23-25 באפריל 2018 – הפתעות טובות

סיפור שמתחיל בנמטודות ומסתיים בסעודה פרחונית

בשבועות הקרובים אנחנו ממש שמחים לקבל שוב בהופעת אורח את הכרובית וקצת גם את הברוקולי. הסיפור שלהם השנה הוא סיפור נחמד במיוחד, כי מקורו בניסיון למצוא פתרון לבעיה אחרת בכלל וסופו בפתרון משמח במיוחד לאתגר שכבר חשבנו שלא נוכל לו… ומעשה שהיה כך היה:

הכרובית והברוקולי, בני דודים ממשפחת הכרוביים וירקות חורפיים בעיקרם. אמנם ישנן ארצות, שבהן שבעה ימים אביב בשנה וגשמים וסגריר כל היתר, ובהן גדלים ירקות חורף למשך תקופה ארוכה ובני משפחת הכרוביים בתוכם. אבל, בארצנו המזרח תיכונית החמה עונתם קצרה כל-כך. אנחנו משתדלים למתוח את העונה ככל הניתן, ולכן שותלים אותם תחת רשתות צל כבר בחודש אוגוסט, כשהחורף הוא רק משאלה במרחק, אבל מתחילת דרכנו לא ממש הצלחנו למתוח אותם לקצה השני של העונה. שנה אחרי שנה ניסינו לגדל אותם בחודשים אפריל ומאי, אך בהצלחה מועטה מדי – היבולים היו קטנים והירקות עצובים… הכרובית עטתה גוון סגלגל והברוקולי חום, ובגדול נראה היה שהם רומזים לנו: עשינו את מלאכתנו נאמנה במהלך העונה הקרירה, ועכשיו עזבו אותנו במנוחה לתקופת החום!

אז הרפינו. למרות שדגדג לנו באצבעות לנסות שוב: ידידינו הטובים, איל ועינת מחוות שורשים, חקלאים אורגנים מעולים, המגדלים את שדותיהם בכפר הנוער עיינות, קרוב לים, הצליחו לגדל כרובית וברוקולי אפילו עד חודש יוני, הודות להשפעה הממתנת של האקלים הקרוב לים, וגם אנחנו רצינו… אבל אחרי מספר שנים הבנו על בשרנו שיש משמעות עצומה למיקרו אקלים של כל שטח, ושכדאי להתמקד ולהשקיע במה שעובד אצלנו טוב, ולעזוב במנוחה את מה שכנראה לא מתאים למיקרו אקלים שלנו. וכבר מספר שנים שעונת הכרובית והברוקולי מסתיימת אצלנו בחודש מרץ, ואנחנו מתגעגעים עד לתחילת החורף הבא.

גם השנה הזאת לא תוכננה להיות שונה מהרגיל, אלא, שבאחת ממנהרות הגידול שלנו (מבני צמיחה המכוסים פלסטיק בחורף ורשת צל בקיץ), נתקלנו בבעיית נמטודות בערוגות מלפפון. מעל פני האדמה ראינו שיחי מלפפון שלא מצליחים לצמוח ולבסוף מתייבשים ומתים, אך המאבק האמיתי התרחש מתחת לפני הקרקע, על שורשי הצמחים.

הנמטודה (בעברית: תולעת נימית) היא בעצם מערכה ענקית ומגוונת בממלכת החי. לאדם מוכרים יותר מ28,000 מינים של נמטודה (ההערכה היא שיש קרוב למיליון מינים, רובם אנחנו עדיין לא מכירים). הנמטודות הן תולעים מיקרוסקופיות דמויות חוט (נמטואיד ביוונית: דמוי חוט) שחיות באדמה ובמים (בים, במים מתוקים וגם במעיים של בעלי חיים ואנשים). מינים רבים של נמטודות הם מועילים: למשל נמטודות טורפות הניזונות מביצים וזחלים של מזיקים. גם תנועת הנמטודות הזעירות בתוך הקרקע תורמת לשיפור מרקמה ועוזרת להפצת תפטיר וחיידקים מועילים.

מתוך מיני הנמטודה המוכרים לנו כ-16,000 הם טפילים, ואותנו בשדה מטרידות כמובן הנמטודות הטפיליות הצמחוניות: אלו חיות בקרקע, ויש להן חדק/צינור דק שהן מחדירות לתוך שורשי הצמח. כך הן נטפלות לצמח וניזונות מתאיו, ובו בעת פוגעות בקליטת המים, המזון והדשן שלו. בנוסף הן עלולות להביא למחלות ווירוסים שנכנסים לפצע שנוצר, ולגרום בסופו של דבר למותו של הצמח.

