים שלהם במצב קצת חלש, ואנחנו מעדיפים שיתחדשו ויתחזקו. בארגזים תפגשו במתנה (בתוספת לירקות הארגז) – צרור מנגולד או בזיל במצב פחות טוב מכרגיל. העדפנו לא לזרוק אותם, ולכבד את המאמץ שעשו כדי לגדול בכל זאת… חייכו אליהם, הסבב הבא צפוי להיות משמח בהרבה.

יום שני: פלפל אדום/קישואים/עגבניות צ'רי, בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה, פופקורן, חצילים, שום/פלפל חריף, נתח דלעת, בטטה, עגבניה, מלפפון, חסה/חסה בייבי. מתנה – בזיל/מנגולד.

ובסל הגדול תוספת של: סויה ירוקה (אדממה)/במיה, דלורית/תירס, לוביה תאילנדית ארוכה.

בארגז הפירות: תפוח, מנגו, אפרסק/נקטרינה, אגס.

יום רביעי: פופקורן, בטטה, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, בצל יבש, חסה/חסה בייבי, מלפפון, עגבניה, חצילים, פלפל חריף/שום, פלפל אדום. מתנה לכולם: בזיל/מנגולד.

ובסל הגדול תוספת של: סויה ירוקה (אדממה)/במיה/קישואים, דלורית, לוביה תאילנדית.

בארגז הפירות: תפוח עץ, מנגו, שזיף, רימון.

5-7 בספטמבר 2022 – ריקוד הפופקורן!

תחילת שנת הלימודים היא תקופה מרגשת, אבל לפעמים גם קשה ומפחידה: מעבר לבית ספר חדש, אתגרים לימודיים לא מוכרים, הצורך למצוא את מקומך בתוך חבורת ילדים.ות לא מוכרת (עדיין). זה לוקח זמן, ואמון, וידיעה שצריך אורך רוח והרבה תקוה כדי ששלב המעבר יעבור והחדש יהפוך להיות מוכר ומזמין.

העלון השבוע מוקדם לתירס המכווץ והקשה שקיבלתם בארגז (או תקבלו בשבועות הקרובים) – הפופקורן שמוכיח שאם נותנים גם לכיווץ הגדול והנוקשה ביותר קצת חום, סבלנות ואמונה – הוא עוד יתקפצץ ויפרוץ וימצא את הרכות הפנימית שלו.

כמדי שנה, בסוף הקיץ, מגיעה עונת הפופקורן ולארגזים מצטרפים קלחי תירס קטנים וקשים מהרגיל. אנא אל תזרקו אותם מתוך מחשבה שהפעם התירס ממש לא הצליח לנו – זה דווקא תירס מוצלח מאוד ומשמח לבבות קטנים וגדולים: פופקורן (או בעברית תקנית: פִּצְפּוּצֵי תִּירָס). לכבודו אנחנו מביאים בשידור חוזר מדי שנה את עלון הפופקורן וכך גם הפעם – צפיה מהנה!

בסביבות מינוס 3500 לספירה, במערה בצפון אמריקה (באיזור מערב-מרכז ניו-מקסיקו של היום), ישבו כמה חבר'ה וצפו בטלויזיה של אז – אש המדורה. בעוד האש מרצדת ומשמחת את ליבם, והשיחה קולחת, הם גם כמובן נשנשו בהנאה. הם לא סיימו את החטיף, ומה שנשאר ממנו התגלה יותר מ5000 שנה אחר כך, ב1948, ונודע כפופקורן העתיק ביותר בעולם! הוא נראה עדיין טרי וטוב, אבל לא היינו ממליצים לתת ביס…

הפופקורן הוא זן מיוחד של תירס קטן וקשה במיוחד. הקלחים נזרעו במרץ, יחד עם סבב התירס הראשון, ולאחר שהצמחים גידלו קלחים בעלי זקן אדום כהה, סגרנו להם את המים ואפשרנו לקלחים, הקטנים בגודלם מקלחי התירס המתוק, להתייבש על הצמח. לפני כשבוע קטפנו את הקלחים, היבשים והקשים, והעברנו אותם לייבוש והתקשות אחרונים במחסן. איזה יופי לנשנש חטיף שההסטוריה שלו היא כבר בת אלפי שנים.