הטיפול הקונבנציונלי בנמטודות הוא על ידי חומרי הדברה רעילים ממש (בעבר היה זה מתיל ברומיד, אך הוא כבר יצא משימוש בשל רעילותו הגבוהה, וחומרים אחרים פותחו כדי להחליפו). בחקלאות האורגנית מנסים פתרונות שונים כמו שתילת זנים עמידים לנמטודות, חיטוי סולארי טרם השתילה (לעתים בתוספת זבל עוף המכיל חנקן שמסייע להדברת הנמטודות) והדברה ביולוגית על ידי חיידק הפוגע בנמטודות (baciluus firmus). אבל הנמטודות הצמחוניות, המתרבות במהירות ולא ששות לעזוב את הקרקע, הן עדיין צרה צרורה.

כאן נכנסת לתמונה משפחת החרדליים, ששמה הנוסף הוא המצליבים, אליה שייכים הברוקולי והכרובית שלנו. בני המשפחה הזאת ידועים בתכונתם לחטא את הקרקע ולנקות אותה ממחלות ופטריות ושאר מרעין בישין. עדיין לא ברור לגמרי איך ומה קורה בתהליך הזה, שמכונה "חיטוי ביולוגי" או ביו-פומוגציה, אבל כנראה שבעת פירוק החומר הירוק של המצליבים בקרקע, באמצעות אנזימים, משתחררים חומרים נדיפים הרעילים לפתוגנים שונים ומפחיתים אותם. כדי ליהנות מהיתרונות האלה אפשר לשלב ירקות מבני משפחת החרדליים במחזור הגידולים: לגדל אותם כזבל ירוק (כלומר, בלי ליהנות מקטיף, אלא להצניע בקרקע את כל הצמח), לגדל אותם כדי ליהנות מהיבול, ולאחר הקטיף להצניע בקרקע את שאריות הצמחים או להשתמש בשאריות צמחים שגדלו בחלקה אחרת ומוצנעים בקרקע כדי לחטא אותה לפני גידול פגיע במיוחד.

זה תהליך שקורה בטבע באופן טבעי, כחלק מהיכולת המופלאה של הטבע להחזיר ערעור לאיזון ולייצב מצבים. יתכן שלא במקרה אנחנו רואים שיחי חרדל משתלטים על כל חלקה פנויה, הם כנראה אחראים לעבודת חיטוי וניקוי ומשיבים לקרקע את כוחותיה וחיותה. כחקלאים, אנחנו יודעים שאיננו עובדים לגמרי עם הטבע, חקלאות הינה תמיד פעולה מלאכותית וכפויה על האדמה, ובכל זאת, כחקלאים אורגנים, אנחנו משתדלים ללמוד כמה שיותר מן הטבע כיצד למתן את הקיצוניות ולהחזיר דברים לאיזון. ולכן, לאחר בעיית הנמטודות במלפפונים במנהרה, החלטנו לגדל ברוקולי וכרובית בשטח שהתפנה, לא משום שחשבנו שנקטוף אותם לסלים, אלא כי אלו היו השתילים הזמינים במשתלה (הזמנו אותם מחוץ להזמנה המסודרת שלנו, בשעת חירום, וקיבלנו 1000 כרוביות ו200 ברוקולי) ורצינו בהם כדי שיחטאו את הקרקע לגידולים הבאים.

טוב, נודה שאולי היה לנו גם עוד איזה ניצוץ מרדני שרצה לנסות פעם נוספת לגדל את הירקות החביבים האלה בסוף האביב, וקיווה שבמנהרה אולי אולי הם יצליחו, כשהם נהנים מסביבה מוגנת ונקיה יותר מבחוץ, כמו גם מהצללה ברשת צל (כבר מתחילת מרץ, כשהפתיעו אותנו החמסינים, מיהרנו ופרשנו עליהם רשת צל להקל עליהם לגדול בבית הצמיחה הסגור). שתלנו, השקינו והמתנו בסבלנות.

צוות החירום שלנו, צמחי הכרובית והברוקולי גדלו מיום ליום והפכו לשיחים יפיפיים. אנחנו חייכנו לעצמנו חיוך קטן אבל נזהרנו מלקוות בקול רם… כשהתחילו להתפתח קרקפות קטנות, כרובית וברוקולי תינוקות קטנים, החיוך התרחב, וכשראינו שהם גדלים להיות ראשים יפים, לבנים או ירוקים, רעננים ואביביים, כבר הרשינו לעצמנו להתפעל זה באזני זו, ולהתרגש מההזדמנות לשים לכם בארגזים ברוקולי ו(בעיקר) כרובית בשלהי האביב, בואכה ל"ג בעומר. איזה יופי!

אז קודו בפניהם איזו קידה קטנה – לידידינו משיבי האיזון ומפיחי התקווה, הצמידו כפות ידיים והודו לזר ניצנים הסגורים הצפוף בראש הלבן או הירוק שבארגז שלכם. העלים והגבעולים שלהם יקצצו דק דק ויוטמעו בקרקע של מנהרת הגידול, מתקנים איזון ומביאים הרמוניה לקרקע, שכנראה היתה זקוקה לאיזה כוונון מחדש וזריקת עידוד של חיים. והם, הראשים הטעימים והיפיפיים, יקשטו את הצלחת שלכם, ואנחנו מקווים שיביאו גם לבתיכם שלווה, שמחה, איזון ותקווה שגם אם משהו נראה בלתי אפשרי לעתים, אולי באופן בלתי צפוי ומפתיע הוא יהפוך למציאות פשוטה וקיימת.

שבוע טוב, של הפתעות טובות ושמחת צמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
__________________________________________

מה מלווה את הברוקולי/הכרובית השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, שומר/קלרבי, חסה, מלפפון, כרישה, עגבניה, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, כרובית/ברוקולי, קישואים, סלק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

ובסל הגדול גם: גזר, בצל יבש, תפו"א.

יום רביעי: סלק, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מלפפון, קישואים, כרישה, כרוב/תפו"א, בצל יבש.

ובסל הגדול גם: כרובית, קייל, קלרבי/שומר/גזר.

16-17-18 באפריל 2018 – אבל מי סופר?

מזכירים לכם שהשבוע, בשל אתגרי תנועה ועומסים ביום הזיכרון, המשלוחים משתנים מעט:

משלוחי יום שני כרגיל, ללא שינוי.

משלוחי יום רביעי יוקדמו ליום שלישי, 17 באפריל. חוץ מ: רמת גן וגבעתיים – אליכם נגיע ביום רביעי כרגיל.

____________________________________________

אל השדות יצאו קוצרים, ובשיר יכונו
פני שחר לקבל,
פני שמש על הרים.
לכה דודי, נצא בשיר אשר ירונו,
לכה דודי, נלינה בכפרים.

שלי, שלי הוא זה השיר, אשר ירונו,
כן, הוא קיים, שירי, שיר השירים.

(נתן אלתרמן וסשה ארגוב, מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר")

התקופה הזו בין פסח לשבועות, תקופת ספירת העומר, היא תקופה מעניינת של מעבר: אנחנו סופרים את הימים והשבועות שחולפים בין מועד אחד למשנהו, ותוך כך מתחלפת לה עונת האביב בעונת הקיץ.

בעבר היו ימי ספירת העומר הימים בין תחילת קציר השעורים, הדגן המוקדם יותר, אותו החלו לקצור למחרת חג ראשון של פסח, לתחילת קציר החיטים המאחרות להתמלא ולהבשיל, לקראת שבועות. הלחם שאפו מקמח שעורה היה לחם גס וקשה (בדרך כלל השעורה שימשה בעיקר למאכל בעלי חיים) יותר, והחקלאים ובני משפחותיהם באמת ספרו את הימים עד מועד קציר החיטים ואיתו האפשרות לאפות פת חיטה קלילה ונעימה יותר למאכל. לא פלא שהם ספרו את הימים לקראת הפיתות הרכות…

          

ביום שלישי שעבר ירד אצלנו גשם שוטף. מגדלי החציר והחיטה סביבנו מיהרו לקצור את השדות בימים שלפני, לאסוף למקום יבש את החציר והקש הקצורים. התקופה הזאת, תקופת ספירת העומר, בין תחילת קציר השעורים בפסח לבין תחילת קציר החיטים בשבועות היא תקופה של כמעט להגיע לסוף, לקציר ברינה, היא השלב שבו היבול כבר כמעט על קו הסיום, ולכן עלול ללכת לטמיון רגע לפני ההצלחה, ולכן היא מלאה בציפיה דרוכה שיש בה חשש וחרדה לא קטנים. רוחות שרב, גשמי זעף בלתי צפויים, מכת מזיקים פתאומית – כל אלה עלולים לגזול מהחקלאי העמל את פירות עמלו ברגע שלפני אנחת הרווחה ושמחת ההישג. לכן תמיד היתה התקופה הזו תקופה של המתנה ותפילה, של הנמכת ראש זהירה בפני האל, האדמה, מזג האויר.