יש זנים שונים של פופקורן – בצבעים וגדלים שונים:

זן חמוד במיוחד נקרא: "פופקורן תות" (strawberry popcorn) ונראה כך:

הילידים האמריקאים השתמשו בפופקורן עוד לפני שהכירו את התירס המתוק האהוב עלינו כל-כך. סביר להניח ש"גילוי" הפופקורן היה במקרה – גרעין אקראי שהתגלגל ליד המדורה והתפוצץ בפתאומיות, הביא לנסיונות לחזור על הפלא, ובהמשך למיסוד השימוש בחטיף הקדום הזה. בימי קדם היו קולים את הפופקורן על ידי חימום הקלחים באש ישירה או בבור שמולא בחול וחומם עד לחום גבוה מאוד. הקלחים הוכנסו לתוך הבור בשלמותם והגרעינים התפוצצו על הקלח, עטופים בעלים, מוגנים מהחול. הוכנו גם כלים מיוחדים לקליית החטיף הפיצוחי: קדרות חרס בעלות רגליים (להעמדה מעל האש).

האמריקאים הקדומים השתמשו בפופקורן לא רק כנשנוש. הם הכינו ממנו מרק ובירה, והוא שימש בטקסים דתיים, לקישוט האלים וגם כתכשיטים וקישוטים לכיסויי ראש. אצל האצטקים, טלאלוק (tlaloc), אל הגשם והפריון, קושט בשרשראות פופקורן, ולאל המים, מגן הדייגים הוגשה מנחה של "אבני ברד" עשויות פופקורן. גם האירופאים שהגיעו לחוף זכו לתשורות של שרשראות עשויות תירס מפוצפץ, ועד היום יש המקשטים את עצי חג המולד שלהם בפופקורן טרי וריחני.
שימוש לא שגרתי אחר לפופקורן, שנחל כשלון מוחץ, הוא כתחליף אקולוגי ומתכלה לחומר אריזה עשוי קלקר. הרעיון חביב למדי, תודו, אלא שתכונותיו החיוביות של הפופקורן משכו מכרסמים ושאר אורגניזמים לחגיגה, הוא איבד לחלוטין את יתרונו אם נרטב, והיה רגיש יותר להתלקחות.

הפופקורן, או בשמו המדעי, Zea mays averta, הוא תת-זן של סוג התירס הקרוי flint corn, או בתרגום חופשי: "תירס חלמיש". שמו ניתן לו בשל קליפתו הקשה כאבן, שהיא אחד המרכיבים הנחוצים לפיצוץ. המרכיב השני הוא מידה נכונה של לחות ורמה גבוהה של עמילן בתוך הגרעין. בשל הקליפה הקשה, כשמחממים את הגרעין, הופכת הלחות הכלואה בתוך הגרעין לקיטור, ובפנים נוצר לחץ גובר והולך. העמילן בתוך הגרעין נקרש והופך גמיש ורך. הלחץ גובר עד לנקודת הפיצוח, בה נבקעת לבסוף הקליפה הקשה, הקיטור פורץ החוצה בכוח, והעמילן הרך נחשף לחוץ, מתרחב ומתייבש במהירות, והופך לקצף היבש והפריך שאנחנו קוראים "פופקורן".

הנה סרט הממחיש את התהליך בהילוך איטי דרמטי:

טיפים:
– כדי שהקצף יתייבש במהירות, מניחים את הגרעינים בסיר בשכבה דקה, כך נוצר פופקורן פריך שלא סופג מחדש לחות מהסיר.
– לתשומת לבכם – גרעיני הפופקורן המפוצחים גדלים פי כמה וכמה מגודלם המקורי – 2 כפות (25 גרם) גרעיני פופקורן גולמיים מניבים 2 וחצי כוסות של פופקורן מוכן!
– בצורתו הטבעית, הפופקורן הוא בחירה מצויינת לחטיף בריא – הוא מכיל כמות נאה של סיבים תזונתיים, דל בקלוריות ובשומן, ואין בו נתרן או סוכר. כל זה אמור, כמובן, בפופקורן הנקי והביתי, בלי הוספות החמאה והשמן, המלח או הקרמל, שהופכים אותו מנסיך יפה תואר לצפרדע מבהילה למדי…