בחברות חקלאיות חזקות התרבו בימים כאלה שיתופי הפעולה ומחוות של עזרה הדדית. החקלאים ידעו שהסיכוי הגדול שלהם לעבור תקופות קשות, להצליח במעשיהם ולהתגבר על קשיי הגידול הוא בהתאגדות יחד – בעבודה משותפת בשדות, בהשאלת כלי עבודה זה לזה, בסיוע לחקלאי שסבל מצרה זו או אחרת. במציאת דרך ביניים ופתרונות פשרה בסכסוכים ביניהם, במקום מאבקי כוח שיחבלו בעבודה הקשה ויחריבו בסופו של דבר את יבול כולם.

בארצנו הקטנה והשסועה הפכה התקופה הזו לתקופה של ימי זיכרון וימי חג לאומיים: יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, יום העצמאות ואחריו ל"ג בעומר. הימים האלה מזמנים גם הם אפשרות להתקרבות ולשותפות חברית וטובה. במקום סכסוכים ומריבות על כיבודים ואגו, ובמקום התקפדות מאויימת פנימה, אפשר לבחור בדרך של ביחד, ומתן מקום ופתחון פה דווקא לרעך ורעותך. ומתוך כוחו של שיתוף הפעולה לפתוח את הלב גם לאחר. הלוואי.

גם אצלנו בח'ביזה תקופת המעבר הזו בין העונות היא זמן ספירה: אנחנו סופרים את ירקות החורף ההולכים ומתמעטים בארגזים: עוד שתי ערוגות ברוקולי, עוד אחת, עוד שני מחזורי שומר, שניים, אחד, עוד חמישה שבועות של גזר, ארבעה, שלושה, שניים, אחד… עוד 500 כרוביות, 400, 200, 50… וסבב קולרבי אחרון…

מן העבר השני מתחילים להם אט אט ירקות הקיץ ובהם הספירה הפוכה, ובדרך כלל מתגברת במהירות: עשרה קילו קישואים, שמונים קילו, והנה – 300 קילו, די יבול לכל הארגזים. תפוחי האשמה האביביים מתחילים לצאת מהקרקע שמנים ומעופרים באדמה לחה, וממש בקרוב יתווספו אליהם עוד כמה ידידים אביביים: השעועית הירוקה, המלונים, הפקוס…

כמעט בכל שנה עונות המעבר הן עונות שיש בהן דלדול של ירקות מוכנים לקטיף בשדה. השדה אמנם גדוש בירקות שתולים, גם ירקות חורף עוד נותרו בו, וכמובן שירקות קיץ רבים, כמעט כולם, כבר זרועים ושתולים, נובטים, צומחים, פורחים – כל אחד בשלב שלו. אבל השנה הצמיחה האביבית איטית מהרגיל.

האביב המתון משמח אותנו מאוד כשאנחנו עובדים בשדה, כשאנחנו נהנים מכל שעה חמימה (בניגוד לאפשרות האחרת של "לוהטת") ומימי אובך שמקלים על קרינת החמה. בעומק, האדמה עדיין רוויה מים חורפיים, מה שמקל על הירקות החדשים, לאחר סיוע קצר בתקופת ההתאקלמות שלהם בקרקע, להעמיק שורשים ולהגיע לגשמי החורף האגורים בה. נאחל לירקות שלנו צמיחה בקצב הנכון להם, תוך תיאום ואיזון עם מזג האוויר, החרקים, קרני השמש ושאר המרכיבים של הקונצרט האביבי. צמיחה שתביא איתה בריאות ויכולת התמודדות עם אתגרי הקיץ הקרב. אנחנו נשמח מאוד לבואם, בעיתו, ובטוחים שגם אתם תשמחו איתנו.

שיהיה שבוע טוב, של דברים בעיתם, של סבלנות לתת להם את הזמן לפעול בקצב שלהם, שיהיה שבוע של יחד, מבט בעיני האחר ומגע של חסד.

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, גזר, חסה, מלפפון, בצל יבש, עגבניה, פטרוזיליה שורש, שומר/קלרבי, קישואים, סלק, תפו"א.

ובסל הגדול גם: כרישה, סלרי עלים/סלרי שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

יום שלישי/רביעיסלק, סלרי שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד/קייל, בצל יבש, גזר, מלפפון, קישואים, שומר/קלרבי, תפו"א.

ובסל הגדול גםכרישה, פטרוזיליה שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה

9-11 באפריל – תודות של אחרי החג

השבוע אנחנו רוצים ושמחים להודות לכל מי שתרם להצלחת היום הפתוח הנעים בשבוע שעבר, אבל קודם כל הודעה:

בשבוע הבא ביום רביעי חל יום הזיכרון לחללי צה"ל ובשל אתגרי תנועה ועומסים בדרכים, אנחנו עושים שינוי קל במועדי המשלוחים:

משלוחי יום שני כרגיל, ללא שינוי.

משלוחי יום רביעי יוקדמו ליום שלישי, 17 באפריל. חוץ מ: רמת גן וגבעתיים – אליכם נגיע ביום רביעי כרגיל.

___________________________________________

ועכשיו לתודות:

ביום רביעי שעבר התברכנו ביום אביבי חמים ונעים, ובשפע פנים מחייכות שהגיעו לחגוג איתנו ועם הירקות בשדה ביום הפתוח החצי שנתי שלנו בח'ביזה. יצרנו בחול צבעוני, נשנשנו ירקות, יצאנו לטיולים בשדה, שלפנו גזרים, קטפנו אפונה, דגדגנו חיפושיות, רדפנו אחרי פרפרים, שמענו סיפורים ואגדות ונהנינו ממוסיקה משובחת ומשמחת.

על כל הטוב הזה רצינו לומר תודה גדולה –

לעמיקם תבור שסיפר לילדים ולמבוגרים אגדות על נסיכות ואפונים, ועל ימי הצנע במושב אביגדור שלפני כמעט שבעים שנה, על אתגרים ומה עושים איתם, ואיך יוצרים בעצמנו את סוף הסיפור…

לאנשי להקת הייזל היל שהנעימו לנו מנגינות ביום היפה הזה, אתם כבר חלק בלתי נפרד מהנוף הח'ביזאי, תודה שאתם איתנו כל כך הרבה שנים!

לנטע ושחר שעזרו לארגן ולסדר בפינת היצירה – שותפות צעירות מהדור הבא של ח'ביזה…

לגבי שלנו, שאין כמוהו, שניצח על ניקוי הרחבה, על הקמת הסככה, על סידורי החניה ובכל מה שצריך הושיט יד וסייע.

לנועם וליאו, ששטפו וחתכו והגישו ירקות ומים צוננים, בחיוך ופנים מזמינות.

למג'די שנכנס לנעלי אביו הגדולות וניהל את מכירת הירקות, ולמונטרי שהיה יד ימינו, בקלילות ומקצועיות.

לתום, וינאיי, הוט וסנטי שסייעו מאחורי הקלעים – להקים ולסדר, לקטוף ירקות ולהשלים כשחסר, ובסוף היום לפרק, לאסוף ולהחזיר הכל על כנו.

ותודה, כמובן, לכם – שבאתם, פרגנתם, שאלתם, פקחתם עיניים, טעמתם, הסתקרנתם, חייכתם, פטפטתם ונשמתם יחד איתנו נשימת חג של אויר צלול ביום שמש מקסים בעמק איילון.

אנחנו טורחים כל השנה עבורכם, מרחוק, ומתקשרים דרך האימייל או הטלפון, דרך העלון והארגז – הימים הפתוחים הם ההזדמנות שלנו להראות לכם את השדה ממנו מגיע הכל, למשש אתכם את רגבי האדמה שמזינים את הירקות ואתכם וליהנות ממפגש פנים אל פנים אתכם.

אז תודה לכולכם, ולהתראות בעוד חצי שנה…

בסוף היום מצאנו שני כובעים שנשכחו אצלנו, אם איבדתם כובע מצחיה, דברו איתנו ונשלח אותו אליכם…

אלון ובת-עמי וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, גזר, חסה, מלפפון, בצל יבש, עגבניה, סלרי שורש/עלים /פטרוזיליה שורש, כוסברה/שמיר, קישואים, סלק, כרישה/שום.