אחסון:
גרגירי הפופקורן אולי נראים לכם קשוחים, אבל זה לא ככה – אם לא תאחסנו אותם כמו שצריך לא בטוח שהגרגרים יתפצחו לפופקורן. שמירה במקרר עלולה ליבש את הגרעינים או להיפך, להוסיף להם לחות מיותרת ולרכך אותם, לכן עדיף לשמור אותם בארון קריר וחשוך, ולהמנע מקרבה של חום, לחות או אור. מומלץ להפריד את הגרעינים מהקלח ולהעביר אותם לצנצנת אטומה, לכלי קרמיקה או לקופסת פח שנסגרת היטב.

הנה הדגמה קצרה של הפרדת גרעיני הפופקורן מהקלח (אלו קלחי פופקורן שלנו מח'ביזה, והידיים הן ידי טליה, אשפית האתר שלנו):

הכנת פופקורן איכותי היא אמנות ואומנות בפני עצמה: אחוזי ואיכות הפיצוץ תלויים בקצב החימום. חימום מהיר מדי יגרום לפיצוץ מהיר מדי, לפני מהעמילן הספיק להתרכך ולהתגבש, והתוצאה – גרעינים מפוצחים חלקית, בעלי מרכז (מה שהיה פעם הקליפה) קשה מדי. קצה קליפת הגרעין, המקום בו הגרעין מחובר לקלח, הוא מקום עדין יותר משאר הקליפה. חימום איטי מדי יגרום לקצה הזה להיסדק ולאפשר דליפת קיטור החוצה, מה שימנע את הלחץ והפיצוץ. בעבר היתה הכנת פופקורן בסיר מלאכה שדרשה אימון והתמחות ואפילו כשרון. היום, עם פרוץ תנורי המיקרוגל, הכל פשוט הרבה יותר. ועדיין, אולי שווה להפריש מנה קטנה של גרעינים מהסל השבוע, ונסו את כוחכם בהכנת פופקורן בסיר "כמו פעם"?

הוראות הכנה:

הכנה במיקרוגל –
* הכניסו כמות קטנה של גרעינים (כשתי כפות) לתוך אחת משקיות הנייר שקיבלתם בארגז השבוע (בחרו, כמובן, שקית שלמה ויבשה), וקפלו את קצה השקית לסגירה (הנה סוף סוף שימוש חוזר לשקיות הנייר).
* כוונו את המיקרוגל ל2-3 דקות, והאזינו.
* אחרי כמה שניות של התחממות יתחילו הגרעינים להתפצח בקול נפץ. כאשר חולפות 3 שניות ללא פיצוח, הפסיקו את פעולת המיקרוגל והוציאו את שקית הנייר.
* אנא היזהרו! השקית חמה מאוד. פתחו פתח לאוורור והמתינו ליציאת האדים ולהתקררות.
* תבלו כרצונכם וזללו בהנאה

הכנה בסיר – הוראות מחויכות מאתר קיבוץ שער הגולן –
הוראות הפעלה – פופקורן, סיר ושמן
כולם מכירים את ה"צלקות" השחורות והמפוייחות שפופקורן לא מוצלח יכול להותיר בסיר תמים. או את הגרגרים שלעולם לא נפתחים, הנה המלצות שלב אחר שלב כדי להמנע מאכזבות:
הסיר:
השתמשו בסיר רחב וגבוהה, כדי שלגרגרים יהיה מקום להתפתח כמו שצריך.
השמן:
לכו על הכלל – 3 כפות שמן ל 1/2-3/4 כוס פופקורן. השמן אמור לכסות את כל תחתית הסיר ו"לעטוף" את כל הגרגירים. (אפשר גם לשלב שמן וחמאה).
לוח זמנים:
יוצקים שמן וממתינים מעט לחימום השמן. אפשר לבדוק עם גרגר אחד או שניים – אם נוצרות בועות שמן סביב הגרגר סימן שהשמן חם ואפשר להתחיל במלאכה.
להקפיץ את הגרגירים?
בתחילת התהליך אפשר לתת ניעור קל כדי לסדר את הגרגרים בשכבה אחת וכדי שהשמן יכסה את כל הגרגירים.
לוח זמנים 2:
השאירו את הגרגרים על אש בינונית, כשתתחילו לשמוע את הסאונד של ההתפרצות הגרגרים הראשונים הנמיכו מעט את האש.
בייבי סיטר:
זה לא השלב ללכת רגע לסדר את הסרט ב- DVD. השגיחו על הסיר, האזינו לקולות ההתפצחות של הגרגירים. כשהתדירות מתחילה לרדת, זה בערך הזמן לכבות את האש. חשוב לא לפתוח מייד את המכסה – אלא רק כאשר אתם כבר לא שומעים דבר.