ובסל הגדול גם: תפו"א, אפונה/פול, שומר/קלרבי.

יום רביעי: סלק, פטרוזיליה שורש, עגבניה, חסה, מנגולד/קייל, בצל יבש, גזר, מלפפון, כוסברה/שמיר, כרישה, תפו"א.

ובסל הגדול גם: קישוא/פלפל, סלרי שורש/עלים, שומר/קלרבי.

היום! יום פתוח אצלנו בח'ביזה – בואו בשמחה!

שלום חברים,

רצינו להזכיר שהיום מתקיים אצלנו יום פתוח, ונשמח מאוד שתבואו לחגוג איתנו.

היום הפתוח מתקיים בין השעות 13:00-17:00, בשני מוקדים, בשדות שמחוץ למושב ובבית האריזה שלנו בתוך המושב.

מה צפוי?

בשדות מחוץ למושב:
שדה ירוק פתוח לשמיים כחולים משובצים בעננים לבנים,
סככת צל
נשנושי ירקות ושתיה קרה

מוסיקה משובחת ומשמחת לבבות של להקת "הייזל היל" – הם יהיו איתנו בין 14:00-16:00.

וגם –
פעילות יצירה – ציורים בחול צבעוני (הישר מיציאת מצרים)

סיפור והפעלה לילדים ולצעירים בנפשם – עם עמיקם תבור
13:15 – הנסיכה והעדשה – מחשבות על חשיבותו של ייחוס משפחתי – אגדה על משפחת קטניות מופלאה ונסיכה אמיצה.
15:00 – לכבוד 70 שנה למדינת ישראל – סיפורים מפעם – עמיקם יספר על מחוויותיו כילד במושב אביגדור בדרום בשנותיה הראשונות של המדינה.

סיורים בשדה – עם אלון ובת-עמי
יהיו ארבעה סיורים, מתחילים קצת אחרי שעה עגולה:
13:15
14:15
15:15
16:15

אנחנו מארגנים פינת כיבוד קל (נשנושי ירקות ותה צמחים). מוזמנים להביא מחצלת, כריות לישיבה או כסאות מתקפלים, ופיקניק לצהרים. התחשבו בבקשה בחברים שומרי כשרות והימנעו מחמץ.

שימו לב! השנה אנחנו חוגגים בשדות הרחבים שלנו שמחוץ לבתי המושב.
יש להגיע לרחבת החניה הרגילה ומשם להמשיך (אפשר ברכב) בכביש עפר היוצא מחוץ למושב (כדקותיים).
הוראות הגעה ליום הפתוח כאן

אנחנו מזכירים לכם שהשבוע אנחנו לא שולחים אליכם ארגזים. בבית האריזה שלנו בתוך המושב תהיה מכירת ירקות ושאר מוצרים כשרים לפסח.

הוראות הגעה לבית האריזה כאן

כשמו כן הוא – היום הזה פתוח, אין דמי כניסה ואין צורך בהרשמה מראש.

חג שמח ולהתראות!
אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה

26-28 במרץ 2018 – פסח אביבי, טעים ושמח!

הודעות לקראת חג האביב, שינוי מועדי משלוח בפסח:

בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים. לא יהיו ארגזים ביום שני ה2 באפריל ויום רביעי ה4 באפריל.

למי שמקבל פעם בשבועיים, נוצר פער של שלושה שבועות בין משלוחים. אנחנו נשלח אליכם הודעה באימייל לגבי התאריכים המדוייקים של הארגזים הבאים, אנא קראו אותה בתשומת לב.

יום פתוח: כמסורת ח'ביזה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה.
השנה מתקיימת החגיגה ביום רביעי, י"ט ניסן, 4.4 בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לסייר בשדה, לנשנש ירקות ולשוחח.
לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר.
ביום זה אנחנו פותחים גם דוכן מכירת ירקות כדי שתוכלו להשלים מה שחסר לכם באותו השבוע.
החגיגה מתקיימת בשדות שמחוץ למושב.

הגעה מעודכנות תוכלו למצוא באתר תחת "איך להגיע אלינו".

נשמח לראות את כולכם!

________________________________________________________

משלוח תמרים חדש הגיע מסמר, ממש רגע לפני שנגמרו לנו התמרים שהגיעו בסתו – התחדשו כל הזנים: ברהי, דקל נור וזהידי, לכולם יש כשרות לפסח. אתם מוזמנים לארגן לכם חג מתוק ובריא דרך מערכת ההזמנות.