לכל ילדי.ות ח'ביזה העולים השנה לכיתה א',ולנערי.ות שעוברים לחטיבת ביניים או תיכון חדש – מאחלים לכם ולכל התלמידים החדשים שנים של פליאה וענין, של חברות ומשחק, הנאה ושמחה!

ולדרור היקר שלנו, שיחד עם רעייתו, נעמי, מלווים את בתם בכורתם לחופה השבוע – אנחנו כל כך מתרגשים ושמחים אתכם!

שבוע טוב, תהנו מבריזות הסתו הקלילות שכבר כאן!
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

______________________

מה השבוע בסל?

יום שני: 
פלפל אדום גדול/רמירו ארוך
בצל יבש
פטרוזיליה/כוסברה
תירס מתוק
במיה/לוביה תאילנדית
חצילים
דלורית/קישואים
סויה ירוקה (אדממה)
עגבנייה
מלפפון
ראש חסה/מארז חסה בייבי

בארגז הגדול גם: 
נתח דלעת/עגבניות צ'רי
בטטה/תפו"א
שום/פלפל חריף/פופקורן

בארגז הפירות: .
תפוח
מנגו
ענבים
רימון

בארגז הגדול גם: 
אפרסק/שזיף אדום/שזיף אירופי

יום רביעי:
סויה ירוקה (אדממה)
תירס
לוביה תאילנדית
פטרוזיליה/כוסברה
בצל יבש
חסה/מארז חסה בייבי
מלפפון
עגבניה
חצילים/עגבניות צ'רי
פלפל חריף/קישואים/דלורית
פלפל אדום

בארגז הגדול גם: 
בטטה/במיה
דלעת
שום/פופקורן

בארגז הפירות: .
תפוח
מנגו
ענבים
רימון

בארגז הגדול גם: 
אגס

29-31 באוגוסט 2022 – היא באה השמש

עונת הפטל והאוכמניות אצל תמיר הגיעה לסיומה. אנחנו מסכמים חודשים של מתיקות ובריאות ונפרדים בצער מהפירות הקטנטנים והמתוקים – עד לשנה הבאה….

____________________________________________________________________

 

סוף הקיץ כבר כאן, הבקרים כבר החלו להיות מעט קרירים, ובערבים נשבה איזדו בריזה צוננת, ואז נחת עלינו גל חום כבד… גלי החום של סוף הקיץ מחברים אותי אלפי שנים אחורה ומזכירים לי שעם כל השתגעות מזג האוויר וההתחממות הגלובלית של העידן הזה, כבר לפני אלפי שנים הממו גלי החום של סוף הקיץ את תושבי האיזור -ועל כך נאמר בתלמוד הבבלי (יומא כט ע"א): "שלהי דקייטא קשיא מקייטא", כלומר: "סוף הקיץ קשה מן הקיץ"… אך מלבד להזיע ולקטר על החום והלהט, אנחנו משתדלים גם לרתום את קרינת השמש הקייצית לצרכינו החקלאים – ולהשתמש בחום העז שלה לחיטוי קרקע סולרי.

למה בכלל לחטא את הקרקע? מאותה סיבה שאנחנו שוטפים את הידיים במים ובסבון – כדי למנוע מעבר והדבקה של וירוסים, פטריות וחיידקים. גם בקרקע מצויים פתוגנים (מחוללי מחלות) שמזיקים לצמחים, אחד המפורסמים בהם הוא הפטריה שגרמה למחלת הכימשון בתפוחי האדמה האיריים בשנת 1845, השמידה את היבול והביאה לתקופת הרעב הגדול באירלנד. גם אצלנו בח'ביזה אנחנו פוגשים מחלות קרקע כל שנה. למזלנו הרב, הן אינן מגיעות לקנה מידה רחב, וכמובן שאינן גורמות לאסונות דוגמת רעב תפוחי האדמה באירלנד. לעתים הבעיה מתבטאת בגידול לא אחיד לאורך הערוגה – בחלקים מסויימים של הערוגה הצמחים נהדרים, ובחלקים אחרים – יש משהו שמעכב את צמיחתם. במקרים כאלה, אנחנו מנסים להחזיר את הקרקע לאיזון והתחדשות האורגניזמים המועילים הפועלים בה – על ידי חיטוי קרקע.

חיטוי קרקע הוא בחירה בדרך של מניעה מראש – הרעיון הוא לנקות את הקרקע מגורמים מחוללי מחלות ומעכבי צמיחה לפני הזריעה כדי למנוע את פעילותם על הצמחים שעתידים להישתל בחלקה. ישנן מספר דרכים לחטא את הקרקע: שיטה ראשונית שפותחה בסוף המאה ה19 בידי חוקרים גרמנים היא חימום וחיטוי הקרקע בעזרת קיטור. אחריה פותחה השיטה הכימית בה מחוטאת הקרקע בחומר כימי נדיף, המוכר והעוצמתי (והמאוד רעיל) ביניהם מתיל ברומיד. שיטת החיטוי הכימית היתה הנפוצה והמקובלת ביותר בשטחי גידול נרחבים בעולם עד לפני כ15 שנה, ונראה היה שהוא חיוני ולא יהיה לו תחליף.

אבל החיטוי הכימי הוא גם בעייתי מאוד, בלשון המעטה. הבעייתיות המיידית ברורה – החומרים הללו רעילים מאוד, לאדם, לקרקע, לבעלי החיים והחרקים בסביבה, מתיל ברומיד גם פוגע בשכבת האוזון ובעקבות כך נאסר השימוש בו. אבל לחיטוי כימי יש חסרונות נוספים: מכיון שחומרי החיטוי רעילים מאוד ואינם בררניים בקשר למי ומה הם מחטאים, הם פגעו גם באויבים הטבעיים של הפתוגנים, הרסו את המרקם המיקרובקטריאלי החיובי בקרקע והפרו את שיווי המשקל הביולוגי באדמה, מה שגרם למפגע אקולוגי לקרקע ולסביבה. פגיעה באיזון יכולה לשמש כחרב פיפיות, כי ברגע שהושמדו "החיילים הטובים" אין לקרקע ולצמחים בה אמצעי הגנה כנגד מחלות או בעיות שיגיעו לאחר החיטוי.

בשנות השבעים של המאה העשרים (המחקר הראשוני פורסם ב1976) פותחה בארץ שיטה חלופית על ידי פרופ' יעקב קטן ושותפיו – חיטוי בעזרת חימום הקרקע על ידי קרני השמש. הרעיון הוא שהטמפרטורות הגבוהות אליהן מגיעה הקרקע קוטלות אורגניזמים מחוללי מחלות ומנקות את הקרקע מבעיות עתידיות. גם זרעי עשבים נהרסים מהחימום ולכן זו שיטה המשמשת ביעילות גם לניקוי השטח מראש מכמות גדולה של זרעי עשב, והתחלה "ברגל ימין", עם פחות עשביה פונציאלית. החיטוי הסולרי עדין יותר כלפי הפעילות הביולוגית בקרקע. הטמפרטורות אליהן מגיעה הקרקע בחיטוי סולרי (40-45 מעלות) לא משמידות את כל הפתוגנים ובודאי שלא ממיתות את הפעילות הביולוגית בקרקע. פיתוח נוסף של השיטה בו מצניעים קומפוסט בקרקע לפני החיטוי תורם דווקא להגברת הפעילות המיקרוביאלית בה.