__________________________________________________

חוץ מהתמרים, יש עוד דברים טובים רבים כשרים לפסח מבין המוצרים של היצרנים השותפים: מיצים וסילאןמנאות סמדר, קרקר ירוק וקרקר ירקות, גראונולה תמר אגוזי מלך וגראונולה קקאו לוז ותותי עץ, עוגיות דאבל שוקולד ועוגיות ג'ינג'ר וקינמון, פאדג' לוז ובראוניס של "שורשי ציון", כל התבלינים המעולים של "ריח שדה",שמן זית ודבש מעין חרוד, וגם דבש של תמיר מרמת הגולן. המון טוב לשולחן החג שלכם או למתנות למי שאתם אוהבים במיוחד.

תמצאו הכל במערכת ההזמנות שלנו.

_________________________________________________

על חמץ ומשפחות אחרות

לקראת חג המצות, ולכבוד הבשלת נציגי משפחת הקטניות האביביים הטעימים שלנו – האפונה לסוגיה, והפול, בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות.

משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות ביותר לכלכלה ולתרבות האנושית בשל מגוון השימושים והיומיומיות שלהם כגרעיני מאכל לאדם (מרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולבעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) ולנוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני למשיכת מאביקים, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת.

גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו למשל על גרעין תירס או אורז לעומת פול או אפונה). כמעט כולם ראויים למאכל, אבל רבים מהם קטנים כל כך שלא משתלם לגדלם. תכונה נוספת שלהם, בעייתית לחקלאות, היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת והעפת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה לקצור או ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם הדגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם).

בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה "יהודית" משהו שקרוייה בפינו: "חמשת מיני דגן". אלו דגנים השייכים בתוך משפחת הדגניים ל"שבט החיטה" (תת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. מקור השם "גלוטן" קשור למילה הלטינית gluttire שפירושה "לבלוע", ויש לכך סיבה: הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ולשים את העיסה, כך שהבצק מקבל חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע"י שמרים ואנזימים). בפעולת הלישה, מתפתח הגלוטן ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית וגסטרונומית אפשר כאן וכאן. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את "ברכת המוציא" לפני אכילתם ו"ברכת המזון" לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה.

wheat barley rye Spelt

ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם (בתמונות למעלה מימין לשמאל): חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות: לא מדובר בכוסמת [שהיא כלל לא דגן], אלא בדגן כוסמין, מה שקרוי באנגלית spelt).

ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת שועל? אז זהו, שלא בטוח. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל של חמשת מיני דגן עם זן של שעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא הקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. מנגד טוענים חוקרים אחרים (ד"ר משה זקס, פרופ' מרדכי כסלו, פרופ' זהר עמר) כי שיבולת שועל גודלה בכמויות קטנות ובערבוב בשדות שעורה וחיטה, ולמרות שהיא נטולת גלוטן, היא מחמיצה, ולכן נכללה בחמשת מיני הדגן המקראיים והזיהוי המקובל הוא נכון.

המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני. ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). בקיצור, תחת כותרת 'איסור אכילת קטניות' נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם.

וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. אפשר לסכם אותה בארבע סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא בעיקר מטעמי חששות והיסוסים.

* בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים.
* מכיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר לא חששו כי המסורת הייתה ברורה ויציבה, אך ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. הפעם לא האישה אשמה…
* הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות: בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות בהן הובילו את הקטניות למכירה היו עמוסות לרוב גם בדגן, מה שהוביל להתערבבות.
* גם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר (נשאר ריק לשנה). שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות.

בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן…

מקוים שאתם מוצאים לכם רגעי הפוגה, התרעננות, אביביות ושמחה לקראת ימי החג הבאים עלינו לטובה,
שבוע טוב וחג שמח!
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד, גזר, חסה, מלפפון, אפונת שלג או גינה/ארטישוק ירושלמי, עגבניה, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, שום ירוק, סלק, כרישה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/פטרוזיליה שורש.

ובארגז הגדול גם: כרוב, פול ירוק, תפו"א, בצל יבש.

יום רביעי: סלק, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, עגבניה, חסה, מנגולד/קייל/תרד, בצל יבש, גזר, מלפפון, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, כרישה, תפו"א/אפונת גינה או אפונת שלג.

ובארגז הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/כרוב, פול ירוק, שום טרי.