אז איך עושים חיטוי סולרי?

  • קודם כל מחכים לעונה המתאימה, כלומר, הקיץ (ובעיקר יולי-אוגוסט). אז מכינים את הקרקע כאילו לזריעה ושתילה: מנקים את שיירי הגידול הקודם, מתחחים את האדמה ומוסיפים לה קומפוסט ומכינים ערוגות.
  • השלב השני הוא הרטבה, בדרך כלל עושים זאת בממטרות. ההרטבה מוליכה את החום לעומק ומעודדת פעילות ביולוגית. הקרקע צריכה להיות רטובה לעומק של 70 ס"מ!
  • אחרי ההרטבה מכסים את הקרקע ביריעת ניילון שקוף, כדי לגרום לה להתחמם. פרישת היריעה היא מלאכה שצריכה להיעשות מוקדם מאוד בבוקר, כשעדין אין רוח ולא חם וכשאנחנו מצויידים בכל הסבלנות והדיוק הנדרשים. היריעה נפרשת מתוחה ומהודקת על הקרקע, ומכוסה באדמה בשוליים מכל הצדדים כדי ליצור ואקום מתחתיה.
  • ואז מחכים. מומלץ להשאיר את היריעה על הקרקע למשך ארבעה-שישה שבועות.

אנחנו מחטאים את בתי הצמיחה בחיטוי סולרי. אנחנו עושים שימוש חוזר בפלסטיק שהורדנו מגגות המנהרות, הוא לא שקוף לגמרי, כי הוא משומש, אך אנחנו מעדיפים לעשות שימוש חוזר, גם במחיר טמפרטורה קצת פחות גבוהה בחיטוי. בחלק מהמבנים הגג הורד, ומלוא קרינת השמש מגיע לקרקע ומחמם אותה, באחרים המבנה עדיין מחופה בפלסטיק, ולכן יש פחות קרינה, אבל הרבה הרבה יותר חם… הנה כמה תמונות:

מה שקורה בקרקע במהלך הזמן הזה הוא התחממות שלה מעט מעל לטמפרטורה בחוץ והצטברות של חומרים נדיפים בואקום שמתחת לחיפוי. אלו חומרים שמופרשים באופן טבעי מהקומפוסט שעורבב בקרקע, אך בשל החיפוי לא מתנדפים אלא מצטברים בקרקע ברמות גבוהות מהרגיל, וגורמים לחיסול פתוגנים. התוצאה היא היחלשות של פתוגנים והשריית "תנגודת קרקע" – בעצם הגברת המערכת החיסונית של הקרקע. בניגוד לחיטויים אחרים לא נוצר בחיטוי הסולרי "ריק ביולוגי" ואין הפרה גסה של שיווי המשקל הביולוגי בקרקע. כמובן שיש זעזוע ויש שינוי מהמצב הקודם, אך במקומו נוצרת בקרקע היערכות מיקרוביאלית אחרת, ועדיין מאוזנת למדי.

לאחר תום תקופת החיטוי הסולארי, נסיר את יריעות הפלסטיק, ניתן לקרקע להתאושש ולמיקרואורגניזמים החיוביים בה לחזור לפעילותם הברוכה ונטמון בה זריעות ושתילות של סתו. (כן, כן, הסתו באופק!).

שיהיה לכולנו שבוע טוב, מלא שמש ובריזה, בהצלחה לכל התלמידים הפותחים שנת לימודים חדשה השבוע (אמן!)
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום גמבה/ארוך, בצל יבש, פטרוזיליה/כוסברה, תירס, במיה/לוביה תאילנדית/עגבניות צ'רי, חצילים/תפו"א, נתח דלעת, סויה ירוקה (אדממה), עגבניה, מלפפון, חסה, ובנוסף – מתנה: תרד ניוזילנדי/בזיל.

בארגז הגדול גם: דלורית/דלעת ספגטי, בטטה/קישואים, שום/פלפל חריף.

בארגז הפירות:  תפוח עץ, מנגו, ענבים, אפרסק/שזיף. ובארגז הגדול גם: אגס.

יום רביעי: